52. (א) פסק דין של בית משפט שלום ניתן לערעור לפני בית
משפט מחוזי.
(ב) החלטה אחרת של בית משפט שלום בענין אזרחי ניתנת
לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי.
רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור
על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע
באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול
להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה.
(ג) על
אף האמור בסעיף קטן (ב), לא תינתן רשות ערעור –
(1) על סוגי החלטות ששר המשפטים קבע, בצו, באישור
ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; נקבע סוג החלטה בצו כאמור, יחול הצו על החלטה
שהתקבלה לאחר תחילתו;
(2) על החלטת בית משפט שלום בשאלה אם עניין מסוים
הוא עניין כלכלי כמשמעותו בסעיף 42ב, אם לאו, ואולם תינתן רשות ערעור על החלטת בית
המשפט כי עניין מסוים אינו עניין כלכלי אם תוצאת ההחלטה היא שבית המשפט המוסמך הוא
בית משפט שלום.
(ד) אין
באמור בסעיף קטן (ג) כדי לגרוע מזכותו על פי דין של בעל דין לערער על החלטה כאמור
באותו סעיף קטן במסגרת ערעור על פסק הדין.
53. סמכות שיפוטית שנתייחדה בדין למעט בחוק זה
לנשיא בית משפט שלום נתונה לכל שופט של אותו בית משפט; סמכות אחרת שנתייחדה לנשיא
בית משפט שלום רשאי הוא לאצול, כולה או מקצתה, לסגן נשיא.
54. (א) שר
המשפטים רשאי, בצו, לאחר התייעצות עם הרשות המקומית הנוגעת בדבר, להקים בית משפט
לענינים מקומיים ולקבוע מקום מושבו ואזור שיפוטו, ורשאי הוא, בצו, כאמור, להסמיך
בית משפט שלום לשבת כבית משפט לענינים מקומיים.
(ב) אזור שיפוטו של בית משפט לענינים מקומיים יכול
שיהיה שונה מאזור שיפוטו של בית משפט השלום של אותו אזור ויכול שיכלול את תחומן של
רשויות מקומיות אחדות; היה אזור שיפוטו של בית משפט לענינים מקומיים כולל שטחים
שהם באזור השיפוט של יותר מבית משפט שלום אחד, ייקבע בצו, נשיאו של איזה בית משפט
שלום מביניהם הוא בעל הסמכות לגביו.
(ג) שר המשפטים רשאי, לאחר התייעצות עם הרשות
המקומית הנוגעת בדבר, לבטל צו לפי סעיף זה או לשנותו.
55. (א) בית
משפט לענינים מקומיים ידון בעבירות לפי פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות,
וחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ולפי תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם, וכן
בעבירות לפי החיקוקים המנויים בתוספת השלישית, לרבות תקנות, צווים וחוקי עזר על
פיהם.
(ב) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת,
רשאי לשנות בצו את התוספת השלישית.
(ג) כל חיקוק שבו ניתנה סמכות לבית משפט עירוני
ייקרא כאילו הסמכות ניתנה לבית משפט לענינים מקומיים.
56. (א) דין
בית משפט לענינים מקומיים כדין בית משפט שלום, ויחולו עליו הוראות סימן ג' למעט
סעיף 51 ככל שאין בסימן זה הוראה אחרת, ובשינויים המחוייבים.
(ב) דין שופט בית משפט לענינים מקומיים כדין שופט
בית משפט שלום לכל דבר וענין.
57. (א) שר
המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, רשאי למנות, לתקופה ובתנאים שיקבע, שופט
שימלא תפקיד של שופט בית משפט לענינים מקומיים; בשבתו בדין יהיו סמכויותיו של שופט
שנתמנה כאמור כסמכויות שופט בית משפט שלום.
(ב) (בוטל).
(ג) הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מסמכותו של שופט
בית משפט שלום לדון בעבירות כאמור בסעיף 55 ולכהן כשופט בית משפט לענינים מקומיים.
(ד) (בוטל).
(1) לתשלום סכום שאינו עולה על 33,500 שקלים חדשים;
(2) למתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול
עסקה, כששווי המצרך או התיקון או סכום העסקה, לפי הענין, אינו עולה על הסכום האמור
בפסקה (1).
ובתביעה-שכנגד לסכום או לצו כאמור, ובלבד
שהתביעות אינן לפי זכות שהומחתה או שהוסבה ואינן בסמכותו הייחודית של בית משפט
אחר.
(ב) בית המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה-שכנגד
ולהעבירן לבית משפט שלום או לבית המשפט המוסמך לדון בהן, לפי העניין, אם ראה
שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן, או אם ראה שהתביעה הוגשה בידי
תובע שכבר הגיש באותה שנה באותו בית משפט יותר מחמש תביעות.
(ג) שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט
של הכנסת, לשנות את הסכום האמור בסעיף קטן (א).
(1) בעל דין מהגיש תביעה כאמור בו לבית משפט אחר
במקום להגישה לבית משפט לתביעות קטנות;
(2) נתבע שהגיש תביעה - שכנגד לבית משפט לתביעות קטנות
- מהגיש תביעה נפרדת לעודף תביעתו, בין לבית משפט לתביעות קטנות ובין לבית משפט
אחר.
62. (א) בית משפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף
אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר; אין בהוראה זו כדי לגרוע מדיני חסינות עדים
וראיות חסויות.
(ב) בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין
הנוהגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לענין סימן זה, יפעל
בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.
63. (א) ייצוג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות על ידי
עורך דין יהיה רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו; בעל דין רשאי, ברשות
בית המשפט, להיות מיוצג על ידי ארגון שקבע לענין זה שר המשפטים, ובמקרה זה ירשה
בית המשפט לבעל הדין שכנגד להיות מיוצג כפי שיורה.
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), יכול אדם, באישור
בית המשפט לתביעות קטנות, לייצג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות, אם בעל הדין
ייפה את כוחו לכך וייפוי הכוח הוגש לבית המשפט לתביעות קטנות; אין לייצג אדם לפי
סעיף קטן זה -
(1) אם המייצג עוסק בייצוג בדרך קבע;
(2) אם הייצוג נעשה במהלך הרגיל של עסקיו של
המייצג;
(3) אם הייצוג נעשה בתמורה.
64. פסק דין
של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת
שופט של בית המשפט המחוזי; בית המשפט המחוזי ידון בערעור בשופט אחד.
65. (א) הוגשה
תביעה לבית משפט לתביעות קטנות, רשאי שופט בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לדון
בתביעה כבורר או להעבירה לבורר אחר שהסכים לדון בה בלי לקבל שכר מן הצדדים.
(ב) הוראות חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, למעט
סעיפים 23 עד 29 ו-31 עד 35, יחולו על בוררות לפי סעיף זה, ככל שהן נוגעות לענין,
אולם –
(1) כל מקום שנאמר בו "בית המשפט" ייקרא
כאילו נאמר בו "שופט בית משפט לתביעות קטנות";
(2) דין פסק בורר לפי סעיף זה, פרט לערעור, כדין
פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות.
(ג) אין סעיף זה גורע מהסכם בוררות שבין הצדדים.
66. (בוטל).
67. שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מקום שיפוט
לתביעות קטנות שיהיה מקום השיפוט על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין.
(ב) בית משפט רשאי לדון בענין מסויים, כולו או
מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך באחת מאלה:
(1) לשם שמירה על בטחון המדינה;
(2) לשם מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה;
(3) לשם הגנה על המוסר;
(4) לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע כהגדרתו
בסעיף 368א לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וכן אדם עם מוגבלות שכלית או אדם עם
מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או
נפשית), התשס"ו-2005 (בחוק זה – חוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות);
(5) לשם הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירת
מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח- 1998;
(6) (נמחקה);
(7) הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חפשית
או מלהעיד בכלל;
(8) לשם הגנה על סוד מסחרי;
(9) לשם הגנה על ענינו של מתלונן או ניזוק בעבירה
לפי סעיף 377א לחוק העונשין, התשל"ז-1977;
(10) לשם הגנה על עד מוגן או על מידע חסוי בעניין עד
מוגן, תכנית הגנה, הרשות להגנה על עדים, או עד מאוים, כמשמעותם בחוק להגנה על
עדים, התשס"ט-2008;
(11) לשם הגנה על עניינו של נפגע עבירה או של עבריין
מין, בהליך לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006;
(12) לשם הגנה על עניינו של חשוד בדיון בבקשה לאסור
את פרסום שמו לפי סעיף 70(ה1);
(13) לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת
אלימות כלפי בן משפחה כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.
(ג) בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים ולהחלטות ביניים
אחרות, רשאי בית משפט לדון בדלתיים סגורות.
(ג1) בעת דיון בבקשה לדיון בדלתיים סגורות, רשאי בית
המשפט, לבקשת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, לסטות מדיני הראיות מטעמים שיירשמו,
ולקבל ראיה אף שלא בנוכחות צד לדיון או בא כוחו או בלי לגלותה להם, אם שוכנע כי
גילוי הראיה עלול לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בשלום הציבור או
בביטחונו, או לחשוף שיטות עבודה חסויות, וכי אי-גילויה עדיף על פני גילויה לשם
עשיית צדק; בית המשפט רשאי, בטרם יקבל החלטה לפי סעיף קטן זה, לעיין בראיה ולשמוע
הסברים שלא בנוכחות המשיב ובא כוחו.
(ג2) בית המשפט ידון בדלתיים סגורות בעת מתן עדותו של
עד שזהותו חסויה על פי תעודת חיסיון שהוצאה מכוח סעיפים 44 או 45 לפקודת הראיות
[נוסח חדש], התשל"א-1971, או על פי הוראת כל דין אחר; ואולם בית המשפט רשאי,
מטעמים שיירשמו, לדון בעניין, כולו או מקצתו, בפומבי.
(ד) החליט בית משפט על עריכת דיון בדלתיים סגורות,
רשאי הוא להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בעת הדיון כולו או מקצתו
ורשאי הוא להורות כאמור גם בדיון לפי סעיף קטן (ג2), מטעמים שיירשמו.
(ה) על אף הוראות סעיף 68(א) –
(1) עניני משפחה, כמשמעותם בחוק בית המשפט לעניני
משפחה, התשנ"ה-1995, למעט תובענות לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, שעילתן
אינה סכסוך בתוך המשפחה ותובענות לפי חוק השמות, התשט"ו-1956, ולפי חוק קביעת
גיל, התשכ"ד-1963 - יידונו בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורה בית המשפט לדון
בענין, כולו או מקצתו, בפומבי;
(2) בית המשפט העליון הדן בערעור על החלטה או פסק
דין של בית משפט לנוער כהגדרתו בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול),
התשל"א-1971, וכן בית משפט הדן במעצרו של קטין, ידונו בדלתיים סגורות; ואולם
רשאים בתי המשפט כאמור להרשות לאדם או לסוגי בני אדם, לרבות לנפגע העבירה הנדונה,
להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו; לעניין זה, "נפגע עבירה" –
כהגדרתו בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001.
68א. (א) בדיון בבית משפט ינוהל פרוטוקול שישקף את כל
הנאמר והמתרחש בדיון והנוגע למשפט, לרבות שאלות והערות בית המשפט, ואולם בקדם
משפט, בישיבה מקדמית או בדיון מקדמי אחר רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לכלול
בפרוטוקול את עיקרי הדברים שבדיון; בית המשפט יקבע את דרך רישום הפרוטוקול; בסעיף
זה, "דיון מקדמי" – לרבות דיון שאין בו שמיעת ראיות בעל פה או שמיעת
טענות בעלי הדין ושנועד לבחון את האפשרות לסיים את ההליך בהסדר מוסכם בין בעלי
הדין.
(ב) בית
המשפט רשאי להורות שלא יירשמו בפרוטוקול דברי גידוף, נאצה, השמצה או ביזוי, ובלבד
ששוכנע כי אין טעם המצדיק את רישומם בפרוטוקול.
(ג) בעל
דין זכאי לקבל, בתום הדיון או בסמוך לאחר מכן, עותק של הפרוטוקול.
(ד) בית
משפט רשאי, לפי בקשת בעל דין ולאחר שנתן לשאר בעלי הדין הזדמנות לטעון את
טענותיהם, לתקן רישום בפרוטוקול כדי להעמידו על דיוקו; בעל דין רשאי להגיש בקשה
לתקן רישום בפרוטוקול בתוך עשרה ימים מיום שהומצא לו הפרוטוקול.
(ה) כתבי
טענות וכל תעודה או מסמך שהוגשו בדיון ושבית המשפט קיבל אותם, יצורפו לפרוטוקול
ויהיו חלק ממנו, למעט לעניין סעיפים קטנים (ב) עד (ד).
(ו) הוראות
סעיף זה יחולו על כל דיון בבית משפט, לרבות בבית המשפט העליון, אלא אם כן נקבעה
בחיקוק הוראה מפורשת אחרת באותו עניין.
68ב. (א) ביקש בעל דין שדיון יוקלט על חשבונו, יאפשר זאת
בית המשפט, אלא אם כן מצא שאין לעשות כן מטעמים מיוחדים, ובלבד שהדיון מתועד בדרך
אמינה ומדויקת אחרת; החלטה שלא להיענות לבקשת בעל דין כאמור תהיה מנומקת בכתב.
(ב) הורה
בית המשפט על הקלטת הדיון לבקשת בעל דין, תישמר ההקלטה בידי בית המשפט, וכל בעל
דין יהיה רשאי להאזין לה.
(ג) הקלטה
של הדיון לפי סעיף זה לא תיחשב פרוטוקול הדיון.
(ב) בית משפט רשאי להרחיק אדם, שאינו בעל דין, מאולם
בית המשפט בעת דיון, אם מצא, מטעמים שיירשמו, שנוכחות אותו אדם באולם תרתיע עד
מלהעיד עדות חפשית או מלהעיד בכלל.
(ב) לא יצלם אדם באולם בית משפט ולא יפרסם תצלום כזה
אלא ברשות בית המשפט.
(ג) לא
יפרסם אדם בלי רשות בית המשפט פרסום בעניינו של קטין כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק
הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960.
(ג1) לא
יפרסם אדם שם או מספר זהות של בעל דין התובע פיצויים בשל נזקי גוף, למעט פיצויים
בשל עוגמת נפש, אלא אם כן ניתנה הסכמתו של אותו בעל דין לפני הפרסום או ברשות בית
המשפט.
(ד) בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית
המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר
ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה
בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם
מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של
אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם.
(ד1) (1) לא יפרסם אדם שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב
אישום, עד תום 48 שעות מהמועד שבו התייצב החשוד לחקירה או שהיה עליו להתייצב
לחקירה, או עד סיומו של הדיון הראשון שהתקיים לפני שופט בעניינו, לפי המוקדם
מביניהם; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין השעות;
(2) על אף הוראות
פסקה (1), לא יחול איסור פרסום שמו של חשוד בכל אחד מהמקרים המפורטים להלן:
(א) בית המשפט התיר
את פרסום שמו של החשוד בשל העניין הציבורי שבפרסום, ובלבד שניתנה לחשוד הזדמנות
להשמיע את טענותיו בעניין;
(ב) רשות חוקרת
פרסמה או ביקשה לפרסם את שם החשוד, לאחר שקצין בדרגת ניצב משנה ומעלה מאגף חקירות
ומודיעין במשטרת ישראל, או עובד ציבור האחראי על תחום חקירות ומודיעין ברשות חוקרת
אחרת, לפי העניין, אישר כי בנסיבות העניין, מטעמים מיוחדים שנרשמו, התקיימו שני
אלה:
(1) הפרסום נדרש
לצורך איתור חשוד או עד, תפיסת עבריין נמלט, אזהרת הציבור מפני אדם העלול לסכנו או
לצורך חיוני אחר;
(2) עיכוב הפרסום
שייגרם מהצורך בקבלת אישור בית המשפט לפי פסקת משנה (א), עלול לסכל את מטרת הפרסום
האמורה בפסקת משנה (1);
(ג) החשוד ביקש
לפרסם את שמו או הסכים לפרסום שמו, ובלבד שהבקשה או ההסכמה ניתנו בידי החשוד עצמו
או על ידי בא כוחו, בכתב.
(ה) בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם
הוגש נגדו כתב אישום, או פרט אחר מפרטי החקירה, אם הדבר עלול לפגוע בחקירה שעל פי
דין; אסר בית המשפט כאמור, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן
קבע בית המשפט אחרת.
(ה1) (1) בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או
פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר
כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום; הורה בית המשפט על
איסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יפקע האיסור עם הגשת כתב
האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת;
(2) הרשות החוקרת
תיידע חשוד שהוא עצור ואינו מיוצג בדבר זכותו לבקש מבית המשפט לאסור את פרסום שמו
לפי הוראות סעיף זה וכן תאפשר לו להגיש בקשה לאיסור פרסום שמו באמצעותה, לפי הטופס
שבתוספת הרביעית, ותיידע את החשוד בדבר אפשרות זו לא יאוחר מ-24 שעות מעת מעצרו או
לפני שהובא לפני שופט – המוקדם מביניהם; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין
השעות;
(3) שר המשפטים,
בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי
לקבוע הוראות לביצוע פסקה (2).
(ה2)
לענין סעיף זה –
"חשוד" – מי שנפתחה נגדו חקירה
פלילית;
"רשות חוקרת" – משטרת ישראל
או רשות חוקרת אחרת המוסמכת לחקור על פי דין;
"שם של חשוד" – לרבות כל פרט
אחר שיש בו כדי לזהות את החשוד.
(ה3) (1) לא יפרסם אדם שם של חשוד או שם של נאשם, לרבות
כל פרט אחר שיש בו כדי לזהותו, שהתקיימו בעניינו הנסיבות כאמור בסעיף 325(ו3) לחוק
השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, והוא שוטר משמר הגבול, שוטר אחר – לעניין פעילות
מבצעית למניעת פעילות חבלנית עוינת בלבד, או אדם שעבר עבירה בהיותו חייל כהגדרתו
בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, והחוק האמור חדל לחול עליו לגבי אותה עבירה;
(2) הוראות סעיף קטן (ד1)(2) יחולו לעניין סעיף קטן
זה, בשינויים המחויבים, ובשינוי זה: הוראות סעיף קטן (ד1)(2)(ב) יחולו לעניין חשוד
בלבד;
(3) איסור פרסום לפי סעיף קטן זה לא יחול על גורם
שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיך לכך או על אדם מטעם אותו גורם, המעביר שם של חשוד או
שם של נאשם לרשות שלטונית זרה או לרשות שיפוטית זרה; העברת שם של חשוד או שם של
נאשם כאמור תהיה בהסכמת הרשות החוקרת או הפרקליט הצבאי הראשי, לפי העניין.
(ו) העובר על הוראה מהוראות סעיף זה למעט סעיף קטן
(ג), דינו - מאסר ששה חדשים; העובר על הוראות סעיף קטן (ג), דינו כדין מי שפרסם
פרסום לפי סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960.
70א. (א) בקשה לאסור פרסום שם חשוד לפי סעיף 70(ה) או
(ה1) או להתיר פרסום שם חשוד לפי סעיף 70(ד1)(2) (בסימן זה – בקשה בעניין פרסום שם
חשוד) תוגש לבית משפט שלום כמפורט להלן, לפי העניין, ותידון לפני דן יחיד:
(1) בקשה לפי סעיף 70(ה) – לבית משפט השלום שבאזור
שיפוטו נעברה לפי החשד העבירה שבקשר אליה מוגשת הבקשה, כולה או חלקה, או נמצאת
היחידה הממונה על חקירת העבירה ברשות החוקרת;
(2) בקשה לפי סעיף 70(ד1)(2)(א) או (ה1) – לבית
משפט השלום שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגורי החשוד.
(ב) על
אף הוראות סעיף קטן (א), בקשה כאמור באותו סעיף קטן המוגשת לפי סעיף 70(ד1)(2)(א)
או (ה1) בעניין חשוד המוחזק במעצר, תוגש לבית המשפט שדן במעצר; טרם התקיים דיון
במעצר – תוגש הבקשה לבית משפט המוסמך לדון במעצר לפי סעיף 3(א) לחוק סדר הדין
הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
(ג) על
אף הוראות סעיף זה, שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע
הוראות מיוחדות לעניין בית המשפט שתהא נתונה לו הסמכות המקומית לדון בבקשה בעניין
פרסום שם חשוד לאחר שעות העבודה הרגילות של בתי המשפט.
(1) בבקשה להתיר פרסום שם חשוד לפי סעיף
70(ד1)(2)(א) – החשוד;
(2) בבקשה לביטול איסור פרסום שם חשוד לפי סעיף 70ג
– החשוד וכל גורם אחר שהיה צד לדיון בבקשה לאסור את פרסום שמו של החשוד לפי סעיף
70(ה) או (ה1).
(ב) אין
בהוראות סעיף קטן (א) כדי למנוע את צירופם של משיבים או מבקשים נוספים בבקשות
המפורטות באותו סעיף קטן.
(ג) רשות
חוקרת לא תהיה צד לדיון בבקשה של חשוד לאסור את פרסום שמו לפי סעיף 70(ה1), אלא אם
כן ביקשה זאת.
70ג. (א) ציווה בית המשפט על איסור פרסום לפי סעיף 70(ד),
(ה) או (ה1), רשאי מי שמעוניין בביטול האיסור, לרבות כלי תקשורת, להגיש לבית המשפט
שנתן את הצו בקשה לביטולו; בקשת הביטול תידון לפני דן יחיד.
(ב) היה
מבקש הביטול כאמור בסעיף קטן (א) צד לבקשה לאיסור הפרסום, עליו להראות נסיבות
חדשות המצדיקות את בקשת הביטול; לעניין זה, "נסיבות חדשות" – לרבות הזמן
שחלף ממועד מתן צו איסור הפרסום.
70ד. (א) ההחלטות המפורטות להלן ניתנו לערעור בתוך שבעה
ימים, ובית המשפט שלערעור ידון בערעור בדן יחיד:
(1) איסור פרסום לפי סעיף 70(ד), (ה) או (ה1);
(2) התרת פרסום לפי סעיף 70(א), (ב) סיפה, (ג) או
(ד1)(2)(א) או התרת צילום לפי סעיף 70(ב) רישה;
(3) ביטול איסור פרסום לפי סעיף 70ג.
(ב) החלטת
בית משפט מחוזי בערעור על החלטה כאמור בפסקאות (1) עד (3) שבסעיף קטן (א), ניתנת
לערעור ברשות לבית המשפט העליון בתוך שבעה ימים; בית המשפט העליון ידון בבקשת רשות
הערעור בדן יחיד והוא רשאי לדחותה על הסף בלא דיון בנוכחות הצדדים; ניתנה רשות
הערעור, ידון בית המשפט העליון בערעור בדן יחיד.
(ג) בית
משפט שנתן החלטה כאמור בפסקאות (1) עד (3) שבסעיף קטן (א) או בית משפט שדן בערעור
או בבקשת רשות ערעור כאמור בסעיף קטן (א) או (ב), רשאי להורות על עיכוב ביצועה של
ההחלטה שעליה מערער אדם או מבקש לערער, לפרק זמן שיקבע ובתנאים שייראו לו.
70ה. שר
המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע את אופן הגשת הבקשה
לבית המשפט לאסור או להתיר את פרסום שמו של חשוד לפי הוראות סעיפים 70 עד 70ד, ואת
דרכי הדיון בבקשה.
71. (א) לא יפרסם אדם דבר על ענין פלילי התלוי ועומד
בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו, וראייה מראש את ההשפעה
האמורה כאפשרות קרובה לודאי כמוה כמטרה להשפיע, והכל אם יש בפרסום כדי להשפיע כאמור.
(ב) לענין סעיף זה, "ענין פלילי התלוי ועומד
בבית משפט" - משעה שהוגשה לבית המשפט
באותו ענין בקשה למתן צו מעצר או משעה שהוגש לו כתב אישום, לפי המוקדם, עד שהחליט
התובע שלא להגיש כתב אישום, ואם הוגש כתב אישום - עד סיום ההליכים.
(ג) איסור הפרסום אינו חל על פרסום ידיעה בתום לב
על דבר שנאמר או שאירע בישיבה פומבית של בית משפט.
(ד) העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר שנה אחת.
72. (א) אדם שבעת דיוני בית משפט עושה באולם בית המשפט,
בלשכתו של שופט או סמוך למקום הדיון, אחד המעשים שלהלן, רשאי בית המשפט לצוות על
הרחקתו, ורשאי הוא, לאחר שהתרה באדם שיימנע מהפרעה והוא לא שעה להתראה, להענישו על
אתר במאסר עד שלושה חדשים או בקנס:
(1) מתנהג בדרך של אלימות או איומים או בדרך פרועה
או מבישה;
(2) מקים רעש כדי להביע הסכמה או אי- הסכמה לפעולה
משפטית או להחלטה של בית משפט;
(3) מאיים על פקיד בית המשפט או מפריע לו בצורה
אחרת למלא תפקידו;
(4) מפריע בדרך אחרת לדיוני בית המשפט.
(ב) על עונש שהוטל לפי סעיף קטן (א) יתן בית המשפט
מיד הודעה בכתב לנשיא בית המשפט העליון; הנשיא, או שופט אחר של בית המשפט העליון
שהנשיא קבע לכך, רשאי, לאחר שזימן את הנידון אם ביקש זאת, לבטל את העונש או לשנותו
לקולה.
(ג) סעיף זה לא יחול על מי שנתון באותו ענין לשיפוט
משמעתי על פי חוק לשכת עורכי הדין, והוא נמצא באולם בית המשפט לרגל תפקידו.
(1) לצוות על הבאתו לפני בית המשפט; על צו כזה
יחולו הוראות סעיף 73א;
(2) להטיל עליו, אף שלא בפניו, מחצית הקנס האמור
בסעיף 40(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ואם הוזמן או נצטווה פעם נוספת ולא
התייצב או לא המציא את המסמך - מאסר שלא יעלה על חודש ימים או קנס כאמור בסעיף
40(2) לחוק האמור.
(ב) מי שהוטל עליו מאסר או קנס לפי סעיף קטן (א) שלא
בפניו, רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשתו, לעיין שנית במאסר או בקנס שהטיל, להקל בהם
או לבטלם, והוא יבטלם אם שוכנע שהמבקש לא התייצב או לא המציא את המסמך מסיבות שלא
היתה לו שליטה עליהן.
(ג) על החלטה להטיל מאסר או קנס לפי סעיף קטן (א)
ועל החלטה לפי סעיף קטן (ב) יתן מיד בית המשפט או הרשם הודעה בכתב לנשיא בית המשפט
שלערעור, ורשאי הנשיא או שופט אחר של בית המשפט שלערעור לבטל את הצו או לשנותו
לקולה.
(ד) היה לבית המשפט יסוד להניח כי מי שהוזמן להעיד
או נצטווה להמציא מסמך לא יתייצב או לא ימציא את המסמך, רשאי בית המשפט או הרשם –
(1) לחייבו במתן ערובה, ואם לא נתן ערובה - לצוות
על מעצרו; שר המשפטים יקבע בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הוראות
שיחולו על החיוב בערובה, תנאיו ותוצאותיו;
(2) לתת כל צו שימצא לנכון לשם הבטחת ההתייצבות או
המצאת המסמך, לרבות הפקדת דרכון ואיסור יציאה מן הארץ.
73א. (א) ציווה
בית המשפט או הרשם לפי סעיף 73(א)(1) על הבאת אדם לפניו, ייערך צו ההבאה בכתב,
ויפורטו בו שמו של האדם שצווה על הבאתו (להלן - המובא) ותמצית העובדות המהוות יסוד
למתן הצו.
(ב) בצו הבאה רשאי בית המשפט או הרשם להורות לקצין
משטרה לשחרר את המובא בערובה, כפי שיפורש בצו; כתב ערובה שניתן בפני הקצין יועבר
לבית המשפט או הרשם שנתן את הצו; על הערובה יחולו התקנות שהותקנו כאמור בסעיף
73(ד)(1).
(ג) צו הבאה יבוצע בידי שוטר או בידי מי שנקב בית
המשפט או הרשם בצו, ומותר לבצעו בכל מקום ובכל עת.
(ד) המבצע צו הבאה יודיע למובא בה בשעה על הצו
וימסור לו העתק ממנו, וכן הזמנה לעד או העתק ממנה או צו להמצאת מסמכים או העתק ממנו,
לפי הענין.
(ה) המבצע צו הבאה רשאי, כשהצו בידו –
(1) להיכנס לכל מקום שיש לו יסוד סביר להניח שהמובא
נמצא בו;
(2) להשתמש בכוח סביר נגד אדם או רכוש במידה הדרושה
לביצוע הצו.
(ו) מי שנעצר על פי צו הבאה ולא שוחרר לפי סעיף קטן
(ב), יובא לפני בית המשפט או הרשם, והוא יצווה על מעצרו או ישחררו בערובה.
(1) לפנות לבית המשפט, ואם צו המעצר ניתן מאת רשם -
לרשם, בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שנתן, לרבות בהחלטה לפי פסקה זו, אם נתגלו עובדות
חדשות או נשתנו נסיבות והדבר עשוי לשנות את ההחלטה הקודמת;
(2) לערור על החלטה בבקשה לעיון חוזר, לפני בית
המשפט שלערעור שידון בערר בשופט אחד.
75. כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין
הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות
שלפניו.
76. הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך
אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין
אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר.
77. (א) הורשע
אדם בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי והוגשה נגדו - ונגדו בלבד - תביעה אזרחית
בשל העובדות המהוות את העבירה שבה הורשע, מוסמך השופט או המותב שהרשיעו, לאחר שפסק
הדין בפלילים הפך לחלוט, לדון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה; לענין זה
מוסמך בית משפט מחוזי לדון גם אם התביעה לפי שוויה היא בתחום סמכותו של בית משפט
שלום.
(ב) שר המשפטים יקבע בתקנות את סדרי הדין בתביעה
האזרחית, לרבות הוראות בדבר המועד והדרך להגשת התביעה וההליכים בערעור.
77א. (א) שופט
לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור
חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
(א1) בלי
לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה:
(1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה
של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;
(2) יש לשופט ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי
בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה
ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך
או בבא כוחו;
(3) בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין
הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך
דומה אחרת;
לענין סעיף קטן זה –
"בן משפחה" – בן זוג, הורה,
הורה של בן זוג, ילד, אח, סב, נכד וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי
שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או שהשופט היה אפוטרופסו או שימש
משפחה אומנת שלו;
"בן משפחה מדרגה ראשונה" –
בן זוג, הורה, ילד, אח וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס
או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או שהשופט היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת
שלו;
"עד מרכזי" – עד שנדרשת
הערכת מהימנותו לצורך הכרעה בהליך.
(א2) על
אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(א1) שופט רשאי לשבת בדין אם מפאת דחיפות הענין לא
ניתן לקיים את ההליך לפני שופט אחר ועלול להיגרם נזק חמור או עיוות דין אם לא ידון
בענין.
(א3) על
אף האמור בסעיף קטן (א1)(2), שופט רשאי לשבת בדין אם העברת הענין לכל שופט אחר לא
תשנה את עילת הפסלות.
(ב) נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט
לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת.
(ב1) התקיימה
עילת פסלות לפי סעיף קטן (א1)(1) או (2), הנוגעת לעורך דין או לבא כוח אחר,
שהתקיימו בו נסיבות המחייבות קבלת היתר לייצוג כאמור בסעיף 53ב לחוק לשכת עורכי
הדין, רשאי בית המשפט להתיר את הייצוג, לבקשת עורך הדין או בא הכוח, אם מצא כי
הנזק שייגרם לצד להליך אם לא יתיר את הייצוג עולה על הנזק שייגרם לצד להליך או
לאינטרס הציבורי בשל הפסקת הדיון או החלפת שופט; התיר בית המשפט את הייצוג כאמור,
לא ישב בדין השופט שלגביו התקיימה עילת הפסלות.
(ג) החלטת שופט או בית משפט לפי סעיף זה תהיה
מנומקת, ורשאי בעל דין לערער עליה לפני בית המשפט העליון; בערעור ידון נשיא בית
המשפט העליון, או מותב של שופטי בית המשפט העליון, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע
הנשיא.
78. (א) הליך
מסוים שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט מחוזי או בית משפט שלום במקום אחד, רשאי
נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון שהוא הסמיכו לכך להורות
שיהיה נידון בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר; ובלבד שלא תינתן הוראה לפי סעיף זה
לאחר התחלת הדיון אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו.
(ב) בהחלטה
לפי סעיף קטן (א) ישקול נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון
שהוא הסמיכו לכך, לפי העניין, את מידת הפגיעה הצפויה בבעלי הדין כתוצאה מההעברה,
את המרחק בין בית המשפט שממנו הועבר ההליך לבין בית המשפט שאליו הועבר ואת הבטחת
נגישותם של בעלי הדין לבית המשפט.
(ג) בית
המשפט שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד.
78א. (א) מנהל בתי המשפט רשאי להעביר הליכים אזרחיים
והליכים בעבירות תעבורה שהוגשו לבית משפט מסוים וטרם החל הדיון בהם, לבית משפט אחר
של אותה דרגה, בין באותו אזור שיפוט ובין באזור שיפוט סמוך, כדי לאזן את חלוקת
עומס הדיונים בין בתי המשפט, ובלבד שהמרחק בין בתי המשפט אינו עולה על 60
קילומטרים; החלטת מנהל בתי המשפט להעביר את אותם הליכים טעונה הסמכה של נשיא בית
המשפט העליון שאושרה בידי שר המשפטים, ולעניין הליכים בעבירות תעבורה – גם
התייעצות עם המפקח הכללי של המשטרה או מי שהוא הסמיכו לכך.
(ב) מנהל
בתי המשפט יפרסם הודעה ברשומות ובאתר האינטרנט של הנהלת בתי המשפט בדבר העברת
הליכים כאמור בסעיף קטן (א).
(ג) (1) בעל דין הרואה את עצמו נפגע מהחלטת מנהל בתי
המשפט כאמור בסעיף קטן (א), רשאי לבקש ממנו לעיין מחדש בהחלטה;
(2) בהחלטה בבקשה לעיון מחדש לפי פסקה (1), ישקול
מנהל בתי המשפט את מידת הפגיעה בצפויה בבעלי הדין כתוצאה מההעברה ואת הבטחת
נגישותם של בעלי הדין לבית המשפט;
(3) על החלטה כאמור בפסקה (2) ניתן לערער לפני נשיא
בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון שהוא הסמיכו לכך.
(ד) (1) תיק שהועבר לפי סעיפים 49, 78 או 79, מנהל בתי
המשפט לא יעבירנו עוד;
(2) תיק שהועבר לפי סעיף זה, מנהל בתי המשפט או בית
המשפט שאליו הועבר, לא יעבירנו עוד.
(ה) בסעיף
זה, "התחלת הדיון" ו"הליכים בעבירות תעבורה" – כהגדרתם בסעיף
49(ד).
79. (א) מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו
מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין
אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא
לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם.
(ב) בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר ענין כאמור,
לא יעבירנו עוד.
79א. (א) בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי
הדין, לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה.
(ב) אין באמור בסעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותו של
בית המשפט להציע לבעלי הדין הסדר פשרה או לתת, לבקשת בעלי הדין, תוקף של פסק דין
להסדר פשרה שעשו ביניהם.
79ב. (א) בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי
הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר
תנאי הבוררות.
(ב) בעלי הדין, באישור בית המשפט, ימנו את הבורר; לא
באו בעלי הדין לידי הסכמה על הבורר, רשאי בית המשפט למנותו מתוך רשימה שהגישו לו
בעלי הדין, או לפי בחירתו - באין רשימה כזו.
(ג) הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על
בוררות לפי סעיף זה; אולם "בית המשפט" שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית
המשפט שהעביר את הענין לבוררות.
79ג. (א) בסעיף זה, "גישור" - הליך שבו נועד
מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות
להכריע בו.
"הסדר
גישור" - הסכם בין בעלי הדין על יישוב סכסוך שביניהם שהושג בסיומו של הליך
גישור;
"מגשר"
- מי שתפקידו לסייע בידי בעלי הדין להגיע להסכמה על יישוב סכסוך שביניהם בהליך
גישור בדרך של ניהול משא ומתן חופשי.
(ב) בית המשפט רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר
תובענה לגישור.
(ג) בהליך הגישור רשאי מגשר להיוועד עם בעלי הדין,
יחד או לחוד, ועם כל מי שקשור לסכסוך; ורשאי הוא להיפגש עם בעל דין, בהסכמתו, בלי
עורך דינו.
(ד) דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה
בהליך משפטי אזרחי.
(ה) העביר בית המשפט ענין לגישור, יעכב את ההליכים
שלפניו לתקופה שיקבע, ורשאי הוא להאריך את התקופה בהסכמת בעלי הדין.
(ו) לא הגיעו בעלי הדין להסדר גישור עד תום התקופה
האמורה בסעיף קטן (ה), יחודשו ההליכים בבית המשפט; אולם רשאי בית המשפט, על-פי
בקשה של המגשר או של בעל דין, לחדשם בכל עת לפני תום התקופה האמורה.
(ז) הגיעו בעלי הדין להסדר גישור, יודיע על כך
המגשר לבית המשפט, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסדר תוקף של פסק דין.
(ח) הגיעו צדדים לסכסוך להסכמה על יישוב הסכסוך
שביניהם בגישור שנערך לפי חוק זה, רשאי בית המשפט המוסמך לדון בתובענה נושא הסכסוך
לתת להסדר הגישור שהושג ביניהם תוקף של פסק דין, אף אם לא הוגשה תובענה באותו
סכסוך.
(1) סדרי מינוי בורר או מגשר;
(2) סדרים וכללים בהליך גישור וניהולו;
(2א) הכשירות, הכישורים והניסיון הנדרשים ממגשר המבקש
להיכלל ברשימת המגשרים כאמור בפסקה (2ב), לרבות השכלה והכשרה בגישור;
(2ב) רשימת מגשרים שתעמוד לרשות בתי המשפט ובה פרטים
לענין המגשר, לרבות הנושאים שבהם הוא מתמחה והערכת מיומנותו;
(3) התעריף המקסימלי לשכר טרחה שישולם לבורר או
למגשר על ידי בעלי הדין;
(4) הטלת הוצאות בהליכי בוררות וגישור, והערכתן;
(5) אגרות לענין רישום ברשימת המגשרים והערכת
מיומנות כאמור בפסקה (2ב).
(ב) תקנות לפי סעיף קטן (א)(2א), (3) ו-(5) טעונות
אישורה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
(ב) באין רוב לדעה אחת בענין אזרחי, תכריע דעת אב-בית-הדין.
(ג) באין רוב לדעה אחת בענין פלילי –
(1) יראה בית המשפט אם יש רוב דעות לגבי כל ממצא
עובדתי, יסוד מיסודות העבירה או נושא אחר, המחייבים הכרעה לחיוב או לזיכוי, ויכריע בהתאם;
(2) לא היתה דעת רוב לענין סוג העונש או מידתו,
תצורף הדעה המחמירה יותר לדעה המקילה הקרובה אליה; נחלקו הדעות לגבי החומרה של סוג
העונש או מידתו, תכריע דעת אב-בית-הדין.
81. (א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה
אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת,
ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות
לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.
(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת
על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.
(ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן
(א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.
(ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא
בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת.
82. (א) שר המשפטים יקבע את סדרי המינהל של בתי המשפט,
וימנה בהסכמת נשיא בית המשפט העליון את מנהל בתי המשפט, בין שהוא שופט ובין שאינו
שופט.
(ב) מנהל בתי המשפט יהיה אחראי בפני השר על ביצועם
של סדרי המינהל.
82א. (א) שר המשפטים, בהתייעצות עם נשיא בית המשפט
העליון, יקים, בצו, בבתי המשפט מחלקות לניתוב תיקים (להלן - מנ"ת).
(ב) שר המשפטים יקבע –
(1) את הכשירויות הנדרשות מעובדים במנ"ת;
(2) הוראות בסדרי דין שעובדי המנ"ת מוסמכים
לתת;
(3) את הכללים שעל פיהם יפעל המנ"ת.
(1) ימי הישיבות והפגרות של בתי משפט ולשכות ההוצאה
לפועל והטיפול בענינים בימי פגרה;
(2) פרסום פסקי דין של בתי משפט;
(3) אגרות שיש לשלם בבתי משפט ובמשרדי ההוצאה לפועל
והפטור מהן;
(4) דמי נסיעה ולינה ושכר בטלה של עדים שהוזמנו להעיד
בבתי משפט.
(ב) תקנות לפי סעיף קטן (א)(3) טעונות אישור ועדת
החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
84. (א) נשיא
בית המשפט העליון רשאי, באישור שר המשפטים, למנות שופט או אדם הכשיר להתמנות שופט
בית משפט שלום, לרשם של בית המשפט העליון, של בית משפט מחוזי או של בית משפט שלום.
(א1) לעניין
סעיפים 2 ו-3 לחוק-יסוד: השפיטה, יראו רשם כאילו היה שופט.
(ב) הודעה על המינוי תפורסם ברשומות ומשפורסמה אין
עוררין על המינוי.
(ג) בפרק זה –
"רשם" - מי שנתמנה רשם לפי
סעיף זה ומי שהתמנה לרשם בכיר;
"רשם בכיר" – מי שהתמנה לפי
סעיף 84א.
(2) לעניין הוראות סעיפים 5 עד 7, 9, 11 עד 14
לחוק-יסוד: השפיטה, והוראות סעיפים 5, 7א, 11, 12, 14, 15, 16א עד 24 ו-46, יראו
רשם בכיר כאילו היה שופט.
(ב) מספר
הרשמים הבכירים לא יעלה על 20 אחוזים ממספר התקנים של שופטים המכהנים בבתי משפט
השלום; שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את
המספר האמור.
85. על אף האמור בכל דין בדבר סדרי דין ונוהג בבתי
משפט אזרחיים ופליליים, יהיו לרשם הסמכויות המיוחדות האמורות בסעיפים 85א עד 90.
85א. (א) רשם בכיר רשאי לדון ולהחליט בתובענה אזרחית
שסכום התובענה או שווי הנושא במועד הגשת התובענה אינו עולה על 75,000 שקלים חדשים,
והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט
ושכר טרחת עורך דין.
(ב) על
אף הוראות סעיף קטן (א), רשם בכיר לא יהיה רשאי לדון באלה:
(1) תובענה לפיצויים בשל נזקי גוף או תובענה לשיפוי
או לפיצוי על תשלומי פנסיה, תגמולים וכל הוצאה אחרת ששולמו או שישולמו בשל נזקי
גוף, לרבות תובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975;
(2) תובענה שהוגשה בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי
חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006;
(3) תובענה אזרחית שבית משפט לענייני משפחה מוסמך
לדון בה בהתאם להוראות חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.
(1) לדרוש ראיה בכתב;
(2) ליתן פסק דין על פי צד אחד נגד אותו נתבע;
(3) לבטל פסק דין שנתן לפי פסקה (2).
87. במשפטים, בין בערכאה ראשונה ובין בערעור, שבהם
מסכימים בעלי הדין למתן פסק דין לפי נוסח מוסכם, רשאי רשם ליתן פסק דין; ורשאי רשם
ליתן פסק דין כאמור אם הסכימו בעלי הדין לגופו של ענין ולא הסכימו על סכום הוצאות
המשפט, והרשם ישום ויקבע בפסק הדין את ההוצאות האמורות.
88. רשם רשאי, על פי בקשה או מיזמתו, להורות, בהתאם
לתקנות סדר הדין, שתובענה או ערעור יימחקו מחמת חוסר מעש.
89. רשם רשאי ליתן צו עיקול זמני, ולצורך זה - צו
לאיסור השימוש במעוקל ולשימורו, ורשאי הוא לבטל צווים כאמור.
90. רשם רשאי לדון ולהחליט ולהורות ככל שיראה לנכון
בבקשות בכל ענין הנוגע לניהולו של הליך, לרבות ענינים אלה, ובלבד שבעניין שההחלטה
בו היא החלטה לפי פסקאות (6), (9) ו-(10), ידון ויחליט רשם בכיר בלבד:
(1) מתן ערובה לתשלום הוצאות המשפט, על-פי בקשה של
תובע, נתבע, מערער או משיב, או של הבא מטעמם;
(2) מתן רשות לתבוע בחזקת עני, דחיית תשלומן של
אגרות ופטור מהן;
(3) הארכת המועד להגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור;
(4) החזרת אגרות בית משפט ששולמו בטעות או מחמת
שומת-יתר או מסיבה אחרת;
(5) תשלום כסף מקופת בית המשפט;
(6) מינוי אפוטרופסים לדין;
(7) הוראות בדבר המצאת כתבי בי-דין, לרבות תחליף
המצאה;
(8) שומת שכר עדים והוצאותיהם והחיוב בהם;
(9) בקשות דחופות בנוגע לשמיעת תובענה, ערעור או
הליך אחר, הכל בכפוף להוראות סעיף 101;
(10) מינויו של מנהל חשבונות או רואה חשבון מומחים או
של מומחה אחר, במקום שיש צורך בחוות דעת או בדין-וחשבון של מומחה קודם לבירורם של
כל תובענה או הליך אחר, או לפני המשך בהם אם כבר התחיל הבירור בהם;
(11) ארכה לטעון, רשות לתקן כתב טענות, גילוי מסמכים
והצגתם ומסירת שאלונים;
(12) קביעת מועד לחקירתו הפומבית של חייב לפי פקודת
פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן - פקודת פשיטת הרגל).
91. בנוסף לאמור בסעיפים 85 עד 90 רשאי רשם לעשות
כל דבר שבסדרי דין ונוהג, שהוסמך בתקנות לעשותו; תקנות המסמיכות רשם לעשות כל דבר
שבסדרי דין ונוהג, טעונות את אישורה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
92. (בוטל).
93. (בוטל).
(1) לפי בקשתו של חייב בפשיטת רגל, ליתן צו כינוס
נכסים ולהכריז על החייב כפושט רגל;
(2) לנהל חקירות לפי סעיפים 27 עד 32, 59 ו-60
לפקודת פשיטת הרגל, וליתן צווים בהתאם להוראות אותם סעיפים.
95. פסק דין והחלטה אחרת של רשם - כמוהם כפסק דין
או החלטה אחרת של בית המשפט שבו הוא משמש רשם, והכל בכפוף לסעיף 96.
96. (א) פסק
דין של רשם של בית משפט שלום או של בית משפט מחוזי דינו, לענין ערעור, כפסק דין של
בית המשפט שבו הוא משמש רשם.
(א1) החלטה
אחרת של רשם בכיר, דינה, לעניין ערעור, כדין החלטה אחרת של בית המשפט שבו הוא משמש
רשם בכיר.
(ב) החלטה אחרת של רשם שאינו רשם בכיר ניתנת לערעור
לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד.
(ב1) על
אף האמור בסעיף קטן (ב), החלטת רשם בשאלה אם עניין מסוים הוא עניין כלכלי כמשמעותו
בסעיף 42ב או עניין כלכלי-מינהלי כמשמעותו בסעיף 42ג, אם לאו, אינה ניתנת לערעור,
ואולם החלטת רשם כי עניין מסוים אינו עניין כלכלי ניתנת לערעור אם תוצאת ההחלטה
היא שבית המשפט המוסמך הוא בית משפט שלום; אין באמור בסעיף קטן זה כדי לגרוע
מזכותו על פי דין של בעל דין לערער על החלטה כאמור במסגרת ערעור על פסק הדין.
(ג) החלטה של בית משפט שלום בערעור לפי סעיף קטן
(ב), למעט בסוגי החלטות שנקבעו בצו לפי הוראות סעיף 52(ג), ניתנת לערעור לפני בית
המשפט המחוזי, אם ניתנה רשות לכך בגוף ההחלטה או מאת בית המשפט המחוזי או אחד
משופטיו.
(ד) החלטה של בית משפט מחוזי בערעור לפי סעיפים
קטנים (ב) או (ג) על החלטה אחרת של רשם, למעט בסוגי החלטות שנקבעו בצו לפי הוראות
סעיפים 41(ג) או 52(ג), ניתנת לערעור לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך
בגוף ההחלטה, או מאת נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון
שנשיאו קבע לכך, או מאת בית המשפט העליון.
(ה) פסק דין של רשם של בית המשפט העליון ניתן לערעור
לפני בית המשפט העליון, שידון בו בשופט אחד.
97. רשם רשאי לקבוע פלוגתות מוסכמות להכרעת בית
המשפט, והוא יציין בפרוטוקול את שמות בעלי הדין או עורכי הדין שהתייצבו לפניו ואת
הפלוגתות המוסכמות כאמור, אך בלי לפגוע בסמכותו של בית המשפט לערוך את הפלוגתות
מחדש בהתאם לכתבי הטענות.
101. רשם יהיה אחראי לעריכת רשימת המשפטים שלפני בית
המשפט ולפני שופטים בלשכותיהם, לפי הנחיות נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא,
נשיא או סגן נשיא של בית משפט מחוזי או נשיא של בית משפט שלום, הכל לפי הענין,
ורשאי הוא על פי בקשת תובע או מערער, או בהסכמת בעלי הדין או עורכי הדין שלהם,
לקבוע ברשימה כל תובענה, הליך או ערעור לדיון ולהוציא לשם כך את ההודעות הדרושות.
103. כל מקום שנאמר בדין, כי מעשה פלוני או דבר
פלוני אפשר שייעשה בידי פקיד שימנה לכך בית המשפט, רשאי הרשם לעשותו.
104. הוראות סעיפים 68 עד 79ג ו-81 יחולו על רשם ועל
הדיונים לפניו בהתאם לסמכויות הנתונות לו לפי כל דין; אך רשם שאינו שופט לא יהא
מוסמך לשפיטה פלילית ולשפיטה לפי סעיף 72(א).
105. (א) הרשם
ישמש בכל סמכות שניתנה למזכיר הראשי של בית המשפט העליון, של בית משפט מחוזי ושל
בית משפט שלום וימלא כל תפקיד שניתן להם.
(ב) כל מקום שנאמר בדין, כי מסמך פלוני יוגש למזכיר
הראשי של בית המשפט, יוגש המסמך למשרד בית המשפט.
105א.
לענין אתיקה ושיפוט משמעתי של רשם עקב מילוי תפקידיו כרשם ולענין השעייתו מכהונת
רשם, דין רשם שאינו שופט כדין שופט.
106. שר המשפטים רשאי להתקין תקנות סדרי דין לערעורים
לפי פרק זה, ובכפוף להוראות פרק זה - גם תקנות הקובעות את הסמכויות והתפקידים של
הרשמים בכל הנוגע לסדרי דין ולנוהג של בתי המשפט.
"אנשי משמר בתי המשפט" –
ממונה הביטחון, הסגל הפיקודי ומאבטחי משמר בתי המשפט;
"חוק להסדרת הביטחון" – חוק
להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998;
"חוק המעצרים" – סדר הדין
הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996;
"חוק סמכויות שמירה" – חוק
סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה-2005;
"חוק העונשין" – חוק
העונשין, התשל"ז-1977;
"חפץ אסור" – כל אחד מאלה:
(1) כלי ירייה – כהגדרתו בחוק כלי הירייה,
התש"ט-1949;
(2) חומר נפץ – כהגדרתו בחוק חומרי נפץ,
התשי"ד-1954;
(3) סכין או אולר – כהגדרתם בסעיף 184 לחוק
העונשין, וכל נשק קר אחר;
(4) חומר מסוכן – כהגדרתו בחוק החומרים המסוכנים,
התשנ"ג-1993;
(5) סם מסוכן – כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים
[נוסח חדש], התשל"ג-1973;
(6) כל חפץ, לרבות בעל חיים, למעט כלב נחייה, אשר
יש בו או בשימוש בו כדי לפגוע בשלום הציבור או בסדר בבית המשפט; בפסקה זו,
"כלב נחייה" – כהגדרתו בחוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה,
התשנ"ג-1993;
"ממונה הביטחון" – מי שמונה
לפי סעיפים 106ג ו-106ו;
"נשק" – כהגדרתו בסעיף 2
לחוק סמכויות שמירה;
"סגל פיקודי" – הסגל הפיקודי
שמונה לפי סעיפים 106ד ו-106ו;
"פקודת החיפוש" – פקודת סדר
הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969;
"קצין מוסמך" – כהגדרתו
בפסקאות (2)(א), (ב) ו-(ב1)(1) להגדרה "קצין מוסמך" שבחוק להסדרת
הביטחון.
(1) להגן על השופים, הרשמים ועובדי בתי המשפט, ובכלל
זה לבצע כל פעולה הנדרשת לשם שמירה על ביטחונם, לרבות מחוץ לכותלי בית המשפט;
(2) לשמור על הסדר הציבורי ועל ביטחון הציבור בבית
המשפט, בסביבתו הקרובה ובמשרדי הנהלת בתי המשפט.
106ג. (א) מנהל
בתי המשפט, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים, ימנה ממונה ביטחון ובלבד
שלא ימונה לממונה ביטחון אלא מי שהקצין המוסמך אישר כי הוא עומד בתנאי הכשירות
הקבועים בסעיף 4(ג) לחוק להסדרת הביטחון.
(ב) ממונה
הביטחון ישמש מפקד משמר בתי המשפט ויהיה אחראי לביצוע תפקידי משמר בתי המשפט לפי
חוק זה, לאבטחת מידע מסווג המצוי ברשות בתי המשפט וכן לביצוע ההוראות לפי פרק זה.
106ד. למשמר בתי המשפט ימונה סגל פיקודי ובלבד שלא
ימונה לסגל הפיקודי אלא מי שהקצין המוסמך אישר לגביו כי הוא עומד בתנאי הכשירות
הקבועים בסעיפים 4(ג) ו-5(ב) עד (ד) לחוק להסדרת הביטחון, בשינויים המחויבים.
106ה. ממונה הביטחון רשאי להסמיך אדם למאבטח משמר
בתי המשפט, אם עמד בתנאי הכשירות הקבועים בסעיף 8(1) עד (7) לחוק סמכויות שמירה.
106ו. אנשי משמר בתי המשפט יהיו עובדי המדינה ועל
מינוים יחולו, נוסף על הוראות סעיפים 106ג עד 106ה, הוראות חוק שירות המדינה
(מינויים), התשי"ט-1959.
106ז. (א) לשם
ביצוע תפקידי משמר בתי המשפט לפי חוק זה, יהיו לאיש משמר בתי המשפט הסמכויות האלה
בבית המשפט ובסביבתו הקרובה:
(1) לתת הוראות לכל אדם המפריע לסדר הציבורי או
המתנהג באופן אלים או בניגוד להוראות הדין החלות בבית המשפט, או לכל אדם שיש חשש
סביר לגביו שינהג כאמור;
(2) לדרוש מאדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לו
תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו;
(3) לערוך חיפוש בלא צו של שופט על גופם של באי בית
המשפט, וכן בכלי רכב, במטען ובטובין אחרים בעת כניסה לבית המשפט אם הדבר דרוש לשם
שמירה על ביטחון הציבור או לצורך קיום הוראות סעיף 256 לחוק העונשין; בפסקה זו,
"חיפוש על גוף" – חיפוש על פני גופו של אדם, בבגדיו או בכליו, שאינו
חיפוש חיצוני או חיפוש פנימי כהגדרתם בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש
בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו-1996;
(4) לערוך חיפוש על גופו של האדם או בכלי הרכב גם
שלא בעת כניסה לבית המשפט ובלבד שהתעורר חשד סביר שאדם נושא עמו שלא כדין נשק, עומד
לעשות שימוש שלא כדין בנשק או שנשק המוחזק שלא כדין נמצא בכלי רכב;
(5) לתפוס חפץ אסור שהתגלה אגב החיפוש לפי סעיף זה;
חפץ שנתפס לפי פסקה זו יימסר בהקדם האפשרי למשטרת ישראל ויחולו עליו הוראות הפרק
הרביעי של פקודת החיפוש, בשינויים המחויבים;
(6) לדרוש שחפץ, שאינו דרוש לנושאו אותו שעה, יופקד
בבית המשפט כל עוד נושאו נמצא בבית המשפט.
(ב) חיפוש
על גופו של אדם לפי סעיף זה, הכרוך במגע גופני ייערך על ידי בן מינו של האדם, אלא
אם כן לא ניתן לעשות כן בנסיבות העניין ויש בדחיית החיפוש סיכון בלתי סביר לשלום
הציבור, לרבות שלומו של אדם.
(ג) אין
לדרוש מאדם לחשוף בפרהסיה חלקי גוף שבדרך כלל הם מוסתרים אלא כדי למנוע סכנה קרובה
לוודאי לשלום הציבור.
(ד) סירב
אדם להישמע להוראות איש משמר בתי המשפט לפי סעיף זה, רשאי איש משמר בתי המשפט
לפעול בדרכים אלה, ואף להשתמש בכוח סביר לשם כך:
(1) למנוע מאותו אדם כניסה לבית המשפט, למנוע הכנסה
של מטען או של טובין אחרים לבית המשפט או למנוע כניסה של כלי רכב לבית המשפט;
(2) להוציא מבית המשפט את האדם, את המטען, את
הטובין האחרים או את כלי הרכב;
(3) לעכב את אותו אדם עד לבואו של שוטר, אם יש חשש
שאותו אדם יימלט או שזהותו אינה ידועה; על עיכוב לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיפים
72 עד 74 לחוק המעצרים, בשינויים המחויבים.
106ח. (א) היה
לאיש משמר בתי המשפט חשד סביר שאדם נושא בבית המשפט או בסביבתו הקרובה נשק שלא
כדין, עומד לעשות שימוש שלא כדין בנשק או שהוא עומד לבצע עבירה העלולה לסכן את
ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה, יהיו לו סמכויות עיכוב
כנגד אותו אדם; על עיכוב לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 67(א) ו-72 עד 74 לחוק
המעצרים, בשינויים המחויבים.
(ב) היה
לאיש משמר בתי המשפט יסוד סביר לחשד שאדם עבר עבירה בת מעצר כהגדרתה בסעיף
23(א)(7) לחוק המעצרים בבית המשפט או בסביבתו הקרובה והתקיימו הנסיבות המנויות
בסעיפים 23(א)(1) או 23(א)(3) וכן בנסיבות לפי סעיף 23(ב) לחוק המעצרים, מוסמך הוא
לעצור את אותו אדם ולמסור אותו לידי שוטר בהקדם האפשרי, אך לא יאוחר משש שעות לאחר
שנעצר; על מעצר כאמור יחולו הוראות סעיפים 23(ג) ו-24 לחוק המעצרים וכן סעיף 19
לפקודת החיפוש, בשינויים המחויבים.
(ג) הורה
בית המשפט על מעצרו של אדם לפי הוראות סעיפים 13, 17 ו-21 לחוק המעצרים או הורה
בית המשפט על מאסרו המיידי של אדם עם מתן גזר הדין, מוסמך איש משמר בתי המשפט לבצע
את המעצר ולמסור אותו לידי שוטר או סוהר, לפי העניין, בהקדם האפשרי ולא יאוחר משש
שעות לאחר שנעצר.
(ד) לסגל
הפיקודי, ובהעדרו – לאיש משמר בתי המשפט הממונה על הפעלת יחידת המשמר בבית המשפט
בעת הפעלת הסמכות לפי סעיף זה, יהיו נתונות הסמכויות הנתונות לקצין הממונה לפי
סעיף 27(א) ו-(ב) לחוק המעצרים, בשינויים המחויבים.
106ט. הסמכויות הנתונות לאיש משמר בתי המשפט לפי
סעיפים 106ז ו-106ח יהיו נתונות לו, בשינויים המחויבים, גם לגבי הנהלת בתי המשפט.
106י. (א) לשם
הגנה על שופטים, רשמים ועובדי בית המשפט, כאמור בסעיף 106ב(1), יהיו לאיש משמר בתי
המשפט הסמכויות לפי פרק זה, בשינויים המחויבים, גם כשהוא מבצע פעולות אבטחה שלהם
מחוץ לבית המשפט, לרבות בעת ליווי כלי רכב.
(ב) הפעלת
הסמכויות מחוץ לבית המשפט לפי סעיף זה תיעשה, ככל האפשר, בסביבתו הקרובה של האדם
המאובטח ותוך התחשבות מרבית בצורך להגן על פרטיות הסובבים אותו.
106יא. (א) איש משמר בתי המשפט לא יעשה שימוש
בסמכויות הנתונות לו לפי פרק זה, אלא בעת מילוי תפקידו ובהתקיים שניים אלה:
(1) הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו
ולובש מדי משמר בתי המשפט בצבע ובצורה שהורה ממונה הביטחון לעניין זה, ובלבד
שהמדים כאמור אינם נחזים להיות מדי משטרה;
(2) יש בידו תעודה החתומה בידי ממונה הביטחון,
המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו, שאותה יציג על פי דרישה.
(ב) חובת
ההזדהות לפי סעיף קטן (א) לא תחול אם קיומה עלול לגרום לאחד מאלה:
(1) סיכול ביצוע הסמכות בידי איש משמר בתי המשפט;
(2) פגיעה בביטחון איש משמר בתי המשפט או בביטחון
אדם אחר.
(ג) חלפה
הנסיבה שבשלה לא קיים איש משמר בתי המשפט את חובת ההזדהות כאמור בסעיף קטן (ב),
יקיים איש משמר בתי המשפט את חובתו כאמור, מוקדם ככל האפשר.
106יב. אין בהוראות פרק זה כדי לגרוע מסמכות הקצין
המוסמך לתת הנחיות מקצועיות למשמר בתי המשפט בכל הנוגע לפעולות אבטחה פיזית
כהגדרתן בחוק להסדרת הביטחון, ולעניין זה יחולו סעיפים 10 עד 11 לחוק האמור,
בשינויים המחויבים.
(ב) כל סמכות שיפוטית שהוענקה לזקן השופטים נתונה
לנשיא בית המשפט העליון ולמשנה לנשיא בית המשפט העליון.
108. (א) שר
המשפטים רשאי להסדיר בתקנות סדרי דין את סדרי הדין והנוהג לפני בתי משפט, רשמים
ולשכות הוצאה לפועל, במידה שלא נקבעו בחוק, ובהם –
(1) כל הנוגע לערעורים, לדיון נוסף ולמשפט חוזר לפי
פרק ב', לרבות סדרי הבקשות לדיון נוסף ולמשפט חוזר ומועדי הגשתן;
(2) הארכת מועדים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג,
אף אם נקבעו בחיקוק;
(3) הטלת הוצאות משפט, הערכתן וקביעת תעריף לשכר
טרחה של עורכי דין שבית משפט או רשם רשאי להקציב להם בעד פעולותיהם לפניו;
(4) קביעת שיעורי התשלומים שרשאי בית משפט או רשם
לחייב בהם בעל דין בהליך אזרחי עבור רישום פרוטוקול הדיון, בין ידנית ובין במכשיר
הקלטה או באמצעים אחרים (להלן - התשלומים), לרבות –
(1) סוגי ההליכים בהם ניתן להטיל את התשלומים;
(2) דרכי גביית התשלומים;
(3) מועדי הטלתם של התשלומים, תוך מתן אפשרות
להטילם לפני ההליך, במהלכו או עם סיומו וכן לשנות עם סיום ההליך החלטה שניתנה קודם
לכן לענין זה;
(4) התחשבות ביכולתו הכספית של בעל הדין;
(5) קביעת אגרה מיוחדת שתיועד למימון רישום
פרוטוקולים כאמור בפסקה (4), שתשולם על-ידי בעל דין בהליך אזרחי בדרך שתיקבע
בתקנות.
(ב) תקנות לפי סעיף קטן (א)(4) ו-(5) טעונות אישורה
של ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
(1) הדן בבתי משפט אחרים או בבתי דין אחרים;
(2) המוציא ענינים מסויימים מסמכותם של בתי המשפט
שחוק זה דן בהם, או מוסר לסמכותם ענינים נוספים;
(3) הקובע לבית משפט הרכב מסויים או סדרי דין
מסויימים לדיון בענינים מסויימים;
(4) השולל זכות ערעור או מתנה לה תנאים.
(ב) רשם שכיהן ערב תחילתו של חוק בתי המשפט,
תשי"ז-1957, רואים אותו כאילו נתמנה על פי חוק זה.
משה
נסים
שר
המשפטים
