|
לפני:
|
כבוד השופט ד' מינץ
|
|
|
נ ג ד
|
|
המשיב:
|
עצמון מלצר
|
|
בקשת רשות
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב' טולקובסקי) מיום
15.4.2018 בהפ"ב 60876-11-17
|
חקיקה
שאוזכרה:
חוק הבוררות,
תשכ"ח-1968: סע' 24, 24(10),
24(3), 24(4), 24(5), 26(א)
|
החלטה
|
לפנַי
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב' טולקובסקי) מיום 15.4.2018 בהפ"ב 60876-11-17,
במסגרתו
נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בוררות שניתן על ידי השופט (בדימ') א' שטרוזמן (להלן: הבורר).
הרקע לבקשה
1.
המבקש הוא מושב
עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית המאגד בעלי משקים המצויים בתחומו (להלן: המושב או האגודה).
המשיב חבר באגודה, מתגורר בתחומיה, והוא בעליו של משק מספר 5. המשיב הוא גם היורש
של משק מספר 17 במושב על פי צוואת אמו המנוחה (להלן: הצוואה) אשר הלכה לעולמה בשלהי שנת 2011. יצוין כי משק מספר 17
היה מצוי בבעלותם של שני הורי המשיב, ולאחר פטירת אביו עבר המשק לבעלות אמו. לאורך
השנים התקיימה בין בני המשפחה השונים שותפות בייצור ובשיווק של התוצרת החקלאית
במשק מספר 17, והפעילות במשק נוהלה על ידי המשיב במשותף עם משק מספר 5, כך
שחשבונות המשקים באגודה התנהלו במאוחד תחת חשבון משק מספר 5.
2.
בשנת 2008 התקבלו
אצל האגודה כספים ממכירת מניות תנובה (להלן: כספי תנובה), אשר חולקו בין המשקים השונים בהתאם למפתח שנקבע באסיפה
הכללית של האגודה. על פי מפתח זה, משק מספר 17 היה זכאי למענק בסך של 70,000
ש"ח (בדומה לשאר המשקים בתחום האגודה), ולתשלום נוסף בסך של 392,452
ש"ח. כספי תנובה עוררו מחלוקת בין המשיב לבין שלושת אחיו, וזאת על רקע שלוש
הוראות הרלוונטיות לענייננו מתוך הצוואה: האחת, לפיה מלוא זכויותיה של המנוחה במשק יוקנו למשיב; השנייה, לפיה הרפת השייכת לה תוקנֶה
למשיב ולאחד מאחיו; השלישית, לפיה מלוא זכויותיה
הכספיות של המנוחה יוקנו לכל נכדיה בחלקים שווים ביניהם. לדידו של המשיב, ובניגוד
לדעת אחיו, הוא זכאי על פי הצוואה לקבלת כל הזכויות במשק מספר 17, לרבות כל
הרווחים המגיעים למשק זה מכל מקור שהוא, וביניהם כספי תנובה. על רקע המחלוקת
המשפחתית פתחה האגודה מחדש את חשבון משק מספר 17 והעבירה אליו את כספי תנובה, וזאת
עד לקבלת הוראות מבני המשפחה. לאחר דין ודברים, הגיעו האחים להסכם לפיו כספי תנובה
יופקדו בחשבון משק מספר 17 עד לאחר פטירת אמם, או אז יחולקו בהתאם להוראות הצוואה (להלן: ההסכם המשפחתי). הודעה על דבר
הסכם זה נמסרה לאגודה.
3.
בחודש מרץ 2010 פנה
אחיו של המשיב לאגודה וביקש שכספי תנובה אשר הופקדו בחשבון משק מספר 17 יועברו
לחשבון בנק נוסף של האם (להלן: החשבון הנוסף), מפני
שהחשבון הנוסף יניב ריבית בשיעור גבוה יותר מזה המתקבל בחשבון האגודה. בהתאם לבקשה
זו, העבירה האגודה לחשבון הנוסף סך של 525,000 ש"ח שכללו את כספי תנובה ואת
התשואה שהצטברה עליהם. לאחר פטירת אמו ועם היוודע לו על אודות העברת הכספים לחשבון
הנוסף, פנה המשיב לאגודה וביקש הסבר להעברה. האגודה השיבה כי פעלה לבקשת שלושת
אחיו, כי היא אינה צד לכל מחלוקת או אי-הסכמה בין אחים, וכי היא ממליצה על פתרון
המחלוקת בתוך המשפחה.
4.
לאחר שניתן צו לקיום
צוואת האם המנוחה, פנו חלק מנכדיה לבנק המחזיק בחשבון הנוסף ודרשו את הכספים
המופקדים בו מכוח היותם היורשים של זכויותיה הכספיות כאמור בצוואה. משנודע לו על
כך, פנה המשיב לנכדים במכתב וביקש מהם להימנע מהוצאת הכספים מהחשבון הנוסף, אשר לשיטתו
שייכים לו בהתאם להוראות הצוואה, והועברו לחשבון זה במרמה. במכתב זה המשיב הוסיף
וציין כי בחר שלא לפתוח בהליך משפטי שימנע את הוצאת הכספים על מנת לא להיגרר לבתי
משפט. אף על פי כן, משכו הנכדים, לרבות ילדיו של המשיב, את חלקם בכספים המופקדים
בחשבון.
5.
נוכח האירועים
המתוארים, ביקש המשיב לתבוע את האגודה בגין העברת כספי תנובה מחשבון משק מספר 17
לחשבון הנוסף. על כן, בהתאם לסעיף 171 לתקנון האגודה, הקובע כי כל סכסוך הנובע
מחברות באגודה או מעסקי האגודה יימסר לבוררות, פנה המשיב למוסד לבוררות עסקית
בבקשה למינוי בורר. האגודה התנגדה לבקשה בטענה שאין המדובר ב"סכסוך הנוגע
לעסקי האגודה", אך חרף זאת התקבלה הבקשה ומונה בורר לדון במחלוקת.
6.
בתביעתו טען המשיב
כי הוא זכאי לכל כספי תנובה משתי סיבות: האחת, חשבונות משק מספר 17 ומשק מספר 5
אוחדו כבר בשנת 2005, ומאז כל החיובים והזיכויים של חשבון משק מספר 17 התבצעו
בחשבון משק מספר 5. לפיכך, ומכיוון שכספי תנובה הם זיכוי של חשבון משק מספר 17, יש
להפקידם בחשבון משק מספר 5; השנייה, הוא זכאי לקבל את כספי תנובה בהתאם להוראות
הצוואה, שקבעה במפורש כי משק מספר 17 יעבור לבעלותו לאחר פטירת האם. ברם, חרף
זכאותו נהגה האגודה ברשלנות או בחוסר זהירות עת שהעבירה את כספי תנובה לחשבון
הנוסף ובכך נגרם לו נזק בשיעור הכספים שהועברו לבנק. האגודה, מנגד, טענה כי אין
בינה לבין המשיב יריבות ועליו לפנות רק לבני משפחתו, ומכל מקום בוררות איננה ההליך
המתאים לבירור המוטבים על פי הצוואה.
תמצית פסק הבוררות
7.
תחילה דן הבורר
בזכאותו של המשיב לכספים בשל הניהול המשותף של שני המשקים לאורך השנים. נקבע כי
לאור הזהות הכמעט מלאה בין משק מספר 5 למשק מספר 17, הוצאת הכספים מידיו של המשיב
והעברתם לחשבון הנוסף אינה הוגנת ואינה הולמת יחסי חברות באגודה שיתופית. כן נקבע
כי האגודה הרעה את מצבו של המשיב בעת שהעבירה את הכספים, שכן על אף שההעברה עצמה
אינה משפיעה על זכותו לכספים, היא מכתיבה את זהותו של מגיש התביעה ועל מי מוטל נטל
הראיה. באשר לטענתו של המשיב לגבי זכאותו מכוח הצוואה, קבע הבורר כי זו מחייבת
פרשנות של הצוואה, ולשם כך נדרשת נוכחות ומעורבות של כל יורשי המנוחה. בהיעדרם,
אין הוא מוסמך לדון בפרשנות הצוואה או לקבוע ממצאים אשר יחייבו אותם. אף על פי כן,
הבורר מצא כי בירורן של שאלות אלה מתחייב לצורך הקביעה האם זכאי המשיב לפיצויים
מהאגודה בשל העברת כספי תנובה לחשבון הנוסף. על כן, נקבע כי בית המשפט יכריע בשאלת
זכאותו של המשיב לכספי תנובה מכוח הצוואה, אך הכרעות אלה לא תחייבנה את מי שאינו
צד להליך הבוררות.
8.
עוד מצא הבורר כי
כספי תנובה הם בגדר "זכויות כספיות", המוקנות על פי הצוואה לנכדיה של
המנוחה. יחד עם זאת, נקבע כי לא כל כספי תנובה שייכים למנוחה, ועל כן לא כולם
נכללים בעיזבונה ומחולקים על פי צוואתה. זאת, מכיוון שכספי תנובה נועדו להשבת
סכומים עודפים שכל משק שילם בעבר, ועל כן הם צריכים להתחלק לכל אחד מהשותפים
ביצירת התוצרת החקלאית ושיווקה בהתאם לחלקו בה. הבורר מצא כי גם המשיב עצמו ואחיו
היו שותפים ליצירת התוצרת ועל כן זכאים גם הם לחלקים מכספי תנובה. באשר למענק בסך
של 70,000 ש"ח, נמצא כי הוא אינו בגדר השבת סכומים עודפים אלא מענק לכל משק
בתחומי האגודה, ומכוח היותו של המשיב בעליו של משק מספר 17 על פי הצוואה, הוא זכאי
לקבל סכום זה במלואו.
9.
לנוכח האמור חייב
הבורר את האגודה לשלם למשיב את המענק בסך של 70,000 ש"ח, וכן את "יתרת
הסכום המגיע לו מכל התשלומים האחרים של כספי תנובה שהתקבלו באגודה בצרוף התשואות
שהצטברו עליהם בהיותם מופקדים באגודה ובבנק". כמו כן, הורה על תשלום ריבית
והפרשי הצמדה כדין על חלקו של המשיב בסכום של 525,000 ש"ח שהועבר לחשבון
הנוסף.
ההליך לפני בית המשפט המחוזי
10.
האגודה פנתה לבית
המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הבוררות, בהסתמך על כמה מעילות ביטול הקבועות בסעיף
24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק). תחילה טענה האגודה לקיומה של עילת הביטול המצויה בסעיף 24(3) לחוק,
שעניינה בחריגת הבורר מסמכות. נטען כי מדובר בסכסוך הנוגע לפרשנות צוואה, המצוי
במישור היחסים שבין המשיב לבני משפחתו, ועל כן הבורר אינו מוסמך לדון בו. בית
המשפט דחה טענה זו בקבעו כי הסכסוך מצוי דווקא במישור היחסים שבין האגודה למשיב.
אמנם הבורר הכריע באשר לזכויותיו של המשיב על פי הצוואה, אך זאת רק לצורך הכרעה
בשאלת הנזק שנגרם למשיב, ומבלי שהדבר יחייב צדדים שלישיים שלא נטלו חלק בהליך
הבוררות. על כן, הבורר לא חרג מסמכותו בעניין זה. כמו כן, טענה האגודה כי לא ניתנה
לה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה, ועל כן קמה עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4)
לחוק. בית המשפט דחה טענה זו בקבעו כי היא לא פורטה כדבעי ולא ברור אלו טענות
נמנעה האגודה מלהעלות.
11.
בנוסף, האגודה טענה
לקיומה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק, הדנה במקרים שבהם הבורר לא
הכריע בעניין שנמסר להכרעתו. לדידה, המשיב חתם על ההסכם המשפחתי הקובע כאמור כי
כספי תנובה יחולקו בהתאם להוראות הצוואה, והסכם זה מחייב אותו גם במישור היחסים
שבינו לאגודה. החלטתו לתבוע את כספי תנובה מהאגודה סותרת את הוראות ההסכם המשפחתי,
ומשכך הוא מנוע מלתבוע את האגודה. ברם, הבורר לא דן בטענה זו ועל כן קמה עילה
לביטול פסק הבוררות כאמור. בית המשפט דחה טענה זו בקבעו כי ניתן ללמוד מהכרעות
הבורר בפסקו כי הוא סבר שהמשיב לא פעל בניגוד להסכם המשפחתי, וכי ההסכם המשפחתי
כלל לא מחייב ביחסים שבין המשיב לאגודה. לבסוף, טענה האגודה לקיומה של עילת הביטול
הקבועה בסעיף 24(10) לחוק. לדידה, פסק הבוררות פוגע בכללי הצדק הטבעי
ומכריע בעניינים הנוגעים לצדדים שלישיים שלא היו צד לבוררות, ועל כן דינו להתבטל.
בית המשפט דחה גם טענה זו בקבעו כי הבורר הבהיר שקביעותיו אינן מחייבות צדדים
שלישיים. בית המשפט אכן הביע חוסר נוחות מכך שהמשיב לא נקט בהליכים למניעת הוצאת
הכספים מהחשבון הנוסף, ומכך שאף ילדיו משכו את הכספים מהחשבון. יחד עם זאת, בית
המשפט דחה את בקשת ביטול פסק הבוררות ואישר את הפסק.
טענות האגודה
12.
לטענת האגודה, הנמקותיו
של בית המשפט לדחיית הבקשה לביטול פסק הבוררות מבוססת על טעות יסודית ומהותית.
הליך הבוררות לא עסק בתביעה נזיקית לפיצוי בגין הנזק שנגרם למשיב בשל העברת הכספים
לחשבון הנוסף, אלא בתביעה לזכאותו לקבלת כספי תנובה במלואם, בין מכוח צוואת אמו
ובין מכוח שותפותו במשק. הבורר לא דן בנזק שנגרם למשיב ובתוך כך עסק גם בזכאותו
כשאלה אגבית, אלא עסק בזכאותו לכספים כשאלה העיקרית. הבורר גם חייב את האגודה לשלם
לו את מלוא הכספים, ולא פיצוי בגובה הנזק שנגרם לו כתוצאה מהעברת הכספים לחשבון
הנוסף. מכאן, המדובר בהליך שאיננו נתון לסמכותו של הבורר ועל כן פסק הבורר דינו
בטלות מכוח סעיף 24(3) לחוק. עוד הודגש כי בתחילת הליך הבוררות התחייבה
האגודה כי במקרה שייקבע בהליך בין המשיב לבני משפחתו שהוא זכאי לכספים, הוא יקבלם
כאילו היו מצויים בחשבון משק מספר 17. משכך, הרי שהתייתר הליך הבוררות. ברם, המשיב
עמד על המשך ההליך, באופן המרמז על כך שהבוררות איננה על הנזק כי אם על הזכאות,
וזאת חלף ניהול הליך משפטי מול בני משפחתו.
13.
עוד נטען כי דחיית
טענתה של האגודה לביטול לפי סעיף 24(5) לחוק שגויה אף היא. האגודה טענה
בהליך הבוררות כי המשיב הסכים במסגרת ההסכם המשפחתי, כי כספי תנובה יחולקו בהתאם
לצוואה, והסכמה זו הובאה לידיעת האגודה. מכאן, שהיה על המשיב לנהל הליך מכוח
הצוואה לשם קביעת זכאותו לכספי תנובה והוא אינו זכאי לתבוע את האגודה. אם יקבע
במסגרת הליך מכוח הצוואה כי המשיב זכאי לכספי תנובה, אזי תקום לו הזכות לתבוע את
האגודה לפיצויים. ברם, הבורר כלל לא דן בטענה זו, ועל כן בניגוד להחלטת בית המשפט
המחוזי, קמה עילה לבטלות הפסק.
14.
כמו כן, נטען כי שגה
בית המשפט כאשר דחה את טענת האגודה לקיומה של עילת הביטול לפי סעיף 24(10)
לחוק. לטענתו, לא ניתן לומר שקביעות הבורר לא מחייבות צדדים שלישיים. זאת, מפני
שבעת שהועברו כספי תנובה לחשבון הנוסף, מסר אחד מבני המשפחה שיק ביטחון לאגודה
למקרה שהמשיב יתבע ממנה את הכספים. אם כן, פסיקת הבורר מובילה לכך שהאגודה תפדה את
השיק, וזאת מבלי שנותן השיק הוא צד להליך או שנשמעו טענותיו. לפיכך, פסיקת הבורר
פוגעת בכללי הצדק הטבעי, אינה מביאה לסיום המחלוקת כי אם להמשך הטרדת המערכת המשפטית
בהליכים נוספים, ועלולה להביא לפסיקות סותרות.
דיון והכרעה
15.
לאחר עיון בבקשה
ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת
המשיב.
16.
הלכה ידועה היא
מלפנינו, כי רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים
בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של
הצדדים, או כאשר נגרם עיוות דין למי מהצדדים (רע"א 2632/18 י.א. פלדיום
הנעלה בע"מ נ' קניון קרית הממשלה באר-שבע, פסקה 9
(15.5.2018); רע"א
2911/18 חביב נ' גרון, פסקה
13 (30.4.2018); רע"א
3744/17 ג'בארין נ' אגבאריה, פסקה 11
(19.9.2017)). לא מצאתי כי מקרה זה נמנה על המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור.
17.
למעלה מכך, מוסד
הבוררות נועד להגשמת שתי תכליות עיקריות – יצירת ערוץ חלופי יעיל והוגן ליישוב
מחלוקות; והפחתת העומס הרובץ על בתי המשפט (להרחבה ראו: רע"א 3024/18 טי.אם.אף מדיה פורס שותפות מוגבלת נ' נחמני צפריר
בע"מ, פסקאות 18-13 (12.6.2018); רע"א 8941/06 עיריית חיפה
נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ, פסקה 29
(4.11.2009) (להלן: עניין עיריית חיפה)). לשם
השגת תכליות אלה, עילות הביקורת השיפוטית על פסק הבוררות "מוחלות בידי בית
המשפט בזהירות רבה, ועל דרך הפרשנות הדווקנית, כשהמגמה היא ליתן, ככל האפשר, תוקף
לפסק הבורר, ולא לבטלו" (עניין עיריית חיפה, פסקה
30; ראו גם: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות
חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605, 617-616 (2003)). האמור
מקבל משנה תוקף שעה שמדובר בבוררות הנובעת מתקנון של אגודה שיתופית. עמד על כך בית
משפט זה ברע"א
3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605, 618 (2003):
"על
אופייה המיוחד של הבוררות באגודות השיתופיות עמד בית-המשפט ברע"א 853/91
בקל נ' אגודה שיתופית נהלל, בעמ' 782 (מפי השופט אור): 'יש לתת משקל לכך שלא מדובר בהסכם בוררות בין
שני צדדים 'רגילים' להסכם בוררות. מדובר בהסכם בוררות שמצא את ביטויו בתקנון של
אגודה, המחייב כל חבר באגודה מעצם חברותו באגודה, וללא שנדרשה הסכמתו הנפרדת לו. מדובר
גם בהסכם שבא לקבוע דרך לפתרון סכסוכים בין החברים והאגודה, בהתחשב ביחסי הקרבה
המיוחדים ושותפות האינטרסים בין חברי האגודה, בינם לבין עצמם ובינם לבין האגודה.'
האופי המיוחד של יחסי החברים עם האגודה הצדיק מתחילת דרכן של האגודות השיתופיות
קיום מנגנונים מיוחדים של בוררות לפתרון סכסוכים והוצאתם ממסגרת התדיינות בבית-המשפט.
מגמה זו מחזקת את הצורך בהצרת ההתערבות השיפוטית בהליכי הבוררות במגזר
החקלאי והשארת ההכרעות בעניינים אלה ככל האפשר בידי הבורר." (ההדגשה לא במקור – ד.מ.)
18.
ולענייננו, באשר
לקיומה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק. תביעת המשיב יסודה בטענתו
כי נפל פגם בהתנהלות האגודה, עת שהעבירה את כספי תנובה לחשבון הנוסף. כפי שקבע בית
המשפט המחוזי, טענה זו מצויה במישור היחסים שבין האגודה למשיב, ולא במישור היחסים
שבינו לבני משפחתו. בהתאם לסעיף 171 לתקנון האגודה, סכסוך הנוגע למישור היחסים
שבין האגודה למשיב יימסר לבוררות, ועל כן מוסמך היה הבורר לדון בעניין. אמנם,
ביסוד תביעת המשיב מצויה הנחה כי הוא זכאי לכספי תנובה על פי הצוואה, ואין חולק כי
לשם הכרעה בסכסוך זה היה על הבורר להידרש גם לשאלת זכאות זו. ברם, אין בעובדה
שהבורר נדרש לשאלת זכאותו של המשיב לכספי תנובה על פי הצוואה כדי לפגום בסמכותו
לדון בסכסוך, כל עוד קביעתו לא תחייב את מי שאינו צד להליך הבוררות (וראו: רע"א 4870/12 פלוני נ'
פלוני (25.7.2012)).
19.
אכן, המשיב יכול היה
לתבוע את בני משפחתו בגין העברת הכספים. ברם, קיומה של טענה כלפי בני משפחתו אינה
מונעת קיומה של טענה גם כלפי האגודה. אמת, כי מקורו של הסכסוך ב"מגרש"
המשפחתי. אולם, שעה שהאגודה העבירה את הכספים לחשבון הנוסף ללא ידיעתו או הסכמתו,
הסכסוך עבר למישור היחסים שבין המשיב לבין האגודה. מכל מקום, אין בהתחייבות האגודה
כלפי המשיב, לפיה אם ייקבע בהליך מול בני משפחתו כי הוא זכאי לכספים הוא יוכל
לקבלם כאילו היו מצויים בחשבון משק מספר 17, כדי לאיין את זכותו לפתוח בהליך נגד
האגודה או למנוע ממנו לעשות כן.
20.
באשר לטענת האגודה
כי הבורר חייב אותה בתשלום מלוא כספי תנובה להם זכאי המשיב, ולא בתשלום פיצוי
בגובה הנזק שנגרם לו כתוצאה מהעברת הכספים לחשבון הנוסף. טענה זו אין לה על מה
שתישען. ככל שיש למשיב זכאות לקבלת כספי תנובה, וככל שהאגודה פעלה שלא כדין כאשר העבירה
את הכספים לחשבון הנוסף, ברי כי הנזק שנגרם למשיב שווה לחלק שהיה זכאי לקבל ישירות
מהאגודה מתוך כספים אלו.
21.
באשר לטענת האגודה
לפיה העובדה שהבורר לא הכריע בטענת המניעות לנוכח ההסכם המשפחתי, מקימה עילה לביטול
פסק הבוררות על פי סעיף 24(5) לחוק. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, הבורר
לא נמנע מלהכריע בעניין שנמסר להכרעתו, אלא אך נמנע מלדון בטענה שהעלתה האגודה.
בעניין זה, הבורר אינו חייב לפסוק בכל טענה וטענה ששוטח לפניו בעל דין, והוא רשאי
להתייחס לטענות הדורשות הכרעה לדעתו (רע"א 4665/14 וייל נ'
עזריהו, פסקה 14 (23.10.2014); והשוו בעניין זה
להזדקקות בית המשפט לטענות הצדדים: רע"א 478/88 בקר נ' שטרן, פ"ד מב(3)
679 (1988); רע"א 8150/10 עיריית רעננה
נ' א.צ.מ.ת. – פרוייקטים לטיהור וביוב בע"מ (20.3.2011); בר"ש 8785/17 מרגי נ' מדינת ישראל (12.1.2015)). על כן, אין באמור כדי להקים את עילת הביטול המנויה בסעיף
24(5) לחוק. שנית, ההסכם המשפחתי כשמו כן הוא – הסכם בין בני המשפחה, הקובע
הוראות על דבר הוצאת כספים מחשבון משק מספר 17. אף אם תביעתו של המשיב עומדת
בניגוד להסכם המשפחתי, יש בכך לכל היותר כדי להקים לצדדים האחרים להסכם טענה
כלפיו, ובוודאי שאין בכך כדי להשתיק אותו בהליך מול גורם שאינו צד להסכם. שלישית,
גם אם נניח שאכן מקימה טענת המניעות עילת ביטול, בית המשפט רשאי בכל זאת לדחות
בקשת ביטול אם סבור היה שלא נגרם עיוות דין, בהתאם לסעיף 26(א) לחוק.
22.
ולבסוף, באשר לטענת
האגודה לפיה הכרעת הבורר כי המשיב זכאי לחלק מכספי תנובה מקימה עילה לביטול פסק
הבוררות על פי סעיף 24(10) לחוק. כפי שכבר נאמר, פסק הבורר אינו מחייב צדדים שלישיים. הוא תקף אך ורק למערכת היחסים שבין
האגודה לבין המשיב. ככל שתחליט האגודה לממש את השיק שקיבלה מבני המשפחה, תהיה זו
החלטה עצמאית שלה, אשר אינה נובעת מהכרעתו של הבורר ואינה מתחייבת ממנה. אכן,
יתכן שבחירתו של המשיב לפתוח בהליך נגד האגודה ולא נגד בני משפחתו עשויה לגרור
הליכים משפטיים נוספים בבירור המחלוקת, אשר היו נחסכים אילו היה פועל אחרת. ברם,
זוהי זכותו של המשיב, אשר נבעה כתוצאה מפעולתה של האגודה, ועל כן אין לה אלא להלין
על עצמה. לפיכך,
גם טענה זו דינה להידחות.
סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה
תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד בתמוז התשע"ח
(27.6.2018).
