בבית
המשפט העליון
|
||
בר"ם
4841/17
|
||
לפני:
|
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
|
המבקש:
|
יון אנדריי
|
נ ג ד
|
המשיבה:
|
רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול
|
החלטה
1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 15.5.2017 (עמ"ן 51523-03-17, השופט א' אברבנאל). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית הדין לעררים בירושלים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים) מיום 6.2.2017 (ערר (י-ם) 2207-15, הדיינת ש' בן שאול ויס).
תמצית העובדות וההליכים עד כה
2. העובדות הנוגעות למעמדו של המבקש בישראל פורטו בהרחבה בפסק דין שניתן בעתירה קודמת בעניינו לבית משפט זה מיום 12.2.2009 (בג"ץ 1173/07), ועל כן יובאו בתמצית בלבד.
3. המבקש הוא אזרח רומניה, יליד שנת 1957, השוהה בישראל מאז שנת 1996. עם כניסתו לישראל קיבל המבקש רישיון מסוג ב/1, כעובד בענף הבניין. בהמשך, משנת 1998 שהה המבקש בישראל שלא כדין עד לשנת 2003, עת נעצר על-ידי משטרת ההגירה ונמצאו בדרכונו שלוש אשרות מזויפות.
4. בנובמבר 2003, ערב הרחקתו הצפויה מישראל, המבקש הגיש עתירה מינהלית שכוונה למניעת גירושו (עת"ם (ת"א) 2045/03). בעתירה זו נטען כי המבקש מעוניין להסדיר את מעמדו כבן זוג של אזרחית ישראלית, גב' עליזה קליין, ילידת 1928, שלימים נפטרה בשנת 2014 (להלן: קליין או המנוחה). לחלופין, נטען בה כי המבקש מעוניין לשהות בישראל כעובד סיעודי זר לצורך טיפול בקליין. בעת שהעתירה הייתה תלויה ועומדת נפתרו חלק מן העניינים שבהם עסקה, וביום 7.3.2005 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו למבקש ולקליין לצאת ולהתחתן בקפריסין. בהמשך לכך, ביום 28.6.2005 נישאו השניים שם בנישואין אזרחיים.
5. מאז נישואיהם של המבקש וקליין ועד לפטירתה של האחרונה ביום 10.1.2014 נוהלו הליכים רבים מול המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה, לשם הסדרת מעמדו של המבקש. לאורך תקופה זו, שהה המבקש בישראל על-פי רישיון מסוג ב/1, שתוקפו הוארך מעת לעת כדי לאפשר לו לשהות בישראל כדין כל עוד מתבררת שאלת מעמדו.
6. ביום 5.10.2006 הודיעה המשיבה כי הבקשה למתן מעמד למבקש מכוח נישואיו סורבה, שכן הערכת פקידי המשיבה היא שהקשר בינו לבין קליין הוא טיפולי ולא זוגי. החלטה זו הובילה להגשת העתירה שהוגשה לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ, כנזכר לעיל, שבעקבותיה נקבע כי המבקש ישהה בישראל תקופה נוספת, במהלכה המשיבה תמשיך לבחון את כנות הקשר בין המבקש לבין קליין, ובסופה תקבל החלטה חדשה בעניין מעמדו.
7. ביום 1.2.2011 נמסר למבקש ולקליין כי המשיבה החליטה לדחות, גם לאחר בחינה נוספת, את בקשתם. בשלב זה הם הגישו עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המשיגה על החלטה זו (עת"ם 24570-02-12). ביום 25.3.2012 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה והורה למשיב ליתן למבקש רישיון ישיבה מסוג א/5 שיהיה תקף במשך שש שנים. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לפסול אוטומטית קשר זוגי אך בשל פער גילים גדול, וכי הבדיקה שנעשתה בעניין מערכת היחסים בין המבקש לבין קליין לא גילתה סתירות המצביעות על חוסר כנות בקשר. כן הוער כי בהחלטת המשיבה לא הייתה התייחסות למסמכים אשר הצביעו על כנות הקשר ולא נבדקו גורמים המכירים את בני הזוג (למרות שהוגשו תצהירים מטעמם).
8. על פסק דינו האמור של בית המשפט המחוזי הגישה המשיבה ערעור לבית משפט זה (עע"ם 3464/12). נוכח פטירתה של קליין ובהסכמת הצדדים, ניתן ביום 10.6.2014 פסק דין שהורה כי עניינו של המבקש יובא בפני הוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית או הוועדה) שתדון מחדש במעמדו של המבקש לאור מכלול הנסיבות החדשות.
9. בהתאם לכך, ביום 27.8.2014 המבקש הגיש בקשה למתן מעמד מטעמים הומניטריים, ובה העלה טענות שעניינן כנות הקשר שהיה בינו לבין המנוחה, וכן כאלה שעניינן היות מרכז חייו בישראל והעובדה שזיקתו לישראל עולה על זיקתו לארץ מוצאו. בראיון שהתקיים עמו מסר המבקש כי בבעלותו דירה שרכש בישראל, כי יש לו חברים בישראל וכי קשריו עם בני משפחתו שברומניה – אמו, אחיו, בתו ונכדיו – רופפים.
10. ביום 25.2.2015 דנה הוועדה הבינמשרדית בעניינו של המבקש והמליצה לסרב לבקשתו. בהמלצתה הזכירה הוועדה את ההתרשמות השלילית של המשיבה מדבריהם של המבקש ושל קליין בראיונות שקוימו עמם. בין היתר, נזכר כי באחד הראיונות התברר כי קליין, המבוגרת בכשלושים שנה מהמבקש, לא הייתה מודעת לכך שהמבקש היה נשוי בעבר ולכך שהוא אב לבת ילידת 1980. הוועדה הבינמשרדית אף התייחסה לאירוע מיום 10.12.2012 שבו הגיע המבקש ללשכת רישום האוכלוסין כדי להאריך את רישיון הישיבה שברשותו, כשלצדו ידידה שהתחזתה לקליין (להלן: פרשת ההתחזות). לבסוף, הוועדה הבינמשרדית סיכמה כי הבקשה אינה מעלה טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד למבקש בישראל, והמליצה לסרב לבקשה. בהמשך לכך, ביום 10.5.2015 נשלח למבקש מכתב שבו עודכן כי בקשתו נדחתה.
11. המבקש הגיש ערר לבין הדין לעררים על החלטה זו, וזה כאמור נדחה. בעררו טען המבקש, בין היתר, כי בפני הוועדה הבינמשרדית לא עמד מלוא המידע הרלוונטי לקבלת החלטה בעניינו. במסגרת הדיון בבית הדין לעררים הוגשה מטעם המשיבה תעודת עובד ציבור בחתימתה של ראש הדסק שטיפלה בעניינו, ובה צוין כי בקשתו של המבקש עמדה בפני חברי הוועדה הבינמשרדית, כי תמצית הבקשה הוצגה להם על-ידי החתומה עליה והתיק הונח בפני הוועדה לעיון. בית הדין לעררים קבע כי הטעמים ההומניטריים המיוחדים שלהם טוען המבקש נובעים כולם מהתקופה הארוכה שבה שהה בישראל. בנוסף לכך, בית הדין לעררים הזכיר גם את פרשת ההתחזות, וקבע כי די אך בה כדי להצביע על חוסר ניקיון כפיו המובהק של המבקש כמו גם על סימני שאלה באשר ליחסים ששררו בינו לבין קליין.
12. המבקש ערער על פסק דינו של בית הדין לעררים, אך ערעורו נדחה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין כי בית הדין לעררים אכן לא נתן את המשקל ההולם לעובדת חייהם המשותפים של המבקש ושל קליין בדירה אחת לאורך 18 שנים ולמיסוד הקשר ביניהם בדרך של נישואין. על כן, כך נקבע, עמדתו של בית הדין לעררים לפיה המבקש לא הוכיח את כנות הקשר אינה חפה מקשיים. עם זאת, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין מדובר בקביעה בלתי סבירה, ועל כן אין מקום להתערבות בה. בנוסף, צוין כי עם פטירתה של קליין איבדה טענת כנות הקשר ממידת הרלוונטיות שלה, שהרי על הפרק לא עומדת עוד שאלת קיומו של התא המשפחתי הנטען.
13. אשר למרכז חייו של המבקש, נקבע כי אמנם אין להקל ראש בכך שב-21 השנים האחרונות הוא חי בישראל חיים מלאים, השתלב בה בעבודה ובחיי חברה, ואף רכש דירת מגורים בישראל. עם זאת, צוין כי המבקש בילה את מירב שנותיו ברומניה, שבה מתגוררים כיום כל בני משפחתו, וכי הוא דובר את השפה הרומנית ומעורה בתרבות של מדינת מוצאו. נוכח האמור, נקבע כי למבקש זיקה משמעותית לארץ מוצאו, ולא ניתן לקבוע כי החלטת המשיבה בשאלה זו אינה סבירה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי יש ליתן משקל גם לחוסר ניקיון הכפיים של המבקש אשר קיבל ביטוי בשהותו בישראל שלא כדין במשך שש שנים ובפרשת ההתחזות.
14. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש לפיה נפל פגם בדיון שהתקיים בוועדה הבינמשרדית בכך שלא הונח בפניה מלוא החומר הרלוונטי לבחינת עניינו, וכן את טענתו כנגד הגשת תעודת עובד ציבור כראיה להפרכת טענתו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי גם אם הגשת תעודת עובד ציבור לא הייתה הדרך הנכונה להבאת ראיות בעניין זה, ניתן לומר שבפני הוועדה עמד מלוא החומר הנדרש בטרם הכריעה בעניין.
15. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי אין עילה לקבוע שההחלטה בעניינו של המבקש אינה סבירה באופן המצדיק התערבות בה, ודחה את הערעור.
16. בהחלטה מיום 13.6.2017 נענה בית המשפט המחוזי לבקשה שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו עד ליום 15.8.2017.
הבקשה דנן
17. זוהי, כאמור, בקשת רשות ערעור הנסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
18. בבקשתו מתאר המבקש את השתלשלות ההליכים בעניין מעמדו ומצטט בהרחבה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעת"ם 24570-02-12, שקבע, כאמור, כי יש ליתן לו רישיון מסוג א/5 למשך שש שנים. לשיטתו, פסק הדין לא בוטל, ועל כן לא היה מקום לקבל קביעות עובדתיות המנוגדות לאמור בו, ובכלל זה לקביעות בדבר כנות הקשר בינו לבין קליין. בנוסף לכך, הוא מוסיף הסברים לגבי מה שכונה כ"פרשת ההתחזות" וטוען כי מדובר בהתנהגות שיזמה חברתה של קליין, שלא על פי תכנון מוקדם עמו.
19. המבקש חוזר על טענותיו לפיהן לא הונח בפני הוועדה הבינמשרדית מלוא החומר הרלוונטי הנוגע לבקשתו ומצביע על שורה של קביעות לא מדויקות או חסרות שהוצגו לחברי הוועדה בעניינו. כן נטען כי הגשת תעודת עובד הציבור לבית הדין לעררים שבה נטען כי בקשתו של המבקש עמדה בפני חברי הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם דיני הראיות, וכי לכל הפחות היה על בית הדין לעררים לזמן את מי שחתמה עליה לחקירה בנדון.
20. המבקש חוזר עוד וטוען כי יש לו זיקה חזקה לישראל, וכי הוא השתלב והתערה בחברה הישראלית, רכש חברים רבים, למד עברית, צבר זכויות פנסיה, מקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי, בנה תשתית כלכלית וחברתית יציבה ואיתנה, ואף רכש דירה והתגורר בה עם קליין.
21. לבסוף, צוין כי למבקש בת זוג חדשה וכי השניים הגישו למשיבה בקשה לזימון תור לצורך פתיחת תיק בעניין הסדרת מעמדו של המבקש מכוח מערכת יחסים זו. לפיכך, לטענת המבקש, גם אם ייקבע שאין להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, יש לאפשר לו להסדיר את מעמדו מכוח יחסיו עם בת זוגו החדשה מבלי שיידרש לעזוב את ישראל עד להחלטה בעניינו.
22. בהחלטתי מיום 11.7.2017 הוריתי למשיבה להגיש תגובה לבקשה. בהמשך לכך, נעניתי לבקשת המשיבה להארכת המועד לכך ובהתאם הוריתי על הארכת עיכוב הביצוע שעליו הורה בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת בבקשה.
23. בתגובתה מיום 9.8.2017 סומכת המשיבה את ידיה על קביעותיהן של הערכאות הקודמות. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות מאחר שאינה באה בגדר המקרים החריגים שבהם תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וכי טענות רבות שהעלה המבקש בבקשתו מכוונות נגד ממצאים עובדתיים, אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם.
24. המשיבה מדגישה כי הוועדה הבינמשרדית עוסקת במתן מעמד "לפנים משורת הדין" למבקשים שאינם זכאים לכך על-פי הקריטריונים והנהלים הרגילים, וזאת במקרים הומניטאריים חריגים. עוד נטען כי מטבעה של הוועדה ובהתאם לאופי המקרים שבהם היא דנה ולהיקפם, התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתה תיעשה במקרים יוצאי דופן בלבד.
25. באופן יותר ספציפי נטען כי המבקש עצמו הודה באחד הראיונות שקוימו עמו כי הגיע לארץ עם אשרת עובד אך התכוון להשתקע בישראל ואף להביא את בני משפחתו לכאן לצורך כך. המשיבה מוסיפה עוד כי המבקש אף פעל בהתאם לכוונתו זו ושהה שש שנים בישראל ללא אשרה כדין. כן הודגש כי אין בשהות ארוכת שנים בישראל, כשלעצמה, כדי לגבש טעם הומניטארי למתן מעמד, בעיקר כששהות זו הייתה שלא כדין.
26. המשיבה מצביעה עוד על כך שטענות המבקש בדבר זיקתו לישראל מבוססות בעיקרן על קשריו עם המנוחה, אך בפועל הוא מעולם לא הצליח להיכנס בגדרו של ההליך המדורג, ומשום כך הטענה בדבר הקשר הזוגי, שלגישת המשיבה ממילא היה דומה יותר לקשר בין מטופלת ומטפל, איבדה מהרלוונטיות שלה עם פטירתה של קליין בשנת 2014.
27. המשיבה שבה וטוענת כי למבקש זיקה משמעותית לארץ מוצאו, ומזכירה את חוסר ניקיון כפיו של המבקש בהתנהלותו לצורך הסדרת מעמדו, ובכלל זה את פרשת ההתחזות.
28. לבסוף, המשיבה טוענת כי אין מקום להידרש במסגרת הליך זה לטענת המבקש לפיה הוא מקיים קשר עם אזרחית ישראלית אחרת, וכי ככל שהמבקש סבור כי הוא זכאי למעמד מכוח קשר זה עומדת לו האפשרות להגיש בעניין בקשה מתאימה.
דיון והכרעה
29. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
30. כידוע, על בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" מהסוג של הבקשה דנן חלות אמות מידה מצמצמות, בשים לב לאופיו של בית הדין לעררים ולמידת מומחיותו (ראו: בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (27.8.2015); בר"ם 7172/16 בבנקו נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, פסקה 12 (8.1.2017)).
31. איני סבורה כי הבקשה דנן עומדת באמות המידה האמורות. אכן, ההתדיינות שנסבה על כנות הקשר בינו ובין קליין ידעה עליות ומורדות. עם זאת, כפי שציין בית המשפט המחוזי, עם מותה של המנוחה כבר אין צורך להכריע בשאלה האם המדובר בתא משפחתי שיש להגן עליו, והדיון בסוגיית "כנות הקשר" הפכה לשאלה לא רלוונטית, ואיני רואה צורך להכריע בה (השוו: בג"ץ 874/07 אדמונינה נ' הלשכה למנהל אוכלוסין, פסקה 12 (8.11.2011)).
32. בהתאם לכך, המבקש פנה למשיבה לקבלת מעמד בישראל מ"טעמים הומניטאריים", אך בקשתו נדחתה. בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי לא מצאו להתערב בהחלטת המשיבה, ובפסקי הדין המנומקים והמפורטים שניתנו על-ידם הם התייחסו בהרחבה למכלול טענותיו של המבקש ודחו אותן. לא מצאתי עילה להתערבות בית משפט זה בממצאים העובדתיים שנקבעו בעניינו של המבקש כמו גם בהחלטה לדחות את בקשתו. אכן, המבקש שוהה תקופה ממושכת בישראל, אך הוא לא הצביע על נסיבות שבגינן התערבות בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות היא נדרשת.
33. כפי שצוין בתגובת המשיבה, אין להידרש במסגרת הדיון בבקשה זו לטענת המבקש בדבר הקשר הזוגי החדש, אך ככל שהמבקש סבור כי הוא זכאי למעמד מכוח קשר זה עומדת לו האפשרות להגיש בעניין בקשה מתאימה. אין צריך לומר שאיני נוקטת כל עמדה בעניין זה.
34. סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. על מנת לאפשר למבקש זמן התארגנות נאות, אני מורה כי עליו לעזוב את ישראל עד ליום 5.11.2017. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו באלול התשע"ז (6.9.2017).
