בבית
המשפט העליון
|
רע"א 1000/17
|
לפני:
|
כבוד השופט י' דנציגר
|
כבוד השופט ע' פוגלמן
|
|
כבוד השופט ד' מינץ
|
המבקש:
|
פלוני
|
נ ג ד
|
המשיבים:
|
1.
פלוני
|
2.
פלוני
|
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא ד"ר א' אברהם) בע"ר 20919-11-16 מיום 16.1.2017
|
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
תמצית העובדות וההליכים
1. המבקש הוא אסיר שהורשע בביצוע עבירות מין במשיבים בהיותם קטינים ונגזרו עליו, בין השאר, 10 שנות מאסר בפועל ותשלום פיצוי כספי למשיבים בסכום מצטבר של 175,000 ש"ח. לאחר הרשעתו וגזירת דינו, הגישו המשיבים תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים (לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), שבגדרה ביקשו לחייב את המבקש בפיצויים בגין הנזקים שגרם להם במעשיו (להלן: התביעה האזרחית). המבקש לא הגיש כתב הגנה, והמשיבים הגישו בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה משחלף המועד להגשתו. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הרשם ע' טאהא) הורה למשיבים להבהיר אם הם עומדים על טענתם לפיצוי בגין נכות נפשית צמיתה, משום שלא יינתן פסק דין שמורה שנגרמה להם נכות כאמור משלא צורפה חוות דעת רפואית המתייחסת לטענותיהם אלו. המשיבים הגישו הודעה שלפיה בשל "חסרון כיס" אין באפשרותם לצרף חוות דעת רפואית, ובית המשפט התבקש כי יינתן פסק דין על יסוד החומר שהונח לפניו. ביום 13.8.2015 קיבל בית המשפט את בקשת המשיבים והוציא מלפניו פסק דין בתביעה האזרחית שבו חויב המבקש לשלם למשיב 1 פיצוי בסכום של 750,000 ש"ח ולמשיב 2 פיצוי בסכום של 20,000 ש"ח; בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (אם לא ישולמו תוך 30 ימים), ובתוספת שכר טרחה והוצאות משפט. ביום 2.5.2016 הומצאה למבקש התראת פשיטת רגל שאושרה על ידי בית המשפט, ולה צורף פסק הדין שניתן נגדו בתביעה דנן.
2. ביום 15.6.2016 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין האמור שניתן בתביעה האזרחית, וכן בקשה לביטול פסק הדין. ביום 25.10.2016 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הרשמת ת' נסים שי) את שתי הבקשות. תחילה עמד בית המשפט על הכלל הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) שלפיו בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד יש להגיש תוך 30 ימים מהמועד שבו הומצא פסק הדין למגיש הבקשה. צוין כי המבקש אינו נוקב במועד המדויק שבו הומצא לו פסק הדין, ולדבריו זה התקבל אצלו עם קבלת החומר המשפטי בעניין הליכי פשיטת רגל שנקטו נגדו המשיבים (להשלמת התמונה יצוין בתמצית כי כעולה מהצרופות, הטענה בהליך זה היא כי המבקש הבריח נכסים לילדיו במהלך ההליך הפלילי). נקבע כי כעולה ממסמכי המשיבים, התראת פשיטת הרגל התקבלה אצל המבקש ביום 2.5.2016, וכי בנסיבות העניין ובהעדר טיעון אחר – זהו המועד שבו נודע למבקש על פסק הדין. לפיכך, נקבע כי בקשותיו הוגשו באיחור של כשבועיים מבלי שהוצג טעם לאיחור זה, ובפרט כזה העונה על דרישת התקנות לקיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים היעתרות להארכת המועד המבוקשת. נוסף על כך, נקבע כי אף אם הבקשה הייתה מוגשת במועדה – היה מקום לדחותה. כך, שכן המבקש לא הצביע על פגם כלשהו בהליך המחייב ביטול פסק הדין מ"חובת הצדק" (בהקשר זה צוין כי, כפי שעולה מצרופות המשיבים, כתב התביעה הומצא למבקש עוד ביום 3.2.2015 ולמצער ביום 18.2.2015 באמצעות שירות בתי הסוהר). נקבע כי היה על המבקש להניח בפני בית המשפט תשתית עובדתית ברורה יותר להוכחת טענותיו בדבר מצבו הרפואי, המצויות בליבת ההסבר שנתן לכך שלא הגיש כתב הגנה. כמו כן, נקבע כי המבקש לא השיב לטענה כי הוא פעל בחוסר תום לב והעביר את כל נכסיו לילדיו ללא תמורה כדי להתחמק מתשלום פיצויים למשיבים, לרבות הפיצויים שחויב בהם בגדרי גזר הדין; וכי אף לגופה של תביעת הפיצויים שהגישו המשיבים נגד המבקש, לא נראה כי יש בפי האחרון "טענת הגנה שמן הראוי לשומעה".
3. המבקש ערער על החלטה זו. ביום 16.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא ד"ר א' אברהם) את הערעור בקבעו כי בחינת סיכויי הבקשה לביטול פסק דין, אם יוארך המועד להגשתה, מעלה כי אלה קלושים. בהקשר זה נקבע כי כתב התביעה הומצא למבקש כשנה וחצי לפני הגשת הבקשה לביטול פסק דין; וכי המבקש לא הניח הסבר מספק לכך שלא התגונן מפני התביעה במשך תקופה ארוכה זו, גם בשים לב למצבו הרפואי כנטען. לכך הוסיף בית המשפט כי המבקש העביר את נכסיו במתנה לילדיו בעוד ההליך הפלילי מתנהל נגדו ובטרם נגזר דינו (עם זאת, הובהר כי בשאלה אם תבוטלנה מתנות אלו יכריע בית המשפט שדן בהליך פשיטת הרגל).
טענות הצדדים
4. המבקש טוען כי נסיבות המקרה דנן הן חריגות ומצדיקות התערבותו של בית משפט זה. לדבריו, ההחלטות הקודמות פוגעות בזכותו להליך הוגן. המבקש מנמק את עובדת אי הגשת כתב הגנה מצדו בכך שלא היה מודע לקיומה של התביעה נגדו בשל נסיבותיו הפרטניות: היותו אסיר, גילו המתקדם ומצבו הבריאותי. לדבריו, המשיבים לא הציגו כל ראיה להוכחת טענתם שלפיה כתב התביעה אכן התקבל אצלו בפועל; ואין באישור שצירפו כדי ללמד כי כתב התביעה התקבל אצלו, שכן "לא צורף אליו [לאישור – ע' פ'] כל תצהיר מוסר ולא ניתן לומר שהמבקש הבין כי עליו להתגונן שעה שמצבו הרפואי והנפשי היה קשה מאוד". לכך הוסף כי גם אם נמסר כתב התביעה לידי שירות בתי הסוהר, אין כל ודאות כי זה אכן הגיע לידי המבקש; וכי אף אם אכן קיבל את כתב התביעה, "לא הבין משמעותם של דברים" נוכח מצבו הבריאותי. המבקש טוען כי למן המועד שבו נודע לו על פסק הדין – מועד המצאת התראת פשיטת הרגל – הוא פעל על מנת להביא לביטולו, וזאת בשים לב למגבלות הכרוכות בהיותו אסיר. המבקש טוען כי לכל היותר הגיש את הבקשה באיחור של כשבועיים בלבד, וכי ממילא ניתן לרפא פגם דיוני שכזה, ככל שקיים, באמצעות חיוב בהוצאות. באשר לתביעה האזרחית לגופה, סבור המבקש כי עומדות לו טענות כבדות משקל שנוגעות, בין היתר, לחיובו בפיצויים בסכומים האמורים מבלי שהוגשו חוות דעת מומחים להוכחת הנזק הנטען. למצער, כך נטען, לא נשלל הסיכוי כי לו ניתנה לו הזדמנות להתגונן, היה הדבר מביא להפחתת חיובו בפיצויים כאמור, וכל זאת בפרט בשים לב לסכום הפיצויים הגבוה שבו חויב; לכך שלא הוגשה חוות דעת מומחה מטעם המשיבים; ולכך שלטובת המשיבים נפסקו פיצויים גם בהליך הפלילי.
5. המשיבים סומכים ידיהם על החלטות הערכאות הקודמות. לטענתם, המבקש נוהג בחוסר תום לב בהתנהלותו, בין היתר, משום שהוא נמנע מתשלום הפיצוי הכספי שהוטל עליו בגזר הדין, ומכיוון שהבריח נכסיו לילדיו בטרם הסתיים ההליך הפלילי בעניינו על מנת שלא יהיה ניתן להיפרע ממנו, כך הטענה. המשיבים צירפו לתשובתם את העתק הבקשה לאיסור פרסום התביעה האזרחית ופרטיה – שהועברה למבקש, לטענתם, לצד כתב התביעה האזרחית – שעליה מופיעה חתימתו של המבקש שלפיה קיבלהּ ביום 3.2.2015, כמו גם חתימתו של סוהר שאימת את חתימת המבקש האמורה. עוד טוענים המשיבים כי כתב התביעה האזרחית הומצא למבקש פעם נוספת, ומצרפים הם מזכר של שירות בתי הסוהר בעניין שעליו חתימת המבקש מיום 18.2.2015. לטענת המשיבים, המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות לערער שכן אינו מעורר שאלה משפטית רחבה החורגת מעניינם של הצדדים, וטענתו של המבקש שצפוי להיגרם לו "עיוות דין" נטענה בעלמא. עוד טוענים המשיבים כי סיכויי הצלחת הגנתו של המבקש נמוכים, שכן הלה לא הציג בטענותיו ולו ראשית הגנה לתביעה האזרחית – וכי גם שיקול זה תומך בדחיית הבקשה. לבסוף טוענים המשיבים כי היעתרות לבקשה "תפער ותעמיק את פצעיהם הנפשיים" וכי התארכות ההליכים בעניינם תסב להם סבל נוסף.
בהחלטתי מיום 19.4.2017 הוריתי כי הבקשה תיקבע לדיון לפני הרכב.
6. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 2.8.2017 חזר בא כוח המבקש על טענותיו שלפיהן נמנע מן המבקש יומו בבית המשפט, ונסיבותיו הפרטניות, כנטען בהרחבה בבקשה, מצדיקות מתן רשות לערער לבית משפט זה. כמו כן, הלין בא כוח המבקש על כך שהמבקש חויב בפיצויים מבלי שהוגשו חוות דעת מומחים לתמיכה בנזקים שלהם טענו המשיבים. בא כוח המשיבים מצדו הדגיש כי הבקשה לא עומדת באמת המידה הנוהגת בפסיקה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה. עוד נטען כי לא מצבו הרפואי של המבקש עמד ביסוד מחדלו כי אם התחמקותו מליתן את הדין; וכי יש לדחות את הבקשה דנא גם מהסיבה שהמבקש טרם שילם למשיבים את הפיצוי שנגזר עליו במסגרת ההליך הפלילי. לטענת בא כוח המשיבים, המבקש קיבל את יומו בבית המשפט בכל הקשור בממצאים העובדתיים המשמשים מסד לתביעה האזרחית, במסגרת ההליך הפלילי שנוהל בעניינו. כמו כן, טען בא כוח המשיבים כי כבר נקבע בפסיקת בית משפט זה כי ניתן לפסוק פיצויים בגין כאב וסבל לטובת נפגע עבירה גם מקום שלא הוגשה חוות דעת לתמיכה בנזקים הנטענים.
במסגרת הדיון הצענו לצדדים לבוא בדין ודברים ולהגיע להסכמות בדבר סכום הפיצוי שישולם למשיבים על ידי המבקש. באי כוח הצדדים ביקשו לשקול את הצעתנו ולהביאה בפני מרשיהם ובני משפחתם. בהודעת המבקש מיום 30.8.2017 והודעת המשיבים מיום 31.8.2017 צוין כי הצדדים לא הגיעו לעמק השווה לגבי סכום הפיצוי, ולפיכך התבקשנו להכריע בבקשת הרשות לערער.
משכך, בשלה העת להכריע בבקשה.
דיון והכרעה
7. לאחר בחינת הבקשה, התשובה לה ושמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, אציע לחבריי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
8. תחילה לבקשה להארכת מועד. כידוע, תקנה 201 לתקנות קובעת כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ובהיעדר הגנה, הוא תוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין למבקש את ביטולו. נקודת המוצא לדיוננו הן ההחלטות הקודמות של בית המשפט המחוזי שקבע כי פסק הדין הומצא למערער ביום 2.5.2016, ומשכך בקשתו להארכת מועד הוגשה באיחור של כשבועיים. על רקע זה הגיש המערער בקשה להארכת מועד בהתאם לתקנה 528 לתקנות, שמסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק, כבענייננו, וזאת "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי "טעם מיוחד" בכגון דא הוא "קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" (רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 10 (28.4.2008); ראו גם רע"א 3776/16 גנים נ' דרור, פסקה י (15.8.2016) (להלן: עניין גנים)). בשים לב לחשיבותה של הזכות החוקתית בדבר גישה לערכאות, אומצה אמת מידה "מרוככת" לבחינת בקשות מהסוג האמור, כך שבית המשפט נדרש לאזן בין מספר שיקולים ובהם "עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום-לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותה הציבורית, וסיכוייו של ההליך" (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסקה 17 (21.4.2015). ראו גם עניין גנים, פסקה י; רע"א 522/16 ג'יעאן נ' ג'אן, פסקה 4 (16.2.2016); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 171-170 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)). שאלת סיכוייו של ההליך בענייננו – שמשפיעה כאמור, בין יתר השיקולים, על ההכרעה בבקשה להארכת מועד – הוא סיכוייה של הבקשה לביטול פסק הדין (השוו רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי, פסקה 26 (3.1.2013) (להלן: עניין צמח); רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, פסקה 18 (16.8.2012)).
9. אשר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה – כידוע, בבחינת האפשרות ליתן רשות לערער על החלטה שדוחה בקשה לביטול פסק דין, על בית המשפט לאזן בין השיקולים הבאים: אם אי מתן רשות לערער יהפוך את ההחלטה לסופית ולחלוטה; באיזו מידה תשפיע ההחלטה על זכויות הצדדים; ואם קבלת בקשת הרשות לערער תסב סרבול רב ותביא לניצול לא ראוי של משאבים מבחינת בית המשפט והצדדים (רע"א 8908/15 סורני נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, פסקה 4 (1.6.2016); בע"ם 8848/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (3.5.2016); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, פסקה 48 (3.2.2011); בן-נון וחבקין, בעמ' 210-209). ביטול כאמור יכול להיעשות באחד משני מסלולים שונים: האחד, ביטול מחמת הצדק בשל פגם היורש לשורשו של ההליך; השני, ביטול פסק הדין על פי שיקול דעתו של בית המשפט (רע"א 4487/15 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (9.2.2016); רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה, פסקה 5 (8.10.2015)). בשים לב לזכות להליך הוגן שעומדת על הפרק, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה נקוטה בבית משפט זה גישה "ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות" (רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור, פסקה 3 (2.6.2015) (להלן: עניין עיסא)).
יישום האמור על עניינו של המערער שלפניי מוביל לדעתי, כפי שאפרט להלן, למסקנה שהיה מקום לקבל את בקשתו להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין ולקבל את הבקשה לגופה.
10. תחילה, ובכל שאמור לבקשה להארכת המועד, לדעתי היה מקום לקבלה. כאמור מעלה, נקבע כי פסק הדין הובא לידיעתו של המערער ביום 2.5.2016, ומשכך בקשתו להארכת מועד הוגשה באיחור של כשבועיים (מתום 30 הימים הקבועים בתקנה 201 לתקנות). סבורני שאין מדובר באיחור ניכר בהגשת הבקשה, וגם נסיבותיו הייחודיות של המערער – הוא אסיר הסובל לדבריו ממצב בריאותי לא פשוט שהקשה לטענתו על עמידתו במועד הקבוע בדין – תומכות בקבלת הבקשה להארכת מועד כאמור (להתחשבות במצב בריאותי לעניין קבלת בקשה להארכת מועד ראו עניין צמח, שם; בן-נון וחבקין, בעמ' 174). לאלה יש להוסיף – ומבלי לקבוע מסמרות בדבר – כי דומה שלמערער עומדות טענות הראויות להישמע, שלא נבחנו לגופן, בהתייחס לגובה הפיצויים שנפסקו לטובת המשיבים (אם כי ראו ע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית, פסקאות 31-30, 35 (20.9.2015)). ער אני לטענת המשיבים אשר לקושי הנגרם להם עקב התמשכות ההליכים המשפטיים בעניין זה, וזאת בשים לב גם לעבירות החמורות שבהן הורשע המערער, אולם סבורני כי אין בשיקול זה בנסיבות העניין כדי לגבור על השיקולים שניצבים מנגד, עליהם עמדתי, שתומכים בקבלת הבקשה להארכת מועד. צירופם של אלה יחדיו מוביל לשיטתי למסקנה שלפיה היה מקום לקבל את בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין.
11. שיקולים אחרונים אלה, שעליהם עמדתי, מובילים גם למסקנה שלפיה יש לקבל את בקשת המערער לביטול פסק הדין על פי הטעמים שמנינו קודם. לכך אוסיף כי אף שלא נפל פגם בהליך ההמצאה של כתב התביעה האזרחית למערער – על פני הדברים (ומשכך אין מקום לבטלו מחמת פגם היורד לשורש ההליך), לדעתי יש להורות על ביטול פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט.
12. כידוע, לצורך כך על בית המשפט לבחון אם קיימים למערער סיכויי הצלחה בתביעה/הגנה אם יבוטל פסק הדין, וכן את הנימוק למחדל הדיוני, "האם נבע כתוצאה מזלזול או שמא מתוך טעות בתום לב, אי הבנה או רשלנות, כאשר לטעם הראשון [סיכויי התביעה/ההגנה – ע' פ'] ניתן משקל רב יותר" (עניין עיסא, שם; רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו, פסקה 7 (22.4.2015)). לא נעלמה מעיניי התקופה הארוכה שחלפה ממועד המצאת כתב התביעה למבקש ועד למועד הגשת בקשתו לביטול פסק הדין. ברם, סבורני כי את מחדליו הכרוכים באי הגשת כתב הגנה יש לשקול גם לנוכח נסיבותיו הייחודיות של המערער עליהן עמדתי למעלה, ובהן מצבו הרפואי הקשה והיותו נתון מאחורי סורג ובריח; ובשים לב לטענותיו של המערער בהליך העיקרי אשר, מטבע הדברים, לא התבררו דיין, וזאת כמובן מבלי להביע עמדה לגופם של דברים.
13. בנתון לכל אלה, סבורני כי יש לקבל את בקשתו של המערער לביטול פסק הדין. לפיכך, אציע לחבריי כי נקבל את הערעור כך שפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתביעה האזרחית מיום 13.8.2015 יבוטל, בכפוף לכך שהמבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט בסכום כולל של 20,000 ש"ח תוך 60 ימים, שאם לא כן, יעמוד פסק הדין בתביעה האזרחית על כנו.
ש ו פ ט
השופט י' דנציגר:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ד' מינץ:
אני מסכים.
ש ו פ ט
לפיכך, הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט ע' פוגלמן.
ניתן היום, כ"א באלול התשע"ז (12.9.2017).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
