ת"פ (ב"ש) 3666-06-16 מדינת ישראל נ' אלון חסן (29.03.2018) - חלק רביעי

העד קודוביצקי מעיד כי נערכו לו במשרד להגנת הסביבה שלושה בירורים משמעתיים, עוד לפני החקירה במשטרה, לרבות שימוע, ביחס לסעיף 9 לת/255 וגם ביחס למכתבים שהוא כתב, ואשר שיבחו את עבודתה של חברת דנה (ת/268 ו-ת/269)  (פרו' עמ' 3140 שו' 9-16).

העד קודוביצקי אמר כי ראה את הסיכום האמור בת/255 רק בכתבה בעיתון הארץ, ובחקירה במשטרה.

לכשנחקר בחקירה נגדית באופן מפורט בעניין זה, מתברר מדבריו כי בעקבות כתבה בעיתון הארץ מיום 27.10.11, כתבה שהראו לו, הוא לא הוציא כל מסמך השולל את מה שנכתב, גם לא ביחס לסעיף 9 לת/255. (פרו' עמ' 3166 שו' 12-27).

העד נשאל מפורשות: "...זאת אומרת, עד שלא היה רעש תקשורתי, תיק תקשורת, אתה לא אמרת לאף אחד דבר וחצי דבר ואף אחד גם לא בא אליך בטענה, כזו או אחרת, על הסיכום משנת 2011, נכון?" והוא משיב בחיוב (פרו' עמ' 3171 שו' 16-19).

אין לקבל את גרסתו של ע.ת.51 מר יצחק קודוביצקי, בדבר שלילת הסיכום האמור בסעיף 9 לת/255, שנעשה יחד עמו, בהסכמתו, יחד עמו בנוכחותו ובהסכמתו, בדיון מיום 10.8.11.

59.        אינני מוצא מקום להעדיף את גרסתו של מר קודוביצקי בעניין זה על פני עדויות שאר המשתתפים בפגישה, כמו גם דברי מי שהעלה את הדברים על הכתב, מר רפי משעל.

ראשית, ביחס לגרסתו של מר קודוביצקי עצמו – מצב הדברים הוא שלאחר הדיון בו נכח מר קודוביצקי ביום 10.8.11, שבה העבודה לסדרה, והסתיימה ההשבתה. בשלב מסוים נכנסה חברת דנה לפיקוח, ומתן שירותים ביחס לגרוטאות, ולמניעת נפילתן לים, ולא רק שמר קודוביצקי היה מודע לכך, אלא שהוא אף מוציא מכתבים בהם דברי תשבחות לעבודת חברת דנה (ת/268, ת/269, מכתבים אשר ביחס אליהם היו כנגדו הליכים כאלה ואחרים במשרד להגנת  הסביבה.

גם אם נקבל את גרסתו של מר קודוביצקי שהוא לא חזה בנוסחו של ת/255 מיד לאחר שהוצא והופץ, הרי שלכל הפחות, באוקטובר 2011, ידע הוא על התוכן הנטען לגבי אותה הסכמה, והוא לא אמר על כך דבר להנהלת הנמל, והדברים המשיכו להתנהל, ובפועל, רק לאחר הכתבה השניה ביוני 2013, והתחלת השימועים והטרוניות שבאו כנגדו מהמשרד להכנת הסביבה, החל הוא מתכחש לתוכנו של סעיף 9.

בבירור יש להעדיף את גרסתו האמינה של רמ"ח התפעול מר דדה בנודיס, המפורטת לעיל, ואת דבריו של מר רפי משעל אשר ערך את סיכום אותה ישיבה. דברי שניהם חד משמעיים על כי הסיכום האמור היה הסיכום באותה ישיבה, בה השתתף מר קודוביצקי, והדברים היו על דעתו ובהסכמתו, וכי אלמלא הסכמתו לא היה מדובר בפתרון למעשה, ולא היתה העבודה שבה לסדרה.

אין לקבל את הנטען בכתב האישום בסעיף 18, על כי התניה הכלולה בת/255, והכוונה לסעיף 9, נכללה במתווה, ללא ידיעת נציג המשרד לאיכות הסביבה וללא הסכמתו.

הראיות שבפניי מוכיחות את ההיפך.

מר קודוביצקי בוקר על ידי המשרד להגנת הסביבה עקב סיכום זה אשר הוא היה חלק ממנו והסכים לו באופן מפורש.

למעט עדותו של מר קודוביצקי, אין בפניי כל עדות של מי מהמשתתפים באותה ישיבה, אשר תומכת בגרסתו, וכל העדויות אשר בפניי, של משתתפים אחרים באותה ישיבה, סותרות את גרסתו, זאת גם לרבות עדותו של מר שאול עבודי, נציג היצואנים, בהקשר זה.

גם עדות הנאשם 1 בעניין זה, מתיישבת עם עדות מר דדה בנודיס ומר רפי משעל אשר רשם את תוכן הסיכום של הפגישה ת/255.

ביחס למקום הפגישה מעיד הנאשם 1 כי הפגישה היתה במשרדו של רמ"ח התפעול (דהיינו מר דדה בנודיס) (פרו' עמ' 5497 שו' 18-21).

ביחס לדברי מר קודוביצקי כי הסיכום אינו משתקף נכון בפרוטוקול, מעיד נאשם 1: "הוא היחידי שאומר  את זה, זה היה הסיכום, אין סיכוי בעולם שאני הייתי מחזיר את העובדים לעבודה כשהם חשופים לכתב אישום אחרת למה הפסקתי את העבודה". (פרו' עמ' 5498 שו' 8-10).

ביחס לטענה כי הנאשם 1 הפסיק את העבודה כדי שאפשר יהיה להכניס את חברת דנה, ויצטרכו אותה, ולאחר מכן שאפשר עבודה בנמל תוך סכנה לעובדים, העיקר שחברת דנה תחזור לעבודה, משיב נאשם 1: "הבל הבלים זה לא נכון אני הפסקתי את העבודה כמו שהפסקתי שנה וחצי אחרי זה"  ומתייחס לאשר אירע שנה וחצי לאחר מכן ואומר: "באותו רגע שדנה נתנה שירותים לגרוטאות ונתנה שירותים לנשר הפסקתי את העבודה... לגרוטאות ולנשר ולכל התפזורות בנמל בגלל שהבנתי שלמעשה עומדים עכשיו בסכנה של כתבי אישום.. ואני לא יכולתי לחשוף את העובדים לכתבי אישום והפסקתי את העבודה בכל האופנים, שחברת דנה נתנה שירותים לגרוטאות נתנה שירותים לנשר אז איך זה עומד, חד משמעית אין קשר". (פרו' עמ' 5498 שו' 11 עמ' 5499 שו' 5).

אחזור על כך שעדותו של נאשם 1 היתה עדות אשר ההתרשמות הישירה ממנה היתה כי מדובר בעדות אמינה ומהימנה, עדות כנה, אשר מתיישבת עם ראיות רבות אחרות.

מהעולה מדברי הנאשם 1 הוא הפסיק את העבודה לא רק בשנת 2011 כאשר החלה חקירה בעקבות נפילת גרוטאת ברזל לים, וחשיפת עובדים לחקירה אותה עת, אלא, גם שנה וחצי לאחר מכן, כאשר מהתברר שלמרות הסיכום ת/255, הרי שיש כוונה להגיש כתבי אישום ביחס לאותו אירוע של נפילת צינור המתכת.

לנתונים אלו חשיבות הואיל והשביתה בשנת 2011 היתה כאשר חברת דנה עדיין לא החלה כל פעילות בענין איכות הסביבה, ומיד לאחר שהחלה החקירה הראשונה בענין זה, מה שאינו מתיישב עם טענת התאוריה לאותה קנוניה, שכן אם כך פני הדברים, הרי שהיה על נאשם 1 והנאשם 3 כמו גם אנשי חברת דנה, לצפות מראש את שינוי הגישה של המשרד להגנת הסביבה. אם לא די בכך, הרי שההשבתה השניה שנה וחצי לאחר מכן באה עת חברת דנה כבר נותנת שירותים בנמל, הן בנושא הגרוטאות והן בחברת נשר, ומכאן שהשבתת הנמל, לכאורה, עומדת בניגוד לטענה שנאשם 1 רצה להיטיב עם חברת דנה.

כאן המקום להזכיר שוב, כי חברת דנה לא נתנה שירותים לנמל. חברת דנה נתנה שירותים לחברות חיצוניות לנמל אשר עסקו בייבוא וייצוא. ההשבתה עניינה היה מנותק מחברת דנה ולא קשור אליה, וכך גם החזרה לעבודה לאחר הסיכום ת/255.

העובדה שנכח במסגרת הדיון ת/255 גם נציג מחברת דנה, אשר התלווה לנציג היצואנים, אינה מעמידה את הנאשם 1 בניגוד עניינים כלשהו. הנאשם 1 לא השפיע, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף על התקשרות בין יצואני הגרוטאות כמו גם יבואני חומרים אחרים, דוגמת חברת נשר בהמשך. הפעילות היחידה של הנאשם 1 היתה השבתה או החזרה לעבודה, בעקבות פעילות המשרד להגנת הסביבה, ובעקבות הסכמות שהיו עם הנציג של המשרד להגנת הסביבה, המבצע את הפיקוח בנמל, הוא מר קודוביצקי. במפגש זה לא היתה כל הסכמה עם אותו אדם, אלא בין הנמל, יצואני הגרוטאות והמפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה.

60.        העידו כמה עדים מטעם החברות אשר עסקו בייצוא הגרוטאות, ואשר כאמור היו בקשר עם חברת גרינלנד, אשר העד שאול עבודי מנכ"ל ושותף בה.

העדים הללו הם ע.ת. 48 מר אסי גואטה, ע.ת 46 מר תייסיר אלנבארי, ע.ת. 47 מר אריק דולב, וע.ת 50 מר משה שלי. ביחס לע.ת 46 ו- ע.ת 48 מבקשת המאשימה להעדיף את הודעותיהם במשטרה,  מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש).

ע.ת 48 מר אסי גואטה העיד כי הוא מנהל החברה "שאול גואטה מתכות" העוסקת במסחר מתכות למחזור ומשווקת אותן לחו"ל בעיקר דרך נמל אשדוד, הוא תיאר כיצד מתבצעת הפעילות בחלקה באמצעות חברת גרינלנד, וכי החלק השייך לו להביא את הברזל, לעבדו, ולהעמיסו על האנייה, הוא מביא משאיות ובאגר מטעמו, ומי שמפעיל אותם בפועל הם עובדי הנמל. (ר' פרו' עמ' 3504-3506).

לדבריו הקשר עם חברת דנה החל כשהופסקה טעינת גרוטאות ברזל בנמל והם חיפשו פתרון להמשך הטענת אניות, והוא הכיר את מר יניב בלטר (פרו' עמ' 3506 שו' 27-28).

העד מתאר כי הם חיפשו משך כמה חודשים פתרון, ואז היתה הפגישה שלו עם מר יניב בלטר. (פרו' עמ' 3507 שו' 13-16). על פי עדותו "העבודה חודשה לאחר שאיכות הסביבה הסכימו לפתרון שהגענו אליו, שלא יפול ברזל למים וגם זה הגיע... זה התחיל מאנית ניסיון אחת או שתיים בשביל לראות אם אנו נעמוד בזה" ( פרו' עמ' 3508 עמ' 23-25).

ביחס לטיב הפתרון שנתנו חברת דנה הוא מעיד כי הנמל דרש חברה חיצונית שתפקח כי היצואנים התחייבו שלא יפול ברזל לים ובפועל כן היה נופל. (פרו' עמ' 3509 שו' 4-8).

לדבריו כל היצואנים ניסו למצוא פתרון ולאחר שהוא מצא קצה חוט של פתרון, הם הגיעו לפיילוט הוא פנה לשאר היצואנים, כולם הסכימו ו" קפצו על המציאה שאפשר להמשיך לחזור ולעבוד בנמל אשדוד והסכימו כביכול להתיישר ולהתחנך שלא יפול עוד הפעם ברזל לים והמשכנו ...עשינו את הניסיון הזה וזה הצליח". (פרו' עמ' 3510 שו' 15-19).

העד נשאל לגבי התהליך אל מול היצואנים האחרים ואומר "כולם הסכימו בשמחה לחזור ולעבוד בנמל אשדוד כמו כל אדם שיכול לחסוך משהו. כולם הביעו את הרצון שלהם. יכולנו לעשות את זה לבד אבל אני אומר לך אם אתה שואל אותי, שבן אדם שומר על עצמו, הוא לא שומר כמו שמישהו חיצוני שומר עליו, לכן יש חברת פיקוח חיצונית... לפני כן, גם אם היינו שמים פלטות אבל לא שמנו פלטות כמו שצריך, לכן היה נופל ברזל לים. כל אחד היה מביא איזו פלטה רעועה שהיתה לו. הם הביאו פלטות חדשות, פיקחו כל הזמן שהפלטות יהיו כמו שצריך. לכן נפל פחות ברזל לים". (פרו' עמ' 3511 שו' 1-8).

העד ממשיך ומתייחס לשאלה מדוע הם לא יכלו לפתור את זה בעצמם, ומפרט כיצד הגיעו לפתרון שחברת פיקוח חיצונית תשמור על היצואנים וחוזר על כך שאתה שומר על עצמך אתה לא שומר מספיק טוב. (ראה פרו' עמ' 3513).

לדבריו הוא קיבל הנחה מחברת דנה הואיל והיה היצואן של הכמות הגדולה ביותר וגם ארגן את כולם. (פרו' 3514 שו' 23-31).

העד מעיד כי כשהוא נפגש עם יניב בלטר ושומע ממנו על הפיילוט ועל האפשרות שהוא מציע וחברת פיקוח, הוא בשלב הזה אינו יודע דבר על הקשר בין יניב בלטר לנאשם 1 (פרו' עמ' 3515 שו' 29-32).

לשאלה מה אמרו לו יניב בלטר ונאשם 3 בהמשך, בפגישות שהיו כשהתחילה העבודה בפועל, הוא משיב "תדאגו שלא יפול ברזל לים ואנחנו נדאג שתוכלו להמשיך לעבוד. זה הכל מבחינת איכות הסביבה" וביחס לקשר לנאשם 1 הוא מעיד כי לא נאמר דבר, ומוסיף כי בדיעבד ידע שהם משפחה. (פרו' עמ' 3516 שו' 9-25).

העד נשאל האם נאמר לו על ידי מר בלטר והנאשם 3 כי הם "ידאגו לשקט מול הנמל" והוא משיב: "אני לא יודע להתפרש בדקויות של מילה פה מילה שם, אני יודע להגיד לך את העיקרון, שאם לא ייפול ברזל  לים, יהיה לנו שקט מאיכות הסביבה." (פרו' עמ' 3519 שו' 18-21).

העד הופנה להודעתו במשטרה וצוטט לו כי אמר שהנאשם 3 אמר לו שהוא ממשפחתו של הנאשם 1 ואמר כי את זה אינו זוכר, אך הוא זוכר שנאמר לו שהם ידאגו לשקט מאיכות הסביבה (פרו' עמ' 3521 שו' 28 – עמ' 3522 שו' 8).

בשלב זה ביקש ב"כ המאשימה להגיש את ההודעה מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות.

העד חוזר על כך שהוא אינו זוכר שנאשם 3 אמר לו מפורשות  שהוא ממשפחתו של נאשם 1, וייתכן שהוא שמע את זה ממקור אחר והוא אינו זוכר שנאשם 3 אמר לו זאת ומוסיף "יכול להיות שכן". (פרו' עמ' 3526 שו' 9-11).

העד נשאל שוב אם הוא משוכנע במאה אחוז שנאשם 3 לא אמר הוא משיב: "בהתחלת הדרך, בפגישות הראשונות אני משוכנע במאה אחוז". (פרו' עמ' 3526 שו' 30-31).

הודעתו של ע.ת 48 הוגשה במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות וסומנה ת/430.

ביחס לגביית עדותו העידה ע.ת 185, אשר במסגרת החקירה שימשה כחוקרת וגבתה את הודעתו מיום 17.6.14 (ת/430). העדה מעידה כי כל התשובות נאמרו מפיו של העד אסי גואטה  והיא לא כתבה דברים על דעת עצמה (פרו' עמ' 4397 שו' 8).

גם אם נקבל כי העד אמר את הדברים במילים הללו במסגרת הודעתו במשטרה, אין בכך כדי לשנות את התמונה הראייתית.

אין כל אמירה של העד בדבר הרלוונטיות של עובדה זו לעובדה שהם התקשרו עם חברת דנה. ההיפך הוא הנכון הדברים היחידים שנאמרים על ידי העד ביחס להתקשרות עם חברת דנה קשורים אך ורק בפתרון שהיא נתנה ובפיילוט שנערך. עיון בת/430 מביא למסקנה כי דבריו גם במשטרה בהודעתו שוללים את הקשר לקרבה המשפחתית וכך אמר במסגרת ת/430 שו' 126—27: " אני אגיד את זה בצורה כמו שזה נאמר בפועל בצורה ישירה, דוד ויניב אמרו שאם אנחנו היצואנים נדע לשמור שלא ייפול ברזל לים הם ידעו לתת לנו שקט ופתרון לנושא הזה מול הנמל בנושא איכות הסביבה".

העד שלל בהודעתו ת/430 היא הוא הפעיל לחץ על אריק דולב מחברת נבארי או על תייסיר מחברת נבארי לעבוד עם חברת דנה (ת/430 שו' 147-149). העד נשאל לגבי הביטוי "שקט" ותשובתו שוללת כל קשר לקשר כלשהו בין נאשם 1 לנאשם 3 (ת/430 שו' 158-163). העד נשאל "מהיכן נבע הלחץ לשכור דווקא את שירותיה של חברת דנה ?" הוא משיב כי הם חיפשו פתרון לחזור לעבוד בנמל אשדוד – "ופגשתי את יניב שהוא יגיע מול הנמל להבנות על אוניית ניסיון ואם הכל יהיה בסדר באוניית ניסיון אז הוא ידאג שנחזור לעבוד בנמל והוא ייתן לנו שקט בצורה איכות הסביבה" (ת/430 שו' 165-168).

מהאמור עולה כי גם לאחר שנחקר ע.ת 48 בדקדקנות על כל ביטוי, אין כל אמירה שלו בדבר קשר כלשהו בין הקרבה המשפחתית לבין החלטתם להתקשר עם חברת דנה. כך שגם אם נקבל את אמירתו במסגרת סעיף 10א על כי נאשם 3 אמר לו דבר הקרבה המשפחתית, אין לכך כל משמעות לשינוי המסקנה.

יש להוסיף כי בהינתן העובדה שהעד אומר מפורשות שהקרבה המשפחתית לא היתה בבחינת סוד, יתכן אי דיוק כזה או אחר אשר אין לו משמעות של ממש.

מכל מקום, אינני מוצא להעדיף את דבריו בחקירה על פני עדותו בבית המשפט, אשר ניתנו בה הסברים לפרשנות שמבקשים לייחס לפרשנות.

הוגשה גם הודעה של ע.ת 48 מיום 9.9.13 ועדות זו מחזקת את המסקנות האמורות לעיל שכן הוא אומר דברים מפורשים וברורים ביחס להתקשרות עם חברת דנה, על כי הסיבה להתקשרות היתה עסקית בלבד, לא היתה כל השפעה לקשר כלשהו בין נאשמים 1 ל -3 על ההתקשרות וכי אם חברה אחרת היתה נותנת להם את הפתרון היו מתקשרים עם חברה אחת. עדותו בעניין זה ברורה, ושוללת כל נסיון לקשור בין קרבת משפחה לבין ההתקשרות של החברה שלו עם חברת דנה. ר' ת/418, בתמליל ההודאה מיום 9.9.13, עמ' 48 שו' 37 - עמ' 50 שו' 11, עמ' 65 שו' 31 - עמ' 66 שו' 36 – כאן אומר העד, דברים מפורשים, שולל הוא את הבחירה בחברת דנה לאור קושי שהיה יכול לעמוד אם לא היה בוחר בה, אומר מפורשות כי בחירתו היתה "עסקית נטו" ומוסיף כי אם חברה אחרת דוגמת אמקו ים היתה היו מסכימים או מבקשים סכום סביר, הם היו נותנים להם את העבודה.

61.        ע.ת.46 מר תייסיר אל נבארי העיד כי הוא הבעלים של חברת נבארי הובלות בע"מ אשר עסקה בברזל וגרוטאות, לדבריו לאור משבר שעבר הוא אינו זוכר הרבה (פרו' עמ' 4254 שו' 10-12) . הוגשה הודעתו מיום 17.10.13 ת/419, אשר לגביה מבקשים באי כח המאשימה העדפתה מכח סעיף 10א' לפקודת הראיות (נוסח חדש).

תחילה לעדותו של העד, בבית המשפט – העד אינו זוכר מתי עבד עם חברת דנה, ומפנה הוא למר אריק דולב שלדבריו הוא שהיה עושה את העבודה בקשר לבעיות של נפילת גרוטאות (פרו' עמ' 4268 שו' 1-9).

העד מעיד כי אינו קורא וכותב עברית (פרו' עמ' 4271 שו' 8-11). העד מאשר את חתימתו על ההודעה במשטרה. יצויין כי, באי כח המאשימה אמרו שאין תרגום לערבית של הודעה זו וגם אין הקלטה שלה  (פרו' עמ' 4271 שו' 22-25).

בהודעתו ת/419, הכתובה בשפה העברית,  ולא מצויין כי קיים מתורגמן, הגם שהעד חתם עליה, אף שאינו קורא את השפה העברית, אך דובר את השפה העברית,  הוא אומר כי מר אריק דולב ביצע את כל ההתנהלות מול חברת דנה (ת' 419 שו' 34). יש לציין כי חלקים גדולים מעדותו אינם כוללים עדויות קבילות, חלק בגדר שמועות, חלק בגדר "הבנות" שהוא הבין,  ללא ציון ראיה לכך, וחלק כולל טענות שונות ביחס לחברת דנה, שעולה על פני הדברים שהם מהרהורי ליבו.  בנסיבות אלו,  איני מוצא מקום להעדיף את דבריו של העד, במסגרת הודעתו במשטרה מיום 17.10.2013, בפרט לאור כך שרובה הגדול כולל עדויות שאינן קבילות.  בתמצית יאמר כי לעד, בעדותו זו, טרוניות רבות ביחס לעובדה שהיה צריך לשלם כסף לחברת דנה, ומחמי זאת "גניבה" ועולה בבירור כי מי שביצע את הפעילות מטעמו או מטעם חברתו הוא מר אריק דולב, ונעדרת ידיעה שלו על הפרטים הקשורים בהידברות עם חברת דנה, ופרטי ההתקשרות עימה, למעט העובדה שהוא יודע את הסכום שהם שילמו וטרוניה רבה יש לו על עצם הצורך לשלם.

יצויין כי עוד בהחלטה מיום  26.7.17, בהתייחסות לבקשה להגיש את הודעת ע.ת מכח סעיף  10א, נאמר כי עיון בהודעה מעלה שחלקים נרחבים ממנה כוללים אמרות שאינן קבילות, וכי הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש) אין משמעותה שניתן להגיש באמצעותה ראיה קבילה.

נחזור על הדברים האמורים תוך הפנייה להוראת סעיף 10ג, לפיה "אין האמור בסעיפים 10א ו-10ב כדי להכשיר ראיה שאינה קבילה מסיבה אחרת שבדין...".   פקודת הראיות (נוסח חדש) קבעה את החריג לכלל לפיו עדות עד נשמעת בבית משפט, ואפשרה במסגרת סעיף 10א לקבל, ואף להעדיף, דברים שאמר מחוץ לכתלי בית המשפט  בהינתן התנאים שנקבעו במסגרת אותו סעיף. יחד עם זאת, הוראת סעיף  10א מצומצמת אך ורק לחריג שנקבע במסגרתה, ואין משמעותה כי כעת,  ניתן יהיה להגיש מכח האפשרות להגיש הודעה של עד, גם דברים לא קבילים שנאמרו על ידו במסגרת הודעתו.  זהו, הגיון הדברים, שאם לא כן, כניסה לתוככי סעיף 10א מבטלת את כל דיני הקבילות אשר בפקודת הראיות, גישה שאין לקבל.

כאמור, סעיף 10ג לפקודת הראיות, אומר את הדברים באופן מפורש ומצאתי מקום להרחיב בעניין זה, הואיל והובעה על ידי באי כח המאשימה עמדה שונה.

מכל מקום אינני מוצא להעדיף גם לא את החלקים הקבילים בהודעתו, לאור הספקות הרבים בדבר הבנתו את מה שאמר שם.

גם אם נעדיף את החלקים הקבילים מהודעתו, לפי סעיף 10א לפקודת הראיות, הרי שהחלקים הקבילים אינם מעלים ואינם מורידים ביחס להתקשרות החברה השייכת לו, ויש להתייחס לעדות של מי אשר פעל מטעמו,  מר אריק דולב שהוא עד תביעה 47.

62.        על פי עדותו של מר אריק דולב ע.ת.47, בזמנים הרלוונטיים הוא היה מנהל תחום הייצוא בחברה של מר תייסיר נבארי וגם  בחברה של אחיו. על פי עדותו בשנת  2011 היה אירוע, שהיה אבן דרך, שבו מפקח איכות הסביבה והמשטרה הירוקה באשדוד עצר את העבודה בטעינת הגרוטאות בטענה של זיהום ים (פרו' עמ' 3469 שו' 25-29), ואז נמל אשדוד מודיע להם על הפסקת טעינת גרוטאות עד להודעה חדשה, והוא מתאר את המשמעות הקשה של עובדה זו עליהם, לאור כך שיש להם חוזים חתומים למכירה (פרו' עמ' 3470). ע.ת. 47 מעיד כי הוא פנה לרמ"ח התפעול מר דדה בנודיס, אשר היתה לו אצלו דלת פתוחה וזה אמר לו, שידיו כבולות, ואין באפשרותו לעשות – "מכיוון שהעובדים חשופים לתביעות פליליות לפי מה שנאמר לי בגלל הנושא של זיהום ים. הוועד הנמלים החליט לעצור את טעינת הגרוטאות בשלב הזה עד שימצא לעניין הזה פתרון" (פרו' עמ' 3471 שו' 8-22).

העד מעיד כי הנאשם 1 היה יו"ר וועד הציוד המכני, הם פנו אליו והוא אישר שכך הדברים – "העובדים שלי חשופים לתביעות פנימיות וזה מצב שאני לא יכול לקבל אותו וזהו" (פרו' עמ' 3471 שו' 31-32).

העד מתאר כי היו פגישות בעקבותיהן לא הצליחו להחזיר את העבודה, ואז לדבריו התארגנו כל אנשי הגרוטאות להגיש בקשה דחופה לבית המשפט בצו עשה, והדבר לא הסתייע,  הם הגיעו עד בג"צ ולא קיבלו מענה (פרו'  עמ' 3472 שו' 1-25).

הם הסיטו את העבודה לנמל חיפה בעלויות גדולות ובמקביל ניסו להחזיר את העבודה באשדוד. העד מתאר כי היתה התקשרות בין החברה של תייסיר נבארי וחברת אחיו, לחברת דנה, ומיד לאחר חתימת ההסכם הם חזרו לטעון אניות באשדוד, הוא הכיר מספר אנשים שעבדו בחברת דנה, הראשון הוא הנאשם 3, יניב בלטר, אורי בלטר וצוות נוסף (פרו'  עמ' 473). לדבריו הוצג לו מסמך שהוא אינו זוכר אם כותרתו היתה של המשרד להגנת הסביבה או של חברת דנה, אך הוא התרשם ממנו שקיימות הבנות שחברת דנה יכולה ומוסמכת לבצע אכיפה של נושא פתרון טעינת הגרוטאות ונותנת פתרון המקובל על המשרד להגנה על הסביבה (פרו' עמ' 3474 שו' 5-11).  העד מתאר את הבעיות הקשורות בזיהום של הים כתוצאה מנפילת ברזלים ומעיד "הפתרון שהביאו דנה הוא פתרון כולל. הוא לא רק פתרון של פלטות, הוא פתרון של בעיקר אכיפה. זאת אומרת,  אכיפה תוך כדי הטעינה, מה שלא היה קיים אצלנו קודם"  העד מוסיף כי גם הם הביאו פלטות כאלה, וממשיך ומתאר את הפעילות של חברת דנה   (פרו'  עמ' 3476-3477) העד נשאל  מדוע לא עשו זאת לבד, מדוע לא פנו לנמל לעשות זאת לבד והוא משיב "הנושא עלה בראשנו וההחלטה היתה עסקית לגמרי. יש לנו פתרון. אנחנו עובדים באשדוד, אנחנו מרוצים" (פרו'  עמ' 3477 שו' 16-29). העד מעיד כי בשלב מסויים, הם קיבלו שירותים נוספים מחברת דנה (פרו' עמ' 3480). על פי עדותו הפיקוח בנושא איכות הסביבה השביע את רצונו, היה להם טוב והכל היה בסדר, אולם הוא לא סבר שיש להוסיף עוד תחומים כי לא סבר שנכון לעשות הכל באמצעות גוף אחד, אך בדיעבד זאת ההחלטה שהתקבלה "זה היה בסדר גמור, זה עבד מצוין" (פרו'  עמ' 3481 שו' 1-4).

הוגשה במסגרת ת/291 תכתובת דואר אלקטרוני ששלח העד אריק דולב למר דדה בנודיס, וגורמים נוספים בנמל, אלדד וקסמן, המנכ"ל שוקי שגיס (נאשם 2) ומר דניאל שטרית, במסגרתו הוא מוחה על ההחלטה שלהם להפסיק את טעינת גרוטאות הברזל ומפרט כי קיימות אניות שהוזמנו לטעינת גרוטאות ואחרות צפויות להגיע, ובטול הטעינה יעשה להם נזק ישיר של מיליוני שקלים חדשים,  וטענות נוספות.

הנה כי כן, גם כאן בעדותו של מי שלמעשה פעל מטעם החברה של ע.ת.48 תייסיר אל נבארי,  אין כל אמירה על קשר כלשהו בין נאשם 1 לנאשם  3 שהביא להתקשרות עם חברת דנה, אלא, שוב, למדים אנו שמדובר בהתקשרות עסקית ובפתרון שהביאה חברת דנה, ואשר פעל, הלכה למעשה. 

63.        העד הנוסף בפרשת ייצוא הגרוטאות הינו ע.ת. 50 מר משה שלי. ביחס אליו, הועלתה טענה בכתב האישום (סעיפים 24 עד 26) לפיה, בשלב מסויים, פעלו נציגי חברת דנה לחייב את יצואני המתכות בדולר נוסף עבור כל טון ברזל שיועמס לאניות ומשאחד מהם, מר משה שלי, התנגד לגבייה הנוספת, סירבו עובדי הנמל להטעין את סחורתו עד שיחתום ויאשר את הגבייה הנוספת וטענות נוספות בהקשר זה, ואף כי נאשם 1 פעל להפסקת עבודות טעינת סחורתו של מר שלי ולמניעת המשך כניסתו ופעולתו בנמל באופן שאילץ את מר משה שלי לעבוד באמצעות יצואן מתכות חלופי. 

בחינת הראיות, עדות מר משה שלי, ועדויות נוספות, מעלה תמונה שונה בתכלית. כפי שיפורט להלן,  הראיות מביאות למסקנה כי מר משה שלי פעל בניגוד לנהלי הנמל פעמים רבות וביצע בעצמו עבודות השמורות לעובדי הנמל, דבר שהביא להתרעות כנגדו, עד אשר כלו כל הקיצים,  ובנקודת זמן מסויימת משהמשיך הוא לפעול בניגוד לנוהל בנמל, ניתנה הוראה, לא על ידי הנאשם 1, אם כי לדרישתו של נאשם 1, כי מר משה שלי יחדל מלעבוד בנמל, לאור פגיעתו בעבודת עובדי הנמל. זאת ועוד, ההסכם הנוסף שנחתם לעניין תוספת של דולר נוסף, לא רק שאינו קשור לאירוע זה, אלא שהסכם זה כלל לא יצא אל הפועל. ההסכם קשור באופן אחר שעלה לאפשרות הטענת הגרוטאות כך שיהיה מהיר ויעיל יותר, והגרוטאות, על פי רעיון זה, יונחו ישירות על הרציף ומהרציף יוטענו ישירות אל האניה.  באופן זה, הטעינה תהא מהירה הרבה יותר, דבר שהינו באינטרס מובהק של יצואני הגרוטאות אך מנגד יפגע הרציף שכן גרוטאות מתכת מונחות עליו באופן ישיר, שלא כמקודם.  משכך,  התוספת של הדולר הנוסף, נועדה לאפשר את התיקון הנדרש, לרציף. כל התהליך הזה כלל לא יצא אל הפועל. לא היה שינוי, לא הונחו גרוטאות על הרציף ולא נגבה דולר נוסף.

תחילה לעדותו של ע.ת.6, מר דדה בנודיס, ביחס למר משה שלי, ביחס להפרתו את נהלי הנמל, וביחס להוצאתו אל מחוץ לנמל – עדות ברורה וחד משמעית.

מר דדה בנודיס מעיד כי הוא זוכר את המקרה. הוא מאשר כי מר משה שלי הוזהר גם על ידו באופן אישי, פעמים רבות. העד  נשאל, לכשאמר כי מר משה שלי הוזהר על ידו אישית – כדלקמן: "גם על ידך אישית שיפסיק להפר את ההסכמים והוא פועל בניגוד להסכמים, במקום להזמין ידיים שיבצעו פעולות שצריכים להיעשות ע"י עובדי הנמל הוא בעצמו עולה על כל מיני כלים ורק מסתכל ימינה ושמאלה שיש לו הזדמנות שאף אחד לא רואה אותו, עולה על הכלי ומבצע בעצמו. כמה פעמים הוזהר על העניין הזה?" והוא משיב "הרבה פעמים". ואז נשאל העד "ורק אחרי שכל האזהרות האלה לא עזרו רק אחרי שהוא הגדיש את הסאה רק אז אלון עמד על זה שהוא לא יעבוד יותר בנמל נכון?" והוא משיב בחיוב. ואז הוא נשאל "זה לא היה משהו אישי, זה היה משהו שהוא מוצדק" והוא משיב "זה הפרה בוטה של ההסכם". העד מאשר מפורשות כי דרישה כזו היתה בסמכותו של הנאשם 1, וכי זו היתה חובתו של נאשם 1, ומוסיף שהוא עצמו, מר דדה בנודיס ביקש לקחת למר משה שלי את הרישיון: "אני ביקשתי לקחת לו את הרישיון" ואומר בתוקף כי הוא פעל בסמכות (ר' לעניין זה פרו' עמ' 4636 שו' 13, עמ' 4637 שו' 13).

הנה כי כן, עדותו של רמ"ח התפעול, דדה בנודיס, שוללת כל שיקול זר מדרישתו של נאשם 1 לפעול כנגד מר משה שלי, ומאשרת באופן חד משמעי כי הוצאתו מהנמל היתה בדין, בסמכות, ולאור התנהלותו של מר משה שלי בהפרת הכללים.

איני מוצא מקום להרחיב בהבאת עדותו של נאשם 1 בעניין זה. עדותו מתיישבת עם עדותו של מר דדה בנודיס ומפרטת את אותה השתלשלות עניינים ואת אותה התנהלות של מר משה שלי, אשר חייבה נקיטת צעדים כנגדו.

לא רק מכח עדותו של מר בנודיס, יש ללמוד על הגיון הדברים ועל סמכותו של נאשם 1. הדברים ברורים. משנציג חברה חיצונית הנותנת שירותים לחברה אחרת בנמל, מבצע עבודות אשר שמורות לעובדי הנמל, על פי הנוהל, הנוהג, ההסכמות,  והתנאים שנקבעו מראש, הרי שבכך, פוגע אותו אחד בעבודתם של עובדי הנמל אשר הם המופקדים על ביצוע המעשים שביצע מר משה שלי.  משכך, וודאי שדרישתו התקיפה של נאשם 1 להפסקת עבודתו של מר משה שלי, בתחומי הנמל, עולה כדי פעולה שהיא באופן ישיר במסגרת סמכותו, במסגרת תפקידו, ואף מחוייבת במצב דברים בו מר משה שלי, חוזר שוב ושוב על ביצוע מעשיו.

מר משה שלי, מאשר בעדותו בבית המשפט (פרו' עמ' 3389 שו' 26 - עמ' 3390 שו' 10) כי הוא, החברה שלו,  היתה מכניסה באגר השייך להם, מפעיל שלו היה שם אותו  בסמוך לאניה ומכינו לטעינה, ואז מפעיל של הנמל היה מעמיס את הגרוטאות מתוך האמבטיה לתוך הבטן של האניה. מר משה שלי מאשר מפורשות כי מפעיל הנמל הוא שמבצע את ההטענה מכיוון שבנמל אשדוד אסור להם היה להפעיל את הציוד בתוך הנמל.

העד מאשר כי הוא חתם על החוזה עם חברת דנה, וייפוי כח שהם רשאים לפעול עם החברה שלו, שלי משה מתכות בע"מ מול שירותי הנמל (פרו' עמ' 3393-3394). על פי עדותו אנשי חברת דנה היו דואגים להצבת פלטות על הרציף כך שלא יפלו גרוטאות וכך שהיה נציג שלהם היה עומד באופן קבוע לידי האניה (פרו' עמ' 3397). מר משה שלי מעיד, כי קיבלו מסמך מנמל אשדוד האומר שהנמל לא יוכל לתת יותר "שירותי אמבטיות כי כל האמבטיות שלו התקלקלו והוא צריך זמן לשפץ אותן ואנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, כאילו" (פרו' עמ' 3397 שו' 23-25).

בהמשך מתאר הוא כי נפגש עם מר יניב בלטר, אשר אמר לו שהם רוצים לפרוק את פסולת הברזל על הרצפה וצריך לשלם דולר נוסף והוא מאוד התנגד ולא הסכים לשלם. ואז אומר הוא שמר בלטר אמר לו "אתה לא יודע מי אני, כמה כח יש לי, אני אעשה לך צרות" אך הוא עמד בסירובו (פרו' עמ' 3397 שו' 31 עד עמ' 3398 שו' 2), ואז מתאר כי האניה הראשונה שקיבלו לטעון גרוטאות הגיעה לרציף אך אף אחד מעובדי הנמל לא הגיע (פרו' עמ' 3398 שו' 2-3),  אך דבריו אלו, הם עדות מפי השמועה מדברים שאמר לו בנו.  העד מתאר כי פנה למר דדה בנודיס, ושאלו מדוע הוא לא מעמיס לו את הגרוטאות והוא השיב שאין לו יותר אמבטיות (פרו' עמ' 3398 שו' 28-30).  העד מעיד, כי תוך כדי השיחה נכנס הנאשם 3, יצאו הוא ומר דדה בנודיס, מר בנודיס חזר וכשחזר אמר שהוא מטפל בנושא, ואחרי שעה הגיעה אמבטיה לרציף. יצויין כי כפי שנאמר לפרוטוקול, עובדה זו הועלתה על ידי העד לראשונה בראיון שלו אל מול בא כח המאשימה (פרו' עמ' 3401-3402).

ביחס לאותו מקרה, הטענה שהועלתה כנגדו שהוא מבצע עבודה של עובדי נמל, מעיד מר משה שלי, כי העובדים שלהם היו מבצעים, באישור הנמל, פעולות של  "הידוקים" לאחר שהמפעיל מטעם הנמל היה יורד מהבאגר.  ובאותו יום, הוא עלה על הבאגר וביצע את אותם הידוקים.  ואז, אמרו לו עובדיו כי הנאשם 1 היה שם ועצר את העבודה, והוא ניגש לנאשם 1 ששאל אותו אם הוא מטעין גרוטאות והוא אמר שהוא לא מטעין ובסה"כ הידק את האניה והנאשם 1 לא האמין לו ואמר להם להפסיק את העבודה, ולמחרת היום לא היו עובדי נמל להטענת האניה (פרו' עמ' 3403 שו' 10 עד עמ' 3403 שו' 17).

אינני נותן אמון בגרסתו של מר משה שלי, לא גרסתו ביחס לאירוע עצמו שבו הופסקה עבודתו וגם לא הגרסה הכבושה שלו אשר נשמרה על ידו עד לראיון עם בא כח המאשימה. אל מולה, נמצאות גרסאות, האחת של גורם בכיר בנמל מר דדה בנודיס, והשנייה עדותו האמינה של הנאשם 1.

עולה על פני הדברים, כי כעס רב לו,  למר משה שלי, על כי הוצא מהנמל ועל כי הופעלה נגדו סנקציה, אולם מהראיות שבפניי עולה כי בדין הופעלה נגדו הסנקציה האמורה והקשר שמבקש הוא לייצר בדיעבד בין אירוע זה לבין אותה דרישה של דולר נוסף,  חסר כל בסיס. 

יש לציין, כי הוגשו כפי שפורט לעיל, ביחס לעדותו של מר שאול עבודי, שני ההסכמים שחתמה החברה של מר שאול עבודי, גרינלנד – ת/285 ו-ת/286.  ת/285 הינו ההסכם הראשון שחתמה חברת גרינלנד עם חברת דנה ביום 1.10.12 הסכם שבמסגרתו היא נכנסה לנעליה של החברה השייכת למר משה שלי,  בשל כך שמר משה שלי, היה מוגבל בכניסה לנמל. הסכם זה הינו דוגמת ההסכם של החברה של משה שלי, דהיינו  בתמורה של שני דולר לטון.  לאחר מכן, ביום 11.10.12 נחתם ההסכם השני, אשר מתייחס לתשלום חצי דולר נוסף, כאמור לאור הרעיון בדבר האפשרות להנחת הגרוטאות ישירות על הרציף.

אין, ולא נטען גם לא על ידי מר שאול עבודי, קשר בין החתימה על החוזה השני ת/286 לבין האפשרות של חברת גרינלנד להיכנס בנעליה של משה שלי. מכאן, שאין כל קשר בין החתימה על החוזה הנוסף,  10 ימים לאחר מכן, על תשלום חצי דולר נוסף לטון, לבין עצם עבודתה של חברת משה שלי, כמו גם עצם כניסתה לעבודה של חברת גרינלנד בנעליה של חברת משה שלי.

אם לא די בכך, הרי שבכל השלבים מדובר היה בעניין רעיוני בלבד, ובאפשרות בלבד,  והלכה למעשה התשלום הנוסף כלל לא יצא אל הפועל, אלא הוא היה בבחינת רעיון, לאופן שינוי צורת העבודה, אשר תיטיב עם יצואני הגרוטאות ותזרז את העמסת הגרוטאות אל האניות, אך כאמור הדבר לא יצא אל הפועל.

מכל האמור, לא היה בהתנהלות אל מול מר משה שלי והחברה מטעמו כל חריגה מהתנהלות לגיטימית וראויה, במסגרת הסמכויות ובמסגרת החובה להגן על עובדי הנמל מפני מי שנטען כנגדו כי הוא מפר את נהלי הנמל ופוגע בעבודת העובדים, ואין כל קשר, בראיה כלשהי שבאה בפני, בין הפסקת עבודתו, לבין העניין האמור של תשלום נוסף.

64.        כאן המקום להתייחס לשאלה העולה מכתב האישום - האם ההוצאות של יצואני הגרוטאות בשל הפיקוח הינן בבחינת "עלות נוספת" כנטען בסעיף 28 לכתב האישום כמו גם בסעיף 44 בהקשר של פרשת נשר, או שמא מדובר בעלות אשר נכון ומחויב היה כי יישאו בה היצואנים, כמו גם היבואנים.

על פני הדברים, מועלית על ידי ב"כ המאשימה, עמדה אשר נחזית להיות, מהבחינה הכלכלית, כעומדת בניגוד לאינטרס הברור של הנמל.

מקבלי השירותים, היצואנים והיבואנים, נושאים בתשלום "דמי ניטול". על פי עדות ד"ר יהודה היימליך ע.ת.54, אשר בזמנים הרלוונטיים היה עובד של נמל אשדוד והיה אחראי מטעם הנמל על איכות הסביבה, הוא אינו רואה בדמי הניטול ככוללים את העלות הנוספת של פיקוח למניעת פגיעה באיכות הסביבה.

הוא אף ביקש, לאחר שהופסקה פעילות חברת דנה, והנמל החל לקחת על עצמו ביצוע עבודה זו, כי היבואנים יחוייבו בעלויות של עבודה זו על ידי שינוי דמי הניטול, אולם בקשתו לא נענתה. אין בפני כל ראיה או ראשית ראיה לסתור או לשלול את גישתו זו של ד"ר יהודה היימליך. על פני הדברים מדובר במצב דברים חדש לחלוטין, שנוצר עקב תחילת אכיפה של המשרד להגנת הסביבה ועקב דרישה של המשרד להגנת הסביבה לפיקוח וכפועל יוצא מכך, סיכום במסגרתו הוסכם על פיקוח חיצוני. ללא כל קשר לשאלה מיהו המפקח החיצוני. קיים קושי עם הטענה כי פיקוח חיצוני זה כלול בדמי הניטול.

נוצר מצב חדש, אשר חייב פיקוח, ואין זה ברור מדוע בניגוד לעמדתו של הגורם מטעם הנמל עצמו, ד"ר יהודה היימליך, טוענים באי כח המאשימה טענה העומדת בניגוד לאינטרס הכלכלי של הנמל.

העובדה שהנמל בחר, לאחר הוצאת חברת דנה,  לשאת בעצמו בעלויות פיקוח אלו,  על ידי כך שמבצע הוא את הפיקוח בעצמו בעלות גבוהה מאוד, בין מיליון למיליון וחצי שקלים לשנה, אין משמעותה כי דמי הניטול אכן כוללים תשלום זה.

אינני מוצא להרחיב עוד בעניין זה, ואפנה אך לכמה נקודות בעדותו של ד"ר יהודה היימליך, שלא נסתרה, היתה מהימנה, נטולת כל אינטרס, וברורה.

העד מאשר כי, כשמשלם יבואן או יצואן דמי ניטול "אף אחד לא לקח בחשבון את העלות של הפיקוח" (פרו' עמ' 3203 שו' 1-3). על פי עדותו, היום, נושא הנמל בעלות של "סדר גודל של מיליון, מיליון וקצת, כל העלות של הצוות, תלוי... כל שנה" (פרו' עמ' 3204 שו' 9-11).

עוד מוסיף הוא, שבמקום שהיבואנים, המזהמים, ישלמו על הפיקוח, הנמל מוציא זאת מכיסו וכך הוא אומר: "כן, מכיוון ש...ואני יודע את הזה בידיעה מוחלטת בגלל שאני פניתי, אני פניתי במכתב לוועדת התעריפים של המשרד לתחבורה וביקשתי להוסיף עוד כמה שקלים... לדמי הניטול כדי שיכסו באמת את הוצאות הנמל לצוות הפיקוח לציוד והכל, זאת אומרת, הייתי מודע לכך באופן מוחלט...לא כלל את כל הדברים האלה ואני ביקשתי להוסיף עוד כמה שקלים וזאת פשוט לא סברה זאת ידיעה" (פרו' עמ' 3205 שו' 14-24).  והעד מוסיף כי התוספת לא אושרה (פרו' עמ' 3206 שו' 13).

הנה כי כן, איש הנמל,  מבקש להעלות את דמי הניטול והדבר נתקל בסירוב, למרות שכעת נושא הנמל בעלויות גבוהות ביותר של תשלומים הנובעים מפעילות של יבואנים ויצואנים שאיננה מהווה חלק מדמי הניטול שהם מחוייבים בהם.  האמור,  שולל את הטענה העולה מסעיף 28 לכתב האישום.

שירותי פיקוח איכות הסביבה לאחר יציאת חברת דנה, לא "ניתנו כבעבר על יד מחלקת איכות הסביבה בנמל", אלא ניתנו הם באופן אחר אשר חייב פיקוח ומחייב עלויות נוספות אשר כעת, משהוצאה חברת דנה מהנמל, נושא בהם הנמל, והנמל בלבד.

גם השינוי לאחר יציאת דנה, בשכירת עובדים חדשים על ידי הנמל והוצאות גבוהות נוספות של הנמל, מעיד שזה לא כבעבר.

65.        כפי שפורט לעיל, הראיות מביאות למסקנה כי הנאשם 1 פעל, כדין, ובמסגרת סמכויותיו ומתוך מטרה ברורה, מתבקשת ומתחייבת, להגן על זכויות העובדים. כפועל יוצא מכך, ומהראיות הנוספות ובפרט עדותו של מר דדה בנודיס, על כי הנאשם 1 כלל לא נכנס לכל שאלה הקשורה בפתרון המהותי או הטכני,  עולה המסקנה כי גם בהשתתפות הנאשם 1 באותו דיון אשר כונס על ידי מר דדה בנודיס (ת/255) לא עמד נאשם 1 בניגוד עניינים.

השאלה היחידה שעמדה בפני נאשם 1, והדבר מאושר לא רק על ידו אלא גם על ידי מר דדה בנודיס ועדויות נוספות כמפורט לעיל, הינה האם קיים או לא קיים פתרון אשר יגן על העובדים.  הסיכום ת/255 כלל לא מחייב התקשרות עם חברת דנה. חברת דנה לא נזכרת בו, חברת דנה אינה צד לו, ואין משמעותו כי חברת דנה היא זו שתבצע את הפיקוח החיצוני. 

הסיכום, אשר היה על דעתו ובהסכמתו של מר קודוביצקי מטעם המשרד להגנה על הסביבה, היה כי יהיה פיקוח חיצוני וכי לפני הגשת תלונה, יפנה תחילה מר קודוביצקי להנהלת הנמל ולמזכיר הוועד.

זאת ועוד, מהראיות דלעיל עולה כי הדרישה לפיקוח חיצוני באה מהמשרד להגנת הסביבה. לנתון זה חשיבות, שכן הטענה כנגד הנאשמים מתבססת על כך שהשביתה והסיכום נועדו להכניס את הפיקוח, אולם הדרישה לפיקוח לא באה ממי  מהם, אלא מהמשרד להגנת הסביבה.

מכל האמור,  לא היה ניגוד עניינים בו עמד הנאשם 1, כנטען.

אין בפני ראיות ל"הסתרת" הקשר בין נאשם 1 לנאשם 3. רבים ידעו על הקשר המשפחתי ומאומה לא היה בסתר, כנטען.

עצם העובדה, שאדם מחברת דנה, נותן ייעוץ לנציג היצואנים מר שאול עבודי, איננה מעמידה את הנאשם 1 בניגוד עניינים. כך היה במסגרת הדיון ת/255, יחד עם מר שאול עבודי נציג היצואנים, הגיע מר אורי בלטר, ולא קם ניגוד עניינים, גם כאשר נבחנות הנסיבות באספקלריה של הלכת שבס כמפורט לעיל.

66.        לסיכום פרשת יצואני גרוטאות המתכת – אין כל ראיה המעידה על סטייה מהשורה של נאשם 1, אין כל ראיה המעידה על החלטות שלו, במסגרת תפקידו, אשר באו במטרה או מתוך מניע, העומדים בסתירה או בניגוד עניינים לתפקידו – יושב ראש וועד עובדים. מדובר בהחלטות ענייניות ומחוייבות במציאות חדשה שנוצרה אשר ניתנו שלא במצב של ניגוד עניינים. אין כאן כל פעולה הקשורה לנטען בדבר שוחד, אין כאן כל הפרת אמונים או ניגוד עניינים, ומדובר בפעילות במסגרת התפקיד ומחוייבת ממנה.

הובאו ראיות, אשר בחינת כל אחת ואחת מהן, מביאה למסקנה ברורה בדבר שלילת כל הנטען בכתב האישום ביחס לעבירת שוחד או לעבירות מרמה או הפרת אמונים.

נדגיש, כי עוד בטרם בא לעולם משבר הגרוטאות הוקמה חברת דנה, כפי שהוקמה, ברישום כפי שבוצע. משבר הגרוטאות בא במפתיע לכולם, ויצר לפתע, מציאות חדשה, של אכיפה כנגד עובדי נמל והעמדתם בסיכון משפטי. מיד פרצה השביתה, אשר נתמכה על ידי גורמי ההנהלה שגם הם היו חשופים לאותו מצב משפטי חדש, ואין כל ראיה או ראשית ראיה לטענה בדבר קנוניה ופעולה להכנסת חברה כמו דנה לנמל, לבסיס שביתה זו.

הדיון בנושא טעינת הגרוטאות (ת/255), לא היה ביוזמת הנאשם 1, הוא הוזמן לדיון זה על ידי גורם בכיר בנמל מר דדה בנודיס, וכל עניינו שם כי אם ימצא פתרון אשר יסיר את הסיכון מעל עובדי הנמל. כך היה, והסיכום של אותו דיון, מהווה שינוי המצב במובן זה שיש פתרון בשני מישורים, האחד להנחת דעת המשרד להגנת הסביבה, כך שדרישתו של המשרד להגנת הסביבה לפיקוח חיצוני התקבלה על ידי היצואנים, והשני המשרד להגנת הסביבה באמצעות המפקח מטעמו, הסכים למנגנון כפי שמפורט בסעיף 9 לת/255, אשר מגן על העובדים.

הנאשם 1, לא רק שלא התייחס באופן מהותי או טכני לתכני של הפתרון, אלא שהפתרון, כלל לא התייחס לחברת דנה, הפתרון לא נקב באופן ביצועו, אלא בזהות מבצעו. הפתרון היה כללי, ובאותו מועד, לא חברת דנה היא זו שהיה ידוע כי תפעל מטעם היצואנים.

מכל האמור, אין כל תשתית לטענות בדבר קשירת קשר, קבלה או מתן שוחד, מרמה, הפרת אמונים, או העבירות האחרות המיוחסות לנאשם 1, במסגרת פרשה זו.

כך המסקנה גם לגבי הנאשם 3, והמסכת הראייתית דלעיל, שוללת גם לגביו כל טענה מהסוג האמור.

מובן כי בשלילת כל היבט פלילי בהתנהלות הנאשם 1, יש גם כדי שלילת המיוחס לנאשמים 2 ו-3 בפרשה זו, שכן המיוחס להם קשור ישירות למיוחס לו.

דומה שבעניין הנאשם 2, כה ברור העדר כל חלק שלו בכל טענה הנטענת בכתב האישום, עד כי די בתיאור הראייתי דלעיל כדי להביא למסקנה בדבר זיכויו מכל המיוחס לו. נוסיף, כי אין כל ראיה, או ראשית ראיה, בדבר שיתוף פעולה כלשהו שלו עם פעולה כלשהי מהמיוחס לנאשמים 1 ו-3.

לאור האמור, יכול היה להתייתר הצורך בבחינה של שאלת טיב ומשמעות הכספים שנטען כי הועברו כמתת לעבירת שוחד. יחד עם זאת, נתייחס לדברים, ובהמשך ייבחנו כל הטענות בקשר למתת השוחד. כפי שיפורט להלן, לא רק שאין מדובר במתן שוחד, ולא רק שלא מדובר בתמורה למעשה כלשהו שלא כדין, אלא מדובר בתשלומים אשר הרקע להם כלכלי, הגיוני, ומנותק מהשתלשלות העניינים האמורה, כפי שהוכח בפניי בראיות שיפורטו להלן.

פרק ג' באישום השני– פרשת נשר

67.        על פי פרק זה בכתב האישום המתוקן - חברת נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ ("חברת נשר") הנה חברת ייצור המלט הגדולה בישראל, ונוהגת לייבא דרך נמל אשדוד חומרי גלם הדרושים לתעשיות המלט שבבעלותה בהיקף של למעלה ממיליון טון בשנה, ואחד מחומרי הגלם הינו קלינקר, אשר הליך פריקתו, בעת משבי רוח, כרוך ביצירת מפגעי אבק המחייבים הפסקת הליך הפריקה.

במהלך שנת 2013 גבר קצב הייבוא של הקלינקר, ובהתאם תכפו הפסקות עבודת הפריקה מצד עובדי הנמל, בין היתר, בהוראתו הישירה והמפורשת של נאשם 1, עד כדי מעט השבתה בפריקת הקלינקר על כל הנזק הכלכלי המשתמע מכך לחברת נשר, והפסקות העבודה לעיל הצטרפו לגרעון מתמשך במצבת כוח האדם שהקצה הנמל למלאכת פריקת הקלינקר, ולעיצומי עובדים שננקטו בנמל מעת לעת, ואשר גרמו לחברת נשר למצוקה תפעולית וכלכלית כבדה.

עקב המצוקה הכלכלית אליה נקלעה חברת נשר כמתואר לעיל, ומשעה שפניות כתובות ואחרות מטעם חברת "נשר" לגורמים הרלוונטיים בנמל, לרבות לנאשם 2, לא הועילו, נועדו קברניטי חברת נשר, לפגישה בעניין עם נאשם 2, אשר נערכה מחוץ לנמל, ובמסגרתה העלו את מצוקת החברה, במלוא חריפותה, ודרשו מנאשם 2 פתרון מידי. במסגרת הפגישה הסביר נאשם 2 את הקשיים שמעורר תחום איכות הסביבה בנמל, וטען בפניהם כי פועלות בנמל מספר חברות המספקות שירותי איכות סביבה, ואשר שכירת מי מהן תוכל לסייע לחברת נשר במצוקתה המתוארת לעיל. כן המליץ נאשם 2 על חברת דנה ועל בעליה, יניב בלטר, כמי שיוכלו לסייע לחברת נשר במצוקתה המתוארת לעיל. בכך יצר נאשם 2 מצג שווא לפיו לכאורה זקוקה חברת נשר לחברות חיצוניות אלה בכלל, ולחברת דנה בפרט, על מנת להמשיך את פריקת הקלינקר בנמל, זאת על אף שלא הייתה דרישה מצד מאן דהוא להצבת פיקוח חיצוני. במעמד הפגישה הבטיח נאשם 2 כי יניב בלטר יצור קשר עם שניר (אחד מנציגי חברת נשר) בעניין.

בחלוף מספר ימים התקשר יניב בלטר לשניר והצהיר בפניו כי חברת דנה הינה חברה המספקת שירותי איכות סביבה בנמל, ויש לה את הכלים "לשחרר את צוואר הבקבוק". בכך הוסיף יניב בלטר על מצג השווא שהציג נאשם 2 בפני חברת נשר לפיו התקשרות עם חברת דנה חיונית כביכול להבטחת עבודה רציפה של פריקת הקלינקר בנמל.

בהמשך לשיחת הטלפון לעיל, התקיימה בנמל פגישה בין שניר לבין נאשם 3 ויניב בלטר, בה סוכם מתווה הפיקוח שתספק חברת דנה  לחברת נשר, במסגרת פריקת הקלינקר. מתווה שעיקר נוכחות נציגי חברת דנה במהלך פריקת הקלינקר, שהסתכמה בעלות שכר עובד יומי, וללא כל אמצעי פיקוח ייחודיים.

אמצעי הפיקוח שסיפקה בפועל חברת דנה, בהמשך להתקשרות לעיל, התמצו בהצבת עובדים מטעמה במהלך פריקת הקלינקר, בסמוך לאניות הנפרקות. עובדי חברת דנה נהגו להסתכל על כיוון הרוח וכשהרוח נשבה לכיוון הים, עובדי חברת דנה עצרו את עבודת הפריקה. מעבר לכך לא סיפקה חברת דנה כל שירות אחר לחברת נשר, ואף לא עשתה שימוש בכל אמצעי פיקוח ייחודי, ולו הפשוט ביותר כגון "שרוולי רוח".

באותו מעמד סיכמו נאשם 3 ויניב בלטר עם שניר את אופן התשלום עבור "שירותי הפיקוח" שתספק חברת דנה לחברת נשר, ונקבע כי התשלום לחברת דנה יעמוד על 2 ₪ עבור כל טון קלינקר שיפרק בפועל בנמל אשדוד.

משהוגש הסיכום האמור לעיל, שבה מלאכת פריקת הקלינקר לפעולה סדירה ולשביעות רצון חברת נשר, וחברת נשר העבירה לחברת דנה תשלום חודשי כמוסכם לעיל, ובהיקף שהסתכם בסך של 1,384,193 ₪ במהלך החודשים אפריל עד אוקטובר בשנת 2013, ועד הפסקת פעולתה של חברת דנה  בתחומי הנמל ע"י הנהלת הנמל ביום 11.9.13. העלות שגבתה חברת דנה הייתה מופקעת ביחס לשירות שנתנה בעניין זה.

במהלך התקופה לעיל, הונחו עובדי הנמל, מעת לעת, ע"י וועד הנמל להתמיד במלאכת פריקת קלינקר גם כשזו נאסרה עקב מפגעי איכות הסביבה קשים במהלך פריקת הקלינקר.

נאשם 1, היה מודע לכך שעבודת פריקת הקלינקר חודשה עקב התקשרותה של נשר עם חברת דנה למתן שרותי פיקוח איכות סביבה, ועל רקע זה הפסיק לפעול באופן בו פעל קודם לכן – דהיינו לגרום להפסקות עבודה של פריקת הקלינקר בנמל עבור חברת נשר למרות שבפועל תרומת חברת דנה לצמצום מפגעי איכות סביבה, אגב פריקת הקלינקר, הייתה אפסית.

משהופסקה עבודת חברת דנה בנמל, נמשכה פריקת הקלינקר תוך פיקוח אנשי איכות הסביבה בנמל, ומבלי שחברת נשר תישא בעלות הנוספת.

נוכח אי חוקיות העלות הנוספת שנגבתה מחברת נשר ע"י חברת דנה באו הנמל וחברת נשר לכדי הסכמה בדבר הנחה בדמי הניטול המשולמים ע"י חברת נשר באופן שיקזז את מלוא העלות בה נשאה חברת נשר כלפי חברת דנה בתקופת התקשרותן כמפורט בסעיף 41 לעיל וכך נגרמה לנמל אשדוד פגיעה כלכלית משמעותית.

המענה לפרק ג' באישום השני - פרשת נשר

68.        הנאשמים כופרים במיוחס להם. נטען כי הפסקות עבודה, לרבות אלו שהיו ביוזמת נאשם 1, היו ענייניות ומוצדקות, ונדחו הטענות בדבר קשר בין התנהלות נאשם 1 לבין התקשרות חברת נשר עם חברת דנה למתן שירותי פיקוח איכות סביבה, ונטען בתוקף כי נאשם 1 פעל תמיד בצורה עניינית ולטובת האינטרס הרחב של הנמל ושל העובדים, ודחה טענות ורמזים כאילו פעילותו היתה מונעת ממניעים זרים.

ביחס לאמור בכתב האישום על המשך פריקת הקלינקר לאחר הפסקת עבודת חברת דנה בנמל וביחס לטענה בדבר אי חוקיות עלות שנגבתה מחברת נשר ע"י חברת דנה, נטען כי הגבייה היתה חוקית לחלוטין, וכי אשר אירע לאחר הפרסומים, היה פעולות בניגוד אינטרסים וקבלת החלטות הפוגעות בנמל ובציבור כולו.

הנאשם 2 מאשר כי חומר הגלם אותו יבאה חברת נשר דרך נמל אשדוד, כרוך ביצירת נפגעי אבק המחייבים הפסקת הליך הפריקה, ומוסיף כי זהו אחד המפגעים הסביבתיים הקשים שיש.

ביחס להפסקות עבודה בפריקת קלינקר, נטען כי לא היה זה אך הסקטור של הנאשם 1, אלא וועדים אחרים.

הנאשם 2 מאשר כי נועד עם קברניטי חברת נשר, שם הועלתה בפניו מצוקה של אוניה מסוימת שהגיעה ונמצאת מחוץ לנמל ויש לפרוק אותה כי נמצא עליה מטען הדחוף ובהול עבורם, ואישר כי הוא הסביר את הקשיים שמעורר תחום איכות הסביבה בנמל, אולם, מעולם לא המליץ על חברת דנה ועל בעליה יניב בלטר כמי שיוכלו לסייע לחברת נשר, ולא יצר כל מצג כי הם זקוקים לחברת דנה.

גם הנאשם 2 מצטרף לדברים האמורים ביחס הטלת העלות על הציבור היום, וטוען כי הדבר נעשה כעת תוך הפרת אמון הציבור.

נאשם 3 טוען כי ניתנו ע"י חברת דנה שירותי פיקוח אמיתיים, וכי החברה ועובדיה השתמשו באמצעים רבים ומגוונים, ומאשר  את הסכום שנגבה מחברת נשר.

דיון והכרעה  - פרק ג' לאישום השני – פרשת נשר

69.        במסגרת אישום זה הטענה המרכזית הינה, כי הנאשם 1 יצר השבתות אשר יצרו מצוקה תפעולית אצל חברת נשר, המייבאת חומרים דרך הנמל, כאשר מנגד ניתנו המלצות על חברת דנה כחברה אשר בידיה לסייע לפיתרון מצוקות חברת נשר.

הרקע המתואר לעיל בפרשת ייצור גרוטאות המתכת, רלבנטי גם לפרשה זו, שכן בעקבות תחילת האכיפה של המשרד להגנת הסביבה, האכיפה היתה לא רק בנושא הגרוטאות.

גם באישום זה מתבקשת הסקת מסקנה מפעולה שמבצע נאשם 1 שלא ביחס לחברת דנה. למעשה כל התהליך המתואר בפרשה זו בדבר אותה קנוניה בין נאשם 1, נאשם 2, ונאשם 3 אשר עובד בחברת דנה, נשען על המסקנה שמבקשים ב"כ המאשימה להסיק, על כי השביתה שהשבית נאשם 1 לא היתה שביתה שצריכה היתה להתבצע, אלא מדובר היה בהשבתה שנועדה ליצור מצוקה, וכפועל יוצא מכך להביא לכך שחברת נשר תסתייע בשירותים של חברת דנה.

באופן דומה לתהליך ההשבתה בפרשת הגרוטאות, גם כאן, מהראיות שבפני עולה, כי ההשבתה היתה פעולה במסגרת תפקידו של נאשם 1, משיקולים ענייניים, ומשיקולים ענייניים בלבד, ומטרתה היתה הגנה על העובדים, בדיוק כפי ההשבתה הקודמת.

הטענה המבקשת ליצור את אותו קשר נטען בין ההשבתה לבין הקנוניה הנטענת, הינה טענה המבקשת ליטול  ראיה, אשר אינה במחלוקת, ולהסיק ממנה מסקנות מרחיקות לכת, תוך התעלמות מכך שניתן להסיק גם מסקנות אחרות, הגיוניות יותר, סבירות יותר, ואף מתבקשות.

הראיה האמורה הינה עצם ההשבתה, והיא אינה במחלוקת. המסקנה שמבקשים ב"כ המאשימה להסיק מהשבתה זו, הינה מסקנה נעדרת כל ראיה לתמיכה בה, היא בבחינת השערה שניתן להגדירה כ"השערה נסיבתית". אין לנו כאן אף לא ראיות נסיבתיות להוכחת הנטען אלא אך "השערות נסיבתיות".

הראיות שבאו בפני מביאות למסקנה, כי לא רק שמדובר היה בשביתה כדין, לא רק שמדובר היה בשביתה הכרחית ומתבקשת לאור פגיעה מחודשת בעובדים, אלא שהתברר, כי אף היה הליך בבית הדין לעבודה ביחס לשביתה זו, ואף ההסתדרות גיבתה את מעשהו של הנאשם 1.

מתבקש היה כי במסגרת חקירה הבודקת מניעים להשבתה, ייבדק ההליך המשפטי הקשור להשבתה. כך, ניתן אולי ללמוד מתצהירים וכתבי טענות המוגשים להצדקת ההשבתה, או כנגדה, מה היו המניעים, ומה הלכה למעשה הביא לאותה השבתה. כל זה לא נעשה כלל. רק במהלך הדיון בפני, משהועלתה על ידי בית המשפט השאלה,  נעשה בירור ביחס להליך הזה, והוגשו מסמכים, כפי שיפורט להלן.

70.        תחילה לעצם ההשבתה – הנאשם 1 מתאר בעדותו, כי כשנה ומחצה לאחר אותו אירוע של הגרוטאות משנת 2011, הוחלט להגיש בגין אותו אירוע כתב אישום: "אנחנו מדברים על אוגוסט 2011 שנה וחצי לאחר מכן, על אותו אירוע שהיה באוגוסט 2011 החליטו להגיש כתב אישום שנה וחצי לאחר מכן אחרי שסיכמנו את מה שסיכמנו... כנגד אותם מפעילים שהיו באותו אירוע הראשון שהיה שבגללו אז הופסקה העבודה ובאותו רגע הפסקתי את העבודה בכל החופנים". (פרו' עמ' 5499 שו' 15-20).

אין בפני כל ראיה אחרת לסיבה להפסקת עבודה זו. יתרה מכך, התנהלו בעניין זה הליכים משפטיים לא רק בבית הדין לעבודה אלא גם בבית המשפט המחוזי, בבקשה לצו להמשך עבודות.

נאשם 1 נשאל מפורשות ביחס לסעיף 31 לכתב האישום המייחס לו, כי במהלך שנת 2013 ניתנה הוראה ישירה ומפורשת שלו וכפועל יוצא ממנה תכפו הפסקות עבודה פריקה מצד עובדי הנמל – ותשובתו עקבית, ובהתאם לאמור לעיל – "פעם אחת רק אני הוריתי לא לעבוד חופנים זה היה באותו פעם שהחליטו להגיש כתבי אישום נגד עובדים, זה לא היה ספציפית נגד נשר, זה היה נגד נשר למרות שדנה הביאו להם שירותים זה היה נגד הגרוטאות למרות שחברת דנה הביאה להם שירותים זה היה אם היה גופרית או חיטה לא משנה מה כל החופנים עבדו למעט הפעם הזאת, פעם אחת לא הוריתי להפסיק עבודה... אף פעם" ובהמשך הוא מעיד "... וכשהתקבלה ההחלטה מאיפה שהיא התקבלה להגיד כתבי אישום נגד עובדים, אני הפסקתי את מה שהיה בנמל באותו רגע, במקרה הזה היתה חברת נשר עם האוניה שלה קלינקר הפסקתי לה את העבודה יחד עם כולם, לא בגלל שיש לי משהו זה לא התפקיד שלי לעצור את העבודה בכלל זיהום, אני לא אחראי על זיהום, אף פעם לא עשיתי את זה, אני אחראי על עובדים, כל מה שקשור לעובדים ברגע שעובדים בסכנה אני נכנס לתמונה, למעט הפעם הזאת, לא היתה אפילו פעם אחת שהפסקתי עבודה על הקלינקר". (פרו' עמ' 5503 שו' 6 עד עמ' 5504 שו' 2).

כתב האישום בנוסחו מתייחס לכך ש"תכפו הפסקות עבודת הפריקה מצד עובדי הנמל, בין היתר בהוראתו הישירה והמפורשת של נאשם 1, עד כדי השבתה בפריקת הקלינקר על כל הנזק הכלכלי המשתמע מכך לחברת נשר". (סעיף 31 לכתב האישום). אין בפני כל עדות של מי מעובדי הנמל ביחס להפסקות עבודה או ביחס להוראה כלשהי של נאשם 1.

אין בפני כל ראיה או ראשית ראיה התומכת באמור בסעיף 31 בדבר הפסקות עבודה מצד עובדי הנמל "בהוראתו הישירה והמפורשת של נאשם 1", וגם לא ראשית ראיה להוראה של נאשם 1, אף לא במשתמע.

כל שיש בפני הוא עניין שלא היה במחלוקת, על כי הנאשם 1 השבית את עבודת החופנים כולם, ולא רק את אלו של חברת נשר, והנימוק היחיד שניתן למצוא לכך הינו אותו נימוק שמעלה נאשם 1, נימוק שעלה לאורך כל הדרך וכל ההליכים.

הניסיון לייחס לנאשם 1 את כל פעולותיו ככאלו שעניינן חברת דנה, לא רק שהינו מרחיק לכת, לא רק שאינו מתיישב עם הראיות, אלא הוא אף מנוגד להן.

כך, אותו זמן, עבדה דנה עם יצואני הגרוטאות. כפי שמעיד נאשם 1, ההשבתה אשר הוא הורה עליה, משמעותה היתה פגיעה גם בהטענת גרוטאות. מדובר בשביתה אשר עצרה כל עבודה עם חופנים בנמל. המשמעות האופרטיבית של השבתה זו היתה פגיעה בלקוחות של חברת דנה, יצואני הגרוטאות. עובדה זו אינה מתיישבת עם התאוריה הנסיבתית המועלית כנגד נאשם 1.

כפי שראינו בהתייחסות לעניינו של מר משה שלי, יצואן הגרוטאות, שם, כמו כאן, החלטות של נאשם 1, היו ענייניות, וקשורות בטובת העובדים, ובכך בלבד.  זאת גם כאשר החלטותיו אלו עומדות בניגוד לאינטרס של לקוח של הנמל, אשר חברת דנה נותנת לו שירותים.

ההחלטה מנותקת מחברת דנה. עניינה פעולת עובדי הנמל אל מול לקוחות הנמל. חברת דנה אינה לקוח של הנמל בהקשר זה.

71.        נחזור לעניין השבתה זו – בעקבות ההשבתה הוגשו בקשות והתקיימו דיונים בבית הדין הארצי לעבודה. מהמסמכים שהוגשו עולה, כי ההשבתה האמורה של החופנים, בתחילת 2013, היתה למעשה תחילתו של סכסוך עבודה, והיתה עתידה לפרוץ גם שביתה כללית בנמל (ר' נ/21/ג' שהינו תגובת חברת נמל אשדוד לסעד זמני דחוף שהתבקש על ידי התאחדות התעשיינים בישראל).

המסמך המרכזי אשר ניתן ללמוד ממנו על הסיבה האמיתית להפסקת העבודה, וכמו גם על עמדת ההסתדרות בעניין זה, הינו מסמך שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה במסגרת אותו הליך, מסמך מאת ההסתדרות הכללית.

ניתן לראות כי ההסתדרות עצמה עומדת מאחורי ההשבתה ותומכת בה בתוקף.

משזו התמונה הניבטת מהשתלשלות העניינים בקשר לאותה השבתה עולה, השאלה הכיצד זה ניתן לייחס השבתה שהיא בתמיכה מנומקת של ההסתדרות אל מול בית הדין הארצי לעבודה, כי זוהי השבתה שכל כולה נועדה לקנוניה בין נאשם 1 לבין הנאשמים 2 ו-3?

מעבר לעובדות כפי שפורטו לעיל וכפי שהועלו על ידי ההסתדרות עצמה, יש להוסיף, כי גם כאשר מנסים אנו להסיק מסקנה מעובדה מסוימת, צריך הדבר להעשות תוך התייחסות להגיון ההתנהלות הנטענת.

נחזור לתגובת הסתדרות העובדים הכללית החדשה וועד עובדי תפעול וציוד מכני כבד, אשר הוגשה ביום 19.3.13 לבית הדין הארצי לעבודה. בתגובה ראשונית זו נכתבו הדברים הבאים, אשר מתיישבים היטב עם עדות הנאשם 1, כמו גם עם הגיון הדברים: "לאחרונה, פקחים מטעם המשרד להגנת הסביבה החלו להגיש כתבי אישום פליליים אישיים כנגד עובדי התפעול – כך שמוטלת עליהם אחריות פלילית, על כל המשתמע מכך – בשל ואך ורק בשל ביצוע עבודתם, כנדרש על ידי הנהלת החברה". נכתב כי מר דדה בנודיס, רמ"ח תפעול הנמל, אמר בדיון שהתקיים אותו יום את הדברים הבאים: "אני מצהיר כרמ"ח תפעול, שכל עוד הפיתרון התפעולי הוא בעזרת חופן, אין כל אפשרות בשיטה זו למנוע לחלוטין את בעיית זיהום הסביבה והים. בלתי ניתן למנוע לחלוטין את בעיית הזיהום. ומכאן שאין פתרון תפעולי לתפזורות אלו".

עוד נכתב בתגובת ההסתדרות הכללית, אשר ממנה עולה תמיכה חד משמעית בשביתה, כי אין זה סביר שהנהלת הנמל תיתן הנחיות שמשמעותן כי העובדים יהיו חשופים להליכים פליליים, וכך נכתבו הדברים:

"ברי, כי הנהלת הנמל אינה רשאית ליתן לעובדיה הנחיות עבודה, אשר יהפכו אותם לעבריינים, בשל ביצוע העבודה. אולם לא רק שאינה רשאית, אלא שגם לא סביר מצידה לצפות, כי עובדיה יהיו חשופים להליכים פליליים בשל הוראותיה – והדבר אף לא עומד בקנה מידה של תום לב בסיסי. על החברה לספק לעובדיה את הכלים שיאפשרו להם לבצע עבודתם – מבלי לחשוף אותם באופן כמעט וודאי, להליכים פליליים".

הדברים ברורים, ועולה מהם באופן חד משמעי, כי המדובר בשביתה ראויה, מחוייבת ואף הכרחית, לא רק על דעתו של נאשם 1 שהוא יו"ר וועד עובדי התפעול והציוד המכני הכבד, אשר הם הנפגעים הישירים מהגשת כתבי אישום, לראשונה, על ידי המשרד להגנת הסביבה, אלא גם על דעת הסתדרות העובדים הכללית, אשר עומדת מאחורי השביתה, ובתגובתה לבית הדין הארצי לעבודה, מבקשת להדגיש את המשמעות הקשה של המצב החדש, כלפי העובדים. אם לא די בכך, הרי של-נ/21ד' צורפה גם פניה מאת יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות לנאשם 2 ולסמנכ"ל הנמל, בטענות כנגד חשיפת העובדים להגשת כתבי אישום פליליים כנגדם.

הנה כי כן, הראיות מביאות למסקנה, כי התמונה המוצגת בכתב האישום, בחלקה האחד נעדרת ראיות ובחלקה האחר עומדת בסתירה לראיות ברורות וחד משמעיות.

72.        הפיתרון אשר בא לעולם בעקבות השבתה זו היה פיתרון אשר איפשר חזרה לעבודה, והפיתרון נוסח במסגרת החלטת כב' נשיאת בית הדין הארצי לעבודה מיום 22.3.13 (נ/21ז'), ופיתרון זה הינו בדמות היתר הזרמה שהעניק המשרד להגנת הסביבה לנמל. ולאור היתר ההזרמה מסרה נציגות העובדים לנמל, כי העובדים ישובו לעבודתם הסדירה.

המשמעות של היתר ההזרמה הינה, כי בנסיבות מסוימות, בהתאם לאותו היתר, אשר לקח זמן לנסחו אך לבסוף הוצא, כי למרות האיסור המוחלט אשר בדין להזרים למי הים חומרים כלשהם, הרי שההיתר מאפשר זאת, בכפוף לתנאיו. המשמעות האופרטיבית הינה, כי כל עוד נשמר האמור בהיתר, לא ניתן להגיש כתבי אישום בגין זיהום הים, לא כנגד העובדים, ולא כנגד גורמים אחרים בנמל.

כפי שעלה בפרשת הגרוטאות, גם כאן, הראיות מביאות לתמונה ברורה לפיה העמדת עובדים בחשיפה לחקירות, כתבי אישום, הליכים פליליים, קנסות, וכל המשתמע מכך, לא עברה לסדר היום על ידי יו"ר וועד העובדים, הנאשם 1, ונענתה בתגובה תקיפה שלו, מתוך הצורך להגן על העובדים.

אין אלא לומר, כי תגובה תקיפה זו היתה במסגרת סמכותו, מחויבת מכורח המציאות שנוצרה, עניינית, והביאה היא לשני פתרונות אשר הגנו על העובדים. הפתרון הראשון היה בפרשת הגרוטאות במסגרת אותה הסכמה ת/255, והפתרון השני, כשנה ומחצה לאחר מכן, כאשר החליט המשרד להגנת הסביבה להגיש כתבי אישום בפועל, ופתרון זה כעת היה בדמות היתר ההזרמה.

להלן התייחסות לטענות הנוספות בפרשת נשר, ואולם כבר עתה ניתן לומר, כי משהתשתית העובדתית הינה כמפורט לעיל, נשמט הבסיס הקנונייתי הנטען לכל פרק זה באישום, אך ייבחנו להלן כל הטענות.

73.        ב"כ המאשימה מבקשים לתמוך טענותיהם ביחס למצוקה אליה נקלעה חברת נשר, לא רק באותה השבתה, אלא גם בעדויות והודעות אנשי נשר ואח' - ע.ת.63 מר חזי שניר, הודעת ע.ת.62 גב' אסתר ג'יבלי (ת/272) הודעת ע.ת.66 מר גיל מורל (ת/273) והודעת ע.ת.67 מר ארז פרידר (ת/274), וכן דברי נאשם 1 ונאשם 2.

ע.ת.63, מר חזי שניר שימש בזמנים הרלבנטיים כסמנכ"ל מסחר ולוגיסטיקה של חברת נשר המייצרת מלט, ולשם כך מייבאת חומרי גלם, אשר אחד מהם הינו "קלינקר". לדבריו בשנת 2013 חל גידול גדול מאוד בהבאת הקלינקר הן בשל תקלה שהיתה להם במפעל והן בשל גידול בדרישה של מלט והם החליטו כהחלטה אסטרטגית להביא כמויות הרבה יותר גדולות בסדר גודל של כחצי מיליון טון, דרך נמל אשדוד (פרו' עמ' 3932 שו' 10-15). לדבריו הם נתקלו בשני סוגי הפרעות האחד מזג האוויר והשני לא מעט שביתות ועיצומים בנמל אשדוד שמנעו מאיתם להיכנס בזמן עם האוניות, וכשהאוניות כבר הגיעו לרציף זמן הפריקה של האוניות. לפעמים לא היו מספיק ידיים, ולפעמים אי אפשר היה לפרוק מסיבה כזו או אחרת (פרו' עמ' 3932 שו' 26-29). לדבריו האנשים שמולם עבד בחברת נמל אשדוד היו סמנכ"ל איכות הסביבה מר יהודה היימליך, סמנכ"ל התפעול מר אלדד וקסמן, והמנכ"ל, הנאשם 2 (פרו' עמ' 3933 שו' 8-10).

הוא פנה לגורמים האמורים בנמל וביחס לנאשם 2 הוא מציין, כי הנאשם 2 אמר לו שנושא איכות הסביבה מקשה גם עליו וכי היתה החמרה – "שוקי הסביר שזה לא בידיים שלו, ששוב, זה הנושא של איכות הסביבה שמקשים גם עליו את החיים. אם אני לא טועה, הם אפילו החמירו באותה תקופה חלק מהדרישות וניסינו לדסקס עצה איך בכל זאת יוצאים מהפלונטר... שוקי אמר שקיימות בשוק מספר חברות שמתעסקות בנושא של איכות הסביבה ושהוא ממליץ לנו פשוט לפנות אליהם על מנת הם יעמדו מול החברה להגנת הסביבה, איכות הסביבה". (פרו' עמ' 3936 שו' 1-6). בהמשך, לאחר שנשאל שוב ושוב על אותה שיחה הוא אומר את הדברים הבאים: "שאלתי את שוקי אם הוא מכיר חברות, שוקי אמר שיש מספר חברות ושאלתי אם הוא מכיר ספציפית, הוא אמר שלא, אבל הוא אמר שהוא יכול לשאול מישהו שיכול לתת לי כיוון לפתרון הבעיה, שאלתי מי זה, הוא אמר שהוא יצור איתי קשר, אדם בשם יניב... כעבור מספר ימים התקשר אלי באמת יניב, הציג את עצמו, מסביר לי שיש לו את היכולות לפתור את הבעיות אל מול איכותה סביבה. הסברתי לו את הבעיות שלנו בנמל, שאנחנו לא מצליחים לפרוק בעיקר בגלל בעיות איכות הסביבה. הוא הסביר שהוא יוכל להביא אנשים שמתאימים ויודעים את העניין ועל מנת שנוכל לעבוד יחד קבענו גם להיפגש... נפגשנו, הוא הציג את עצמו, אני שוכנעתי שיש ביכולתו למעשה לפתור לנו את הבעיה בפריקת המטענים. סיכמנו בעל פה את המחיר... סיכמנו שעל כל פריקה של כל טונה, החברה תקבל שני ₪ לטונה". ומדובר בחברת דנה. (פרו' עמ' 3938 שו' 14 - עמ' 3939 שו' 2). העד מעיד כי ההתקשרות עם חברת דנה היתה ביחס לשני חומרי גלם האחד קלינקר והשני פטקור והוא אומר כי "אלה החומרים למעשה שעושים את האבק" (פרו' עמ' 3941 שו' 10).

שוב נתקלים אנו בסיטואציה דומה לזו שהיתה בפרשת הגרוטאות. שם גרוטאות ברזל שיוצאו על ידי היצואנים גרמו לזיהום מי הים, והתופעה החלה להיתקל באכיפה מצד גורמי איכות הסביבה. כאן, מתחילה חברת נשר להעלות באופן משמעותי ביותר את היקפי החומרים שהיא מייבאת לנמל אשדוד, חומרים אשר קיימת ביחס אליהם בעיית אבק, דבר המביא לבעיות איכות הסביבה, ונוצר מצב שמחייב פתרון.

יודגש, כי ע.ת. 63 מר חזי שניר אומר מפורשות, כי הפתרון שהוא היה צריך היה בגלל בעיית איכות הסביבה. כך בדבריו שלו עצמו. מצאתי לנכון להדגיש זאת לאור כך שלאורך כל הדרך וכל הטיעון של ב"כ המאשימה, יש מעין התעלמות מאותה בעיה שנוצרה, בעיה שהראיות שבפני מביאות למסקנה כי היא היתה בעיה אמיתית הקשורה באיכות הסביבה ובאכיפה שהיתה בהקשר זה. לדבר חשיבות הואיל ומשנבחנים הדברים על הרקע הזה. ברור כי קיימים קשיים שיש לתת להם פתרון, בפריקה של כמויות גדולות מאוד של חומרים אשר מטיבם קיים בהם פוטנציאל לפגיעה באיכות הסביבה ולו ביצירת אבק.

ע.ת.63 עצמו מתייחס לבעיית איכות הסביבה, ואין סיבה להתעלם מכך.

יש להוסיף ביחס לטענות כאלה ואחרות שהועלו גם על ידי עדים נוספים שפורטו לעיל ביחס לקשיים בפריקה, וביחס לקצב פריקה שלא היה לטעמם של אנשי נשר, כי הדברים נעדרים כל קשר ראייתי לאותה קנוניה נטענת בדבר הכנסת חברת דנה גם כנותנת שירותים לחברת נשר.

חברת נשר החליטה להגדיל בהיקפים גדולים ביותר את היבוא של חומרים אשר ביחס אליהם קיימת בעיית אבק, ובמקביל מצויים אנו בתקופה של אכיפה מוגברת של דיני הגנת הסביבה. ברור שכפועל יוצא מכך, ובהעדר נקיטת אמצעים של ממש על ידי היבואן של החומר, לשמירה על הגנת הסביבה, יהיו עיכובים בחומרים הקשורים הן בכמות והן בחשש מפגיעה בהגנת הסביבה וצוין מפורשות, כי למזג האוויר גם היה מקום באותם עיכובים.

השלכת העיכובים על קנוניה נטענת, נעדרת ראיות, הינה בבחינת השערה נסיבתית, המנוגדת לראיות המרכזיות שבאו בפני בית המשפט.

על פי עדותו של מר חזי שניר, לאחר שחברת דנה הוצאה מהנמל, הפיקוח שבוצע על ידי חברת דנה קודם לכן, ניתן לחברת נשר באמצעות חברת נמל אשדוד (פרו' עמ' 3955 שו' 14-15).

ביחס לאבק – העד מאשר כי ככל שפורקים יותר, "יש יותר אבק" (פרו' עמ' 3969). וביחס לאותו חומר, קלינקר הוא מאשר בתשובתו, כי "חלקו הולך לים, חלקו הולך לאשדוד, חלקו הולך לארבע כנפות הארץ. הכל תלוי במשטר הרוחות" (פרו' עמ' 3970 שו' 5-7). בהמשך הסתייג מעניין ההגעה לאשדוד.

בחקירה הנגדית עולה, כי עד זה דיבר רבות עם מר היימליך ועם גורמים אחרים באיכות הסביבה והוא מאשר, כי "הם היו גורם מרכזי שהפסיק את העבודה". (פרו' עמ' 3970 שו' 22-24).  עוד מאשר העד, כי השורה התחתונה שקיבל הינה, כי הם לא יאפשרו פריקה שגורמת זיהום סביבתי (פרו' עמ' 3970 שו' 25-30).

העד נחקר לגבי אמירתו, כי היו שני גורמים שהביאו להפסקת עבודה, איכות הסביבה ועיצומים או שביתות. מעדותו עולה, כי הוא יודע מהגורם מטעמו שהיה בנמל, כאשר היה מדובר בהפסקות מהסיבה של איכות הסביבה. תשובתו היא: "לגבי איכות הסביבה זה די ברור. איכות סביבה פונה... אני לא זוכר בדיוק למי, או לגורמי הנמל או אלינו ישירות, מאחר שהיה לי אדם באופן קבוע בנמל, אז ידעתי אם איכות הסביבה עצר את העבודה". (פרו' עמ' 3971 שו' 12-18). ביחס לעיצומים הוא מאשר כי לא ידע מידיעה אישית אם הפסקות או האטת פריקת הקלינקר היו כתוצאה מעיצומים, ואיזה עיצומים ואיזה גורם בנמל החליט על עיצומים. (עמ' 3971 שו' 30 - עמ' 3972 שו' 3).

לעניין החלוקה בין בעיות איכות הסביבה לבין עיצומים/השבתות, לא ידע העד לתת תשובה ברורה אך הוא נשאל: "אז היה חלק נכבד לבעיות של איכות הסביבה בהאטת קצב פריקת הקלינקר? נסכם את זה. זה נכון?" והוא משיב בחיוב (פרו' עמ' 3971 שו' 27-29).

מעדותו של ע.ת.63 מר שניר עלה בתחילה כי מה שעשתה חברת דנה היה "לייצג את חברת נשר מול החברה לאיכות הסביבה על מנת לעזור לנו מולם לפרוק מהר יותר את הסחורות" (פרו' עמ' 3942 שו' 6-7). קודם לכן נשאל : "בפועל, מה האנשים של חברת דנה היו עושים בשטח?" והשיב: "הם ישבו בשטח וכל עצירה, אני הייתי מתקשר, אני או מי מטעמי, היה מתקשר לדוד ולוחץ כדי שהעסק הזה ייפתר." (פרו' עמ' 3941 שו' 2-4). 

בחקירתו הנגדית הוסיף כי זה לא היה רק לדבר עם איכות הסביבה (פרו' עמ' 3977 שו' 2-3) ואישר כי מדובר היה גם ב"תיחום של חזית האונייה שפונה לכיוון הרציף במתחם מסוים עם רשת מעל על מנת שהאבק לא יצא מגבולות התיחום ובכך בעצם, גם אם יש אבק, הוא נשאר במסגרת המתחם". (פרו' עמ' 3976 שו' 7-9).

בשלב זה נשאל העד מדוע קודם לכן הוא צמצם את תפקידה של חברת דנה לקשר עם איכות הסביבה, והוא אומר כי ייתכן שלא הבין והוא מסביר, העד מציין כי היו גם קונטיינרים, אשר נשכרו ועליהם שילמו בנפרד, והיה גם שופל ומוסיף כי שני שקלים לטון לא היו כדי לדבר עם איכות הסביבה אלא כדי לפרוק את החומר (ר' פרו' עמ' 3976 -3977). 

בהמשך הוא נשאל האם אמר את הדברים הללו גם במשטרה והוא משיב בחיוב, ואין לו הסבר מדוע זה לא נרשם בהודעתו במשטרה, אשר לא קיימת לגביה הקלטה (פרו' עמ' 3979-3980).

74.        ביחס להשבתות, סעיף 42 לכתב האישום מייחס את הדברים הבאים: "במהלך התקופה לעיל, הונחו עובדי הנמל, מעת לעת, על ידי וועד הנמל להתמיד במלאכת פריקת קלינקר גם כשזו נאסרה עקב מפגעי איכות סביבה קשים במהלך פריקת הקלינקר".

סעיף זה בא לאחר סעיף 41 לכתב האישום אשר מתאר כי משהושג הסיכום בין חברת נשר לחברת דנה שבה מלאכת פריקת הקלינקר לפעולה סדירה, ונטען כי העלות שגבתה חברת דנה היתה מופקעת ביחס לשירות שנתנה בעניין זה.

ההתייחסות כעת הינה לסעיף 42 – ממנו עולה כי באי כוח המאשימה מיחסים במסגרת כתב האישום, ל- "וועד הנמל" כי זה הנחה את עובדי הנמל להתמיד במלאכת הפריקה גם כשזו נאסרה עקב מפגעי איכות סביבה קשים במהלך פריקת הקלינקר.

סעיף 42, בהקשר שבו הוא מובא, לאחר סעיף 41, מקפל במסגרתו טענה כי וועד הנמל הנחה את עובדי הנמל להתמיד בפריקה גם שזו נאסרה עקב מפגעים, וזאת משהושג סיכום בין חברת נשר לחברת דנה.

דהיינו, כתב האישום מייחס לוועד שותפות בקנוניה, שותפות בפעילות שלא כדין, אשר משמעותה קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים.

זהו מה שמייחס כתב האישום לנאשם 1. ואולם, בסעיף 42 לא צוין כי זהו הנאשם 1 אשר הנחה את העובדים להתמיד במלאכת פריקת הקלינקר כאמור, אלא כי היה זה וועד הנמל.

עיון במסמכים אליהם מפנה ב"כ המאשימה כדי לתמוך טענתו זו (במסגרת ת/275א') מעלה כי כל הפעמים הללו היו בזמן שנאשם 1 כלל לא היה בנמל ובוועד, שכן הוא היה בפרק הזמן של השעייתו העצמית מהעבודה.

דוגמא לאחד מהאירועים הללו ניתן לראות במסמך מיום 12.8.13 שכותרתו : "יומן שינוע אניות" שם נכתב כי: "נערך ניסיון לעבוד יש עבירה פלילית קשה של זיהום אויר. העבודה הופסקה . בשעה 12:00 הגיע וועד תפעול והנחה את העובדים לחזור לעבוד בניגוד להוראת מנ"ע. שלחתי מייל לעובדיה לעשות בירור לעובדים". הנה כי כן וועד התפעול מנחה את העובדים לחזור לעבודה בניגוד להוראות שניתנו והקשורות בזיהום האוויר.

כתב האישום מקשר פעולה זו של הוועד לאותה הסכמה ולאותה התקשרות בין חברת נשר לחברת דנה, והמובן היחיד שניתן להבין מהכנסת סעיף זה בהקשרו לכתב האישום, הינה כי המאשימה טוענת שהוועד עצמו משתתף בביצוע העבירות החמורות המיוחסות בכתב האישום.

משיודעים אנו, והדבר אינו במחלוקת, כי הנאשם 1 כלל לא היה בוועד באותם ימים, הרי שניסוח זה של סעיף זה בכתב האישום, טוב היה לו לא היה מובא כלל.

במסגרת סעיף זה מייחסים באי כוח המאשימה לוועד הנמל, מעשים של שותפות לביצוע עבירות פליליות חמורות מיוחסות.

ב"כ המאשימה מבקשים למעשה כי בית המשפט יקבע שוועד עובדים, בשעה שנאשם 1 מושעה ואיננו נמצא בו, מבצע מעשה שותפות לעבירות שוחד מרמה והפרת אמונים.

איש מחברי הוועד אשר המאשימה מבקשת לייחס לו , בעקיפין, את ביצוע העבירות האמורות לא נחקר ביחס לכך, לא העיד בפניי, ולא ניתנה לו הזדמנות להתגונן מפני טענה קשה שכזו.

אין בפניי כל ראיה או ראשית ראיה לטענות הללו שמועלות כנגד הוועד, ויש לדחות טענות אלו על הסף בנסיבות האמורות.

ראוי היה כי בעת ניסוח כתב האישום היתה ניתנת הדעת לראיות כמו גם למשמעות של הדברים כלפי אנשים שכלל אינם בכתב האישום, וכלל לא הוחשדו ולא נחקרו בזמן החקירה ביחס לכך.

75.        התמונה העולה מהראיות ביחס לפרשת נשר, הינה כי בשלב מסוים היתה השבתה של כל פעולת החופנים בנמל, לא רק ביחס לפריקת החומרים שמייבאת חברת נשר, אלא ביחס לכל פריקה וטעינה שהיא, אשר מבוצעת באמצעות חופנים. השבתה זו נבעה מהגשת כתבי אישום בפרשת הגרוטאות. שביתה זו זכתה לגיבוי של ההסתדרות הכללית, וכתוצאה ממנה ניתן פיתרון להגנה על העובדים, והוא היתר הזרמה.

אותה עת חברת נשר הגדילה באופן משמעותי ביותר ייבוא חומרים לנמל, מסיבותיה שלה, חומרים אשר נתקלו בבעיות מצד אנשי המשרד להגנת הסביבה, בשל אבק אשר נוצר מחומרים אלו. נוצרו לחברת נשר קשיים בקצב הפריקה, בעיקר בשל בעיות איכות הסביבה, אך גם בשל עיצומים ושביתות בנמל. עיצומים ושביתות אשר אין כל תחילת ראיה לטיבם, סיבתם, והקשר שלהם לחברת נשר או לחברת דנה.

שוב, מתבקש הקשר נעדר בסיס ראייתי.

חברת נשר התקשרה עם חברת דנה על מנת לפתור את הבעיות הקשות שהיו לחברת נשר עם המשרד להגנת הסביבה והמפקחים מטעמו, בשל כך שמדובר היה בחומר היוצר אבק, אשר מגיע למי הים, ולמקומות נוספים, והדבר יצר בעיות, אשר אך גברו לאור הכמויות הגדולות מאד של החומר שהחלה חברת נשר לייבא.

חברת נשר התקשרה לצורך זה עם חברת דנה, והאחרונה נתנה לה שירותים מקיפים שאינם קשורים רק לקשר עם איכות הסביבה, אלא יצרה מנגנון חדש של פריקת הקלינקר מהאנייה, תוך העמדת קונטיינרים, הצבת רשת מעליהם, ויצירת מתחם מיוחד למניעת אבק.

מכל האמור, לא עולה כל מניע זר, כל ניגוד עניינים, כל שוחד, וכל פעילות שניתן לומר עליה שהיא מהווה סטייה מהשורה.

להלן אתייחס לשני עניינים והם - הראיות הנוספות ביחס לפעילות חברת דנה בהקשר של חברת נשר והבעיות להן נתנה פתרון, והמיוחס לנאשם 2 בהקשר זה.

76.        ביחס לפתרון שנתנה חברת דנה לחברת נשר ייאמר כי הצמצום של הפעילות של חברת דנה בתמורה לתמורה שקיבלה מחברת נשר, איננו מתיישב עם הראיות. עולה כי לא מדובר בפעילות מצומצמת אלא בפעילות מקיפה עם מתן פתרונות לא רק בדמות פיקוח, אלא גם פתרונות טכניים ומעשיים בשטח.

הנאשם 3 מעיד כי מר יניב בלטר זימן אותו לפגישה עם מר חזי שניר, אשר סיפר שסגרו להם את נמל חיפה כתוצאה מבעיות איכות הסביבה והוא מנתב אניות שלהם לנמל אשדוד, וכי אם תהיה בעיה בנמל אשדוד לא יהיה מלט במדינה, והוא מוכן להשקיע כל שנדרש כדי שלא תופסק הפריקה גם בנמל אשדוד ובאותו מועד היתה גם אניה שלא פרקו ממנה והיתה עמוסה בקלינקר ומחכה לפריקה ומר שניר ביקש מהם באופן מיידי להיכנס לעבודה. (פרו' עמ' 7161).

מה שחברת נשר ביקשה מהם, על פי עדות נאשם 3: "שאנחנו נוודא שהפריקה תתבצע ללא זיהום, והם נשר ישקיעו את כל המשאבים שנדרשים כדי לתת לנו את התמיכה מבחינת הצורך הפיזי אם צריך מתקן, אם צריך דברים כאלה, הם נותנים את הגיבוי המלא". (פרו' עמ' 7161 שו' 24-26).

הנאשם 3 מתאר בהרחבה את הפתרון הטכני שהם נתנו לחברת נשר, פתרון טכני מורכב, הקשור בתיחום מקום מסוים בעזרת קונטיינרים ואז נוסו פתרונות שונים למניעת האבק הנוצר, הוא מתאר את השקעת המשאבים מבחינת חברת דנה, ומתאר את היעילות שהיתה ואת הקצב של פריקת החומרים של חברת נשר.

הנאשם 3 מציין כי בשלבים מסוימים כשהיתה פריקה בנמל אשדוד. משאיות הסיעו את החומר לחיפה, לאור הבעיה שהיתה לחברת נשר עם נמל חיפה.

ר' לדברים האמורים ביחס לתהליכים, לפעילות של חברת דנה, לפתרונות שנתנה, ולבעיות של חברת נשר, את עדותו של נאשם 3 פרו' עמ' 7160- 7165.

אני נותן אמון בעדותו של נאשם 3 ביחס לפרשת חברת נשר. העדות היתה אמינה והתיישבה גם עם דברים שאמר מר שניר, בחקירתו הנגדית. אין בפניי כל ראיה לסתור דברים אלו.

77.        לנאשם 2 מיוחס כי בפגישה שהיתה לו עם אנשי נשר, הוא המליץ על חברת דנה, וזאת  כחלק מאותה קנוניה נטענת בינו לבין נאשם 1, לטובת חברת דנה.

הנאשם 2 העיד כי עבודת חברת נשר היתה איטית בגלל איכות הסביבה, ובשלב מסוים יצרו איתו קשר אנשי חברת נשר וביקשו איתו פגישה דחופה הואיל ולדבריהם המפעל שלהם עומד לעצור, ואניות שלהם תקועות בחוץ והרציפים אינם מתפנים לעבודה בגלל הרוחות (פרו' עמ' 6555 שו' 20-31).

הוא נפגש עימם, נאמר לו דבר המצוקה של חברת נשר והתבקשה עזרה. הנאשם 2 אמר להם שיש חברות שמטפלות בנושא הזה וצריך פיקוח, והבקשה ממנו היתה לתת מישהו ספציפי כעת, הואיל והם צריכים לשחרר את צוואר הבקבוק. נאשם 2 מעיד: "אמרתי לו תשמע, אמרתי לך יש חברה אחת שהיא מתעסקת בתחום הזה, אני במחשבות שלי, אני אומר, אני חשבתי דנה כי היא היחידה שהיה לה ניסיון בפיקוח איכות סביבה בגרוטאות כבר. ואני אמרתי לו, אתה רוצה אני אשיג לך את הטלפון שלה כי לחוץ לך. אז הוא אומר לי שניר, לא, אני יודע מי הם, אני מכיר אותם והוא לא רצה לקבל. ואמרתי לא אני אדאג שמישהו מהנמל ידבר איתך כי אני חייב לעוף לשדה תעופה. וזה מה שהיה ... זה התהליך שהיה, אני ניסיתי לעזור ללקוח, כמו שעזרתי להרבה לקוחות אחרים... לקוח במצוקה, מפעל שלו עומד להיסגר, הדבר הראשון שאני קופץ זה לעזור לו... זה בדיוק האסטרטגיה שלי לעזור ללקוחות. " (פרו עמ' 6556 שו' 11-21).

נאשם 2 נשאל למה נוצרה המצוקה והוא משיב: "מאותה בעיה של איכות הסביבה. הרציפים לא זז שום דבר. הכבודה שם בקושי היתה זזה, הרצפים מלאים, אין מקום לאוניות להיכנס אפילו. הוא עומד אין שתי אוניות בחוץ". לשאלה מדוע הכבודה לא זזה משיב נאשם 2: "בגלל שאנשים פחדו", וכשנשאל מיהם אותם אנשים שפחדו הוא משיב: "העובדים, פחדו. כל דבר קטן אמרו אלה מגישים להם כתב אישום עוצרים עוצרים, לא היתה תפוקה כמעט, תפוקה שאתה לא כיול למלא איתה כלום. ואני בבעיה, גם המנהלים שלי, אפילו וקסמן אמר לי, אני לא מעניין אותי אני משבית אני אחר כך חוטף גם כן, עזוב אותי לא מעניין אותי .  מה, אלה כל היום רק תוקפים אותנו איכות סביבה, עזוב אותנו אנחנו לא לקוחים את האחריות על כל המדינה." (פרו' עמ' 6556 שו' 25- עמ' 6557 שו' 5).

עדותו האמינה של נאשם 2 אינה מרחיקה את עצמו מהטענה כי הוא הציע לאנשי חברת נשר, במצוקתם, ליצור קשר עם אנשי חברת דנה. הוא מסביר זאת הסבר המתיישב עם הראיות ועם ההיגיון, על כי היתה זו מצוקה רגעית של אנשי נשר והיה צורך בפתרון רגעי, מר שניר ביקש פתרון דחוף ומיידי למצב בו אניות עומדות, והוא הציע את חברת דנה ומר שניר סירב. בהקשר זה קיים שוני בין עדות מר שניר לבין עדות נאשם 2 ובאופן ברור יש להעדיף את עדותו האמינה של נאשם 2 על פני עדות מר שניר, אשר היו בה שינוים מסוימים בין חקירתו הראשית לחקירתו הנגדית, והוא אף הוזהר על ידי בית המשפט כי מחובתו לומר את האמת, יותר מפעם אחת.

מכל מקום, גם אם היינו מקבלים את גרסתו של מר שניר (אשר כאמור אין לקבל אותה אלא את גרסת נאשם 2) הרי שגם אם בפועל חיבר נאשם 2 בין חברת דנה לבין מר שניר, היה זה לאור המצוקה הרגעית של חברת נשר כמתואר לעיל.

אין כל פסול במעשה זה של נאשם 2, אין כאן כל ניגוד עניינים, ואין כאן כל שותפות למעשה פלילי כלשהו.

לקוח נמצא במצוקה קשה, עד כדי כך שמפעל של אותו לקוח עומד לעצור את עבודתו, אניות ממתינות לפריקה, קיימת בעיה קשה הנובעת מבעיית איכות הסביבה שיוצר החומר הנפרק, הלקוח מבקש שיינתן לו שם של גורם שיכול לפתור לו את הבעיה באופן דחוף, ומנכ"ל חברת הנמל מוסר את השם של מי שהוא יודע שעוסק בפיקוח באותו העניין בדיוק. אין כל היבט פלילי להתנהלות האמורה.

78.        אשר לאמור בכתב האישום בסעיף 45 בדבר אי חוקיות של עלות שנגבתה על ידי חברת דנה מחברת נשר – אין בסיס לטענה זו בדבר אי חוקיות. מדובר בהתקשרות כדין בין שני גורמים עסקיים, אשר האחד ביקש לפתור בעיה של חומר שהוא מייבא בכמויות גדולות יוצר, ואשר כפועל יוצא ממנה קיימת בעיה בקצב פריקתו, שכן החומר גורם לבעיות אל מול הגורמים של איכות הסביבה. מהראיות שבפניי עולה כי חברת דנה ביצעה פעילות לא רק של פיקוח אלא גם פעילות של מתן פתרונות טכניים מקיפים ושינתה את אופן הפריקה של הקלינקר באופן שפתר בעיות.

כפי שפורט קודם לכן בפרשת הגרוטאות, לאור עדותו של ד"ר היימליך, ולאור היגיון הדברים, דמי הניטול שגובה הנמל אינם כוללים את הנדרש לאחר שינוי מדיניות האכיפה של המשרד להגנת הסביבה.

על פי גישת ד"ר היימליך, העולה עם ההיגיון, ככל שהנמל בוחר לבצע בעצמו כעת את הפיקוח שנעשה קודם לכן על ידי גורם חיצוני, וקודם לכן נשאו בו היצואנים והיבואנים, הרי שיש לשנות את גובה דמי הניטול ולחייבם בתשלום זה.

אין כל אי חוקיות בכך שיצואן או יבואן המייבא חומר הגורם לבעיה באיכות הסביבה, יישא הוא, והוא בלבד, באמצעות גורמים מטעמו, בעלויות הנובעות מכך.

ייתכן כי הנמל רוצה להיטיב עם יצואנים או יבואנים, ומסיבה זו הוא לוקח על עצמו לשאת בתשלום של כמיליון עד מיליון וחצי ₪ בשנה, לבצע פיקוח שנעשה בעבר על ידי עובדים של חברת דנה, וכיום מבוצע על ידי עובדים מטעם הנמל, שחלקם היו בעבר עובדים של חברת דנה. זוהי שאלה כלכלית, ויתכן שהנמל בוחר בכך, על מנת לשמור לקוחות בנמל ולהיטיב איתם. ואולם, העובדה שהנמל בוחר לשאת בעצמו בתשלום שאינו כלול בדמי הניטול, ושנובע באופן ישיר מפעילות של יצואן או יבואן, שהחומר אותו הוא מייבא או מייצא יוצר בעיות שמחייבות פתרון, עובדה זו אין לה כל השלכה לגבי השאלה האם היה או לא היה היבט של אי חוקיות בעלות שנגבתה על ידי חברת דנה מחברת נשר.

לסיכום ענין זה – יש לדחות את הטענה בדבר אי חוקיות העלות אשר גבתה חברת דנה מחברת נשר טענה זו חסרת בסיס. כעת הנמל, לאחר הוצאת חברת דנה, מבקש  להיטיב עם היצואנים  והיבואנים על חשבון הנמל עצמו, ודווקא הטבה זו היא זו שמעלה סימני שאלה.

79.        הראיות שבפניי מביאות למסקנה כי עבודת חברת דנה, אשר זכתה לתשבחות מכל הגורמים שעבדו עמה, הביאה למניעת פגיעה באיכות הסביבה, באופן משמעותי ביותר. מדובר היה בעבודה שכללה עובדים רבים מטעם חברת דנה, הן מפקחים והן מבצעים בפועל של עבודות והתקנת מתקנים, למניעת פגיעה בהגנת הסביבה.

פעילות חברת דנה היטיבה עד מאד, הן עם יצואני הגרוטאות והן עם חברת נשר, זירזה את הפריקה של הכמויות הגדולות של החומר שחברת נשר ייבאה, ופתרה בעיות קשות לחברת נשר.

כל האמור מביא למסקנה ברורה כי אין כל ממש במיוחס לנאשמים בכתב האישום, גם לא בפרשת נשר. אין כל ראיה לשוחד, מרמה או הפרת אמונים. אין כל ראיה לקנוניה או לשיקולים זרים.

לא רק שהמאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את המיוחס לנאשמים בכתב האישום מעל לספק סביר, אלא שהראיות שבאו בפניי מביאות למסקנה פוזיטיבית השוללת את המיוחס לנאשמים.

פרק ד' באישום השני – פרשת כי"ל דשנים

80.        על פי האמור בפרק זה בכתב האישום המתוקן - חברת כי"ל דשנים הינה חברה העוסקת בייצור דשנים ובמסגרת זאת מייצאת ומייבאת חומרי גלם דרך נמל אשדוד, וזאת בהיקף של מאות אלפי טון בשנה. חומר גלם עיקרי אותו ייבא כי"ל דרך נמל אשדוד לאורך השנים הנו גופרית מוצקה, אשר הליך פריקתה כרוך לעיתים ביצירת מפגעי איכות סביבה.

בהמשך להצלחת חברת דנה לספק את שירותיה ליצואני גרוטאות המתכת,  ובמקביל להתקשרותה עם חברת "שמן" כפי שיתואר בהמשך, פעלו נאשמים 1, 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה, במסגרת הקשר ולשם קידומו, לכפות את שירותי חברת דנה גם על חברת כי"ל וזאת תוך הפעלת מסכת לחצים, והצגת מצגי שווא, ולצורך כך, בתחילת שנת 2012, החלו עובדי חברת דנה לתעד את הליך פריקת הגופרית ע"י כי"ל ומפגעי הסביבה שנוצרים אגב כך, ולהעביר ממצאים אלה לנציגי המשרד להגנת הסביבה בנמל, ולנאשם 1, ובהמשך פנו נציגי חברת דנה, בתיווכו של נאשם 1, לנציגיה הבכירים של כי"ל כדי להיפגש עם נציגי כי"ל בנמל ולהציע לכי"ל את שירותיה של חברת דנה.

בהתאם, התקיימה בתאריך 12.2.12 פגישה בין נציגי חברת דנה – הנאשם 3 ואורי בלטר מצד אחד – ונציגי כי"ל – מנהל מפעל השינוע של כי"ל בנמל יוסי גלעד, ונדב בלוך מצד שני, ובפגישה זו פרס אורי בלטר בפני נציגי כי"ל את פעילותה "היעילה", לטענתו, של חברת דנה בקשר עם יצוא גרוטאות המתכת, והציע את פתרונותיה של חברת דנה כמענה למפגעים הסביבתיים הנגרמים ע"י כי"ל אגב פריקת הגופרית.

בהמשך לדברי אורי בלטר, ומשנציגי כי"ל הבהירו כי הפתרון הטכנולוגי המוצע אינו רלוונטי ואינו ישים ביחס לכי"ל, וכי כי"ל קשורה בחוזה עם חברה אחרת בעניינים המוצעים, הוסיף נאשם 3 והדגיש בפני נציג כי"ל כי יתרונה היחסי של חברת דנה אינו מתמצה בפתרון הטכנולוגי אלא "הערכות כוללת סביב פריקת הגופרית" לרבות בעניינים תפעוליים הקשורים בעובדי הנמל עצמם, ובאותו מעמד הצהיר נאשם 3 בפני נציגי כי"ל על קרבתו המשפחתית לנאשם 1 ועל כך שנאשם 3 צפוי לקבל מנאשם 1 כל עזרה שנדרשת בעניין לרבות הסדרת "עניינים אם יעלו בנושא פרמיות או עיכובים" מצד עובדי הנמל.

בהמשך, מעת לעת, פנה נאשם 3 לנציגי כי"ל במטרה לשכנעם לשכור את שירותיה של חברת דנה לאור מפגעי הסביבה אשר פעילות פריקת הגופרית של כי"ל ממשיכה לייצר. פניות אלה כללו שיחות טלפון, מיילים וכן פגישה ברציף פריקת הגופרית, במהלכה נאשם 3 הציע בפני יוסי גלעד את יניב בלטר כשותף בחברת דנה, השניים הצביעו בפניו על מפגעים הקשורים בעבודת מנופאי הנמל אגב פריקת הגופרית, והדגישו בפני יוסי גלעד כי ביכולתה של חברת דנה לסייע לכי"ל גם בעניינים תפעוליים הקשורים בעבודת מנופאי הנמל, מעבר לשירותי פיקוח איכות הסביבה המוצעים על ידם.

בהמשך לאותה פגישה, הזמינו נאשם 3 ויניב בלטר את גלעד למשרדי חברת דנה בנמל, ושם שבו והציגו בפני  יוסי גלעד את הפתרון המוצע ע"י חברת דנה להפחתת מפגעי הסביבה שמייצר הליך הגופרית, בדומה לפתרון המופעל על ידי חברת דנה ביחס ליצוא גרוטאות המתכת.

באותו מעמד זימנו הנאשם 3 ויניב בלטר לפגישה עם יוסי גלעד את עובדת חברת דנה, ענהאל ניר, והציגו אותה בפני יוסי גלעד, בכזב, כמהנדסת איכות סביבה בחברת דנה, וכעורכת מחקר אקדמי בנושא הטיפול בגופרית, וכבעלת קשרים קרובים במיוחד עם אנשי האגף לפיקוח ים וחופים במשרד להגנת הסביבה הפועלים בנמל. כל זאת בידיעה שהיא אינה מהנדסת ואינה עורכת מחקר אקדמי כלשהו.

ענהאל התריעה בכזב בפני יוסי גלעד כי אנשי האגף לפיקוח "בונים תיק חקירה כנגד כל המעורבים בפריקות הגופרית".

בהמשך הצטרף לפגישה גם נאשם 1, אשר הוסיף החרה אחר ענהאל אודות מהלכי האכיפה הצפויים לגבור ביחס לפריקת הגופרית והצביע על הנאשם 3 ויניב בלטר תוך שהוא טוען באזני יוסי גלעד כי "נכון לשמוע מה יש לאנשים האלה להציע".

כן הוסיף נאשם 1 והשמיע באזני יוסי גלעד אזהרה לפיה לא יאפשר את המשך פריקת הגופרית "אם לא תהיה כאן עבודה יותר מסודרת כמו זו שמוצעת ע"י חברת דנה".

באותו מעמד גם שיתף נאשם 1 את יוסי גלעד בכך שתיאום הקשר הראשוני בין נציגי חברת דנה לכי"ל נוצר באמצעותו, אגב פגישה אקראית של נאשם 1 עם בכיר בכי"ל.

בהמשך, ביום 31.3.12 שב נאשם 3 ופנה טלפונית לגלעד להציג בפני יוסי גלעד את תכנית חברת דנה ל"פיקוח וניהול" פריקת הגופרית, תוך שהוא טוען בכזב באוזני יוסי גלעד כי התכנית זכתה לאישור המשרד להגנת הסביבה.

הנהלת כי"ל פעלה בדרכים מדרכים שונות להתגונן ולהדוף את מסכת הלחצים המתוארת לעיל, ולאור זאת נאשם 3 הודיע ביום 17.4.12 ליוסי גלעד על משיכת הצעות חברת דנה בענין פריקת הגופרית.

בתאריך 28.2.13, נאשם 3 ויניב בלטר הקימו שותפות חדשה בין חברת דנה ובין דוד מלכה שהיה מנהל תפעול בחברת אמקו ים (שסיפקה עד אז שירותי תפעול לכי"ל בנמל). החברה המשותפת היא חברת "אכעד מרין בע"מ" ומטרתה לספק שירותים לוגיסטיים ופיקוח איכות סביבה ללקוחות בנמל.

בתאריך 28.2.13, שבו נציגי חברת דנה, בהובלת נאשם 3, וחידשו את מאמציהם לכפות על כי"ל לשכור את שירותיהם.

במסגרת זו, שב נאשם 3 ונועד עם יוסי גלעד לסדרת פגישות במסגרתן הציג נאשם 3 את התרחבות פעילותה והתעצמות כוחה של חברת דנה בתחומי נמל אשדוד, לרבות קבלת רציף פרטי בנמל והיתר לעבודה בשבתות, והכל כדי להניע את יוסי גלעד להיענות להצעות חברת דנה להתקשר עמה בהסכם לשירותי פיקוח.

בהמשך לכך, בתאריך 3.3.13, נועדו נאשם 3, ושותפו בחברת ראעד מרין, דויד מלכה, עם גלעד והממונה על יוסי גלעד בכי"ל, עדי וינוגרד (להלן: "וינוגרד") לפגישה נוספת במהלכה ש נאשם 3 וציין בפני וינוגרד ויוסי גלעד את קרבתו המשפחתית לנאשם 1, והוסיף: "כמו שאתם יודעים יש לו השפעה על מה שקורה בנמל בהרבה תחומים וכדאי לכם לעבוד אתנו".

בתחילת חודש יוני 3013, במסגרת פגישת ריענון והדרכה של נציגי כי"ל עם סמנכ"ל התפעול בנמל, מר אלדד וקסמן, הודיע האחרון לנציגי כי"ל כי בכוונת הנמל לדרוש מכי"ל פיקוח נוסף להליך פריקת הגופרית מחברה שתוסמך ע"י המשרד להגנת הסביבה. במקביל נאשם 3 התקשר לגלעד והדגיש באוזניו כי הוא אחראי לגיבוש ההדרכה שתידרש בעניין זה על ידי הנמל וכי עלות הפיקוח תהיה 2 ₪ לטון, בדומה לסכום הנגבה על ידי חברת דנה מ"חברת נשר" בנושא פיקוח פריקת הקלינקר.

במקביל, במשך כל אותה תקופה, המשיכה עובדת חברת דנה, ענהאל, לתעד במפגיע את פריקת הגופרית, והעבירה את ממצאיה לאנשי הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה במטרה להפעיל לחץ על כי"ל להתקשר עם חברת דנה.

בתאריך 1.8.13, לאחר שהפרשה נשוא פרק זה התפרסמה באמצעי תקשורת, פנה מנהל משמרת במתקני התפזורת בנמל זאב אביטן ליוסי גלעד, בשם נאשמים 1 ו- 3, והשמיע באוזניו את טרוניית נאשמים 1 ו- 3 ביחס לגלעד כמי שעומד מאחורי הפרסום התקשורתי ואת רצונו של נאשם 1 לפגוש את יוסי גלעד בעניין.

כעבור יומיים, זאב אביטן הזמין את יוסי גלעד לפגישה בעניין זה. לצד זאב נכחו בפגישה גם נאשמים 1 ו- 3, ובמהלכה דרש נאשם 1, תוך שהוא מקליט את חילופי הדברים שלא בידיעת יוסי גלעד, לקבל מיוסי גלעד פרטים אודות התנהלות יחסי חברת דנה וכי"ל עובר לפרסום התקשורתי, ואודות עצם פניית כי"ל לתקשורת ולהנהלת הנמל, ואודות תחושות האיום שחוו נציגי כי"ל מפני נציגת חברת דנה.

באותו מעמד נאשם 1 הטיח ביוסי גלעד, על רקע חשדותיו לעיל, כי הוא מאוכזב מהתנהלות כי"ל בעניין, וכי ברצותו יש בכוחו להפסיק את עבודת כי"ל בנמל באופן שרירותי, ומידי, ותוך גרימת נזקים ממשיים לכי"ל.

במסגרת זו, השמיע נאשם 1 באזני יוסי גלעד את הדברים הבאים: אני לא מבין מה אתם רוצים, אני עוזר לכם מאוד, אני יכול להפריע לעבודה, שהרי אני אסתובב במחסן או במשרד ואראה מנורה לא תקינה ומיד אפסיק את הפעילות בגין בטיחות... אם אני אראה גרגר גופרית ברציף אני מיד אפסיק את הפריקה ואתם תתחילו לרוץ...".

נאשם 1 אף הודיע ליוסי גלעד כי בכוונתו להגיש תביעה אישית כנגד הממונה על גלעד בכי"ל, והוסיף כי חוקרים מטעם נאשם 1 צפויים להגיע ליוסי גלעד ולתחקרו ביחס לעניינים לעיל.

למרות כל הלחצים, האיומים, ודרישת השוחד – כי"ל לא התקשרה בהסכם כלשהו עם חברת דנה.

המענה לפרק ד' באישום השני - פרשת כי"ל דשנים

81.        הנאשמים כופרים במיוחס להם. הנאשם 1 כופר במיוחס לו בפרשה זו, כמו גם בתיווך המיוחס לו למפגש אנשי חברת דנה עם נציגי חברת כי"ל, וכופר בכל הטענות המייחסות לו אזהרות כאמור בכתב האישום.

ביחס למפגש שהתקיים לאחר פרסום הפרשה באמצעי התקשורת, בין הנאשם 1 לנאשם 3 ואנשי כי"ל, וביניהם מר יוסי גלעד, נטען כי אכן אמר שתוגש תביעה כנגד מי שהזין את התקשורת במידע שקרי, שלטענתו הינו עדי הממונה על יוסי גלעד. נטען כי ביקש לדעת אם אכן מישהו איים על מי מחברת כי"ל כפי שפורסם בכתבה, ונטען כי הוא קיבל תשובה חד משמעית שגם בנושא זה הפרסום התקשורתי היה שקרי.

נטען כי נדבכים מרכזים בפרסום התקשורתי הוכחשו ע"י מר יוסי גלעד מחברת כי"ל זאת בשעה שאותו יוסי גלעד יודע שהדברים מוקלטים, שכן הוא בעצמו הקליט את השיחה.

צויין כי במהלך פגישה זו הנאשם 1 כבר היה בהשעיה עצמית אותה קיבל על עצמו בסמוך לאחר הפרסומים, כדי לאפשר בדיקת הדברים החמורים אשר פורסמו בתקשורת, באופן שלא ניתן יהיה לטעון כאילו הוא משפיע עליהם. 

נטען כי לא היה כל לחץ וכל איום במפגש זה.

הנאשם 2 טוען כי עניין הגופרית הינו בבחינת פיגוע סביבתי, וכופר בנטען ביחס לפרשה זו.

הנאשם 3 מכחיש כל פעולה לכפות שירותי חברת דנה על חברת כי"ל, וטוען כי חברת דנה פעלה במסגרת תפקידה, ומאשר כי תועדו מפגעי איכות סביבה במהלך פריקת גופרית ע"י חברת כי"ל.

הוכחשה כל קשירת קשר וכל תיווך של נאשם 1, ונטען כי המפגשים עם חברת כי"ל היו מפגשים עניינים בלבד, וכי הם היו במטרה לגייס את חברת כי"ל כלקוח, בדרך לגיטימית, מכובדת, חוקית, מקובלת ועניינית, פגישות בהן נכח נאשם 3.

נטען כי מעולם לא נאמר ולא נכתב ע"י מי מאנשי כי"ל כי הם אינם מעוניינים בשירות אותו מציעה חברת דנה.

ביחס למפגש שלאחר הפרסומים וההשעיה העצמית של נאשם 1, מאשר נאשם 3 בדבר הפגישה, מאשר כי הפגישה הוקלטה, ודוחה את הפרשנות שמנסה התביעה לתת לדברים, וככלל כופר בכל המיוחס לו בפרשה זו.

הנאשם 3 מאשר כי חברת כי"ל לא התקשרה עם חברת דנה בהסכם כלשהו.

דיון והכרעה - פרק ד' באישום השני – פרשת כי"ל דשנים

82.        במסגרת פרשה זו מיוחס לנאשמים 1 ו-3 ביצוע עבירות סחיטה באיומים אשר נטען כי הופנו כנגד איש כי"ל, ע.ת.68 מר יוסי גלעד, וכן דרישת שוחד.

אין מחלוקת כי חברת דנה לא התקשרה עם חברת כי"ל, וכי חברת דנה רצתה ופעלה בניסיון להתקשר עם חברת כי"ל, למתן שירותים הקשורים לפיקוח ולשמירה מפני פגיעה באיכות הסביבה. אין גם מחלוקת כי אנשי חברת דנה, ובהם הנאשם 1, יניב בלטר ואורי בלטר נפגשו עם אנשי כי"ל ובהם גם ע.ת.68 מר יוסי גלעד.

הטענות מתמקדות בכמה מפגשים, האחד מפגש מיום 12.12.12, דהיינו כאשר חברת דנה כבר פועלת בנמל. השני, זמן מה לאחר מכן, מפגש שבו טוען מר יוסי גלעד כי הוזמן למשרדי חברת דנה, ונכנס לשם גם הנאשם 1, מפגש נוסף בו השתתפו מטעם כי"ל מר עדי וינוגרד ומר יוסי גלעד ומטעם הנמל מר אלדד וקסמן ואחרים, ומפגש מיום 1.8.13, אשר הוקלט (ת/261) והשתתפו בו הנאשם 1, הנאשם 3, מר יוסי גלעד ע.ת.68, ונציג נוסף של חברת כי"ל, ע.ת.73 מר אפי אייזנבך. המפגש האחרון הינו מפגש שהתקיים לאחר ובעקבות הכתבה, ביוני 2013.

תחילה לכתב האישום ולאיום המיוחס במסגרתו.

סעיף 135 לכתב האישום מתייחס לאיום הנטען ונכתב בו כי: "נאשמים 1 ו-3 במעשיהם המתוארים, בפרק ד' לעיל, איימו על יוסי גלעד כנציג כי"ל,  ועל כי"ל בפגישה שלא כדין בפרנסתם, כדי להניע אותם להתקשר עם חברת דנה בחוזה למתן שירותי פיקוח איכות סביבה". (בכתב האישום המתוקן נכתב בטעות נאשמת 6).

פרק ד' הינו הפרק המתייחס לפרשת כי"ל, ומנוסחו של סעיף 135, ברור כי האיום המיוחס עניינו המפגשים הראשונים, ובפרט המפגש השני. באוגוסט 2013, מועד המפגש האחרון, הינו לאחר הפרסומים, הביקורת, והחלטת הדירקטוריון, ומובן כי לא ניתן ליחס במועד זה איום שנועד כדי להתקשר עם חברת דנה בחוזה למתן שירותי פיקוח איכות סביבה.

הדברים ברורים, וכל ניסיון לייחס איום במהלך המפגש האחרון, מחייב תיקון כתב האישום או החלטה במסגרת סעיף 184 לחסד"פ. סעיף 184 לחסד"פ מאפשר להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה "נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלו לא נטענו בכתב האישום".

ודוק, עצם העובדה שמיוחסת עבירת איום אחת, אין משמעותה כי ניתן לייחס כל איום אחר, אלא כתב האישום מפרט עובדות ומפרט עבירות בהתייחס לאותן עובדות. כתב האישום בענייננו לא ייחס איום או סחיטה באיומים במסגרת המפגש באוגוסט 2013.

כתב האישום באישום השני מייחס עבירה אחת בלבד של סחיטה באיומים, איננו מייחס עבירה נוספת של סחיטה באיומים ואיננו מייחס עבירת איומים. במקרים אחרים בהם נתבקשה הרשעה בכמה מופעים של סעיף עבירה הדבר צוין מפורשות בכתב האישום.

הרחבנו בעניין זה הואיל וב"כ המאשימה, בסיכומים, מבקשים לייחס עבירת סחיטה באיומים גם באירוע השני וגם באירוע האחרון, תוך שנטען כי כך יש לפרש את כתב האישום. זאת, לאחר שכשהדבר עלה במסגרת חקירתו הנגדית של נאשם 1, אמר ב"כ המאשימה כי אין הם מייחסים מהשיחה האחרונה עבירה של איומים (ר' לענין זה פרו' עמ' 5938-5941, שם חלק מהדברים נאמרים כציטוט של ב"כ נאשם 1 עת ב"כ נאשם 3, אולם כך נאמרו הדברים כפי שאושר בדיון). ב"כ המאשימה בסיכומיו החליטו לחזור מאותה אמירה, וכעת מתבקש, בניגוד לדברים שנאמרו באותו דיון, כי תיוחס עבירת איומים גם במפגש האחרון. כאשר הועלתה במהלך הסיכומים השאלה אם הם "משנים עכשיו מהדברים שכבודכם אמרתם בדיון", התקבלה התשובה: " בדיון אדוני אנחנו נחפזנו להשיב לטרוניה לא טרוניה אולי שאלה שבאותו רגע השבנו את אשר השבנו. לאחר שאני ישבתי ואני קראתי את כתב האישום שהמילים והעניינים בו נבראו בקפידה, אנחנו הקפדנו על הניסוחים שלנו ואנחנו כללנו את כל האירועים הללו כאירוע מתמשך אחד שבו נעשה מעשה איומים ואני מפנה להוראת סעיף 135 לכתב האישום". (פרו' עמ' 7562 שו' 26-31). במהלך הדיון ניתנה החלטה כי דברי ב"כ המאשימה אינם מתיישבים עם כתב האישום וגם לא עם דבריו בדיון שהיה במהלך חקירתו הנגדית של נאשם 1 וכי "אין אלה להצטער על התנהלות שכזו מטעם ב"כ המאשימה, שבית משפט מוצא שבהתנהלות מסוג זה יש פגיעה בהגינות המתחייבת בהליך כלפי נאשמים...  מובן כי תיקון שכזה לא יותר על ידי בית המשפט" (פרו' עמ' 6753).

הנה כי כן, בדיון מיום 27.2.18 נדחתה הבקשה שמשמעותה תיקון מסוים לכתב האישום, להכליל גם את האירוע האחרון במסגרת הטענה בדבר איומים.

גם בהתייחס לסעיף 184 לחסד"פ, אינני מוצא כי יש לאפשר שימוש בו,  כאשר מדובר במצב דברים בו כל החומר הרלוונטי לנטען כעת, היה בפני המאשימה בטרם הגשת כתב האישום. לא היה כל חידוש שהוא, במסגרת שמיעת הראיות, והפעלתו של סעיף 184 צריכה להיות שמורה למצב בו הוכחו עובדות שקודם לכן ניתן היה לומר שהמאשימה לא היתה יכולה להביא במסגרת כתב האישום.

למרות כל האמור לעיל, אני מוצא לנכון לבחון גם את האירוע האחרון, וגם את טענת ב"כ המאשימה כי היו במסגרתו איום או סחיטה באיומים. כפי שיפורט להלן, המסקנה הברורה הינה כי לא היה במסגרתו כל איום ולא היתה במסגרתו כל סחיטה באיומים, לא למטרה שצוינה בכתב האישום ולא לכל מטרה אחרת. יתרה מכך, במפגש האחרון נאמרו ע"י אנשי כי"ל דברים ברורים, בהתייחס למפגשים הקודמים, ובהתייחס לכל ההתנהלות שהיתה אל מולם, ודברים מפורשים אלו, שוללים גם את כל הנטען ביחס לאיומים, סחיטה באיומים, או דרישת שוחד, גם  במפגשים הקודמים, ובכל ההתנהלות הקודמת.