ת"פ (ב"ש) 3666-06-16 מדינת ישראל נ' אלון חסן (29.03.2018) - חלק שלישי

המענה לפרק א' באישום השני

43.        שלושת הנאשמים כופרים בכל המיוחס להם באישום השני, וכן באמור בפרק הכללי לו. הטענה המרכזית הינה כי הנאשם 1 פעל במסגרת תפקידו כיו"ר וועד עובדים, כאשר הדבר היה מחויב למנוע פגיעה בעובדי הנמל וכחלק מחובותיו מכוח תפקידו.

הנאשם 1 כופר בכל קשר נטען בין עצירת עבודה והשבתות לבין חברת דנה. נטען כי ככל שנאשם 3 ויניב בלטר פעלו כדי להציע את שירותיהם לגורמים שעובדים עם הנמל או בנמל עצמו, הדבר נעשה על ידם כחלק ממהלך עסקי תקין, כאשר אין קשר בין זה לבין עצירת עבודות.

הנאשם 2 כופר במיוחס לו, מדגיש כי החלטותיו היו ענייניות, וכי הוא  לא נתן כל העדפה או המלצה ביחס לחברת דנה, ומדגיש כי פעילותו הביאה לפיתוח הנמל ולהגדלת מעמדו ורווחיו של הנמל, באופן משמעותי ביותר.

הנאשם 3 כופר גם הוא בכל המיוחס לו, וטוען כי חברת דנה הוקמה ע"י מר יניב בלטר, בכספו של מר יניב בלטר, והטענה המרכזית הינה כי חברת דנה פעלה באופן לגיטימי וחוקי ליצירת התקשרויות עם לקוחות בתוך הנמל.

דיון והכרעה - פרק א' באישום השני

כללי

44.        פרק זה כולל התייחסות כללית, כרקע לשאר הפרשות המפורטות באישום השני. ההתייחסות לעיקר האמור בפרק זה תהיה במסגרת התייחסות לפרשות המפורטות בפרקים הנוספים של האישום השני, ולהלן מספר מסקנות כלליות, ביחס  לאמור בפרק הכללי באישום השני לשאר התייחסות בהמשך.

האישום השני כולל ארבע פרשות אשר בשלוש מהן התקשרות של חברת דנה עם גורמי חוץ המבצעים פעילות בנמל, ופרשה נוספת ביחס להתנהלות אשר לבסוף לא הביאה להתקשרות כזו.

הטענה המשותפת לכל הפרשות ולכל ההתנהלות המתוארת בפרק השני הינה כי פעולותיו של נאשם 1 נעשו על מנת לקדם כניסה לנמל של חברה אשר הנאשם 3, בן דודו, שותף בה, היא חברת דנה, וזאת למתן שירותים לחברות חיצוניות העובדות בנמל.

מהראיות עולה מסקנה כי פעולות נאשם 1 היו במסגרת תפקידו, והיו אף מחויבות, לאור הצורך להגן על זכויות העובדים.  פעולותיו של נאשם 1, היו פעולות תקיפות ובלתי מתפשרות לצורך הגנה על זכויות העובדים, והביאו, מטבע הדברים, למצוקה של יצואנים ויבואנים, אשר פעילותם זיהמה את מי הים ופגעה באיכות הסביבה. מצוקה זו היתה כפועל יוצא מהשבתות אשר נועדו להגן על העובדים מפני פגיעות קשות בהם, משינוי מצב שנוצר לפתע, הביא את העובדים עד כדי חשיפה להליכים פליליים כנגדם. 

אין כל ראיה או ראשית ראיה לכך שנאשם 1 ביצע פעולה, באופן ישיר או באופן עקיף, לעידוד התקשרות עם חברת דנה, או לעצם יצירת מצב הדברים לפיו תועדף חברת דנה.

יודגש כי אין מדובר בהתקשרות של חברת דנה עם הנמל, אלא בהתקשרותה עם גורמים חיצוניים לנמל, הפועלים בנמל, יצואנים ויבואנים, וגורמים נוספים, שהם מקבלי שירותים מהנמל. ההתקשרויות, או אי ההתקשרויות של אותם גורמים עם דנה, לא נעשו, ולא יכולות היו להיעשות, כחלק מהתקשרותם עם הנמל. המדובר בהתקשרות עצמאית בין גופים שונים לבין חברת דנה, לקבלת שירותים ממנה.

עוד יודגש כי כך הייתה, ועודנה, ההתנהלות בנמל משך שנים רבות מאוד, באופן שיצואנים ויבואנים, מתקשרים עם חברות הנותנות שירותים מסוימים, וחברות אלו אינן מהוות חלק מהנמל, ואינן כפופות לנמל.

עת ביקשה חברת דנה להיכנס לעבודה מסוג זה, אל מול יצואנים ויבואנים בנמל, היו קיימים גופים אשר היו נותנים שירותים ליצואנים וליבואנים, ומדובר בגופים ותיקים שעשו זאת שנים רבות, הכל תוך התקשרות ישירה בינם לבין הגורמים המקבלים שירותים מהנמל, שהם היצואנים והיבואנים.

מצאתי לנכון להדגיש צורת התקשרות זו, כבר בפתח ההתייחסות לאישום השני, שכן, עניין ההפרדה, ואי ההתקשרות של הנמל עצמו עם החברות נותנות השירותים, הינו עניין אשר מפעם לפעם מיטשטש בטיעונים, ויש להבהיר זאת, הואיל והדבר קשור לסמכויות, לתפקידים, וככלל לפעילות של גורמי הנמל, ובהם הנאשמים 1 ו-2, אל מול הגורמים החיצוניים לנמל.

האמור לעיל עניינו במתן השירותים. לצד זאת, הייתה התקשרות מסוימת של חברת דנה ישירות עם הנמל, וזאת לצורך שכירת שטחים לפעילות שהיא ביצעה עבור חברת שמן, ולעניין זה תהיה התייחסות בפרק הרלוונטי. כך גם חברות אחרות הנותנות שירותים ליצואנים ויבואנים, שוכרות שטחים באופנים שונים, בין בדרך של שכירת שטח ספציפי, ובין באופן של אחסנה ממושכת של ציוד, כפי שיפורט בהמשך.

תחילת כל הפרשה המתוארת באישום השני, על כל חלקיה, הינה בשינוי גישה של גורמי האכיפה מטעם המשרד להגנת הסביבה, ובהחלטתם להתחיל לאכוף שמירה על הגנת הסביבה, בנמל, בנקודת זמן מסוימת. זאת תוך שפעולות האכיפה שלהם מכוונות כנגד עובדי הנמל, ונגדם בלבד.

התמונה העולה מהראיות שבפני, ואשר אינה במחלוקת של ממש, הינה כי שנים רבות הוזנח נושא השמירה על איכות הסביבה, עד כדי כך שלדוגמא, נפילת גרוטאות המיוצאות לחו"ל, למימי הים, תוך כדי ההטענה על אניות, הביאה לעליית מפלס קרקעית הים בכמה מטרים, והביאה לצורך, מידי פעם, בכריה של הגרוטאות באמצעים מיוחדים, מתחת לפני המים.

הזנחה זו של אכיפת דיני הגנת הסביבה היתה מתמשכת, והזיהום שבוצע בתהליכי הייצוא והיבוא של ציוד וחומרים שונים לא זכה למענה כלשהו. הלכה למעשה לא היה פיקוח של ממש לצורך מניעת זיהום, ולא היתה מניעה של זיהום, אשר בוצע בהיקפים גדולים ומשמעותיים ביותר.

עוד בהקשר זה, מהעדויות שבאו בפני, ובראשן עדויות אנשי המשרד להגנת הסביבה, עולה כי גם כאשר החלו הם בתהליכי אכיפה, הם עשו זאת אך ורק כנגד עובדי הנמל, ולא כנגד היצואנים, היבואנים, או מי הפועל מטעמם, הגם שפעולת הטעינה והפריקה של חומרים ומוצרים, הייתה נעשית בשילוב בין פעולות מסוימות של עובדי הנמל, לפעולות מסוימות של החברות אשר נתנו שירותים ליצואנים וליבואנים, במסגרת ההטענה.

כך, העבודה על גבי המכשיר אשר פרק או טען גרוטאות, קלינקר, גופרית, ושאר חומרים, הייתה מבוצעת על ידי עובדי הנמל, ולצד זאת, ההנחה של מחסום, משטח, ואמצעים אחרים, בין האוניה לבין הרציף, כדי שחומרים לא יפלו אל הים, הייתה מבוצעת לא על ידי עובדי הנמל, אלא על ידי החברות אשר נתנו שירותים ליצואנים ויבואנים, והתקשרו עמם ישירות לעניין זה ואלו ביצעו גם עבירות נוספות.

עולה כי אנשי המשרד להגנת הסביבה פעלו, כאשר החלו להתחיל באכיפת דיני הגנת הסביבה, כנגד עובדי הנמל, וכנגדם בלבד, ונמנעו מלבדוק את חלקם של מבצעי תהליכי הפריקה והטעינה, מטעם היבואנים והיצואנים, ולא נתנו דעתם לחלק של אלו, כמו גם לכלל האמצעים שנכון כי ינקטו על ידי היבואנים והיצואנים למניעת מפגעים.

אין מדובר ברקע כללי, אלא מדובר בלב העילה לתחילת ההשבתה אשר בוצעה ע"י נאשם 1 כיו"ר ועד העובדים אשר במרכזה הפגיעה מפעולות האכיפה החדשות.

תחילת אכיפת דיני הגנת הסביבה, יצרה מצב חדש בו עובדי הנמל מצאו עצמם חשופים לחקירות, דוחות, קנסות, ואף כתבי אישום, כפועל יוצא מזיהומים במהלך טעינה ופריקה.

משזה רקע הדברים, הרי שכבר בשלב זה ניתן להבין, כי טענות המבקשות לקשור בין ההשבתה לבין הרצון לקדם פעילות חברה שמתכוונת לתת שירותים ליבואנים או יצואנים, מתעלמות, או לכל הפחות מצמצמות עד מאוד, את הצורך האמיתי אשר עלה, בהגנה על עובדי הנמל, אשר עליה עמד נאשם 1 בתוקף רב.

חברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ – הקמתה, בעלי התפקידים במסגרתה ותחומי עיסוקה

45.        לפני דיון בארבעת הפרשות המפורטות באישום השני, להלן ההתייחסות לחברת דנה, הקמתה, והגורמים הפועלים במסגרתה, והדברים קשורים בכל הפרשיות להלן.

אין מחלוקת כי הבעלים הרשום של מניות חברת דנה הוא מר יניב בלטר. אין מחלוקת כי הנאשם 3, בן דודו של הנאשם 1, איננו רשום כבעל מניות בחברת דנה, וגם איננו רשום כבעל תפקיד ברשם החברות.

על פי דברי מר יניב בלטר (ע.ת. 213) בחקירתו במשטרה, הרקע להקמת החברה הוא המצב בו חברה שהיתה שייכת לנאשם 3 פשטה את הרגל, ונאשם 3 אמר לו כי בנמל אשדוד קיימת אפשרות להשכרת שטחי אחסנה למכוניות, ואפשר לנסות לקבל זכות מהנמל לאחסן מכוניות (ר' הודעתו מיום 27.5.14 ת/389א', עמ' 12, 13).

עוד על פי הודעתו במשטרה של מר יניב בלטר, מיופי הכוח בחשבון הבנק של חברת דנה היו אחיו מר אורי בלטר, ונאשם 3 (ת/389א' עמ' 14).

מר בלטר מעיד ביחס לניסיון הקודם של נאשם 3, שהוא איש לוגיסטיקה והיתה לו חברה של כ- 120 עובדים לאחזקת מבנים, עסק בניהול עובדים, ניהול כוח אדם, וניהול מערכות גדולות (ת/389א' עמ' 17, 18).

בתחילה ביקשה חברת דנה להיכנס לפעילות במסגרת השכרת שטחים בנמל ליבואני מכוניות. זאת לפני המועדים הרלבנטיים לאישומים בכתב האישום, וכתב האישום איננו מתייחס לכך.

ייאמר כבר עתה, כי עצם העובדה שתחילת עבודתה של חברת דנה היתה ביחס לתחום אחר לחלוטין מהתחומים אשר בכתב האישום, לעניין ניסיון של החברה להשתלב בהשכרת שטחים ליבואני מכוניות, ניסיון שכשל, ועצם העובדה שהחברה הוקמה והחלה לנסות פעילות זו עוד בטרם כל המיוחס בכתב האישום, כאשר כבר אז הרישום לא כלל את הנאשם 3, בכך יש כדי להעלות ספק בטענה כי אי הכללתו של נאשם 3 ברישומים באה כדי להביא להסתרת חלקו או מעורבותו בחברה. מדוע זה, בטרם באו לעולם כל העניינים הקשורים באמור בכתב האישום, תבוצע הסתרה שכזו, על כך אין בפני כל תשובה. מכאן ספקות בדבר הטענה המועלת בכתב האישום, כי על מנת להסתיר את זיקת חברת דנה לנאשם 1, ואת הימצאותו של נאשם 1 בניגוד עניינים, פעלו נאשמים 1, 3 ויניב בלטר, בחברה בבעלות הבלעדית של יניב בלטר, בעוד שעובדת היותו של נאשם 3 שותף ברווחים ומנהל תפעולי, הוצנעה.

אין מחלוקת כי חברת דנה, כאשר הנאשם 3 פועל במסגרת ומטעמה, עשתה ניסיון להשתלב בתחום השכרת שטחים בנמל לצורך אחסון מכוניות המיובאות ע"י היבואנים. בזאת החלה הפעילות, עוד בטרם עניין ההשבתות, פרשת הגרוטאות, וכל שאר הפרשות, באו לעולם. עוד אז, ב – 2010, נרשמה החברה כפי שנרשמה.

כל הפרשות המתוארות באישום השני בכתב האישום החלו באותו אירוע מתחילת שנת 2011.

עוד אפנה בעניין זה לת/270 שהוא התכתבות מחודש 3/2011 בין מר יצחק קודוביצקי המפקח מהמשרד להגנת הסביבה עם מר רני עמיר אשר היה מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה, ועל פי תכתובת זו נראה כי בשלב זה מתחיל אותו שינוי גישה של המשרד להגנת הסביבה, לאכיפה ביחס לזיהום הים כתוצאה מנפילת גרוטאות.

כך, על פי תכתובת זו (ת/270) פונה מר רני עמיר אל מר יצחק קודוביצקי ונוספים בתכתובת דואר אלקטרוני שכותרתה "תיק חקירה – נמל אשדוד טעינת סחורות ברזל" – "אנא עדכונכם היכן עומדת יוזמתכם לחקירת פעולות פריקה/ טעינת סחורות וגרוטאות ברזל וזיהום הים בנמל אשדוד".

מר קודוביצקי משיב לו כי "בינתיים יש לנו רק ת מונות של שאריות גרוטאות ברזל על הפנדרים והרציפים ... לא ראיתי בעיניים טעינה רשלנית, כנראה שהם נזהרים כשאני בסביבה. רונן מציע צילום מרחוק/מעקב. ממשיך לעקוב קודו".

תשובתו של מר רני אמיר הינה כי כשהוא רואה מרחוק אם מתקיימת העמסה "... כל מה שאתה צריך לעשות זה להגיע עם הרכב מאחורי המחסן שלנו עד קרוב לאוניה ולצלם. אם תציב כמטרה – תנעץ אותם".

הנה כי כן אנו רואים כי במרץ 2011 מחליט האגף הרלבנטי במשרד להגנת הסביבה לאכוף את החוק, על מנת למנוע את זיהום הים כתוצאה מפריקה וטעינה של סחורות וגרוטאות ברזל.

מנהל היחידה הארצית, המנחה את הגורם הפועל בנמל מטעם המשרד להגנת הסביבה, מר קודוביצקי, משתמש בביטוי "תנעץ אותם". דהיינו, מבקש הוא אכיפה ללא פשרות.

כרקע לדברים אלו, נפנה לעדותו של מר יצחק קודוביצקי (ע.ת. 51), ביחס למצב אשר היה בקרקעית הים אותה עת. העד מעיד כי הגיע לנמל, וצלל, ולהפתעתו הוא מוצא כי קרקעית הים איננה בעומק של 12 מ' אלא בעומק של 5 מ', וכל השאר מלא בגרוטאות. דהיינו, בקרקעית הים בנמל אשדוד, נמצאות גרוטאות בגובה של כ- 7 מטר, כך על פי עדותו.

וכך הוא מעיד: "... ולהפתעתי, מצאתי שקרקעית הים לא 12 מ' עומק, כמו שצריך להיות במפות הימיות, אלא, 5 מ', כל השאר היה מלא בגרוטאות..." (פרו' עמ' 3112 שו' 16-18).

מכל האמור, התמונה העולה היא הזנחה בת שנים של אכיפת דיני איכות הסביבה, העדר פיקוח של ממש משך שנים, אשר הביא למצב שמפלס הקרקע של נמל אשדוד עלה בכמה וכמה מטרים של גרוטאות, ועניין זה הביא רק בסביבות מרץ 2011, לאכיפה של ממש, אשר היא שהביאה לתחילת כל הפרשה כולה.

כפי שיפורט בהמשך, רק ב- 10.8.11, במסגרת ישיבה המתקיימת בנמל אשדוד עם גורמים שונים בנמל, לרבות נאשם 1, ולרבות נציג יצואני הגרוטאות, וייתכן שגם אורי בלטר מחברת דנה, רק אז קיים סיכום בנושא טעינת גרוטאות, סיכום שבמסגרתו היצואנים באמצעות נציגם מר שאול עבודי, מתחייבים למנות מפקח. (ר' ת/255).

חברת דנה הוקמה למעלה משנה קודם לכן, עוד ב – 8.7.10, ניסתה וכשלה להשתלב בתחום שאיננו קשור כלל וכלל לנטען בכתב האישום. חברת דנה עוד כשניסתה להשתלב באותו תחום הקשור לאחסנת כלי רכב, נרשמה באופן שנרשמה, והגורמים הפועלים מטעמה נרשמו, או לא נרשמו, כאמור לעיל.

רק זמן רב לאחר מכן החלה אותה אכיפה מוגברת של דיני איכות הסביבה ע"י הגורמים מטעם המשרד להגנת הסביבה, ורק למעלה משנה לאחר מכן היה הסיכום ת/255. הכיצד זה נוכל להסיק מאותו רישום, ניסיון הסתרה ביחס לעניין אשר לא בא לעולם כאשר בוצע הרישום האמור? ולא רק שלא בא לעולם, אלא שגם הגורם לאותו עניין, דהיינו תחילת האכיפה של דיני איכות הסביבה, עוד לא בא לעולם, ולא היה ידוע כלל כי יבוא לעולם.

כאן יש להוסיף, כי אכן כנטען ע"י ב"כ המאשימה בסיכומיהם, ראיות נסיבתיות גם הן, בפרט בעבירות של קשירת קשר, מהוות לעיתים תשתית למסקנות בדבר קיומו של אותו קשר. אכן, קשר פלילי הינו מסוג המעשים אשר נעשים בחשאי, וניתן להסיק גם מראיות נסיבתיות דבר קיומו של קשר, ואולם, הכלל הבסיסי בהתייחסות לראיות נסיבתיות הינו כי העולה מהן הוא בבחינת מסקנה הגיונית אחת, מעל לספק סביר. לא רק שאיננו רואים כי קיימת מסקנה הגיונית אחת, אלא שאותה מסקנה שמבקשים ב"כ המאשימה להסיק מאופן הרישום של המניות ובעלי התפקידים בחברת דנה, כלל אינה המסקנה שיש להסיק.

46.        אשר למעמדו של נאשם 3 במסגרת חברת דנה, ולגרסתו שלו ביחס להקמתה וחלקו בכך – נאשם 3 מעיד  ביחס להקמת חברת דנה כי "הליך ההקמה למעשה, ההחלטה והכסף היו של יניב באופן בלעדי... היו לנו שיחות, אני עבדתי בנמל במסגרת עמילות נכס..." (פרו' עמ' 7140 שו' 23-26).

הנאשם 3 מתאר כי קודם לכן הקים חברה אחרת וניהל אותה, חברה בעלת היקף נרחב שלה היו מעל 180 עובדים ונסגרה בסוף שנת 2009, ולאחר מכן החל לעבוד בעמילות נכס, במסגרת נמל אשדוד. (פרו' עמ' 7140 שו' 3-8).

נאשם 3 מתאר כי בתחום המכוניות היה מונופול של חברה אחת ויחידה שסיפקה את כל השירות, היא קנתה שטח חניה מהנמל, בתעריף מסוים, ומכרה ללקוחות בתעריף אחר, וכיוון שהיה מדבר במונופול אז המחשבה היתה לנסות להיכנס לתחרות בענף זה, וכך התפתח הרעיון (פרו' עמ' 7141 שו' 5-8).

בהמשך מתאר הוא כי יניב בלטר הביא ייפוי כוח מחברת מכוניות "וברגע שהוא הביא את אותו ייפוי כוח נקבע תאריך יעד לתחילת עבודה. שנקבע תאריך היעד הזה אני עזבתי את העבודה שלי בעמילות נכס. ובאתי למעשה לנהל את הפעילות של הרכבים..." (פרו' עמ' 7141 שו' 4-14) ומוסיף כי גם עסק בענייני התוכנה בעניין הזה. מתואר הקושי בהשתלבות בתחום הזה, בנסיבות הקשורות בכך שקיים מספר מועט של יבואנים, והכמות הקטנה של האחסון שחברת דנה היתה יכולה לתת, אל מול אותו מונופול, ואף שהיו תכתובות ביחס לכך שהדבר מהווה פגיעה קשה בתחרות, וכי הנמל מנסה לשמר מצב לא נכון, הדבר לא סייע בידם. (ר' פרו' עמ' 7141).

נאשם 3 מתאר כי הוא היה, במסגרת חברת דנה, איש השטח, בעל התפקיד הביצועי, אחראי לגיוס עובדים, לנהלי עבודה, לפיתוח שיטות עבודה, ולכל הקשור לפעילות השוטפת של החברה ברמה הביצועית, בשטח (פרו' עמ' 7142 שו' 1-3).

נאשם 3 מתאר כי הסיכום בתחילת הדרך היה שמר יניב בלטר משקיע את הכסף, לוקח את הסיכון, ונאשם 3 בא לנהל, ובשלב מסוים, הודיע לו בלטר שהוא פתח חברה, החליט למנות את אחיו כמנכ"ל, וכי הדבר לא יפגע בסיכום בעניין השכר, וכי הנאשם 3 לא יפגע באופן אישי, וכך הם יצאו לדרך (פר' עמ' 7142 שו' 5-9). שמה של החברה הינו לאור שם בתו הבכורה של מר יניב בלטר (פרו' עמ' 7141 שו' 14-16).

הנאשם 3 מתאר מצב, אשר למעשה אינו במחלוקת, על כי עוד לפני כניסתה של חברת דנה לנמל, היו כמה חברות נותנות שירותים בנמל, 4 במספר, האחת לעניין המכוניות, השניה קשרי ים ביחס לנובל אנרג'י, ואוניות מכולה, השלישית רוממה ביחס לטלי (פעילות במסגרתה נמנית הסחורה), ואמקו ים "בכל הנושא הזה של ברזנטים וניקוי ספנות והיה מעין איזשהו סטטוס קוו כזה שנשמר במשך 30, 40 שנה, אף אחד לא מפריע לאף אחד, אין תחרות, בסה"כ הכללי ככה התנהל הנמל על מי מנוחות בתחום הזה. כשנכנסה דנה לפעילות הנמלית אז למעשה הסטטוס קוו נגמר. כי מבחינת דנה כל לקוח הוא לקוח פוטנציאל" פרו' עמ' 7142 שו' 20-27).

אין כל ראיה הסותרת טענות אלו, ולפיכך לא ארחיב בעניין, אשר התייחסו לגביו עדים נוספים.

נאשם 3 מעיד כי החברה דנה נכנסה לעניין המכוניות, למרות שהכוונה היתה להתרחב "אבל הרעיון היה להתחיל במכוניות כי שמה גם מבחינה כלכלית זה נכון, וגם מבחינת זה שיש מונופול ולהכניס תחרות לענף הזה. אני בתקופה של הגרוטאות הייתי כמו שאמרתי במכוניות ועדיין בעמילות נכס..." (פרו' עמ' 7142 שו' 29 – עמ' 7143 שו' 12).

הנה כי כן, חברת דנה באה לעולם כדי לנסות ולהשתלב בנמל, עוד זמן רב לפני תחילת משבר הגרוטאות, והחלה היא את פעילותה במסגרת ניסיון שכשל לשכירת שטחים לצורך השכרתם ליבואני מכוניות, והמונופול הקיים הכריע אותה.

נאשם 3 מתאר כי כניסתה של חברת דנה היתה בבחינת כניסת "שחקן חדש", וכי הם התחרו בחברות אמקו ים וקשרי ים, תוך שהוא מעיד כי חברת אמקו ים נתנה שירות גרוע. (פרו' עמ' 7144 שו' 25- 7145 שו' 2).

ביחס לתחום איכות הסביבה, אשר כאמור החל להתעורר לאחר שחברת דנה הוקמה והחלה את פעילותה בנמל, נאשם 3 מעיד שכשהם החלו לעסוק באיכות הסביבה, הוא יצא ללימודים בתחום זה, וכאשר החל עניין איכות הסביבה, ו"למשרד להגנת הסביבה נהיה שינים וברגע שהיתה את הבעיה הזאתי, אז החלטנו, זה גם נתן איזשהו משהו שאתה לא צריך לקחת לקוחות לחברות אחרות, כי בסופו של דבר אין וואקום בנמל. כשאתה מביא לקוח אתה לקחת אותו ממישהו אחר. אז בתחום איכות הסביבה ראינו איזשהו פוטנציאל למעשה להיכנס מבלי יותר מידי לקומם עלינו את החברות המתחרות. האמת היא  שזה די היה בסדר מבחינת החברות האחרות למעט מוטי דהן, הוא לקח את זה קשה, למרות שזה לא תחום שהוא התעסק בו ולמרות שהוא לא ידע מה עשינו בו, הפריע לו שחברת דנה מתפתחת ב..." (פרו' עמ' 7145 שו' 4-17).

בחקירתו הנגדית נשאל נאשם 3 שוב בעניין זה, והוא עומד על עמדתו "הסיכום היה שיניב משקיע כסף, מקים את החברה ואני בא לנהל אותה עוד לפני הקמת החברה... אני לא מקים את החברה" (פרו' עמ' 7194 שו' 25-28). ובהמשך "דיברנו על זה שיש פוטנציאל להקים חברה עם פעילות בנמל, כיוון שיניב יש לו את האמצעים וכיוון.. שחברה כזו להקים מצריך כיס עמוק של מאות אלפים ומיליונים, ויניב הוא כן  בן אדם שיש לו יכולת להשקיע בהקמה של חברה כזו, אז כן, זה היה הדיבור. והוא קודם פתח ואח"כ אמר שהוא פתח" (פרו' עמ' 7200 שו' 15-19), ובהמשך מציין כי יודע שמר בלטר הינו קבלן בניין, יש לו עסקי בניה, עסקים בחו"ל, חברות תיווך, והוא "מרושת, איפה שהוא רואה פוטנציאל עסקי אז הוא נכנס" (פרו' עמ' 7200 שו' 31-32),  ובהמשך כי הם מכירים עוד מתקופת החברה שהיתה לנאשם 3, אשר תחזק בניינים שאותו יניב בלטר רכש (פרו' עמ' 7201 שו' 4-5).

נאשם 3 מתאר כי בתחילה היה מקבל "שכר מינורי.. אני לא זוכר סכומים אולי 6, 7 אלף", וזאת באופן חודשי (פרו' עמ' 7202 שו' 14-21), זאת, עד אשר נחתם ההסכם בינו לבין חברת דנה, בשנת 2012 (נ/29 הנושא תאריך 1.7.12), ומסביר "הנ/ הזה הגיע לדעתי אחרי שנחתם החוזה עם שמן אם אני לא מתבלבל בתאריכים וכשהיה מדובר על החוזה עם שמן היה ברור שזו עסקה שמצריכה לעשות סדר בסיכומים בינינו וכך נעשה. דרך אגב יניב אמר לי תעשה הסכם" (פרו' עמ' 7205 שו' 18-20). נאשם 3 אומר כי הסיכום היה מלכתחילה ששכרו יהיה מחצית ממה שלוקח יניב בלטר, ודבר זה היה עוד מלכתחילה "בשלב הרעיון זה היה אפילו" (פרו' עמ' 7203 שו' 10), ומוסיף "אבל היה ברור שכל עוד החברה לא מרוויחה וכל עוד אין הכנסות וכל עוד יש רק ניסיונות לפעול אתה לא בא לבקש כסף שאין" (פרו' עמ' 7203 שו' 10-12).

מההסכם נ/29, למדים כי ההסכם הינו בין החברה דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ באמצעות מנהלה יניב בלטר לבין הנאשם 3, אשר הוגדר בהסכם כ"העובד", באמצעות ד.ח. השכרת נכסים והשקעות בע"מ, וכי זהו הסכם אישי המסדיר היחסים בין החברה לעובד. על פי ההסכם תפקידו של הנאשם 3 הוא תפקיד בכיר של ניהול פיקוח ופיתוח עסקי של החברה ואחראי לנושאים רבים. בסעיף 7.1 להסכם נכתב כי שכרו עד לתחילת יצירת רווחים והכנסות לחברה עד לחודש 6/12 עת הועסק כשכיר, היה בשיעור נמוך, וכי במסגרת ההסכם השכר מועלה וייקבע על בסיס רווחי החברה.

סעיף 7.2 להסכם קובע כי שכרו של נאשם 3 יהיה מבוסס על תוצאת רווחי החברה – "כך ששכרו של העובד יהיה בשיעור של 50% מהמשיכות מהחברה ע"י חברת "טל חרמון" אשר בבעלות יניב בלטר".

סעיף 7.3 להסכם קובע כי השכר לעובד ישולם באמצעות חברה מטעמו, ואין בכך כדי לשנות את יחסי העובד ומעביד הנוצרים על פי הסכם זה.

זאת מהות ההתקשרות בין הנאשם 3 לבין חברת דנה, ואין בפני כל ראיה הסותרת את הדברים אשר ניתן לסכמם כדלקמן: הבעלות המלאה בחברת דנה הינה של מר יניב בלטר, הנאשם 3 איננו דירקטור, איננו מנכ"ל ואיננו בעל תפקיד בחברה המחייב את רישומו בספרי רשם החברות. הנאשם 3 היה עובד של החברה, עובד בכיר, מרכזי, אשר ניהל את הפעילות בשטח הלכה למעשה, שכרו עד למחצית שנת 2012 היה על בסיס תשלום חודשי בשיעור של כ- 6 – 7 אלף ₪, וממחצית 2012 שכרו הפך להיות מבוסס על רווחי החברה, כך שהיה הוא זכאי לקבלת מחצית מכל רווח שנטל הבעלים של החברה. הסיכום בדבר שכר בגובה מחצית מהרווחים, הינו סיכום בין הנאשם 3 לבין מר יניב בלטר עוד בטרם הקמת החברה, ואולם, הוא עלה על הכתב רק במחצית 2012. כמו כן, מר יניב בלטר הוא אשר ביצע את כל ההשקעה הכספית בהקמת החברה, ובכל הקשור אליה.

מכל האמור, המסקנה בדבר "הסתרה" או "הצנעה" של מקומו וחלקו של הנאשם 3 בחברת דנה, איננה מסקנה המתבקשת מהשתלשלות העניינים האמורה לעיל. ראשית, כאמור, בעת ההקמה, לא באו לעולם מי מהפרשות נשוא כתב האישום, ולפיכך, לא ברור הסתרה על שום מה. לגופו של עניין, סביר והגיוני כי מי אשר משקיע את הכספים בחברה, והוא הנוטל את הסיכונים ביחס אליה, ירשום אותה על שמו, ויחסי הכוחות יהיו כמתואר לעיל.

לצד זאת, עניינו של נאשם 3 בחברת דנה, איננו כעניינו של שכיר גרידא. נאשם 3 הינו בעל עניין של ממש ברווחי החברה, בהצלחתה, ובכל הקשור בפעילותה. לא רק שהיה הוא הפועל המרכזי מטעמה בכל פעילותה, אלא שהיה לו עניין מובהק ברווחיה, שכן מלכתחילה ברור היה כי ככל שיהיו רווחים, יהיה לו חלק בהם, הגם שאיננו בעל מניות.

47.        ביחס לנאשם 1, אל מול חברת דנה – אין מחלוקת, והנאשם 1 מאשר זאת, כי הוא היה בקשרי חברות עם מר יניב בלטר, בשלב מסוים אף נכנס להתקשרות עסקית יחד עמו, כך ששניהם רכשו, יחד עם חברה נוספת, מסעדה, וגם אין מחלוקת כי הנאשם 1 ומשפחתו, רכשו דירות בפרויקט של מר יניב בלטר.

ביחס לנאשם 1 אל מול הנאשם 3 והחברות של שניהם – אין מחלוקת על כך שבשלב מסוים הנאשם 3 העביר כספים לחברה של הנאשם 1, המחלוקת הינה בשאלה האם מדובר בהעברה במסגרת הלוואה או השקעה, לגיטימית, עניינית, וכלכלית, כטענת הנאשמים 1 ו- 3, או שמא, מדובר במתת במסגרת העברת כספי שוחד מהנאשם 3 וחברת דנה, אל הנאשם 1, בשל פעילותו לטובת חברת דנה, כפי שנטען בכתב האישום.

יצוין כי במהלך הסיכומים ביקשו ב"כ המאשימה, וזאת כתוספת לנטען בכתב האישום, נטען כי גם ההתנהלות של הנאשם 1 ומשפחתו אל מול החברה השייכת ליניב בלטר, ורכישת הדירות ממנה, תחשב כחלק מאותו מתת במסגרת קבלת כספי שוחד.

לעניין זה תהיה התייחסות בהמשך, אולם, יש לומר כבר עתה, כי המסקנה, וזוהי מסקנה ברורה אשר אינה משתמעת לשתי פנים, הינה כי הנאשם 1 לא ביצע כל פעולה שהיא על מנת להטיב עם חברת דנה, לא הוכחה כל קשירת קשר לפשע, לא הוכח כל ניסיון לקבלת דבר במרמה, לא הוכח כל מעשה שנעשה במסגרת פעילות שמטרתה לקיחת שוחד, ולא הוכח כי מי מהכספים האמורים הינם בבחינת מתת שוחד לנאשם 1.

העברת הכספים מהנאשם 3 באמצעות חברה מטעמו, אל חברת הופס השייכת לנאשם 1, היתה במסגרת השקעה שנעשתה לאחר התייעצות וקבלת חוות דעת מרו"ח-כלכלן, שבחן את החברות ואת ההתכנות לרווחים. גם רכישת הדירות מחברה השייכת למר יניב בלטר בוצעה בתשלום תמורה ע"י משפחת נאשם 1, ואין כל ראיה לרבב בעסקאות אלו.

הודעותיו של מר יניב בלטר הוגשו בהסכמה לאחר שהגיע להסדר, משפט הנאשמים הופרד, והוא צורף כעד תביעה 213. לא התבקשה העדתו. אין בהודעותיו של מר בלטר כדי לתמוך בנטען בכתב האישום. מר בלטר שולל בהודעותיו קשר בין נאשם 1 לחברת דנה. מר בלטר אומר דברים ברורים - "אין שום קשר לאלון חסן לחברת דנה" (ת/387 שו' 4), מכחיש בתוקף טענה שלנאשם 1 היתה השפעה על עסקי חברת דנה, ואומר שזה היה להיפך (ת/387 שו' 35-37). מר בלטר דוחה טענות על קשר בין חברת דנה לנאשם 1. הוא נשאל לגבי הגעתו של נאשם 1 למשרדי חב' דנה, גרסתו מתיישבת עם גרסת נאשם 1,  והוא אומר שמשרדו היה צמוד והיה מגיע לעשן סיגריה. הוא מכחיש שהיה לוקח את נאשם 1 לפגישה עם לקוח (ת/389 עמ' 33 שו' 22-23 36-37). ב"כ המאשימה הודיעו בסיכומיהם על אלו מדבריו הם מבקשים להסתמך. אין בדברים אלו כדי לתמוך בטענות בדבר הסיבה להקמת חברת דנה, וככלל במיוחס בכתב האישום. יתירה מכך, אין בדברים אלו אמירה ביחס ללקוח מסויים, או אירוע מסויים, או ביחס למעשה מסויים שביצע נאשם 1. הדברים אליהם מפנים ב"כ המאשימה בת/389/א, עמ' 35-36, אינם מעידים על כל פעולה של נאשם 1. מועלית פרשנות של ב"כ המאשימה, שאין בה ממש, לדברים כלליים. יצויין כי בחלק גדול מהודעותיו נחקר מר בלטר על חלקו בפרשת צ'יף אסיה.

טיב פעילותה של חברת דנה

48.        מהראיות שבפני, ומעדויות ודברים מפורשים שאמרו גורמים שונים במהלך העדויות, פעילותה של חברת דנה היתה פעילות שזכתה לתשבחות רבות, הביאה לצמצום משמעותי ביותר בפגיעה באיכות הסביבה, במקומות בהם היא פעלה, החברה פעלה באופן מקצועי ונתנה פתרונות הן במישור הטכני, מעשי, של הגנה מפני נפילת גרוטאות למים, או יצירת מפגעים כתוצאה מאבק העולה לאוויר בפריקת מטענים מסוג אחר, והן במישור הפיקוח על הפעילות של הגורמים שעימם עבדה, בתחום השמירה על איכות הסביבה. בשלב מסוים אמר ב"כ המאשימה עצמו את הדברים הבאים: "אם יורשה לי, אדוני, לחסוך לחברי, אני מוכן להסכים, לצורך הדיון, שחברת דנה עשתה עבודה מצוינת בתחום פיקוח איכות הסביבה, אם זה מקצר לחברי, אם זה עוזר במשהו לחברי אז אני מצהיר שלהבנתי, מקריאת החומרים, דנה עשתה עבודה טובה מאוד בתחום הפיקוח" (פר' עמ' 3161 שו' 4-7). בשלב מאוחר יותר ביקש ב"כ המאשימה לחזור בו מדבריו אלו. מכל מקום, גם בהעדר אמירה ברורה ומפורשת זו, הראיות שבפני מביאות למסקנה כי העבודה אשר בוצעה ע"י חברת דנה הייתה מקצועית ביותר והביאה לצמצום משמעותי ביותר בפגיעה באיכות הסביבה.

כך מעיד ע.ת 54 ד"ר היימליך ביחס לעבודת דנה - הוא נשאל: "מהניסיון שלך, מה שראית במו עיניך, המפקחים של דנה, הפסיקו המון פעמים את העבודה, אם בגלל רוח לא תקינה ואם בגלל שהיה צריך להפסיק כי החיבורים של הפלטות לאנייה התרופפו, מכל מני סיבות שיכולות לגרום לזיהום ים הם הקפידו מאוד להפסיק את העבודה גם כשהדבר פוגע, באופן טבעי ביצואני הגרוטאות, נכון?" תשובתו היא "הם הפסיקו את העבודה", והוא מוסיף: "ממה שאני ראיתי, כשהיה צריך הם הפסיקו את העבודה...הם ביצעו את הפיקוח בצורה טובה מאוד" (פר' עמ' 3184 שו' 14-24).

מר דדה בנודיס ע.ת 6, רמ"ח תפעול בנמל בזמנים הרלוונטיים, נשאל ביחס לפיקוח של חברת דנה: "העבודה התנהלה בצורה הטובה ביותר והיה מינימום שבמינימום שבמינימום פגיעה באיכות הסביבה, נכון?" והוא משיב בחיוב (פר' עמ' 4635 שו' 23-24).

מר יצחק קודוביצקי, ע.ת 51, אשר היה המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, על הנמל מעיד כי שיתוף הפעולה עם ענאל, אשר עבדה מטעם חברת דנה, מנע זיהום, תרם לשיפור מצב איכות הסביבה בנמל, ושיפר מאוד בנושא הגרוטאות את המצב הגרוע שהיה קודם (פר' עמ' 3130 שו' 5 - עמ' 3131 שו' 4).

מר קודוביצקי מאשר כי כתב שני מכתבים בעניין פעילות חברת דנה, ת/268, נכתב מיום 8.2.12 ות/269 מיום 30.5.13.

במסמך שנכתב על ידו ת/268 נכתב על ידי מר יצחק קודוביצקי, המפקח על הזיהום מטעם המשרד להגנת הסביבה, כדלקמן:

מתחילת אוגוסט 2011 משמשת חב' "דנה שרותי נמל" בין שאר תפקידיה כמפקחת מטעם היצואנים על טעינת גרוטאות הברזל ברציפים 3 –ו4 בנמל אשדוד.

מפקח מטעם החברה נמצא בכל מהלך טעינת הברזל בכל משמרת ומשגיח שהעמסה תתבצע ללא הפלה של מטען לים. מקפיד על הנחת ה"מגינים": בין דופן האוניה לרציף, הצמדת האוניה במקרה של התרחקות, מיקום האמבטיות וניקוי הרציפים מגרוטאות.

מסיורים שגרתיים של מפקחי זיהום ים (דרור אריאלי ואני) העבודה מתבצעת היטב ובשיתוף פעולה מלא עם מפקחי החברה וצורת העבודה הוכחה כנכונה."

במסמך שנכתב על ידו ת/269 נכתב כדלקמן: "חברת דנה שירותי נמל מבצעת פיקוח סביבתי על מספר סוגים של מטעני תפזורת בנמל אשדוד (קלינקר, פטקוק, גרוטאות מתכת).

בשל היעדר מתקנים נקיים לפריקת מטעני תפזורת בנמל, בולט הצורך המיידי בפיקוח סביבתי צמוד על משך פריקה/טעינת של כל מטעני התפזורת, ע"מ למזער את הזיהום הימי.

במהלך פיתוח נהלי העבודה והפתרונות הסביבתיים השונים, נתנו משוב לחברה לגבי שיפורים ותיקונים שראינו לנכון, עד שהגיעו לתוצאה הרצויה מבחינתנו.

עברתי על נהלי העבודה של החברה, וההנחיות שניתנו לעובדיה של ענאל ניר – מנהלת מח' איכות סביבה בחברה, ואני מוצא אותם ענייניים ומעשיים.

יישום הנהלים שהוצגו בפני תעזור מאוד במניעת זיהום הים.

אנחנו (מפקחי זיהום הים של האגף) נמצאים בקשרי עבודה רצופים עם אנשי השטח של החברה ומנהלת האגף ומשתפים פעולה בכל מה שקשור במניעת זיהום ים וקיום פגישות עבודה שוטפות." 

יצוין כי מר קודוביצקי מעיד כי על מכתבים אלו באו כלפיו בטרוניות במשרד להגנת הסביבה, ואף היה לו בגין זאת הליך משמעתי, ושני המכתבים נכתבו לבקשת הגב' ענאל אשר עבדה בחברת דנה, כהמלצה, לבקשתה (פר' עמ' 3127-3128).

ע.ת 49, מר שאול עבודי, היצואן הראשי של הגרוטאות, נשאל: "אתה מציין כאן, הוא מציין כאן שמבחינה כמותית, הפתרון של דנה גרם לירידה חדה בנפילת הגרוטאות למים, יחסית למה שהיה קודם?" והוא משיב בחיוב. הוא נשאל האם זה ב-100%, והוא משיב: "ב-100%" (פר' עמ' 3338 שו' 14-22).

גם מר אסי גואטה, ע.ת 48, אחד היצואנים של הגרוטאות, מציין ביחס לחברת דנה "הם הביאו פלטות חדשות, פיקחו כל הזמן שהפלטות יהיו כמו שצריך. לכן, נפל פחות ברזל לים" (פר' עמ' 3512 שו' 7-8), וכך גם מר אריק דולב ע.ת 47, אשר עבד מטעם יצואן גרוטאות אחר אומר: "אני אשמח לתת לדנה את מיטב המחמאות, מגיע להם, הם עשו עבודה טובה. אמרתי את זה על כל במה אפשרית" (פר' עמ' 3498 שו' 16-17).

גם מר רונן אלוש ע.ת 78, גורם בכיר בחברת שמן, מאשר את העבודה הטובה של חברת דנה. הוא אומר מפורשות: "דנה עבדו למופת". העד נשאל: "זאת אומרת, מכל הבחינות ההתקשרות עם דנה הייתה מוצלחת. גם מחיר יותר זול וגם עבודה יותר טובה, נכון?" והוא משיב: "כן והדבר הכי חשוב שכל תהליך העבודה התבצע בתוך הנמל" (פר' עמ' 4919 שו' 6-10).

גם ע.ת 3, מר אלדד וקסמן, הסמנכ"ל, מאשר כי עבודת חברת דנה נתנה פתרון, אם כי לא של 100% אלא חלקי, אך הוא מאשר כי זה צמצם את הנזקים ואומר את הדברים הבאים: "זה צמצם יפה. היו שם פלטות. הבעיה הייתה שהאוניה לא מחוברת לרציף בריתוך, האוניה זזה קדימה ואחורה...אז בין תזוזה לתזוזה כן נופל למים. אבל הפתרון היה הפתרון הכי הגיוני שניתן היה לעשות באמצעים שעמדו לרשותנו". (פר' עמ' 2700 שו' 30-31) ובהמשך אומר: "אני אומר שדנה עזרו לנו לפיתוח אמצעים להגנה" (פר' עמ' 2790 שו' 26).

מכל האמור הגורמים מהנמל עצמו, המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, ולקוחות חברת דנה, משבחים את פעילותה ומאשרים כי פעילותה הביאה לצמצום הפגיעה בסביבה.  

למעשה היחיד אשר טוען כנגד איכות העבודה של חברת דנה, הוא מי אשר כלל לא היה לקוח של חברת דנה, וביחס לעדותו אתייחס בהמשך, זהו ע.ת 68, מר יוסי גלעד.

רקע זה מוליכנו לפרק ב' באישום השני – פרשת יצואני גרוטאות המתכת.

פרק ב' באישום השני - פרשת יצואני גרוטאות המתכת

49.        על פי פרק זה בכתב האישום המתוקן - החברות "גרין לנד מחזור בע"מ", "נבארי מתכות בע"מ", "משה שלי מתכות בע"מ", ו"שאול גוטאה בע"מ" הנן חברות, אשר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, עסקו ביצוא ימי של גרוטאות מתכת מישראל בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה, כאשר העמסת אניות המשא בגרוטאות הברזל נעשתה בנמל אשדוד, ותוך הסתייעות בעובדי נמל אשדוד. הכל, כפי שיפורט להלן.

עקב מהלכי אכיפה שהחלו להינקט מצד נציגי המשרד להגנת הסביבה כלפי עובדי הנמל, בתחום יצוא גרוטאות המתכת בנמל, פעל נאשם 1 במהלך חודש יוני 2011, או בסמוך לכך, באמצעות כוחו כיו"ר ארגון העובדים של הנמל, לעצירה מידית ומוחלטת של פעילות יצואני המתכות בתחומי נמל אשדוד, זאת בתואנה של הגנה הנדרשת של עובדי הנמל מפני מהלכי אכיפה אלו, וזאת שלא על דעת דרישת הגורמים המקצועיים בנמל או במשרד להגנת הסביבה, וללא הכרזת סכסוך עבודה כדין.

עקב עצירת העבודות כמתואר לעיל, נגרמו ליצואני הגרוטאות הפסדים כלכליים ניכרים, וזאת על רקע העיכוב בהטענת גרוטאות המתכת לאניות המשא שנשכרו על ידן לשם כך, על כל המשתמע מכך.

נאשם 2, אשר אמון באופן ישיר על תחום איכות הסביבה בנמל ואשר ביום 5.7.11 הודע אישית במשבר לעיל, לרבות בקשה מפורשת כי יפעל מול נאשם 1 בעניין, נמנע מלפעול.

במסגרת הקשר נשוא פרק א' ולשם קידומו, ובמקביל לעצירת העבודות כאמור, יצרו נאשם 3 ויניב בלטר קשר עם יצואני גרוטאות המתכת, והציעו להם לפעול בעבורם, באמצעות חברת דנה, מול גורמי הנמל הרלוונטיים, כך שיוכלו לחזור ולפעול כיצואני גרוטאות מתכת בנמל אשדוד, וזאת תמורת 2$ לטון ברזל שייוצא בפועל, ואשר יועבר לידי חברת דנה, וזאת בנוסף לתשלומים בהם נשאו יצואני המתכות כלפי נמל אשדוד. באותו מעמד, ועובר להתקשרות חברת דנה עם יצואני המתכות כמתואר לעיל, נאמר ליצואני המתכות, ע"י נציגי חברת דנה, כי זו תפעל מול נמל אשדוד לכך שהם יקבלו החזר העלות הנוספת, מתוך "דמי הניטול" השוטפים בהם חויבו יצואני המתכות ע"י הנמל.

בעשותם כן הדגישו הנאשם 3 ויניב בלטר בפני יצואני המתכות את קשריהם הקרובים במיוחד עם נאשם 1, כאמצעי להבטחת חידוש עבודת יצואני המתכות בנמל, וחזרו והדגישו בפני היצואנים את המסר לפיו יובטח ליצואנים "שקט תעשייתי" בנמל באמצעות "שירות איכות סביבה" שיסופקו, כביכול, ע"י חברת דנה. כן טענו בפני היצואנים כי בכוחם להציע פתרון תפעולי שיניח את דעת הגורמים הרלוונטיים בנמל.

נוכח המצוקה הכלכלית אליה נקלעו יצואני המתכות, ולמרות שהיה ברור ליצואנים כי הפתרון התפעולי המוצע ע"י חברת דנה הינו מלאכותי, בלתי נדרש ואינו שונה באופן מהותי מהפתרון שנהג קודם לכן, נאלצו יצואני הגרוטאות להסכים להצעת הנאשם 3 ויניב בלטר, ופעלו להתקשר עם חברת דנה בהסכם למתן שירותי פיקוח איכות סביבה, הסכם במסגרתו נדרשו יצואני הגרוטאות לשלם לחברת דנה סך של 2$ בעבור כל טון ברזל שייוצא על ידם מתחומי נמל אשדוד, ולמסירת התשלום מראש.

במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו, נכח אורי בלטר בסדרת מפגשים מול גורמי נמל שונים, לרבות מול נאשם 1, כשהוא מציג את עצמו כנציג יצואני המתכות ופועל בהתאם לאמור בסעיף 7 לעיל, כדי להביא להחזרת עבודת יצואני המתכות לסדרה, וזאת בכפוף לאמצעי פיקוח שיופעלו ע"י חברת דנה ונציגיה. הדברים נעשו תוך הסתרה מרשויות הנמל את זיקתו של נאשם 1 לנאשם 3, ליניב בלטר ולחברת דנה כפי שפורטה לעיל.

נאשם 1, חרף זיקותיו לחברת דנה בעליה ומנהליה, השתתף במפגשים לעיל, אשר בחלקם נערכו במשרדו של נאשם 1 ואף זומנו על ידו, ולא דווח לגורמים בנמל שהשתתפו במפגשים הנ"ל אודות זיקות אלה, לא במהלך אותם מפגשים ולא לאחריהם.

בהמשך לאמור לעיל, קיים נאשם 1 מפגש בתאריך 10.8.11. במפגש השתתף, בין היתר, נציג המשרד להגנת הסביבה, אולם הגורם האחראי על תחום איכות הסביבה בנמל לא השתתף. במפגש אישר נאשם 1 את המתווה שהושג בין גורמי הנמל לבין אורי בלטר כנציג יצואני המתכות.

בסיכום ישיבה זו נערך מתווה בכתב, שכלל בתוכו תניה לפיה עובר לפעולות אכיפה עתידיות מצד נציגי המשרד להגנת הסביבה, בתחום יצוא גרוטאות המתכת, תוקדם פניית התראה מצד נציג המשרד להגנת הסביבה לנאשם 1. התניה הנ"ל נכללה במתווה, זאת ללא ידיעתו של נציג המשרד לאיכות הסביבה וללא הסכמתו. העתק מפרוטוקול המתווה גם לא הובא לידיעת נציג המשרד להגנת הסביבה. תניה זו נועדה להציג רושם כוזב לפיו עלה בידי נאשם 1 להביא ליצירת הגנה על עובדי הנמל מפני הליכי אכיפה עתידיים. העתק מפרוטוקול המתווה שוגר לנאשם 2.

סמוך לאחר אישורו של נאשם 1 את המתווה שהושג, חודשה עבודות יצואני הגרוטאות בנמל כשגרה.

בהמשך לאמור לעיל, נאשם 1 השתתף ביום 1.9.11 בסיור בו נטלו חלק אורי בלטר ונציגי הנמל והמשרד להגנת הסביבה, ובמסגרתו אישרו נציגי הנמל את תכנית הפיקוח כפי שגובשה ואושרה ע"י נאשם 1 במפגש מיום 10.8.11.

בהמשך, התקשרו יצואני המתכות במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2011 עם חברת דנה בהסכמים כתובים שנוסחו ע"י חברת דנה, במסגרתם נקבע, בין היתר, כי חברת דנה תספק ליצואני המתכת "שירותי ייעוץ, פיקוח ובקרה בתחומי חברת נמל אשדוד", וכן נקבע כי חברת דנה "תפעל בשם הלקוח מול כל הגורמים הרלוונטיים בנמל שמנעו את פעילות הלקוח בעבר ותוודא כי כל דרישותיהם יתמלאו על מנת למנוע את עצירת העבודה בשנית".

מכאן ואילך התנהלה עבודת יצואני הגרוטאות כסדרה וחברת דנה זכתה להכנסות מפעילות הפיקוח על עבודת היצואנים בהיקף כולל של למעלה מ- 2 מיליון ₪ במהלך התקופה מאוגוסט 2011 עד יוני 2013.

פעילות הפיקוח מצד חברת דנה הסתכמה בהצבת פלטות ברזל מגשרות בין רציף ההטענה לבין האניות הנטענות, שעלותם הסתכמה בכ- 10,000 ₪, והצבת מפקח, אשר עלות העסקתו כ- 350 ₪ ליום, כך שהעלות שגבתה חברת דנה הייתה מופקעת ביחס לשירות שנתנה בעניין זה. בתוך כך, ביום 9.2.12 פנה אורי בלטר, כנציג חברת דנה, לרמ"ד נכסים בנמל בבקשה לאשר לחברת דנה את המשך העמדת משרדי חברת דנה בתחומי הנמל, וזאת תוך הסתרת חלק מהפרטים באשר לנסיבות בעטיין הפכה חברת דנה למפקחת על פעילות יצוא המתכות כמפורט לעיל, ותוך הסתרת חלקו המרכזי של נאשם 1 באישור פעילות הפיקוח של חברת דנה כתנאי לחידוש עבודת יצואני המתכות.

בהמשך, במהלך החודשים ספטמבר – אוקטובר 2012, פעלו נציגי חברת דנה, בהובלת יניב ואורי בלטר, לחייב את יצואני המתכות ב- 1$ נוסף עבור כל טון ברזל שיועמס לאניות בגין "פטור מהנחת אמבטיות ברציף" ומשאחד מיצואני המתכות, מר משה שלי, התנגד לגביה הנוספת, סברו עובדי הנמל להטעין את סחורתו עד שיחתום ויאשר את הגביה הנוספת. בעקבות סירובו לשלם את הגביה הנוספת, נועד עמו יניב בלטר, לפגישה אישית, מחוץ לנמל, דרש ממנו שוב להסכים לגביה הנוספת, ואיים עליו בפגיעה בפרנסתו, בין היתר, בדברים הבאים: "אתה לא יודע מי אנחנו, כמה כוח יש לנו בנמל, וכמה אנחנו יכולים לעשות בעיות" או בדומה לכך.

במקביל, פעל נאשם 1, באותה העת והחל מיום 6.9.12, להפסקת עבודות טעינת סחורתו של מר משה שלי, ולמניעת המשך כניסתו ופעולתו בנמל, באופן שאילצו להמשיך את פעילות יצוא המתכות מטעמו באמצעות יצואן מתכות חלופי.

נאשם 2 היה הממונה על תחום איכות הסביבה בנמל, ועל המנהל התקין בנמל, והיה מודע לפעולת חברת דנה כנותנת שירותי פיקוח איכות סביבה בנמל. נאשם 2 היה מודע לקשר הפסול בין חברת דנה לנאשם 1, אך חרף זאת, נמנע מלברר את טיב ההליכים וזהות הגורם המוסמך בנמל מכוחם הפכה חברת דנה לנותנת שירותי פיקוח איכות סביבה בנמל אשדוד ונמנע מכל פעולת בדיקה בעניין. כשהובאו לידיעתו, על ידי הגורמים המקצועיים בנמל, טענות לגבי איכות פעולתה של חברת דנה בתחום איכות הסביבה בנמל – נמנע נאשם 2 מלפעול והשיב את פניהם של הפונים ריקם. בנוסף, במהלך פעילות חברת דנה בנמל, נאשם 2 נשאל על ידי גורמים מקצועיים בנמל מדוע יש צורך כלשהו להיעזר בעובדי חברת דנה בתחום הפיקוח על איכות הסביבה בנמל במקום שעבודה זו תבוצע על ידי עובדי הנמל, והשיב שזהו תנאי שנדרש על ידי המשרד להגנת הסביבה, וזאת כשהוא יודע שמדובר בטענה שאינה אמת. במעשיו ובמחדליו אלה נאשם 2 אפשר לנאשמים 1, 3, ליניב בלטר, לאורי בלטר ולחברת דנה לבצע את העבירות נשוא פרק זה.

לימים, כשהוחלט ע"י דירקטוריון הנמל להפסיק את פעילות חברת דנה בנמל, חדלו יצואני הגרוטאות מלשאת בעלות הנוספת בה חויבו בקשר עם פעילות חברת דנה, ושירותי פיקוח איכות הסביבה ניתנו כבעבר ע"י מחלקת איכות הסביבה בנמל, ועלותם הוכללה בתעריף דמי הניטול הנגבים מיצואנים בהתאם לתקנות שירות הנמלים.

המענה לפרק ב' באישום השני - פרשת יצואני גרוטאות המתכת 

50.        שלושת הנאשמים כופרים הנאשמים במיוחס להם. נטען, כי למיטב ידיעת נאשם 1 יצואני הגרוטאות התקשרו עם חברת דנה משיקולים עניינים, וכי כתב האישום כולל תיאוריות אשר הביאו לפתיחת החקירה, וכי החוקרים לא בחלו באמצעים על מנת להשפיע על נחקרים כדי לאשש את התיאוריה.

נטען להעדר כל ניגוד עניינים בפגישה כלשהי שנערכה.

הנאשם 1 מאשר את המפגש מיום 10.8.11 בו השתתף בין היתר נציג המשרד להגנת הסביבה, מפגש שהנאשם 1 הוזמן אליו, ומוסיף כי מה שהיה חשוב לו היה כי לא יירשם דו"ח או יוגש כתב אישום כנגד עובד מעובדי הנמל, בטרם תינתן התרעה ולפיה קיים מהלך עבודה שאינו סביר ואינו כחוק.

נטען כי הדרישה של נאשם 1 היתה דרישה עצמאית לחלוטין מתוך דאגה לאינטרס העובדים, וכי לנאשם 1 הזכות לעמוד על תנאי זה, כדי שיהיה שקט תעשייתי, וכדי שהעובדים לא ייפגעו פגיעה שלדעתו אינה מוצדקת.

הנאשם 1 כופר בכל קשר סיבתי נטען או נרמז בין פעילותו לבין התקשרות יצואני מתכות עם חברת דנה, וביחס לעניינו של מר משה שלי נטען כי עבודתו הופסקה לאור כך שהוא ביצע פעילות אסורה בניגוד לכללי בטיחות והסכמי עבודה.

הנאשם 1 מוסיף כי הפסקת פעילות דנה לא היתה חוקית והיתה ממניעים פסולים, ואף בית משפט קבע זאת והפך את ההחלטה. נטען כי בשלב מסוים דנה הפסיקה לעבוד בנמל, לאור הפרסומים שהיו, ואז בניגוד גמור לאינטרס הנמל ומתוך רצון לנגח גורמים מסוימים בנמל, התקבלה החלטה לא נכונה, ולא כלכלית, שהנמל מספק בחינם שירותי איכות סביבה, החלטה הפוגעת בכספי ציבור, כדי להשיג מטרות שאינן עולות בקנה אחד עם טובת הנמל.

הנאשם 2 כופר במיוחס לו ביחס לפרשת הגרוטאות, וטוען כי המשמעות המעשית של מצב בו מוגש כתב אישום בשל נפילת גרוטאות נגד בעלי תפקידים, מהמנכ"ל ועד המלגזן, בגין זיהום מי הים, הינה כי העמסת הגרוטאות הופכת להיות רגישה ומסוכנת, ואף אחד אינו מוכן שיהיה לו רישום אישי פלילי בגין עבודה שהוא עושה כדין, והיה חייב להימצא פתרון להעמסת גרוטאות.

נטען כי עצירות העבודה כולן, לפי מיטב ידיעת נאשם 2, היו ענייניות, וכי לייצואן גרוטאות קיים אינטרס להעמיס אוניה כמה שיותר מהר וכמה שיותר בזול, ומנגד, לעושי המלאכה מתוקף תפקידם, יש אינטרס שלא לעמוד לדין על העבודה, וכי בדיאלקטיקה בין שני האינטרסים נכנסה התביעה בניסיון לשוות לדבר נפח פלילי.

הנאשם 2 טוען כי פעל מול כל הגורמים, גם מול הנאשם 1, וכי הנזק של ההשבתה היה נזק ציבורי חמור, התקיים דיון מקצועי, נעשתה בדיקה מעמיקה, והגורמים הגיעו למסקנה שהוצגה גם לנאשם 2, בדבר פתרון טכני, פתרון שהיה מקובל ע"י הגורמים המקצועיים בנמל, ולא היתה לנאשם 2, בשום שלב בעת ההיא, כל אפשרות או צורך לפקפק באמינות של ההמלצות.

נטען כי הפתרון שהובא לבסוף הינו פתרון שמשתמשים בו גם היום בנמל אשדוד, וכי העלות שיצואני הגרוטאות נשאו בה, היום, הינה עלות אשר הציבור וחברת נמל אשדוד נושאים בה, והמשמעות היא שחברת נמל אשדוד היום, מכיסה, מצמצת את רווחיה, על מנת לתת הגנה ושירות ליצואני הגרוטאות כדי שיוכל להרוויח יותר, וכי הציבור מממן גורמים פרטיים.

הנאשם 2 כופר בדבר ידיעה על קשר פסול בין חברת דנה לנאשם 1.

נטען כי התנאי בדבר פיקוח חיצוני היה תנאי שנדרש ע"י המשרד להגנת הסביבה, אשר דרש זאת, ולא דרש להיעזר בחברת דנה.

נטען כי הקשר בין חברת דנה לבין יצואני הגרוטאות לא היה מעניינו של נמל אשדוד, ואלו היו דברים שלא בשליטתו או ביכולתו של הנאשם 2.

ביחס למיוחס לנאשם 2 על דברים שנטען כי אמר על עובדי חברת דנה, הנאשם 2 מכחיש זאת, ואומר כי דיבר רק על הצורך בפיקוח חיצוני.

הנאשם 3 כופר במיוחס לו באישום השני, טוען כי לא היה שותף בחברת דנה, ולא היו ניסיונות הסתרה, ומאשר כי היה מנהל תפעול במסגרתה, ומוסיף כי ההחלטה על הקמת חברת דנה היתה של יניב בלטר, והכסף להקמתה היה כספו של יניב בלטר.

עוד טוען הנאשם 3 כי אורי בלטר היה מנכ"ל בפועל, ומכחיש את האמור בכתב האישום בדבר הצגתו בלבד ככזה, ומאשר כי מר משה אסרף גיסו של נאשם 1, עבד בחברת דנה.

נאשם 3 מוסיף כי היתה רגולציה ואכיפה מוגברת בתחום איכות הסביבה בנמל אשדוד, וטוען כי חברת דנה פעלה באופן לגיטימי וחוקי להתקשרויות בתחום זה עם לקוחות בנמל.

נטען כי נחתמו הסכמים של חברת דנה עם יצואני הגרוטאות בתחום איכות הסביבה, וביחס לפתרון שהוצע, נטען כי הוא כיעיל, וכי עובדתית עובדים כך עד היום.

נטען כי במהלך העבודה של חברת דנה היו לא מעט הפסקות עבודה לצורך ביקורת של איכות סביבה, אולם לא ניתן אף לא דו"ח אחד על זיהום ים, ומאז שהופסקה עבודתה של דנה, התקבלו כמה דוחות, כאשר האחרון היה על סך 2.7 מיליון ₪ בגין זיהום הים בגופרית.

ביחס להוצאת דנה מהנמל נטען כי לא היתה החלטת דירקטוריון, אלא של המנכ"ל, שהיא החלטה שלא היתה חוקית, ובשלב מסוים דנה הוצאה באופן לא חוקי ע"י הנמל ובית המשפט החזירה לנמל.

נאשם 3 מוסיף כי הפעילות של דנה הומשכה ע"י הנמל ע"י פועלים שהם עובדים ישירות של הנמל, וחלקם היו בעבר אנשי חברת דנה.

דיון והכרעה - פרק ב' לאישום השני – פרשת יצואני גרוטאות המתכת

51.        תחילת הפרשה באישום השני, על כל חלקיה, בכך שלפתע, לאחר שנים של הזנחה ואי אכיפה שהביאה לנפילת טונות רבות עד מאוד של גרוטאות לקרקעית הים, ועליית מפלס קרקע הים בכ- 7 מטר, התקבלה החלטה במשרד להגנת הסביבה, להתחיל באכיפה.

עד אז לא הוגשו דוחות ולא היתה בפועל כל אכיפה.

יש להדגיש עניין זה, הואיל וכתב האישום מבקש הסקת מסקנות מרחיקות לכת, מפעולה שבוצעה להגנה על העובדים, כאשר יום אחד, לפתע, השתנתה המציאות האכיפתית, וברגע מסוים בעקבות החלטה של המשרד להגנת הסביבה, הפכו העובדים חשופים, במסגרת עבודתם, באופן אישי, להליכים פליליים כנגדם, כפועל יוצא מפעולות שהם מבצעים לפריקה וטעינה של חומרים המובאים ע"י יבואנים או מיוצאים ע"י יצואנים.

ברקע הדברים נציין כי אופן העבודה, כפי שהוצג, ואשר לגביו אין מחלוקת בין הצדדים, הינו כך שיבואן או יצואן המבקש לפרוק או להעמיס חומרים שונים על כלי שיט ומכלי שיט, איננו זה אשר מבצע בעצמו את כל הפעולות הקשורות בכך, אלא קיימת חלוקה בינו לבין עובדי הנמל, חלוקה שעניינה להסכמות שנהגו בנמל.

כך, העבודה על "באגרים" ועל כלי העבודה השונים אשר באמצעותם מבוצעת בפועל הפריקה או הטעינה של החומר וכל מוצר, מהאוניה או ממנה, מבוצעת ע"י עובדים של הנמל.

אותה עת, בשיתוף פעולה, מבצעים היבואנים והיצואנים תהליכים מקבילים, באמצעות חברות פרטיות אשר נותנות שירותים, בקשר לתיאומים עם כלי השיט והפועלים מטעמו, אחסנה, ובפרט את כל הקשור בצורך להצבת מחסום בין האוניה לבין הרציף, כך שתימנע נפילת חומרים וחפצים תוך כדי הפריקה והטעינה אל מי הים.

עניין אחרון זה הוא החשוב והרלבנטי לענייננו – כך, חברות פרטיות הנותנות שירותים ליבואנים וליצואנים, דואגות לביצוע בפועל של מתיחת ברזנטים, או הצבת פלטות מתכת, או אמצעים אחרים, באותו מרווח אשר בין האוניה לבין הרציף, בעת שעובדי נמל מבצעים את הפריקה ואת הטעינה בפועל.

מדובר בעבודה משותפת, בין עובדי נמל לבין גורמים פרטיים, כאשר אותן חברות פרטיות הן חברות אשר אינן מועסקות ע"י הנמל, ושכרן לא משולם ע"י הנמל, אלא ע"י היבואנים או היצואנים, בהתקשרות פרטית בין אלו לבין אלו.

חברות פרטיות אלו הן דוגמת החברות אמקו ים וקשרי ים, וחברות אלו נותנות גם שירותים נוספים לאניות וליצואנים ויבואנים המביאים את האניות לנמל.

כפי שנתייחס בהמשך, קיימות חובות על פי דין לקברניט כלי שיט, למתיחה של "רשתות וקולטי מפולת בין כלי השיט לרציף" (תקנה 88 לתקנות הנמלים תשל"א – 1971), וקיימות סמכויות של מנהל הנמל לתת מפעם לפעם הוראות ביחס לפריקה וטעינה, הן לקברניט כלי שיט והן לכל אדם הממונה על פריקה או טעינה של כלי שיט (סעיף 89 לתקנות הנמלים התשל"א – 1971).

הצבת תנאים ודרישות מטעם נמל לגורמים המבקשים לייבא או לייצא חומרים או לעשות פעילות כלשהי במסגרת הנמל, הינה ענין מתבקש, מתחייב והוא אף בבחינת הכרח. אנו מוצאים לנכון לציין זאת כבר עתה, ולהדגיש זאת, לאור טענות ב"כ המאשימה, כי פעולות של נאשם 2, לחייב במעשה כזה או מעשה אחר, הן בבחינת הפרת החובה של הנמל לאפשר לכל גורם לפעול במסגרתו, ולא כך הוא. העמדת תנאים, כאלה ואחרים, לרבות דרישה לפיקוח, כך שלא יהיה חשש לפגיעה באיכות הסביבה, הינה עניין מתבקש והכרחי. עולה בבירור כי נושא זה הוזנח לחלוטין משך שנים רבות עד לאירועים נשוא כתב אישום זה, ומכאן התבקש פתרון.

בהינתן תשתית זו, ביחס לחלוקת העבודה כפי שהיה נהוג בנמל, והמסגרת הנורמטיבית לפעילות של הגורמים השונים, יש לבחון את כל השתלשלות העניינים, כפי שתפורט להלן.

נחזור כעת להשתלשלות העניינים כפי שהוכחה בפני, ביחס לפרשת יצואני גרוטאות המתכת.

52.        כאמור, לא היתה עד לתחילת שנת 2011 כל אכיפה של ממש, של דיני איכות הסביבה, לא היתה שמירה מפני זיהום הים, ומפלס הקרקע עלה ב- 7 מטרים, של גרוטאות ברזל, על פי עדות מר קודוביצקי, המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה.

ע.ת. 51 מר יצחק קודוביצקי, שימש כמפקח הגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה משנת 91. ביחס לנמל אשדוד עד לשנת 2010 היה מפקח יחיד, ומשנת 2010 נכנס מפקח נוסף (פרו' עמ' 3110 שו' 6-9). קיימות היו לו סמכויות לאכיפה פלילית, סמכויות חקירה ואף סמכויות מעצר (פרו' עמ' 3110 שו' 22).

בעדותו בבית המשפט אומר מר קודוביצקי מפורשות כי עד לאותו אירוע של נפילת צינור, שהוא החל לחקור בגינו, לא בוצעו על ידם חקירות, לא היו דוחות, ולמעשה ניתן לומר כי לא נעשה דבר. כך הוא מעיד "לא היו דוחות, לא על תלונות". חוזר על כך "לא היו דוחות" אולם מאשר כי היו  תלונות, ומאשר כי כך היה עד החקירה של אותו אירוע של צינור שנפל למים בשנת 2011.

לכשנשאל מדוע לא חקרו הואיל ואף אחד לא מנע ממנו לחקור הוא משיב "אף אחד לא מנע ממני, אף אחד לא.. אני לא חקרתי את זה כי לא ראיתי את ההודעות, הרבה פעמים הן הודעות אנונימיות" (ר' פרו' עמ' 3173).

לדברי ע.ת. 51, העבודה ביחס לטעינת הגרוטאות "היתה מאוד רשלנית" הוא מתאר זאת בעדותו (פרו' עמ' 3111 שו' 27-30). לדבריו העבודה הרשלנית היתה "העבודה של עובדי הנמל, אלה שמפעילים את הבאגרים, כל הפעלת הבאגרים, למרות שהם שייכים ליצואנים והגרוטאות שייכים ליצואנים, בעצם העבודה בפועל נעשית ע"י עובדי הנמל, הם אלה שמפעילים את הבאגרים האלה ומעמיסים על האוניות" (פרו' 3112 שו' 1-4).

למרות כל האמור, לא ניתן ולו דו"ח אחד, כך על פי עדותו המפורשת של מר קודוביצקי, כפי שפורטה לעיל, וזאת עד לאירוע שיפורט להלן.

ר' לענין זה גם עדותו של מר רני עמיר, ע.ת.53, מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, שהעיד כי הם זיהו ב – 2010 2011 אופן רשלני של פריקת סחורות, ויצוא גרוטאות, והוא הנחה את המפקחים של נמל אשדוד לשים דגש על ענין טעינת הגרוטאות. (פרו' עמ' 4518-4519). מעדותו של העד עולה כי בזמן הרלבנטי היה כתב אישום אחד, והוא כנגד נמל אשדוד, בגין טעינת הגרוטאות. (פר' עמ' 4522).

מר קודוביצקי מתאר את האירוע בו החלה לראשונה האכיפה, האירוע אשר החל את כל הפרשה כולה:

"באחד המקרים אני הגעתי מוקדם בבוקר בכוונה, על מנת לראות מול העיניים את צורת העבודה, הגעתי בשעה מאוד מוקדמת, עם השמש מכיוון מזרח, ראיתי טעינה רשלנית כזאת של אנייה, עד כדי כך שבזמן העמסת ה... כשהבאגר הזה עבד נפל ממנו צינור 8 אינץ', באורך 6 מטר, פגע ברציף ונפל לים.

...

אני צילמתי, צילמתי את כל האירוע, התקשרתי למנהל שלי ואמרתי לו שאני פותח בחקירה על הרשלנות הזאת ובעצם, זימנתי את ה(לא ברור) ואת מנהל העבודה שהיה ברציף וחקירה אצלי במשרד, שזה קרוב, בעצם, באותו רציף בנמל, דרך אגב, באותו אירוע, בשבת, זה היה באמצע השבוע, באחד הימים, אני לא זוכר בדיוק, בשבת אני הגעתי לנמל, צללתי, אני אמרתי שאת הצינור הזה אני מוציא כדי להראות באמת את זה שהוא הגיע לקרקעית הים ולהפתעתי, מצאתי שקרקעית הים לא 12 מטר עומק, כמו שצריך להיות במפות הימיות, אלא, 5 מטר, כל השאר היה מלא בגרוטאות, כמובן שצילמנו, תיעדנו בווידיאו וכולי, תיק חקירה לנמל והגענו עם תיק החקירה הזה עד לבית המשפט והייתה הרשעה בסוף" (פרו' עמ' 3112 שו' 4-19).

מר קודוביצקי מעיד כי כבר למחרת היום היתה שביתה בנמל ולא היתה יותר טעינה של גרוטאות:

"למעשה, למחרת, בזמן שהלכנו... כשגביתי הודעה מה(לא ברור) וממנהל העבודה, נודע לי שיש שביתה בנמל, לא טוענים יותר גרוטאות, שביתה בנמל זה לא מענייני" (פרו' עמ' 3112 שו' 21-23).

בהמשך מתאר מר יצחק קודוביצקי כי בעקבות ההשבתה התקשרו אליו אנשים אשר הזדהו כסוחרי גרוטאות, שלושה קבלנים, ואלו באו יחד עם אדם בשם אורי בלטר, וזה שאלו מה הבעיות עם טעינת הגרוטאות, וע.ת. 51 סיפר שהבעיות הן שגרוטאות נופלות לים והטעינה היא רשלנית. (פרו' עמ' 3113, 3114).

ע.ת. 51 איננו זוכר שאורי בלטר הציג עצמו, ומוסיף שהבין כי היו שם "שלושה סוחרים שדופקים להם את האוניות שמחכות והם משלמים הרבה כסף ובוער להם לייצא כמה שיותר" (פרו' עמ' 3114 שו' 17-18).

53.        מיד לכשהחלה אכיפה, לראשונה, לאחר שנים של אי ביצוע כל חקירה, אי מתן כל דו"ח ואי אכיפה כלשהי, הושבתה העבודה של ביצוע טעינה מסוג זה, בנמל.

אין מחלוקת כי נאשם 1 הוא זה שעמד על השבתה זו, והוא למעשה זה שהנהיגה.

על פי עדותו של נאשם 1:

"סיפור הגרוטאות נולד בגלל כתבי אישום הניסיון להגיש כתבי אישום נגד עובדי ציוד מכני שאני הוועד שלהם. מהרגע שהייתה כוונה להגיש כתבי אישום אני הוריתי להפסיק את העבודה כדי להגן על העובדים בשום פנים ואופן אנחנו לא נחשוף עובדים שבאים לעבודה לחטוף כתבי אשום. שמה זה התחיל כשפקחי איכות הסביבה רצו  לאכוף את נושא איכות הסביבה זיהום ים זיהום אוויר הם את שלהם זה לגיטימי שיעשו את העבודה שלהם, אבל אני זה לגיטימי שאני אגן על העובדים אבל אני לא הייתי מוכן בשום פנים ואופן לחשוף את העובדים לתביעות אישיות ולתביעות לכתבי אישום. בהתחלה באתי בדין ודברים עם הנמל הם אמרו שהם יכולים לכסות את העובדים רק בכל מה שקשור לכסף. אבל כתב אישום אין מצב הם לא יכולים להגן, מאותו רגע הנמל נעצר בכל מה שקשור לגרוטאות.

...

נעצרה העבודה עקב כוונה להגיש כתבי אישום, וחיפשו מה לעשות, חיפשו מה לעשות איך לפתור את הבעיה". (פרו' עמ' 5495 שו' 27 – עמ' 5496 שו' 13).

בהמשך מעיד נאשם 1: "...אין סיכוי בעולם שאני הייתי מחזיר את העובדים לעבודה כשהם חשופים לכתב האישום אחרת למה הפסקתי את העבודה" (פרו' עמ' 5498 שו' 8-9).

בעדותו בבית המשפט הועמד נאשם 1 אל מול הטענה של המאשימה לפיה הוא הפסיק את העבודה כדי שיצטרכו להכניס את חברת דנה, ולאחר מכן איפשר עבודה בנמל תוך כדי סכנה לעובדים, העיקר שחברת דנה תחזור לעבוד, והוא משיב כדלקמן:

"הבל הבלים זה לא נכון אני הפסקתי את העבודה כמו שהפסקתי גם שנה וחצי אחרי זה" (פרו' עמ' 5498 שו' 11-19). לכשנשאל מה קרה שנה וחצי לאחר מכן, הוא משיב "על אתו אירוע שהיה בשנת 2008 שבגללו הפסקתי את העבודה, החליטו אחרי שנה וחצי להגיש כתב אישום, באותו רגע שדנה נתנה שירותים לגרוטאות ונתנה שירותים לנשר הפסקתי את העבודה". (פרו' עמ' 5498 שו' 21-23). בהמשך מתקן נאשם 1 טעות, על כי מדובר ב- 2011 ולא 2008 (פרו' עמ' 4598 שו' 3-5).

ביחס לשלב הראשון, של עצם הפסקת העבודות, עולה התמונה הבאה – לפתע, יום אחד, לאחר שלא נעשה כך בעבר, מחליט המשרד להגנת הסביבה לאכוף את דיני הגנת הסביבה, עקב טעינות רשלניות של גרוטאות מתכת המיוצאות לחו"ל, וזיהום הים בהיקף אדיר, אשר הגיע להעלאת מפלס פני הקרקע מתחת למים בכ- 7 מטרים. התחלת האכיפה החלה באירוע של נפילת צינור מתכת למי הים תוך כדי הטענת גרוטאות מתכת על אוניה. בנקודה זו החלה האכיפה, והגורם האחראי על האכיפה מטעם המשרד להגנה על הסביבה, פתח בחקירה של עובדים בנמל.

מיד למחרת היום השבית יו"ר וועד עובדי הציוד המכני, הנאשם 1, את כל עבודת העמסת הגרוטאות בנמל. לדבריו, הדבר נעשה עקב החשיפה של עובדי הנמל, ובפרט אותם עובדים שהוא בראש הוועד המסוים שלהם, הציוד המכני, לתביעות אישיות ולכתבי אישום.

האישום השני, כולו, מושתת על טענה לפיה השבתה זו, כמו גם השבתה שבאה כשנה ומחצה לאחר מכן, היתה כחלק מקשירת הקשר הפלילי, כחלק מאותה קנוניה ליצירת מצב בו אין כל פתרון למעט התקשרות עם חברת דנה, השייכת לבן דודו של הנאשם 1, ומכאן מתבקשת המסקנה לאותו מעשה פלילי של נאשם 1 במסגרת סמכויותיו ותפקידו, כשכל מטרתו הינה להביא לכניסת חברת דנה לפעילות בתחום הפיקוח החיצוני על איכות הסביבה, תוך ניצול מצוקת היצואנים של הגרוטאות, ובהמשך גם היבואנים של חומרים אחרים.

אין, ולא יכולה להיות מחלוקת, כי השבתה כאמור, הן ההשבתה בשנת 2011 של טעינת הגרוטאות, והן ההשבתה הנוספת אליה תהיה התייחסות בהמשך בפרשת נשר, משמעותן קשה ליצואנים וליבואנים. מובן, כי עצירת תהליכי פריקה וטעינה, הינה בעלת משמעות כלכלית נכבדה ביותר, לכל הגורמים הרלבנטיים. מובן, כי העמדת אוניות בהמתנה, וככלל צוותי עובדים, ציוד וכל שאר הנדרש לביצוע הפעולות, בהשבתה, הינה בעלת משמעויות כלכליות רחבות ביותר.

עוד מובן כי תמונת מצב זו מציירת ניגודי עניינים מובנים ומובהקים בין שורה של גורמים בנמל ומחוצה לו. כך, עניינם של אנשי איכות הסביבה באכיפה, אשר לראשונה החלו לבצעה, אכיפה המתבצעת, בין היתר באמצעות הליכים פליליים, לצד זאת, עניינם של יצואני הגרוטאות, כמו גם יבואני חומרים שונים לנמל, הינו כי הטעינה והפריקה של כלי השיט תבוצע במלוא המהירות והיעילות האפשרית, לצד זאת, עניינה של הנהלת הנמל הינו בהמשך עבודה תקין, ללא הפסקות, כך שלא תהיה פגיעה בלקוחות של הנמל, היצואנים  והיבואנים, ולצד זאת עניינם של העובדים, ובפרט המחלקה הרלבנטית אשר הנאשם 1 הינו יו"ר הוועד שלה, הינו למנוע מצב בו במסגרת עבודתם הרגילה, כבימים ימימה, הופכים הם לפתע לחשופים לחקירות, דוחות, קנסות, כתבי אישום, ורישומים פליליים, על כל המשתמע מכך.

כל גורם והאינטרסים שלו, כל גורם ורצונו להגן על האינטרסים שלו, ועל זכויותיו.

משזהו הרקע וזו התשתית העובדתית, הרי שמסקנה לפיה הנאשם 1 ביצע פעולתו זו משיקולים זרים, ולמעשה במסגרת קשר פלילי פסול להכנסת חברה חיצונית לפיקוח, הינה מסקנה מרחיקת לכת עד מאוד, ומהמכלול של הראיות, אני מוצא כי היא מסקנה חסרת בסיס. לא ניתן לומר על מעשה שבוצע לאחר שלפתע אירע האירוע של חקירה ראשונה ותחילת אכיפה, כי הוא מתוכנן.

פעולתו של הנאשם 1 היתה פעולה מחויבת המציאות. הנאשם 1 בהשביתו את העבודה, פעל אשר הינה במובהק פעולה להגנה על העובדים באותו תחום אשר במסגרתו הוא יו"ר הוועד שלהם.

פעולתו התקיפה של נאשם 1, הינה פעולה אשר קשה עד מאוד למצוא בה פגם, וקשה עד מאוד לייחס לה כל מניע אחר, זולת הגנה תקיפה על זכויות העובדים.

בתפר אשר בין האינטרסים המנוגדים האמורים לעיל, נוצר מצב שבו העובדים, והם בלבד, הופכים להיות, לפתע, חשופים, למדיניות חדשה של המשרד להגנת הסביבה.

מצב דברים זה חייב הגנה על העובדים, מידית, וללא כל דיחוי. כך עשה, בתוקף, הנאשם 1.

הוסף לכך את העובדה, שעד אותה עת לא בא לעולם כלל עניין האכיפה ע"י איכות הסביבה, לא בא לעולם כלל צורך בפיקוח כלשהו על שמירה על איכות הסביבה, ולא בא לעולם החשש שממנו ביקשה השביתה לשמור על העובדים, והמסקנה הברורה, ויש לומר היחידה, ממכלול הראיות הנסיבתיות הללו, הינה הפוכה מהמסקנה שמבקשת המאשימה להסיק.

אם לא היה פועל נאשם 1 במסגרת סמכויותיו, מסגרת המצומצמת להשבתה, הרי שייתכן והיה חשוף הוא לטענות כלפיו על אי שמירה על זכויות העובדים.

אני מוצא את התנהלות נאשם 1, מכל מכלול הראיות שבאו בפני, בהקשר זה של ההשבתה, כהתנהלות ראויה ומחויבת המציאות. אלמלא התקיפות בעמידה על זכויות העובדים, המשמעות היתה כי עובדים המבקשים למצוא את פרנסתם בעבודה בנמל, והם בלבד, יהיו חשופים לדוחות, חקירות, תלונות וקנסות, עד כדי העמדה לדין, זאת כאשר כל שאר הגורמים, ובהם הגורמים החיצוניים לנמל, אשר הם עצמם אלו שמייבאים ומייצאים את החומרים, נהנים ממעין חסינות מצד המשרד להגנת הסביבה, אותה עת.

54.        לאור ההשבתה האמורה של כל הטענת גרוטאות מתכת, אשר נבעה משינוי הגישה הפתאומית של המשרד להגנת הסביבה, נוצר קושי מובן, הן ליצואני הגרוטאות, והן לנמל עצמו, אשר מטבע הדברים, מבקש לקדם את הפעילות במסגרתו, ללא שביתות וללא תקלות.

השביתה הסתיימה מיד לאחר סיכום שנערך בין גורמים מהנהלת הנמל, העובדים, נציג יצואני הגרוטאות ומר יצחק קודוביצקי שהיה מפקח הגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, והיה זה האחראי על הגנת הסביבה בנמל אשדוד. באותה ישיבה נכח מר אורי בלטר, אולם הוא אינו צד לסיכום.

המדובר בדיון שנערך בתאריך 10.8.11, הועלה על הכתב ע"י מר רפי משעל, מטעם הנמל, והוגש כת/255 (יצויין כי מסמך זה הוגש שוב וסומן גם ת/267).

ביחס למסמך מרכזי זה, אשר הביא לסיום השביתה, הועלו טענות רבות ע"י הצדדים.

הטענה המרכזית בכתב האישום ביחס לפרשת הגרוטאות, ובהקשר לשאר הפרשות באישום השני, הינה כי סיכום זה בין הגורמים האמורים בוצע תוך הסתרת זיקותיו של נאשם 1 לחברת דנה, וכי הסעיף המרכזי בסיכום שנערך, סעיף 9, נכלל במתווה האמור בסיכום הדיון ת/255, ללא ידיעתו של נציג המשרד לאיכות הסביבה (הכוונה למר קודוביצקי אשר השתתף בפגישה), וללא הסכמתו. נטען כי תניה זו (הכוונה לאותו סעיף 9), נועדה להציג רושם כוזב לפיו עלה בידי הנאשם 1 להביא ליצירת הגנה על עובדי הנמל מפני הליכי אכיפה עתידיים.

הנאשם 1 כופר בטענה זו בתוקף, ועומד על כך שזהו המתווה אשר סוכם, אין כאן כל ניגוד עניינים מטעמו, ובעקבות מתווה זה, וההגנה המסוימת אשר סעיף 9 לו נותן לעובדים, הופסקה השביתה.

בחינת כלל הראיות הקשורות לאותו דיון ולמתווה אשר סוכם במסגרתו, מביאה למסקנה ברורה כי האמור בכתב האישום אינו מתיישב, לא עם הראיות, ולא עם הגיון הדברים, כפי שעולים מהשתלשלות העניינים הקשורה למסמך זה.

תחילה לעצם כינוס הדיון האמור ולנוכחים בו – על פי ת/255 אשר כותרתו "סיכום דיון בנושא טעינת גרוטאות" הנוכחים הם כדלקמן: "נכחו מהנמל: דדה רמ"ח תפעול, אלון חסן מזכיר וועד ציוד מכני, דני שטרית רע"נ תפעול והח"מ" במילה "הח"מ" הכוונה למי אשר רשם את הסיכום – רפי משעל – אחראי או"ש.

נוכחים נוספים – "גורמי חוץ: שאול עבודי ואורי מחב' גרינלנד יצואנית גרוטאות. קודוביץ מנהל איכות הסביבה בנמל". על פי סיכום הדיון: "פגישה זו זומנה ע"י הנהלת הנמל ומזכיר וועד ציוד מכני במטרה למצוא פתרון הולם למניעת נפילת פסולת ולהמשיך בטעינת גרוטאות".

לאור חשיבות הדברים ומרכזיות המסמך לטענות אשר מועלות בכתב האישום, להלן תוכנו של המסמך תחת הכותרת "החלטות", הכולל 9 סעיפים (יצויין כי הציטוט להלן הינו הנוסח במקור, וכך גם בכל הציטוטים האחרים):

"1. מר שאול עבודי נשלח לדדה מכתב התחייבות שימנה מפקח מטעמו בכל אחת מהמשמרות עבודה לפקח על הטעינה וכן למניעת נפילת פסולת ברזל לים.

2. המפקח מטעמו ידווח מידית במידה והמפעיל מפיל שלא בכוונה פסולת לים, למנהל הרציף וכן למנהל העבודה.

3. במידה וידווח על נפילת פסולת לים רמ"ח תפעול או מטעמו יפסיק מיד את הטעינה.

4. הנהלת הנמל והיצואנים ידונו במצב ויבצעו פעולות להמשך העבודה.

5. תוך שבוע מר שאול עבודי ישלח מכתב התחייבות למציאת פתרון קבוע למניעת נפילת הפסולת.

6. רמ"ח תפעול ינחה את צוות החירום לערוך סיור בכל אחת מהמשמרות לבדוק שהפלטות מונחות כנדרש ושלא נופלות גרוטאות לים.

7. רמ"ח תפעול ינחה את מנהלי העבודה בהתאם לסיכום.

8. מנהל איכות הסביבה מר קודוביץ מקבל ומסכים לתוכן הסיכום.

9. סוכם עם מר קודוביץ שבמקרה שהוא מתכוון להגיש תלונה בגין טעינה לא נכונה יפנה תחילה להנהלת הנמל ולמזכיר הועד".

מסמך זה כולל שני עניינים מרכזיים, ביחס להתנהלויות מעתה והלאה. הנושא הראשון הינו התנהלות יצואני הגרוטאות,  ימונה מפקח בכל משמרת, כדי לפקח על הטעינה ולמנוע נפילת פסולת ברזל לים, וככל שיהיה דיווח, תופסק מיד הטעינה.

העניין המרכזי השני, הינו הסיכום עם המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, לפיו במקרה שהוא מתכוון להגיש תלונה בגין טעינה לא נכונה הוא יפנה תחילה להנהלת הנמל ולמזכיר הוועד.

העתק ממסמך זה הועבר למנכ"ל.

55.        מר שאול עבודי ע.ת. 49, שהינו עו"ד, העיד בבית המשפט, בין היתר ביחס למפגש זה. על פי עדותו חברת גרינלנד מיחזור בע"מ אשר הוא מנכ"ל ושותף בה, עוסקת ביצוא גרוטאות, ולחברה ספקים שהם מגרשי גרוטאות, וכי הספקים אחראים לכל התהליך עד אשר הסחורה נמצאת בתוך האוניה (פרו' עמ' 3237, 3238). את הציוד שבאמצעותו מבוצעת הטענת הגרוטאות על האוניות, הספקים היו מביאים, וציוד זה כלל באגרים, מנופים עם זרוע ארוכה, ועוד, ומי שהיה מתפעל את הציוד היו עובדי הנמל (פרו' עמ' 3241). העד אמר כי השהיית הטענת הגרוטאות, משמעותה קשה ביותר ביחס לעסק שלהם, וגורמת להפסד כספי רב (פרו' עמ' 3243). על פי עדותו, הגורם אשר עסק בנושא התפעולי מטעם הנמל, והוא היה הגורם העיקרי מולו הם התנהלו, היה מר דדה בנודיס (פרו' עמ' 3244).

היתקלותו של מר עבודי בחברת דנה היתה לראשונה כשנוצרה בעיית זיהום ים בגרוטאות, ולדבריו "... זאת חברה שהציעה ונתנה סוג של פתרון לבעיה הזאת שנוצרה באותו זמן" (פרו' עמ' 3244 שו' 17, 18).

העד טען בתחילה כי המפגש האמור (ת/255) היה במשרדו של הנאשם 1, ושם פגש הוא לראשונה את אורי בלטר, במשרדו של הנאשם 1 בנמל אשדוד, והוא אינו זוכר מי זימן אותו לפגישה זו (פרו' עמ' 3245 שו' 5-9).

הוא נשאל אם נכח נציג הנהלה או נציג מחלקת תפעול באותה פגישה, ותשובתו "לא מישהו מהנציגים שאני מכיר" (פרו' עמ' 3246 שו' 1). עוד הוא מוסיף כי לא נוהל פרוטוקול לישיבה זו (פרו' עמ' 3246 שו' 3).

העד מתאר כי בישיבה זו הוצע ע"י אורי בלטר פתרון למניעה ולצמצום בעיית זיהום הים בגרוטאות תוך כדי העמסה (פרו' 3246), ומוסיף כי מבחינת הנמל הם, דהיינו חברת גרינלנד, היו מי "שכל הפעילות התנהלה תחת השם שלנו... תחת השם גרינלנד" (פרו' עמ' 3246 שו' 21- עמ' 3247 שו' 1), אולם הדגיש כי בפועל האחריות לכל התהליך היתה של הספקים שלו, אולם מבחינת הנמל מי שמבצע את הייצוא, זה הם, חברת גרינלנד. העד מציין כי על פי ידיעתו הספקים התקשרו עם חברת דנה, וחברת גרינלנד לא חתמה באותו שלב על הסכם עם חברת דנה, הואיל והאחריות שלהם לגבי הסחורה היתה רק מהרגע שהיא בתוך האוניה, אולם בשלב מסוים, אחד מספקיהם, משה שלי, נתקל בבעיה לבצע פעילות תחת שמו בנמל, וביקש מהם שייקחו אחריות על פעילות זו, ואז הם התקשרו בהסכם עם חברת דנה, הסכם ישיר בין חברת גרינלנד לחברת דנה, שני הסכמים כאמור, הוגשו (ת/285, ת/286), והוא מוסיף כי הסיבה לחתימה היתה כי "משה שלי לא יכול היה להיכנס לנמל אשדוד" (פרו' עמ' 3254 שו' 24).

העד נשאל אם היה ניסיון מצידם לפנות לחברות אחרות, ומשיב בשלילה ונשאל האם היתה סיבה שלא פנה לחברות אחרות מלבד חברת דנה, והוסיף "אף אחד לא הציע את השירות הזה במקום חברת דנה, והיה מדובר בפתרון שמקובל, מצד אחד על העובדים, ומצד שני, על ההנהלה, אז לא היו לנו אלטרנטיבות אחרות " (פרו' עמ' 3268 שו' 16-21).

העד מתייחס להסכם השני (ת/286) אשר במסגרתו עולה שהחברה תישא בסכום נוסף, ומציין כי כך יהיה "אם הם יצליחו לגרום למצב של אפשרות לשים סחורה על הרציף, לא היה" (פרו' עמ' 3275 שו' 17-18).

כאן נציין, כי לנתון זה חשיבות בהתייחסות בהמשך לעניין מר משה שלי. מהעדות עולה כי לאחר שנחתם ת/285 שעניינו הפעילות של דנה והמחיר המשולם לה, נחתם ת/286, אשר ממנו עולה כי ככל שישונה אופן טעינת הגרוטאות כך שהגרוטאות יונחו על הרציף, וממנו יוטענו אל האוניה, הדבר יהיה כרוך בעלות נוספת, אולם, עניין זה כלל לא יצא אל הפועל, והעלות הנוספת, לא נדרשה ולא נגבתה, שכן לא שונה אופן הטעינה (ר' לעניין המשך עדותו פרו' 3276, 3278).

ובחזרה למסמך ת/255 ולסיכום הדיון מיום 10.8.11 – מר שאול עבודי אומר כי לראשונה נתקל במסמך זה בחקירתו במשטרה (פרו' עמ' 3278 שו' 23) – (יצויין כי ההתייחסות לת/267 אולם זהו המוצג הזהה לת/255).

לדבריו בתשובה לשאלה עד כמה מסמך זה משקף את אותה ישיבה, הוא משיב "דמיון חלקי בלבד, בלבד, א' הפורום זה לא הפורום של הפגישה בה הייתי נוכח, שנית, יש בו חלקים שאני לא... לא היו בפגישה הזו, לדוגמא מכתב ההתחייבות וכל הדברים האלה..." (פרו' עמ' 3279 שו' 22 – עמ' 3280 שו' 2).

בחקירה הנגדית חזר בו העד מדברים מסוימים שאמר בחקירה הראשית, לאור כך, לדבריו, כי מדובר באירוע שאירע לפני שנים רבות. כך, בחקירה הראשית אמר כי באותה פגישה נשוא ת/255 דובר על כסף, דהיינו על אותו סכום שצריך היה לשלם עבור אותו פיקוח ואותה פעילות, וכך אמר "למיטב זכרוני, דובר על שני דולר לטון, במסגרת הפגישה הזאת" (פרו' עמ' 3247 שו' 22). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית חזר בו מדברים אלו לחלוטין, ואמר מפורשות כי בפגישה זו לא דובר על כסף, וחזר שוב ושוב על התשובה והשלילה המפורשת שלא דובר בפגישה הזו על כסף ( פרו'  עמ' 3294 שו' 8-18).

לכשנשאל מדוע קודם לכן בחקירה הראשית אמר שדובר על כסף ואף נקב בסכום, השיב כי "מדובר על דבר שאירע לפני הרבה שנים ומאחר ובעדות שנתתי פה אמרתי שלא דובר על כסף, אז שם זכרוני היה יותר טוב, הנושא של הכסף לא דובר בפגישה הזאת, ועלה בסמוך לאחר מכן זה ההסבר שלי" (פרו' עמ' 3294 שו' 24 עד עמ' 3295 שו' 2).

ולאחר מכן, הוא אף מוסיף כי את העלויות ייתכן שמי שאמר לו אלו בכלל הספקים ולא האנשים של חברת דנה (פרו' עמ' 3295 שו' 5, 6).

יצוין כי לאחר שעומת העד עם דברים שנכתבו בסיכום ישיבת הכנה שנעשתה עם העד לפני עדותו, הוזהר העד שוב כי עליו לומר את האמת (פרו' עמ' 3230 שו' 7-9).

העד אינו זוכר אם מר קודוביצקי היה בפגישה, הוא זוכר שהיה אדם נוסף, אך אינו יודע אם מדובר במר קודוביצקי (עמ' 3231 - 3232).

העד נחקר ארוכות ביחס לנוכחותו של מר קודוביצקי, וביחס לדברים שאמר בחקירתו במשטרה, לאחר שהראו לו את סיכום הדיון ת/255 שם אמר "אני חושב שקודוביץ היה בפגישה הזאת", והוא מאשר שאמר את הדברים הללו (פרו' עמ' 3326 – שו' 7-11). העד מנסה להסביר את דבריו אלו בכך שהציגו לו בחקירה פרוטוקול (ר' עמ' 3326). ייתכן שאכן מכך נבעו דבריו של העד בהודעתו במשטרה, ואולם, בהתייחס לסעיף 9 שבסיכום הדיון ת/255, הסעיף המרכזי המתייחס לפעילות המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, הוא מאשר את הדברים הבאים אשר נאמרו על ידו בחקירתו במשטרה: "אני חושב שקודוביץ' היה בפגישה הזאת כי בסעיף 9 כתוב שסוכם עם קודוביץ' ואני זוכר שדובר על זה בפגישה" (פרו' עמ' 3328 שו' 18-21). ומוסיף את הדברים הבאים: "אני בהחלט זוכר כי בפגישה אצל אלון התוכן של הסעיף הזה אכן עלה, ועוד פעם אני חוזר ואומר, מבחינתי, הבן אדם שישב שם אני לא זוכר אותו כקודוביץ' (פרו' עמ' 3329 שו' 1-3). העד אומר מפורשות בהמשך כי הגם שאיננו זוכר את קודוביץ' בפגישה הזאת (יצויין כי כך נכתב בת/255 קודוביץ' במקום קודוביצקי), הרי ש"אני כן זוכר שהנושא הזה עלה ואני כן זוכר שדובר על זה כי במידה ואיכות הסביבה ירצו להגיש תלונה הם יפונו, קודם כל, לוועד ולהנהלה" (פרו' עמ' 3329 שו' 15-17) וחוזר שוב על כך שהוא זוכר את התוכן של סיכום זה (פרו' עמ' 3329 שו' 20-21). לכשעומת עם השאלה האם ייתכן שסיכום זה יהיה רק עם איכות הסביבה, הוא משיב "... יכול להיות שהבן אדם שישב שם היה נציג איכות הסביבה" (פרו' עמ' 3330 שו' 3). העד מכחיש כי בפגישה זו היו נוכחים דדה או דני שטרית, אנשים שהוא מאשר שהוא מכיר (פרו' עמ' 3330 שו' 14-21).

העד נשאל הכיצד זה כעת, בעדותו בבית המשפט, אומר הוא באופן פוזיטיבי כי השניים לא היו, והוא זוכר שהם לא היו, ולעומת זאת בהודעתו במשטרה אמר כי ייתכן שהיו ייתכן שלא היו, ומשיב כי אין לו הסבר, וכי הוא זוכר שהם לא היו (פרו' עמ' 3332 שו' 7-11).

לגבי מיקומה של הפגישה, אומר העד כי היא נערכה אצל הנאשם 1, ואומר "אני זוכר בדיוק איפה הייתי ומה נאמר בפגישה" (פרו' עמ' 3334 שו' 1).

העד מציין לשבח את פעילות חברת דנה, ומאשר כי הפתרון שהיא נתנה גרם לירידה חדה בנפילת הגרוטאות למים (פרו' עמ' 3338 שו' 14-18).

העד אומר כי למעט חתימתה של גרינלנד על חוזה עם חברת דנה, כשנכנסה לנהליו של משה שלי, היא לא חתמה על חוזה עם חברת דנה, ומאשר כי איש לא דרש מהם לחתום עם חברת דנה על חוזה, למעט בכל הקשור למשה שלי (פרו' עמ' 3343 שו' 1-7).

ביחס למר משה שלי, אומר העד כי מר משה שלי נתפס עובד על הבאגר, וכתוצאה מזה הוא נכנס לבעיה של הפרת כללים בנמל וכתוצאה מכך הרחיקו אותו, והוא מוסיף "הוא לא עבד במשך 15 חודשים על הבאגר, הוא נתפס במספר הזדמנויות, עושה את זה" (פרו' 3344 שו' 21-22), הוא מוסיף כי מר משה שלי  חתם על הסכם עם חברת דנה, ו"אף אחד מהנמל לא הכתיב לעבוד דווקא עם דנה" (פרו' עמ' 3345 שו' 13). והוא מאשר שוב כי לא היו אלטרנטיבות לחברת דנה (ר' פרו' עמ' 3345).

בהמשך חקירתו הנגדית מאשר מר שאול עבודי כי עניין התוספת שהתבקשה, זאת בהקשר לחוזה ת/286, לתשלום, קשורה לפתרון שהוצע לפיו הגרוטאות יונחו על הרציף, כך שהנמל "יסכים להטענה מהרציף עצמו" וביחס התוספת האמורה הוא אומר "אני מסכים איתך שחלק מהכסף הזה היה אמור לתקן את הנזק", והכוונה היא לנזק אשר היה נוצר מכך שהגרוטאות יהיו על הרציף (ר' לעניין זה פרו' עמ' 3347, 3348).

מכל האמור, חברת גרינלנד היא היתה הגורם המרכזי ביחס ליצור הגרוטאות, ולמעשה הגורמים הפועלים בשטח הינם אלו שהוא רוכש מהם את גרוטאות והיא מייצאת את הגרוטאות לחו"ל בתהליך בו החברות השונות אשר מוכרות לה את הגרוטאות מביאות אותן לנמל ומעמיסות אותן על האוניה, באחריותן שלהן.

ניתן  לסכם את הדברים העולים מגרסת המנכ"ל והשותף בחברת גרינלנד, שהינה החברה אשר מהווה את גורם המרכזי כאמור בייצור הגרוטאות, וכל שאר הגורמים פועלים למעשה מטעמה כדלקמן: הוא אכן נכח באותה ישיבה, אולם לדבריו היו נוכחים במסגרתה רק אלון חסן ואורי מגרינלנד, ואדם אחד נוסף שהוא איננו יודע את זהותו, אבל ככל הנראה הוא היה מהמשרד להגנת הסביבה, והפגישה התקיימה לגרסתו במשרדו של אלון חסן. זוהי הפגישה היחידה שלדברי העד הוא נכח בה.

העד מאשר כי סעיף 9 לת/255 עלה במסגרת הפגישה האמורה. העד מאשר כי חברת דנה נתנה שירות ליצואני הגרוטאות, למעשה לחברות שפעלו מטעם חברת גרינלנד, העד מאשר כי השירות שחברת דנה נתנה היה שירות ששינה מהקצה לקצה את הפגיעה באיכות הסביבה, ומתייחס בחיוב רב לפעילות חברת דנה.

העד מאשר, מפורשות, כמה פעמים, כי איש לא דרש מחברת גרינלנד, או מגורם אחר, להתקשר עם חברת דנה.

העד מאשר כי באותו דיון לא דובר מאומה על כספים.

עוד מאשר העד כי חברת גרינלנד נכנסה בנעלי החברה של מר משה שלי, לאחר שנאסר עליו להיכנס לנמל, בעקבות העובדה שהוא נתפס כשהוא עובד על באגר, בניגוד לכללי הנמל, ולאחר שנתפס מפר את הכללים כמה פעמים קודם לכן.

ביחס להסכם השני ת/286, אשר התייחס לתוספת תשלום, מאשר העד כי הסכם זה עניינו לאפשרות שעלתה לשינוי אופי הפעילות, כך שהגרוטאות יוערמו על הרציף, ומהרציף יועברו לאוניות, וככל שאופן ההטענה הזה ייצא לפועל, אזי יחול תשלום נוסף על חברת גרינלנד, ותשלום נוסף זה עניינו תיקון נזקים שיכול וייגרמו לרציף כתוצאה משינוי זה בשיטת העבודה.

השינוי הזה בשיטת העבודה לא יצא אל הפועל.

מצאנו לנכון להאריך ביחס לעדותו של מר עבודי, הואיל וניתן להבין מחלק מעדותו, גם את הרקע לטענות קשות שמועלות ע"י ב"כ המאשימה ביחס לפרשת הוצאת מר משה שלי מעבודה בנמל, וביחס לנימוק לכך, אשר נטען כי הוא קשור בקשר ישיר לחברת דנה, וכי הוא קשור בקשר ישיר לניסיון של חברת דנה לקבל תשלום נוסף ממר משה שלי. הראיות שבפני שוללות טענה זו, אשר אינה מתיישבת לא עם הגיון הדברים, ולא עם הדברים המפורשים שנאמרים בין היתר, ע"י מר שאול עבודי.

ביחס למקום שבו התקיימה הפגישה, כמו גם ביחס לנוכחים בה, קיימות עדויות אחרות, אשר אני מוצא לנכון להעדיפן בהקשר זה, והן יפורטו להלן. ניתן לייחס את האמור, לחלוף הזמן בין האירועים לבין החקירה במשטרה, ובהמשך לעדות בבית המשפט.

ביחס לנוכחים בפגישה, אין מחלוקת של ממש ביחס לנוכחות של כל הגורמים המפורטים בה, ואשר לגבי חלקם מר עבודי טוען בעדותו בבית המשפט שלא נכחו, ולעומת זאת בחקירתו במשטרה אמר כי איננו זוכר אם נכחו אם לאו.

לפני התייחסות לעדויות הנוספות, נדגיש, כי עדותו של מר עבודי מחזקת את המסקנה כי האמור בסעיף 9 לת/255, הנמצא במחלוקת בין הצדדים, עלה גם עלה, בישיבה ביום 10.8.11 שהתקיימה בנמל.

ביחס לנוכחים בפגישה וביחס לתוכן הסיכום, נפנה, מבחינת גורמי הנמל, תחילה למי אשר ביצע את הרישום של אותה ישיבה, הוא מר רפי משעל, אחראי או"ש בנמל.

56.        מר רפי משעל, ע.ת. 58, לא העיד, והודעתו במשטרה הוגשה בהסכמה - ת/343. על פי הודעתו הוא עבד בנמל כ- 43 שנים, ובזמן הרלבנטי היה אחראי או"ש שזה "ארגון ושיטות". (שו' 9-10).

בחטיבת התפעול הוא היה אמון על רישום הפרוטוקולים – "לא ידוע לי שמישהו אחר כתב פרוטוקולים מלבדי" (שו' 25-26). העד אומר ביחס לרישום תוכן הישיבות או הוספת רישומים להם לאחר פיזור הישיבה כי "היחידים שיכולים להגיד לי להוסיף דברים אלו הם דדה או אלדד" (שו' 29) – הכוונה לדדה בנהודיס או אלדד וקסמן. לדבריו הישיבות היו מתקיימות בחדרו של הסמנכ"ל אלדד וקסמן או במשרדו של דדה בנהודיס (שו' 42-48). הוא לא היה רושם שמות אנשים אשר אינם נוכחים בדיון "... הייתי רושם רק אנשים שנוכחים בדיון" (שו' 59-60). העד נשאל אם היה נוכח בישיבות במשרדו של הנאשם 1 ומשיב "לא, מעולם לא" (שו' 70). הוא נשאל אם היה נוכח בישיבות הקשורות לחברת דנה ומשיב כדלקמן: "פעם אחת, זה היה לפני כמה שנים בשנת 2011 משהו כזה... על פי דרישה של איכות הסביבה אני לא זוכר שמות, אחרי מה שקרה, היה איזה תקל בין קודוביצקי ובין מנהל עבודה ועלתה דרישה אני  חושב ע"י קודוביצקי שיהיה מפקח על הטעינה של הגרוטאות וביקשו מפקח ניטרלי... לשאלתך מי ביקש אני לא יודע... קודוביצקי מצא שיש גרוטאות בתוך קרקעית הים וביקש ממנהל העבודה להפסיק את העבודה... ואז התפוצץ כל העסק הזה וקודוביצקי הגיש תלונה על מנהל העבודה ואולי גם על המפעיל ובעקבות זה החליטו להתכנס ולהחליט על מפקח שיעצור את העבודה אם יפול גרוטאות לים" (שו' 76-84).

מוצג לעד המסמך שהוא סיכום הדיון בנושא טעינת גרוטאות מיום 10.8.11 והוא מאשר שהוא אשר רשם את הפרוטוקול (שו' 85-89).

העד מאשר את תוכן המסמך לאחר שהוא מעיין בו, ואומר שהוא זוכר את הישיבה הזאת.

העד נשאל היכן התקיימה הישיבה ומשיב "בבניין התפעול". הוא נשאל אם הוא בטוח בכך ומשיב "אני חושב, אני לא זוכר, במקרים כאלה זה רק שם היינו עושים את הישיבות" (שו' 95-98).

העד נשאל מי היה נוכח בישיבה, והוא משיב "כל האנשים שיש פה", והוא מפרט את כל השמות המופיעים במסמך (שו' 99-101).

לשאלה מדוע הוא השתתף בפגישה הוא משיב "על פי בקשתו של דדה" שהוא הבוס שלו (שו' 105-108).

העד נשאל כדלקמן: "מחומר החקירה עולה כי הישיבה הנ"ל התקיימה במשרדו של אלון חסן, תגובתך?" והוא משיב "ממש לא, אני לא זוכר שזה היה שם". העד עומת שוב עם הטענה ונשאל "אז אני אומרת לך שהישיבה הזאת התקיימה במשרדו של אלון חסן" והוא משיב "אני ממש לא זוכר את הדבר הזה. אצל אלון חסן אני ממש לא זוכר שהייתי אצלו בדיון כזה וגם לא מקובל לקיים ישיבות אצלו או אצל וועד אחר".

העד נשאל האם ישיבות כאלה אמורות להתקיים במשרדו של אלון חסן והוא משיב "ממש לא, אני מופתע שאת אומרת שזה היה אצל אלון". העד נשאל עוד בהקשר זה "האם היית נוכח אי פעם כרושם פרוטוקול בישיבה במשרדו של אלון חסן?" ותשובתו היא "מעולם לא". (ת/343 שו' 109-117).

העד נשאל "מי זימן את הנוכחים לישיבה?" ומשיב "המזכירה של התפעול אתי מאראש". (שו' 118, 119).

הנה כי כן, תשובתו של רושם הפרוטוקול, חד משמעית, ואינה משתמעת לשתי פנים, על כי הפגישה האמורה לא התקיימה במשרדו של אלון חסן, והנוכחים בה היו כל הנוכחים הכתובים באותו סיכום דיון ת/255, והעד אינו אומר זאת אך על סמך קריאת תוכנו של ת/255, אלא מזכרונו, וגם על סמך הנהוג.

כבר מהדברים האמורים ניתן ללמוד כי כלל לא מדויק האמור בסעיף 17 בכתב האישום, על כי "בהמשך לאמור לעיל, קיים נאשם 1 מפגש בתאריך 10.8.11", לא הנאשם 1 קיים את המפגש. העד רפי משעל, אשר הודעתו הוגשה בהסכמה, ואשר ערך את הרישום של המפגש, מעיד באופן מפורש אחרת, לחלוטין. לא הנאשם 1 קיים את המפגש, לא במשרדו של הנאשם 1 התקיים המפגש, ויש להדגיש עניין זה, הואיל ושוב ושוב מוצאים אנו טענות עובדתיות בכתב האישום, אשר אינן מתיישבות עם הראיות המרכזיות אשר בתיק.

כפי שעולה מהמשך הודעתו של ע.ת. 58 מר רפי משעל, במשטרה, ת/343, סעיף 9 היה גם היה כחלק מהמתווה, אשר סוכם באותו מפגש שהוא ערך את רישומו, שוב, בניגוד לעולה מכתב האישום (סעיף 18).

ביחס לתוכן הישיבה – נשאל העד "איזה פתרון הוצע בישיבה?" והוא משיב "מה שכתוב פה" העד נשאל "האם אתה זוכר את תוכן הישיבה או שאתה נסמך על הכתוב מולך?" והוא משיב  "אני זוכר את הישיבה". (שו' 120-123).

העד אמר כי הוא איננו מכיר את אותו אורי מחברת גרינלנד הנזכר בת/255, וכך גם לגבי מר שאול עבודי,  ואומר "אני לא מכיר אותם ולא יודע מי הם בדיוק" (שו' 138-140). וביחס לכך שנכתב כי אחד הנוכחים הוא אורי מחברת גרינלנד נשאל האם אותו אורי הציג עצמו מחברת גרינלנד והוא משיב "אני מניח שכן, אני לא כתבתי סתם" (שו' 136-137).

על פי עדותו הוא אינו מכיר את "אורי בלטר מדנה" וראה אותו פעם אחת בעיתון (שו' 140-142). העד נשאל "האם חברת דנה הוזכרה במהלך הישיבה?" והוא משיב "פה לא", לשנשאל היכן כן הוזכרה הוא משיב יותר מאוחר ראה אותם בנמל, וכי "כולם ידעו מה זה דנה". העד נשאל "מה זה דנה?" והוא משיב "מפקח מטעם הלקוח שהם היצואנים" (שו' 149-154).

העד עומת עם דברים שנאמרו ע"י שאול עבודי בהסתייגותו מסעיפים 1 ו- 5, לאותו סיכום, ונשאל "האם זכורים לך סעיפים 1 ו- 5 אשר הוצגו כפי שהם בישיבה?" והעד משיב "כן, זה היתה הדרישה של דדה" (שו' 187-188).

הנה כי כן, על פי עדותו של מי שביצע את רישום תוכן הפגישה, והוא זה אשר נכח בה, סעיפים 1 ו- 5 הכוללים מכתבי התחייבות שעל נציג היצואנים לשלוח, היו גם היו, כחלק מהסיכום בפגישה, ואם לא די בכך, הוא אומר מפורשות כי היתה זו דרישה של דדה בנודיס, שהוא רמ"ח התפעול.

כותב התוכן של הישיבה שמעיד עליה מזיכרונו ולא רק מתוכן הדברים, אומר מפורשות כי לא הנאשם 1 הוא זה שדרש זאת, אלא כי מר דדה בנודיס, גורם מהנהלת הנמל, רמ"ח תפעול, הוא זה היה דרש מכתבי התחייבות אלו מהיצואנים.

העד נשאל "האם אלון חסן הכתיב לך מה לרשום בישיבה זו?" הוא משיב "ממש לא".

העד נשאל "מה פתאום אלון חסן נוכח בישיבה הזו?" והוא משיב "כי זו היתה יוזמה של ההנהלה מזכיר ציוד מכני למצוא פתרון בנפילת פסולת לים" (שו' 199-202).

התשובה ביחס לנאשם 1 ברורה, ושוללת היא את העולה מכתב האישום.

ביחס לתוכנו של סעיף 9, הוקרא לעד מלוא תוכן הסעיף, והוא נשאל האם זכורה לו אמרה כזאת או הסכמה כזאת של קודוביצקי והוא משיב בחיוב (ש' 205-207).

בעניין זה נשאל העד "מדוע גורם אכיפתי צריך להודיע להנהלת הנמל ולמזכיר הוועד בטרם הוא מבצע אכיפה, זה נראה לך הגיוני?" והוא משיב "כי בפעם הקודמת הוא ישר הגיש תלונה וההנהלה ביקשה לא לעשות את זה ואם צריך לתקן אז היא תתקן ולא ישר לתת תלונה" העד מעומת אל מול הכחשת מר קודוביצקי את סעיף 9 הוא משיב "זה מה שכתבתי וזה מה שאני יודע". העד מעומת שוב עם טענה של מר קודוביצקי שלא היה סעיף כזה והוא משיב "ממה שרשמתי זה מה שאני יודע, אין לי פרשנות לזה". העד נשאל אם הוא שמע את יצחק קודוביצקי מאשר את סעיף 9 והוא משיב "לא זוכר" (שו' 205-217).

מדבריו עולה כי זכורה לו הסכמה של מר קודוביצקי כמפורט בסעיף 9. לעומת זאת בסוף דבריו הוא אינו זוכר אם מר יצחק קודוביצקי אישר את סעיף 9.

העד עומד בתוקף כי תוכנו של סעיף 9 עלה בישיבה, וזו היתה ההסכמה, גם של מר קודוביצקי, והוא אף מסביר את הצורך בסעיף, מדוע עלה, וכי ההנהלה ביקשה שלא תבוצע האכיפה בטרם מודיעים להנהלת הנמל, והכל במסגרת אותה ישיבה בה נכח העד וגם נכח מר קודוביצקי. לעומת זאת, בסוף נכתב מפיו בתשובה לשאלה אם שמע את מר קודוביצקי מאשר את סעיף 9 "לא זוכר".

אני מוצא כי המשקל שיש לתת הוא לכלל עדותו ולא רק לאותה אמירה אחרונה בעדות לא מוקלטת זו.

כל עדותו, המפורטת והמדויקת, מאשרת את מלוא תוכנו של ת/255, לרבות הנוכחים, לרבות מקומו ומעמדו של נאשם 1 בניהול הישיבה וזימונה, וביחס לסעיף 9 לת/255.

הן שאול עבודי, והן רפי משעל, מאשרים את תוכנו של סעיף 9 לת/255, ולא רק הם עושים זאת, אלא למעשה כל הנוכחים בישיבה מטעם הנמל.

מר קודוביצקי מכחיש את הדברים, אולם, כפי שיפורט בהמשך, אין לקבל את גרסתו בעניין זה, אשר עלתה רק לאחר הפרסומים, ובעקבות ביקורת שהופנתה אליו ממקום עבודתו ביחס לכך.

57.        מר דדה בנודיס, ע.ת. 6, מעיד כי הוא היה רמ"ח תפעול בנמל אשדוד בזמנים הרלבנטיים.

ביחס לדבר ידיעתו את ההיכרות בין נאשם 1 לנאשם 3, הוא משיב "שכל העולם יודע", דהיינו דבר הקרבה המשפחתית בין הנאשם 3 לנאשם 1 (פרו' עמ' 3665 שו' 1-2).

ביחס לפתרון שגובש כדי לסיים את משבר נושא הגרוטאות, הוא נשאל מי הביא בפניו פתרונות והשיב "שניים או שלושה חברות, אני לא זוכר בדיוק, אבל לא רק דנה הביאה, גם קשרי ים הביא לי..." (פרו' עמ' 4661 שו' 5-6).

ביחס לשאלה מה היתה מעורבות הוועד בהחלטה איזה פתרון ייבחר, תשובתו היתה ".. הנושא היה במשבר, המשבר היה גם בצד ההנהלה, גם בצד התפעולי, כולם היו בצלחת הזו אז כולם היו שותפים, גם הוועד היה שותף, גם ההנהלה היתה שותפה וגם הסוכנים היו שותפים, אני לא עשיתי את זה בחדרי חדרים, עשינו את זה בשקיפות" (פרו' עמ' 4611 שו' 10-13).

בהמשך אומר "גם אני הייתי מקבל כתב אישום" (פרו' עמ' 4611 שו' 24).

בהמשך אומר העד כי קשרי ים ואמקו ים הביאו הצעות לפתרון,  (פרו' עמ' 4612 שו' 3-4).

העד עומד בתוקף על כך שלא היתה הכתבה, וכי  היה פורום של הנהלה, וועד ואיכות סביבה, והיה מספר אנשים וברוב דעות התקבלה החלטה לכיוון מסוים, והיתה השתתפות של הוועד, ומטעם הוועד היה זה הנאשם 1 (פרו' עמ' 4612 שו' 10-16).

העד מתאר תהליכים תפעוליים בשטח שבהם נבדקו הצעות של קשרי ים אמקו ים וחברת דנה (פרו' עמ' 4613, 4614), הוא מעיד כי הנאשם 1 הוא זה שפעל מטעם הוועד (אך העד הוא זה שבסוף היה מקבל את ההחלטה), (פרו' עמ' 4616 שו' 1-13).

העד מאשר כי הוא זימן את נאשם 1 לדיונים, אשר ישב שם כנציג העובדים, וכי לא היה לו מעמד מקצועי, וכי הוא לא זומן לוועדה כגורם מקצועי שיביע את דעתו לטיב הפתרון, וכי מבחינתו, של הנאשם 1, כל פתרון המקובל על איכות הסביבה ועליכם (דהיינו הנהלת הנמל) ולא מסכן את העובדים הוא ייתן לו יד. העד מעיד מפורשות כי הנאשם 1 לא התערב "כהוא זה במהלך הדיונים בטיב הפתרון הטכני" ומאשר כי מה שהטריד היה שלא תהיה פגיעה מתביעה פלילית, וזה הטריד גם את ההנהלה, וגם את העובדים (ר' עמ' 4616 – עמ' 4618), ודבריו על כי היחידה אשר נתנה פתרון ועל כי לא היה לו כל עניין להעדיף את חברת דנה על מישהו אחר.

העד נשאל לגבי ת/255, ומאשר את הסיכום המפורט בו ואת התחייבותו של מר קודוביצקי כאמור באותו סיכום, ובמסגרת זו מאשר גם כי הנאשם 1 לא התערב בתנאים המהותיים ומה שהניע את הנאשם 1 להחזיר את האנשים לעבודה, זו רק ההתחייבות של מר קודוביצקי (פרו' עמ' 4620 שו' 1-11).

יצויין כי בשלב מסוים, ביקשו ב"כ המאשימה להעדיף הודעות העד בנודיס מכוח סעיף 10א', אולם בסיכומים הודיעו על חזרה מבקשה זו ביחס אליו (פרו' עמ' 7583 שו' 29-30).

העד נשאל מפורשות "האם איכות הסביבה דרשו שיהיה פיקוח חיצוני?" והוא משיב בחיוב, והוא נשאל שוב,  ומשיב שוב בחיוב (פרו' עמ' 4635 שו' 5-9).

העד נשאל האם העובדה שזו היתה דרישה של איכות הסביבה, הינה הואיל ו"זה היה ברור לכולם וגם לך שאין מה לעשות, הנמל לא יכול לפקח על עצמו. הנמל קשה לו מאוד לפקח על עצמו נכון?" והוא משיב "נכון מאוד אני הייתי נגד זה שהנמל יפקח על עצמו." והעד נשאל "כי הוא לא יכול לפקח על עצמו" והוא משיב מפורשות "זה לא עובד", ונשאל גם לגבי מצב בו מנהל עבודה נמצא במקום לצורך פיקוח, וחוזר על כך כי "הפיקוח צריך להיות חיצוני ולא פנימי" (ר' פרו' עמ' 4635 שו' 10-19).

העד נשאל, ביחס לפיקוח של חברת דנה – "העבודה התנהלה בצורה הטובה ביותר והיה מינימום שבמינימום שבמינימום פגיעה באיכות הסביבה נכון?" והוא משיב בחיוב, ונשאל "אז כולם יצאו נשכרים, קודם כל הענין הציבורי של איכות הסביבה נכון?" ומשיב בחיוב. וחוזר בהמשך שוב על כך שהוא היה בעקרון כנגד פיקוח פנימי, ומאשר כי "על עובדי הנמל כשאין עליהם פיקוח חיצוני יכול להיות שלא יעשו את העבודה" (פרו' עמ' 4635 שו' 22 עד עמ' 4636 שו' 10).

העד מר דדה בנודיס חוזר על כך שדרישתו שלו מהיצואנים שיהיה פיקוח "היתה בעקבות דרישה של איכות הסביבה" וחוזר ומאשר בחיוב את הדברים שהופנו אליו בשאלה "אתה הפנית את הדרישה ליצואנים לפיקוח רק בעקבות הדרישה של איכות הסביבה נכון?" עוד נשאל העד האם "זה כדי לרצות את איכות הסביבה?" והוא משיב בחיוב (פרו' עמ' 4637 שו' 14-20)

מהדברים האמורים מעדותו של מר בנודיס עולה בבירור העדר כל מעורבות של הנאשם 1 בענין טכני כלשהו, ומעורבותו היתה אך במובן זה שרצה הוא פתרון שיניח את דעת המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה.

מעדותו של מר דדה בנודיס, הגורם הבכיר בנמל שעסק בפתרון של משבר הגרוטאות, והיה מטעם ההנהלה, עולה באופן מפורש כי הדרישה לפיקוח חיצוני באה מן המשרד לאיכות הסביבה, וגם הוא היה זה אשר דרש זאת, לאור כך שעובדי נמל, לגישתו, אינם יכולים לפקח על עבודתם שלהם בעצמם, וכי צריך גורם חיצוני. לא היה זה הנאשם 1 שדרש זאת, לא היה זה הנאשם 1 שהתערב בהחלטה זו, והמפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, כמו גם ההנהלה, היא זו שדרשה זאת.

עוד ביחס לת/255 מעיד מר דדה בנודיס ע.ת. 6, כי הוא זימן את אותה ישיבה (פרו' עמ' 4638 שו' 3-4). ביחס למקום בו היתה ישיבה זו הוא אומר כי הישיבה היתה אצלו והוא זה שזימן אותה. (פרו' עמ' 4638 שו' 17,18). העד מאשר כי לאחר הסיכום במסגרת ת/255 התחילה העבודה לפעול ו"היתה טובה לעין ארוך ממה שהיתה קודם, היתה לשביעות רצונו המלאה של קודוביץ' ובגלל זה הוא לא נתן מכאן ולהבא דוחות" (פרו' עמ' 4642 שו' 16-18).

מר בנודיס מאשר כי הוא זה שזימן את כולם לאותה ישיבה ביום 10.8.11, לרבות הנאשם 1, מאשר כי הנאשם 1 עצמו לא ידע את מי עוד הוא מזמן, וכי מר בנודיס בעצמו לא ידע שיבוא אותו אורי לאותה ישיבה (פרו' עמ' 4642 שו' 20 - עמ' 4643 שו' 2).

עוד מאשר הוא כי ללא אישורו של קודוביץ' לא היו העובדים חוזרים לעבודה (פרו' עמ' 4643 שו' 2-3), (יצויין כי בפרוטוקול לעיתים משתמשים בשם זה במקום בשם קודוביצקי).

ביחס לת/255 אותו סיכום ישיבה במחלוקת, ניתן לסכם את עדותו של מר דדה בנודיס, הגורם הבכיר ביותר אשר השתתף באותה פגישה, כי הוא זימן את אותה פגישה, לרבות את הנאשם 1, כי הנאשם 1 לא התערב בכל ענין מהותי, כי הדרישה לפיקוח חיצוני באה מהמשרד להגנת הסביבה, כמו גם מהעד בנודיס עצמו, כי הסיכום האמור בת/255 הינו הסיכום אשר היה, וכי רק ההתחייבות של מר קודוביצקי האמורה בת/255 היא אשר הביאה את הנאשם 1 להסכים.

מדובר בעדותו של הגורם הבכיר בנמל ביחס לאותו שלב בתהליך, המנהל את התהליך, והמזמן את אותו דיון במסגרתו הושגו ההסכמות אשר הביאו לסיום השביתה.

אני מקבל את עדותו של מר בנודיס כעדות אמינה, עדותו זו משתלבת עם חלק מעדותו של מר שאול עבודי, ועם דבריו של מר רפי משעל בהודעתו במשטרה, וכן עם עדותו של נאשם 1 בעניין זה.

יצוין כי על עדותו של ע.ת.55 מר דני שטרית, אשר היה אחד המשתתפים בדיון האמור, וויתרה המאשימה.

58.        גרסת המפקח מהמשרד להגנת הסביבה, מר יצחק קודוביצקי, ע.ת.51 הינה כי הוא אכן השתתף באותה ישיבה, סיכום הדיון בנושא טעינת הגרוטאות, מיום 10.8.11, אותה ישיבה אליה מתייחס ת/255. (כאמור ת/255 זהה לת/267, ההתייחסות תהיה לת/255 אף שחלק מהשאלות התייחסו  לת/267, הזהה).

אשר למקום המפגש, גם מר קודוביצקי מאשר כי הוא התקיים במשרדו של מר דדה בנודיס (פרו' עמ' 3114 שו' 27).

ע.ת. 51 מר קודוביצקי, התבקש להתייחס למסמך ת/255 והאם הוא משקף את אותה פגישה ותשובתו היא: "לא, בטח לא מה שכתוב בסעיף 9, שסוכם שאני אתאם עם הנהלת הנמל ולמזכיר הוועד על כל מיני דברים, לא היה ובחיים לא הייתי מסכים לזה, דרך אגב, את זה ראיתי רק בעיתון הארץ, נדמה לי, הראו את זה ואחרי זה, בחקירה ובבירור שעשו לי במשרד". פרו' עמ' 3120 שו' 11 -16).

העד נשאל מה הבעיה עם סעיף 9 והוא משיב: "כי משתמע ממנו כאילו שבמקרה ויש איזשהן תקלות או זיהום, זיהום ים, אני אדבר עם הנהלת הנמל ואתאם איתם כל מיני דברים או אתאם איתם חקירות או עם מזכיר הוועד, ברור שאני לא אעשה כזה דבר, "במקרה שהוא מתכוון להגיש תלונה בגין טעינה לא נכונה, אפנה תחילה להנהלת הנמל ומזכיר הוועד", ברור שאני לא יכול להסכים לזה ואני לא אעשה את זה בחיים, לא מסמכותי". (פרו' עמ' 3120, שו' 17-23).

העד קודוביצקי מציין כי לא הכיר את חברת דנה כלל, באחד המקרים בהם אורי בלטר רצה להציג לו פתרונות, הוא הזמינו למשרדו, אמר לו שהם מתכוונים להיכנס חזק לנושא איכות הסביבה, שמירה על איכות הסביבה, התייעץ עמו בנושאים מקצועיים בדבר המפגעים בנמל, ומה צריך לעשות, ואפילו הזמין את מר קודוביצקי לראיין אנשים, ואז התוודע העד לחברת דנה. העד מעיד כי בשלב מסוים הוצגה לו מי שחברת דנה קיבלו לעבודה בעיקר לפיקוח על גרוטאות הברזל, בוגרת הפקולטה ברחובות, בשם ענאל, אשר העד אומר שנראה לו "שעשתה את העבודה כמו שצריך" (פרו' עמ' 3122 שו' 14-27).