מעמדו של רכוש לגיטימי שעורבב עם רכוש אסור - צ"א (י-ם) 860-02-17‏ ‏ מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים (13.08.17) - חלק שני

בהמשך לתחילת ניתוח החלטת בית המשפט בענין צ"א (י-ם) 860-02-17‏ ‏ מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים (13.08.17) אני מתכבד להעלות את המשך ניתוח החלטת בית המשפט

שאלה נוספת אשר עולה לדיון הינה מעמדו של רכוש שעל אף היותו רכוש לגיטימי, עורבב עם רכוש אסור. הדוגמה הקלאסית הינה כמובן הכנסת כספים אסורים לחשבון בנק לגיטימי. חרף המורכבות שמעלה שאלה זו, הסוגיה נדונה בבית המשפט ונקבע כי ערבוב  רכוש "צובע" את כלל הרכוש והופך את הרכוש הלגיטימי לרכוש אסור. אציין כי ניתן להצדיק גישה זו בכך שהרכוש המותר משמש אמצעי להלבנת וערבוב הרכוש אסור (ע"פ 2333/07 בעניין תענך ובבג"צ בעניין חברת אלג'ורי). בהתבסס על גישה זו, בקשתה של המבקשת הינה לחילוט כלל המחזור הכספי של המשיבה, בסך של כ- 17 מיליון ש"ח. כמו כן ביקשה המדינה לחלט כ- 5 מיליון ש"ח מחשבונות המשיבה ומספר נכסי מקרקעין ששוויים המוערך בין 13 ל- 16 מיליון ש"ח.

 

במענה לטענות המדינה, טען ב"כ המשיבה כי לא ניתן לטעון לראיות לכאורה בנסיבות בהן העבירות אינן מיוחסות לאורגן בגוף הנאשם, כי בכל מקרה לא התגבשו ראיות לטענה של קבלת דבר במקמה ומכיוון שנחקרו רק חלק מרוכשי חלקות הקבר, היקף העבירה שניתן לייחס לנאשמת מגיע רק לתרומות של רוכשים אלו.סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון קובע כי על חילוט רכוש לפי החוק חלות הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים. בסעיפים אלה מוסדר, בין היתר, האופן שבו ניתן לעתור לסעד זמני, אשר יבטיח את מימוש החילוט בבוא העת (ע"פ 5140/13 מדינת ישראל נ' אברהם אוסקר פִסקה 9 (29.8.2013)). בהתאם לסעיף 36ו(א) רשאי בית-המשפט לתת צו זמני שיבטיח את האפשרות של מימוש החילוט בתום ההליך המשפטי (בש"פ 3281/13 מדינת ישראל נ' ליאת כהן פִסקה 5 (23.6.2013)). סמכות תפיסת הרכוש צופה פני עתיד, ונועדה לשמור על מצבת נכסיו של הנאשם ולמנוע הברחתם (ע"פ 3558/17 חברה קדישא ליוצאי בוכרה נ' מדינת ישראל (12.7.2017);בש"פ 1359/17 מדינת ישראל נ' יוסף ברוך פִסקה 4 (15.3.2017; בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (31.10.2007)).

המסגרת הנורמטיבית

 סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון מסמיך את בית-המשפט להורות על חילוט רכושו של אדם שהורשע בעבירה לפי סעיף 3 או 4 לחוק, בשווי של רכוש שנעברה בו עבירה, של רכוש ששימש לביצועה, שאִפשר אותה או שיועד לכך, וכן של רכוש שהושג כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה או שיועד לכך. התכליות העומדות בבסיס החילוט, בעיקרן, למנוע מצב בו חוטא יֵצא נשכר, להוציא בִּלעוֹ הבלתי-חוקי של אדם מפיו, לשלול את התמריץ לביצוע עבירות, להרתיע ולהעביר מסר נורמטיבי בדבר חומרתן של העבירות(ע"א 6212/14 מדינת ישראל נ' אשרף ג'סארי (08.01.2016) וההפניות שם; ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל (12.7.2010) (להלן- עניין תענך); רע"פ 6709/15 דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ נ' משטרת ישראל .(21.1.2016)).

את המשך ניתוח החלטת בית המשפט בצ"א (י-ם) 860-02-17‏ ‏ מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים (13.08.17) אתם מוזמנים לקרוא בפוסט הבא!