ערעור אזרחי מס' 300/84
.1 אימן עלי אבו עטיה
.2 עלי יעקב סלים אבו עטיה
.3 פטמה עבד אל רחמן אבו עטיה
נגד
.1 עיסא יוסוף ערבטיסי
.2 יעקב סולימן אלרנטיסי ושות'
.3 פרודנשל - חברה לביטוח
בע"מ
[19.3.85]
לפני השופטים א' ברק, מ' בייסקי, ט'
שטרסברג-כהן
צו בדבר ביטוח מפני פגיעות
מעבודה (יהודה והשומרון) (מס' 662),
תשל"ו-1967,
קמצ"מ (יהודה והשומרון) (מס' 38)
196, סעיפים 1, 7(ג) צו בדבר חוק העבודה (פגיעות
בעבודה) (יהודה והשומרון) (מס' 663),
תשל"ו-1976,
קמצ"מ (יהודה והשומרון) (מס' 38)
206- תקנות סדרי דין (המצאת
מסמכים לשטחים המוחזקים), תש"ל-1969,
ק"ת 458, תקנות 1(המונח
"אזור"), 2-
תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963,
ק"ת 1869, תקנות
3(ב), 4ב, 467- תקנות
סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-184,
ק"ת 2220, תקנות
3(ב), 6, 500- פקודת
הנזיקין [נוסח חדש], נ"ח 266-
מנשר בדבר סדרי שלטון ומשפט (יהודה והשומרון) (מס' 2), תשכ"ז-1967,
קמצ"מ (יהודה והשומרון) (מס' 1) 3-
צו בדבר בתי משפט המקומיים (יהודה והשומרון) (מס' 412),
תש"ל-1970,
קמצ"מ (יהודה והשומרון) (מס' 25),
954- דבר המלך במועצה על
ארץ-ישראל, 1922, חא"י
כרך ג, (ע) 2738, (א) 2569סימן 46-
חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980,
ס"ח 163- חוק
פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961,
ס"ח .192
[1]
בר"ע 55/71 א' מ' א' אלכיר ובניו קו, עזה נ' ואן דר הורסט
"הופרים" נ. וי. רוטרדם ואח’, פ"ד כה(2) .13
[2]
ע"א 211/73 שורפה נ' וקסלר, פ"ד כח(1) .512
[3]
ע"א 179/77 בנק לאומי לישראל בע"מ (ההנהלה האזורית ירושלים) נ'
הירשברג, פ"ד לב(1) .617
[4]
ע"א 425/81 - לא פורסם.
[5] ע"א 588/83
אלריים נ' החרה הערבית לביטוח בע"מ, פ"ד לח(3) .495
[6]
ע"א 318/81 כהן נ' מנצורה, פ"ד לו(1) .222
[7]
המ' 420/63 אברמובסקי נ' גלייטמן ואח’,
פ"ד יז 2.605
[8]
ע"א 380/63 המוסד לביטוח לאומי נ' א' אהרוני ו-"בחן" חברה
לביטוח בע"מ, פ"ד יח .359
[9]
המ' 280/57, ע"א 334/57, 335, 336, 337חכמוב נ' שמידט ואח’, פ"ד יב 59; פ"ע לא .251
[10]
ע"א 100/76 א'
פרלמוטר נ' ק' פרלמוטר, פ"ד ל(3) .355
[11]
ע"א 125/50
יעקובובוביץ נ' היועץ המשפטי, פ"ד ו 514; פ"ע ו .439
[12]
ע"א 81/55,
84, 91, 92כוכב ואח' נ' בקר ואח' ו-ערעור נגדי, פ"ד יא 225; פ"ע כז .258
[13]
ע"א 750/79
קלאוזנר נ' ברקוביץ ואח' וערעור שכנגד, פ"ד לז(4) .449
פסקי-דין של בתי המשפט המחוזיים שאוזכרו:
[14]
ה"פ (י-ם)
748/82, ת"א
374/82 ג'בור ואח' נ' חניתן, פ"מ תשמ"ג (1) .499
[15]
ת"א (י-ם)
85/82 - לא פורסם.
[16] המ' (י-ם) 1410/83, ת"א (י-ם) 516/83 החברה הערבית לביטוח
נ'
ח'דר, פ"מ תשמ"ד (2) .172
[17]
המ' (ב"ש)
172/68 עידה בת חמיד אל
חואזה ואח' נ' קייד אבו עמר ואח’,
פ"מ סב .251
[18]
ת"א
(ת"א) 11/79 פולק נ' דה אטואל
ואח’, פ"מ תש"ם (1) .353
[19]
ת"א (י-ם)
170/81 - לא פורסם.
פסקי-דין אנגליים שאוזכרו:
. Ld(
chaeves& gath) st.
Pierre v. Suoth american stores[20]
(.c.a) . 382K.b 1[1936]
. .
175All e.r 2[1973] ; .
436A.c[1974]
atlantic star[21]
; .
362W.l.r 2[1978]
.
Macshannon v. Rockware glass ltd[22]
.(.h.l)
.
625All e.r 1[1978]
. . 1Q.b
6(1870)
phillips v. Eyre[23]
.(.c.a)
.
231Q.b 2[1897]
machado v. Fontes[24]
All 1[1968] ;(.q.b) 665 . All e.r 2[1967]
boys v. Chaplin[25]
.(.h.l)
.
322W.l.r 3[1969] ;(.c.a) . 283e.r
פסקי-דין אמריקניים שאוזכרו:
. 1055L.
Ed 91; . 501U.s
330gulf
oil corp. V. Gilbert[26] .(1947)
.(1980)
1027D
. 2F. 632united technologies corp . Dahl v[27]
.(1980)
775D
. 2F. 637united technologies corp . Pain v[28]
D . 2L. Ed 70; . 235U.s 454piper aircraft co. V. Reyno[29] .(1981) 419
147D . 2F
654v nordic regent/ alcoa s.s. co. ,inc. V. M[30] .(1981)
337D . 2F
. 684De oliveira v. Delta marine drilling co[31] .(1982)
.(1821)
.
264U.s
19cohens
v. Virginia[32]
הערות:
.1
לשיקולי בית המשפט בעתירה למחיקת תובענה על הסף ראה: ע"א 335/78
י' שאלתיאל ואח' נ' א' שני ואח’, פ"ד לו(2) 151; ע"א 790/80
אוחנה נ' אברהם ואח’, פ"ד לז(4) 337; ע"א 35/83,
36ל' חסין ואח' נ' פלדמן ואח’, פ"ד
לז(4) .721
.2
לרכישת סמכות בינלאומית על נתבע בשטחים המוחזקים מכוח המצאת
כתבי-בי-דין ראה: ב' ברכה, "המצאת
כתבי-בי-דין לשטחים המוחזקים" משפטים ד (תשל"ב-ל"ג) .119
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
בירושלים (השופט ע' זאבי) מיום 11.4.84בת"א 1059/82. הערעור נדחה.
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן: .1המערער 1, יליד 1966, תושב רמאללה, נפגע
בתאונת עבודה, שאירעה לו ביום 19.3.81, שעה שעבד כפועל אצל
המשיבים 1ו-2, אף הם תושבי
יהודה ושומרון (דרך ירושלים רמאללה ליד אל בירה) (להלן - האזור) במפעלם הנמצא
ברמאללה. המשיבה 3, פרודנשל חברה לבטוח בע"מ, היא חברה זרה, שביטחה את
המשיבים 1ו- 2לפי פוליסת ביטוח חבות מעבידים, ולה סניף ברח'
שלומציון המלכה 11ירושלים.
.2בעקבות האונה הוגשה על-ידי המערער 1-
שהיה אז קטין -
באמצעות הוריו (המערערים 2ו-3), תביעה לפיצויי נזיקין נגד המשיבים 1ו- 2(להלן - המעביד), ונגד
חברת הביטוח לבית המשפט המחוזי בירושלים.
.3המעביד וחברת הביטוח הגישו לבית המשפט בקשה למחיקת
התביעה נגדם על הסף. בית המשפט נענה לבקשתם והורה על המחיקה בקבעו, כי אףעל-פי שנתונה בידו
הסמכות לדון בתביעה, "ברור לכל כי מטבע הדברים, בירורו של משפט הנוגע לבעלי
דין נוכריים, שלא בפורום הטבעי, כאשר אין להם או
לסכסוך נשוא המחלוקת כל קשר וזיקה לבתי המשפט של הפורום, יש בו משום הטרדה והצקה
לנתבעים, שאין להצדיקן. בודאי כך כאשר הפורום הטבעי נמצא בהשג יד ,בחצר האחורית'
של בעלי הדין".
על כך הערעור שלפנינו.
.4אין חולקין, כי המערערים והמעביד הם תושבי האזור,
פוליסת הביטוח הוצאה באזור
על-ידי משרדה של חברת הבטוח באזור, התאונה אירעה באזור, והתובע הועבר לבית-חולים הדסה בירושלים ושהה
שם 128יום. מוסכם, כי החוק החל ברמללה הוא חוק העבודה
הירדני וצווי המושל מס' 662ו- 663(צו בדבר ביטוח מפני
פגיעות מעבודה (יהודה והשומרון) (מס' 662), תשל"ו- 1976וצו בדבר חוק העבודה (פגיעות בעבודה) (יהודה
והשומרון) (מס' 663), תשל"ו-1976). התאונה נחקרה על-ידי
משטרת רמאללה ועל-ידי קצין מטה לענייני עבודה בממשל יהודה ושומרון, וכן נתקבלו עלידי
בית המשפט מטעם המערערים (על-אף התנגדות בא-כוח המשיבים), חוותדעת של מומחה בחוק
החל ברמאללה ותעודת עובד ציבור של קצין מטה עבודה בנוגע לשכר בשטחים.
הסמכות הבינלאומית והמקומית
.5בערעור זה אין חולקין עוד, שלבית המשפט המחוזי
בירושלים
סמכות בינלאומית לדון בתביעה, וזאת מאחר שבוצעה המצאה
של כתבי-בי-דין למעביד, על יסוד תקנה 2לתקנות סדרי דין (המצאת מסמכים
לשטחים המוחזקים), תש"ל-1969, הקובעת, כי משהוגשה
תובענה לבית-משפט בישראל, ובית המשפט מתבקש להמציא מסמך למי שנמצא באזור, יומצא
המסמך בדרך הקבועה להמצאת כתבי-בית-דין בתקנות סדר הדין האזרחי,
תשכ"ג-1963, גבי המצאה בתוך המדינה ("אזור" - כמוגדר
בתקנה 1- משמעו כל אחד מהשטחים המוחזקים על-ידי צה"ל).
אין צורך בנטילת היתר להמצאה מחוץ לגבולות המדינה לפי
תקנה 467לתקנות סדר הדין
האזרחי (כיום תקנה 500לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984)
(ראה: בר"ע 55/71 [1], בעמ' 15מול אות השוליים ב; ע"א 211/73 [2]; ע"א
179/77 [3], בעמ' 620-621; ע"א 425/81
[4]; ע"א 588/83 [5], ע"א 318/81 [6]).
משנקנתה סמכות בינלאומית ובאין מקום שיפוט אחר המתאים
לה, דינה של התובענה להתברר בבית המשפט המחוזי בירושלים על-פי תקנה 4ב לתקנות סדר
הדין האזרחי מתשכ"ג (כיום תקנה 6), אם כי ייתכן שאין אנו נזקקים
בהכרח לתקנה 4ב, באשר לחברת הביטוח, שהוציאה את הפוליסה, סניף בירושלים, ולפיכך,
על-פי תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מתשכ"ג (וגם מתשמ"ד) -
"היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית
משפט שניתן להגישה כנגד אחד הנתבעים".
(ראה בהקשר זה המ'
420/63 [7] וכן מאמו של השופט ש' לוין,
"צירוף נתבעים לענין הסמכות המקומית
והבינלאומית" הפרקליט כ (תשכ"ד) 224).
היריבות בין
המערערים לבין חברת הביטוח:
.6א) לפי הדין
בישראל, לא הייתה קיימת - בתקופה הרלוואנטית לתאונה הנדונה - יריבות ישירה בין נפגע בתאונת עבודה
לבין חברת ביטוח שביטחה מעביד בביטוח חבות מעבידים, שהוא ביטוח וולונטארי, שאינו
נובע מחובה שבחוק והמהווה חוזה ביטוח בין חברת הביטוח לבין המעביד, לפיו, תפצה
החברה את המעביד בגין כל תשלום שיתחייב בו כלפי עובדיו עקב היפגעותם בתאונת עבודה
(ע"א 380/63[8] והאסמכתאות הנזכרות שם).
ב) יריבות כזו
קיימת לפי הדין החל באזור, סעיף 7(ג) לצו בדבר ביטוח מפני פגיעות מעבודה (יהודה
והשומרון) (מס' 662) שהותקן, "כי הדבר דרוש להמשך הממשל התקין
ולהגנה על זכויותיהם של העובדים באזור", והוא קובע בסעיף ההגדרות:
" .1בצו זה:
......
,חבות טעונת ביטוח' - חבות אשר המעביד עשוי
להתחייב בה על פי פרק שנים עשר לחוק העבודה כלפי עובד שנפגע בעבודה; .....
,ניזוק' - עובד לגביו חלה חבות טעונת ביטוח
שנפגע בעבודה...". .....
,חוק העבודה' - חוק העבודה המתוקן לשנת .1965
סעיף 7(ג) לצו קובע:
"הניזוק יהיה רשאי לתבוע את המבטח יחד עם המבוטח
או את המבטח בלבד" (ההדגשה שלי - ט' ש"כ).
מן האמור עולה, כי
זכותו של העובד הנפגע לתבוע ישירות את חברת הביטוח נתונה בידו מכוח הצו, בהתייחס
לחבות על-פי חוק העבודה הירדני (תמוה הוא, שהמערערים לא צירפו לכתב התביעה את
פוליסת הביטוח, אם כי טיבו של הביטוח נזכר בכתב התביעה).
ג) אם נושא היריבות
הוא עניין שבמהות, חל הדין הזר, קרי - הדין החל באזור - ולפיו קיימת יריבות בין
המערערים לבין חברת הביטוח, והתביעה נגד חברת הביטוח לא תימחק מחמת העדר יריבות.
מאידך גיסא, אם היריבות היא שאלה שבסדרי דין, יחול הדין הישראלי, ובהעדר יריבות
ישירה בינה לבין המערערים נשמט היסוד ה"ישראלי"
שבתביעה, ודין
התביעה נגד חברת הבטוח להימחק, כך שתעמוד לפנינו תביעה בין צדדים, שכולם תושבי
האזור בקשר לתאונה שקרתה באזור; בנסיבות כאלה נתגבשה הלכה פסוקה, שאת ביטויה
האחרון מוצאים אנו בע"א 588/83 [5] הנ"ל, מפי השופט ש' לוין,
לפיה, לא ייזקק בית-משפט בישראל לתובענה המוגשת בו, כאשר התובע והנתבעים הם תושבי
האזור והאירוע קרה אף הוא באזור (ראה: ה"פ (י-ם) 748/82, ת"א
374/82 [14]; ת"א (י-ם) 85/82 [15];
המ' (י-ם) 1410/83, ת"א (י-ם) 516/83 [16]).
ד) בקבעי כך אינני
מתעלמת מטענת בא-כוח המערערים, שקיים "יסוד ישראלי" נוסף בתביעה, והוא
עובדת היות המערער 1מאושפז לאחר התאונה
בבית החולים "הדסה" וקבלת הטיפול הרפואי בישראל. אינני רואה בכך יסוד,
המשפיע על זיקתו של המקרה לישראל (על כך להלן).
ה) השאלה אם נושא
היריבות הוא שאלה שבמהות או שאלה שבסדרי דין, אינה פשוטה (ראה: g.c. cheshire and p.m. north, private : 701( 1979,th
ed., by p.m. north 10,london) t international law 10,london)
a.v. dicey and j.h.c. morris,
the conflict of laws
.(1192-1190)
( 1980,
ed,. By j.h.c. morris and otherdראה גם
המ' (ב"ש)
172/68 [17]).
הצדדים לא התייחסו לשאלה זו בערכאה הראשונה ואף לא בערעור זה. אם כי בא-כוח חברת
הביטוח טען בין השאר טענת חוסר יריבות, אלא שלא העלה את הטענה בהקשר לדין, על-פיו
תוכרע שאלת היריבות. גם בית
המשפט המחוזי לא דן בשאלה מהיבט זה ולא מחק את התביעה מטעם זה. לפיכך, אינני מוצאת לדחות את הערעור
מטעם זה בלבד, ולצורך הדיון אצא מתוך הנחה, שאין דינה של התביעה נגד חברת הביטוח
להימחק מהטעם של העדר יריבות.
.7האם בהיות המעביד וחברת
הביטוח נתבעים בתביעה, בה יש לבית המשפט המחוזי בירושלים סמכות בינלאומית ומקומית
לדון, צדק בית המשפט המחוזי משמחק את התביעה על הסף והפנה את המתדיינים לבית המשפט
המוסמך באזור ? תשובתי על כך היא בחיוב, ולפיכך דין הערעור להידחות מהטעמים
שיפורטו בהמשך.
.8טענות מקדמיות של בא-כוח המערעים.
טוען בא-כוח
המערערים, כי לא היה מקום למחוק את התביעה על הסף, מאחר שהיה צורך לשמוע ראיות,
שהיה בכוחן לשפוך אור על השאלה אם לקבל את התביעה אם לאו.
אמנם, יש להשתמש
בסמכות המחיקה על הסף בזהירות כדי שלא לשלח ריקם תובעים, הפונים לבית-משפט, עוד
בהיותם על הסף ובטרם לובנה תביעתם לגופה. אולם כשכל התשתית העובדתית הצריכה לעניין
המחיקה הייתה לפני בית המשפט המחוזי,
ומשדי בתשתית זו
כדי להגיע להחלטה בפתח הדיונים, אין כל מניעה להיזקק לשאלת המחיקה על הסף; נהפוך הוא, הרי עיקר מטרת הבקשה
היא למנוע התדיינות לפני פורום לא נאות, והמתנה עד לסיום ההליכים מחטיאה מטרה זו.
.9עוד טוען בא-כוח
המערערים, כי שגה בית המשפט בהעלותו מיוזמתו את השאלה, איזהו הדין המהותי שיחול
בענייננו על התביעה גופא, ובחייבו את המערערים לטעון טענותיהם בנושא זה, בלי
שהמשיבים נתבקשו להשיב על כך. טענות אלה אינן נראות לי; סבורתני, כי השאלה, לפי
איזה דין על התביעה להיחתך, רוואנטית לעניין המחיקה (על כך, להלן). אינני מוצאת כל
דופי בכך ששאלה זו - שלא הועלתה על-ידי באי-כוח הצדדים - הועלתה על-ידי בית המשפט
מיוזמתו. אינני סבורה, שנתקפחו זכויות המערערים, שסיכמו טענותיהם בנושא זה, משלא
נדרשו המשיבים להשיב לטענותיהם. באימתן הזדמנות למשיבים להשיב לטענות נתקפחה,
אולי, זכותם של המשיבים אבל בוודאי לא זכותם של המערערים, שפרסו טענותיהם, הגישו
חוות-דעת מומחה לחוק הירדני, ובאופן כזה הונחה לפני בית המשפט התשתית הנוחה ביותר
לטעונם נגד המחיקה. לטענתם, החוק הירדני - הקובע מחד גיסא אחריות אבסולוטית של
מעביד כלפי עובדו שנפגע בעבודה, ומאידך גיסא מגביל הוא באופן משמעותי את ראשי הנזק
ושיעור הפיצויים לעומת מסגרת הפיצויים והיקפם (על-פי פקודת הנזיקין [נוסח
חדש]) - מרע עם הנפגע. גם הוראות שבסדרי דין באזור חמורות ונוקשות מאלה החלות בארץ
על-פי תקנות סדר הדין האזרחי.
בית המשפט נתן דעתו
לכך - על-פי החומר והטיעון של בא-כוח המערערים - שאם יחליט למחוק את התבעה ולהפנות
את הצדדים להישפט באזור, יחול החוק הירדני, לפיו מתקפחות זכויותיו של התובע (אם
בישראל הדין שיוחל על המקרה הוא הדין הישראלי). אף-על-פי-כן מצא השופט קמא, בצדק,
לדעתי, למחוק את התביעה.
הפעלת שיקול-דעתו
של בית המשפט שלא להיזקק לתובענה למרות היותו בעל סמכות בינלאומית ומקומית לדון בה.
.10בהתעורר שאלת ברירת מקום השיפוט בין שני
ריבונים ומוסדות השיפוט שלהם, רשאי בית המשפט בישראל למחוק או לעכב תביעה המוגשת בישראל,
כדי שתנוהל לפני בית המשפט של הריבון האחר. דברים אלה נכונים גם לגבי בתי המשפט
בישראל וגם לגבי בתי המשפט בשטחים המוחזקים, הגם שאין מדובר פה בשני ריבונים שונים
אלא במדינת ישראל הריבונית מחד גיסא ובשטח מוחזק, שאינו חלק משטח המדינה, מאידך גיסא. אם כי שגרת החיים
יצרה שילוב מסוים - כלכלי מסחרי תעסוקתי ועוד - בין מדינת ישראל ותושביה לבין
השטחים המוחזקים ותושביהם, עדיין שולטת בכל אחת מהחטיבות מערכת משפטית נפרדת. מפקד
כוחות צה"ל באזור הוציא מנשר, הידוע כמנשר בדבר סדרי שלטון ומשפט
(יהודה ושומרון) (מס' 2), תשכ"ז1967;
בהתאם לו, המשפט שהיה קיים באזור ב- 7.6.67יעמוד בתוקפו, עד כמה שאין בו סתירה למנשר או
לכל דבר חקיקה מוסמך שיינתן על-ידי מפקח כוחות צה"ל ובשינויים הנובעים
מכינונו של שלטון צה"ל באזור. על רקע זה הותקנה תקנה 2לתקנות סדרי
דין (המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים). יחד עם זאת לא נפגעו הפעלתם התקינה של
בתי המשפט האזרחיים המקומיים בשטחים המוחזקים והיזקקותם של תושבי השטחים המוחזקים
לאותם בתי-משפט, שמפקד האזור השאירם על כנם בצו בדבר בתי משפט המקומיים (יהודה
והשומרון) (מס' 412), תש"ל- .1970מכאן, שכל השיקולים, שנדרשים להם בהקשר למחיקת תביעה
כדי שתתנהל במדינה אחרת, כוחם יפה גם לעניין מחיקת תביעה כדי שתתנהל בשטחים
המוחזקים, שם יחול על התביעה החוק הירדני, ולענייננו חוק העבודה הירדני.
.11נושא ברירת מקום השיפוט הינו חלק מהמשפט
הבינלאומי הפרטי, שנקלט אצלנו - דרך סעיף 46לדבר המלך במועצה על ארץ-יראל, 1922מהמשפט האנגלי, והוא פרי חקיקה שיפוטית שם; לפיכך
ראוי לסקור בקצרה את התפתחותו של ענף משפטי זה באנגליה, אם כי לא בהכרח נראה עצמנו
כבולים לה.
התפתחות ההלכה באנגליה
.12ההלכה, לפיה ניתן שלא להיזקק לתובענה במקרים
מסוימים, אף שקיימת סמכות בינלאומית לדון בה, התגבשה באנגליה כהלכה צרה ונוקשה,
ורק לאחרונה חל שינוי בה והולכת ומתפתחת שם גישה רחבה וגמישה יותר. בפסק הדין . Ld(
chaves& gath) st. Pierre v. South american
stores
398,
at[20]
(1936)
סוכמה ההלכה באנגליה כפי
שהתגבשה עד אז, ונקבע מפי lord scottמבחן (שייקרא להלן - המבחן הכפול) כדלקמן: The right of access to the king's courts must not
be"
lightly refused. In order to
justify a stay two conditions : the defendent must satisfy the court that the nust
be satisfied, one positive and the other negative(A) It would be oppressive or vexatious to him or would
be an continuance of the action ould work an injustice because The stay must not cause an injustice to the abuse
of the process of the court in some other way and(B) ."plaintiff
(ההדגשות שלי - ט' ש"כ).
ההתייחסות למבחן האנגלי מוצאים אנו בהמ'
280/57, ע"א 334/57, 335, 336, 337[9], והוא נוסח בפסיקת
בית-משפט זה, בין השאר בע"א 100/76 [10], בעמ' 364
כדלקמן: (1) קיום
ההליכים בישראל יהיה בגדר עוול לנתבע כאן, באשר יש בהם משום הטרדה או הצקה או
כיוצא באלה נימוקים; (2) על בית המשפט להשתכנע, כי מחיקת התביעה לא תגרום עוול
לתובע.
נטל הוכחת שני
התנאים על הנתבע המבקש עיכוב הליכים (כשבאנגליה הסעד הוא עיכוב הליכים ולא מחיקת
התביעה).
תוכנה של המסגרת,
שנתחמה על-ידי הלורס סקוט, השתנה באנגליה עד כדי ריקון התנאים הנ"ל מתוכנם.
תחילה גרסו, כי
הביטויים "טרדנית" ו"מזיקה" מצריכים התנהגות בעלת אופי של
"אשם מוסרי", ולפיכך צרה הייתה קשת המקרים בהם עוכב הדיון באנגליה.
מפנה ראשון חל
בפרשת 462, at[21] (1974) atlantic starבבית המשפט לימאות ובבית המשפט לערעורים, בו סירבו לעכב הליכים שנפתחו
באנגליה, אף-על-פי שהובעה הסתיגות מאותם כללים, אלא שהשופטים ראו עצמם אנוסים
על-פי ההלכה הפסוקה. בבית הלורדים נהפכה הקערה על פיה וההליכים עוכבו; ניתן
למלים "הטרדה" ו"הצקה" פירוש שונה, הוצא מהן עוקצו של האשם
המוסרי, והבוחן בין מקרה בו אנגליה היא ה"פורום הטבעי" עבור התובע, שאז
לא יעוכב הדיון אלא בהסתמך על סיבה טובה, לבין המקרה בו בא התובע לאנגליה על-מנת
להשיג את מטרותיו, שאז על התובע להצדיק בחירת הפורום האנגלי; נסקרה ההתפתחות
ההיסטורית של ההלכה האנגלית, ונסתמנה גישה, לפיה על השופט לשקול הן את היתרון
שיהיה לתובע בהתדיינות באנגליה והן את החיסרון שיהיה לנתבע בהתדיינות כזו, כשעליו
לקבוע, לטובת מי נוטה מאן השיקולים; עדיין נדחה המבחן של "פורום לא
נאות" (forum non
conveniens)
המקובל בסקוטלנד ובארצות-הברית.
המפנה בגישה הורחב
בפסק הדין, בו אוחדו ארבעה ערעורים.
[22]
(1978)
..macshannon v. Rockware glass ltd כאן אמנם סירב בית המשפט לערעורים
להיענות לבקשת העיכוב, אף-עלפי שקיבל את הפירוש המרחיב של הביטויים
"מציקה וטורדנית", אלא ששוב נהפכה הקערה על פיה בבית הלורדים, בו הוחלט
- תוך נתינת משמעות חדשה לאותן מלים - שהמבחן החדש דומה מאוד לדוקטרינת
ה"פורום הלא נאות", הנקוט במשפט האמריקני (בו ידובר להלן). שופטי בית
הלורדים לא אימצו את הדוקטרינה הנ"ל, עם זאת זנחו את מבחן ה"הטרדה
והצקה" לטובת מבחן גמיש יותר של דרישות הצדק במקרה המסוים.
ההתפתחות באנגליה סוכמה בספרם של cheshire and north, supra, at122- .114בעמ' 116אומרים המחברים כדלקמן:
Traditionally, the criteria which the courts have
used have" been those of ppression and vexation, though with a .reluctance
to attempt any general definition to those terms Reliance on such terms at all. First it was
suggested that more recently, however, there has been a move away from Than as
statutory definitions. This development has led, are descriptive words to be
interpreted flexibly, rather vexation, oppression or abuse of the process of
the court Be abandoned altogether as criteria in favour of the wide however, to
the proposal that oppression and vexation should Almost certain to require a stay, but there may
also be requires. In cases of vexation or oppression justice is principle, that
an action may be stayed wherever justice so :other circumstances where a stay
is appropriate. For
The real test of stay or no
stay depends upon what the" ."'court in its discretion considers that
justice demands ראה מאמרו של פרופ' ס' גולדשטיין, "סמכות
בינלאומית מבוססת על תפיסת הנתבע -
הלכה למעשה כיום" משפטים י (תש"ם) 409, 420-.428
המצב בארצות-הברית:
.13בארצות-הברית פותח עקרון ה"פורום הבלתי נאות"
forum non)
(
conevniensבהסתמך על הסמכות
הטבועה של בתי המשפט. פסק-דין מנחה הוא [26] (1947) .gulf oil corp. V. Gilbertבאותו מקרה נשרף מחסנו של התובע מחמת רשלנות עובד הנתבעת. המאורע התרחש בוסט
וירג'יניה, שם גרו כל העדים ושם היו מקום מגוריו ועסקו של התובע. הנתבעת הייתה חברה
רשומה בפנסילבניה, שהיו לה משרדים במקומות שונים, לרבות בניו-יורק. התביעה הוגשה
בניו-יורק. בית המשפט העליון בארצות-הברית מחק את התביעה, הפנה את התובע
לוירג'יניה בהחילו את העיקרון של "פורום לא נאות", אלא שנמנע מלקבוע
רשימת נסיבות פסקניות לגבי הפעלת העיקרון, בהשאירו אותן לשיקול-דעת בית המשפט בכל
מקרה ומקרה. עם זאת מנה שיקולים שונם, בין כאלה המתייחסים לבעלי הדין ובין כאלה
המתייחסים לציבור הרחב. בין השיקולים המתייחסים לבעלי הדין נמנו: הגישה למקורות
הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד בפני בית המשפט, ההוצאות הכרוכות בהבאת עדים
המוכנים להעיד מרצונם ועוד. בין השיקולים, המתייחסים לציבור הרחב, נמנו: הבעיות
המינהליות הנובעות מריכוז יתר של תובענות במרכזים עמוסים במקום ניהולן במקומות בהם
נוצרו, העומס
הלא הוגן המוטל על החברה המקומית בניהול התדיינות
שאינה קשורה לה, היתרון שביישוב
סכסוכים מקומיים בבית ועוד (ראה מאמרו הנ"ל של גולדשטיין, בעמ' 419).
הרשימה הנ"ל אינה ממצה, ומוענק שיקול-דעת רחב
לבית המשפט המתבקש למחוק את התביעה. בפסיקה אמריקנית מאוחרת יותר מוצאים אנו את
בתי המשפט שם מדריכים עצמם בשיקולים שונים, לפי הנסיבות, לעניין הפעלת עקרון
ה"פורום נון קונבינינס". להתפתחות שחלה בפסיקה שם בשיקולים המתייחסים
לבעלי הדין ולאינטרסים הציבוריים, ראה: dahl v.
Unied
Pain v. United technologies;[27] (1980) . Technologies corp(1981)
piper aircraft co. V. Reyno;[28]
(1980) .corp
(1981) v nordic
regent/ alcoa s.s. co., inc. V. M;[29] [31] (1982) . De oliveira v. Delta marine
drilling co;[30].
המצב בארץ
.14בתי המשפט בארץ התייחסו למבחן הכפול, כפי שגובש במשפט .st
[20]
pierreהנזכר לעיל, והמבחן צוין בין השאר, בהמ' 280/57, ע"א 334/57, 335, 336, 337[9]; בע"א 100/76
[10],
בעמ' 364, ובע"א 425/81 [4].
אם כי הוזכר בפסקי הדין הנ"ל המבחן הכפול, הרי בהמ'
280/57, ע"א 334/57, 335, 336, 337[9] יוחס משקל מיוחד
לטענת ,lis alibi pendens ובאותן נסיבות נמחקה התביעה, ואילו בע"א 100/76 [10]
הנ"ל הושם דגש מיוחד בזיקה הממשית והמיוחדת שהייתה לכל הצדדים
הנוגעים בדבר לישראל, ועל העדר הזיקה של אחד הצדדים לחו"ל, גרמניה, שבגלל
הליכים שם ביקשו למחוק תביעתו כאן, ובקשת המחיקה נדחתה בגלל הזיקה של הצדדים לארץ.
בע"א 425/81 [4], שוב חזר בית-משפט זה על
המבחן הכול, אלא ששם לא היה צורך לדון בכל ההיבטים המתייחסים לאותו מבחן,
ובית-משפט זה סירב למחוק תביעה, בה התובע היה תושב ואזרח ישראלי, וברור שזיקתו
לישראל הייתה אמיצה ביותר.
.15בפסקי הדין שנזכרו
לעיל לא הועמד המבחן הכפול לדיון ולבדיקה מחודשת, משום שבנסיבות המיוחדות של
המקרים, שבהן דנה אותה פסיקה, לא היה צורך להתמודד עם שאלת התאמתו של המבחן הכפול
לצורכי המשפט הבינלאומי המתפתח. השופט קמא ראה עמצו אנוס על-פי פסיקת בית-משפט זה
להתייחס למבחן הכפול, אם כי נתן דעתו למגמה החדשה באנגליה ובארצותהברית, שלא
נעלמה ממנו. כשלעצמי, אין לי היסוס לאמץ את הגישה החדשה, המשתחררת מהמבחן הנוקשה
והמאפשרת שקילה מאוזנת של כל הגורמים הרלוואנטיים ובעלי החשיבות לשאלה, אם ומתי מן
הראוי למחוק או לעכב תביעה המוגשת בארץ, אף-על-פי שיש לבית-משפט כאן סמכות
בינלאומית ומקומית לדון
בה, ולהפנות את
הצדדים ל"פורום הטבעי", כפי שעשה למעשה בית-משפט זה במקרים הנ"ל.
.16עדים אנ להתפתחויות
חברתיות, כלכליות ואחרות בחיי הפרט,
בחיים הציבוריים
וביחסי הגומלין בין מדינות (כשבמשפט הבינלאומי הפרטי
יש ליחסי גומלין
אלה משקל מיוחד). על המשפט, לכל ענפיו, להוות חלק אינטגרלי מהתפתחויות אלה, להדביקן, לשקפן ולתת להן
ביטוי הולם, העונה על צורכי המציאות המשתנה והמתפתחת מעת לעת.
אין מניעה להיזקק
לכללים ישנים נאותים, שלעתים ניכר בהם היתרון
של "יין
המשומר", אולם אין להירתע מפני בחינתם מחדש מעת לעת. אמנם, אין אנו מצווים ללכת בעקבות פסיקה אנגלית חדשה,
כאשר פסיקה ישראלית, שנתנה דעתה לפסיקה אנגלית קודמת, הגיעה, על סמך טעמים
ונימוקים משלה, לקביעת הלכות, שבבוא היום אינן עולות בקנה אחד עם הפסיקה האנגלית
החדישה (ע"א 125/50 [11]; ע"א 81/55,
84,
91,
92[12]);
דברים אלה, שנכונים היו לפני חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980,
שביטל את סימן 46לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, יפים גם כיום.
אולם, משלא נבחנו כאן מחדש ההלכות הישנות האנגליות, שהנחו את בתי המשפט באנגליה
בעבר, ושהן חלו שינויים, ניתן לבחון את ההתפתחות החדישה, באנגליה ובמקומות
אחרים, על-מנת לשקול, שמא ראוי
המצב להשתנות גם כאן. שאם לא תאמר כן, נמצא אתה משעבד כביכול את היודיקטורה
הישראלית לרוחות שנשבו בפסיקה האנגלית בעבר הרחוק וסוגר עצמך מפני רוחות של פסיקה
חדישה, שיש בה אולי כדי לענות על צורכי השעה.
.17בת"א
(ת"א) 11/79 [18] העמיד השופט ש' לוין את
הדיון בתובענה בקבעו, כי
נכון הדבר לעשותו בין אם משום שיש בה שימוש לרעה בהליכי בית-משפט על-ידי התובע,
ובין אם משום ששיקולי הצדק מחייבים את הדבר. כמו כן הוסיף השופט ואמר, כי
"בגדר שיקולים אלה חייב בית-המשפט לשקול את האינטרסים של כל בעלי-הדין ולשוות
לנגד עיניו את התמונה בכללותה" (שם, בעמ' 359). אשר לדוקטרינה
האמריקנית של conveniens forum
nonולפירוש המרחיב של
המבחן הכפול באנגליה, הביע השופט לוין הרהוריו, אם לא הוחלה על-ידי ההרחבה,
בעקיפין, באנגליה, הדוקטרינה הנ"ל. מכל מקום, אימץ השופט ברצון את ההלכה,
לפיה בית המשפט "מוסמך לעמיד את התובענה שהוגשה לו לא רק אם יש בה משום שימוש
לרעה בהליכי משפט, במובן המרחיב הנזכר לעיל, אלא גם אם שיקולי צדק מחייבים את
הדבר" (שם). הלכה זו אומצה על-ידי השופט לוין "לאו דווקא משום שהיא
מחייבת, אלא משום שהיא הגיונית ותואמת את ההתפתחות החברתית והכלכלית דהיום"
(שם). אין לי אלא להצטרף לדברים הנ"ל.
.18בהיות הדין המהותי
החל, אחד השיקולים, עליו נותן בית המשפט דעתו בשקלו
אם להפסיק או למחוק
תביעה שהוגשה כאן, תיבדק השאלה: מהו הדין המהותי שיחול על התביעה בענייננו?
בין אם ננקוט את המבחן הכפול על כל תהפוכותיו, ובין אם ננקוט את המבחן של
ה"פורום הלא נאות", נודעת חשיבות מסוימת לשאלה, מהו הדין המהותי שיחול
על התביעה בענייננו (כזכור, הועלתה שאלה זו על-ידי השופט קמא מיוזמתו, והוא החליט,
שהדין המהותי, החל על התביעה, הוא הדין הירדני, מסקנה המקובלת עליי, כפי שיבואר
להלן). אם הדין המהותי שיחול הוא הדין הישראלי, המפצה ברוחב יד את הניזוק על-מנת
להחזיר את מצבו לקדמותו, ובו ההליכים שבסדר דין נוחים יותר, ברור שהתדיינות כאן
תיתן יתרון ממשי למערערים; עניינם לנהל את ההליכים פה אינו על-מנת להטריד את הנתבעים
או להציק להם, אלא על-מנת לזכות ביתרונות שבמהות ושבסדרי דין, ועיכוב הליכים או
מחיקת התביעה כאן יגרמו לניזוק "איצדק" במובן כלכלי וסוציאלי. מאידך
גיסא, אם יחול הדין הירדני - בו האחריות אמנם אבסולוטית, אולם הפיצויים מוגבלים
הם, הן מבחינת ראשי הנזק והן מבחינת שיעורם - ברור שהטיעון הנ"ל נופל, וראוי
שהתביעה תישמע על-ידי בית-משפט מוסמך באזור, שהוא ה"פורום הטבעי".
המבחנים בארץ
לברירת הדין בנזיקין
.19גם כאן, כמו בשאלת
עיכוב התביעה או מחיקתה, בהקשר שנדון לעיל, קיים שוני בין הגישה האנגלית לבין האמריקנית.
שוני זה צוין על-
ידי השופט קמא,
שמצא עצמו אנוס על-פי המשפט האנגלי, כפי שהיה בטרם החלה נושבת בו רוח חדשה. בסוגיה
זו נושא דגל הקידמה באנגליה הוא הלורד דנינג (lord denning), הגורס, כי בכל מקרה יש
להחיל את שיטת השפט, אשר לה הקשר האמיץ ביותר עם בעלי הדין ועם שאר נסיבות העניין,
ושהיא בהכרח הוגנת ועושה צדק עם בעלי הדין.
בהקשר לנושא ברירת
הדין, ראה: מאמרו של ב' ברכה, "לקראת כללים חדשים לברירת הדין בנזיקין?"
הפרקליט כו (תש"ל) 167; מאמרו של ד"ר ע'
שפירא, "נזיקין במשפט-הבינלאומי-הפרטי: מכללים מכניים לגישה
פונקציונלית" עיוני משפט א (תשל"א) 96; מאמרו של ד"ר ע' שפירא,
"הערות על טיבם ותכליתם של כללי
ברירת הדין במשפט הבינלאומי הפרטי" עיוני משפט י (תשמ"ד-מ"ה) 275;
הצעת חוק שהגיש ד"ר שפירא למשרד המשפטים הנקראת: "ברירת הדין בנזיקין"
שפורסמה בעיוני משפט ב (תשל"בל"ג) .203
.20במשך למעלה ממאה
שנה שולטים ב-
common lawדבריו המעורפלים של השופט willesבפסק הדין ff 28, at[23] (1870) .phillips v. Eyreהשופט willesקבע את המבחן המסורתי בברירת הדין, עליו חזרו
בפסק הדין [24] (1897) ,machado v. Fontesלפיו, יש להחיל את חוק הפורום, אם מתקיימים שני
תנאים מצטברים:
.1מעשה נושא התביעה עוולי (actionable) לפי ה-lex fori; .2המעשה "אינו מוצדק" (unjustifiable) לפי מקום ביצוע העוולה (ה- delicti lex loci) (להלן - המבחן המסורתי).
היו שסברו, כי
המבחן המסורתי מתייחס לשאלת הסמכות ולא לשאלת
ברירת הדין; לאמור,
משנקבעה סמכותו של הפורום האנגלי - סמכות המותנית במבחן-הכפול יחיל הפורום, בדרך
כלל, את דיני הנזיקין שלו - קרי באנגליה, הדין האנגלי.
הביטוי "בלתי
מוצדק" פורש כעונה לשאלה, אם מוצדקת מבחינה מוסרית התנהגות הנתבע לפי מקום
ביצוע העוולה. די היה בכך, שדבק פגם מוסרי כלשהו בהתנהגות הנתבע במקום ביצוע
העוולה, ושהמעשה יהיה עוולה נזיקית בת-תביעה באנגליה, על-מנת שיוחל על המקרה הדין
האנגלי. על-פי מבחן זה הייתה קשת המקרים, בה הוחל הדין האנגלי, רחבה ביותר.
.21ב- 1967חל מפנה בגישה האנגלית, שמגמתו הייתה נטייה
להחיל את דין מקום ביצוע העוולה לעתים תכופות יותר מאשר את הדין המהותי האנגלי.
המפנה מצא ביטויו בפסק הדין[25] (69-1967) .boys v. Capllinהתובע, אזרח ותושב בריטי, נפגע בתאונת דרכים
בגין נהיגתו הרשלנית של הנהג, אף הוא אזרח ותושב בריטי. התאונה קרתה במלטה, מקום
בו שהו השניים זמנית עקב שירותם הצבאי. הוגשה תביעת נזיקין באנגליה, ובית המשפט
החיל את הדין האנגלי המהותי על התביעה. בערעור אושרה החלת הדין האנגלי, ובית
הלורדים אישר את קביעת הערכאות הקודמות והחיל את הדין האנגלי, שהיה דין הפורום,
כשכל שופט מנמק זאת בצורה שונה, באופן שלא היה רוב לאף אחת מההנמקות, ומיגוון
הדעות כמיגוון השופטים שישבו בדין. הושמעה שם דעה, שהמעשה צריך להיות עוולי
(בר-תביעה בנזיקין) הן לפי דין הפורום והן לפי דין מקום ביצוע העוולה; בכך צומצמה
ההלכה הקודמת לפי המבחן המסורתי, ועל-ידי צמצום זה צומצמה קשת המקרים, בה תביא
ברירת הדין להחלת הדין האנגלי. הייתה התייחסות של לורד הודסון (lord hodson) לנוסחת הריסטטמנט
האמריקני מ-1968, אשר קבע, כי יש להחיל את הדין האנגלי, למרות
שהאירוע קרה במלטה, בגלל אזרחותם הבריטית של הנוגעים בדבר ובגל יתר הנסיבות
הקשורות בצדדים המתדיינים. היה מי שסבר, שבדרך כלל אין לסטות מהכלל המסורתי, אולם
יש להחילו בגמישות כדי למנוע מה שמכונה "פורום שופינג" (forum shopping).
היה מי שהפנה
לדוקטרינה שפותחה בפסיקה האמריקנית בדבר החלת דין הפורום
הטבעי. הובעה דעה,
שגם אם נעזרים במבחן המסורתי, יש להתייחס לנסיבות המקרה ולזיקות, הקושרות את הצדדים לשיטות משפט שונות, ולעניין שיש
לאותן שיטות להחיל הוראותיהן על המקרה הנדון.
.22לורד דנינג בבית
המשפט לערעורים ולורד הודסון בבית הלורדים נזקקו למבחן
חדש, שפותח בשנים
האחרונות בארצות-הברית, לפיו יש להחיל את משפטה של אותה מדינה, שאליה קשורים
הצדדים בקשר ההדוק ביותר מבחינת הזיקות הרלוואנטיות. לורד דנינג הלך לקראת גישה זו
בנפש חפצה, ואילו לורד הודסון היה עד לחסרונותיה של הגישה, הפוגעת במידה מסוימת
באחידות ובוודאות משפטית; הוא היה מוכן להפעיל את המבחן המסורתי בצמצום ורק במקרים
שלאנגליה עניין רב יותר להחיל את דיניה על הצדדם המתדיינים מאשר למדינת מקום ביצוע
העוולה.
ראה: .
277cheshire and north, supra, at
סיכומו של דבר,
במשפט האנגלי שורר חוסר בהירות בנושא ברירת הדין המהותי בנזיקין, לאור הרצון, מחד
גיסא, לשמור על אחידות על-ידי אימוץ הגישה המסורתית, שנתגבשה בהלכה במשך שנים
רבות, ומאידך גיסא, להדביק את קצב החיים והצרכים המשתנים.
.23מסכימה אני עם
השופט קמא באמרו, כי הגישה, המבקשת להחיל בכל מקרה את הדין שיש לו הקשר האמיץ
ביותר עם בעלי הדין ועם שאר נסיבות העניין, שמעצם טיבה הוגנת ועושה צדק
עם בעלי הדין ומתחשבת גם במאזן
האינטרסים וגם במבחן הזיקות, עדיפה על גישת המבחן המסורתי, שהביאה להחלת הדין
המהותי האנגלי גם במקרים שדין אחר היה הולם יותר את המקרה מכל הבחינות. לאחרונה
מסתמנת גישה זו בבית-משפט זה, וניתן למצוא ביטוי לה בדבריה של המשנה לנשיא, השופטת בן-פורת, בע"א 750/79 [13],
בעמ' 458- .459בהתייחסה לדין החל בארצות-הברית היא מסכמת, בעמ' 459,
כדלקמן:
"די איפוא אם אומר, כי לכאורה (ההדגשה במקור -
ט' ש"כ) נראית לי הגישה בארצות-הברית עדיפה. לדעתי, צריכה קשת האפשרויות
להיות רחבה, תוך בדיקה, בכל מקרה נתון, מה הדין המתאים לו. אמנם, האחידות גוררת
ודאות משפטית (מקום העוולה), וזה יתרון חשוב, אך חשוב הימנו השיקול, המוביל לדין
המתאים ... תמיכה בהלך מחשבתי מוצאת אני בפסק הדין של בית המשפט העליון בקליפורניה
(1967)
...
Reich v. Purcellהאחידות הרצויה לא
נעלמה מעיני בית המשפט,
אך הוא עדיף על פניה פתרון, ההולם את המקרה הנדון. אגב, פסק-דין reichהוגדר כאסמכתא
מעיינת בספרו של המלומד . J.h.c"... 271( 1980,.d.
Ed 2,london)
morris, the conflict of laws(ההדגשות
שלי - ט' ש"כ).
דברים ברוח דומה
השמיע גם השופט בייסקי, שם, בעמ' .465אף לו נראית הגישה, לפיה "קשת האפשרויות היא
רחבה, ורצוי לבדוק בכל מקרה נתון, מה הדין המתאים לו"
על-פי מבחנים
גמישים, הנותנים בידי השופט שיקול-דת בבדיקת הזיקות הרלוואנטיות, הקשרים ומאזן
האינטרסים, לצורך הכרעה בשאלה, מהו הדין המהותי שיחול על המקרה.
.24יש לציין, שחלק
נכבד מהנימוקים, המניעים בית-משפט בארץ, ברסמכות לדון בתביעה, לשלח מעל פניו את המתדיינים
לפורום במדינה אחרת, זהה לשיקולים, לפיהם ייקבע הדין המהותי שיחול. יחד עם זאת, יש
לתת את הדעת מחד גיסא, לכך, שהיחסים בין האזור לבין ישראל אינם זהים ליחסים בין
שני ריבונים עצמאיים, ומאידך גיסא, שהמחוקק הישראלי גילה דעתו המפורשת, שתושבי
האזור, שאינם אזרחי ישראל ושזיקתם לפי כל הנסיבות היא למשפט החל באזור ולבתי המשפט
שבו, יישפטו בבתי המשפט שם ולפי המשפט החל שם.
בענייננו, ברור
שזיקתם של הצדדים לשטחים ולמשפט החל בהם היא
זיקה הדוקה
ומהותית, ואין להם זיקה של ממש למשפט הישראלי.
אשר לחברת הביטוח,
הנתבעת על-פי חוזה ביטוח, הרי היא ניצבת כאן לפנינו כצד אך ורק מכוח הדין החל בגדה,
שהרי רק דין זה יוצר יריבות בין התובע לבין החברה; ואם בשאלת היריות כך, קל וחומר
בשאלת הדין המהותי, מאחר שבדיני חוזים הדין שיחול על חוזה הוא ה- proper
lawשל החוזה. חוזה
הביטוח נכרת באזור, בין צדדים הנמצאים דרך קבע באזור, כשהנתבע-המעביד תושב האזור
והחוזה מתייחס לאחריות המעביד כלפי עובדו שגם הוא תושב האזור, כשהאירוע המעמיד את
אחריות המעביד אירע באזור, וכשהדין החל על חוזה הביטוח הוא הדין החל באזור.
ציפיותיהם של הנתבעים כבעלי עסקים סבירים, שעסקיהם מנוהלים באזור, הן, שהדין,
המסדיר את מערכת היחסים בינם לבין עובדיהם ובינם לבין עצמם, יהיה הדין החל באזור;
בהתאם לו כלכלו את עסקיהם, אם למטרת ביטוח ואם למטרות אחרות, על יסוד ההנחה
הלגיטימית, כי הדין המקומי (ירדני) יחול בכל מקרה של תאונת עבודה לתושב האזור. אין
זה הוגן ואין זה צודק להבדיל בעניין זה בין מעבידים באזור שערכו ביטוח לבין כאלה
שלא ערכו ביטוח, כאשר, לגבי הראשונים, אם יוכל התובע "לתפוס" את חברת
הביטוח בישראל, יהיו הם צפויים לתביעה, עליה תחול - לטענת התובעים המערערים -
פקודת הנזיקי [נוסח חדש], ואילו האחרונים יהיו צפויים אך ורק לתביעה על-פי החוק
הירדני המהותי. תהיה זו תוצאה מוזרה, אם הדין המהותי, שיחול כאן על היחסים בין
הנפגע לחברת הביטוח, שקמו מכוח חוזה הביטוח שנערך שם, יהיה הדין הירדני, ואילו
הדין המהותי שיחול ביחסים שבין הנפגע לבין מעבידו - אותו ניתן לתבוע כאן רק משום
שלפי הדין הירדני ניתן לתבוע ישירות את חברת הביטוח ורק משום שיש לה במקרה סניף גם
כאן - יהיה הדין הישראלי.
כמו כן, אין הצדקה
משפטית או אחרת להבחין - מבחינת
החלת הדין המהותי -
בין תובע תושב
האזור ואזרח ירדני, נגד מעביד תושב האזור ואזרח ירדני, על-פי השוני המלאכותי בין מקרה, בו לחברת הביטוח של
המעביד יש סניף גם בארץ, לבין מקרה, בו לחברת הביטוח אין סניף כזה. עד כאן לעניין
הדין המהותי כאחד השיקולים למחיקת התביעה. ומכאן לשיקולים נוספים לאלה שפורטו
לעיל: .25שיקול נוסף, אליו
מתייחס השופט קמא, הוא מדיניותה המוצהרת של מדינת ישראל, כדבריו:
"..
נוכח מדיניותו המוצהרת של
השלטון הישראלי כי המשפט שהיה קיים ב- 7.6.67ימשיך לחול על תושבי הגדה, לא יעלה על הדעת כי בית
משפט בישראל יסכל מדיניות זו על ידי החלתו של דין אחר".
מאמצת אני גם שיקול
זה.
.26על-פי כל האמור
לעיל מוצאת אני, שהדין המהותי שיחול בענייננו הוא הדין החל באזור, קרי הדין הירדני, באשר
אליו יש לצדדים ולנסיבות המקרה הקשר האמיץ ביותר והזיקות הרבות ביותר, ואילו
הזיקות והקשר לכאן הם מקריים ביותר ואינם ממשייים. לפיכך, מבחינת תנאי זה אין ספק,
שיש מקום להפנות את הצדדים להתדיין לפני הפורום המתאים, הוא בית-משפט באזור.
.27מבחינת האינטרסים
האישיים של הצדדים, הרי משהגעתי למסקנה, שהדין המהותי שיחול הוא הדין הירדני,
ממילא ניטל "העוקץ" מרצונו של הנפגע להתדיין כאן, מאחר שאותו הדין יחול
בין אם יתדיין כאן ובין אם יתדיין שם.
.28הטענה, לפיה נגרם
הנזק בישראל מאחר שההוצאות הרפואיות הוצאו בישראל שכן הטיפול הרפואי נעשה בישראל
לאו טענה היא. ההוצאות הן פונקציה של הצורך בטיפול רפואי; הטיפול הרפואי הוא פועל
יוצא מהפגיעה; הפגיעה ומקום אירועה הם הקובעים; וכפי שלא יעלה על הדעת שאדם, הנפגע
בתאונה בישראל ויוצא לחוץ-לארץ לצורך טיפול רפואי, יוכל לתבוע שם את המזיק
הישראלי, אם במקרה יש לחברת הביטוח שביטחה את המזיק סניף גם בחוץ-לארץ, רק מחמת
שבחר לקבל את הטיפול הרפואי שם, כך לא יעלה על הדעת, שקבלת הטיפול הרפואי בארץ
תגרור אפשרות של התדיינות בארץ והחלת הדין המהותי הישראלי בגלל "זיקה"
כביכול לישראל, כאשר כל יתר הנסיבות והנתונים מצביעים על העדר כל זיקה של ממש
לישראל.
.29אשר לנוחיות שבהזמנת עדים רפואיים, קיימת אפשרות
להוכיח את מצבו הרפואי ונכותו של הנפגע שם על-ידי חוות-דעת רפואית, שתעריך את מצבו
ושתינתן על-ידי מומחה רפואי באזור; ואם יהא צורך בחוות-דעת או בעדות של רופא
ישראלי,
ניתן להשיג זאת
(ראה תקנה 1לתקנות סדרי דין (המצאה לשטחים המוחזקים) וע"א 179/77
[3]). גם אם קל יותר לזמן את הרופאם הישראלים לבית-משפט בישראל, קל יותר, לעומת
זאת, לזמן את העדים מהאזור, לעצם האירוע, לבית-משפט באזור. על כל פנים, אין קושי
זה מהווה נימוק מספיק כדי להשאיר כאן התדיינות בין צדדים חסרי כל זיקה של ממש
לישראל.
.30מבחינת איזון האינטרסים, קשה לראות איזה אינטרס יש
למדינת ישראל להחיל את הדין המהותי הירדני כאן או לנהל משפטם של הצדדים
במקרה שלפנינו לפני בית-משפט
ישראלי, ואיזה אינטרס יש שלא להחיל את הדין הירדני ושלא לשלוח את הצדדים להתדיין לפני הפורום הטבעי שלהם באזור,
על-פי המשפט החל שם.
.31אשר-על-כן הייתי מציעה לדחות את הערעור ולחייב את המערערים
יחד ולחוד לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות הערעור בסך של 000, 150שקלים בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית
מהיום ועד התשלום בפועל.
השופט א' ברק:
כחברתי הנכבדה אף אני סבור, כי דין הערעור להידחות. מכיוון שטעמיי שלי צרים יותר מטעמיה של
חברתי, אעמוד עליהם בקצרה.
.1עקרונית, משהוענקה
סמכות לבית המשפט,חובה עליו לעשות שימוש בסמכות זו. ידועים דבריו של השופט מרשל
(chief justice marshall) בפרשת 404, at[32] (1821) cohens v. Virginiaבאמרו: We have no more right to decline the exercise
of"
jurisdiction which is given,
than to usurp that which is not . Given. The one or the other would be treason
to the"constitution עם זאת, הוכרו במשך השנים
חריגים לעיקרון זה, בהם ראה עצמו בית המשפט בעל סמכות שלא להפעיל את סמכותו. אחד
מאותם חריגים, שהוכרו אצלנו, עניינו היותו של הפורום המקומי "פורום לא
נאות" ( conveniens forum
non).
עם זאת, עקרון היסוד בעינו עומד, ועל-כן רק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן יהיה שלא
לעשות שימוש בסמכות. מה הם אותם מקרים אלה, עד כמה שהם נוגעים לענייננו? בעניין זה
אימץ לעצמו בית המשפט העליון את המבחן, שקבע השופט סקוט (scott) בפרשת st. Pierre 398, at[20], לפיו כדי הצדיק הפסקתה של תביעה יש למלא אחר שני
תנאים: האחד, שהמשכת התביעה
גורמת עוול לנתבע, בהיות מציקה או מטרידה או בהיותה באופן אחר שימוש לרעה בהליכי
בית המשפט; האחר, כי הפסקת התביעה אינה גורמת עוול
לתובע (ראה המ' ע"א
280/57, 334/54, 335, 336, 337[9]; ע"א 100/76
[10]; ע"א 425/81 [4]). מאז נקבעה הלכה זו, חלו בה שינויים באנגליה
עצמה, תוך שנקבע, ששוב אין לעמוד על הדרישה בדבר הצקה או הטרדה, ואף תביעה שאין בה
כדי להציק או להטריד עשויה שתיפסק, ובלבד שעל התובע להוכיח, כי קיים פורום אחר,
שבו ייעשה צדק בין הצדדים בחוסר נוחות פחותה במידה מהותית וכל זאת בלא לפגוע
ביתרון לגיטימי, אישי או משפטי, שיש לו לתובע להתדיין בפורום המקומי (ראה:
atlantic star)
[22]
macshannon;[21]. גישה זו אומצה במספר פסקי-דין מחוזיים (ראה,
למשל: ת"א (ת"א) 11/79 [18]; ת"א (י-ם)
170/81 [19]), אשר הלכתה אושרה בבית-משפט זה (ע"א
588/83 [5]). אכן הגישה, לפיה ניתן להפסיק הליך שיש בו יסודות זרים
גם אם אין הגשתו משום הצדקה והטרדה, נראית לי. המבחן המכריע בעניין זה הינו - כפי
שעמד עליו השופט ריד (lord reid) בפרשת [21] atlantic star- האם הפורום המקומי הוא "פורום טבעי" (forum Natural) או שמא קיים פורום טבעי זר, בעל סמכות. על מבחן זה
אמר השופט ש' לוין בת"א (ת"א) 11/79 [18] הנזכר, בעמ' 359-360:
"... בית-משפט באנגליה
מוסמך להעמיד את התובענה שהוגשה לו לא רק אם יש בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט, במובן המרחיב
הנזכר לעיל, אלא גם אם
שיקולי צדק מחייבים את הדבר. בגדר שיקולים אלה חייב בית-המשפט לשקול את האינטרסים
של כל בעלי-הדין ולשוות לנגד עיניו את התמונה בכללותה; לכאורה, כשהמקום הטבעי
לקיום ההתדיינות הוא אנגליה, שומה על מבקש צו העיכוב להצביע על טעמים להעמדת
הדיון; כשהמקום הטבעי לקיום ההתדיינות הוא ערכאה זרה והוגשה בקשה לעכב את הדיון, חייב התובע להצדיק את
בחירתו.
מוכן אני ברצון
לאמץ את ההלכה האמורה, לאו דווקא משום שהיא מחייבת, אלא משום שהיא הגיונית ותואמת
את ההתפתחות החברתית והכלכלית דהיום; הכותרת בה אתה מכתיר את השימוש בשיקול הדעת
היא בעלת חשיבות משנית; בין אם תחיל את הדוקטרינה של convenience forum nonובין אם תתייחס לסמכותו של בית-המשפט למנוע שמיעת
משפטים שהמקום המתאים לבירורם הוא בארץ אחרת - הדבר הקובע הוא שימוש בשיקול דעתו
של בית המשפט, בהביאו בחשבון אל כל הנסיבות של המקרה המיוחד שלפניו".
גישה זו נראית לי.
בקביעת "טבעיות הפורום" יש להתחשב בנסיבות כולן ובמכלול הזיקות תוך התחשבות בציפיותיהם הסבירות
של הצדדים כולם.
על-פי מבחן זה,
הפורום הטבעי בענייננו הוא בית-משפט ביהודה ושומרון. אין כל זיקה עניינית, הקושרת
את התביעה לישראל. הציפייה הסבירה של הצדדים כולם היא לקיומו של הליך ביהודה
ושומרון על-פי הדין החל שם.
דין זה הוא שקבע,
על-פי ציפיית הצדדים, את מידת
הסיכון בפניו עמדו
הצדדים, את שיעורי הביטוח ואת הרמה הראויה של הפיצוי. שונה היה מצב, אילו היה
מעורב בפרשה גורם ישראלי משמעותי, כגון שאחד הצדדים הוא אזרח או תושב ישראלי, אשר
מבחינת ציפיותיו הסבירות הפורום הטבעי אינו בית-משפט ביהודה ושומרון אלא בית-משפט
בישראל (השווה ע"א 425/81 [4]). בעניין זה יש להתחשב במיוחד, כנימוק
נגד הפסקת התביעה, בעובדה שהיחסים בין ישראל לבין יהודה ושומרון אינם יחסים רגילים
בין שתי מדינות ריבוניות ידידותיות, אלא עניין לנו באזור, הנתון לכיבוש ישראלי,
עליו מפעילה ישראל שליטה, המצוי בקרבתה, ואשר בו מתגוררים אזרחים ותשבים ישראליים.
אכן, חרף שיקול מיוחד זה מקובל עליי, כי במקרה הספציפי שלפנינו דין הערעור
להידחות, וזאת בשל העדר כל זיקה משמעותית בין הפרשה שלפנינו ובין בית המשפט
הישראלי, באופן שאין כל ספק, כי הפורום הטבעי הוא זה המצוי ביהודה ושמרון. אכן,
אילו סברתי, כי יש בעניין זה ספק, ואילו הייתה בנמצא זיקה משמעותית כלשהי, הייתי נמנע
מלהפסיק את הדיון.
.2משהגעתי למסקנותיי
אלה, שוב אין לי צורך לבחון, אם יש מקום לאמץ את הגישה האמריקנית בעניין forum non convenienceאם לאו, ומבקש אני להשאיר שאלה זו בצריך עיון.
כשלעצמי, יש לי בעניין זה ספקות רציניים. הטעם לספקותיי אלה הינו, כי על-פי הגישה
האמריקנית על בית המשפט לשקול, בצד שיקולי צדק שבין הצדדים לבין עצמם, גם שיקולים
ציבוריים של בית המשפט עצמו, עומס עבודתו והוצאות הציבור עליו, ובמקום ששיקולי
הצדק מעוינים, ידם של השיקולים הציבוריים על העליונה (ראה, למשל, [28]
pain). ספק בעיניי, אם מתן
משקל כה נכבד לשיקול הציבורי מוצדק הוא. אך, כאמור, מבקש אני להשאיר שאלה זו בצריך
עיון, שכן אין לנו צורך להיזקק לה, שהרי כפות המאזניים מבחינת שיקולי הצדדים עצמם
אינן מעוינות.
.3בדומה, מבקש אני
להשאיר בצריך עיון את שאלת הדין החל, אילו התביעה הייתה מתבררת בישראל. שאלת הדין
החל היא סבוכה ביותר, נכתב עליה רבות, עמוקים בה חילוקי הדעות ויש בה פנים לכאן
ולכאן. דבר אחד הוא להביע ספק בצידוק גישתו של המשפט האנגלי, דבר אחר לגמרי הוא
לאמץ מבחן ראוי בקומו. ענין זה מחייב דיון לגופו, ואין אני סבור, כי המקום הראוי
לכך הוא אגב דיון בשאלת הפסקת הדיון בשל אי-נוחות הפורום. אכן, הפורום הדן בטענת forum non convenienceהוא עצמו forum
non convenienceלדיון בשאלות
סבוכות של ברירת הדין, בעיקר כשמתבקש שינוי הלכתי בעניין זה. הפסיקה האמריקנית
עצמה גורסת, כי אין זה ראוי להיכנס לשאלות של ברירת הדין בעת הדיון בשאלת הנוחות
של הפורום (ראה [29] .piper
aircraft co).
אכן, מקובל עליי, כי לעתים עשוי הדין החל להוות שיקול בקביעת נוחותו של הפורום, אך
אין זה המקרה שלפנינו. בין אם הדין החל הוא הדין הירדני ובין אם הוא הדין הישראלי,
הפורום הישראלי אינו פורום טבעי. אם הדין החל הוא הירדני, מתבלטת חוסר הזיקה בין
הפרשה לפורום הישראלי. אם הדין החל הוא הישראלי, מתבלטת חוסר הטבעיות של הפורום
הישראלי, שכן כל הזיקות הטבעיות והצפויות
מכוונות ליהודה
ושומרון ולא לישראל. אכן, ייתכן שבבית המשפט הזר ייפסקו לתובע פיצויים נמוכים יותר
מאלה שהיו נפסקים לו בבית הדין הישראלי, הדן על-פי הדין הישראלי, אך שיקול זה אינו
מכריע, שכן אין בו לעשות את הפורום הישראלי לפורום הטבעי של ההתדיינות (ראה פרשת [29]
[29]
.
Piper aircraft coהנזכרת), ויש בו אך
להצביע ביתר שאת על מלאכותיות של הפנייה לפורום הישראלי.
מטעמים אלה הייתי
דוחה את הערעור.
השופט מ' בייסקי: לא ייגרע מאומה מהיריעה הרחבה
שפרשה חברתי המכובדת, השופטת שטרסברג-כהן, אם לצורך ענייננו תושתת ההכרעה על הבסיס
הצר יותר, כמוצע על-ידי כבוד השופט ברק, שהוא לבדו מצדיק דחיית הערעור, מסקנה אליה אני מצטרף.
אשר-על-כן הוחלט
לדחות את הערעור ולחייב את המערערים יחד ולחוד לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות
הערעור בסך 000, 150שקלים, בצרוף מע"מ, והפרשי הצמדה וריבית
כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, מהיום ועד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ' באדר
תשמ"ה (19.3.85).
