צירוף ראיות חדשות במסגרת הליכים לאישור תובענה ייצוגית - רע"א 1200/15 יוניון מוטורס בע"מ נ' דן ברליצהיימר (30.03.2015)

בבית המשפט העליון

רע"א  1200/15

לפני:

כבוד השופטת א' חיות

המבקשות:	1. יוניון מוטורס בע"מ
	2. Toyota Motor Corporation

                                          

נ  ג  ד

                                                                                                     

המשיב:

דן ברליצהיימר

                                          

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"צ 51635-01-13  שניתנה ביום 26.1.2015 על ידי כב' השופטת ש' אלמגור

                                          

החלטה

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור) בת"צ 51635-01-13  מיום 26.1.2015 אשר התיר למשיב להגיש ראיות נוספות מטעמו בהליך של בקשה לאישור תובענה כייצוגית.

1.             המשיב הגיש ביום 28.1.2013 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשות (להלן: בקשת האישור) בטענה לקיומו של פגם בטיחותי בכלי רכב מתוצרתה של המבקשת 2 (להלן: טיוטה) מסוג "Land Cruiser" ו- "4Runner" (להלן: לנד קרוזר ו- פור ראנר), בעטיו מתנתקים גלגלי הרכב בעת נסיעה. בבקשתו טען המשיב כי פגם זה מוכר למבקשות והוביל את טיוטה לבצע איסוף של כלי רכב רבים מתוצרתה באוסטרליה ובאירופה (ReCall). אף על פי כן, ועל אף שאירעו בארץ מספר מקרי ניתוק גלגל ברכבי לנד קרוזר ופור ראנר, לא פעלו המבקשות לבצע איסוף דומה של רכבי טיוטה הפגומים בישראל. עוד נטען כי המבקשות גם לא פעלו לפרסם הנחיות ואזהרות מתאימות שיאפשרו לאתר ולתקן את הפגם הנטען ברכבי טיוטה. לבקשת האישור צירף המשיב תצהיר מטעמו בו טען כי בעת שנסע ברכב הלנד קרוזר שבבעלותו התנתק אחד מגלגלי הרכב לאחר שפגע במדרכה. כמו כן, צירף המשיב לבקשה מכתבים מאת בעלי רכב לנד קרוזר ופור ראנר אחרים שתיארו מקרים דומים. כשבועיים לאחר הגשת בקשת האישור ביקש המשיב להגיש מכתבים נוספים מאת בעלים של רכבי טיוטה בארץ שדיווחו אף הם כי אחד מגלגלי רכבם ניתק בעת נסיעה. בית המשפט קמא אישר את הבקשה והתיר את הגשת המכתבים הנוספים.

2.             בתגובתן לבקשת האישור הודו המבקשות כי בעבר אכן עלה חשש לכך שהותקן רכיב פגום במתלה הגלגלים הקדמי של כלי רכב מסוג לנד קרוזר ופור ראנר שיוצרו בין חודש מאי 2001 לחודש ספטמבר 2002, ובעקבות כך בוצע בשנת 2005 איסוף של כל רכבי טיוטה מסוג זה. לטענת המבקשות, בניגוד לטענת המשיב, הליך האיסוף האמור בוצע גם בישראל. עוד נטען כי רכבו של המשיב יוצר בשנת 2000 ועל כן הוא כלל אינו נמנה עם כלי הרכב מתוצרתה של טיוטה שנדרש היה לאספם בשל חשש שגלגליהם יתנתקו. בנוסף, נטען כי בעת שאירע המקרה אותו תיאר המשיב בתצהירו היה רכבו בשימוש יותר מ- 12 שנים ונסע יותר מ- 371,000 קילומטרים. אף על פי כן, המשיב מעולם לא החליף את רכיב ה- Ball Joint (ובעברית: המפרק הכדורי) במתלה הגלגלים הקדמי של רכבו וזאת בניגוד להוראות היצרן לפיהן חובה להחליף רכיב זה לאחר נסיעה של יותר מ- 100,000 קילומטרים ברכב. לפיכך, נטען כי ניתוק הגלגל הנטען שאירע ברכבו של המשיב לא נבע כתוצאה מפגם בייצורו, אלא כתוצאה מסיבות אחרות שאינן תלויות במבקשות, כגון תחזוקה לקויה של הרכב שלא בהתאם להוראות היצרן. בתמיכה לטענותיהן צירפו המבקשות לתשובתן חוות דעת מומחה בה נטען כי ניתוק גלגל ברכבי לנד קרוזר ופור ראנר עלול להתרחש בשל מגוון סיבות ואינו מעיד בהכרח על פגם בייצור או בתכנון של הרכב. כמו כן, נטען על ידי המבקשות כי המכתבים מאת בעליהם של רכבי לנד קרוזר ופור ראנר אותם הגיש המשיב אינם קבילים כראיה.

3.             המשיב הגיש כתב תשובה לתגובת המבקשות לבקשת האישור וצירף אליו תצהירים מאת בעלים של רכבי לנד קרוזר ופור ראנר אשר יוצרו בין השנים 1999 ו- 2002 (להלן: התצהירים ו- בעלי כלי הרכב). בתצהירים אלו דיווחו בעלי כלי הרכב כי אחד מגלגלי רכבם ניתק בעת נסיעה. כמו כן, נטען על ידם כי בניגוד לטענת המבקשות לפיה נערך בארץ מבצע לאיסוף רכבי טיוטה מסוג לנד קרוזר ופור ראנר שיוצרו בין מאי 2001 וספטמבר 2002, הם מעולם לא קיבלו פנייה מצד המבקשות או מי מטעמן לאיסוף רכביהם. עוד טענו בעלי כלי הרכב כי מעולם לא יודעו על כך שעליהם לבדוק את המפרק הכדורי ברכבם, גם זאת בניגוד לטענת המבקשות לפיה הוראות היצרן מחייבות החלפה של רכיב זה לאחר נסיעה של 100,000 קילומטר. בנוסף לתצהירים צירף המבקש לכתב תשובתו חוות דעת מומחה מטעמו בה נטען כי יש קושי לזהות בבדיקה שגרתית במוסך או במכון הרישוי בלאי של המפרק הכדורי ברכבי לנד קרוזר ופור ראנר ועל כן יש צורך בפרסום הנחיות מתאימות שיאפשרו לאתר ולהחליף מפרקים כדוריים שהתבלו (להלן: חוות הדעת).

4.             בדיון שהתקיים בבקשת האישור ביום 13.5.2014 הסב בית המשפט קמא את תשומת ליבו של המשיב לכך שאפשר וכתב תשובתו והראיות שצורפו אליו מהווים הרחבת חזית. לפיכך, הציע בית המשפט קמא למבקש כי יבדוק בשנית את כתב תשובתו ויצמצם את היקפו. בעקבות זאת, הגיש המשיב כתב תשובה מתוקן מטעמו אליו לא צורפו התצהירים וחוות הדעת, ובד בבד הגיש בקשה להתיר לו את צירופן של ראיות אלו.

5.             בהחלטתו מיום 26.1.2015 התיר בית המשפט קמא למשיב להגיש את התצהירים וחוות הדעת מטעמו וקבע כי אין בהם משום הרחבת חזית. בהתייחס לתצהירים עמד בית המשפט קמא על כך שחלק ניכר מהם ניתנו על ידי בעלי כלי רכב שמכתבים מטעמם כבר צורפו לבקשת האישור או הוגשו זמן קצר לאחריה, ומכאן שהם מתייחסים למקרים שאותרו על ידי המשיב עוד לפני הגשת בקשת האישור או בסמוך לאחר מכן. כמו כן, ציין בית המשפט קמא כי מקצת התצהירים מתייחס למקרי ניתוק גלגל שאירעו לאחר הגשת בקשת האישור ומכאן שלא היה בידי המשיב להשיגם בשקידה ראויה טרם הגשת הבקשה. אמנם, כך ציין בית המשפט קמא, בתצהירים נכללו טענות שלא הופיעו בבקשת האישור ואולם, טענות אלו נטענו במענה לטענות שהעלו המבקשות בתגובתן לבקשת האישור ועל כן אינן מהוות הרחבת חזית אסורה. עוד קבע בית המשפט קמא כי אף חוות הדעת אותה ביקש המשיב להגיש אינה מהווה הרחבת חזית שכן היא הוגשה בניסיון להתמודד עם חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשות. כמו כן, קבע בית המשפט קמא כי חוות דעת המומחה מטעם המשיב הוגשה במטרה לתמוך בטענה שהעלה המבקש עוד בבקשת האישור, לפיה הוראות הטיפול ברכבי לנד קורזר ופור ראנר חסרות ואינן מאפשרות זיהוי סימנים מקדימים לניתוק הגלגל בכלי רכב אלו. לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי התצהירים וחוות הדעת מהווים עיבוי של ראיות שכבר הוגשו על ידי המשיב במסגרת בקשת האישור הדרושים לו על מנת להשיב לטענות שהעלו המבקשות בתגובתן לבקשה. בנסיבות אלו, ומאחר שבקשת האישור אינה בקשת סרק, כמו גם נוכח מורכבות ההליך ופערי המידע בין הצדדים, אישר בית משפט קמא את הגשת הראיות הנוספות מטעם המשיב.

6.             בבקשת רשות הערעור על החלטתו זו של בית המשפט קמא, טוענות המבקשות כי המשיב הגיש את בקשת האישור בחופזה ועל בסיס תשתית ראייתית רעועה. לטענתן, לאחר קריאת תגובתן לבקשת האישור התחוור למשיב כי נשמט הבסיס מתחת לבקשתו ולפיכך, במסגרת תשובתו לתגובת המבקשות ולאחר מכן במסגרת הבקשה לצירוף ראיות שהגיש, ניסה המשיב לבסס טענות חדשות נגד המבקשות שלא בא זכרן בבקשת האישור. לטענת המבקשות, הראיות החדשות שצירופן הותר משנות את בקשת האישור שהגיש המשיב מקצה לקצה ומעמידות אותן בפני בקשת אישור חדשה ושונה מזו שהוגשה במקור. אשר לתצהירים נטען כי הם שונים באופן מהותי מהמכתבים שצורפו לבקשת האישור, הן מן הטעם שמפורטות בהן עובדות חדשות שלא נזכרו במכתבים, והן מן הטעם שהם מכילים טענות חדשות שלא הועלו במסגרת בקשת האישור. בהתייחס לחוות הדעת נטען כי אף בה עולות טענות חדשות שלא בא זכרן בבקשת האישור. בנסיבות אלו, טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי אין בראיות החדשות שצירופן הותר משום הרחבת חזית. עוד טוענות המבקשות כי היה בידי המשיב להשיג את כלל הראיות שהוספו על ידו עוד בטרם שהגיש את בקשת האישור ולמצער, לפני שהמבקשות הגישו את תגובתן לבקשה זו ולטענתן אף מטעם זה שגה בית המשפט קמא משקיבל את בקשת המשיב לצירוף ראיות.

7.             המשיב טוען מנגד כי דין בקשת רשות הערעור להידחות והוא סבור כי בדין התיר לו בית המשפט קמא לצרף את התצהירים ואת חוות הדעת מטעמו בהיותם מענה לטענות הגנה שהעלו המבקשות בתגובתן לבקשת האישור. לחלופין, נטען כי אף אם יש בראיות אלו יותר ממענה לטענות שהעלו המבקשות בתגובתן, הרי שבנסיבות המקרה דנן מתקיימים התנאים המצדיקים להתיר את צירופן. בהתייחס לתצהירים נטען על ידי המשיב כי אין בהם כל מידע מהותי נוסף על זה שכבר הופיע במכתבים שצורפו לבקשת האישור ומכאן שהם אינם מהווים הרחבת חזית. עוד נטען על ידו כי אין ממש בטענה לפיה היה עליו לצרפם לבקשת האישור שכן אין לצפות מתובע ייצוגי לתמוך בקשה לאישור תובענה כייצוגית בתצהירים מאת חברים אחרים בקבוצת התובעים. אשר לחוות הדעת טוען המשיב כי היא הוגשה במענה לטענות הגנה שהעלו המבקשות בתגובתן וכי אף אותה הוא לא נדרש לצרף לבקשת האישור שכן אין זה מחובתו להצביע על הסיבה הטכנית הגורמת לגלגליהם של רכבי טיוטה להתנתק בזמן נסיעה ודי כי יוכיח את עצם קיומה של תופעה זו.

8.             לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בשאלה האם להתיר צירופן של ראיות חדשות במסגרת הליכים לאישור תובענה ייצוגית (ראו, רע"א 9421/10 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' ברוט  (13.2.2011)). במקרה דנן, לא מצאתי כי יש עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא להתיר למשיב לצרף ראיות נוספות מטעמו. אשר לטענת המבקשות לפיה יש בראיות שהוספתן נתבקשה על ידי המשיב משום הרחבת חזית פסולה, טענה זו אין בה ממש. כפי שפורט לעיל, הטענות שהעלה המשיב בכתב תשובתו נטענו במענה לטענות הגנה שהעלו המבקשות בתגובתן לבקשת האישור ועל כן, הן אינן מהוות הרחבת חזית ומשכך גם הראיות שצירופן התבקש על מנת לתמוך בטענות אלו, אינן מרחיבות את חזית המחלוקת (ראו והשוו, בר"ם 4925/13 עיריית ירושלים נ' כן לזקן - לקידום זכויות הותיקים  (1.12.2013), פסקה 7; עוד ראו, רע"א 4778/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' נאור  (19.7.2012), בפסקה 6).

9.             כמו כן, יש לדחות את טענת המבקשות לפיה לא היה מקום להתיר למשיב לצרף את הראיות הנוספות מטעמו מן הטעם שהיה באפשרותו לצרפן לבקשת האישור. אכן, ככלל אין להתיר הגשתן של ראיות שהיה ניתן בשקידה ראויה לצרפן לבקשה לאישור תובענה ייצוגית (ראו, רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ  (15.4.2007), בפסקה 8 (להלן: עניין פופיק). אך אין זה כלל בל יעבור ויתכנו מקרים בהם תהא הצדקה להתיר את הגשתן של ראיות נוספות אף שניתן היה לכאורה להשיגן טרם הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית וגם אם כבר הוגשה לה תגובה (שם, עוד ראו, רע"א 806/08 פזגז 1993 בע"מ נ' פופיק  (7.9.2008), בפסקה 2 (להלן: עניין פז גז)). בבואו להכריע האם להתיר הוספה של ראיות בהליך לאישור תובענה ייצוגית על בית המשפט לתת דעתו למספר שיקולים ובהם: מידת השתהותו של המבקש בהוספת הראיות וההצדקות לה; נחיצותן של הראיות שהוספתן מתבקשת לבירור המחלוקת בין הצדדים; והמידה בה תכביד הגשת הראיות הנוספות על ניהול הדיון בבקשת האישור. כמו כן, על בית המשפט לתת דעתו לשאלה האם הבקשה לצירוף ראיות נוספות היא ניסיון לתקן בדיעבד בקשה בלתי מבוססת לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בחופזה (שם, וכן עניין פופיק, בפסקאות 8-7; ורע"א 2417/08 בן בשט נ' קדמי  (5.4.2009), בפסקה 7; השוו, בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר  (‏22.11.2012), בפסקאות 20-12 (להלן: עניין אינסלר), ועל בית המשפט להתחשב בפגיעה שתיגרם לצד שכנגד כתוצאה מהוספת הראיות שצירופן מתבקש ומנגד, באינטרס הציבורי שבניהול התובענה הייצוגית והנזק שייגרם במידה ולא תתאפשר הוספת הראיות (ראו והשוו: עניין אינסלר, בפסקה 13 ו- 18).

10.          בחינת מכלול השיקולים הללו מוליכה אל המסקנה כי במקרה דנן אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. נכון הדבר כי היה באפשרותו של המשיב לצרף את מרבית התצהירים ואת חוות הדעת לבקשת האישור. עם זאת, כפי שמציין בית המשפט קמא, אין לומר כי בקשת האישור שהגיש המשיב היא בקשת סרק בלתי מבוססת. המשיב טרח לאתר מקרי ניתוק גלגל ברכבי טיוטה עוד בטרם שהגיש את בקשת האישור ויצר קשר עם בעלי כלי רכב שגלגליהם התנתקו. העובדה שלא צירף לבקשת האישור תצהירים מאת אותם בעלי כלי רכב, אלא רק מכתבים מטעמם מהווה, אפוא, פגם שהוא פרוצדוראלי במהותו ותיקונו באמצעות הגשת תצהירים במועד מאוחר יותר לא יסב פגיעה חמורה לזכויותיהן הדיוניות של המבקשות ובמידת הצורך ניתן יהיה לפצותן על כך באמצעות פסיקת הוצאות (ראו, עניין אינסלר, בפסקה 18). בנוסף, התרשמתי כי הראיות הנוספות שבית המשפט קמא התיר את הגשתן נחוצות לבירור המחלוקת בין הצדדים ומאחר, שכאמור, אין בהן משום הרחבת חזית, הגשתן לא תכביד יתר על המידה על ניהול הדיון בבקשה. יתר על כן, מדובר בראיות אשר מבלי לטעת מסמרות בעניין בשלב זה, מלמדות לכאורה על קיומה של תופעה המסכנת את הנוהגים ברכבי טיוטה ואת יתר משתמשי הדרך, ועל כן, ישנו אינטרס ציבורי חשוב לבירור מקיף ומלא של הטענות שהועלו בהקשר זה בבקשת האישור. אינטרס זה עלול להיפגע אם לא תתאפשר הגשת הראיות שהוספתן נתבקשה. בנסיבות אלו, ונוכח שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות לצירוף ראיות, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           המבקשות ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.

 ניתנה היום, ‏י' בניסן התשע"ה (‏30.3.2015).

5129371

54678313

ש ו פ ט ת