בפני כב'
השופטת רחל ברקאי
|
ת"פ
39860-03-10
|
הכרעת דין
תוכן העניינים
הקדמה..................................................................................................3
הרקע להגשת כתב האישום – פרשת
"גבול בטוח" ..........................................5
כתב האישום..........................................................................................7
תשובת הנאשם......................................................................................12
הפלוגתאות שבמחלוקת...........................................................................13
דיון והכרעה..........................................................................................14
אישום ראשון..................................................................................14
קבלת דבר במרמה......................................................................................17
א.
מרמה מכוח
הוצאת היתרים על פי שיטת פעולה של הנאשם ..........20
-
הנסיבות המחמירות
..............................................................34
-
מספר עבירות המרמה בהן יש להרשיע את הנאשם - עבירה
רבת פריטים ................................................................................37
-
הרשעת הנאשם בעובדות שלא נטענו בכתב האישום...................41
ב. מרמה מכוח דיווחים פיקטיביים למת"ש......................................42
קשירת קשר
לביצוע פשע .....................................................................48
עבירות הזיוף.....................................................................................60
עבירות לפי חוק הכניסה לישראל...........................................................66
אישומים שני
ושלישי............................................................................67
עבירות השוחד
................................................................................67
-
מתן שוחד
למרים.......................................................... 70
-
מתן שוחד
ללינדה.......................................................... 73
אישום שישי.......................................................................................75
התחזות כאדם אחר ............................................................................75
אישום שביעי......................................................................................77
עבירות זיוף
.......................................................................................77
אישום שמיני.......................................................................................80
עבירות הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט...........................................80
סיכום ביניים
.....................................................................................85
אישום תשיעי.....................................................................................
85
עבירות המס
.....................................................................................85
אישום עשירי......................................................................................92
עבירת איסור הלבנת הון
......................................................................92
-
היסוד העובדתי..........................................................96
-
היסוד הנפשי.............................................................110
סוף דבר..............................................................................................114
הכרעת דין
עניינה של
הפרשה דנן בסחר בהיתרי העסקה כוזבים לתושבי הרשות הפלשתינאית. על פי המיוחס לנאשם בכתב
האישום, קיים הוא פעילות סחר בהיתרי העסקה לתושבי הרשות הפלשתינאית, בתחומי יהודה ושומרון,
במהלך השנים 2007-2010, אשר הוצאו תוך ביצוע מעשי מרמה, זיוף ושוחד, ותמורת בצע כסף.
לפיכך, מיוחסות לנאשם שורה של עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין"); עבירות לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952
(להלן: "חוק הכניסה לישראל"); וכן שורה של עבירות כלכליות לפי פקודת
מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה");
חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף"); וחוק
איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון").
הקדמה
1.
הנושא, אפוא,
בו עוסקת הפרשה דנן הינו סחר בהיתרי העסקה בישראל לעובדים מהרשות הפלשתינאית. בטרם
יפורטו האישומים והעבירות המיוחסים לנאשם בכתב האישום, תתואר בקצרה הפרוצדורה המקובלת
להוצאת היתרי העסקה לעובדים פלשתינאים בישראל, בה הודה הנאשם, ואשר הבנתה הכרחית להכרעה
דנן.
הפרוצדורה להוצאת היתרי עבודה בתחומי מדינת ישראל לעובדים פלשתינאים כדין,
נגזרת מחוק הכניסה לישראל ומחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק
עובדים זרים"), וכן מהתקנות שהותקנו מכוח חוקים אלה. הנהלים, אשר יובאו
בתמצית להלן, הוכחו באמצעות הוראות החוק והנהלים, ואף אושרו על ידי עדי תביעה
שונים (לרבות הגב' נחמה עובראני, ומר יצחק לוי). כאמור, הנאשם לא חלק על כך
שהכללים והנהלים שהוצגו במהלך המשפט על ידי המאשימה הינם הדרך החוקית והנכונה
להוצאת היתרי העסקה לעובדים פלשתינאים בתחומי מדינת ישראל.
על פי הדין, מעסיק בענף החקלאות או בענף הבניין,
המבקש להעסיק עובדים מהרשות הפלשתינאית בתחומי מדינת ישראל, נדרש לקבל היתר העסקה לעובד
מאת המדינה, ובכך הוא הופך ל"מעסיק זכאי". על המעסיק הזכאי המבקש לממש את
זכאותו, להגיש בקשה למשרדי מחלקת התשלומים במשרד הפנים (להלן: "מת"ש"),
בהתאם למכסת העובדים שהעניק לו משרד הפנים. על הבקשה לפרט את מכסת העובדים המאושרת
למעסיק הספציפי, שם העובד, פרטי חשבון הבנק שלו ופרטים נוספים. בקשה מסוג זה ניתן לכנות
'בקשה רגילה', ובמסגרתה נבחנת מכסת העובדים של המעסיק. קיימת גם האפשרות להגיש
בקשה חריגה לקבלת היתר העסקה, במסגרתה כלל לא נבחנת המכסה של המעסיק, כך שאפשר שיינתנו
לו היתרי העסקה מעבר למכסה, על פי צורכו (להלן: "בקשה חריגה"). יודגש
כי הוצאת היתר העסקה אינה כרוכה בעלות כספית, לא למעסיק הישראלי, ולא לעובד הפלשתינאי.
הבקשה להיתר העסקה נבחנת על ידי מת"ש ולאחר
אישורה, היא מועברת למשרדי המינהל האזרחי באזור יהודה ושומרון (להלן: "מת"ק"),
באמצעות מערכת ממחושבת בשם "אבן מתגלגלת". הבקשה נבחנת במערכת בהתאם לקריטריונים
ביטחוניים ומנהליים. בתום הבחינה, מועברות הבקשות המאושרות לשלושת משרדי המת"ק,
ובהם המשרד בגוש עציון, הרלוונטי לענייננו, שם מונפקים ההיתרים המאושרים ונמסרים לנציגי
הרשות הפלשתינאית, שמעבירים אותם לעובדים. יצוין, כי מכל היתר מונפק עותק אחד בלבד.
עוד יצוין, כי עד לחודש יוני 2009 ניתן היה למסור את היתרי ההעסקה גם למעסיק עצמו.
הבקשות להיתרים שלא אושרו, והסיבות להיעדר האישור (העובד מנוע ביטחונית, לא עומד בקריטריונים
וכיו"ב), מרוכזות בקובץ על ידי מערכת ה"אבן המתגלגלת" ומועברות למשרדי
המת"ש, למקרה בו המעסיק המזמין יחפוץ לברר מה עלה בגורל הבקשה.
היתר ההעסקה תקף מונפק לשלושה עד שישה חודשים, על
פי סוגו. בענף החקלאות, הרלוונטי לפרשה דנן, היתר העסקה לעובד בענף הזיתים, שגילו אינו
עולה על 30 שנים, תקף בדרך כלל לתקופה של 3 חודשים, והיתר העסקה לעובד למטרת עיסוק בגידולים
חקלאיים אחרים, שאינם זיתים, שגילו עולה על 30 שנים, תקף בדרך כלל ל-6 חודשים. חידוש היתר העסקה מתבצע בהליך קצר, ובלבד שנשמרת
רציפות העסקתו של העובד על ידי המעסיק, והמעסיק ממשיך לשלם את התשלומים המבטיחים את
התנאים הסוציאליים של העובד כנדרש, ולעמוד בתנאי הסף הקבועים.
ההיתר מאפשר לעובד לשהות בישראל בין השעות
05:00-17:00. מעסיק המבקש לשנות את תנאי היתר ההעסקה (להלן: "שחלוף ההיתר"),
באופן שהוא יכלול אישור לעבוד במשמרות או אישור ללון בשטח המדינה, נדרש להגיש למת"ק
טופס ממת"ש הממליץ על שינוי ההיתר. אין צורך באישור המערכת לשחלוף ההיתר, והדבר
נתון לשיקול דעת הפקיד במת"ק. היתר ההעסקה המעודכן נמסר לנציג הרשות הפלשתינאית
ומועבר לעובד באופן שפורט לעיל.
שכר העבודה של העובד משתלם לו על ידי המעסיק באופן
ישיר. עם זאת, בסיום כל חודש על המעסיק להצהיר למשרדי המת"ש על מספר העובדים הפלשתינאים
שהועסקו אצלו, מספר הימים שעבד כל אחד מהם, והסכום שהשתכר כל עובד. ניתן להנפיק לעובד
תלוש שכר באמצעות מת"ש, בהתבסס על דיווחי היומנים של המעסיק. תלוש השכר המונפק,
אין בו כדי לאשר כי המעסיק העסיק בפועל את העובד הפלשתינאי, ואף שילם לו שכר עבודה.
המעסיק חייב בתשלום התנאים הסוציאליים של העובדים למשרדי המת"ש. התשלום נגזר ממספר
הימים שעבד העובד אצל המעסיק, על פי הדיווח שמוסר המעסיק כמפורט לעיל. מכסת דיווח הימים
המינימאלית לעובד בענף החקלאות, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הייתה של 15 ימי עבודה.
כאשר מעסיק קיבל לידיו היתר העסקה לעובד פלשתינאי,
ולאחר זמן מה מבקש לבטלו, עליו למסור למת"ש את ההיתר המקורי שנופק, על מנת שיוכל
לקבל עובד פלשתינאי אחר במקומו, כל זאת בכפוף למכסת העובדים שברשותו. על המעסיק לציין
את הסיבות לביטול היתר ההעסקה של העובד, כאשרהסיבות בעיקרן הינן בריחתו של העובד, מעברו
לעבודה אצל מעסיק אחר, אי נחיצותו וכיו"ב. כאשר מעסיק מבקש לבטל היתר העסקה לעובד,
ואין בידו את היתר העסקה המקורי, אין ביכולתו לקבל היתר להעסקת עובד אחר מתוך המכסה
שאושרה לו, למעט אם אישרה לו מנהלת מדור מת"ש קבלת היתר העסקה לעובד חלופי, מתוך
המכסה הכללית שיש למדורי המת"ש. אישור כאמור ינתן במסגרת בקשה חריגה של המעסיק,
כפי שמוגדרת לעיל.
הרקע להגשת כתב האישום - פרשת "גבול בטוח"
2.
הרקע להגשת
כתב האישום הינו ביקורת יזומה שערכה יחידת הפיקוח של משרד הפנים במחוז ירושלים בשיתוף
שוטרי משמר הגבול, ביום 15.7.09, באתר בניה בבית שמש (להלן: "אתר הבניה"),
לבדיקת אישורי עבודה של עובדים פלשתינאים. באתר הבניה אותר עובד בשם עלי סיארה (להלן:
"עלי"), תושב חברון, שהחזיק היתר העסקה בחקלאות כשהוא מבוטל, על שם
המעסיק ששון סייליס (להלן: "סייליס") מהיישוב עזריקם. מחקירתו של
עלי, על ידי המפקחים, התברר כי הוא אינו מכיר את המעסיק סייליס, וכי מעולם לא עבד בעזריקם
או בענף החקלאות. לטענתו, רכש הוא את ההיתר תמורת סך של 4500 ש"ח, ויודע כי נופק
על ידי אדם בשם 'סמי', שמו הפרטי של הנאשם. המפקחים יצרו קשר טלפוני עם המעסיק סייליס,
כנקוב בהיתר של עלי, וזה מסר להם טלפונית כי אין לו קשר להיתר שמחזיק עלי, כי אינו
מכיר אותו וכי מעסיק בפועל רק עובד שטחים אחד בלבד. סייליס הוא שמסר לחוקרים את מספר
הטלפון של הנאשם.
3.
בחקירה ראשונית,
שביצעה יחידת הפיקוח, התברר כי בחודשים שקדמו לאירוע בבית שמש תפסה משטרת משמר הגבול
בנימין מספר עובדים שאחזו בהיתרי העסקה בלתי תקפים על שם המעסיק סייליס. בהמשך, נחקר
סייליס על ידי חוקרי יחידת הפיקוח, ומסר בחקירתו כי הנאשם הוא זה העושה שימוש בשמו
(של סייליס) כמעסיק לצורך קבלת היתרי העסקה לפלשתינאים. לאחר שיחידת הפיקוח דיווחה
למנהל יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התמ"ת אודות החקירה, הועבר הנושא למשטרת
ישראל.
במסגרת חקירת המשטרה נתפסו שני תושבי שטחים ברמלה,
מוחמד הדאר ועומר הדאר, אשר החזיקו גם הם היתרי העסקה ע"ש המעסיק סייליס. בשלב
זה, בהסכמתו של עומר הדאר, בוצעה עסקת ביום מבוקרת, במסגרתה הזמין עומר הדאר היתרי
העסקה מהנאשם. במקביל לעסקת הביום, ביום 18.10.09, החלה חקירה סמויה של משטרת ישראל
כנגד הנאשם, שכללה גם האזנות סתר כפי שיפורט בהמשך, וזאת בגין חשד לסחר בהיתרי העסקת
עובדים פלשתינאים, מתן שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות חמורות, זיוף, התחזות, עבירות
עפ"י החוק לאיסור הלבנת הון, עבירות מס ועוד. בשלב מסוים במהלך החקירה הסמויה,
הורחבה החקירה גם כלפי שתי עובדות מדינה, הגב' מרים השאש (להלן: "מרים"),
מנהלת מת"ש אשקלון, והגב' לינדה סאלם (להלן: "לינדה"), רכזת
מחשוב בכירה במת"ק גוש עציון, שעל פי החשד, היו מעורבות בביצוע עבירות וסייעו
לנאשם בביצוע העבירות הנחקרות.
4.
ביום
14.2.10 הפכה החקירה המשטרתית גלויה, ובוצע גל מעצרים נרחב הן בתחומי הרשות הפלשתינאית
והן בישראל. נעצרו כ- 40 חשודים, והוגשו 6 כתבי אישום כדלקמן:
ביום 22.2.10, הוגש כתב אישום כנגד 7 עובדים פלשתינאים,
אשר ייחס להם רכישת היתרי העסקה לעבוד בישראל בניגוד לדין. ביום 15.3.10, לאחר שאישר
בית משפט השלום בירושלים את הסדר הטיעון, אליו הגיעו עם המאשימה, נגזר דינם ל- 3 חודשי
מאסר.
ביום 28.2.10 הוגשו שני כתבי אישום לבית המשפט השלום
באשקלון כנגד שני פלשתינאים, עבד דבאבסה (להלן: "דבאבסה") וקבהא סאמר
(להלן: "קבהא"), אשר ייחסו להם תיווך בין העובדים הפלשתינאים שביקשו
לרכוש היתר, לבין הנאשם שדאג להנפקת ההיתרים. קבהא הורשע על פי הודאתו בכתב האישום
המתוקן, ודינו נגזר ל – 10 חודשי מאסר בפועל ורכיבי ענישה נוספים. דבאבסה הורשע על
פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, ודינו נגזר ל – 13 חודשי מאסר בפועל ורכיבי ענישה נוספים.
ביום 5.3.10 הוגשו שני כתבי אישום לבית המשפט השלום
באשקלון כנגד שני מתווכים פלשתינאים נוספים, עימאד אחדוש (להלן: "עימאד"),
ועפיף אלהור (להלן: "עפיף"). עפיף הורשע על פי הודאתו בכתב האישום
המתוקן, ודינו נגזר ל – 22 חודשי מאסר ורכיבי ענישה נוספים. עימאד הורשע על פי הודאתו
בכתב אישום מתוקן, ודינו נגזר ל – 21 חודשי מאסר בפועל ורכיבי ענישה נוספים.
כתב האישום דנן הוגש ביום 22.3.10. בכתב האישום
הואשם הנאשם יחד עם שתי עובדות המדינה, מרים (הנאשמת 2 בכתב האישום) ולינדה (הנאשמת
3 בכתב האישום), ב- 10 אישומים שונים, המתייחסים לפעולותיהם בין השנים 2007-2010 (להלן:
"התקופה הרלוונטית לכתב האישום"). מרים ולינדה הגיעו להסדר טיעון
עם המאשימה, ולפיו, הודתה כל אחת מהן בעובדות שיוחסו להן בכתב האישום המתוקן.
מרים הודתה כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, במהלכה
כיהנה בתפקיד מנהלת מת"ש אשקלון, נהגה להעניק יחס מועדף לנאשם, אשר בא לידי ביטוי,
בין היתר, בקידום בקשותיו לקבלת היתרי העסקה לעובדים פלשתינאים. כן הודתה בקבלת טובות
הנאה שונות מהנאשם. לינדה הודתה כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, במסגרת תפקידה כרכזת
מחשוב בכירה במת"ק גוש עציון, טיפלה בבקשותיו של הנאשם להוצאת היתרי העסקה לעובדים
פלשתינאים, תוך שמסרה מידע מוקדם לנאשם אודות העובדים ומידע אודות מספר הכניסות והיציאות
שלהם את הארץ. עוד הודתה לינדה כי קיבלה טובות הנאה שונות מהנאשם.
בהתאם, הורשעו השתיים במספר רב של עבירות מרמה והפרת
אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין. ביום 24.10.11, נגזר דינן של כל אחת מהן ל-6 חודשי
מאסר לריצוי בעבודות שירות; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; קנס כספי בסך 10,000
ש"ח, והתחייבות כספית בסך 30,000 ש"ח למשך 3 שנים.
כתב האישום
5.
כתב אישום
מייחס לנאשם שורה של עבירות, כדלקמן:
עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק
העונשין; עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות
מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; עבירה של זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף
418 סיפא לחוק העונשין; עבירה של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 420
לחוק העונשין; עבירה של מתן ידיעה כוזבת, לפי סעיף 12(2) לחוק הכניסה לישראל;
עבירה של סיוע לכניסה ושהייה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל;
עבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין; עבירה של התחזות כאדם אחר, לפי סעיף
441 לחוק העונשין; עבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 לחוק העונשין; עבירה של
שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
כמו כן הואשם הנאשם בשורה של עבירות כלכליות כדלקמן:
עבירה של מרמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; עבירה של מרמה ותחבולה,
לפי סעיף 117 (ב) (8) לחוק מס ערך מוסף; עבירה של אי הגשת דו"ח במועדו, לפי סעיף
216(4) לפקודת מס הכנסה; עבירה של אי ניהול פנקסי חשבונות, לפי סעיף 216(5) וסעיף
117(א) (7) לחוק מס ערך מוסף; עבירה של אי הוצאת חשבונית מס, לפי סעיף 117 (א) 13 לחוק
מס ערך מוסף; עבירה של אי הגשת דוחות תקופתיים למע"מ, לפי סעיף 117 (א) (6) לחוק
מס ערך מוסף. עוד מייחס כתב האישום לנאשם עבירה של הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק
איסור הלבנת הון.
6.
על פי
החלק הכללי לכתב האישום, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כיהן הנאשם כמזכיר
ועד הנהלת היישוב עזריקם, והיה ידוע בקרב רבים כאדם רב השפעה וקשרים אצל גורמים
שונים ובכירים ברשויות. עד לשנת 2005 הוא הוגדר כמעסיק זכאי במת"ש, בעל מכסה
להיתרי העסקה, כאשר בשנה זו בוטלה זכאותו, מטעמים שיפורטו בהמשך. עוד נטען כי
הנאשם מתקיים מקצבת נכות בסך כ-1200 ש"ח מביטוח לאומי. הנאשם הוכרז
"חייב מוגבל באמצעים" ביום 14.5.03.
בין השנים 2007-2010 מיוחס לנאשם כי קשר קשר עם
מתווכים ועובדים פלשתינאים במטרה להונות את מדינת ישראל. במסגרת הקשר, בשל פועלו
של הנאשם והפלשתינאים, קיבלו עובדים פלשתינאים היתרי עבודה לעסוק בתחומי מדינת
ישראל, תוך יצירת מצג כוזב כלפי המדינה שההיתרים בתוקף, וזאת כאשר דה פקטו ההיתרים
בוטלו ימים ספורים לאחר הנפקתם, והעובדים לא הועסקו אצל המעסיק ששמו היה נקוב על
היתר ההעסקה. על פי החלק הכללי לכתב האישום, נהג הנאשם לפנות למרים, ממת"ש
אשקלון, בבקשות להיתרי העסקה עבור אותם עובדים פלשתינאים תוך שימוש במכסותיהם של
מעסיקים אחרים, ללא ידיעתם או אישורם של מעסיקים אלה. הבקשות הועברו למשרדי
מת"ק גוש עציון, ללינדה, שנהגה להנפיק את האישורים. עוד נטען כי הנאשם הוציא
במרמה שני סוגי אישורי עבודה: היתרי עבודה לתקופה של 3-6 חודשים, אשר בוטלו
ימים ספורים לאחר הוצאתם (להלן: "היתר מבוטל"), והיתרי עבודה לתקופה
של 3-6 חודשים, שנשארו בתוקפם במשך תקופת ההיתר (להלן: "היתר חי").
נטען בחלק הכללי כי עבור כל אחד מסוגי ההיתרים גבו הנאשם והמתווכים הפלשתינאים סכומי
כסף, כפי שיפורט באישום הראשון להלן, בניגוד לדין. כתוצאה מפעילות הסחר המתוארת מייחס
כתב האישום לנאשם תקבולים בסכום כולל של 4,625,400 ש"ח, עליהם לא דיווח לרשויות
המס.
7.
כתב
האישום כולל 10 אישומים, 8 מהם מיוחסים לנאשם, ו-2 אחרים למרים. להלן יובאו בקצרה
עובדות האישומים, כמפורט בכתב האישום:
האישום ראשון – הנאשם
מואשם בכך שבמשך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, באמצעות מרים ולינדה, תוך שהוא נותן
להן שוחד ומבצע עבירות של מרמה וזיוף בנסיבות מחמירות, גרם לכך שינופקו בעבורו במרמה
אישורי עבודה בישראל לתושבי הרשות הפלשתינאית תמורת בצע כסף ולכל המרבה במחיר. הנאשם
היה מוכר את אישורי העבודה ישירות לתושבי הרשות הפלשתינאית או באמצעות מתווכים פלשתינאים,
שהיו מספקים לו את ה"לקוחות". כעבור מספר ימים מיום הוצאת ההיתר היה נוהג
להגיש בקשה לביטול ההיתרים, כדי לקבל אישורים חדשים במקומם עבור עובדים פלשתינאים אחרים.
אישורי העבודה נופקו לבקשותיו של הנאשם על שם שני מעסיקים ישראלים עיקריים –
"בוסתן הדרום" ו"סייליס", ללא ידיעתם או ללא רצונם של המעסיקים
ששמותיהם נקובים בהיתר. כאשר אותם העובדים הפלשתינאים שאחזו בהיתרי ההעסקה כלל לא עבדו
אצל אותם מעסיקים, כי אם הסתובבו חופשי בתחומי מדינת ישראל ועבדו בתחומים שונים, שאינם
בהכרח התחומים הנקובים בהיתר ההעסקה. הנאשם בעצמו ובאמצעות המתווכים, גבה מהעובדים
הפלשתינאים סך של כ- 2,500 ש"ח לכל "היתר העסקה כוזב מבוטל", וכן סכום
נוסף של 1,100 ש"ח לכל חודש בו עמד ההיתר בתוקפו, בגין כל "היתר העסקה כוזב
חי". את הכספים שגבה, שלשל הנאשם לכיסו. נטען כי הנאשם לא בחל בשום אמצעי כדי
לבצע את המרמה, לרבות זיוף, שימוש במסמך מזויף ובחלק מהמקרים אף התחזות למעסיק, על
מנת להשיג מבוקשו. בכדי להסוות את מעשיו, קיבל הנאשם ממרים ומלינדה מידע רגיש, שאפשר
לו הגשת דיווחים כוזבים בגין ימי העסקה של העובדים, על אף שבפועל לא העסיקם ולא היה
זכאי להעסיקם, ואף ידע, כי לא יועסקו על ידי המעסיקים הנקובים בהיתרים. במרבית המקרים,
ביטל הנאשם כאמור את היתרי ההעסקה כעבור מספר ימים, כאשר העובדים המשיכו להחזיק בהיתרים
על אף שבוטלו, וכך אף נמנע מתשלום תשלומי הזכויות הסוציאליות בעבור העסקת העובדים הפלשתינאים.
רשימת ההיתרים הכוזבים אותם הוציא הנאשם שלא כדין (המונה 1389 היתרים), וסכומי הכסף
ששולמו בעבורם פורטו בנספח לכתב האישום המתוקן (להלן: "נספח א' לכתב האישום").
בגין אישום זה מיוחסות לנאשם 1389 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; 1389 עבירות של
קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; 1389 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות; 1389 עבירות
של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות; 1389 עבירות של מתן ידיעה כוזבת; 1389 עבירות
של סיוע לכניסה ולשהייה בישראל שלא כדין; על פי סעיפי החיקוק המפורטים לעיל.
האישום השני – הנאשם
דאג, באמצעות מרים, לנפק היתרי ההעסקה על שם מעסיקים ללא ידיעתם ו/ או אישורם של המעסיקים
הנקובים בהיתרים, תוך שהוא גורם לה, למעשה מרמה והפרת אמונים במשרתה, ומשחד אותה באמצעות
טובות הנאה שונות, כדי שתעשה בעבורו פעולות הקשורות בתפקידה, תוך שהיא נותנת לו יחס
מועדף על פני מעסיקים אחרים, וזאת כדלקמן:
הנאשם, נתן למרים מעת לעת, באמצעות בעלה, או הביא
ישירות לביתה, ארגזי ירקות לשימושה האישי; הנאשם, נתן למרים בהזדמנויות שונות, סכומי
כסף הנעים בין 150 - 200 ש"ח בכל פעם; בתאריך 26.1.10, שילם הנאשם במזומן, חוב
של מרים משנת 2007 לחברת הטלוויזיה בכבלים "הוט" בסך של ֹ1,868 ש"ח;
הנאשם אף הבטיח למרים לסייע לבנה ולכלתה במציאת עבודה בהיותו אדם בעל השפעה וקשרים,
כמפורט בחלק הכללי לכתב האישום, ואף ניסה לקיים הבטחתו. תוך שימוש בקשריו, סייע הנאשם
לבעלה של מרים בשליחת מכתב בקשה לעזרה אישית משר בממשלת ישראל, כל זאת על מנת לקדם
את ענייניו של בעלה של מרים. באישום זה מיוחסת לנאשם עבירה של מתן שוחד, על פי סעיף
החיקוק המפורט לעיל.
האישום השלישי - הנאשם
דאג, באמצעות לינדה, לנפק היתרי ההעסקה על שם מעסיקים ללא ידיעתם ו/ או אישורם של המעסיקים
הנקובים בהיתרים, תוך שהוא גורם לה, למעשה מרמה והפרת אמונים במשרתה, ומשחד אותה, באמצעות
טובות הנאה שונות, כדי שתעשה בעבורו פעולות הקשורות בתפקידה, תוך שהיא נותנת לו יחס
מועדף על פני מעסיקים אחרים, וזאת כדלקמן:
במהלך השנים 2009-2010, לקחה לינדה, כ- 8 פעמים,
מוצרים בשווי כולל של כ- 4,200 ש"ח מחנות ממתקים 'א.א שיווקים' ברחוב חשוון בקריית
גת והנאשם מימן מכספו במזומן את הרכישות. כמו כן, רכש הנאשם עבור לינדה כוסות והביא
את הכוסות למשרדה. בין החודשים נובמבר-דצמבר 2009, רכש הנאשם בעבור לינדה שני מחשבים
ניידים, מטכנאי מחשבים בשם בני לוי, אותו הנאשם מכיר באופן אישי, בשווי כולל של כ-
6400 ש"ח. הנאשם ביקש מלינדה כי החיובים בגין המחשבים ישולמו באמצעות כרטיס האשראי
שלה, והבטיח לה כי "יסתדרו ביניהם", וזאת במטרה להסוות את מתן השוחד. לאחר
רכישת המחשבים, ובמועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, הניח הנאשם מתחת למאפרה ברכבה של
לינדה, סך של 1000 ש"ח במזומן, כתשלום
ראשון על חשבון רכישת המחשבים. בין השנים 2009-2010, הבטיח הנאשם ללינדה, לבקשתה, כי
ידאג לדבר עם שר בממשלה, אליו היה מקורב, לטענתו, ואף יפגיש ביניהם, על מנת לקדם את
קבלת ה'קביעות' במקום עבודתה. לינדה ביקשה זאת מנאשם בשל היותו ידוע בקשריו הקרובים
לגורמים שונים בעלי השפעה, כמתואר בחלק הכללי לכתב האישום. באישום זה מיוחסת לנאשם
עבירה של מתן שוחד, על פי סעיף החיקוק המפורט לעיל.
אישומים רביעי וחמישי יוחסו למרים
בלבד ונכללו בעובדות כתב האישום המתוקן שבו הורשעה.
האישום השישי – הנאשם
מואשם בכך שבכמה הזדמנויות הציג עצמו כסייליס או בוסתן הדרום בכדי להונות כמפורט להלן:
בין השנים 2009-2010, רכש אחמד אל קאדי (להלן:
"אחמד") מהנאשם שלושה היתרי העסקה לתחומי מדינת ישראל. הנאשם התחזה
בשמו של סייליס והציג עצמו בפני אחמד כסייליס.
בתאריך 1.11.09, בשתי שיחות טלפון, התחזה הנאשם
בפני סאמר פאעור ממועצת הזיתים בשמו של סייליס, וזאת כדי לקבל מידע אודות בקשה להקצאה
למכסה נוספת לעובדי שטחים שהגיש הנאשם על שם סייליס, ללא הסכמתו וללא ידיעתו.
בתאריך 2.12.09 בשעות הצהריים, או בסמוך לכך, התקשר
הנאשם למחסום בתרקומיה, התחזה בשם בוסתן הדרום, וזאת לשם קבלת מידע אותו ביקש לברר
אודות ארבעה עובדים פלשתינאים, שהיתרי העסקה שברשותם נלקחו מהם במחסום.
בגין אישום זה מואשם הנאשם בעבירה של התחזות לאדם
אחר, על פי סעיף החיקוק המפורט לעיל.
האישום השביעי – הנאשם,
מואשם בכך שזייף בקשות להיתרי העסקה על שמה של חברת 'יוסף קמיל ובניו בע"מ', ועשה
שימוש במסמך מזויף, באופן שמילא את הבקשות על גבי טפסים ריקים שהיו בידו, אשר היו חתומים
ע"י החברה, כך שנחזו להיות בקשות מאת החברה והגישם למת"ש. בגין אישום זה
מואשם הנאשם בעבירות של זיוף ושימוש במסמך מזויף, על פי סעיפי החיקוק המפורטים לעיל.
האישום השמיני – הנאשם,
מואשם כי בהיותו עצור ובתוך כותלי בית המשפט, הדיח שני עדים מרכזיים - שותפיו לעבירה
ושיבש הליכי משפט. הנאשם פנה לשני מתווכים וניסה להניעם, בדרך של מתן טובת הנאה, מלמסור
הודעה או למסור הודעת שקר, תוך שהוא מורה להם לשתוק בחקירה ולא לספר דבר והוא ידאג
להם כספית. בגין אישום זה מואשם הנאשם בעבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, על
פי סעיפי החיקוק המפורטים לעיל.
האישום התשיעי – הנאשם,
מואשם בכך שבמרמה, ערמה או תחבולה, על מנת להתחמק במזיד מתשלום מס הכנסה ומע"מ,
בגין ההכנסות ממכירת היתרי העסקה כוזבים לפלשתינאים כמפורט באישום הראשון, לא הודיע
לרשויות המס על עיסוקו, לא הגיש דוחות במועדם בלי סיבה מספקת, לא ניהל פנקסי חשבונות
בלי סיבה מספקת, לא הוציא חשבוניות מס למרות שהיה חייב להוציאן, לא הגיש דוחות תקופתיים
למע"מ, ולמעשה התחמק מתשלום מס במשך התקופה הרלוונטית לכתב האישום. על פי אישום
זה הפיק הנאשם ממעשיו הכנסות בסך של 4,625,400 ש"ח המהווים הכנסה על פי פקודת
מס הכנסה. בגין אישום זה מואשם הנאשם בעבירות של מרמה ותחבולה; אי הודעה על התחלת התעסקות
ורישום; אי הגשת דו"ח במועדו; אי ניהול פנקסי חשבונות; אי הוצאת חשבונית מס; אי
הגשת דוחות תקופתיים למע"מ; לפי סעיפי החיקוק כמפורט לעיל.
האישום העשירי – הנאשם,
מואשם כי עשה פעולות רבות ברכוש האסור שהשיג במרמה, וזיוף בנסיבות מחמירות תוך מתן
שוחד כמפורט באישומים 1-3, במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את היותו בעליו של הרכוש
האסור, את מיקומו ואת תנועותיו, בין היתר כמפורט:
הנאשם נתן לגיסו, משה בוקר (להלן גם: "משה"),
במועדים שונים, כהלוואה, סכום במזומן של כ– 420,000 ש"ח, אשר התקבל לידיו ממכירת
היתרי העסקה כוזבים לפלשתינאים. חלק מסכום זה הופקד במזומן בחשבונו של משה, ובחלקו
השתמש משה לצרכיו. עבור חלק מהסכום קיבל הנאשם לחזקתו שיקים בנקאיים לפקודת משה, ושיקים
דחויים, באמצעותם שילם תשלומים שונים.
הנאשם נתן למשה, ביום 12.2.10, סך של 8,000 ש"ח
במזומן כנגד תשלום ששילם עבורו משה באמצעות כרטיס האשראי שלו בתאריך 10.2.2010.
הנאשם הלווה לגיסו, שרון בוקר (להלן: "שרון"),
כספים במזומן. סך הכספים שנתן הנאשם לשרון במזומן הסתכם בכ- 160,000 ש"ח, כאשר
מתוך סכום זה 40,000 ש"ח שמשו לרכישת המכונית כמפורט להלן.
הנאשם ביצע רכישות במזומן לצרכי מחייתו ולצרכי מחיית
משפחתו בכספים שהתקבלו ממכירת היתרי ההעסקה הכוזבים.
הנאשם השתמש בכספים שקיבל ממכירת היתרי ההעסקה הכוזבים,
לצורך השלמת בניית ביתו ושיפוץ בית נוסף (אשר חולק לשתי יחידות דיור לצורך השכרה),
שניהם במושב עזריקם (משק 17) בנחלתו.
הנאשם רכש מכונית מסוג סובארו B4 שנת 2008, מ.ר. 79-909-64, (להלן: "סובארו שנת
2008"), אותה רשם על שם חמותו, הגב' מרים בוקובזה, בסכום של 153,450 ש"ח,
אשר שולם על ידו במזומן ביום 18.5.08. ביום 21.10.09, שילם סך נוסף של 40,000 ש"ח
באמצעות שרון, והחליף את הרכב לרכב חדש מסוג דומה, מ.ר. 60-941-67 (להלן: "סובארו
שנת 2009").
הנאשם שילם במזומן למשה, עבור הוצאות שוטפות ששילם
בעבורו באמצעות כרטיס האשראי שלו (חשבונות טלפונים סלולאריים שלו ושל בני משפחתו, חשבונות
חשמל, עיתון ועוד). סך הסכומים ששולמו למשה, במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, הסתכם
בכ – 114,000 ש"ח.
ביום 26.1.10 שילם הנאשם סך של 1,868 ש"ח,
אשר שולם במזומן לחברת הכבלים "הוט", על חשבון חוב של מרים משנת 2007, כמפורט
באישום 2.
הנאשם שילם במהלך השנים 2009-2010, במספר הזדמנויות
שונות, סך של כ – 4,200 ש"ח, עבור מוצרים שלקחה לינדה מחנות בקריית גת כמפורט
באישום 3 לעיל.
הנאשם נתן לסייליס הלוואות של 16,000 ש"ח ו-12,000
ש"ח במזומן, וכן שיק של שוכרי יחידת דיור שבבעלותו בסך של 4,000 ש"ח.
בתאריך 26.1.10, הפקיד הנאשם, סך במזומן של
7,500 ש"ח בחשבונה של חמותו, הגב' מרים בוקובזה.
בגין אישום זה מואשם הנאשם בעבירה של הלבנת הון,
לפי סעיף החיקוק המפורט לעיל.
תשובת הנאשם
8.
ביום
28.11.10 השיב הנאשם לכתב האישום, באמצעות בא כוחו דאז, עו"ד בועז קניג. בטרם
אציג תשובתו של הנאשם אציין כי במהלך המשפט צומצמו המחלוקת, כפי שיפורט בהמשך הדברים.
על פי תשובתו של הנאשם לכתב האישום, למעט העובדה
שכיהן בעבר כמזכיר ועד היישוב עזריקם, ולמעט העובדה שהגיש בעבר בשם מעסיקים מסוימים
בעלי היתרי העסקה בקשות לקבלת ההיתרים, כפר הנאשם בכל העובדות בחלק הכללי של כתב האישום,
במיוחד כי הרוויח את הסכום הכולל שמיוחס לו בכתב האישום. הנאשם הכחיש כי הוגדר בעבר
על ידי מת"ש כמעסיק. כן הכחיש כי הוא חי מקצבת נכות, כפר בעובדת היותו ידוע בקרב
הציבור כבעל קשרים ענפים ורב השפעה אצל גורמי ממשל ואחרים, וטען כי המדובר ברכילות.
הנאשם כפר באופן גורף בעובדות האישום הראשון ובסעיפי
החיקוק שיוחסו לו באישום זה.
הנאשם הכחיש שנתן שוחד כאמור באישום השני והשלישי,
וטען שבחלק מהודעותיו, בהן הודה במתן שוחד, הדברים הוצאו ממנו תוך פיתוי והשאה, תוך
כדי הבטחות ושימוש באמצעים פסולים.הוא טען לקשרי עבודה בינו ובין מרים ולינדה.
לגבי האישום השישי, הכחיש הנאשם כי התחזה למי מהגורמים
המצוינים בכתב האישום, וגרס כי לא ביצע כל פעולה ללא הסכמתם של אותם אחרים. למעשה טען
הנאשם כי לא ביצע את הפעולות הללו כלל.
לגבי האישום השביעי, כפר הנאשם מחוסר ידיעה, וטען
כי מעולם לא זייף בקשות להיתרי העסקת עובדים.
לגבי האישום השמיני, אישר הנאשם שייתכן ששהה עם
המתווכים הפלשתינאים יחד באגף המעצרים של בית המשפט בראשון לציון, אם כי כפר באמירות
ובעובדות המייחסות לו עבירה של הדחה בחקירה או שיבוש מהלכי משפט.
לגבי האישום התשיעי, כפר הנאשם בכל העובדות. גרס
כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום לא היה עוסק מורשה, ולכן לא היה חייב בהגשת דו"חות
תקופתיים למע"מ. בהתאם כפר כי קיבל את הסכומים הנקובים בכתב האישום, ומכאן שלא
היה מחויב להוציא חשבוניות ולהגיש דו"חות.
לגבי האישום העשירי, כפר הנאשם לחלוטין במיוחס לו
באישום זה (עבירת הלבנת הון), וחזר על דבריו כי לא קיבל את הסכומים המיוחסים לו בכתב
האישום וגם לא סכומים אחרים.
יצוין כי ביום 3.8.11, באישורו של בית המשפט, החליף
הנאשם את ייצוגו ושכר את שירותיו של עוה"ד מוטי יוסף כבא כוחו.
הפלוגתאות
שבמחלוקת
9.
כאמור, במהלך
המשפט הודה הנאשם בחלק מן העובדות שיוחסו לו בכתב האישום, מעבר לעובדות שאושרו על ידו
במסגרת תשובתו לכתב האישום, ובאופן שצמצם את הפלוגתאות שבמחלוקת. עלה מגרסתו של הנאשם,
כפי שיורחב בה בהמשך הדיון, כי הוא פעל להוצאת היתרי העסקה לעובדים פלשתינאים בשמם
של המעסיקים ששון סייליס ובוסתן הדרום (להלן: "בוסתן"). עם זאת, חלק
הנאשם על כמות ההיתרים שהוצאו לכאורה על ידו, כמיוחס לו בכתב האישום, ועל הסכום שנטען
כי גבה בעבור כל היתר. בהתאמה, הכחיש הנאשם את הרווח שטענה המאשימה שנצמח לו מהוצאת
ההיתרים. כן גרס הנאשם כי ההיתרים שהוצאו לבקשתו, תוך שימוש בקשריו עם מרים ולינדה,
לא הוצאו במרמה, שכן, לטענתו, הליך הוצאתם היה חוקי ובהתאם לנהלים.
הנאשם הוסיף וטען כי יחסו למרים וללינדה אינו מקים
את יסודות עבירת השוחד, כפי שיוחס לו, ובכל מקרה מקום בו לא הורשעו מרים ולינדה בעבירות
של קבלת שוחד, אין לייחס לו עבירות של מתן שוחד.
עוד לגרסתו, הבקשות להוצאת ההיתרים הוגשו על ידו
למת"ש ולמת"ק בהסכמתם ובאישורם של המעסיקים אשר על שמם הם הוצאו, סייליס
ובוסתן, ומשכך, אין להרשיעו בעבירות של זיוף.
כך גם ביחס לעבירת ההתחזות המיוחסת לנאשם באישום
השישי, טען הנאשם כי המעסיקים ידעו אודות מעשיו, ומשכך אין בהתנהגותו כדי להקים את
יסודות העבירה.
הנאשם אישר כי פגש במתווכים הפלשתינאים בבית המשפט,
אך הכחיש כי שיבש מהלכי משפט או הדיח עדים.
אשר לעבירות לפי פקודת מס הכנסה המיוחסות לנאשם,
הודה הוא כי לא דיווח על הכנסותיו מההיתרים, למרות שידע כי עליו לדווח עליהן. עם זאת,
חלק הנאשם על גובה התקבולים המיוחס לו.
ביחס לעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, אישר הנאשם
כי התנהלותו הכספית היא במזומן, וטען כי בני משפחתו עוזרים לו כדי להתקיים. הוא הכחיש
כי "הלבין" כספים כמיוחס לו; גרס כי השיקים שנתפסו בביתו אינם שלו; כי כלי
הרכב הרשום על שם חמותו נרכש מכספה והינו בבעלותה, ואין לייחס אותו אליו; וכן כי הבתים
שבנה נבנו בעזרתם של חברים ובני משפחה.
הנה כי כן,
הנאשם הודה בהוצאת היתרי העסקה בשם מעסיקים אחרים, אך טען כי פעל בידיעתם, אם כי חלק
הוא על כמות ההיתרים והרווחים המיוחסים לו, וכן על שהתנהלותו מקימה את יסודות העבירות
המיוחסות לו.
10. בפרשה בוצעו האזנות סתר. הנאשם הסכים להגשתן, ולא
טען נגד הליך זיהוי הקולות לרבות התמלול (פרוטוקול, ע' 2085). כן הוגשה תעודת עובד
ציבור מטעם רפ"ק קרן רץ בעניין פענוח השיחות (ת/294).
11. סדר הדיון בפלוגתאות יהיה לפי האישומים השונים.
בכל אישום אציג תחילה את המיוחס לנאשם באותו האישום. לאחר מכן, אפרט את יסודות העבירות
הרלוונטיות לאותו אישום, את הראיות התומכות בגרסת המאשימה, ואת גרסת הנאשם. בשלב השני,
אדון ואכריע האם במקרה הקונקרטי עמדה המאשימה בנטל ההוכחה כי נתקיימו היסוד העובדתי
והיסוד הנפשי הדרושים להרשעת הנאשם במיוחס לו, תוך ניתוח הראיות שהובאו. הדיון בעבירות
בעלות הפן הכלכלי - עבירות לפי פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף, וחוק איסור הלבנת
הון, ינוהל בחלקה השני של הכרעת הדין.
דיון והכרעה
אישום ראשון
12. באישום זה מבקשת המדינה להרשיע את הנאשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע;
קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; זיוף בנסיבות מחמירות; מתן ידיעה כוזבת וסיוע
לכניסה ושהייה בישראל שלא כדין. לגישת המדינה, הוצגה על-ידה מערכת ראיות מקיפה,
ממנה ניתן להסיק כי הנאשם קשר קשר עם מתווכים, או עם עובדים פלשתינאים באופן ישיר,
במטרה להוציא היתרי העסקה כוזבים במרמה ממדינת ישראל תמורת בצע כסף. כמספר
ההיתרים שהונפקו (1389) על שם המעסיקים בוסתן וסייליס, כך גם מספר העבירות שביקשה
המדינה להרשיע את הנאשם בכל אחד מסעיפי החיקוק המיוחסים לו באישום זה.
13. המדינה גורסת כי הנאשם פיתח "שיטת עבודה", שמטרתה הוצאת היתרי
העסקה לפלשתינאים בניגוד לדין ולנהלים. במסגרת האישום הראשון טוענת היא כי הנאשם
פעל בשלושה ראשי מרמה בנסיבות מחמירות, ויצק לתוכם עבירות נוספות של זיוף בנסיבות
מחמירות ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, כאשר עבירות הסיוע לכניסה לישראל שלא
כדין הינן נגזרת של מעשי קשירת קשר והמרמה. לטענת המדינה,
שיטת המרמה של הנאשם כללה 9 שלבים כדלקמן:
בשלב הראשון, יצר העובד
הפלשתינאי, ישירות או באמצעות מתווך פלשתינאי, קשר עם הנאשם, ביודעו כי הוא מנפק היתרי
העסקה, וביקש שידאג לו להיתר העסקה בתחומי מדינת ישראל. לעמדת המאשימה, כבר בשלב זה
של קשירת הקשר, כפי שבא לידי ביטוי גם בשיחות האזנות הסתר, עולה כי לשני הצדדים (הנאשם
מול המתווך הפלשתינאי, או הנאשם מול העובד הפלשתינאי) היה ברור שאין לעובד כל כוונה
לעסוק בתחום העיסוק המצוין בהיתר העסקה שמנופק ו/ או לעבוד אצל המעסיק שנקוב בו.
בשלב השני, הנאשם היה
מתקשר ללינדה, הן לפלאפון האישי שלה והן למשרדה, ומוסר לה את מספר ת"ז של העובד
הפלשתיני. לינדה הייתה מוסרת לנאשם פרטים על העובד כגון: גילו, באיזה עיסוק עפ"י הקריטריונים הנוהגים באותה
העת בצבא יוכל הנאשם להוציא לעובד היתר העסקה, האם העובד מאושר כניסה בישראל אם לאו,
האם יכול לקבל היתר גם לשעות הלילה וכיו"ב. מסירת המידע כאמור נעשתה בניגוד לנהלים,
הקובעים כי עובדי מת"ק רשאים למסור מידע אודות עובדים, אך למעסיקים זכאים בתחומים
איו"ש, ולא בתחומי מדינת ישראל.
בשלב השלישי, לאחר קבלת
הפרטים מלינדה, דאג הנאשם לקבל מהעובדים הפלשתינאים, ישירות או באמצעות מי מטעמם (מתווך
פלשתינאי או גיסו של הנאשם, שרון בוקר) מסמכים הנדרשים להוצאת ההיתר כגון: ת"ז
ופרטי חשבון הבנק של העובדים וכן תשלום מראש בעבור היתר ההעסקה. את המסמכים היה מגיש
הנאשם למרים, במסגרת בקשה להוצאת היתר העסקה לעובדים פלשתינאים על שמם של המעסיקים
סייליס ובוסתן הדרום ועל חשבון המכסה שהוקצתה להם. יצוין, כי לעיתים קרובות המתווך/העובד
הפלשתינאי היו שולחים את פרטי העובדים בהנחיית הנאשם ישירות לפקס של מרים במשרדי המת"ש,
כאשר המסמכים סומנו ב-X, על מנת שהן הנאשם והן מרים
במת"ש ידעו כי הבקשות שייכות לנאשם.
בשלב הרביעי,
הנאשם היה פונה למרים ודורש ממנה שתנפק בעבורו את היתרי העסקה הכוזבים. לשם
כך, היה הנאשם מגיע למשרדה של מרים לעיתים תכופות (כ – 3 פעמים בשבוע), מוסר לה את
המסמכים בעצמו, ולעיתים היה דואג שפקסים ישלחו ישירות למשרדה בניגוד לנהלים ולחוק.
בשלב החמישי, מרים הייתה
מאשרת לנאשם את כל הבקשות שלו, שהוגשו כאמור על שם המעסיקים סייליס ובוסתן. הבקשות
המאושרות עברו באמצעות קובץ ממוחשב למת"ק דרך המערכת הממוחשבת "אבן מתגלגלת".
בשלב השישי, בקשותיו
של הנאשם עברו סינון ע"י מערכת אבן מתגלגלת. לטענת המאשימה, הסינון היה מעין סינון
פיקטיבי, בהינתן שהנאשם הגיש בקשות רק לגבי עובדים שלינדה אישרה לו מבעוד מועד, שהם
צפויים להיות מאושרים על ידי המערכת. בשלב הדפסת ההיתרים על ידי לינדה, נטען כי לעיתים
הייתה מדפיסה היא שני עותקים, ומוסרת אחד מהם לנאשם.
בשלב השביעי, לינדה מסרה
עותק אחד מההיתרים הכוזבים לנציג הרש"פ שהגיע מדי יום לאסוף את ההיתרים לחלוקה
בלשכות ברש"פ ישירות לעובדים.
בשלב השמיני, באמצעות
היתר העסקה, מבוטל או חי, עבדו העובדים הפלשתינאים בתחומי מדינת ישראל אצל מעסיקים
שונים, שאינם אלו ששמותיהם נקובים בהיתר, בענפים שונים, ואף אצל מעסיקים שאינם זכאים
כלל להעסיק אותם.
בשלב התשיעי, בסוג היתר
מבוטל, היה הנאשם מגיש בקשה לביטול ההיתר בחלוף מספר ימים למרים במת"ש אשקלון.
בשלב זה הנאשם פעל באחת משתי דרכים: כשהיה ברשותו היתר כפול של אותו עובד, שמסרה לו
לינדה, כמתואר בשלב השישי, הגישו למרים, והיה מקבל עובד פלשתינאי אחר במקומו על חשבון
המכסה של המעסיק. כשלא היה ברשותו היתר מקורי, היה הנאשם מודיע על ביטול העסקת העובד
ומבקש אחר במקומו, במסגרת בקשה חריגה. מרים הייתה מאשרת את הבקשות החריגות. בסוג היתר
חי, המשיך הנאשם לשלם מדי חודש בחודשו את התשלומים הנדרשים בגין הבטחת תנאים סוציאליים
מינימאליים בעבור העובד הפלשתינאי. לטענת המאשימה, גם בדיווחי ימי העבודה והתנאים הסוציאליים
רימה הנאשם את המדינה, בכך שדיווח דיווחי מספר ימי עבודה כוזבים, וזאת כדי להימנע מתשלום
מלא בגין תנאים סוציאליים, ולמטרת בצע כסף.
14. מן הראוי לציין, כבר בשלב זה, כי אין מחלוקת בין
הצדדים על דרך פעולתו של הנאשם, כפי שמתואר בשלבים 1-8 לעיל. קיימות ראיות למכביר המוכיחות
את שיטת הפעולה האמורה, ובראשן הודאת הנאשם כי פעל על פי השיטה המיוחסת לו. לפיכך, השאלה
העיקרית במסגרת אישום זה הינה, האם פעילותו של הנאשם בין השנים 2007-2010 בכל
הנוגע להוצאת היתרי העסקה לעובדים פלשתינאים, כרוכה הייתה בביצוע עבירות פליליות
ומעשי במרמה, באופן המקים את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם באישום דנן. כן קיימת
מחלוקת הסבה סביב שיעור התקבולים שגרף הנאשם כתוצאה מפעילותו,
וסביב כמות ההיתרים שהונפקו מכוח השיטה. עוד חולק הנאשם על טענת המאשימה כי דיווח דיווחים
כוזבים למת"ש (כמיוחס לו בשלב הפעולה התשיעי).
אדון תחילה בשאלה האם הוכחו העבירות העיקריות המיוחסות לנאשם באישום
הראשון, עבירות קבלת דבר במרמה וקשירת קשר לביצוע פשע.
קבלת דבר
במרמה
15. העבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות קבועה בסעיף 415 סיפא לחוק
העונשין, הקובע כי:
"415. המקבל דבר במרמה, דינו -
מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים."
היסוד העובדתי בעבירה מורכב
משני רבדים: הרובד האחד הוא הצגת טענה כוזבת או מצג שווא, לרבות בדרך של מחדל. היינו,
העלמת עובדה שבנסיבות המקרה היה מקום להציגה. מעשה 'מרמה' מוגדר בסעיף 414 לחוק העונשין
כך: "טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות
ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". הרובד השני,
הוא קבלת דבר מכוח אותה טענה, כאשר המונח 'דבר' מוגדר, אף הוא בסעיף 414 לחוק העונשין,
באופן הבא: "מקרקעין, מטלטלין, זכות וטובת הנאה". עבירה זו היא עבירה
תוצאתית, במובן זה שיש להוכיח קשר סיבתי בין המרמה לבין קבלת הדבר.
היסוד הנפשי להוכחת העבירה
דורש מודעות של המבצע לטיב התנהגותו, לקיומן של הנסיבות הרלוונטיות וכן מחשבה פלילית
מסוג פזיזות לפחות, לאפשרות התרחשות התוצאה (ראה: יעקב קדמי על הדין בפלילים
חלק שני, עמ' 833 , 835). וכפי שנקבע בע"פ 2955/94 מדינת ישראל נ' נחום דורי,
פ"ד נ(4) 573, 579 (1996):
"מכאן, שהעבירה של קבלת דבר במרמה מותנית
בידיעת המרמה כי הטענה היא כוזבת; בצפייתו את האפשרות שהטענה הכוזבת תביא את
המרומה למעשה או למחדל וביחס של לפחות קלות דעת כלפי אפשרות זאת".
אשר לנסיבות
המחמירות שבעבירה, הרי שאלה עשויות לנבוע מתחכומה של המרמה, מהיקפה ומימדיה או
מהיותה פרי מאמץ מתוכנן, שיטתי וממושך. כמו כן, יש משמעות למעמדו המיוחד של
העבריין כלפי קורבנו, המקנה לו אמינות, ויש חשיבות לשאלה אם המרמה כרוכה בביצועה
של עבירה אחרת (יעקב קדמי על הדין בפלילים חלק שני, עמ' 860-864)).
16. המדינה עומדת בסיכומיה על חמישה נדבכים בהם ניתן
לזהות, לשיטתה, טענות כזב ומצגי שווא של הנאשם כלפי המדינה, אשר הביאוה להנפיק היתרים
עבור הנאשם.
ראשית, הצגת
מצג כזב כלפי המדינה, כאילו הוסמך הנאשם לפעול בשם המעסיקים בוסתן וסייליס, כאשר בפועל
התנהל הקשר בין הנאשם למת"ש ומת"ק ללא ידיעתם של המעסיקים, או לחילופין,
ללא הרשאתם, ומבלי שאחז הנאשם בייפוי כוח. הראיות המרכזיות להוכחת המרמה דנן הינן עדותם
של נתי סעידי (להלן: "נתי" או "נתי סעידי" או
"סעידי"), מנהלה של בוסתן הדרום, וסייליס.
שנית, הצגת
מצג כזב כלפי המדינה, כאילו העובדים שהוזמן להם היתר יעבדו אצל המעסיקים הנקובים, כאשר
בפועל ידע הנאשם שלא יעבדו אצל מעסיקים אלו. הראיות להוכחת המרמה דנן הינן שיחות האזנות
הסתר, עדויות עובדים פלשתינאים ועוד.
שלישית,הצגת
מצג כזב כלפי המדינה, כאילו ההיתרים דרושים לתקופה מסוימת, כאשר הנאשם יודע שבכוונתו
לבטלם מראש. גם ביחס למרמה זו מתבססת המאשימה על השיחות שהוקלטו במסגרת האזנות הסתר,
על הביטולים הרבים שהוגשו על ידי הנאשם, ועל ראיות נוספות, כפי שידון בהמשך.
רביעית, המאשימה
טוענת למרמה הנעוצה בעובדה שהנאשם גבה כסף עבור ההיתרים, כאשר על פי הנהלים אין המעסיקים
או הפלשתינאים אמורים לשלם דבר עבור קבלת היתר העסקה. המאשימה הציגה ראיות למכביר להוכחת
התעריפים שגבה הנאשם, על פי טענתה. סוגיה זו תידון בהמשך הדברים, בפרק העוסק בעבירות
הכלכליות המיוחסות לנאשם, בו אציג גם את הראיות שהוגשו להוכחת התעריפים המיוחסים לנאשם.
חמישית, טוענת
המאשימה למרמה הבאה לידי ביטוי בהפרת הנהלים מול מת"ק וקבלת מידע מראש, באופן
שבקשותיו של הנאשם קיבלו עדיפות, תוך קיצורי דרך של התהליך. ביחס למרמה זו נסמכה המאשימה
על עדותן של מרים ולינדה, על עדות עובדי מת"ש, לרבות גב' נחמה עובראני, על השיחות
שהוקלטו במסגרת האזנות הסתר ועוד.
עוד מציגה
המאשימה, במסגרת טיעוניה ביחס לאישום דנן, עדות שיטה ומעשים דומים אודות התנהלותו של
הנאשם כמעסיק זכאי עד לשנת 2005 במת"ש. לעמדתה, עולה מחומר הראיות כי עובר
לשנת 2005 נאסר על הנאשם, כמעסיק, לקבל היתרי העסקה לעובדים פלשתינאים, משום חשדם
של גורמים במת"ש כי הוא סוחר בהיתרים שהוצאו על חשבון זכאותו. לעניין זה
הפנתה המאשימה לעדותו של ע"ת 11, מר אבנר פרס, ול-ת/73.
אשר להיקף המרמה, מפנה המאשימה לרשימת
ההיתרים והביטולים שהוזמנו בפועל על ידי הנאשם בשמם של המעסיקים בוסתן וסייליס בין
השנים 2007-2010; לרשומות המוסדיות של מת"ק ומת"ש המתעדות את ההיתרים
שהוציא הנאשם לאורך השנים; וכן לעדותם של סייליס וסעידי, לפיהן הרוב המכריע של
ההיתרים שהוצאו על ידי הנאשם בשמם נופקו למטרות סחר, בהיקף ובכמות המיוחסת לנאשם
בכתב האישום.
בנוסף טענה
המדינה למרמה הכרוכה במתן דיווחים כוזבים למת"ש, בעניין התנאים הסוציאליים של
העובדים. להוכחת המרמה דנן, מתבססת המאשימה על עדויות עובדי מת"ש, לרבות נחמה
עובראני ואבנר פרס, על רשומות מוסדיות המתעדות את התשלומים ששילם הנאשם לעומת כמות
ימי הדיווח הפוטנציאליים של העובדים שהוזמנו על ידו, ועל דיווחי היומנים שנתפסו אצל
הנאשם ומוכיחים, לעמדת המאשימה, את השיטה המיוחסת לנאשם בדיווח דיווחים כוזבים.
להזכיר, הנאשם הודה כי פעל לשם הוצאת
היתרי העסקה לעובדים פלשתינאים, אם כי טען שההיתרים הוצאו כדין, ולא במרמה.
ראשית, לטענתו של הנאשם פנייתו אל
מת"ש בשם המעסיקים בוסתן וסייליס הייתה בידיעתם, באישורם, ובהרשאתם, כך,
שלטענתו, לא ניתן לייחס לו מצג כזב בעצם הפנייה האמורה. בהקשר זה, טען הנאשם נגד
מהימנות עדותם של נתי סעידי, מחברת בוסתן הדרום, וששון סייליס.
שנית, בשל העובדה שכל ההיתרים עברו בדיקה
וסינון במישור הפלילי והביטחוני עובר להוצאתם, טען הנאשם כי לא מדובר בהיתרים
שהוצאו שלא כדין.
עוד חלק הנאשם על מספר ההיתרים המיוחס לו
בכתב האישום, ועל הסכומים שנטען כי גבה מהעובדים הפלשתינאים בגינם. הנאשם גורס כי
עדויות העובדים הפלשתינאים מעידות כי לא היו אלה סכומים קבועים וקשיחים, כטענת
המאשימה, ומשכך מבקש לדחות את טענת המדינה כי חומר הראיות מבסס שיטה של מעשים
דומים.
לטענת הנאשם, בהיעדר עדות של כלל
העובדים הפלשתינאים שהחזיקו בידיהם היתרים, ע"פ הרשימה שצורפה לכתב האישום,
לא עמדה המאשימה בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה, והלכה למעשה הביאה להכשלת הגנתו של
הנאשם ולעיוות דין חמור.
17. במקרה
דנן, מצאתי כי יש לחלק את הדיון בעבירות המרמה לשני מעשי מרמה עיקריים:
מעשה
המרמה האחד
והעיקרי שיש לדון בו הינו עצם הוצאת ההיתרים בהתאם לשיטת הפעולה לה טוענת המאשימה.
ביחס למעשה זה, אין מחלוקת בין הצדדים כי מתקיים הרכיב השני ביסוד העובדתי, כלומר,
כי הנאשם קיבל מהמדינה 'דבר', בדמות היתרי העסקה לעובדים פלשתינאים. הנאשם הודה
בפה מלא כי פעל (לטענתו, בשם ובאישור המעסיקים בוסתן וסייליס) להוצאת היתרי העסקה
לעובדים פלשתינאים וכי היתרי העסקה אכן הונפקו או בוטלו, על פי בקשתו, על ידי
המדינה. לפיכך, המחלוקת בבחינת התגבשות היסוד העובדתי ביחס למעשה המרמה דנן סבה
סביב השאלה האם התגבש נדבך ה'מרמה', היינו, האם קבלת היתרי ההעסקה ('הדבר') הייתה
מכוח דבר כזב של הנאשם? כבר עתה יאמר כי שוכנעתי שהמאשימה הוכיחה את נדבך המרמה
שבהוצאת היתרי העסקה על ידי הנאשם וסחר
בהם. מצאתי כי נדבך המרמה דנן בא לידי ביטוי בשלושה מישורים: האחד, פניית הנאשם
למת"ש בהיעדר הרשאה; השני, ידיעה מוקדמת של הנאשם כי העובדים לא יעסקו אצל
המעסיק ששמו נקוב בהיתר; והשלישי, כוונה מוקדמת של הנאשם לבטל את היתרי העסקה שהוא
ביקש, כדי שיוכל להוציא חדשים ולמכרם לעובדים פלשתינאים אחרים. לעומת זאת, לא
מצאתי לנכון לקבל את טענת המאשימה כי גביית כסף בעבור ההיתרים מהעובדים הפלשתינאים
וכן קיצור הליך קבלת ההיתרים תוך שימוש בקשריו האישיים של הנאשם עם פקידות מת"ש,
מהווה נדבך נוסף ועצמאי במעשה המרמה שביצע הנאשם.
אשר
למספר עבירות המרמה בהן יש להרשיע את הנאשם בשל נדבך מרמה זה, אקדים ואומר כי
אינני סבורה שיש להרשיע את הנאשם במספר עבירות כמספר ההיתרים שהוצאו, כי אם בעבירה
אחת רבת פריטים, כפי שידון בהרחבה בהמשך.
מעשה
המרמה השני שיש
לדון בו, אשר אף לטענת המדינה מהווה מעשה מרמה בפני עצמו, הינו המרמה המיוחסת
לנאשם בדיווחים פיקטיביים למת"ש אודות ימי העבודה של העובדים הפלשתינאים.
ביחס למעשה זה, טוענת המאשימה כי הנאשם דיווח דיווחי כזב ביומנים המתעדים את מספר
ימי העבודה של כל עובד, לצורך חישוב שיעור התשלום בגין תנאים סוציאליים של העובד.
ה'דבר' שקיבל בתמורה לטענות השווא הללו, על פי טענת המדינה, הינו חיוב בתשלום פחות
של תנאים סוציאליים, וכתוצאה מכך, מקסום רווחיו הכספיים מהוצאת ההיתרים. הנאשם
חולק על ההיבט העובדתי של המרמה המיוחסת לו במישור זה. על פי גרסתו בבית המשפט,
דו"חות מת"ש, המתעדים את הדיווחים והתשלומים שביצע בגין הזכויות
הסוציאליות, אינם ראיה לכך שלא שילם את מלוא הזכויות הסוציאליות כנדרש. אם כן,
ביחס למעשה מרמה זה אדרש למכלול הראיות ואכריע, מבחינה עובדתית, האם דיווח הנאשם
באופן שקרי, ומבחינה משפטית, האם מהווה הדבר מעשה מרמה. כבר עתה יאמר כי מצאתי
שהוכח מעל לכל ספק סביר שהנאשם לא מסר דיווחי אמת באשר לימי התעסוקה של העובדים
הפלשתינאים. מצאתי כי התנהלות זו מהווה מעשה מרמה עצמאי, המקים עבירת מרמה נוספת,
כפי שיורחב בהמשך הדברים.
א.
מרמה מכוח הוצאת היתרים על פי שיטת פעולה של
הנאשם
18.
לאחר שעיינתי בראיות, שמעתי את העדויות במהלך
המשפט, והתרשמתי ממכלול החומר שהובא בפני, שוכנעתי כי מעשיו של הנאשם למטרת הוצאת ההיתרים
מקימים את יסודות העבירה של קבלת דבר במרמה. שוכנעתי ברמה של מעל ומעבר לספק סביר
כי שיטת הפעולה בה פעל הנאשם, להוצאת היתרי העסקה לעובדים פלשתינאים תמורת תשלום,
לוקה במרמה חמורה, הבא לידי ביטוי בשלושה היבטים עיקריים, כפי שידון להלן. לפיכך,
אף אם כל ההיתרים שהונפקו עברו סינון ובדיקה פלילית וביטחונית עד לאישורם, אין
הדבר מערער את הקביעה כי הנאשם במעשיו ביצע עבירות מרמה כלפי המדינה.
19. היבט המרמה הראשון: פניה למת"ש להוצאת ההיתרים
בשם המעסיקים סייליס ובוסתן בהיעדר הרשאה
כפי שהוצג במהלך שמיעת הראיות, ואושר על ידי הנאשם,
על פי הנהלים רק אדם אשר הוסמך לכך, באמצעות יפוי כוח, יכול לייצג מעסיק זכאי למכסת
היתרים. כן הוכח כי מקום שאדם מייצג מעסיק, חייבת להיות על כך הערה במערכת המחשוב של
מת"ש, וכי הייצוג צריך להיות ע"י בעל תפקיד, שהוא בהשכלתו אחד מאלה: עורך
דין, יועץ מס או רו"ח (ראו למשל: פרוטוקול, ע' 957; פרוטוקול, ע' 837, ש'
10-11).
בענייננו, אין מחלוקת כי הנאשם אינו אחד מאלה, וכן
כי לא קיבל ייפוי כוח בכתב מבוסתן הדרום או מסייליס לנהל את עניינם במת"ש אשקלון.
ואולם, סבורה אני כי עניין זה כשלעצמו, היעדר ייפוי כוח בכתב, אינו מהווה מרמה מצד
הנאשם. מן הראוי שהרשות תקפיד על קיומם של נהלים. משכך, לדידי, אין זה סביר להטיל את
האחריות בגין אי קיום הנוהל על מקבל השירות, בנסיבות בהן פקידי הרשות עצמם לא דרשו
יפוי כוח ולא קיימו את הנהלים כנדרש. כראיה לכך שהנוהל אינו מקוים בדווקנות, עומדת
עדותו של משה סעידי, ע"ת 47, אליה התייחס אף הנאשם בסיכומיו, אשר העיד כי אף במושב
בו הוא מתגורר, גן הדרום, נוהג יו"ר האגודה לפנות למת"ש בשם מעסיקים במושב
(פרוטוקול, ע' 1576, ש' 10-14). משכך, ובנסיבות בהן הפקידים הרלוונטיים ברשויות הרלוונטיות
כלל לא דרשו מהנאשם ייפוי כוח, וכן לא הקפידו לוודא שהוא בעל תפקיד כאמור בנהלים, אין
לקבוע כי אי קיום הנהלים כשלעצמו מהווה מעשה מרמה מצד הנאשם.
יחד עם זאת, שומה עלינו לבחון האם מבחינה עניינית
הוכיחה המאשימה כי הנאשם פנה למת"ש ולמת"ק בשם המעסיקים כאילו הוסמך לייצגם,
כשבפועל לא ניתנה לו הרשאה לעשות כן, ובמובן זה הציג הוא מצג שווא כלפי המדינה. או
שמא, כטענת הנאשם, פעל הוא על דעתם ובהסכמתם של בוסתן וסייליס להוצאת ההיתרים.
20. הרשאה מהמעסיק ששון סייליס - ביום
12.1.12 העיד מר ששון סייליס, ע"ת 66. כל המסמכים הנוגעים
לו הוגשו בהסכמה, כולל ההודעות שמסר סייליס לתמ"ת ובמשטרה, מסמכים נלווים, כל
הבקשות והביטולים שביצע הנאשם בשמו, תיקי המעסיק והעימותים. לגרסתו של
סייליס, הוא ידע שהנאשם עושה שימוש בשמו ובזכאותו כמעסיק לשם קבלת היתרי העסקה. עם
זאת, טען, כי לא אישר לנאשם לבצע מרמה כלפי המדינה בשום צורה, כמו גם להוציא מאות אישורים
על שמו בעבור כסף.
אקדים ואומר, כי מצאתי את גרסתו של סייליס עקבית
ומהימנה. סייליס סיפר בעדותו כי הינו חקלאי, המעבד שטחים אשר שייכים לו ולאחרים במושב
עזריקם. בסה"כ מסר כי הוא מעבד כ – 120 דונם בגידולים שונים, לרבות חלקה לגידול
אפרסמונים, בה הוא שותף עם הנאשם, כאשר הוא אחראי לעיבוד החלקה, והבעלות בה נתונה לנאשם
(פרוטוקול, ע' 1757; ת/ 261, ע' 3 ש' 57-62). עוד אישר, כי יש לו 3 תיקי מעסיק במת"ש
אשקלון (סומנו ת/63 א – ג). סייליס העיד, בהגינותו הרבה, כי הינו חקלאי כושל, אשר משך
כל השנים הפסיד כספים רבים. קשיי הפרנסה הביאו לכך שנחסם בעבר במת"ש כמעסיק זכאי,
כיוון שהתקשה לשלם את התנאים הסוציאליים של העובדים כנדרש. לדבריו, קיבל הוא מכסה מחדש,
רק לאחר שהתחייב לעמוד בתשלומים. קשיי הפרנסה, והתחייבותו לעמוד בתשלומים, הובילוהו
להעסיק רק עובד פלשתינאי אחד, בשם שריף ברדעיה, ועוד שלושה עובדים תאילנדים (פרוטוקול,
ע' 1761; ת/ 262). סייליס העיד כי הסתייע בנאשם לשם קבלת ו/או חידוש היתר העסקה לעובד
הפלשתינאי שלו, ואף בתחילה הסתייע בנאשם לשלם תשלום התנאים הסוציאליים של העובד, היה
מוסר לידיו את הסכום לתשלום, והנאשם היה מעביר את התשלום למת"ש, וכך היה נשאר
ההיתר בתוקף. סייליס תיאר מקרה שבו שילם לנאשם המחאה בסך 1,000 ש"ח בעבור העובד,
והנאשם דרש עוד 4000 ש"ח בנוסף. בשלב מסוים העיד סייליס כי הפסיק לשלם לנאשם עבור
התנאים הסוציאליים של העובד שלו, ולמרות זאת המשיך הנאשם להנפיק היתר לאותו העובד
(ת/ 261, ע' 5; פרוטוקול, ע' 1768, ש' 8).סייליס הוסיף כי כאשר נדרש לעובדים נוספים,
היה ניגש למעסיקים אחרים ומשתמש בעובדים הרשומים על שמם (פרוטוקול, ע' 1769).
מצבו הכלכלי הקשה, אם כן, אפשר לסייליס להעסיק עובד
פלשתינאי אחד בלבד. הוא הסביר כי את מאות ההיתרים שהונפקו על שמו ונמצאו במת"ש
(ת/ 125א +ב), הוציא הנאשם לצרכיו שלו בלבד. עוד הבהיר, כי לא קיבל מן הנאשם דבר בעבור
הוצאת ההיתרים הכוזבים. סייליס הודה שידע על מעשיו של הנאשם ולא עצר אותו מלהמשיך במעשיו,
אך לא העריך את ההיקף והכמות של היתרי העסקה הכוזבים אותם הוציא הנאשם בשמו. עוד ציין,
כי כשניסה לעצור את הנאשם ממעשיו, כבר לא היה בכוחו לעשות כלום, כפי שפירט על דוכן
העדים:
"אני עם סמי כהן לפני עשר שנים ביקשתי ממנו
חלקה, הוא אמר לי אם אתה רוצה רק בשותפות, עשינו בשותפות 15 דונם אפרסק, כעבור שנתיים
אני פלשתי לעוד חלקה של המושב ושתלתי שם גם אפרסקים. אני לא הבנתי בהתחלה בשנים ב-
2007, 2008 לא הבנתי ש- שהוא מגיש אישורים זאת אומרת דבר שלילי, אני הבנתי בהתחלה שזה
דבר כביכול כאילו הוא מייצג חקלאים שיהיה פחות, פחות לחץ בשירות התעסוקה. אחר כך יותר
מאוחר ב- 2008 באמצע 2009 אני הבנתי שהוא פה לא - כבר לא יכולתי לעצור אותו. וגם מוציא
אישורים בלי סוף, פניתי אליו, ביקשתי ממנו שיפסיק עם זה, הסברתי לו עצרו אותי במחסום
בשורק, למחרת פניתי אליו, הוא הרגיע אותי תירגע, שום דבר. כשאני הבנתי שזה חמור, כבר
לא יכולתי לעשות כלום, הבן אדם הזה הוא כל יכול, הוא שולט בכפר, הוא ראש ועד, הוא מזכיר,
הוא באמת הוא היה אדם משכמו ומעלה, אבל ללכת להתעסק איתו, להגיד לו תפסיק, ללכת חוץ
מזה איפה כל ה- כל הגורמים למיניהם שנתנו לו. כמו שירות התעסוקה, כמו מועצת הצמחים,
איך נתנו לו את כל האישורים האלה? אני כחקלאי לא היה לי את הכוח להתמודד נגדו, זה האמת.
עד שבאו אלי לבדיקה של תאילנדים ואז ואני כל הזמן אמרתי לו סמי, אם העסק הזה פעם אני
אגיד רק את האמת והאמת ש- הוא עשה לי מאוד מאוד לא טוב, הוא עשה לי את העוול. תקופה
מאוד קשה איתו. ההתנהגות שלו מתחת לכל ביקורת. זה מה שיש לי להגיד" (פרוטוקול,
ע' 1762 – 1763; ראו גם: פרוטוקול, ע' 1767 ש' 15 – 26; ת/ 261 עמ' 7 ש' 182-183; העימות
בין ששון למרים, ת/ 269 ע' 2).
סייליס ציין כי הוא מעולם לא אישר לנאשם לסחור בהיתרים,
והנאשם אף פעם לא טרח לבקש את הסכמתו. הנאשם השתמש בשמו כי הוא יכול היה לעשות זאת,
בשל מעמדו. כן העיד סייליס, כי בשל היותו של
הנאשם אדם רב השפעה בישוב עזריקם, בעל קשרים רבים, הוא פחד ממנו. לדבריו, הנאשם נחשב
ל"האלוהים של המושב" (ת/ 49 א +ב – נשמע אומר את זה בדיסק בצורה ברורה; ת/
261, ע' 6 ש' 158; פרוטוקול, ע'
1796-1797).
21. מעדותו בפני, התרשמתי כי מדובר באדם מבוגר, עובד
קשה יום, אשר עסק בחקלאות כל ימי חייו, וחווה קשיי פרנסה רבים. גרסתו, מלבד היותה קוהרנטית,
החל משלב החקירה ועד לעדות בבית המשפט, נתמכת אף בראיות נוספות. ראשית, קיימות ראיות
התומכות בדבריו של סייליס כי העסיק עובד פלשתינאי אחד, שריף ברדעיה. כך, מתיעוד מת"ש
(המצורף כנספח א' לכתב האישום) עולה כי לעובד שריף ברדעיה היה היתר העסקה במשך כמה
תקופות רציפות, החל מחודש ספטמבר 2007. בנוסף, דו"ח מעקב
הדיווחים של מת"ש (מסמך שסומן ע.ה.1 וצורף לת/69) מעיד כי שריף ברעדיה (עובד מס'
30 בדו"ח) הועסק באופן רצוף בין החודשים ינואר – ספטמבר 2009. בחודש דצמבר
2009 מתועדת בהאזנות הסתר שיחה בין סייליס לנאשם (שיחה 11767), בה נשמע סייליס מברר
עם הנאשם אודות ההיתר של שריף.
לצד זאת, קיימות ראיות המלמדות כי עובדים שאחזו
בהיתר העסקה על שם סייליס, כלל לא הכירו את האיש, ובוודאי שלא עבדו אצלו. למשל, עיד
זוהרה (עובד מס' 14 בדו"ח), ע"ת 78; העימותים שנערכו בין סייליס לעובדים
פלשתינאים שנתפסו, אשר במהלך העימות לא זיהו את סייליס והוא לא זיהה אותם (ת/264);
וכן רשימת עובדי הזיתים שמסר נתי סעידי בחקירתו כעובדים שהזמין מהנאשם בהיעדר זכאות
של בוסתן הדרום להעסיקם (ת/196), אשר מופיעים בחלקם בנספח א' לכתב האישום כעובדים של
סייליס, על אף שידוע, כאמור, כי הוזמנו על ידי בוסתן הדרום והועסקו אצלו (חאלד אחמידאת,
ע' 13 לנספח; חלף עמור, ע' 15 לנספח).
שנית, אשר למצבו הכלכלי הקשה של סייליס ולטיב השותפות
בינו לבין הנאשם, היומנים שנתפסו ברשותו של סייליס מתעדים את התשלומים שהוא העביר לנאשם
במסגרת השותפות ביניהם בחלקת האפרסמונים, וכן החזר הלוואות שהעניק הנאשם לסייליס במועדים
שונים (פרוטוקול, ע' 1801; ת/262 ע' 6 ותיעוד ביומן של ההמחאות שנפרעו).
שלישית, גרסתו של סייליס כי הנאשם הוא איש רב השפעה,
המפיל חיתתו על אנשי המושב, עלתה עוד במסגרת חקירתם הראשונית של אנשי התמ"ת בפרשה
(ת/49 א). עקביות זו בגרסתו של העד אודות אופיו של הנאשם מחזקת את מהימנותו.
22. לצד אלה, מצאתי כי יש לדחות את גרסתו הכבושה של
הנאשם, לפיה סייליס היה שותפו להוצאת ההיתרים. הכלל הוא כי עדות כבושה ערכה מועט, אלא
אם ניתן הסבר מניח את הדעת, הן לסיבה לכבישת העדות והן להחלטה לגלותה (יעקב קדמי על
הראיות חלק ראשון 441-443 (תש"ע, 2009)). במקרה דנן, לא נתן הנאשם כל הסבר
לגרסתו הכבושה, שנשמעה לראשונה בחקירתו הנגדית בבית המשפט (פרוטוקול, ע' 2401). במשטרה
ובחקירתו הראשית טען הנאשם שהוצאת ההיתרים הייתה בידיעתו ובאישורו של סייליס, שהינו
שותפו בשטחים החקלאיים (ועל כך אין מחלוקת), ואולם לא ייחס לסייליס שותפות בסחר בהיתרים.
כך, בחקירתו במשטרה מסר הנאשם כי לסייליס יש עובד קבוע שעובד אצלו שנים – שריף - ואין
לו מושג איזה עובדים העסיק סייליס במשך השנים למעט שריף (ת/96 ע' 3 שו' 17, ע' 3 –
4 שו' 30 – 2; ת/99א ע' 2). גם בעימות שנערך בין הנאשם לבין סייליס (ת/102, ע' 3),
סייליס אומר מפורשות לחוקר כי לא היה לו כל קשר לעניין, ולעומתו הנאשם לא מטיח בסייליס
דבר ובוחר לפטור עצמו באמירות סתמיות, כגון: "אני כבר עניתי בחקירות הקודמות".
כאשר סייליס מטיח בנאשם שהוא לא מבין מדוע הוא מסבך אותו במעשים הפליליים שלו, משיב
הנאשם "אני לא הכללתי אותו, כידוע לך החוקר שיש לנו חלקה משותפת והוצאתי עובדים
לעבודה בחקלאות ואני אישית דאגתי לתשלומים במדור התשלומים... לא הכללתי אותך ולא כלום"
(ת/102, ע' 3-4).
בנוסף, הנאשם לא ידע ליתן תשובה עניינית לראיה האובייקטיבית,
לפיה מתוך למעלה מ- 1,200 שיחות טלפון שתועדו במסגרת האזנות הסתר, רק שיחה אחת נוהלה
עם סייליס, ובה מבקש סייליס להזמין היתר לעובדו שריף (פרוטוקול, ע' 2426, שיחה
11767 מיום 2.12.09). אם אכן היה סייליס שותף לסחר בהיתרים, יש להניח שהיה מדבר עם
הנאשם שיחות נוספות מעבר לשיחה הבודדת שתועדה.
יתרה מכך, הנאשם לא חקר את סייליס בעדותו על השותפות
בסחר לה הוא טוען. טענת הנאשם כי סייליס מפיל את מלוא האחריות לפתחו, בשל סכסוך עסקי
שפרץ בין השניים, אין לה על מה להישען, ובפרט שמדובר בסכסוך עסקי שנוצר, ככל הנראה,
לאחר שהתפוצצה הפרשה, ולאחר שסייליס מסר את גרסתו במשטרה.
הנאשם אף ניסה לכרסם במהימנותו של סייליס בטענה
לקיומו של זיהום חקירתי, לפיו, גורמי החקירה הם שגרמו לסייליס לומר כי הנאשם הנפיק
את האישורים בשמו ללא ידיעתו. לא מצאתי ממש בטענה זו, ובפרט שסייליס מסר עוד במסגרת
החקירה הראשונית של התמ"ת כי הנאשם מנפיק היתרים על שמו.
23. ויודגש, אף אם סייליס עצם עיניו נוכח מעשיו של הנאשם,
עד כי הנאשם חשב כי סייליס מתיר לו להשתמש בשמו למטרת הוצאת ההיתרים הכוזבים, אין בכך
כדי לשנות מן העובדה שהנאשם קיבל במרמה היתרים ממדינת ישראל וסחר בהם. המרמה אפוא היא
כלפי המדינה, ועל הנאשם לתת את הדין במישור זה. בהקשר דנן, יש לדחות את טענתו
של הנאשם לאכיפה סלקטיבית. כאמור, מצאתי שאין ליתן אמון בגרסתו של הנאשם כי סייליס
היה שותפו להוצאת ההיתרים, ומשכך אין מדובר באפליה באכיפה, בהינתן שאין מדובר בשני
מבצעים שווים בהיבט היקף העבירות וחלקו של כל אחד מהם בביצוען, ככל שניתן להתייחס לסייליס
כאל "מבצע" (וכאמור, לא מצאתי שכך הדבר). בהיעדר שוויון בין השניים, הרי
שלא ניתן לקבל טענה בדבר אפליה או אכיפה סלקטיבית.
24. הנה כי כן, לא מצאתי כי עלה בידי הנאשם לכרסם בגרסתו
של סייליס, ולא כי הציג הסבר כלשהו לגרסתו הכבושה. זאת, בניגוד לעדותו העקבית והמהימנה
של סייליס, לפיה, הוא ידע שהנאשם עושה שימוש בשמו לצורך סחר בהיתרים, ואולם לא אישר
לו לעשות כן, ובוודאי שלא נהנה מפירות הסחר ולא קיבל שקל לכיסו. לפיכך, אני קובעת כי
כשהציג עצמו הנאשם בפני רשויות מת"ש ומת"ק כשלוחו של סייליס וכמייצגו לשם
הוצאת ההיתרים, הציג הוא מצג כזב, המהווה תרמית, כהגדרתה בחוק העונשין.
25. הרשאה מהמעסיק בוסתן הדרום- נתי סעידי -בתאריכים
15.12.11 ו-19.12.11 העיד נתי סעידי, ע"ת 46, מנהלה של חברת בוסתן הדרום, אשר
גם בשמה הגיש הנאשם בקשות להנפקת היתרי העסקה. נתי הודה כי הנאשם ייצגו מול מת"ש,
וכן כי הזמין מהנאשם 6 עובדי זיתים, שלא במסגרת מכסת העובדים הקיימת של בוסתן. לפיכך,
הפער בין גרסתו של נתי לבין גרסתו של הנאשם נעוץ בשאלה האם, כגרסת הנאשם, נתי ידע והתיר
לנאשם לפעול בשמו להוצאת מאות רבות של היתרים למטרת סחר בהם.
בחקירתו
הראשית מסר נתי, שהוא משמש כמנהל חברת בוסתן הדרום שבבעלות הוריו, חברה שקיימת משנת
2004, ושמשנת 2007 הוא האחראי הבלעדי מטעם החברה להעסקת עובדים זרים ועובדים פלשתינאים.
תחום העיסוק של החברה הוא גידול אפרסמונים ושטחי העיבוד משתרעים על 800 – 900 דונם.
אשר למספר העובדים הפלשתינאים המועסקים על ידי בוסתן הדרום, מסר כי זה נע בין
10-30 לעובדים, כאשר במקביל עובדת החברה גם עם קבלני כוח אדם. נתי מסר כי את העובדים
הפלשתינאים מגייסים לעבודה "ראיסים" העונים לשמות מופיד ומוחמד. החברה משלמת
לעובדים את שכרם ובמקביל משלמת תנאים סוציאליים למת"ש. עוד מסר כי הוא יודע שיש
מכסה של פועלים לפי גודל השטח וצרכי החקלאי (פרוטוקול, ע' 1504 – 1507). לפי עדותו,
הכיר נתי את הנאשם דרך דודו, משה סעידי, ותפקידו היה לסייע לבוסתן לקבל אישורי עבודה
לפלשתינאים באופן מזורז. נתי הודה כי הזמין בעבר מהנאשם 6 היתרים של עובדי זיתים, בעוד
בוסתן מגדלת אפרסמונים, מן הטעם שמדובר בעובדים שגילם צעיר יותר. בעבור היתרים אלה
שילם לנאשם סך של 16,000 ש"ח, שכלל תשלום התנאים הסוציאליים של העובדים למת"ש.
בגין סכום זה לא קיבל קבלה מהנאשם. עוד ציין כי להפתעתו, רישיונם של העובדים הללו בוטל
לאחר שבועיים. הוא ניסה לבדוק עם הנאשם מדוע רישיונם בוטל, והנאשם חזר ואמר לו שיבדוק
הנושא (פרוטוקול, ע' 1510 – 1511, 1514 שו' 14 – 15, ע' 1564 – 1565).
לגרסת
נתי, מלבד העובדה שהנאשם טיפל בהשגת היתרים לעובדים שלו באופן מזורז, ודאג ל-6 עובדי
זיתים, כפי שתואר לעיל, לא נתן הוא הרשאה לנאשם להזמין היתרי העסקה לעובדים שאמורים
לעבוד אצל מעסיקים אחרים, ולא ידע על שהנאשם פועל בשמו כפי שפעל. לדבריו, בחודש אוקטובר
2009 קיבל שיחת טלפון מאחת הפקידות במת"ש, אשר ספרה לו שאושרה לו מכסה של 65 עובדי
זיתים. הוא הלך לבדוק את העניין במת"ש, ואחת הפקידות אמרה לו שהוא לא "בעל
הבית" ושיפנה לנאשם. בסופו של דבר, נכנס למרים, ולאחר שעמד על כך שהוא מנכ"ל
החברה, היא הבהירה לו שמדובר ברישיונות לאפרסמונים ולא ברישיונות לזיתים. הוא הוסיף
כי בזמן שהיה היה אצל מרים, ניסה הנאשם להשיגו בנייד ללא הרף. לאחר מכן, התקשר הנאשם
לנתי ושאל אותו מדוע לא פנה אליו, ואמר שהוא היה מסדר לו את העניינים מול מת"ש
(פרוטוקול, ע' 1508 – 1509).
בנוסף,
העיד נתי כי באותה תקופה קיבל טלפון ממשטרת רמלה, ושוטר שאל אותו לגבי פלשתינאי שנתפס
באתר בנייה, כאשר הוא מחזיק בהיתר עבודה לחקלאות על שם בוסתן הדרום. נתי בדק ואמר שהעובד
לא עובד אצלו (פרוטוקול, ע' 1511). נתי ציין בעדותו כי חשדו התעורר בעקבות התנהגותו
של הנאשם: העובדה שהנאשם נלחץ מכך שהלך בעצמו למת"ש, שיחת הטלפון מהמשטרה, הביטולים
של עובדי הזיתים עליהם שילם לנאשם, העובדה שהנאשם היה בא אליו עם רשימות חתוכות ואומר
לו שאלו הם העובדים שלו – כל אלה הדליקו אצלו נורה אדומה והוא החליט לבדוק לגבי העובדים
העובדים אצלו. הוא פנה לפקידה שלו, שולמית ברבי, וביקש ממנה לפנות לנחמה עובראני (אותה
היא מכירה בהיכרות אישית) על מנת שתפקסס להם את רשימת העובדים של בוסתן הדרום (ראה
גם ת/66- עדותה של נחמה עובראני בה מאשרת היא ששלחה לפקידתו של נתי רשימת עובדים של
בוסתן).
לדבריו,
ביום 31.12.09 קיבל בפקס רשימה מפתיעה של 65 עובדים ואז הבין שמשהו לא בסדר, שכן מעולם
לא העסיק כל כך הרבה עובדים, ולכל היותר כ-30 – 35 פועלים (פרוטוקול, ע' 1511).
נתי סעידי
העיד כי בשל חוסר האונים מול מת"ש ("מת"ש זה היה סמי",
"כולם היו שם יד אחת" – פרוטוקול, ע' 1511 שו' 23 – 25), החליט לפנות
לעורך דין שיטפל בעניין. בנוסף, כשקיבל דרישה מהנאשם לשלם סכום של 44,000 ש"ח
בעבור הזכויות של העובדים בחודש דצמבר 2009,
הוא ישב עם הנאשם ואמר לו שאלו לא העובדים שלו. נתי הציג לנאשם את הרשימה שקיבל
מנחמה עובראני, והנאשם אמר לו שהוא לא יודע איך קרה שיש כל כך הרבה עובדים והוא יבדוק.
אחרי כמה ימים הנאשם חזר אליו וביקש שישלם 19,500 ש"ח במקום 44,000 ש"ח,
וכך עשה (פרוטוקול, ע' 1512).
נתי סעידי
הביא לחקירתו במשטרה מיום 16.2.10, את רשימת העובדים שעבדו אצלו בפועל (ת/195). הרשימה
כוללת כ- 30 עובדים, ובהם 5 עובדים בזיתים שהוזמנו על ידי הנאשם לבקשתו של נתי, ובוטלו
על ידי הנאשם. נתי סעידי טען כי כל מי שלא נכלל ברשימה זו לא עבד בבוסתן הדרום, כך
שההיתר העסקה שלו הוצא במרמה על ידי הנאשם למטרת סחר (ת/195; פרוטוקול, ע' 1518 –
1519).
26.
מצאתי את גרסתו של נתי סעידי, לפיה לא ידע,
וממילא גם לא התיר לנאשם לעשות שימוש שיטתי במכסות העובדים שלו, מהימנה. ראשית, העובדה
שנתי לא הסתיר, לא במהלך החקירה במשטרה, ולא במסגרת עדותו בפני, כי נעזר בנאשם לצורך
זירוז הליך הוצאת ההיתרים, וכן הודייתו כי ביקש מהנאשם "שיסדר" לו 6 עובדי
זיתים, שלא על חשבון המכסה שלו, בהינתן שמדובר במידע שעלול היה לסבכו עם הרשויות. הודאתו
של נתי סעידי בעובדה לפיה נהג להיעזר בנאשם בכל הקשור להוצאת ההיתרים, אין בה כדי להעיד
כי הלה נתן לנאשם הרשאה דה פקטו לסחור בהיתרי העסקה על שמו, כטענת הנאשם, ואינני סבורה
כי הנאשם יכול היה להסיק על שניתנה לו הרשאה, כאמור, אך בשל הקשרים שקיים עימו נתי
סעידי. שנית, בעימות שהתקיים בין השניים הטיח נתי בנאשם, שהוא רימה אותו, כאשר מנגד
הנאשם כמעט ולא הגיב להאשמות שהטיח בו נתי. עניין המחזק, לטעמי, את מהימנות גרסתו של
נתי, כי לא ידע שהנאשם סוחר בהיתרים המונפקים על שם בוסתן הדרום (ת/196).
אשר לטענת
הנאשם כי חוסר מהימנותו של נתי סעידי בא לידי ביטוי באי-ניהול רישום מדוייק של שמות
העובדים שעבדו בבוסתן הדרום לאורך השנים, אינני סבורה כי יש בעניין זה, כשלעצמו, כדי
לערער את מהימנותו של נתי סעידי, ובפרט שההסבר שנתן נתי לאי-ניהול הרישום, לפיו לא
ניהל קשר באופן פרטני מול כל אחד מהעובדים, אלא קיבל את המידע מראשי הקבוצות שעבדו
מולו (הראיסים), הינו הסבר הגיוני.
27.
אין לקבל את טענת הנאשם, לפיה נתי הפיק
כספים מהעובדים שנשאו אישורים של חברת בוסתן הדרום, טענה הנסמכת על סכום כסף שהודה
נתי שקיבל מראיס עימו עבד, מחמד, בסך של 19,000 ש"ח. נתי הטיב להסביר את קבלת
הכספים מהראיס, באומרו כי כנגזרת של הצורך בעובדים בתקופת הקטיף, יכול היה להיות מצב
בו עובדיו לא עבדו תקופה מסויימת, ואז שבו לעבודה אצלו, כאשר סכום הכסף שהעביר לו הראיס
מטרתו הייתה תשלום התנאים הסוציאליים של העובדים בתקופת היעדר העבודה. נוכחתי כי הסבר
זה מהימן ואינו מקעקע את מהימנות העד. סכומי הכסף הנוספים עליהם דובר בקשר לעד זה הועברו
מנתי לידי הנאשם לצורך תשלום התנאים הסוציאליים של העובדים שעבדו בפועל אצל בוסתן,
באופן העולה בקנה אחד עם גרסתו של נתי כי הנאשם ייצגו מול מת"ש בעניין עובדיו,
ולמען זירוז הטיפול בבקשותיו מול מת"ש. עוד בהקשר זה, הנני דוחה את טענת הנאשם
כי "סיפור הקופה הקטנה" מקעקע את מהימנותו של נתי סעידי. טענתו של הנאשם
נסמכת על גרסתו של נתי סעידי כי לקח סך של 16,000 ש"ח במזומן מ"הקופה הקטנה" בחברה ומסר
את הסכום לנאשם על מנת שיסדר לו עובדים, וזאת, לכאורה בניגוד לעדות מזכירתו של
סעידי, הגברת שולמית בראבי, שטענה כי אין "קופה קטנה" וכי בכספת במשרד
יש רק מסמכים ולא כסף. אינני
סבורה כי יש בשתי הגרסאות הללו, ככל שהן סותרות זו את זו, כדי להפריך באופן מהותי את
גרסתו של נתי סעידי ולקעקע את מהימנותו.
28.
עוד יש לדחות את ניסיונו של הנאשם לתלות
את "הניפוח" במספר העובדים שהיו רשומים על שם בוסתן הדרום בכך שנהלי מת"ש
היו פרוצים, והדברים התנהלו בחוסר סדר, כאמור בעדותו של משה סעידי, ע"ת 47. אף
אם היה לעיתים פער בין מספר העובדים הרשומים על שם מעסיק ובין מספר העובדים שעבדו אצלו
בפועל, ברגע נתון, פער הנובע מאי-הגעה של עובדים שהוזמנו לעבודה, אין בפער זה כדי להסביר
את הבקשות והביטולים הרבים הקיימים בחומר הראיות על שם המעסיק בוסתן הדרום לאורך כל
השנה, בעיקר בתקופה בה נתי סעידי לא היה זקוק לעובדים, כלומר, בחודשים שאינם עונת הקטיף
והגיזום (ת/126 א' ו-ב'; פרוטוקול, ע' 1527). עוד יצוין כי במהלך החקירה הנגדית העלה
הנאשם גרסה חדשה לעניין ההרשאה שניתנה לו מאת בוסתן להוציא היתרי העסקה. לטענתו, אביו
של נתי סעידי אישר לנחמה עובראני, עובדת מת"ש, שהנאשם יזמין עובדים עבור בוסתן
הדרום, בשיחה שנערכה בנוכחתו של הנאשם במשרדי מת"ש (פרוטוקול, ע' 2356). גרסה
זו היא גרסה כבושה ובלתי מהימנה בעליל, בפרט שהנאשם כלל לא חקר את נחמה עובראני אודות
הרשאה כאמור, וכן לא זימן את אביו של נתי סעידי להעיד בעניין, על אף שהוא יכול היה
לאמת את גרסתו האמורה של הנאשם. העלאת גרסה כבושה זו, שאין בה כל אחיזה בחומר הראיות,
אך מחזקת את הקביעה כי גרסתו של הנאשם בעניין פעולותיו בשם בוסתן הדרום מתוך הרשאה
איננה מהימנה.
29.
לבסוף, אף השיחות הטלפוניות בין נתי לבין
הנאשם, כפי שתועדו בהאזנות הסתר, תומכות בגרסתו של נתי כי לא ידע אודות השימוש הרחב
שעשה הנאשם בשם בוסתן הדרום לצורך הנפקת היתרים.
נתי טען לכל אורך הדרך שנעזר בנאשם להזמין ולבטל עובדים, ולראיה, כאשר רצה לבטל
עובד ששבר את היד או את הרגל התקשר לנאשם וביקש ממנו לבטל (שיחות ספציפיות על עובדים
מסוימים –שיחות 4032, 11774). שיחות הטלפון גם מחזקות את גרסת נתי בעניין ניסיונותיו
לפנות למדור מת"ש ולקבל מידע על ההקצאה השגויה שקיבל של עובדי זיתים במקום אפרסמונים
(שיחה 3175, שיחה 3182, שיחה 4032). בשיחה 4032 נשמע הנאשם לא מבין מדוע נתי הלך בעצמו
למת"ש, כאשר יכול היה להעזר בו על מנת לבדוק את הטעות, ושואל אותו מדוע לא פנה
אליו. דאגתו של הנאשם מובנת לאור הסחר שעשה בהיתרים ובמכסה של בוסתן הדרום, ורצונו
שנתי לא יגלה את הדברים אם יילך בעצמו למת"ש. חיזוק נוסף ניתן למצוא בשיחה
10096, בה ביקש נתי מהנאשם להביא לו את הרשימה של העובדים
הרשומים על שמו, בדיוק כפי שהעיד. הנאשם התחמק ממנו, עד שנתי השיג את הרשימה ישירות
דרך מת"ש, באמצעות פקידתו, שולמית ברבי, ועובדת מת"ש, נחמה עובראני.
נוכח
האמור, הנני קובעת כי נתי סעידי לא ידע ולא הסמיך את הנאשם לפעול בשם בוסתן הדרום להוצאת
היתרי העסקה לעובדים שלא עבדו אצלו בפועל, וכי הנאשם פעל בשמו של מעסיק זה במרמה, הבאה
לידי ביטוי בהצגת מצג שווא למת"ש, לפיו, הוא מייצג את בוסתן הדרום.
30. היבט המרמה השני: הצגת מצג כלפי המדינה, כי העובדים
נדרשים לעבודה אצל המעסיקים הנקובים, כאשר בפועל ידע הנאשם שלא יעבדו אצל מעסיקים אלו
על פי הנהלים הרלוונטיים, היתר העסקה הוא בלעדי
להעסקה אצל המעסיק הנקוב בהיתר, ולא ניתן להעבירו למעסיק אחר או לאדם אחר. על המעסיק
חלה חובה מוחלטת להעסיק את העובד אצלו, ובענפים שנקובים בהיתר, וכן חל עליו איסור לסחור
בהיתר (נחמה עובראני, פרוטוקול, ע' 21, ש' 21-29; מוצג ת/61, התחייבות המעסיק להעסקת
עובדים פלשתינאים- מסמך טו – טז).