ת"פ (ב"ש) 3666-06-16 מדינת ישראל נ' אלון חסן (29.03.2018) - חלק שישי

פרק ו' באישום השני – העברת כספי שוחד לנאשם 1, הלבנת הון, תצהירי שקר וקבלת דבר במרמה

104.      על פי האמור בפרק זה בכתב האישום המתוקן – הכנסות חברת דנה מההתקשרויות נשוא אישום זה הנן "רכוש אסור" כהגדרתו בהוראות סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס – 2000, והסתכמו בסך כולל של למעלה מ- 22 מיליון ₪ במהלך השנים 2011-2013 (להלן: "הרכוש האסור").

הכספים לעיל, בסך למעלה מ- 22 מיליון ₪, התקבלו אצל חברת דנה, כאשר כוונת נאשמים 1, 3, יניב בלטר וחברת דנה הנה להסתיר את זיקת נאשם 1 לכספים אלו כמפורט בפרק א' לאישום זה, וכן להסתיר שמקורם של הכספים בביצוע העבירות נשוא אישום זה. מקורם האסור של הכספים עיל הוסווה בכך שכספים אלו הוצגו בספרי חברת דנה כהכנסות עסקיות כשרות של חברת דנה, נערכו לגביהם הסכמים משפטים, והוצאו בגינם חשבוניות וקבלות על ידי חברת דנה.

החל מראשית שנת 2013, ובהתאם למתואר בפרק א' לעיל, החלו נאשמים 1, 3, יניב בלטר, וחברת דנה לפעול להעברת כספים לנאשם 1 בעד הפעולות שביצע בקשר עם תפקידו בנמל, עבור השאת רווחי חברת דנה כמתואר בפרקים ב', ג' ו- ה' באישום זה, וזאת תוך נקיטה בפעולות שמטרתן להסתיר או להסוות את מקור הרכוש האסור, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו ואת עצם עשיית הפעולה בו.

בין התאריכים 3.9.12 עד 5.1.14 פעל נאשם 3 באמצעות חברת "ד.ח. השכרת נכסים והשקעות בע"מ" שבבעלותו (להלן: "ד.ח."), וביצע פעולות ברכוש אסור בכך שמשך מחברת דנה  אל חשבון ד.ח. סך כולל של 2,397,770 ₪, כדמי ניהול עבור פעילותו בחברת דנה, וזאת בהתאם להסכם השותפות שנרקם בינו לבין יניב בלטר ביחס לחלוקת הרווחים בחברת דנה עובר להקמתה, ובהמשך, בין התאריכים 20.1.13 עד 6.3.14 פעל נאשם 3 להעביר 1,797,522 ₪ מחשבון ד.ח. לחשבונות החברות "הופס" ו"בן עידן", אשר בבעלותו הבלעדית של נאשם 1, וזאת כהשקעה על ידי נאשם 3.

העברות הסכומים הנ"ל מד.ח. לחברות הופס ובין עידן שבבעלות נאשם 1 נעשו בדרכים המעידות על הסתרת הרכוש האסור, הסוואת מקורו, זהות בעלי הזכויות בו, תנועותיו, ועצם עשיית הפעולה בו, וזאת, בין היתר, על דרך העברת כספים שוטפת בגין החברות, שלא בסכומים עגולים, באופן שאינו תואם את כרטסות הנהלת החשבונות בחברות, ובגיבוש הסכם קש המתיימר לשוות מצג עסקי לגיטימי להעברות הכספים.

בכך צמחו לנאשם 1 טובות הנאה כלכליות מתוך הכספים ששולמו במקור לחברת דנה כמתואר בפרקים ב' וג' באישום זה ככספי שוחד וכמתואר בפרק ה' ככספים שהתקבלו במרמה: השקעה כספית של כמיליון ₪ בעסקיו הפרטיים של נאשם 1 שהיו נתונים אותה עת במצוקת אשראי מתמשכת, והעמדת אשראי בהיקף של כ- 800,000 ₪ נוספים לעסקים אלה.

נאשמים 1 ו- 3 והחברות שבבעלותם ובשליטתם (הופס ושיפודי גן העיר שבבעלות נאשם 1 וד.ח. שבבעלות נאשם 3) לא נרשמו כנהנים בחשבונות הבנק של חברת דנה, זאת במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7(א)(2) לחוק איסור הלבנת הון או כדי לגרום לדיווח לא נכון לפי סעיף זה.

יניב בלטר ביצע פעולות ברכוש אסור, בכך שמשך מכספי חברת דנה דמי ניהול בהיקף של קרוב ל- 5 מיליון ₪ במהלך השנים 2012-2013 וזאת באמצעות חברת "טל חרמון" שבבעלותו המלאה.

בשלהי שנת 2012, ובאמצעות חברת טל חרמון הנ"ל ביצע יניב בלטר פעולה ברכוש אסור בכך שנקשר לשותפות עסקית עם נאשם 1, להקמת חברת "שיפודי גן העיר בע"מ", אשר בהקמתה ביום 8.4.13 השקיע יניב בלטר, באמצעות טל חרמון, 750,000 ₪. בכך צמחה לנאשם 1 טובת הנאה כלכלית – השקעה כספית של יניב בלטר בחברת שיפודי גן העיר בע"מ, מתוך הכספים ששולמו במקור לחברת דנה כמתואר בפרקים ב' ו- ג' ככספי שוחד וכמתואר בפרק ה' ככספים שהתקבלו במרמה.

בחודש יוני 2013, כשהחל הליך הבדיקה החיצוני בחברת נמל אשדוד, באשר לזיקתו של נאשם 1 לעסקים פרטיים ובעליהם בתחום הנמל – הליך בעקבותיו הודיע נאשם 1 ביום 16.6.13 על השעיית עצמו מוועד העובדים בנמל – פעל יניב בלטר למכור, כביכול, ביום 17.7.13, לנאשם 1 את מלוא מניותיו בחברת "שיפודי גן העיר", באופן המנתק, כביכול, את שותפותם העסקית של נאשם 1 ויניב בלטר, בעוד שבפועל ההמחאות בסך 750,000 ₪ שמסר נאשם 1 ליניב בלטר עבור המניות לעיל כלל לא נפרעו, ובהמשך סיכמו השניים לראות בהמחאות שלא נפרעו משום הלוואה נושאת ריבית.

ביתר הרכוש האסור לעיל בוצעו ע"י נאשם 3, יניב בלטר, וחברת דנה פעולות רבות ברכוש אסור, לרבות, קליטת הכספים בחשבונות הבנק של חברת דנה, תשלום משכורות לעובדי חברת דנה, העברת תשלומים לספקים, התקשרות במיזמים לסחר בדלק החשוד כגנוב כמתואר באישום השלישי להלן ופעולות נוספות אחרות והכל במטרה להסתיר ולהסוות את מקורם האסור של הכספים לעיל, וזהות בעלי הזכויות בכספים אלו.

בהמשך למתואר לעיל, מסר נאשם 1 ביום 15.9.13 תצהיר שקר בפני עוה"ד אלי בוסקילה, המוסמך לקבל תצהירים, ובו הצהיר נאשם 1, בין היתר, בסעיף 4 לתצהיר, כי "נכון להיום אין לנו קשרים עסקיים" בעוד שבפועל התקיימו בין נאשם 1 ליניב בלטר עסקאות אשראי בעניין המניות כמתואר בסעיף 120 לעיל, וכן עמדו בתוקפן הלוואות על סך מיליוני ₪ שהעמידו נאשם 1, אשתו, ואביו ליניב בלטר כמתואר בחלק הכללי לעיל.

ביום 16.9.13, או בסמוך לכך, מסר נאשם 1 תצהיר שקר בפני רואי החשבון של עסקיו, מינץ גדז' ושות', המוסמכים אף הם לקבל תצהירים, והצהיר כי אין לו כל הכנסה או תקבול מחברת דנה ומכל גורם עסקי אחר שעובד בנמל אשדוד, בעוד שבפועל היו לו הכנסות שמקורן בחברת דנה  כמתואר לעיל (להלן: "תצהיר השקר השני").

בהמשך למתואר לעיל, פעל נאשם 1 להעביר את התצהירים הנ"ל לידי הגורמים המוסמכים כ"הסתדרות העובדים: (להלן: "ההסתדרות") בכדי לקבל במרמה על סמך תצהירים אלה את המלצתם החיובית לשובו של נאשם 1 לוועד העובדים בנמל. בתאריך 29.9.13, עקב מצב שווא זה, אושרה חזרת נאשם 1 לוועד העובדים בנמל.

המענה לפרק ו' באישום השני

105.      הנאשם 1 כופר במיוחס לו. נטען כי אכן היתה השקעה של נאשם 3 בחברות הופס ובן עידן השייכות לנאשם 1, שהיתה בבחינת הלוואה.

הנאשם 1 כופר בנטען ביחס לכך שבוצעה פעולה ברכוש אסור, להקמת חברת שיפודי גן העיר בע"מ, ומאשר כי אכן היתה השקעה של חברת טל חרמון בסך 750,000 ₪ לצורך הקמת חברת שיפודי גן העיר, וטוען כי לאחר הפרסום התקשורתי השעה עצמו מהנמל, והמכירה של מניות שיפודי גן העיר מיניב בלטר לנאשם 1, אכן בוצעה, אולם זאת בהתאם לדרישה של ההסתדרות כדי לסיים בכך את ההשעיה שגזר על עצמו נאשם 1, והתקבלה התמורה במלואה, והגם שההמחאות לא נפרעו, הרי שעל פי ההסכם צריכה היתה התמורה להשתלם במועדים מאוחרים יותר, ואשר נאשם 1 יוכל לשלם, מה שלא היה יכול לעשות במועד שנקבע.

ביחס לתצהירים שהועברו ע"י נאשם 1, נטען כי התצהירים הם תצהירי אמת שהועברו לגורמים המוסמכים בהסתדרות, וזאת  בהקשר לאותה דרישה של ההסתדרות האמורה לעיל.

הנאשם 3 כופר באמור בפרק ו' לכתב האישום, למעט העובדה שקיבל שכר מבעלי חברת דנה, ולמעט העובדה שהשקיע בחברת הופס ובחברת בן עידן.

דיון והכרעה - פרק ו' באישום השני

בפרק ו' שלושה נושאים – הלבנת הון, קבלת ומתן שוחד, מתן תצהירי שקר.

הלבנת הון

106.      לאור מסקנתי דלעיל בדבר העדר כל היבט פלילי בהתנהלות של הנאשמים 1, 2, ו- 3 בכל הקשור לאישום השני, הרי שאין הכנסות חברת דנה בבחינת "רכוש אסור". אין הסתרה, אין הסוואה של מקור אסור של כספים, והכספים אינם קשורים בעבירת מקור.

אין, ולא הוכחה, כל זיקה בין כספים של חברת דנה לבין נאשם 1.

העובדה שבעל מניות בחברת דנה מקיים שותפות עסקית עם נאשם 1 במסעדה איננה ראיה לכך שמדובר בכספי דנה. מדובר במי שאין מחלוקת ...פעילויות נוספות אחרות.

משכך, אין כל ראיה לפעולה ברכוש אסור, ולא בוצעה כל עבירה מכוח חוק איסור הלבנת הון.

השוחד הנטען

107.      היסוד העובדתי של עבירת השוחד, הן העבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין, והן העבירה של מתן שוחד לפי סעיף 291, כולל את הרכיב של "בעד פעולה הקשורה בתפקידו".

אין כל פעולה שבוצעה על ידי נאשם 1 במסגרת תפקידו, אשר הביאה להטבה כלשהי, אשר ניתן היה להסיק ממנה, ככל שהיה מוכח קבלת תשלום או טובת הנאה ללא הסבר, כי הם מהווים תשלום "בעד" פעולה כאמור. למרות האמור נבחן את הטענות בדבר מתן שוחד.

נטען כי מתן השוחד מתבטא בכמה אופנים: האחד - ההלוואה/השקעה של הנאשם 3 בחברה הופס ובחברה בן עידן השייכות לנאשם 1; השני - אשר הועלה בסיכומים, רכישת הדירות על ידי הנאשם 1 ומשפחתו ממר יניב בלטר, שהוא הבעלים של חברת דנה ובמקביל גם קבלן אשר בנה פרוייקטים של דירות מגורים; השלישי – המיזם העסקי המשותף לנאשם 1 וליניב בלטר במסגרת שיפודי גן העיר בע"מ; הרביעי – עצם ההתקשרויות של חברת דנה עם גורמים שונים;

לטענות לבקשת שוחד, במסגרת פרשת כי"ל, ההתייחסות לכך הינה בדיון בפרק הרלבנטי.

108.      האופן הראשון הנטען לקבלת שוחד - הלוואת/השקעת נאשם 3 בחברות השייכות לנאשם 2 – אפנה להלן, לעדותו של נאשם 3, לעדותו של נאשם 1, ולעד ההגנה המרכזי בעניין זה, הוא רואה החשבון והכלכלן מר יהודה מינץ אשר עדותו שוללת את האפשרות להסקת מסקנה כי ההלוואה/השקעה, יכולה היתה להיות בבחינת תמורה המהווה חלק מעבירת שוחד.

הנאשם 3 מעיד כי הוא ראה פוטנציאל בחברות של הנאשם 1, בתחילה מתייחס לחברת המשאיות בן עידן ובהמשך לחברת הופס, ואומר כי התייעץ, ובנוסף אחיו אבי חסן עבד בחברות אלו והוא שוחח איתו רבות בענין, תוך ניתוח היכן הבעיות בחברות, היכן הכשלים ומה קורה במפעל, והתייעץ עם רואה החשבון, לבסוף ראה פוטנציאל והחליט להשקיע, לאחר ניתוח המצב בחברות אלו. את ההשקעות ביצע באמצעות החברה ד.ח. אשר הוקמה עוד ב – 2008, הוא מכחיש כל הסתרה, מציין כי הכל נעשה לאחר התייעצות ובדיקות הפוטנציאל, וכי הכל בוצע באמצעות המחאות והעברות בנקאיות, באופן שקוף, ללא כל הסתרה ובעצת רואה החשבון, והכל בספרים. (ר' פר' עמ' 7174 עמ' 17 - עמ' 7176 שו' 20).

ביחס להסכם בכתב יד שנערך בינו לבין נאשם 1 אומר נאשם 3 את הדברים הבאים:

"ההסכם הזה נערך ממש בכתב יד כתוצאה מזה שכשהרואה חשבון שלי אמר לי דוד, אם תהיה לי ביקורת של מס הכנסה, אני רוצה שיהיה לי נייר במשרד. תסכמו ביניכם ותרשום גם ריבית. אמרתי לו מה זה תרשום גם ריבית, הוא אומר לי תשמע, לא נהוג שחברה מעבירה כסף במסגרת ההסכם, כי דיברנו על אופציה של הלוואה או השקעה, הלוואה שאפשר להמיר אותה להשקעה, שזה הנושא שדובר, אז הוא אמר לי בכאלה מקרים תרשום גם ריבית. אז עשינו פריים פלוס אחד ואמרו פה שאלון עשה עסקה טובה, אז יכול להיות שהוא עשה עסקה טובה, אבל  הענין הזה של הריבית הוא היה ממש מינורי מבחינתי, וההסכם הזה גם נערך בכתב יד, לא הקדשתי לו הסכם משפטי שאני אתבע אותך או אתה תתבע אותי, לא זאת היתה הכוונה של העסק. ההסכם היה לצרכי זה שאם תבוא ביקורת, אז הרואה חשבון אומר, יש הסכם". (פרו' עמ' 7176 שו' 22 עד 7177 שו' 2).

ההסכם האמור הוגש – ת/154, וזהו הסכם בכתב יד בין החברות ד.ח. השכרת נכסים והשקעות בע"מ לבין החברות הופס ובן עידן הובלות.

הנאשם 3 נחקר חקירה נגדית על ההסכם, נסיבות ההתקשרות בהסכם, היותו בכתב יד, ומדוע אין בו ערבויות, ולא היה בחקירה הנגדית כדי לפגוע באמינות עדותו של נאשם 3 בהקשר זה. כפי שיפורט בהמשך, רואה החשבון והכלכלן מר יהודה מינץ, אשר העיד כעד הגנה, הוא זה אשר עמו התייעץ נאשם 3, והוסיף כי פעמים רבות לא עושים שותפים הסכמים עם עורכי דין, למרות המלצותיו.

הנאשם 1 מעיד ביחס להלוואה/השקעה כי – מתחילת 2013 נאשם 3 הביע התעניינות להיות שותף יחד איתו בחברת הופס, זאת כאשר אחיו שימש כמנהל כספים בחברת הופס והייתה בעיית ניהול וארגון מכיוון שהנאשם 1 לא היה שם. הנאשם 1 מעיד כי הנאשם 3 הביע התעניינות להשקיע במפעל, ביצע את הבדיקות שביצע עם אחיו ואחרים שהתייעץ עמם והוא החליט שהוא נכנס להיות שותף וגם יעזור בניהול ואת השקעתו הוא השקיע חלק כהלוואות כאשר העברות הכספים היו בצ'קים והכל מקבל ביטוי בספרים, וכי הערך המוסף של כניסת הנאשם 3, מעבר להשקעה הכספית, היה הצורך בנוכחותו לאור כך שהוא ניהל חברות (פר' עמ' 5529-5530).

רואה החשבון מר יהודה מינץ מעיד כי הוא רואה חשבון במשרד הקיים שנים רבות, מעסיק עובדים רבים ומדורג בין 40 המשרדים הגדולים בארץ. על פי עדותו הוא גם כלכלן, יש להם גם מחלקה כלכלית, והוא נותן גם הערכות שווי ועושה תכניות עסקיות. (פר' עמ' 7469 שו' 30 עד עמ' 7470 שו' 2).

בעדותו הוא מפרט כי הנאשם 3 פנה אליו לפני שנכנס לחברות הופס ובן עידן, הם ישבו "מספר פעמים" וירדו לרזולוציות "ממש קטנות כדי להבין את ההשקעה ולבחון אותה מכל היבט. הייתה התלבטות, התלבטנו ביחד מצד אחד היו מחזורים לא היו רווחים...מכיוון שאחרי שניתחנו ביחד והגענו למסקנה שכן יש ייתכנות עם קצת שינוי של תמהיל המוצרים, שינוי שיווקי, ועוד הגדלת המחזור וייעול התהליך הייצור, אז קיבלנו ביחד כמובן שזה החלטה שלו אבל הייעוץ שלי היה כן להכנס" (פר' עמ' 7464-7465).

לא רק שזו הייתה המלצתו, אלא שהוא גם ליווה את הנאשם 3. רואה החשבון מינץ הוסיף גם יועץ כלכלי, קולגה שלו שעובד עמו, וליווה את תהליך הכניסה של הנאשם 3. הם נפגשו כמה פעמים במפעל הופס, גם בנוכחות הנאשם 3 והתייעצו והתלבטו על ההמשך.

לגבי העובדה שמדובר בהלוואה עם אופציה להשקעה, הוא מעיד כי זו הייתה נוסחה שהוא אשר הציע אותה, ואומר "דאגנו להעלות את זה על כתב כי מס הכנסה...הוא נותן יותר משקל כשיש צדדים עם הסכמים כתובים מאשר בלי הסכמים כתובים". הוא אף מנמק מדוע במשא ומתן הוא תמיד ישאף לעשות הסכם בו הוא יכול באופן גמיש להחליט שזו הלוואה או השקעה. העד מוסיף כי הוא לא נחקר במשטרה, אולם הגיעו ותפסו אצלם מסמכים ומחשבים (פרו' עמ' 7466-7467).

על פי עדותו, רואה החשבון של החברות של הנאשם 1 הוא רואה חשבון אחר באותו משרד, אולם הייעוץ היה ייעוץ שלו לנאשם 3. הוא מאשר כי מדובר למעשה במעין משא ומתן של שני השותפים למשרד, מציין כי הדברים באווירה חברית, והכל בשקיפות (פרו' עמ' 7466 שו' 26-31).

בחקירתו הנגדית שב רואה חשבון מינץ על דבריו כי הוא המליץ לערוך חוזה בכתב והוא המליץ כי זה יהיה עם ריבית (פר' עמ' 7480 שו' 25-27). הוא מאשר כי הוא ראה את ההסכם ת/154 (פרו' עמ' 7481 שו' 1). העד נחקר ארוכות לגבי הביטוי של ההסכם וההשקעות במאזנים, נתן לכל השאלות תשובות ברורות, וכשנשאל לגבי סכומי ההשקעה אמר כי ההשקעה הראשונית הייתה בסדר גודל של כ-500-600 אלף ₪ ולאחר מכן נוצרו קשיים תזרימיים וכל אחד הוסיף את חלקו, שזה היה עוד כמה מאות אלפי שקלים (פר' עמ' 7488 שו' 3-5).

העד עומד על כך כי נוסחת ההתקשרות של הלוואה, עם אופציה להפיכה למניות, זו ההמלצה הטובה ביותר בעיניו, ובמועד העברת הכספים לא היה צריך להודיע לרשם החברות דבר (פר' עמ' 7494 שו' 24-27).

רואה החשבון מינץ מעיד כי לא הנחה את הנאשם 3 כיצד לרשום את הסכם ההלוואה, אלא הנחייתו הייתה שצריך להיות הסכם, וביחס לעריכת הסכם הוא תמיד ממליץ שיקחו עו"ד, וכך גם היה בעניינו של נאשם 3, וכי פעמים רבות לא נערכים הסכמים כאלו: "אנחנו תמיד ממליצים שיקחו עו"ד לכל הסכם והם לא עושים, זה לא שונה אצלם" (פר' עמ' 7490).

מכל האמור עולה כי הכספים שהנאשם 3 העביר לחברה הופס השייכת לנאשם 1 הועברו במסגרת תהליך שבו הוא ביקש להיכנס כמשקיע, כבעל מניות, וכבעל תפקיד ומנהל בחברה זו, ובמקביל גם בחברה הנוספת של הנאשם 1, חברת משאיות, בן עידן.

מעדותו המהימנה, המפורטת והברורה של רואה החשבון מינץ, עולה כי הנאשם 3 התייעץ עמו, היה תהליך מעמיק של התייעצות, ובדיקה של החברות ע"י רואה החשבון מינץ, עבור הנאשם 3, נעשתה בדיקת היתכנות של ההשקעה, וההשקעה באה בעקבות עצתו של רואה החשבון מינץ.

יש לתת אמון בעדותו המהימנה של רואה החשבון מינץ, אשר נחקר בחקירה נגדית, ונשאל שוב ושוב על טיבו של ההסכם, ועל היעוץ אשר נתן, ולא היה בחקירתו הנגדית מאומה כדי לגרוע מאמינותו, ומהתמונה הברורה שהוצגה על ידו ביחס לתהליך האמור.

האופן של ההשקעה, והתוכן של ההסכמה שבאה לידי ביטוי בהסכם ת/154 היו כפי המלצתו של רואה החשבון והכלכלן מינץ. זה היה הסכם הלוואה, אשר כלל אופציה לנאשם 3, להפוך את הלוואתו להשקעה, כך שיהפוך הוא לשותף בחברה. רואה החשבון מינץ הדגיש כי זו הייתה המלצתו, וכי זו ההמלצה הטובה ביותר מבחינתו, שכן היא מאפשרת ללקוח להחליט בסופו של דבר, לאחר שיכנס לתוככי החברה, באיזו דרך לבחור, האם לקבל חזרה את כספו, או להכנס כמשקיע.

לא רק שמדובר היה ביעוץ כלכלי, לפני החתימה על ההסכם, אלא שגם לאחר שנכנס הנאשם 3 לעבוד בחברת הופס, בפועל, הביא רואה החשבון מינץ יועץ כלכלי אשר ליווה את התהליך, והוא אף נפגש עם היועץ הכלכלי ועם הנאשם 3 כמה פעמים בחברת הופס.

אין מדובר בתשלום גרידא. מדובר בהשקעה, מחושבת ומתוכננת, לאחר יעוץ ובחינת הסכומים.

ביחס לטענה כי ההסכם אינו כולל ערבויות או הוראות לגבי ההחזר, הרי שראשית ההלוואה הינה למועד מסוים קצוב, ושנית, מובנת תשובת הנאשמים 1 ו-3 לעניין זה, כי הם בני משפחה.

במצב דברים זה, ההסבר להעברת הכספים הינו הסבר שלא רק שהוא סביר ובעל אחיזה בחומר הראיות, אלא זהו הסבר שהוכח באופן פוזיטיבי, כי אמת ביסודו והוא ברור ומתיישב עם ההתנהלות שהייתה סביב הכניסה של נאשם 3 לחברות של הנאשם 1.

לא מדובר במתת, ולא מדובר בטובת הנאה הניתנת, אלא מדובר בהשקעה לכל דבר ועניין.

ההסבר אשר ניתן ע"י הנאשמים 1 ו-3 להעברת הכספים מחברה השייכת לנאשם 3 אל חברות השייכות לנאשם 1, הינו הסבר סביר ביותר, ובעל אחיזה מוצקה ביותר בחומר הראיות, עומד במבחן ההיגיון והשכל הישר ועומד במבחנים אשר נקבעו בפסיקה לבחינת הסברים של מי שנחשדים בקבלת שוחד, לתמורה שקיבלו. ר' לעניין זה ע"פ 4506/15 צבי בר נ' מ"י (11.12.2016). הראיות שבפניי אינן מביאות אך למסקנה הנובעת מסבירות ההסבר, אלא שזוהי מסקנה פוזיטיבית מהראיות.

אין לקבל טענה נוספת בהקשר זה, על כי הימנעות נאשם 3 מלממש את הסכם ההלואה כלפי החברות הופס ובן עדין על דרך הגשת תביעה או הצטרפות לנושים, מובילה למסקנה כי מדובר בכספי שוחד. אפשרויות רבות אחרות יכולות להיות לאי נקיטת הליך משפטי. שוב יש לתת את הדעת לרקע של הדברים, וטענה כללית שכזו, אינה יכולה להביא למסקנות ברורות, וודאי שלא מעל לספק סביר. כך, מתוארת נפילת שתי החברות הללו, עם פרוץ הפרשה, וכלל לא ברור אם יש בהצטרפות שכזו או בתובענה שכזו כדי להביא למימוש כספי. כמו כן, יש לזכור שמדובר בקרובי משפחה, וגם שיקול זה רלבנטי. מכל מקום, עדיין לא חלה התיישנות.

109.      האופן השני הנטען של קבלת שוחד - רכישת הדירות על ידי משפחת הנאשם 1

האמור לעיל נכון וישים גם ביחס לנטען לגבי רכישת הדירות ע"י משפחתו של הנאשם 1.

במהלך הסיכומים, עלתה הבקשה של המאשימה לראות בהסכמים של רכישת הדירות, גם כן כחלק ממתת השוחד הנטענת. ב"כ המאשימה מציין כי בכתב האישום המקורי הם לא ראו בטובות הנאה אלה כמתת נוספת, אולם הם מבקשים בסיכומים, בכתב ובעל פה, לראות בכך מתת נוספת אשר הגם שאינה מצמיחה עבירת לקיחת שוחד נוספת, הרי שנטען כי היא משתלבת בדברים שפורטו בכתב האישום המקורי (פר' עמ' 7499 שו' 19-25).

על פני הדברים, דבר זה צריך היה לתיקון כתב האישום, ולחילופין להתייחסות במסגרת סעיף 184 לחסד"פ. בראיות שבאו בעניין זה לא היה בבחינת חידוש למה שהיה בפני באי כוח המאשימה עת נוסח כתב האישום, ולפיכך אינני סבור כי יש מקום לאפשר שינוי חזית זה.

יחד עם זאת, אתייחס לטענה, כאילו נכתבה במקורה בכתב האישום המקורי והמסקנה היא כי יש לדחותה, כשם שנדחית הטענה ביחס להשקעות בחברת הופס ובן עידן, הואיל וגם כאן, קיים הסבר, סביר, ברור והגיוני, וישנו תשלום תמורה עבור הדירות.

ב"כ המאשימה מבקשים לבסס את הטענה על שני הסכמים מתאריך 5.6.2013, הנושאים את הכותרת הסכם הלוואה. הראשון בין נאשם 1 ורעייתו לבין חברה של מר יניב בלטר, בשם ירקון ב.ר פרויקטים בע"מ, והשני הסכם בין אביו של הנאשם 1 לבין אותה חברה. שני ההסכמים הוגשו במסגרת ת/155.

תחילה ביחס להסכמים עצמם (ת/155) - בהסכמים הללו מקבלת ההלוואה הינה חברה בשם ירקון ב.ר. פרויקטים בע"מ, השייכת למר יניב בלטר, ונותני ההלוואה הם הנאשם 1 ורעייתו ואביו של הנאשם 1. מובן שההסכמים הללו עצמם אינם יכולים להיות מפורשים ככאלו שקיימת בהם מתת שוחד, שכן אלו הסכמים שבהם הנאשם ובני משפחתו משלמים כספים ולא מקבלים כספים.

הנאשם 1 נשאל בחקירתו הנגדית על ההסכמים הללו והוא מעיד כי הסכם ההלוואה הינו בעצם רכישת דירה, וכי מר יניב בלטר הינו קבלן בנייה בעיר אשדוד, והוא ואביו קנו דירות.

נאשם 1 נשאל כיצד ההסכמים אינם מפרטים רכישת דירה והשיב "זאת הלוואה שניתנה לקבלן לצורכי אותו פרויקט. יש לי אופציה לקנות שמה דירה ואכן זה מה שהיה". הנאשם 1 נשאל כמה הוא הלווה באותו מעמד והוא משיב: "בערך 4 מיליון, 4 מיליון ₪ שזה אני, אבא שלי, אחים של אבא שלי. כולנו רכשנו דירות באותו פרוייקט." ולאחר שנשאל שוב כיצד לא מוזכרת דירה שהוא קונה הוא השיב: "זאת עסקה שקבלנים עושים את זה." ובהמשך "מדובר על הסכם הלוואה ספציפי לפרויקט מסוים, גם אם הפרטים לא מצוינים בהסכם אנחנו יודעים בדיוק לשם מה זה. הדירות צולמו, הקומות צולמו, הכל ידוע, יש לי אופציה לקנות בית במחיר שנקבע מראש, וזה מה שהיה...זה הסכם הלוואה שניתן לחברה שבונה פרויקטים ובניינים וכמו שאני קניתי שמה דירה אבא שלי קנה, האחים שלו קנו במחיר שנקבע מראש." (ר' פרו' עמ' 5573 - 5575).

יש לציין כי על גבי ההסכם השני עליו חתום אביו של הנאשם, מצוינים מספרים של שתי דירות, לצד התמורה – "דירה 45" ו – "דירה 58".

הנאשם 1 נחקר שוב ביחס להסכמי ההלוואה הללו והוא עומד על כך שמדובר בהסכמים שמהותם רכישת דירה ומוסיף: "כשניתנה ההלוואה הזו לא הייתה דירה. לא היה בניין. לא היה היתר בנייה. לא היה שום דבר. אי אפשר לרשום בהסכם דירה שהיא לא קיימת...יש ליווי, יש הסכמים כאלה שיזם בא לאנשים שהוא מכיר והוא סומך עליהם והם סומכים עליו. נותנים לו את ההון הראשוני לקנות את המגרש...תמורת הדבר הזה אותו אחד מקבל דירה במחיר עלות, רווח קטן...וזה טרם רכישת, לפני שיש דירה...אבא שלי קנה עוד שתי דירות כאלה בשיטה ובדרך הזאת...בפועל יש דירה...יש דירה שאני משכיר אותה. יש דודה שלי, בשכנות לדירה שלי. קומה 12 גרים גם אחותי ודוד שלי השני" (ר' פרו' 6279-6280).

באי כוח המאשימה מבקשים להסתמך על דברים שנאמרו ע"י מר יניב בלטר בהודעתו ת/390א' שם הוצגו למר יניב בלטר הסכמי ההלוואה ת/155 והוא מסביר מדוע הוא ביקש הלוואה מהנאשם 1 ואשתו באמירה "בחברות בנייה כאשר...הן מתחילות פרויקט חדש...להלוות כספים מאנשים לצורך ההון העצמי הדרוש לפרויקט". (ת/360א' עמ' 63 שו/ 37 - עמ' 64 שו' 2). מר יניב בלטר נשאל האם הוחזרו כספי ההלוואה והוא משיב "לא, עדיין לא". (ת/360א' עמ' 64 שו' 28).

מהודעתו מיום 5.6.14 ת/360 עולה כי הוא אינו יודע להגיד במדויק, הואיל ושותפו בקיא בעניינים הכספיים של החברה, מה הסכום המדויק של הכספים שהושקעו ע"י הנאשם 1 ואביו והוא אומר כי הנאשם 1 ורעייתו הלוו כסף לחברה כדי להרוויח כסף.

מר יניב בלטר מאשר כי חברת ירקון ב.ר פרויקטים בע"מ שינתה את שמה לאוצר אביב השקעות בע"מ.

בהודעתו של נאשם 1 במשטרה ת/87א' הוא אומר כי הם עשו חוזה מול אוצר השקעות, שזו חברת בנייה, הוא שילם מקדמה מיליון ₪, ואת הכסף הזה שילם אביו ובסוף זה אמור לעלות 1.6 מיליון ומוסיף כי עשה הסכם הלוואה מול הקבלן אוצר השקעות, הסכם על מיליון ₪ שהוא צריך להחזיר עם ריבית, ובמידה והוא לא יצליח להחזיר יש אופציה להוסיף 600,000 ₪ ולרכוש דירה (ר' ת/87א' שו' 646-652).

עוד בהודעתו במשטרה מסביר הנאשם 1 את השתלשלות מתן ההלוואה ורכישת הדירות, כפי שהוא מסבירה בעדותו בבית המשפט, ועדותו עקבית בעניין זה.

אין מחלוקת, וזו עמדת המאשימה בכתב האישום בסעיף 122, כי הנאשם 1, אישתו ואביו העמידו הלוואות בסך מיליוני שקלים למר יניב בלטר. ר' לעניין זה גם בחלק הכללי של כתב האישום סעיפים ל' עד ל"ב, שם אף נכתב כי הסכם ההלוואה עם נאשם 1 ורעייתו נחתם "במסגרת יוזמות נדלן שבהובלת יניב בלטר".

המסקנות אשר מבקשים להסיק מהסכמי הלוואה אלו, אינן מתיישבות עם עבירת שוחד, שכן, מי שעל פי הנטען הוא מקבל השוחד, הוא זה שמשלם ולא זה שמקבל, על פי הסכמי ההלוואה. משכך, עצם העובדה שהיו הסכמי הלוואה לא יכולה להיות קשורה לשוחד שנטען כי קיבל הנאשם 1, שכן הוא ובני משפחתו משלמים לחברה של מר יניב בלטר כארבעה מיליון ₪.

הנאשם 1 אמר כי ההסכמים הללו היו הסכמי הלוואה, הואיל ומדובר היה בתחילתו של הפרויקט, עוד לפני שהיו אף היתרי בנייה, ולפיכך החלו כהסכמי הלוואה, וסוכם כי זו תהיה מעין אופציה לרכישת דירה, ואף מוסיף כי לבסוף נרכשו דירות.

ההסבר הזה הינו הסבר סביר, הגיוני ומעל הכל, אין כל ראייה הסותרת אותו.

הנאשם 1 מעיד כי משפחתו קנתה דירות מחברה קבלנית לבנייה, אשר שייכת למר יניב בלטר.

ככל שמועלית טענה כי רכישת הדירות הללו הינה בבחינת קבלת שוחד ע"י הנאשם 1 וכי הדירות הן מתת השוחד, הרי שהיה על באי כוח המאשימה להראות כי לא ניתנה על הדירות הללו תמורה, או לחילופין כי התמורה שניתנה איננה תמורה המתיישבת עם שווי הדירות, והיא נמוכה יותר. לא זה הוכח, ולא זה הוכח. ההפך הוכח, הוכח שהנאשם 1 ומשפחתו שילמו מיליוני שקלים, ונאמר כי זו היתה אופציה לרכישה, אשר מומשה, היה תשלום  נוסף, ובתמורה קיבלו את הדירות. אין בפני לא ראייה ולא ראשית ראייה לקבלת שוחד.

מעבר לכך אני למד, כי למרות שהנאשם 1 העלה גרסה זו עוד בחקירתו במשטרה, לא נבדק העניין, לא נבדקו כל הפרטים ביחס לרכישות הדירות, ומכל מקום, אין בפני כל ראייה הקשורה לתמורה של רכישת הדירות, לסבירותה, ולשאלה האם מיליוני השקלים האמורים שהועברו ממשפחתו של הנאשם 1 אל החברה שבבעלות מר יניב בלטר, בתמורה לדירות שרכשה המשפחה, הינם תמורה ראויה, אם לאו.

מכל האמור אין לראות, גם לא בדירות האמורות שהנאשם בעדותו אומר שמשפחתו רכשה, כמתת שוחד.

110.      האופן השלישי הנטען לקבלת שוחד – המיזם העסקי המשותף לנאשם 1 וליניב בלטר במסגרת שיפודי גן העיר בע"מ –

אין מחלוקת כי הנאשם 1 ומר יניב בלטר, יחד עם אדם נוסף, היו שותפים במסעדה בשם ”שיפודי ציפורה".

כפי שעולה מהמסמכים אשר הוגשו במסגרת ת/164, ומעדותו של נאשם 1, בשלב שבו עלתה הפרשה, והחלו להשמע טענות כנגד הנאשם 1, והוא השהה את עצמו, הוא פנה אל ההסתדרות, ולדרישת ההסתדרות, סיים שותפות זו, על מנת שיוכל להכנס חזרה לועד העובדים.

השותפות במסעדה הייתה באמצעות חברות השייכות ליניב בלטר, הנאשם 1 ושותף נוסף.

אשר לעצם הכניסה לשותפות, עולה כי מדובר בשותפות עסקית, במסעדה אשר אף עברה שיפוצים, ואין ראיה כי כניסה זו הינה בבחינת שוחד. קיים הסבר סביר, כלכלי והגיוני לעסקה. בחינת התהליך של הניתוק של השותפות העסקית, ממחישה זאת, אין כל ראיה אחרת, ואין כל ראיה כי מדובר בכספים הקשורים לחברת דנה. יצויין כי היה אף שותף נוסף.

הנאשם 1 מעיד כי לאחר שהשעה עצמו מהנמל, הודיעה לו ההסתדרות כי הוצאה תקנה חדשה, למען הנראות, למרות שאין ניגוד עניינים, ולמרות שאין קשר בין שיפודי ציפורה לחברת דנה, ואמרו לו "אם אתה רוצה לחזור לתפקידך אתה חייב להפרד מיניב. אתה לא צריך שיהיה לך שותפות, למרות שאין שום בעיה למען הנראות. טוב, אני באתי ליניב, אמרתי לו תשמע, אין ברירה, חיפשנו קונה ביחד, חיפשנו קונה לא הצלחנו למצוא קונה, האמת שבתקופה הזו ברחו ממנו כמו מאש...בגלל הכתבות...ואז הוחלט או אני קונה את יניב או יניב קונה אותי. אחד קונה את השני...הלחץ היה שלי לא של יניב הלחץ הדרישה הייתה ממני, אני ויניב חברים טובים הוחלט שאני קונה את החלק של יניב. המחיר שהערכנו אז שהשקענו 600,000 שקל, כל אחד 20% אבל המסעדה כבר בנינו אותה השקענו שם המון כסף, בנוסף לווינו כסף, הערכנו...הערכה 750,000 שקל...ה-20% של יניב". (פר' עמ' 5532 שו' 6-24).

על הרקע הזה בוצעה העברת מניות בחברת שיפודי גן העיר בע"מ מהחברה השייכת למר יניב בלטר, לחברה השייכת לנאשם 1. ת/164 כולל הסכם העברת מניות, בכתב, בין שלושת הגורמים הרלוונטים, החברה השייכת ליניב בלטר, החברה השייכת לנאשם 1 והחברה "שיפודי גן העיר בע"מ". ההסכם מפרט את הבעלויות, את ההסכמה וההתחייבות להעברת המניות, ואת התמורה בסך 750,000 ₪.

במסגרת ת/164 גם הסכם נוסף של העברת מניות הפעם בין החברה השייכת ליניב בלטר לבין מי שהיה שותף איתו, בחלקו, בחברת שיפודי ציפורה, להעברת המניות אליו, כך שמר יניב בלטר וחברה מטעמו לא נותרת בעלת מניות.

במסגרת ת/164 גם מכתב מיום 10.9.13 מעורך דין, המציין כי הוא מאשר, כעורך דין של החברה "שיפודי גן העיר בע"מ", כי ביום 15.8.13 דווחו לרשם החברות שתי הודעות בדבר העברת מניות בחברה, מחברת טל חרמון למר אבו שי ולחברת זיג חברות וניהול (2010) בע"מ. יצוין כי החברה האחרונה היא החברה שנאשם 1 החזיק באמצעותה את מניות שיפודי גן העיר בע"מ. עוד צוין במסגרת המכתב מעורך הדין האמור כי העברת המניות בפועל טרם הושלמה ברשם החברות.

הוגשה הודעתו של מר תמיר ברנץ, ע.ת 18, קרוב משפחה של הנאשם 1, (ת/400) שאמר בהודעתו כי לקראת כניסתו של נאשם 1 לשותפות במסעדת שיפודי ציפורה הוא פנה אליו ושאל את דעתו המקצועית כרואה חשבון, והוא מתאר את הכניסה לאותה חברה, באופן המתואר ע"י נאשם 1. הנה כי כן, הכניסה לשותפות נעשתה בהתייעצות עם רו"ח. לדברי ע.ת. 18 לאחר הפרסום של הכתבה, וטענה בדבר ניגוד עניינים, הן הנאשם 1 והן יניב בלטר רצו למכור את המניות, אולם לא מצאו קונה, ובסופו של דבר המניות הועברו כפי שתואר לעיל, והסך של 750,000 ₪ חולק לשבע המחאות. העד אומר בעדותו כי ממועד חתימת ההסכם לא נחה דעתו על ההסכם ועל היכולת של חברת זיג (היא החברה באמצעותה החזיק נאשם 1 את המניות) לפרוע את ההמחאות שניתנו בגין המניות וחברת זיג החלה בחיפוש אחר קונים פוטנציאליים למניות שנרכשו מהחברה של יניב בלטר (ת/400 שו' 88-112).

בהמשך, לאור קושי של חברת זיג לאתר רוכשים ואי יכולתה לפרוע את ההמחאות שניתנו, על פי עדותו של ע.ת 18, הוסכם על אי הפקדת ההמחאות, ותשלום ריבית שנתית בגין עיכוב בפרעון ההמחאות, כמפורט במסמך מתאריך 31.12.13, בין חברת זיג לחברת טל חרמון. (ר' לעניין זה ת/400 שו' 127-136). בהמשך המשיכו המאמצים לאתר קונה, ובחודש אפריל 2014 הועברה דרישה מאת חברת טל חרמון לחברת זיג לשלם את הריבית עבור הרבעון הראשון של 2014.

ע.ת 18 מתאר בהודעתו, ת/400, כי ביום 26.5.14 סיכמה חברת זיג עם אדם בשם מורדי ועם מר יניב בלטר, כי אותו מורדי ירכוש את 20% מהמניות שנרכשו מחברת טל חרמון, החברה השייכת למר יניב בלטר, ומוסיף כי התנאים סוכמו בטיוטת הסכם שנערכה אצל עורך דין, ונותרה סוגיה אחת שהייתה צריכה להיבדק, ואולם סמוך לאחר מכן נעצר הנאשם 1 ונעצר מר יניב בלטר והעסקה לא יצאה אל הפועל. (ת/400 שו' 144-152). בהודעתו השניה, ת/401 חוזר ע.ת 18 על הדברים (ר' ת/401 שו' 64-92, ומוסיף כי אותו רוכש פוטנציאלי בשם מורדי מעוניין בעסקה זו עד היום.

כפי שניתן לראות בצרופות של ת/400, ההמחאות נשוא הסכם העברת המניות, היו המחאות דחויות. הנאשם 1 מאשר בעדותו בבית המשפט כי המניות עברו (פר' עמ' 6320 שו' 18-19).

מכל האמור עולה כי העסקה אשר נערכה להעברת מניות שהוחזקו ע"י חברה השייכת ליניב בלטר לחברה השייכת לנאשם 1, עסקת אמת היא. נחתם הסכם, עורך דין של החברה שיפודי גן העיר בע"מ ביצע את העברת המניות בפועל, שלח את המסמכים הנדרשים לרשם החברות, והמניות עברו.

מנגד, שולמה התמורה בסך 750,000 ₪, בשבע המחאות דחויות.

כבר עתה יאמר כי די באמור לעיל כדי להביא למסקנה כי מדובר בהסבר סביר לקבלת המניות של חברת שיפודי גן העיר בע"מ. הסבר סביר במובן זה, שנותן הוא את ההסבר הנדרש, להסיר את האפשרות כי העברת מניות זו היא בבחינת מתן שוחד.

הן הרקע האמור, הן הדרישה של ההסתדרות, הן העדווית האמורות והמסמכים, מעידים כי מדובר בעסקת אמת.

נטען ביחס לעובדה שהיה קושי בפרעון ההמחאות, שהיה הסכם נוסף ההופך את מתן ההמחאות להלוואה, ולכך שלמעשה ההמחאות לא נפרעו.

העובדה שההמחאות טרם נפרעו, אין בה כדי להביא למסקנה שלא מדובר בעסקת אמת.

כפי שמתואר בעדותו של ע.ת 18, כפסע היה לפני הכנסת גורם נוסף בחברה, אשר למעשה היה הוא משלם את הסך אשר היה צריך נאשם 1, באמצעות החברה מטעמו, לשלם למר יניב בלטר. כבר הוחלפו טיוטות, והסכם עמד להחתם, והמעצר שיבש ומנע את המשך התהליך.

אני נותן אמון בגירסתו של נאשם 1 בעניין זה הנתמכת במסמכים רבים, ונתמכת גם בהגיון הדברים, לרבות בהשתלשלות העניינים אל מול ההסתדרות.

לא ניתן לומר על העברת המניות לנאשם 1, גם לא לאחר שמתברר כי עמד בפניו קושי כלכלי לשלם את התמורה, כי מדובר במתת שוחד. לא מדובר בשוחד, אלא מדובר בעסקת אמת, של פירוק השותפות העסקית. 

111.      האופן הרביעי הנטען לקבלת שוחד – עצם ההתקשרויות העסקיות שצמחו לנאשם 3, ליניב בלטר ולאורי בלטר באמצעות חברת דנה מול יצואני הגרוטאות ומול חברת נשר.

כפי שפורט לעיל, בפרשת הגרוטאות ובפרשת נשר, אין קשר בין נאשם 1 לבין ההתקשרויות, של חברת דנה עם לקוחות בנמל. לא היה במעשיו של הנאשם 1 כל סטייה מן השורה. הנאשם 1 לא גרם במעשיו, או בכל מחדל נטען, למי מהתקשרויות אלו. הנאשם 1 פעל באופן ענייני, במסגרת סמכויותיו שלו. הן ליצואני הגרוטאות והן לחברת נשר היו כל האפשרויות לנקוט בכל דרך אחרת שיכולים היו.

הנאשם 1 לא נהנה, באופן ישיר או עקיף, מהתקשרות של חברת דנה עם מי חברות אלו, או חברה אחרת כלשהי.

מכל האמור עולה כי לא ניתן ולא התקבל כל שוחד, ולא ניתנה ולא התקבלה כל תמורה אחרת למעשה פסול כלשהו. 

כל האופנים הנטענים של קבלת השוחד, מתבררים כבעלי הסבר הגיוני מגובה בראיות, ולא יכולים להחשב כמתן שוחד כלל.

הטענה בדבר עדות שקר כפועל יוצא מחתימה על תצהירים

112.      סעיפים 122-124 לכתב האישום מתייחסים לשני תצהירים שחתם עליהם הנאשם 1 בתאריכים 15.9.13 ו- 16.9.13. נטען כי שניהם תצהירי שקר. התצהיר הראשון הוגש במסגרת ת/164. התצהיר השני הנטען קשור למכתב ממשרד רו"ח, בו נכתב כי על פי הצהרתו ונתונים שהועברו למשרדם, אין לנאשם 1 כל הכנסה או תקבול מחברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ, ומכל גורם עסקי אחר שעובד עם נמל אשדוד. אין מחלוקת כי המסמך האמור הינו מ- 16.9.13, וכך נטען גם בכתב האישום ובסיכומים, כפי שעולה ממועד שליחתו, הגם שבתוכנו כתוב 2012, ככל הנראה בטעות.

התצהיר הראשון, מיום 15.9.13, הינו תצהיר מפורט אשר נכתב בו בסעיף 1, כדלקמן: "אני מצהיר כי נכון ליום חתימת תצהיר זה אני לא מקיים קשרים עסקיים מכל מין וסוג שהוא במישרין או בעקיפין לרבות באמצעות קרובי משפחה מדרגה ראשונה עם חברת נמל אשדוד, ואני מצהיר כי אין בכוונתי לקיים קשרים עסקיים כאמור כל עוד אני חבר בוועד העובדים".

בהמשך התצהיר מבהיר נאשם 1, בהתייחס לטענות שהועלו כלפיו, כי חברת ההובלות בן עידן בע"מ נמצאת בבעלותו, ומחודש יוני 2013 לא מתאפשרת כניסת משאיות של החברה לשטח הנמל, כי הוא בעלים של חברת הופס, והוא אינו מחזיק במניות חברת קליר, אשר בעבר מכרה לנמל מוצרי ניקיון שנקנו מחברת הופס, אולם הדבר הופסק בחודש יוני 2013, ולגבי חברת דנה, הבהיר כי החברה אינה מצויה בבעלותו, זו חברה שאין לו עסקים איתה, והוא לא מקבל ממנה לא במישרין ולא בעקיפין כספים, ואין לו אינטרס כספי בה, תוך שהוא מציין כי החברה בבעלות מר יניב בלטר.

כאן נכתב בתצהיר: "מר בלטר הוא חבר שלי אך הוא לא קרוב משפחה. הוא היה שותפי העסקי בחברת שיפודי גן העיר בע"מ, אך לאחרונה אני קניתי את חלקו, ונכון להיום אין לנו עוד קשרים עסקיים. אציין כי בן דודי, דוד חסן, הוא עובד בחברה".

נטען כי האמירה בדבר העדר קשרים עסקיים מול יניב בלטר, מהווה עדות שקר מצד נאשם 1, שכן באותו מועד התקיימה בין נאשם 1 לבין יניב בלטר עסקת אשראי ביחס להעברת המניות בשיפודי גן העיר מיניב בלטר לבעלות הנאשם 1, וכן התקיימו בין יניב בלטר לנאשם 1 ואביו עסקאות אשראי באופציה לרכישת דירות בהיקף של מיליוני שקלים.

אין ממש בטענות אלו בדבר שבועת שקר.

ביחס לשותפות במסעדת שיפודי ציפורה – בהתייחסות לעבירת השוחד, דלעיל, פורטו הנסיבות של העברת המניות.

על פי המתואר לעיל, בפועל, הסתיימה השותפות העסקית בין הנאשם 1 לבין מר יניב בלטר, במסגרת מסעדת שיפודי ציפורה, עוד לפני חתימת התצהיר מיום 15.9.13. כפי שפורט לעיל, מסמכי העברת המניות כבר הועברו לרשם החברות עוד קודם לכן, לאחר שנחתמו.

מכאן כי נכון למועד חתימת התצהיר, 15.9.13, האמור בו אמת.

הנאשם 1 אומר בתצהירו כי מר יניב בלטר היה שותפו העיסקי בשיפודי גן העיר "אבל לאחרונה אני קניתי את חלקו, ונכון להיום אין לנו קשר עסקיים" מהשתלשלות העניינים המתוארת לעיל ביחס לעבירת השוחד עולה כי אכן הסתיימה השותפות העסקית.

אמנם, התמורה למניות שהועברו מחברה השייכת למר יניב בלטר אלא חברה השייכת לנאשם 1, ניתנה בהמחאות דחויות, אך עדיין מדובר בסיום השותפות העסקית. העובדה שהצד השני קיבל המחאות דחויות אשר טרם נפרעו, איננה הופכת את האמירה בתצהיר לאמירה שיקרית.

אין עוד בין הצדדים קשרים עסקיים. התצהיר נחתם ביום 15.9.13, וביום זה טרם הגיע אף לא מועד הפרעון של ההמחאה הראשונה מבין ההמחאות אשר ניתנו בתמורה.

ההמחאה הראשונה הייתה לתאריך 31.10.13, ובשלב זה עדיין גם לא התעורר הצורך שהתעורר מאוחר יותר להסכם הלוואה, בשל כך שהיה קושי למצוא קונה נוסף, ובאופן זה לגייס את הכסף נשוא ההמחאות.

אשר לטענה כי באותה עת היו לנאשם 1 הכנסות שמקורן בחברת דנה – אין כל בסיס לטענה זו, אין כל ראייה התומכת בכך, וככל שהכוונה היא לאותם כספים שהשקיע נאשם 3 בחברות הופס ובן עידן, הרי שמדובר בהשקעה, השקעת אמת ועסקת אמת, של הנאשם 3. ללא קשר לחברת דנה. אין כל הכנסת שוחד נטענת, אין כל העברה שהיא מחברת דנה לנאשם 1, ואין ולא היה כל קשר עסקי בין נאשם 1, או בין חברה מטעמו, לבין חברת דנה.

אין לקבל את הטענה כי במועד חתימת התצהיר, התקיימו בין יניב בלטר לנאשם 1 ואביו עסקאות אשראי ואופציה לרכישת דירות, כבסיס לראות בכך קשרים עסקיים בניגוד לאמור בתצהיר.

מדובר ברכישת דירות מגורים מחברה קבלנית, אין לומר כי מדובר בשותפות עסקית או בקשרים עסקיים. אין ולא הייתה כל שותפות עסקית בהקשר זה, אין בפני כל ראייה לכך. מדובר ברכישה , פרטית, של דירות מגורים, ואין מדובר בשותפות עסקית או קשרים עסקיים. יש להוסיף כי בפועל, הכספים במסגרת אותן הלוואות שהפכו לעסקאות רכישת דירות, הועברו ע"י אביו של הנאשם 1. 

מכל האמור יש לדחות את כל הטענות בדבר היות התצהיר הראשון מיום 15.9.13, בבחינת תצהיר שקר.

113.      אתייחס לאמור באותו מכתב של רואה החשבון, שנכתב בו דבר הצהרה כי אין לנאשם 1 "כל הכנסה או תקבול מחברת דנה", תוך יציאה מנקודת הנחה שאכן נחתם תצהיר האומר דברים אלו.

כפי שפורט לעיל, אין, ולא הוגשה כל ראיה, היכולה להביא למסקנה כי נאשם 1 קיבל הכנסה או תקבול כלשהם מחברת דנה, בזמן כלשהו מהזמנים. ביחס להלוואות/השקעות של נאשם 3 בחברות הופס ובן עידן התייחסנו לעיל, אין מדובר בהכנסות מחברת דנה, מדובר בכספים של נאשם 3, ושלו עצמו.

לפיכך, גם הטענה השניה בדבר תצהיר שקר, נדחית.

האישום השלישי – פרשת צ'יף אסיה – שימוש בחברת דנה לצורך סחר בדלק החשוד כגנוב, הלבנת הון, שימוש במסמך מזויף, שיבוש מהלכי משפט ועבירות מס

114.      על פי האישום השלישי, המתייחס לנאשם 3 בלבד - בתחילת שנת 2013, נועד יניב בלטר עם מר א.כ., אזרח ישראלי שהיה נציג חברת צ'יף אסיה אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "צ'יף אסיה")  למספר פגישות במסגרתן הציע א.כ. ליניב בלטר להתקשר עמו לעסקאות לסחר בדלק גנוב, הצפויות להתבצע מחוץ למימיה הטריטוריאליים של מדינת ישראל.

במסגרת זו, הסביר א.כ. ליניב בלטר כי לצ'יף אסיה קשרים עם מספר אניות העוסקות בהובלה ימית של דלק בהיקפי ענק של עשרות אלפי טון במשט, וכי מכוח קשרים אלו יש באפשרותו לרכוש כ – 300-500 טון דלק גנובים מכל אניה בכל משט, וזאת בכפוף להעמדת מימון במזומן לעסקאות, ובכפוף להעמדת האמצעים הלוגיסטיים הדרושים לשינוע דקל הגנוב ומכירתו בלב ים.

נוכח האמור לעיל, ונוכח הכדאיות הכלכלית שמצא יניב בלטר בעסקאות שהוצגו בפניו, הביע יניב בלטר את רצונו, את נכונותו ואת יכולתו הלוגיסטית והפיננסית להתקשר בעסקאות כמתואר לעיל ולהביאן ליד מימוש וקשר קשר עם א.כ. לבצע עוון: לקנות את הדלק הגנוב ולמכור אותו ברווח לאחרים.

במועד שאינו ידוע במדוייק למאשימה, צרף יניב בלטר את נאשם 3 ואת חברת דנה לסיכום המתואר לעיל. בהמשך, התקשר יניב בלטר עם חברת צ'יף אסיה להסכם שיתוף פעולה עסקי, במסגרתו הוסכם בין הצדדים על רכישת 1000 טון דלק מסוג דיזל, ולמכירתם, כאשר מימונה של העסקה, יגיע מחברת דנה ומצ'יף אסיה בחלקים שווים, וכי הרווחים מהעסקה יחולקו שווה בשווה בין הצדדים ולאחר ניכוי הוצאות.

בהמשך, במהלך החודשים ינואר 2013 ועד מאי 2013 מומש הסיכום המתואר לעיל, כאשר חברת דנה וצ'יף אסיה השקיעו כל אחת כספים בביצוע העסקה, העסקה בוצעה והניבה לשותפות הכנסות בסך 700,000$. מחצית ההכנסות (כ-350,000$) הועברה ליניב בלטר לחשבון בנק בהונג קונג, כאשר יניב בלטר סיפק את פרטיו לצורכי העברת הכספים, והמחצית שנייה (כ-350,000 $) נותרו בידי צ'יף אסיה.

חלקו של יניב בלטר, כמתואר לעיל, בסך 1,295,000 ₪ התקבל, בסופו של יום ,במזומן, לידי יניב בלטר במשרדי נותן שירותי מטבע בעיר אשדוד וכלל לא נרשם כתקבול בספרי חברת דנה, ולא נכלל בדוחות המס השנתיים של חברת דנה ו/או בספרי הנהלת החשבונות ו/או בדוחותיו האישיים ו/או עסקיים אחרים של יניב בלטר.

בהמשך, במהלך אוגוסט 2013 שבו הצדדים ונדברו לביצוע סבב נוסף של רכישת דלקים החשודים כגנובים ומכירתם, סבב זה הובל ע"י נאשם 3 מטעם יניב בלטר, ובמסגרתו הושקעו ע"י נאשם 3 ויניב בלטר מכספי חברת דנה סכומים נוספים. לאחר שנאשם 3,יניב בלטר וחברת דנה יחד עם צ'יף אסיה השקיעו כספים במימוש העסקה, העסקה לא יצאה לפועל, ולכן הושבו סך של 150,000 $ במזומן לידי נאשם 3, אשר גם הם לא נרשמו כתקבול בספרי חברת דנה ו/או בדוחותיה השנתיים ו/או בספרי הנהלת החשבונות של נאשם 3, ו/או בדוחותיו האישיים ו/או עסקיים אחרים של נאשם 3.

בהמשך, פנה נאשם 3 לד.כ., אחיו של א.כ. לעיל והשותף עמו במסגרת חברת צ'יף אסיה, וביקש כי יערך בדיעבד חוזה ביחס לפעילות העסקית שתוארה לעיל, וזאת כדי לשוות כסות עסקית לגיטימית להוצאת הכספים מחברת דנה, וכן כדי לנצל את ההפסדים שנגרמו לנאשם 3, ולחברת דנה לצורך הפחתת החבות במס בחברת דנה (להלן: "החוזה הפיקטיבי").

החוזה הפיקטיבי, שנערך ע"י נאשם 3, תוך שהוא מציין עליו בכזב כי נערך ביום 15.1.13 הגם שנערך במהלך חודש אוגוסט 2013 או מאוחר יותר, הוכתר בכותרת "הסכם לשיתוף פעולה עסקי", אשר הצדדים לו הנם צ'יף אסיה כצד א' לחוזה וחברת דנה כצד ב' לחוזה. בחוזה הפיקטיבי נכתב כי חברת דנה תשקיע 650,000$ בהתקשרות זו.

את החוזה הפיקטיבי הביא נאשם 3 לחתימתו של ד.כ., תוך שהוא טוען בכזב באזני ד.כ. כי תוכן החוזה הפיקטיבי אושר ע"י א.כ., אשר שהה באותה עת בחו"ל, וכי כל שנותר לד.כ. הוא רק לחתום על החוזה הפיקטיבי בשם צ'יף אסיה, ובכך קיבל את הסכמת ד.כ. לחתימה על החוזה בראשי התיבות של שמו ובחותמת חברת צ'יף אסיה.

כשהתברר לד.כ. כי החותם הנגדי, מטעם חברת דנה, הנו יניב בלטר, בעוד הוא נועד עם נאשם 3 בלבד, סרב ד.כ. לצרף את חתימתו לדף האחרון בחוזה הפיקטיבי, וסוכם כי הליך החתימות יושלם כשא.כ. ישוב ארצה וייפגש בעניין עם נאשם 3. בהמשך זויפה חתימת ד.כ. ע"ג החוזה הפיקטיבי והוספה לדף האחרון בחוזה הפיקטיבי בצירוף מספר ת.ז. של ד.כ. ובצירוף חותמת חברת צ'יף אסיה שהוחזקה בידי נאשם 3 מבעוד מועד לצורך תפעולן השוטף של עסקאות הדלקים המתוארות לעיל.

החוזה הפיקטיבי צורף למסמכי הנהלת החשבונות של חברת דנה, ושימש בסיס לרישום הוצאות כוזבות בספריה, ולצורך הפחתת חבות חברת דנה במס.

במהלך החודשים ינואר 2013 עד אוגוסט 2013, נאשם 3 פעל בצוותא עם יניב בלטר, למשיכת 2.3 מיליון ₪ מכספי חברת דנה, שהנם "רכוש אסור" כאמור בסעיף 113 לאישום השני לעיל, להמרתם לכספי מזומן באמצעות נותני שירותי מטבע בעיר אשדוד, והעברת 1.9 מיליון ₪ מתוכם לגורמים שנקבעו למימוש העסקאות לעיל וקידומן, לרבות אריק דולב ואחרים, ונקיטה באמצעותם בדרכי פעולה שמטרתם להסתיר את מקור הכספים, את תנועתם, את זהות בעלי הזכויות בהם, ואת עצם עשיית הפעולה בהם. בין היתר נעשה שימוש בחשבון בנק באנגליה דרכו הוזרם הכסף שמקורו בחברת דנה, לצורך תשלום הוצאות שונות הקשורות בעסקאות הדלק הגנוב.

במסגרת זאת, פעלו נאשם 3, ויניב בלטר כך שהפעולות הכספיות המתוארות לעיל, לרבות משיכות הכספים מחברת דנה כמתואר לעיל, לא נרשמו כהווייתן בספרי חברת דנה.

392,000 ₪ מתוך הכספים שנמשכו מחברת דנה לטובת עסקאות הדלק לעיל, ונרשמו בספרי חברת דנה כ"עסקה משותפת צ'יף אסיה" כלל לא הועברו לטובת מימוש העסקאות, ונותרו בידי יניב בלטר מבלי שהכנסה זו דווחה על ידו לרשויות המס.

לימים, כשנפתחה חקירת משטרה ביחס לאירועים נשוא כתב האישום, והתגלה גם דבר ביצוע העבירות המפורטות באישום זה, מיד לאחר שנאשם 3 ויניב בלטר שוחררו ממעצרם ושהו במעצר בית, פנה נאשם 3 ביום 8.6.14 לא.כ., עוד טרם יזומן א.כ. לחקירת משטרה, זימנו לביתו בהודעת סמס ממכשיר סלולרי של אחר וכשהגיע א.כ. לביתו של נאשם 3 אמר לו האחרון: "אתם הולכים להיחקר לך מה ליניב". בעקבות זאת א.כ. ניגש לביתו של יניב בלטר, אשר ברור עם א.כ. האם נקרא לחקירה במשטרה, ועדכן את א.כ. אודות הגרסה שנמסרה על ידו בחקירת המשטרה ביחס לאירועים נשוא אישום זה. בכך פעל נאשם 3 ויניב בלטר לשבש את חקירת המשטרה.

מהאמור מיוחסות באישום השלישי, לנאשם 3 העבירות הבאות: הלבנת הון – עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, שימוש במסמך מזוייף – עבירה לפי סעיף 418 ו- 420 לחוק העונשין, רישום כוזב במסמכי תאגיד – עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין, שיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

המענה לאישום השלישי

115.      במענה לאישום השלישי, המתייחס לנאשם 3 בלבד, כופר הוא במיוחס לו. הנאשם 3 מאשר כי מונה ע"י מר יניב בלטר להוביל את ביצוע העסקה השנייה בין חברת דנה לבין צ'יף אסיה, עסקה אשר בסופו של דבר לא יצאה אל הפועל, והוא מאשר פגישות רבות עם האחים כחלון, שני עדי המדינה, לא רק לעניין רכישת הדלקים אלא גם בנושאים נוספים, ומכחיש מכל וכל קבלת כספים כפי שנטען בכתב האישום, אולם מאשר כי התבקש ע"י האחים כחלון להעביר כסף לאחרים.

ביחס לטענה בדבר חוזה פיקטיבי, טוען נאשם 3 כי אכן נערך חוזה בכתב, אולם מדובר בחוזה אמיתי ולא פיקטיבי, בהמשך למו"מ בעל פה,  וטוען כי לא היו זיופי חתימות וכי הוא מעולם לא החזיק בחותמת של חברת צ'יף אסיה.

הנאשם 3 טוען כי כלל לא היה מעורב בעסקה הראשונה, וכך גם לא היה אחראי לאישום רישום הפעולות בספרי חברת דנה. וביחס לנטען בהקשר של שיבוש הליכי משפט, טען כי אכן מר אפי כחלון, עד המדינה, הגיע לביתו, יחד עם רונן, אולם הנאשם 3 "זרק אותם מביתו".

דיון והכרעה  - האישום השלישי

116.      אישום זה מתייחס לנאשם 3 בלבד. האישום מפרט מסכת מקיפה של התנהלות פלילית של שני עדי המדינה אל מול גורמים שונים. המיוחס לנאשם 3 קשור, בעקיפין, לפעילות אשר כלל לא יצאה אל הפועל.

המיוחס לנאשם 3 איננו ביצוע של הפעילות הפלילית האמורה, אלא ביצוע עניינים נלווים לכך, דוגמת פעולות ברכוש אסור, במטרה להסתירו להסוות מקורו, שימוש במסמך מזויף, ניהול ספרי חשבונות כוזבים והשמטת הכנסה מדו"ח. לכשעצמן אלו עבירות חמורות, אולם מצאנו לנכון להשתמש בביטוי "עניינים נלווים", הואיל והמסכת העבריינית אשר עדי המדינה מודים בביצועה, ואיננה מיוחסת לנאשם 3, הינה של ביצוע עבירות חמורות ביותר, חובקות יבשות וימים, ומסכת מאורגנת של גניבות, מרמה וזיופים.

באישום זה, ובכל הקשור בגיוס עדי המדינה, רב הנסתר על הנגלה. המסכת של הפעילות העבריינית חובקת היבשות של עדי המדינה, לא נחקרה חקירה של ממש, העובדות אשר בבסיס טענותיהם לרקע לביצוע השורה הארוכה של העבירות הקשות שהם מודים בביצוען, לא נחקר לעומקו.

בהינתן מצב דברים זה, ומעל הכל משנעלמת מעינינו הסיבה האמיתית להסכמתם של עדי המדינה להפוך לכאלו, ולשנות גרסתם מהקצה לקצה, קיים קושי להגיע למסקנה, ברף הנדרש במשפט פלילי.

זאת בפרט כאשר גיוס עדי המדינה ככאלו נעשה תוך העדר תיעוד של הדברים שנאמרו על ידי ערן מלכה, ראש צוות החקירה, לעד המדינה המרכזי מבין השניים בפעילות הפלילית.

עד המדינה מוצא אל מחוץ לחדרי החקירות, נלקח אל מחוץ למשרדי היחידה החוקרת, לפרדס, בליווי ראש צוות החקירה וחוקר נוסף. ראש צוות החקירה, מר ערן מלכה, לוקחו הצידה, מנהל עימו שיחה, אשר אין לגביה כל תיעוד, והחוקר השני לא שמע את תוכנה. בעקבות שיחה זו, משנה עד המדינה את גרסתו וגישתו מהקצה אל הקצה, כך על פי עדותו שלו.

עד המדינה, באופן מוזר, איננו זוכר את תוכן השיחה, אין בפנינו כל הקלטה, מזכר או תרשומת כלשהי על תוכן אותה שיחה.

נקודת הזמן בה הופך נחקר לעד מדינה, היא נקודת זמן מרכזית באפשרות בחינת מהימנותו, שכן, למניע להסכמתו לשנות מהקצה אל הקצה את הגרסה שהוא מוסר, קיימת חשיבות, ובהעדר נתונים, לא נדע האם איום היה זה, הבטחה היתה זו, הסרת חשש לחקירה בעניינים חמורים הרבה יותר, או כל סיבה אחרת.

הפירוט שיובא להלן בדבר מסכת הפעולות העברייניות שמבצעים עדי המדינה, ומודים בהן מפורשות, מביא למסקנה ברורה כי הם המבצעים העיקריים והמרכזיים. מנגד, הנאשם 3 איננו חלק מביצוע בפועל של הפעילות העבריינית המקיפה ביותר של שני עדי המדינה, ובכל זאת, למרות מרכזיותם של עדי המדינה, מגוייסים הם ככאלו.

ייאמר כבר עתה, כי אין לתת אמון בגרסת עדי המדינה, הכוללת סתירות וחוסר היגיון, ועולה בבירור כי רב הנסתר על הנגלה בכל הקשור בפעילותם.

117.      להלן העולה מהראיות שבפני, ביחס לתהליך גיוסו של עד המדינה המרכזי מר אפי כחלון, אשר בעקבות הסכמתו להפוך לעד מדינה, הסכים גם אחיו, עד המדינה השני, מר דני כחלון, להפוך לעד מדינה.

מהראיות עולה בעייתיות בתהליך גיוסם של העדים כעדי מדינה, ובכמה מישורים אין התהליך מתיישב עם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ביחס לגיוס עדי מדינה.

על פי עדותו של מר אפי כחלון, נסיבות חתימתו על הסכם עד המדינה הן: "אחרי שנחקרנו במשטרה, עשו חיפוש לדני, אחי, עצרו אותו, הגענו למשטרה, היו כמה חקירות. שיקרתי קצת בהתחלה, אחרי זה הבנתי שאני מסתבך, ראיתי איזה הסכם שאני לא מכיר בניירות שם, והיתה לי ברירה או להפליל את אחי או לדבר אז חתמתי..." (פרו' עמ' 5021 שו' 1-5).

עד המדינה מר אפי כחלון חוזר ומאשר שוב ושוב כי בעדות הראשונה, ועד שחתם על הסכם עד מדינה, לא אמר דברי אמת "אני משקר בעדות הראשונה. עד שאני חותם על ההסכם אני משקר" (פרו' עמ' 5022 שו' 7-8).

מספר גרסאות בפנינו לתהליך גיוסו של מר אפי כחלון לעד מדינה. רב הנסתר על הנגלה,  ומכיוון שלא בוצע תיעוד של התהליך, הרי שאין בידי בית המשפט ראיות אשר יכולות להסביר את המניע של העד להפוך לעד מדינה, והאם בשלבים כאלה ואחרים נאמרו לו, הוצעו לו או הובטחו לו, דברים שלא תועדו.

אין מחלוקת, כי נקודת הזמן המרכזית שבה הסכים העד להפוך לעד מדינה, אינה מתועדת. הדבר אירע בפרדס או במגרש, סמוך למתקן החקירה, בשיחה עלומה בין ערן מלכה לבין עד המדינה, כאשר בסמוך נמצא חוקר נוסף, אשר אינו שומע את תוכן השיחה.

כך מעיד עד המדינה אפי כחלון: "הם הציעו לי להיות עד מדינה. ערן מלכה לקח אותי מהמתקן החוצה, עם צמח, לאיזה מגרש. ליד להב שם. והם דיברו איתו על זה ואז הסכמתי" (פרו' עמ' 5064 שו' 13-14).

זאת, במהלך חקירותיו, ואולם, עולה כי לא רק שיחה זו אינה מתועדת, אלא כי מבוצעות שיחות במסדרון, בכניסה, שאינן מתועדות. כך מעיד העד "הם דיברו איתי בכללי לפני החקירה גם, כן... במסדרון, בכניסה... אני לא זוכר אם הבנתי מהשיחה במסדרון שהם רוצים את אלון, הם דיברו איתי במסדרון לפני השיחה, החוקרים" (פרו' עמ' 5065 שו' 31- עמ' 5066 שו' 4).

ביחס לנאשם 1 אומר עד המדינה כי הוא אמר ביחס לנאשם 1 דברים בגלל שידע שהחוקרים רוצים את הנאשם 1: "אני מניח שאמרתי את זה בגלל שידעתי שהם רוצים את אלון. אלון היה מעורב. אני לא ממציא דברים" (פרו' עמ' 5065 שו' 15-16).

העד אומר מפורשות כי לא אמר אמת כשאמר דברים ביחס לנאשם 1. הוא נשאל "אז למה אתה אמרת לחוקרים שיש לך דברים על אלון חסן? מה הסיבה שאמרת את זה? דברים שעכשיו אתה אומר שהם לא נכונים?" והוא משיב "אמרתי ששיקרתי, הייתי בלחץ, לקחו אותי בבוקר לחקירה, עצרו את אחי, זה למה אמרתי את זה" (פרו' עמ' 5065 שו' 4-7).

ביחס לאותה יציאה אל מחוץ לבניין היחידה החוקרת, אומר עד המדינה אפי כחלון, כי המקום שבו סוכם שיהפוך לעד מדינה היה בפרדס "אני לא זוכר אם הם הציעו ואני הסכמתי או שאני אמרתי להם שאני מוכן לתת להם והם יעזבו אותי. אני לא ממש זוכר. אני זוכר שבפרדס סיפרתי לו הכל וסיכמנו שעל בסיס זה אני אהפוך לעד מדינה" (פרו' עמ' 5101 שו' 5-7).

עוד מאשר העד את הדברים הבאים שהוצגו בפניו בחקירתו הנגדית: "באותה שיחה בפרדס הגעתם להסכמה עקרונית שאתה תהיה עד מדינה. עוד לא הגעתם לפרטים, עוד לא הסכם בכתב. אבל הוא דיבר איתך על מה תיתן ומה תקבל, ככה זה הסכם עד מדינה, נכון? ותשובתו לכך חיובית (פרו' עמ' 5099 שו' 4-7).

העד מתאר את הסיטואציה לפיה הוא נלקח מחדר החקירות ע"י שניים, מר ערן מלכה והחוקר אליעזר צמח, והם – "נוסעים ברכב. יורדים לחניה, יוצאים עם הרכב מהמתקן ומגיעים לאיזה מגרש" בהמשך מאשר כי מדובר במקום נטוש.

העד אומר כי הוא וערן מלכה מתרחקים מהאוטו והחוקר צמח נשאר באוטו, ולא שומע את השיחה שהם מנהלים. העד נשאל אם הוא זוכר את תוכן השיחה עם מר ערן מלכה והוא משיב "אני באמת לא זוכר את תוכן השיחה". העד נשאל שוב ואומר "אני לא מתחמק, אני לא זוכר את השיחה".

בהמשך הוא אומר "... אני סיפרתי לערן מלכה כל מה שהיה, את כל הסיפור בפרדס ואז הוא החליט שכן...". (ר' לעניין זה עמ' 5097 – עמ' 5101).

העד מעלה גרסאות שונות ביחס לסיבה להסכמתו להיות עד מדינה, והוא נע בין יוזמה שלו ליוזמה של החוקרים להיות עד מדינה, ולכשעומת עם הבעייתיות הזאת, ונשאל האם "יכול להיות שאתה פנית למישהו מהחוקרים ואמרת לו "אני אהיה עד מדינה"?" תשובתו הינה "יכול להיות" וכשנשאל מדוע יעשה זאת הוא משיב "כדי להינצל. כדי לספר את האמת. כדי לצאת מהסיפור הזה" (ר' פרו' עמ' 5101).

בתחילת עדותו בה אמר העד כי הסכם מסוים שראה בחקירתו, ויודגש כי אין מדובר בהסכם עד המדינה אלא בהסכם שהראו לו בחקירה, הוא היה הסיבה להיות עד מדינה. כך הוא מעיד "אתה לא ישר אומר "גנבנו דלקים עשינו" אני מנסה לשחק. ואז באיזשהו שלב אני רואה את ההסכם הזה ואז מציעים לי להיות... שלא סיכמנו שאנחנו, לא חתמנו עליו ולא הרשנו להם להציג את המסמך הזה או לתת אותו, ז"א שזה לא בהסכמה איתנו, ואני מחליט, אחרי שמבקשים ממני שם להיות עד אני מסכים" ואז נשאל העד מה הקשר בין ההסכם לבין הסכמתו והוא אומר "ההסכם הזה, אם הייתי מסכים לעזור להם להלבין את הכספים האלה או לרכב על ההפסדים האלה אז הייתי לוקח אחריות. לא הסכמתי. הם שמו אותו שם. דני לא נמצא בתאריך הזה בארץ".

העד נשאל מה הקשר בין זה שהוא ראה את ההסכם הזה לבין זה שהוא הסכים להיות עד מדינה והוא משיב "זה הטריגר שהסכמתי להעיד..."  והעד נשאל שוב מדוע זה הטריגר "כי הרגשתי שהם מנסים לדפוק אותנו אז יש לנו לגיטימציה לדפוק אותם" העד נשאל האם מזה שהוא ראה את ההסכם הוא הגיע למסקנה זו, והוא מסביר "כי לא הרשיתי להם להציג את ההסכם הזה, לא חתמנו על ההסכם... לא הסכמנו לעשות את הדבר הזה"  (ר' פרו' עמ' 5038, 5039).

החוקר אליעזר צמח העיד ביחס לעד המדינה. הוא היה נוכח בחלק מחקירותיו של עד המדינה. באותו אירוע בו נלקח העד אל מחוץ ליחידה הוא עמד בצד. (ר' פרו' עמ' 1125).

הוגש מסמך בחתימתו של העד, שנערך על ידו ביום 7.12.16, לאחר שהיה בישיבת הכנה בפרקליטות לקראת עדותו (ת/122). במסמך זה נכתב בסעיף א' כדלקמן: "במהלך הליך גיוסו של אפי כחלון כעד מדינה בתיק בפרשיית צ'יף אסיה היה אירוע בו ביקש המיועד לגיוס אפי כחלון לצאת ולדבר מחוץ לכתלי היחידה. ביקשתי מערן מלכה שנצא איתו החוצה. במהלך השיחה מחוץ ליחידה ביקש אפי לשוחח ביחידות עם ערן. השניים זזו הצידה ושוחחו מספר דקות מעטות כאשר אני בצד ולא שומע את תוכן הדברים".

הנה כי כן, עדים אנו לתהליך גיוס עד מדינה, אשר בו נשמעות ע"י עד המדינה גרסאות שונות ביחס לסיבה שהוא הופך להיות עד מדינה, ביחס לשאלה מי הציע זאת, וביחס לאותו דבר שגרם לו לשנות גישתו, להפסיק לומר דברים שהוא אומר היום שלא היו אמת, ולהתחיל לומר דברים אחרים, ובין היתר לומר דברים לא רק כנגד הנאשם 3, אלא גם כנגד אחרים, דברים שהוא חוזר בו מהם ואומר שאינם אמת.

השתלשלות עניינים זו מחדדת את הצורך בהקפדה על הכלל בדבר תיעוד בכלל, ובדבר תיעוד התהליך והמו"מ עם עד המדינה לקראת כריתת הסכם.

118.      אין זו הפעם הראשונה, וגם לא השנייה, בה לא מתועדת שיחה מסוימת ההופכת נחקר לעד מדינה, ומביאה אותו להסכים לשנות את גישתו כמו גם את גרסתו, מהקצה אל הקצה.

אפנה בעניין זה לפרשה שנדונה בתיק פ"ל 1078/08 (בית משפט מחוזי באר שבע) מ"י נ' זגורי ואח' ולהכרעת הדין שם מיום 30.11.09, במסגרתה נאמרו דברים מפורשים על החובה לתעד כל מילה שאומר עד המדינה:

"אין ולא יכולה להיות מחלוקת לחובה לתעד חקירת עד המדינה. לתעד משמע, כל מילה שאומר עד המדינה הנוגעת לנאשמים חייבת היתה לקבל ביטוי בכתב. הייתי גם מצפה שחקירת עד המדינה, טרם חתימת הסכם עימו, תקבל ביטוי גם חזותי וגם קולי. יש חשיבות ומשמעות לדרך בה הגיע עד המדינה למסור עדותו כדי למנוע טענות ההגנה, שהאינפורמציה שמסר עד המדינה מקורה בחוקרים. אין לסנגורים אלא את הכלי של חקירה נגדית ואי התיעוד המלא של מהלך הכניסה לטרקלין של חתימת עד הסכם המדינה יש בו כדי להשפיע על משקל הראיות כפי שיובהר בהמשך".

גם בענייננו אין תיעוד של אותה שיחה אשר הינה המרכזית והמשמעותית ביותר בכל התהליך של גיוס העד לעד מדינה.

הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.2201 (50.031) מתייחסת לעניין זה, לאור החשיבות הרבה שלו, ובסעיף 12א' להנחיה נכתב: "יש לתעד משא ומתן עם המועמד להיות עד מדינה לקראת הסכם".

החקירה בעניין גיוסו של העד, בוצעה בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

זאת, לא רק בשל אי תיעוד אותה שיחה עלומה, שתוכנה אינו ידוע, ושבוצעה בפרדס או במגרש, אלא גם הואיל ואנו למדים שהיו שיחות נוספות של העד עם חוקריו, במסדרונות, ולא ידוע היכן עוד. שיחות שאינן מתועדות, שיחות אשר בהן מתנהל מעין מו"מ, מעין הצעות מזה ומזה, ביחס לאשר יכול העד ליתן, וביחס למה שיכול הוא לקבל.

העובדה שעד המדינה עושה מאמצים רבים להסתיר את הסיבה האמיתית ואת תוכן אותה שיחה, מעידה על החשיבות בתיעוד האמור, ועל כך שככל הנראה רב הנסתר על הנגלה.

במצב דברים זה, ייתכן שהעד מנסה להסתיר דברים שלא עלו על הכתב, ועלומים מאיתנו דברים שמסר למר ערן מלכה, או שמר ערן מלכה אמר לו. לכל אלו יש חשיבות גדולה לא רק להערכת מהימנותו של עד המדינה, אלא גם לבחינת התהליך כולו של גיוסו, ולהבנה האם הסכם עד המדינה אכן מבטא את העובדות כהווייתן.

אני מוצא כי ההסכם עם עדי המדינה (ת/425), אינו משקף את מצב הדברים כפי שהיה עוד בזמן החתימה של ההסכם, ובנוסף, עולים ספקות באשר לנכונות פרטים נוספים אותם מאשרים עדי המדינה במסגרתו.

כך, לא ברור הכיצד ניתן היה לשלב בהסכם עד המדינה את הדברים הבאים: "והואיל והעדים מצהירים שחלקם בפרשות משני, ואין הם עבריינים עיקריים". (העמוד הראשון להסכם עד המדינה ת/425).

הכיצד ניתן לומר על מעשי עבריינות כה מקיפים של עדי המדינה, כי במעשיהם אין הם מהווים את העבריינים העיקריים, וכי חלקם משני, כאשר זה אשר מבקשים להעמידו לדין, לא נטל חלק כלל וכלל בשתי הפרשות הראשונות בהן מבצעים עדי המדינה את עבירות הגניבה, המרמה, הזיוף ועבירות חמורות נוספות, בתהליכים של גניבות דלק ומכירתם, בהיקפים גדולים מאוד, כשהם המרכזיים והמובילים בשתי פרשות אלו, ומנגד, הנאשם 3 עורך בדיקות ביחס לפרשה שלישית מתוכננת, אשר כלל לא יצאה אל הפועל ואשר גם בה עדי המדינה 1 ו- 2 הם המרכזיים.

ההטבה אשר קיבלו עדי המדינה במסגרת ההסכם שנחתם עימם, מפליגה ביותר, ויוצאים הם פטורים לגמרי, ממכלול המעשים העבריינים הקשים שביצעו, ללא כל ענישה, ואף ללא הגשת כתב אישום כנגדם.

המשמעות הברורה הינה כי הסכם עד מדינה זה נעדר מידתיות, ובתמורה לעדותם שמטרתה לתמוך באישום כנגד הנאשם 3, אשר אינו כולל אף לא אחת מהעבירות הקשות והחמורות שביצעו עדי המדינה, על פי גרסתם שלהם, הם אף לא מועמדים לדין.

נפנה שוב להנחיה של היועץ המשפטי לממשלה, ולפתיח של סעיף 3 להנחיה, הקובע כי "במסגרת המו"מ יש לשקול באופן מידתי, על פי צרכי המו"מ, את טיב טובת ההנאה".

מצאנו לנכון להרחיב בעניין זה, הואיל וב"כ המאשימה עומדים על כך שיש לקבל את גרסת עדי המדינה, וזאת למרות כל האמור לעיל, ולמרות, שכפי שפורט לעיל, עד המדינה מר אפי כחלון, במילותיו שלו, בעדותו בבית המשפט, סותר את הכתוב בהסכם עד המדינה.

המנגנונים אשר נקבעו בדין לתיעוד חקירות בכלל, עניינם באפשרות להתחקות אחר האמת, במסגרת ההליך השיפוטי. מנגנונים אלה, אשר להם חשיבות רבה, צריכים להקפדה, ביתר שאת, כאשר עסקינן בגיוס עד מדינה.

התהליך שבמסגרתו נעשים דברים במסגרת החקירה, ללא תיעוד, אינו מאפשר לבית המשפט לבחון את הדברים לאשורם, ואינו מאפשר ירידה של ממש לחקר האמת. אין מדובר בעניינים שוליים או טכניים, אלא מדובר בעניין מהותי ומרכזי ביותר, והוא הגיוס של עד המדינה, והדברים שנאמרו לו או שנאמרו על ידו, ושהביאו לגיוסו כאמור.

קשה להפריז בחשיבותו של המניע של אדם לשנות מהקצה לקצה גרסאות קודמות שאמר בחקירות קודמות, ולפתע פתאום להודות באופן מקיף וגורף, בשורה ארוכה של עבירות חמורות ביותר, תוך העלאת גרסה שנועדה להפליל אחרים.

משלא ידוע לנו אם כפועל יוצא מאיום או הבטחה נסתרים באה ההסכמה הזו לעולם, נפגעת האפשרות לרדת לחקר האמת.

גם כשהיה ברור שעד המדינה המרכזי, ע.ת. 96, מבקש להפליל גם את נאשם 1, וכבר היה ברור לחוקרים כי לפחות דבריו ביחס לנאשם 1 אינם אמת, ולבסוף אף לא הוגש אישום כלשהו כנגד נאשם 1 בקשר לפעילותם, גם לאחר מכן, עדיין מתבקש לתת אמון בגרסאותיהם המשתנות מהקצה אל הקצה, של עדי המדינה. יש לדחות זאת, שכן המסקנה הברורה הינה כי מדובר בעדויות לא אמינות, שלא ניתן לקבוע על סמכן ממצא כלשהו.

בשלב מסוים, התבקש גורם ממח"ש לבדוק האם עד המדינה מסר את עדותו עקב לחץ פסול של ערן מלכה, וכל שנעשה במסגרת אותה בדיקה הינו מפגש של איש מח"ש עם עד המדינה, שבעקבותיו הוצא מזכר קצר בכתב יד (נ/26). חקירה של ממש לא בוצעה, עדים אחרים לא נחקרו, וגם השיחה שבוצעה, לא ניתן להגדירה כחקירה. כל הגורמים הרלבנטיים הסתפקו במעין תשאול זה, ובמזכר אשר אף אינו נושא כותרת שניתן ללמוד ממנה כי מבוצעת חקירה, אלא הכותרת היא "פגישה עם ...".

הרקע האמור יוצר מצב שבו לבית המשפט אין את האפשרות לרדת לחקר האמת. לבית המשפט לא מובאים הנתונים המרכזיים והחשובים, אשר מביאים נחקר לשנות מהקצה אל הקצה את גרסתו. במצב זה ומשלא ידוע מהו המניע, קיים קושי לקבוע מסקנות מעל לספק סביר.

וכעת, לרקע העובדתי על פי גרסת עדי המדינה.

119.      שני עדי המדינה הם ע.ת. 96 מר אפי כחלון, ואחיו ע.ת. 97 מר דני כחלון. על פי עדותו של מר אפי כחלון, הוא ואדם נוסף, ע.ת. 107 מר רונן הראל, פגשו קברניט ספינה ואותו קברניט מספר לו "שיש איזו עסקה, איזו קומבינה לגנוב דלק" (פרו' עמ' 5022 שו' 18, 19). הוא מתאר כי מדובר בקברניט של אוניה גדולה הלוקחת דלקים מטרמינל, לדוגמא בהודו, ומפליגה דרך תעלת סואץ, האוניה לוקחת בין 50 ל- 100 אלף טון של דלק, והוא מתאר את  תהליך גניבת הדלק באופן הבא – "אנחנו שוכרים טנקר קטן שעומד במסלול של האוניה הזו ומתחברים לאוניה הזו עם צינור ולוקחים דלק מהאוניה הזאת... מכרתי אח"כ את הדלק באוקראינה... יש איזה אחוז מהכמות הזאת של הדלק שאפשר למשוך ולא ירגישו בבדיקות. יש איזה טולרונס שלא מרגישים בבדיקות... הטולרונס הוא בין 500, 300 לאלף טון... הם עלו על איזה גאפ שלא מצליחים לתפוס בבדיקות" (ר' פרו' עמ' 5022 – עמ' 5024).

העד מתאר כי נפגש עם מר יניב בלטר, ונרקמת פרשה הראשונה של גניבת דלקים באופן האמור, ומבוצעת בפועל גניבת דלק: "ומתחילים לעבוד. מושכים דלק מהאוניה. מצטברת כמות בטנקר שלנו של 1000 ומעלה טון, שזה למעלה ממיליון דולר" (ר' פרו' עמ' 5025- עמ' 5028).

העד מתאר את חלוקת התפקידים בינו לבין מר יניב בלטר: "חלקו של יניב היה למצוא את האוניה, לתפעל אותה, למצוא קונה ולממן חצי... ואני התפקיד שלי לממן חצי ולהביא את הקשר הזה ... ואנחנו מסכמים ביחד שנמצא עוד אוניות כאלה שרוצות לתת" (פרו' עמ' 5028 שו' 28 – עמ' 5029 שו' 1).

הואיל ועד המדינה עצמו לא ביצע במו  ידיו את פעולת לקיחת הדלק, אלא כאמור אוניה מטעמו, הוא נשאל כיצד הוא יודע שהדלק גנוב, ותשובתו ברורה: "אנחנו גונבים אותו. אנחנו חכרנו אוניה כדי להתחבר לטנקר, כדי לקחת, אנחנו משלמים למלחים על הדלק, לחשבונות פרטיים ולא לאיזה חברה עם חשבונית וקבלה. אנחנו מזייפים מסמכי מקור של דלק. דלק גנוב" (פרו' עמ' 5029 שו' 23-26).

עד המדינה מדבר על פעילות במדינות שונות תוך ניסיון למכור את הדלק, מתאר את הבעייתיות שהיתה להם בכך, מתאר כי מדובר באוניות ממדינות שונות, העברות כספים באמצעות צ'אנג' בשיתוף עם מר יניב בלטר ואחרים, ולדבריו הוא מבצע שתי העברות של כסף. "יניב מקבל את זה במזומן. אח"כ הוא מאשר שהוא מקבל" (פרו' עמ' 5033 שו' 24-26). ומתאר כי בסיום אופרציה זו הם ממשיכים לבד – "נפרדים. אנחנו ממשיכים לבד... אני, רונן ודני אח שלי. מנסים לחכור אוניה חדשה..." (פרו' עמ' 5034 שו' 1-6).

120.      עד המדינה אומר מפורשות כי התפקיד שלו הוא התפקיד המרכזי לאורך כל הדרך, הוא נשאל אם התפקיד מרכזי יותר משל כל האחרים, והוא עונה שתפקידו שווה לתפקידו של בלטר, והוא ומר יניב בלטר היו "חצי חצי ברווחים, חצי חצי בהשקעות. הוא מטפל בצד של האוניה ואני מטפל בצד של הדלקים". ביחס לכל האחרים, למעט מר בלטר, אומר העד כי תפקידם שוליים, וכך הוא אומר גם לגבי נאשם 3,  העד אומר שגם מר אריק דולב היה עיקרי ומרכזי אך הוא לא הרוויח מהעניין.

הנה כי כן, עד המדינה אומר כי הוא ומר יניב בלטר, הם המרכזיים בפרשה הראשונה של גניבת הדלקים.

לעד הוקרא האמור בהסכם עד המדינה שהוא חתם עליו ביום 7.7.14 (ת/425) שם נכתב כי "והואיל והעדים מצהירים שחלקם בפרשות משני ואין הם מהווים עבריינים עיקריים" והוא נשאל האם המשפט הזה נכון, והוא משיב בשלילה. ולאחר מכן מוסיף "דני הוא משני, אני לא משני". (פרו' עמ' 5071 שו' 1-4).

דומה שאין צורך בדבריו אלו של עד המדינה כדי להבין שהוא איננו משני כלל וכלל, אלא הוא המרכזי, ואף המרכזי ביותר בכל הפרשה.

אולם, העד גם אומר את הדברים הללו מפורשות בעדותו בבית המשפט. עד המדינה אומר כי הוא ומר יניב בלטר, הם המרכזיים, זו גרסתו.

הנה כי כן, עד המדינה המרכזי מעיד כי סעיף מרכזי בהסכם עד המדינה, עליו הוא חתם, איננו נכון.

יש לדחות את כל הניסיונות הפרשניים שהועלו ע"י ב"כ המאשימה במהלך אותו דיון, לאי ההבנה של העד, או לכך שהוא אינו משפטן, בנותנו את התשובה האמורה.

מדובר בתשובה ברורה של העד, אשר משמיטה עובדה בסיסית ומהותית בהסכם עד המדינה שהוא חתם עליו, עובדה אשר מהווה, במקרה זה, ובמקרים אחרים, את אחד השיקולים בגיוסו של אדם להיות עד מדינה.

כך, על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.2201 (50.031), בעניין עד מדינה, סעיף 2 אשר מונה את השיקולים להפיכתו של שותף לעבירה לעד מדינה, מפרט באחד הנימוקים – בס"ק ד', את: "מעמד העד ומרכזיותו – שיקול נוסף למעמדו של העד – אם בעבירה עצמה ואם בחבורה העבריינית אליה הוא משתייך. ככלל, לא ייחתם הסכם עד מדינה עם העבריין העיקרי בפרשה או עם ראש הכנופיה העבריינית, מי שהוא בגדר "מנהיג מובהק"... במקרים חריגים ניתן לשקול הסכם גם עם מבצע עיקרי, ככל שישנם שיקולים מיוחדים המצדיקים זאת, כגון איכות המידע, כמותו, האפשרות לפענח באמצעותו פרשיות חמורות ולהעמיד לדין שורה של עבריינים שהם מבצעים עיקריים ...".

עוד באותן הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה בס"ק ז' נכתב: "ככל שהעבירה הנחקרת חמורה יותר וככל שפגיעתה קשה יותר בפרט ובציבור, כן יהיה מקום לשקול בחיוב שימוש בעד מדינה להוכחת העבירה וביצועה ע"י שותפיו...".

עולה כי גיוסו של מר אפי כחלון, ע.ת. 96, לעד מדינה, עומד בניגוד להנחיית היועמ"ש, ומשהעד עצמו, בעדותו בבית המשפט, אומר דברים השוללים נימוק מרכזי בהפיכתו לעד מדינה, נכון היה לשקול כבר בנקודה זו את המשך ההתנהלות במסגרת העדתו, ולא נעשה כך.

מדובר בביצוע עבירות שהעד מודה בביצוען, בנסיבות שהעד מפרט את ביצוען, ואשר עולה מהאמור, כי העד מבצע מעשי גניבה בהיקפים גדולים ביותר, תוך שיתוף פעולה עם גורמים מכמה וכמה מדינות, גיוס אוניות, ציוד ומבצעים אחרים יחד עימו, זיוף מסמכים, ושאר הפעולות המתבקשות, במערכת מתוחכמת, חובקת יבשות וימים, לגניבת דלק ומכירתו, ולא יכול להיות חולק כי מדובר בפעילות עבריינית אשר מרכזיותה, היקפה וחומרתה, עולים כמה וכמה מונים על מה שמיוחס לנאשם 3 באישום זה, כפי שיפורט להלן.

לגרסת עד המדינה, הוא ומר יניב בלטר, הם המרכזיים, והוא מתאר את חלקו המרכזי של מר יניב בלטר בפעילות זו.

121.      עד המדינה מר אפי כחלון מתאר בהמשך ביצוע פרשה נוספת של גניבת דלקים, אולם הפעם ללא מעורבות של מר יניב בלטר. זאת עקב מחלוקות שהיו (פרו' עמ' 5034). הוא מתאר שוב פעילות של גניבת דלקים, הפעם מאוניה שעושה דרכה ממלטה דרך תעלת סואץ בשיתוף עם חכירת אוניה אחרת.

הנה כי כן, שתי פרשות של גניבות דלקים על כל הפעילות המסועפת הקשורה אליהן, גניבות דלקים אשר בוצעו בפועל על פי עדותו של עד המדינה, מבוצעות ללא כל קשר וללא כל זיקה לנאשם 3, וללא כל מעורבות של נאשם 3 בהן. הפרשה הראשונה בשיתוף מר יניב בלטר, שהינו מרכזי בה, כעד המדינה אפי כחלון עצמו, והפרשה השנייה בלעדי מר בלטר. כך הן על פי כתב האישום והן על פי גרסת עד המדינה.

שני עדי המדינה, מר אפי כחלון ואחיו מר דני כחלון, בתמורה להסכמתם, כלל לא מועמדים לדין, ולא מוגש כנגדם כתב אישום. כך על פי סעיף 8 להסכם עד המדינה (ת/425).

העד מתאר כי לאחר הפרשה השניה, שבוצעה כאמור, ללא מר יניב בלטר, הוא נפגש עם מר בלטר, ו"מסכימים שהוא חוזר לאופרציה אבל בתנאי שדולב ונורי לא נמצאים ... אני לא מוכן לעבוד איתם... הוא מציע שדוד חסן ינהל את זה עכשיו מטעמו. אני אומר שאני לא מכיר את דוד חסן"  (פרו' עמ' 5034 שו' 28 – עמ' 5035 שו' 4).

העד מתאר כי הם נפגשים עם הנאשם 3, וזה רוצה לראות את הדלקים שנלקחו גם מהאוניה השניה – "אנחנו נוסעים ביחד לניקולייב זאת עוד עיר נמל באוקראינה שמצאנו בה לקוח חדש שמשלם יותר טוב מהקודם... אני ודני, אם אני לא טועה, וטסים לניקולייב אפילו עולים על האוניה. נוסעים עם תג אוניה... רואים את הדלקים היה לנו מצב שם של דלק מלוכלך שקיבלנו... הוא בא כדי לראות. הוא לא שותף בפריקה הזאת, דוד". וכאן אומר העד דברים מפורשים: "דוד חסן לא מוציא איתנו לפועל אופרציה". (פרו' עמ' 5035 שו' 14-26).

על פי עדות העד ביצוע אופרציה שלישית של גניבת דלקים כלל לא יוצא אל הפועל. והוא אומר "ושם זה נגמר מבחינת האופרציות" (פרו' עמ' 5035 שו' 6).

מכאן, שנאשם 3 לא היה שותף כלל להוצאה אל הפועל של אופרציית גניבת הדלקים.

ע.ת. 96 מעיד כי "אז יום אחד דוד מבקש להתלבש על ההפסדים של כל האופרציה, אחורה, של להוציא מסמך, לא להוציא מסמך, אני אומר לא ומתחמק, וטס לליבריה. ואז דני מתקשר אלי, אומר לו שהוא יושב איתו... עם דוד חסן. ויש איזה מסמך ואם אני מאשר לו לחתום, אם סיכמתי איתו כי דוד אמרתי שסיכמתי. ואמרתי לו לא" (פרו' עמ' 5036 שו' 6-12).

כאן מגיעים אנו לחלק המיוחס לנאשם 3 בכתב האישום, אולם קודם לכן, נתייחס לעניין העברות הכספים, והאם הנאשם 3 אכן היה חלק מהן – אין בראיות שבפני כל עדות לפיה נאשם 3 קיבל לידיו כספים או שהוא עצמו ביצע בפועל העברת כספים.

122.      העיד ע.ת. 99 שהוא בעל עסק למתן שירותי מטבע, צ'ינג' ואומר כי הנאשם 3 לא הגיע אליו מעולם לרכישת מט"ח "הוא לא רכש מט"ח מעולם" (פרו' עמ'  1951 שו' 26-27).

העד מתאר פעמיים בהן הגיע מר יניב בלטר, בפעם אחת לא היה עימו איש, ובפעם השנייה היו עימו שלושה ארבעה אנשים, וביניהם הנאשם 3, אשר "היה נוכח" (פרו' עמ' 1996 שו' 11).

העד מתאר כי הפעילות היתה מול מר יניב בלטר, הוא מסר ליניב בלטר, ופעם אחת אף הובאו אליו כספים לצורך העברה לחשבון בנק ברוסיה, ואולם, אף אחת מפעולות אלו לא בוצעה ע"י הנאשם 3, וזה היה נוכח רק פעם אחת, כאשר מר יניב בלטר בא לקבל כסף, וגם אז אין כל ראיה לביצוע פעולה על ידו, אלא רק נוכחות, יחד עם עוד מספר אנשים שבאו עם מר יניב בלטר.

123.      לנאשם 3 מיוחס כי הכין הסכם, למטרות המפורטות בכתב האישום, ניסה להחתים את עד המדינה השני, מר דני כחלון, על חוזה פיקטיבי, לאור רצונו לעשות שימוש בעסקאות כאלו ואחרות על דרך רישומן כהפסדים של חברת דנה, דבר המהווה גם עבירות מס וגם רישום כוזב במסמכי תאגיד.

עד המדינה מר דני כחלון, מעיד גם כן על שלושת האופרציות האמורות, אשר בשתיים מהן יצאה אל הפועל גניבת דלקים, בלא כל קשר או מעורבות של נאשם 3, וכי השלישית כלל לא יצאה אל הפועל. עדותו בעניין זה דומה לעדות של אחיו, עד המדינה מר אפי כחלון.

ביחס לאירוע של חתימת החוזה, הוא מעיד כי בשלב מסוים הנאשם 3 אומר לו כי צריך לעשות חוזה בין החברות צ'יף אסיה לחברת דנה, ביחס לכסף שיצא.

כאן נציין, ולא נרחיב ביחס לכך – כי עדי המדינה טוענים שהם פועלים מטעם חברה בשם צ'יף אסיה – טענותיהם ביחס לקיומה של חברה זו וביחס למעמדה בהם כעובדים בלבד, וביחס למשרדיה של החברה במדינה באפריקה, אינן אמינות, ונראה בבירור כי מבקשים הם להסתיר רבות ביחס לאופן פעילותם, ולנסות להעמיד את פעילותם באופן שקשור לחברה עלומה, ובדבריהם סתירות והעדר היגיון של הגרסה, אשר אינני מוצא מקום להרחיב ביחס אליה, אציין אך כי כלל לא ברור הכיצד זה אופרציה כה מקיפה, פלילית, בהיקפים כה גדולים ובשותפות כל כך הרבה גורמים, מבוצעת על ידם כ"שכירים" המקבלים תלוש שכר מאותה חברה עלומה באפריקה.

העד מעיד כי כשפנה אליו הנאשם 3 לעניין חתימת חוזה, הוא השיב בחיוב, הוא הלך והכין חוזה ואף מסר את החוזה לנאשם 3, חוזה שלדבריו היה קצר ובשפה האנגלית, בין צ'יף אסיה לבין חברת דנה. הוא ניסח את החוזה ולדבריו החוזה תמצת את העסקה, כפי שתיאר, ומסרו לידיו של הנאשם 3, ולא בדואר אלקטרוני. לדבריו נאשם 3 אמר לו כי החוזה אינו טוב ויש לערוך חוזה חדש. וכי הנאשם 3 ינסח חוזה חדש, ייפגשו ויחתמו עליו.

הם נפגשים, נאשם 3 מציג לו את החוזה, חוזה בשפה העברית, שכתוב בו 650 אלף דולר, והעד אומר "ואנחנו כבר החזרנו כספים אז למה 650? צריך להיות כתוב הסכום שאולי נשאר פתוח..." (פרו' עמ' 5177 שו' 27, 28, לעניין ההתנהלות הקודמת ר' עמ' 5177 שו' 1-22).

העד מתאר כי הדבר הפריע לו, הוא דיבר עם אחיו עד המדינה מר אפי כחלון, ועם רונן, והחוזה אינו נוח לו, הוא מתחמק מהנאשם 3, ולבסוף הם נפגשים בבית קפה, הנאשם 3 מניח את החוזה, עד המדינה קורא אותו שוב, ואז הוא חותם בראשי תיבות על העמוד הראשון ועל העמוד השני, ובמקביל מתקשר לאחיו מר אפי כחלון, אשר אומר לו לעצור ולא לחתום. העד מאשר כאמור את חתימתו בראשי תיבות, ואז אומר כי קיימות חותמות של חברת צ'יף אסיה שהעד נתן לנאשם 3 באחת הפעמים שהם נפגשו, וכשנשאל מדוע הוא משאיר חותמות אצל הנאשם 3, השיב כדי שאם יצטרכו לעשות מסמך מסוים ולשים עליו חותמת והם בחו"ל, אזי האופרציה תצא לפועל והעניינים יתקדמו, כך שהנאשם 3 ישתמש בחותמת של צ'יף אסיה  ויחתום בשם צ'יף אסיה, העד נשאל אם קיבלו אישור מניגריה הוא השיב בשלילה, לעומת זאת הוא מאשר שעל נוסח של חוזים הוא כן מקבל אישור מניגריה (ר' לעניין זה פרו' עמ' 5178- עמ' 5180).

העד נשאל שוב לאיזה צורך הוא משאיר את החותמות אצל הנאשם 3, ותשובותיו אינן מניחות את הדעת. העד אומר כי הוא חתם בראשי תיבות בסוף כל דף (פרו' עמ' 5183 שו' 8), ובהמשך אומר שאת החותמת לא הוא שם (פרו' עמ' 5183 שו' 14) וחוזר על כך שוב (שו' 16). עוד מוסיף העד כי במעמד אותה חתימה הוא לקח את החותמות בחזרה (פרו' עמ' 5183 שו' 19-28).

ביחס לחותמת על ההסכם, בשלב מסוים אומר העד כי היה זה הנאשם 3 ששם את החותמת, בשלב שני אומר שהוא אינו זוכר. גרסתו אינה אמינה, ומכל מקום הוא מאשר כי בראשי תיבות הוא חתם על המסמך.

אין לתת אמון בעדותו של עד זה, אשר מאשר כי חתם על המסמך בראשי תיבות, אומר פעם כי התייעץ עם אחיו עוד לפני ולאחר מכן תוך כדי, וניכר כי הוא מנסה להרחיק עצמו מהחתימה, בתואנה על חשש מפני תביעה שחברת דנה תתבע את צ'יף אסיה.

כך הוא אומר "ואני פחדתי שדנה תתבע את צ'יף אסיה או יתבעו אותנו על 50 אלף דולר כשאנחנו כבר החזרנו חלק מהכספים או מרבית כספים. היו הפסדים אבל הרבה כסף חזר" (פרו' עמ' 5178 שו' 11-13), וקודם לכן הוא אומר ביחס לחוזה הזה "הלחיץ אותי מאוד, לא היה  לי נוח עם החוזה, ממספר בחינות, אבל הבחינה העיקרית שבחוזה כתוב 650 אלף דולר ואנחנו כבר החזרנו כספים אז למה 650?" (פרו' עמ' 5177 שו' 26-28).

הנה כי כן, עד המדינה השני, מר דני כחלון, אשר מבצע יחד עם אחיו, מר אפי כחלון, עבירות גניבה וזיופים בהיקף כמפורט לעיל, תוך הפעלת גורמים רבים, הפלגות, טיסות, זיופים, תיאומים, וביצוע עבירות גניבה ומכירת דלק גנוב, בכמה מקומות בעולם, עד זה מבקש שיינתן אמון בדבריו על כי הדבר אשר הלחיץ אותו, ואשר הוא חשש ממנו, הינו כי חברת דנה תגיש תביעה, כנגד חברת צ'יף אסיה.

אינני מוצא מקום להרחיב ביחס לחוסר ההיגיון בגרסה זו. אינני נותן כל אמון בעדותו של עד זה. הוא אשר חתם על ההסכם, לא רק בראשי תיבות אלא גם בחתימה, והוא שם את החותמת של החברה העלומה צ'יף אסיה.

נציין, כי העד מאשר כי במסגרת האופרציות האמורות, הוא "בין היתר" זייף מסמכים, גם באמצעות אחרים, חתם חתימות מזוייפות גם כשהיה צריך לעשות כך, בשלב מסוים החל להתחמק ממתן תשובות ביחס לזיוף מסמכים ועבר לגרסה של "לא זוכר". (ר' לעניין זה פרו' עמ' 5125 – עמ' 5128).

העד עומת עם חוסר ההיגיון בכך שהוא עצמו עסוק במסע זיוף, אולם הוא חושש שמישהו יגיש תביעה לבית המשפט, ותשובתיו, אינן מניחות את הדעת, ואז הוא אומר גרסה חדשה "מעולם לא זייפתי מסמכים, מעולם לא הייתי במסע  זיופים" (פרו' עמ' 5218 שו' 20-21), ונראה כי אין הוא מהסס לשנות מגרסה קודמת שבה נשאל מפורשות "אדוני זייף מסמכים?" והשיב "גם, בין היתר" (פרו' עמ' 5215 שו' 24-26).

לא ארחיב במובאות נוספות לסתירות וחוסר היגיון בעדותו של עד זה, והמסקנה הברורה הינה כי לא ניתן לתת אמון בגרסה חסרת הבסיס שהוא מעלה.

מכל האמור, אין בפני ראיות של ממש להוכיח זיוף כלשהו שבוצע ע"י נאשם 3 ביחס לחתימה על החוזה ת/426.

אין בפני ראיה שניתן לקבוע על סמכה ממצא במשפט הפלילי, האם החוזה האמור הינו חוזה פיקטיבי אם לאו.

124.      אשר לטענה בדבר פיקטיביות – גם על פי עדויותיהם, הלא אמינות, של עדי המדינה, קיימת אפשרות מסוימת, כי החוזה כלל אינו פיקטיבי. אין מחלוקת של ממש כי הכספים אכן הועברו. הטענה של עדי המדינה הינה כי חלקם הגדול הוחזר. גם אם הוחזר חלק מהכספים, העובדה שנכתבה בחוזה על כי מדובר בכספים שחברת דנה העבירה, אינה פיקטיבית. אם הועברו כספים כגרסת עדי המדינה עצמם, הרי שהחוזה מתאר את אותה ההעברה. העובדה שהושבו כספים, אינה הופכת את הרישום האמור בחוזה לכוזב.

מכל מקום, אין בפני ראיות שמכוחן ניתן יהיה לקבוע אם גרסה זו או הגרסה האחרת היא האמינה, ולא ניתן לשלול את העמדה כי החוזה אכן פיקטיבי, אך מנגד לא ניתן לשלול את העמדה כי הנתונים אשר בו אינם פיקטיביים.

כך הוא גם ביחס לטענה המבקשת לייחס רישום כוזב של ההוצאות, כספי ההשקעה של יניב בלטר, בעסקאות האמורות אשר יצאו אל הפועל, בטרם נכנס הנאשם 3 לתמונה.

כל שניתן ללמוד, וגם זאת לצד ספקות, שכן רב הנסתר על הנגלה, הוא שבפרשה הראשונה מר יניב בלטר הוא זה שהיה פעיל. אין כל ראיה לכך שהנאשם 3 ביצע פעולה כספית כלשהי ביחס לכספים האמורים. אין כל ראיה לכך שהנאשם 3 ביצע, הוא עצמו, או שהוא נתן הוראה לכך, לרשום בפנקסי חברת דנה ובספריה, דבר הכנסה או הוצאה הקשורה בעסקאות הללו, שהוא כלל לא היה חלק מהן. כך גם לא ביחס לאותה אופרציה שלישית שהחל הוא להיות מעורב בה, אך היא לא יצאה אל הפועל.

גם רישום ההוצאה, ככל שנרשמה, אין הוא לכשעצמו בבחינת רישום כוזב, ככל שההוצאה הזאת היתה אכן בפועל.

הטענה כי זהו רישום כוזב לאור כך שחלק מהכספים הוחזרו, היא טענה שאין לקבלה, שכן הכזב הנטען איננו ברישום של ההוצאה, אלא הוא באי רישום, נטען, של הכנסה שהכספים הושבו. ואולם, לא רק שנאשם 3 איננו בעל מניות, איננו מנכ"ל ואינו דירקטור בחברת דנה, אלא שעולה שהוא כלל לא קיבל לידיו כספים כלשהם.

125.      מכל האמור, לא עמדה המאשימה בנטל להוכיח את המיוחס לנאשם 3, ויש לזכותו מהמיוחס לו, מחמת הספק.

יש להוסיף ביחס לאישום השלישי, כי קיימת בעייתיות בגרסתו של נאשם 3, וקיים קושי לתת אמון בגרסתו ביחס לאישום זה. זאת לאור דבריו בחקירתו הנגדית, על כי לא היה מודע לאי החוקיות ביחס לאותו עניין שהוא התבקש לבדוק על ידי מר יניב בלטר. יחד עם זאת, למרות העובדה שקיים קושי כאמור, אין בדבר כדי להשפיע על ההכרעה באישום זה, שכן קיים קושי, ואולי אף גדול יותר, לתת אמון, בעדויות של העדים האחרים בהקשר זה, וכאמור רב הנסתר על הנגלה.

עבירת השיבוש

126.      באישום זה מיוחסת לנאשם 3 גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט. הטענה היא כי כשנפתחה חקירת משטרה ביחס לאירועים נשוא כתב האישום, פנה נאשם 3 מיד עם שחרורו לעד המדינה אפי כחלון, וכשזה הגיע לביתו של נאשם 3, אמר לו הנאשם 3 כי הם הולכים להיחקר ושיילך ליניב.

לאור זאת שהעובדות הנטענות בכתב האישום בהקשר זה לא הוכחו במלואן, מבקשים ב"כ המאשימה בסיכומיהם ללמוד דבר שיבוש מהעובדות הבאות.

האחת, מדברי מר יניב בלטר ע.ת. 213, בהודעתו במשטרה ת/393א', שם הוא אמר (שו' 17,18) "אפי כחלון ורונן הראל חיכו לי בתחתית הבניין... אה, אני אגיד לך, לאחר שאמרו לי שהיו קודם אצל דוד".

השניה, מדבריו של ע.ת. 107 רונן הראל בעדותו בבית המשפט שם אמר:

"ת. פעם אחת היתה שיחה של דוד אלי.. של דוד חסן להיפגש ונתבקשתי במהלך בחקירה שלי לא לדבר עם אף אחד, לא להיפגש עם אף אחד אז כמובן לא נפגשתי והיה אס אם אס או שני אס אם אסים של יניב גם כן להיפגש ואני סירבתי...

ש. דוד חסן רצה להיפגש איתך. איפה?

ת. לא הגענו לזה אמרתי שאסור לי להיפגש וזהו. כשנחקרתי  ואסור לי להיפגש וזהו".

אתייחס תחילה לדברים של ע.ת. 107 רונן הראל – אין בדברים אלה כדי להקים כל עבירה של שיבוש. לא היה מפגש, לא נאמרו דברים, ואין ראיה לאמירת המיוחס בכתב האישום. מכוח דברים אלו, לא ניתן לייחס עבירה של שיבוש. העד אומר מפורשות שהם לא הגיעו לידי מפגש, וכל מה שהוא אומר זה שהנאשם 3 ביקש להיפגש עימו, מפגש שלא יצא אל הפועל. בכך אין כדי להוות עבירה של שיבוש מהלכי משפט. אף  שכתב האישום לא מייחס אף לא ניסיון, אינני מוצא גם ראיה לניסיון לשיבוש. אין כל ראיה מעבר לדברים האמורים.

וביחס לדברים שמבקשים ב"כ המאשימה בסיכומיהם ללמוד מדבריו של מר יניב בלטר, ע.ת. 213, המדובר בעדות מפי השמועה. מר יניב בלטר מספר מה סיפרו לו אחרים. מדובר בעדות מפי השמועה, שאינה קבילה. מדובר בדברים שמתוכנם עולה בבירור העדר הקבילות שלהם כראיה להוכחת תוכנה. בהקשר זה יש לציין כי פעמים רבות במהלך הדיונים התבקשה ע"י ב"כ המאשימה הגשת ראיות שאינן קבילות, וניתנו החלטות אשר לא איפשרו הגשת ראיות שאינן קבילות.

מכל מקום, הנאשם 3 אינו מכחיש הגעת מר כחלון אליו, וכלל לא היה צורך להידרש לעדות מפי השמועה. ואולם, הנאשם 3 אומר כי "זרק אותם מביתו".

מכל האמור, לא הוכח כי בוצעה ע"י הנאשם 3 עבירה של שיבוש מהלכי משפט, ויש לזכות את הנאשם 3 מביצוע עבירה זו, מחמת הספק.

אישום רביעי – מרמה והפרת אמונים, הוצאת דו"ח ביקורת פנימי ופרוטוקולים חסויים מדירקטוריון הנמל ומסירתם לחברת דנה לצורך הליכיה המשפטיים נגד חברת הנמל

127.      על פי האמור באישום הרביעי, המתייחס לנאשם 1 בלבד - ביום 18.6.13 וביום 2.7.13 התקיימו בדירקטוריון נמל אשדוד דיוני ועדת ביקורת ב"דו"ח בדיקה מיוחדת על פי החלטת ועדת הביקורת בנושא פעילות תאגידים הקשורים ליו"ר ועד העובדים" (להלן: "דו"ח הבדיקה") אשר עסק בפעילותם של תאגידים עסקיים הקשורים בנאשם 1, ובחשש לניגוד עניינים שהתקיים בין אותם תאגידים לבין נאשם 1.

דו"ח הבדיקה הוכתר כ"טיוטה לדיון פנימי – סודי", וכותרת זו, כמו גם הכיתוב: "מיועד לחברי דירקטוריון בלבד – אין להפיץ או להשתמש במידע הכלול בו למטרה כלשהי" נרשמו על גבי כל עמוד ועמוד של הדו"ח.

בעקבות ישיבות הדירקטוריון לעיל הוחלט על הפסקת התקשורת הנמל עם תאגידים עסקיים אשר נמצאו קשורים בנאשם 1, על פי דו"ח הבדיקה, ועל הפסקת פעילותם של תאגידים אלה, לרבות חברת דנה, בתחומי הנמל, הודעה מתאימה נמסרה לתאגידים הרלוונטיים, ולמחלקות הנמל הרלוונטיות.

הודעה על הפסקת פעילות חברת דנה, עובדיה ומנהליה בתחומי נמל אשדוד נמסרה ליניב בלטר, כמנכ"ל חברת דנה, ביום 10.9.13 (להלן: "הודעת הפסקת הפעילות").

עקב הודעת הפסקת הפעילות, הגישה חברת דנה ביום 17.9.13 תובענה אזרחית כנגד נמל אשדוד, בצירוף בקשה למתן צו מניעה זמני כלפי חברת נמל אשדוד, כנגד הודעת הפסקת הפעילות האמורה לעיל (להלן: "התובענה האזרחית").

סמוך לאחר הגשת התובענה האזרחית, ומיד עם שובו של נאשם 1 לתפקידו כיו"ר ועד העובדים בנמל ביום 1.10.13, החל נאשם 1 בהפעלת מסכת לחצים כלפי עובדת הנמל, הגב' מיכל לוגסי, כדי שימסרו לידיו פרוטוקולי ישיבות הדירקטוריון ודו"ח הבדיקה, אשר הובילו להודעת הפסקת הפעילות.

מאמצי נאשם 1 נשאו פרי ודו"ח הבדיקה כמו גם הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון הרלוונטית הועברו לרשות נאשם 1, ע"י הגב' מיכל לוגסי, שנעזרה לשם כך בעובד נוסף, עד ליום 10.10.13 לכל המאוחר.

במקביל לאמור לעיל, ומרגע מתן הודעת הפסקת הפעילות לחברת דנה ואילך, נועצו נאשם 2 ויניב בלטר בנאשם 1 באופן שוטף באשר למהלכים המשפטיים והאחרים בהם כדאי לחברת דנה לנקוט מול חברת הנמל במסגרת התובענה האזרחית ובכלל, וזאת בין היתר, תוך עשיית שימוש בדו"ח הבדיקה והפרוטוקולים לעיל, אשר נאשם 1 פעל להעביר לעיון נאשם 2 ואחרים, הכל במסגרת מאמציו של נאשם 1 לקדם את הצלחת חברת דנה בתובענה האזרחית שהוגשה על דיה כנגד חברת הנמל.

נאשם 1 בפועלו כמתואר לעיל נהג אגב מילוי תפקידו במרמה והפרת אמונים הפוגעים בחברת הנמל, באמון הציבור בחברת הנמל ועובדיה, והפוגעים באמון הציבור בעובדי הציבור בכלל. נאשם 1 במעשיו כמתואר לעיל, עשה במילוי תפקידו מעשי מרמה והפרת אמונים הפוגעים בציבור, פעל בניגוד מוחלט לאינטרסים המשפטיים, הכלכליים והאחרים של הנמל והאינטרס הציבורי עליו הופקד, ועשה שימוש לרעה במעמדו, תוך השחתת עובדים הנתונים להשפעתו וזאת כדי לקדם את ענייניה של חברת דנה.

מהאמור מיוחסות לנאשם 1 העבירות הבאות: מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין, ומרמה והפרת אמונים של עובד ציבור – עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

המענה לאישום הרביעי

128.      במענה לאישום הרביעי המיוחס לנאשם 1 בלבד, כופר הוא במיוחס לו. נטען כי אישום זה הינו בבחינת שימוש לרעה בכוח הסמכות של המדינה.

נטען כי הדו"ח אליו מתייחס האישום פורסם בכלי התקשורת עוד לפני שהנאשם 1 מסרו לצרכים משפטיים.

נטען כי ההכפשות שהוכפש נאשם 1 והוכפשה חברת דנה, והקשר שעשו ביחס אליהם, וההד התקשורתי, כל אלו פגעו קשות גם בנאשם 1, והיה לו אינטרס מוצדק כי האמת תתברר בבית המשפט, וחברת דנה פנתה לבית המשפט והפרוטוקול כמו גם הדו"ח היו כלי בידי בית המשפט, אשר הסתמך עליהם, על מנת לבטל את ההחלטה.

הנאשם 1 מאשר כי העביר לחברת דנה את הפרוטוקולים ואת הדו"ח כאמור באישום הרביעי, אולם טוען כי בדין עשה זאת וטוב שעשה זאת, וכי היה מצפה כי המדינה היתה מבקשת להעמיד לדין את מי מהנהלת הנמל שייתכן מאוד שעמד מאחרי ההדלפה הסלקטיבית לתקשורת, ולא העברה מלאה כפי שהנאשם 1 דאג שבית המשפט יקבל, העברה מלאה של הפרוטוקול והדו"ח. עוד מוסיף נאשם 1 כי היה מצפה כי המדינה תעשה את אותה ההעברה של הפרוטוקולים והדו"ח.

נטען כי הפרוטוקולים והדו"ח הגיעו לנאשם שלא באמצעות הגב' לוגסי, הם הונחו במשרדו, והוא אינו יודע מי הניחם.

נטען כי בכל הקשור להליך המשפטי של חברת דנה, היתה לנאשם 1 כל ההצדקה לסייע להליך המשפטי באמצעות הפרוטוקולים והדו"ח, כדי שגם שמו יטוהר באמצעות ההליך, זאת הואיל והפרסומים לא עשו כל אבחנה בינו לבין חברת דנה, קשרו אותם יחד, וטענו כי השחיתות משותפת, והכל בטענות שקריות.

נטען כי פעולה זו של נאשם 1 לא היתה במרמה, ולא היתה תוך הפרת אמונים, אלא פעולה מתבקשת ואם לא היה עושה פעולה זו, הוא היה מכשיל את בית המשפט.

ביחס להפסקת עבודת חברת דנה, נטען כי היא לא היתה על פי דו"ח הבדיקה אלא על פי כתבה בטלוויזיה וכי הדבר בוצע ע"י מר סיטרמן בניגוד לסמכותו.

ביחס לגב' מיכל לוגסי הנאשם 1 מכחיש כי הפעיל לחצים, אולם מאשר כי ביקש ממנה שיימסרו לידיו פרוטוקולי ישיבות דירקטוריון ודו"ח הבדיקה, אולם היא לבסוף סירבה לתת לו את הדו"ח.

דיון והכרעה - האישום הרביעי

129.      האישום הרביעי מייחס עבירת מרמה והפרת אמונים, בקשר עם הוצאת דו"ח ביקורת פנימי ופרוטוקולים, שנטען כי הם חסויים, מהדירקטוריון של חברת הנמל, ומסירתם לחברת דנה, לצורך הליכיה המשפטיים נגד חברת הנמל.

לפני התיחסות לאישום, יש להתייחס לתהליך הוצאת חברת דנה מנמל אשדוד, לאור הטענות המועלות באישום זה.

כתב האישום מעלה טענה ביחס להוצאת חברת דנה, בשני מקומות, כאשר בסעיף 28 לפרק ב' באישום השני נכתב "כשהוחלט ע"י דירקטוריון הנמל להפסיק את פעילות חברת דנה בנמל..." ובסעיף 3 לאישום הרביעי נכתב "בעקבות ישיבות הדירקטוריון לעיל, הוחלט על הפסקת התקשרות הנמל עם תאגידים עסקיים אשר נמצאו קשורים בנאשם אחד, על פי דו"ח הבדיקה, ועל הפסקת פעילותם של תאגידים אלה, לרבות חברת דנה..."

דירקטוריון חברת הנמל לא קיבל החלטה על הוצאת חברת דנה מהנמל. ההחלטה שהתקבלה בדירקטוריון בישיבה מתאריך 18.6.13 (ת/241) הינה כדלקמן: "החליט הדירקטוריון פה אחד: להפסיק רכישת מוצרים של חברת א.י. הופס תעשיות בע"מ ולא לאפשר כניסת משאיות של חברת בן עידן הובלות בע"מ בשטח הנמל, כל עוד מתקיים ניגוד עניינים בעניין החברות הנ"ל. לבצע השלמה של הבדיקה לגבי חברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ, ולקיים דיון נוסף בהמשך הפעילות מול חברה זו".

הנה כי כן, הדירקטוריון לא רק שלא החליט על הוצאת חברת דנה, אלא החליט על בדיקה, שלאחריה אמור להתקיים דיון נוסף בהמשך פעילות מול חברת דנה.

כך, גם לא ניתן לומר, כפי הניסוח של סעיף 3 לאישום הרביעי, כי "בעקבות ישיבות הדירקטוריון" הוחלט על הפסקת ההתקשרות עם חברת דנה.

כפי שיפורט להלן, ההפסקה של ההתקשרות של חברת דנה, עם הנמל הייתה במסגרת הודעה שהוציא מ"מ המנכ"ל, מר יוסי בסן, ביום 10.9.2013. ההודעה אשר מתברר מהראיות כי הינה על דעת יו"ר הדירקטוריון מר סיטרמן, ולמעשה התקבלה החלטה משותפת של מר סיטרמן ושל מר בסן, להוציא את חברת דנה מהנמל. החלטה המנוגדת להחלטת הדירקטוריון.

לפני קבלת ההחלטה, נערכה לגביה פגישה בין מר סיטרמן, מר יוסי בסן ובין היועצת המשפטית של הנמל, עו"ד ענבר טור שלום.

מצב הדברים אשר נוצר הינו כי חברת דנה מוצאת אל מחוץ לנמל, בניגוד להחלטת דירקטוריון הנמל, והנאשם 1 נתקל במצב בו מועלות כנגדו טענות קשות מאוד ביחס להתנהלותו.

בהינתן האמור, הרי שהבאת התמונה לאשורה בפני בית משפט, ע"י העברת פרוטוקולים ודו"ח ביקורת, וודאי שאינה מהווה פעולה בניגוד לאינטרסים של המקום בו הוא עובד. הפעולה שבוצעה להוצאת חברת דנה מהנמל, היתה פעולה שבוצעה בניגוד להוראות מפורשות של הדירקטוריון בחברה בה הנאשם 1 עובד. במצב דברים זה, אין לטעון כנגדו כי פעל הוא במרמה, או בהפרת אמונים הפוגעת בחברת נמל אשדוד או באמון הציבור. ההיפך הוא הנכון, פעולתו שלו היתה להביא בפני בית משפט הדן בעניין, את מלוא הנתונים.

לא ניתן לומר על עובד שמבקש להראות לבית משפט כיצד זה מבוצע מעשה במקום עבודתו, בניגוד להחלטת דירקטוריון, כי הוא פועל תוך הפרת אמונים.

לא ניתן לומר על עובד שמבקש להגן על עצמו מפני טענות אשר הוא מכחיש אותן בתוקף רב, ואשר קושרות בינו לבין אותה חברה אשר בוצעה לגביה פעולה בניגוד להחלטת הדירקטוריון, כי הוא פועל בניגוד עניינים לנמל שהוא עובד בו.

להלן תפורט השתלשלות העניינים אשר הביאה להוצאתה של חברת דנה מפעילות בנמל. ייאמר כבר עתה – יו"ר הדירקטוריון העמיד בבית המשפט גרסה בעניין תהליך הוצאת חברת דנה מהנמל, וגרסתו אינה מתיישבת עם גרסאות שני עדים נוספים.

אני מוצא כי יש בפעולת הוצאת חברת דנה מהנמל, בתהליך כפי שבוצע כאמור לעיל, כדי מעשה המנוגד להחלטת הדירקטוריון מיום 18.6.13, וזוהי פעולה העוקפת החלטת הדירקטוריון לקיים דיון נוסף.