|
בבית
המשפט העליון
|
|
רע"א
7177/17
|
|
לפני:
|
כבוד השופט נ' סולברג
|
|
המבקשים:
|
1. אלון מוסאיוף
|
|
|
2. שמואל יאיר מוסאיוף
|
|
|
נ ג ד
|
|
המשיבים:
|
1. עו"ד יצחק מולכו
|
|
|
2. יואל הגין
|
|
|
3. יורשי המנוח שלמה מוסאיוף ז"ל
|
|
|
4. יוסף מוסאיוף
|
|
|
5. אלון חי מייסון
|
|
|
6. אורי מאסי
|
|
|
7. נתן מאסי
|
|
|
8. כונס הנכסים הרשמי, מחוז ירושלים
|
|
|
9. הקדש ש. י. מוסאיוף
|
|
בקשות
רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.6.2017 ומיום 8.8.2017 בפש"ר
165/99 שניתנה על ידי כבוד השופט ד' טפרברג
|
החלטה
1. בקשת רשות ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד'
טפרברג)
בפש"ר 165/99 מיום
11.6.2017, וכן על פסיקתא שנחתמה בעקבותיה מיום 20.6.2017 – שבהן בוטל הסדר הנושים
בעניינו של המבקש 1; וכן בקשת רשות ערעור על החלטה נוספת, מיום 8.8.2017, בה נדחתה
בקשת המבקשים לעכב את ביצועו של ביטול הסדר הנושים.
רקע
2. המבקש 1 (להלן: אלון), הוא
החייב בתיק פשיטת הרגל, המתנהל מזה כ-18 שנה, תוך שעבר מספר גלגולים ותהפוכות.
המבקש 2 (להלן: שמואל) הוא בנו (שמעמדו לעניין הגשת
הבקשות דנן, אינו ברור). מכיוון שההיסטוריה של הליכי פשיטת הרגל היא ארוכה
ומסועפת, אביא להלן את הפרטים הנחוצים להכרעה בבקשה, כפי שהם עולים מכתבי הטענות,
בתמצית הנדרשת:
(א) לאלון יש חלק בנכסי המשיב 9 – הקדש
שלמה יעקב מוסאיוף, שהוא הקדש משפחתי שאלון זכאי להנות מפירותיו. המשיב 1, הנאמן
בפשיטת הרגל (להלן גם: הנאמן) יזם הליך לביטול ההקדש. בשנת
2006 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קבע כי ההקדש בטל (להלן: פסק הדין).
(ב) במקביל התנהלו הליכים במסגרת בית
המשפט של פשיטת רגל, בניסיון לגבש הסדר נושים. לאחר משא ומתן התגבשה טיוטת הסכם
בין הנאמן בפשיטת הרגל, נאמן ההקדש, ומשקיע פוטנציאלי (להלן: ההסכם המשולש).
בהסכם נקבע, בין היתר, כי המשקיע ישלם כסף לקופת הנושים, ותמורתו ירכוש זכויות
בנכסים הנמצאים בבעלות ההקדש; וכי הנאמן בפשיטת הרגל יחזור בו מן הדרישה לביטול
ההקדש, והלה יכונן מחדש. ההסכם הותנה באישור בית המשפט ובית הדין הרבני. במסגרת
הסדר הנושים שגובש, סוכם על מתווה דו-שלבי: בשלב ראשון ימומש ההסכם המשולש, ובשלב
שני יזרים אלון סכום כסף נוסף לקופת הנושים. המתווה אושר בסופו של דבר על-ידי שתי
הערכאות, כל אחת בתחום אחריותה, בשנת 2009.
(ג) צדדים שונים, שלא היו מרוצים מן
ההסכם, הגישו ערעור על אישור ההסכם בבית הדין הרבני, לבית הדין הרבני הגדול; וכמו
כן הוגשו ערעורים על פסק הדין שקבע כי ההקדש בטל, לבית המשפט העליון. הדיון בבית
המשפט העליון התקיים בשנת 2010. במסגרת הדיון בבית המשפט העליון, הגיעו הצדדים
להסכם פשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין (להלן: הסכם
הפשרה).
עיקריו של הסכם הפשרה הם כי ההקדש יעמוד בתוקפו; שמואל ירכוש את חלקו של המשיב 2
(להלן: יואל) וחלקיהם של משיבים נוספים בנכסים מן ההקדש; וממילא, הסדר
הנושים יצא אל הפועל.
(ד) למרות הסכם הפשרה, המשיכו להתנהל
ההליכים בבית הדין הרבני הגדול, שבשלב מסוים החזיר את התיק לבית הדין הרבני
האזורי; במקביל התקיימו הליכים נוספים בבית המשפט של פשיטת רגל. עם הזמן הסתבר
לנאמן בפשיטת הרגל, שהסיכויים למימוש ההסכמים השונים אינם גדולים, שכן הצדדים
הרלבנטיים אינם מבצעים את הפעולות הנחוצות לשם כך, ואף מפרים את שהוסכם; בנוסף
לכך, בשנת 2014 החליט בית הדין הרבני האזורי לבטל את ההסכם המשולש (דומה שערעור על
ההחלטה תלוי ועומד בבית הדין הגדול). לפיכך הגיש הנאמן בקשות שונות לבית המשפט
המחוזי: בין היתר, בקשה 163 אשר הוגשה ביום 16.2.2016, ובה נתבקש בית המשפט להורות
על ביטול הסכם הפשרה; ובקשה 187 שהוגשה ביום 18.5.2017, ובה נתבקש בית המשפט
להורות על ביטול הסדר הנושים וההסכם המשולש, ועל ביטול ההפטר המותנה שניתן לאלון
בעקבות אישורו של הסדר הנושים. אלון, מצדו, הגיש בקשה לקבלת הפטר (בקשה 177),
המבוססת על מתווה שצרף אליה. ביני וביני התקיימו הליכים שונים בבית המשפט המחוזי
במטרה לנסות ולממש נכסים בדרך זו או אחרת.
3. ביום 11.6.2017 התקיים דיון בבית המשפט
המחוזי, אשר עסק במצבו של הליך פשיטת הרגל, ובמסגרתו נדונו הסוגיות שפורטו לעיל
וסוגיות נוספות. בסופו של הדיון ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, מושא בקשת רשות
הערעור. ראשית נאמר בהחלטה, בהמשך להחלטות ודיונים קודמים, כי קיים מציע לרכישת
נכס בשכונת הבוכרים – ובעניין זה קבע בית המשפט הוראות לניהול משא ומתן בנושא.
לאחר מכן, פנה בית המשפט לדון בכמה בקשות שהיו תלויות ועומדות. בנוגע לביטול הסכם
הפשרה שנחתם בבית המשפט העליון, ציין בית המשפט כי יש ספק אם הפורום הראוי לדון
בכך הוא במסגרת הליך פשיטת הרגל או במסגרת הליך עצמאי בבית המשפט המחוזי, מאחר
וההסכם הושג במסגרת הליך עצמאי (שעסק בתוקפו של ההקדש). בית המשפט סיכם כי ידון
בעניין זה ככל שהצדדים יהיו עדיין חלוקים לגבי שאלת סמכותו, אך לא הכריע בבקשה
לגופה.
4. לבסוף, התייחס בית המשפט להסדר הנושים.
לפני בית המשפט עמדה כאמור בקשה לביטול הסדר הנושים וההפטר המותנה שניתן במסגרתו.
בית המשפט ציין כי מהדיון שהתקיים לפניו התברר, כי אלון אינו יכול למלא אחר תנאי
ההסדר שנקבעו. על סמך זאת קבע בית המשפט כי יש להורות על ביטול ההסדר. ממילא,
נדחתה בקשתו של אלון למתן הפטר, וכל הצווים שניתנו במסגרת צו הכינוס וההכרזה על
אלון כפושט רגל, הוחזרו לתוקפם.
על החלטה זו הגישו אלון ושמואל את בקשת
רשות הערעור שלפני.
בקשת רשות הערעור
5. בבקשתם העלו המבקשים כמה השגות כלפי החלטת
בית המשפט המחוזי. ראשית, נטען כי בביטול הסדר הנושים טמון מיניה וביה גם ביטול
הסכם הפשרה, משום שהללו שלובים זה בזה. לפיכך, על אף שבית המשפט קבע שאינו דן
בביטול הסכם הפשרה, בשל הספק בסמכותו לעשות כן, הרי שהלכה למעשה ביטול הסדר הנושים
מוביל לביטול הסכם הפשרה. לפיכך, היה על בית המשפט להידרש לשאלת סמכותו ולהכריע
בה, וכן לדון לגוף הטענות הקשורות לביטול הסכם הפשרה. לגישת המבקשים, לבית המשפט
של פשיטת רגל לא הוקנתה סמכות לדון בביטול הסכם הפשרה – ועל כן יש להורות על
בטלותה של החלטתו.
6. טענה שניה בפי המבקשים היא שלא ניתנה
לאלון ולצדדים נוספים אפשרות ראויה להגיב לבקשה לביטול הסדר הנושים. הבקשה בעניין
זה (בקשה 187) הוגשה
ביום 18.5.2017, והדיון התקיים זמן קצר לאחר מכן – ביום 11.6.2017. למבקשים לא
ניתנה הזדמנות להגיש תגובה סדורה ומנומקת לבקשה. מדובר בהחלטה הרת גורל, המשפיעה
בצורה משמעותית על מצבו של אלון ושל בנו שמואל, אולם היא ניתנה מבלי שהתקיים דיון
מעמיק בנושא ותוך פגיעה בזכותם למצות את יומם בבית המשפט. שלישית, נטען כי לדיון
התייצבו כמה נושים של אלון אשר טענו כי יש לקבל את הצעתו להפטר, אך בית המשפט לא
נתן לנושים אלו להשמיע את עמדתם ולא התייחס אליה בהחלטתו. לבסוף, טוענים המבקשים
לגופו של עניין כי לא היה מקום לביטול הסדר הנושים, מפני שמדובר בהליך המתנהל שנים
רבות והגיעה העת לסיומו. במסגרת ההליך הגיעו הצדדים להסכמות, אלא שההסכמות לא יצאו
אל הפועל מסיבות שאינן תלויות באלון: המבקשים מפנים בהקשר זה אצבע מאשימה כלפי
הנאמן, וכלפי יואל ומשיבים נוספים, אשר סיכלו את מימוש הסדר הנושים. אין לתת פרס
לניסיונות הללו בדמות ביטולו של הסכם הנושים, אלא יש לפעול לישום הסדר הנושים
וההסכמים הנוספים.
תגובות המשיבים
7. המשיבים בדעה שיש לדחות את הבקשה. הנאמן
ציין, ראשית, כי על-פי דין עומדת ליואל זכות ערעור על ההחלטה, בהיותה 'צו בפשיטת
רגל'. אולם, לגופו של עניין אין ממש בטענות המבקשים, ולא נפל פגם בהחלטת בית המשפט
המחוזי. באשר לסמכות בית המשפט, אין חולק כי בית המשפט של פשיטת רגל הוא המוסמך
לדון באישור ובביטול הסדר נושים, ובבקשתו של חייב למתן הפטר חלוט. מכיוון שהסדר
הנושים הסתמך על האמור בהסכם המשולש ובהסכמות נוספות שהושגו עם הגורם המשקיע,
ומכיוון שהסכמים אלו מצדם הותנו בקבלת אישור בית המשפט של פשיטת רגל – הרי שסמכות
בית המשפט של פשיטת רגל לבטל את הסדר הנושים, טומנת בחובה גם את הסמכות הייחודית
לדון בתוקפם ובביטולם של הסכמים אלו. בנוגע להסכם הפשרה שבבית המשפט העליון, נטען
כי בית המשפט המחוזי טרם קיבל החלטה אופרטיבית בנוגע לכך. יתכן שבדיון בנושא יקבע
שביטול הסדר הנושים מביא גם לביטול הסכם הפשרה, ואולם האפשרות שכך יהיה אינה מעלה
ואינה מורידה מסמכות בית המשפט של פשיטת רגל להורות על ביטול הסדר הנושים
(וההסכמים שאושרו במסגרתו). עוד נטען לגוף העניין, כי בית המשפט של פשיטת רגל הוא
אכן הפורום הראוי לדון בשאלת ביטול ההסכם, לנוכח סמכותו הכללית "להחליט בכל שאלה [...] שבמשפט או שבעובדה, המתעוררת בענין פשיטת רגל
שלפניו", לפי סעיף
178 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה).
8. באשר למתן הזדמנות לאלון להגיב לבקשה 187,
נטען כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אלון היה רשאי להגיב לבקשה
תוך 20 ימים מהיום שהוגשה, קרי עד יום 7.6.2017, ימים מספר לפני מועד הדיון. יתרה
מכך, בדיון שהתקיים נכחו אלון ושמואל, וכן באת-כוחו של אלון, אשר טענה באותו דיון
באריכות. בנסיבות אלו אין ניתן לומר שלמבקשים לא ניתן יומם בבית המשפט. באשר לטענה
בדבר התעלמות מצדדים נוספים, נטען כי נושים אשר ביקשו להביע דעתם בדיון – מבוקשם
ניתן להם, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון; וכן כי עמדותיהם של נושיו הרבים של אלון
(הוכרו 114 תביעות חוב, וסך הנשייה הוא כ-43 מיליון ₪) אינה אחידה, יש התומכים
בעמדתו ויש המתנגדים לה נחרצות. במצב דברים זה, הנאמן וכונס הנכסים הרשמי הם
שמייצגים את האינטרס הכולל של הנושים שבחרו שלא להתייצב לדיון.
9. לגופו של עניין, סבור הנאמן כי בדין הורה
בית המשפט המחוזי על ביטול הסדר הנושים הקיים, משום שאין היתכנות ממשית לביצועו.
בהקשר זה מפרט הנאמן את הקשיים ביישום הסדר הנושים, ובכללם: העובדה שמרבית הוראות
הסכם הפשרה בבית המשפט העליון – לא בוצעו על-ידי הצדדים עד היום הזה; ניסיונות
להמחות את זכויותיו של המשקיע בהסכם המשולש לשמואל, שנעשו – לטענת הנאמן – שלא
כדין; העובדה שיואל אינו מעביר סכומי כסף שהתחייב עליהם בהסדר הנושים; וביטול
אישורו של בית הדין הרבני להסכם המשולש. במצב דברים זה, הפך הסדר הנושים לכלי ריק,
שלא נראה כי יוכל להתבצע בעתיד הנראה לעין. הנאמן הוסיף ופרט הפרות נוספות שהפרו
צדדים שונים את ההסכמים המדוברים, אשר לגישתו מצדיקות כשלעצמן את ביטול אותם
הסכמים.
10. הכנ"ר סמך את ידו על עמדת הנאמן ועל
נימוקיו, וכן עשה גם המשיב 3. לבקשה השיבו גם המשיב 2, יואל, המשיב 7 וגם המשיב 9
– ההקדש. הללו שבו אף הם, בסגנונם שלהם ובדגשים שונים, על טענותיו של הנאמן.
דיון והכרעה
11. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות שהוגשו לה,
ושקלתי את נימוקי הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. יש ממש בטענת הנאמן
כי בנדון דידן היה על המבקשים להגיש ערעור בזכות, ברם משהוגש הערעור במסגרת בקשת
רשות ערעור – אין צורך להכריע בשאלה זו, שכן בנסיבות העניין אין מניעה מלהידרש
לטענות הצדדים במסגרת זו (רע"א 4822/16 בן
שמחון נ' יקיר, פסקה 6 (16.8.2016)).
12. אינני סבור שיש ממש בטענות הפרוצדורליות
שהעלו המבקשים. באשר לסמכותו של בית המשפט המחוזי, ברי כי הוא מוסמך לדון בביטולו
של הסדר נושים והפטר מותנה, בהתאם להוראות סעיף 54(א) לפקודת פשיטת הרגל, לפיו אם "לא שולם במועדו תשלום המגיע לפי פשרה או הסדר, או שראה בית המשפט
שהפשרה או ההסדר לא יוכלו להימשך בלי לגרום עוול או השהיה בלתי סבירה, או שאישורו
הושג במרמה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת אדם מעונין, להכריז את החייב פושט רגל ולבטל
את הפשרה" (וראו
גם סעיף 62(ב) וסעיף 181 לפקודה). אכן, הסדר הנושים שלוב באופן הדוק עם הסכם הפשרה
– ובנוגע לאחרון קיימת מחלוקת באשר לזהות בית המשפט המוסמך לדון בביטולו; ברם, אין
בכך כדי לפגוע בסמכותו הייחודית של בית המשפט של פשיטת רגל לדון בעניינים שבליבת
סמכותו. תוצאה אחרת תהא בלתי מתקבלת על הדעת: לעמדת המבקשים, ערכאה אחת מוסמכת
לדון בעניינו של הסכם הפשרה, ואחרת בעניינו של הסדר הנושים, אולם הללו שלובים זה
בזה באופן שלא ניתן להפריד ביניהם; מהו המוצא ממעגל שוטה זה? ברי כי בית המשפט של
פשיטת רגל רשאי לדון בהמשך ניהול ההליך, ולהותיר את שאלת השפעת החלטתו על מעמד
הסכם הפשרה לדיון נפרד (שזהות הגורם שידון בו טרם נקבעה).
13. אינני רואה שנפל פגם בהתנהלות בית המשפט
המחוזי גם בנוגע להגשת תגובות הצדדים ושמיעתם. ראשית, טענה זו, לפיה לא הספיקו
המבקשים להגיש עמדה כתובה, לא נטענה על-ידם במסגרת הדיון שהתנהל; שנית, כעולה
מפרוטוקול הדיון, עמדתם נשמעה שם היטב – ודווקא היא זו אשר שכנעה את בית המשפט
בחוסר ההיתכנות לממש את הסדר הנושים. לבסוף, המבקשים העלו את טענותיהם לגופו של
עניין במסגרתה של בקשה זו, ולא נראה שיש בהן איזו טענה שבית המשפט המחוזי לא
התוודע לה בטרם החליט את אשר החליט.
14. לגופו של עניין: בית המשפט המחוזי השתכנע כי
הסדר הנושים אינו ישים בשל העובדה כי "החייב
איננו יכול לעמוד בתנאי ההסדר שנקבעו". מסקנה כזו מובילה, מטבע הדברים, לביטולו של הסדר הנושים,
לאור הוראתו הברורה של סעיף 54(א) לפקודה. הצדדים מטיחים האשמות זה בזה באשר לגורם
האשם בחוסר ההיתכנות לקיום ההסדר, אולם שאלה זו אינה רלבנטית לעצם העובדה, כי
ההסדר אינו ישים עוד. טענותיו של אלון כלפי משיבים שונים בדבר חלקם בהגעה למצב
שנוצר, אינן משנות מן העובדה שזהו המצב.
15. קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר ההיתכנות
לקיום הסדר הנושים היא עובדתית בעיקרה, וככזו ניצבת לפני המבקשים משוכה גבוהה
בניסיונם לשכנע את ערכאת הערעור להתערב במסקנה זו. עיון בבקשה מלמד כי המבקשים
אינם עומדים בכך. טענותיהם בדבר אפשרות ישום ההסדר נטענו בכלליות, בעוד שהנאמן פרט
באופן יסודי קשיים מעשיים רבים, ההופכים לגישתו את הסדר הנושים לאות מתה. במצב
דברים זה, בדין הסיק בית המשפט המחוזי את אשר הסיק, ואין הצדקה להתערב בהחלטתו.
16. לאור המכלול, הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם
בקשת רשות הערעור העוסקת בעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי. המבקשים ישאו
בהוצאות הנאמן, המשיב 2 והמשיב 9, בסך של 3,000 ₪ לכל אחד.
ניתן היום, ג' בחשון התשע"ח (23.10.2017).
5129371
|
54678313
|
|
ש ו פ ט
|