בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים
אזרחיים
|
||
ע"א 518/16
|
||
המערער:
|
יונס עבדאללה
|
נ ג ד
|
המשיבים:
|
1. האפוטרופוס לנכסי
נפקדים
|
2.
רשות הפיתוח
|
|
3.
עיזבון המנוחה חלימה מוחמד עלי עומר ג'זמאוי ז"ל
|
|
4.
קבהא חדיגה עבדאלאא
|
|
5.
חסאן מסעדה עבדאללא
|
|
6.
קבהא פאוזייה עבדאללא
|
|
7.
גזמאוי פאטמה עבדאללה
|
|
8.
חסאן סקריה עבדללה
|
|
9.
גזמאוי סעדה עבדאללה
|
|
10.
גזמאוי טלאל עבדאללה
|
|
11.
עיזבון המנוח ג'זמאוי מוחמד עבדאללה ז"ל
|
|
12.
ג'זמאוי אשגאן מוחמד עבדאללה
|
|
13.
ג'זמאוי עבדאללה מוחמד עבדאללה
|
|
14.
ג'זמאוי רבאב מוחמד עבדאללה
|
|
15.
ג'זמאוי וסאם מוחמד עבדאללה
|
|
16.
ג'זמאוי עומר מוחמד עבדאללה
|
|
17.
ג'זמאוי עלי מוחמד עבדאללה
|
|
18.
עיזבון המנוח ג'זמאוי זיידאן עבדאללה
|
|
19.
אבו פנה מגידה זיידאן
|
|
20.
ג'זמאוי מוחמד זיידאן עבדאללה
|
|
21.
ג'זמאוי אחמד זיידאן עבדאללה
|
|
22.
ג'זמאוי נדרה זיידאן עבדאללה
|
|
23.
ג'זמאוי חתאם זיידאן עבדאללה
|
|
24.
עיזבון המנוח ג'זמאוי סקר עבדאללה
|
|
25.
ג'זמאוי פייסל עבדאללה
|
|
26.
ג'זמאוי שוכרי סקר עבדאללה
|
|
27.
ג'זמאוי אחמד סקר עבדאללה
|
|
28.
קבהא אמאל סקר עבדאללה
|
|
29.
ג'זמאוי פריאל סקר עבדאללה
|
|
30.
אבו רקייה סמר סקר עבדאללה
|
|
31.
רשם המקרקעין
|
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בתיק א 035952-09-13 שניתן ביום 23.11.2015 על ידי כבוד סגן הנשיא, השופט י'
כהן
|
תאריך הישיבה:
|
י"ז בסיון
התשע"ח
|
(31.05.2018)
|
חקיקה שאוזכרה:
חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950: סע' 1(ב), 1(ב)(1), 1(ה),
27(א), 28(ג)
פקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948
פקודת הפרוצדורה האזרחית
חוק האזרחות, תשי"ב-1952: סע' 18, 18(ב)
חוק יישום חוזה השלום בין מדינת ישראל לבין הממלכה הירדנית ההאשמית,
תשנ"ה-1995: סע' 6(א)
פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969: סע'
93, 94, 95, 96, 97
עניינו של
הערעור שבפנינו מתמקד בשאלה אם יש לראות את המערער כנפקד.
1. המערער הוא אזרח מדינת ישראל.
בשנת 1956 יצא המערער את שטח מדינת ישראל ועבר להתגורר בירדן, שם נישא ונולדו לו
שמונה ילדים. לאחר פטירת אשתו ואחד מילדיו, חזר המערער בשנת 2007 לארץ (ילדיו
נותרו בירדן), אזרחותו הושבה לו, ומספר תעודת
הזהות שניתן לו אף זהה למספר הזהות בו החזיק לפני שעבר לירדן.
המערער עתר לבית המשפט המחוזי לסעד הצהרתי,
ולפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של 13/77 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 14 בגוש
15143 (להלן: חלקה 14) וחלקה 10 בגוש 12149 (להלן: חלקה 10; להלן
יחד: המקרקעין).
2. הליכי הסדר המקרקעין במקרקעין
החלו עוד בתקופת המנדט הבריטי, ובמהלכם הגיש המערער תזכורת תביעה ביחס לזכויות בשתי
החלקות הנ"ל. ההכרעה ביחס להסדר הזכויות במקרקעין הועברה לבית המשפט המחוזי בחיפה,
אך מאחר שבאותה עת המערער שהה כבר בירדן, האפוטרופוס לנכסי נפקדים נכנס בנעליו
ותבע את זכויותיו.
ביום 19.12.1971 ניתן פסק
דין בבית המשפט המחוזי אשר הורה לרשום את רשות הפיתוח כבעלת 26/77 חלקים בכל אחת מהחלקות
בהעברה מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים (13/77 חלקים של המערער ו-13/77 חלקים של אחיו).
הזכויות נרשמו על שם רשות הפיתוח בלשכת רישום המקרקעין ביום 21.2.1972.
חלקה 14 נותרה רשומה עד היום על שם
רשות הפיתוח, אך חלקה 10 הועברה בשנת 1978, במסגרת עסקת חליפין, אל המנוחה חלימה
גזמאוי, שלזכותה נרשמה הערת אזהרה בתאריך 14.9.2009 (יורשיה של המנוחה הם המשיבים 3).
3. טענתו המרכזית של המערער
בבית משפט קמא ובפנינו, היא כי אין לראותו כנפקד. נשים אפוא נגד עיננו את החלק
הרלוונטי בהגדרת "נפקד", בסעיף 1(ב)(1) לחוק נכסי נפקדים,
התש"י-1950 (להלן: החוק):
1. (ב)"נפקד" פירושו –
(1) אדם אשר –
בכל עת בתוך התקופה שבין יום ט"ז בכסלו תש"ח (29 בנובמבר 1947) ובין
היום בו תפורסם אכרזה, בהתאם לסעיף 9(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט,
תש"ח-1948, כי מצב החירום שהוכרז על ידי מועצת המדינה הזמנית ביום י' באייר
תש"ח (19 במאי 1948) חדל מהתקיים – היה בעל חוקי של נכס שבשטח ישראל או נהנה
ממנו או החזיק בו, בעצמו או ע"י אחר, ובכל עת בתוך התקופה האמורה –
(I)
היה אזרח או נתין של לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר הירדן, עיראק או תימן, או
(II)
נמצא באחת הארצות האלה או בכל חלק של ארץ-ישראל שמחוץ לשטח ישראל, או
(III)
היה אזרח ארצישראלי ויצא ממקום מגוריו הרגיל בארץ-ישראל –
(א) אל מקום
שמחוץ לארץ-ישראל, לפני יום כ"ז באב תש"ח (1 בספטמבר 1948); או
(ב) אל מקום
בארץ-ישראל שהיה מוחזק אותה שעה בידי כוחות שביקשו למנוע הקמתה של מדינת ישראל או
שנלחמו בה לאחר הקמתה;
החוק קובע
שלוש חלופות להגדרת "נפקד", ומכאן נגזר גם מעמדו של "נכס
נפקד" כהגדרתו בסעיף 1(ה) לחוק:
1.
(ה) "נכס נפקד" פירושו – נכס אשר – בכל עת בתוך התקופה שבין יום
ט"ז בכסלו התש"ח (29 בנובמבר 1947) ובין היום בו תפורסם אכרזה, בהתאם לסעיף 9(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, כי מצב החירום שהוכרז על ידי מועצת המדינה הזמנית ביום
י' באייר התש"ח (19 במאי 1948), חדל
מהתקיים, – נפקד היה בעלו החוקי או נהנה ממנו או מחזיק בו, בעצמו או על ידי
אחר; אך אינו כולל מטלטלים המוחזקים על ידי נפקד ופטורים מעיקול או מתפיסה בהתאם
לסעיף 3 לפקודת הפרוצדורה האזרחית, 1938.
מכאן הקשר בין "נפקד" ל"נכס
נפקד" – אם פלוני הוא נפקד, גם נכס שבבעלותו או שיש לו זכות בו הוא נכס נפקד.
לחלופות הנפקדות השונות יש נפקות מעשית, לאור סעיף 27(א) לחוק, אשר מחייב את
האפוטרופוס ליתן לנפקד שנכנס בגדר החלופה השלישית, ובהתקיים התנאים המפורטים
בסעיף, אישור כי אינו נפקד.
4. וזו דרך הילוכו של המערער.
מאחר שהוא היה אזרח ישראלי, הרי שנפקדותו צריכה להיבחן אך ורק לפי חלופה (III). ברם, מאחר שהמערער יצא
ממקום מגוריו הרגיל בארץ ישראל אחרי
1.9.1948, הרי שהחלופה לא חלה עליו, ואין לראותו כלל כנפקד.
טענה זו של המערער נדחתה
על ידי בית משפט קמא, אשר קבע כי יש להחיל עליו את חלופה (II) להגדרת נפקד.
5. בערעור שבפנינו חזר המערער
ותקף את מסקנתו של בית משפט קמא. לשיטת המערער, סעיף 18(ב) לחוק האזרחות,
התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), קובע
כי "כל הוראת חוק שבה מדובר
בנתינות ארצישראלית או בנתינים ארצישראליים תיקרא מעתה כאילו מדובר בה באזרחות
ישראלית או באזרחים ישראליים". החלת חלופה (II) גם על
אזרחי המדינה אינה מתיישבת עם תכלית החוק ומביאה לתוצאות אבסורדיות, ולפיהן כל אימת שמי
מאזרחי המדינה שוהה באחת מהמדינות המנויות בחלופה (II) ובשטחי איו"ש ועזה, ייחשב באופן אוטומטי
לנפקד. המערער תמך את פרשנותו בדעתו של השופט י'
אולשן בבג"ץ 99/52 פלמוני נ' האפוטרופוס
על נכסי נפקדים, פ"ד ז 836 (1953) (להלן: עניין פלמוני). עוד
נטען כי החלת חלופה (II) גם על
אזרח ישראלי גורמת לאפליה לא מוצדקת בין אזרחי המדינה שעזבו לפני 1.9.1948, אשר
לגביהם חלה חובה על האפוטרופוס לשחרר אותם מנפקדותם בהתקיים התנאים בסעיף 27(א)
לחוק, בעוד שלגבי אזרחי המדינה שעזבו לאחר תאריך זה אין חובה כזו.
6. פרשנותו של המערער אינה
מתיישבת עם פשוטו של מקרא ועם הפסיקה.
שלוש החלופות העצמאיות
המנויות בסעיף 1(ב) לחוק, תופסות ברשתן שלושה סוגים של אנשים שהיו בעלי
הזכויות של נכס בכל עת
החל מיום 29.11.47 ועד ימינו אנו (מאחר שמצב החירום לא בוטל עד עצם היום הזה), כאשר
לגבי החלופה השלישית - סוף התקופה הוא ביום 1.9.48:
(-) הסוג הראשון מוגדר על פי אזרחותו
או נתינותו של אדם באחת מארצות האויב המנויות בסעיף, בכל עת בתוך התקופה הקובעת.
(-) הסוג השני נסב על הימצאות אדם באחת
מארצות האויב הנ"ל, בכל עת במהלך התקופה שתחילתה ב-29.11.1947.
(-) הסוג השלישי, נסב על יציאת אזרח
ארצישראלי, מארץ ישראל לחו"ל לפני 1.9.1947 או למקום בארץ ישראל שהיה מוחזק
אותה שעה בידי כוחות שביקשו למנוע הקמתה של מדינת ישראל.
לפי החלופה השניה, די
בשהות קצרה בירדן במהלך התקופה כדי להיכנס לגדרה של החלופה. חלופה זו חלה על
"אדם" ופשוטו של מקרא כי מונח זה כולל כל אדם, הן אזרח ישראל והן מי
שאינו אזרח ישראלי.
בפסק דיני בבית המשפט
המחוזי בעניין בהאי (ת"א (מחוזי חיפה)
458/00 בהאי נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (19.9.2002)),
דנתי במקרה של אחת מצאצאיו של מייסד הכת הבהאית, אזרחית ישראלית בשם עפאת, אשר
יצאה את הארץ ללבנון בשנת 1956 ושם נפטרה בשנת 1982. באותו מקרה, הגעתי למסקנה כי
על עפאת חלה חלופה (II). תוצאת
פסק הדין נהפכה בחלקה בבית המשפט העליון (ע"א 9572/02 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' בהאי (אזל) (77.2010)) (להלן: עניין בהאי), אך
בנקודה זו, אשר רלוונטית לענייננו, אישרר השופט (כתוארו אז) א'
גרוניס את מסקנתי:
"בית
המשפט המחוזי קבע, כי בשלב זה הפכה עפאת לנפקדת לפי החלופה השנייה שבסעיף 1(ב)(1) לחוק נכסי נפקדים וחלקה בירושה הוקנה מחדש למערער.
לא מצאתי כל ממש בהשגות המשיבות נגד קביעה זו. בעניינה של עפאת אין חולק גם, כי
אין תחולה לסעיף 27(א) לחוק נכסי נפקדים, שכן נפקדותה אינה נובעת מן החלופה השלישית שבסעיף 1(ב)(1) לחוק
נכסי נפקדים (שם, בפס' 15).
די בכך
כדי לדחות את טענתו של המערער.
7. איני סבור כי עניין פלמוני תומך בעמדתו של המערער. באותו מקרה על פלמוני חלה חלופה (III) כמי שעזב את שטח ישראל
באוגוסט 1948 וחלה עליו גם חלופה (II) כמי
שנמצא באחת מארצות האויב או בשטח ארץ ישראל שמחוץ לשטח המדינה. השאלה שנדונה באותו
מקרה הייתה, אם סעיף 27(א) לחוק חל מקום בו מי שנחשב כנפקד לפי חלופה (III) הוא נפקד גם לפי אחת
החלופות האחרות. השופט מ' לנדוי השיב
בחיוב על שאלה זו, כך שלשיטתו, אין מניעה להחיל את סעיף 27(א) לחוק כאשר לצד החלופה השלישית מתקיימת גם חלופה נוספת. ואילו לגישת השופט אולשן, החלופות אינן יכולות לדור זו עם זו, ואם אדם נכנס בגדרי
חלופה (I) או (II),
הוא אינו יכול להיכנס לגדר חלופה (III)
ולהיפך. ובקיצור, כל אחת מהחלופות דוחה את רעותה. השופט אסף הצטרף
לתוצאה, ולא ניתן להבין למי משתי הדעות הצטרף.
כך או כך, בין אם נלך
לגישת השופט לנדוי ובין אם נאחז בשיטתו של השופט אולשן, הרי שלשיטת המערער עצמו לא התקיימו
בו תנאי הנפקדות לפי חלופה (III), כך
שממילא יכולה לחול בעניינו חלופה (II). המערער
לא נלכד ברשת חלופה (III) אך הוא
נלכד ברשתה של חלופה (II) שכאמור,
עוסקת בהימצאות באחת מארצות האויב המנויות בסעיף. משכך, אף איני נדרש להערתו של
השופט גרוניס בעניין בהאי, ולפיה
"אפשר שבעתיד יהיה מקום לעיון נוסף בהלכה שנקבעה בעניין פלמוני. קשה לראות את ההיגיון בשיפור מצבו של מי
שמתקיימים בו תנאיה של החלופה השלישית בנוסף לחלופות האחרות על
פני מי שנכנס רק לאחת מהחלופות
האחרות" (שם, בפס' 13; הדגשות
במקור – י"ע).
8. המערער טען כי יש לבחון את
עניינם של אזרחים ישראלים אך ורק לפי
החלופה (III) על מנת
למנוע הפליה בין מי שעזב לפני 1.9.1948 – שאז, ובהתקיים תנאי סעיף 27(א)
לחוק, חייב האפוטרופוס ליתן לו אישור כי אינו נפקד - לבין מי שעזב את הארץ לאחר
מכן, כמו המערער.
אלא שגישתו של המערער
מביאה לתוצאה לפיה כל אזרח ישראלי יכול לקשור את גורלו עם אחת ממדינות האויב של
ישראל מבלי שנכסיו ייחשבו לנכסים נפקדים. זאת, בניגוד לתכלית החוק ולכוונת המחוקק,
ואזכיר כי "לאור התמשכותו של מצב החירום המוכרז אף כיום, הרי שתחולתו
של החוק נמשכת ופועלו עדיין לא נפסק" (ע"א 5931/06 חסיין
נ' כהן, פס' 14
לפסק דינו של הנשיא גרוניס (15.4.2015) (להלן: עניין חסיין)). ובכלל, החלת סעיף 27(א) אך ורק על מי שיצא לפני יום 1.9.1948
אינה מפלה, שכן מטרת הסעיף היא להוציא מתחולת הנפקדות את מי שנאלץ לצאת ממקום
מגוריו במהלך אירועי המלחמה. לא כך לגבי מי שקשר גורלו עם מדינת אויב.
9. משהזכרנו את תכלית החוק,
אומר בקצרה כי נגד עיני
המחוקק עמדה המטרה של ריכוז נכסי הנפקדים ושמירה עליהם, אך גם הגשמת האינטרסים של
המדינה בנכסים אלה "היכולת לנצלם לקידום פיתוח הארץ, תוך מניעת ניצולם בידי
מי שהינו נפקד כמשמעו בחוק והיכולת להחזיק (או להחזיק את דמיהם) עד
לגיבושם של הסדרים פוליטיים בין ישראל לבין שכנותיה, שבהם יוכרע גורל הנכסים על
בסיס של הדדיות בין המדינות" (בג"ץ
4713/93 גולן נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מח(2) 638, 644 (1994);
עניין חסיין, בפס' 16 לפסק דינו של הנשיא גרוניס; ופסק דיני בעניין בהאי בבית
המשפט המחוזי בפס' 26).
במקרה דנן המערער היה
תושב ירדן משך 51 שנה, כאשר עד לכריתת הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994 ירדן הייתה
מדינת אויב. בהקשר זה אפנה לסעיף 6(א) לחוק יישום חוזה השלום בין מדינת ישראל
לבין הממלכה הירדנית ההאשמית, התשנ"א-1995, הקובע כלהלן:
6.
(א) על אף האמור בחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950, החל
ביום ז' בכסלו תשנ"ה (10 בנובמבר 1994), לא יהא נכס לנכס נפקד בשל כך בלבד
שבעל זכות בו היה אזרח או נתין של ירדן, או נמצא בירדן לאחר המועד האמור.
(ב) אין
בהוראות סעיף קטן (א) כדי לשנות את מעמדו של נכס שהיה לנכס נפקד לפי החוק האמור
לפני המועד הנקוב בסעיף קטן (א).
מכאן, שנכס שהיה לנכס נפקד מחמת
שבעל הנכס נמצא בירדן לפני כריתת הסכם השלום, נותר כנכס
נפקד גם לאחר כריתת הסכם השלום.
10. אין בסעיף 18 לחוק
האזרחות כדי לסייע למערער. סעיף זה יוצר רציפות בדינים המנדטוריים שהיו בתוקף
עובר להקמת המדינה, כך שהדינים שחלו על "נתינים ארצישראלים יחולו אף על
אזרחים ישראלים". מכל מקום, אציין כי במועד כניסת חוק האזרחות לתוקף
ביום 14.7.1952, ממילא לא הייתה לחלופה (III) נפקות, שכן תחילת התקופה לבחינת נפקדותו של אדם לפי
חלופה זו היא 29.11.1947 וסיומה ביום 1.9.1948. חלופה (III) חלה אפוא על תושבי הארץ אשר עובר למלחמת העצמאות
יצאו ממקום מגוריהם הרגיל עקב מאורעות המלחמה.
11. אשר לתוצאות האבסורדיות
עליהן מצביע המערער, הרי שאלה אכן קיימות והן לא נעלמו מעיני הפסיקה. כך בעניין חסיין, עמד בית המשפט על כך שההגדרה של "נפקד" היא רחבה כדי כך, שהיא
תופסת ברשתה מקרים רבים שהמחוקק לא התכוון אליהם, והיא עלולה להביא
לתוצאות שאינן מתיישבות עם השכל הישר ועם תכלית החוק (שם, בפס'
19-17). התרופה למניעת תוצאות אבסורדיות היא בכך שהאפוטרופוס אינו משתמש
בסמכויותיו במקרים מעין אלה. כך, לדוגמה, אין מחילים את החוק על חיילים היוצאים
למשימה בשטח האויב או על עולים לרגל למכה באישור המדינה.
12. לאור דחיית הטענה המרכזית
של המערער, איני נדרש לטענות נוספות שהועלו על ידו. אעיר בקצרה, כי החלקות נרשמו
על שם רשות הפיתוח בעקבות הליכי הסדר, ועל פניו נדרש המערער להיכנס לאחת מהעילות
הקבועות בסעיפים 97-93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש],
התשכ"ט-1969. עוד אזכיר, כי חלקה 10 ממילא נמכרה לצד שלישי.
13. משנמכרו הזכויות בחלקות
לראשות הפיתוח, חלה הוראת סעיף 28(ג) לחוק, הקובעת כלהלן: "מכר האפוטרופוס נכס מוקנה, נעשה הנכס שנמכר משוחרר ועובר
לבעלות הקונה ואילו התמורה שקיבל האפוטרופוס נעשית נכס מוחזק...".
ואכן, האפוטרופוס הציע למערער,
ועדיין מציע, לשחרר את תמורת החלקות.
14. סוף דבר, שדין הערעור
להידחות. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופט ד' מינץ:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' אלרון:
אני מסכים.
ש ו פ ט
ניתן היום,
כ"ד בסיון התשע"ח (7.6.2018).
