|
בש"פ
5769/12
|
|
לפני:
|
כבוד השופט א' שהם
|
|
המבקשת:
|
תמר מזרחי
|
|
|
נ ג ד
|
|
המשיבה:
|
מדינת ישראל
|
|
בקשה רשות
לערור על החלטת בית משפט המחוזי בחיפה, בע"ח 11894-07-12, מיום
15.07.2012, שניתנה על ידי כב' השופט א' טובי.
|
בשם המבקשת: עו"ד אבי עמירם
חקיקה שאוזכרה:
פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש],
תשל"ג-1973: סע'
31(6), 36א(ב)
פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)
[נוסח חדש], תשכ"ט-1969: סע'
38א(ב)
1. לפניי בקשת רשות לערור, לפי סעיף 38א(ב)
לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969
(להלן: פקודת סדר הדין הפלילי), על החלטת בית משפט המחוזי בחיפה (מפי כב' השופט א' טובי) בע"ח 11894-07-12. בהחלטתו זו, מיום 15.07.2012, דחה כב' השופט טובי את ערר המבקשת על החלטת בית משפט השלום בטבריה
מיום 24.06.2012 (מפי כב' השופט נ' ג'השאן), בה"ת
15972-06-12 .
הליכים
קודמים
2. ביום 4.6.2012, הוגש נגד סאסי צורי (להלן: הנאשם) כתב
אישום המייחס לו שש עבירות של סחר בסמים מסוכנים, מרביתם מסוג קוקאין.
בד בבד עם
הגשת כתב האישום, הודיעה המאשימה כי בכוונתה לבקש, לאחר הרשעת הנאשם ומכוח
הסעיפים 36א(ב) ו- 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] ,
התשל"ג- 1973 (להלן: פקודת הסמים), את
חילוט הרכוש שנתפס בחזקתו במהלך מעצרו, מיום 22.05.2012. רכוש זה כולל, בין היתר,
רכב מסוג B.M.W (להלן: הרכב),
אשר על-פי רישומי משרד הרישוי מצוי בבעלות המבקשת שלפניי, חמותו של הנאשם.
3. המבקשת
פנתה לבית משפט השלום בחדרה בבקשה שיורה למשיבה להשיב לה את הרכב התפוס.
4. ביום
24.06.2012, דחה בית משפט השלום בחדרה את הבקשה להשבת התפוס, וקבע כי קיים ברכב
"פוטנציאל חילוט", במידה שהנאשם יורשע בדין. זאת, משום
הזיקה הקיימת בינו לבין הנאשם, כאשר עצם רישומו הפורמאלי על שם המבקשת במשרד
הרישוי, אינו שולל זיקה זו. בנסיבות אלו, רשאית המאשימה להמשיך ולהחזיק בתפוס עד
לתום ההליך הפלילי.
5. בית המשפט ביאר בהחלטה, כי על-פי חומר
הראיות, הרכב נצפה חונה בחצר ביתו של הנאשם, ואין מחלוקת כי למבקשת אין רשיון
נהיגה תקף מזה כחמש שנים, וכי אשת הנאשם, בתה של המבקשת, עושה שימוש בלעדי
ברכב. עובדות אלו, כך נקבע, מקימות זיקה בין הנאשם לרכב, על אף טענות המבקשת כי
הרכב נרכש על ידה, ומשמש להסעתה בידי בתה , משום היותה נכה בשיעור של 100%.
עובדה
נוספת שצויינה על ידי בית המשפט, היא כי בשימוש הנאשם ואשתו, מצוי רכב יוקרתי
נוסף, אשר נרשם במשרד הרישום על שם צד שלישי, שאינו עושה בו שימוש, היינו: אמו של
הנאשם. בית המשפט הדגיש "מבלי לקבוע מסמרות בעניין"
כי נראה שהנאשם ואשתו רשמו את שני רכביהם היוקרתיים, ובכללם הרכב מושא בקשה זו, על
שם שתי נשים פנסיונריות, שגילן למעלה מ- 70 שנה, ושאינן משתמשות בהם, על מנת
להבריחם מעיני הרשויות.
בצד
מסקנתו בדבר הזיקה בין הרכב לבין הנאשם, הבהיר בית המשפט, כי המבקשת לא הציגה כל
ראיה מטעמה, המעידה כי היא עושה ברכב מנהג בעלים.
6. מתוך מגמה
להשיג את תכלית תפיסת הרכב, בדרך של פגיעה פחותה בזכות הקניין, החליט בית המשפט כי
הרכב ישוחרר לידי המבקשת בתנאים מגבילים, כדלקמן:
א. רישום עיקול על הרכב במשרד הרישוי.
ב. הפקדת סכום של 40,000 ₪ במזומן בקופת בית המשפט, שישמש
להבטחת תפיסת הרכב, במידה שיחולט על ידי בית המשפט.
ג. חתימה על ערבות עצמית בסכום של 100,000 ₪, אשר יחולט, אם
יקבע בית המשפט כי יש לחלט את הרכב, והרכב לא יושב למשטרה תוך עשרה ימים מהחלטת
החילוט, או אם המבקשת לא תפעל בהתאם להוראות החלטה זו.
על החלטה
בית משפט השלום הגישה המבקשת ערר לבית המשפט המחוזי.
7. בית משפט
המחוזי דחה את הערר, וקבע, כמו בית משפט השלום, כי ממכלול הראיות בתיק עולה זיקה
בין הרכב לבין הנאשם, וכי קיים פוטנציאל לחילוט הרכב, בסוף ההליך הפלילי.
8. על הראיות
שפורטו בהחלטת בית משפט קמא, הוסיף בית המשפט המחוזי, כי מלבד הרכב הרשום על שם
המבקשת, רשום על שמה רכב נוסף מסוג מאזדה, שלדבריה, שימש את בעלה המנוח. העובדה כי
המבקשת, שהינה מבוגרת וחולה, מחזיקה בנוסף לרכב המאזדה גם את הרכב, מושא הבקשה,
"מעלה תמיהה", כלשון בית המשפט.
עוד ציין
בית המשפט המחוזי, כי במהלך החקירה, הכחישו הנאשם ואשתו את דבר קיומו של מחסן
הצמוד לדירה, ואולם במהלך חיפוש בחצריו של הנאשם, התגלה המחסן, ובו נתפס אופנוע ים
יקר ערך, הרשום על שם אחי הנאשם. אין מחלוקת, כך נאמר בהחלטה, כי לאח אין רשיון
לנהוג באופנוע ים, להבדיל מהנאשם, אשר מחזיק ברשיון כאמור, ונראה שהאח אף אינו
משתכר דיו כדי לרכוש אופנוע ים ששוויו כ- 115,000 ₪.
9. בית המשפט
המחוזי קבע כי מהראיות האמורות עולה, לכאורה, תמונה לפיה "מדובר בדפוס התנהגות במסגרתו דאג הנאשם להבריח מעיני הרשויות
את הרכוש השייך לו ולרשום אותו על שמם של מי מקרובי משפחתו". העובדה, כי המבקשת
הציגה מסמכים מהם עולה, כביכול, כי היא נשאה בחלק מתשלומי הביטוח והטיפול ברכב, לא
שכנעו את בית המשפט כי מדובר ברכב שבבעלותה. לאור זאת, לא מצא בית המשפט המחוזי
מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, בדבר הבעלות ברכב.
10. בהמשך, בחן
בית המשפט המחוזי את התנאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, לשחרור הרכב לרשות
המבקשת, וקבע כי מדובר באמצעים אשר ,מחד גיסא, משיגים את מטרת התפיסה,
ומאידך גיסא, מצמצמים, עד כמה שניתן, את הפגיעה בקניין, וזאת לאור העובדה כי הנאשם
טרם הורשע בדין.
הבקשה
11. במסגרת
הבקשה שלפניי, טען בא כח המבקשת, עו"ד אבי עמירם, כי יש ליתן למרשתו רשות
לערער ולהורות על השבת הרכב לידיה, ללא כל תנאי, משום בעלותה בו.
12. לטענת בא כוח
המבקשת, ההחלטה על חילוט הרכב אמורה להתבסס על ראיות לכאורה, המוכיחות כי הרכב
שייך לנאשם או לאשתו וכי מקורו בעסקאות סמים, כאמור בסעיף 31(6) לפקודת
הסמים. ואולם, בנסיבות דנן הרכב נרכש על ידי בעלה של המבקשת, שנים מספר, טרם בוצעו
העבירות המיוחסות לנאשם. מאז מותו של בעלה, הרכב מצוי בבעלותה ובחזקתה של המבקשת,
אשר מתגוררת מול דירת בתה, ולאור מצבה הפיזי הירוד, מתירה לבת לעשות שימוש ברכב.
עוד
הובהר, כי אין יסוד לתמיהות השונות של הערכאות המשפטיות בדבר העובדה כי אשה מבוגרת
מחזיקה בג'יפ מפואר, בעודה חסרה רשיון נהיגה. כאמור, הרכב נרכש על ידי בעלה של
המבקשת, והוא השתמש בו עד ליום מותו, ומסיבה זו לא נדרשה המבקשת לרשיון נהיגה.
לאחר מות האב, סועדת בתה של המבקשת את אמה, ומסיעה אותה ממקום למקום.
כך או כך,
ולעמדת בא כוח המבקשת, הראיות שנמנו על ידי בית משפט של ערעור, כמצדיקות את דחיית
הבקשה להחזרת התפוס, הינן בגדר "ספקולציות"
בלבד, ואינן יכולות להוות תשתית ראייתית להוכחת הבעלות ברכב.
13. לחילופין,
ואם יוחלט כי יש לשחרר את הרכב בתנאים מגבילים, ביקש בא כוח המבקשת, להקל בתנאים
הדרקוניים, לטענתו, שנקבעו על ידי בית משפט השלום, ואשר, למעשה, אינם מאפשרים
למבקשת לעשות שימוש ברכבה.
תגובת המשיבה ותשובת המבקשת
14. באת כוח
המשיבה, עו"ד איילת קדוש, הבהירה בתגובתה, כי בענייננו לא מתקיימות נסיבות
המצדיקות מתן רשות ערעור, כפי שנקבעו בהלכה הפסוקה. מעבר לכך, ולשם הוכחת פוטנציאל
חילוטו של הרכב, די בכך שהמשיבה הציגה ראיות לכאורה באשר לקיומה של זיקה בין הרכב
לבין הנאשם, כפי שאכן עשתה.
עוד נטען,
כי התנאים שנקבעו בבית משפט השלום לשחרורו של הרכב התפוס לידי המבקשת, הינם
מידתיים, ואין כל מקום להתערב בהם.
15. יצויין, כי
ביום 16.8.2012, הגיש בא כוח המבקשת בקשה למתן מענה לתגובת המשיבה, ועוד טרם שקיבל
את אישור בית המשפט, הגיש תשובתו לתגובה.
דיון והכרעה
16. כלל ידוע
הוא כי רשות לערער לבית משפט זה תינתן במקרים חריגים, ורק כאשר עלה בידי המבקש
להצביע על קיומה של שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, המצדיקה דיון שלישי
בעניינו, והחורגת מהנסיבות הפרטניות של הבקשה (רע"פ 770/07 הלוי נ' היחידה הארצית לחקירות הונאה (, 13.10.2007); רע"פ
2171/10 סקוטר סנטר בע"מ נ' מדינת ישראל (,
07.09.2010)).
כלל זה חל
גם בנסיבות, בהן מוגשת לבית המשפט בקשת רשות לערור לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי
(בש"פ 2271/02 אבו ריש נ' מדינת ישראל (, 18.03.2002); בש"פ
4971/08 וייסמן נ' מדינת ישראל (,
28.10.2008)).
17. סבורני, כי
במקרה המונח לפניי, הבקשה אינה מעלה כל שאלה מן הסוג האמור.
מרבית
השגותיו של בא כוח המבקשת מתמקדות בתוקפה של התשתית הראייתית העומדת בבסיס החלטות
הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, בנוגע למרשתו, ובטענה כי החלטות אלו פוגעות, שלא
בצדק, בזכות הקניין של המבקשת. חלקן הארי של הטענות , נדון והוכרע, במסגרת הדיון
בבקשה להחזרת התפוס בבית משפט השלום בחדרה, ובמהלך הדיון בערר בפני בית המשפט
המחוזי בחיפה.
לאור
האמור, דין הבקשה להדחות.
18. למעלה מן
הדרוש, אבהיר, כי גם לא מצאתי טעם להענות לבקשה דנן, גם לאור טיבן של ההשגות שבפי
בא כוח המבקשת.
19. עסקינן בשלב
ביניים, בו נדרש בית המשפט לבחון את ההצדקה להמשך תפיסת הרכוש בידי המאשימה,
עד לסיום ההליך הפלילי, וזאת באופן שיאפשר את חילוטו. כל זאת, במידה שהנאשם יורשע
בביצוע עבירה של עסקת סמים, ובהתאם לתנאים המפורטים בסעיף 36א(ב) לפקודת
הסמים (לתכליות החילוט, ראו ע"פ 4980/07 כהן נ'
מדינת ישראל (, 04.11.2010), פסקה 45 וההפניות שם).
בשלב זה,
די שיוצגו בפני בית המשפט, הבוחן את תפיסת הרכוש, ראיות לכאורה, המצביעות על
פוטנציאל חילוטו של הרכוש, בתום ההליך הפלילי. במילים אחרות: "מן הבחינה הראייתית, לשם תפיסת רכוש, כמו גם לשם קביעתו של כל
אמצעי מגביל אחר להבטחת מימוש החילוט, די בשלב הביניים, בדומה לדין בעניין מעצר
נאשם עד תום ההליכים, בקיומן של ראיות לכאורה המצביעות על 'פוטנציאל חילוט', קרי
על קיומו של סיכוי סביר שאם יורשעו הנאשמים, יביא הדבר לחילוט הרכוש שבמחלוקת"
(בש"פ 3750/09 אל
הואשלה נ' מדינת ישראל (, 02.06.09)).
על טיבן של ראיות לכאורה,
יפים הדברים שהובאו בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996):
"'ראיה לכאורה'
היא מטבעה ראיה גולמית. היא טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. אין כל
אפשרות להכריע על פיה את אשמתו או חפותו של נאשם. מידות ההוכחה הרגילות - בין זו
(האזרחית) של עודף ראיות או נטיה של מאזן ההסתברות ובין זו (הפלילית) של שכנוע
מעבר לכל ספק סביר - אינן תופסות בה. 'ראיה לכאורה', היא, איפוא, ראיה אשר טמון בה
פוטנציאל ראייתי, אשר יוצא מהכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה
'רגילה' נבחנת בסיום ההליך השיפוטי, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העבר, הרי הראיה
'לכאורה' נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד.
הערכתה מבוססת על הסיכוי הטמון בחיק העתיד להפיכתה לראיה 'רגילה'"
20. בנסיבות דנן, ביקשה התביעה לתפוס את רכבו של
הנאשם, מתוך הנחה כי בסופו של הליך, ועם הכרזתו של הנאשם כ"סוחר סמים", ישתכנע בית המשפט הגוזר את דינו, כי הרכב הינו בבעלות אשתו, ומכאן,
ובהתאם לחזקה שבסעיף 31(6) לפקודת הסמים, מדובר ברכוש של הנאשם "שהושג בעבירה של עסקת סמים" והינו בר חילוט.
21. כאמור,
המבקשת אישרה את טענת המשיבה, כי אשתו של הנאשם היא שעושה שימוש בלעדי ברכב, מושא
הבקשה. אין אף מחלוקת, כי המבקשת נעדרת רשיון נהיגה בחמש השנים האחרונות, וכי לפני
כארבע שנים נרשם הרכב על שמה במשרד הרישוי, כאשר רישום זה אינו מהווה הוכחה לזכותה
המהותית ברכב (ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול, פ"ד נח(6) 941
(2004)). בעיקר, יש ליתן את הדעת לעובדה, לפיה המבקשת מחזיקה ברכב נוסף,
וכן למסקנה, כי הנאשם משתמש ברכב מפואר נוסף ובאופנוע ים יקר ערך , הרשומים על שמם
של בני משפחה אחרים, שאינם עושים בהם כל שימוש.
לאור זאת,
אינני סבור כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא, ובמסקנת בית המשפט המחוזי, כי קיימת
תשתית ראייתית לכאורית, להבדיל מ"ספקולציות"
כלשון בא כוח המבקשת, לקיומה של זיקה בין הנאשם לבין הרכב, ולפוטנציאל חילוטו
העתידי.
22. אכן,
תפיסת הרכוש, טרם הורשע הנאשם בדין, מהווה פגיעה בזכות הקניין שלו או של אדם אחר,
המחזיק בו.
ואולם,
סבורני, כי בית משפט השלום ערך איזון ראוי בין תכלית התפיסה "המיועדת לאפשר למערכת אכיפת
החוק לממש את סמכות הענישה שניתנה בידי בית המשפט לחלט חפץ הקשור בעבירה במסגרת
העונש הנגזר על העבריין, ומשקפת את גישת המחוקק לפיה פגיעה בזכות הקנין לגבי חפץ
שהוכתם בעבירה מבטאת עונש ראוי בנסיבות מתאימות" (ראו בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (,
12.03.2006)), לבין ההגנה על זכות הקניין של המחזיק ברכוש. זאת, באמצעות
הבחירה באמצעי מידתי של "חלופת תפיסה",
דבר שבא לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט להשיב את הרכב לרשות המבקשת, תוך קביעת תנאים
מגבילים על המשך החזקתה בו.
23. לא מצאתי כל
טעם בהשגות המבקשת לעניין מהותם של התנאים המגבילים, אשר הטילה הערכאה הדיונית,
כתנאי לשחרור הרכב לרשותה.
לטעמי,
התניית שחרור הרכב התפוס בהפקדת סכום של 40,000 ש"ח, אשר לטענת המשיבה מהווה
פחות מ-30% מערכו הכספי, וכן בערבות עצמית בסך 100,000 ₪ הינה סבירה בנסיבות
העניין (למסקנה דומה, ראו בש"פ 3616/11 זגורי נ'
מדינת ישראל (, 24.05.2011), וההפניות שם).
עוד
אוסיף, כי טענת בא כוח המבקשת, במסגרת תשובתו לתגובת המשיבה, כי הערכת שוויו של
הרכב, מוטעית מיסודה, לא נתמכה בהערכת שווי חלופית.
24. הבקשה למתן
רשות לערור נדחית בזאת.
ניתנה
היום, ב' באלול התשע"ב (20.8.2012).
