|
בבית
המשפט העליון |
|
רע"פ
5661/21 |
|
לפני: |
כבוד השופט א' שטיין |
|
המבקש: |
פלוני |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' דרויאן-גמליאל) אשר ניתנה
ביום 15.8.2021 בע"ח 11772-07-21 |
בשם
המבקש: עו"ד חיים אומזי
בשם המשיבה: עו"ד עודד ציון
חוק
העונשין, תשל"ז-1977: סע' 225, 292, 294
פקודת מס
הכנסה [נוסח חדש] - לא מרובד: סע' 215א(א), 216(4), 216(5)
חוק בתי
המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984: סע'
68(ב), 70(ד)
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' דרויאן-גמליאל) שניתנה ביום 15.8.2021 בע"ח
11772-07-21, ואשר דחתה את ערעור המבקש על החלטתו של בית משפט השלום ראשון
לציון (השופטת ש' דקל נוה,
ס"נ) אשר ניתנה ביום 29.6.2021 בגדרו של ת"פ 8375-07-17 ובמסגרתה התקבלה חלקית בקשתו של המבקש
לאסור את פרסום פרטיו בתיק ונדחתה בקשתו להורות על קיום הדיון בעניינו בדלתיים
סגורות בשל מצבו הנפשי.
2.
ביום 4.7.2017 הוגש נגש המבקש כתב
אישום לפיו הלה ארגן וניהל הימורים אסורים, עבור עצמו ועבור אחרים, באמצעות אתר
הימורים בחו"ל. בתוך כך נטען כי המבקש פנה במספר הזדמנויות לקטינים, שחקנים
בקבוצות ספורט, והציע להם סכומי כסף גבוהים עבור כך שיגרמו לקבוצתם להפסיד במשחקים
שביחס אליהם התבצעו הימורים. ביום 26.9.2019 הורשע המבקש על-פי הודאתו בהגרלות
והימורים אסורים, עבירה לפי סעיף 225 לחוק העונשין,
התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין);
בשוחד בתחרויות, מספר עבירות לפי סעיפים 292 ו-294 לחוק העונשין;
באי-הודעה על תחילת התעסקות, עבירה לפי סעיף 215א(א) לפקודת מס הכנסה
[נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה); באי-הגשת דו"ח מס במועד,
עבירה לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה; וכן באי-ניהול פנקסי חשבונות, מספר
עבירות לפי סעיף 216(5) לפקודת מס הכנסה.
3.
לאחר שהחליף ייצוג, ביקש המבקש לחזור
בו מהודייתו בטענה כי לא מסר אותה באופן חופשי ומרצון. לדבריו, בעת מתן ההודאה היה
מצוי תחת השפעת סמים וכדורים פסיכיאטריים, ולכן לא הבין את מהות ההודאה והשלכותיה
המשפטיות. המבקש נשלח על ידי בית משפט השלום לקבל חוות דעת מהפסיכיאטר המחוזי, אשר
קבע בה, ואחר כך בחוות דעת משלימה, כי המבקש סובל מסכיזופרניה, אולם היה אחראי
למעשיו והינו כשיר לעמוד לדין. כמו כן, נשללו בחוות הדעת נטיות אובדניות או
תוקפניות מצד המבקש. בית המשפט לא התיר למבקש לחזור בו מההודאה שמסר וקבע כי קיים
חשש ממשי שהמבקש מנסה "להפיק רווח טקטי" בלבד מהמהלך בו נקט. בית המשפט
התייחס לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה, ולכך שבמסגרת הזמן שחלף מאז מסר המבקש את הודאתו
ועד לבקשתו לחזור ממנה, "ניתן היה להתרשם כי הוא מבין ומודע היטב לעובדות
האישומים, הוא היה פעיל והעלה טענות ענייניות".
4.
לאחר מתן הכרעת הדין, הגיש המבקש לבית
המשפט מספר בקשות הנוגעות לאיסור פרסום פרטיו ולהעברת הדיון בעניינו לדלתיים
סגורות, גם באופן רטרואקטיבי. בית משפט השלום דחה בקשות אלה וקבע כי המבקש לא
הוכיח שפרסום שמו יוביל להחמרה במצבו הנפשי וכי קיים אינטרס ציבורי לפרסם את
ההחלטות בעניינו לנוכח חומרת העבירות שביצע. עם זאת, בהסכמת המדינה, הוחלט כי ייאסר
פרסום הפרטים בכל הנוגע למצבו הפסיכיאטרי של המבקש.
5.
ביום 11.5.2021 הגיש המבקש לבית משפט
השלום בקשה נוספת להעברת הדיון לדלתיים סגורות ואיסור פרסום שמו, ולראשונה העלה
טענה לפיה פרסום שמו במסגרת ההליך לא זו בלבד שהחריף ומחריף את מצבו הנפשי, אלא
שאף הביאו לניסיון ממשי לשים קץ לחייו ובעקבות כך לאשפוזו במרכז בריאות נפש. עוד
טען המבקש כי בניגוד לטענת המדינה, אין עניין ציבורי בסוג העבירות שאותן ביצע.
המדינה התנגדה לבקשה בטענה כי המסמכים הפסיכיאטריים שצירף המבקש לבקשתו אינם
מעידים כי פרסום שמו מחריף את מצבו הנפשי. ביום 29.6.2021, בית משפט השלום ראשון
לציון (השופטת ש' דקל נוה,
ס"נ) קיבל חלקית את בקשת המבקש. בית המשפט דחה את בקשתו לניהול ההליך בדלתיים
סגורות משום שעניינו של המבקש אינו חוסה תחת החריגים המפורטים בסעיף 68(ב)
לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי
המשפט),
אשר בגינם ניתן להורות על קיום הדיון בדלתיים סגורות, והוסיף כי בכל מקרה לא
עתידים להתקיים דיונים נוספים בעניינו של המבקש למעט שימוע גזר הדין. לעומת זאת,
בהתבסס על המסמכים שהגיש המבקש, קבע בית משפט השלום כי כף המאזניים נוטה לטובת
פרסום גזר הדין ברבים, אולם תוך השמטת שמו של המבקש. זאת, למרות שבית המשפט קבע כי
המבקש לא הוכיח באופן ודאי כי פרסום שמו במסגרת התיק יביא להרעה משמעותית במצבו
הנפשי, לא כל שכן למצב של אובדנות. ואכן, ביום 4.7.2021 נגזר דינו של המבקש כששמו
מופיע בגזר הדין כ"פלוני". בית המשפט השית על המבקש 18 חודשי מאסר
בפועל, מאסרים מותנים, עיצומים כספיים וחילוט רכוש.
6.
המבקש ערער על החלטת בית משפט השלום
בעניין הפרסום וביקש כי שמו ופרטיו יוסרו רטרואקטיבית מכל ההחלטות שניתנו בתיק,
לרבות מהכרעת הדין – זאת, לאור חשש מיידי לחייו שלפי דבריו נובע מפרסום פרטיו.
המדינה התנגדה וטענה כי המבקש הסתיר מידע רפואי הן מעיניו של בית משפט השלום והן
מבית המשפט המחוזי, וכי המסמכים אותם הגיש אינם מלמדים על קשר סיבתי בין פרסום
פרטיו לבין האפשרות כי יחריף מצבו הנפשי עד כדי מצב בו יבחר לשים קץ לחיו. המדינה
אף הדגישה כי החלטת בית משפט השלום לפרסם את גזר הדין ללא ציון שמו של המבקש בטעות
יסודה; ואולם, מאחר ששמו פורסם בהכרעת הדין, היא בחרה שלא להגיש ערעור מטעמה. כן
הוסיפה המדינה כי לאחר ששמו של המבקש פורסם במסגרת החלטות שונות בתיק ובהכרעת
הדין, אין נפקות מעשית למתן צו איסור פרסום.
7.
ביום 15.8.2021 דחה בית המשפט המחוזי (השופט
ע' דרויאן-גמליאל) את
ערעורו של המבקש בקבעו כי האחרון לא הצליח להרים את הנטל הכבד שנדרש כדי לגבור על
הכלל בדבר פומביות הדיון. בית המשפט הדגיש כי "קשה להבין את הצידוק לאסור
היום את פרסום שמו של [המבקש] ואת התועלת בכך", מאחר ששמו של המבקש פורסם זה
מכבר וההחלטות בעניינו זמינות ברחבי המרשתת. בית המשפט העלה תמיהה באשר לחלוף הזמן
– כשנתיים – מאז פרסום הכרעת הדין ועד להגשת הבקשה לאיסור פרסום וקבע כי חוות הדעת
הפסיכיאטריות אותן הגיש המבקש אינן מצדיקות את שינוי המצב כעת בדרך של איסור פרסום
מאוחר ולא יעיל. זאת ועוד: בית המשפט העיר כי לנוכח חלוף השנים במהלכן פורסם שמו
של המבקש בהחלטות נשוא התיק, מתבדה החשש שעלה בחלק מחוות הדעת שהגיש המבקש, לפיו
פרסום שמו יחריף את מצבו הנפשי.
8.
על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.
במסגרת בקשה זו, טוען המבקש כי הצליח להוכיח שהפגיעה בו, לאור פרסום שמו, חמורה
וכי נדרש צו איסור פרסום לנוכח חשש ממשי לאובדנות מצדו. המבקש טוען כי בית משפט
קמא לא בחן את חוות הדעת שהגיש לפי סדרן הכרונולוגי, לא נתן להן את המשקל הראוי
ולא נימק כדבעי מדוע דחה את ההמלצות המובאות בהן שלא לפרסם את שמו. באשר לשיהוי
בהגשת הבקשה, טוען המבקש כי רק בחודש אפריל 2021 החל לסבול מתחושת הרדיפה
מהתקשורת; ובכל מקרה, לפי דבריו, להתקפים פסיכוטיים אין תזמון רציונאלי. המבקש
סבור כי נכון היה לזמן את הרופאים שכתבו את חוות הדעת שהגיש לערכאות קמא למתן עדות
וצירף לבקשת רשות הערעור חוות דעת נוספת מיום 5.8.2021 (להלן: חוות
הדעת החדשה).
המבקש מעיר כי הוא בעל אופי רך ומטרת הבקשה שלפניי היא להמעיט את הלחצים מהם הוא
סובל כדי לסייע לו לצאת, ככל שניתן, מהמצב הנפשי הקשה בו הוא שרוי.
9.
המדינה, מנגד, סבורה כי יש לדחות את
בקשת רשות הערעור משום שאינה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית אשר מצדיקה דיון בפני
ערכאה נוספת, ומאחר שהמבקש לא הוכיח כי נגרם לו עיוות דין המצדיק את מתן רשות
הערעור. המדינה מפנה לסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, אשר דן באיסור
פרסום מידע הנוגע להליך פלילי, וטוענת כי המבקש לא הוכיח כי הוא עומד בתנאים
המצוינים באותו סעיף. כן מדגישה המדינה, כי המידע הפסיכיאטרי הנוגע למבקש כבר נאסר
לפרסום והושחרו החלקים המתארים את מצבו בהחלטות ובהכרעת הדין. עוד טוענת המדינה כי
המבקש לא הוכיח שהמשך פרסום שמו עלול להחריף את מצבו הפסיכיאטרי, קל וחומר עד לכדי
אובדנות, וכי השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה לבית משפט השלום מחליש את טענותיו. כמו
כן מדגישה המדינה את האינטרס הציבורי שבקיום עיקרון הפומביות, אשר חשיבותו גוברת,
לדבריה, כאשר עסקינן באדם שכבר הורשע בביצוע המעשים המיוחסים לו, ובפרט כשהמעשים
הם חמורים כמו במקרה דנן. באשר לחוות הדעת החדשה, סבורה המדינה כי אין לתת לה כל
משקל מאחר שהיא מוגשת לראשונה לבית משפט זה ולא נידונה בפני הערכאות דלמטה. המדינה
מוסיפה כי בכל מקרה אין בחוות הדעת גופה כל חיזוק לטענות המבקש.
10.
הלכה היא עמנו, כי רשות ערעור ב"גלגול
שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד: אלו שמעלים לדיון סוגיה משפטית עקרונית אשר
חורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ואלו שמעלים חשש ממשי כי למבקש נגרם עיוות דין מהותי
או חוסר צדק קיצוני היורד לשורש העניין (ראו, למשל: רע"פ 867/18 נתאי נ'
מדינת ישראל (4.2.2018); רע"פ 3695/20
חן נ' מדינת ישראל (22.6.2020); וכן רע"פ 4081/20 טבדידישווילי
נ' מדינת ישראל (19.07.2020)).
11.
המקרה דנן איננו כזה. ההחלטות בעניינו
של המבקש נטועות בנסיבותיו הפרטיקולריות של המקרה ובבחינת מצבו הנפשי. המקרה דנן לא מעלה לדיון שום סוגיה משפטית
עקרונית אשר חורגת מעניינו הפרטני של המבקש, והמבקש אף אינו טוען לכך.
12.
יתרה מזאת: החלטותיהן של הערכאות קמא נשוא בקשה
זו יסודן בקביעות עובדתיות, הנסמכות על בחינתם של המסמכים הרפואיים שהגיש המבקש.
הלכה היא כי אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות עובדתיות, בפרט
"בגלגול שלישי" (ראו: רע"פ 4841/21 ורקשטל נ'
מדינת ישראל, פסקה 9 (30.8.2021); רע"פ 5861/21
מאירפלד נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (29.8.2021); רע"פ 5271/21 דוויק נ'
היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה, פסקה 7 (1.8.2021)). באשר לחוות הדעת החדשה שהמבקש צירף לבקשת
רשות הערעור – זו לא עמדה לדיון בפני הערכאות קמא, ועל כן המבקש אינו יכול להיבנות
ממנה. כך או אחרת, טענות המבקש מופנות נגד החלטות
שהיו נתונות לשיקול דעתן של הערכאות קמא ולא מצאתי עילה להתערב בהן.
13.
נוכח האמור, ולאחר שנחה דעתי כי
למבקש לא נגרם עיוות דין בהליכים דלמטה, הנני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום,
כ"ג בתשרי התשפ"ב (29.9.2021).
