רע"א 1701/93
.1טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ
.2אליהו הורוביץ
.3דן זיסקינד
.4lemmon
company
נגד
.1זת חברה לייעוץ כלכלי בע"מ, יהודה צור,
דורית סרוסי, אורי רשף
.2יוסף רכאח, יוכבד ראט, אמנון גולדברג, אברהם
נוימן
[14.10.93]
לפני הנשיא מ' שמגר והשופטים ד' לוין, צ' א' טל
חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968,
ס"ח 234, סעיפים 1(המונח
"ניירות ערך"), 31-33,54א , 54ב - חוק החוזים
(תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970,
ס"ח 16, סעיף 14-
חוק המכר, תשכ"ח-1968,
ס"ח 98, סעיף 7-
חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973,
ס"ח 196, סעיף 2-
חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971,
ס"ח 160, סעיף 5-
פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983,
נ"ח 764, סעיף 1(המונח
"סדרת איגרות חוב").המשיבים הגישו לבית
המשפט המחוזי תביעה כספית נגד המבקשים. טענתם היא כי החזיקו בכתבי אופציה שהנפיקה
המבקשת הראשונה, בלי לממש את כתבי האופציה. לטענת המשיבים, נגרם להם נזק כתוצאה
מהפרה של חובת הדיווח של המבקשת 1בדבר מתן אישור בארצות-הברית,
על-ידי מינהל התרופות שם, לשיווק תרופה של המבקשת 4שהיא חברה-נינה של
המבקשת .1את ההפרה רואים המשיבים בכך שהמבקשת 1לא דיווחה על מתן
האישור בארצות-הברית אלא ביום האחרון לתוקפה של האופציה. יחד עם התביעות הוגשה גם
בקשה לאישור כל אחת מן התביעות כתובענה ייצוגית, כמשמעותה לפי סעיף 54א לחוק ניירות
ערך, תשכ"ח- .1968הבקשה נתקבלה. מכאן הבקשה לרשות
ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון
פסק:
א. (1) "מחזיק
בנייר ערך" כמשמעו בסעיף 54א לחוק ניירות ערך, אינו
דווקא מי שמחזיק בנייר ערך במועד הגשת התביעה. מעמדו של אדם כמי שזכאי לתבוע נקבע
על-פי קיומה של עילת תביעה. המועד הרלוואנטי הוא מועד התגבשותה של עילת התביעה.
זהו המועד אשר בו היה על התובע להיות "מחזיק".
נתגבשה עילתו, זכאי
הוא לתבוע על יסוד העילה האמורה בתחומי הזמן שהותוו בחוק, ושינוי מעמדו עד למועד
הגשת התביעה אינו גורע מזכותו לתבוע. כך הדין גם לעניין "המוכר" לפי
סעיף 7לחוק המכר, תשכ"ח-1968,
"מוכר הדירה" לפי סעיף 2לחוק המכר (דירות),
תשל"ג-1973, או
"משכיר" לפי סעיף 5לחוק השכירות והשאילה,
תשל"א- 1971(
479ז-
480ג).
(2) התביעה מתייחסת
לנזק שנגרם. אם ניזוקו מספר גורמים, זה אחר זה, אין
בכך כדי לשלול את
זכותם לתבוע ( 480ד).
ב. (1) פרשנות,
המוציאה כתבי אופציה שהוצעו או שהוצאו בדרך המקובלת - בכתב -
מכלל ניירות ערך שחוק
ניירות ערך חל עליהם, היא מרחיקת לכת במשמעותה ונוגדת את רוחו, מגמתו ומילותיו
של חוק זה ( 480ו).
(2) במקרה דנן, המבקשים
עצמם בחרו לכלול את האופציות שהציעו ושהן נושא
התביעות בבית המשפט
המחוזי תחת הכותרת "ניירות ערך". אם סברו שאופציות אלה אינן נייר ערך,
והוראות פלוניות של החוק לא יחולו לגביהן, חובה הייתה עליהם לציין זאת בתשקיף שבו
כינסו את האופציות מתחת לכותרת "ניירות ערך" (
480ז-
481א).
(3) הגדרת "ניירות
ערך" בסעיף 1לחוק מתייחסת לא רק לאיגרות חוב
המונפקות בסדרות, אלא גם מפורשות לאופציות. אין להגביל את המילה "תעודה"
למסמך פורמאלי כתעודת-מניה. מסמך, קרי נוסח כתוב, אף הוא בגדר ההגדרה, ואילו המילה
"סדרה" צמודה לרישא של ההגדרה ולא ל"תעודות המקנות זכות לרכוש
ניירות ערך" ( 481ד-ז).
(4) במקרה דנן, בתשקיף
עצמו יש כדי להצביע על כך שהמדובר בהנפקה של סדרה. תכונתה של סדרה היא שהיא
מתייחסת לשורה של ניירות, שהן יותר מאחת, שהן שוות מעמד ודרגה לעניין תשלום וערובה
לתשלום ואשר יש תקרה למספרן הכולל ( 481ז-
482א).
בקשת רשות ערעור על
פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י'
לויט) מיום 2.2.93
2בת"א
117/92. הבקשה נדחתה.
פסק-דין
הנשיא מ' שמגר: .1בקשת רשות ערעור - שהועברה למותב תלתא - ואשר
עניינה החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שדחה טענה טרומית של המבקשים, אשר לפיה התביעות שהוגשו
על-ידי המשיבים אינן כשרות להתברר על דרך של תובענה ייצוגית.
.2אלו נתוני הרקע לבקשה שלפנינו: המשיבים הגישו
תביעה כספית נגד המבקשים. טענתם
היא כי החזיקו בכתבי אופציה שהנפיקה המבקשת הראשונה עד ליום 29.12.91או עד למועד פקיעתן ביום 31.12.91, לפי העניין, מבלי לממש
את כתבי האופציה. לטענת המשיבים, נגרם להם נזק כתוצאה מהפרה של חובת הדיווח של
המבקשת הראשונה בדבר מתן אישור
בארצות-הברית על-ידי מינהל התרופות דשם
(.f.d.a)
לשיווק תרופה של המבקשת
הרביעית, שהיא חברה נינה של המבקשת הראשונה. את ההפרה רואים המשיבים בכך שהמבקשת
הראשונה לא דיווחה על מתן האישור בארצות הברית אלא ביום האחרון לתוקפה של האופציה.
יחד עם התביעות הוגשה גם בקשה לאישור כל אחת מן
התביעות כתובענה ייצוגית, כמשמעותה לפי סעיף 54א לחוק ניירות ערך,
תשכ"ח-1968, הקובע לאמור:
"תובענה ייצוגית 54א. (א) מחזיק בנייר ערך (להלן - התובע) רשאי לתבוע
בשם קבוצת מחזיקים בניירות ערך
בשל כל עילה אשר בשלה יכול על-פי דין התובע לתבוע בשמו ונגד כל נתבע אשר התובע
יכול לתבוע בשמו (להלן - תובענה ייצוגית).
(ב) מקום שעילת התובענה היא נזק, די בכך שהתובע יראה כי
נגרם לו נזק.
(ג) פסק דין בתובענה ייצוגית יהווה מעשה בית דין לגבי
כל הנמנים עם הקבוצה בכפוף לסעיף 54ג(ב)".
על האישור על-ידי בית המשפט חלות, בין היתר, הוראותיו של סעיף
54ב לחוק הנ"ל, אשר זו
לשונו:
"אישור בית המשפט 54ב. תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט והוא
לא יאשרה אלא
אם כן שוכנע שנתקיימו תנאים אלה:
(1) התובענה הוגשה בתום לב וקיימת אפשרות סבירה ששאלות
מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2)
גדלה של הקבוצה מצדיק הגשת
התובענה כתובענה ייצוגית; (3) התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר
להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (4) קיים יסוד סביר להניח כי התובע מייצג בדרך הולמת את
עניינם של כל חברי הקבוצה".
המבקשים התנגדו למתן האישור והעלו בהקשר זה שתי טענות
מקדמיות:
(א) סעיף 54א
מתייחס ל"מחזיק בנייר ערך" ול"מחזיקים בניירות ערך". מאחר
שתוקף האופציות שבידי המשיבה הראשונה תם ביום 31.12.91, והמשיבה השנייה מכרה את
האופציות
שבידה ביום 29.12.91,
אין הן עוד בגדר "מחזיקות", וממילא אין להן זכות לתבוע
בתביעה ייצוגית מכוח הוראותיו
של סעיף 54א; וכן, (ב) המשיבים החזיקו
באופציות, אולם סעיף 54א מתייחס ל"נייר ערך". תיבה זו מוגדרת בסעיף
1לחוק הנ"ל כהאי לישנא:
"בחוק זה -
'ניירות ערך' - תעודות המונפקות בסדרות על-ידי חברה, אגודה
שיתופית או כל תאגיד אחר ומקנות זכות חברות או השתתפות בהם או תביעה מהם, לרבות
תעודות השתתפות של קרן להשקעות משותפות בנאמנות ותעודות המקנות זכות לרכוש ניירות
ערך, והכל בין אם הן על שם ובין אם הן למוכ"ז, ולמעט ניירות ערך המונפקים על-ידי הממשלה או על-פי חוק
מיוחד".
לטענת המבקשים, אין
האופציות בגדר "נייר ערך" כהגדרתו לעיל, וממילא אין
לסעיף 54א הנ"ל תחולה לגביהן.
בית המשפט המחוזי
דחה את כל אחת מן הטענות המקדמיות הנ"ל, ומכאן הבקשה לרשות ערעור.
.3לטעמי, בדין דחה
בית המשפט המחוזי את הטענות
המקדמיות. השגותיהם של המבקשים סבו, כמוזכר לעיל, בקליפת אגוז, על פרשנותם של שני
מונחים המשמשים בסעיף 54א - "מחזיק" וכן "נייר ערך".
שתי הטענות הן נפרדות ועצמאיות, הווי אומר, כל אחת מהן לחוד יש בה, לגירסת
המבקשים, כדי לשלול תחולתו של סעיף 54א הנ"ל.
לטענת המבקשים, אין
האופציות בגדר "נייר ערך" כהגדרתו לעיל, וממילא אין
לסעיף 54א הנ"ל תחולה לגביהן.
בית המשפט המחוזי
דחה את כל אחת מן הטענות המקדמיות הנ"ל, ומכאן הבקשה לרשות ערעור.
נדון בראשון ראשון
ובאחרון אחרון.
.4(א) "המחזיק", כך מהלך הטענות, הוא מי
שמחזיק בנייר ערך בעת הגשת התביעה. לפי הטענה, אין החוק נוקט לשון "מי שהיה
מחזיק" או ביטוי כיוצא בזה המאפשר הכללתם בהוראותיו של החוק של מי שהחזיק במועד
כלשהו בעבר ואינו מחזיק בנייר הערך במועד שהוא הקובע לפי טעמם של המבקשים, והוא
מועד הגשת התובענה.
(ב) פרשנות זו יש
בה כפל הפגיעה במי שמבקש להביא תובענתו לפני בית המשפט. תוצאתה כפשוטה היא, שאף אחרי
שהנזק נגרם והתחוור היטב, אסור לנפגע לעשות להקטנת נזק. היא גם נוגדת, על-כן, בין
היתר, את ההיגיון המונח ביסודו של סעיף 14לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת
חוזה), תשל"א-1970, המבטא גישה עקרונית מנחה של המחוקק בתחום החוזי.
(ג) עיקרו של דבר,
מעמדו של אדם כמי שזכאי לתבוע נקבע על-פי קיומה של עילת תביעה. במקרה דנן נדרש כי
עילת התביעה תהיה זו של המחזיק. המועד הרלוואנטי הוא מועד
התגבשותה של עילת
התביעה. הווי אומר, זהו המועד אשר בו היה על התובע להיות "מחזיק"; מועד הגשת
התביעה הוא חסר משמעות נוספת, הן מבחינת התובע והן מבחינת הנתבע.
הגיונה של מסקנה זו
מתחוור על נקלה תוך השוואה עם תחומים אחרים של הדין.
המונח
"המוכר" לפי סעיף 7לחוק המכר, תשכ"ח-1968, מתאר מעמדו
של אדם בעת
ביצוע עיסקת המכר, קרי בעת
התגבשות עילת התביעה, ולא בעת הגשת התובענה; הוא הדין בשינויים הנובעים מן העניין
ומן ההקשר ב"מוכר הדירה" לפי סעיף 2לחוק המכר (דירות),
תשל"ג-1973, או ב"משכיר" לפי סעיף 5לחוק
השכירות והשאילה, תשל"א- .1971הווי אומר, הוראות החוק מתארות את מעמדו של האדם בעת
התגבשות היחסים המשפטיים אשר על יסודם יכול שתוגש התביעה. הוא הדין
ב"מחזיק" בנייר ערך: כדי לקיים ולגבש עילתו עליו להיות מחזיק. נתגבשה עילתו,
זכאי הוא לתבוע על יסוד העילה האמורה בתחומי הזמן שהותוו בחוק, ושינוי מעמדו עד
למועד הגשת התביעה אינו גורע מזכותו לתבוע.
בהקשר אחרון זה יש
להוסיף, כי טענת בא כוחם המלומד של המבקשים הייתה כי מתן אפשרות לתבוע למי שהקדים ומכר את נייר הערך לפני
מועד הגשת התביעה, עלול לגרום לכך שהנתבע יחויב בפיצויים של מספר מחזיקים-בעבר של
אותו נייר, שעבר מיד ליד לפני מועד הגשת התביעה. אינני סבור כי יש בכך כדי להצדיק
פרשנות מצמצמת של המונח "מחזיק". הרי התביעה מתייחסת לעולם לנזק שנגרם,
ואם אין נזק, אין גם תרופה; היה וניזוקו מספר גורמים, זה אחר זה, אין בכך, באף
תחום מתחומי המשפט, כדי לשלול זכותם לתבוע, ומי שחרד מריבוי הניזוקים, יתכנן נא
צעדיו בהתאם.
.5טענה שנייה עניינה
הגדרת "נייר ערך". המבקשים גורסים כי האופציות דנן לא היו נייר ערך. המבקשים השעינו עצמם על הנקודה
הארכימדית שבראשיתה ובאמצעיתה של ההגדרה ואשר ביטויה במילה "תעודות".
לטעמם, רק תעודת אופציה פורמאלית, הערוכה כדוגמת תעודת-מניה (share certificate), כשרה לבוא בקהל ניירות
הערך שסעיף 1לחוק מגדיר אותם. במקרה דנן היו רק כתבי הקצאה או מכתבי הקצאה,
ובכך אין לטעמם כדי לספק את הדרישה.
הערנו במהלך הדיון
כי הפרשנות, המוציאה כתבי אופציה שהוצעו או שהוצאו בדרך המקובלת - בכתב - מכלל ניירות הערך שהחוק חל עליהם, היא
מרחיקת לכת במשמעותה ונוגדת את רוחו ומגמתו וגם את מילותיו של החוק, אשר
אל הוראותיו אנו נזקקים.
לפני שאנו נפנים
להגדרה של "נייר ערך" כדי לפרשה על-פי נוסחה, כפשוטו, מן הנכון להזכיר
כי המבקשים עצמם בחרו לכלול את האופציות שהציעו ושהן נושא התביעות בבית המשפט קמא
תחת הכותרת "ניירות ערך": העניין מוזכר כאן, שלא בהקשר לטענת המניעות,
ככל שהדבר נוגע לטענות המושמעות לפנינו, אלא בעיקר כדי להצביע על חובותיו של מי
שמפרסם תשקיף וכל מי שסעיפים 31עד 33מתייחסים אליו. אם סבר מי שסבר
שהאופציות
המוצעות על-ידיו
אינן נייר ערך והוראות פלוניות של החוק הנ"ל לא יחולו לגביהן, חובה הייתה
עליו לציין זאת בתשקיף שבו כינס את האופציות מתחת לכותרת "ניירות ערך".
וזו לשון התשקיף אשר אליה אנו מפנים:
"תשקיף
הנפקה של
...........................................
אגרות חוב (סדרה 5)
בערך נקוב .......................
ושל
................................................
000,000,
16כתבי אופציה רשומים על שם (סדרה
6) (להלן - 'כתבי האופציה')
....................................................
ניירות הערך
הנ"ל מוצעים דלקמן:
....................................................
ניירות הערך
המוצעים בהנפקה זו לא מוצעים ואינם ניתנים למכירה במישרין או בעקיפין
בארה"ב..." (ההדגשות שלי - מ' ש').
.6(א) מכאן להגדרה
הנ"ל שבסעיף 1לחוק. זו מתייחסת לא רק לאיגרות חוב
המונפקות בסדרות, אלא גם
מפורשות לאופציות. כנאמר שם:
"לרבות... תעודות
המקנות זכות לרכוש ניירות ערך, והכל בין אם הן על שם ובין אם הן למוכ"ז...".
כמקובל עלינו,
התיבה "לרבות" באה, בדרך כלל, כדי להרחיב את האמור בהגדרה
מעבר למשמעות אשר הייתה עולה
ממילותיה כפשוטה, אלמלא התוספת האמורה.
אין לגלות סיבה
לנקוט, במקרה דנן, דרך פרשנות אחרת.
(ב) אין להגביל את המילה
"תעודה" למסמך פורמאלי כתעודת מניה. מסמך, קרי נוסח כתוב, אף הוא בגדר ההגדרה.
(ג) נטען כי במקרה דנן אינו
מתקיים התנאי לפיו מדובר על
הנפקה ב"סדרה".
המענה לכך הוא כי
המילה סדרה צמודה לרישא של ההגדרה ולא ל"תעודות המקנות זכות לרכוש ניירות ערך".
אולם, עיקרו של
דבר, בתשקיף עצמו יש כדי להצביע על כך שהמדובר בהנפקה של סדרה (סדרה 6). תכונתה של
סדרה היא שהיא מתייחסת לשורה של ניירות, שהן יותר מאחת, שהן
שוות מעמד ודרגה
לעניין תשלום וערובה לתשלום ואשר יש תקרה למספרן הכולל (ראה גם סעיף 1לפקודת החברות [נוסח חדש],
תשמ"ג-1983, הגדרת המונח "סדרת איגרות
חוב").
לשם שלמות התמונה
אוסיף כי אחרי שההרכב סיכם פסק דינו, הודיעו לנו המבקשים כי הם חוזרים בהם מטענתם
לפיה אופציה אינה נייר ערך.
.7אין בכך כדי למצות את כל הטיעונים הנרחבים שהושמעו
לפנינו, אולם לא היה באלה כדי להוסיף או כדי לגרוע, ומסקנתי היא כי דין בקשה זו
להידחות.
המבקשים יישאו
בהוצאותיהם של המשיבים בסכום של 000, 10ש"ח לכל משיב.
השופט ד' לוין: אני
מסכים.
5129371
54678313השופט צ' א' טל: אני מסכים.
הוחלט כאמור
בפסק-דינו של הנשיא.
ניתן היום,
כ"ט בתשרי תשנ"ד (14.10.93).
