בבית המשפט העליון
|
רע"ב 6259/17
|
רע"ב 7390/17
|
המבקש ברע"ב 6259/17:
|
ויקטור דוגיא
|
המבקש
ברע"ב 7390/10:
|
ואדים
קורניאה
|
נ ג ד
|
המשיבים:
|
1. שרות בתי הסוהר
|
2.
מדינת ישראל
|
שתי בקשות רשות הערעור שלפנינו עוסקות
באופן שבו ועדת השחרורים הפועלת מכוח חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי),
מפעילה את שיקול דעתה בבואה לבחון את הסכנה הנשקפת לשלום הציבור משחרורו על תנאי
של אסיר שאינו אזרח או תושב ישראל.
1. סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר קובע כי
ועדת שחרורים רשאית להורות על שחרורו של אסיר המרצה עונש מאסר לתקופה העולה על
שישה חודשים (למעט אסיר עולם), מהשליש האחרון של תקופת מאסרו. ואולם נקבע בסעיף,
כי ועדת השחרורים לא תשחרר אסיר "אלא אם כן
שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור".
2. מסוכנותו של האסיר לשלום הציבור נבחנת על
פי מספר שיקולים ופרמטרים. שיקולים אלו מתווים את אופן הפעלת שיקול הדעת של ועדת
השחרורים בבואה להכריע בעניין שחרור מוקדם, והם קבועים בסעיף 9 לחוק שחרור על
תנאי, כדלקמן:
"9. בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על-תנאי, תשקול
הועדה את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע
העבירה ולביטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא; לשם כך
תביא הועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה:
(1) העבירה שבשלה
נושא האסיר עונש מאסר, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה, תקופת
המאסר שגזר עליו בית המשפט, קנס או פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, שהוא חויב בהם
בגזר הדין כאמור, האם שילמם ואם לא שילמם – הסיבות לכך, וכן הקלה בעונש אם ניתנה
לו בידי נשיא המדינה;
(2) תוכנם של
כתבי אישום התלויים ועומדים נגד האסיר; סוגי העבירות שבהן הוא מואשם, נסיבות
ביצוען ותוצאותיהן, על פי האישומים;
(3) הרשעותיו
הקודמות של האסיר, מספרן, תכיפותן, סוגי העבירות שבהן הורשע, חומרתן, נסיבות
ביצוען, תוצאותיהן, היקפן ותקופות המאסר שנשא בשלהן;
(4) דיונים קודמים
בועדות בענינו של האסיר והחלטות בהם, לרבות בענין ביטול שחרורו על-תנאי;
(5) הקלות
בעונש שנתן לו נשיא המדינה בשל עונשי מאסר קודמים שהוטלו עליו;
(6) התנהגות,
חיובית או שלילית, של האסיר בבית הסוהר במהלך תקופת מאסרו, כמפורט להלן:
(א) התנהגות
טובה של האסיר במהלך תקופת המאסר;
(ב) גילוי יחס
חיובי מצד האסיר לעבודה ולצעדים שננקטו לשם שיקומו;
(ג) שימוש בסם
מסוכן, כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן - סם
מסוכן);
(ד) גמילה משימוש בסם מסוכן;
(ה) עבירה
פלילית שעבר האסיר וסוג העבירה;
(ו) התנהגות
שיש בה כדי לפגוע פגיעה של ממש באסירים אחרים או בסוהרים או לשבש את סדריו של בית
הסוהר;
(ז) מעורבות
בפעילות עבריינית, בין בתוך כותלי בית הסוהר ובין מחוץ להם;
(ח) בריחה
מבית הסוהר או חזרה אליו שלא במועד;
(7) חוות דעת על האסיר שנתנו שירות בתי הסוהר,
משטרת ישראל או רשויות הביטחון, ובמקרים המתאימים גם חוות דעת מקצועיות, בין השאר
בנושא גילוי עריות, אלימות במשפחה ובריאות הנפש;
(8) חוות דעת של הרשות לשיקום האסיר, אם ניתנה,
לענין שחרורו על-תנאי של האסיר, כמפורט להלן, שלה יינתן משקל גדול יותר ככל שהחלק
מעונש המאסר שנשא האסיר קטן יותר:
(א) חוות דעת
הכוללת תכנית לשיקומו של האסיר, אפשרויות השתלבותו בעבודה סדירה או בתכנית
טיפולית; לענין זה תובא בחשבון גם מידת הפיקוח על התכנית המוצעת על ידי הרשות
לשיקום האסיר;
(ב) חוות דעת
שלפיה אין האסיר זקוק לתכנית שיקום ושהוא אינו מגלה דפוסי התנהגות עבריינית;
(ג) חוות דעת
שלפיה אין האסיר מתאים לשיקום;
(9) לענין אסיר
שהוטל עליו בצו מבחן לפי פקודת המבחן, לעמוד בפיקוחו של קצין מבחן לאחר שחרורו
מהמאסר – חוות דעת של שירות המבחן, אם ניתנה, לענין שחרורו על-תנאי של האסיר;
(10) נתונים אישיים של האסיר, לרבות גילו ומצבו
המשפחתי."
3. אחד מהנתונים שנשקלים על-ידי ועדת השחרורים
בעת בחינת בקשה מצדו של אסיר לשחרור מוקדם, עניינו בשאלה האם ובאיזה אופן השתלב
האסיר בפעילויות שיקום במהלך מאסרו. זאת, שכן השתלבותו של אסיר בפעילויות שיקום
וטיפול, והבנת התהליך שעבר בהקשר זה ותוצאתו, עשויה להעיד על הסיכון הנשקף משחרורו
לשלום הציבור וסיכויי שיקומו (סעיף 9 רישא לחוק שחרור על תנאי); כמו גם על התנהגותו
של האסיר בבית הסוהר ויחסו לצעדים שננקטו לשם שיקומו (סעיף 9(6) לחוק שחרור על
תנאי).
4. לפי סעיף 11ד(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח
חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת
בתי הסוהר), האפשרות להשתלב בפעילויות
שיקום בבתי הסוהר, נתונה אך ורק לאסירים שהם אזרחי או תושבי ישראל. בנוסף, לפי
טענת המבקשים, האפשרות להשתלב בהליכים אלו נתונה בפועל רק לאסירים דוברי השפה
העברית. פועל יוצא הוא, שאסירים שאינם אזרחי ישראל או שאינם תושבי ישראל או שאינם
יודעי השפה העברית, אינם יכולים להשתלב בפעילויות שיקום (ראו והשוו: רע"ב
4644/15 ראעי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 10 (15.6.2016); רע"ב
8674/15 פרננדז נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה
4 (1.2.2016)). על רקע זה, מתעוררת השאלה,
כיצד ראוי להתייחס לנושא זה בעת הפעלת שיקול הדעת של ועדת השחרורים בדבר שחרור
מוקדם.
5. המבקשים – אסירים שאינם אזרחי או תושבי
מדינת ישראל, אשר בקשותיהם לשחרור מוקדם נדחו – טוענים כי בעת בחינת מסוכנותו של
אסיר שאינו רשאי מלכתחילה להשתלב בפעילויות שיקום, יש להתחשב בנתון זה לזכות
האסיר, ובכל מקרה, אין לזקוף נתון זה לחובתו. יובהר ויודגש: שתי בקשות רשות הערעור
אינן תוקפות בתקיפה ישירה את ההסדר הקבוע בחוק שחרור על תנאי ובפקודת בתי הסוהר.
הבקשות אינן תוקפות את ההבחנה העקרונית שקובעת פקודת בתי הסוהר בין אסירים שונים
לעניין האפשרות להשתלב בפעילויות שיקום, ואף אינן כוללות טענות ישירות בדבר
הפלייתם של אסירים זרים במסגרת ההסדר (לטענות מסוג זה, ראו והשוו: רע"ב
3969/97 מדינת ישראל נ' אבו רביע, פ"ד נא(5) 470, 476 (1997); רע"ב
6993/08 בולמגה נ' ועדת השחרורים (25.11.2008);
רע"ב 917/11 סווארכה נ' ועדת השחרורים,
פסקה ד' (6.3.2011); רע"ב 4849/13 אוולד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה
4 (14.11.2013); רע"ב 7774/13 דקמאק נ'
היועץ המשפטי לממשלה, פסקה
17 (3.4.2014)). כאמור, טענות
המבקשים מתמצות באופן הפעלת שיקול הדעת של ועדת השחרורים, והמשקל שעליה לתת לכך
שאסירים זרים אינם מורשים להשתלב בפעילויות שיקום במהלך מאסרם.
6. המדינה מצדה טוענת כי על ועדת השחרורים
מוטלת חובה לשקול את כל השיקולים המנויים בסעיף 9 לחוק שחרור על תנאי. במסגרת זו
עליה לקחת בחשבון גם את שאלת שיקומו של האסיר. עם זאת, במסגרת טיעונה בעל פה,
חידדה והבהירה באת-כוח המדינה, עו"ד מורג יקו-אל, כי עמדת המדינה במישור
העקרוני היא שכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו: "אין מדיניות
כללית וגורפת של ועדת שחרורים ולא במעט מקרים אסירים זרים משתחררים... לעניין
המסוכנות נבדקים הרבה דברים לפי החוק... למשל במקרים של אסיר על עבירת שימוש סמים,
נודע שהוא לא משתמש בסמים ולא צורך, אז לא נדרוש שהוא יעבור הליך טיפולי... כלומר
כל מקרה נבחן לפי המידות שלו" (עמודים 7-6 לפרוטוקול מיום 20.11.2017. ההדגשות
הוספו – י.ד.).
7. לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים באתי לכלל
דעה שיש מקום להבהרה מצדו של בית משפט זה באשר לשאלה כיצד נדרשת ועדת השחרורים
להפעיל את שיקול
דעתה בבואה לבחון את הסכנה הנשקפת לשלום הציבור משחרורו על תנאי של אסיר שאינו
אזרח או תושב ישראל. לפיכך
אציע לחבריי לקבל את בקשת רשות הערעור ביחס לשאלה זו.
8. כפי שצוין,
בבואה של ועדת השחרורים לשקול את בקשתו של האסיר לשחרור מוקדם, עליה לבחון מספר
שיקולים. שיקולים אלו קבועים בסעיף 9 לחוק שחרור על תנאי, ובהם: נסיבות ביצוע העבירה בה הורשע האסיר; חומרת
העבירה בה הורשע האסיר; עברו הפלילי של האסיר; התנהגותו של האסיר בבית הסוהר;
השתלבותו של האסיר בתעסוקה במסגרת תקופת מאסרו; שיתוף הפעולה מצד האסיר במסגרת
ההליך המשפטי; נטילת האחריות מצדו של האסיר למעשיו; ועוד.
המשקל שיש לתת לכל אחד מהשיקולים נקבע בכל מקרה לגופו. ייתכנו מקרים שבהם חומרת
העבירה שבה הורשע האסיר היא שתקבל את עיקר המשקל, ולעומת זאת ייתכנו מקרים שבהם
עברו הפלילי של האסיר הוא שיקבל את משקל הבכורה. מובן כי כאשר מדובר באסיר אזרח או
תושב ישראל, אשר נתונה לו האפשרות להשתלב בפעילויות שיקום במהלך מאסרו, ועדת
השחרורים רשאית להתחשב בתהליך השיקום ובתוצאותיו ואף לבסס את הכרעתה על כך. לעומת
זאת, כאשר מדובר באסיר זר, שאינו רשאי
להשתתף בפעילויות השיקום, מסיבות שקבועות בחוק ושאינן תלויות בו, נראה
מובן כי העובדה שהאסיר הזר לא עבר הליך שיקום, לא צריכה לקבל משקל של ממש, במיוחד
שלא לחובתו של האסיר, ומרכז הכובד בהכרעת הוועדה ראוי שיושם על יתר השיקולים
והנתונים הקיימים.
9. זאת ועוד, במצבים מסוימים, לפי שיקול דעתה
של הוועדה, ניתן אף יהיה לזקוף לזכותו של האסיר הזר שיקולים המעידים על כך שתנאי
כליאתו הם מורכבים וקשים יותר מאלו של יתר האסירים. כך, בפרט, בשעה שלא ניתנה לאסיר
הזר אפשרות להשתלב בהליכי שיקום וטיפול, לא התאפשר לאסיר הזר להשתלב בפועל
באפשרויות לימוד בבית הסוהר בשל אי-ידיעת השפה העברית, מאסרו בפועל לא כלל ביקורים
ויציאות לחופשות מבית הסוהר, ועוד. במצבים מסוג זה, בפרט כאשר הנתונים מצטברים זה
לזה, תוכל הוועדה להתחשב באסיר הזר, מתוך הבנתה את חוויית העונש השונה שחווה (ראו
והשוו: נתנאל דגן "התחשבות בחוויה הסובייקטיבית של העונש: הערות לדין הרצוי והמצוי" קרימינולוגיה ישראלית ה 55 (2016)). ודוק, ההכרה באפשרות שלפיה ועדת השחרורים תתחשב בנסיבות כליאתו
הייחודיות של אסיר זר, אין משמעה מתן יחס מיטיב לאסירים זרים לעומת אסירים אחרים, ואין משמעה העדפה מתקנת ביחס
אליהם, כביכול בגין "הפלייתם" בתנאי הכליאה. אין משמעות הדבר גם כי
"היעדר שיקום" עשוי להיזקף לזכות האסיר הזר באותו האופן שבו נזקף לזכותם
של אסירים ישראליים תהליך שיקום חיובי. לעומת זאת, הכרה באפשרות זו מטרתה לשקף
ולבטא את מציאות הכליאה המורכבת, מתוך הפנמה שאכן ייתכנו מצבים שבהם מוצדק להתייחס
באופן גמיש ומותאם לאסירים מסוגים מסוימים, בשל תנאי כליאתם, בשלבים השונים על רצף
הזמן של המאסר – זאת, לא כעניין נורמטיבי גורף, אלא כעניין עובדתי פרטני.
10. אשר למקרה
הפרטני, לאחר ששקלתי בדבר באתי לכלל מסקנה כי יש להשיב את שני ההליכים שלפנינו
לבחינה מחודשת לפני ועדת השחרורים, וכך אציע לחבריי שנעשה.
11. ראשית ייאמר, כי בשני המקרים שלפנינו ההחלטות
שניתנו על-ידי ועדת השחרורים לא היו מנומקות באופן מספק. סבורני כי לא נכללה בהן
התייחסות מלאה לכלל הנתונים בעניינם של האסירים, ולא הובהר בגדרן באופן מפורט כיצד
שוקללו הנתונים השונים. זאת ועוד, בניגוד לאמות המידה שהובהרו לעיל בעניין אופן
הפעלת שיקול הדעת הראוי על-ידי ועדת השחרורים בעת בחינת בקשה לשחרור מוקדם של אסיר
זר, הרי שבית המשפט המחוזי שדן בעניינו של המבקש ברע"ב 6529/17, מר ויקטור
דוגיא, קבע אמת מידה אחרת, לפיה השאלה
המרכזית שצריכה להיבחן היא האם האסיר הזר "עבר טיפול בין כותלי הכלא או תהליך של שינוי,
שלימד על כך שמסוכנותו פחתה משמעותית" (עמוד 8 לפסק הדין). כאמור, אינני סבור כי מבחן זה הוא
המבחן שראוי שישמש כמבחן המנחה בעת בחינת בקשתו לשחרור מוקדם של אסיר זר. אשר
למבקש ברע"ב 7390/17, מר
ואדים קורניאה, הרי שבית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו לגביו, בין היתר על ההחלטה
שניתנה בעניינו של ויקטור דוגיא. בנסיבות אלה, ומשום שנסיבות כליאתם של שני
האסירים דומות – הם הורשעו כשותפים באותה הפרשה, הרקע שלהם דומה, וככל שניתן להבין
גם תנאי כליאתם דומים והפער בין תקופות המאסר שהוטלו עליהם אינו משמעותי (על המבקש
ברע"ב 6259/17, ויקטור דוגיא, הוטלו 32 חודשי מאסר; ועל המבקש ברע"ב
7390/17, ואדים קורניאה, הוטלו 26 חודשי מאסר) – דומני כי מן הראוי שתיערך בדיקה
מחודשת על ידי ועדת השחרורים בעניינם של שני האסירים, ותינתן החלטה מפורטת וחדשה
בנדון בהתבסס על כלל השיקולים הקיימים. כמובן, אינני מחווה דעה לגוף העניין.
12. לנוכח האמור, אציע לחבריי לקבל את שתי בקשות
רשות הערעור ואת טיעוני המבקשים בהן. עניינם של שני המבקשים יושב לבחינה חוזרת
על-ידי ועדת השחרורים, וזו תיקבע מועד קרוב לדיון בבקשה, שלא יאוחר מסוף חודש ינואר 2018,
בשים לב למועד הקרוב בו יסיימו השניים לרצות את מלוא תקופת מאסרם.
ש ו פ ט
|
||
השופט נ' הנדל:
1. אני מסכים
לתוצאה שאליה הגיע חברי, השופט י' דנציגר, ביחס למקרים הפרטניים
שנדונו לפנינו.
2. כן מסכים עם האמור בפסקה 8 לחוות דעתו של
חברי, לפיו אין זה ראוי לקבוע כלל השולל שחרור על תנאי מעצם העובדה שאסיר לא עבר
הליך שיקום, כאשר הדבר אינו נובע מבחירתו או רצונו, כגון אסיר שאינו אזרח או תושב
ישראל. לצד זאת, המסוכנות הצפויה מצדו של האסיר היא עניין חשוב ובעל משקל מהותי
בעת בחינת שחרור על תנאי. נכון יהיה להדגיש כי גם במקום שבו הדבר אינו נובע מבחירת
האסיר – העדר שיקום אינו שולל את בחינת רכיב המסוכנות וההגנה על הציבור. אין לשלול
את קיומם של מצבים שבהם בעת בחינת המסוכנות הצפויה יהיה משקל לכך שאסיר לא עבר
הליכי שיקום, אפילו אם אין לזקוף זאת לחובתו. קביעה אחרונה זו נכונה יהא מקום
מושבו של האסיר לאחר שחרורו אשר יהא – בארץ או מחוצה לה. כשם שהיינו מסתייגים
משחרור אסיר על תנאי במדינה אחרת רק מן הטעם שהוא ישוב לישראל, ולא יישאר במדינה
שבה ריצה את עונש המאסר – כך גם במצב ההפוך. דברים אלה נכונים במיוחד, כמובן, כאשר
מדובר ברף בינוני או גבוה של מסוכנות. ניתן לומר, בפרפרזה על דברי החכם, "מה
ששנוא על מדינתך אל תעשה למדינת רעך".
3. בפסקה 9 לחוות דעתו של חברי הואר השיקול של
חוויית המאסר הסובייקטיבית, והקשה יותר, שעלול אסיר זר לחוות בבית המאסר. יש לחדד
כי שיקול זה רלוונטי – או בלתי רלוונטי – לאסיר ישראלי ולאסיר הזר במידה שווה, כל
אחד מהם על פי הנסיבות הקונקרטיות המלוות את מעצרו. ודוק, הקושי בחוויית המעצר לא
מוזכר בחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001. לצד זאת, ומבלי לתחום גבולות
פרשניים, בין הנתונים שעל הוועדה לשקול ראו את הנתון הקבוע בתת הסעיף האחרון של סעיף
9 – "נתונים אישיים של האסיר, לרבות גילו ומצבו המשפחתי" (סעיף 9(10)
לחוק).
ש ו פ ט
|
השופטת י' וילנר:
אני מסכימה
לאמור בחוות דעתו של חברי השופט י' דנציגר, ולהערותיו
של חברי השופט נ' הנדל.
ש ו פ ט ת
|
הוחלט כאמור בפסקה 12 לחוות דעתו של
השופט י' דנציגר.
ניתן היום, כ' בטבת התשע"ח
(7.1.2018).
