ת"פ (ב"ש) 3666-06-16 מדינת ישראל נ' אלון חסן (29.03.2018) - חלק חמישי

83.        לאחר שבחנתי את הראיות, העדויות, והעולה מת/261, התמליל וההקלטה, אני מוצא כי אין כל בסיס לטענה בדבר איום, סחיטה באיומים, או דרישת שוחד, במי מהמפגשים או בכלל ההתנהלות הנטענת.

המסקנה האמורה עולה לא רק מהדברים המוקלטים במפגש מיום 1.8.13, אלא גם משאר הראיות, כפי שיפורט להלן.

פעילות חברת דנה היתה פעילות לגיטימית, ואין לייחס מעשה איום, מעשה סחיטה באיומים או מעשה של דרישת שוחד, או כל היבט פלילי או שלילי אחר, בכך שגוף הנותן שירותים, ומבקש להתקשר בהתקשרות עסקית עם חברה אחרת, יפנה לאנשי אותה חברה, יציע את השירותים שהוא מעוניין לתת, ואף יציג בפני הלקוח הפוטנציאלי את הבעיות שיש לאותו לקוח פוטנציאלי, ואת האפשרויות שלו לפתור אותן.

ההתרשמות של בית המשפט הינה כי עדותו של ע.ת. 68 מר יוסי גלעד לא היתה אמינה. עדותו כללה שינוי גרסה, ובנוסף אי התיישבות עם התנהלותו בזמן אמת, בכך שלא ציין מאומה בתכתובות שכתב, דבר איום. לא ניתן לקבל את דבריו של עד זה כגרסה אשר על סמכה ניתן לקבוע ממצא עובדתי. עד זה אף נדרש לאזהרה נוספת של בית המשפט כי מחובתו לומר את האמת, ועומת שוב ושוב במהלך הדיון עם חוסר ההיגיון בגרסתו ועם סתירה בין גרסאות, תוך שהוא התבקש ליישב את הדברים, ולהסבירם. למרות שניתנה לו האפשרות להסביר את דבריו, לא היה בהסבריו ממש.

נחזור על האמור, כי הדברים אשר נאמרו במפגש האחרון המוקלט מ- 1.8.13 (ת/261), מתייחסים גם למפגשים קודמים, ומהדברים שנאמרו שם עולה מפורשות כי במפגשים הקודמים לא היה כל איום.

84.        תחילה לעדותו של עד אחר בפרשה זו, ע.ת.69 מר עדי וינוגרד. על פי עדותו הוא סמנכ"ל לוגיסטיקה בחברת כי"ל, ובמסגרת תפקיד זה אחראי לשינוע דשנים מאתרים שונים לנמל ומהנמל לחו"ל. בתקופה הרלוונטית מי שהיה בנמל ותפקידו היה לנהל את המתקן שם ואת כל הפעילות בנמל היה מר יוסי גלעד, מעליו היה אחראי מנהל אגף ששמו מר אפי אייזנבך, וע.ת. 69 אחראי על שניהם. (פרו' עמ' 3979-3980).

ע.ת. 69 מעיד כי בתאריך 3.3.13 הוא פגש את נאשם 3 ואת דוד מלכה במשרדו של יוסי גלעד שגם הוא נכח באותה פגישה (פרו' עמ' 2992 שו' 19-21). הוא מעיד כי במהלך הפגישה הזו " הם הציעו לי לקבל את השירותים של חברת דנה, בתחום של איכות הסביבה. ציין דוד חסן שהוא בן דוד של אלון חסן ושאני מכיר את ההשפעה של אלון חסן בנמל ולכן כדאי לנו לעבוד איתו" (פרו' עמ' 2992 שו' 8-11).

ע.ת.69 מעיד כי הם לא התקשרו עם חברת דנה מפני שהיתה להם התקשרות עם חברה אחרת (פרו' עמ' 3006 שו' 28-32).

העד מאשר את דבריו בהודעתו על כי בפגישה עם מר אלדד וקסמן, מר וקסמן הסביר לו כי קיימים קשיים עם הדוחות שהוא מקבל מאיכות הסביבה, וסוכם שהם, אנשי כי"ל, יקיימו הדרכה לאנשי ג'סקו שהיא חברת פיקוח שלהם.

העד נשאל אם בפגישה הזו לא דיברו על דנה והוא מאשר זאת - "בפגישה הזאת לא, כי לא דיברנו על דנה." (פרו' עמ' 3011 שו' 22) ומוסיף לאחר מכן שדיברו במקומות אחרים על דנה (שו' 24).

עוד קודם לכן אמר את הדברים באופן החלטי יותר כאשר נשאל "אין דנה בישיבה הזאת. יש דרישה צודקת להגביר את הפיקוח של חברה שעובדת עם ג'סקו, אין דנה, נכון? אתה מאשר לי? והוא משיב: "בזה אין דנה, אבל... " (פרו' עמ' 3011 שו' 14-16). לאחר מכן נשאל שוב ושוב בעניין זה – "אם יבוא מישהו ויגיד שבאותה פגישה הציעו לכם לקחת את דנה... והוא משיב – " אני לא עונה על חלופות דמיוניות".  והוא אומר שוב על האפשרות שהציעו לו את חברת דנה בפגישה הזאת כי – "זה לא היה". (פרו' עמ' 3011 שו' 25-32).

לעומת דבריו הברורים הללו, אומר העד בהמשך כי אינו זוכר. לכשעומת עם דבריו הקודמים על כי קודם לכן היה החלטי, הוא מאשר כי היה החלטי ומסביר: " ברגע שהסנגור ציין בפניי שזה מה שיוסי גלעד אמר, אז זה ערער אצלי את החשיבה, אולי זה כן היה, אני לא זוכר. זאת הסיבה".  (פרו' עמ' 3013 שו' 1-9).

כאמור, בתחילה העמיד מר וינוגרד בעדותו בבית המשפט גרסה החלטית על כי במפגש עם אלדד וקסמן לא דובר על חברת דנה. לאחר מכן אמר כי הוא - "לא זוכר".

עדותו של מר יוסי גלעד, שאומר כי דובר שם על חברת דנה, אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו הראשונה, ההחלטית, של מר עדי וינוגרד, על כי לא דובר על חברת דנה באותו מפגש שנכח בו גם יוסי גלעד.

כך, מר יוסי גלעד אומר בעדותו בבית המשפט כי במפגש עם מר אלדד וקסמן, בו נכח מר עדי וינוגרד, הועלתה על ידם, דהיינו על ידי אנשי כי"ל, השאלה : "האם יש חברה ספציפית שנועדה לפיקוח הזה או האם אנחנו יכולים להכשיר את החברה שאיתה אנחנו קשורים בהקשר מסחרי לענין הזה". הוא מעיד בבית המשפט כי: "...בפירוש אומר דנה" וכאשר הוא נשאל מי אומר דנה הוא משיב: "דדה בנודיס" (בפרו' נרשם בתמלול ההקלטה – דדה ונוטיס, אולם הכוונה למר דדה בנודיס). (פרו' עמ' 2845 שו' 28- עמ' 2846 שו' 3).

לא רק שוני ביחס לשאלה האם שמה של חברת דנה הועלה באותו מפגש שנערך עם עדי וינוגרד, אלדד וקסמן ונוספים, אלא שבחינת מהות הדברים שנאמרו על ידי זה ועל ידי זה, מקימה שוני נוסף.

כך, מר עדי וינוגרד מעיד כי הסיכום של אותה פגישה היה שאנשי כי"ל יקיימו הדרכה לאנשי ג'סקו שזו חברה שלהם, חברת פיקוח (ר' עמ' 3007). לעומת זאת, מר יוסי גלעד מעיד על אותה פגישה לכשנשאל "מה אדוני חשב שהולך להשתנות לפי הישיבה הזאת" הוא משיב: " העסקת חברה נוספת שתבצע פיקוח נוסף על הגופרית שהמשמעות הכספית שלה תבוא לידי ביטוי זאת אומרת תוספות" (פרו' עמ' 3844 שו' 2-5).

עדותו המגמתית של מר יוסי גלעד מנסה להציג את העולה מאותה ישיבה שהתקיימה אצל מר אלדד וקסמן, כי בעקבותיה יהיה צורך להעסיק חברה נוספת, שתבצע פיקוח נוסף על הגופרית, ולדבר יהיו משמעויות כספיות. עדותו של מר וינוגרד אשר נכח באותה ישיבה, לא רק ששוללת, בחלקה, אזכור של חברת דנה, אלא שכל אשר היה כפועל יוצא מאותה ישיבה זה שהם יקיימו הדרכה לחברת פיקוח שלהם.

יצויין, בהקשר של משמעות פריקת גופרית, כי התברר שבשלב מסוים, מאוחר יותר, הוטל על הנמל קנס בסך 2.7 מיליון ₪ בגין גופרית אשר הגיעה למי הים. איש איכות הסביבה בנמל, ע.ת. 54 מר היימליך, מאשר כי הנמל קיבל קנס בסך 2.7 מיליון ₪ בגין הגופרית, ומוסיף כי במקרה זה הקנס ניתן "על עבודת חופן לא נקיה". (ר' פרו' עמ' 3183 – 3184). מר יוסי גלעד אישר כי הוטל קנס בסך 2.7 מיליון ₪ כתוצאה מפריקת גופרית של חברת כי"ל (פרו' עמ' 2898 שו' 22).

85.        מר יוסי גלעד ע.ת.68, מעיד כי במפגש הראשון שהיה לו עם הנאשם 3 והשתתפו בו עובדי כי"ל, מר נדב בלוך ומאיר גל,  הנאשם 3 ואורי בלטר, נאמר בה: "דוד חסן אמר גילוי נאות אני בן דוד של אלון וזה יכול לעזור לפעילות..." (פרו' עמ' 2808, שו' 8-9). בהמשך הוא מאשר כי אמר במשטרה את הדברים שאמר נאשם 3 בנוסח הבא: אני בן דוד של אלון חסן ואני אקבל כל עזרה שצריך כדי להסדיר עניינים אם יעלו בנושא פרמיות או עיכובים." (פרו' עמ' 2809 שו' 1-4). 

דבריו אלו של מר יוסי גלעד אינם מתיישבים עם דברי עד תביעה אחר, ע.ת.74 מר נדב בלוך, עובד של חברת כי"ל, אחראי מטעמה על הגנת הסביבה, אשר היה נוכח באותה הישיבה וביחס לכך יפורט בהמשך. 

מר יוסי גלעד מעיד על מפגש נוסף שהתקיים עם נאשם 3, במשרדי חברת דנה בנמל, ועל כי בשלב מסוים הגיעה גברת בשם ענאל, אשר עבדה בחברת דנה, יצאה ולאחר מכן נכנס נאשם 1. לדבריו, הגב' ענאל אמרה "אתה יודע בונים תיק נגד כל המעורבים בגופרית, אני בקשר צמוד עם קודוביצקי, שהוא הפקח של רשות ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה והיא יוצאת מתוך המשרד, הפגישה ממשיכה בכך שנכנס אלון חסן ומתיישב אל אותו שולחן." (פרו' עמ' 2814, שו' 16-19). בהמשך מתקן העד ואומר כי באותו מעמד לא נאמר על מקורבותה לאנשי איכות הסביבה או לעיסוקה בתחום הגופרית אלא רק שהיא מהנדס הסביבה בחברת דנה (פרוטוקול, עמ' 2815 שו' 29 עד עמ' 2816 שו' 3). 

מר גלעד מעיד כי נאשם 1 אשר נכנס למפגש זה, אמר כי הוא מוטרד מאירועים שבהם עובדי נמל נקנסו ונתבעו פלילית וכי כדי לשמור על האנשים הוא רוצה לראות את הדברים אחרת ברציפים וכי הוא אמר "נכון לך לשמוע מה חברת דנה מציעה". בעקבות זאת טוען העד, כי הוא חש אי-נוחות (פרו' עמ' 2814, שו' 29 עד עמ' 2815 שו' 4).

בהמשך, עדותו של העד אינה ברורה האם היתה קריאה נוספת לגברת ענאל אם לאו, והוא אומר שאינו זוכר (פרוטוקול, עמ' 2818, שו' 13-29).

ולאחר מכן הוא חוזר ואומר כי הנאשם 1 הזמין חזרה את הגב' ענאל אל החדר (פרוטוקול עמ' 2812 שו' 1-3).  העד מעיד כי בעקבות הפגישה הוא תעד אותה ודיווח עליה למר אפי אייזנבך ולמר עדי וינוגרד (פרוטוקול עמ' 2822 שו' 1-4). 

העד מתאר בהמשך פגישה שלו ושל מר נדב בלוך עם אנשי המשרד להגנת הסביבה. עוד מתאר מר יוסי גלעד כי נאשם 3 ביקש ממנו בשיחה טלפונית לתאם שיחה עם הממונה עליו (פרוטוקול, עמ' 2830-2831), ומוסיף ומתאר ניסיונות נוספים של הנאשם 3 לתאם פגישה איתו ועם הממונה שלו וכי מתקיימת פגישה כזאת, פגישה במסגרתה הציעו לו שוב לתת שירותי פיקוח על פריקת גופרית (פרוטוקול עמ' 2835-2838).

86.        אשר לטענה בדבר איומים –ב"כ המאשימה מבקשים ללמוד מאותו מפגש בו נכח הנאשם 1, לטענת מר יוסי גלעד, ומהפניות האחרות של נאשם 3, כי מדובר באיומים.

הנאשם 1 בעדותו אומר כי המשרדים של חברת דנה היו סמוכים למשרדו בנמל, ומדי פעם היה מגיע לשם, ללא כל הסתרה של הקרבה שלו לנאשם 3 או למר יניב בלטר והוא איננו זוכר את הפגישה הנטענת (פרו' עמ' 5511, שו' 20-24). הנאשם 1 מוסיף כי היה מגיע לשם כפעמיים שלוש בשבוע, הוא מוסיף כי הוא לא הפנה לחברת דנה וחברת דנה לא עניינה אותו (פרו' עמ' 5512).

הנאשם 3 מעיד כי כי"ל היה לקוח פוטנציאלי גדול עם פעילות ענפה בנמל ובדנה ראו פוטנציאל גדול, וכל ההתנהלות שלו באופן אישי מול כי"ל היתה 3 או 4 פעמים, עם תכתובת מייל אחת, וכי הם מעולם לא אמרו לו שהם אינם רוצים, אלא תמיד אמרו לו שהם בודקים, שוקלים וחושבים (פרו' עמ' 7166). ביחס לאיומים הוא מכנה זאת כדבר הזוי, ואומר כי אין לו מושג "מאיפה זה בא" (פרו' עמ' 7167, שו' 1-2).   

למרות שמר יוסי גלעד אומר שהוא מוציא תכתובת אחרי מפגש, אין בפניי כל ראיה כי בתכתובת כלשהי שהוא הוציא היתה אמירה כלשהי על איום כלשהו. העד מעיד שהוא אמר למר זאב אביטל, כדלקמן: "שאני לא חש מאוים ועל כל המפגשים דיווחתי, זה מגיע כשזאב אומר לי מה בדיוק אלון חסן מבקש ממני אז אני רושם, ככה תיעדתי. שאני לא חש מאוים ועל כל המפגשים דיווחתי כפי שאני מחויב לדווח על כל פגישה עסקית לממונים עליי וכפי שלא חשבתי מאוים גם לא אמרתי שאיימו עליי או על פעילות כי"ל." (פרו' עמ' 2875 שו' 16-21).

העד אומר כי הוא דיווח למר עדי וינוגרד על הפגישה שהיתה לו עם זאב, אולם אומר הוא לא ציין בדבריו למר וינוגרד שמה שאמר לזאב לא נכון (פרו', עמ' 2877, שו' 5-8). ואולם קודם לכן נשאל העד "אמרת לוינוגרד שאמרת לזאב משהו לא נכון?" והוא משיב "נכון" (פרו' עמ' 2876, שו' 20-21) ומאשר את הדברים הללו שוב גם בעמ' 2876 שו' 22-25.

גרסתו של מר גלעד בעייתית. הוא אומר דברים שונים, מעלה גרסאות לא ברורות, אומר כי לא כתב מאומה על איום במהלך הפגישות, בנוסף מעיד כי אמר לזאב דברים שאינם נכונים, לעומת זאת אומר שאמר למר וינוגרד דברים נכונים, ושגם אמר למר וינוגרד שאמר לזאב דברים לא נכונים.

זאת ועוד, העד מאשר כי דיווח כל פעם והעמיד את הממונים עליו ואת הסביבה העסקית שלו במה שקורה (פרו' עמ' 2878 שו' 3-6). הוא נשאל הכיצד, למרות שהוא מבצע תיעוד של הדברים, דווקא את העובדה שהוא מאוים הוא לא מתעד. הוא משיב שהוא מבין את הקושי בכך, אך הוא אינו נותן הסבר של ממש ואומר "אני לא זוכר ששמתי את רחשי הלב שלי או חששות שלי על כתב" (פרו' עמ' 2878 שו' 17). לעד מוצגת תכתובת על המפגש מיום 01.08.13, תכתובת שהיא דיווח שהוא דיווח למר עדי וינוגרד על המפגש והוא אינו מציין בתכתובת זו דבר על איום (פרו' עמ' 2879). 

מצוטטים לעד הדברים הבאים: "דוד חסן יצר איתי מספר פעמים קשר לפגישה עצמית וטלפונית ופעם אחת גם אלון עצמו ובאף אחת מהפגישות לא חשתי מאוים ועל כל המפגשים דיווחתי כפי שאני מחויב לדווח על כל פגישה עסקית לממונים עליי וכפי שלא חשתי מאוים גם לא אמרתי שאיימו עליי או על הפעילות של כי"ל." ותשובתו של העד הינה – "כך עניתי לזאב נכון." (פרו' עמ' 2881, שו' 12-16).

בעקבות זאת נשאל העד אם למר עדי וינוגרד הוא אמר שאכן אמר את הדברים הללו לזאב, אך הם לא נכונים, דהיינו כי הוא אמר לעדי וינוגרד שהרגיש מאוים, והוא משיב כי כך אמר.

בשלב זה נשאל העד הכיצד ניתן להאמין לאמירה זו כאשר כל הכתובים אינם תומכים באמירה זו, ומדובר בכתובים שיצאו מידיו של העד, ולא רק שאינם תומכים באמירה הזו אלא משתמע מהם אחרת לגמרי, והעד משיב כי הוא מבין את הקושי בדבר וגם "אני רואה גם את עצמי מתקשה להסביר." ועושה ניסיון מסוים להסביר, ניסיון אשר אין בו הסבר של ממש. 

העד נשאל על כך שגם להנהלה שלו הוא לא כתב שהוא חש מאוים והוא מאשר: "לא כתבתי. אני מודה אני מתקשה להסביר, אני מתקשה אני אומר כאן, מצהיר כאן שאני דיווחתי באופן ישיר על החששות שלי מכל מפגש כזה..." ואומר כי אמר שהוא חש מאוים למנכ"ל החברה, מנהל התפעול של החברה, לאיש הביטחון ולאדם נוסף, וכשנשאל מדוע לא כתב להם זאת אף פעם, למרות שכתב מיילים ותיעד, השיב כי הוא מתקשה לזכור משהו שכתב (ר' – עמ' 2881-2882). 

87.        בעייתיות נוספת העולה מעדותו של עד זה קשורה לדבריו ביחס למפגש שהתקיים ביום 1.8.13. ביחס לעצם קיום המפגש – תחילה הוא אומר ביחס לפגישה זו עם נאשם 1, את הדברים הבאים: "לכן חשבתי שגם הוא לא יוכל להגיע לתוך הנמל ולכן עניתי שאני בשמחה אפגוש אותו בתוך הנמל כי לא היה לי אפילו סיכוי לפגוש אותו כשהוא מנוע להיכנס." (פרו' עמ' 2886, שו' 8-10). גרסה ראשונה זו של העד מר יוסי גלעד הינה כי הואיל והוא ידע שנאשם 1 היה אותה עת מושעה ומנוע מלהיכנס לנמל, הרי שלא היה לו אפילו סיכוי לפגוש אותו, ולכן הוא השיב שהוא בשמחה יפגוש אותו בתוך הנמל. גרסה זו עברה שינוי בהמשך.

העד מר גלעד מאשר כי אמר למר אפי אייזנבך, הממונה עליו, לפני המפגש, כי ייתכן שגם מר אלון חסן יהיה שם. (פרו' עמ' 2886 שו' 23-26).  אמירה זו אינה מתיישבת עם טענתו הקודמת כי חשב שאין סיכוי שנאשם 1 יהיה במפגש.

לעד יוסי גלעד ניתנה האפשרות להסביר את דבריו, את השוני בין גירסאותיו, ונאמר לו שהדעת אינה נוחה מתשובותיו. למרות כל ההזדמנויות אשר ניתנו, אין אלא לומר כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת. (ר' לענין זה עמ' 2886 - 2889 לפרו').

אין מדובר בענין שולי, שכן גרסה זו של מר גלעד, על כי סבר שאין סיכוי שהנאשם 1 יגיע, נועדה ליישב את האמירה שלו בדבר שמחה להיפגש עם נאשם 1, עם הטענה בדבר איום. שכן, אם היה איום קודם לכן, או אף "תחושה לא נוחה" במפגש קודם, אין הדבר מתיישב עם "שמחה" למפגש נוסף. הדברים ברורים.

המפגש עצמו, שהתקיים ביום 1.8.13, בנוכחות מר יוסי גלעד, מר אפי אייזנבך, הנאשמים 1 ו – 3 ומר זאב אביטל, הוקלט. הן ע"י מר יוסי גלעד עצמו, והן ע"י נאשם 3.

מר אפי אייזנבך, ע.ת.73, אשר היה אחראי על מר יוסי גלעד, מעיד מפורשות לגבי המפגש ב- 1.8.13 כי הוא לא חש מאוים, ולא רק שלא היו בפגישה זו איומים אלא גם לא היו בה לחצים, והוא זה שהציע להצטרף לפגישה הזאת.

הוא אומר מפורשות כי הנאשם 1 רצה להבין אם היו איומים עליהם והם אמרו שלא, שלא הרגישו מאוימים בשום שלב ומוסיף: "גם בשיחה לא הרגשנו מאוימים" (פרו' עמ' 3061 שו' 24-26).

מר אפי אייזנבך לא מציין מאומה שניתן לפרשו כאיום כלשהו באותה פגישה. יתרה מכך, הוא אומר דברים מפורשים השוללים כל איום באותה פגישה.

בהמשך אומר שוב: "אני לא הרגשתי מאוים".  (פרו' עמ' 3066 שו' 1).

הוא נשאל: "עכשיו תאשר לי בבקשה שהשיחה עצמה הזו היתה נינוחה. לא היו בה לחצים, לא היו בה איומים, היתה שיחה..." והוא משיב תשובה מפורשת וברורה: "לא היו בה לחצים. היא התנהלה בצורה נינוחה, כן". העד נשאל: "וגם לא היו בה איומים?" ושוב הוא משיב תשובה ברורה: "לא. לא היו בה איומים". (פרו' עמ' 3066 שו' 4-9).

תמלול ההקלטה של השיחה מיום 1.8.13 הוגש (ת/261), וגם ההקלטה עצמה (ת/261א').

תוכן הדברים שנאמרו במפגש זה מיום 1.8.13 שולל כל טענה בדבר איום כלשהוא של הנאשם 1 או של הנאשם 3, במהלך אותו מפגש, ואם לא די בכך, שולל גם כל טענה בדבר איום קודם, שכן יש במסגרתו הכחשה של העד יוסי גלעד דבר קיומו של איום קודם.

ביחס למפגש ביום 1.8.13 מעיד נאשם 1 כי מטרתו היתה לבדוק אם נאשם 3 השתמש בשמו של הנאשם 1, והאם מה שנכתב בכתבה נכון. (פרו' עמ' 5513 שו' 27). הנאשם 1 מעיד כי הוא לא איים, וכי מר יוסי גלעד עצמו אמר שלא היה איום ובעקבות זאת רווח לנאשם 1. (פרו' עמ' 5515).

חקירה נגדית ארוכה שנחקר נאשם 1, בפרט ביחס למפגש מיום 1.8.13 ו – ת/261, לא היה בה כדי לגרוע ממהימנות גרסתו, אשר מתיישבת הן עם דבריו המוקלטים של מר יוסי גלעד עצמו במפגש האמור, הן עם דברי מר אייזנבך, והן עם הגיון הדברים מכלל השתלשלות העניינים המפורטת לעיל.

לאור תוכן הדברים שנאמרו בפגישה, הוקלטו ותומללו ת/261, ת/261א', המסקנה הברורה הינה כי הסיבה למפגש הינה אכן הסיבה המתוארת ע"י נאשם 1, וגרסת נאשם 1 אמינה ומתיישבת עם הדברים שעלו בשיחה. נאשם 1 במפגש מעמת את נאשם 3 עם הטענות בדבר שימוש בשמו של נאשם 1, ותוכן השיחה מביא למסקנה ברורה כי הוא מגיע אליה על מנת לבדוק את הטענות המועלות כנגדו.

אין בתוכן המפגש המוקלט כל אמירה שהיא אשר יכולה להתפרש כאיום, או כסחיטה לאיומים, או דרישה לשוחד.

מר יוסי גלעד אומר דברים בנינוחות. אותה נינוחות אשר מר אייזנבך מתאר בביטוי זה את הפגישה, ושולל איומים ואף לחצים כלשהם.

מר יוסי גלעד אומר מפורשות במפגש זה, בהתייחס למפגשים קודמים, את הדברים הבאים : "מייד אחרי פסח, דוד זימן שיחה, ישבנו אצלי במשרד. כל השיחות היו נעימות. לא הרגשתי מאויים. לא הרגשתי אף פעם, אחרת לא הייתי נענה לפגישות, ובאמת הייתי חפשי לגמרי" (ת/261 עמ' 11 שו' 1-4).

יודגש כי אלו דברים אשר נאמרים ע"י מר גלעד בשיחה אשר הוא בעצמו מקליט אותה. מכאן שהוא יודע ומבין את המשמעות של כל מילה שהוא אומר, כי היא מתועדת.

הנה כי כן, מר יוסי גלעד מתאר את השיחות הקודמות בביטוי "נעימות", ושולל במילותיו שלו, כל איום.

במהלך הקלטה זו יש התייחסויות למפגשים, לכך שנאשם 3 הציג עצמו כקרוב משפחה של נאשם 1, ואין כל אזכור של תוספת שנטענת בעדותו של מר גלעד, בדבר אמירה על יכולת נאשם 1 לעזור.

במהלך ההקלטה יש מדי פעם מעין צחוק, והאווירה הינה אווירה אשר לא ניתן לומר שמעלה ולו חשד קל לאיום כלשהוא.

מכל האמור, לא הוכח קיומו של איום בפגישה ב – 1.8.13, המפגש המוקלט, וכך גם לא הוכח איום במי מהמפגשים הקודמים. הראיות מביאות למסקנה בדבר היעדר כל איום.

המסקנה בדבר היעדר איום אינה אך מחמת הספק, אלא שהראיות מובילות למסקנה ברורה שלא היה איום.

88.        להלן הדברים העולים מהתנהלות הקשורה בתכתובת דואר אלקטרוני, שהוציא מר אפי אייזנבך ליוסי גלעד, בעקבות הנחיה שנתן לו עדי וינוגרד.

בחקירתו הנגדית מצוטט למר אפי אייזנבך משפט מתוך דואר אלקטרוני מיום 4.8.13 והוא נשאל אם הוא הוציא בתאריך זה למר יוסי גלעד דואר אלקטרוני שבו נכתבו הדברים הבאים, על כי במפגש שלו עם דוד חסן הוצא כרטיס ביקור: "אני בן דוד של אלון חסן. כמו שאתם יודעים יש לו השפעה על מה שקורה בנמל בהרבה תחומים. וכדאי לכם לעבוד איתנו".

מר אפי אייזנבך מאשר כי את המשפט הזה הוא לקח ממה שעדי וינוגרד העביר לו (פרו' עמ' 3068 שו' 7-21).

מר אייזנבך נשאל האם את המילים הללו, המצוטטות בדואר אלקטרוני שהוא כותב למר יוסי גלעד, הוא שמע אי פעם מהנאשם 3, והוא משיב: "אני לא פגשתי אותו".

לא ארחיב ביחס לתכתובת זו אך יש לציין כי תוכנה מעלה ספק בדבר אפשרות קבלת הנוסח המדויק של העדות של מר יוסי גלעד בקשר לאותו חלק מצוטט לעיל.

תכתובת דואר אלקטרוני זו כוללת כותרת "דנה הנחיות" (פרו' עמ' 3016 שו' 14) והדברים שנאמרים בהמשך, דומים עד מאוד בנוסחם לנוסח של אותה תכתובת דואר אלקטרוני.

מר עדי וינוגרד מאשר כי מדובר היה בהנחיה שלו והוא אומר את הדברים הבאים: "... אני באתי ואמרתי לאנשים שלי "רבותיי, תדעו מה שקרה בפגישה שלי לאפי, כן? ויוסי היה גם נוכח בה, אבל מה שקרה בפגישה שלי עם חסן, עם דוד חסן ודוד מלכה הוא זה וזה וזה ... כי אני אמרתי להם שים לב, זה מה שהיה , אני מזכיר לכם. זו הסיבה". (פרו' עמ' 3017 שו' 28- עמ' 3018 שו' 2).

לאחר שיוצא מסמך שכזה עם הכותרת "דנה הנחיות", וכולל הוא אמירה מפורשת שחוזרת על עצמה לאחר מכן, קיימים ספקות מסוימים ביחס אליה. אין מדובר רק בתזכורת אלא מדובר בדואר אלקטרוני שנושא כותרת "הנחיות דנה".

89.        ביחס למפגש הראשון, בו נכח ע.ת.74 מר נדב בלוך אשר גם הוא עובד בכי"ל בזמן הרלבנטי, הוגשה הודעתו של מר נדב בלוך, ת/265, ושם הוא מעיד כי נאשם 3 אמר "שלמען הגילוי הנאות שהוא בן-דוד של אלון חסן." (ת/265, שו' 23). העד נשאל בחקירתו במשטרה, לגבי אמירת נאשם 3, שהוא בן-דודו של נאשם 1 – "האם דוד אמר את זה רק לשם הגילוי הנאות או מסיבות אחרות?" ותשובתו הינה – "לדעתי זה נאמר בשל הגילוי הנאות אך מי שרצה להבין מה זה אומר הבין. אני לא הבנתי כי לא ידעתי מי זה אלון חסן. הבנתי אחרי הישיבה." (ת/265, שו' 43-45). 

מדבריו של מר בלוך, אשר הוגשו בהסכמה, והוא לא נחקר לגבי דברים אלו חקירה נגדית, עולה כי הסיפא, אשר מעיד לגביה מר יוסי גלעד, ואשר מופיעה בתכתובת הדואר האלקטרוני שמוציא אפי אייזנבך עם הכותרת "דנה הנחיות", אינה נכונה.

ראשית, כאמור, מר אפי אייזנבך לא נכח בפגישה זו, והוא הוציא מייל ביחס לפגישה שהוא לא נכח בה, בעקבות הנחיה שקיבל ממר וינוגרד.

מר יוסי גלעד מעיד לגבי פגישה זו כי נאמר בה "דוד חסן אמר גילוי נאות אני בן דוד של אלון וזה יכול לעזור לפעילות...".

לא רק שעדותו של מר נדב בלוך, עובד אחר בחברת כי"ל, אינה מציינת את הסיפא, אשר הוא החלק החשוב, ואשר מתבקש ללמוד ממנו דבר ההשפעה של הנאשם 1, אלא שדבריו של מר בלוך ביחס להקשר כולו מביאים למסקנה ברורה שהדברים לא נאמרו.

מר בלוך אומר כי הוא מעריך שדבריו של נאשם 3 נאמרו בשל הגילוי הנאות, ומובן שאם היה הוא שומע באותו מפגש את החלק השני המיוחס לנאשם 3, הרי שקשה להבין מכך שזה אך ורק לצורך גילוי נאות.

עוד יש להוסיף, ביחס לאותן ספקולציות שמועלות, לעיתים במפורש ולעיתים באופן משתמע, בדבר קשר בין בעיות סביבתיות לבין חברת דנה, כי מר נדב בלוך נשאל בהקשר זה ביחס לאמירתו הבאה: "אני באופן כללי בגלל המודעות שלי שיכולים להיות בעיות סביבתיות יזומות, זה קפץ לי לראש שיכול להיות קשר לדנה" – הוא משיב: "לשאלתך אם אני עושה את הקורלציה לדנה או שיש לי בסיס סביר לחשד בנושא, אני משיב שאין לי בסיס סביר לחשד וזה רק ספקולציה." (ת/265, שו' 111-114).

הדברים ברורים - עובד של חברת כי"ל, מר בלוך, אשר על פי עדותו במשטרה הוא מטפל בנושא איכות הסביבה בנמל אשדוד בכל הנוגע לפעילות של חברת כי"ל, אומר מפורשות כי אין לו כל בסיס סביר לחשד לקשר בין חברת דנה לבין בעיות סביבתיות, וכי זו ספקולציה.

אם זוהי האמירה המפורשת של מי שאחראי מטעם חברת כי"ל על איכות הסביבה בנמל, אין זה ברור כיצד ניתן להעלות חשדות שכאלו, בהליך אשר מבוסס על ראיות, ולא ספקולציות.

90.        מכל האמור, המסקנה הברורה הינה כי לא היה כל איום במי מהמפגשים, לא היתה כל סחיטה באיומים, לא היתה כל אמירה בדבר השפעה כזו אחרת של נאשם 1.

לא הוכח כל רכיב עובדתי אשר יהיה בו כדי לבסס איום, על פי המבחנים שנקבעו בדין לאיום. אינני מוצא מקום להרחיב בניתוח יסודות האיום בעבירת סחיטה באיומים, המיוחסת, הואיל והתמונה הראייתית כה ברורה, ושוללת כל חשד לכך.

זאת ועוד, לא ניתן לקבל את עדותו של מר יוסי גלעד, כעדות שניתן על סמכה לקבוע ממצא עובדתי. אינני נותן כל אמון בגרסאותיו אשר עברו שינוי, ולא ניתן לקבוע על פי גרסאות אלו, כפי שפורט לעיל, כי נאשם 1 אמר דבר כלשהו הקשור לחברת דנה, במפגשים שנטען כי התקיימו, לפני המפגש מיום 1.8.2013.

ביחס למיוחס לנאשם 3, בדבר דברים שאמר עת הציג עצמו בפני מר יוסי גלעד ואנשי כי"ל - אין מחלוקת כי הציג הוא, למען הגילוי הנאות, את היותו קרוב משפחה של נאשם 1. ואולם, החלק השני של הדברים שנטען כי נאמרו, הוכח בפני כי לא נאמרו כלל, כפי שפורט לעיל.

המסקנה העובדתית הינה, כי במפגש אחד שהיה בין אנשי חברת דנה לאנשי חברת כי"ל, נכח נאשם 1 לרגע ולא אמר מאומה ביחס לחברת דנה, במפגש אחר, בתאריך 1.8.2013, לא היה כל איום, ולא רק שלא היה כל איום, אלא שגם הדברים שנאמרו במפגש זה, מוכיחים שלא היו איומים קודמים.

מכאן שהמאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את המיוחס לנאשמים 1 ו-3 במסגרת פרשת כי"ל. מעבר לכך, מהראיות שבפניי עולה כי נאמרו דברים מפורשים בדבר העדר כל איום, ומכאן כי לא מדובר רק באי עמידה בנטל להוכיח מעל לספק סביר אלא במסקנה פוזיטיבית, כי לא היה כל איום.

מהאמור לעיל, בפרט ביחס למסקנה העובדתית, כי פעולות נאשם 1 כלפי אנשי כי"ל, לא כללו את העובדות הנטענות בכתב האישום, ובפרט לא כללו את אותם חלקים של אמירות ביחס לחברת דנה, הרי שיש לדחות את הטענה, כי פעולתו של נאשם 1 במסגרת פרשת כי"ל מהווה דרישת שוחד.

כך גם ביחס לנאשם 3 – משהתשתית העובדתית אשר הוכחה כוללת את המפורט לעיל, הרי שלא ניתן לומר כי יש באמירותיו או במעשיו כדי דרישת שוחד.

יש להוסיף, כי הניסיון להבין מדברים שנאמרים במסגרת ת/261, כי הם עצמם מהווים דרישת שוחד, לא רק שאינם מתיישבים עם תוכן הדברים, אלא שגם אינם מתיישבים עם היגיון ההתנהלות, שכן במועד שבו התקיימה השיחה ת/261, כבר היתה הפרשה בתקשורת, וכבר הועלו טענות כנגד קשר נטען עם חברת דנה, ולא ניתן לומר כי במועד זה עולה דרישה לשוחד.

הפעילות של נאשם 3 כלפי אנשי כי"ל היתה במסגרת ניסיונו לגייס לקוח נוסף, פעולות לגיטימיות, אשר לא היה בהן כל איום. העדר איום הינו על פי גרסת מי שנטען שהם עצמם המאויימים.

פרק ה' באישום השני – פרשת שמן

91.        על פי האמור בפרק זה בכתב האישום המתוקן - חברת שמן הנה חברה לאנרגיה, אשר נכון לשנת 2011 החזיקה בזיכיון ממשלת ישראל לביצוע קידוחי נפט במימי הים התיכון, ובנובמבר 2011 הונפקו מניותיה בבורסה לניירות ערך בתל אביב והיא הפכה לחברה ציבורית (להלן: "חברת שמן" או "שמן").

במסגרת רצונה של חברת שמן לממש את זיכיון הקידוח לעיל, ולאחר שקברניטיה התקשרו בחוזה עם מפעיל קידוח מתאים אשר עלות הפעלתו נאמדה לכמיליון ₪ ליום קידוח, ותחילתו פעילותו נקבעה לספטמבר 2012, נפנו קברניטי חברת שמן בראשית שנת 2012, לשכור שירותי נמל הנדרשים לתמיכה לוגיסטית במפעיל הקידוח.

לאחר סקר חלופות ביחס לאתרי נמל אפשריים לקידוח התגבשה בחברת שמן ההחלטה כי נמל אשדוד הוא הנמל המתאים ביותר להעמדת שירותי הנמל הנדרשים למפעיל הקידוח.

נוכח מסגרת הזמן הדוחקת שעמדה לרשותם, קיימו יוסי לוי מנכ"ל שמן, ורונן אלוש, סמנכ"ל חברת שמן, פגישה ראשונית עם אלדד וקסמן, סמנכ"ל התפעול בנמל, ממנה עלה שבנושאים שונים יש לפעול באמצעות חברות שירותים, ולא ישירות עם הנמל עצמו. לפיכך פנו קברניטי חברת שמן לחברות השירותים, אשר פעלו בנמל באותה העת, לרבות לחברת דנה, כדי לברר מי מהן תוכל להעמיד את מכלול השירותים שנדרשו למפעיל הקידוח, לרבות שירותי רציף, שירותי אחסון מקורה, ושירותי אחסון שאינו מקורה.

יוסי לוי ורונן אלוש נפגשו עם יניב בלטר, במשרדי חברת דנה בנמל על מנת לבחון את כדאיות התקשרות חברת שמן עם חברת דנה כמפורט לעיל. במהלך הפגישה, הגיע נאשם 1 למשרדי חברת דנה בנמל, הציג עצמו בפניהם כיו"ר וועד העובדים בנמל, והצהיר בפני הנוכחים כי יעשה כל שדרוש כדי שפעילות שמן בנמל תתבצע כסדרה, ואגב כך נטע בקברניטי שמן את ההבנה כי בינו לבין יניב בלטר קיים קשר ישיר וטוב, אשר יש בו לתמוך בהצלחת פעילות שמן בנמל, ככל ששמן תפעל באמצעות חברת דנה.

במהלך אותה פגישה יניב בלטר יצא עם יוסי לוי ורונן אלוש לסיור בנמל והציג בפניהם שטחים ורציף ספציפיים שיוכלו לשמש את חברת שמן בפעילותה המתוכננת בנמל במידה וחברת שמן תבחר להתקשר בהסכם עם חברת דנה.

בעוד שחברות השירותים הוותיקות בנמל, "אמקו ים" ו"קשרי ים", יכלו להציע לחברת שמן מענה חלקי בלבד לצרכיה כאמור לעיל, הרי שבפגישה שהתקיימה בין קברניטי שמן ויניב בלטר, כבעלי חברת דנה, ועוד טרם קבלת הרשאת הנמל לפעילות חברת שמן בתחומי הנמל באמצעות חברת דנה, הצהיר יניב בלטר בפני קברניטי חברת שמן כי יש באפשרות חברת דנה להעמיד לרשות שמן מענה כולל ומקיף לצרכיה הן בתחום שירותי קו רציף, הן בתחום שטח תפעולי צמוד לקו הרציף, הן בתחום שרותי האחסון, והן בתחום שירותי האחסון המקורה, והכל בתחומי נמל אשדוד גופא.

חברת דנה הייתה היחידה מבין חברות השירותים המוזכרות לעיל, אשר הבטיחה לקברניטי חברת שמן כי תפעל ככל יכולתה כדי שעבודת חברת שמן בנמל לא תופרע משביתות, עיצומי עובדים וכיוצא בזה.

חברת שמן, ביקשה לוודא כי ההתקשרות עם חברת דנה כמתואר לעיל, מקובלת על הנהלת הנמל, וזוכה לקבל את הרשאת הנמל כנדרש. לפיכך בתאריך 14.3.12, גבי אשכנזי יו"ר דירקטוריון שמן, יוסי לוי ורונן אלוש, נפגשו עם נאשם 2, כאשר בחלק מהפגישה נכח גם יניב בלטר כנציג חברת דנה.

בפגישה זו ביקשו קברניטי חברת שמן לברר עם נאשם 2 מדוע לא יתאפשר לחברת שמן לפעול ישירות מול הנמל, לכל הפחות בתחום שכירות שטחי אחסון ורציף בתחומי הנמל, ונענו ע"י נאשם 2 בכזב שנהלי הנמל אינם מאפשרים התקשרות עם חברה דוגמת חברת שמן נוכח הזמן הקצר בו הייתה צפויה  לפעול בנמל, וכי ישנן בנמל חברות שירות, אשר רק באמצעותן תתכן עבודת חברת שמן בנמל.

נוכח האמור לעיל, ובאותו מעמד, שיתפו קברניטי חברת שמן את נאשם 2 בכוונתם להתקשר עם חברת דנה בחוזה לאספקת שירותי נמל הנדרשים לה, וקבלו מנאשם 2 את ברכת הדרך להתקשרות, את המלצתו החיובית ביחס לחברת דנה, ואת הבטחתו בדבר מתן הרשאה לחברת דנה לפעול עבור חברת שמן בתחומי הנמל.

באותו מעמד נתן נאשם 2 לקברניטי חברת שמן את הבטחתו כי השטחים הדרושים להם יועמדו לרשותם, וזאת עוד טרם התכנסות "וועדת המכרזים" בנמל, וחרף עמדתו המקצועית של סמנכ"ל התפעול בנמל בדבר מצוקת שטחים בנמל המונעת את העמדת היקף השטחים הנדרש ע"י חברת שמן.

באותו מעמד הבהיר נאשם 2 לקברניטי חברת שמן כי מלבד הסכמתה של הנהלת הנמל למהלך הנדון, וכדי להבטיח שהפעילות המתוכננת תמומש בפועל, יש לקבל גם את הסכמת וועד העובדים בנמל לפעילות המתוכננת.

לפגישה המתוארת לעיל לא נערך פרוטוקול כנדרש.

סמוך לאחר הפגישה לעיל, ולפני שנחתם ההסכם בין חברת דנה לבין חברת שמן, נפגש יו"ר שמן, גבי אשכנזי, עם נאשם 1, במשרדי חברת שמן בת"א, לפגישה אישית. במהלך הפגישה הסביר יו"ר שמן לנאשם 1 את המשמעויות הכלכליות האדירות שתהיינה להשבתת פעילות הקידוח מבחינת שמן, ולו ליום אחד, את הצורך של חברת שמן לפעול בעתות חרום גם בשבתות, חרף הסכמי העבודה בנמל, וכן ביקש מנאשם 1 להפחית למינימום ההכרחי את תקן עובדי הנמל בו תחויב שמן במהלך פעילותה בנמל.

באותו מעמד, ובכלל, נמנע נאשם 1 מלשתף את יו"ר שמן בקשריו עם חברת דנה, בעליה, מנהליה ועובדיה, ופעל להניח את דעת יו"ר שמן בנושאים האמורים לעיל. נאשם 1 על אף תפקידו כיו"ר ועד העובדים, נמנע מלהעלות את עמדתו המוצהרת של וועד העובדים בנמל בדבר התנגדות לעבודת עובדים שאינם עובדי נמל, בקו המים, ובכלל – וזאת למרות שהתקשרות חברת שמן עם חברת דנה משמעותה בין היתר עבודת עובדים שאינם עובדי נמל בקו המים ובכלל.

בנוסף, ביקש יו"ר שמן לבחון עם נאשם 1 את אפשרות הפחתת עלויות השכרת השטחים שהתעתדה שמן לשכור באמצעות חברת דנה. נאשם 1 שלל אפשרות זו.

בהמשך לכל הפגישות שתוארו לעיל, נתנה חברת שמן בתאריך 20.3.12 ייפוי כוח לחברת דנה לפעול מטעמה לשכירת שטחי נמל מסוגים שונים בהיקף כולל של כ- 12,000 מ"ר, וזאת בכפוף לחתימת הסכם בין שמן לבין חברת דנה.

הקצאת שטחים בהיקף הנ"ל מחייבת מכרז.

בתאריך 21.3.12 פנתה חברת דנה, ע"י ייפוי הכוח הנ"ל, לנמל על מנת שיאותרו עבורה השטחים שהתבקשו ע"י שמן, כדי שחברת דנה תוכל להתקשר עם שמן בהסכם.

בתאריך 16.4.12 חברת דנה וחברת שמן חתמו על הסכם ביניהן בו הוצהר ע"י חברת דנה שהיא בעלת זכות מימוש כברת רשות בכל השטח שהתבקש ע"י חברת שמן בייפוי הכוח: "בהתאם להרשאה בכתב שקבלה חברת דנה מנמל אשדוד מיום _____ נא להשלים". במסגרת ההסכם חברת דנה הצהירה שהיא מעניקה לשמן זכות שימוש באותם שטחים בתמורה לתשלום חודשי קבוע בסך 1,150,000 ₪  וכן חברת דנה מתחייבת לספק לשמן 12 עובדי נמל וציוד נמלי נוסף.

בנוסף חברת דנה התחייבה כי תעמוד במחויבויותיה כלפי שמן גם במידה ונמל אשדוד יושבת מעבודה או שיחולו עיצומים שעלולים לפגוע בפעילות שמן. בנוסף, חברת דנה התחייבה כי פעילותה בשבתות וחגים תתאפשר בשעת חירום. לחברת דנה, בזכות קשריה עם נאשם 1, לא הייתה אפשרות כלשהי להתחייב בנושאים הקשורים לעבודת עובדי הנמל.

ההסכם לעיל נחתם בטרם התכנסה וועדת המכרזים בנמל כדי לדון בבקשת חברת דנה לקבלת הרשאה בעניינה של חברת שמן. לפיכך בהסכם נקבע תנאי מתלה לקיום ההסכם.

לנאשם 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה נודע שוועדת המכרזים של הנמל לא תוכל להקצות לחברת דנה ולחברת שמן את מלוא השטחים המבוקשים.

נאשם 2 ידע שהנמל לא יוכל להעמיד את מלוא השטח שהתבקש על ידי חברת דנה עבור חברת שמן בתוך תחומי הנמל, אך על מנת לקדם את ההתקשרות בין חברת דנה לחברת שמן, הנחה את בעלי התפקידים הרלוונטיים בנמל להעמיד לרשותם את מלוא השטח למרות המניעה המשפטית הקיימת ביחס לכך ולשם כך הנחה את בעלי התפקידים בנמל לפעול בדרך של מרמה כמפורט להלן.

נאשם 2 הנחה את בעלי התפקידים הרלוונטיים בנמל לאפשר לנאשם 3, יניב בלטר, אורי בלטר, וחברת דנה לקבל את מלוא השטח המבוקש על ידם, בתוך שטח הנמל באופן הבא: כ- 1,500 מ"ר יושכרו לחברת דנה מתוך ידיעה ששטח בהיקף זה ניתן לקבל בפטור ממכרז, ויתרת השטח (כ- 10,500 מ"ר) תועמד לרשותם כשטחי "אחסנה ממושכת" – מתוך ידיעה שפעילות מסוג זה אינה מצריכה אישור של ועדת מכרזים. נאשם 2 עשה זאת למרות שידע שצרכיה המבוקשים של חברת שמן ואופי הפעילות המבוקש על ידה אינם "אחסנה ממושכת", אלא השכרה של שטח במיקום קבוע בתחום הנמל.

"אחסנה ממושכת", הנה זכות השמורה ליבואני טובין מסוגים מסוימים ואשר תנאיה קביעות בתקנות הנמלים, התשל"א – 1971 (להלן: "התקנות"), ועלותה נמוכה באופן משמעותי מדמי שכירות לצרכים תפעוליים. בנוסף, אחסנה ממושכת אינה מקנה ליבואן זכות להשתמש בשטח מסוים בנמל, אלא זכות להחזיק את הטובין בתחומי הנמל, כשלנמל אפשרות לשנות את המקום בו מוחזקים הטובין, בהתאם לצורכי הנמל.

לאור זאת , פעלו נאשמים 2, 3, יניב בלטר, אורי בלטר, וחברת דנה במרמה כלפי הנמל על מנת לקבל מהנמל הרשאה להשתמש בשטחי הנמל במקום מסוים דווקא, תוך יצירת מצג שווא כלפי הנמל לפיו היקף השטחים המבוקשים קטן בהרבה, ומאפשר פטור ממכרז. נאשם 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה פעלו במרמה גם כלפי שמן ויצרו כלפי שמן מצג שווא לפיו ההרשאה שהתקבלה מהנמל הינה להשכרת היקף השטחים המלא שהתבקש על ידי חברת שמן בייפוי הכוח.

בתאריך 24.4.12, אורי בלטר, לצורך המרמה כאמור, פנה במכתב לישראל יוסף, רמ"ד נכסים בנמל, ובו בקש על סמך יפויי הכוח, להקצות לחברת דנה, עבור חברת שמן, שטחים בהיקף כולל של כ- 1,500 מ"ר, וזאת בטענה כזב שזהו היקף השטח הדרוש לחברת שמן, ותוך הסתרת ההסכם שנכרת בין חברת דנה לחברת שמן, שבו הוסכם על הקצאת שטחים בהיקף כולל של כ- 12,000 מ"ר.

בתאריך 1.5.12, ישראל יוסף, על סמך המצג הכוזב במכתבו של אורי בלטר שלעיל, פנה בכתב לוועדת המכרזים של הנמל, ציין שחברת דנה מבקשת להשתמש בשטחי נמל של כ- 1500 מ"ר לצורך התקשרותה עם חברת שמן, ובהתאם בקש לפטור את חברת דנה ממכרז ולאשר את ההתקשרות בין הנמל לחברת דנה.

בתאריך 6.5.12, ועדת המכרזים פטרה את חברת דנה ממכרז ואישרה את התקשרות הנמל עם חברת דנה לגבי שטח של כ- 1,500 מ"ר, על מנת שהאחרונה תוכל להתקשר עם חברת שמן, וזאת על סמך מצג השווא שהוצג לוועדת המכרזים במכתבו של אורי בלטר מתאריך 24.4.12, ובפנייתו של ישראל יוסף מתאריך 1.5.12.

באותו מועד, לאחר שהתקבלה החלטת ועדת המכרזים, ישראל יוסף שלח חברת דנה אישור בכתב על כך שוועדת המכרזים אישרה לנמל להתקשר עם חברת דנה, לצורך התקשרותה של חברת דנה עם חברת שמן, לגבי שטח של כ- 1,500 מ"ר. באותו יום, שלח ישראל יוסף לחברת דנה אישור נוסף, לבקשת חברת דנה, ובו הושמט גודל השטח שאושר על ידי ועדת המכרזים (להלן: "האישור המצונזר").

אורי בלטר, העביר בתאריך 7.5.12, לחברת שמן את ה"אישור המצונזר" על מנת לקבל במרמה את הנחת דעתה שכל השטח שהתבקש על ידי חברת שמן, כ- 12,000 מ"ר, אושר על ידי הנמל כדין לשימושה של חברת דנה.

עקב המרמה שתוארה לעיל, קיבלה חברת דנה מהנמל שטח של 12,000 מ"ר במקום קבוע, מתוחם, מסומן ומגודר, בשונה מהדרך בה ניתנים שטחי אחסנה ממושכת, ובשטח זה נעשה ע"י חברת דנה השימוש לצורך ההסכם עם שמן.

בהתאם להסכם מיום 16.4.12, בין חברת שמן וחברת דנה, במסגרת ההתקשרות לעיל, והחל מחודש יולי 2012, ובמשך 14 חודשים עד להפסקת פעילות חברת דנה בנמל ע"י הנהלת הנמל בספטמבר 2013, העבירה שמן לידי חברת דנה סך של למעלה מ- 16,000,000 ₪ עבור השכרת שטחים בתחומי נמל אשדוד.

חברת דנה שילמה לנמל עבור השטחים שהעמידה לרשות שמן, 85,000 ₪ לחודש, כיון שעיקר השטח חויב לפי תעריך של אחסנה ממושכת, שהינו זול בהרבה מתעריף של שכירת שטח בנמל. חברת דנה לאור מצג השווא שיצרה כלפי חברת שמן, לפיו ההרשאה שקבה מהנמל הינה לקבל את מלוא השטחים שהתבקשו ע"י חברת שמן, חייבה את שמן בתעריף גבוה לאין ערוך בסף 1,150,000 ₪ לחודש.

בנוסף, בהתאם לאותו הסכם, כמפורט לעיל, הושג תוך ביצוע עבירות שונות ובין היתר, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, חברת שמן שילמה לחברת דנה, במסגרת ההתקשרות לעיל, למעלה מ- 3 מיליון ₪ עבור שירותים תפעוליים.

בסך הכל שילמה חברת שמן לחברת דנה  סך כולל של כ- 20 מיליון ₪ במהלך השנים 2012-13.

נאשם 1, בתפקידו כיו"ר וועד העובדים בנמל, פעל בהמשך לפגישתו עם יו"ר שמן לעיל, במסגרת "מועצת הייצור" בנמל בה השתתף ביום 31.7.12, להעמיד את תקן עובדי הנמל בו תחויב חברת שמן במהלך פעילותה בנמל על מינימום של 2 עובדים בלבד למשמרת וזאת מבלי ליידע את חברי "מועצת הייצור" או את חברי הוועד האחרים בקשריו לחברת דנה, ובדבר קשרי חברת דנה לחברת שמן.

לאחר שהעובדות נשוא הפרשה לעיל התפרסמו בתקשורת, הסכימו נאשם 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה להפחתת גובה החיוב החודשי בו נשאה חברת שמן כלפי חברת דנה ב- 50,000 ₪, ובהמשך הסכימו נציגי חברת דנה להפחתה חודשית בסך חצי מיליון ₪, כך שתשלומי חברת שמן לחברת דנה עבור שכירת השטחים בחודש אוקטובר 2013 הועמדו בסופו של דבר, בעקבות הפחתת גובה התשלום וסיום ההתקשרות, על 555,000 ₪ בלבד לחודש זה.

המענה לפרק ה' באישום השני - פרשת שמן

92.        הנאשמים כופרים במיוחס להם. הנאשם 1, וכך גם הנאשם 2, מאשרים את הרקע, לפיו חברת שמן, במסגרת רצונה לממש זיכיון קידוח, החלה לבדוק אפשרות שכירת שירותי נמל לתמיכה לוגיסטית במפעיל הקידוח.

נאשם 1 טוען כי אינו זוכר שהגיע למפגשי חברת דנה בשעה שהיה מפגש בין נציגיה לחברת שמן, כנטען בכתב האישום, ואולם, מוסיף כי היתה סמיכות בין משרדו לבין המשרדים של חברת דנה במסגרת הנמל, וכי היה זה מעשה שגרתי מצידו לשתות קפה במשרדי חברת דנה.

ביחס לטענה כי לפגישה זו לא נערך פרוטוקול כנדרש, נטען כי יש לקבל תשובה מכוח מה טוענת המאשימה כי היה צריך להיות פרוטוקול.

הנאשם 1 מאשר כי קיים מפגש עם יו"ר חברת שמן, מר גבי אשכנזי, אולם הוסיף כי אין מדובר בפגישה אישית,  אלא בפגישת עבודה, שהתקיימה לבקשת מר אשכנזי, ובמהלכה נאשם 1 ציין כי אין לעובדים שהוא מדבר בשמם כל אינטרס להשבית פעילות, אולם, הוא לא הבטיח, בשום אופן, כי אם יתרחשו אירועים שיצדיקו את הפסקת הפעילות, אזי הפסקה כזו לא תחול לגבי שמן.

ביחס לנטען כי חלק מהשיחה היה בקשה להפחתת תקן עובדי נמל, הדבר אינו זכור לנאשם 1.

הנאשם 1 מאשר כי לא שיתף את מר גבי אשכנזי ביחסיו עם הדמויות הפועלות בחברת דנה, וטוען כי לא היה צריך לעשות כן.

הנאשם 1 כופר במיוחס בכתב האישום באשר להתייחסותו לאפשרות הפחתת עלויות השכרת שטחים, וטוען כי אמר שאינו עוסק בכספים אלא הוא קשור לוועד עובדים.

הנאשם 1 מאשר כי לבסוף אכן נחתם הסכם בין חברת דנה לבין חברת שמן, אולם מעבר לכך הנאשם 1 אינו יודע פרטים, ומכחיש קשר בין הסכם זה לבין פגישתו של נאשם 1 עם מר גבי אשכנזי.

ביחס לקביעת מועצת היצור בה השתתף נאשם 1, את תקן עובדי הנמל בו תחויב חברת שמן במהלך פעילותה בנמל, על מינימום של שני עובדים בלבד, נטען כי מועצת היצור כוללת 4 חברים, מהם שניים מהנהלת הנמל, וכי התקן הזה הוא אותו תקן אשר נקבע שנים קודם לכן לחברת נובל אנרג'י. תקן שהועבר בבחינת "העתק הדבק", מהתקן שנקבע קודם לחברת נובל אנרג'י, ומוכחש הניסיון לצייר בכתב האישום את התקן, כאילו היה הוא תולדה של מהלך לא ענייני של נאשם 1, או של מועצת היצור.

הנאשם 1 מדגיש כי הוא כמו שאר חברי מועצת היצור, ביצעו פעולה פשוטה של העתקת התקן שנקבע קודם לכן לנובל אנרג'י, לא היתה כל סיבה לסטות ממהלך זה, והדבר התקבל על דעת כולם.

בהתייחס לטענה כי לא יידע הנאשם 1 את חברי מועצת היצור ביחס לקשריו עם חברת דנה, וביחס לקשרי חברת דנה לחברת שמן, נטען כי הקשר שלו לנאשם 3 והיחסים החבריים שלו עם מר יניב בלטר, לא היו סוד, והיו ידועים היטב לכל מי שפעל בנמל, והנאשם 1 פעל באופן שגרתי לשתות קפה במשרדי חברת דנה.

הנאשם 2 טוען כי הגם שאין לו ידיעה על הפגישות של נאשם 1 עם יו"ר שמן, הרי שתמיד כשהוא, הנאשם 2, נשאל בהקשר של ענייני השבתה של עובדים, השיב תמיד כי עניין זה תלוי בעובדים, ומעולם לא הציג מצג כאילו ההנהלה יכולה לשלוט בעובדים.

הנאשם 2 מאשר קיום פגישה עם אנשי חברת שמן, וכי בחלק מהפגישה נכח מר יניב בלטר, אך הוא כופר בדברים המיוחסים לו בפגישה זו, וטוען כי הסביר שקיימות מספר חברות העובדות בנמל ואפשר להסתייע בהן, ומכחיש  כי אמר דבר כלשהו שאינו נכון כפי שנטען בכתב האישום.

ביחס לתנאים, הרי שהיתה "השוואת תנאים" בין שמן לחברת נובל אנרג'י, שעבדה בנמל תקופה מסוימת, והיתה זכיינית גז.

הנאשם 2 כופר בטענה כי  נתן המלצה חיובית ביחס לחברת דנה או ביחס למתן הרשאה לחברת דנה  לפעול עבור חברת שמן בתחומי הנמל, וכך גם כופר בהבטחה למתן שטחים, אך מדגיש כי לאורך כל תקופת ההתקשרות עם חברת דנה, לא היו חסרים שטחים בנמל.

ביחס לטענה כי באותו מעמד הבהיר נאשם 2 לקברניטי חברת שמן כי יש צורך לקבל גם את הסכמת וועד העבדים בנמל לפעילות בנמל, והשיב כי הדבר התייחס רק לעבודה בשבת.

ביחס לאי קיום פרוטוקול, נטען כי בפגישת היכרות כפי שהיתה פגישה זו, אין חובה לקיים פרוטוקול.

ביחס להקצאת שטחים מכחיש הנאשם 2 את המיוחס, וטען כי אחת הדרכים להקצאת שטחים היא אכן מכרז, אולם קיימות דרכים נוספות להקצות שטח.

נטען כי מעולם לא דיבר עימו איש על שטח של 12,000 ממ"ר, מעולם לא היה מחסור של שטח בנמל, הוא לא הנחה בעלי תפקידים בנמל ביחס למתן שטח מסוים, והפתרונות של אחסנה ממושכת אשר נמצאו, הם פתרונות המאפשרים להנהלת הנמל גמישות ניהולית ביחס לשטחים.

הנאשם 2 כופר בכל טענה בדבר פעולה במרמה כלפי הנמל, או בכלל, ומוסיף כי חברת שמן נתפסה בעת ההיא כמי שיכולה להוות גורם מתחרה בחברת נובל אנרג'י, שעיקר פעילותה היתה בנמל חיפה על אף שפעלה גם בנמל אשדוד, וכי הנאשם 2 ראה בחברת שמן כלקוח חשוב אשר יש לעשות על מנת להביאו ולהשאירו בנמל, בפרט לאור כך שהם בחנו את אפשרויותיהם גם במקומות נוספים, ובנמל חיפה המתחרה בנמל אשדוד, ועמדו בפניהם גם אופציות נוספות של קצ"א ומספנות ישראל.

הנאשם 3 מאשר כי היה הסכם בין חברת דנה לבין חברת שמן, ומוסיף כי אחסנה ממושכת היא זכות המוקנית ללקוח מכוח צו תעריפים נמלי, וכי חברת דנה עמדה בכל הנדרש לצורך אחסנה ממושכת.

הנאשם 3 כופר בסכום שנטען שדנה שילמה וטוען כי הוא גבוה הרבה מזה אשר פורט בכתב האישום.

דיון והכרעה - פרק ה' באישום השני – פרשת שמן

93.        בפרשה זו העבירות הנטענות כוללות גם טענות למרמה וקבלת דבר במרמה כלפי חברת שמן, בנוסף לשאר העבירות.

עדי התביעה המרכזיים הם גורמים בחברת שמן, מר אלדד וקסמן ע.ת.3 אשר היה בזמנים הרלבנטים סמנכ"ל תפעול בנמל אשדוד, והגורמים בנמל הקשורים להשכרת השטחים אשר נועדו לחברת שמן.

תחילה נזכיר, כי מדובר בהתקשרות של חברת שמן עם הנמל לקבלת שירותים מהנמל, וכי ההתקשרות ביחס למתן שרותים לחברת שמן, הינה התקשרות שבוצעה באופן עצמאי על ידי חברת שמן עם חברת דנה. במקביל התקשרה חברת דנה עם הנמל, בהסכם לשכירת שטח, וחלק נוסף קיבלה כשטח לאחסנה ממושכת.

עד תביעה נוסף הוא מר ג'קי בן זקן, אולם אינני מוצא את גרסתו, אשר גם לא היתה מהימנה, וכללה סתירות, ככזו אשר יש לה השפעה על המסקנה.

עד תביעה נוסף הקשור בפרשת שמן, הינו מר מוטי דהן ע.ת.13 אשר בזמנים הרלבנטיים היה אחד הבעלים של חברת אמקו ים שהיא חברה הנותנת שרותים לחברות אחרות בנמל, ואשר דנה התחרתה בה.

כפי שיפורט להלן, פעולות נאשם 1 ונאשם 2, עליהן מעידות הראיות שבפני, היו פעולות אשר נעשו במסגרת תפקידם, ואין בפעולה כלשהי של מי מהם כדי פעולה שיש בה הקמת יסודות עבירת שוחד, שותפות לעבירת שוחד, מרמה או הפרת אמונים.

גם כאן מתבקשת הגעה למסקנה כתוצאה מראיות חלקיות נסיבתיות, מסקנה אשר לא רק שאיננה המסקנה ההגיונית היחידה שניתן להסיק מאותן ראיות חלקיות, אלא שהמסקנה ההגיונית יותר הינה שונה.

רבות נטען ביחס לפעולות נאשמים 1 ו-2 , אשר יש בהן כדי להיטיב עם חברת שמן. הניסיון להסיק מרצונו של נאשם 2 כמנכ"ל הנמל, להביא אל הנמל לקוח בסדר גודל של חברת שמן, אשר הינה בבחינת לקוח אסטרטגי, מעשה פסול או סטיה מן השורה, צריך לראיות של ממש, שכן אך מתבקש כי מנכ"ל של נמל, הנמצא בתחרות אל מול נמלים אחרים, ישאף לגייס לקוח זה, לטובת הנמל, כחלק מהניסיון להגדיל את לקוחות הנמל, בלקוח אסטרטגי. כך גם ביחס לנאשם 1 – אך מובן כי כיו"ר וועד עובדים, גם הוא אמון על מתן שרות ללקוחות, ועל הצורך לגייס לנמל לקוחות נוספים, וודאי לקוחות בסדר גודל של חברת שמן.

מדובר בחברה אשר היתה בעלת זיכיון לביצוע קידוחי נפט במימי הים התיכון, ובפעילות אשר לצורך מתן שרותים לה, קיימים מתחרים רבים.

זהו הבסיס אשר צריך להוות את אחת מנקודות המוצא המרכזיות לבחינת פעולותיו של נאשם 2, וכך גם ביחס לנאשם 1.

מובן כי אין בכך לכשעצמו, כדי לשלול את האפשרות למסקנה בדבר סטייה מן השורה או פעולות שמטרתן קבלת או מתן שוחד, ואולם משעוסקים אנו בראיות נסיבתיות, קיימת החובה לבחון את היגיון הדברים, ואת היגיון הפעולות הנטענות, אשר מבקשים להסיק מהן מסקנות כאלה ואחרות.

מצאנו לנכון להתחיל בדיון בפרשת שמן באמור לעיל, לאור כך שלאורך טיעוני ב"כ המאשימה, עולות טענות המבקשות לייחס לפעולה מסוימת היבט שלילי, כאשר אל מול טענות אלו, ניתן לייחס לאותה פעולה גם היבט חיובי, מובן והגיוני, ולטובת הנמל והפעילות במסגרתו. מהראיות עולה כי המסקנה החיובית גוברת, שוב ושוב, כפי שיפורט להלן.

נביא כבר עתה דוגמא אחת, ולאחרות נתייחס בהמשך – ב"כ המאשימה מבקשים ללמוד על סטייה מהשורה של נאשם 2, מעצם העובדה שנאשם 2 הבטיח לחברת שמן, עוד בטרם ביצוע הליכי מכרז או הליכים פורמליים אל מול הגורמים הרלבנטיים בנמל, כי ינתנו להם שטחים בהיקפים גדולים. מנגד, גם אם היתה הטענה בדבר הבטחה של נאשם 2 נכונה, וכפי שיפורט להלן נכונה היא אך באופן חלקי, הרי שמדובר בתחום עסקי – כלכלי, כאשר בסופו של דבר הועמדו לחברת שמן שטחים באופן שריצה את דרישותיה.

מעשה של הבטחה ללקוח אסטרטגי ומשמעותי ביותר, ע"י מנכ"ל, כי יינתנו לו שטחים הדרושים לו במסגרת הנמל, יכול להתפרש גם כמעשה שכל כולו בטובתו של הנמל, וכל כולו ברצון להביא לקוח אסטרטגי לנמל, ואין בעובדה שהקצאה בפועל של השטחים לאחר מכן צריכה לנוהל מסודר ולמכרזים, כדי לגרוע מההיבט החיובי של פעולת המנכ"ל, ואין בה כדי לשוות לה נופך של סטייה מן השורה כפי שמתבקש הדבר ע"י ב"כ המאשימה. נוסיף, כי כפי שיפורט להלן, ה"הבטחה" הנטענת, איננה, גם מבחינה עובדתית, כפי הנטען, דבר השולל גם את הבסיס העובדתי הנטען לאותה מסקנה שמתבקש להסיק.

יוער, ביחס לסיכומי ב"כ המאשימה, כי ביטויים בהם נעשה שימוש כנגד הנאשם 2 לגבי הבטחות שנתן, טוב היה לו נכתבים היו בלשון אחרת. 

גם חברת דנה, כפי שחברות אחרות פעלו, ביקשה לרכוש לקוח חשוב, גדול ומשמעותי, בדמות חברת שמן. קיום התחרות עם חברת אמקו ים ברור, מדובר בחברה המתעתדת לבצע קידוחי נפט בים, מדובר בהיקף ניכר של מתן שרותים, וחברות הנותנות שירותים כדוגמת אמקו ים וחברת דנה, התחרו על כך ביניהן.

הנאשם 2 מעיד ביחס לחברת שמן כדלקמן – הוא ראה את חברת שמן כ"לקוח אסטרטגי לטווח ארוך בהנחה שהוא מוצא גז או נפט... אני ראיתי מודל מה עשו נובל ואיזה הצלחה היתה להם שם בצפון... זה היה מספנות ישראל... זה הכניס למספנות הרבה כסף שהם מצאו שם את הגז... אני ראיתי בזה צעד חשוב לטווח הארוך של הנמל" (פר' עמ' 6557 שו' 25 - עמ' 6558 שו' 1).

94.        אשר למפגש הראשון עם אנשי שמן ולטענה על המלצה - נאשם 2 העיד על פגישת ההיכרות שלו עם חברת שמן, כך שהתקשרו ללשכתו של מר גבי אשכנזי, הם ביקשו סיור ופגישת היכרות, והואיל ונאשם 2 היה בכנס הוא שלח את סמנכ"ל התפעול מר אלדד וקסמן לבצע את הסיור, והוא הגיע לפגישה לאחר הסיור, הגיעו אליו מר גבי אשכנזי, מר יוסי לוי ומר רונן אלוש מטעם חברת שמן, ועימם הגיע גם מר  יניב בלטר ומטעם הנמל היו הנאשם 2, העוזרת האישית שלו, ומר אלדד וקסמן. הנאשם 2 מעיד כי אנשי שמן אמרו שהם בודקים עדיין בין נמל קצ"א לנמל אשדוד, מי יעשה עבורם את העבודה, והוא נשאל אם "דנה בסדר?" והוא השיב בחיוב, נשאל מה הם עושים פה והשיב כי הם מפקחים בגרוטאות. (פרו' עמ' 6558).

ביחס למפגש זה, נטען כנגד נאשם 2, כי עצם נוכחותו של מר יניב בלטר, הבעלים של חברת דנה במפגש, הימנעותו של נאשם 2 מלשתף את קברניטי חברת שמן במידע המצוי ברשותו אודות יחסיהם המיוחדים של חברת דנה והנאשם 1, והמלצתו על חברת דנה, מהווים סטיה מן השורה, ומהווים מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

יש לדחות טענות אלו. נאשם 2 לא זימן את מר יניב בלטר לפגישה זו. הנאשם 2 הגיע לאחר שנערך סיור על ידי אלדד וקסמן, והמשתתפים בסיור באו ללשכתו של נאשם 2.

מר יניב בלטר בא יחד עם אנשי שמן.

נאשם 2 נשאל ישירות, לא מיוזמתו, אלא על ידי הנוכחים באותה ישיבה, ביחס לחברת דנה. נאשם 2 אמר את הידוע לו אותה עת ממר קודוביצקי, אשר הוציא מכתב שאמר "שמאז שהם באו הכל בסדר" (פרו' עמ' 6558 שו' 30).

מר רונן אלוש סמנכ"ל תפעול של חברת שמן, מעיד כי הפגישה מתקיימת לבקשתם וביוזמתם, ומוסיף כי בחלק מהפגישה השתתף מר יניב בלטר ואומר "לא אנחנו יזמנו ולא ביקשנו את זה" (פרו' עמ' 3762 שו' 1-8).

ביחס לחברת דנה הוא מעיד, כי הם שביקשו לדעת האם החברה טובה ומקצועית והאם אפשר לסמוך עליה וכי תשובת נאשם 2 בנקודה זאת היתה: "כן, הוא אמר שחברת דנה היא חברה טובה והוא ממליץ עליה והיא טובה מאוד" (פרו' עמ' 3762 שו' 17-21).

מר גבי אשכנזי, אשר נכח במפגש זה, אומר בהודעתו במשטרה: "הוסבר לנו על ידי שוקי סגיס שעלינו לעבוד מול חברות שיש להן רישיון הפעלה הניתן להם ע"י הנהלת הנמל וכך כל החברות שמקבלות שירותים בנמל פועלות. משכך פנינו לשלוש החברות בוסופו של דבר המענה המתאים ביותר ניתן ע"י חברת דנה. לדעתי חברת שמן פעלה בתום לב מתוך דאגה לאינטרס של החברה ומתוך רצון לתת את המענה המקצועי הטוב ביותר לצורך פעולות הקידוח" (ת/347 שו' 233-236).

מר רונן אלוש נשאל למי הם פנו מלכתחילה בנמל אשדוד הוא משיב כי הפניה הראשונה התבצעה למר אלדד וקסמן סמנכ"ל התפעול בנמל אשדוד הוא סיפר להם על הנמל, הסביר שיש שלוש חברות, שיש להם הרשאה לפעול בשטח "הוא ציין את דנה, את קשרי ים ואת אמקו, הוא המליץ בחום על אמקו ים... הוא אמר שהשטחים של אמקו ים הם מחוץ לנמל ולא בתוך הנמל" (פרו' עמ' 3733 שו' 25-30).

העד חוזר שוב ושוב על ההמלצה של מר אלדד וקסמן על חברת אמקו ים (פרו' עמ' 3733-3734). כן אומר מר רונן אלוש, כי אלדד וקסמן אמר לו שהוא אינו יכול לפעול ישירות מול נמל אשדוד אלא "אתה צריך לעבוד עם חברות שרותים, אלה חברות השרותים ואיתם אתה צריך לעבוד, אני ממליץ בחום רב לעבוד עם אמקו ים" בהמשך מתאר כי הם קיבלו שלוש הצעות מחיר מהחברות דנה, קשרי ים ואמקו ים. (פרו' עמ' 3735 שו' 15-28).

מר רונן אלוש מתאר את ההתנהלות של חברת שמן אל מול נמל קצ"א, וניסיונות אחרים למצוא חלופות לנמל אשדוד, וביחס לנמל קצ"א מעיד כי נאמרו לו על ידי סמנכ"ל נמל קצ"א הדברים הבאים: "אתה חותם הסכם על השטחים מולי, כאשר חברת השרותים שתיתן לך את כל השרותים זו אמקו ים, הוא הגדיר, חברת אמקו ים היא החברה שאיתה אני עובד והיא תיתן לך את כל השרותים שאתה לא יודע את השפה המקצועית שלהם, כן? הם הכתובת, מבחינתי, לכל פאשלה שתהיה, מעבר לזה, סע לשלום, השטח שלך, תעשה מה שאתה רוצה, תקדח, תעשה מה שאתה רוצה, עכשיו, אתה עובד רצוף, שבתות וחגים, אין וועד עובדים בקצ"א..." (פרו' עמ' 3739 שו' 7-11). (יצויין כי בפרוטוקול כתוב "בקצה" – וצ"ל "קצ"א).

מהדברים האמורים עולה, כי החלופה לנמל אשדוד היתה נמל קצ"א, כאשר בחלופה זו, בנמל קצ"א, הנתונים הם – חברת השרותים שעימה עובד נמל קצ"א היא חברת אמקו ים, וככל שחברת שמן תעבוד בנמל קצ"א, חברת אמקו ים תזכה בפעילותה, בנוסף בנמל קצ"א אין בעייה של עבודה בשבתות וחגים, ובנוסף בנמל קצ"א אין וועד עובדים. כך נאמר על ידי סמנכ"ל נמל קצ"א לנציג חברת שמן.

ביחס להמלצה של נאשם 2 על חברת דנה, אשר מבקשים לייחס לה משקל רב – הנאשם 2 איננו מכחיש כי בתשובה לשאלה שנשאל על חברת דנה נתן תשובה חיובית, זאת בהסתמך על מידע שניתן לו מאת מר קודוביצקי, מהמשרד להגנת הסביבה. מעדות מר רונן אלוש, שהוא מחברת שמן, אנו למדים, כי היוזמה היתה של אנשי חברת שמן, במובן זה שהם אשר ביקשו את המידע לגבי חברת דנה. אינני מוצא חשיבות גדולה להבדל בין האופן שבו מתוארת התשובה של נאשם 2 על ידו לבין האופן שבו מתוארת התשובה על ידי מר אלוש, כשני הציטוטים המצוטטים לעיל. מהאמור עולה כי חברת שמן פנתה לשלושת החברות ולבסוף החליטה על בסיס כך שהמענה המתאים ביותר ניתן ע"י חברת דנה.

ניתן ללמוד כי חברת שמן ביצעה בדיקות מקיפות ביחס להתקשרויותיה, וביחס לחלופות העומדות בפניה, הן מבחינת הנמל והן מבחינת החברות נותנות השרותים. המדובר בבדיקה מקיפה, והתוצאה לבסוף היתה שחברת שמן התקשרה דווקא עם חברת אמקו ים, ובהמשך, לאחר פרק זמן קצר, עברה להתקשר עם חברת דנה. מכאן גם ניתן ללמוד על כי סבירה יותר הגרסה המעודנת יותר של נאשם 2 בדבר הדברים שאמר על חברת דנה.

העובדה שיחד עם חברת שמן מגיע בעלים של חברה אשר קרוב משפחה של יו"ר וועד עובדים עובד במסגרתה, ואף בעל עניין בה, אינה מקימה לנאשם 2 חובה לציין עובדה זו. מדובר בנציגים של שני גופים עסקיים כלכליים אשר מגיעים לפגישה אצל הנאשם 2. למעשה מדובר בנציגים של גוף אחד, גדול, אשר אמור להיות לקוח של הנמל, כפי ששואף לכך נאשם 2, ויחד עם אנשי גוף זה מגיע גם בעלים של חברה כלכלית אחרת, עצמאית, חיצונית לנמל, אשר מבקשת לתת שרותים לחברת שמן.

המסקנות שמבקשים ב"כ המאשימה להסיק מנוכחות בעלי חברת דנה באותה פגישה הינה מרחיקת לכת.

באשר לשאלה מי זימן את מר יניב בלטר – אין כל ראיה או ראשית ראיה לכך שנאשם 2 זימן את מר יניב בלטר לאותו מפגש.

הניסיון לקשור בין הגעת יניב בלטר לבין נאשם 2, נעדר כל ראיה שהיא.

ללשכתו של מנכ"ל הנמל מגיעים קברניטי חברה גדולה, ועימם אדם מחברה אחרת שרוצה לתת שרותים לאותה חברה גדולה. בעצם ישיבת נאשם 2 בישיבה זו, לא נפגע עיקרון שוויון בין חברות מתחרות.

האמירה של נאשם 2 ביחס לחברת דנה באה בתשובה לשאלה שהוא נשאל על ידי חברת שמן באותה פגישה. תשובתו היתה בהתייחס למידע שהוא קיבל ביחס לחברת דנה אותה עת. ייחוס מרמה והפרת אמונים כתוצאה מאמירה שכזו, אינו עולה בקנה אחד עם יסודות העבירה. אין כאן ניגוד עניינים, אין כאן מרמה, אין כאן אמירת דבר שאיננו נכון, וגם אין כאן את אותה הסתרה נטענת שכן מבחינת הנאשם 2, מנכ"ל הנמל, אין רלבנטיות לשאלה האם חברת דנה מקורבת או לא מקורבת לנאשם 1.

יש לבחון את הדברים בהקשרם, שכן המדובר בפגישה ראשונה, פגישה שבה המנכ"ל מבקש לעשות לטובת הנמל, והוא לרכוש לקוח אסטרטגי, מרכזי, בדמות חברת שמן שלה זיכיון לקידום בים לאחר שסיור נעשה על ידי הסמנכ"ל לנציגי החברה.

עצם העובדה שנאשם 2, בטרם המפגש, גרם לכך שאחר, הסמנכ"ל מר אלדד וקסמן, יצא בלעדיו, לסיור עם אנשי חברת שמן, מביאה למסקנה כי לא מטרה פסולה עמדה לנגד עיניו במפגש האמור, ולא ביקש הוא לנכס לעצמו בלבד את הטיפול בחברת שמן.

יצויין כי מר אלדד וקסמן מקורב למר מוטי דהן, שהוא באותם זמנים אחד הבעלים של חברת אמקו ים, חברה אשר גם היא חברה הנותנת שרותים בנמל ונמצאת בתחרות עם חברת דנה על הלקוח הגדול. לקשריו של מר אלדד וקסמן עם מר מוטי דהן, ופעולותיו של מר אלדד וקסמן אל מול מוטי דהן ואל מול חברת שמן, ביחס לפעילותה של חברת שמן בנמל, נתייחס בהמשך.

לסיכום עניין זה – אין כל היבט פסול באותו מפגש של נאשם 2 עם אנשי שמן, אשר נכח בו גם מר יניב בלטר. אין פסול, ואין סטייה מהשורה, בדברים שנאמרו ובדברים שלא נאמרו, על ידי נאשם 2 במסגרתו, ודומה, כי מתבקשת כאן הרחבה של עבירת מרמה והפרת אמונים, באופן, שלא רק שאינו מתיישב עם העקרונות שנקבעו בהלכת שבס, אלא שמתבקשת הכנסה לגדרי מעשה פלילי, כל היבט שולי, צדדי, ומקרי, העולה בפגישה עסקית של מנכ"ל עם לקוח פוטנציאלי.

נאשם 2 איננו אמון על ההתקשרות בין לקוח פוטנציאלי של הנמל לבין חברה חיצונית. ההגעה של הבעלים של חברת דנה יחד עם אנשי חברת שמן, לפגישה עם נאשם 2, אינה קשורה לנאשם 2, אלא קשורה היא דווקא לאנשי חברת שמן.

השטחים שניתנו בקשר לפעילותה של חברת שמן

95.        תחילה לעניין הטענה כי הנאשם 2 הבטיח לחברת שמן קבלת שטחים, וכי הדבר נעשה עוד בטרם הליכי מכרז ביחס לשטחים, ובטרם חתימת הנמל על חוזה הרשאה ביחס לשטחים לפעילותה של חברת שמן, עם חברת דנה.

הנאשם 2 בפגישתו עם קברניטי חברת שמן, נתן התחייבות, אולם ההתחייבות לא כללה שטח ספציפי, היתה כללית, והיתה התחייבות בדבר האפשרות של הנמל לתת שטחים. הא ותו לא.

הנאשם 2 מעיד: "אמרו שהם צריכים שטחים אני אמרתי אין בעיה, בעיקרון יש לנו שטחים הרצויים, מה שאני הנחתי כשטח שאפשר לתת... הנושא הזה יורד לאנשים שלי והם מטפלים בזה, זהו. אני מנכ"ל אני לא מטפל בכל פיפס" (פרו' עמ' 6927 שו' 15-18).

הנאשם 2 התבקש להסביר את אותה התחייבות ואומר "אני התכוונתי לזה שבפגישה שהיתה עם גבי אשכנזי אצלנו התחייבתי ליכולת לספק שטחים", ונשאל האם התחייב ליכולת הוא משיב בחיוב, ומסביר כי מדובר ב"התחייבות שיהיה לי סדר גודל של גודל סביר על פי איך שיסגרו אח"כ האנשים...", ומסביר כי לא היתה באותו מועד התחייבות לתת - "לא, לא. זה לא היה כבר עכשיו לתת. יש לי למעשה איך אומרים, שטח קיים תהיה אפשרות להשתמש בשטח. כפי שתסגרו עם האנשים למטה, זה הכוונה" (פרו' עמ' 6931 שו' 23 - עמ' 6932 שו' 8).

הנה כי כן, אין כאן התחייבות לשטח מסוים, ולמעשה אין כאן התחייבות בעלת פועל הסכמי לתת את השטחים, אלא ישנה אמירה בדבר היכולת לתת שטחים. הדבר מובן וברור, ונמצא במסגרת האינטרס המובהק של הנמל, ובמסגרת סמכויותיו של המנכ"ל, לומר ללקוח אשר מתכוון לבוא לנמל ופעילותו מצריכה שטח, כי קיימת לנמל היכולת לתת את השטחים הללו. מובן, כי הדבר תלוי בכל התהליכים שיהיו לאחר מכן, זוהי אך פגישה ראשונית, ואין להסיק מדברים אלו כל היבט שלילי, כל סטייה מן השורה, או אמירות קשות שנאמרות ע"י ב"כ המאשימה, על מעשה שכזה. זהו מעשה סביר, הגיוני, ונמצא במרכז פעילותו של מנכ"ל הנמל, להביא לקוחות לנמל, ובפרט לקוח אסטרטגי ומרכזי בדמות חברה בעלת זיכיון לקידוח נפט.

ב"כ המאשימה מבקשים ללמוד מתכתובת דואר אלקטרוני שנשלחה אל נאשם 2, מאוחר יותר (ת/420), כי היתה התחייבות, והתחייבות זו אף היתה לשטח ספציפי. יש לדחות טענה זו, ושוב נמצאים אנו בטיעון שמבקש להסיק מסקנות, כאשר לא נבחן הקשר הדברים, והקשר אותה תכתובת.

במסגרת ת/420 שהינו מיום 24.4.12, כותב מר אלדד וקסמן כי אין לו בעיה להעמיד את השטחים כל עוד הם הלקוח היחיד, אולם, אומר כי יש לקבל חוות דעת משפטית לפני כן.

הנאשם 2 כותב, למר אלי בר יוסף ולמר אלדד וקסמן "אנחנו התחייבנו לתת שטח (כל זה לתקופות מוגבלות) והיו עם שמן דיונים על כך. אנא בצעו זאת".

אין כאן כל אמירה על התחייבות לשטח ספציפי, ואף יש כאן אמירה בדבר תקופות מוגבלות.

אין כאן כל סתירה לדברים דלעיל, ולכך, שמדובר באמירות עקרוניות.

אין כל פסול בכך שמנכ"ל נמל, פועל במסגרת הנמל, להקצאת שטח ללקוח אסטרטגי, אשר הוא רואה אותו כלקוח בעל חשיבות גדולה.

אין כאן כל סטייה מן השורה. רבות נטען ביחס לכך ע"י ב"כ המאשימה, ואינני מוצא מקום להעברת כל פעולה עסקית, כלכלית, שמבצע מנכ"ל, לפי שיקול דעתו, לטובת החברה אותה הוא מנהל, אל עבר פליליות המעשה, גם אם יסבור אדם אחר כי לא נכון היה לעשות זאת אותה עת.

אין כאן כל ניגוד עניינים, אין כאן כל הפרת אמונים, אין כאן כל מעשה פלילי שהוא, ואף לא קרוב לכך.

מובן, כי גם הדברים שנאמרו ע"י נאשם 2 לאנשי שמן, אשר היו דברים כללים בלבד, היו בכפוף לכל ההליכים אשר יש במסגרת הנמל להקצאת שטחים. כך גם ברור שאותם דברים שנכתבו בכתב יד על גבי ת/420, הינם בכפוף לכל הכללים אשר בנמל.

אין כל אמירה של מי מחברת שמן, על כי הובטח להם במהלך אותה פגישה עם נאשם 2, שטח מסוים ומוגדר בגודלו בנמל.

96.        להלן התייחסות לקשר אשר בין סמנכ"ל התפעול בנמל אשדוד מר אלדד וקסמן לבין מר מוטי דהן, שהוא הבעלים של חברת אמקו ים, אשר היתה מתחרה על הלקוח שמן, ולהשתלשלות העניינים בקשר לשטחי הנמל לצורך פעילות חברת שמן. לקשר זה של השתלשלות העניינים, חשיבות להבנת הרקע לדיונים סביב השטחים.

מהראיות עולה כי מר מוטי דהן, אשר היה בזמנים הרלבנטיים הבעלים של חברת אמקו ים, שפעלה לתת שירותים לחברת שמן, ואף נתנה לה שירותים בתחילת פעילות חברת שמן בנמל, הינו חברו של מר אלדד וקסמן, סמנכ"ל התפעול בנמל. מר מוטי דהן, לוקח עמו למפגש עם חברת שמן, אשר מתקיים בארה"ב, ביוסטון, את מר אלדד וקסמן סמנכ"ל הנמל, בנסיעה פרטית, כיועץ. מר מוטי דהן משלם את כרטיס הטיסה של הסמנכ"ל הנמל. במסגרת המפגש ביוסטון, אומר סמנכ"ל הנמל לאנשי חברת שמן, כי נמל אשדוד אינו יכול להעמיד להם שטחים, הוא מעלה קשיים שונים ביחס לפעילות של שמן בנמל אשדוד,  בעקבות זאת, מר יניב בלטר אשר נודע לו על כך, בא בטרוניה אל הנמל, ומוציא מכתב מיום 8.5.12. בעקבות זאת, ממדר נאשם 2 את מר אלדד וקסמן, סמנכ"ל התפעול, מפעילות אל מול חברת שמן.

ב"כ המאשימה מבקשים ללמוד מהעדר התייחסות לטענה על התחייבות לשטחים, כמו גם מעצם מידור מר אלדד וקסמן, ובנוסף מדברים שכתב נאשם 2 בכתב יד, על קיומה של התחייבות למתן שטחים, בהיקף של לפחות 6,000 מ"ר.

המסקנה העולה מהראיות הינה הפוכה. יש לתת אמון בעדותו של נאשם 2, המהימנה, האמינה, והמתיישבת עם השתלשלות העניינים והגיון הדברים. אין לתת אמון בעדותו של מר מוטי דהן, אשר שינה גרסתו  מהקצה אל הקצה, מדיון לדיון, ולא היסס לעשות כן. אין לתת אמון גם לא בגרסתו של מר אלדד וקסמן בהקשר זה, אשר מגמתיותה היתה ברורה וקשור הוא בקשר הדוק למר מוטי דהן.

מר אלדד וקסמן מעיד: "אני חבר של אמקו ים... אני חבר של אמקו ים, ומה רע בזה שאני ממליץ על חבר" (פרו' עמ' 2734 שו' 12, 21-22). ביחס לחברות הזאת הוא אומר דברים מפורשים – "שני הבעלים של חברת אמקו ים חברים שלי מעל 40 שנה. שכנים שלי. אנחנו חברים ברמה המשפחתית. אני מכיר אותם עוד לפני שאמקו ים קמה. כל אחד בנפרד ואת שניהם ביחד. ואני ייעצתי להם עוד כשהייתי עוזר קב"ט הם היו באים אלי כשכנים לשאול אותי מה נעשה בחג? אני מכיר אותם הרבה מאוד שנים..." (פרו' עמ' 2725 שו' 6-11).

מר מוטי דהן אומר שהם היו חברים הרבה מאוד שנים וגם שכנים, אולם בשנה וחצי האחרונות הם כבר לא חברים: "היום אנחנו לא חברים, היינו חברים הרבה מאוד שנים, גם שכנים" (פרו' עמ' 2060 שו' 7, ור' גם שו' 8-16).

מר מוטי דהן העיד במהלך שני דיונים. בדיון הראשון הוא נשאל ביחס לנסיעה לתערוכה ביוסטון "למה יצאת איתו ביחד ליוסטון?" והוא משיב "לקחתי אותו כמין יועץ כזה" מר מוטי דהן מאשר שהוא שילם לסמנכ"ל הנמל, מר אלדד וקסמן, את הכרטיס "בגלל זה שילמת לו את הכרטיס, בגלל שלקחת אותו כיועץ? והוא משיב "כן". מר מוטי דהן נשאל "יועץ על מה?" והוא משיב "יועץ על לוגסטיקה, הוא היה סמנכ"ל הנמל, לוגיסטיקה טיפול הכל" (פרו' 1507 שו' 22-32).

לאור תשובותיו אלו של העד, אמר ב"כ המאשימה במהלך הדיון כי הוא שוחח עם העד וערך התייעצות, והודיע לפרוטוקול "אנחנו מתחייבים כלפי העד שלא לעשות שום שימוש בדברים הללו כנגד העד, העד יכול להשיב לשאלות בצורה חופשית ובטוחה". ניתנה לעד האפשרות להיוועץ עם עו"ד, ולבקשתו הופסק הדיון, וניתנה לו האפשרות להיוועץ עם עו"ד והמשך עדותו נדחה לדיון אחר.

בדיון הבא שבו העיד מר מוטי דהן, הוא משנה את גרסתו מהקצה אל הקצה. הוא אומר כעת כי לא לקח את מר אלדד וקסמן לתערוכה. הוא נשאל לגבי התערוכה, השיב כי כל שנה הוא הולך לתערוכה זו ונשאל "כמה פעמים לקחת איתך את אלדד?" ותשובתו "אף פעם". ובהמשך אומר "גם הפעם הזאת לא אני לקחתי אותו" (פרו' 2046 שו' 5-10).

העד נשאל אם הוא זוכר מה העיד בפעם הקודמת, והוא משיב "אני זוכר מצוין, בדקתי את עצמי. אני לא לקחתי אותו. הוא נסע מטעם עצמו, נפגשנו שם, אנחנו חברים". בהמשך אומר "אני בדקתי אם שילמתי או לא, ולא שילמתי. כי אני לא מתעסק, לא התעסקתי באמקו ים בחיים בכספים מי שהתעסק זה השותף שלי" (פרו' עמ' 2046 שו' 18-20). בשלב זה בית המשפט העמיד שוב את העד על חובתו לומר את האמת, והוא הוזהר שוב כי מחובתו לומר את האמת.

בהמשך נשאל מר מוטי דהן שאלות נוספות בהקשר לטיסה עם אלדד וקסמן, והוא אומר שהוא אינו בטוח שטס איתו באותה טיסה, וממשיך הוא בהכחשה של דברים שאמר בדיון קודם.

המסקנה הברורה מדברים אלו של העד, אל מול דברים קודמים שאמר, הינה כי עד זה לא דבר אמת בעדותו בבית המשפט.

הסברים מהסברים שונים ניסה הוא לתת, הסברים אלו אף החמירו את בעיית האמינות הקשה אשר עלתה מעדותו.

אינני מוצא מקום לתת אמון בעדותו של עד זה, אשר לא היסס לומר דברים והיפוכם, משהבין את המשמעות של הדברים שאמר.

אשר לטיסתו של מר אלדד וקסמן לאותה תערוכה ביוסטון, מר אלדד וקסמן סמנכ"ל הנמל מעיד – "הנסיעה שלי ליוסטן באה מתוך סיבה אחת בלבד. אני אגיד לך למה נסעתי ליוסטון, אני הייתי שנתיים או שלוש שנים לפני הגעתי לגיל פנסיה. אחד הדברים שראיתי בהם פוטנציאל לגבי העתיד שלי יום אחרי שאני פורש מהנמל או שאני אעזוב את הנמל קודם ואלך להצטרף לחברת נובל אנרג'י... ורציתי ללמוד את הנושא, להכיר את הנושא ולנסות להשתלב יום אחרי עזיבתי את הנמל בחברת נובל אנרג'י. שום קשר לא היה לשמן" (פרו' עמ' 2742 שו' 24-32).

העד מאשר כי הוא פנה לנאשם 2 ואמר לו "אני רוצה לנסוע לתערוכה ביוסטון, להכיר את הנפשות הפועלות, ללמוד על הנושא של הקידוחים, ללמוד את הנושא של הקשר"  מר אלדד וקסמן מאשר שהוא ביקש שההנהלה תממן את הטיסה, ועוד מאשר מר אלדד וקסמן כי לא הציג לנאשם 2 את הצד השני ואמר "הצד השני ביני לבין עצמי היה" (פרו' עמ' 2743 שו' 8-14).

יש לציין כי העד מר אלדד וקסמן, נפגש עם מר מוטי דהן לאחר עדותו השניה של מר מוטי דהן בבית המשפט, ולפני שמר וקסמן העיד, שבוע לפני העדות של מר אלדד וקסמן, מר מוטי דהן מתקשר אליו, ואומר לו שמזמן לא שתו קפה, ואז הם ישבו, שתו קפה, ומר אלדד וקסמן הלך לדרכו (ר' פרו' 2745).

מר אלדד וקסמן, בעדותו שלאחר השיחה עם מר מוטי דהן, אומר שמוטי דהן לא שילם על הטיסה ליוסטון (פרו' עמ' 2730 שו' 20), הוא אומר שבמקרה פגש את מר מוטי דהן ביוסטון. הוא פגש אותו בבית מלון: "אז אני פגשתי אותו בבית מלון" ונשאל האם הוא פגש את מר מוטי דהן במקרה שם והוא משיב "במקרה לחלוטין. לא תיאמתי איתו.  לא ידעתי שהוא בא ליוסטון, הוא לא הגיע באותה טיסה איתי, הוא לא הגיע באותו מטוס איתי" (פרו' עמ' 2743 שו' 18-27). בהמשך אומר כשמצוטטים לו דברי מר דהן שאמר שהוא קנה לו כרטיס ושהוא לקח אותו כיועץ "אז הוא אומר. אני לא הייתי יועץ שלו בשום תנאי" (פרו' עמ' 2744 שו' 27-29).

אינני נותן אמון בעדותו של מר אלדד וקסמן. עד זה אשר ביקש תחילה מימון של הטיסה לתערוכה ביוסטון מהנמל, כאשר המטרה המרכזית של טיסתו הינה לדאוג לעבודתו לאחר שיעזוב את הנמל, מצוי בקשרי חברות של כ- 40 שנה, כאשר גם המשפחות בקשרי חברות, עם מר מוטי דהן, אחד הבעלים של חברת אמקו ים.

המסקנה העובדתית מהראיות שבאו בפני הינה כי מר אלדד וקסמן הוטס על ידי מר מוטי דהן לתערוכה ביוסטון, שם פגש הוא, יחד עם מר מוטי דהן, את אנשי חברת שמן, בתערוכה שעניינה היה קידוחי נפט בים. מר אלדד וקסמן לא פגש "במקרה" את חברו הטוב מזה עשרות שנים, ושכנו, מר מוטי דהן ביוסטון, והוא נלקח ע"י מר מוטי דהן, לתערוכה זו, כיועץ, למרות שבאותו זמן הוא מכהן כסמנכ"ל הנמל, וזאת בטיסה פרטית, שהנמל סירב לממן לו.

אינני נותן אמון בגרסתו השנייה של מר מוטי דהן בעניין הטיסה, ואינני נותן אמון בגרסתו של מר אלדד וקסמן, שבאה לאחר פגישה שערך עם מר מוטי דהן, לאחר שמר דהן שינה את גרסתו.

מר אלדד וקסמן, היה בכל הזמנים הרלבנטים סמנכ"ל תפעול בנמל, תפקיד בכיר.

מר אלדד וקסמן, מאשר, כמה פעמים, כי המליץ לאנשי שמן על חברת אמקו ים. (עמ' 2751 שו' 4, 5, 7, פרו' עמ' 2752 שו' 2).

מר אלדד וקסמן מאשר כי נפגש עם מר יוסי לוי מחברת שמן שהכיר אותו בעבר. מר יוסי לוי הגיע למשרדו של מר אלדד וקסמן לאחר שביקש להיפגש עימו, סיפר למר וקסמן שחברת שמן קיבלה זיכיון לביצוע קידוחים בים. עולה מהעדות של מר אלדד וקסמן כי במהלך פגישה זו הוא מתאר למר יוסי לוי מחברת שמן קשיים שיש בנמל אשדוד, ומנגד הוא ממליץ לו על חברת אמקו ים.

מדובר בהתנהלות בעייתית ביותר, ולהלן ציטוט מעדותו בהקשר זה, אשר ממנה עולה כי סמנכ"ל נמל אשדוד מתאר את הקשיים בנמל, ומנגד, ממליץ על חברה של חברו הטוב מזה עשרות שנים, החברה אמקו ים השייכת למר מוטי דהן.

"הסברתי לו שיש שינויים בתפיסה בין מה שהיה שהוא היה בישרמקו שהיינו אז נמל שקיים ברשות הנמלים ואנחנו לא היינו בכלל קשורים לקידוחים אלא הכל נעשה דרך רשות הנמלים בזמנו . עכשיו אנחנו חברה עצמאית וכל עבודה שהיא עבודה בתחום העבודות התפעוליות והימיות חייבות להתבצע על ידי עובדי הנמל , כי עובדי הנמל לא מוכנים שקבלנים כאלה ואחרים יעבדו בנמל בעבודות ניהוליות . ועבודות שהנמל לא יודע לעשות ולא אחראי על העשיה שלהם  אין בעיה . אבל עבודות שהנמל יודע לעשות זה חלק מתוך עיסוקיו רק עובדי הנמל עובדים. אמרתי לו לקחת את זה בחשבון. ועוד אמרתי לו אם אני זוכר שעלות עובדי הנמל היא גבוהה יחסית כי עובדי הנמל עם משכורות טובות וצריך לשבת עם ההנהלה ולדעת בדיוק כמה יעלה לו שירותים , וכמה עובדים אם צריך, ואיזה משימות וכולי , אז הוא ביקש אם אני זוכר נכון גם המלצות לגבי חברות שעוסקות בעבודות ימיות  ואני נתתי המלצה ואמרתי שבעבודות תפעולויות יש כמה חברות ובעבודות ימיות יש רק חברה אחת שנקראת אנקו ים שיש לה גובירום ויש לה סירות , ויש לה צוללנים וכולי. הוא אמר לי אוקי, שזה יהיה אקטואלי נבוא ונשב, תודה רבה .והלך לדרכו" (פרו' עמ' 2664 שו'10-25).

ציטוט דברים אלו הובא בהרחבה לאור כך שב"כ המאשימה מעלים טענות קשות כלפי מנכ"ל נמל אשדוד, הנאשם 2, על כי הוא מידר את הסמנכ"ל מר אלדד וקסמן מלטפל בנושא של שמן. דומה, כי די בדברים המצוטטים לעיל, אשר משמעותם הינה אמירת דברים אשר אך מציגים בעיות בנמל אשדוד, ומנגד, ממליצים על חברת אמקו ים, כדי להביא למסקנה כי הפעולה של נאשם 2, לא רק שלא היה בה סטייה מן השורה, אלא היא פעולה מתחייבת ומתבקשת. להלן המשך השתלשלות העניינים, שהביא למידורו של מר וקסמן.

98.        לאחר אותה תערוכה ביוסטון מקבל הנאשם 2 מכתב ממר יניב בלטר, במסגרתו מלין מר בלטר על כך שבאותו מפגש ביוסטון, "בתערוכה המדוברת השתתף נציג מטעם הנמל, סמנכ"ל התפעול מר אלדד וקסמן, שניצל כל הזדמנות להבהיר לכל מי שהיה מעוניין לשמוע, ובמיוחד למנהלי חברת שמן, שחברת נמל אשדוד לא תאפשר את ביצוע הפרויקט דווקא. הסמנכ"ל הדגיש כי מתוקף תפקידו כאחראי על מערך התפעול של הנמל הוא מתנגד לפעילות וכי לא תתאפשר ביצוע העבודה בנמל בשל המגבלות התפעולויות הקיימות" (ר' מכתב מיום 8.5.16, במסגרת ת/98ב').

לאחר אותה תערוכה ביוסטון, קיבל הנאשם 2 פניה גם ממר רונן אלוש מחברת שמן, ונמסר על כעסם של אנשי שמן על דברים שנאמרו ע"י הסמנכ"ל אלדד וקסמן, לנציגי שמן בארה"ב, שאין שטחים בנמל ושמן לא יקבלו שטחים בנמל. בעקבות זאת, מעיד נאשם 2, הוא החליט להעביר את האחריות לאלי בר יוסף.

הנאשם 2 מעיד: "ואז אני כעסתי כי הוא למעשה קודם כל פעל שלא בסמכות, הוא פעל ביוסטון בנסיעה פרטית, הוא אמר שם דברים שהוא לא הוסמך להגיד אותם, לא היה צריך להגיד אותם, יצר בעיה מאוד לא פשוטה. ולכן זה היתה הסיבה המרכזית מעבר לכך שאני שומע שמועות גם מרונן אלוש לגבי עם מי הוא מסתובב שם... מוטי דהן... מאמקו ים" (פרו' עמ' 6904 שו' 27 – עמ' 6905 שו' 5). ולכל השתלשלות העניינים האמורה ר' עוד פרו' עמ' 6904 – 6908.

כך, בתאריך 9.5.12 מודיע נאשם 2 למר אלדד וקסמן ולשורה ארוכה של גורמים נוספים בנמל: "אני מבקש שכל הפניות אם יש למישהו רק לאלי בר יוסף אף אחד מבחינתי לא מנהל את הנושא חוץ ממנו!" (ת/421).

הועלו טענות כנגד נאשם 2 על המידור שהוא ממדר את הסמנכ"ל אלדד וקסמן מהמשך הטיפול בנושא השטחים עבור חברת שמן, שטחים שאמורים היו להיות מושכרים באמצעות חברת דנה.

לא רק שיש לדחות טענות אלה, אלא שטוב היה לו לא נשמעו כלל. ההיפך הוא הנכון. מנכ"ל נמל אשר מבקש להביא לקוח אסטרטגי לנמל, ושומע כי הסמנכ"ל אומר דברים ללקוח האסטרטגי, שמעלים קשיים על קבלתו כלקוח, ואומר דברים על הנמל באופן בעייתי, אך מובן, מתבקש ומתחייב, למדר סמנכ"ל זה מהמשך טיפול באותו לקוח.

מכל האמור, לא ניתן למצוא כל פגם או כל סטייה מן השורה בפעולה של נאשם 2 ביחס לפעילות אל מול חברת שמן, כמו גם בהעברת הטיפול מהסמנכ"ל אלדד וקסמן אל גורם אחר בנמל.

בסופו של דבר, בוצעה השכרה של שטחים לחברת שמן בתהליכים על פי הכללים הנהוגים בנמל.

די באמור לעיל כדי לשלול את כל המיוחס לנאשם 2, במסגרת פרשת שמן. אוסיף את הציטוטים הבאים מהודעות יו"ר שמן, מר גבי אשכנזי, ומנכ"ל שמן מר יוסי לוי. הציטוטים להלן מעידים על הדיוק של הדברים שאמר נאשם 2, ושוללים את הטענות בדבר הבטחת שטח ספציפי או הבטחת גודל מסוים של שטח, וודאי שיש להעדיף דברים אלו שנאמרו בחקירה במשטרה, על עדותו הבלתי אמינה של מר אלדד וקסמן, אשר עליה מבקשים ב"כ המאשימה להסתמך.

99.        בהודעתו במשטרה (ת/347), אומר יו"ר דירקטוריון חברת שמן, בזמנים הרלבנטיים, מר גבי אשכנזי, את הדברים הבאים:

"אני כן יודע שאחרי בדקנו את נמל חיפה ואת קצ"א וזה לא התאים לנו והלכנו לאשדוד. בחנו את האפשרות לפעול דרך קצ"א ומבחינה מקצועית המפעיל החליט שלא ניתן לעבוד איתם מבחינה טכנית.

...

אני זוכר ששמן פנתה לשלוש חברות ובסוף יוסי, רונן אלוש והמפעיל בחרו בחברת דנה. זה דווח לדירקטוריון.

...

בפגישה שוקי סגיס אמר לנו שחברות כמו שמן לא עובדות ישירות מול הנהלת הנמל אלא מול חברות שקיבלו היתר מהנהלת הנמל לספק שירותים כגון דנה, אמקו ים וקשרי ים.

...

לא זכור לי שהעלתי לשוקי בקשה קונקרטית לשטח מסוים.

....

אני לא זוכר שדיברתי איתו באופן ספציפי על שטח. אני לא התעסקתי בכמות השטח שנקבל בנמל ולא זכור שנכנסתי לדקויות כאלו.

...

... שמן ביקשה הצעת מחיר לשירות הכולל מכל החברות שהזכרתי.

...

ש. מחומר החקירה עולה שחששתם משביתות שישביתו לכם את העבודה ולכן פנית לשוגי סגיס בעניין זה מה תגובת.

ת. בהחלט ייתכן שהעליתי לשוקי כי כל יום עולה לחברת שמן מיליון ₪ ואמרתי את זה לכולם לא זוכר את המקרה עם שוקי אחד מהדירקטורים... המליץ לי גם להיפגש עם אלון חסן כדי החברה תוכל לפעול במינימום פגיעה כי היא רגישה לכל אובדן יום עבודה". (ת/347 שו' 48-117).

דברי מר יוסי לוי מנכ"ל שמן מתיישבים עם הדברים האמורים, והוא מוסיף גם ביחס לדברים שאמר לו אלדד וקסמן, על כי יהיה קושי להשיג שטח אחסון, וכי מר אלדד וקסמן המליץ להתקשר עם חברת אמקו ים (ת/372 שו' 18-19).

לגבי אופן העבודה אל מול הנמל או אל מול גורם חיצוני אומר מר יוסי לוי : "מודל נובל וקשרי ים, זה המודל שעבדנו מול דנה..." (ת/372 שו' 57).

הוא אומר כי החברות שסיפקו שירותים לחברת שמן הן "דנה אחסון רציף כ"א מנופים ומלגזות, אמקו שירותים עבור זיהום ים, שירותי כוננות עבור זיהום ים והיתה עוד חברה שפינתה את הזבל..." (ת/372 שו' 107-109). ביחס למעבר של שמן מעבודה עם חברת אמקו ים לחברת דנה, מעיד מנכ"ל חברת שמן כי "המפעיל ציין כי העובדים מחברת אמקו ים אינם מקצועיים והוא ממליץ לא לעבוד איתם" וכי את ההחלטה לעבור לעבוד עם דנה גם בנושא כוח אדם, קיבלו הוא, מר יוסי לוי, ורונן, בהמלצת המפעיל (ת/342 שו' 115-116).

הדברים ברורים, החלטת חברת שמן לעבוד בנמל אשדוד באה לאחר בדיקות שביצעו גם בנמל חיפה וגם בקצ"א וזה לא התאים להם, והאפשרות לעבוד עם נמל קצ"א נפסלה ע"י המפעיל. ביחס לקבלת שירותים הם פנו לשלוש חברות, ביניהן חברת דנה, בסוף פנו לחברת דנה לאור הצעתה של חברת דנה, הגם שבשלב הראשון היתה העבודה בחלקה גם עם חברת אמקו ים. החלטת חברת שמן לעבור לחברת דנה באה לאור דברים של המפעיל על טיב העבודה של חברת אמקו ים. כמו כן מהראיות עולה כי לא היתה כל הבטחה לשטח ספציפי.

ביחס לנאשם 1 – ב"כ המאשימה מבקשים לייחס לשני מפגשים שלו עם אנשים מחברת שמן, היבטים של מרמה והסתרה, והפרת אמונים אל מול חובתו כעובד ציבור להבטיח הזדמנות שווה והוגנת לחברות שונות שפועלות בנמל.

לפני בחינת העובדות, ייאמר כי לא ניתן לקבל את עצם הטענה לפיה - העובדה שנאשם 1 אינו אומר לאנשי חברת שמן דבר הקרבה המשפחתית שלו עם גורם בחברת דנה, מהווה פגיעה במתן הזדמנות שווה לחברות השונות הפועלות בנמל בהתמודדותן על עסקת מתן שירותים לחברת שמן.

שהכי, אם אין הנאשם 1 אומר שיש לו קשר משפחתי עם אדם העובד בחברת דנה, הכיצד זה פוגע נאשם 1 בתחרות של חברות אחרות עם חברת דנה בניסיונן להתקשר עם חברת שמן בחוזה?

למעשה אין מחלוקת כי הנאשם 1 לא אמר לאנשי חברת שמן כי קיים קשר משפחתי בינו לבין אחד הגורמים בחברת דנה.

כך טוענים ב"כ המאשימה בסיכומים, וכך גם עולה מהראיות.

100.      שני מפגשים היו. מפגש אחד – במהלך פגישה של אנשי חברת שמן עם אנשי חברת דנה במשרדים  של חברת דנה בנמל, נכנס הנאשם 1 לאותו מפגש. כפי שציינו לעיל, המשרדים של נאשם 1 ושל חברת דנה היו קרובים, ונאשם 1 היה נכנס מידי פעם למשרד חברת דנה.

ב"כ המאשימה מפנים לעדויות מר רונן אלוש ומר יוסי לוי מחברת שמן, ומדגישים כי נאשם 1 הציג עצמו בפניהם באותו מעמד כיו"ר וועד העובדים, והביע בפניהם באותו מעמד במשרדי דנה, עמדה חיובית ואוהדת במיוחד באשר לאפשרות פעילותה של חברת שמן מנמל אשדוד.

אין ראיה לכך שמפגש זה היה מתוכנן. מכל מקום, העובדה שיו"ר וועד העובדים מציג לחברת שמן עמדה חיובית ואוהדת באשר לאפשרות פעילות שמן, בעניין זה לכשעצמו אין כל מרמה, אין כל הפרת אמונים, ואין כל ניגוד עניינים.

אין כל ראיה כי היתה שם התייחסות לחברת דנה. אין כל ראיה לכך שהיתה העדפה או אמירה של חברת דנה.

המדובר הוא בפגישה מקרית, ואין כל ראיה אחרת לענין זה.

אנשי חברת שמן אינם אומרים דבר על המלצה כלשהי או על אזכור קשר כלשהו לחברת דנה.

הפגישה השנייה היתה פגישה במשרדי חברת שמן, אשר נכחו בה מר גבי אשכנזי, אדם נוסף מחברת שמן, והנאשם 1. מר גבי אשכנזי מתאר בהודעתו במשטרה את מטרת הפגישה ומהלכה כדלקמן:

"הפגישה היתה אצלי במשרדי חברת שמן ומי שנכח בה היה אלון חסן וניצב בדימוס רז.

...

מטרת הפגישה היתה להסביר לאלון חסן את הרגישות באובדן ימי עבודה, קרי העלויות הכבדות שתספוג החברה אם חלילה תופסק העבודה אפילו ליום אחד. אלון חסן  אמר לי שהוא יעשה כל מאמץ לתת מענה לצורכי החברה. לציין כי למיטב זכרוני היו כמה שיבושים מינוריים במהלך העבודה של החברה בנמל. הסברתי לאלון חסן את הצורך ביציבות של הפעילות השוטפת הקבועה היום יומית מהנמל אל אתר הקידוח וחזרה והתלות המאוד גבוהה שלנו בפעילות שהחברה מבצעת בנמל לצורך הפעלת הקידוח ובעיקר למנוע אובדן כספי כתוצאה משיבושים שלא תלויים בנו... נכון למועד הפגישה לא ידעתי על קשריו של אלון עליהם למדתי מהתקשורת מאוחר יותר.

...

... התרשמתי שיעשה מאמץ לתת את המענה הכי טוב אבל לא היתה הבטחה של מאה אחוז. יצאתי מההתרשמות מהפגישה עם אלון שאלון הבין את הפוטנציאל של הפגיעה באובדן ימי עבודה וייעשה מאמץ להתחשב בזה. למיטב זכרוני לא ניתנה שום הבטחה ממנו בעניין זה.

...

אז לא ידעתי על שום קשר של אלון לחברת דנה. היום מהפרסומים אני יודע". (ת/347 שו' 132-172).

דברים אלו מתיישבים עם גרסתו של נאשם 1, והתמונה העולה הינה ברורה. נאשם 1 אינו ממליץ על חברת דנה, אינו מזכיר כל קשר לחברת דנה, ואיננו מבצע כל מעשה שיש בו כדי מרמה, הפרת אמונים, ניגוד עניינים או כל תמיכה מרומזת כזו או אחרת בחברה כלשהי.

עצם כניסתו המקרית למשרדי חברת דנה במפגש הראשון, אין בה כדי להוות מעשה עבירה. גישתו החיובית לחברת שמן, הינה עניינית, ומתבקשת, ומנותקת היא מכל זיקה או קשר לחברת דנה.

המפגש השני מתבצע לבקשת אנשי שמן, לאור חששותיהם, ונאמר מפורשות ע"י מר גבי אשכנזי כי לא ניתנה כל הבטחה ע"י נאשם 1.

יש לדחות את הטענה כי מדובר ב"הסתרה" שהסתיר נאשם 1 את הקשר לחברת דנה. עניין חברת דנה אינו רלבנטי כלל. העניין היחיד שהיה רלבנטי הינו השאלה אם חברת שמן תגיע לעבוד בנמל אשדוד, אם לאו. מובן, כי תפקידו של יו"ר וועד עובדים, קשור גם במטרותיו של המקום כולו, של החברה בה הוא עובד, ואחת המטרות האסטרטגיות אותה עת, היתה הבאת חברה המחזיקה בזיכיון לקידוח נפט, לעבודה בנמל, דבר שמטבע הדברים יביא להכנסות לנמל ויביא צורך בעבודה נוספת, וטיפולו של נאשם 1 בעניין זה היה ענייני, מה גם שלא היה ביוזמתו, והוא אף לא הבטיח מאומה.

101.      נטען כנגד נאשם 1 כי השתתפותו במועצת היצור, אשר קבעה את מספר העובדים אשר ייתן הנמל, ולמעשה יחייב הנמל, את חברת שמן לקבל, הינו בניגוד עניינים.

מועצת הייצור הינו גוף המורכב מכמה גורמים בנמל, וביניהם אנשי וועד עובדים, והנאשם 1 היה מידי פעם משתתף בישיבות והחלטות של מועצת היצור. מועצת היצור היתה קובעת את תקן העובדים לפרויקט כזה או אחר בנמל.

התקן אשר נקבע בנמל לחברת שמן, במועצת היצור, בה השתתף הנאשם 1, הינו תקן הזהה לתקן שנקבע במקרה אחר, קודם, לחברה אחרת אשר קדחה בים, היא חברת נובל אנרג'י.

הנאשם 1 מעיד, ואין כל ראיה הסותרת עדות זו: "התקן הזה נקבע למעשה פעם אחת כשחברת נובל אנרג'י הביעה רצון לקדוח והתקן נקבע. זה מה שהנחה אותי" (פרו' עמ' 5522 שו' 6, 7).

הנאשם 1 ממשיך בעדותו ומפרט את הסיכום, ומדגיש כי מדובר בתקן הזהה לתקן שהיה לחברה הקודמת שעסקה בקידוח ימי.

הנה כי כן, התקן שקבעה מועצת הייצור היה תקן זהה לתקן שנקבע קודם לכן לקידוח אחר. מדובר בתקן קטן, ואולם, אין כל ראיה להעדר ענייניות בהחלטה על התקן הזה, אשר הוא כאמור זהה לחלוטין לתקן שניתן לקידוח אחר.

בקידוח האחר, של נובל אנרג'י, בתחילת הפעילות התקן היה גדול יותר, אולם הוא התייצב לבסוף על התקן הזהה לתקן שלאחר מכן נקבע לחברת שמן. אין בכך כל פסול, אין בכך כל אפליה או שוני, ואין כל ראיה למניע זר או שיקול זר כלשהו.

אין לקבל את הטענה כי על נאשם 1 היה לפרט את הקשרים שלו עם חברת דנה. מדובר בתקן שנקבע לחברת שמן ולא בתקן שנקבע לחברת דנה. חברת שמן היא המשלמת על התקן הזה. חברת שמן היא המחויבת בתקן הזה. העובדה שחברת דנה נותנת שירותים לחברת שמן, איננה רלבנטית.  לא הוכח, לא בעדות, ולא בראיה בכתב, קשר כלשהו, אף לא תאורטי, בין חברת דנה לבין קביעתו של תקן זה, ולא הוכחה כל משמעות אשר יכולה היתה להיות לקביעת תקן אחר, ביחס לחברת דנה.

מועצת היצור, במסגרת הנמל, קבעה את התקן המחייב את הלקוח, חברת שמן, ולא את מי שנותן שירותים ללקוח.

102.      ביחס לשטחים אשר הושכרו לחברת שמן באמצעות חברת דנה – אכן מהראיות שבפני עולה כי ההתקשרות של הנמל עם חברת דנה, ביחס לשטחים שנועדו לחברת שמן, שונה מההתקשרות של חברת דנה עם חברת שמן, וזאת באופן המפורט להלן.

בהסכם שנכרת בין חברת שמן לחברת דנה, חברת דנה מציינת כי הינה בעלת זכות שימוש כברת רשות בשטחים של 4,000, 6,000 ו- 2,000 מ"ר בנמל, וכי היא תעניק לשמן זכות שימוש בשטחים כאמור, פחות 500 מ"ר (ר' המבוא בסעיף 2.1 להסכם מיום 16.4.12 במסגרת ת/98ב'). בנוסף על פי ההסכם, חברת דנה מתחייבת לספק עובדים, ושירותים נוספים. מנגד, ההתקשרות של חברת דנה עם הנמל היתה בשני אופנים – האחד, התקשרות חוזית לשכירת 1,500 מ"ר בכל פעם לפרקי זמן של שלושה חודשים, ובנוסף השתמשה חברת דנה, עבור חברת שמן, בשירותי אחסנה ממושכת של הנמל.

האחסנה הממושכת, עניינה באחסנה המחושבת לא על בסיס השטח, אלא על בסיס המשקל של המאוחסן במקום. ר' עדותו של נאשם 3, אשר אין מחלוקת לגבי רכיב הזה שלה – "המחיר של אחסנה ממושכת שונה מהשכרת שטח". כמו כן המחיר של אחסנה ממושכת נמוך באופן משמעותי מהמחיר של השכרת שטח. (פרו' עמ' 7310 שו' 18-22).

האישור של וועדת המכרזים את שכירת השטח ע"י חברת דנה, בהיקף של 1,500 מ"ר, היה מאוחר למועד שנחתם החוזה בין חברת דנה לחברת שמן, ואישור זה הוא מיום 6.5.12 (ת/98ב').

הועלו טענות כלפי נאשם 3 על מרמה כלפי חברת שמן, ועל הסתרה מחברת שמן את העובדה שההסכמים היו משני סוגים, לאחסנה ממושכת ולשכירות, ועל כך שאחסנה ממושכת הינה זולה יותר משכירות.

המדובר הוא בעניין חוזי – עסקי – כלכלי, בין שני גופים עסקיים, שמן וחברת דנה.

תחילה נפנה לדברי שניים מאנשי חברת שמן: מר רונן אלוש אומר שהם קיבלו את מלוא השטחים שהם ביקשו: "קיבלנו, קיבלנו את מלוא השטחים שביקשנו, גידרנו אותם בבטונדות שמסומנות באדום לבן, ובעצם זה היה בסיס הפעילות, שגם נבדק ונמדד על ידי מפעילי קידוח בשלב ההוא".

מר יוסי לוי, מנכ"ל חברת שמן אומר שלא מעניין אותו האם חלק מהשטחים נלקחו שטחים תפעוליים וחלק לצורך אחסנה ממושכת, והוא מאשר כי מדובר היה בשטח כללי של 11-12 אלף מ"ר, וכי הוא לא מתמצא בחלוקה הפנימית של השטח בכל מה שקשור ליחסים של דנה  עם הנמל, והוא אף מאשר שזה לא עניינו.

עולה כי אין זה מעניינה של חברת שמן באיזה אופן מקבלת חברת דנה את הרשות להשתמש בשטח בנמל, לצרכים של חברת שמן. את חברת שמן מעניין כי ינתנו שטחים אשר נדרשים לצרכיהם.

השטח אשר נעשה בו שימוש שלא במסגרת של שכירתו אלא במסגרת של אחסנה ממושכת, היה שטח ששימש לצורך אחסנת ציוד של חברת שמן, ציוד שהונח שם והועבר אל אסדת הקידוח.

מבחינת חברת שמן, כפי שעולה מדברי נציגיה הבכירים, מר יוסי לוי ומר רונן אלוש, השטח הכולל אשר חברת שמן קיבלה, לצורך כלל פעילותה, היה קרוב לסך שטחים אשר בהסכם, והחלוקה הפנימית, אינה מעניינם.

להלן הדברים שנאמרו ע"י מר יוסי לוי בעדותו בבית המשפט:

"ש... אם אנחנו עכשיו נסתכל בשטחים שבהם היו ממוקמים הציודים שלכם וקצת עבודות שעשיתם שמה בשטחים הצמודים לרציף אתה זוכר אותם פחות או יותר היום?

ת. כן.

ש. אוקי. היה שטח כללי של משהו כמו 11 – 12 אלף מ"ר, נכון?

ת. כן.

ש. אתה לא מתמצה בחלוקה הפנימית בתוך השטח הזה בכל מה שקשור ביחסים של דנה עם הנמל. אתה לא יודע איזה חלק מהשטח הזה הם לקחו בכותרת א' ואיזה חלק מהשטח הם לקחו בכותרת ב'. נכון? זה לא עניינך גם נכון?

ת. ממש לא.

ש. ז"א אם אני עכשיו אגיד לך שחלק מהשטחים נלקחו כשטחים תפעוליים וחלק לצורך אחסנה ממושכת אתה לא תדע להגיד לי מה זה, נכון?

ת. זה לא מעניין אותי גם.

...

ת. אותי מעניין השורה האחרונה המחיר הסופי.

...

ת. מול כל האלטרנטיבות שיש.

..

ת. ובדיקה מול הנמל שיש את ההרשאה הזאת.

ש. ... אתה כשאתה הגעת למקום לא ידעת להבין בין הייעוד של השטחים, אתה ראית שבחלק מהשטח יש אחסנה, למשל הצינורות. שהם אולי 95 אחוז מהשטח אם אני לא טועה, נכון?

ת. נכון.

ש. 95 אחוז צינורות ובחלק אחר של השטח גם היה ציוד תפעולי. כל מיני דברים של תפעול, נכון?

ת. נכון".

כאן אומר העד כי אינו יכול לומר 95%, אך בהמשך אומר – "הרוב המכריע זה שטח פתוח שבו היה צנרת" ובהמשך מאשר כי הציוד התפעולי היה כ- 10- 15 אחוז מהשטח הכולל, וכל השאר צינורות. (פרו' עמ' 4217 שו' 13 – עמ' 4219 שו' 23).

103.      התמונה העולה מהאמור לעיל, כי הגם שחלק היה באחסנה ממושכת, וחלק היה בשכירות לפי שטח, הרי שבפועל, השטח בו נעשה שימוש, לצורך האחסנה הממושכת ולצורך התפעול שהוא בשטח שבשכירות, הינו שטח אשר מוערך כשטח באותו סדר גודל של השטח שבהסכם בין חברת דנה לנמל.

מכאן שחברת דנה העמידה למעשה את השטחים להם התחייבה, בקירוב.

את אנשי חברת שמן לא עניין באופן כלשהו הכיצד מתבצעת קבלת השטח אל מול הנמל, והם אומרים דברים מפורשים, על כי הם קיבלו "את מלוא השטחים" שביקשו.

השאלה, האם היה על נאשם 3 וחברת דנה לומר לחברה שחתמה על חוזה עם חברת דנה, כיצד מחולק השטח במסגרת ההסכם של חברת דנה אל מול הנמל, היא שאלה של פרשנות ההסכם, וכלל אינה שאלה במישור הפלילי או במישור של החלת הוראות החוק בדבר מרמה.

מובן כי לא זה המקום להכריע בשאלה של פרשנות ההסכם, האם קויים, אם לא קויים, האם מהווה אי הגילוי האמור הפרה, או הפרת חובת תום לב, או כל עניין אחר, חוזי – אזרחי. עסקינן במשפט פלילי, וסוגיה זו, איננה סוגיה להכרעה כאן.

השאלה המוכרעת במשפט הפלילי, הינה האם המעשה עולה כדי יסודות עבירת מרמה, והתשובה לכך הינה שלילית.

גם אם היתה קביעה כי מדובר בהפרה של ההסכם, או בחוסר תום לב, ויודגש כי אין כאן כל הבעת דיעה שהיא, ביחס לכך, הרי שגם אז, אין משמעות הדבר זליגה של דינים אזרחים, והפרות חוזיות, בהתקשרות עסקית בין שני צדדים, לכדי מעשה בר עונשין במסגרת המשפט הפלילי. הפרת חוזה בין שני צדדים עסקיים, ואף קיומו בחוסר תום לב, ככל שקיימים, אינם מהווים, כשלעצמם, יסוד לעבירה פלילית, אלא יש לבחון את העבירה הפלילית המיוחסת על פי יסודותיה שלה, לרבות קיום היסוד העובדתי והנפשי.

נאשם 3 אומר כי ההסכם של חברת דנה אל מול חברת שמן היה הסכם שאינו קשור לסוג האחסנה "בלי שום קשר לכלום. זה סכום פאושלי שמשלמים כל חודש" (פרו' עמ' 7310 שו' 25).

הנאשם 3 אומר את פרשנותו להסכם – "שבמחשבתי שמן קנה במחיר פיקס פרייס שירות אחסנה של כל המטענים שיגיעו לו מחו"ל, הוא קיבל אותם מבחינתנו זה היה עמידה בתנאי החוזה ולא ראינו את זה ככה שצריך ליידע בתנאי ההסכם עם הנמל" (פרו' עמ' 7317 שו' 29-32). זו פרשנותו, ולא המשפט הפלילי הוא ההליך לקבוע אם פרשנות זו נכונה, אם לאו.

מכל האמור, אין בהתנהלות מי מהנאשמים בפרשת שמן, כדי עבירה פלילית מהעבירות המיוחסות בכתב האישום. אין כל סטייה מן השורה, אין כל קבלת שוחד, אין כל מתן שוחד, ואין מרמה, הפרת אמונים, או ניגוד עניינים.