מהות ופרוצדורה במנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם

לאחר שהתייחסתי באופן כללי למשמעויות הנגזרות של מנגנון ליישוב סכסוכים ברשת האינטרנט בפרט ובכלל, אבקש לבחון את האופן בו פועל מנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם. כפי שציינתי לעיל, ה- ICANN רושם אתרים בעלי סיומת עילית בלבד, קרי סיומות כגון com, net, org וכדומה. עם זאת, איגודי האינטרנט המדינתיים והמקומיים שכפופים ל- ICANN מפעילים מנגנוני יישוב סכסוכים זהים למנגנון של ה- ICANN, אלא שמנגנונים אלו פועלים בנוגע לשמות מתחם הכפופים להסדרתם. לדוגמא, איגוד האינטרנט הישראלי מסדיר את רישום שמות המתחם בעלי סיומת il (Israel), כמו לדוגמא סיומות co.il (אתר מסחרי ישראלי), ac.il (אתר אקדמי ישראלי), net.il (אתר תקשורת ישראלי) ובאופן דומה קיימים במדינות רבות איגודים מדינתיים המסדירים את הרישום של אתרים בסיומת המדינית הרלוונטית להם. לכן, מכיוון שמנגנון רישום האתרים בעלי סיומת ישראלית זהה כמעט באופן מדויק למנגנון של ICANN, מטעמי נוחות אנתח את המנגנון הישראלי, בד בבד עם הפנייה להוראות המקבילות ב- ICANN. למרות שיש קושי אמפירי לבחון את המצב באיגודי אינטרנט זרים אחרים, כתוצאה מפערי שפה, אני יוצא מנקודת הנחה מתבקשת, לפיה ה- ICANN מחייב את כלל איגודי האינטרנט המדינתיים ליצור מנגנון יישוב סכסוכים זהה ולכן כלל מנגנוני יישוב הסכסוכים בשמות מתחם פועלים באופן זהה כמעט בדיוק. לא זו אף זו, המנגנון הישראלי המכונה IL-DRP קובע באתר האינטרנט של איגוד האינטרנט כי "נוסח זה הינו תרגום לעברית של הנוסח הרשמי של כללי ה- IL-DRP באנגלית. בכל מקרה של סתירה או אי התאמה בין הנוסח העברי לנוסח האנגלי, הנוסח האנגלי הוא הנוסח הקובע."[1] בבואנו לבחון את משמעות המנגנון ליישוב סכסוכים, הקושי מתעורר כבר בראשית הגדרת המנגנון, לפיה: "ה- IL-DRP אינו מיועד להחליף את מערכת המשפט. ההסכמה להשתמש בשירות ה- IL-DRP אינה מהווה חתימה על הסכם בוררות כמשמעותו בחוק הבוררות הישראלי".[2] כפי שניתן לראות כבר בראשית הוראות מנגנון יישוב הסכסוכים מתעורר קושי ממשי, מכיוון שבעוד נקודת ההנחה שלי שלאורך העבודה הייתה כי מנגנון יישוב סכסוכים אליו מסכים גולש אינטרנט במהלך הגלישה הוא למעשה הסכם בוררות, הרי שאיגוד האינטרנט מציין באופן ברור שאין לסווג את מנגנון יישוב הבוררות כהליך בוררות.

לדעתי מתעורר ספק רב לגבי תוקפה של הוראה זו, וזו מעוררת קשיים משמעותיים. לדוגמא, נניח שצד לסכסוך שנכפה עליו לקחת חלק בהליך מעוניין לערער על ההחלטה והוא מערער עליה בהתאם להוראות חוק הבוררות, האם טענה של הצד השני שאין מדובר על הליך בוררות תתקבל, או שבית המשפט יקבע כי מכיוון שההליך אינו מוגדר כהליך בוררות אין זכות ערעור על החלטת מוסד פתרון הסכסוכים. כמו כן, מעמדו הנורמטיבי של המוסד לבירור סכסוכים מעלה גם את השאלה מה כלל מעמדה של ההחלטה של המוסד לבוררות מבחינה נורמטיבית והאם לצד יכולה להיות טענה שמכיוון שאין מדובר על בוררות בהתאם לחוק, אז אין כל מעמד חוקי להחלטה, הרי בוררות יכולה להתקיים רק בהתאם לחוק הבוררות. שאלה נוספת נוגעת ליחס בין המוסד לפיתרון סכסוכים בין קיומו של הליך משפטי: האם צד שהגיש תביעה בבית משפט ויגיש לאחר מכן גם בקשה למוסד לפתרון סכסוכים יקבע כי מדובר על מעשה בי-דין ? כיצד המוסד לבוררות ובית המשפט יתמודדו עם סיטואציה במסגרתה צד אחד הגיש בקשה במסגרת המוסד לפיתרון סכסוכים ואילו הצד השני ימהר ויגיש תביעה בבית המשפט המוסמך ? כל שאלות אלו הינן שאלות אשר רלוונטיות לא רק למוסד יישוב הסכסוכים בשמות מתחם, אלא מעלות שאלות לגבי כל מוסד לפתרון סכסוכים ברשת האינטרנט אשר יכול לפעול בווריאציות שונות ומגוונות.

כמובן שכל השאלות האמורות לעיל מורכבות הרבה יותר בבואנו לבחון את השאלות האמורות בפרספקטיבה של סמכות שיפוט בינלאומית. מכיוון שכל אדם בכל מקום בעולם יכול לרכוש שם מתחם עם כל סיומת שהיא, הרי שבמקרה שמדובר על שני צדדים ממדינות אחרות, הרי שהכנסת שאלות הנוגעות לסמכות המקומית במקרים אלו, צפויה לעורר קשיים משפטיים מרובים.

בהתאם להוראות מנגנון יישוב הסכסוכים של איגוד האינטרנט, במנגנון יידונו סכסוכים בהם מדובר על "בקשה לאסור מראש רישומו של שם מתחם; מחלוקת הנוגעת לשם מתחם שהוקצה לפני ה- 1 בינואר 1999 (תאריך כניסתם לתוקף של כללי הרישום המתוקנים), למעט אם התקבלה הסכמתו בכתב של המחזיק לבירור כאמור; מחלוקת בין מחזיק לרשם מוסמך בנוגע להקצאת שם מתחם, שעניינה איכות השירות שניתן ע"י הרשם המוסמך, הפרת הסכם השירות שבין המחזיק לרשם או כל עניין מסחרי אחר; דחיית בקשה להקצאת שם מתחם ע"י מרשם שמות המתחם המנוהל ע"י איגוד האינטרנט הישראלי; ביטול הקצאת שם מתחם ע"י מרשם שמות המתחם; מחלוקת ביחס להקצאת שם מתחם לידי המחזיק שעניינה פעולה ברשלנות או פעולה בלתי תקינה אחרת של מרשם שמות המתחם. כל מחלוקת שעניינה פעולה או מחדל של מרשם שמות המתחם, תובא בפני בית משפט."

כפי שניתן לראות הגדרת הנושאים הנדונים בין ספקי שמות מתחם לבעלי שמות מתחם הינה רחבה במיוחד וכוללת שורה של נושאים, אשר מנוסחים באופן כללי ומעורפל, למעט ההחרגה ברורה של סוגיות הכוללת מחדל או רשלנות ברישום שם מתחם. אזכיר כי למרות ההגדרה הרחבה, פתוחה דרכו של בעל שם מתחם המעוניין לפתוח בהליך מול ספק שמות מתחם גם לגשת לבית המשפט ומכיוון שההנחה הינה כי בדרך כלל הטענות במקרה של ספק שמות מתחם ולקוח, יהיו של הלקוח, הרי שאין מדובר על פגיעה ממשית בזכויות רוכש שמות מתחם.

הסוגיה המעניינת יותר נוגעת לסכסוכים בין בעלי שמות מתחם לבין צדדים שלישיים לאורך העבודה התייחסתי בעיקר לסוגיה זו. מנגנון יישוב סכסוכים קובע כי יש לו סמכות לדון בסכסוך שמות מתחם בין בעל שם מתחם לבין צד שלישי במקרה של מספר חלופות: "3.1. שם המתחם זהה או דומה באופן מטעה לסימן מסחר, שם מסחר, שם תאגיד רשום או שמה הרשום של יישות משפטית של המתלונן (להלן: "השם הרשום"); ו- 3.2 למתלונן קיימות זכויות בשם הרשום; ו- 3.3  למחזיק לא קיימות זכויות בשם הרשום; ו- 3.4  הגשת הבקשה להקצאת שם המתחם נעשתה בחוסר תום-לב או שנעשה בשם המתחם שימוש שלא בתום-לב."[3]

כפי שניתן לראות, לעומת ההגדרות הרחבות הנוגעות ליישוב סכסוך שבין ספק שמות מתחם לבין רוכש שם מתחם, בנוגע ליישוב סכסוכים בין בעל שם מתחם לבין צד שלישי, המנגנון קובע הוראות מצומצמות וספציפיות יחסית לגבי המקרים בהם מנגנון יישוב הסכסוכים מוסמך לדון בסכסוכים בין בעל שם מתחם לבין צד שלישי הטוען לבעלות על שם המתחם. עם זאת, גם הוראות אלו מותירות פתח לא מבוטל ל'רכישת סמכות' לגבי דיון בסכסוכים כאמור, מכיוון שכמה מההגדרות מותירות פתח רחב לפרשנות, לדוגמא ניכר כי לא נדרשת זהות מלאה בין שם המתחם לבין השם המוגן, אלא ניתן להסתפק בכך שמדובר על שם דומה או מטעה. לכן, קיים מרחב פרשנות לא מבוטל למוסד ליישוב סכסוכים לבחון את השאלה האם מדובר על שם הדומה באופן שעלול לגרום להטעיה. כמו כן, ניתן לראות כי לא נדרש שאותו השם יהיה סימן מסחר רשום, אלא מספיק שמדובר יהיה בשם מסחרי או שם של ישות או תאגיד משפטי. לכן, לא מן הנמנע כי ההגנה שמספק המנגנון הינה אף יותר רחבה מההגנה שניתן היה לקבל בערכאה משפטית פורמאלית בישראל, לנוכח הלכת א.ש.י.ר,[4] אשר קבעה כי במקום בו ניתן לקבל הגנה מדיני הקניין הרוחני, לא ניתן יהיה לקבל הגנה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, אם בעל הזכות לא נגן על הזכות שלו בהתאם לדיני הקניין הרוחני. עם זאת, בהתאם לאמור לעיל, מתקבל הרושם שבהתאם לכללים של מנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם, צד שלישי יוכל לטעון לזכות בשם מסחרי, גם אם הוא לא הגן עליו באמצעות רישום סימן מסחר. כדי להדגיש את הנקודה, ניתן לראות כי אחד התנאים הינו כי אותו צד שלישי הטוען להפרה צריך להיות בעל זכות בשם, אם כי לא ברור מה המהות של אותה הזכות.

ראינו כי אחת הדרישות הינה דרישת חוסר תום הלב. מכיוון שמדובר על דרישה מעורפלת וכללית, הוראות המנגנון אף מגדירות סיטואציות שמהוות ראיות לחוסר תום לב, אם כי מובהר כי "לצרכי האמור בסעיף ‏3.4 לעיל, ומבלי לפגוע בכלליות, התקיימות אחת הנסיבות שלהלן תהווה ראיה לחוסר תום לב ברישום או בשימוש בשם מתחם", כלומר מתקבל הרושם כי מדובר על רשימה פתוחה שאינה ממצאת את המקרים המהווים חוסר תום לב. בין המקרים המפורטים כמהווים חוסר תום לב, ניתן למנות את "המטרה העיקרית שלשמה ביקש המחזיק לרשום את שם המתחם היא הפרעה לעסקיו של מתחרה... נסיבות המצביעות על כך שהקצאת השם נעשתה בעיקר על מנת למכור, להשכיר או להעביר את זכויות האחזקה בשם המתחם לידי המתלונן שהוא בעליו של סימן מסחר או סימן שירות, או לידי מתחרה של המתלונן, בעבור תמורה החורגת מההוצאות הישירות והמוכחות שהוציא מחזיק השם עבור הקצאת שם המתחם... באמצעות השימוש בשם המתחם המחזיק התכוון למשוך, בעבור יתרון מסחרי, משתמשי אינטרנט לאתר האינטרנט שלו או אתר מקוון אחר, ע"י יצירת סבירות לבלבול עם שמו של המתלונן באשר למקורו של אתר האינטרנט, מיקומו, הגופים המממנים אותו, גופים הקשורים אליו או מוצר או שירות המוצעים בו".

כפי שכבר ציינתי לעיל, לעיתים ישנה הבחנה דקה בין חוסר תום לב לבין ניצול הזדמנות עסקית לגיטימית ולדעתי הדוגמאות האמורות לעיל, גם אינן עומדות בקנה אחד עם הדין 'הסטנדרטי' ומרחיבות את תחולת מושג תום הלב, מעבר לפרשנות המקובלת שלו בדין המסורתי.

לאור האמור לעיל, לדעתי אפשר להגיע למסקנה ברורה וחד משמעית שהמוסד ליישוב סכסוכים בשמות מתחם אינו תואם את הדין בערכאות המשפטיות המסורתיות ולמעשה מרחיב את תחולת האיסורים בהתאם לדין, באופן שצפוי לפגוע בזכותו של בעל שם מתחם להחזיק את שם המתחם, ולהלן אנתח מספר דוגמאות להכרעות של המוסד לפתרון סכסוכים ברשת האינטרנט, על מנת לבחון האם אכן ניתן להצביע על פגיעה בזכויות בעלי שמות מתחם.

כללי המוסד ליישוב סכסוכי שמות מתחם אף קובע מספר הוראות פרוצדוראליות שאזכיר כמה מהן. ראשית, נקבע כי הסכסוך יתקיים באנגלית, עובדה שלדעתי מהווה חסם מסוים וצפויה להגדיל את העלויות, הואיל וניתן להניח שקיום ההליך באנגלית יביא לצמצום כמות עורכי הדין אשר ייצגו בהליכים אלו, ולכן מחירם יעלה. מבלי להידרש לפרוצדורה הספציפית של הדיון, אציין כי הדיון כולל למעשה הגשת בקשה, מינוי מוטב שידון בסכסוך, הגשת תגובה ומתן החלטה, כשההליכים מתנהלים במסגרת זמן מצומצמת וקשיחה. כמובן שהמטרה של מסגרת הדיון האמורה הינה להתאים את הסכסוך למאפייני עולם האינטרנט: מדובר בהליך מהיר מאוד לעומת דיון משפטי, אין דיון בהליך אלא הגשת בקשה ותגובה באמצעו הדוא"ל והשימוש בשפה האנגלית נועדו להתגבר על מחסומי הסמכות המקומית ולהוות פיתרון לאופייה הבינלאומי של רשת האינטרנט. מעניין לציין שלמרות שאיגוד האינטרנט אינו צד לסכסוך, אלא הסכסוך נערך בין בעל שם המתחם לבין הצד השלישי הטוען לזכות בשם המתחם, והמוטב הינו מוטב עצמאי, אשר מתמנה על ידי איגוד האינטרנט, ההחלטה שמתקבלת על ידי המוטב לעיתים קרובות תהווה החלטה המופנית כלפי איגוד האינטרנט, אשר מחויב לפעול בהתאם להחלטה, אשר יכולה להיות לדוגמא העברה של שם מתחם למבקש, מחיקת שם המתחם וכיו"צ, וכל זאת למרות שאיגוד האינטרנט כלל אינו צד להליך.

חשוב לציין שבהוראות מנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם ישנה התייחסות ליחס בין הליך יישוב הסכסוכים לבין יישוב הסכסוך בבית משפט. בהתאם להוראות יישוב הסכסוכים "הגשת עתירה ל- IL-DRP אינה מונעת בשום דרך גישה או זכות פניה לבית משפט ישראלי... למרות האמור לעיל, פניה לבית משפט ישראלי במקביל לקיום הליך IL-DRP, לא תשפיע ולא תשהה את קיום הליך ה- IL-DRP, זולת אם התקבלה הוראה מפורשת על כך מבית המשפט... כאשר ההחלטה שהתקבלה היא מחיקת שם מתחם שבמחלוקת, או העברת זכויות האחזקה מהמחזיק לעותר, האיגוד יודיע למחזיק על המחיקה או ההעברה הצפויות לפחות 30 יום טרם ביצוען בפועל, וזאת על מנת לאפשר למחזיק לפנות לבית המשפט לשם בחינה של ההחלטה".

כפי שניתן לראות, הוראות מנגנון יישוב הסכסוכים אינן מקנות מענה ברור וחד משמעי לשאלת היחס בין הערכאות, מכיוון שמחד ישנה הבהרה כי אין באמור כדי לפגוע בזכות לפנות לבית המשפט. עם זאת, לדעתי הוראה זו הינה הוראה מתבקשת לנוכח העובדה שהמנגנון מתיימר להכריז על עצמו כמנגנון שאינו מהווה מנגנון בוררות. על כן, קביעה מחד כי אין מדובר על מנגנון בוררות ומנגד קביעה כי המנגנון פוגע בזכות לפנות לערכאות (הוראה שכשלעצמה סביר להניח הייתה מסווגת כתנאי מפלה בחוזה אחיד) ככל הנראה אינה מחזיקה מים. עם זאת, כפי שראינו לעיל, למרות שבית מנגנון יישוב הסכסוכים אינו רואה לנכון להגביל את הגישה לבית המשפט, עדין הוא גם אינו רואה לנכון לעכב הליכים במקרה של סכסוך המתנהל בבית המשפט. לכן, המשמעות הינה כי צד שמעוניין לעכב הליך במנגנון יישוב הסכסוכים, יצטרך להגיש לבית המשפט בקשה לצו מניעה שיורה למנגנון להשהות את הדיון. על כן, 'התנגשויות' משפטיות ככל הנראה הינן בלתי נמנעות.

לאחר שניתחתי את מאפייניו המהותיים של מנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם וההשלכות הבעייתיות שלו, אנו למדים כי אין ספק שהמנגנון מעורר סוגיות משפטיות מורכבות שהינן עתידות להיות בעלות השלכות רחבות הרלוונטיות לסוגים שונים של פתרון סכסוכים ברשת האינטרנט.

בהתאם למאפיינים האמורים, אבקש לנתח בקצרה כמה מהסכסוכים שנדונו במוסד לפיתרון סכסוכים.

לאחרונה הכריע המוסד בסכסוך בעניין deezer.co.il,[5] שם העותרת הינה חברה צרפתית, אשר מפעילה שירותי מוזיקה העונים לשם המתחם.[6] כאשר מגיעים לשם המתחם מגיעים לאתר אינטרנט שאין בו תוכן למעט מודעות מסחריות. בהתאם לאמור בהחלטה, המשיב כלל לא שלח תגובה לעתירת המבקשת. לפיכך, כבר בשלב זה אנו למדים על הבעייתיות המסוימת שבהליך יישוב הסכסוכים. בעוד קבלת פסק דין במעמד צד אחד בבית המשפט מתנהלת רק לאחר שהתובע נדרש להוכיח באמצעות תצהיר כי המציא בהתאם לדין את כתב התביעה, במקרה של הליך יישוב הסכסוכים לא נערך דיון ובדיקה משמעותית לגבי המצאת הבקשה למשיב.

הדן בסכסוך ניגש לבחון האם התקיימו התנאים הנדרשים לצורך דיון בסכסוך בין צד שלישי לבין בעל שם מתחם, בהתאם לתנאים שפירטתי לעיל. לעניין בחינת זכות המבקשת במונח deezer פותח המוטב בכך שהמבקשת פועלת באמצעות השם המסחרי ומחזיקה בשמות מתחם בשם זה, וכן מתייחס להחלטות קודמות של מוסדות אחרים לגבי שם המתחם ועובדת רישומו כשם מסחר רשום במדינות שונות. כבר בשלב זה אזכיר שמכיוון שאין מחלוקת שהמבקשת אינה בעלת שם מסחר בישראל, מתעורר ספק עם טענה שהעלתה המבקשת יכולה הייתה להתקבל בבית משפט ישראלי. מכיוון שמשיב ישראלי וספק שם המתחם הישראלי, נראה כי על מנת לקבל סעד בבית המשפט, המבקשת יכולה הייתה לתבוע רק בבית המשפט הישראלי, ולכן כבר בשלב זה אציין כי מתעורר ספק אם המבקשת יכולה הייתה לקבל סעד בבית המשפט הישראלי. כמו כן, הדנה בסכסוך מתייחסת לכך שלמשיב יש היסטוריה של מה שהיא מגדירה כגזילת שמות מתחם. עם כל הכבוד הראוי, אני חושב שקביעה כזו הינה מגמתית ובעייתית, ומטשטשת את הקו בין יזמות אינטרנט לגיטימית. מצב זה בעייתי במיוחד לאור העובדה שהלכה למעשה בתי המשפט דווקא כן מעודדים מדיניות של פלורליזם ברשת האינטרנט ולכן אינם ממהרים לפרש את הדין באופן שיגביל את רשת האינטרנט ומעדיפים פרשנות מצומצמת.[7] לכן, למעשה אם נבחן את הסיטואציה שבנדון באספקלריה של הדין, מתקבל הרושם כי לא ניתן להצביע על מקור נורמטיבי להחלטה של המוסד ליישוב סכסוכים והחלטה זו אינה עומדת בקנה אחד עם הדין המהותי. מצב זה מגדיל את החשש שציינתי לעיל, לפיו מנגנון יישוב הסכסוכים משרת לעיתים קרובות דווקא את הגופים בעלי הכוח והכסף ברשת האינטרנט וכך פוגע בפלורליזם ברשת האינטרנט. בהחלטה ישנה התייחסות להיעדר תום הלב של בעל שם המתחם וחזרה על סוגית דפוס הפעולה של המשיב. גם לגבי טענת חוסר תום הלב אציין כי למרות שברור שמדובר על התנהלות בחוסר תום לב, לא כל התנהלות שאינה תמת לב בכרח מצדיקה סנקציה אזרחית ולעיתים ניצול הזדמנות עסקית אינו עולה לכדי התנהגות מעוולת ומבלי להכריע בעניין, יתכן מאוד שהסיטואציה הנוכחית הינה סיטואציה כזו.

אספקט נוסף שיש לקחת בחשבון הינו ששם המתחם מהווה קניינו הפרטי של המשיב וזה מהווה זכות מוגנת בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.[8] משכך, סנקציה של הפקעת שם המתחם מהווה סנקציה פוגענית במיוחד בהתאם ליסודות המשפט, ולכן לדעתי מתעורר אף ספק לגבי הלגיטימיות של סעד פוגעני בסיטואציה הנוכחית.

הדנה בסכסוך חוזרת בהחלטה לא פחות משלוש פעמים על העובדה שהמשיב נוהג לרשום שמות מתחם שאינן מפנים לאתרים פעילים, אלא ששוב אחזור על כך שמדובר על השחרה של פני המשיב, מכיוון שכלל אין התייחסות לאילו שמות מתחם והאם אלו שמות מוגנים.

לאור המפורט לעיל, הצגתי כיצד מנגנון ליישוב סכסוכים יכול להעלות בעיות לא מבוטלות. מדובר למעשה בשינוי של הדין המהותי באופן שאינו עומד בקנה אחד עם הדין המהותי בישראל. כמובן שניתן לטעון שהמנגנון בוחן את הסיטואציה בהתאם לדין ראוי וממלא ריק שמערכת המשפט המסורתית אינה מצליחה למלא, אך קצרה היריעה בעבודה זו מלדון בשאלה זו, אך יש להבהיר שאנו רואים שמנגנון ליישוב סכסוכים אינו רק משנה את אופן הדיון ופותר בעיות פרוצדורליות, אלא משנה לעיתים מהיסוד את הדין המהותי ומשנה את האיזון שנקבע על ידי בית המשפט ועל ידי המחוקק ומצב זה עלול לערער באופן ממשי כמה ממוסכמות היסוד של החברה המודרנית ומעמדה של מערכת המשפט המסורתית.

אציין כי ישנם מקרים פשוטים יותר, כמו למשל הדיון בעניין essilor.co.il,[9] שם שם המתחם הינו סימן מסחר רשום בישראל, וברי כי במצב כזה אין מחלוקת שגם בית המשפט ככל הנראה היה מגיע לתוצאה דומה. מאידך ישנן החלטות שלדעתי לא ניתן להצדיק את התוצאה גם בהתאם להוראות מנגנון יישוב הסכסוכים. לדוגמא, העתירה שהוגשה לגבי שם המתחם rakevet.co.il.[10] במקרה זה אמנם שם המתם זהה לשם החברה, אך מדובר על שם גנרי טהור. גם במקרה זה בית המשפט בוחן את מלוא היסודות ומגיע למסקנה כי מדובר על רישום שלא כדין, לרבות קביעה כי מדובר על רישום שאינו בתום לב. נשאלת השאלה האם במקרה שהמשיבים היו מפעילים אתר הקשור למילה רכבת, האם התוצאה הייתה שונה ? כמובן שאין תשובה לשאלה זו, אך מהאמור לעיל אנו למדים כי גם במקרה זה מדובר על שם שאינו מהווה סימן מסחר רשום, הוא גנרי לחלוטין ולכן לדעתי מתעורר ספק רב אם בית המשפט יכול היה להגיע לתוצאה אליה הגיע המנגנון ליישוב סכסוכים ולהורות על העברת שם המתחם לעותרת.

לסיכום ומסקנות - פיתרון סכסוכים ברשת האינטרנט לאור מנגנון יישוב הסכסוכים בשמות מתחם

---

[1] באתר האינטרנט של איגוד האינטרנט הישראלי, תחת "יישוב מחלוקות", ראה: http://www.isoc.org.il/domain_heb/ildrp_rules.html.

[2] שם, וכך לגבי כלל הפירוט לגבי המנגנון, כמפורט להלן.

[3] בהתאם לנוסח המקורי של ה- ICANN: your domain name is identical or confusingly similar to a trademark or service mark in which the complainant has rights; and you have no rights or legitimate interests in respect of the domain name; and your domain name has been registered and is being used in bad faith. (ראו ב: http://www.icann.org/en/help/dndr/udrp/policy)

[4] רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998)

[5] Blogmusik SAS נ' ברק גיל בעניין שם המתחם deezer.co.il (06.06.13), זמין ב: http://www.isoc.org.il/docs/ILDRP_Decision_-_deezer.pdf.

[6] http://www.deezer.com, וכן אתרים נוספים בשם זה בעלי סיומות שונות.

[7] לדוגמא, ע"א  9183/09 The Football Association Premier League Limited נ' פלוני (פורסם בנבו, 13.05.2012), שם בית המשפט לא התיר לחשוף פרטי גולש אינטרנט למרות שקבע כי הפר זכות יוצרים; וכן עע"מ 3782/12 מפקד מחוז תל אביב-יפו במשטרת ישראל נ' איגוד האינטרנט הישראלי (פורסם בנבו, 24.03.2013), שם קבע בית המשפט כי למשטרה אין סמכות להורות על חסימת גישה לאתרי הימורים.

[8] חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ס"ח התשנ"ב 90.

[9] Essilor International נ' דואן זוכום (19.05.2013), זמין ב: http://www.isoc.org.il/docs/ILDRP_Decision_-_essilor.pdf.

[10] רכבת ישראל בע"מ נ' סימה סכלאו ודניאל דויזון (23.01.2008), זמין ב: http://www.isoc.org.il/docs/Rakevet_Decision_July_1_2008_1.pdf.