בבית המשפט העליון
|
רע"א 4111/18
|
לפני:
|
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
|
המבקשת:
|
ארשמר בע"מ
|
|
|
נ ג ד
|
המשיבה:
|
מועצה מקומית כפר כנא
|
בקשת רשות
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.4.2018 בע"א 43103-10-17
שניתן
על-ידי כבוד השופטים ע' הוד, ע' טאהא ור' גלפז מוקדי
|
חקיקה שאוזכרה:
פקודת המסים (גביה): סע' 12ט(א)
תקנות המסים (גביה) (קביעת הוצאות
שהוצאו בנקיטת אמצעי אכיפה), תשנ"ג-1993: סע' 1
החלטה
|
1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.4.2018 (ע"א 43103-10-17, השופטים
ע' הוד, ע' טאהא ו-ר'
גלפז מוקדי). פסק
הדין נסב על ערעור וערעור שכנגד שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת מיום
15.7.2017 (ת"א 29578-04-10, השופט הבכיר ש' סרחאן).
העובדות הרלוונטיות וההליכים
הקודמים
2. המבקשת, חברת ארשמר בע"מ (להלן: ארשמר), היא
חברה פרטית שעסקה במהלך התקופה הרלוונטית במתן שירותי גביה לרשויות מקומיות ברחבי
הארץ. בשנת 2003 זכתה ארשמר במכרז למתן שירותי גביה של המשיבה, המועצה המקומית כפר
כנא (להלן: המועצה). בהתאם לכך, ביום 1.9.2004 נחתם בין
ארשמר והמועצה חוזה (להלן: החוזה), שהוארך בהמשך ב-16 חודשים נוספים
החל מיום 1.9.2005. החוזה כלל, בין היתר, הוראות שעניינן שיעורי עמלות שלהן תהיה ארשמר זכאית בגין
פעולתה. סעיף 4 לנספח ב' לחוזה קבע כי בנוסף לעמלה שלה תהיה זכאית ארשמר, היא אף
תהיה זכאית "לקבל בגין ביצוע פעולות אכיפה את הסכומים ו/או ההוצאות כמפורט
בנספח ג'". בהמשך לכך, סעיפים 10-1 לנספח ג' פירטו את העמלות המגיעות לארשמר
בגין ביצוע פעולות אכיפה, וסעיף 12 לנספח ג' לחוזה קבע כדלקמן:
"חייב שכנגדו ננקטה פעולת גביה הכרוכה
בעמלות כמפורט בס"ק 10-1 לעיל ופונה לרשות המזמינה לשם תשלום/הסדרת חובו אזי
הוא יחויב להציג בפני הרשות המזמינה, כתנאי מקדמי לגביית החוב ממנו או לביצוע הסדר
עימו, אישור מאת הקבלן כי שילם בגין הפעולות הנ"ל את העמלות ישירות לקבלן או
לחילופין, בהיעדר אישור שכזה תפעל הרשות המזמינה לגבות מהחייב את העמלות, המפורטות
לעיל ולהעבירם מיידית לידי הקבלן. כל זאת תוך שימוש בחשבוניות שיוקצו לה ע"י
הקבלן".
3. בטרם חלפה תקופת ההארכה של החוזה הודיעה
המועצה לארשמר על סיום ההתקשרות ביניהן החל מיום
15.7.2006, וזאת מאחר שלטענתה ארשמר לא עמדה ביעדי הגביה שנקבעו בחוזה.
בעקבות זאת התגלע בין הצדדים סכסוך כספי וארשמר הגישה תביעה נגד המועצה לבית משפט
השלום על סך של 1,758,000 שקלים.
4. בהליך שהתקיים בין הצדדים הועלו טענות
רבות. בקשת רשות הערעור דנן מתמקדת אך בטענת ארשמר לפיה המועצה חייבת לה סכומים
עבור ההוצאות הכרוכות בצעדי האכיפה שננקטו נגד החייבים, ולכן המשך הדברים יתמקד
בכך בלבד. בקצרה ייאמר, כי עמדתה של ארשמר בעניין זה היא שעל המועצה לשלם לה
במישרין את העמלות בגין הוצאות אלו, ואילו עמדתה של המועצה היא שעל-פי החוזה על
ארשמר לגבות את העמלות בגין ההוצאות מן החייבים עצמם במסגרת פעילות הגביה. ככלל,
מחלוקת זו נסבה על הפרשנות הראויה להוראות החוזה.
5. בית משפט השלום קיבל חלק מטענותיה של
ארשמר ובהמשך לכך חייב את המועצה לשלם לה סך של כ-567,000 שקלים. באשר לסוגיית
ההוצאות בגין פעולות האכיפה, בית משפט השלום קבע כי פרשנותו של החוזה תומכת במסקנה
לפיה ככלל המועצה אינה חייבת לשלם לארשמר עבור ביצוע פעולות אכיפה. בית משפט השלום
קבע בהקשר זה כי נספח ג' מסדיר את הסכום המקסימלי של העמלות בגין הוצאות האכיפה
שארשמר רשאית לגבות מהחייבים, וכי על-פי האמור בו רק במקרה שבו המועצה הורתה
לארשמר להפסיק הליך גביה שהאחרונה החלה בביצועו תהיה המועצה חייבת בתשלום העמלות
בגין הוצאות האכיפה שננקטו בהליך. לצד זאת, בית משפט השלום הכיר בזכאותה של ארשמר
לתשלום עמלות בעבור הוצאות האכיפה בסכום של 45,000 שקלים בהתאם להסכמת הצדדים
בעניין זה במסגרת הארכת תוקפו של החוזה.
6. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגשו
ערעור מטעם ארשמר וערעור שכנגד מטעם המועצה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור
המועצה באופן חלקי ודחה את ערעורה של ארשמר. בכל הנוגע לטענה בדבר הזכאות לעמלות
בגין הוצאות האכיפה קבע בית המשפט המחוזי כי פרשנותו של בית משפט השלום לחוזה לפיה
ככלל אין המועצה חייבת בתשלום העמלות בגין הוצאות האכיפה, מקובלת עליו. באשר ללשון
החוזה, בית המשפט המחוזי קבע כי בניגוד לסעיף בחוזה שבו מעוגנת התחייבותה המפורשת
של המועצה לשלם לארשמר עמלות בגין פעולות הגביה, סעיף 4 לנספח ב' לחוזה שדן בעמלות
בגין הוצאות האכיפה אינו כולל התחייבות של המועצה לתשלום אלא מכיר אך בזכותה של
ארשמר לקבלת הסכומים, מבלי לקבוע במפורש מי יישא בהם. בהמשך לכך, קבע בית המשפט
המחוזי כי מעיון בהוראות החוזה והנספחים שנכרתו בין הצדדים עולה באופן שאינו משתמע
לשתי פנים כי אומד דעתם של הצדדים היה שהמועצה לא תצטרך לשלם מקופתה כספים בעבור
הוצאות האכיפה, מלבד במקרים חריגים כאשר מקורה של אי-הגביה במעשה או במחדל של
המועצה.
בקשת רשות הערעור
7. כאמור לעיל, בקשת רשות הערעור של ארשמר
מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לשאלת זכאותה להיפרע מן
המועצה את העמלות בגין הוצאות האכיפה. ארשמר טוענת כי קביעתו של בית המשפט המחוזי
לפיה עליה לגבות את העמלות בגין הוצאות האכיפה מהחייבים, ולא מהמועצה, מבטאת
פרשנות שגויה של החוזה ונספחיו, אינה תואמת את לשונם, יוצרת חבות בלתי חוקית ובלתי
ישימה של החייבים ישירות כלפיה ואף סותרת את תקנת הציבור. באופן יותר ספציפי,
ביקשה ארשמר להסתמך על פסיקתו של בית משפט
זה שאסרה על שימוש בחברות גביה פרטיות לצורך גבייתם של תשלומי חובה (בהפנייה לבג"ץ 4113/13
לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים נ' שר הפנים (26.3.2018) (להלן: עניין הארגונים הכלכליים)). לשיטתה של ארשמר, יש לקבל את בקשתה מאחר שזו מעלה שאלה
משפטית עקרונית, כמו גם משום שאלמלא כן עלול להיגרם לה עיוות דין.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי
דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. כידוע אמת המידה לקבלת בקשת רשות
ערעור ב"גלגול שלישי" היא מחמירה ונדרש קיומה של שאלה משפטית עקרונית
החורגת מעניינם של הצדדים או חשש שדחיית הבקשה יגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ'
מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי
מתקיימים התנאים לקבלת הבקשה. על אף ניסיונה של ארשמר לשוות לבקשה נופך עקרוני,
הבקשה נסבה בעיקרה על קביעותיהן העובדתיות של הערכאות הקודמות בנוגע לפרשנותו
וליישומו של החוזה הקונקרטי שנכרת בין הצדדים. הטענות הרלוונטיות לכך נבחנו לעומקן
והוכרעו על ידי שתי הערכאות הקודמות, תוך יישום ההלכה הפסוקה בעניין פרשנות חוזים,
ואיני סבורה כי יש מקום לדון בהן בגלגול שלישי.
9. למעלה מן הצורך, אציין כי העמדה העקרונית
שהובעה בעניין הארגונים הכלכליים נסבה על שימוש בחברות גביה פרטיות בכלל, מבלי
להידרש באופן ספציפי לסוגיה של גבית תשלום בעבור הוצאות האכיפה עצמן. מכל מקום,
כניסתו לתוקף של פסק דין זה הושעתה לשנה, ואף ברור כי הוא אינו חל באופן
רטרואקטיבי. עוד ניתן להפנות, בכל הנוגע לטענות בדבר קושי חוקי לכאורה שמתעורר
לנוכח פסקי הדין של הערכאות הקודמות, לסעיפי החוק הרלוונטיים העוסקים בחובה המוטלת
על סרבן של תשלום מס לשאת בהוצאות שהוצאו בקשר לנקיטת אמצעי אכיפה (ראו: סעיף
12ט(א) לפקודת המסים (גביה) ותקנה 1 לתקנות המסים (גביה)
(קביעת הוצאות שהוצאו בנקיטת אמצעי אכיפה), התשנ"ג-1993).
10.
סוף דבר: הבקשה נדחית. מאחר שלא התבקשה
תגובת המשיבה אין צו להוצאות.
5129371 ניתנה היום, י"ט בתמוז התשע"ח
(2.7.2018).
