בבאנו לבחון את
סוגיית פתרון הסכסוכים באינטרנט, ראשית כל אבקש לנתח את המצב המשפטי והבעיתיות
המיוחדת לסוגית שמות המתחם ברשת האינטרנט. כפי שאראה להלן, הקשיים הנובעים מסוגית
שמות המתחם ברשת האינטרנט עוסקת כלל כעיקר בשאלת מעמדו של הקניין הרוחני כשמדובר
על שמות מתחם.
נקודת המוצא
שלנו בבואנו לבחון שאלה זו הינה שאלה אשר מאפיינת חלק גדול מהסוגיות המשפטיות ברשת
האינטרנט והיא העובדה שהמשפט אינו יכול לעמוד בקצב ההתפתחות הטכנולוגית המהירה של
רשת האינטרנט, היטיבה לבטא את בעיתיות זו עו"ד אסיא,[1]
אשר עוסקת בין היתר בתחום הקניין הרוחני ברשת האינטרנט בציינה כי: "כשם שסימני
מסחר הינם אחד האמצעים המרכזיים של חברות לפרסם את מוצריהן ו/או שירותיהן ולרכוש לעצמן
מוניטין בשוק, כך גם הכתובות האלקטרוניות המובילות את משתמשי האינטרנט לאתרים של החברות
מהוות אמצעי לפירסום קיומן ופעילותן של החברות ברשת. קיימת מחלוקת לגבי סיווגן של כתובות
אלקטרוניות: יש הטוענים שכתובות אלה הינן כמו כל כתובת אחרת ותו לא ולכן אין להחיל
עליהן את החוקים הרלבנטיים לסימני מסחר ויש הטוענים שלכתובות האלקטרוניות תפקיד דומה
לזה של סימני מסחר ועל כן עליהם להיות כפופים לחוקי הסימנים המסחריים. בין אם דוגלים
בגישה זו ובין אם דוגלים באחרת, הולך ומתברר עם הזמן שישנו מתח מסויים בין סימני מסחר
וכתובות אלקטרוניות, המוליד בעיות משפטיות חדשות שעד כה לא נאלצנו להתמודד עמן. ככל
שרשת האינטרנט (להלן האינטרנט) הופכת למוקד עסקי חשוב יותר, כך גם גדל הצורך למצוא
פתרונות לבעיות המשפטיות, הנובעות מההתנגשות בין כתובות באינטרנט וסימני מסחר".
כדבריה של אסיא,
שמות המתחם מעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות רבה ומהותית. אזכיר כי מוקד עבודה זו
הינו מנגנוני יישוב סכסוכים ברשת האינטרנט ולא הכלל המשפטי החל לגבי שמות מתחם.
לכן, למרות שהתייחסות לדין הראוי והרצוי בדבר ההגנה על שמות מתחם הינה בלתי נמנעת
כחלק מבחינת מנגנוני יישוב הסכסוכים, כבר בשלב זה אדגיש כי הדין הראוי לגבי שימוש
בשמות מתחם אינו עיקר עבודה זו. אינני מתיימר להגיע למסקנות לגבי הדין הראוי ואין
בכוונתי לבצע ניתוח מקיף של דיני סימני המסחר מבחינה מהותית, אשר מהווים סוגיה
משפטית רחבה כשלעצמה.
עם זאת, אציין
כי היסוד לבעייתיות של דיני סימני המסחר נגזר מההגנה שמקבלים סימני מסחר במסגרת
פקודת סימני המסחר,[2] לפיה "סימן
המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לענין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם"[3]
ו"אדם המבקש לו זכות ייחודית להשתמש בסימן פלוני כסימן מסחר רשאי לבקש רישום הסימן
על פי הוראות פקודה זו".[4]
חרף זכות ייחודית שיש לאדם בסימן מסחר, שמות המתחם מאפשרים רישום שמות מתחם באופן
חופשי יחסית ולכן עלולים להיות פלטפורמה נוחה להפרת זכות בסימני מסחר, בעיקר לנוכח
הקושי לאכוף את הזכות בסימן מסחר במישור הבינלאומי.
לאור האמור
לעיל, "חטיפת" שמות מתחם ברשת האינטרנט מהווה תופעה ידועה ובעייתית, אשר
אף זכתה לכינוי "Cybersquatting", אשר מהווה מושא לכתיבה והתייחסות רבה
בספרות האקדמית.[5] יש לציין
שלמרות שמדובר על סוגיה משפטית שעלתה לדיון כבר לפני שנים רבות, בראשית התפתחותה
של רשת האינטרנט, ניתן להצביע על כתיבה אקדמית מודרנית אשר עדין עוסקת באותו
קונפליקט, בדבר היחס שבין דיני סימני המסחר לבין שמות המתחם וחטיפת שמות מתחם, מה
שיכול להעיד על כך שחרף הזמן שחלף, גם היום אין מסקנות ברורות וחד משמעיות לגבי
הדין הראוי בסוגיה זו.[6]
זה
המקום לציין ולהדגיש שסכסוכים לגבי שמות מתחם אינם נערכים מכוח דיני סימני המסחר
בלבד, אלא לעיתים יכולים להוות אף עוולות מסחריות בהתאם לחוק עוולות מסחריות,[7]
בהתאם לעוולת גניבת עין, תיאור כוזב או התערבות בלתי הוגנת.[8]
עילה אפשרית נוספת לטענות בדבר חטיפת ושימוש מעוול בשמות מסחר יכולה להתבסס אף על
טענות של עשיית עושר ולא במשפט.[9]
כבר בשלב זה אציין כי שאלת העילה שבגינה לאדם ישנן טענות כלפי אחר יכולה להיות
השאלה רלוונטית במיוחד כשמדובר על הליכים משפטיים אלטרנטיביים, וכפי שנראה להלן,
מדובר על סוגיה שבאופן ספציפי רלוונטית במיוחד לפתרון סכסוכים אלטרנטיבי בשמות
מתחם.
להמשך הפוסט - יסודות רשת האינטרנט ואופן הפעלתה ו'ניהולה'
[1]
נעמי אסיא, פורמן מרטין, אביבה גולדשיין "כתובות באינטרנט כסימני מסחר" שערי
משפט א(2), 1 (התשנ"ח).
[2]
פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972, דמ"י 511 (להלן: "פקודת
סימני המסחר").
[3]
שם, בס' 1.
[4]
שם, בס' 7.
[5]
ראו לדוגמא התייחסות והכרה בבעיה כבר בשלבי התפתחות ראשוניים של רשת האינטרנט: Jennifer Golinveaux, What's in a Domain Name: Is Cybersquatting
Trademark Dilution, 33 U.S.F. L. Rev.
641 (1998-1999), שם דן המאמר בחולשות ובחוזקות של דיני סימני המסחר המסורתיים על
רקע תופעת חטיפת שמות מסחר; ובהמשך בפרספקטיבה של מספר שנים לאחר מכן: Jacqueline D. Lipton, Beyond Cybersquatting: Taking Domain Name
Disputes Past Trademark Policy, 40 Wake
Forest L. Rev. 1361 (2005).
[6]
ראו לדוגמא את המאמר Kurt M.
Saunders, Is Contributory Cybersquatting the Next Front in Domain Name
Litigation, California State
University, Northridge Intellectual Property Law Newsletter, p. 15
(Spring 2011), אשר מתייחס לעתיד הגישה המשפטית לגבי חטיפת שמות מתחם לנוכח
פסיקות מודרניות בסוגיה.
[7]
חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, ס"ח 146.
[8]
להרחבה, ראו: יותם וירז''נסקי אורלנד "ההגנה על שמות מתחם שאינם מהווים סימן
מסחר" המאגר המשפטי 'נבו'
(2012).
[9]
חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, ס"ח 42.
