לפני
|
כבוד השופט יוסי טופף
|
|
המבקשת:
|
מדינת ישראל
| |
נגד
|
||
המשיבים:
|
1. אריאל גדמילוב (ת"ז xxxxxxx-9 3)
2. אידה גדמילוב (ת"ז xxxxxxx-5 3)
3. ולנטינה גדמילוב (ת"ז xxxxxxx-5 3)
4. סבטלנה גדמילוב (ת"ז xxxxxxx-0 3)
5. סוזנה גדמילוב (ת"ז xxxxxxx-8 2)
6. רגינה יגודייב (ת"ז xxxxxxx-4 3)
7. זוריאן בכרך (ת"ז xxxxxxx-3 3)
|
|
|
|
||
לפניי בקשה
לחילוט ערבויות שניתנו לצורך הבטחת מילוין של תנאי השחרור שהוטלו על המשיב 1, מכוח
סעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
(להלן: "חוק המעצרים").
כתב האישום
1. ביום 12.2.2018 הוגש
כתב אישום נגד אריאל גדמילוב (להלן: "גדמילוב") ו-18 נאשמים נוספים,
החובק ארבעה פרקים, כדלקמן:
הפרק הראשון, כולל אישום
אחד, ועניינו בעבירות של פעילות בארגון פשיעה;
הפרק השני, כולל חמישה
אישומים, ועניינו בעבירות מס במסגרת ארגון פשיעה;
הפרקים השלישי והרביעי,
כוללים אישום אחד כל אחד, ועניינם בעבירות של הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה.
על-פי הנטען בחלק הכללי
של כתב-האישום, הנאשמים התאגדו במסגרת ארגון פשיעה, שפעל החל מחודש ינואר 2015 ועד
לחודש דצמבר 2017, במסגרת של תבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית, שבראשו עמד ראש ארגון
ומתחתיו מספר דרגי מנהלים, סוכנים ופעילים, כאשר לכל נאשם היה תפקיד מוגדר (להלן:
"הארגון"). הארגון פעל במספר תחומים במטרה להשיא את רווחיו ורווחי
החברים בו, תוך התמדה בפעילות עבריינית משותפת של החברים בו.
נטען כי גדמילוב ואחרים
היו פעילים בארגון כחלק מרובד היררכי הנחשב לסוכנים של הארגון (להלן - "סוכני
הארגון"). במסגרת תפקידם גייסו סוכני הארגון לקוחות באופן עצמאי בתמורה לחלק
מרווחי הארגון כפי שנקבע על ידי מי שנחשב לראש הארגון. סוכני הארגון, ובכללם גדמילוב,
פעלו על-פי הוראות ראשי הארגון ותחת פיקוחו של ראש הארגון.
נטען כי הארגון הפעיל
מערך משומן של הפצת חשבוניות מס כוזבות לעוסקים וחברות שונות, אשר שימשו כלקוחות הארגון.
הפצת חשבוניות המס הכוזבות נעשתה באמצעות חברות ההפצה של הארגון. כפי שצוין בכתב-האישום,
הפצת חשבוניות המס הכוזבות באמצעות חברות ההפצה של הארגון הצמיחו הכנסות בהיקף עצום
בסך של 366,650,934 ₪, כאשר סכום המע"מ הגלום בהן הסתכם לסך של 53,316,112 ₪.
בנוסף לכך, על-מנת להפחית את חבות תשלום מס ההכנסה ומס ערך מוסף של חברות ההפצה של
הארגון ועל-מנת לשוות כסות חוקית לפעולתן הפלילית של הפצת חשבוניות מס כוזבות, השתמש
הארגון במערך חברות נוסף אשר סיפק חשבוניות מס תשומות כוזבות לחברות ההפצה של הארגון.
חברות הכסות של הארגון הנפיקו לחברות ההפצה חשבוניות מס כוזבות בסך של 510,685,235
₪, כאשר סכום המע"מ הגלום בהן הסתכם לסך של 72,202,128 ₪. בנוסף על מערך הפצת
חשבוניות המס הכוזבות, הפעיל הארגון מערך נוסף למתן הלוואות בריבית תמורת חשבוניות
מס כוזבות. כתוצאה ממערך הפצת חשבוניות המס הכוזבות של הארגון וכתוצאה ממערך ההלוואות
בריבית כנגד חשבוניות מס כוזבות צבר הארגון רכוש, שהינו "רכוש אסור" בהתאם
לסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק
איסור הלבנת הון"), בסך כולל שאינו פחות מכ- 261 מיליון ₪.
נטען כי הארגון, או מי
מטעמו, ביצעו פעולות ברכוש האסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו של הרכוש, את זהות
בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו, או עשיית פעולה בו.
2. במסגרת הפרק הראשון שבכתב-האישום,
שכותרתו "ארגון פשיעה", מיוחסת לגדמילוב (ולחלק מיתר הנאשמים) עבירה של פעילות
בארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003
(להלן: "חוק מאבק בארגוני פשיעה"). נטען כי גדמילוב היה בתקופה הרלבנטית
פעיל בארגון ונמנה עם סוכני הארגון, הפיץ חשבוניות מס כוזבות במסגרת פעילותו בארגון
ללקוחות הארגון. גדמילוב פעל בהתאם להוראות שקיבל מהדרג הניהולי של הארגון, ודיווח
לו על פעולותיו. גדמילוב גייס לקוחות לארגון וסייע בהרחבת פעילותו הפלילית לצורך קידום
מטרותיו, והיה הרביעי במדרג ההיררכי בארגון.
במסגרת הפרק השני
שבכתב-האישום, שכותרתו "חשבוניות המס הכוזבות", מיוחסות לגדמילוב ולנאשמים
נוספים עבירות מס רבות במסגרת פעילותם בארגון פשיעה לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975,
פקודת מס הכנסה וחוק המאבק בארגוני פשיעה.
במסגרת הפרק השלישי שבכתב-האישום,
שכותרתו "הלבנת הון", מיוחסות לגדמילוב ולנאשמים נוספים עבירות של עשיית
פעולה ברכוש במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו,
את תנועותיו או עשיית פעולה בו, לפי סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון ביחד
עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה; ועשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף
4 לחוק איסור הלבנת הון ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
במסגרת הפרק הרביעי שבכתב-האישום,
שכותרתו "נותני השירותים לארגון", לא מיוחסות לגדמילוב עבירות נוספות.
הליכי המעצר והשחרור
3. בד בבד עם כתב-האישום
הוגשה בקשה למעצרו של גדמילוב, ויתר הנאשמים, עד לתום ההליכים.
4. ביום 20.2.2018 הודיעו
הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכמה, לפיה גדמילוב ישוחרר בתנאים המגבילים הבאים:
- מעצר בית מלא בביתו שבאשקלון, בפיקוחן לסירוגין
של רעייתו, גב' אידה גדמילוב; ואמו, גב' ולנטינה גדמילוב.
- הטלת צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון.
- התחייבות שלא לעסוק בהפצת חשבוניות פיקטיביות.
- הפקדת פיקדון בסך 100,000 ₪, כאשר הפקדת 70,000
₪ ₪ תהווה תנאי לשחרור והיתרה בסכום של 30,000 ₪ תופקד בתוך 10 ימים לאחר השחרור.
ברם, משבחנתי את המפקחות
המוצעות והתרשמתי מחולשה מסוימת ביכולתן להציב פיקוח אנושי מספק, הוצע לצדדים להסכים
לתנאיי מעצר בפיקוח אלקטרוני, והטלת מגבלות נוספות.
5. ביום 28.2.2018 הושגה
הסכמה בין הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטת בית המשפט, על פיה שוחרר גדמילוב מבית המעצר
להמשך מעצר בתנאים של פיקוח אלקטרוני ופיקוח אנושי משך כל שעות היממה על ידי אחת או
יותר מהמפקחות הבאות: אידה גדמילוב, ולנטינה גדמילוב וסבטלנה דישקוב. בנוסף לכך, נאסרה
יציאתו של גדמילוב מן הארץ עד לתום ההליכים או מתן החלטה אחרת, ונשמעה הצהרתו כי דרכונו
הופקד בשב"ס עם מעצרו.
כמו כן, נקבעו
הערבויות הבאות להבטחת עמידתו של גדמילוב בתנאי המעצר: הפקדה במזומן או בערבות בנקאית,
בסכום של 25,000 ₪, כתנאי לשחרור; הפקדה נוספת בסכום של 25,000 ₪ בתוך 45 יום ממועד
השחרור מבית המעצר. חתימת גדמילוב על ערבות עצמית בסך של 250,000 ₪, וחתימת כל אחת
מהמפקחות על ערבות צד ג' בסכום של 150,000 ₪, כתנאי לשחרור.
6. ביום 17.6.2018
אושרה לגדמילוב, על יסוד בקשה מוסכמת שהוגשה לבית המשפט, לצאת ממקום מעצרו בפיקוח אלקטרוני,
במועדים 19.6.2019 ו-22.6.2019 למשך מספר שעות, בליווי ובפיקוח רעייתו, אידה גדמילוב,
לצורך השתתפות במסיבות סיום שנות הלימודים של ילדיו בגני הילדים.
7. ביום 23.4.2018 הוגשה
לבית המשפט בקשה מטעם גדמילוב לעיין מחדש בתנאי מעצרו, ולאפשר את יציאתו לעבודה נוכח
מצבו הכלכלי הקשה ולאשר דחיה להפקדת יתרת הפיקדון הכספי בסך של 25,000 ₪ ולהפקידה בתשלומים.
בדיון שהתקיים בבקשה ביום 9.5.2018 נדחתה בקשת גדמילוב לצאת לעבודה, ואושרה לו ארכה
בת 45 יום להפקדת יתרת הפיקדון הכספי.
8. ביום 26.6.2018 הוגשה
לבית המשפט בקשה נוספת מטעם גדמילוב לעיין מחדש בתנאי מעצרו, ולהורות על הסרת הפיקוח
האלקטרוני והותרתו בתנאים של מעצר בית בפיקוח אנושי; פתיחת חלונות יציאה לצרכיי עבודה
והמרת הפקדת מחצית הפיקדון הכספי בסכום של 25,000 ₪ בחתימה על ערבות עצמית.
בדיון שהתקיים במעמד
הצדדים ביום 12.7.2018, הוצגו לבית המשפט שתי מפקחות נוספות, אחיותיו של גדמילוב, אשר
כל אחת מהן מסרה כי היא מודעת לעבירות המיוחסות לו ונכונה לפקח עליו מספר שעות ביממה
לרבות בלילות בביתו. כל אחת מהמפקחות הבהירה כי היא מבינה את המוטל עליה ואת חובתה
להודיע למשטרת ישראל כל אימת שגדמילוב יפר את התנאים המגבילים החלים עליו.
כמו כן, הוצג מפקח נוסף,
שהסכים להעסיק את גדמילוב, ולפקח עליו במהלך כל שעות העבודה לרבות בנסיעות מביתו של
גדמילוב למקום העבודה ובחזרה. היות והמפקחים הנוספים הותירו רושם חיובי לפיו יהא בכוחם
לבצע את מלאכת הפיקוח כנדרש, להציב גבולות בפני גדמילוב ולהודיע למשטרת ישראל במידה
ויפר את התנאים, ונוכח נתונים שהוצגו בנוגע למצבו הכלכלי הקשה של גדמילוב, והעובדה
שהפיקוח עד לאותו מועד מילא את מטרתו ולא נודע על כל הפרה של תנאי המעצר מצדו, הרי
ששוכנעתי כי ניתן לעבות את הפיקוח האנושי על-ידי שלושת המפקחים הנוספים כנגד ביטול
האיזוק האלקטרוני.
על בסיס הטעמים שמניתי
בהחלטתי מיום 12.7.2018, נקבע כך:
- בוטל הפיקוח האלקטרוני על גדמילוב.
- גדמילוב חויב לשהות במעצר בית בפיקוח אחת או יותר
מהמפקחות שאושרו עד לאותו מועד, כשנוספו לצדן מפקחות נוספות, הן אחיותיו של גדמילוב:
גב' סוזנה גדמילוב וגב' רגינה יגודייב, בכפוף לחתימתן על ערבות צד ג' בסך של
150,000 ₪ כל אחת.
- אושר לגדמילוב לצאת לעבודה מדי יום, בשעות שצוינו,
ובלבד שיפוקח כל העת על ידי מר זוריאן, לרבות בנסיעותיו מהבית למקום העבודה ובחזרה,
ובכפוף לחתימתו של מפקח זה על ערבות צד ג' בסך של 30,000 ₪.
- גדמילוב חויב לשלם את יתרת הפיקדון הכספי בסך
25,000 ₪, ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 15.8.2018.
- גדמילוב הוזהר כי כל הפרה של תנאי השחרור תביא לחידוש
הדיון בשאלת מעצרו מחדש.
9. ביום 3.1.2019 הוגשה
בקשה נוספת מטעם גדמילוב לעיון חוזר בתנאי שחרורו, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות
על צמצום שעות מעצר הבית לשעות הלילה בלבד (22:00-06:00), במהלכן יפוקח, ואילו ביתר
השעות יהא רשאי גדמילוב לצאת מביתו ללא פיקוח כלל. נטען כי מאז שחרורו, גדמילוב
"הקפיד קלה כחמורה בתנאי שחרורו, ולא נרשמה כל הפרה או חריגה מתנאי השחרור".
המדינה התנגדה לבקשה
ועל כן נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 20.1.2019. ברם, בבוקר הדיון הודיע בא כוחו של
גדמילוב, עו"ד שי טובים, כי לא עלה בידו לאתר את גדמילוב ועל כן ביקש למחוק את
הבקשה. בנסיבות אלו, ועל אף ביטול הדיון ומחיקת הבקשה, נדרש עו"ד טובים להודיע
לבית המשפט הכיצד לא עלה בידו לאתר את גדמילוב נוכח התנאים המגבילים החלים עליו.
10. ביום 22.1.2019 הגישה
המדינה את הבקשה, נשוא החלטתי זו, לחילוט מלוא הערבויות שהופקדו במסגרת ההחלטות שנתקבלו
בעניינו של גדמילוב.
טיעוני הצדדים בבקשה שלפניי
11. במסגרת הבקשה נשוא החלטה
זו, עתרה המדינה לחלט את ערבויותיו של גדמילוב והצדדים השלישיים, מכוח סעיף 51
לחוק המעצרים, מהטעם שגדמילוב הפר את תנאי שחרורו באופן בוטה, ונמלט מן הארץ
בלילה שבין 31.12.2018 ל-1.1.2019.
בדיון שהתקיים בבקשה,
במעמד ב"כ המדינה, הערבים השלישיים (המשיבים 2-7) ובאת כוחם הדגישו ב"כ המבקשת
כי אין חולק על כך שהמשיב 1, גדמילוב, הפר את תנאי השחרור שלו, משלא התייצב לדיון בהליך
העיקרי שנקבע ליום 31.12.2018 בשעה 9:00, ונמצא כי הוא יצא את גבולות הארץ. נמסר כי
אשתו דיווחה על היעלמותו רק בשעות הצהריים. בעקבות זאת נפתחה חקירה וכל המפקחים זומנו
למסירת עדות. לשיטת המבקשת, האחריות שהוטלה על כלל המפקחים לפקח על גדמילוב ולהודיע
למשטרה על הפרת התנאים מצדו הינה "ביחד ולחוד", וזאת בהתבסס על נוסח הערבות
עליה חתמו המפקחים ופסיקה שנתקבלה במקרים דומים (למשל: ת"פ (י-ם)
23779-11-12 מדינת ישראל נ' עמק מחיסן (1.1.2014)). נטען כי יש בחילוט הערבויות
במקרה דנא, בעיקר נוכח חומרת העבירות בהליך זה, וההפרה הבוטה מצדו של גדמילוב אשר נמלט
לחו"ל, יהא כדי להרתיע גם את יתר הנאשמים, והמפקחים עליהם, לבל יפרו את תנאי שחרורם.
נטען כי המפקחים במקרה זה, כולם כאחד, בהיותם ערבים זה לזה, נכשלו בתפקידם, ועל כן
יש לחלט את מלוא הערבויות שנחתמו על ידם, כמו גם הערבויות שהפקיד גדמילוב עצמו.
12. בא כוחו של גדמילוב, עו"ד
שי טובים, הודיע לבית המשפט, בתגובה לבקשה לחילוט הערבויות, כי לאחרונה אין לו קשר
עם גדמילוב, ועל כן אין ביכולתו להציג את טיעוניו בנוגע לבקשה. עו"ד טובים אף
לא התייצב לדיון שנקבע בבקשה לחילוט הערבויות.
13. בפתח הדיון שהתקיים
בבקשה, עתרה עו"ד לימור רוט-חזן, ב"כ המפקחים (המשיבים 2-7 – להלן:
"המשיבים" או "המפקחים"), לקבל לידה את חומרי החקירה
שנאספו עד כה בעקבות היעלמותו של גדמילוב, בעיקר עדותם של המפקחים במשטרה, טרם התייחסותה
לבקשה, אך לאחר מכן חזרה בה מדרישתה זו, לאחר שהמבקשת הבהירה כי אין בדעתה לעשות שימוש
בחומרים אלו לצורך הדיון בבקשה לחילוט הערבויות, בין היתר על מנת שלא לשבש את החקירה
המתנהלת. יצוין כי בכל זאת הוצע לב"כ המשיבים לעיין בחומרי החקירה, אך זו העדיפה
להימנע מכך על מנת שלא להיכשל בלשונה, וחלף זאת לאפשר לכל אחד מהמפקחים למסור את גרסתו
בעדות לפני בית המשפט.
ב"כ המשיבים לא
חלקה על עובדת היעלמותו של גדמילוב. נטען כי לבית המשפט שיקול דעת לקבוע לא רק האם
לחלט את הערבויות, אלא גם את הסכום שיחולט מגובה הערבות. נטען כי גדמילוב אוים על ידי
גורמים מהשוק האפור בעקבות חובות כספיים, ואלה הטרידו ואיימו גם על אשתו, עד שזו הגישה
תלונה במשטרה בעקבות לחצים שהופעלו עליה מאותם גורמים והצתת דלת ביתם. נטען כי גדמילוב
ברח "מתוך כורח ומתוך דאגה למשפחתו ולעצמו, מתוך ידיעה שאם הוא נמלט אזי יניחו
להם". נטען כי המפקחים "הקפידו מאוד על מלאכת הפיקוח במשך חודשים רבים",
לא זלזלו במוטל עליהם, "עשו כל אשר לאל ידם כדי למלא אחר החלטת בית המשפט",
ולא היה בכוחם לדעת או למנוע את אותה הפרה של תנאי השחרור מצד גדמילוב.
ב"כ המפקחים הטעימה
את הנסיבות שבעטיין הצליח גדמילוב להפר את התנאים, חרף הפיקוח עליו, בכך שביום
בריחתו נקבע לו דיון בהליך העיקרי המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד. נטען כי
גדמילוב מסר למעסיקו (המשיב 7), שהוא לא יגיע לעבודה באותו היום, בשל הדיון
המתקיים בעניינו. גדמילוב היה אמור לנסוע לבית המשפט בליווי מפקח, וכי לא היה לו
מפקח קבוע שליווה אותו לדיונים בבית המשפט, אלא הוא לווה על ידי מפקחים שונים בכל פעם
שנדרש להתייצב בבית המשפט. ביום שבו נעלם, אשתו של גדמילוב גילתה שהוא לא בבית,
לאחר שהקיצה משנתה, ופעלה כדי לברר מי לקח אותו לבית המשפט, בכך שהתקשרה לאביו כדי
שיבדוק עם מי הוא נמצא. לבסוף, כעבור שעות אחדות דיווחה אשתו של גדמילוב למשטרה על
היעלמותו. נטען כי העובדה שחלפו מספר שעות עד לדיווח למשטרה הינה תוצאה של "הדינמיקה
של החיים", היות והיו לגדמילוב מספר מפקחים ובאותו היום הוא אמור היה להתייצב
בבית המשפט, כך שלקח זמן עד להכרה כי הוא אכן נעלם ללא פיקוח.
ב"כ המפקחים, בהגינותה,
לא הכחישה כי המפקחים הוזהרו בדבר חובתם לשמש כמפקחים על גדמילוב, ולהודיע למשטרה כל
אימת שיפר את תנאי שחרורו. ברם, נטען כי אין זה מידתי לדרוש מכל אחד מהמפקחים את סכום
הערבות בגובה של 150,000 ₪, בעיקר נוכח מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה.
בכל הנוגע למשיב 7, שהצטרף
לפיקוח כדי לשמש מעסיקו של גדמילוב, נטען שהוא היה אחראי על גדמילוב למשך שעות ספציפיות מאוד, אך לצרכי העבודה,
ורק לכך התחייב. הודגש כי באותו היום גדמילוב כלל לא היה אמור להגיע לעבודה, היות והוא
היה צפוי להתייצב לדיון בעניינו בבית המשפט, ולכן המשיב 7 כלל לא ציפה לבואו של גדמילוב
לעבודה. בהקשר זה, טענה ב"כ המפקחים כך: "אני לא אומַר 'איש בחטאו יישא',
כי אנחנו לא בעניין הזה, אבל בכל זאת, לבוא ולבקש פגיעה כלכלית רחבה כזו למי שמילא את
תפקידו בכל מובן – זה גם לא מסתדר עם תחושת הצדק. לכן אני אבקש, בעניין הזה, שוב, להביא
בחשבון גם את עקרון המידתיות...".
ב"כ המפקחים הפנתה
להנחיית פרקליט המדינה מס' 5.14 שכותרתה: "הפרת תנאי ערובה בידי נאשם או חשוד
המשוחרר בערובה ו/או בידי ערב", לפיה ככלל במקרה שבו משוחרר בערובה הפר את התנאים,
תוך הפרת התחייבות מצד הערב, תבקש התביעה מבית המשפט לחלט את ערבותו, כולה או מקצתה.
ברם, חריג לכלל זה עשוי לחול במקרה שבו הפרת התנאים מצד החשוד/הנאשם, נעשתה בנסיבות
שבהן לא היה באפשרות המפקח לדעת על כך או למנוע זאת.
לבסוף, טענה ב"כ
המפקחים כי נכון להבחין בין המפקחים ולא לבקש לחלט את הערבויות של כולם.
14. אציין כי כל אחד מהמפקחים
מסר את גרסתו בבית המשפט והשיב לשאלות ב"כ הצדדים. אתייחס לכל אחד מהמפקחים בהמשך.
דיון והכרעה
15. סעיף 48 לחוק
המעצרים, שכותרתו: "תנאי השחרור בערובה" קובע את התנאים לשחרור
בערובה, בהן ביחס לחשוד, הן לנאשם והן למי שהורשע בעבירה וממתין להכרעה בערעורו. על-פי
סעיף זה:
"שחרור בערובה הוא על תנאי
שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש,
וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט; בית-המשפט רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, ככל שימצא
לנכון, לרבות:..."
סעיף 51 לחוק
המעצרים, שכותרתו: "תוצאות הפרת תנאי שחרור בערובה" מעגן את סמכות
בית המשפט להורות על חילוט ערבויות של משוחרר בערובה, בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור,
בזו הלשון:
"(א) שופט הדן בענינו
של משוחרר בערובה, שהובא לפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות,
ואם התגבשה עילת מעצר, לעצרו או לשחררו בערובה בתנאים שיקבע.
(ב) נוכח
שופט כי משוחרר בערובה הפר תנאי מתנאי השחרור וכי ולא ניתן להביאו בפניו, רשאי הוא
להורות על חילוט הערבות.
(ג) בקשה לחילוט ערבות שניתנה
על ידי ערב לא תידון אלא אם כן ניתנה לערב הזדמנות להשמיע את טענותיו".
16. שחרור חשוד או נאשם
בתנאים מגבילים נועד להבטיח הגנה על ביטחון ושלום הציבור (או חלק ממנו) מפני מסוכנות
הנשקפת ממי שנחשד או מואשם במעשים המסכנים אחרים (או שרקעו מלמד על מסוכנותו) ו/או
לצורך הבטחת התייצבותו להמשך חקירה או ניהול משפטו או ריצוי עונשו, הכל בהתאם לנסיבות,
וכל זאת תוך פגיעה מופחתת ומידתית בחירותו, בעיקר כשמדובר במי שעומדת לזכותו חזקת החפות.
17. תפקידם של המפקחים,
שהינם גם ערבים (הגם שיתכן ערב שאינו מפקח), הוא לוודא כי המפוקח ממלא בדווקנות אחר
התנאים שהוטלו עליו במסגרת שחרורו (או המשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני), להזהירו לבל יפר
את אותם תנאים, ובמקרה של הפרה לדווח על כך מידית למשטרת ישראל.
מפקח נוטל על עצמו את מלאכת הפיקוח מרצונו ובהסכמתו המלאה. בית המשפט
מטיל את מלאכת הפיקוח על מי שעולה בידו לרכוש את אמונו ולשכנעו כי הוא מתאים לבצע את
מלאכת הפיקוח כהלכה. לא מעטים הם המקרים שבהם בית המשפט בוחן ארוכות את יכולתם וכשירותם
של מפקחים מוצעים לשאת בעול הפיקוח, ולעתים אף נעזר לשם כך בשירותיו של שירות המבחן,
בטרם הטלת עול הפיקוח על מי מהמפקחים המוצעים.
ויובהר, משקיבל על עצמו מפקח לשאת בעול הפיקוח, לאחר שבית המשפט
שוכנע בדבר התאמתו, נתן בו את אמונו וקבע כי ישמש ככזה, הרי שמאותה נקודת זמן מחויב
אותו מפקח כלפי בית המשפט, התביעה והציבור בכללותו לבצע את מלאכת הפיקוח, והוא אינו
רשאי לחדול ממנה, אלא מכוח החלטת בית משפט המשחררת אותו מלשמש כמפקח או כאשר הסתיימו
כל שלבי המשפט בשלם נדרש אותו פיקוח, עד כי אין עוד צורך בו. להבטחת קיום חובותיו של
המפקח, הוא נדרש לרוב לחתום על כתב ערובה, לפי סעיף 49 לחוק המעצרים,
שבה מפורטים התנאים שלמילוים הוא ערב.
מכאן, "תפקידו של
המפקח בראש וראשונה הוא למלא את הוראות בית המשפט במקרה הספציפי, וכשעסקינן במעצר בית
- להזהיר בכל עת את המפוקח מהפרת תנאי המעצר, וככל שהופרו - לדווח מידית לרשויות, שאם
לא כן ימעל המפקח בתפקידו, שלא לדבר על השלכות כספיות (הערבות), ולעתים אף פליליות,
העלולות להיות לכך" (בש"פ 7418/14 מדינת ישראל נ' נועם ישראל זריהן
(6.11.2014)).
18. במקרה דנא, אין חולק כי
גדמילוב הפר את תנאי שחרורו בכך שיצא מביתו, ללא פיקוח ולא התייצב לדיון שנקבע בעניינו
בהליך העיקרי ביום 31.12.2018. לדברי המבקשת, גדמילוב אף יצא מגבולות מדינת ישראל.
19. הנה כי כן, משנמצא כי
גדמילוב ניצל לרעה בבוטות את שחרורו לחלופת המעצר, ולימים אף הותר לו לצאת ממעצר הבית
במרבית שעות היום לצרכיי עבודה, והפר ברגל גסה את האמון שנתן בו בית המשפט, בכך שנמלט
מן הארץ, הרי שלבית המשפט הסמכות להורות, בין היתר, על חילוט הערבויות - הן אלה שהפקיד
גדמילוב עצמו והן אלה שהופקדו על ידי הערבים לו.
20. כפי שנזכר, סמכות
בית המשפט לפי סעיף 51 לחוק המעצרים להורות על חילוט הערבויות, כולן
או חלקן, עקב הפרת תנאי השחרור, הינה רחבה ותלוית נסיבות. חילוט הערבויות מבהיר למפוקח
שהפר את תנאי השחרור, ולמעשה לציבור המפוקחים בכללותו, כי יש "מחיר" להפרת
תנאי השחרור ולהפרת האמון שנתן בו בית המשפט.
בהקשר זה אפנה לפסיקת
כב' השופט (כתוארו אז) חנן מלצר בע"פ 6978/09 פרנק מטודי נ' מדינת ישראל
(2.3.2010), כך: "חילוט הכספים במקרה של הפרת תנאים נועד לצורך שמירה על
כוחו של מוסד חלופת המעצר. הבעתי בעבר את עמדתי העקרונית לפיה אין להפגין סלחנות רבה
מדי למפרים של תנאי מעצר בית: 'האמצעי של תנאי השחרור, ובייחוד של 'מעצר הבית', נועד
להפחית, ככל האפשר, את הפגיעה בחירותם של הנאשמים שקיימת נגדם עילת המעצר. אולם כדי
שניתן יהיה להשתמש באמצעי זה, יש צורך להבטיח כי הוא יהיה יעיל ומטרתו תושג... סלחנות
מוגזמת להפרת תנאי השחרור עלולה לעודד בעקיפין את ההפרות, ובכך לפגום ביעילותו של האמצעי
שקבע המחוקק כדי להגן על חירותו של הנאשם... דלדול כוחה של חלופת המעצר להשיג את מטרתה
יוביל לצמצום האפשרות לעשות שימוש באמצעי זה, וכפועל-יוצא מכך יתגבר הכורח – הלא-רצוי
– להיזקק למעצר מלא מאחורי סורג ובריח (בש"פ 3239/08 שוקרון נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 13.5.2008))'".
21. מכאן, משאין חולק כי גדמילוב
הפר את תנאי שחרורו, וככל הנראה נמלט אל מחוץ לגבולות ישראל, ומשלא נשמעה כל התנגדות
מטעם בא כוחו, הרי שאני מורה על חילוט מלוא כספי הפיקדון הכספי שהפקיד גדמילוב, וכן
על חילוט לאלתר של מלוא הערבות העצמית עליה חתם גדמילוב בסכום של 250,000 ₪.
22. ועתה, אדרש לבקשה לחילוט
הערבויות שנחתמו על ידי הצדדים השלישיים, הם המשיבים 2-7, אשר נטלו על עצמם כאמור את
מלאכת הפיקוח על גדמילוב, מאז שחרורו בתנאים מגבילים.
בהקשר זה נקבע בבש"פ
8163/12 שגב אלון נ' מדינת ישראל (19.11.2012) מפי כב' השופטת דפנה ברק-ארז,
כך: "בין התכליות הבולטות של חילוט ערבויות של צדדים שלישיים, ולא כל שכן מפקחים,
בולטת התכלית ההרתעתית. מן ההיבט של הרתעה אישית, האפשרות של חילוט מדרבנת את הערב
לא לזנוח את מחויבויותיו. מן ההיבט של הרתעת הרבים, שמבחינות מסוימות חשובה אף יותר,
בהקשר זה, חילוטה של ערבות במקרה של הפרה תורמת להעברת המסר שעניינו חשיבותן של ההתחייבויות
שנוטלים על עצמם מי שמסכימים לפקח על נאשמים ונידונים, ובכך לוקחים על עצמם להגן על
הציבור מפני מי שחלה לגביהם חזקת מסוכנות. רק כך יפנימו המפקחים את כובד האחריות הכרוך
בתפקידם ואת ההשלכות האישיות הנובעות מהפניית עורף לתפקידם זה. ניתן להוסיף ולומר כי
האפשרות של חילוט הערבות תורמת להכוונת התנהגותם של הנאשמים עצמם. יידעו כל נאשם או
נידון, המתעתד להפר את תנאי שחרורו, כי במעשיו הוא עתיד לפגוע באנשים קרובים לו אשר
הסכימו לערוב לו".
ראו גם פסיקת כב' השופט י' גולדברג
בבש"פ 653/98 רינה גרבי נ' מדינת ישראל, תק-על 98(2), 44, 45:
"תכליתה של הערבות הנדרשת לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים)
היא להבטיח את האינטרס הציבורי של הבטחת התייצבותו של הנאשם לבירור דינו בבית המשפט
ולהטיל 'מורא וחשש על המשוחרר בערובה, כי במידה שלא יקיים את תנאי השחרור, יבואו הרשויות
חשבון עם רעיו שחתמו עבורו'".
וכן ראו, בש"פ
7924/11 טל לוין נ' מדינת ישראל (27.6.2012) שם קבע כב' השופט ס' ג'ובראן
כך: "תכלית מוסד הערבות הוא לאפשר מחד פגיעה מינימאלית ככל הניתן בחירותו של
אדם טרם בירור אשמתו במשפט, ומאידך, להגן על האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם נאשמים
... במסגרת זאת, הערבות כשמה כן היא – ערובה של צד ג' כי נאשם לא יפר את תנאי המעצר
שלו, ובראשם, את חובתו להתייצב להליכים בעניינו ... תנאים נוספים הנקבעים במסגרת הסכם
הערבות, כחובת פיקוח, הם כלים הנתונים לבית המשפט ולמדינה להבטיח שהערבים אכן ישמרו
בפועל על התחייבותם. משכך, מעצם העובדה ש... הפר את תנאי המעצר נובעת האפשרות לחלט
את כספי הערבות. השאלה של מידת האחריות של המפקחים להפרה היא שאלה מסדר שני, ונוגעת
לשיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון את הבקשה לחילוט עירבון. במסגרת זאת,
למן הראוי לדחות את טענות העוררים כי לא היה ביכולתם לפקח על ... וכי הם לא ידעו על
כוונתו לברוח מהארץ. בחותמם על כתב הערבות, מקבלים על עצמם הערבים את האחריות להתייצבותו
של הנאשם להליכים המשפטיים בעניינו. ברי, כי אם אדם המתבקש להיות ערב חש שאין הוא מסוגל
לפקח על העציר, או שלא יהיה בערבות כדי למנוע מהעציר להפר את תנאי מעצרו, עליו להימנע
מלחתום על כתב הערבות. דברים אלו נכונים אף באם חל שינוי נסיבות במהלך תקופת המעצר,
בגינה חושב ערב שאינו יכול עוד לערוב להתנהגותו של העציר. במצב זה, על הערב לפנות לבית
המשפט בבקשה לפטור אותו מהערבות (ראו סעיף 50 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות
אכיפה - מעצרים)). משכך, נוכח העובדה שאי התייצבותו של ... בבית המשפט היא הפרה
חמורה של תנאי הערבות, לא נפל פסול בקביעה כי התקיימו התנאים לחילוט הערבות".
23. במקרה דנא, המשיבים
2-7 לקחו על עצמם, מרצונם, את החובה לערוב לקיום חובת גדמילוב למלא אחר התנאים המגבילים
שהוטלו עליו במסגרת שחרורו, ובכלל זאת להתייצב בבית המשפט ככל שיידרש לצורכי ההליך
הפלילי המתנהל בעניינו.
בית המשפט הבהיר והזהיר
כל אחד מהמפקחים כי מוטלת עליו חובת הפיקוח על גדמילוב ודיווח מידי למשטרת ישראל כל
אימת שיפר את תנאי שחרורו.
24. כל אחד מהמפקחים חתם על
כתב ערובה, בהתאם לסעיף 49 לחוק המעצרים, שבה פורטו התנאים שלמילוים
הוא ערב. וזהו נוסח כתב הערובה:
"אני/אנו הח"מ ערב/ים
לכך שמר אריאל גדמילוב ת.ז xxxxxxxxx, ימלא אחר
תנאי הערובה המפורטים להלן. אם יופר תנאי מתנאי הערובה אשלם/נשלם ביחד ולחוד לאוצר
המדינה כל סכום שיצווה בית המשפט עד סכום של 150,000.00 ₪.
אני/אנו מתחייב/ים להודיע לבית
המשפט על כל שינוי שיחול במעני/ננו הרשום בכתב הערבות.
תנאי הערובה
1. שהנאשם/המערער/המשיב/המבקש
יתייצב למשפט/לדיון בערעור בתיק הנ"ל בכל מועד שייקבע לכך כדין.
2. שהנאשם/המערער/המשיב/המבקש
יתייצב לנשיאת העונש שהוטל במשפט בתיק 24112-02-18 ביום ________ או בכל מועד אחר שיורה
בית המשפט.
3. שהנאשם/המערער/המשיב/המבקש
ימלא אחר התנאים כאמור בהחלטה מיום _________".
תכלית כתב הערובה לשמש
אמצעי להבטיח כי המפקח יבצע את מטלת הפיקוח שהוטלה עליו, לאחר שנתן הסכמתו לכך, וחויב
לבצעה מכוח החלטת בית המשפט, ובכך להבטיח כי המפוקח ימלא אחר התנאים המגבילים שהוטלו
עליו כדי לאפשר את שחרורו ממעצר, שאילולא כן חובה על המפקח להודיע על אתר למשטרת ישראל.
הסכמת המפקחים לשמש כמפקחים
וליטול על עצמם את החובות המפורטים נשמעה לא רק באולם בית המשפט בטרם נתקבלה החלטה
הממנה אותם למפקחים, אלא באה לידי ביטוי בעצם חתימתם על כתב הערובה, אשר היוותה תנאי
להיותם מפקחים. על כן, כל אחד מהמפקחים קיבל על עצמו לפקח על גדמילוב ולוודא כי ימלא
אחר התנאים שהוטלו עליו מתוך מודעות מלאה למוטל עליו ולסנקציות הנלוות ככל שיכשל במילוי
חובותיו אלו.
25. אחריותם של המפקחים לוודא
כי גדמילוב ממלא אחר התנאים המגבילים שהוטלו עליו הינה בחזקת "ביחד ולחוד",
כפי שצוין מפורשות גם בכתב הערובה, עליה חתמו. הווה אומר, כל אחד מהפקחים נטל על עצמו
אחריות אישית וקולקטיבית לפקח אחר גדמילוב, או לוודא כי הוא מפוקח על ידי מי מיתר המפקחים
האחרים, ושאלה מבצעים את מלאכת הפיקוח כהלכה. בדרך זו מלבד האחריות האישית המוטלת על
כל אחד מהמפקחים, נוצרת גם ערבות הדדית בין כלל המפקחים, לוודא כינונו והתקיימותו של
המעטה הפיקוחי הנדרש על המפוקח משך כל שעות היממה, למשך כל התקופה הרלוונטית.
לולא כן, כל אימת
שמפוקח יפר את תנאי שחרורו, קרוב לוודאי שהיה נדרש לכאורה, מצד התביעה לקיים חקירה,
ולאחר מכן להביאה לפני בית המשפט, כדי להתחקות אחר נסיבות הפרת התנאים ולקבוע מי מבין
המפקחים נושא באחריות לאי דיווח ביחס לאותה הפרה. ברי כי מצב שכזה הינו בעייתי מבחינה
פרקטית, צפוי לסבך את הליך החילוט ללא קץ, ועלול לפגוע לבסוף באפשרות שחרורם בערובה
של חשודים/נאשמים בעתיד לבוא.
עוד אציין כי ב"כ
המפקחים, בהגינותה הרבה, לא טענה כנגד האחריות הקולקטיבית של כלל המפקחים, אך טענה
כי יש מקום לאבחנה ביניהם ככל שיוחלט על חילוט הערבויות.
26. במקרה דנא, לאחר ששמעתי
את גרסאות כלל המפקחים (כפי שאפרט להלן), שוכנעתי כי המפקחים, כל אחד ואחד, וכולם כאחד,
לא הפעילו מערך פיקוח אפקטיבי על גדמילוב, לא הוצגה מערכת זמנים לפיקוחו על ידי כל
אחד מהמפקחים, ונתגלה כי הם לא גילו אחריות יתרה לוודא כי גדמילוב אכן מפוקח כל העת.
בדרך זו לא נמנע ממנו להפר ברגל גסה את התנאים המגבילים שהוטלו עליו ולהימלט מהארץ.
יתר על כן, אף לאחר שנודע על היעלמותו של גדמילוב לא דווח על כך כנדרש, ובאופן מידי,
למשטרת ישראל מצד מי המפקחים.
27. ממכלול עדויות המפקחים,
התקבל הרושם כי מערך הפיקוח האנושי על גדמילוב היה רעוע, לא מתואם ולא הדוק, ונמצא
כי התקשורת בין המפקחים לבין גדמילוב, ובינם לבין עצמם, הייתה לקויה באופן שנפגע מערך
הפיקוח בכללותו.
לצד זאת, התרשמתי מדברי
המפקחים שהינם בני משפחתו של גדמילוב, בעיקר רעייתו ואמו, מהקשיים הלא מבוטלים עמם
התמודדו, הכרוכים במלאכת הפיקוח היומיומית והסיזיפית על גדמילוב, לצד ההתמודדות עם
הקשיים הכרוכים בגידול הילדים והלחצים הכלכליים שבהם נתונים. ברם, יש לזכור כי כל אחד
מהפקחים נטל על עצמו מרצון את מלאכת הפיקוח, ולא לפני שהוזהר בנוגע למעמסת חובות הנלווית
לכך. איש מהמפקחים לא פנה לבית המשפט בבקשה לשחררו ממלאכת הפיקוח. על כן, אין בקשיים
הידועים הנלווים למלאכת הפיקוח כדי להצדיק את מערך הפיקוח הרעוע שנגלה לנגד עיני במהלך
עדויות המפקחים, שאיפשר בסופו של יום לגדמילוב לנצל את המצב כדי להימלט מהארץ, תוך
שמערך הפיקוח, ככל שלא ידע על אותה הפרה ואיחר לדווח על כך למשטרה.
28. הגעתי אם כן למסקנה כי
המפקחים, בני משפחתו של גדמילוב, ביחד ולחוד, הפרו את תפקידם כמפקחים, וקמה הסמכות
לחלט את הערבות הכספית עליה חתמו. המדובר בהפרה חמורה ביותר, שכן היא מעקרת את היכולת
לממש את ההליך הפלילי כנגד גדמילוב. כמו כן, היות ומיוחסות לגדמילוב עבירות חמורות,
כמפורט בכתב האישום, הרי שהפגיעה באינטרס הציבורי
בשל אי מיצוי ההליך הפלילי היא פגיעה של ממש.
לצד זאת, לבית המשפט
נתונה הסמכות להחליט, על פי שיקול דעתו, לא רק האם יש לחלט את הערבות, אלא האם כולה
או חלקה. סכום החילוט הסופי עליו מחליט בית המשפט במקרה של הפרת תנאי השחרור גם הוא
תלוי נסיבות. לצורך כך, על בית המשפט לבחון בין היתר את מהות האישומים (או החשדות)
העומדים כנגד המפוקח, אופי הפרת התנאים מצדו והשלכותיה, מידת יכולתו של כל מפקח למנוע
מהמפוקח לבצע את אותה הפרת התנאים שהוטלו עליו, ויכולותיו ואמצעיו של כל מפקח להתמודד
עם חילוט הכסף.
29. כפי הנזכר, ב"כ המפקחים
טענה כי גדמילוב יצא מביתו שעות אחדות לפני מועד הדיון שנקבע במשפט בעניינו בבית המשפט
המחוזי בלוד, מבלי שאשתו או יתר המפקחים ידעו על כך. כל אחד מהמפקחים התייצב לדיון,
מסר עדותו והשיב לשאלות בית המשפט וב"כ הצדדים.
להלן עיקרי הדברים ומסקנותיי
ביחס לכל אחד מהמפקחים:
30. המשיבה 2, אידה
גדמילוב - אשתו של גדמילוב (להלן: "אידה"), סיפרה בעדותה על אודות
הקשיים האישיים, הזוגיים והכספיים עמם היא נאלצת להתמודד מאז מעצרו ושחרורו של גדמילוב.
לדבריה, חרף הקשיים הזוגיים ביניהם הם המשיכו להתגורר יחדיו באותה דירה נוכח התנאים
המגבילים שהוטלו עליו.
אידה מסרה כי היא זו
שבדרך כלל הייתה מלווה את גדמילוב לדיונים המשפטיים, מלבד פעמיים שבהם אחרים ליווי
אותו. לדבריה, בלילה שקדם לבוקר הדיון בבית המשפט, היא וגדמילוב ישנו בנפרד, ושהוא
ישן בחדרו של אחד הילדים. בבוקרו של יום 31.12.2018 אידה השכימה משנתה בסביבות השעה
06:00 בבוקר על מנת להכין את ילדיהם לבית הספר, ולאחר מכן שבה לישון. בשעה 08:00 בבוקר
בקירוב, היא הקיצה משנתה בשנית, בידיעה שבאותו היום היא תלווה את גדמילוב לדיון בבית
המשפט במקום ללכת לעבודתה כמדי יום. בסביבות השעה 8:00 בבוקר, כך לדבריה, היא נכנסה
לחדר שבו ישן גדמילוב על מנת להעירו כדי לצאת לבית המשפט, נוכח הדיון שנקבע לשעה 09:00.
או אז, כך לדבריה, היא גילתה שהוא כלל לא נמצא, ולכן סברה שהוא לא רצה לנסוע עמה, אלא
עם מפקח אחר. וכך העידה בבית המשפט: "התעוררתי, ראיתי שהוא לא בבית. עכשיו,
בגלל מערכת היחסים שלנו, בגלל שאנחנו לא ביחסים טובים – מבחינתי, הבן-אדם לא רצה לנסוע
איתי. אנחנו בסכסוך, בזה. אמרתי: בטח הוא נסע עם מפקח אחר".
אידה נשאלה הכיצד
מצאה לנכון להעיר את גדמילוב בשעה שמונה בבוקר, בעוד הדיון במשפט נקבע לשעה תשע, ועל
כך השיבה: "אם יוצאים בשמונה אנחנו מספיקים...".
כבר כאן אציין כי התקשיתי
לקבל כמהימנה את גרסתה של אידה, לפיה באותו הבוקר היא השכימה קום בשעה 06:00 על מנת
להעיר ולהכין את ילדיהם, שגילם 4 ו-7 בלבד, לקראת יציאתם למוסדות החינוך, וכל זאת מבלי
שהבחינה האם גדמילוב נמצא בבית אם לאו, היות ולדבריה באותו הלילה הוא ישן בחדר אחר
עם אחד הילדים. יתר על כן, לדבריה, לאחר שהילדים יצאו מהבית לשכנים אשר סייעו
בהסעתם למוסדות החינוך, היא שבה לישון והקיצה משנתה בשנית בשעה 08:00, ורק אז היא נכנסה
לאותו חדר שבו ישן לכאורה גדמילוב, כדי להעירו לקראת יציאתם לבית המשפט המחוזי מרכז
שבלוד, כאשר הדיון נקבע לשעה 09:00. בהקשר זה, הקשתה בצדק ב"כ המבקשת בשאלתה את
אידה הכיצד הקיצה משנתה בשנית בשעה 08:00, ורק אז פנתה להעיר את גדמילוב, בשים לב למשך
זמן הנסיעה מביתם שבאשקלון לבית המשפט שבלוד, בעיקר בשעות הבוקר העמוסות בדרכים, ועל
כך השיבה אידה כי אם יוצאים בשמונה אפשר להספיק להגיע לדיון בזמן. לציין כי אידה מסרה
בעדותה שרק הקיצה משנתה בשעה 08:00, כך שגרסתה זו מעט תמוהה, והתקבל הרושם שלא הוצג
מצג מהיימן לבית המשפט. בהקשר זה יש לציין כי אמו ואחותו של גדמילוב העידו כי כאשר
הן ליוו אותו לדיונים בבית המשפט, הם לרוב היו יוצאים לדרך כשעתיים לפני שעת הדיון
שנקבעה.
בנוסף לכך, התנהלותה
של אידה לאחר שגילתה לדבריה כי גדמילוב אינו בבית, בשעה שהיה עליהם לצאת לבית המשפט,
אינה חפה מתמיהות, בלשון המעטה, ומצביעה על כישלונה במילוי חובותיה כמפקחת. צאו וראו,
לפי גרסתה, משגילתה אידה כי גדמילוב אינו בבית, היא כלל לא מיהרה ליצור עמו קשר, וגם
לא למפקח ששימש כמעסיקו מפני שכלל לא הכירה אותו ואפילו אין לה את הטלפון שלו. חלף
זאת, אידה החלה להתארגן כדי לצאת למקום עבודתה, ותוך כדי התארגנות זו היא התקשרה לחמה,
אביו של גדמילוב, כדי לשאול אותו האם ידוע לו מי נמצא עם גדמילוב.
וכך העידה: "תוך
כדי התארגנות לעבודה התקשרתי לחמי. שאלתי אותו עם מי אריאל נסע למשפט. שאלתי אותו אם
הוא נסע עם חמותי או גיסתי או מישהו מכל המפקחים שלו. חמי אמר שלא משהו שהוא יודע עליו.
הוא יודע רק שיש משפט והוא בודק... הוא אמר: אני אבדוק לך. זהו, הוא בדק עם חמותי,
הוא בדק עם כולם – חוץ מאימא שלי. הוא בדק איתם, אמר שלפי מה שהוא מבין – לקח זמן עד
שהתקשר אליה. ... מבחינתי הוא עכשיו נסע עם מישהו אחר, ברח לי, אני מאחרת לעבודה. חמי
חזר אליי ואמר שלפי מה שהוא מבין, הוא לא נסע עם חמותי, שהיא בכלל בעבודה. לא עם גיסתי,
שהייתה בכלל בלימודים, עד שהיא ענתה לו וחזרה אליו. זהו, ואחר-כך ניסיתי להשיג אותו
כמה פעמים. מישהו מהערבים לא התקשר אליי. לא דיווחו לי בשום מקום שהוא לא במשפט".
בהמשך עדותה שבה והסבירה
אידה כך: "שאלתי את חמי אם הוא יודע עם מי הוא נסע. יש לו הרבה ערבים. אני
לא הערבה היחידה שלו, אוקיי? הוא יכול לנסוע עם חמי, הוא יכול לנסוע עם גיסתי, הוא
יכול לנסוע עם גיסתי השנייה, עם המפקח של העבודה שלו. התקשרתי לחמי. אני לא מכירה את
המפקח של העבודה שלו, אין לי טלפון שלו, אני לא יודעת. התקשרתי לחמי. ביקשתי שיתקשר
לחמותי. יתקשר לגיסתי, שהייתה בלימודים, עד שהיא ענתה לו. הוא בירר. אוקיי?"
ודוקו, לדברי אידה,
אביו של גדמילוב אישר בשיחה ביניהם כי היה ידוע לו על הדיון במשפט שנקבע לאותו היום,
אך מבדיקה שקיים עם המפקחים לא עלה בידו לאתרו. יש להדגיש כי אביו של גדמילוב כלל לא
אושר לשמש כמפקח והוא אינו חתום על ערבות צד ג' להבטחת התחייבויותיו. נמצא אם כן, שאשתו
של גדמילוב, אשר שימשה כמפקחת העיקרית עליו, ככל לא הכירה את המפקח שהעסיק את גדמילוב
ולא הייתה לה כל יכולת ליצור עמו קשר, ומנגד לא שללה את האפשרות שגדמילוב נסע עם אביו,
אשר כלל לא אושר לשמש כמפקח.
והנה, רק כעבור מספר
שעות מאז שלדברי אידה עצמה היא גילתה שגדמילוב אינו בבית, וכל הניסיונות של אביו ושלה
להתחקות אחרי עקבותיו לא צלחו, היא מצאה לדווח על כך למשטרה. כך בלשונה: "אחרי
שביררתי, אחרי שבדקתי – ניסיתי להתקשר אליו כמה פעמים. ניסיתי להתקשר גם מטלפון אחר:
אולי הוא לא רוצה לענות לי בכלל. וכשראיתי שבאמת אני לא מצליחה להבין איפה הוא, שאני
לא מצליחה להבין איך הוא הגיע לבית המשפט, התקשרתי לתחנה. זה היה בשתים-עשרה, קצת לפני
שתים-עשרה. זה תוך כדי עבודה, אז אני זוכרת שזה לפני שתים-עשרה, קצת לפני שהייתי צריכה
לצאת להפסקה. התקשרתי למשטרה, הודעתי להם שהוא לא הגיע למשפט. הודעתי להם בשתים-עשרה.
... אמרתי להם שייתנו לי לסיים לעבוד, אני אוציא את הילדים מהגנים ואני אבוא אליהם
בארבע-וקצת, אני אמסור להם את הכול".
הנה כי כן, נתגלעו סתירות
לא מיושבות בגרסתה של אידה, והתקבל הרושם כי רב הנסתר על הגלוי, בכל הנוגע לידיעותיה
על נסיבות היעלמותו של גדמילוב. התרשמתי כי התקשורת הלקויה בין אידה לבין גדמילוב פגעה
ביכולתה לפקח עליו, וכי אף התקשורת בינה לבין יתר המפקחים לא הייתה רציפה ומתואמת כפי
הנדרש. אידה אפילו לא הכירה את המפקח שהעסיק את גדמילוב, עמו שהה מדי יום במהלך עבודתו.
אידה אף לא שללה את האפשרות שאביו של גדמילוב ליווה אותו לבית המשפט, בשעה שהוא כלל
לא אושר כמפקח. לבסוף, העובדה כי אידה דיווחה למשטרה על אודות היעלמותו של גדמילוב,
כעבור כ-4 שעות מאז נודע לה לפי גרסתה על היעלמותו הינה אף היא הפרה בוטה של חובותיה
כמפקחת.
בנסיבות אלה, נחה דעתי
כי יש מקום להורות על חילוט מלוא סכום הערבות עליה חתמה אידה, וזאת על אף קשייה הכלכליים
וסכום הערבות הגבוה. כאמור, בית המשפט והציבור בכללותו נתן אמונו באשתו של גדמילוב
כי תשמש מפקחת מציבת גבולות בעבורו ותדווח לרשויות האכיפה ללא כל דיחוי על כל הפרה
מצדו. אידה לא עשתה כן. חומרת האישומים המיוחסים לגדמילוב הינה ברף גבוה ודומה כי לא
בכדי הוא ניצל את ההזדמנות שנקרתה בפניו, נוכח חולשת הפיקוח, על מנת להימלט מן הארץ,
ככל הנראה מפני החשש לעונש הצפוי לו ככל שיורשע בדין. כפי שנזכר, אין להקל ראש בחשיבותן
של ההתחייבויות שנוטלים על עצמם אלו שמסכימים לקבל על עצמם את נטל הפיקוח, ובכך לקחת
חלק במערך שמטרתו להגן על הציבור ולהבטיח את קיומו של ההליך המשפטי. במקרה דנא, סבורני
כי אידה הפנתה עורף לחובותיה, וזאת לא רק משום שגדמילוב חמק מביתם מבלי שהבחינה, אלא
נוכח מחדליה בביצוע הפעולות הנדרשות כדי לאתרו ובשל פרק הזמן הממושך שחלף עד אשר מצאה
לדווח על כך למשטרה. מכאן, נחה דעתי כי אין הצדקה להפחית מסכום הערבות עליה חתמה
אידה, אלא להורות על חילוט מלוא סכום הערבות
בסך 150,000 ₪.
31. המשיבה 3, ולנטינה
גדמילוב - אמו של גדמילוב (להלן: "ולנטינה"), סיפרה בעדותה כי
עד שהותר לגדמילוב לצאת לעבודה היא הייתה מגיעה לביתו מדי יום כדי לפקח עליו משעה שבע
וחצי בבוקר ועד לשעה חמש אחה"צ, כשבאותן שעות אידה יצאה לעבודתה. אולם, מאז שהותר
לגדמילוב לצאת לעבודה היא פיקחה עליו לפי הצורך. לדבריה, לדיונים בבית המשפט גדמילוב
היה מלווה על ידה או על ידי בעלה, בתה, או "מי שפנוי", כלשונה. ולנטינה נשאלה
על אירועי הבוקר שבו גדמילוב נעלם, ומסרה כי היא כלל לא ידעה שנקבע לו דיון בבית המשפט,
והוסיפה: "הייתי בעבודה. בשעות הבוקר. בעלי התקשר אליי ואמר לי: איפה את? אמרתי:
אני בעבודה. הוא אמר: אריק לא אמר לך שיש משפט? בדרך כלל או אני או בת שלי היינו נוסעים
איתו, או בעלי, מישהו היה זה. ואמרתי: לא, הוא לא אמר לי שיש משפט, בכלל לא ידעתי.
שאלתי: למה, יש משפט? ומי לקח? הוא אמר: לא יודעים והוא לא עונה לטלפונים. אז אמרתי:
תתקשר לסוזי, אולי היא יודעת. סוזי זאת הבת שלנו הקטנה".
ולנטינה נשאלה
לאופן הנסיעה לדיונים בבית המשפט, והשיבה כי הם נסעו ברכב פרטי, והיו יוצאים לדרך כשעה
וחצי-שעתיים לפני שעת הדיון.
הנה כי כן, גם מעדותה
של ולנטינה עלה כי מערך הפיקוח, שבו היא לקחה חלק דומיננטי, כשל במלאכת הפיקוח על גדמילוב,
וכך גם בחובת הדיווח על הפרת התנאים מצדו. מעדותה עלה כי היא, בדומה לאידה, סברו כי
אביו של גדמילוב היה מורשה לפקח עליו וללוותו לדיונים בבית המשפט. ולנטינה כלל לא הייתה
ערה לקיומו של הדיון בבית המשפט ביום שבו נעלמו עקבותיו, על אף שמעדותה של אידה, עלה
כי אביו של גדמילוב דווקא היה מודע לקיומו של הדיון באותו היום.
לבסוף, משנודע לולנטינה
כי גדמילוב נעלם, היא לא הציגה כל מאמץ מצידה לאתרו כמו גם לא מצאה לנכון לדווח על
כך מידית לרשויות האכיפה. מכל הטעמים הללו נחה דעתי כי יש מקום לחלט את מלוא סכום הערבות
בסך 150,000 ₪ עליה חתמה ולנטינה.
32. המשיבה 4, סבטלנה דישקוב
- אמה של אידה, חמותו של גדמילוב (להלן: "סבטלנה"), מסרה כי הגיעה
לפקח על גדמילוב בביתו, אך מאז שהותר לו לצאת לעבודה, היא התבקשה לפקח עליו פעמים בודדות
בלבד, בעיקר כשאידה הייתה צריכה לצאת מהבית לאחר השעה שש בערב. סבטלנה נשאלה הכיצד
נודע לה על כל שגדמילוב נעלם והשיבה כי אידה התקשרה אליה באותו היום בשעות אחר הצהריים
על מנת להביא אליה את הילדים מפני שהתבקשה להגיע למשטרה למסור דיווח מפורט.
מעדותה של סבטלנה עלה
אם כן כי חלקה במערך הפיקוח היה מצומצם למדי, ולמעשה היא לא הייתה מעורה בסדרי הפיקוח
עליו ונודע לה על היעלמותו רק בשעות אחר הצהריים של אותו היום מאידה, אשר נזקקה לעזרתה
לשמירה על ילדיה, בשעה שנדרשה להגיע למשטרה. בנסיבות אלו, סבורני כי יש מקום לחלט אך
חלק מסכום הערבות עליה חתמה סבטלה, תוך איזון בין חלקה המצומצם יחסית בפיקוח על גדמילוב
לבין הצורך בהרתעה וגילוי אחריות מצד כל אחד מהפקחים. בנסיבות אלו אני מורה על חילוט
סך של 60,000 ₪ מתוך הערבות בסך 150,000 ₪ עליה חתמה סבטלנה.
33. המשיבה 5, סוזנה גדמילוב
- אחותו של גדמילוב (להלן: "סוזנה"), מסרה כי בת 23 סטודנטית
לאדריכלות במכללת ספיר ועובדת כמלצרית. לדבריה, באותו היום שבו גדמילוב נעלם התקשר
אליה אביה, בסביבות השעה תשע או עשר, ושאל אותה האם ליוותה את גדמילוב לדיון בבית המשפט.
סוזנה מסרה כי השיבה בשלילה, היות ובאותה עת הייתה בלימודים במכללה, ואף יצאה משיעור
כדי לענות לטלפון. לאחר אותה שיחה היא חזרה לשיעור, וכלל לא ניסתה ליצור קשר עם גדמילוב,
באותו הרגע או לאחר מכן. סוזנה נשאלה באיזו שעה הם היו יוצאים ברכב לבית המשפט, כאשר
ליוותה את גדמילוב לדיונים, והשיבה שבשעה שמונה בבוקר, כאשר הדיון נקבע לשעה עשר או
אחת עשרה.
מעדותה של סוזנה עלה
שוב כי גם היא כמפקחת לא הייתה ערה לסדר יומו של גדמילוב, ולא הייתה ערה לצורך ללוותו
לדיון בבית המשפט. יתר על כן, גם לאחר שנודע לה על היעלמותו, סוזנה גילתה אדישות ולא
עשתה כל מאמץ לאתרו ולא מצאה לנכון לדווח על כך לרשויות האכיפה. בנסיבות אלו, היה מקום
להורות על חילוט מלוא סכום הערבות עליה חתמה סוזנה. עם זאת, מצאתי להביא בחשבון את
גילה הצעיר, היותה סטודנטית, וסכום הכסף הכולל המחולט מבני המשפחה כולה. ממכלול הנסיבות
אני מורה על חילוט סך של 80,000 ₪ מתוך הערבות בסך 150,000 ₪ עליה חתמה סוזנה.
34. המשיבה 6, רגינה גדמילוב
- אחותו של גדמילוב (להלן: "רגינה"), מסרה כי היא מטופלת בשלושה ילדים
ועוסקת בהשגחה על קשישים. לדבריה, היא צורפה לפיקוח לאחר שאושר לגדמילוב לצאת לעבודה
ולמעשה כלל לא יצא לה לפקח עליו. רגינה מסרה כי ביום שבו גדמילוב נעלם התקשרה אליה
אידה בסביבות השעה שתיים בצהריים וסיפרה לה על כך וכי היא דיווחה למשטרה בסביבות השעה
שתים עשרה. לדבריה, מלבד אותה שיחת טלפון שקיבלה מאידה, איש לא עדכן או דיבר איתה.
רגינה מסרה כי ניסתה ליצור קשר עם גדמילוב בטלפון, אך הוא לא ענה.
התרשמתי מעדותה של רגינה
כי בדומה לסבטלנה היא לא לקחה חלק נרחב במלאכת הפיקוח, לא הייתה מעורה בסדרי הפיקוח
עליו, אך כן עשתה מאמץ לאתרו משנודע לה על היעלמותו. בנסיבות אלו, והיות מדובר במי
שמטופלת בשלושה ילדים, ונוכח סכום הכסף שמחולט מכלל בני המשפחה, אני מוצא להורות על
חילוט סך של 60,000 ₪ מתוך הערבות בסך 150,000 ₪ עליה חתמה רגינה.
35. המשיב 7, זוריאן בכרך,
מעסיקו של גדמילוב (להלן: "בכרך"), מסר שהוא היה מלווה את גדמילוב
מביתו ובחזרה, ומפקח עליו במשך כל שעות העבודה. בימים שלא יכל ללוותו מביתו, עשתה כן
אחותו של גדמילוב. לדבריו, ביום שקדם להיעלמותו, גדמילוב עדכן אותו שקבוע לו דיון בבית
המשפט ולכן לא יגיע לעבודה. בכרך מסר כי במועדים שבהם נקבעו לגדמילוב דיונים בבית המשפט
הוא היה נעדר מעבודתו למשך כל אותו יום. לכן, ביום שבו גדמילוב נעלם, בכרך לא הגיע
ללוותו מביתו למקום העבודה ולא ציפה לבואו לעבודה. לדבריו, איש מבני משפחתו של גדמילוב
לא התקשר אליו ביום שבו גדמילוב נעלם כדי לשאול לגביו. בכרך מסר כי נודע לו כי גדמילוב
נעלם רק בשיחה שקיים עם אביו של גדמילוב למחרת היום, כאשר ניסה ליצור קשר עם גדמילוב,
אך הטלפון היה סגור.
חלקו של בכרך במערך הפיקוח
היה אם כן שונה מלכתחילה, משום שהוא קיבל על עצמו את עול הפיקוח בהתאם להחלטתי מיום
12.7.2018, אך על מנת לאפשר את שילובו של גדמילוב במעגל העבודה, תחת פיקוחו. בכרך התחייב
כאמור ללוות ולפקח אחר גדמילוב מביתו ובחזרה, כמו גם במשך כל שעות העבודה. הובהר כי
ככל שמסיבה כלשהי יימנע מבכרך למלא את מלאכת הפיקוח ביום מסוים, אזי גדמילוב לא יורשה
לצאת לעבודה, והוא יישאר בביתו באותם תנאים מגבילים, לרבות פיקוח על ידי מי מטעם המפקחים
שאושרו לכך. מכאן, בכרך לא השתלב מלכתחילה כמפקח לכל דבר, בדומה ליתר המפקחים, אלא
כמפקח ייעודי אך ורק בכל הנוגע ליציאתו של גדמילוב לעבודה תחת אחריותו. משכך, סכום
הערבות שלה נדרש בכרך לחתום היה מצומצם באופן יחסי מלכתחילה והועמד על סך של 30,000 ₪. לאחר שהתרשמתי מגרסאות
המפקחים בל הנוגע להפרת התנאים מצד גדמילוב, שהביאה להימלטותו מן הארץ, נחה דעתי כי
אין לבוא בטרוניה בקשר לכך לבכרך. כאמור, בכרך הבהיר כי בימים שבהם נדרש גדמילוב להתייצב
לדיונים בבית המשפט הוא לא הגיע למקום העבודה. ביום שבו גדמילוב נעלם הוא היה אמור
להתייצב לדיון בעניינו בבית המשפט המחוזי שבלוד, ולכן בכרך לא הגיע לביתו כדי ללוותו
למקום העבודה ולא ציפה לבואו בהמשך אותו היום. איש מהמפקחים לא מסר בעדותו כי עדכן
את בכרך באותו היום שבו נתגלה דבר היעלמותו של גדמילוב, והדבר נודע לו רק למחרת היום.
משכך, באתי למסקנה כי אין הצדקה לחלט את סכום הערבות בסך 30,000 ₪ עליה חתם בכרך.
סוף דבר
36. מכל המקובץ, אני מורה
על חילוט הכספים הבאים מתוך הערבויות הן של גדמילוב והן של מפקחיו, בסכומים ובתשלומים
הבאים:
א) מלוא כספי הפיקדון הכספי שהפקיד אריאל גדמילוב
ו/או מי מטעמו יחולטו לטובת אוצר המדינה.
ב) מלוא סכום הערבות העצמית עליה חתם אריאל גדמילוב
בסך של 250,000 ₪ יחולט לטובת אוצר המדינה לאלתר. המבקשת רשאית לפעול בכל דרך חוקית,
ובכפוף לכל דין, לגביית הכסף מתוך נכסיו של אריאל גדמילוב.
ג) מלוא סכום הערבות בסך 150,000 ₪ עליה חתמה המשיבה
2, אידה גדמילוב, יחולט לטובת אוצר המדינה, וישולם ב-15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים,
כשהראשון שבהם ביום 1.5.2019. אי עמידה באחד התשלומים תביא לפירעון מידי של הסכום כולו,
וכל איחור בתשלום יישא הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק.
ד) מלוא סכום הערבות בסך 150,000 ₪ עליה חתמה המשיבה
3, ולנטינה גדמילוב, יחולט לטובת אוצר המדינה, וישולם ב-15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים,
כשהראשון שבהם ביום 1.5.2019. אי עמידה באחד התשלומים תביא לפירעון מידי של הסכום כולו,
וכל איחור בתשלום יישא הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק.
ה) סכום של 60,000 ₪ מתוך הערבות בסך 150,000 ₪ עליה
חתמה המשיבה 4, סבטלנה דישקוב, יחולט לטובת אוצר המדינה, וישולם ב-6 תשלומים חודשיים
שווים ורצופים, כשהראשון שבהם ביום 1.5.2019. אי עמידה באחד התשלומים תביא לפירעון
מידי של הסכום כולו, וכל איחור בתשלום יישא הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק.
ו) סכום של 80,000 ₪ מתוך הערבות בסך 150,000 ₪
עליה חתמה המשיבה 5, סוזנה גדמילוב, יחולט לטובת אוצר המדינה, וישולם ב-8 תשלומים חודשיים
שווים ורצופים, כשהראשון שבהם ביום 1.5.2019. אי עמידה באחד התשלומים תביא לפירעון
מידי של הסכום כולו, וכל איחור בתשלום יישא הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק.
ז) סכום של 60,000 ₪ מתוך הערבות בסך 150,000 ₪
עליה חתמה המשיבה 6, רגינה גדמילוב, יחולט לטובת אוצר המדינה, וישולם ב-6 תשלומים חודשיים
שווים ורצופים, כשהראשון שבהם ביום 1.5.2019. אי עמידה באחד התשלומים תביא לפירעון
מידי של הסכום כולו, וכל איחור בתשלום יישא הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק.
5129371
5467831337. ההחלטה תומצא לצדדים
באמצעות המזכירות.
ניתנה
היום, ו' ניסן תשע"ט, 11 אפריל 2019, בהעדר הצדדים
