תוכן
ענינים
|
פרק א': פרשנות
|
|
|
סעיף 1
|
לשון הרע מהי
|
|
|
סעיף 2
|
פרסום מהו
|
|
|
סעיף 3
|
דרכי הבעת לשון הרע
|
|
|
סעיף 4
|
לשון הרע על ציבור
|
|
|
סעיף 5
|
לשון הרע על מת
|
|
|
|
פרק ב': אחריות ותרופות
|
|
|
סעיף 6
|
לשון הרע עבירה
|
|
|
סעיף 7
|
לשון הרע עוולה אזרחית
|
|
|
סעיף 7א
|
פיצוי ללא הוכחת נזק
|
|
|
סעיף 8
|
קובלנה
|
|
|
סעיף 9
|
צווים נוספים
|
|
|
סעיף 10
|
צו ביניים
|
|
|
סעיף 11
|
אחריות בשל פרסום באמצעי התקשורת
|
|
|
סעיף 12
|
אחריות של מדפיס ומפיץ
|
|
|
|
פרק ג': פרסומים מותרים; הגנות והקלות
|
|
|
סעיף 13
|
פרסומים מותרים
|
|
|
סעיף 14
|
הגנת אמת הפרסום
|
|
|
סעיף 15
|
הגנת תום לב
|
|
|
סעיף 16
|
נטל ההוכחה
|
|
|
סעיף 17
|
שלילת הגנת תום לב
|
|
|
סעיף 18
|
הפרכה של טענות הגנה
|
|
|
סעיף 19
|
הקלות
|
|
|
סעיף 20
|
שמירת דינים
|
|
|
|
פרק ד': שונות
|
|
|
סעיף 21
|
סייג לפרסום הליכים
|
|
|
סעיף 22
|
ראיות על אפיו וכו' של הנפגע
|
|
|
סעיף 23
|
הוכחת פרסום ברבים
|
|
|
סעיף 24
|
דין שני משפטים
|
|
|
סעיף 25
|
מות הנפגע
|
|
|
סעיף 25א
|
חובת עדכון
|
|
|
סעיף 26
|
תיקון חיקוקים
|
|
|
סעיף 27
|
ביטולים
|
|
|
פרק א': פרשנות
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה,
לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות
המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה
אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו,
גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
בסעיף זה
"אדם" – יחיד או תאגיד;
"מוגבלות" – לקות פיסית,
נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.
2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין
בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום
אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו
אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע
לאדם זולת הנפגע.
3. אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה
לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן
מזה.
4. לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד, דינה כדין לשון
הרע על תאגיד, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה. ולא יוגש כתב אישום
בשל עבירה לפי סעיף זה אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו.
5. לשון הרע על אדם שפורסמה אחרי מותו, דינה כדין לשון הרע על אדם חי, אלא
שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף
זה אלא אם ביקש זאת בן-זוגו של המת או אחד מילדיו, נכדיו, הוריו, אחיו או אחיותיו.
7. פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות
חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 ו-63 עד 68א לפקודת
הנזיקים האזרחיים, 1944.
7א. (א) הורשע
אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על
50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה, הוא כפסק דין של
אותו בית משפט, שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.
(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית
המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת
נזק.
(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי
לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא
יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק.
(ד) לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה,
בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת.
(ה) הסכומים האמורים בסעיף זה יעודכנו ב-16 בכל
חודש, בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לענין סעיף קטן זה –
"מדד" – מדד המחירים לצרכן
שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
"המדד החדש" – מדד החודש
שקדם לחודש העדכון;
"המדד הבסיסי" – מדד חודש
ספטמבר 1998.
8. עבירה בשל לשון הרע לפי חוק זה תהא בין העבירות שבהן רשאי הנפגע להאשים על
ידי הגשת קובלנה לבית המשפט.
(1) על איסור הפצה של עותקי הפרסום המכיל את לשון
הרע או על החרמתם; צו החרמה לפי פסקה זו כוחו יפה כלפי כל אדם שברשותו נמצאים
עותקים כאלה לשם מכירה, הפצה או החסנה, גם אם אותו אדם לא היה צד למשפט; ציווה בית
המשפט על החרמה, יורה מה ייעשה בעותקים שהוחרמו;
(2) על פרסום תיקון או הכחשה של דבר המהווה לשון הרע
או על פרסום פסק הדין, כולו או מקצתו; הפרסום ייעשה על חשבון הנאשם או הנתבע,
במקום, במידה ודרך שיקבע בית המשפט.
(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע החזקת עותק של
פרסום בספריות ציבוריות, בארכיונים וכיוצא באלה, זולת אם הטיל בית המשפט, בצו
החרמה על פי סעיף קטן (א)(1), הגבלה גם על החזקה כזאת, ואין בהן כדי למנוע החזקת
עותק של פרסום על ידי הפרט.
10. הודה הנאשם או הנתבע שמקצת הדברים שפורסמו יש בהם לשון הרע או שמקצתם אינם
אמת, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון לפני מתן פסק-הדין, לצוות על פרסום של
תיקון או הכחשה לאותם הדברים כאמור בסעיף 9(א)(2).
11. (א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת,
ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דברי לשון הרע לאמצעי
התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום,
ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת.
(ב) באישום פלילי לפי סעיף זה תהא זו הגנה טובה
לעורך אמצעי התקשורת שנקט אמצעים סבירים כדי למנוע פרסום אותה לשון הרע ושלא ידע
על פרסומה.
(ג) בחוק זה –
"אמצעי תקשורת" – עתון וכן שידורי רדיו וטלויזיה הניתנים לציבור;
"עורך אמצעי תקשורת", בעתון – לרבות עורך בפועל, ובשידור – לרבות
עורך התכנית שבה נעשה הפרסום;
"אחראי לאמצעי התקשורת", בעתון – המוציא לאור, ובשידורי רדיו
וטלויזיה – מי שאחראי לקיומם.
12. פורסמה לשון הרע בדפוס, למעט בעתון בעל תדירות הופעה של ארבעים יום או
פחות, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע גם מחזיק בית הדפוס שבו הודפס
הפרסום, ומי שמוכר את הפרסום או מפיץ אותו בדרך אחרת, ובלבד שלא ישאו באחריות אלא
אם ידעו או חייבים היו לדעת שהפרסום מכיל לשון הרע.
(1) פרסום לפי סעיף 28 לחוק-יסוד: הכנסת, או פרסום
המוגן לפי סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם, וחובותיהם, תשי"א-1951;
(2) פרסום בישיבת הממשלה;
(3) פרסום על ידי הממשלה, או חבר ממשלה בתוקף
תפקידו, או פרסום על פי הוראת הממשלה או הוראת חבר ממשלה בתוקף תפקידו;
(4) פרסום על ידי מבקר המדינה בתוקף תפקידו או פרסום
כאמור מטעמו;
(5) פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר,
או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון
בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך
כדי דיון כאמור;
(6) פרסום על ידי חבר ועדת חקירה, כמשמעותה בסעיף 22
לחוק יסוד: הכנסת או בפקודת ועדות חקירה, שנעשה תוך כדי דיון בפני הועדה, או בדין
וחשבון שלה, או פרסום על ידי אדם שענינו משמש נושא לחקירת הועדה, בא כוחו של אדם
כזה או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;
(7) דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע כאמור
בפסקאות (5) או (6) בישיבה פומבית, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21;
(8) דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע
בישיבה פומבית של ארגון בין-לאומי שמדינת ישראל חברה בו, של ועידה בין-לאומית שאליה
שלחה ממשלת ישראל נציג, של בית דין בין-לאומי, או של מוסד ממוסדותיה הנבחרים של
ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ ישראל;
(9) פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה
של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור;
(10) העתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם המתנהל
על פי חיקוק או ממסמך אחר הפתוחים על פי חיקוק לעיון כל דורש;
(11) פרסום נכון והוגן - מלא, חלקי או תמציתי -
של מה שפורסם קודם לכן בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (3), (4), (7), (8), (9) או
(10), ופרסום חוזר כאמור של מה שפורסם בישיבת הממשלה והממשלה התירה לפרסמו.
14. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת
והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט
לוואי שאין בו פגיעה של ממש.
15. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע
עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
(1) הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או
על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3;
(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום
הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם
או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי
כשר;
(4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד
שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו,
מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;
(5) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע –
(א) כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד בישיבה
פומבית של דיון כאמור בסעיף 13(5), ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21, או
(ב) כאדם שענינו משמש נושא לחקירה, כבא כוחו של אדם
כזה או כעד בישיבה פומבית של ועדת חקירה כאמור בסעיף 13(6), או על אפיו, עברו,
מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;
(6) הפרסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית,
אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה
שהדבר כרוך בבקורת כזאת - הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה
שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה;
(7) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע
בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על
ידי היותו ממונה כאמור;
(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם
שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות
המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה
זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה.
(9) הפרסום היה דין וחשבון נכון והוגן על אסיפה
פומבית או על אסיפה או ישיבה של תאגיד שלציבור היתה גישה אליה, והיה בפרסומו ענין
ציבורי;
(10) הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש
לשון הרע שפורסמה קודם לכן;
(11) הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך
אמצעי תקשורת או לנציגו כדי שיבחן שאלת פרסומה באמצעי התקשורת;
(12) הפרסום נעשה בשידור רדיו או טלוויזיה שלא
הוקלט מראש והנאשם או הנתבע הוא מי שאחראי לפי סעיף 11 והוא לא ידע ולא יכול היה
לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע.
16. (א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את
הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות,
חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.
(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום
לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:
(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;
(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום
אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;
(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה
משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15.
17. (א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת
לא תעמוד הגנת תום לב לעורכו, למי שהחליט בפועל על הפרסום או לאחראי על אותו אמצעי
תקשורת אם הנפגע, או אחד הנפגעים, דרש ממנו לפרסם תיקון או הכחשה מצד הנפגע ולא
פרסם את התיקון או ההכחשה בכותרת מתאימה במקום, במידה, בהבלטה ובדרך שבה פורסמה
אותה לשון הרע, ותוך זמן סביר מקבלת הדרישה ובלבד שהדרישה היתה חתומה בידי הנפגע,
שהתיקון או ההכחשה לא היה בהם משום לשון הרע או תוכן בלתי חוקי אחר וארכם לא חרג
מתחום הסביר בנסיבות.
(ב) היה הפרסום בעתון המופיע בתדירות פחותה מאחת
לשבוע, יפורסמו התיקון או ההכחשה, לפי דרישת הנפגע, גם בעתון יומי.
18. הביא הנאשם או הנתבע ראיה או העיד בעצמו כדי להוכיח אחת ההגנות הניתנות
בחוק זה, רשאי התובע להביא ראיות סותרות; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות
בית-המשפט לפי כל דין להתיר הבאת ראיות על-ידי בעלי הדין.
(1) לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא
נקב את המקור שעליו הסתמך;
(2) הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע;
(3) הוא לא נתכוון לנפגע;
(4) הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר
המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את
לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן
פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים.
21. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע רשאי בית המשפט מיזמתו או לבקשת בעל
דין, לאסור או לעכב זמנית, מנימוקים שיירשמו, פרסום ברבים של הליכי בית המשפט - לרבות
כתבי טענות, כתבי בי-דין אחרים, כתב אישום ודבר הגשתם של אלה ולרבות פסק דין כל
עוד אינו חלוט - במידה שראה צורך בכך לשם הגנה על שמו של אדם הנוגע במשפט ואולם לא
יאסור בית משפט ולא יעכב זמנית את פרסום דבר פתיחתו של הליך משפטי, או את הפרסום
של כתב אישום, תביעה או פסק דין, אם התנגד לכך הנפגע; העובר על האיסור לפי סעיף
זה, דינו - מאסר ששה חדשים או קנס 5000 לירות.
22. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע אין להביא ראיה או לחקור עד בדבר שמו
הרע של הנפגע או בדבר אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, אלא במידה שפרטים אלה
נוגעים במישרין ללשון הרע המשמשת נושא למשפט, או שבית המשפט התיר הבאת ראיה או
חקירת עד כאמור –
(1) במשפט פלילי, אחרי הרשעת הנאשם –
להמתקת דינו;
(2) במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע
חייב בפיצויים – להפחתת הפיצויים;
(3) במידה שהנפגע מצדו העיד או הביא
ראיה או חקר עד בדבר שמו, אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הטובים;
(4) אם שוכנע בית המשפט שהדבר דרוש
לעשיית צדק ולגילוי האמת, אם בעמידה על מהימנות עדותו של הנפגע ואם בדרך אחרת.
23. הוגש עותק של עתון או של דבר-דפוס אחר המופץ ברבים שבו נדפסה לשון הרע,
ישמש הדבר ראיה לכאורה שאכן נעשה הפרסום באותו עתון או דבר-דפוס.
24. במשפט אזרחי בשל לשון הרע שנדון לאחר שמשפט פלילי נגד אותו אדם בשל אותה
לשון הרע נסתיים, רשאי בית המשפט להסתמך על הממצאים העובדתיים, כולם או מקצתם, שנקבעו
במשפט הפלילי על-פי הראיות שנגבו בו, בלי לחזור על גבייתן.
25. (א) אדם שנפגע על-ידי לשון הרע ותוך
ששה חדשים לאחר פרסומה מת בלי להגיש תובענה או קובלנה בשל אותה לשון הרע, רשאים
בן-זוגו, ילדו או הורהו, ואם לא השאיר בן-זוג, ילדים או הורים - אחיו או אחותו,
להגיש, תוך ששה חדשים לאחר מותו, תובענה או קובלנה בשל אותה לשון הרע.
(ב) אדם שהגיש תובענה או קובלנה בשל לשון הרע ומת לפני
סיומה, רשאים בן-זוגו, ילדו או הורהו, ואם לא השאיר בן-זוג, ילדים או הורים - אחיו
או אחותו, להודיע לבית המשפט, תוך ששה חדשים לאחר מותו, על רצונם להמשיך בתובענה
או בקובלנה, ומשהודיע כאמור, יבואו הם במקום התובע או הקובל.
25א. (א) פורסם
באמצעי תקשורת שנפתחה חקירה פלילית נגד אדם או שהוגש נגדו כתב אישום או שהורשע
בעבירה, והתקבלה החלטה לסגור את התיק, לא להגיש כתב אישום או לעכב הליכים, או
שזוכה האדם או התקבל ערעורו, לפי הענין (בסעיף זה - החלטה עדכנית), ודרש אותו אדם
בכתב מאמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית, יפרסם אמצעי התקשורת את ההחלטה
העדכנית בתוך זמן סביר מיום קבלת הדרישה; לענין סעיף זה, "הורשע" -
לרבות קביעה של בית המשפט שהאדם ביצע עבירה, בלא הרשעה.
(ב) החלטה
עדכנית תפורסם בהבלטה הראויה ובהתחשב, בין השאר, בדרך שבה פורסמה הידיעה שאותה יש
לעדכן.
(ג) (1) מעשה
או מחדל בניגוד להוראות סעיף זה הוא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח
חדש], יחולו עליה בכפוף להוראות פסקה (2).
(2) על מעשה או מחדל בניגוד לסעיף זה יחולו הוראות
סעיפים 7א(ב), (ד) ו-(ה), 9(א)(2), 10, 11(א) ו-(ג), 12, 23 ו-25, בשינויים
המחויבים.
(ב) בפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944, בסעיף 66(2),
במקום "מזכיר
הממשלה" יבוא "שר האוצר".
(1) בפקודת החוק הפלילי, 1936 – הסעיפים 201 עד 203,
205 עד 209;
(2) בפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944 – הסעיפים 16 עד
22.
לוי
אשכול
ראש
הממשלה
שניאור
זלמן שזר דב יוסף
נשיא
המדינה שר
המשפטים
* פורסם
ס"ח תשכ"ה מס' 464 מיום 30.7.1965 עמ' 240 (ה"ח תשכ"ג מס' 564
עמ' 286).
תוקן ס"ח תשכ"ז
מס' 508 מיום 14.8.1967 עמ' 133 (ה"ח תשכ"ו מס' 693 עמ' 122) – תיקון
מס' 1.
ס"ח תשל"ט מס'
931 מיום 29.3.1979 עמ' 82 (ה"ח תשל"ח מס' 1352 עמ' 263) – תיקון מס' 2.
ס"ח תשמ"ד מס'
1115 מיום 4.4.1984 עמ' 128 (ה"ח תשמ"ד מס' 1660 עמ' 140) – תיקון מס'
3.
ס"ח תשנ"ה מס'
1494 מיום 20.12.1994 עמ' 42 (ה"ח תשנ"ה מס' 2325 עמ' 121) – תיקון מס'
4 בסעיף 2 לחוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 17), תשנ"ה-1994.
ס"ח תשנ"ז מס'
1612 מיום 28.2.1997 עמ' 70 (ה"ח תשנ"ז מס' 2579 עמ' 159) – תיקון מס' 5.
ס"ח תשנ"ט מס'
1691 מיום 5.11.1998 עמ' 18 (ה"ח תשנ"ח מס' 2748 עמ' 568) תיקון מס' 6.
ס"ח תשס"ג מס'
1871 מיום 17.11.2002 עמ' 27 (ה"ח תשס"ב מס' 3141 עמ' 695) – תיקון מס'
7.
ס"ח תשס"ח מס'
2123 מיום 27.12.2007 עמ' 97 (ה"ח הכנסת תשס"ז מס' 141 עמ' 129) – תיקון
מס' 8.
ס"ח תש"ע מס'
2214 מיום 11.11.2009 עמ' 246 (ה"ח הכנסת תש"ע מס' 279 עמ' 2) – תיקון
מס' 9.
ס"ח תשע"ז מס'
2643 מיום 8.6.2017 עמ' 986 (ה"ח הממשלה תשע"ז מס' 1115 עמ' 888) –
תיקון מס' 10 בסעיף 3 לחוק לביטול פקודת העיתונות, תשע"ז-2017.