בג"צ מס' 2874/93
קופטי כמאל
נגד
.1בית הדין הארצי לעבודה
.2המוסד לביטוח לאומי
[20.3.94]
לפני השופטים ש' לוין, א' מצא, מ' חשין
בית המשפט הגבוה
לצדק פסק:
א. (1) (בעקבות ע"א
254/64[1]): כלל הוא כי לעולם אסור לאדם הממלא תפקיד של נאמן לאינטרסים של
אנשים אחרים להעמיד עצמו במצב שבו יהיה קיים, או עלול להיות קיים, ניגוד בין חובת
הנאמנות שהוא חב להם, לבין האינטרס הפרטי שלו ( 679ב-ג).
(2) כלל זה, שהוא מן
החשובים בעקרונות הצדק הטבעי, מיועד בעיקרו להבטיח,
כי במילוי
תפקידו יפעל עובד
הציבור – או מי שנושא בחובת נאמנות בתחום המשפט הפרטי – על יסודם של שיקולים
ענייניים, ביושר, בסבירות ובהגינות, שכן באפשרות שייקלע למצב של ניגוד עניינים
טמון משש שלא יעלה בידו למלא את חובתו כהלכה ויחטא – במודע או אף שלא במודע –
במשוא פנים ( 679ד-ה).
(3) כשמדובר במילוי
תפקיד ציבורי, מיתוסף לראציונאל של הכלל גם הצורך לקיים את אמון הציבור ברשויות
המינהל ( 679ה-ו).
ב. (1) כדי להביא
לפסילתו של עובד ציבור מחמת ניגוד עניינים, יש, בדרך כלל,
חובה להראות קיום אפשרות ממשית למשוא פנים ( 679ו).
(2) תיתכנה נסיבות –
בעיקר כשמילוי התפקיד מנוגד לעניין אישי של המועמד שדי יהיה בחשד סביר
למשוא פנים כדי להצדיק פסילה (
679ו-ז).
(3) לעניין זה ניתן
ליישם – בשינויים המתחייבים ממהות העניין – את אמות המידה הקובעות את שורת פסלותו של שופט. בעוד שבעניין שיש לו בו נגיעה
אישית מוחזק הוא כפסול, הרי שבשום עניין אחר אין הוא נפסל אלא בהתקיים אפשרות מוחשית
וממשית למשוא פנים ( 679ז- 680א).
ג. (1) האיסור
להימצא במצב של ניגוד עניינים חל על מומחה-יועץ רפואי לבית הדין לעבודה. מומחים-יועצים רפואיים מתמנים בערכאות
בית הדין לעבודה מכוח
הנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה, שהן בבחינת "תקנות שופטים" ( 680א-ב).
(2) על-פי ההנחיות
הדיוניות, שלפיהן נוהגים בתי הדין לעבודה, מומחה-יועץ שנתמנה הינו בעל מעמד מיוחד.
להלכה ולמעשה הוא נאמנו של בית הדין, שלעניין ההכרעה בשאלה הרפואית מייחס
לחוות-דעתו חשיבות רבה מאוד (
680ב-ד).
(3) מינוי כמומחה-יועץ
רפואי מטיל על הרופא המתמנה תפקיד ציבורי בעל אופי מעין-שיפוטי. מילוי של תפקיד
כזה אינו יכול להתיישב עם קיום אפשרות לניגוד עניינים. אם קיים חשש ממשי ומבוסס כי
האופן שבו ימלא הרופא את תפקידו או תוכן חוות הדעת שיערוך, עלולים להיות מושפעים
מאינטרס אחר שבו הינו קשור, בין אישי ובין מוסדי, הריהו פסול מדיעקרא לקבלת המינוי
( 680ד-ה).
ד. (1) יש מקום להבחין בין רופא
המקבל שכר מהמשיב 2תמורת השתתפותו בפעולות הוועדות
הרפואיות, לבין רופא המספק למשיב 2שירותים מקצועיים תמורת שכר (
682ד).
(2) טעם ההבחנה נעוץ
בכך שהוועדות הרפואיות, הגם שהן מופעלות על-ידי המשיב 2מן הבחינה הארגונית
והתקציבית, אין הן בשר מבשרו ועצם מעצמיו של המשיב 2, אלא הן גופים סטטוטוריים
המוחזקים כעצמאיים, שתפקידם לפסוק בזכויות המבוטחים לפי החוק ולהכריע במחלוקות
רפואיות בין המבוטחים לבין המשיב 2(
682ד-ה).
(3) בעצם קיומו של קשר
תעסוקתי בין הרשות לבין המומחה יש כדי לפסול את
המומחה לתפקיד שבו
אמור הוא לפסוק במחלוקת שהרשות היא צד לה. דין זה חל גם מקום שהמומחה אינו עובד
הרשות ואינו נמנה עם מנגנונה הקבוע, אלא מספק לה שירותים מקצועיים תמורת שכר על
בסיס חוזי או קבלני ( 682ז- 683א).
(4) דין פסלות כאמור
אינו חל בהכרח על מומחה המקבל תמורה כספית מן הרשות
שלא בגדר קשר
תעסוקתי בין הצדדים. הרחבה כזו של דין הפסלות אינה מוצדקת ואף אינה רצויה (
683א).
ה. (1) נקודת המוצא היא, כי
רופא פלוני הנאמן לכהן כחבר בוועדה רפואית, מוחזק כנאמן גם למילוי תפקידו של
מומחה-יועץ לבית הדין לעבודה, שאם לא כן, פסילת המומחה בעניין דנן כמוה כפסילת
הוועדות הרפואיות עצמן ( 683ג-ד).
(2) אם תלותו הכלכלית
במשיב 2, הנובעת מחברותו בוועדה רפואית, פוסלת את הרופא למינוי של מומחה-יעוץ
רפואי לבית הדין לעבודה, כי אז מתחייב לפוסלו, בשל אותה תלות כלכלית, גם לחברות
בוועדה הרפואית עצמה. משמעותה של פסיקה כזו תהא מרחיקת לכת, שכן יתחייב ממנה שכלל
הוועדות הרפואיות, אשר כוננו ואשר פועלות מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב],
תשכ"ח-1968, פסולות מלהמשיך ולכהן במתכונתן הקיימת (
683ד-ה).
(3) הדין הקיים צופן
בחובו קשיים בהסדרת פעולתן של ועדות רפואיות לסוגיהן. שורש הקשיים והחששות טמון
בעירובן הבלתי רצוי של רשויות מינהליות בקביעת הרכבן וסדרי עבודתן של ועדות רפואיות, שבהיותן
מופקדות על הכרעת זכאותם הסטטוטורית של נכים ונפגעים לסוגיהם, כלפי אותן רשויות
עצמן, הריהן ממלאות תפקידים מעין-שיפוטיים מובהקים ( 684ז-
685א).
(4) אף שהצורך בעיצובו
של הסדר חקיקתי חדש ומתוקן נראה דרוש ואף חיוני, אין אחיזה מספקת
לקביעה שמתכונת פעולתן הקיימת של הוועדות הרפואיות מעמידה את כלל חבריהן בחזקת
פסלות מחמת ניגוד עניינים. קבלת עמדה כזו הייתה מערערת את תשתיתן של ועדות
סטטוטורית רבות, הפועלות זה עשרות שנים ( 685ג-ד).
ו. (1) יש שלחומרת התוצאה נודעת
חשיבות בברירת ההכרעה השיפוטית; על-כן יש
להעדיף מצב שבו
ניתן להציל את פעולות הרשות מפסלות על פני ביטול ערכן ( 685ד-ו).
(2) בנסיבות דנן, יש
מנוס מפני אימוצה של דרך המובילה לתוצאה כללית קשה.
עם זאת, יש להנחות את בתי הדין
לעבודה וכן את בתי המשפט, שבבואם לבחור מועמד למינוי כמומחה מטעמם, ישקלו בין היתר
– ועל רקע נסיבותיו של כל מקרה נתון – גם את חברותו של המועמד בוועדה המופעלת
על-ידי הרשות שהינה צד להליך ( 685ו-ז).
(3) (אליבא דשופט ש' לוין): השאלה
אם יש לפסול את הוועדות הרפואיות בשל כוחה של הרשות
למנות את הרופאים המרכיבים אותן ובשל מקור התשלום של שכרם, מעוררת דיון כללי בנושא
גבולי. בעתירה דנן לא הובא לפני בית המשפט מידע בדוק על הדרך שבה מתמנות בפועל
הוועדות הרפואיות, וקיים משקל רב לדעה שההסדר הקיים עלול לעורר חשש שמא המשיב 2הוא הבוחר את
שופטיו. ההסדר הקיים טעון תיקון ( 686א-ג).
פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 254/64
חסון נ' המועצה המקומית דאלית אל כרמל ואח’,
פ"ד יט (1) .17
[2]
בג"צ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת
עיריית פתח-תקוה ואח’, פ"ד לד (2) .566
[3]
בג"צ 244/86 רביבו נ' ראש המועצה המקומית אופקים, פ"ד מב (3) 183.
[4] בג'צ 788/90 זוהר חוצות בע"מ נ'
עיריית רמלה ואח’, פ"ד מד (3) 183.
[5] בג"צ 1199/92, 4118לוסקי ואח' נ'
בית הדין הארצי לעבודה ואח’, פ"ד מז
(5) .734
[6]
רע"א 5258/90, 5262קצין התגמולים נ' אינגבר ואח’, פ"ד מה (3) .593
[7]
ד"נ 15/79 ליבל נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים,
תשי"ז-1957, פ"ד לה (3) .29
[8]
ע"א 19/54 גורלי נ' דיסקין ואח’,
פ"ד ח .521
פסקי-דין של בתי הדין לעבודה שאוזכרו:
[9] דב"ע מא/41- 0כרמי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יב .162
[10]
דב"ע נב/22- 01חבשה נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד כה .314
התנגדות לצו-על-תנאי מיום .27.5.93העתירה נדחתה. הצו-על-תנאי בוטל.
פסק-דין
השופט א' מצא: .1בהליך של ערעור שלפניו, בין העותר לבין המוסד
לביטוח לאומי (להלן – המוסד), החליט בית הדין הארצי לעבודה למנות רופא מומחה פלוני
כמומחה-יועץ רפואי לבית הדין. על המומחה הוטל לחוות את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין
פגיעה בעבודה שאונתה לעותר לבין כאבי הגב שפקדו אותו לאחר הפגיעה. בשאלה זו נחלקו
העותר והמוסד, ובהכרעתה, בין היתר, תלויה זכאותו של העותר לתשלום גימלאות לפי פרק
ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן – החוק).
בחוות הדעת שהגיש לבית הדין (שבה שלל קיום קשר סיבתי כאמור) הזכיר המומחה, בין יתר
פרטים על אודות כישוריו וניסיונו המקצועיים, כי הוא מכהן כ"פוסק רפואי במוסד
לביטוח לאומי". משעמד על האמור ביקש העותר מבית הדין לפסול את מינויו ואת
חוות-דעתו של המומחה ולמנות מומחה-יועץ רפואי אחר תחתיו. בבקשה נטען, שמחמת ניגוד
עניינים לא היה המומחה כשר להתמנות כמומחה-יועץ לבית הדין בהליך שהמוסד בעל דין
בו.
בית הדין הארצי דחה
את בקשת העותר. מכאן העתירה שלפנינו, שעם הגשתה הוצא בה צו-על-תנאי.
.2מלכתחילה סבר העותר
– כך, מכל מקום, טען – כי המומחה הינו רופא שהמוסד נזקק לשירותיו המקצועיים תמורת
שכר. מכאן טענתו, בנימוקי הבקשה שהגיש לבית הדין, שהיותו של הרופא "פוסק רפואי מטעם המוסד לביטוח
לאומי" (ההדגשה שלי א' מ'), שפרנסתו תלויה במוסד, פוסל אותו מלשמש
כמומחה-יועץ רפואי לבית הדין, בהליך שהמוסד הוא בעל דין בו. בעת הדיון לפני בית
הדין הארצי הוברר לעותר, כי המומחה איננו עוסק כל עיקר בעריכת חוות-דעת רפואיות "מטעם"
המוסד, אלא מכהן בוועדות רפואיות הפועלות לפי סעיף 61(א) לחוק ותקנה
2(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה),
תשט"ז- 1956(להלן – תקנות נפגעי עבודה), וכי
התואר "פוסק רפואי",
שאותו הזכיר המומחה בחוות-דעתו, נובע ממינויו לכהונה זו, על-ידי שר העבודה והרווחה,
בהתאם לתקנה 1 לתקנות נפגעי עבודה. ואולם גם משהועמד על טעותו ונתבררו לו
העובדות לאשורן, עמד העותר על בקשתו לפסילת מינויו וחוות-דעתו של המומחה. עתה טען,
כי אף החברות בוועדה רפואית יש בה מידה (אמנם חלקית) של תלות כלכלית במוסד, שכן
המוסד הוא המפעיל, הלכה למעשה, את הוועדות הרפואיות והוא המשלם, מקופתו, את שכר
חבריהן. לדידו, די בתלות זו כדי להעמיד חשש ממשי לניגוד עניינים בין כהונת
מומחה-יועץ לבית הדין, בהליך שהמוסד צד בו, לבין עניינו הפרטי של הרופא. מכאן, לטענתו,
מתחייב, כי רופא המכהן באיזו מן הוועדות הרפואיות אשר כוננו לפי החוק פסול
מלהתמנות כמומחה-יועץ רפואי לבית הדין לעבודה כשהמוסד הוא צד להליך.
בדחותו עמדה זו
הסתמך בית הדין הארצי על ההבחנה שנעשתה בפסיקתו בפרשיות קודמות. וכך כתב בהחלטתו:
"מחד-גיסא נקבע בפסיקה, כי בית הדין לא ימונה
(צ"ל: ימנה – א' מ') כמומחה יועץ רפואי מטעמו, רופא אשר מוסר חוות דעת למוסד
(דב"ע מא/41-0, כרמי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ב 162).
מאידך-גיסא, נקבע
לאחרונה, כי 'אין אנו רואים מקום להרחיב הלכה זו על מומחים המכהנים כחברים בועדות
רפואיות מכוח חוק הביטוח הלאומי; מומחים אלה מתמנים על ידי שר העבודה והרווחה ...
והם אינם תלויים במוסד' (דב"ע נב/164-0, יפת – המוסד לביטוח לאומי
(טרם פורסם, בסעיף 4)".
.3בעתירתו השיג העותר
על צדקת הבחנתו של בית הדין הארצי. בא-כוחו טען לפנינו, כי בכך שחברי הוועדות הרפואיות מתמנים על-ידי שר העבודה והרווחה, ולא על-ידי המוסד, אין
כדי להרחיקם מחשש לניגוד עניינים. בהסתמכו על תקנות נפגעי עבודה הטעים הפרקליט
המלומד, כי חלקו של השר במינוי חברי הוועדות מסתכם בקביעת הרשימות השמיות של
הרופאים המתמנים, בעוד שהכוח לזמן את הרופאים שנתמנו לכך, לקחת
חלק פעיל בפעולת הוועדות, נתון
בידי המוסד עצמו. לעניין זה פועל המוסד, כעולה מתקנה 2, באמצעות "רופא
מוסמך" ו"מזכיר". הראשון (כעיקר הגדרתו בתקנה 1) הוא
"רופא אשר המוסד מינה אותו להיות רופא מוסמך", ואילו השני (כהגדרתו שם)
הוא "עובד המוסד אשר נתמנה על ידי מנהל המוסד או מטעמו להיות מזכיר ועדות לפי תקנות
אלה". המדובר אפוא בשני נושאי משרה במוסד, שהוסמכו למילוי תפקידיהם על-ידי
המוסד והפועלים מטעמו. בידי שניים אלה מרוכזת השליטה על עצם זימונו, ועל תדירות
זימונו, של כל אחד מן הרופאים המתמנים ששמותיהם נכללו ברשימה שקבע השר. בכך קובעים
הם, למעשה, גם את גובה השכר המשולם לכל רופא (מקופת המוסד), המחושב לפי מספר
הישיבות שאליהן זומן ושבהן השתתף. בכך נוצרת תלות כלכלית של הרופא במוסד. מעניינו
האישי של רופא, שנתמנה כחבר בוועדה רפואית, הוא לזכות בזימונים תכופים לישיבות
הוועדה, שכן בכך תלוי גובה
שכרו, ומי שבידם לספק עניין אישי זה הם הרופא המוסמך והמזכיר. מכאן, לגישתו, החשש
לניגוד בין עניינו האישי של הרופא לבין יכולתו למלא תפקיד של מומחה-יועץ רפואי
לבית הדין לעבודה, בהליך שהמוסד הוא בעל דין בו.
.4בתשובת המוסד נטען,
כי ההסדר הקבוע בתקנות
נפגעי עבודה איננו מבסס חשש לניגוד עניינים. באת-כוחו המלומדת של המוסד עמדה על כך
שתקנה 2 לתקנות נפגעי עבודה מבחינה בין תפקידו של הרופא המוסמך לבין תפקידו
של המזכיר. הרופא המוסמך קובע, לפי אופי הפגיעה בכל מקרה נתון, את תחומי המומחיות
הרפואית הנדרשים לבדיקתו של הנפגע, אך אינו מתערב כלל בבחירה האישית של המומחים
שמהם תורכב הוועדה. זימונם של הרופאים מסור אמנם בידי המזכיר לבדו, אך שיטת הזימון
אינה נתונה לשיקול-דעתו, אלא מותווית בנוהל פנימי בכתב, שנקבע על-ידי המוסד
והמחייב את המזכיר במילוי תפקידו. לפי נוהל זה, מזמין המזכיר את המומחים בענפי
הרפואה השונים, על-פי רוטאציה קבועה בכל ענף וענף. שיטה זו נוהגת הן בזימונן של
ועדות רפואיות מדרג ראשון, המוסדר בתקנה 2 לתקנות נפגעי עבודה, והן בזימונן
של ועדות רפואיות לערעורים (שגם חבריהן מתמנים על-ידי השר בשיטה דומה, כאמור בתקנה
27(ב) לתקנות האמורות). בתשובה לשאלה שהצגנו לה הוסיפה באת-כוח המוסד, כי נוהל
הזימונים האמור מיושם ומופעל, למעשה, גם בקביעת הרכביהן של ועדות רפואיות לעררים,
לפי סעיף 127כט לחוק (שעניינן בקביעת נכות לצורך פרק ו2 לחוק, בדבר
ביטוח נכות "כללית"), אף שלפי תקנה 19 לתקנות
הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות
שונות), תשמ"ד- 1984(להלן – תקנות ביטוח נכות),
המסדירה נושא זה, קביעת הרכביהן של ועדות אלה נתונה, כל כולה, בידי רופא מוסמך
(כמשמעו בסעיף 127כז(ב) לחוק). עוד טענה באת-כוח המוסד, כי השכר המשולם
לרופאים בגין השתתפותם בוועדות הרפואיות השונות הוא נמוך, ואין בו כדי לעודד את
עניינם של הרופאים בזימונים תכופים. מכל מקום, נוהל זימונם לישיבות, המבוסס על אמת
מידה "אוטומטית" ואיננו מערב כל שיקולים אישיים בבחירת ההרכבים, מונע
חשש לניגוד עניינים בין כהונתו של רופא כחבר בוועדה רפואית לבין מינויו
כמומחה-יועץ רפואי בהליך שהמוסד הינו צד להתדיינות בו. מעבר לכל אלה, הוסיפה
באת-כוח המוסד וטענה, כי לעניין התלות הכלכלית במוסד, שעליה סומך העותר את חששו
לניגוד עניינים, אין כל הבדל בין מינויו של רופא כמומחה-יועץ רפואי לבית הדין
לעבודה לבין כהונתו כחבר בוועדה הרפואית עצמה; וכשם שאין לפקפק בכשרותו לכהן
בוועדה הרפואית, כך יש להכשיר גם את מינויו כמומחה-יועץ רפואי לבית הדין.
.5טענות באי-כוח
הצדדים נשמעו בישיבת יום .7.11.93משעיינו בטענותיהם החלטנו (ביום 29.11.93)
להזמין את היועץ המשפטי לממשלה לנקוט עמדה בסוגיה שעוררה העתירה ולהתייחס
להשלכותיה. לצורך זה נקבע התיק להשלמה ליום 7.3.94, אך בישיבה זו חזרו
והופיעו רק באי-כוח הצדדים, בעוד שמטעם היועץ המשפטי לממשלה, שלשם שמיעת עמדתו
כונסה הישיבה, לא התייצב איש. ואולם לקראת הישיבה הוגשו לנו עיקרי טיעון בכתב מטעם
היועץ המשפטי לממשלה, ומן העיון בהם העלינו כי עמדת היועץ המשפטי (בשאלות
המהותיות) אינה שונה, כל עיקר, מעמדתו של המוסד, שכבר הובאה לפנינו בגדר הדיון.
בנסיבות אלו סברנו כי אין טעם בדחייה נוספת של הדיון – לשם שמיעת טיעון בעל-פה
מטעם היועץ המשפטי לממשלה – והועדנו את התיק למתן פסק-דין.
.6בהגדרת המסגרת
הנורמאטיווית אינני צריך להאריך. הכלל הוא, "כי לעולם אסור לאדם הממלא תפקיד
של נאמן לאינטרסים של אנשים אחרים, להעמיד עצמו במצב שבו יהיה
קיים (או עלול להיות קיים)
ניגוד בין חובת הנאמנות, שהוא חב להם, לבין האינטרס הפרטי
שלו" (מ"מ הנשיא השופט אגרנט בע"א 254/64 חסון נ' המועצה
המקומית דאלית אל כרמל ואח' [1], בעמ' 22). בבג"צ 531/79
סיעת "הליכוד" בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת עיריית פתח-תקוה ואח' [2]
הגדיר השופט ברק את היקפו של האיסור בהחלתו על עובדי ציבור:
"... עובד ציבור אסור לו להימצא במצב בו קיימת
אפשרות ממשית של ניגוד ענינים בין האינטרס הקשור בביצוע סמכותו וכוחו, לבין אינטרס
אחר כלשהו שאף עמו הוא קשור" (שם, בעמ' 571).
כלל זה, שהוא מן
החשובים בעקרונות הצדק הטבעי, מיועד, בעיקרו, להבטיח, כי במילוי תפקידו יפעל עובד
הציבור (או מי שנושא בחובת נאמנות בתחום המשפט הפרטי) על יסודם של שיקולים
ענייניים, ביושר, בסבירות ובהגינות; שכן באפשרות שייקלע למצב של ניגוד עניינים
טמון חשש שלא יעלה בידו למלא את חובתו כהלכה ויחטא – במודע או אף שלא במודע –
במשוא פנים. כשהמדובר במילוי תפקיד ציבורי, מיתוסף לראציונאל של הכלל גם הצורך
לקיים את אמון הציבור ברשויות המינהל (בג"צ 531/79 [2] הנ"ל,
בעמ' 571; וראה א' ברק, "ניגוד אינטרסים במילוי
תפקיד" משפטים י (תש"מ) 11, 16).
כדי להביא לפסילתו
לתפקיד של עובד ציבור מחמת ניגוד עניינים, יש, בדרך כלל, חובה להראות קיום אפשרות ממשית למשוא פנים. בחשש
רחוק לכך לעולם לא סגי, אך תיתכנה נסיבות – ובעיקר כשמילוי התפקיד מנוגד לעניין
אישי של המועמד – שדי יהיה בחשד סביר למשוא פנים כדי להצדיק פסילה (ראה: בג"צ
244/86 רביבו נ' ראש המועצה המקומית אופקים [3], דברי השופט מלץ בעמ' 186,
ודברי המשנה לנשיא השופט אלון בעמ' 188; וכן בג"צ
788/90 זהר חוצות בע"מ נ' עיריית רמלה ואח' [4]). דומה שלעניין זה ניתן ליישם – בשינויים המתחייבים
ממהות העניין – את אמות המידה הקובעות את שורת פסלותו של שופט; בעוד שבעניין שיש
לו בו נגיעה אישית מוחזק הוא כפסול, הרי שבשום עניין אחר אין הוא נפסל אלא בהתקיים
אפשרות מוחשית וממשית למשוא פנים (ראה מ' שמגר, "על פסלות שופט – בעקבות ידיד
תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (גרפ-פרס, תשמ"ז) 87, 104-108).
.7אין ספק, כי האיסור
להימצא במצב של ניגוד עניינים חל על מומחה-יועץ רפואי לבית הדין לעבודה.
מומחים-יועצים רפואיים מתמנים בערכאות בית הדין לעבודה, מכוח הנחיות נשיא בית הדין
הארצי לעבודה, שהן בבחינת "תקנות שופטים" (ההנחיות המקוריות פורסמו
בפד"ע ד 83, ומאז תוקנו והושלמו פעמים אחדות; ראה פד"ע ח 418,
פד"ע ט 195ופד"ע כב 199).
המועמדים למינוי (בענפי הרפואה השונים) נבחרים מתוך רשימה שנערכה בידי רשם בית
הדין הארצי לעבודה, על-פי המלצת המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית. על-פי ההנחיות
הדיוניות, שלפיהן נוהגים בתי הדין לעבודה ושלאחרונה עמדו במבחן ביקורתו של
בית-משפט זה (בג"צ 1199/92, 4118לוסקי ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' [5], בעמ' 742-747),
מומחה-יועץ שנתמנה הינו בעל מעמד מיוחד. חשובים לציון נתונים אלה: מומחה-יועץ אינו
עד, וחוות-דעתו אינה בגדר עדות "לטובת" אחד הצדדים. לבעלי הדין אין זכות
קנויה לחוקרו בחקירת שתי-וערב, ובית הדין איננו נענה לדרישה לזמנו לחקירה כזאת אלא
מטעמים מיוחדים שיירשמו. גם הצגת שאלות הבהרה בכתב למומחה נעשית באמצעות בית הדין
וכפופה לביקורתו. להלכה ולמעשה מומחה-יועץ רפואי הוא נאמנו של בית הדין, שלעניין
ההכרעה בשאלה הרפואית מייחס לחוות-דעתו חשיבות רבה מאוד. מכאן מתחייב, כי מינוי
כמומחה-יועץ רפואי מטיל על הרופא המתמנה תפקיד ציבורי בעל אופי מעין-שיפוטי.
מילויו של תפקיד כזה אינו יכול להתיישב עם קיום אפשרות לניגוד עניינים. ואם יש חשש
ממשי ומבוסס כי האופן שבו ימלא הרופא את תפקידו או תוכן חוות הדעת שיערוך, עלולים
להיות מושפעים מאינטרס אחר שבו הינו קשור, בין אישי ובין מוסדי, הריהו פסול
מדעיקרא לקבלת המינוי.
.8כלום כהונתו של
רופא מומחה בוועדה רפואית, שכוננה לפי החוק, פוסלת אותו, מחמת ניגוד עניינים, מלהתמנות
כמומחה-יועץ רפואי לבית הדין לעבודה בהליך שהמוסד הוא צד מתדיין בו? כשלעצמי הנני
סבור, שמינוי מעין זה מעורר חשש גבולי לפסלות. לפיכך מוטב להימנע ממנו, או להגבילו
למקרים שבהם מתעורר צורך בבחירה אישית של מומחה מסוים. עם זאת אין בידי לקבוע שהוא מעמיד חשש קרוב
וסביר – לא כל שכן אפשרות ממשית – למשוא פנים, המחייבים לפסול את המינוי.
.9הרי זה פשוט וברור,
כי רופא שפרנסתו תלויה במי שהינו צד להליך פסול מלהתמנות כמומחה-יועץ באותו הליך. ברע"א
5258/90, 5262קצין התגמולים נ'
אינגבר ואח' (להלן – פרשת אינגבר [6]), עמדה השאלה אם רופא הנותן לקצין התגמולים
חוות-דעת תמורת תשלום כשר להתמנות כחבר בוועדות רפואיות הפועלות לפי חוק הנכים
(תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט- .1959בהשיבו לשאלה זו בשלילה אמר הנשיא שמגר, בעמ' 595:
"דעתי היא כי הדין עם בית המשפט המחוזי, וכי אכן
אין לכלול בוועדה רפואית או בוועדה אחרת הפועלת על-פי חוק הנכים (תגמולים
ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959, או על-פי חוק משפחות
חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950, אדם אשר מחווה דעתו
תמורת שכר לקצין התגמולים בעניינים הנוגעים להפעלתם של שני החוקים הנ"ל.
לעניין זה אין נפקא
מינה, אם חוות הדעת מתייחסת לתיק הספציפי, אשר בו דן לאחר מכן אותו רופא שנתן את
חוות-דעתו, או אם המדובר בתיק אחר כלשהו, כי הקובע בעניין דנא הוא הקשר הנוצר בין
מי שמקבל שכר עבור פעולה מסוימת מקצין התגמולים לבין זה האחרון. קשר זה פוסל את האדם,
מניה וביה, מן הדיון במחלוקת אשר קצין התגמולים הוא צד לה.
אין צריך לומר, כי
האמור כאן חל במידה שווה על רופא המחווה את דעתו תמורת שכר, ועל אדם אחר שאינו
רופא המבצע עבודה עבור קצין התגמולים. הקשר התעסוקתי הוא הקובע בנושא שלפנינו ולא
מעמדו המקצועי של מי שמבצע את העבודה בשכר".
ולהלן, בעמ' 595-596,
הוסיף הנשיא ואמר:
"...מהותו של הפסול שתואר כאן איננה מתייחסת רק
לוועדות הפועלות על-פי שני החוקים הנ"ל, אלא גם לגופים מעין-שיפוטיים אחרים,
שכוננו על-פי הוראות שיסודן בחיקוק או בהסדר מינהלי.
פסלותו של חבר ועדה
כנ"ל איננה נובעת מכך שיש מקום להסקת מסקנה אישית קונקרטית, לפיה אכן הושפע
חבר הוועדה מעובדת קיומם של קשרים כמתואר לעיל עם קצין התגמולים. הטעם לפסילה נובע
מן האפשרות בדבר קיומה של דעה קדומה, העלולה להשפיע מדעת או שלא מדעת על עמדתו של
האדם כלפי אחד מן הצדדים המופיע לפניו".
אף בענייננו אין
חולקין, שקיומם של קשר תעסוקתי בין הרופא לבין המוסד, או זיקה אחרת של ביצוע עבודה
בשכר על-ידי הרופא בעבור המוסד, פוסלים את הרופא מלהתמנות כמומחה-יועץ רפואי בהליך
שהמוסד הוא צד בו. אמת מידה זו יושמה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע מא/41- 0כרמי נ' המוסד לביטוח לאומי [9]), שאוזכרה
בהחלטת בית הדין בענייננו. דין שווה, כעולה מטיעונה של באת-כוח המוסד לפנינו, הוחל
על רופאים המתמנים על-ידי המוסד למילוי תפקידים מטעמו, בין כנושאי משרה במוסד ובין
בדרך אחרת. מטעם זה נקבע – והרי זה איסור מובן וברור – שכמומחה-יועץ רפואי לא
יתמנה מי שהינו "רופא מוסמך", אם כמשמעו בתקנות נפגעי עבודה ואם (לעניין
נכות "כללית") כמשמעו בסעיף 127כז(ב) לחוק ובתקנות ביטוח נכות.
באת-כוח
המוסד אף הוסיפה
והטעימה, כי רשם בית הדין הארצי, בעורכו את רשימת המומחים-היועצים לבית הדין, שם
סייג-לסייג ונזהר מלכלול ברשימתו גם רופאים אשר רופא מוסמך מינה אותם לשמש
כ"יועצים רפואיים" לוועדות רפואיות, בהתאם לתקנה 3 לתקנות נפגעי
עבודה. ואף במידה זו של זהירות והקפדה אין משום הפרזה, שכן מי שמינויו לתפקיד
ששכרו בצדו תלוי במי שפסלותו לכהן כמומחה-יועץ הינה ברורה ומובנת מאליה, אף פסלותו
שלו לכהונת מומחה-יועץ היא ממין העניין.
.10כפי שראינו, אף
רופא המכהן כחבר בוועדה רפואית, אשר כוננה לפי החוק, מופעל במילוי תפקידו זה
על-ידי המוסד ומקבל את שכרו
מקופת המוסד. בכך ששיטת הזימון של הרופאים, לקחת חלק בפעולת הוועדות, מופעלת
על-ידי מזכיר ומבוססת על רוטאציה פשוטה בין המומחים בכל אחד מענפי הרפואה (ובלבד
ששיטה זו אכן מופעלת כראוי ונתונה לפיקוח מסודר ושיטתי), יש כדי לשכך ולמתן את
החשש כי יימצא רופא אשר בשל עניינו לזכות בזימונים תכופים לישיבות
הוועדה הרפואית ינהג במשוא פנים במילוי תפקידו כמומחה-יועץ לבית הדין לעבודה. אכן,
אף כאן – חרף שיטת הזימון ובלא קשר לשיעורו הנמוך של השכר המשתלם לחברי הוועדות –
מתקיים חשש גבולי לפסלות. ובעטיו של חשש זה, שבמקרים בודדים אף עלול להתממש, הערתי
לעיל כי מוטב להימנע ממינויים כאלה או להגבילם למקרים מיוחדים. עם זאת אין בידי
לקבוע, ככלל גורף, שבעצם קבלת תמורה כספית מן המוסד יש כדי לפסול את המומחה
למינוי, על-ידי בית הדין לעבודה (או על-ידי בית המשפט), בעניין הנוגע למוסד.
לעניין זה רואה אני מקום להבחנה ברורה בין רופא המקבל שכר מן המוסד תמורת השתתפותו
בפעולת הוועדות הרפואיות, לבין רופא המספק למוסד שירותים מקצועיים תמורת שכר. טעם
ההבחנה נעוץ בכך שהוועדות הרפואיות, הגם שהן מופעלות על-ידי המוסד מן הבחינה
הארגונית והתקציבית, אין הן בשר מבשרו ועצם מעצמיו של המוסד, אלא הן גופים
סטטוטוריים המוחזקים כעצמאיים, שתפקידם לפסוק בזכויות המבוטחים לפי החוק ולהכריע
במחלוקות רפואיות בין המבוטחים לבין המוסד. בכך ממלאות הוועדות תפקיד מעין-שיפוטי
מובהק. חבריהן אינם כפופים למרותו של המוסד ואינם חבים לו חובת נאמנות. כפיפותם
היא לחוק ולציבור, וחובתם, על-פי הדין, היא לפסוק בשאלות הרפואיות המובאות לפניהם,
על-פי אמות מידה מקצועיות וענייניות. יצוין כי חובה דומה מוטלת גם על נושאי משרה
במוסד עצמו, שנתונה בידם סמכות לפסוק בשאלות (בין רפואיות ובין אחרות) הכרוכות
בקביעת זכאותו של מבוטח כלפי המוסד (השווה, לעניין זה, את דברי השופט ברק
בד"נ 15/79ליבל נ' הרשות
המוסמכת לצורך חוק רדיפות הנאצים, תשי"ז- 1957[7], בעמ' 48).
אך על הוועדות הרפואיות, הנדרשות לעתים להכריע בצדקת עמדתו (בשאלה רפואית) של
המוסד, מוטלת חובה מוגברת לקיים את אי-תלותן; שכן ההקפדה על אי-תלותן היא תנאי
חיוני למילוי ייעודן ותפקידן.
כבר ראינו (כעולה
מפרשת אינגבר [6] שעמדנו עליה לעיל) שבעצם קיומו של קשר תעסוקתי בין הרשות לבין
המומחה יש כדי לפסול את המומחה לתפקיד שבו אמור הוא לפסוק במחלוקת שהרשות היא צד לה. דין זה, שגם לי נראה
כמחויב המציאות, חל, כמובן, גם מקום שהמומחה איננו עובד הרשות ואינו נמנה עם
מנגנונה הקבוע, אלא מספק לה שירותים מקצועיים תמורת שכר על בסיס חוזי או קבלני. אך
דין פסלות זה איננו חל בהכרח על מומחה המקבל תמורה כספית מן הרשות שלא בגדר קשר
תעסוקתי בין הצדדים. הרחבה כזאת של דין הפסלות אינה מוצדקת ואף אינה רצויה. כך,
למשל, יכולני להעלות בדעתי, שמומחיותו בתחום ייחודי של מומחה פלוני תהיה דרושה
ורצויה הן במסגרת פעולתן של ועדות רפואיות שונות והן במסגרת מינויו כמומחה בהליכים
שיפוטיים. וכי מדוע תיגרע האפשרות להסתייע במומחיותו באיזו מן המסגרות הללו, אף
שאיש אינו מעלה בדעתו לפקפק ביושרו האישי והמקצועי? או טול לדוגמה מומחה, שספר
מפרי עטו הוצא לאור על-ידי הרשות או על-ידי גוף שבשליטתה, והמקבל על כך תמלוגים מן
הרשות, או מומחה המוזמן מדי פעם על-ידי הרשות להרצות בהשתלמויות שהרשות עורכת
לעובדיה, ומקבל על כך שכר או תמורה אחרת; כלום בשל זיקה זו, שאין לה ולקיום קשר
תעסוקתי במובנו הרחב ולא כלום, יהיה זה מוצדק לפסול את המומחה למינוי לתפקיד
מעין-שיפוטי בעניין שהרשות היא צד מעוניין בו? .11זאת ועוד: אם נקודת המוצא היא, כי רופא פלוני הוא
נאמן לכהן כחבר בוועדה רפואית, על שום מה לא יהא מוחזק כנאמן גם למילוי תפקיד של
מומחה-יועץ לבית הדין? בצדק
אפוא טענה באת-כוח המוסד לפנינו, שקבלת טענתו של העותר, לפסילת המומחה שנתמנה בעניינו, כמוה כפסילת הוועדות
הרפואיות עצמן. לאמור: אם תלותו הכלכלית במוסד, הנובעת מחברותו בוועדה רפואית,
פוסלת את הרופא למינוי של מומחה-יועץ רפואי לבית הדין לעבודה, כי אז מתחייב
לפוסלו, בשל אותה תלות כלכלית, גם לחברות בוועדה הרפואית עצמה. משמעותה של פסיקה
כזאת תהיה מרחיקת לכת. המתחייב ממנה יהיה, שכלל הוועדות הרפואיות, אשר כוננו ואשר
פועלות מכוחו של החוק, פסולות מלהמשיך ולכהן במתכונתן הקיימת. ולא רק דין הוועדות
הרפואיות שכוננו לפי החוק כך, אלא אף דינן של ועדות רפואיות אשר כוננו והפועלות
לפי חוקים אחרים ושהמתכונת המעשית להפעלתן דומה בתכלית לוועדות נושא ענייננו. הנה
כי כן, מוכרות וידועות ועדות רפואיות לפי חוקים שהממונה על ביצועם הינו שר הביטחון
או שר האוצר. אף ועדות אלה מורכבות מתוך רשימות של רופאים שנערכו בידי השר שהוסמך
לקבוע בתקנות את דרכי מינוין (ראה תקנה 2 לתקנות הנכים (ועדות רפואיות),
תשכ"ו-1965, ותקנה 1 לתקנות הנכים (ועדה רפואית
עליונה), תשכ"ד-1964, בדבר מינוין, על-ידי שר
הביטחון, של ועדות רפואיות ושל ועדה רפואית עליונה, לעניין חוק הנכים (תגמולים
ושיקום) [נוסח משולב]; ותקנות נכי המלחמה בנאצים (ועדה רפואית),
תשט"ו-1954, בדבר מינוין, על-ידי שר האוצר, של ועדות רפואיות,
לצורך חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954, ולצורך חוק נכי
רדיפות הנאצים, תשי"ז- 1957(סעיפים 8 ו-9)).
ואף הרופאים המכהנים בוועדות אלה מקבלים את שכרם ממשרדי הממשלה הנוגעים בדבר (משרד
הביטחון או משרד האוצר). פועל יוצא מקבלת עמדת העותר בענייננו יהיה לא רק שכלל
הרופאים הללו פסולים מלהתמנות כמומחים רפואיים בבתי המשפט, בכל עניין שהמדינה היא
בעל דין בו (אף אם איננו מסוגי העניינים שבתחומי עיסוקן של הוועדות הרפואיות), אלא
שאף כהונתם בוועדות הרפואיות גופן לוקה בניגוד עניינים המביא לפסלות.
.12אל יובן מדבריי
שתקינות פעולתן של הוועדות הרפואיות נעלה בעיניי מכל ספק. אכן, גם על זו כבר קמו עוררין. אי-אפשר שלא
להזכיר, בהקשר זה, את הדין וחשבון של הועדה בנושא בדיקת יישומו של חוק הפיצויים
לנפגעי תאונות דרכים (משרד המשפטים, תשנ"א) (בראשות השופט צבי ברנזון,
להלן – דו"ח ועדת ברנזון) אשר הוגש במאי .1991בביקורת שנמתחה על הוועדות הרפואיות המופעלות על-ידי
המוסד נאמר בדו"ח זה, בין היתר, בעמ' 34, כי -
"הוועדות הרפואיות נראות לכאורה כנתונות למרות המוסד
לביטוח לאומי, והרופאים החברים בהן – כמי שנוהגים ביד קפוצה בקביעת דרגת נכות, בשל
רצונם לרצות את שולחיהם ולהתמנות לוועדות נוספות".
על רקע דברים
חמורים אלה, ומימצאים ביקורתיים נוספים שעליהם עמדה, נכללה בדו"ח ועדת
ברנזון, בעמ' 36, גם ההמלצה הבאה:
"ברוח הצעה שהועלתה על ידי השופט שמגר, נשיא בית
המשפט העליון, ממליצה הוועדה על הקמת ועדות רפואיות ארציות, כערכאה ראשונה וכערכאת
ערעור, אשר יקבעו נכות לצורך כל דין: פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, ביטוח לאומי
לתאונות עבודה, תגמולים לנפגעי פעולות איבה ועוד".
עוד תוזכר פרשתו של
דב"ע נב/22- 01חבשה נ' המוסד לביטוח לאומי [10].
בעניין זה, אשר נדון בבית הדין הארצי לעבודה לאחר
שדו"ח ועדת ברנזון היה לנחלת הכלל, עלתה השאלה אם, בכל הנוגע להסדרת פעולתן
של הוועדות הרפואיות לסוגיהן, עומדות תקנות נפגעי עבודה במבחן הסבירות. על דעת רוב
השופטים נפסק, כי התקנות אינן לוקות באי-סבירות שיש בה כדי להביא לפסילתן כחסרות
תוקף. אך שופט המיעוט, אשר מנה את ליקוייו של ההסדר הקבוע בתקנות, סיכם את דעתו
במילים קשות:
"אם אלה הם פני
הדברים – אין מנוס מן המסקנה, כפי שנאמר כבר לעיל, כי המוסד באמצעות שליחיו
ושכיריו בוחר את 'מעין שופטיו' וקובע מי יפסוק בדינו (אם גם מתוך רשימת פוסקים
רפואיים שקבע שר העבודה והרווחה). בכך טמון פגם קונסטיטוציוני מהותי, שבעטיו
חורגות התקנות הנדונות ממתחם הסבירות" (שם [10], בעמ' 326).
.13כבר עמדתי לעיל על
כך, שההסדר הנוהג לפי הדין הקיים צופן בחובו קשיים. נראה כי, בנסיבות מסוימות,
מעורר הוא אף חשש לעיוותים אפשריים. שורש הקשיים והחששות טמון בעירובן הבלתי רצוי
של רשויות מינהליות בקביעת הרכביהן וסדרי עבודתן של ועדות רפואיות, שבהיותן
מופקדות על הכרעת זכאותם הסטטוטורית של נכים ונפגעים לסוגיהם, כלפי אותן רשויות
עצמן, הריהן ממלאות תפקידים מעין-שיפוטיים מובהקים. ההסדר שעליו המליצה ועדת
ברנזון, ושעד כה טרם נעשה כל הדרוש למימושו, הינו מתכונת אפשרית להסדר חקיקתי חדש,
שהוא ראוי ורצוי לאין ערוך מן ההסדר הקיים. ייטיב אפוא המחוקק לעשות אם ייתן את
דעתו, בהקדם האפשרי, להנהגתו של הסדר חקיקתי חדש. במסגרת הסדר כזה ניתן, למשל,
לשקול את הקמתן של ועדות רפואיות, שתוגדרנה ותפעלנה כבתי-דין מינהליים, כמשמעם בחוק
בתי דין מינהליים, תשנ"ב- .1992דרך זו, שעד כה יושמה באשר לוועדות ערר שונות (שנכללו
בתוספת לפי סעיף 4 לחוק האמור), עשויה, לכאורה, להתאים גם לוועדות
רפואיות הממלאות תפקידים מעין-שיפוטיים; שהלוא הפעלתן התקינה של ועדות כאלה, בדומה
לגופים מעין-שיפוטיים אחרים, אף היא מותנית בתחולתם של עקרונות יסודיים – כקיום
אי-תלותם של חבריה, דרכי מינוים, קביעת סדרי פעולתם וכן מניעתם ממצבים של ניגוד
עניינים – שבחוק בתי דין מינהליים יש להם ביטוי ברור ומוגדר.
.14אף שהצורך בעיצובו
של הסדר חקיקתי חדש ומתוקן נראה דרוש – אף חיוני -
לא מצאתי אחיזה
מספקת לקביעה שמתכונת פעולתן הקיימת של הוועדות הרפואיות
מעמידה את כלל
חבריהן בחזקת פסלות מחמת ניגוד עניינים. קבלת עמדה זו, אילו הוברר שאין מנוס ממנה,
הייתה מערערת את תשתיתן של ועדות רפואיות סטטוטוריות רבות, הפועלות זה עשרות שנים,
ושלפחות בעתיד הקרוב – למצער עד שיאזור המחוקק כוח להעמיד חלופה טובה מהן – תלויה הפעלתם של חוקים
רבים בהמשך פעולתן התקינה.
אכן, יש שלחומרת
התוצאה נודעת חשיבות בברירת ההכרעה השיפוטית; כדברי השופט גויטיין (בסוגיה שונה
מזו שבענייננו) בע"א 19/54 גורלי נ' דיסקין ואח' [8],
בעמ' 532:
"...
במקום שאפשר לתת לסעיף של חוק
מסויים שני פירושים, אשר אחד מהם יציל אלפי מסמכים מהיותם פסולים וכמו-כן ישאיר
לנציגי הממשלה את הסמכויות בהן השתמשו מאז קום המדינה; ופירוש שני אשר יבטל את
ערכם של אותם מסמכים וישאיר את נציגינו ללא-סמכויות – עד אשר הכנסת תמצא את הפנאי
הדרוש לטפל בהן – הייתי מבכר את הפירוש הראשון על פני השני".
אף בנסיבות העניין
שלפנינו, ככל שהשתדלתי להראות, יש מנוס מפני אימוצה של דרך המובילה לתוצאה כללית
קשה. עם זאת רואה הייתי מקום להנחות את בתי הדין לעבודה, וכן את בתי המשפט, שבבואם
לבחור מועמד למינוי כמומחה מטעמם, ישקלו בין היתר – ועל רקע נסיבותיו של כל מקרה
נתון – גם את חברותו של המועמד בוועדה המופעלת על-ידי הרשות שהינה צד להליך.
.15מסקנתי היא אפוא כי
יש לדחות את העתירה ולבטל את הצו-על-תנאי שהוצא על פיה. בנסיבות העניין הייתי נמנע
מעשיית צו להוצאות.
השופט מ' חשין: אני מסכים.
השופט ש' לוין: .1השאלה אם יש לפסול את הוועדות הרפואיות בשל
כוחה של הרשות למנות את
הרופאים המרכיבים אותן ובשל מקור התשלום של שכרם לא התעוררה לפנינו במישרין אלא
אגב דיון בנושא אחר: מינויו של מומחה, המכהן בוועדות הרפואיות, על-מנת שייתן
חוות-דעת בהתדיינות פלונית שהמשיב 2הוא בעל דין בה; לכאורה העניין נושא העתירה מעורר
פחות חשש לניגוד עניינים מהעניין הכללי שבעלי הדין בחרו לעורר לפנינו.
.2אני מסכים לתוצאה
שאליה הגיע חברי הנכבד, השופט מצא; ואשר לעניין הכללי – אני מסכים עמו שהמדובר
בנושא גבולי. לא הובא לפנינו מידע בדוק על הדרך שבו מתמנות בפועל הוועדות
הרפואיות, ולדידי קיים משקל רב לדעת המיעוט דב"ע נב/22- 01[10], ומטעמיה, דעה שלפיה
עשוי ההסדר הקיים לעורר חשש שמא המשיב 2הוא הבוחר את שופטיו. כמו חברי הנכבד, השופט מצא, גם
אני סבור שההסדר הקיים טעון תיקון, ואני מצטרף להמלצות הכלולות בחוות-דעתו.
הוחלט כאמור
בפסק-דינו של השופט מצא.
