בפני
|
כבוד השופט משה בר-עם
| |
|
מבקשת
|
מדינת ישראל
| |
נגד
| ||
משיבה
|
חסדי דוד לעדת הבוכרים ע.ר 580208825
| |
במסגרת עניין הבוכרים דן בית המשפט בבקשה לצווים זמניים בנוגע לרכוש אשר נתפס על ידי המבקשת וחילוטו נתבקש במסגרת כתב האישום, בהתאם לסעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן – חוק איסור הלבנת הון) בצירוף סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973(להלן – פקודת הסמים), במסגרת ת"פ 790-02-171.
רקע דיוני ועובדתי
בכתב האישום שהוגש נגד המשיבה יוחסו לה עבירות של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות בהיקף של כ-6.8 מיליון ₪ ועבירות של הלבנת הון בהיקף של כ-17.5 מיליון ש"ח. בקצרה, המשיבה גבתה במרמה במאות מקרים סכומי כסף עבור חלקות קבר מעבר לסכום המותר בהתאם לחוק שירותי דת, כשחלק מסכום התשלום הוצג כתמורה, אשר מהווה חלק בלתי נפרד מעלות חלקת הקבר. לעיתים המשיבה הוציאה קבלה אחת בגין התשלום ולעיתים הוציאה שתי קבלות, אחת בגין עלות חלקת הקבר והשנייה קבלה בגין ה"תרומה". במהלך ביצוע העבירות המתוארות, קיבלה המשיבה במִרמה, כנטען בכתב-האישום, סך של 6,776,171 ש"ח, המהווה "רכוש אסור", כהגדרתו בסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון.
על מנת להסתיר את הכספים האסורים שקבלה, סיווגה את הכספים כתרומות ו"ערבבה" אותם בחשבונות הבנק של המשיבה בניגוד לדין. לכן המשיבה נהגה בכלל הכספים שבחשבונות הבנק כרכוש אסור לפי סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון. בסיפא לכתב האישום התבקש בית המשפט להורות על חילוט רכוש לפי סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון וכן לחילוט רכוש לפי סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969. כמו כן, בד בבד עם הגשת כתב האישום, המבקשת הגישה בקשה לסעדים זמניים לגבי הרכוש התפוס לתקופת ניהול ההליך המשפטי.
רכושה של המשיבה כולל מספר חשבונות בנק ומספר נכסי מקרקעין, אשר נתפסו על ידי המשטרה בהתאם לפקודת סדר הדין הפלילי. בית המשפט מתייחס לכך שהמבקשת הצביעה על קיומן של ראיות לכאורה בדמות עדויות של עשרות רוכשי חלקות קבר, עדויות של עובדי המשיבה, שהציגו למבקשת כיצד פיצלה המשיבה את רישומי התגמולים, עדויות עובדי המשרד לשירותי דת וחוות דעת מומחה. המבקשת טוענת שהרכוש הִנו בר-חילוט בהתאם לסעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, בהיותו רכוש של המשיבה ותפיסתו נועדה להבטיח את האפשרות לחלט רוכש בשווי העבירות שביצעה המשיבה על-פי כתב-האישום. כמו כן, לגבי הכספים שנתפסו בחשבונות הבנק של המבקשת, מדובר על כספים שנתקבלו כתוצאה מביצועה העבירות הפליליות, לכן המבקשת ביססה את בקשתה לסעדים זמניים על-יסוד סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, בצירוף סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים, המקנים לבית-המשפט סמכות לתת צו זמני שתכליתו להבטיח אפשרות מימוש חילוט הרכוש אשר התבקש, בין היתר, במסגרת הליך פלילי, כבענייננו. מבלי להאריך, אציין כי טרם הדיון בבקשה לגופה, ההליכים התמשכו עקב קושי לאתר נציג של המשיבה, אשר יתייצב מטעמה לדיון.
בסופו של יום, בית המשפט דן בבקשה לגופה, כשהוא פותח בבחינת קיומן של ראיות לכאורה. המבקשת הציגה את עיקרי ראיותיה, כשלעניין האישום בהלבנת הון, טענה המבקשת כי המשיבה קיבלה כספים שמקורם בעבירות מרמה, הפקידה אותם בחשבונה ו"ערבבה" את כספי ה"תרומה" שקיבלה בחשבון הלגיטימי, וערבוב זה עולה לכדי פעולה ברכוש. יש לציין בנסיבות הנוכחות ניתן להצביע על רמת מודעות גבוהה לאור העובדה שחל איסור על המשיבה להפקיד כספי תרומות בחשבון בו מופקדים כספי הפיתוח המתקבלים בתמורה לחלקות הקבר.
בנסיבות האמורות לעיל המבקשת טוענת כי מתקיים היסוד הנפשי של ביצוע פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר את מקורו, לפי סעיף 3א לחוק איסור הלבנת הון. לשיטת המבקשת, עצם הפקדת הכספים בחשבון הבנק מהווה פעולה ברכוש אסור ומבססת את יסודות סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.
זה המקום לציין כי במקרה הנוכחי באות לידי ביטוי הנסיבות בע"פ 8325/05 בעניין בלס, שם קבע בית המשפט כי אין מניעה להאשים ולהרשיע נאשם בעבירה לפי סעיף 3(א) וסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, אם מתקיימים יסודות שתי העבירות, אך לא ניתן לבצע חילוט "כפול". כמו כן, נטען כי להלכה נפסק, בע"פ 2333/07 בעניין תענך ובבג"צ 10244/06 בעניין חברת אלג'ורי, כי ערבוב כספים מהווה פעולת הלבנת הון קלאסית בגינה כלל הכספים בחשבון הופכים להיות "רכוש אסור" הניתן לחילוט. בנסיבות אלו, עתרה המבקשת לחילוט כלל מחזור הכספים של המשיבה בשנים 2008-2014, בסך של כ- 17 מיליון ש"ח.
עד כאן לפוסט זה, את המשך ניתוח פסיקת בית המשפט, אפרט בפוסט הבא.
