בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
|
בג"ץ 5586/18
|
העותרים:
|
1. שלמה שובל
|
2.
אביב דפנה
|
|
3.
יוסף מכוריש
|
נ ג ד
|
המשיבים:
|
1. בית הדין הארצי
לעבודה
|
2.
חב' בטחון שרותים אבידר בע"מ
|
עתירה
למתן צו על תנאי
|
חקיקה שאוזכרה:
חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951: סע' 2(ב),
16
פסק-דין
|
1. עניינה של
העתירה בבקשת העותרים לבטל חלק מפסק הדין החלקי של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע
54650-09-16 (השופטים ל'
גליקסמן, ח' אופק גנדלר וא' סופר, ונציגי הציבור גב' ר'
בנזימן ומר ד' קמפלר) מיום 20.6.2018,
בגדרו דחה בית הדין את ערעורם של העותרים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה
בתל אביב בת"צ 46238-03-13 (השופט הבכיר י'
לובוצקי).
2. העותרים,
אשר עבדו בחברת בטחון שרותים אבידר בע"מ (להלן: החברה) כפקחי
תנועה בתקופות שונות בין השנים 2007-2012, הגישו לבית הדין האזורי לעבודה בקשה
לאישור תובענה ייצוגית נגד החברה, במסגרתה טענו לפגיעה בשכר עובדי החברה.
הבקשה
התייחסה לשלוש עילות: האחת – מתן פיצוי חלקי
בלבד עבור ביטול משמרות; השניה –
ייחוס מלאכותי של חלק גדול משכר העובדים לדמי הבראה, באופן הפוגע בהפקדות
הסוציאליות ובתשלום עבור שעות נוספות; והשלישית –
תשלום שכר חלקי בלבד עבור עבודה במשמרות לילה.
בהקשר אחרון
זה, נטען בבקשה כי החברה נהגה לשלם לעובדיה שכר בגין משמרות לילה רק בגין שעות עבודה
שבוצעו בין השעות 22:00 ל-05:00, בעוד שעבור עבודתם בין השעות 20:30 עד 22:00 –
אשר הוגדרה אף היא כ"משמרת לילה" –קיבלו העובדים שכר עבודה רגיל.
3. במהלך
הדיון בבקשה, ויתרו העותרים על טענותיהם בקשר לעילה הראשונה. משכך, דנו החלטותיהם
של בתי הדין רק בשתי העילות האחרונות. בית הדין האזורי דחה את הבקשה ביחס לשתי
העילות, ואילו בית הדין הארצי סבר שיש לקבלה רק ביחס לעילה השניה, בעוד שיש לדחותה
ביחס לעילה השלישית.
העתירה
שלפנינו מתמקדת אפוא רק בטענות העותרים בזיקה לדחיית בקשתם לאישור תובעה ייצוגית
ביחס לעילה השלישית, היא העילה של תשלום שכר חלקי בלבד עבור משמרות לילה.
4. שכרם של
פקחי התנועה העובדים בחברה נקבע בחוזה ההעסקה כך:
"העובד
יקבל שכר התחלתי בסך של 23 ש"ח לשעה במשמרת יום. העובד יקבל שכר התחלתי בסך
של 35 ש"ח לשעה במשמרת לילה"
בחוזה
ההעסקה לא הוגדר מהי "משמרת לילה".
5. בפועל,
לטענת העותרים, שילמה החברה את השכר הנקוב עבור משמרת לילה בגין שעות העבודה
שבוצעו בין 22:00 ל-05:00. לטענת העותרים, משמרת הלילה מתחילה בדרך כלל בשעה
20:30, ועל כן הם זכאים לתשלום בגין שכר לילה החל מתחילת המשמרת.
מנגד,
החברה טענה כי על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן:
החוק), העובדים לא זכאים לתשלום בגין שכר לילה קודם
לשעה 22:00, וכי היא הביאה לידיעת העובדים את מדיניותה בעניין זה. לראיה הגישה
החברה טופס המבהיר מדיניות זו, שהאמור בו אושר על ידי עובדים רבים בחתימתם.
6. בית הדין
האזורי דחה את בקשת העותרים, תוך שקבע כי היא אינה מתאימה להיות מוגשת כתובענה
ייצוגית. זאת מהטעמים הבאים: העותרים לא פנו ל"ארגון היציג" במקום
עבודתם קודם להגשת הבקשה; קיים "הסכם מיוחד" ו"הסכם אכיפה"
שלפיהם תפקידו של ארגון העובדים לשמור על זכויות פקחי התנועה, ועל כן קבלת הבקשה
עשויה להחליש את ארגון העובדים; תביעותיהן של חברי הקבוצה דורשות בירור פרטני;
התביעות של חברי הקבוצה אינן שוות בסכומן, ולכן נדרש נטל ראייתי משמעותי יותר, בו
לא עמדו העותרים.
7. העותרים
ערערו על החלטה זו לבית הדין הארצי. במסגרת הדיון בערעור הסכימו הצדדים, בהמלצת
בית הדין, לפצל את הדיון לשניים, כך שבשלב ראשון יכריע בית הדין בשאלה האם העילות
"מתאימות להתאשר במסגרת בקשת הכרה בתובענה ייצוגית", כלשון הכתוב בפסק
דינו של בית הדין הארצי, ורק אם ייקבע שהעילות מתאימות, העניין יועבר, בשלב שני,
לוועדת אכיפה, לנוכח הצהרתה של ההסתדרות על נכונותה לפעול לאכיפת זכויות העובדים
ככל שייקבע שאלו מתאימות לאכיפה רוחבית.
8. כאמור, בית
הדין הארצי דחה את הערעור ביחס לעילה הרלוונטית לענייננו, תוך שקבע, ביחס אליה, כי
אין ראוי לאשר את הבקשה כתובענה ייצוגית.
צוין, כי
בעוד שסעיף 1 לחוק מרחיב את הגדרת "עבודת לילה", כך שזו תכלול גם עבודה
שרק שעתיים ממנה הן בטווח השעות שבין 22:00 ל-06:00, לא חייב המחוקק תשלום שכר
גבוה יותר או גמול שעות נוספות בגין כל עבודת לילה, אלא רק קיצר את אורכו של יום
העבודה לצורך תשלום שעות נוספות, לפי סעיף 2(ב) לחוק.
בית הדין
הארצי הוסיף וקבע, כי בנסיבות העניין הסדר התשלום לעותרים אף מיטיב ביחס לדין החל,
שכן השכר השעתי הגבוה יותר עבור עבודת לילה משולם החל מהשעה 22:00 ולא מקץ שבע
שעות עבודה, כקבוע בסעיפים 2(ב) ו-16 לחוק.
יתירה
מזאת, הודגש כי מאחר שאין עומדת לעותרים זכות מכוח החוק לקבלת גמול שעות נוספות
החל מהשעה 22:00, עניינה של התובענה אינו אכיפת חוקי מגן אלא היחסים החוזיים בין
הצדדים. בנסיבות אלה, ומשקיימת עמימות בלשון החוזה באשר לטווח השעות של משמרת
לילה, נדרש בית המשפט לאומד דעת הצדדים,
וקבע כי זה אינו תומך בהכרח בקבלת פרשנות העותרים.
בהקשר זה,
נקבע, בין היתר, כי עמדתם של העותרים מבקשת לאמץ אל תוך הסכם ההעסקה רק חלק מהוראות
החוק "ובכך לשבש את איזוניו הפנימיים" וזאת "ללא עוגן מספיק בתבנית
החוזית".
9. נגד החלטה
זו הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה; היא העתירה שלפנינו.
10. בעתירתם
טענו העותרים, כי התערבותו של בית משפט זה בהחלטת בית הדין הארצי מוצדקת בשל כך
שזו אינה מתיישבת עם ההיגיון הסביר, וגורמת "עוול למאות עובדים
מוחלשים".
לטענתם,
קביעתו של בית הדין הארצי – לפיה הסכם ההעסקה הוא "עמום" ועל כן יש
להידרש לאומד דעת הצדדים – אין לה על מה שתסמוך, שכן לשון ההסכם תומכת באופן ברור,
לשיטתם, בפרשנות לפיה יש לשלם לעובדים שכר לילה מתחילת המשמרת, אף לפני השעה
22:00.
כן נטען
כי בית הדין האזורי לא איפשר לחקור באופן מלא את העובדים שהגישו תצהירים בעניין
הסכם ההעסקה. עוד נטען, כי קביעת בית הדין הארצי לפיה הפרשנות המוצעת על ידי העותרים
משבשת את האיזונים הקבועים בחוק היא "ריקה מתוכן", כלשון העותרים, שכן
אין מניעה שבקשתם תתייחס רק לסעיפים הרלוונטיים מתוך החוק, התומכים בעמדתם.
אשר
לקביעה כי ההסדר הקבוע בהסכם ההעסקה מיטיב ביחס להסדר הקבוע בחוק, נטען כי הסדר זה
נקבע בהתאם לתנאי שוק העבודה בתחום.
11. לאחר שעיינתי
בעתירה ובנספחיה, אני סבור כי דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.
12. הלכה ידועה היא
כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. התערבות
בית משפט זה בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה תיעשה במקרים חריגים בלבד, אשר בהם
נפלה טעות משפטית מהותית או כאשר שיקולי הצדק מחייבים התערבותו של בית משפט זה (ראו
בג"ץ 3799/18 אלי לנקרי נ'
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (4.6.2018)).
המקרה הנדון
אינו נמנה בגדר מקרים חריגים אלו. טענותיהם של העותרים כולן הן טענות ערעוריות באופיין,
שאין מקומן להתברר בבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. השאלה המשפטית העומדת
במוקד העתירה קשורה לנסיבות העובדתיות הקונקרטיות של העסקת עובדים על ידי החברה,
ובניגוד לנטען על ידי העותרים, אינה שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב, החורגת מעניינם
האישי של העותרים.
13. אף לגופם של
דברים, איני סבור כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, המנומק היטב.
מצאתי טעם רב בקביעת בית הדין הארצי לפיה יש לפרש את החוק כמכלול, תוך הצבעה על
האיזונים שעורך החוק בין הרחבת הגדרת המונח "עבודת לילה" לבין קביעת
הגמול בגין עבודה בשעות נוספות בשעות הלילה.
מקובלת
עליי אפוא מסקנתו של בית הדין הארצי לפיה לא ניתן לעגן את הפרשנות אותה מציעים
העותרים בהוראות החוק, ואף בחינת אומד דעת הצדדים אינה תומכת בטענתם, וממילא אין
מקום לאשר את בקשתם לתובעה ייצוגית.
14. לנוכח כל
האמור, אנו דוחים את העתירה. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג באב התשע"ח
(25.7.2018).
5129371
