שיקולים בהענקת סעד זמני - עע"מ 3506/18 פלוני נ' עיריית ירושלים (5.7.2018)

בבית המשפט העליון

עע"מ  3506/18

לפני:

כבוד השופט ג' קרא

המבקש:

פלוני

                                          

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:	1. עיריית ירושלים
	2. משרד החינוך
	3. משרד העבודה והרווחה השירותים החברתיים
	4. שלווה - האגודה הישראלית לאנשים עם מוגבלויות ושילובם בחברה
	5. שק"ל  - שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים
החלטה

           בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ע' שחם) בעת"מ  9469-12-17  מיום 11.3.2018, בגדרו דחה בית המשפט את עתירת המבקש.

רקע

1.             המבקש, יליד 1999, מיוצג על-ידי אמו (אם חד-הורית), שמונתה על ידי בית משפט קמא כאפוטרופסה לדין לצורך ההליך שהתנהל בפניו.

2.             כעולה מתגובות המשיבים 3-2 לבקשה ומפסק-דינו של בית משפט קמא, המבקש אובחן על-ידי ועדת אבחון מכוח חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשכ"ט-1969 (להלן: הוועדה), בין היתר, כמתפקד ברמת פיגור שכלי קל. הוועדה קבעה דרכי טיפול במבקש שכללו טיפול חברתי-מיני, וזאת, בשל התעניינותו בתכנים מיניים והתנהגות מינית לא מותאמת מצידו (המבקש היה מעורב בשני אירועים בגינם הוגשו תלונות למשטרה ונסגרו מפאת חוסר ראיות (להלן: תיקי המשטרה)). לאחר שני סבבי טיפול במסגרת המשיבה 5 (עמותת שק״ל – שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים (להלן: שק"ל)), האירועים לא פסקו, והומלץ שהמבקש יקבל טיפול מיני בשק"ל במסגרת יחידת הפוגעים (להבדיל מיחידת הנפגעים). על כן, עקב הסיכון שהמבקש עלול להוות כלפי אחרים, הוחלט להתנות את השתתפותו בפעילויות מסוימות של המשיבה 4 (שלוה – האגודה הישראלית לטיפול באנשים עם מוגבלויות (להלן: שלוה)), המספקת יום שהות ארוך ונופשונים לתלמידי החינוך המיוחד, בקבלת טיפול זה. הגורמים המקצועיים בשלוה החליטו כי על העותר להיות בהשגחה תמידית של איש צוות. משכך, ומכיוון שנופשונים ופעילויות הכוללות לינה בשבתות הינן רגישות ויש מיעוט יחסי של אנשי צוות, נקבע כי לא ניתן לשלבו בפעילויות אלו, אך צוין כי הנושא ייבחן בשנית לאחר קבלת הטיפול הנדרש.

פסק-הדין מושא הערעור

3.             המבקש הגיש עתירה מינהלית לבית משפט קמא בגדרה ביקש להתערב בהחלטה למנוע ממנו את זכותו לשהות בשבתות במסגרת של שלוה ולהשתתף בנופשונים ובקייטנות בחופש הגדול; להורות למשיבה 1 (להלן: עיריית ירושלים או העירייה), למשיב 2 (להלן: משרד החינוך) ולשק"ל לתת טעם מדוע נכתבו דו"חות שקריים על המבקש הפוגעים במכוון בשמו הטוב; ולתת טעם מדוע הם אינם מפנים את המבקש לטיפול רגשי-חברתי-מיני.

           בית משפט קמא דחה את טענות המבקש בדבר התנכלות המשיבים לו או לאמו ונקבע כי לא נמצא להן בסיס. כן נקבע, בין היתר, כי חרף העובדה שתיקי המשטרה נסגרו, התוכן המצרפי שעולה מהם והצטברות המקרים והתלונות מצביעים על כך שקיימת ראיה מינהלית שמבססת את עמדת המשיבים 2-1 ו-5-4 שעל המבקש לעבור טיפול מיני כפוגע. על כן, בית המשפט דחה את העתירה.

האירועים לאחר מתן פסק-הדין

4.             ביום 14.3.2018 המבקש הגיש בקשה לבית משפט קמא לעיכוב ביצוע פסק-הדין כך שיעוכב ההליך הטיפולי שעל המבקש לעבור במסגרת יחידת הפוגעים. נטען כי דרכי הטיפול הללו אגרסיביים, וככל שהמבקש יתחיל בהליך הטיפולי, ייגרם לו נזק נפשי בלתי-הפיך. באותו יום דחה בית המשפט את הבקשה בציינו כי לא נכלל בפסק-הדין כל ציווי אופרטיבי.

           ביום 2.5.2018 הגיש המבקש ערעור על פסק-הדין, במסגרתו חזר וביקש להתערב בהחלטה שלא לאפשר לו להשתתף בפעילויות בשבתות ובנופשונים, לבטל את הדו"חות השקריים שנכתבו בעניינו ולהפסיק את ההתנהלות השרירותית בעניינו; להורות למשיבים 2-1 למנוע מהתלמידים בחינוך המיוחד להיחשף לתכנים פורנוגרפיים דרך טלפונים חכמים; ולהורות לשק"ל לספק טיפולים מקצועיים-חברתיים-מיניים שתואמים את האבחונים שנערכו בעניינו. המבקש חזר והלין על התנהלות המשיבים, וטען להתנכלות מצידם, להטעיה ולפגיעה בזכויותיו. בין היתר, נטען כי המבקש אינו מסוכן וכי אין להשימו בטיפול המיועד לפוגעים.

5.             מתגובת המשיבים 4-2 עולה כי לאחר מתן פסק-הדין מושא הערעור, אירעו שני אירועים נוספים בעלי אופי מיני בהם היה מעורב המבקש. אירועים אחרונים אלו הביאו לקבלת החלטה ביום 10.5.2018 להשעות זמנית את המבקש מהשתתפות ביום הלימודים הארוך עד לקבלת אבחון עדכני בעניינו (להלן: ההחלטה החדשה), אשר התקבלה בשיתוף גורמי עירייה, גורמי טיפול משלוה וגורמים מטעם המשיב 3 (להלן: משרד הרווחה). הוחלט כי לאחר קבלת האבחון העדכני תערך למבקש ועדת אבחון חוזרת, במסגרתה יקבעו דרכי טיפול מתאימות למבקש, לרבות האפשרות לשלבו מחדש ביום לימודים ארוך בשלוה.

           על רקע האמור, הוגשה ביום 22.5.2018 הבקשה שלפניי.

הבקשה שלפניי והתגובות לה

6.             במסגרת הבקשה, שהוגדרה כ"בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור", עותר המבקש כי בית משפט זה יורה למשיבים 2-1 לעמוד בחובתם להשגיח על התלמידים בחינוך המיוחד ולוודא שלא יחזיקו או ישתמשו בטלפונים חכמים (להלן: הסעד הראשון) וכי המשיבים 4-3 יאפשרו למבקש למצות את זכותו ליום לימודים ארוך במסגרת שלוה (להלן: הסעד השני). המבקש טוען, בין היתר, כי חשיפתו לתכנים פורנוגרפיים במהלך ההסעות מהווה הפרה של חובת המשיבים 2-1 להשגיח על התלמידים, וכי המשיבים התרשלו בתפקידם והטעו את בית משפט קמא. עוד נטען כי ההחלטה החדשה מביאה לאפלייתו של המבקש ושוללת ממנו את זכותו ליום לימודים ארוך, זאת בעוד שחוות הדעת של הפסיכיאטר המטפל מטעם קופת החולים מצביעה על כך שהמבקש אינו מסוכן מבחינה מינית ושהימצאותו מחוץ למסגרת המתאימה עלולה לגרום לו לנזק.

7.             המשיבים גורסים כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות. תגובותיהם יובאו להלן בתמצית.

           העירייה טוענת כי סיכויי הערעור קלושים עד בלתי קיימים; הסעד הראשון לא התבקש בבית משפט קמא וזהה לסעד המבוקש בערעור; האירועים הרלוונטיים לסעד השני אירעו לאחר מתן פסק-דינו של בית משפט קמא; מאזן הנוחות לא נוטה לטובת המבקש מששני הסעדים הזמניים המבוקשים – שהם גם צווי עשה – אין בהם כדי להשפיע על היכולת לבצע את פסק-הדין אם יתקבל הערעור; ואין זיקה בינם לבין הסעדים המבוקשים בערעור. עוד לטענתה, הרחקת המבקש מיום לימודים ארוך נועדה להגן על התלמידים האחרים, ומכאן שהאינטרס הציבורי מחייב אף הוא את דחיית הבקשה.

           המשיבים 3-2 חוזרים על טענות העירייה ביחס לקרות האירועים לאחר מתן פסק-הדין ומדגישים כי אין להיעתר לבקשה לסעד זמני שמשמעותה היא התערבות בשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים. עוד הם מציינים כי ניסיונות לקדם פתרונות טיפוליים לא צלחו מכיוון שאמו של המבקש לא הגיעה עמו לאבחון במועד שתואם עמה, וכי למבקש עומד סעד חלופי – פנייה למחלקה לשירותים חברתיים בירושלים לצורך מימוש שעות חונך בביתו בשעות אחר-הצהריים כמסגרת חלופית ליום הלימודים הארוך. שלוה חוזרת על טיעוני העירייה ביחס לקרות האירועים לאחר מתן פסק-הדין וכי לסעד השני אין זיקה לפסק-הדין, ועל טיעוני המשיבים 3-2 ביחס להתנהלות אמו של המבקש סביב אבחונו ועל הצורך בהגנה על התלמידים האחרים.

8.             לנוכח תגובות המשיבים, ועל מנת להביא לקידומו של ההליך הטיפולי לו המבקש זקוק, ביום 18.6.2018 המלצתי לאמו של המבקש להתייצב עמו בהקדם האפשרי לאבחון, מבלי שהדבר יהווה הסכמה מצידה לאפיק טיפולי מסוים, ותוך הפניית תשומת ליבה לאפשרות לפנות בבקשה למימוש שעות חונך כחלופה ליום הלימודים הארוך, עד להשלמת הליכי האבחון.

           ביום 24.6.2018 התקבלה תגובת המבקש, באמצעות אמו, בה הובהר כי בעקבות המלצת בית המשפט, אמו של המבקש התייצבה עמו לבדיקה אצל הפסיכיאטר המטפל לצורך קבלת חוות דעת עדכנית, אשר צורפה לתגובה. הפסיכיאטר המטפל שב וחזר על החשיבות שבהחזרת המבקש למסגרת של יום לימודים ארוך ועל כך שהוא לא התרשם שהמבקש מסוכן מבחינה מינית. עוד נטען בתגובה כי אבחון שייערך על-ידי שק"ל יהיה נגוע בניגוד עניינים, ומשכך התבקש שוב כי בית משפט זה יורה על החזרתו של המבקש למסגרת של יום לימודים ארוך, ונאמר כי המבקש יוכל לעבור אבחון במסגרת "אובייקטיבית".

דיון והכרעה

9.             לא נעלמו מעיני הנסיבות הייחודיות של המקרה שלפנינו, אלא שלא ניתן להורות על הסעד המבוקש, ודין הבקשה להידחות.

           כידוע, בקשה למתן סעד זמני או לעיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור על עתירה מנהלית, תבחן על-פי הכללים שנקבעו לעניין זה במשפט האזרחי. רק במקרים חריגים ייעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני, מקום בו המבקש מראה שמתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים – סיכויי ערעורו טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובתו (עע"מ 3655/17 אגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות,  בפסקה 10 (‏26.6.2017); עע"מ 7101/10 ‏יסודות צור בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל – מחוז ירושלים,  בפסקה 6‏ (10.3.2011)).

           בענייננו, לא מתקיימים התנאים המצדיקים היעתרות לבקשה.

10.          הסעד המרכזי שהתבקש הוא החזרת המבקש למסגרת של יום לימודים ארוך בשלוה. כמפורט בהרחבה לעיל, ההחלטה על הפסקת השתתפותו של המבקש בפעילות זו התקבלה לאחר שניתן פסק-דינו של בית משפט קמא, והיא חורגת מגדרי העתירה המקורית ומהערעור. על המבקש היה לעתור נגד ההחלטה החדשה במסגרת עתירה חדשה, ומכאן הקושי להידרש לבקשתו במסגרת הליך זה. אוסיף ואעיר לגופם של הדברים כי הסעדים המבוקשים הם בבחינת סעד מסוג "צו עשה", הבא לשנות את המצב הקיים. זאת, בניגוד לתפקידו המרכזי של הסעד הזמני, שהוא דווקא לשמר את המצב הקיים (עע"מ 5582/11 נאות דברת פיתוח ובניין בע"מ נ' עיריית רחובות,  בפסקה 9 (‏27.10.2011) (להלן: עניין נאות דברת); עע"מ 7143/15 זמר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון,  בפסקה 7 (7.1.2016)). צו מסוג זה יינתן במסגרת דיון בעתירה מינהלית בנסיבות חריגות בלבד, והדברים נכונים ביתר שאת כאשר מתבקש סעד זמני עד להכרעה בערעור על עתירה מינהלית (עניין נאות דברת, בפסקה 9; עע"מ 1113/18 חנן נ' מדינת ישראל- משרד התחבורה והבטיחות בדרכים,  בפסקה 9 (29.3.2018); רע"א 2047/16 חברת אולמי אחים סעיד אל – דהאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ,  בפסקה 12 (‏11.4.2016)).

           בנסיבות המקרה שלפניי, אין מקום להורות על שינוי המצב הקיים בדרך של השבת המבקש ליום הלימודים הארוך. זאת, בפרט כאשר ההחלטה על השעייתו התקבלה על-ידי הגורמים הטיפוליים המקצועיים ובנסיבות בהן היא ניתנה, וברי כי ביסוד ההחלטה ניצב הצורך במניעת הישנות סוג המקרים בהם נטען כי המבקש היה מעורב והרצון להגן על שלומם של יתר החניכים.

11.          אם כן, אופיים וטיבם של הסעדים שהתבקשו לא מאפשר את ניתנתם, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. גם לא ניתן לומר שמאזן הנוחות מצדיק להיעתר לבקשה. עם זאת, מצאתי להוסיף מספר מילים ביחס לסיכויי הערעור, שכן אלו אינם טובים, בלשון המעטה. המבקש שב וחוזר על טענותיו להתנכלות ולהטעיה מצד המשיבים וטוען כי אין בסיס לטענה לפיה המבקש מסוכן מבחינה מינית. עניינו של המבקש נבחן בקפידה על-ידי בית משפט קמא, שדחה את הטענות להתנכלות מצד המשיבים, ומצא כי קיים ביסוס להחלטת הגורמים המקצועיים לפיה על המבקש לעבור טיפול מיני כפוגע. לא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטה מעין זו.

           מתגובות המשיבים לעתירה ניכרת הנכונות לסייע למבקש ולאמו, לממש את זכויותיו של המבקש ולשלבו הן בהליכים הטיפוליים והן במסגרות החברתיות להם הוא זקוק. ויודגש, מתגובת המשיבים 3-2 עולה כי המשיבים לא שוללים את האפשרות שהמבקש ישולב מחדש ביום הלימודים הארוך בשלוה, אך בטרם יקבעו דרכי הטיפול המתאימות למצבו יש לקבל אבחון עדכני ולערוך למבקש ועדת אבחון חוזרת (הוסבר כי ועדת האבחון האחרונה שנערכה למבקש הייתה במהלך שנת 2015). בנסיבות אלה, בית המשפט שב וממליץ לאמו של המבקש להגיע עמו לאבחון הנדרש ולשקול את עמדתה ביחס לדרכי הטיפול שהומלצו על ידי הגורמים המקצועיים, והכל במטרה להיטיב עם המבקש ולקדם את הטיפול בענייננו.

12.          סוף דבר, הבקשה לסעד זמני בערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 ניתנה היום, ‏כ"ב בתמוז התשע"ח (‏5.7.2018).