130. שלושה עדים העידו ביחס לקבלת ההחלטה להוצאת
חברת דנה מהנמל.
ע.ת.
1 יו"ר הדירקטוריון מר גדעון סיטרמן, ע.ת. 39 מר יוסי בסן אשר היה ממלא מקום
המנכ"ל אותה עת, והוא החתום על המסמך המורה על הוצאת חברת דנה מהנמל (ת/240),
וע.ת. 7 עו"ד ענבר טור שלום שהיתה היועצת המשפטית בנמל בזמן הרלבנטי.
כאמור,
ביום 18.6.13 ניתנה החלטה לבצע השלמת הבדיקה לעניין חברת דנה ולקיים דיון נוסף. לא
הוצגה כל החלטה של הדירקטוריון להוצאת חברת דנה מהנמל.
ביום
10.9.13 נחתם ע"י מר יוסי בסן, ממלא מקום המנכ"ל, מכתב אל מר יניב בלטר
לחברת דנה, בשם חברת נמל אשדוד בע"מ, על הפסקת פעילותה של חברת דנה בנמל.
יו"ר
הדירקטוריון נשאל, כמה זמן אחרי ישיבת הדירקטוריון האמורה לעיל, הוא נתן הוראה
שדנה לא תעבוד בתחום הנמל והוא משיב "אני לא נתתי הוראה, מי שפועל בתחום
הזה זה יוסי בסן, ממלא מקום המנכ"ל. אם הוא הגיע למסקנה שצריך להוציא אותה אז
זו החלטה שלו" (פרו' עמ' 2348 שו' 27-32).
מר
סיטרמן נשאל האם זו לא החלטה שלו, והוא משיב "לא" (פרו' עמ' 2349
שו' 1, 2).
לדבריו,
הדירקטוריון קיבל את ההחלטה האמורה, וביקשו חוות דעת, וחוות הדעת הוגשה למר יוסי
בסן ממלא מקום המנכ"ל וזוהי חוות דעת של ממלאת מקום היועצת המשפטית, ענבר טור
שלום, ומכוחה הורה המסומך למלא את ההחלטה מר יוסי בסן להוציא את החברה מהנמל וכך
נאמר על ידו "הדירקטוריון קיבל החלטה, לפי הפרוטוקול שאתה מציג בפני, לגבי
דנה, באמת ביקשו חוות דעת, וחוות הדעת הזו הוגשה ליוסי בסן ממלא מקום המנכ"ל
שהוא הסמכות לניהול.. יש חוות דעת שאין לי את זה מול העיניים, של ממלאת מקום
היועצת המשפטית... ענבר ויש שם חוות דעת שהיא מתייחסת..." (פרו' עמ' 2349
שו' 12-19).
העד
נשאל האם לאחר חוות הדעת המשפטית שהורה עליה הדירקטוריון תובא חוות הדעת לעיון
חברי הדירקטוריון הם ייעיינו יקיימו דיון ויקבלו החלטות בהתאם, והאם כך צריך להיות
והעד משיב "כך צריך נהוג, כן" (פרו' עמ' 2350 שו' 11-15).
מר
סיטרמן מאשר שמר יוסי בסן קיבל החלטה להפסיק את הפעילות של דנה (פרו' עמ' 3251 שו'
14, 15), ונשאל מדוע לא הורה לו לחזור בו מכיוון שההחלטה איננה על דעת
הדירקטוריון, ותשובתו של מר סיטרמן הינה "למנכ"ל יש שיקול דעת ניהולי
והוא קיבל החלטה ניהולית. המנכ"ל שהוא ממלא מקום, הוא המנכ"ל. אבל אתה
יכול לשאול ישירות את יוסי בסן" (פרו' 2351 שו' 19,20).
מר
סיטרמן נשאל האם ידע שמר בסן עומד להוציא את המכתב האמור והוא משיב "אני
הבנתי לא ידעתי מה המסקנה הסופית שלו" (פרו' עמ' 2463 שו' 31, 32). מר
סיטרמן נשאל שוב האם לא ידע שמר בסן עומד להוציא את המכתב הוא משיב בשאלה "הוא
עומד בעתיד להוציא אותם?" ומשיב לכך "לא ידעתי. הוא אמר לי שהוא
עורך להם שימוע" (פרו' עמ' 2464 שו' 1-5). לכשנשאל לעניין השימוע אמר כי
היועצת המשפטית העירה את תשומת הלב שצריך אולי לבדוק משפטית את ההסכם עם דנה "ומטבע
הדברים מי שבודק את דברים האלה זה ההנהלה, אז יוסי בסן עם היועצת המשפטית אני מניח
שבעצה שלה ערך שימוע" (עמ' 2464 שו' 15-17).
העד
אומר כי מר בסן לא יידע אותו לפני שקיבל את ההחלטה (פרו' עמ' 2466 שו' 5-11).
בהמשך הוא התבקש להבהיר והוא אומר "אני מדייק לא זכור לי" (פרו'
עמ' 2466 שו' 20).
מר
סיטרמן הועמד על קושי להאמין לכך שמר בסן מוציא את המכתב והוא לא ידע על כך מראש,
והוא משיב "אני לא ידעתי מראש על המכתב" (פרו' עמ' 2467 שו'
23-26).
וביחס
לפעולתו לאחר מכן, הוא אומר "הוא הוציא להם את המכתב, אני לא הגבתי לעניין
הזה באופן פורמלי" (פרו' עמ' 2468 שו' 26, 27).
לסיכום,
גרסת מר סיטרמן הינה כי ההחלטה התקבלה ע"י מר בסן ולא על ידו, הוא ידע שזה
מוביל לכך, אולם הוא לא ידע מראש על הוצאת המכתב ע"י מר בסן, המכתב אשר מוציא
את חברת דנה מהנמל. כמו כן מניח מר סיטרמן כי נערך שימוע.
לגרסתו,
הוא לא היה מי שקיבל את ההחלטה על הוצאת חברת דנה מהנמל – לדבריו, למנכ"ל יש
שיקול דעת ניהולי, והמנכ"ל קיבל את ההחלטה, והוא לא ידע על כך מראש.
גם אם
היתה מתקבלת גרסה זו, הרי שכבר בשלב זה ניתן לראות בעייתיות בהתנהלותו, שכן ההחלטה
הזו הינה בניגוד להחלטת הדירקטוריון שהוא עומד בראשו, וגם אם היה שימוע, עדיין,
החלטת הדירקטוריון מחייבת שהדירקטוריון יבדוק את העניין, ולא כך נעשה.
ואולם,
כפי שעולה מהדברים שיפורטו להלן, ומעדויות שני עדים אחרים, קיים קושי לקבל את
גרסתו של מר סיטרמן, על כי הוא לא היה חלק מתהליך הוצאת חברת דנה מהנמל.
עולה
כי מר סיטרמן מבקש לצמצם את חלקו במעשה זה, זאת בניגוד לעדויות שני עדים אחרים.
כך
מעידה ע.ת. 7 עו"ד ענבר טור שלום בבית המשפט העדה נשאלה אם היתה נוכחת "בתהליך
שבו התקבלה החלטה שכזו, ככל שהתקבלה" ותשובתה היא "הייתי
נוכחת" (פרו' עמ' 2378 שו' 11-17). ומעידה על קבלת ההחלטה: "היינו
בחדר אני, יוסי בסן שהיה ממלא מקום מנכ"ל.. וגדעון סיטרמן שהיה יו"ר
דירקטוריון הנמל בזמנו, ושם התקבלה ההחלטה". העדה נשאלת "באותו
חדר שבו היו מר יוסי בסן וגדעון סיטרמן?" והיא משיבה "למיטב
זכרוני, כן". העדה מאשרת כי המכתב מיום 10.9.13 (ת/240) היה לאחר המפגש
שהיא תיארה. (פרו' עמ' 2383 שו' 7-8). לעדה הוצג המסמך ת/240, המכתב מ- 10.9.13 של
מר בסן, ולאחר שעיינה בו נשאלה "וזאת ההחלטה שהתקבלה יום קודם למכתב הזה
ע"י מר יוסי בסן וגדעון סיטרמן במשרדו של מר סיטרמן בנוכחות גברתי" והיא
משיבה "כן".
העדה
אומרת שהוציאה חוות דעת – "אני הוצאתי חוות דעת" ואז נשאלה האם
חברת דנה סולקה מהנמל לפני או אחרי חוות הדעת והיא משיבה "אני זוכרת
שלפני" (פרו' עמ' 2505 שו' 7-10).
ביחס
למפגש האמור שלה עם מר סיטרמן ומר יוסי בסן אומרת העדה "אני זוכרת שהם דנו
בנושא וכל מה שעלה שהתברר שדנה עושה, כמו שאמרתי על הפעילויות, ודנו בכל המשמעויות
של זה. אני זוכרת שאני אמרתי שככל ההחלטה תהיה להפסיק את העבודה של דנה מעכשיו
לעכשיו קיימת חשיפה משפטית. יכול להיות שהם יפנו לבית משפט..." (פרו' עמ'
2507 שו' 8-12). בהמשך אומרת העדה "... הזכרתי להם שיש החלטה כזו
לדירקטוריון שיש מה שנקרא סדר, נקבעו שלבים לנושא. זה סדר הנושא. והחשיפה המשפטית
בקבלת החלטה אחרת היא בעקבות העובדה שיש החלטה.. ולכן הסברתי שקיימת חשיפה
משפטית...הצגתי את החשיפה המשפטית עם שני הצדדים האלה והם קיבלו את ההחלטה
הזאת" ואז נשאלת העדה "איזו החלטה הם קיבלו" והיא משיבה
"להפסיק בכל זאת את העבודה של דנה בנמל" ומוסיפה "הם
קיבלו החלטה להפסיק את הפעילות של דנה בחברת הנמל. למעט הפעילות של שמן שהיא לקראת
סיום. שאר הפעילויות האחרות שלה חוץ משמן" ואז היא נשאלה האם ההחלטה היתה
להפסיק את הפעילות לאלתר היא משיבה "כן. חוץ משמן. כן" העדה
נשאלה למשמעות האמירה שהם קיבלו את ההחלטה והאם שניהם יחד קיבלו החלטה זו, והיא
משיבה "הם שוחחו על כך". העדה אומרת כי הישיבה המשותפת שלה עם מר
בסן ומר סיטרמן היתה יום או יומיים לפני הוצאת המכתב ת/240. העדה נשאלה מה אמר
יו"ר הדירקטוריון במפגש זה היא משיבה "הוא חשב שצריך להפסיק את
הפעילות שלהם" והוסיפה "הוא אמר שהנתונים שהוא הציג בסן הם מעלים
חשש לניגוד עניינים ולכן יש להפסיק את הפעילות שלהם בנמל לדעתו" העדה
מוסיפה כי הגיעה לפגישה לאחר שכבר החלה בנוכחות מר סיטרמן ומר בסן. (פרו' עמ' 2507
– 2510). בהמשך אומרת העדה כי בסן "הצטרף לדעתו. וזה מה שעשו".
לדבריה של העדה מר בסן אמר באותו מפגש שחברת דנה פועלת בתחומים נוספים ומוסיפה "שמענו
את זה פעם ראשונה, שהם חוץ משני נושאים, שני התחומים שהבנו בהם, שהם דנה מטפלת
בעוד תחומים בנמל". (פרו' עמ' 2514 שו' 26-29). לטענת העדה אין מדובר
בעקיפה של החלטת דירקטוריון, והיא אומרת כי למנכ"ל החברה יש סמכות לפעול כנגד
גורמים בחברה. (פרו' עמ' 2517).
אינני
סבור כי יש לקבל את פרשנותה של עו"ד טור שלום, על כי אין מדובר בעקיפה של
החלטת דירקטוריון. החלטת הדירקטוריון ברורה, וככל שהיו נתונים חדשים שהדירקטוריון
לא ידע אותם, הרי היה צריך להביא אותם בפניו.
מר
יוסי בסן, ממלא מקום המנכ"ל אותה עת, והחתום על המכתב אשר מודיע לחברת דנה כי
עליה להפסיק פעילותה בנמל, מעיד כי "ההחלטה היתה ביחד עם יו"ר
הדירקטוריון והיא נעשתה על סמך המכתב הזה" (פרו' עמ' 2604 שו' 1-2) וכאשר
הוא אומר "המכתב הזה" כוונתו למכתב נ/15. הוא אומר בתשובה לשאלה
האם הוצאת ההודעה לדנה על הפסקת עבודתה (ת/240) היתה בניגוד להחלטת דירקטוריון או
על פי ההחלטה של הדירקטוריון "זה היה על פי הנחיה של רשות החברות לעניין
של ניגוד עניינים". עיון בנ/15 מראה כי זהו מכתב המופנה ליו"ר
הדירקטוריון וליו"ר וועדת הביקורת, והמכתב מדבר על כך שוועדת הביקורת
והדירקטוריון יקבלו לאלתר החלטות לגבי צעדים נדרשים. זהו מכתב מיום 16.6.13. אינני
מוצא את הקישור הנטען בין המכתב לבין ההחלטה, וודאי שגם על פי המכתב, לא ניתן לפרש
כי הסמכות נתונה למר יוסי בסן, וכך גם לא ליו"ר הדירקטוריון, אלא
לדירקטוריון.
מעדותו
של מר יוסי בסן עולה בבירור כי ההחלטה התקבלה ביחד עם מר סיטרמן. הוא אומר
"ואז אנחנו החלטנו" ואז הוא נשאל "מי זה אנחנו
החלטנו?" והוא משיב "סיטרמן ואני ביועצת המשפטית". הוא
נשאל "מה החלטתם והוא משיב "שדנה תפסיק לפעול בנמל".
הוא נשאל שוב ע"י מי התקבלה ההחלטה הוא משיב "היה פורום של יו"ר
הדירקטוריון היועצת המשפטית.. ואז הוחלט לבצע את זה. וכי זה היה לפני המכתב מה-
10.9". (ר' עמ' 2605).
מכל
האמור, עולה כי ההחלטה התקבלה ע"י יו"ר הדירקטוריון וממלא מקום
המנכ"ל. ע"י שניהם יחדיו. ההחלטה התקבלה בפורום בו נוכחים הם ונוכחת
היועצת המשפטית.
מדובר
במעשה אשר יש בו פעולה בניגוד להחלטת דירקטוריון, ומדובר בתהליך בו יו"ר
הדירקטוריון עצמו מעורב בו מעורבות רבה, והוא שותף לקבלת ההחלטה.
פעולת
הוצאת חברת דנה, מהנמל, הינה בניגוד להחלטת הגוף המשפטי הבכיר ביותר בחברה, ואשר
בסמכותו היה להורות את אשר הורה, ופעולת מר יוסי בסן ממלא מקום המנכ"ל יחד עם
יו"ר הדירקטוריון, היתה בניגוד להחלטה זו.
המשמעות
של ביצוע פעולה המנוגדת להחלטת דירקטוריון, הינה פגיעה בסדר הדברים הראוי בתוככי
החברה הציבורית, נמל אשדוד.
131. משזהו הרקע לכך שבפני בית משפט מובאים
מסמכים הקשורים בכך, הרי שיש לדחות את הטענות כי מדובר בפעולה בניגוד עניינים
לתאגיד.
הטענה
כי מסירת המסמכים לחברת דנה במסגרת הליך של חברת דנה אל מול הנמל, היא בבחינת
פעולה בניגוד לאינטרס של הנמל, טוב היה לו לא נשמעה, שכן מדובר במתן אפשרות לבית
משפט לרדת לחקר האמת, על ידי כך שמובאים לבית המשפט מסמכים, לא חסויים, דוגמת
דו"ח ביקורת אשר כבר פורסם תוכנו לכולי עלמא, ופרוטוקולים של ישיבות
דירקטוריון, שאין בהם מאומה חסוי, והם לא הוגדרו כחסויים.
ביחס
לשאלה אם מדובר כלל במסמכים חסויים - דו"ח הביקורת הפנימי והפרוטוקולים, אינם
מסמכים חסויים, ולא הובאה כל ראייה או כל נוהל פנימי הקובע דבר סודיותם של מסמכים
אלו. העובדה שמבקר שמחבר דו"ח ביקורת בוחר לכתוב כותרת כזו או אחרת על המסמך,
לא הופכת אותו למסמך סודי. מה גם שהדו"ח ותוכנו הופצו לכולי עלמא.
כאמור,
המסמכים, מטרתם, וכך גם היה בפועל, הגשה לבית משפט, כדי שיוכל לרדת לחקר האמת.
החקירה,
התנהלותה, והתייחסות לטענות המקדמיות
132. בטרם מענה לכתב האישום, הועלו ארבע טענות
הגנה מן הצדק, שתיים מהן נדחו, וביחס לשתיים נקבע כי לא ניתן היה להכריע בהן באותה
העת, הכל כמפורט לעיל.
בהינתן
המסקנה העולה מהדיון באישומים לגופו של עניין, ומזיכוי הנאשמים מהמיוחס להם בכתב
האישום, אינני מוצא מקום להכריע בשתי טענות אלו (הראשונה – על כי הפרשה נחקרה
באופן מוטה, והרביעית – בדבר אכיפה בררנית), ואולם, יש מקום להתייחס לאשר בא בפני
במסגרת שמיעת הראיות, בכמה נושאים הקשורים לחקירה, התנהלותה, לאשר נעשה, ולא נעשה,
במסגרתה.
ההכרעה
אינה נשענת על מי מהדברים המפורטים להלן, אלא על ההתייחסות לגופו של עניין
לאישומים, לראיות ולטענות, כמפורט לעיל. יחד עם זאת, משנחזים הדברים האמורים בפני
בית המשפט, יש לציינם ולהתייחס אליהם, גם אם לעיתים אין בהם כדי להוות נימוק
להכרעה לכאן או לכאן. חלק מההתייחסות להלן, קיבלה ביטוי בהקשר הרלבנטי, בדיון
והכרעה באישומים עצמם, דלעיל.
הטענות
המקדמיות: הראשונה – טענה לחקירה באופן מוטה, והרביעית – טענה לאכיפה בררנית
133. כאמור, אינני מוצא מקום להידרש להכרעה לגופו
של עניין בטענות אלו להגנה מן הצדק, לאור המסקנה העולה מהראיות.
יחד
עם זאת, יש לציין כי מהראיות שבאו בפני עולה כי החקירה היתה חקירה של נאשם 1,
יו"ר הוועד. הוא, סביבתו, ונחקרים אחרים, בקשר למה שיוחס לו, בלבד.
בשלב
החקירה הועלו טענות ותלונות כנגד גורמים שונים בנמל, ביניהם גורמים בכירים, אשר לא
נחקרו. בחלקן מדובר בטענות לניגודי עניינים ולפעולות שבוצעו. מטבע הדברים לא נידרש
לסוגיות אלו, וגם לא תובע דעה ביחס אליהן, אולם יש לציין כי אלו לא נחקרו.
החקירה
המרכזית היתה כנגד יו"ר וועד העובדים.
ראש
צוות החקירה מר ערן מלכה – העדר חקירת מח"ש לבדיקת התנהלותו ומשמעויותיה
לחקירה
134. משהפכה החקירה לגלויה, עמד מר ערן מלכה
בראשה. מונה הוא לראש צוות החקירה, ופעילותו החלה עוד בתהליך המעבר של החקירה
מסמויה לגלויה.
בשלב
מסוים נעצר, הוגש נגדו כתב אישום, הוא הודה, הורשע, ונדון למאסר במסגרת ת.פ.
28759-05-15 של בית המשפט המחוזי בירושלים, ולאחר הפרדת ההליך בעניינו – ת.פ.
44139-07-15.
החלק
הרלבנטי בכתב האישום המתוקן בו הודה והורשע מר ערן מלכה (ת/167/ב'), הינו האישום
הרביעי שם, אשר מעובדותיו עולה כי בטרם מונה לעמוד בראש צוות החקירה של הנאשם 1,
בתהליך המעבר מחקירה סמויה לגלויה, וגם לאחר היות החקירה לגלויה, בוצעו על ידו,
כלפי נאשם 1, שורת עבירות ובהן ניסיון לקבלת שוחד, קבלת שוחד, שיבוש מהלכי משפט,
גילוי בהפרת חובה, מרמה והפרת אמונים, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
האישום
הרביעי בכתב האישום שהוגש כנגד מר ערן מלכה ואח', מתייחס לשתי פרשות שנחקרו כנגד
נאשם 1, ואשר ביחס אליהן לא הוגש כתב אישום, ואין הן באישומים בכתב אישום זה.
באותו
אישום רביעי בכתב האישום אשר בעובדותיו הודה מר ערן מלכה והורשע, יש התייחסות מסויימת
גם לשתי פרשות אשר נדונו בהליך שבפני, ויש לומר כי שתי פרשות אלו הן מרכזו של
ההליך. אלו הן פרשיות, אשר בסעיף 10 לאישום הרביעי באותו כתב אישום כנגד מר ערן
מלכה ואח', כונו פרשיות "דנה"
ו"קליר".
בסעיף
10 הנ"ל, מיוחסות, בין היתר, העובדות הבאות: "עוד הבטיח נאשם 2 לחסן
כי ידאג גם לכך שיקבל הטבות במסגרת הפרשיות המכונות "דנה"
ו-"קליר", בגינן עתיד להיות מוגש כתב אישום נגד חסן".
אנו
למדים כי למעט האמור באותו אישום רביעי באותו כתב אישום, לא בוצעה חקירה ביחס
להתנהלות מר ערן מלכה בקשר לעניין כלשהו מהעניינים עליהם היה הוא מופקד כשהיה ראש
צוות החקירה של הנאשם 1, ואשר כלולים בכתב האישום שהוגש כנגד נאשם 1. כל שבוצע הוא
מספר פעולות שיפורטו להלן, אשר אינן בבחינת חקירה, והן אף מבוצעות שלא באמצעות
הגוף שמונה לחקור התנהלות של אנשי משטרה, אלא ע"י אותה יחידה עצמה, למעט
"פגישה" של חוקר ממח"ש עם אחד מעדי המדינה.
במהלך
הדיונים בפני, נתברר כי במהלך החקירה שהיתה כנגד נאשם 1, אחד החוקרים חקר בתאריך
19.6.14 את הנאשם 1, ומר ערן מלכה ביקש מהחוקר שלא לשייך את החקירה הזו לפל"א.
יוסבר כי הפל"א הינה המערכת הממוחשבת של המשטרה בה מתועדות, בין היתר,
חקירות. עדות זו הושארה על שולחנו של מר ערן מלכה, לבקשתו, ולאחר שהפרשה בעניינו
של מר ערן מלכה נתגלתה, התבררו הדברים.
בהינתן
העולה מהחשדות שהיו כלפי מר ערן מלכה, והודאתו בכתב אישום מתוקן, מחויבת היתה
חקירה בדבר ההוראה של מר ערן מלכה, לבצע חקירה כך שלא תהא מתועדת במסגרת המערכת
הרגילה והמקובלת.
נתברר,
כי החוקר אשר ביצע את אותה חקירה של נאשם 1, מסר הודעה ביחס לכך. ואולם, מי שגבה
את הודעה מהחוקר הינו חוקר אחר מהיחידה להב 433.
אין
זה ברור מדוע אותה יחידה חוקרת את אנשיה, ואותה יחידה מנהלת את הבדיקות אשר אמורות
להתבצע ע"י המחלקה לחקירות שוטרים. מדובר בבדיקה של הוראה שניתנה ע"י
ראש צוות חקירה אשר הורשע בביצוע עבירות חמורות כלפי נאשם 1.
הודעתו
של החוקר הוגשה (נ/25), והוא אף העיד בפני. הוא מפרט כי ההוראה של מר ערן מלכה
היתה שלא לשייך את גביית ההודעה מהנאשם 1 לתיק הפל"א, מר ערן מלכה אמר לו
להעביר אליו את העדות לאחר שהוא מסיים, ובאותו זמן הדבר לא נראה לו חריג. (פרו'
עמ' 857 שו' 17-27 ונ/25).
אין
לנו אלא להפנות לסעיף 49ט(א) לפקודת המשטרה (נוסח חדש), התשל"א
– 1971, הקובע: "על אף האמור בכל דין, חקירה של עבירה כמשמעותה בתוספת
הראשונה, אשר בביצועה חשוד שוטר, לא תיערך בידי משטרת ישראל, אלא בידי המחלקה
לחקירת שוטרים שבמשרד המשפטים...". התוספת הראשונה לפקודת
המשטרה (נוסח חדש), אשר אליה מפנה סעיף זה, כוללת כל עבירה, למעט חמישה
סייגים, אשר אף לא אחד מהם חל בענייננו.
על
פני הדברים, חקירתו של אותו חוקר אשר גבה הודעה בנסיבות האמורות, ע"י אותה
יחידת משטרה, מנוגדת להוראה המפורשת של סעיף 49ט(א) לפקודת המשטרה
(נוסח חדש).
הקושי
בעניין זה הועמד בפני ב"כ המאשימה בשלב הסיכומים, והתבקשה עמדתם. אין לקבל את
הנמקתם בה נאמר כי גביית ההודעה לא נעשתה באותה יחידה, שכן יחידת להב 433 מורכבת
מכמה יחידות, וכי מי שגבה את ההודעה נ/25 היה חוקר מיחידה אחרת במסגרת להב 433. מה
לי אותה יחידה או יחידה אחרת סמוכה. הוראת החוק ברורה.
נימוק
נוסף שניתן ע"י ב"כ המאשימה הוא שהחקירה נ/25 בוצעה ביום 24.12.15, בעוד
שגזר הדין בעניינו של מר ערן מלכה ניתן ביום 20.9.15, ונאמרו הדברים הבאים: "זאת
אומרת סיפור ערן מלכה הסתיים וירד מהמדף. לא תהיה חקירה נוספת בעניינו... החקירה
הזאת מתבצעת אחרי שמח"ש הגורם החיצוני שאליו אדוני מכוון סיים את הפעילות
שלו" (פרו' עמ' 7352).
ואולם,
ההליך בעניינו של מר ערן מלכה, בבית המשפט המחוזי בירושלים, היה בעניין אחר, ולא
היה בעניינים הללו, ולא בעניין נשוא נ/25, ומכאן שאין משמעות לטענה כי "עניינו
של מר ערן מלכה הסתיים", שכן עניין אחר של מר ערן מלכה הסתיים, ולא
העניין הזה, אשר כלל לא החל.
לסיכום
עניין זה, לא נחה הדעת מההתנהלות האמורה, ואין בתשובות ב"כ המאשימה כדי מתן
הסבר של ממש לכך שהמשטרה חוקרת את עצמה.
עניין
זה איננו עומד לפתחה של היחידה החוקרת, אלא עומד הוא לפתחם של הגורמים אשר הורו כי
הבדיקה ביחס לפעילותו של מר ערן מלכה במהלך החקירה שהיתה כנגד נאשם 1, תבוצע
במסגרת אותה יחידת להב 433.
החתמת
החוקרים על הצהרות
135. כאן נפנה לעניין בעייתי נוסף אשר עלה
מההתנהלות, והוא העובדה שחוקרי משטרה התבקשו לחתום על הצהרה בנוסח מוכתב מראש.
בפני
החוקרים אשר פעלו במסגרת תיק החקירה שנפתח כנגד הנאשם 1 הונח נוסח הצהרה כדלקמן:
"הנדון:
הצהרה
1.
אני _____ שם ________ דרגה ______ מ.א.
שימשתי
חוקר בפרשיית "לא לעולם", תיק פל"א ________
2. כל
חומרי החקירה שהפקתי הועברו על ידי לר' צוות החקירה או לרכז החקירות. לא נשאר אצלי
כל חומר חקירה הקשור לפרשייה.
3. לא
נתקלתי בכל הנחיה או הוראה תמוהה מצד רפ"ק ערן מלכה (ראש המחלק) או ממפקדים
אחרים במהלך הפרשיה".
שורת
חוקרים חתמו על הצהרה בזה הנוסח. ר' לדוגמא ההצהרה מיום 7.1.16 - ת/7.
חוקרת
אחת בלבד סירבה לחתום על הנוסח האמור, והיא מתייחסת לסעיף 3 להצהרה ואומרת כי לאור
נוסחו של סעיף זה אינה יכולה לחתום על ההצהרה, אולם זאת, לאור עניין הקשור בחשוד
אחר, מר יעקב בן זקן, ומעצרו. (ר' בעניין זה ת/60 ועדותה של החוקרת ע.ת. 111).
מובן
כי החתמת תצהירים אלו הינה מעין פעולת חקירה. עוד מובן, כי למעשה אין מדובר בחקירה
של ממש, שכן, מדובר בהנחת תצהירים לחתימה, ללא בירור פרטים.
זאת
ועוד, משנחתם תצהיר בנוסח מוכתב כאמור, הרי שככל שנפתחת היתה חקירה בעניין התנהלות
מר ערן מלכה ביחס לחקירה של נאשם 1, הרי שהעובדה שנחתמו תצהירים, מטבע הדברים
יוצרת קושי מובנה בהמשך החקירה.
גם
כאן לא יכולה לבוא בעניין זה טענה כלפי מי מהיחידה החוקרת עצמה, כלפי מי שחתם על
התצהירים, או כלפי מי שבמסגרת היחידה העביר את התצהירים לחתימה. נתברר, כי לא
מדובר ביוזמה של יחידה 433 או מי מטעמה.
ב"כ
המאשימה נשאלו בשלב הסיכומים ביחס לכך, והתשובה שניתנה הינה "אנחנו רצינו
שתיערך בדיקה מול כל מי שחקרו אנשים בתיק הזה. חוקרים לא אחרון התופסים, אנשים
שחקרו עדים לעשות איתם בדיקה האם במהלך גביית ההודעות עם נחקרים הם נתקלו באיזה
שהיא הנחיה תמוהה כלשהי יוצאת דופן מצידו של ערן מלכה... אנחנו ביקשנו ממפקד
היאל"כ שתתבצע החקירה בעניין הזה".
בשלב מסוים
ניתנת ע"י ב"כ המאשימה תשובה, אשר הדעת אינה נוחה ממנה. ב"כ
המאשימה אומר לבית המשפט שהוא איננו רוצה לתת לבית המשפט תשובה. כך, במילים אלה:
"אני
לא רוצה לתת לאדוני תשובה לגבי מה בדיוק התבקש, אבל זאת בהחלט היתה דרישה של הפרקליטות לאחר הטענות שבאו לבצע מהלך שיוודא
שלא, לברר אם היו באמת הנחיות חריגות ותמוהות".
נשאלו
שאלות נוספות בעניין זה, לא ניתנה תשובה ברורה, ולבסוף נאמרו הדברים הבאים:
"העניין
הזה הועלה בפניו של משנה לפרקליט המדינה, מר אלי אברבנאל ונשאלה האם לאור טענות,
לא חשד קונקרטי שמועלה ולאור מה שכן קרה, ולאור דברים שאנחנו יודעים האם אין מקום
לבצע חקירה של כל החוקרים בתיק. ומר אברבנאל כתב לנו שהעניין הזה לא מחייב חקירה
פלילית, ויכולה להעשות בדיקה גם במסגרת, אני יכול להביא לאדוני את המייל עצמו... במסגרת
היחידה החוקרת עצמה. ולגבי הדרך הספציפית היתה גם אי נוחות מהרעיון שכל עכשיו
ייקחו את כל היחידה אחרי הטראומה ויעבירו את כל חוקריה לחקירת מח"ש כשאין חשד
קונקרטי נוסף מעבר למה לכל מה שהתגלה בנוגע במח"ש, שהרי ערן מלכה תוך שפעל
תוך שחפרפרת, הרי אנשים סביבו לא ידעו ולא יכלו לדעת שכך הדברים מתפתחים, חקירת
מח"ש ביררה כבר מה היו ההשלכות של מעשים אלו, לא היה חשד קונקרטי אבל כל זאת
היתה התלבטות האם לבצע את הבדיקה הנוספת הזאת...".
בשלב
מסוים אמר ב"כ המאשימה כי הוא יכול להביא לבית המשפט את המייל שכתב מר
אברבנאל, אולם לאחר מכן, כשנשאל האם הוא רוצה להציג אותו, תשובתו היתה "...
אני כרגע התייחסתי לדברים מזכרוני, אני מעדיף שהעניינים האלה של תרשומת פנימית לא
יצאו החוצה...".
לשאלות
ותשובות אלה ר' פרו' עמ' 7543 – עמ' 7545.
לא
יוזמה של היחידה החוקרת היתה כאן, אלא הנחיה מגורם בכיר בפרקליטות המדינה, שהיחידה
החוקרת עצמה, תערוך בדיקה בעצמה, האם היו הנחיות חריגות ותמוהות של מר ערן מלכה.
אין
לקבל את הניסיון להגדיר את מתן הוראה ליחידת משטרה לחקור את עצמה, כתרשומת פנימית,
וודאי שלא כנימוק למנוע מבית המשפט לקבל תשובה לשאלה מה היה תוכן ההוראה.
שוב,
מדובר בפעולה אשר על פני הדברים הינה בניגוד להוראת סעיף 49ט(א) לפקודת
המשטרה (נוסח חדש). בדיקה אם היתה הנחיה חריגה ותמוהה מאת מפקד צוות החקירה,
אינה עניין פשוט. מדובר בעניין מורכב, אשר יכולות להיות לו משמעויות מרחיקות לכת
ביחס לכל תיק החקירה, כמו גם ביחס לאפשרות פתיחת חקירה נוספת כלפי אותו מפקד צוות
החקירה מר ערן מלכה, הגם שהוא הועמד לדין בעניין אחר.
זאת
ועוד, מה היה אמור לקרות, לגישת נותני ההנחיה, אילו היו נאמרות ע"י חוקרים
אמירות בדבר הנחיות חריגות ותמוהות של מר ערן מלכה? האם אז היה העניין עובר לחקירת
מח"ש? הקושי בהתנהלות האמורה ברור. כפי שפורט לעיל, חוקרת אחת אכן העלתה
הנחיה חריגה ותמוהה בעיניה, אולם, לא שמענו כי עניין זה הועבר לחקירת מח"ש.
מהאמור
עולה כי הקושי בהתנהלות האמורה, אינו עומד לפתחם של גורמי החקירה, החוקרים,
והממונים עליהם במסגרת היחידה.
ההנחיות,
כולן, באו מגורמים בפרקליטות המדינה, ויש לומר כי החוקרים ביחידת המשטרה, הועמדו מכח הנחיות הפרקליטות, בסיטואציה
בעייתית. קיים קושי באופן ההתנהלות האמורה של הגורמים אשר הורו ליחידת המשטרה,
לבדוק את עצמה.
אין
באמור כדי להשפיע על התוצאה בהליך שכן, לטעמי, גם כאשר קיימת בעיה כזו או אחרת
בתהליך חקירה, אין משמעות הדבר שלילת בדיקת פליליותו של מעשה הנעשה ע"י
הנחקר.
המסקנה
בהכרעת הדין, על זיכוי הנאשמים, אינה נובעת מהשתלשלות העניינים ביחידה החוקרת
כאמור לעיל, אלא מהראיות עצמן, ומההכרעה
לגופו של עניין, כמפורט לעיל.
אי
ביצוע חקירה ביחס לחשש שעלה, להפעלת לחץ פסול על עד המדינה מר אפי כחלון
136. בשלב מסוים, התבקש גורם במח"ש לבדוק,
לגבי עד המדינה מר אפי כחלון, האם עדותו של עד מדינה זה נמסרה עקב לחץ פסול של ראש
צוות החקירה מר ערן מלכה. כפי שעולה מהאמור לעיל, לא בוצעה חקירה של ממש בעניין
זה, אלא אך מפגש שבעקבותיו הוצא מזכר.
לא
נחקרו עדים, ולא נערכה בדיקה אשר ראוי היה שתיעשה. השאלה אם הופעל על עד מדינה לחץ
פסול, אם לאו, הינה שאלה שראוי היה כי תקבל התייחסות מקיפה יותר. כלל לא נפתח תיק
חקירה במח"ש בעניין זה. נכתב מזכר המפרט "פגישה" ותו לאו.
עדי
המדינה – העדר תיעוד
137. כפי שפורט לעיל, שיחה עם עד המדינה המרכזי,
המהווה את הרגע החשוב ביותר במסגרת חקירתו, אותה שיחה בה הוא משנה עמדתו מהקצה אל
הקצה, אינה מתועדת. זו אותה שיחה בה הוא מקבל החלטה להפוך לעד מדינה (כך על פי
גרסתו, ולמען הדיוק על פי אחת מגרסאותיו).
הגם
שהיעדר התיעוד האמור עניינו במעשה שנעשה ע"י מר ערן מלכה, אשר היה ראש צוות
החקירה, הרי שכפי שאנו למדים, נוכח היה באותו מקום חוקר נוסף, הגם שהוא לא שמע את
תוכן הדברים, ובנוסף עולה כי היו שיחות מסדרון אחרות, שיכול וחוקרים נוספים נכחו
בהן.
אי
תיעוד שיחות חשובות עם עד מדינה, ובפרט אי תיעוד השיחה בה העד משנה גישתו, אינו
עניין רק למקרה זה, ולפעולתו האמורה של מר ערן מלכה. כפי שצויין לעיל, אין זה
המקרה הראשון, וגם לא השני. לא אחת נחקרים עדי מדינה באופן שאינו כולל תיעוד. מצב
דברים זה מקשה על ירידה לחקר האמת, ואינו מאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות הקשורה
בעדותו של עד המדינה, סיבת שינוי גישתו, הבטחות או שמא איומים כלפיו, או כל עניין
אחר שהועלה באותה שיחה נעלמה.
מדובר
בפעולה שהינה בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה כפי שפורט לעיל.
לא רק
לפתחה של היחידה החוקרת יש להעמיד עניין זה של העדר התיעוד. פרקליטים מלווים היו
לחקירה זאת, אני למד כי הפעולות במסגרתה לוו בפיקוח צמוד של כמה גורמים, ועולה
השאלה האם נעשה בירור בעניין זה.
אין
מדובר בעניין קטן, שולי או זניח. מדובר במרכז בחינת עדותו של עד מדינה, אשר על
סמכה מבקשת המאשימה להרשיע אדם.
העדר
תיעוד מלא של חקירת נחקרים
138. אנו למדים כי לא מעט חקירות לא תועדו כראוי.
כך, כפי שפורט לעיל, מע.ת. 30, ע.ת. 36 ומעד המדינה מר אפי כחלון ע.ת. 96, אנו
למדים כי היו חקירות לא מתועדות, מחוץ לחדר החקירות. לא מדובר בשיחת חולין מחוץ
לחדר החקירות, או בדברים טכניים כאלה ואחרים, אלא בדברים הקשורים במהותם לחקירה,
עד כדי כך שע.ת. 36 מציינת בחקירתה את השיחה שהיתה מחוץ לחדר החקירות, ואף צעקות
שצעק עליה החוקר ו"התעצבן" עליה, ומדבריו של החוקר עצמו ניתן
להבין כי אכן היתה התנהלות שכזו מחוץ לחדר החקירה, כפי שפורט לעיל.
היעדר
תיעוד מלא של החקירה, הינו בעייתי, ומנוגד לכללים הבסיסים בניהול חקירה.
אפנה
עוד לדבריה של החוקרת גב' יעל רייכט ע.ת. 112, אשר אומרת את הדברים הבאים: "אנחנו
בד"כ מתשאלים בעל פה ואחרי זה מעלים על הכתב" (פרו' עמ' 4822 שו'
30-31). לכשהעדה נשאלת לצורך מה מבצעים תחקור בעל פה לפני שמעלים על הכתב ותשובתה
היא כי זה מרענן את זכרונם (פרו' עמ' 4823 שו' 6-10).
העדה נשאלה
האם "אתם באופן רגיל מתחילים לתשאל שואלים שאלות. עונה תשובות לא רושמים
ואז מתחילים את החקירה הכתובה. ואת כל החלק הראשון אתם לא מעלים על הכתב אלא
לפעמים בדו"ח תחקור" ותשובתה היתה: "אנחנו מעלים על הכתב אך
ורק אם יש סתירה בין מה שהעד אמר בתשאול ובין מה שאמר בחקירה. אם אין הלימה בין מה
שהוא נשאל קודם לבין מה שהוא נחקר עליו" (פרו' עמ' 4825 שו' 7-15).
העדה
ניסתה להסביר בהמשך את הדברים, אולם אין בהסברים כדי לשנות את התמונה האמורה, גם
לא כדי להסביר הכיצד זה ניתן יהיה לדעת מה אירע במסגרת אותו "תשאול".
זאת
ועוד, חלק מהחקירות המחייבות תיעוד חזותי וקולי, כאמור בחוק סדר הדין הפלילי
(חקירת חשודים) התשס"ב – 2002, לא בוצעו בהתאם להוראת החוק.
כך,
שתי חקירות שנחקר נאשם 2, תועדו באופן קולי בלבד. אין כל אינדיקציה לתקלה שהיתה,
אין כל מזכר המתייחס לתקלה שכזאת, ואין כל הסבר של ממש לכך. יש לציין כי הנאשם 2
היה אזוק בידיו במסגרת חקירות אלו. איזוק אשר היתה לו השפעה עליו, כפי עדותו בפני,
אשר מצאתי אותה מהימנה.
מכל
האמור, רואים אנו בעייתיות בתיעוד חקירות בכלל, ובתיעוד חקירות על פי הכללים
שנקבעו בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), בפרט.
שוב,
מדובר במצב דברים, המקשה על בית המשפט לרדת לחקר האמת. כך, ע.ת. 36, מעידה בעדותה
המתועדת, בעקבות שיחה, צעקות ואימה המוטלת עליה ע"י חוקר מחוץ לחדר החקירות.
לא ניתן לומר כי לתהליך זה אשר אירע מחוץ לחדר החקירות ואינו מתועד, אין השפעה על
העד. יש להביא התנהלותם של תהליכים אלו בפני בית המשפט, בבואו לבחון עדותו של עד.
איזוק
נחקרים במהלך חקירתם
139. איזוק איננו כלי חקירה. איזוק מטרתו לאפשר
קיום החקירה, למנוע הימלטות, ולאפשר שמירה והגנה על החוקר, כאשר קיים בכך צורך.
אנו
למדים כי כמה פעמים נעשה במסגרת הליך זה, שימוש באיזוק ככלי חקירתי. התרשמות בית
המשפט הינה כי הדבר נעשה באופן לא ראוי, אשר נועד להשפיע על הנחקר.
איזוק
של נחקר עניינו לשיקול דעת של גורמי החקירה, ומובן כי בכל מקרה של חשש כזה או אחר,
רשאים הם להפעיל את שיקול דעתם. ואולם, עצם העובדה שאדם נחקר כחשוד, או עצם העובדה
שהוא במעצר ונחקר כחשוד, אינה מביאה באופן אוטומטי לאיזוקו.
כך,
למדים אנו מצילום חקירה של ע.ת. 27 כי תוך כדי חקירתו, לפתע נאמרת אמירה שהוא עצור
ולכן יש לאזוק אותו. מדובר באדם מבוגר אשר נחקר במשטרה, ובאמצע חקירתו, ללא כל חשש
מהימלטות, אלימות או כל עילה לאיזוק, הושמו עליו אזיקים.
על
פני הדברים הדבר נחזה כשימוש פסול בסמכות לאזוק אדם.
איזוק
אינו יכול להוות כלי להטלת אימה על נחקר, ואינו יכול להוות כלי להשפעה על נחקר.
איזוק מטרתו ברורה, כמפורט לעיל.
גם
נאשם 2, בשתיים מחקירותיו, נאזק.
בעניין
זה מסכים ב"כ המאשימה כי אין זה ראוי – "הדבר הזה לא ראוי שיקרה, לא היתה הצדקה שנאשם 2 עם כל הכבוד
יישב אזוק בזמן החקירות, שתי החקירות שבהן הוא היה, זה לא היה ראוי" (פרו'
עמ 7557 שו' 27-29).
שוב,
עדים אנו, לבעייתיות בביצוע החקירה.
אין
כל סמכות לחוקר משטרתי לעשות שימוש באמצעים פסולים דוגמת אמצעי פיזי של איזוק
נחקר, לצורך החקירה, ולצורך השפעה על הנחקר.
שימוש
שכזה באזיקים, או בכל אמצעי פיזי אחר, למטרה זו, פסול מעיקרו.
הנאמר
כי עובד בנמל, ע.ת. 27, אדם מבוגר, בן למעלה מ- 60 שנה, אשר נחקר על מעשה הקשור
בהוראות שנתן או שלא נתן למפעיל מתקן בנמל, מסוכן? הנאמר כי קם חשש לבריחתו? הנאמר
כי הנאשם 2, מנכ"ל נמל שנעצר לצורך חקירה, עולה ממנו מסוכנות המחייבת איזוק?
או שמא היה חשש שיקום וימלט מחדר החקירות? התשובות ברורות. הסברים של ממש – אין.
סגירת
תיקי חקירה כנגד עדים בסמוך לעדותם בבית המשפט
140. במהלך שמיעת הראיות, כבר בשלבים הראשונים של
העדויות, עולה כי למרות שההחלטות על הגשת כתבי אישום כנגד הנאשמים התקבלו זה מכבר,
נותרה שורה ארוכה של עדים אשר לא ניתנה לגביהם עדיין החלטה ביחס לתיקי החקירה שנפתחו
כנגדם באופן אישי.
שוב
ושוב, ביחס לשורה ארוכה של עדים, נמסר כי תיק החקירה כנגדם נסגר, בין בנימוק של
חוסר עניין לציבור, בין בנימוק של חוסר אשמה ובין בנימוק של חוסר ראיות מספיקות, וזאת
רק בסמוך להגעתם להעיד בבית המשפט. לעיתים סמוך לפני הריאיון של העדים אצל
ב"כ המאשימה טרם העדתם בבית המשפט, לעיתים במהלך הריאיון.
מדובר
בעדים, אשר משך זמן רב עמד כנגדם, פתוח, הליך חקירתי, ועמד כנגדם חשד לביצוע
עבירות, חמורות יותר וחמורות פחות. מטבע הדברים, לעצם העובדה שמרחף מעליהם החשש
שמא יוגש כנגדם כתב אישום, יש השפעה.
נוצר
מצב ששורה ארוכה של עדים, משך פרק זמן ארוך, עד סמוך מאוד להגעתם להעיד בבית
המשפט, נמצאים במצב זה, מבלי שהגורמים המוסמכים מקבלים החלטה ביחס לתיקים הפתוחים
כנגד עדים אלו.
מצב בו
אך בסמוך לעדותו של עד, יורדת ממנו העננה של היותו חשוד בפלילים, ולגבי חלקם מדובר
בעבירות חמורות, איננו יכול לסלק לגמרי את סימן השאלה, שמא יש בכך כדי להשפיע
באופן כזה או באופן אחר על עדותו.
מדובר
בעדים אשר עדיין, לאור סמיכות הזמנים, חוששים מאימת החשדות שהופנו כלפיהם.
התמשכות
קבלת ההחלטות באופן זה ובהיקף זה, הינה בעייתית.
אם לא
די בכך, הרי שב"כ המאשימה טענו בשלב מסויים כי ההחלטה אם להעמיד לדין או לא
להעמיד לדין עד, הינה תרשומת פנימית. טענה זו נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 13.2.17,
ואין אלא לחזור על הדברים, על כי כאשר מתנהלת חקירה כנגד עד אשר אמור להעיד במסגרת
ההליך הקשור בעד, ואשר נטענת לשותפות מסוימת של העד בדברים שנטענים בכתב האישום,
הרי שבמובהק ההחלטה אם להעמיד לדין את העד אם לאו, הינה נתון רלבנטי ומהותי ביחס
לבדיקת מהימנותו, אפשרות ההגנה להתגונן, ואפשרות בית המשפט לרדת לחקר האמת. בעקבות
החלטה זו, הודיעו ב"כ המאשימה ביחס לכל עד, האם התיק התלוי ועומד כנגדו נסגר,
לפני עדותו של העד.
כך,
לדוגמא, בישיבת 13.2.17 מודיעים ב"כ המאשימה כי לגבי עדה שהיתה אמורה להעיד
באותו יום, הוחלט על סגירת התיק בעניינה ביום 7.2.17, דהיינו שישה ימים קודם לכן, וההחלטה
נמסרה לעדה ביום 8.2.17, דהיינו חמישה ימים קודם לכן.
ביום
13.2.17 מודיעים ב"כ המאשימה כי ביחס לעד אשר אמור להעיד ביום 19.2.17, עדיין
לא התקבלה החלטה.
כך
ביחס לשורת עדים אשר אינני מוצא מקום לפרט פירוט נוסף ביחס אליהם, אולם העקרון
ברור. עד שאך זה נאמר לו כי לא יועמד לדין, מגיע לעדות על אותו עניין בדיוק שלגביו
נאמרו לו הדברים, וודאי שתהיה לכך השפעה מסוימת על עדותו.
נכון
היה, כאשר מדובר בעדים אשר היה ידוע עוד בעת הגשת כתב האישום שהם אמורים להעיד, כי
ההחלטות על הגשה או אי הגשה של כתב אישום כנגדם, היו ניתנות לא בפרקי זמן של כמעט
שנה לאחר מכן, וחלקם אף יותר.
סוף
דבר
141. לאור כל האמור לעיל, לאחר בחינת הראיות
וטענות הצדדים, אני מחליט לזכות את שלושת הנאשמים, מכל העבירות המיוחסות להם בכתב
האישום.
ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ח, 29 מרץ 2018, במעמד הצדדים.
5129371
|
54678313
|
|
יואל
עדן, שופט
|
