בבית המשפט
העליון
|
רע"ב 3359/17
|
לפני:
|
כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר
|
המבקש:
|
סוהייב כבהה
|
|
|
נ ג ד
|
המשיבים:
|
1. שירות בתי הסוהר
|
|
|
2. מדינת ישראל
|
בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת
(כב' השופטים י' בן-חמו) ב-עת"א 39142-11-16 מתאריך 28.03.2017; תגובת המשיבים לבקשה למתן
רשות ערעור מתאריך 29.06.2017; תשובת המבקש לתגובת המשיבים מתאריך 09.07.2017;
הודעת עדכון ובקשה לקביעת דיון מתאריך 25.01.2018; בקשה למתן החלטה מתאריך 27.06.2018
|
פקודת בתי
הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971: סע' 11ד(ב)
החלטה
|
1.
בפני בקשה
למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו) ב-עת"א 39142-11-16, במסגרתה נדחתה עתירתו של המבקש (אשר סווג בשעתו בידי גורמי שב"ס כמשויך
לאירגון הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, על-פי בחירתו) – להעבירו לאגף ללא השתייכות
ארגונית, ולשלבו במסגרת טיפולית שיקומית בבית הסוהר.
אביא להלן
את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.
רקע
2.
המבקש, אזרח
ישראלי, מרצה החל מתאריך 07.04.2009 – עונש של 11 שנות מאסר, וזאת בגין הרשעתו
בעבירות של: קשר לסייע לאויב במלחמה; חברות בהתאחדות בלתי מותרת, ומתן שירות
להתאחדות בלתי מותרת.
במסגרת פסק
הדין בערעור נקבע, בין היתר, לעניין מעשיו של המבקש, ויתר הנאשמים באותה פרשה,
כדלקמן:
"המערערים,
שהם אזרחי ישראל, קשרו קשר, כל אחד לפי חלקו שלו, לבצע פעולות עוינות נגד כוחות
הביטחון... עבדאללה הכין מטען חבלה מאולתר, ניסה לייצר כלי נשק ואף הכין סרטון
וידאו המדגים כיצד לחטוף אדם. סוהייב [המבקש – ח"מ] מצידו
נקט פעולות שונות להקמת חולייה שתפקידה היה לבצע את הפעילות העוינת. הוא גייס את
קותייבה, מוחמד והנאשם הנוסף לחוליה. הוא ערך מפגשים שונים עם קותייבה ומוחמד
לצורך קידום פעילותה של החוליה. השלושה אף הכינו מקום מסתור להטמנת כלי נשק. זאת
ועוד, לפי כתב האישום איתר סוהייב [המבקש – ח"מ] מקום אימונים של כוחות
צה"ל. סוהייב [המבקש – ח"מ] צילם את המקום ועידכן את עבדאללה כי מדובר
"ביעד ראוי לשיטתו לביצוע הפיגוע"... ק' אף הודה כי ביקש למכור לסוהייב [המבקש
– ח"מ] שני
מטעני חבלה שרכש מאדם אחר, המסוגלים להמית אדם או להזיק לו. הנה
כי כן, המעשים שביצעו המערערים הינם מופלגים בחומרתם..." (ראו: ע"פ
7430/10 פלוני ואח' נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (05.02.2012); ההדגשה שלי – ח"מ).
3.
נוכח העבירות
בהן הורשע המבקש בנסיבות ביצוען – המבקש הוגדר על ידי שב"ס כ"אסיר
ביטחוני".
4.
בתאריך
26.03.2015 המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד עתירה (להלן: העתירה
הראשונה). במסגרת העתירה הראשונה המבקש ביקש לבטל את סיווגו כ"אסיר ביטחוני", ולחילופין לשנות את שיוכו ככלול
בארגון הג'יהאד האסלאמי. המבקש עתר עוד לשלבו בטיפול במסגרת תכנית שיקומית בבית
הסוהר (ראו: עת"א 56892-03-15) .
5.
בתאריך
21.04.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט י' בן חמו) דחה את העתירה הראשונה, ואולם קבע, בין היתר, כי נפל פגם
מינהלי המצדיק התערבות בעמדתם של גורמי שב"ס לפיה המבקש איננו מתאים, לעת
הזו, לשילוב בתכנית שיקום במאסר.
6.
בתאריך
16.11.2016 המבקש הגיש לפיכך עתירת אסיר נוספת לבית המשפט המחוזי הנכבד (להלן: העתירה
השנייה). במסגרת העתירה השנייה המבקש חזר וביקש
להסיר את שיוכו הארגוני לארגון הג'יהאד האסלאמי, כך שהוא יוגדר בידי שב"ס:
"אסיר ביטחוני", ללא שיוך לארגון מסוים. בנוסף המבקש עתר שוב לשלבו במסגרת
תכנית שיקומית בבית הסוהר.
7.
בתאריך
24.01.2017 הגורמים המוסמכים מטעם המשיבים החליטו להסיר את שיוכו האירגוני של
המבקש, כך שהוא יוגדר כ"אסיר ביטחוני" – ללא שיוך לארגון מסוים.
8.
בתאריך
28.03.2017 בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט י' בן חמו) דחה את עתירתו השניה
של המבקש. במסגרת זו בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי מאחר ששיוכו הארגוני של המבקש הוסר
בידי המשיבים, נותר לדון רק בטענת המבקש לעניין העברתו לאגף ללא השתייכות ארגונית,
ולשלבו במסגרת טיפולית שיקומית במאסר.
9.
בית
המשפט המחוזי הנכבד קבע בהחלטתו כי "לא קיים אגף לאסירים
ביטחוניים ללא שיוך" (ראו: עמ' 5 להחלטה). בית המשפט המחוזי הנכבד הוסיף
לעניין שילובו של המבקש בשיקום, כי בהתאם לפקודת נציבות שב"ס 03.02.00 "כללים
ביחס לאסירים ביטחוניים" (29.09.2016) (להלן: פקנ"צ אסירים
ביטחוניים) –
על המבקש חלה חובת ההוכחה להראות כי חל אצלו שינוי בתפיסה, וכי
קיים סיכוי לשיקום בעניינו – חובה שהמבקש לא עמד בה. עוד נפסק כי העובדה שהמבקש
הורשע בביצוע עבירות חמורות במסגרת חולייה עצמאית – איננה מפחיתה, בנסיבות, מעוצמת
הסיכון הנשקף ממנו, וכי "יש בסיס לחשש" כי הקושי של כוחות הביטחון לאתר
"חוליה עצמאית" גבוה אף יותר מאשר זה הקיים לגבי "חוליה
מוכרת" (ראו: עמ' 4 להחלטה).
עוד נפסק
כי חרף כך שהמבקש הציג חוות דעת שיקומית פרטית מטעם עמותת אלאמאל, לפיה הוא מתאים לשילוב בהליך טיפולי, הרי שחוות דעתם של
שב"כ, ושל גורמי שב"ס – היא זו שקובעת האם המבקש עמד בתנאים המנויים בפקנ"צ
אסירים ביטחוניים.
בית
המשפט המחוזי הנכבד הוסיף בהחלטתו, לעניין המסוכנות הנשקפת
מהמבקש, כדלקמן:
"אסיר המחזיק
באידיאולוגיה באופן כה אדוק, כפי שעולה מנסיבות ופרטי ביצוע העבירה בהליך הפלילי
שהביאו להגדרתו כ"אסיר ביטחוני", צריך לשכנע כי ניתק עצמו מאותה
אידיאולוגיה. כל זמן שלא עשה כן ניתן לומר כי אין סיכוי לשיקום. החובה המוטלת עליו
היא להוכיח כי חל בו "שינוי בולט וממשי"... בחוות הדעת של השב"כ ישנו פירוט של מידע רלוונטי
ומחודש הקיים ברשות השב"כ אודות העותר והמתייחס לתקופת מאסרו, מידע שהתקבל
הרבה לאחר שנעצר ונגזר דינו. במסגרת המידעים קיים מידע... שיש בו כדי להשליך, לאור
תוכנו ומועדו, לגבי שאלת האידיאולוגיה... חוות הדעת של השב"כ איננה נסמכת אך
ורק על חומרת העבירות, נסיבותיהן והמניע שעמד בבסיסן אלא על בחינה עדכנית... קיימים
מידעים שהתקבלו גם בשב"כ וגם בשב"ס...." (ראו: עמ' 7-6 להחלטה; ההדגשות שלי – ח"מ).
מכאן
הבקשה שלפני.
עיקרי טענות הצדדים
10.
המבקש, באמצעות
באות-כוחו, מעלה בבקשה למתן רשות ערעור, ובתשובה שהגיש לתגובת המשיבים טענות שונות
במישור הכללי והפרטני. לשיטת המבקש, עניינו מעורר שאלה בעלת חשיבות כללית, הממוקדת
בהתאמתה של פקנ"צ אסירים ביטחוניים, לבחינת שילובם של אסירים ביטחוניים, אזרחי מדינת ישראל,
בטיפול ובשיקום במסגרת המאסר בין כותלי בית הסוהר.
לחילופין, נטען
כי עניינו של המבקש מעורר את שאלת הרף הדרוש לצורך בחינת שילובם של אסירים
שנסיבותיהם דומות לעניינו של המבקש בידי הגורמים המוסמכים מטעם המשיבים. המבקש טוען
עוד כי שב"כ איננו בעל מומחיות בתחום השיקום, וכי אין מקום לשלול שיקום של
אסירים ביטחוניים רק בשל חומרת העבירות בהן הם הורשעו. המבקש מלין גם על כך שטרם
הותקנו תקנות לבחינת בקשות אסירים ביטחוניים, תושבי, או אזרחי ישראל – להשתלב בשיקום במסגרת המאסר.
11.
המבקש מוסיף וטוען
כי החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בעניינו איננה נותנת משקל הולם לנתוניו הפרטניים,
המלמדים, לשיטתו, כי הוא שינה את עמדתו האידיאולוגית, וביניהם: חוות דעת השיקומית הפרטית
שנערכה לו, והשינויים החיוביים שחלו בו, לגרסתו. המבקש גורס עוד כי חוות דעת
שב"כ לא שקלה את מכלול נסיבותיו, וכל שנקבע בה הוא כי אין אינדיקציה לכך שחל
שינוי בתפיסותיו. לבסוף, נטען כי נוכח מאסרו הארוך של
המבקש – אין זה חריג שהוא צבר עבירות משמעת, וממילא
אין בכך כדי לשלול את שילובו במסגרת שיקומית במסגרת המאסר.
לאחרונה
(בתאריך 27.06.2018) הוא אף טען ליחס שונה המופגן כלפיו, בהשוואה לאסירים
ביטחוניים יהודים והפנה לעניין זה ל-רע"ב 3515/16 ריכטר נ'
היועץ המשפטי לממשלה (30.06.2016).
12.
המשיבים טוענים,
מנגד, כי דין העתירה להידחות על הסף, באשר היא איננה מעלה שאלה משפטית, המצדיקה
מתן רשות ערעור, בהיותה ממוקדת ביישום הדין על נסיבותיו הפרטניות של המבקש. המשיבים
מוסיפים וטוענים כי אף לגופם של דברים, לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי
הנכבד, וזאת מאחר שהמבקש לא עמד בנטל להראות, נוכח המידע הגלוי והחסוי בעניינו, כי
הוא זנח את האמונה האידיאולוגית, אשר החזיק בה בעבר, וממילא הוא לא הוכיח כי קיים
בעניינו, לעת הזו, פוטנציאל שיקומי. לשיטת המשיבים, בשלב זה אין אינדיקציה המעידה
על שינוי כלשהו שחל במבקש, ולהפך, מהתנהגותו השלילית במהלך מאסרו, נראה כי הוא לא חזר
בו מהתפיסה האידיאולוגית, אשר עמדה בבסיס העבירות בהן הורשע.
המשיבים
עדכנו עוד כי בתאריך 08.05.2017 קותייבה, שהיה שותף לביצוע
העבירות בהן הורשע המבקש – תושאל על ידי גורמי הביטחון, לאחר שחרורו ממאסר.
המשיבים מוסרים כי קותייבה אכן מסר בתשאול הנ"ל
כי חל במבקש שינוי לטובה במהלך מאסרו. המשיבים מוסיפים כי אמירה זו נבחנה בידי
גורמי הביטחון ושב"ס, ואולם למרות זאת הם לא מצאו מקום לשנות מעמדתם.
13.
למען
שלמות התמונה אני רואה לציין כי בתאריך 10.02.2016 – חברי, המשנה לנשיאה ס' ג'ובראן, דחה בקשת רשות ערעור שהגיש עבדאללה, שותף נוסף לכתב האישום בו הורשע המבקש, אשר ביקש להסיר את
המגבלות החלות עליו בשל סיווגו כ"אסיר בטחוני", ולשלבו בטיפול שיקומי
במסגרת מאסרו (ראו: רע"ב 6395/15) . בתוך כך נקבע כי אין מקום
להתערבות בשיקול דעתם של המשיבים, לפיו עבדאללה איננו מקיים את התנאים
בסעיף 4(ב) לפקנ"צ אסירים ביטחוניים
(ראו: שם, פיסקה 15).
14.
לאחר
הצגת טענות הצדדים אפנה עתה לליבון הדברים.
דיון והכרעה
15.
לאחר עיון בבקשה, בתגובת
המשיבים לה, בתשובת המבקש לתגובת המשיבה, ובחומר החסוי, שהוגש לי על-ידי המשיבים,
לפי החלטתי, במעטפה סגורה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אביא את נימוקיי
לכך מיד בסמוך.
16.
הלכה היא כי רשות
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן ככלל רק מקום בו הבקשה מגלה
שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (ראו: רע"ב 4200/16 סבן נ'
מדינת ישראל (30.05.2016); רע"ב
1196/17 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (09.03.2017)).
חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לבקשתו איצטלה עקרונית – הבקשה
שלפני איננה נמנית עם אותם מקרים חריגים, המצדיקים כי תינתן בהם רשות ערעור, וזאת גם לפי הגישה,
המרחיבה, יחסית, ביחס לאמות המידה לפיהן יש לבחון בקשות העוסקות בעתירות אסיר (ראו:
רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב
2460/17 קהמוז נ' שירות בתי הסוהר (23.04.2017)), הטעם לדבר נעוץ בכך שלא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, המבוססת
על עמדת גורמי הביטחון, וחוות דעת גורמי המקצוע בשב"ס, לפיה, לעת הזו, לא
ניתן לשלב את המבקש בטיפול שיקומי במסגרת בית הכלא. אסביר ואפרט להלן.
17.
בפסיקה נקבע כי מאסירים
ביטחוניים, שביצעו עבירות על רקע אידיאולוגי משקף בדרך כלל פוטנציאל סיכון לביטחון
המדינה בכלל, ולסיכון הסדר והמשמעת בבתי הסוהר בפרט (ראו: עע"א 1076/95
מדינת ישראל נ' קונטאר (13.11.1996); עע"א
4714/04 עמיר נ' שירות בית הסוהר (07.03.2005); רע"ב 4644/15
ראעי נ' שירות בתי הסוהר ( 15.06.2016) (להלן: עניין ראעי)). ההבחנה בין אסירים המוגדרים
"פליליים" לאסירים המוגדרים "ביטחוניים" מעוגנת בפקנ"צ
אסירים ביטחוניים, שם נקבעו מגבלות מיוחדות, אשר חלות על
אסירים ביטחוניים (ראו: רע"ב 5754/15 חטיב נ' שירות בתי הסוהר
(02.07.2017)
(להלן: עניין חטיב)).
האפשרות לשילובם של אסירים ביטחוניים
בפעילויות שיקום נעשית: "בהתאם לבחינה פרטנית לגבי נסיבותיו של כל אסיר" (ראו: רע"ב 3786/13
פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 6 (18.08.2013) (להלן: רע"ב
3786/13); ההדגשה שלי – ח"מ ועיינו: סעיף
11ד(ב) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971).
18.
סעיף 4(ב) לפקנ"צ אסירים
ביטחוניים מאפשר להסיר מגבלות מיוחדות, אשר חלות על אסירים ביטחוניים, בתנאים
המפורטים בו, וזאת אם התקיימו שני תנאים מצטברים, והוא מורה כדלקמן:
"... ניתן לאשר באופן
חריג ובהחלטה מנומקת בכתב, כליאתו של אסיר ביטחוני, בנפרד מאסירים ביטחוניים. כמו
כן, ניתן להימנע מלהטיל עליו מגבלות כגון אלה המפורטות בסעיף 1. ב' שלעיל באופן מלא
או חלקי, אם נתקיימו לגביו שני התנאים המצטברים הבאים:
(1) מדובר באסיר שלא היה חבר בארגון עוין ולא סייע לארגון עוין
עובר לביצוע העבירה או באסיר שהיה חבר בארגון עוין או סייע לארגון עוין עובר
לביצוע העבירה, ושב"כ או גורם ביטחוני אחר שעניינו של האסיר מוכר לו שוכנע,
לאחר שקיבל נתונים אודותיו מגורמי המודיעין בשב"ס, כי חל באסיר שינוי בולט וממשי וכי הוא
ניתק כל מגע, ישיר או עקיף, עם ארגון כאמור ו/או עם חברי ארגון כאמור והוא אינו
מקבל כל טובת הנאה מארגון כאמור.
(2) ניתנה חוות דעת
שב"כ או גורם ביטחוני אחר שעניינו של האסיר מוכר לו, לאחר שקיבל חוו"ד
גורמי המודיעין בשב"ס כי לא נשקפת כתוצאה מכליאתו בנפרד מאסירים ביטחוניים,
או מאי הטלת מגבלות מיוחדות עליו סכנה לפגיעה בביטחון המדינה. חוות הדעת כאמור לא תינתן אלא לגבי מי
שנתקיים לגביו כל האמור בסעיף קטן (1) לעיל" (ההדגשות שלי – ח"מ).
19.
בפסיקה
נקבע עוד כי בעניינים כגון אלו, מוקנה לנציגי המשיבים, ככלל, שיקול דעת רחב. בהקשר
לכך, ציינתי לעניין זה ב-רע"ב 3097/08 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (07.12.2008) כי בית המשפט
לא יתערב על נקלה בהחלטות גורמי שב"ס בהחלטה מעין זו, וכך התבטאתי בנושא שם:
"...
פקודת הנציבות, ובמיוחד סעיף 4 שבה, מאפשרת להתגבר אפילו על חזקה זו של מסוכנות
מוגברת המתקיימת במבקש
מעצם הרשעתו בעבירות ביטחוניות. ואולם... על פי
סעיף זה, גם ההחלטה על הסרת המגבלות המיוחדות היא החלטה שברשות, ולא בחובה, המסורה
לשיקול דעתו הרחב של השב"ס (בעקבות חוות דעת של השב"כ), ובית המשפט לא
ייכנס בנעליו של זה בהחלטה מעין זו... קביעות מעין אלה, וכן חוות הדעת החיובית הנדרשת מן
השב"כ, מעצם טבען, הן קביעות עובדתיות פרטניות המתבססות על ראיות מינהליות,
והן דורשות מעקב אחר האסיר הספציפי, היכרות עם פעילותו העבריינית בעבר ועם
אפשרויותיו לפעילות עבריינית בהווה, זיהוי של קשריו וכדומה. ברי כי בעניינים מעין
אלה, בית המשפט נעדר את כלי הבחינה הנדרשים. מטעם זה, לא על נקלה יתערב בית המשפט
בקביעותיו של השב"כ, ובהמשך – של השב"ס, בדבר פקיעת המסוכנות, או
אי-פקיעתה. זאת, בנוסף ומעבר לקביעה הכללית, התקפה גם בהקשר שלנו, כי בית המשפט... איננו מקבל את ההחלטה, אלא
אך בודק את נכונותה המשפטית ואת הימצאה בתוך, או מחוץ, למתחם הסבירות" (ראו:
פיסקה 19; ההדגשות שלי – ח"מ).
20.
במקרה
דנן, לאחר שעיינתי במידע החסוי, נושא החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לא מצאתי טעם טוב
להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, נושא העתירה, לפיה המבקש לא עמד עד כה בנטל
המוטל עליו לפי סעיף 4(ב) לפקנ"צ אסירים
ביטחוניים להראות שחל בו שינוי בולט וממשי בתפיסותיו וכי הוא
ניתק כל מגע ישיר, או עקיף עם חברי ארגוני טרור וכי איננו מקבל כל טובות הנאה
מארגונים כאמור. ככל שניתן לגלות, מצאתי כי עמדת גורמי הביטחון
בעניינו של המבקש כוללת שיקולים החורגים מחומרת העבירות בהן הוא הורשע, והיא
נלמדת, בין היתר, מהשתתפותו של המבקש בפעולות שונות בתקופת המאסר, שיש בהן כדי ללמד כי המבקש לא זנח את עמדותיו האידיאולוגיות הקיצוניות,
וממילא המסוכנות הנשקפת ממנו – לא פחתה. בשולי הדברים אעיר כי עיינתי גם ברע"ב
3515/16 הנ"ל, שאוזכר בפיסקה 11 שלעיל, ולא מצאתי בו תימוכין לטענת
ההפליה, שכן אף שם צוין כי המבקש באותה פרשה לא שולב בקבוצות טיפוליות בשל היותו
אסיר ביטחוני, מה גם שההחלטה לשחרר את המבקש שם בשחרור מוקדם בוטלה והדבר אושר
בהחלטה ברע"ב 3515/16 הנ"ל.
21.
אין
באמור לעיל – כדי לגרוע מזכותו של המבקש להגיש בקשה חדשה, אם יסבור שיש בידו
להראות כי מתקיים בו האמור בסעיף 4(ב) לפקנ"צ אסירים ביטחוניים.
22.
נוכח
כל האמור לעיל – הבקשה שבפניי נדחית.
5129371ניתנה היום, י"א
באב התשע"ח (24.7.2018).
