בבית
המשפט העליון
|
רע"א
8362/17
|
לפני:
|
כבוד השופט ד' מינץ
|
המבקשת:
|
דלק מוטורס בע"מ
|
נ ג ד
|
המשיבה:
|
מדינת ישראל (אגף המכס ומע"מ)
|
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 46492-01-16 (כב'
השופט ש' בורנשטיין) מיום 26.7.2017
|
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז-לוד בת"א 46492-01-16 (כב' השופט ש'
בורנשטיין) מיום
26.7.2017, בה נדחתה בקשה לקיים את הדיון בתיק בדלתיים סגורות.
עיקרי העובדות ופסק דינו של בית
המשפט המחוזי
1.
המבקשת, חברת דלק מוטורס בע"מ,
עוסקת בין היתר בייבוא ובשיווק כלי רכב וחלפים של מספר יצרניות כלי רכב. ביום
23.3.2010 נחתם הסכם בין המבקשת לבין Mazda Corporation MC
(יצרנית כלי הרכב מאזדה; להלן: מאזדה) לאספקת חלקי
חילוף מקוריים לרכבי מאזדה. במסגרת ההסכם אשר נחתם לתקופה של שלוש שנים החל מיום
1.4.2010, ניתנה למבקשת הנחה בסך של 10% ממחיר החלפים אם תעמוד ביעדי רכישה
תקופתיים. בשנת 2012 נחתם הסכם מתקן להסכם המקורי ובשנת 2014 נחתם הסכם חדש. גם
בשני הסכמים אלה ניתנה הנחה בשיעור זהה שהותנתה בעמידה ביעדי מכירות.
2.
בסוף שנת 2014 הוציאה המשיבה למבקשת
הודעת גירעון במסגרתה חויבה בתשלום
מיסי ייבוא בגין מחירם המלא של החלפים ללא ההנחה על אודותיה סוכם בין המבקשת לבין
מאזדה (להלן: הודעת הגירעון). המבקשת שילמה את החיוב תחת מחאה. לאחר
מכן השיגה על הודעת הגירעון לפני המשיבה, בטענה כי התנאי בחוזה, לפיו ההנחה מותנית
בעמידה ביעד מכירות, הינו תנאי למראית עין בלבד אשר נועד להסתיר מיבואנים בשווקים
אחרים בחו"ל שהיא מקבלת חלפים במחיר מופחת. נוכח זאת, טענה המבקשת כי המחיר
שעל פיו יש לחשב את שיעור המכס הוא מחיר החלפים לאחר ההנחה. ההשגה נדחתה ובחודש
ינואר 2016 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המשיבה במסגרתה ביקשה מבית
המשפט להצהיר כי אינה חייבת בתשלום המפורט בהודעת הגירעון, לחלופין כי היא פטורה
מתשלום זה, ולחלופי חלופין להצהיר כי היא אינה חייבת בתשלום קנס הפיגורים שבהודעת
הגירעון. כן התבקש בית המשפט לחייב את המשיבה להשיב למבקשת את הסך של 1,431,525
ש"ח, ששולמו על ידה תחת מחאה כאמור.
3.
ביום 1.1.2017 הגישה המבקשת תצהיר
עדות ראשית וחוות דעת, במסגרתם פירטה נתונים כספיים ומסחריים על אודות פעילותה.
בסמוך להגשתם, הגישה המבקשת בקשה לקיום הדיון בתביעה בדלתיים סגורות. המבקשת טענה,
בין היתר, כי הנתונים אותם הציגה לבית המשפט לצורך הוכחת טענותיה מהווים סוד מסחרי
הראוי להגנה באופן המצדיק קיום הדיון בדלתיים סגורות. המשיבה התנגדה לבקשה, בטענה
כי בהתאם לעקרון פומביות הדיון, הכלל הוא כי דיונים במשפט אזרחי ייערכו בדלתיים
פתוחות. נוכח העובדה שהמבקשת לא הוכיחה כי הנתונים שהציגה מהווים סוד מסחרי, אין
כל הצדקה לחרוג מן הכלל. יצוין, כי המשיבה הסכימה בתחילה לכך שמסמכים ספציפיים
אותם צירפה המבקשת לכתבי טענותיה ייוותרו חסויים, אך המבקשת עמדה על קיום הדיון
כולו בדלתיים סגורות.
4.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לקיים
את הדיון בדלתיים סגורות. בפתח ההחלטה ציין בית המשפט כי בניגוד לערעור מס הכנסה
או ערעור מע"מ, בהם ברירת המחדל היא קיום הדיון בדלתיים סגורות, בתובענה בגין
חיוב בתשלום מיסי ייבוא לא קיימת הוראה דומה בדין. לאחר מכן עבר בית המשפט לבחון
את שני המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרעה בשאלה האם להורות על קיום דיון בדלתיים
סגורות: ראשית, האם מתקיימת עילה העשויה להוות בסיס לבקשה; שנית, האם השיקולים
השונים – הן של בעל הדין המבקש לקיים את הדיון בדלתיים סגורות והן של הציבור הרחב –
מצדיקים פגיעה בעיקרון פומביות הדיון.
5.
באשר למבחן הראשון, בחן בית המשפט האם
עלה בידי המבקשת להוכיח כי הנתונים עליהם היא מבקשת להגן הם אכן סודות מסחריים,
כהגדרתם בחוק. נקבע, כי המבקשת לא הציגה כל מסמך שיתמוך בטענותיה, כדוגמת חוזה
העסקה עם תניית סודיות הנוגעת למסמכים או תניית סודיות בהסכמים עם ספקים. עוד מצא
בית המשפט כי המבקשת לא הוכיחה את אחד מן התנאים לקיומו של סוד מסחרי לפיו הנתונים
אמורים להקנות לה יתרון עסקי על פני מתחריה, וכי לא הוכח שהיא נוקטת באמצעים כלשהם
לשמור על הסודות המסחריים הנטענים. לפיכך, קבע בית המשפט כי המבקשת לא צירפה
לבקשתה ראיות מספיקות התומכות בהעדפת האינטרס שלה להגן על סודותיה המסחריים על פני
האינטרס הציבורי של פומביות הדיון.
6.
בית המשפט התייחס לכך שהמבקשת גילתה
דעתה כי הבקשה לקיים את הדיון בדלתיים סגורות נובעת במידה רבה מרצונה שלא להידרש
להתמודד עם בקשות לעיון בתיק, וציין כי חשש זה אינו מהווה הצדקה ראויה לחסום את
אפשרות העיון מראש. עוד התייחס בית המשפט לטענת המבקשת כי אי-הסכמת המשיבה לבקשה
מפלה בינה לבין בעלי דין בהליכים דומים בהם לא התנגדה
המשיבה לקיום הדיון בדלתיים סגורות. בית המשפט ציין כי ספק אם היה בהסכמת המשיבה
כדי להועיל למבקשת, מכיוון שעיקרון פומביות הדיון נועד לשרת את אינטרס הציבור
ואינו ממוקד באינטרסים או בהסכמות של הצדדים להליך. בית המשפט גם עמד על כך
שהסיכון לחשיפת המידע אותו מבקשת המבקשת לחסות היה קיים בכל תביעה אזרחית בה הייתה
מעורבת, וכל הליך משפטי טומן בחובו, מטבעו, סיכונים אף בפן של גילוי מידע רגיש.
לעמדת בית המשפט, חזקה על המבקשת כי שקלה סיכון זה לפני הגשת תביעתה. לפיכך נקבע
כי קבלת בקשה לקיום הדיון בדלתיים סגורות, המוגשת בעיצומו של ניהול ההליך, פוגעת
אפוא באופן בלתי מידתי בעיקרון פומביות הדיון ואין לה הצדקה במקרה זה.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפַני.
טענות הצדדים
7.
המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט בקבעו
כי המסמכים שצורפו לתביעה אינם בגדר סוד מסחרי. לשיטת המבקשת, רשימת הלקוחות
שצורפה לתביעה מהווה סוד מסחרי, ובפרט כאשר רשימת הלקוחות כוללת גם הנחות
דיפרנציאליות הניתנות להם. בדומה, ההסכמים בין המבקשת לבין הספק והתכתבויות
ביניהם, וכרטסת הנהלת חשבונות ורשימוני הייבוא מהווים אף הם סוד מסחרי. בהקשר זה,
טוענת המבקשת כי העובדה שהמשיבה לא ביקשה לחקור את המצהיר מטעם המבקשת בחקירה נגדית
משמעה כי היא אינה חולקת על העובדות שנטענו בתצהיר, ודי היה בהן לצורך קביעה כי
הנתונים שהובאו בתצהיר ראויים להגנה כסוד מסחרי.
8.
עוד טוענת המבקשת כי מדובר, מבחינה
מהותית, בהליך שהינו מעין ערעור מס. ככלל, ערעורי מס, כדוגמת ערעור מכוח פקודת מס הכנסה
[נוסח חדש] (להלן: פקודת מס
הכנסה),
נדונים בדלתיים סגורות והרציונל העומד מאחורי כלל זה – הרצון לאפשר לנישום להציג
את מלוא העובדות מבלי לחשוש בפגיעה בפרטיותו בקשר להכנסותיו על מנת להגיע אל שומת
האמת – יפה גם לענייננו. על כן נטען כי הפגיעה הפוטנציאלית במבקשת עולה בהרבה על
התועלת בחשיפת סודותיה המסחריים לעיני הציבור. זאת במיוחד לאור העובדה כי פסק הדין
שיינתן בסופו של ההליך יתפרסם. הנתונים אותם ביקשה המבקשת לחסות הם נתונים כספיים
ומסחריים הנוגעים לניהול העסק ואי-חשיפתם לא תפגע באינטרס הציבורי.
9.
טענה נוספת בפיה של המבקשת היא כי בית המשפט שגה
בקבעו כי היה סיכון בחשיפת המידע במסגרת כל תביעה אזרחית אחרת אותה הייתה המבקשת
מנהלת. לשיטת המבקשת, הליך זה, בניגוד להליכי משפט אחרים שהמבקשת יכולה לנקוט בהם,
"נכפה" עליה, מכיוון שהימנעות מהגשת התביעה הייתה מובילה להפעלת אמצעי
אכיפה וגבייה נגדה. לבסוף, טוענת המבקשת כי המשיבה נוהגת כלפיה באפליה פסולה לעומת
מקרים דומים, בהם הסכימה לדיון בדלתיים סגורות.
10.
המשיבה לעומתה טוענת כי הבקשה אינה
מצדיקה מתן רשות ערעור וכי החלטת בית המשפט נכונה גם לגופה. באשר לטענת המבקשת כי
לא קיימת פגיעה ממשית בעיקרון פומביות הדיון משעה שפסק הדין יתפרסם, טוענת המשיבה
כי לעיקרון פומביות הדיון שני היבטים: הראשון, ניהול המשפט בדלתיים פתוחות; השני,
היתר לפרסם את תוכן ההליכים המשפטיים ולהביאם לידיעת הציבור הרחב. בענייננו, קיום
הדיון בדלתיים סגורות יפגע בהיבט הראשון של עיקרון פומביות והמבקשת לא עמדה בנטל
המוטל עליה להוכיח כי מתקיים אחד מן החריגים לכלל הקבועים בחוק בתי המשפט [נוסח
משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי
המשפט). בהקשר זה,
המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי שקבע, כאמור, כי המבקשת לא עמדה בנטל
המוטל עליה להוכיח כי המסמכים שציינה מכילים סודות מסחריים. בנוסף, גורסת המשיבה
כי השאלה האם הוכח חריג הסוד המסחרי הקבוע בחוק נתונה להערכתה הישירה של הערכאה
הדיונית ובענייננו אין הצדקה להתערבותו של בית משפט זה.
11.
עוד טוענת המשיבה כי המבקשת בחרה שלא
לנקוט חלופות אשר היו מונעות את חשיפת הנתונים עליהם היא מבקשת להגן. רוב הנתונים
שהוצגו במסגרת כתבי הטענות מטעם המבקשת נועדו להוכיח את טענתה כי לא גלגלה את
שיעור המס על כתפי לקוחותיה. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 18.7.2016 הודיעה המשיבה
כי היא מבקשת לבצע ביקורת חשבונות על מנת לבחון טענה זו, אך המבקשת התנגדה להצעתה.
המשיבה מדגישה כי הסכמה לבדיקה לא הייתה מונעת מן המבקשת להעלות טענותיה בהקשר זה
לפני בית המשפט. משעה שניתנה למבקשת אפשרות לנהל הליך מקביל, שאינו כרוך באותה
מידת חשיפה של נתונים וניהולו אינו גורע מטענותיה במסגרת התביעה, והיא בחרה שלא
לנהלו, אין לשעות לטענותיה לעניין ניהול ההליך בדלתיים סגורות. עוד טוענת המשיבה
כי הבקשה לקיים את הדיון בדלתיים סגורות נועדה למעשה לחסום בקשות של צדדים שלישיים
לעיין בתיק, אך אין בכך כדי להצדיק את החריגה מעיקרון פומביות הדיון ואת הפגיעה
מראש באינטרס הציבורי.
12.
לעניין היחס בין פקודת מס הכנסה לבין פקודת
המכס [נוסח חדש] (להלן: פקודת המכס) טוענת המשיבה כי בשים לב לכך ששתי
הפקודות הן פקודות מנדטוריות, המסקנה המתבקשת היא שהמחוקק בחר במודע שלא להכניס את
ההליך המתנהל על פי פקודת המכס למסגרתם של ערעורי המס הנשמעים בדלתיים סגורות.
בנוסף, לשיטת המשיבה, החריג שנקבע בפקודת מס הכנסה נועד לאפשר לנישום לספק מידע
מלא על עסקו והכנסותיו, מידע שגילויו רלוונטי לצורך בחינת חבות המס שלו, ללא חשש
מגילוי סודות מסחריים. ברם, אותו רציונל אינו קיים כאשר מדובר במכס ובמס קניה
בייבוא. לכן, אין הצדקה לקביעת ברירת מחדל לפיה הדיון בבית המשפט בהשגותיו של
יבואן ייערך אף הוא בדלתיים סגורות. באופן דומה, גם ערעורים לפי חוק מיסוי מקרקעין
(שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 אינם נדונים בדלתיים סגורות. לבסוף, דוחה המשיבה את
טענות המבקשת לאפליה. המשיבה בוחנת כל מקרה לגופו והמבקשת לא הוכיחה כי נסיבותיו
של המקרה הנוסף שהביאה דומות לעניינה. כמו כן, גם אם נפלה טעות בעמדת המשיבה בהליך
אחר (המשיבה הדגישה כי אינה טוענת זאת) אין מקום להמשיך ולהנציח טעות זו.
דיון והכרעה
13.
בתשובתה לבקשת רשות הערעור התנגדה
המשיבה לכך שבית המשפט ידון בבקשה כבערעור גופו, אם תינתן רשות ערעור. אינני מוצא
מקום להתנגדות זו. על כן, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי,
תשמ"ד-1984, לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להשמיע את טענותיהם בנושא ושוכנעתי
כי לא תיפגע זכותה כבעלת דין, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות
והערעור הוגש על פיה.
14.
עיקרון פומביות הדיון זכה לעיגון
חוקתי במסגרת סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, ונקבע לא אחת כי הוא
מהווה את אחת מאבני היסוד של משטר דמוקרטי, התורם לתקינותו של ההליך המשפטי,
לביצור אמון הציבור בבתי המשפט ולמימוש חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת (רע"א
3788/06 יפת נ'
ידיעות אחרונות בע"מ (19.1.2012);
רע"א 3614/97 אבי יצחק,
עו"ד נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ''ד נג(1) 26 (1998)). עם זאת,
עיקרון זה אינו מוחלט וקיימים לו חריגים הקבועים בחוק.
15.
אחד מן החריגים הללו מוסדר בסעיף 154(ג)
לפקודת מס הכנסה הקובע כי: "כל ערעור
לפני בית המשפט המחוזי לפי פרק זה יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית המשפט
הוראה אחרת לפי בקשת המערער". סעיף 154 לפקודת המכס, המסדיר את אופן הערעור על
החלטת רשויות המס בנוגע למכס שנדרש יבואן טובין לשלם, אינו מכיל הוראה דומה.
המבקשת טענה, כאמור, כי הרציונל העומד מאחורי החריג בפקודת מס הכנסה, כוחו יפה גם
להליכים מכוח פקודת המכס. על פני הדברים, מדובר בטענה שובת לב. ברם, אין בידי לקבל
את ההשוואה אותה ניסתה לערוך המבקשת בין ההליכים מכוח פקודת מס הכנסה לבין ההליכים
מכוח פקודת המכס.
16.
על הרציונל העומד בבסיס החריג לעיקרון
פומביות הדיון שנקבע בפקודת מס הכנסה עמד השופט י' דנציגר ברע"א 382/16 יהל נ' פקיד שומה תל אביב 4, פסקה 11 (13.7.2016):
"סגירת
הדלתיים מכוח סעיף 154(ג) לפקודה נועדה לאפשר לנישום למסור מידע מלא על עסקו
והכנסותיו, בלי לחשוש מגילוי סודות מסחריים. זאת, על מנת שניתן יהיה לגבות מהנישום
'מס-אמת', המתבסס על נתונים מלאים" (ראו גם: ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל,
פ"ד נג(3) 714 (1999).
ככלל, במסגרת ההליכים לפני מס הכנסה
נדרשים הנישומים לחשוף נתונים רבים הנוגעים להכנסותיהם והוצאותיהם בפני פקידי
השומה. מידע זה הינו רגיש מטבעו, וכאשר מדובר בהליכי שומה של עסקים, הנישום נדרש
לעיתים קרובות לחשוף גם מידע שהינו בבחינת סוד מסחרי. נוכח זאת, ישנו היגיון רב
בקיום הליכי הערעור מכוח פקודת מס הכנסה בדלתיים סגורות, וזאת על מנת לאפשר לנישום
להציג את מלוא הנתונים הרלוונטיים ללא חשש מפני חשיפת מידע עסקי רגיש. דומה, כי על
בסיס אותו רציונל מטיל סעיף 231 לפקודת מס הכנסה חובת סודיות על כל אדם הממלא
תפקיד רשמי בביצוע הפקודה או המועסק בביצועה (וגם לו אין הוראה מקבילה בפקודת המכס).
גם ערעורים לפי חוק מס ערך, תשל"ו-1975 מתקיימים בדלתיים סגורות (סעיף 83(ג)
לחוק) מכוח רציונל דומה.
17.
ברם, שונים הם פני הדברים כאשר מדובר
במיסוי ייבוא טובין, המוסדר על ידי פקודת המכס. בניגוד למיסוי הכנסה, במסגרתה בוחן
פקיד השומה את הכנסתו של הנישום לאורך שנה קלנדרית, ולעיתים אף נבחנות הכנסות
משנים קודמות, במיסוי ייבוא טובין כל משלוח ממוסה בנפרד ואינו משליך בדרך כלל על
משלוחים אחרים השונים במהותם. הבדל נוסף נעוץ בטיב הערעורים לפי פקודת המכס. ככלל,
והדבר אף עולה מלשונו של סעיף 154, ערעורים אלה נסובים על סכום המכס, שיעור המכס
על טובין מסוימים או על חבות הטובין במכס. לרוב, סכסוכים אלה תחומים לשאלות
עובדתיות או משפטיות מצומצמות ואינם דורשים חשיפת מידע רגיש הכולל פרישה עובדתית
מלאה של מכלול הכנסותיו על ידי יבואן הטובין. לפיכך, הרציונל העומד בבסיס החריג
לעיקרון פומביות הדיון הקבוע בפקודת מס הכנסה אינו מתקיים בהליכים לפי פקודת המכס.
חרף
האמור, סבורני כי מתקיים חריג אחר בענייננו המצדיק את קיום הדיון בדלתיים סגורות.
18.
סעיף 68(ב) לחוק
בתי המשפט קובע רשימה סגורה של עילות מכוחן רשאי בית המשפט להורות על סגירת
דלתיים. העילה הרלוונטית לענייננו קבועה בסעיף 68(ב)(8) לחוק ועניינה הגנה על סוד
מסחרי. על פי ההגדרה הקבועה בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), סוד מסחרי הינו "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן
לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני
מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". על כן
השאלה שיש לדון בה היא האם המסמכים שצירפה המבקשת לתצהיר העדות הראשית וחוות דעת
המומחה מהווים סוד מסחרי? לטעמי ובניגוד לדעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, התשובה
לשאלה זו היא חיובית.
19.
בין המסמכים אותם צירפה המבקשת לתצהיר
העדות הראשית נמנו ההסכמים עם חברת מאזדה (נספחים א1-א5); כרטסת הנהלת חשבונות של
המבקשת (נספח ב'); התכתבויות דואר אלקטרוני בינה לבין חברת מאזדה (נספחים ג'-ד').
כמו כן, לחוות דעת המומחה צורפה רשימה של חלק מלקוחות המבקשת ושיעור ההנחה שניתן
להם (נספח 4 לחוות הדעת) וחשבוניות המבקשת (נספח 2 לחוות הדעת). נפסק זה מכבר כי
רשימת לקוחות היא בבחינת סוד מסחרי (ראו: ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן, פ"ד
נה(1) 939, 956 (1999)) והדברים נכונים בבחינת קל וחומר כאשר רשימת הלקוחות כוללת
גם הנחות דיפרנציאליות שנתנה המבקשת. השכל הישר מורה כי גם התכתבויות פנימיות בין
המבקשת לבין חברת מאזדה, בהן נדונים שיעורי ההנחה, הן בבחינת סוד מסחרי, וכך גם
כרטסת הנהלת חשבונות. לפיכך די נהיר, כי לפחות חלק מן המסמכים שצורפו על ידי
המבקשת מכילים סודות מסחריים, העומדים בהגדרה הקבועה בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות.
במסגרת זו איני רואה פסול בכך כי רצונה של המבקשת לקיים את הדיון בדלתיים סגורות
נועד בין היתר כדי למנוע בקשות עיון מצד צדדים שלישיים בהמשך הדרך. ודוק, מסמכים
אלה רלוונטיים לצורך הוכחת טענת המבקשת כי לא גלגלה את תשלום המכס על ציבור
לקוחותיה, כאמור (וראו סעיף 6(2) לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר),
תשכ"ח-1968). לפיכך, יש לקבל את הערעור ולקיים את הדיון בהליך בדלתיים
סגורות. כפי שגם ציינתי בהקשר זהה, גישה אחרת לעניין סגירת הדלתיים צפויה לעורר
מחלוקות רבות במהלך ניהול ההליך ועשויה להקשות על ניהולו התקין (ראו: רע"א
9321/17 מדינת ישראל– משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים נ' Nobel Energy Mediterranean Ltd. (17.12.2017)).
20.
ובשולי הדברים, המשיבה טענה בתגובתה
כי יש לזקוף לחובתה של המבקשת את העובדה כי בחרה שלא להעביר את ספרי החשבונות שלה
לבחינה על ידה, דבר אשר ייתכן שהיה מייתר את חשיפת רוב המידע אותו היא מבקשת
לחסות. אין להלום טענה זו. המבקשת פעלה בדרך שמתווה פקודת המכס ואין לזקוף לחובתה
את רצונה לברר את כלל המחלוקות בפני בית המשפט ולא להידרש לניהול הליך מקביל נוסף
לפני המשיבה. זאת בפרט במצב שבו ייתכן שבית המשפט היה נדרש בכל מקרה לסוגיה, לוּ
הייתה המשיבה דוחה את טענתה.
הערעור מתקבל אפוא והמשיבה תישא
בהוצאות המבקשת בסך של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ז בטבת התשע"ח
(4.1.2018).
