סכסוכי שמות מתחם בערכאות בית המשפט

לאחר שהצגתי את יסודות רשת האינטרנט ואופן הפעלתה ו'ניהולה', אמשיך בהצגת סכסוכי שמות מתחם בערכאות בית המשפט. 
עד היום סכסוכים לגבי שמות מתחם כבר היו חלק בלתי נפרד מנוף הפסיקה בערכאות הסטנדרטיות וניתן להצביע על שורה של פסקי דין בהם בית המשפט נדרש לשאלת ההכרעה במקרה של סכסוכי שמות מתחם בנושאים שונים, ולהן אבקש להציג מספר דוגמאות מהפסיקה הישראלי בנושא.

כך בעניין יואב[1] דן בית המשפט בתביעה לצו מניעה זמני ופיצוי כספי בטענה של עשיית עושר ולא במשפט והפרת זכויות בקניין רוחני, כתוצאה מהעברת בעלות בשם מתחם "Blidira.co.il". במקרה זה בית המשפט קבע כי אין מחלוקת ששם המתחם היה בבעלותו של התובע וזה העביר את שם המתחם לבעלות הנתבעת לאחר זו הוקמה. בית המשפט קבע כי הנתבע פעל בניגוד לדין במסגרת התנהלותו במהלך עסקי השותפות. בנסיבות אלו, בהתאם להצעת בית המשפט הצדדים הסכימו ששם המתחם יוחזר לתובע, אם כי בית המשפט במקרה זה לא קיים דיון לגופו של עניין בשאלת מעמדו של שם המתחם, אם כי קבע לעניין תביעת הפיצויים, כי התובע לא הוכיח ששם המתחם רכש מוניטין. מכאן, ניתן להסיק בעקיפין כי בית המשפט הכיר כי לשם מתחם כשלעצמו יכול להיות מוניטין.

מקרה מעניין שראוי לבחון הינו פסק הדין בעניין כץ,[2] אשר ניתן לפני חודשים ספורים ומתייחס גם ליחס בין פיתרון סכסוכי שמות מתחם בהליכים חילופיים לבין סכסוכי שמות מתחם הנדונים בערכאות המסחריות, כשבהמשך העבודה אנתח את מנגנון ישוב סכסוכים בשמות מתחם באופן מפורט.

התביעה בעניין כץ הינה תביעה בעילות של גניבת עין, הפרת סימן מסחר ועשיית עושר ולא במשפט, בגין השימוש שעשו הנתבעים בשם המתחם של התובעת 4 (נתבעים 1-3 הינם בעלי המניות בנתבעת 4), אשר מהווה את "המותג המסחרי שלה", במילותיו של בית המשפט. מנגד, הנתבעים טענו כי התביעה אינה אלא חלק מנסיונם של התובעים "למנוע תחרות הוגנת בשיווק מוצרים באזור ירושלים וכי לא הייתה גניבת עין בהתנהלותם. אין חשש כי צרכן יגיע לכלל טעות בגלישה באתר מה גם שפעולותיהם, נעשו בתום לב. בהיעדר סימן מסחר לתובעים בשם General-Bar  כי אם General, לא הייתה הפרה של סימן מסחר וכך גם, לא הם לא התעשרו על חשבון התובעות."

התובעת משווקת מוצרים שונים, בין היתר, באמצעות שם המתחם www.general-bar.co.il. מאידך, הנתבעת 2 (הנתבע 1 הינו בעל המניות בה) משווקת מוצר זהה בדיוק, אך תחת שם מסחרי שונה.

הנתבעים רכשו את שם המתחם www.generalbar.co.il ושיווקו באמצעותו את המוצר, ללא כל שימוש בשם המסחרי של התובעת, "ג'נרל בר". כלומר, במקרה זה אנו למדים כי שני עסקים משווקים מוצר זהה, אך תחת שם מסחרי שונה. אחד מהעסקים, ששמו כלל אינו קשור לשם המסחרי של העסק התובע רוכש שם מתחם דומה מאוד (ההבדל במקרה זה מתמצא ב: "-" בלבד), אך נזהר שלא להשתמש בשמה המסחרי של התובעת. בנסיבות אלו, בית המשפט קובע כי: "בכך, יש כדי ללמד כי שם המתחם באנגלית בו בחרו הנתבעים, לא קשור לנתבעים ולמוצר אותו הם בקשו לשווק. בחירת שם המתחם נועדה להטעות לקוחות של התובעות אשר בחיפוש באינטרנט יגיעו בטעות  לאתר המתחרה של הנתבעת ללא ידיעת הלקוחות על כך בשל אי שימת לב לקיומו, או אי קיומו של מקף בין המילים general  ו- bar."

כמו כן, בהתאם לעובדות המפורטות בפסק הדין, הצדדים ניהלו הליך לפתרון סכסוכים של איגוד האינטרנט הישראלי (לגביו אפרט להלן) ובמסגרת ההליך נקבע כי העל הנתבעת להעביר את שם המתחם לרשות הנתבעים. עם זאת, יש קושי להבין מפסק הדין לגבי הקביעה המהותית של ערכאת איגוד האינטרנט, ונראה כי לא ניצבה מול האיגוד עמדת הנתבעים ולכן לא ניתן להכריע לגופו של עניין לעניין החלטה זו.[3] אציין כי הסיטואציה המתוארת לעיל מצביעה על אחת הבעיות המהותיות של הליכי פתרון הסכסוכים, מכיוון שאחת השאלות המהותיות מתייחסת לייחס הבעייתי שבית החלטות של ערכאות הליכים חילופיים, אפשרויות הערעור, המסגרת הנורמטיבית ותוקפה החוקי של ההחלטה. אציין כי בהתאם לאמור בעניין כץ משתמע כי הנתבעים אף הגישו על ההחלטה של איגוד האינטרנט בקשה לביטול פסק בורר, אך אין פירוט לגבי מהותה, אם כי ניתן להסיק שבקשה זו לא נתקבלה.

במסגרת פסק הדין, דן בית המשפט בשורה ארוכה של שאלות אליהן אתייחס בקצרה: הנתבע טען כי שם המתחם שמהווה את מושא הדיון אמנם רשום על שמו, אך כלל הפועלות נעשו במסגרת תפקידו כאורגן של הנתבעת ולכן אין מקום להרים את מסך ההתאגדות; כי סימן המסחר של תובעת כולל רק את המילה "ג'נרל" ללא המילה "בר" ולכן השימוש במינוח ג'נרל בר בשם המתחם אינו מהווה הפרת סימן מסחר, וכן דוחים הנתבעים את מלוא טענות התובעים. לנוכח מצב הדברים האמור לעיל, בית המשפט דחה את הטענה כי מתקיימת עוולת גניבת עין, מכיוון שהתובעת לא ביססה את טענתה בדבר קיומו של מוניטין. לדעתי, מסקנות של בית המשפט בעניין זה ראויה ונכונה. מעניינת יותר מסקנת בית המשפט לגבי טענת ההטעיה, מכיוון שבית המשפט קבע שמכיוון שבאתר עצמו אין כל אזכור לשם ג'נרל בר, לא מתקיים החשש כי מתקיימת הטעיה. כמו כן, בית המשפט קבע, לאחר ניתוח מקיף כי במקרה זה גם אין מדובר על הפרת סימן מסחר, אין מדובר על התערבות בלתי הוגנת ולא התקיימו יסודות ההתערבות הבלתי הוגנת. עם זאת, בית המשפט קובע כי אין מקום לצו להוצאות מכיוון שהנתבעים לא קיימו את ההחלטה של איגוד האינטרנט במועד שנקבע.

לדעתי ועוד בטרם ניתחתי את מהותו של הליך פתרון הסכסוכים של שמות מתחם, אנו למדים כי מתקבל הרושם שאף במקרה מובהק של התנהלות 'בעייתית' של הנתבעים, אשר עולה ממנה ניחוח של התנהלות שאינה הוגנת והולמת, הלכה למעשה הכלים המשפטיים המצויים בידי בית המשפט המשט הינם חלקיים ואינם מקימים עילת תביעה וסעד מאת הנתבעים. עם זאת, במקרה זה דווקא ההליך החילופי הקנה סעד ענייני, אשר חדל את המצב הבעייתי, אם כי כבר בשלב זה אציין כי מתעורר ספק, אם התובעים היו מנצחים בהליך החילופי, אלמלא מחדלם הדיוני של הנתבעים. לכאורה, יתכן שהתובעים יכולים היו לתבוע אף צו מניעה לשימוש בשם המתחם, אם כי לנוכח התוצאה של ההליך, מתעורר ספק אם צו זה היה מתקיים, מה גם שניתן לראות כי פסק הדין התקבל יותר משנתיים לאחר הגשת התביעה, מה שהופך את הסעד האופרטיבי לכמעט ולא רלוונטי במונחי זמן של רשת האינטרנט.

פסק דין חשוב נוסף שראוי לבחון הינו עניין יקותיאלי,[4] שם דן בית המשפט בעניינה של חברה מסחרית, אשר מחזירה בזכות בסימן המסחר Expedia. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת, אשר עוסקת בתחום זהה. לטענת התובעת, הנתבעת רשמה את שם המתחם www.expedia.co.il ומשתמש בשם המתחם כקישור לאתרה ללא אישור התובעת. לפיכך, התובעת דורשת שהנתבעת תחדל לעשות שימוש בשם המתחם, תעביר אותו לרשות התובעת וכן תובעת פיצויים. במקרה זה בית המשפט קיבל את התביעה וקבע שמכיוון שהתובעת הינה בעלת זכות בסימן המסחר, לנתבעת אסור לעשות שימוש בשם המתחם. בית המשפט אף התייחס להלכות קודמות בהן בית המשפט קבע כי "בתחרות בין השימוש בשם מתחם ולבין סימן מסחר רשום, יד סימן המסחר הרשום על העליונה, ושימוש שנעשה בשם מתחם זהה או זהה למדי, ייחשב כהפרת סימן המסחר הרשום".[5]

יש לציין שגם במקרה זה בסופו של יום הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הפסיקה תערך על דרך הפשרה ובית המשפט קבע כי הנתבעת תמכור את שם המתחם במחיר לא מבוטל של 20,000 ש"ח, ולכן נראה כי גם במקרה זה, חרף ההלכה הברורה לגבי היחס בין שמות מתחם לסימני מסחר, אנו למדים כי סכסוכים אלו אינם מתאימים במדויק למתכונת של הסכסוך המשפטי הקלאסי ויש לבחון את החלטת בית המשפט בערבון מוגבל.

כפי שניתן לראות מהאמור לעיל, בבואנו לבחון את האופן בו בתי המשפט מתמודדים עם סכסוכים הקשורים לשמות מתחם, ניכר כי הסכסוכים השונים הינם בעלי מאפיינים שונים ומגוונים, אם כי ניתן לראות בין השורות את חוסר ההתאמה שלעיתים נובע מאופיים של ההליכים המשפטיים המסורתיים לבין אופיים של סכסוכי שמות מתחם.
להמשך הפוסט - מנגנון יישוב הסכסוכים לגבי שמות מתחם– ה- ICANN

---

[1] ת"א (ת"א) 1012-07 ביגון יואב נ' שגיא הירש (פורסם בנבו, 06.06.2012).

[2] ת"א (י-ם) 54551-05-11 שרות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ נ' אלון כץ (פורסם בנבו, 23.09.2013).

[3] בהתאם לאמור בפסק הדין בעניין כץ: "במסגרת הליך (להלן-"הפאנל") נהגו הנתבעים בחוסר תום לב ובסחבת לטענת התובעות. יומיים לפני המועד להגשת תגובתם ביקשו הנתבעים ארכה. למרות מתן ארכה, ביום האחרון להגשת התגובה הודיעו הנתבעים במפתיע כי לא קיבלו לידיהם את בקשת התובעות. לפי החלטה בבקשה שנתנה עו"ד שנקמן על פי החומר המצוי בידה נקבע כי אין לנתבעים כל אינטרס לגיטימי בשם המתחם והורתה לאיגוד האינטרנט הישראלי, להעביר את שם המתחם לרשותה של התובעת 4 , תוך 45 יום" (שם, בפס' 5).

[4] ת"א (י-ם) 9136/07 Expedia Inc נ' דרורי יקותיאלי (פורסם בנבו, 05.06.2008).

[5] שם, בפס' 7; וכן: ת"א 2308/02 זר. פור. יו (2000) בע"מ נ' פרחי שדרות חן בע"מ (פורסם בנבו, 08.12.2002); ה"פ 10909/99 סלקום ישראל בע"מ נ' ט.מ. אקוונט תקשורת מחשבים בע"מ (פורסם בנבו, 08.09.1999); ה"פ 810/01 לשכת עורכי הדין בישראל נ' יאיר בן דודי עורך דין (פורסם בנבו, 25.08.2003): "סוגיית היחס שבין זכות בעל סימן המסחר להשתמש באופן ייחודי ובלעדי בסימנו הרשום לבין הזכות הקיימת לכל אדם לרשום לטובתו כתובת אלקטרונית באינטרנט, העסיקה ומעסיקה את עולם המשפט ברחבי העולם, בשנים האחרונות... שימוש מסחרי בסימן הרשום או בסימן דומה, על ידי גורם שלא קיבל רשות להשתמש בסימן הרשום, עת השתמש אותו גורם בסימן הרשום לעניין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר, מהווה הפרה".