בבית המשפט העליון
|
רע"פ 9017/16
|
המבקש:
|
פלוני
|
נ ג
ד
|
המשיבה:
|
מדינת
ישראל
|
בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים
(כב' השופטים ר' יעקובי, ע' כהן וע' זינגר) בע"פ 18872-03-16 מיום
2.11.2016
|
תאריך הישיבה:
|
כ"א בסיון
התשע"ח
|
(4.6.2018)
|
כתבי עת:
יגאל מרזל, "פסלות שופט: האתגר של", ספר
שטרסברג-כהן, (א' ברק, י' זמיר, א' כהן,
מ' סבוראי וא' עפארי עורכים, 2017) 229
חקיקה שאוזכרה:
חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982: סע'
148, 233
חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984: סע'
77א, 77א(ג)
חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, תשס"ב-2002
החלטה
|
לפנינו
בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי, ע' כהן וע' זינגר) שבגדרו נדחו ערעורים שהגישו המבקש והמשיבה על הכרעת הדין
של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ) וגזר הדין של בית
משפט זה (כב' השופט ד"ר א' גורדון).
עיקרי העובדות וההליכים
1.
נגד המבקש הוגש כתב
אישום שייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. לפי עובדות כתב האישום, ביום
19.6.2011 עת הגיעה חוקרת פרטית מטעם גרושתו לדירתה של האחרונה (להלן: החוקרת והדירה), דחף המבקש את החוקרת על מנת למנוע את כניסתה למעלית ולאחר
מכן תקף אותה באגרופים ובמכות לעבר הראש, המרפק והכתף ואף הניף מוט לעבר ראשה עד
שנעצר על ידי אדם אחר שנכח במקום. כתוצאה מהאירוע נגרמו לחוקרת המטומה בזרוע ימין,
ושריטות, נפיחות ואדמומיות באוזן ימין.
2.
בתום הליך ההוכחות קבע בית משפט
השלום מועד לשימוע הכרעת הדין, שבהמשך נדחה כמה פעמים. ביום 29.3.2015, אחד המועדים
שנקבעו לשימוע האמור, פנה עורך דין דוד ברהום (להלן: עו"ד ברהום) – שלא
ייצג את המבקש – לבית המשפט וציין כי המבקש ביקש ממנו לפעול להחלפת הסניגור שמונה לו
מטעם הסניגוריה הציבורית (שלא נכח באולם אותה עת). בפרוטוקול אותו דיון נכתב כי
"ביהמ"ש אמר לעו"ד שמוטב שלא ייכנס לעניין זה" (להלן: הדיון מיום 29.3.2015). למחרת הדיון, הגיש המבקש תלונה
לנציבות תלונות הציבור על שופטים נגד כב' השופט י' מינטקביץ ובה
טען, כעולה מההחלטה בתלונה זו, כי בתגובה לפניית עו"ד ברהום בדיון מיום
29.3.2015 השיב בית המשפט: "יש לי הצעה אליך אל תיכנס למיטה החולה הזו"
(להלן: התלונה). ביום 31.3.2015 הגיש המבקש בקשה
לתיקון פרוטוקול הדיון כך שישקף את גרסתו האמורה באשר לדברי השופט והתנהלותו באותו
דיון. כן ביקש לפסול את השופט נוכח דעתו השלילית על המבקש (להלן: בקשת הפסלות).
3.
ביום 4.4.2015 דחה
בית משפט השלום (כב' השופט י' מינטקביץ) את
הבקשה. אשר לתיקון הפרוטוקול, צוין בהחלטה כי המבקש יוצג על ידי ארבעה סניגורים
מטעם הסניגוריה הציבורית וכי בתגובה לפנייתו של עו"ד ברהום בנושא הייצוג נאמר
"שמוטב שלא יכניס עצמו למיטה הזו" (ולא "מיטה חולה", בניגוד
לטענת המבקש) – אמירה שכוונה להחלפות הייצוג המרובות בהליך, ולא למבקש עצמו. מטעם
זה נקבע כי יש לדחות אף את בקשת הפסלות שהגיש המבקש נגד המותב היושב בדין (בהמשך
לכמה בקשות פסלות שהוגשו מטעמו בהליך זה), וזאת גם בשל כך שההליך קרוב לסיומו
ושימוע הכרעת הדין מתעכב אך בשל התנהלות המבקש.
4.
בהכרעת דין מיום
19.4.2015 הרשיע בית משפט השלום (כב' השופט י' מינטקביץ) את המבקש
בעבירה שיוחסה
לו. נקבע כי עדות החוקרת לצד עדותו של אדם נוסף שנכח באירוע נושא כתב האישום
משתלבות ומשלימות זו את זו בצורה ברורה ולפיכך יש לקבל את גרסת המשיבה לגביו. עוד
נמצא כי אין מקום לתת משקל לעדות המבקש, שאינה מתיישבת עם ראיות נוספות בתיק
ונועדה להרחיק את המבקש מהדברים שיוחסו לו. בנוסף, בית המשפט דחה את טענת המבקש כי
השימוש בכוח נגד החוקרת היה מוצדק נוכח זכויותיו בדירה וקבע כי מההליכים השונים
שהתנהלו בעניינה של זו, שהמבקש היה צד להם, עולה בצורה ברורה כי למבקש לא הייתה
זכות בדירה וכי נאסר עליו השימוש בה.
5.
ביום 23.11.2015
התקבלה החלטת נציבות תלונות הציבור על שופטים (כב' השופט בדימוס ש' חמדני) בעניין התלונה שהגיש המבקש, שמצאה כי זו מוצדקת (להלן: החלטת הנציבות). בהחלטה צוין כי תגובת
עו"ד ברהום לתלונה תומכת בכך שכב' השופט י' מינטקביץ השתמש
בביטוי "מיטה חולה"; וכי יש בביטוי כדי לפגוע במי שהדברים מכוונים אליו
ולהעליבו, בפרט כשהדברים נאמרו בנוכחות קהל באי בית המשפט. בהחלטה מיום
20.12.2015 הורה בית משפט השלום (כב' הנשיא א' חן) כי המשך הדיון בתיק יועבר למותב אחר.
6.
עם חידוש הדיון בהליך
עתר המבקש לבטל את הכרעת הדין ולהורות על שמיעת ההליך מחדש, נוכח "המתח הפסול"
בינו לבין המותב שדן בהליך, לפי הטענה. ביום 3.1.2016 דחה בית משפט השלום (כב' השופט
ד"ר א' גורדון) את הבקשה האמורה.
נקבע כי אין לפרש את הסמכות המסורה לשופט הממשיך טיפול בהליך לחזור ולגבות ראיות
(לפי סעיף 233 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982
(להלן: חוק סדר הדין הפלילי)), ככזו המאפשרת
למותב הממשיך לבטל הכרעת דין שניתנה על ידי קודמו; וכי טענתו של המבקש בעניין זה,
המתייחסת לפגמים שנפלו בהכרעת הדין, בעלת אופי ערעורי מובהק ולכן לא ראוי לדון בה
לפני המותב "הממשיך", באותה ערכאה. בצד אלה ציין בית המשפט, בבחינת
למעלה מן הצורך, כי אף לגופם של דברים אין בקביעות בהחלטת הנציבות – שעסקה
בהתבטאות נקודתית – תימוכין לטענת המבקש שלפיה הכרעת הדין הושפעה משיקולים זרים;
וכי ההליך מתנהל לאורך תקופה ממושכת, וגם בכך יש להתחשב. בהמשך, בגזר דין מיום
24.1.2016 קבע בית משפט השלום כי עונש מאסר על תנאי שהוטל על המבקש בתיק אחר יוארך
(בתנאים שפורטו), והמבקש יחויב בפיצוי לחוקרת בסך 600 ש"ח. בהחלטה נוספת
מאותו יום הורה בית משפט השלום (כב' השופט ד"ר א' גורדון) כי ניתן לפרסם את גזר הדין תוך מחיקת הפרטים המזהים של
המבקש שהוזכרו בו, לרבות שמו, כדי למנוע פגיעה בפרטיותו.
7.
המבקש ערער על הכרעת
הדין והמשיבה ערערה על קולת העונש. יוער כי לאחר הגשת נימוקי הערעור ולאחר הדיון
בו, הגיש המבקש ביום 3.7.2016 מסמך שכותרתו "בקשה לקבלת ערעורי", שבגדרו
טען כי יש לבטל את הכרעת הדין של בית משפט השלום, נוכח החלטת הנציבות בתלונה (להלן:
הבקשה לקבלת הערעור). בית המשפט המחוזי
בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי, ע'
כהן וע' זינגר) דחה את הערעורים
וקבע, אשר לערעורו של המבקש, כי זה מכוון בעיקרו לממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית משפט
השלום על יסוד התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים; וכי המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים
החריגים המצדיקים התערבות בממצאי הערכאה הדיונית. אשר לערעורה של המשיבה צוין כי
גזר הדין של בית משפט השלום אכן הקל עם המבקש בשים לב למהות ההרשעה. עם זאת, נקבע
כי יש להותיר את גזר הדין על כנו, נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, הליך השיקום
שהוא עובר, והנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה ממאסר מאחורי סורג ובריח.
בקשת הרשות לערער
8.
המבקש לא השלים עם
פסק הדין של בית המשפט המחוזי והגיש בקשה למתן רשות לערער לפני בית משפט זה. בבקשה
נטען כי החלטת הנציבות בעניין התלונה שהגיש נגד המותב שקיבל את הכרעת הדין הייתה
צריכה להביא לביטולה של האחרונה ובניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, בעניין זה יש
משום טעם מספיק להתערבות בממצאי הערכאה הדיונית. עוד במסגרת הבקשה עתר המבקש למינוי
סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית לייצגו בהליך.
9.
בהחלטה מיום
23.11.2016 קבע השופט (כתוארו אז) ח' מלצר כי המשיבה
תגיש תשובתה לבקשה למתן רשות ערעור, וכי אין מקום להורות – נכון לאותו שלב – על
מינוי סניגור ציבורי למבקש. ביום 18.12.2016 הגיש המבקש בקשה לפסילת המותב שדן בעניינו
בבית משפט זה. ביום 29.12.2016, לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה לבקשה אחרונה זו, דחה
אותה השופט (כתוארו אז) ח' מלצר, בקבעו כי הטענות בה מכוונות להחלטות דיוניות
אשר אין בהן כשלעצמן כדי לבסס עילת פסלות. עוד יוער כי ביום 23.11.2016 הגיש המבקש בקשה
להורות על קיום דיון בדלתיים סגורות בעניינו וכן לאסור על פרסום שמו ונתוניו
האישיים במסגרת ההליך דנא, מחמת פרטיותו (להלן: הבקשה לאיסור פרסום).
ביום 30.1.2017 הורה השופט (כתוארו אז)
ח' מלצר כי בקשת הרשות לערער תועבר לדיון לפני הרכב וכי הסניגוריה
הציבורית תגיש את עמדתה לעניין ייצוג המבקש. בהודעת הסניגוריה הציבורית
מיום 7.2.2017, הותירה האחרונה את ההחלטה בבקשה למינוי סניגור לשיקול דעת בית המשפט
ובהחלטה מיום 12.2.2017 נקבע כי הסניגוריה הציבורית תייצג את המבקש בהליך. ביום
18.4.2017 הגישה הסניגוריה הציבורית בקשה לשחררה מייצוג המבקש, בעקבות חילוקי דעות
בנוגע לטענות שיש להעלות בהליך דנא. ביום 29.5.2017 הגיש המבקש בקשה נוספת למינוי
סניגור. ביום 2.8.2017
קבע השופט (כתוארו אז) ח' מלצר כי בקשה זו תידון במועד הדיון שנקבע.
10.
בדיון לפנינו הורינו
על מינוי סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית לייצוג המבקש בהליך. בא כוח המבקש ביקש
לטעון על בסיס בקשה כתובה חדשה, שבה נטען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי לא כלל
התייחסות לטענת המבקש שלפיה לא ניתן היה לאמץ את ממצאי המהימנות שנקבעו בהכרעת
הדין נוכח
האירוע נושא התלונה והחלטת הנציבות. כן נטען כי החלטת הנציבות מעידה על כך
שנוצר מתח אישי פסול בין המותב שדן בהליך לבין המבקש, עוד קודם למתן הכרעת הדין; כי הכרעת הדין התבססה על ממצאי
מהימנות, שיכול שהושפעו מהמתח האמור; וכי מטעמים אלה – כמו גם משיקולים של מראית
פני הצדק – יש לבטל את הכרעת הדין ולהחזיר את ההליך לשמיעה מחדש לפני בית משפט
השלום.
בדיון
לפנינו אפשרנו גם למבקש עצמו לשאת דברים, וטענותיו התייחסו בעיקרן לטעויות שנפלו,
להשקפתו, בהכרעת הדין.
11.
המשיבה טענה – הן בכתובים הן בדיון
שלפנינו – כי המקרה דנא אינו בא בגדרי אמות המידה שנקבעו בפסיקתנו להתערבות בית
משפט זה בבקשות למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". לעמדתה, אף לגופם של
דברים, האירוע נושא התלונה אינו מקים חשש ממשי למשוא פנים שהשפיע על הכרעת הדין
וגם החלטת הנציבות לא מעלה חשש כאמור. לטענת המשיבה, הכרעת הדין הייתה כתובה עוד
לפני הדיון ביום 29.3.2015, ולכן אין יסוד לטענת המבקש כי זו הושפעה מהאירועים
במהלך הדיון או לאחריו. המשיבה הוסיפה כי המבקש לא ערער על החלטת כב' השופט י' מינטקביץ שלא לפסול עצמו, וגם מטעם זה אין ליתן
רשות לערער בעניינו. אשר לבקשה לאיסור פרסום, טענה המשיבה כי ספק אם המבקש עומד
במבחנים המנויים בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) בדבר העילות
המצדיקות איסור פרסום פרטים מן ההליך ובכלל זאת, אם הוכיח פגיעה חמורה בפרטיותו
כנדרש. עם זאת, נוכח החלטת בית משפט השלום שהורתה על איסור פרסום נתוניו האישיים
של המבקש, ציינה המשיבה כי היא מותירה את הבקשה האמורה לשיקול דעת בית המשפט.
דיון והכרעה
12.
לאחר ששקלנו את
טיעוני הצדדים בכתב ועל פה, באנו למסקנה כי יש לדחות את בקשת הרשות לערער. טענתו
העיקרית של המבקש היא כי החלטת הנציבות, אשר במסגרתה תלונתו נמצאה מוצדקת, מבססת
את טענותיו בדבר טעמים פסולים שעמדו בבסיס הכרעת הדין ומשכך יש להורות על ביטולה
ולהחזיר את ההליך לשמיעה מחודשת לפני בית משפט השלום. לאחר שעיינו בפרוטוקול הדיון
מיום 29.3.2015, בהחלטת הנציבות, בהכרעת הדין ובשאר המסמכים שצורפו על ידי הצדדים,
אנו סבורים כי דין טענה זו להידחות.
13.
כידוע, המבחן המנחה
לקיומה של עילת פסלות כאמור בסעיף 77א לחוק בתי המשפט הוא קיומו של חשש ממשי
למשוא פנים בניהול המשפט. בפסיקתנו כבר נקבע כי הגשת תלונה לנציבות תלונות הציבור
על שופטים או קבלתה של תלונה כאמור אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות וכי יש להוכיח
קיומו של חשש כאמור (ע"פ 9408/17 שיבלי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי, פסקה 6 (13.12.2017); ע"פ
1703/07 חלפי נ' מדינת
ישראל, פסקה 3 (18.3.2007); ע"א
7329/06 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (9.11.2006) (להלן:
עניין פלוני); ע"א 941/06 רוזנצוויג נ' רהיטי צרעה בע"מ, פסקה 6 (10.9.2006) (להלן: עניין רוזנצוויג); יגאל מרזל
"פסלות שופט: האתגר של מראית פני
הצדק למבחן החשש הממשי למשוא פנים" ספר שטרסברג-כהן, 229, 237-236 (אהרן ברק ואח' עורכים,
2017); יגאל מרזל דיני פסלות
שופט,
40-37, 227-226 (2006)). בית משפט זה עמד על הדברים בהחלטה בעניין פלוני:
"הליך הפסלות והליכי התלונות על שופטים
מכוח חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002 [...] הם הליכים נפרדים,
שתכליתם שונה. דיני הפסלות באים לקדם אינטרס מרכזי אחד והוא האובייקטיביות השיפוטית,
בעוד שחוק הנציב בא לקדם אינטרס מרכזי אחר, והוא התנהגות ראויה של שופטים (מרזל, בעמ'
37). לכן, גם אם הוגשה תלונה על שופט לנציבה, ואפילו נמצאה התלונה מוצדקת, אין בכך
כדי לחרוץ את הדין בדבר יכולתו של בית המשפט לדון בעניין שלפניו באובייקטיביות הדרושה"
(שם, פסקה 6).
14.
קביעות אלו יפות גם
לענייננו, אף שאין בבקשה דנן טענה לפסלות המותב שנתן את הכרעת הדין. בנסיבות המקרה
שלפנינו לא שוכנענו כי טענת המבקש בדבר מתח לכאורה בינו לבין המותב שנתן את הכרעת
הדין מצדיקה את ביטולה. הדיון ביום 29.3.2015, אשר בו התרחש האירוע נושא התלונה,
נועד לשימוע הכרעת הדין לאחר שזה לא התאפשר במועדים קודמים שנקבעו לו, ומכאן
שהכרעת הדין הייתה מוכנה קודם לאותו מועד. כמו כן, למקרא הכרעת הדין עולה כי זו
מבוססת בעיקר על התרשמותו של בית המשפט מהעדויות שהובאו לפניו מטעם המשיבה להוכחת
האמור בכתב האישום, כמו גם על הערכתו את מהימנותה של גרסת המבקש בעניין זה בראי
התשתית הראייתית בתיק. על כן, אין מקום לקבל את טענות המבקש בדבר מניעים פסולים
שעמדו לכאורה ביסוד הכרעת הדין (ראו והשוו עניין רוזנצוויג, פסקה 5). לכך יש להוסיף כי המבקש לא הגיש ערעור על ההחלטה
בבקשת הפסלות לנשיאת בית משפט זה (ראו סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט),
וטענותיו בנושא זה – גם בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי – הועלו לראשונה במסגרת
הבקשה לקבלת הערעור, שהוגשה כאמור לאחר שהוגשו נימוקי הערעור ולאחר שהערעור נשמע
בדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי (סעיף 148 לחוק סדר הדין הפלילי;
רע"פ 3329/05 חברת קו המים
אירועים בחוף מכמורת בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (4.8.2005)).
טענותיו של המבקש בעניין זה נדחות אפוא. אשר ליתר טענות המבקש, אלו נטועות
בדל"ת אמותיו של המקרה ואינן מצדיקות מתן רשות לערער ב"גלגול
שלישי" על פי אמות המידה שנקבעו לכך בפסיקתנו (ראו למשל רע"פ 3021/16
לוזובסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (19.4.2016)).
אשר לבקשה
לאיסור פרסום, בנסיבות העניין, בהינתן החלטת בית משפט השלום בדבר איסור פרסום
ובהעדר התנגדות מצד המשיבה, ראינו בנסיבות המקרה להיעתר לה ולהורות על איסור פרסום
שמו של המבקש גם בהליך דנא.
סוף דבר,
בקשת הרשות לערער נדחית.
ניתנה היום,
י"ט בתמוז התשע"ח (2.7.2018).
5129371
