סיכום ומסקנות - פיתרון סכסוכים ברשת האינטרנט לאור מנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם

בהמשך לפוסט הקודם, לגבי מהות ופרוצדורה במנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם, האינטרנט מהווה פלטפורמה מרכזית ומהותית בחיינו, עד כי לא יהיה מופרך לקבוע כי חלק לא מבוטל מחיינו מתנהלים במרחב הוירטואלי. פעילויות אלו מלוות בשורה של התקשרויות מסוגים שונים אשר מוסדרות על ידי תקנונים, הסכמי שימוש והדין הכללי. היקף האינטראקציה הנערכת ברשת האינטרנט אינה דומה לכל היקף שהכרנו בעבר, מכיוון שבגלישה סטנדרטית ברשת האינטרנט עובר הגולש בין אתרים ועורך פעילויות שונות ומגוונות ולכן יוצר אין ספור אינטראקציות ישירות ועקיפות.

אינטראקציות אלו ייחודיות ומתאפיינות לעיתים במאפיינים היוצרים שונות מההתקשרויות המסורתיות בחיי היום יום טרם עידן האינטרנט. מאפיינים ייחודים אלו, שלחלקם התייחסתי בעבודה זו גורמים לכך שפתרון סכסוכים באמצעות המנגנונים הסטנדרטיים אינו מקנה מענה לסכסוכים אלו, בין היתר מכיוון שהדין המסורתי לעיתים אינו מתאים מבחינה מהותית למאפייני ההתקשרויות ופתרון סכסוכים ברשת האינטרנט, עקב בעיות של סמכות מקומית, כתוצאה מהמאפיינים הפרוצדוראליים של פתרון סכסוכים באמצעות המנגנונים המסורתיים, וכל אלו וכן סיבות נוספות, גורמים לכך שהליכי פיתרון הסכסוכים המסורתיים אינם מתאימים לרשת האינטרנט.

לאור האמור לעיל ניתן לטעון מחד כי האינטרנט מהווה כבר מספר שנים חלק מהותי מחיינו והלכה למעשה מתקבל הרושם שהאינטרנט וההתקשרויות שבמסגרתו מתנהלות יחסית באופן תקין, בין אם באמצעות הסדרה עצמית ובין אם היכולת של המנגנונים הקיימים לתת מענה לסכסוכים, אך מנגד ניתן לטעון כי המציאות כיום הינה תקופת ביניים אשר לא מקנה מענה מספק וראוי ולכן הצורך בפיתוח מנגנונים לפתרון סכסוכים באמצעות רשת האינטרנט הינו צורך ראשון במעלה. לדעתי, כחלק מהמגמה הקיימת כיום, פיתרון סכסוכים באמצעות רשת האינטרנט מהווה את השלב 'האבולוציוני' המתבקש הבא ברשת האינטרנט. הקושי של מערכת המשפט להתמודד עם סכסוכים ברשת האינטרנט הינו קושי ידוע וברור ויתכן שחלק גדול מהסכסוכים כלל אינו מגיע למערכת המשפט, מכיוון שבמקרה של סכסוכים בעלי אופי צרכני, מלכתחילה ברור לצרכן שאין באפשרותו לקבל מענה במערכת המשפט ולכן הוא כלל אינו טורח לפנות לבית המשפט.

ניתן גם לטעון שבד בבד עם החולשה של האינטרנט כפלטפורמה שניתן לפתור בה סכסוכים בצורה יעילה באמצעות מערכת המשפט המסורתית, העובדה שכל אדם יכול להפיץ בקלות יחסית את דעתו ברשת האינטרנט והאופי השיתופי והקהילתי שלה מביאים לכך שה'משפט' נערך על ידי הציבור, אשר יכול לפרסם בקלות את דעתו לגבי גורם כזה או אחר מצב זה מרתיע גורמים שונים באינטרנט לפעול באופן פוגעני, מכיוון שברור להם שהמשמעות הינה שהם לא יוכלו להמשיך ולנהל את עסקם. לדוגמא, אתרי מכירות אשר מהווים פלטפורמה למוכרים שונים, כגון E-BAY ו- AMAZON מאפשרים ומעודדים פרסום ביקורת על המוכר, ונראה כי לביקורות אלו יש משקל לא מבוטל בבואו של אדם לבחון את המוכר ממנו הוא מעוניין לרכוש מוצר.

רשת האינטרנט מעוררת דיונים רבים ורחבים בסוגיות שונות, כגון מעמדם של חוזים אינטרנטיים, זכויות יוצרים, לשון הרע ועוד ועוד, עם זאת מתקבל הרושם שסוגיית פתרון הסכסוכים אינה נמצאת במוקד הדיון לגבי המשמעויות של רשת האינטרנט, למרות שכפי שראינו בדוגמא העיקרית של מנגנון יישוב הסכסוכים, השאלות והסוגיות המשפטיות של מנגנוני יישוב סכסוכים הינה מורכבות ומעוררות שורה של קשיים שהמשמעויות הנגזרות שלהן הינן הרות גורם ומשמעותיות הן מבחינה משפטית והן במובן הרחב יותר לגבי יחסי הכוחות והאיזונים השונים ברשת האינטרנט, כפקעת של אינטרסים וגורמים רבים ומגוונים, אשר מנסים לרכוש רמה מסוימת של שליטה בעולם האינטרנטי שמתאפיין בהיעדר גורם מכווין ומנהל.

הדוגמא של מנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם מהווה דוגמא למנגנון שיש רבים אשר סבורים שיהווה את המנגנון העיקרי לפתרון סכסוכים באמצעות רשת האינטרנט, בין אם מדובר על סכסוכים שמקורם ברשת האינטרנט עצמה וגם אם מדובר על סכסוכים שכלל אינם קשורים במישרין לרשת האינטרנט, אך הצדדים מעוניינים להסדיר אותם באמצעות המנגנונים הקיימים ברשת האינטרנט. לעניין זה יאמר כי מנגנון של יישוב סכסוכים בשמות מתחם מהווה דוגמא לסכסוך שלדעתי מתעורר ספק אם ניתן לסווג אותו כסכסוך ברשת האינטרנט, מכיוון שיתכן שאותו צד שלישי העותר נגד בעל שם מתחם כלל לא חייב שיהיה לו אתר אינטרנט, לכן מדובר למעשה על סכסוך קניין רוחני קלאסי. זה המקום להעלות את השאלה מדוע ה- ICANN כלל ראה עצמו כגורם שצריך לסייע לצדדים שלישיים שאינם לקוחות הרוכשים שמות מתחם להגן על זכויותיהם ? ניתן לטעון שרשמי שמות המתחם ביקשו להגן על עצמם מתביעות עתידיות באמצעות ריצוי גורמים בעלי כוח, אך ברי כי אין תשובה ברורה לשאלה האמורה, למרות שלדעתי שאלת האינטרנס הניצב בבסיס הגורם שלוקח על עצמו את יישוב הסכסוכים מהווה שאלה חשובה ומהותית.

כידוע, חברה דמוקראטית מודרנית מתבססת על שלושה ענפים עיקריים: הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת. במקרה של רשת האינטרנט, מדובר על 'דמוקרטיה' שחורגת מעקרון יסוד זה, מכיוון שלרשת האינטרנט, חרף היותה מציאות וירטואלית כמעט עצמאית, אין רשות מחוקקת, אלא לכל היותר מחוקקים מקומיים, באמצעות הסדרה עצמית.^[1] כפי שראינו לאורך העבודה, גם לא ניתן להצביע על רשות מבצעת ברורה וחד משמעית, אך ברור שה- ICANN על שלוחותיו בארגונים המקומיים מהווה את הדבר הקרוב ביותר לרשות מבצעת. לכן, אם נבחן את הסיטואציה באספקלריה של רכישת שליטה, הרי שניסיון לשלוט גם ברשות המבצעת הינו ניסיון כמעט טבעי, אם כי מסוכן לעצמאותה של רשת האינטרנט ועלול לגרום לפגיעה באופייה של רשת האינטרנט כסביבה מבוזרת ונטולת שליטה מרכזית, לטוב ולרע.

אחד הכינויים המקובלים למנגנוני יישוב סכסוכים ברשת האינטרנט הינו Online Alternative Dispute Resolution.^[2] ברור שבדומה למושג הכללי של ADR גם פתרון סכסוכים באינטרנט יכול ללבוש צורות רבות שונות ומגוונות ומנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם מהווה דוגמא למסגרת מובילה של יישוב סכסוכים ברשת האינטרנט. עם זאת, כפי שציינתי בעבודה זו, רבות מהשאלות הרלוונטיות למנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם הינן שאלות רלוונטיות לוריאציות שונות אפשריות של יישוב סכסוכים באמצעות רשת האינטרנט. כפי שעלה מניתוח מנגנון יישוב הסכסוכים לגבי שמות מתחם, נראה שאחת השאלות המרכזיות הינה שאלת המעמד המשפטי של מנגנון יישוב הסכסוכים, כשמשאלה זו נגזרות שורה של שאלות שונות, כגון היחס בין יישוב הסכסוך לבין בית המשפט ומעמד המנגנונים כהליך בוררות.

כמו כן, ראינו ששאלה חשובה הינה מעמד ההליך כהליך וולונטארי או כהליך חובה. לדעתי, ככל שמדובר על הליך וולונטארי המצב הרבה יותר פשוט, מכיוון שאדם גומר בדעתו באופן חד משמעי לקחת חלק בהליך, אזי המצב פשוט וברור יותר וניתן להניח שבהתאם לחופש החוזים ניתן להצדיק גם קביעות שעלולות להיות בעייתיות. עם זאת, ניתוח מנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם חשף בפנינו את הבעייתיות הרבה הנובעת ממצבים בהם לקיחת חלק בהליך אינה ממש וולונטארית וברור שאין מדובר על גמירות דעת של הצד להליך. לעיתים המאפיינים של רשת האינטרנט עלולים להיות מנוצלים לרעה, כפי שה- ICANN הינו הגוף היחיד המופקד על רישום שמות מתחם וגם קובע את ההגבלות לגבי הרישום, שכפי שראינו מהוות הרחבה של הדין הישראלי וסביר להניח שגם של דינים אחרים. במצב זה ברור שגם אישור תנאי השימוש בעת רכישת שם מתחם או כל מוצר אחר אינה מהווה הסכמה כנה, אלא מדובר על היעדר גמירות דעת וככל הנראה גם סעיף מקפח בחוזה אחיד.

מנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם מהווה דוגמא יחסית קיצונית לבעייתיות הנובעת ממנגנוני יישוב סכסוכים, אשר עלולים להיות מנוצלים לרעה, באופן פוגעני ולהיות מנוצלים לרעה על ידי גורמים אינטרסנטיים. הקושי משמעותי במיוחד לנוכח העובדה שאחד מיסודות ההליכים החילופיים בדין המודרני הינו קיומה של הסכמה הדדית ללקיחת חלק בסכסוך, אך נראה כי ברשת האינטרנט לעיתים עיקרון יסוד זה אינו בא לידי ביטוי.

על אף האמור לעיל, יש לציין כי מתקבל הרושם שיישוב סכסוכים באמצעות האינטרנט נמצא במגמת הרחבות וכרה כאמצעי רצוי וראוי ליישוב סכסוכים באופן ההולם ומתאים בעולם האינטרנט המודרני.^[3] עם זאת, יש להוסיף שגם כיום, בפרספקטיבה של מספר שנים לאחר שרשת האינטרנט התבססה כחלק מהותי מחיינו, לא ניתן לקבוע שיישוב סכסוכים ברשת האינטרנט התבסס כחלק מהותי מאורח החיים 'הוירטואלי'.

לדעתי, הכשלים ובעיות שביישוב הסכסוכים ברשת האינטרנט אינם מאפשרים כיום לבסס את יישוב הסכסוכים כאלמנט משמעותי ורציני, שאנשים יראו לנכון לנצלו כאמצעי מרכזי ולגיטימי ליישוב סכסוכים. היעדר הרגולציה והאפשרות המוגבלת לפקח על הגורם שמיישב את הסכסוך פוגע באמינות שיכולים לרכוש שירותים ליישוב סכסוכים ולדעתי טוב שכך.

להערכתי, המציאות המשפטית כיום אינה בשלה לביסוס מנגנונים ראויים ליישוב סכסוכים ברשת האינטרנט, וגם המנגנונים האינטרנטיים עצמם אינם מקנים חלופה ראויה, חרף היתרונות השונים שהם מציעים. אני מניח שפיתוח האפשרות ליישוב סכסוכים באמצעות רשת האינטרנט מהווה צעד מתבקש וראוי, אך במציאות הוירטואלית כיום, טרם הבשילו התנאים הן המשפטיים במערכות המסורתיות והן מבחינת בשלות המנגנונים האינטרנטיים, על מנת להפוך את יישוב הסכסוכים באינטרנט לאלמנט מרכזי ורלוונטי.

למרבה הצער, מנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם מהווה לדעתי דוגמא שלילית ואף מסוכנת למנגנון יישוב סכסוכים ברשת האינטרנט, ודווקא מנגנונים כגון דא יוצרים בקרב הציבור רתיעה וחשש ממנגנוני יישוב סכסוכים באינטרנט. לכן, אני מניח שדווקא 'זליגה' הדרגתית של הליכים משפטיים מסורתיים לרשת האינטרנט, אשר תלווה בהכרה וכפיפות למערכת המשפט המסורתית תשרה ביטחון בקרב גולשי האינטרנט ותאפשר פיתוח הדרגתי של מערכת יישוב הסכסוכים כמערכת אמינה אשר מהווה חלופה אמיתי וראויה ליישוב סכסוכים סטנדרטי.

---

[1] ראו לדוגמא: איגוד האינטרנט הישראלי "כללים להסדרה עצמית של תוכן משתמשים באינטרנט", זמין ב: http://www.isoc.org.il/docs/Rules-Self_regulation_users_content.pdf; ניבה אלקין קורן "הסדרה עצמית של זכויות יוצרים בעידן המידע" עלי משפט ב' 319 (התשס"ב).

[2]  להרחבה, ראו: Sylvia Kierkegaard, Online Alternative Dispute Resolution, EU Electronic Commerce LAW, 2004 (2008).

[3]  לסקירת התפתחות מנגנונים נוספים ליישוב סכסוכים, ראו את מאמרו אברהם טננבוים ואופיר ליבר "יישוב סכסוכים מקוון – ההווה והעתיד" שערי משפט ג(1) 75 (התשס"ב).