ת"פ (ב"ש) 3666-06-16 מדינת ישראל נ' אלון חסן (29.03.2018) - חלק שני

התייחסות לחלק הכללי

19.        האמור בחלק הכללי ידון בעיקרו במסגרת הדיון בארבעת האישומים, ואולם, ביחס לחלק מהטענות, הכלליות, והמענה להן, להלן חלק מהראיות והמסקנות, ולאלו, השלכה גם על ההתייחסות לאישומים עצמם.

ייאמר כבר עתה, כי כתב האישום כולל עובדות אשר לא רק שלא הובאה לגביהן כל ראיה, אלא שאני למד כי גם לא בוצעה לגביהן חקירה, ומתבקשת הסקת מסקנות בדבר פליליות מעשים, כאשר מדובר גם בהתנהלות רגילה, מקובלת, וללא ראיות לחריגותה.

אפנה לשני עניינים ובהמשך לנוספים.

האחד, בסעיף כב' לחלק הכללי של כתב האישום, עלתה טענה כי הנאשמים 1 ו- 2 נהגו לקיים פגישות אישיות שלא בנוכחות גורמי נמל אחרים, באופן שוטף וללא תיעוד, ולצאת לנסיעות משותפות לחו"ל לבדם.

מהראיות שבאו בפני, לא נלמד על "נסיעות משותפות לחו"ל", אלא עלה כי הנאשם 1 והנאשם 2 ביצעו נסיעה אחת בלבד משותפת לחו"ל, ונסיעה זו כלל לא היתה "לבדם", אלא היתה יחד עם גורמים נוספים, ממשרדי ממשלה שונים, וזאת במסגרת עבודה ובמסגרת תפקיד.

לכאורה, נראה כי מדובר בסעיף שאיננו מרכזי בכתב האישום, והינו אך לצורך הבאת רקע לדברים. ואולם, ניסוח של כתב אישום באופן שכזה, ללא ראיות, הינו בעייתי.

ביחס לחלק הראשון של סעיף כב', בדבר קיום פגישות אישיות, שלא בנוכחות גורמי נמל אחרים, באופן שוטף וללא תיעוד - מהגיון הדברים, וכפי שנטען ולא הובאה כל ראיה לסתור זאת, פגישות בין מנכ"ל לבין יו"ר וועד עובדים, יכול ויתקיימו גם ללא נוכחות אנשים אחרים, וגם ללא תיעוד, מתבקש כאן ללמוד מהתנהלות אשר יכולה להתקיים ברגיל, בכל חברה, דבר קשר בעייתי. מנתון עובדתי מסויים, שאינו במחלוקת, ואשר משקף התנהלות שאין בה לכשעצמה לא פגם ולא חריגות, מתבקש להסיק מסקנות בדבר קונספירציה בין השניים.

עניין נוסף, בהקשר זה, והגם שאיננו בחלק הכללי, קשור לפרשת נשר. בסעיף 42 לכתב האישום, נכתב כי עובדי הנמל הונחו, מעת לעת, ע"י וועד הנמל להתמיד במלאכת פריקת קלינקר גם כשזו נאסרה עקב מפגעי איכות סביבה קשים במהלך פריקת הקלינקר. על פני הדברים, מטרת הכנסת סעיף זה לכתב האישום בהקשרו הינה כדי להראות כי וועד הנמל מבצע פעולות, שמטרתן תמיכה באותו קשר נטען ופסול, אשר קיבל ביטוי במעשים של נאשם 1 על מנת שחברת דנה הקשורה לנאשם 3, בן דודו, תהנה מפירותיהם.

ואולם, מתברר מהראיות שבאו בפני, ואשר היו בפני ב"כ המאשימה עת ניסחו הם את כתב האישום, כי טענה זו בסעיף 42 לכתב האישום, מתייחסת לפרק זמן בו הנאשם 1 היה מושעה, בהשעיה עצמית, וכלל לא היה בוועד, עת בוצע האמור על ידי הוועד. הבאת סעיף זה בהקשרו בכתב האישום, באה על מנת להראות פעילות, של הוועד, שלכאורה מטרתה להטיב עם חברת נשר, לאור כך שחברת נשר התקשרה עם חברת דנה.

המשמעות הינה כי באי כוח המאשימה מבקשים מבית המשפט לקבוע שוועד העובדים, בזמן שהנאשם 1 מושעה ואיננו נמצא בו, עושה מעשה שותפות לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. כך, ולא פחות, משמעות טענות ב"כ המאשימה.

איש מחברי הוועד אשר המאשימה מבקשת לייחס להם ביצוע עבירות פליליות שכאלו, לא נחקר ביחס לכך. איש מחברי הוועד הללו לא העיד בפני. לאיש מחברי הוועד הללו לא ניתנה הזדמנות כלשהי להתגונן מפני טענה קשה שכזו.

מעבר לכל אלו, אין כל ראיה, או ראשית ראיה, לאותו קשר פלילי שמבקשת המאשימה לייחס לעובדי הוועד.

הכרעת דין, כמו גם כל ההתנהלות הראייתית, צריכים להתייחס לראיות, קבילות, ואליהן בלבד. מאלו יש להסיק מסקנות, לעיתים ישירות, לעיתים נסיבתיות, אולם לא בתאוריות עסקינן.

מצאתי לנכון להביא את האמור לעיל בפתח הדברים, הואיל ואלו דוגמאות לחלקים נוספים בכתב האישום, וחלק מהטענות שנטענו נגזרות מפיסת ראיה המשמשת מעין נקודה ארכימדית, להעלאת תיאוריה בדבר קשר הדוק בין מעשים שביצע הנאשם 1 לבין מתן שירותים ע"י חברת דנה ליצואנים ויבואנים בנמל, לעיתים ללא כל ראיה, ולעיתים אף בסתירה לחלק מהראיות שהובאו.

האישום הראשון – פרשת הופס וקליר

20.        על פי האישום הראשון, המתייחס לנאשמים 1 ו- 2, עובר לשנת 2010 ייצרה חברת הופס חומרי ניקוי שונים, ובמועדים הרלבנטיים חברת קליר הוחזקה בבעלות גב' דניאלה צבן שהינה קרובת משפחתו של נאשם 1, ובבעלות מר ברוך רונן שהוא ידידו של נאשם 1, וחברה זו עסקה בין היתר בפינוי פסולת מנמל אשדוד. נוכח מודעות נאשם 1 למניעה משפטית של חברת הופס לשווק חומרי ניקוי ישירות לנמל, הוא התקשר עם חברת קליר כדי למכור באמצעותה לנמל את חומרי הניקוי, ובכך לעקוף במרמה את המניעה המשפטית ולהסתיר מגורמי הפיקוח את ניגוד העניינים בו הוא מצוי, ואת העובדה שמוצרי חברת הופס שבבעלותו נמכרים לנמל.

במסגרת התקשרות זו סוכם בין הופס לקליר כי מלוא התמורה שתתקבל מהנמל עבור חומרי הניקוי, תועבר לחברת הופס בניכוי עמלה בגובה 10%, אשר יוותרו בידי חברת קליר.

חברת קליר, בין התאריכים 9.8.10 עד 16.6.13, הציעה לנמל הצעות מחיר לאספקת חומרי ניקוי של חברת הופס, כאשר נאשם 1 יודע מראש שהצעות אלו יהיו הזולות ביותר ויזכו תוך הסתרת העובדה שמדובר במוצרים המיוצרים ע"י חברת הופס, וההצעות שאכן היו הזולות ביותר התקבלו ע"י הנמל, ובתקופה האמורה סיפקה חברת קליר לנמל חומר ניקוי שיוצרו ע"י חברת הופס בהיקף כולל של כ- 990,000 ₪, שהתקבלו בחשבונות הבנק של חברת קליר, ומשם הועברו לחשבון חברת הופס, סה"כ הועברו מקליר להופס 900,000 ₪.

נאשם 1, לאורך השנים 2010 עד 2013, פעל בעצמו ובאמצעות עובדי נמל אחרים מטעמו מול מדור הרכש בנמל, על מנת להבהיר את העניין האישי שיש לו בקידום ענייניה של חברת קליר, זאת בין היתר, בשליחת אנשים שונים לגב' ענת ברק, אשר שימשה בתקופה הרלבנטית כראש מדור רכש בנמל.

גורמים נוספים נהגו להגיש הצעות מחיר לאספקת חומרי הניקוי לנמל, והחל מחודש מרס 2011 ואילך, הופיעו בהצעות המחיר גם הצעות עדכניות שנחזו להיות בכזב הצעות מטעם חברה אחרת ושותפות אחרת, למרות שאלו הפסיקו לשלוח הצעות כבר בחודש ינואר 2011, והכללת הצעות המחיר הכוזבות, עליהן נכתב תאריך כוזב, נועדה ליצור מצג שווא, לפיו חברות נוספת השתתפו כביכול בהליך ההצעות מול חברת קליר, כדי ליצור מראית עין של הליך תקין כביכול, ובכך להבטיח את זכיית קליר, שכן המחירים שהופיעו בהן היו ידועים לנאשם 1 מראש.

סמוך לאחר פתיחת הבדיקה הפלילית בנמל, באשר לזיקת נאשם 1 לעסקים פרטים שפעלו בו, הופסקה בחודש יוני 2013 התקשרות הנמל עם חברת קליר, כמתואר לעיל.

נאשם 2, אשר דבר זיקת נאשם 1 לחומרי הניקוי הנרכשים ע"י חברת הנמל באמצעות חברת קליר, הובא לידיעתו במספר הזדמנויות כבר במהלך 2010, על דרך תלונות ופרסום בכלי תקשורת, וע"י עובדים בכירים בנמל, בחר להנחות להמשיך את ההתקשרות ולהימנע מכל בדיקה ממשית, ולהמשיך ברכישת מסיר השומנים, אף שהתקבלו תלונות מפורשות באשר לצריבת החומר בעיני העובדים, וחרף ניגוד העניינים שהובא לידיעתו, למעט ביחס למחלקות בנמל שהתלוננו על צריבת חומר.

באישום הראשון מיוחסות העבירות הבאות:

לנאשם 1 – קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור – עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין, איסור הלבנת הון – עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, ואיסור הלבנת הון – עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.

לנאשם 2 - מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין, ומרמה והפרת אמונים של עובדי ציבור – עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

המענה לאישום הראשון

21.        הנאשם 1 מאשר כי הוא רכש בשנת 2008 מפעל לייצור חומרי ניקוי באמצעות חברת הופס, אשר ייצרה עוד לפני 2010 חומרי ניקוי שונים, לרבות מסיר שומנים מסוג PL909, ועוד מאשר הוא כי באותם מועדים חברת קליר הוחזקה בבעלות גב' דניאלה צבן קרובת משפחתו, אם כי טוען שמדובר בקרובת משפחה רחוקה, ובבעלות מר רונן ברוך ידידו, וכי חברה זו עסקה בין היתר לפינוי פסולת מנמל אשדוד.

הנאשם 1 כפר בכך שהיתה מניעה משפטית לחברת הופס לשווק את חומרי הניקוי ישירות לנמל, וגם כופר בקשר הסיבתי הנטען בין המניעה האמורה לבין התקשרות עם חברת קליר, וטוען כי לא נעשה דבר למניעה או הסתרה מגורמי הפיקוח לדעת כי קליר רכשה את מוצרי הניקוי מחברת הופס, הוכחש כל ניגוד עניינים, ונטען כי חברת הופס היתה ספק של חברת קליר.

מוכחש כי ההתקשרות עם חברת קליר היתה כדי למכור באמצעותה לנמל את חומרי הניקוי. הנאשם 1 מאשר כי הופס היתה הספק היחיד של קליר, לצורך מכירת חומרי הניקוי לנמל אשדוד, ומוסיף כי חברת הופס מכרה את החומר האמור גם ללקוחות נוספים.

הנאשם 1 מכחיש מכל וכל כל פעולה לא באופן ישיר ולא באמצעות אחרים, כדי להבהיר קיומו של עניין אישי, כי חברת קליר תזכה, והוסיף כי הנושא נבדק ונקבע שאין ניגוד עניינים לחברת הופס.

ביחס להצעות של חברות אחרות, כאמור בכתב האישום, נטען לאי ידיעה וכי מדובר בטענות שהן כנגד הנמל.

הנאשם 1 מאשר כי בחודש יוני 2013 מיד לאחר שפורסמה כתבה, ומוסיף כי בעקבות הכתבה וללא שנערך בירור מעמיק, הוחלט בו ביום להפסיק את עבודת חברת קליר.

הנאשם 1 כופר בטענה כי הכסף שהתקבל אצל חברת קליר הועבר לחברת הופס בניכוי עמלה, נטען כי כספים שהועברו מקליר להופס היו תמורת המוצרים שהופס סיפקה לקליר וזאת לא תמורה שהיתה 90% מההכנסות.

הנאשם 2 טוען כי ידע אך ורק מאמצעי התקשורת על קשרים כאלה ואחרים של נאשם 1 בפעילות שונות, ומשעה שעלו הפרסומים פעל כפי חובתו על פי דין, ונשמע להנחיות הדירקטוריון שאליו הוא כפוף, ולרשות החברות הממשלתיות שגם לה הוא כפוף. הנאשם 2 כופר בכל המיוחס לו ביחס לביצוע או אי ביצוע של מעשים בעקבות ידיעתו כי חומרי הניקוי הנרכשים באמצעות חברת קליר, הם בזיקה לנאשם 1, וטוען כי בשלב מסוים היה צריך לבדוק את הנוהל, ולא היה נוהל מסודר, ונוהל מו"מ להסדרת נוהל מתאים.

דיון והכרעה  - האישום הראשון – פרשת הופס וקליר

22.        אין מחלוקת כי הנאשם 1 הבעלים של החברה הופס המייצרת חומרי ניקוי ומוכרת אותם לגופים שונים, כי הופס מכרה לחברה אחרת, קליר, חומר ניקוי מסוים, וכי חברת קליר, הגישה לנמל הצעה למכירתו, ולאחר שהתמודדה עם הצעות אחרות, זכתה הצעתה, והיא מכרה את החומר לנמל. עוד אין מחלוקת בדבר הבעלות בחברת קליר כאמור.

מהראיות שבאו בפני עולה כי אכן חברה השייכת לנאשם 1, והמייצרת חומר ניקוי מסוג PL909 מכרה חומר זה לחברה אחרת, בשם קליר, וזו הגישה הצעות לנמל, בנוסף להצעות אחרות שהוגשו, ומכרה, במשך השנים 2010- 2013 את החומר האמור לנמל. ואולם, המכירה מחברת הופס אל חברת קליר, הינה מכירה של ממש, ואין מדובר בתיווך כפי שנטען בכתב האישום. 

ביחס לשאלה אם הוסתר או לא הוסתר דבר הקרבה המשפחתית האמורה, המסקנה מהראיות שבפני היא כי לא היתה כל הסתרה, וגם לא היתה כל התערבות שהיא, באופן ישיר או באופן עקיף, של נאשם 1, או מי מטעמו, בהליך של בחינת ההצעות שהוגשו, או בהחלטה איזו הצעה תזכה.

אין ראיה להתערבות של הנאשם 1 או מי מטעמו בהליך המכירה, או לשימוש כלשהו שעשה הנאשם 1 בעצמו או באמצעות מי מטעמו במעמדו או תפקידו בנמל לצורך קידום המכירה האמורה. אין מדובר אך בהעדר ראיות, אלא מהראיות עולה כי לא בוצעה כל התערבות ולא נעשה כל שימוש במעמד או בתפקיד בהקשר זה.

בסופו של ההליך, אין בפני ראיה כי הנאשם 1 ביצע "במסגרת תפקידו" פעולה כלשהי ביחס למכירה של החומר אל הנמל.

עדות מנהלת הרכש, אשר חזרה בה מדברים מסוימים שאמרה במשטרה, מעלה כי בירור שנעשה ע"י חברת וועד, שהיתה מקורבת לנאשם 1, נעשה ביחס לחומר אחר, אשר לא היה חומר מתחרה לחומר שנמכר כאמור, זאת ועוד, עולה כי הפניה האמורה היתה רק לאחר שהפרשה עלתה והתבררה, ולמעשה כבר לאחר סיום ההתקשרויות, ולא במטרה הקשורה לביצוע מכירה, אלא לבדיקה בדיעבד של פעילות שנעשתה לגבי חומר אחר, שנמכר באמצעות ספק יחיד, ובמחיר גבוה הרבה יותר.

עדות מנהלת מחלקת הרכש, כללה טענות שלה שבאו כנגד דברים שאמרה במשטרה, וכך גם עדות הגב' לוגסי.

אני מוצא לנכון להעדיף את עדויות שתיהן, בבית המשפט.

אשר לנאשם 2, אין כל ראיה הקושרת אותו למכירת החומר כאמור, או להימנעותו מביצוע פעולה בה הוא מחוייב.

הנאשם 2 בהתייחס לפעולה שביצע בקשר לחומר אחר, אשר מחירו היה גבוה הרבה יותר, ביצע פעולה זו כדין, במסגרת תפקידו, והניסיון לייחס לו עקב כך רצון לעזור לנאשם 1 או לחומר שחברתו מייצרת, חסר בסיס ראייתי. בנוסף, הניסיון לייחס לנאשם 2 פעולה שכביכול חריגה להתנהלותו הרגילה, אינו מתיישב עם ראיות שבאו בפני כי כך נהג נאשם 2 בכמה פעמים נוספות בקשר לעניינים אחרים.

23.        העדים הרלוונטיים לאישום זה הם: ע.ת. 30, שהקים את חברת קליר, ע.ת. 45 מר ברוך רונן שעימו הוקמה החברה, כאשר מי שנרשמו כבעלים בחברת קליר הם  ע.ת. 45, ורעייתו של ע.ת. 30, היא ע.ת. 29. ע.ת. 35 מר אלברט בן הרוש, עובד בנמל שפעל לקבלת הצעות מחיר ואישורן, ע.ת. 36 גב' מיכל לוגסי, שהייתה חברה בועד ופנתה בשלב מסוים למנהלת מחלקת הרכש, הגב' ענת ברק, ע.ת. 34 שהייתה ראש מדור רכש בנמל בזמנים הרלוונטיים, ע.ת. 42 מר עופר צורף, בזמנים הרלוונטיים עבד בחברת זוקו – שיווק והפצה, חברה שפעלה מול הנמל במכירת חומרים שונים וגם היא הגישה הצעות ביחס לאותו חומר שהציעה קליר, ע.ת. 28 מר אבי חסן, כן העידו נאשם 1 ונאשם 2, ביחס לנטען כנגדם בפרשה זו.

ביחס לעצם ההתקשרות בין החברות הופס וקליר, מבקשים באי כוח המאשימה להסתמך על הודעתו של ע.ת. 30 במשטרה (ת/365) ומבקשים שלא לקבל את דבריו של ע.ת. 45, מר רונן ברוך, במסגרת שלוש הודעותיו במשטרה, אשר הוגשו בהסכמה. בסיכומים טוענים באי כוח המאשימה כי הגשת הודעות העד רונן ברוך הייתה בכפוף לשמירת הזכות לטעון פלגינן דיבורא, ביחס לאמור בהודעות, ונטען כי אין לקבל את גרסתו בהודעות אשר אין בה אמת.

אין לקבל את טענות באי כוח המאשימה בעניין זה מכמה טעמים – ראשית, ההודעות של ע.ת. 45 הוגשו על ידי באי כוח המאשימה בישיבת 23.7.2017, בהסכמה, ולא נאמר שם דבר בקשתם האמורה. יצוין כי עוד קודם לכן, בישיבת 5.2.2017 (עמ' 1666-7) הוגשו שלוש הודעות אלו בהסכמה מטעם ההגנה וסומנו נ/9, נ/10, נ/11. גם כאן, לא נאמר כי יש בקשה לערוך לגביהן פלגינן דיבורא.

גם אם נניח כי המאשימה שמרה על זכותה לעשות כן, קיימת בעיתיות ביחס לכך שכן עיון בשלושת ההודעות של ע.ת. 45, מר רונן ברוך, מעלה כי העד עקבי בכל הודעותיו, ובנוסף אין הנמקה של ממש שלא לקבל מה מדבריו למעט אמירה כללית של ב"כ המאשימה, כך, שאין מה לפלג ממה.

למרות כל האמור, נבחנו שלושת ההודעות של עד זה, ולא מצאתי, שלא לקבל את גרסתו, שכונתה על ידי באי כוח המאשימה בביטויים קשים. אין בפני נימוק של ממש שיביא למסקנה כי חלק כלשהו מהודעותיו איננו מדויק.

על פי הודעתו, של ע.ת. 45 (ת/404), הוא הקים את חברת קליר, ושותפתו היא ע.ת. 29, רעייתו של ע.ת. 30.

ע.ת. 45 משיב לשאלה כיצד הגיעו הם לכך שקנו מחברת הופס מסיר שומנים ומכרו לנמל – ואומר כי הוא פנה לנמל לאדם שאחראי על הרכש, שאלו מה אפשר להכניס לנמל, זה אמר לו שהם צריכים מסירי שומנים קשים, ואז הוא פנה להופס, לבחור שמנהל את המקום, יגאל גוזלן, ולא לנאשם 1, וביקש לקנות מסירי שומנים. (ת/404, עמ' 5).

משלושת הודעותיו של העד עולה תמונה ברורה לפיה הוא לא פעל מול הנאשם 1 בקנייה של החומר מחברת הופס, במסגרת חברת קליר עסק בפינוי של דברים מהנמל, ומשאיות של חברת קליר היו נוסעות לנמל ריקות (ת/405 שורות 29-30). בהמשך, לאחר שפנה למחלקת הרכש, בוצעה הדגמה של החומר, ולאחר שלבים נוספים נשלחה מהנמל לקליר בקשה לקבלת הצעת מחיר לאספקת החומר, הוא מילא את ההצעה אשר נשלחה למחלקת הרכש (ראה ת/405 עמ' 2).

ע.ת. 45 אומר במסגרת הודעתו, ת/405, כאשר נשאל כיצד קבע את המחיר של החומר, כי זה היה מחיר הרכישה פלוס 15% רווח, ולאחר מכן העלה ב-40%. (ת/405 שורות 119-122).

העד אומר כי את החומר הזה הוא מכר לא רק לנמל, אלא לשתי חברות נוספות, 150 יחידות לכל אחת מהן (ת/405 שורה 139 ושורות 159-161).

העד מוסיף כי הם סיפקו חומר לניקוי ידיים לחברות נוספות, דרך הופס "בלי קשר לנמל" (ת/405 שורה 167). העד אומר מפורשות כי נאשם 1 אף פעם לא השקיע כסף בחברת קליר (ת/405 שורה 214). העד אומר כי אין קשר בין מכירת החומר של חברת קליר לנמל אשדוד, והוא אינו יודע על כל התערבות של הנאשם 1 (ת/405 שורות 359-360), זאת לאחר שהוטחה בפניו טענה כי הנמל רכש במשך שנים חומר אחר וכי לאחר התערבות הנאשם 1, החלה גם רכישת חומר הניקוי שמכרה קליר. הוא שולל דברים אלו.

בהודעתו השלישית, ת/406, העד חוזר באופן עקבי על הדברים שאמר קודם לכן והוגש גם מזכר שנערך בסוף הודעתו, ת/406, מיום 18.6.2014, אשר הוגש הן כצרופה לת/406, והן כת/86. במזכר נרשם כי החשוד רונן ברוך נשאל האם הודלף לו מהנאשם 1, או מגורם כלשהו בנמל, אודות הצעות המחיר שניתנו עבור אספקת חומרי ניקוי לנמל על ידי חברות נוספות, מלבד קליר, והוא השיב כי לא היה כזה דבר.

מר אלברט בן הרוש, ע.ת. 35, עבד בנמל אותה עת, תפקידו היה קניין במדור לוגיסטיקה והיה כפוף לגברת ענת ברק. (ראה הודעתו ת/179).  לדבריו, היו מוגשות הצעות מחיר ואף אחד חוץ ממנו לא נחשף להצעות מחיר אלו. העד אמר בעדותו בבית המשפט כי את כל ההזמנות ביצע לפי נוהל, והעביר הלאה לממונים עליו (פר' עמ' 1733 שורות 25-26), לא מתוך פחד מאיש, גם לא מהנאשם 1 (פר' עמ' 1733 שורות 27-30).

עד זה נחקר ארוכות בבית המשפט, גם ביחס לדברים שאמר במשטרה בהודעתו השנייה, לאחר שנחקר כחשוד (ת/180), על כי "כולם פחדו" וכי היו "שמועות" בנמל, וכי בהתעסקות עם החומר הזה הייתה "הסכמה בשתיקה" ואמר שוב ושוב כי כל פעולותיו היו בהתאם לנוהל. העד עמד על כך שלא זייף הצעות מחיר של החומר הזה "לא זייפתי. אמרתי כי עד שלושה חודשים אני יכול להתנהל עם החומר, עם ההצעות מחיר" (פר' עמ' 771 שורות 22-23).

24.        בהקשר זה, יש להתייחס לעניין "מיחזור הצעות מחיר" שהועלה, ומדברי העד וכך גם מדברי הגב' ענת ברק, עולה כי היו, לא רק ביחס לחומר זה, ולא רק ביחס לספק זה, מיחזורים של הצעות קודמות, וזו היתה תופעה ואף "נוהל" בנמל, שנים רבות, בלא כל קשר לחומר המדובר, אלא ככלל בנמל.

העד מאשר כי לגבי החומר הספציפי הזה התקבלו הצעות מחיר לא רק מחברת קליר, אלא גם מחברות אחרות (פר' עמ' 1772, שורות 1-3), ועולה כי היה מדי פעם, כפי שהיה במקרים אחרים, מיחזור של הצעות מחיר, וזהו עניין שלא היה רק במקרה זה.

נאמר על ידו, כי היה נוהל פנימי, ועל הצעה ישנה של מציע היה רושם מספר הצעה חדשה, וזאת בפרקי זמן של עד שלושה חודשים (פר' עמ' 1742).

מדבריו עולה כי "זה היה הנוהל" (פר' עמ' 1742 שורה 12) וחוזר על כך שוב בשורה 17, כי זה היה הנוהל שלהם, נוהל פנימי.

הדברים נאמרו לא בהקשר לחומר הספציפי הזה, אלא כי זהו נוהל פנימי, ככלל.

הגברת ענת ברק, אשר הייתה ראש מדור הרכש אשר ע.ת. 35 היה קניין במסגרתו, אמרה, מפורשות, כי היא מודעת לתופעה של מיחזור הצעות מחיר. לעניין מהות המונח היא אומרת כי "מיחזור הצעות מחיר" הינו שימוש באותה הצעת מחיר לכמה הזמנות (פר' עמ' 1832 שורות 24-25) ומעידה היא ביחס לכך כדלקמן: "...אני מודעת לתופעה של מחזור הצעות מחיר, אני ניסיתי להילחם בה מיום כניסתי לתפקיד" (פר' עמ' 1867 שורות 28-30) ומוסיפה בהמשך כי היה לה קשה והיא מאשרת שזו תופעה שהייתה מבוצעת גם על ידי קניינים אחרים ואומרת כי זו תופעה "שהלכה ופחתה עם הימים. היא הייתה קיימת גם בתחומים אחרים." (פר' עמ' 1888 שורה 4).

אם לא די בכך, הרי שמדברי העדה עולה כי גם בזמנים מאוחרים משמעותית לכניסתה לעבודה בתפקיד, בשנים 2013 - 2014, היה מיחזור של הצעות מחיר, וזאת בתחום הצמיגים, והיה שימוש באותן הצעות מחיר מס' פעמים (פרו' עמ' 1891, 1892).

מכל האמור עולה תמונה, ברורה, לפיה, עניין מיחזור הצעות המחיר היה מעין נוהל בנמל, זמן רב, שנים רבות, על ידי קניינים רבים, בתחומים רבים, ואין כל קשר בין ביצוע מיחזור הזמנות אלו, גם ביחס לחומר המסוים הזה, למעשה המכוון דווקא לחומר זה, בשל קשר כלשהו לנאשם 1.

25.        ע.ת. 42, מר עופר צורף, שהודעתו הוגשה בהסכמה (ת/178), אומר במסגרתה שבמשך כמה שנים הוא הגיש בקשות להצעת מחיר לחומר מסיר השומנים PL909, עשה כן כמה שנים, אולם, מידי פעם ולא באופן קבוע (ת/178 עמ' 3 שו' 76 – 80).

הוצגה לעד במהלך הודעתו הצעת מחיר, שהוא מאשר שהוא חתום עליה והקניין אלברט בן הרוש חתום עליה, והוא אומר שהוא קובע את המחיר הכתוב בבקשה להצעת מחיר (ת/178 שו' 101 – 112).

בהמשך משמראים לו כי הנמל עשה שימוש באותה בקשה שהוא הגיש כמה פעמים, הוא אומר כי לא ידע שהנמל עושה זאת, והדבר לא היה באישורו (ת/178 שו' 123- 129).

כאן יש להפנות לאותו "נוהל" של מיחזור הצעות מחיר שנהג בנמל שנים רבות, לפני הזמן הרלבנטיים, בזמנים הרלבנטיים, וגם לאחריהם, ואנו רואים כי כפי שנעשה ביחס לתחומים רבים, הזמנות רבות וחומרים רבים בנמל, כך נעשה גם ביחס להצעת מחיר שהוגשה ע"י ע.ת. 42.

מכל האמור, עולה כי הוגשו הצעות מחיר המתחרות להצעות המחיר של קליר, דבר המחזק את העולה מהעדויות, על כי ההזמנות בוצעו לפי הנוהל המחייב שלוש הצעות. חלק מההצעות שהוגשו, היו למעשה הצעות ש"מוחזרו", כפי שהיה נהוג לעשות בנמל שנים רבות, במובן זה שבפרק זמן של שלושה חודשים, הצעה שהוגשה, היתה נכנסת שוב לאותו מוצר.

אין בכל אלו כדי להביא למסקנה שביחס לחומר PL909 נעשתה פעולה כלשהי בשונה מאשר נעשה לגבי חומרים אחרים בנמל. יש לציין כי היה חומר אחר, שגם הוא שימש לניקוי, ואולם החומר האחר כלל לא התבקשו לגביו כמה הצעות מחיר, והוא סופק ע"י ספק יחיד. מכאן, שהחומר PL909 שסופק ע"י חברת קליר, עבר אף נוהל מחמיר יותר מהחומר האחר.

26.        ב"כ המאשימה מבקשים לסמוך טענותיהם ביחס להתקשרות בין הופס לקליר על דברי ע.ת. 30, אשר הינו למעשה השותף השני בחברת קליר, כאשר המניות רשומות על שם רעייתו ע.ת. 29. בהודעתו עליה מבקשים באי כוח המאשימה להסתמך, ת/365, נאמר על ידו כי הוא ומר רונן ברוך, ע.ת. 45, ישבו עם נאשם 1, שהסביר שהוא אינו יכול להכניס סחורה לנמל והפתרון הוא שהם יקנו סחורה ממנו, והם יכניסו לנמל דרך הצעות מחיר. לטענת המאשימה, בדבריו אלה, מפליל עד זה את הנאשם 1 כמי שיזם והגה את רעיון הכנסת מוצרי הניקיון של חברת הופס, באמצעות חברת קליר, כדי להתגבר על המניעה המשפטית הקיימת.

ב"כ המאשימה מבקשים להעדיף עדות זו על פני עדותו של מר רונן ברוך, שהוגשה כאמור בהסכמה. אינני מוצא מקום לעשות כן מכמה טעמים – הראשון שבהם הינו ההתרשמות של בית המשפט מעדותו של ע.ת. 30 בבית המשפט. מפאת צנעת הפרט אינני מוצא מקום לפרט את התנהלותו של העד בבית המשפט, אפנה לדברים שנאמרו על ידו בישיבת 5.2.2017 ובפרט לעמ' 1569 שו' 10, עמ' 1570 שו' 26 ואילך, עמ' 1574 שו' 28 עד עמ' 1575 שו' 6. יצוין כי העד בעדותו בפר' עמ' 1598 ו-1599 גם לא אישר אמירות מסוימות שהופנה אליהן בהודעתו.

מעבר לאמור, מתייחס העד לדברים שאמר לו ערן מלכה: "אז הוא הכניס אותי שם, יש שם ממד...אומר לי "מה עם השמן? לא רוצה לסגור איתנו את העניינים?" (פרו' עמ' 1595 שו' 24-29) ומוסיף בהמשך "תקשיב, היו איומים, היה האיומים של ההוא, איך קוראים לו? ערן מלכה גם. כן. אני גם אמרתי לעמיחי..." (פרו' עמ' 1628 שו' 26-28).

עוד מתאר העד את מצבו בעת חקירתו בפרו' עמ' 1653-1654, ובפרט את מצבו באותה תקופה מבחינת תרופות שהיה נוטל ומצבו הכללי (פר' עמ' 1654 שו' 15-18).

מכל האמור אין להעדיף את עדות ע.ת. 30, מהסיבות האמורות לעיל, ואשר חלקן לא פורט מפאת צנעת הפרט, ומופיע באותן הפניות לפרוטוקול. באי כוח המאשימה מבקשים כי נעדיף את העדות הזו על ההודעות העקביות והברורות של ע.ת. 45. אין כל מקום לעשות כן, ויש להעדיף, באופן ברור, את הודעות ע.ת. 45 על דבריו של ע.ת. 30, אשר מעדותו בבית המשפט גם עולה ספק בדבר השאלה אם הייתה לו ידיעה של ממש אודות ההתנהלות שהייתה בחברת קליר, הגם שרעייתו הינה בעלת המניות שם.

ב"כ המאשימה מבקשים לתמוך את מסקנותיהם מעדותו של ע.ת. 30 גם בדברי רעייתו ע.ת. 29, בחקירתה במשטרה, אשר הוגשה בהסכמה, ת/168 שו' 37-39, שם כאשר נשאלה מדוע אמרה במהלך החיפוש בבית לבעלה, ע.ת. 30, כי היא מקווה שהוא לא סיבך אותה, היא השיבה "על אלון היו"ר של הנמל, חמו של אלון, יוסף, וחמתי שקוראים לה זמירה אחים".

מדברים כלליים וסתמיים אלה מבקשת המאשימה ללמוד על חיזוק לקשר פסול בין הנאשם 1 לע.ת. 30. אין ממש בטענות אלו ובבקשה זו.

27.        ביחס לעדויות הגברת ענת ברק, ע.ת. 34 והגברת מיכל לוגסי ע.ת. 36 – כפי שיפורט להלן – אין ללמוד, לאחר שבוחנים את מכלול עדויותיהן, כי הייתה פניה של ע.ת. 36 לע.ת. 34, ביחס לחומר הספציפי שנמכר על ידי חברת קליר, אלא הייתה פנייה, במועד מאוחר, לאחר שהפרשה כולה עלתה בפני כל הגורמים, וזאת ביחס לחומר אחר, שאף אינו חומר שנמצא בתחרות עם החומר שנמכר על ידי חברת קליר.

גם אם היתה מתקבלת הטענה כי היתה פניה של הגב' לוגסי אל הגב' ענת ברק ביחס לחומר שנמכר מקליר, הרי שאין כל ראיה, ואף לא ראשית ראיה, כי היה זה לבקשת הנאשם 1, או מי מטעמו, והפניה האמורה, גם לדברי ענת ברק, היתה פניה, כפי פניות אחרות, שהיו לעיתים ביחס לחומרים כאלה או אחרים.

הפניה היחידה שלמעשה אין עליה מחלוקת, ושבוצעה ע"י הגב' לוגסי אל הגב' ענת ברק, הינה פניה אשר באה לעולם, לאחר שהפרשה כולה עלתה, ולאחר שהחומר כבר לא נמכר ע"י קליר, ופניה זו הינה בקשר לחומר אחר, והיא באה לצורך בירור הכיצד זה מועלות טענות לגבי החומר שנמכר ע"י קליר, כאשר קיים חומר אחר שנמכר ע"י ספק יחיד, במחיר גבוה בהרבה.

תחילה לעדותה של הגב' ענת ברק – ב"כ המאשימה בסיכומיהם מדגישים את העובדה שהגב' ענת ברק מאשרת כי הגם שחומר הניקוי אשר נמכר ע"י חברת קליר ויוצר ע"י חברת הופס, החל להירכש בנמל עוד בשנת 2010, הרי שרק בשנת 2012 ועקב פרסומים תקשורתיים, נודע לה שהחומר מיוצר ע"י חברה בבעלות הנאשם 1. כך אכן נאמרו הדברים ע"י העדה - פרו' 13.2.17 עמ' 1802 שו' 3, שם היא אומרת כי רק בעקבות הכתבות ב- 2012 ידעה שיצרנית החומר היא החברה הקשורה לנאשם 1. יצויין כי העדה מתייחסת לשנת 2012, ואולם, הכתבה הרלבנטית היתה בסוף 2011. מכאן, שיש לייחס לדבריה כוונה לתחילת שנת 2012, לכל המאוחר.

מכאן מבקשים ב"כ המאשימה ללמוד על הסתרה של נאשם 1 את עובדת הקשר האמור. טיעון ב"כ המאשימה נע בין טענה להסתרה, לטענה להשפעה על המכירה. אם אכן לא ידעה ראש מדור הרכש, האחראית על הקניינים, והאחראית המרכזית בנמל, על הרכישות, דבר קשר זה, הרי שעל פני הדברים לא ניתן לומר כי הושפעה היא מהנאשם 1 או מי מטעמו באופן כלשהו לעניין הרכישה של החומר. זאת ועוד, המסקנה הברורה מדברים אלו היא, כי גם לא חזתה היא, עד לכתבות, בכל השפעה של נאשם 1 או מי מטעמו על אדם אחר, שכן, אם היתה רואה השפעה שכזו, הרי מובן שהיתה מקשרת בין החומר לבין נאשם 1.

אם כך, עד לשנת 2012 (כך על פי עדות מנהלת מחלקת הרכש, אך סביר שהיה זה עד סוף 2011), לא ניתן לטעון ל"השפעה". הטענה היחידה שניתן להעלות הינה טענה בדבר "הסתרה". אולם החומר לא נמכר ישירות ע"י נאשם 1, ולא על ידי חברה בבעלותו, אלא נמכר לחברה אחרת, ובכך נותק הקשר עם הנאשם 1. הבעלות עברה לחברה האחרת, ואין כל אינדיקציה להשפעה, ההיפך הוא נכון, יש אינדיקציה להעדר כל השפעה.

ביחס לניתוק, ולמכירה ללא "תיווך" כנטען, ר' בהמשך התייחסות לדברי ע.ת. 28.

מעדות גב' ענת ברק עולה כי הדרישה לחומר PL909 היתה מבתי המלאכה, כפי כל דרישה לכל חומר, שבאה מפעם לפעם מבתי המלאכה הרלבנטיים (פרו' 13.2.17 עמ' 1800).

ב"כ המאשימה מבקשים להעלות תמיהה, הכיצד זה חומר זה, הגם שהתקבלו לגביו תלונות על צריבה בעיניים לאחר שימוש הוזמן ע"י הנמל והמשיך השימוש בו?

לפני התייחסות לטענה זו, יש מקום לציין כי טענה זו הינה דוגמת טענות רבות המועלות בכתב האישום וגם בסיכומים, ולפיהן מבקשת המאשימה להיאחז במעין ראיה נסיבתית, על מנת להסיק מסקנות, נעדרות כל ראיה אחרת.

הכללים לגבי ראיות נסיבתיות והסתמכות עליהן לקביעת ממצא בהליך פלילי ידועים וברורים, על הראיות הללו להביא למסקנה אחת ויחידה, מעל לספק סביר.

שורה ארוכה של טענות המועלות הן בכתב האישום והן בסיכומים, אף לא עולה כדי הסתמכות על ראיות נסיבתיות, אלא הן בבחינת "השערות נסיבתיות", אשר ב"כ המאשימה מבקשים שבית המשפט ילמד מהן דבר המסקנה שהם מבקשים להסיק, על כי מעשה שחיתות, בהתערבות של נאשם 1, בהשפעתו, הביא למעשה כזה או אחר, דוגמת רכישת אותו חומר נשוא האישום הראשון.

הועלתה טענה ע"י ב"כ המאשימה בדבר בעיה של צריבה כתוצאה מהשימוש בחומר PL909. כאמור, אין כל ראיה או תחילת ראיה להשפעה של נאשם 1 על רכישת החומר. ההיפך הוא הנכון, עד שנת 2012 ׁׁ(ולמען הדיוק – סוף 2011) ראש מדור הרכש עצמה לא ידעה כלל כי החומר קשור אל הנאשם 1. בהעלאת הטענה האמורה, יש כדי ניסיון ליצור קשר סיבתי, בין השפעה מסוימת על רכישה, לבין רכישה של חומר, שנטען כי קיימת לגביו בעיה. קשר סיבתי נטען זה הינו בבחינת השערה, ואם לא די בכך, הרי שגם העובדות הנטענות בבסיס הטענה, התבררו במסגרת ההליך כלא נכונות.

תחילה לעצם הטענה – גם אם היינו מגיעים למסקנה כי מדובר בחומר בעייתי, אשר נטען כי צריכות לעלות תמיהות על עצם השימוש בו, אין כל ראיה או תחילת ראיה להשפעה של נאשם 1 או מעמדו על הרכישה.

ואולם, כפי שעולה מדברי ענת ברק עצמה בעדותה, חומר זה כלל לא היה בעייתי. בתחילה היה אירוע נקודתי (כדבריה) של צריבה בעיניים כתוצאה מהשימוש בו. הדבר נבדק ע"י מהנדס הבטיחות, ומהנדס הבטיחות אישר את החומר, והצריבה האמורה היתה אך ורק כפועל יוצא משימוש לא נכון בחומר. כך, חומר אשר הנמל ביצע בו שימוש משך למעלה משלוש שנים, ואושר ע"י מהנדס הבטיחות, לאחר תלונה מסוימת שהגיעה, כאשר נתברר שהתלונה מקורה בשימוש לא נכון בחומר, לא ניתן לומר לגביו כי עולה תמיהה ביחס לעצם ההזמנה שלו.

אפנה לעדותה של ענת ברק בפרו' 13.2.17 עמ' 1857 שם היא מאשרת כי החומר נבדק ע"י כל הגורמים המקצועיים (שו' 16), החומר עבר בדיקה בטיחותית (שו' 21), מהנדס הבטיחות בדק, היו טענות של צריבה לאחר בדיקת מהנדס הבטיחות, הוא בדק שוב, והחומר אושר לשימוש ע"י מהנדס הבטיחות (שו' 22 – 32), והיא מבהירה בהמשך בעמ' 1858 שו' 1 ו- 2 כי הנמל התחיל לרכוש את החומר, כשהתחיל השימוש באחת הסדנאות היתה אותה טענה ואז הוא נבדק שוב. העדה מאשרת בהמשך כי מהנדס הבטיחות קבע שמדובר בחומר חדש ולא השתמשו בו בהתאם להוראות היצרן, וצריך להשתמש בו בהתאם להראות היצרן ואז התוצאות האלו לא יקרו (פרו' עמ' 1858 שו' 16 – 19). זאת ועוד, העדה, ראש מחלקת הרכש, מאשרת בעמ' 1803 כי אותו אירוע ביחס לחומר היה מקרה נקודתי. "זה היה מקרה נקודתי. אחרי המקרה הזה, באותה סדנה שהיו בה את התלונות. חודש לאחר מכן שוב, כל סדנה הזמינה את החומר שהיא החליטה להזמין" ובהמשך מאשרת כי זה כולל את החומר הזה. (פרו' עמ' 1803 שו' 3- 7).

הנה כי כן, מדובר בחומר שמחלקות בנמל ביקשו אותו, וקיבלו אותו, ועבדו עמו משך שלוש שנים ויותר, לאחר שהחומר עבר אישור של מהנדס בטיחות, והתברר כי במקרה נקודתי, בתחילת השימוש בו, נעשה בו שימוש שלא בהתאם להוראות היצרן.

מכאן, למדים אנו, שהראיות שבאו בפני בית המשפט, שומטות אף את הבסיס העובדתי לאותה השערה שמועלית ע"י ב"כ המאשימה.

העדה, ראש מחלקת הרכש, אומרת מפורשות דבר העדר כל השפעה של נאשם 1, ואין מדובר רק במסקנה מכך שלא ידעה. רוב מנהלי העבודה העדיפו חומר אחר שיוצר ע"י "זוהר דליה", חומר שהיה יקר בהרבה, והיו בקשות של חלק ממנהלי העבודה והמחלקות לחומר האחר, שנמכר ע"י חברת קליר, שהיה זול באופן משמעותי, והעדה אומרת מפורשות כי לא שמעה על כל לחץ ביחס להעדפת החומר האמור (ר' פרו' עמ' 1855). החומר האחר של "זוהר דליה" אף לא היו לגביו מתחרים, שכן הוא נמכר תחת אישור של ספק יחיד, והיה יקר הרבה יותר (עמ' 1856).

העדה מאשרת כי החומר שנרכש ע"י חברת קליר אושר בהתאם לנהלי החברה (הנמל), (פרו' עמ' 1857 שו' 13), ונבדק ע"י כל הגורמים המקצועיים.

דברים ברורים אלו של העדה מביאים למסקנה אחת ויחידה והיא כי תהליך הרכישה של החומר בוצע כמקובל בנמל, ואף מעבר לכך, שכן חומר אחר יקר יותר, נמכר ללא כל תחרות, כספק יחיד, ללא כל מכרז, וללא צורך להציע הצעות אחרות, בעוד החומר של חברת קליר כלל לא היה כזה, אלא נמכר תוך ביצוע הנוהל המקובל של שלוש הצעות מחיר.

שני החומרים לא היו חומרים מתחרים, שכן כל חומר מוזמן בהתאם לבקשה של בית המלאכה והמחלקה הרלבנטית – ר' עדותה עמ' 1886 שו' 11. זאת, הגם ששני החומרים משמשים לאותה מטרה, ניקיון, אין הם מתחרים, במובן זה שמחלקה מזמינה חומר ספציפי, ואז התחרות הינה בין הספקים של אותו חומר ספציפי. תחרות שלא התקיימה ביחס לחומר האחר, והתקיימה ביחס לחומר שמכרה קליר.

28.        בהקשר זה יש להתייחס לטענה שמועלית כנגד נאשם 2, על כי ניסה הוא בשלב מסוים להתערב ביחס לחומר האחר. שוב, מוצאים אנו ניסיון ללמוד הסקת מסקנות מ"השערות נסיבתיות", וכאשר יורדים לפרטי העובדות, מתברר שההשערות סותרות את הראיות שבפני בית המשפט.

השתלשלות העניינים הרלבנטית הינה כדלקמן: הנאשם 2, מנכ"ל הנמל, פונה ביום 14.6.10 בדואר אלקטרוני בשאלה מדוע זה היתה בקשה לרכוש חומר ניקוי לרצפת מוסכים מסוג יקר, בעוד שבוצע ניסוי על חומר דומה בעלות נמוכה יותר (ת/182). הגב' ענת ברק משיבה ביום 16.6.10 תשובה מפורטת (במסגרת ת/183), ביחס לשני המוצרים, וכותבת כי "מדובר בשני חומרי ניקיון שונים היכולים להוות תחליף אותם לא מתאימים לכל מתחם".

היא מוסיפה כי אכן המחיר של החומר PL909  זול יותר "אולם לא תמיד רק מהמחיר מנחה את מדור הרכש, וכאמור במקרה הנוכחי יש היבטים נוספים. לכן לא ברור לי על מה הזעקה. אם יש טענות על אופן הפעולה של מדור רכש בכלל – אשמח לשמוע. משום מה יש לי תחושה שהמניע הוא אחר  והדברים יצאו מפרופורציה. אגב, יש לי דוגמאות רבות בהן מדור רכש רוכש את הפריט היקר ולא הזול המוצע בשוק מסיבות מקצועיות!".

תשובתו של המנכ"ל היתה כי "ההסבר מקובל".

שני דברים מבקשים ב"כ המאשימה  ללמוד ולהסיק מהשתלשלות עניינים זו, שני דברים אשר הוכחו כחסרי בסיס ראייתי. האחד, על כי מדובר בהתערבות חריגה של הנאשם 2, והדבר השני הוא כי היה עליו לבדוק מיד את טענתה בדבר "מניע אחר", והוא לא בדק את הדברים ששטחה בפניו מנהלת מדור הרכש, ומכאן מבקשת המאשימה ללמוד על פעולה של נאשם 2 עבור נאשם 1.

אשר לטענה כי התערבותו זו של נאשם 2, ביחס לחומר ומחירו, הינה התערבות נקודתית וחריגה לפעילותו, שמעלה תמיהות, התברר, בעדותה של הגב' ענת ברק עצמה, כי אין מדובר בהתערבות חריגה, וכי  בעבר התערב המנכ"ל  בענייני הזמנת מוצרים אחרים – כך לדוגמא אישרה היא היתה התערבות של מנכ"ל הנמל הנאשם 2, בעניין  רכישת צמיגים, שם המנכ"ל הורה לעצור מכרז כי לא היה מקובל עליו שיוצאים לרכש של מוצר ספציפי פרו' עמ' 1888 שו' 3, והוא דרש לצאת למכרז שיאפשר תחרות.

לא רק בתחום הצמיגים אנו רואים התערבות של המנכ"ל כאשר קיימות הזמנות ללא תחרות, מעדותה של גב' ענת ברק ניתן לראות שהיתה התערבות כזו גם כאשר היה מכרז למחשבים (עמ' 1897).

ביחס לעניין השני, והוא ההערה של העדה במסגרת ת/183 על כך שיש לה תחושה "שהמניע הוא אחר והדברים יצאו מפרופורציה" תחילה ייאמר כי מדובר במייל משנת 2010, אשר העדה אמרה מפורשות כי באותו זמן לא ידעה מאומה על קשר בין החומר לבין הנאשם 1. ומכאן שלא ניתן לייחס לפיה אותה עת אפילו לא רמיזה של קשר לנאשם 1. לגופו של עניין, העדה נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע אמרה את המשפט האמור, והשיבה כי הדבר היה תמוה בעיניה  שכן לא קיבלה הרבה מיילים, על תהליך רכש של החומרים, בטח לא מהמנכ"ל (פרו' עמ' 1805 שו' 11- 14), והמשיכה ואמרה כי איננה זוכרת פניות של המנכ"ל אליה בענייני רכש שוטף (שו' 22), ולא אמרה דבר כלשהו ביחס לנאשם 1 או למקורו של החומר.

שוב רואים אנו ניסיון להסיק מסקנות בדבר קונספירציה בין נאשם 2 לנאשם 1 ממשפט כללי שנאמר ע"י עדה, אשר נתנה תשובה למייל אשר הביע ביקורת על כך שהיא מאשרת רכישה של מוצר ללא תחרות. לא רק שאין ללמוד לא מהמייל ולא מהתשובה שנתנה בחקירתה הנגדית על קשר כלשהו בין נאשם 2 לנאשם 1, או להיות החומר קשור לנאשם 1, שכן אותה עת היא לא ידעה כלל על קשר כזה, אלא שמהמשך תשובותיה בחקירה נגדית עולה כי אין זה מקרה חריג, ואי התערבות המנכ"ל צומצמה לביטוי "רכש שוטף".

עולה כי המנכ"ל היה מעורב כמה פעמים במקרים של רכש, כאשר מדובר היה ברכש שבוצע ללא תחרות בין מציעים שונים. כך היה הדבר גם ביחס לחומר האחר, ומכאן שהתערבות המנכ"ל היתה במקומה ואין לראות בה כל חריג להתנהלותו.

האמירה של העדה על מניע כזה או אחר, קשורה גם במשפט שקדם לכך, דהיינו ברצונה להגן על עצמה ועל תפקידה ועל התנהלותה, וההסבר שנתנה בדיון בבית המשפט, מרחיק אותנו מאותה השערה, נעדרת בסיס ראייתי, שמועלית ע"י ב"כ המאשימה.

מעדות מנהלת מחלקת הרכש, הגברת ענת ברק, עולה כי ההליך של רכישת החומר על ידי הנמל בוצעה, ללא כל סטייה מההתנהלות הרגילה והמקובלת.

29.        הניסיון ללמוד מעדת התביעה הגב' לוגסי, כי היה ניסיון של הנאשם 1 לברר את מחירי המוצרים שהנמל משלם של חומר אחר, לא רק שאינו מעלה ואינו מוריד, אלא שבמהלך שמיעת הראיות נתברר כי ניסיון זה בא לאחר שחברת קליר כבר הפסיקה למכור חומרים, דהיינו לאחר שעלתה הפרשה בתקשורת, וגם אז התייחסה הבקשה למוצר של חברה אחרת. בירור זה נעשה שלא בתקופה אליו מתייחס כתב האישום, ואשר מטרתו, בהיותו בשלב זה, ברורה, והיא ניסיונו של נאשם 1 להגן על עצמו.

בהקשר זה יצויין כי מתקבלת ע"י בית המשפט עדות הגב' לוגסי בבית המשפט, בשים לב לכך שמהודעתה במשטרה עולים סימני שאלה ביחס לאופן ניהול החקירה כלפיה, כמו גם כלפי אחרים. כך, מתמליל הודעתה מיום 9.6.14 (ת/177) עולה, כדרך אגב, כי היתה קודם לכן שיחה של הגב' לוגסי עם החוקר וחוקרים נוספים בחדר אחר: "נו אבל אמרתי לכם בחדר שכן" (עמ' 3 שו' 18). אם לא די בכך, הרי שמתוארת בהמשך אותו עמוד התנהלות מסוימת במעלית בין החוקר לבין העדה, וכי הוא, במעלית "מתעצבן", ואף מאשר זאת בדבריו. רב הנסתר על הנגלה, מדוע זה החוקר "מתעצבן", על נחקרת במעלית, מהו אותו דו שיח שבוצע, שמא אין לדברים הללו השפעה על דברי נחקר לאחר מכן, שמא נכון הוא שלא להביא תמונה מלאה וברורה על כל מהלך החקירה, שמא אין זה חלק מהחקירה, שחוקר מטיל חיתתו על נחקרת במעלית, כאשר היא חוששת מחשדות כלפיה, ואין בפנינו מאומה מתוכן הדברים. יש להוסיף כי מדברי החוקר (ת/177 עמ' 3 שו' 33) עולה כי אכן היתה שיחה קודמת ואכן היה "עצבני".

בהמשך בשו' 39 לעמ' 3 ובשו' 1 – 4 לעמ' 4, רואים אנו כי היתה התנהלות שלמה מחוץ לחדר החקירות. כך, אומרת הנחקרת גב' מיכל לוגסי "כן, אתה התעצבנת עלי במעלית". והחוקר משיב "לא נכון. מה אמרתי לך אחר כך?" הנחקרת חוזרת "אתה התעצבנת...", החוקר משיב "אמרתי לך סליחה שהתעצבנתי..", והנחקרת אומרת "צרחת עלי".

על מה ולמה, מחוץ לחדר החקירות, צורח החוקר על הנחקרת? לא נדע. הכיצד זה יכולים אנו במצב דברים זה, לקבל כל מילה שנאמרת ע"י נחקרת מפוחדת בחדר חקירות, כדברים שניתן לקבוע על פיהם ראיה מעל לספק סביר?

אם לא די בכך, הרי שבעדותה בבית המשפט, מתארת הגב' לוגסי את הפחד שהוטל עליה, אומרת כי שיחתה עם מנהלת הרכש הגיוני שהיתה בקיץ 2013, ואומרת "אני יודעת שהנתונים, אם אני לא טועה, אוקיי? נתבקשו אחרי שכל הפרשה הזאת התפוצצה בתקשורת..." (פרו' עמ' 1674 שו' 23, 24), והיא שבה ומאשרת שהנתונים התבקשו אחרי שהפרשה התפוצצה כי הנאשם 1 אמר לה שהוא רוצה לראות מה אחרים מקבלים (פרו' עמ' 1674 שו' 26-29).

העדה ענת ברק אומרת מפורשות ביחס לפניית הגב' לוגסי אליה כדלקמן: "היא ביקשה לדעת את המחירים את הכמויות שהנמל קונה מהחומר המתחרה, מה"V P"". ולאחר מכן אומרת כי היא הולכת לומר דברים שונים ממה שאמרה בחקירה, ואומרת שלא העבירה לגב' מיכל לוגסי מחירים אלא רק אמרה שהמחיר יותר גבוה, וכל מה שרצתה הגב' לוגסי לדעתי זה באיזה פערי מחיר קונים את החומר השני (פרו' עמ' 1840 שו' 31, 32 ועמ' 1841 שו' 15 – 17, ושו' 20). העדה מוסיפה ביחס לדבריה בחקירה כי "בנקודה הזאת בחקירה אני לא זכרתי והזכירו לי בחקירה, מעבר ללחץ שהייתי בו בחקירה הרגשתי שאמרתי דברים לא נכונים" (עמ' 1841 שו' 28, 29).

30.        הנה כי כן, אין בפנינו כל ראיה כי תהליך מכירת המוצרים של קליר לנמל בוצע בהתערבות של הנאשם 1. כל שיש בפנינו הוא פניה של גב' לוגסי, לאחר שהפרשה עלתה, ולאחר שמסתיימת רכישה של מוצרים מחברת קליר, לחלוטין. פניה זו אינה פניה המתייחסת למכירות האמורות בכתב האישום, שכן היא באה אחרי שהופסקו.

אשר להתייחסות לחומרים כמתחרים, הרי שכפי שצויין לעיל, בפועל לא היתה תחרות, שכן, כל גורם בנמל יכול היה לבקש, וכך היה בפועל, חומר מסוים, ובקשה זו היתה מניעה את התהליך של הרכישה של אותו חומר, וההזמנה מתבצעת לחומר המבוקש, ולא חומר אחר.

הועלתה טענה ביחס לאירוע שבו נמצא משלוח אחד של החומר, כאשר התוויות גזורות, ומתבקש להסיק מכך על ניסיון הסתרה.

האמור לעיל, ביחס לניסיון ללמוד מ"השערות נסיבתיות", דבר מסקנה לקשר של נאשם 1 או לניסיון הסתרה, נכון גם ביחס לטענה זו.

בנקודת זמן מסוימת נמצא משלוח מסוים שבו היו התוויות גזורות. כלל לא ברור הכיצד זה ממשלוח אחד מיני רבים, משלוח בודד מתוך משלוחים רבים שבוצעו משך למעלה משלוש שנים, מתבקשת המסקנה כי היה ניסיון הסתרה. לא ברור מדוע היו המדבקות גזורות, והניסיון להסיק מהו המועד בו נגזרו המדבקות, האם כאשר יצא החומר מחברת הופס, האם בדרך, האם לאחר שהגיע לנמל, אינו נסמך על כל ראיה שהיא. לא ברור מדוע אירע הדבר, אולם, אם עסקינן בניסיון הסתרה, לא ברור מדוע זה מדובר רק במשלוח אחד, וכלל לא ברור כיצד אירע הדבר.  תשובות רבות יכולות להיות לכך, ושוב נמצאים אנו בשלב של "השערות נסיבתיות". יצויין כי בוצע בירור בעניין זה, עם סמנכ"ל לוגיסטיקה אל מול רונן ברוך, הבעלים של חברת קליר, ובעקבות זאת המשיכה הרכישה.  והחשוב - המדובר באירוע שאירע לאחר שכבר היה ידוע לכולם, לרבות לעדה, ולגורמים בנמל, כי מדובר בחומר שמיוצר ע"י חברה השייכת לנאשם 1, דהיינו לאחר הפרסומים. אם כך, בשלב זה, אין גם כל מניע לגזור תוויות, לצורך הסתרה, שכן בנקודת זמן זו לא רק מנהלת מדור הרכש ידעה, אלא כולם ידעו דבר הקשר, והרכישה לא הופסקה אלא נמשכה (ר' פרו' 1822 שו' 19).

לאחר שנודעה בשנת 2012 העובדה שיצרנית החומר הנמכר ע"י חברת קליר היא חברה הקשורה לנאשם 1, נבדקו הדברים, והנמל לא ראה לנכון לעצור את הרכישה. העדה ראש מדור הרכש, ענת ברק, מעידה כי לאחר הכתבה ב- 2012 "הדרישות המשיכו להגיע. בדקתי מול הממונים שלי, גם מול הגורם המקצועי, האם אנחנו אמורים להמשיך לקנות את החומר, למרות שאנחנו יודעים על הקשר. קיבלתי הנחיות להמשך תהליכי רכש בהתאם לנהלי החברה" (פרו' 1819 שו' 23 – 26).

ובהמשך, מוסיפה, גם לאחר האירוע שבו התגלה משלוח בו התוויות היו גזורות, כי המשיכו להזמין את החומרים: "ההנחיה היתה לפעול לפי הנהלים, אם יש הצעות מחיר, הכי זול, אז אפשר לקנות".

העדה מאשרת דבריה במשטרה כדלקמן: "...שוקי סגיס אמר כי גם אם הדברים בכתבה נכונים ולאלון חסן יש קשר לחברת א.י. הופס אז אנחנו קונים ממשווק ולא מהופס, אז מבחינתו הוא לא ראה שום בעיה בכך" (פרו' עמ' 1829 שו' 29 עד עמ' 1830 שו' 2).

לאחר שנודע הקשר האמור, לא נותר הדבר ללא בדיקה. גורמים שונים בדקו זאת, ולא רק המנכ"ל. מסקנת המנכ"ל היתה כי באם לא מדובר ברכישה ישירות מהופס, הרי שאין מניעה, והעיקר הוא שהנמל ירכוש את החומר הזול ביותר.

אין כאן הסתרה, לא של נאשם 1 ולא של נאשם 2, ואין כאן ניסיון לבצע פעולה שלא בידיעת כל הגורמים הרלבנטיים. גורמים רבים בנמל שותפו בעניין זה, ומסקנה בדבר מעין קנוניה בין נאשם 1 לנאשם 2, הינה, שוב, השערה בלבד.

החלטתו של נאשם 2 בעניין זה הינה החלטה העומדת במתחם סבירות של החלטות מנכ"ל. כך או כך, אין כל ראיה לעובדה היכולה לבסס הפרת אמונים או ניגוד עניינים מצד המנכ"ל בקבלו החלטה זו.

גם לאחר שהפרשה עלתה בכל הדרגים של חברת הנמל, לא הופסקה פעילות מכירת חומרי ניקוי על ידי קליר לנמל, גם כאשר היה ידוע כי מדובר בחומרים של חברת קליר שנרכשו מחברת הופס, השייכת לנאשם 1.

לדבר משמעות ביחס לשאלה האם מדובר במעשה פסול לכשעצמו מבחינת הגוף הציבורי שכלפיו נעשה המעשה, אם לאו. הגם שאין לכך השלכה ישירה לשאלה אם יש כאן ניגוד עניינים פסול, הרי שעמדת הגוף הציבורי עצמו הינה נסיבה שיש להביא במסגרת מכלול השיקולים. עמדת חברת הנמל היתה כי אין כל פסול.

31.        נטען ביחס לחברת קליר, כי מכירת חומרי הניקוי על ידה היתה חריגה לפעילותה. יש להפנות לאמור לעיל בהודעותיו של ע.ת. 45, על כי היו מכירות לחברות נוספות, ומכל מקום, שוב, גם אם היה הדבר נכון, אין בכך כדי להביא למסקנה בדבר פליליות המעשה.

כך גם ביחס לחברת הופס, גם היא מכרה את החומר לגופים אחרים, אם כי מרביתו נמכרה לחברת קליר. בנוסף גם היו מכירות של חומרים אחרים למקומות אחרים – ר'  הודעותיו של ע.ת. 28 מר אבי חסן, אשר הוגשו בהסכמה – כך בהודעתו הראשונה ת/336 אומר הוא כי חברת הופס עוסקת בשורה ארוכה של מוצרים, כחמישים מוצרים (ר' שו' 36, 37 ושו' 104 ו- 105). החומר אשר נמכר לחברת קליר נמכר לחברות נוספות (שו' 58). ובהמשך כאשר נשאל שוב לגבי החברות הנוספות, הותר לו להתקשר כדי לערוך בירור, עם מנהל הלוגיסטיקה, והוא מסר שורת לקוחות בהם מוסכים וגופים נוספים, שקונים מהם את החומר (שו' 113 – 119). העד מאשר כי החומר האמור היה המוצר העיקרי שחברת קליר רכשה מחברת הופס, הגם שייתכן שרכשו דברים נוספים.

בהודעתו השנייה ת/336ב', מפרט הוא שורת לקוחות עיקריים של חברת הופס, אשר קליר היתה אחד מהם, עד חודש יוני 2013. הוא נשאל מדוע נמכר החומר לחברת קליר ולא ישירות לנמל, והוא משיב "מכרנו ל"קליר" כמו כל לקוח אחר, ואף פעם לא ניסינו לעבוד מול הנמל" (ת/336ב' עמ' 34 שו' 2-4). וקודם לכן, בעמ' 22 שו' 2-5, אומר הוא "אני אומר את זה בפשטות. זה שמכרתי ל"קליר" זה מעניין אותי. אני מכרתי ללקוח בשם "קליר". מה הוא עשה עם זה, זה לא ענייני".

ביחס להיקף של הפעילות של קליר אל מול חברת הופס, אומר הוא, בעמ' 22 שו' 15- 17: "עד לפרשה "קליר" היתה לקוח אחד ה... הבינוניים ומטה נקרא לזה ככה שלנו. שלא תטעה המחזור עם "קליר" היה ... מאוד מאוד נמוך". ומוסיף בהמשך: "הלקוח שאני מוכר לו היום הוא יכול מחר להתמודד בנמל" (שו' 22- 23).

32.        בכתב האישום נטען כי מדובר בעסקת תיווך, דהיינו כי חברת הופס קיבלה מחברת קליר את מלוא התשלום ששילם הנמל לחברת קליר עבור החומר, בניכוי עשרה אחוז שהם דמי תיווך – יש לדחות טענה זו, אשר לא רק שאינה נסמכת על ראיות, אלא שעומדת היא בסתירה לראיות. ב"כ המאשימה מפנים בסיכומיהם למאזן בוחן של חברת קליר (צרופה לת/405) ולעמ' 6 שם, ונטען כי עמוד זה מלמד שההכנסות של חברת קליר ממכירות נעוצות ברובן המוחלט ממוצרים שנרכשו מחברת הופס בתוספת דמי תיווך בגובה 10% כמוסכם ובתוספת מע"מ.  עיון בעמוד  6 זה למאזן הבוחן, ובכל שאר הצרופות, לא רק שאינו מלמד את הנטען ע"י ב"כ המאשימה, אלא מלמד את ההיפך. אין כל ראיה, ואף תחילת ראיה, להפרש הנטען ע"י ב"כ המאשימה. קיימים סכומים של קניה וסכומים של מכירה. ב"כ המאשימה לא פירטו בסיכומיהם אף לא סכום אחד, אשר יצביע על אותו הפרש נטען, ובחינה של המוצג אליו מפנים ב"כ המאשימה, כמו גם שאר המוצגים, לא רק שלא תומכת בטענה, אלא שוללת אותה.

עוד נטען כי מפרט טכני שנשלח לנמל ביחס לחומר שחברת קליר ביקשה למכור לנמל (ת/250) הינו מפרט שבמסגרתו הוסתר שם המותג "הופס" ונרשם בכותרת שם החברה המשווקת קליר. שוב עסקינן ב"השערה נסיבתית". מעיון בת/250 איננו מוצאים כל "הסתרה" שהיא. מדובר במסמך אשר חברה שמבקשת למכור מוצר לגוף מסוים, כותבת את שמה שלה בכותרתו. אין בכך כל פסול ואין בכך כל הסתרה.

המסקנה שמתבקש להסיק, על כי חברה שמבקשת למכור מוצר, ושולחת פירוט טכני לגביו, חייבת לציין על גבי מסמך שהיא שולחת לרוכש פוטנציאלי, את השם של היצרן, אינה מחויבת. זוהי טענה כללית בלבד. מדובר בחומר מסוים, שיש לו זיהוי מסוים, ותכונות מסוימות, ואלו מפורטות במסמך. המסמך נועד לפרט פרטים אלו, תכונות החומר והרכבו, ואלו בלבד.

זאת ועוד, מת/250 יש ללמוד כי חברת קליר ראתה במכירה שלה את החומר לנמל כפעולה עצמאית של חברת קליר, המנותקת מחברת הופס, וכי מדובר במוצר שחברת קליר, לא כמתווכת, ולא כפועלת מטעם חברה אחרת, מבקשת למכור לנמל, ומפרטת את כל הפרטים הרלבנטיים ביחס לתכונות חומר זה.

לפני התייחסות לעדויות הנאשמים 1 ו- 2 ביחס לאישום הראשון, יש לציין את השתלשלות העניינים ביחס לרכישת החומר מחברת קליר, לאחר שנודע שמיוצר הוא עם חברת הופס.

33.        לקראת סוף שנת 2011, התפרסם אותו פרסום שהעידה לגביו הגב' ענת ברק, כי בעקבותיו נודע לה שהחומר הנרכש מחברת קליר הינו חומר המיוצר ע"י חברה הקשורה לנאשם 1. בעקבות פרסום זה וטענות על עניינים נוספים, החלו פניות ובדיקות, בנמל, וגם אל מול רשות החברות. בוצעה בדיקה פנימית בנמל ע"י מבקר הפנים של הנמל, בהתאם להחלטת דירקטוריון הנמל, אשר הורה לו  לערוך דו"ח ביקורת מיוחד ביחס לטענות שהועלו בכתבה בהקשר לעיסוקים נוספים של הנאשם 1.

בוצעה ביקורת, והוגש ע"י מבקר הפנים דו"ח ביקורת (ת/224). דו"ח הביקורת מיום 29.7.12, הוגש לגורמים הרלבנטיים בנמל, לרבות יו"ר הדירקטוריון, יו"ר וועדת הביקורת, חברי וועדת הביקורת והמנכ"ל (הנאשם 2). בדו"ח מפורטות בעלויות של נאשם 1 בחברות, לרבות בעלויות חלקיות, והתייחסות לחברות נוספות ולכמה נושאים, לרבות כאלו הקשורים באישומים האחרים.

ביחס לאמור באישום הראשון, דהיינו מכירת חומר ניקוי ע"י חברת קליר לנמל – מפרט דו"ח הביקורת את העובדה שחברת הופס נמצאת בבעלות מלאה של הנאשם 1, ומצויין בדו"ח הביקורת כי לחברת הופס "אין פעילות ישירה מול הנמל".

הדו"ח מפרט רכישת חומר ניקוי המשמש לניקוי משטחי מוסכים ומחלקת ציוד משמשת מחלקת ים מאת חברת קליר.

על פי הדו"ח: הרכישות בוצעו במהלך השנים באמצעות הליכים של פניה לקבלת הצעות ממספר ספקים – עבור חומר הניקוי האמור. בכל ההליכים זכתה "חברת קליר אחזקות" – בהיות הצעותיה הזולות ביותר.

עוד מפורט כי נמסר לביקורת שבוצעו ניסיונות להכנסת חומרי ניקוי נוספים לנמל, שלא צלחו.

ההמלצה של מבקר הפנים הינה כי לאור ההיקף המצטבר של הרכישות תהיה יציאה להליך מכרזי לרכש חומרי ניקוי.

לאחר שהתקבל דו"ח ביקורת זה, התקיימה ישיבת דירקטוריון ביום 5.9.12 (נ/23), במהלכה מציין יו"ר הדירקטוריון את דבר הפרסומים בעיתונות, הבקשה של רשות החברות וקבלת דו"ח מבקר הפנים, ואומר את הדברים הבאים: "קיבלתי דו"ח ממבקר הפנים שבדק אחת לאחת את כל הטענות שעלו בעיתון ומצד שני את המידע הפומבי לגבי אחזקותיו ופעולותיו של אלון חסן בחברות. הדו"ח הועבר ליו"ר וועדת הביקורת, למנכ"ל ולי. ערכתי דיון עם מבקר הפנים בארבע עיניים, והגעתי למסקנה שהמסקנה שהוא הגיע אליה היא נכונה, שאין יחסים ואינטרסים של ארבע החברות האלה באופן ישיר או הסכמים חתומים מול הנמל".

יו"ר הדירקטוריון מוסיף כי נושא השני שאותו בדק "הוא נושא הוצאת נהלים בנוגע לניגוד עניינים שעלול להיווצר בכל מיני רמות ושכבות של פעילות הארגון והגעתי למסקנה שנעשה את זה בשלבים...".

יש לציין כי בישיבה זו נכחה היועצת המשפטית של הנמל, הגב' ענבר טור שלום, נכח הנאשם 2, מנכ"ל הנמל, ונוכחים נוספים.

גם לאחר הפרסום בסוף שנת 2011, גם לאחר קבלת הדו"ח הפנימי, וגם לאחר ישיבת הדירקטוריון מיום 5.9.12, המשיכה רכישת חומרי הניקוי ע"י הנמל מחברת קליר, כסדרה, וכפי שהיתה קודם לכן.

מהאמור עולה כי גם לאחר שעניין הבעלות בחברה המייצרת את החומר, עניין הבעלות בחברה האחרת המוכרת את החומר לנמל, והעובדה שהנאשם 1 הוא הבעלים של החברה המייצרת, לא ראה מבקר הפנים, לא ראה יו"ר הדירקטוריון, לא ראתה היועצת המשפטית, ולא ראה הדירקטוריון, כל פגם, וכל בעייתיות, בהתקשרות זו.

הנימוק המרכזי להעדר כל בעייתיות, ולדברים הברורים שנאמרו ע"י יו"ר הדירקטוריון, והעמדה החד משמעית של הנמל על כל גורמיו, הניהוליים והמשפטיים, בדבר העדר כל מניעה לרכוש את החומרים כפי שנרכשו, נובעת מהמסקנה של מבקר הפנים על כי לחברת הופס, שהיא החברה אשר בבעלות הנאשם 1 – "אין פעילות ישירה מול הנמל".

מובן שכאשר מצויים אנו בהליך פלילי, אין לדו"ח הבדיקה משמעות ראייתית, במובן זה שמסקנותיו אינן בבחינת ראיה מחייבת, ואין במסקנותיו של מבקר, בין מבקר פנימי ובין מבקר חיצוני, כדי להוות ראיה, מכוחה ניתן לקבוע ראיות במשפט.

ואולם, מהשתלשלות העניינים האמורה עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי כל גורמי הנמל הרלבנטיים, כולם, יו"ר דירקטוריון, מבקר פנים, יועצת משפטית ודירקטוריון, לא ראו בביצוע מכירה של חומר ע"י חברת קליר לנמל, כפעולה שיש בה ניגוד עניינים, הפרת אמונים, מרמה, או כל בעיה אחרת. ההיפך הוא הנכון, כל הגורמים הללו, בהינתן העובדה שהמכירה לא בוצעה ע"י החברה השייכת לנאשם 1, אלא ע"י חברה אחרת, ובהינתן העובדה שאין פעילות ישירה מול הנמל, ראו ברכישה הזו עומדת בכל הכללים הרלבנטיים בנמל.

היועצת המשפטית שנכחה בישיבת הדירקטוריון בה נאמרו דברים ע"י יו"ר הדירקטוריון על בדיקתו את דו"ח המבקר, אל מול המבקר, לא אמרה דבר בעייתיות כלשהי במכירה ע"י קליר לנמל, כאשר ידוע, והדבר מהווה חלק מהדו"ח, כי קליר מוכרת חומר המיוצר ע"י חברה אחרת השייכת לנאשם 1.

זאת ועוד, גם רשות החברות אשר בתחילה ביקשה לבצע בדיקות בנושא זה, לא העמידה דרישה, איסור, או כל מניעה להמשך ההתקשרות באותו אופן שהיה קודם לכן, ואכן גם לאחר כל הביקורת האמורה, וישיבת הדירקטוריון, המשיכה המכירה מקליר לנמל, של חומר ניקוי המיוצר ע"י חברה השייכת לנאשם 1, כסדרה.

עובדה זו לכשעצמה, אין בה כדי להביא להכרעה בשאלה אם יש במעשה כדי ניגוד עניינים אם לאו. דהיינו, חברה אשר גורם מסוים במסגרתה פועל בניגוד עניינים, אינה יכולה להכשיר את אותו  ניגוד עניינים, גם אם לגישת כל הגורמים בחברה לא קיים ניגוד עניינים שכזה. ואולם, לעמדה זו של גורמים אלו, והחברה כולה, יש כדי להוות ראיה, אשר היא נסיבה המצטרפת לשאר הנסיבות, כאשר נבחנת ע"י בית המשפט השאלה האם המעשה מהווה סטייה מן השורה, ניגוד עניינים, הפרת אמונים או מרמה. השפעת עמדה זו של הגוף המשפטי, אשר במסגרתו בוצעו המעשים אשר מבקשים לייחס מכוחם ביצוע עבירה, היא עמדה הרלבנטית בבחינת מכלול כל הנסיבות, ובכפוף להן ייקבע משקלה.

מצאתי לנכון להרחיב בעניין זה, הואיל וכפועל יוצא מהשתלשלות עניינים זו, מתבקש בית המשפט, ע"י ב"כ המאשימה, לקבוע כי מעשה מסוים הינו בבחינת ניגוד עניינים העולה כדי הפרת אמונים, גם כאשר אושר הוא ע"י החברה הממשלתית הרלבנטית, וגם כאשר רשות החברות לא דרשה הפסקת המכירה. 

זאת ועוד, ההתנהלות האמורה מחלקת את פרק הזמן הרלבנטי שהוא מתחילת 2010 עד יוני 2013, לשניים – האחד לפני ההכרזה של המבקר, וכל הגורמים הרלבנטיים, על כשרות המכירה, והשני לאחריו.

כך, מצב דברים בו חברה מודיעה באמצעות כלל הגורמים המוסמכים מטעמה כי ביצוע מעשה מסוים הינו, מבחינתה, נכון, ראוי, ונעדר כל בעייתיות וכל ניגוד עניינים, מעמיד ביתר תוקף את השאלה האם מי שפועל בהתאם לעמדה זו של החברה, ניתן יהיה לומר עליו כי פועל הוא בניגוד עניינים, ותוך ביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים.

למשמעויות של הדברים האמורים אתייחס בהמשך, במסגרת הדיון המסכם באישום הראשון, ובחינת יסודות העבירה שמבקשים ב"כ המאשימה לייחס, בהינתן התשתית הראייתית האמורה.

להלן יובאו גרסאותיהם של הנאשמים 1 ו- 2, ולאחר מכן תתבצע הבחינה האמורה.

34.        הנאשם 1 העיד כי יש לו מספר עסקים, כבר מגיל צעיר, ובנוסף לחברת הופס שלה היה מפעל ליצור לחומרי ניקוי שרכש בשנת 2008, היתה לו גם חברת משאיות, ועוד (פרו' עמ' 5481, 5482).

ביחס לחברת קליר ולמכירה אליה, הנאשם 1 אינו מסתיר מאומה מהקשרים והיחסים, בין המשפחתיים ובין החבריים, בינו לבין גורמים אחרים, וכך העיד:

" אני מכיר את הבעלים של חברת קליר. יש הייתה לנו היו לנו גם התנהלויות משותפות כמו הובלות שעשיתי, פינויים שהם עשו של פסולת, היו יחסי גומלין ביננו, רונן ברוך הבעלים של קליר זה בחור שאני מכיר אותו מהעיר מילדות, ... שותפה של רונן ברוך, בעלה הוא בן דודה של אשתי, זה ברמה האישית, לגבי מכירת  החומרים לחברת קליר, אני בשלב הראשון לא ידעתי, זאת אומרת שהם קונים ומוכרים לנמל לא ידעתי באונליין, לא.. מספר חודשים לאחר מכן אני הבנתי שהם מוכרים, אני לא התערבתי כי זה לא עניין אותי, ... אם זה המנכ"ל ששמע, בא ודיבר איתי אמר לי אלון תשמע, קנית אל תמכור לא הייתה לי כוונה למכור לנמל אף פעם, המפעל הזה לא מוכר לכל אחד, הוא מוכר בסיטונאות, ... ומלכתחילה לא הייתה לי שום כוונה למכור למפעל.  זאת אמרת למרות שלדעתי אין שום ענין משפטית כי אין לי שום קשר לבתי המלאכה אני לא עובד שם אני לא אחראי על העובדים שם... אני מראש לא התערבתי בזה זה לא ענין אותי, בשלבים מאוחרים יותר, עם הפרסומים ועם הבלגן שהיה, אז ברור שאני נכנסתי לעניינים, היו בדיקות, הדירקטוריון בדק את הדברים שם וראה שאין מניעה, כל מיני כתבות שהעירו את העניין הזה אף אחד לא אמר שום, להיפך, ואם היו אומרים שיש בעיה אז היו קוראים לי והיו מדברים איתי..." (פרו' עמ' 5482 שו' 21- עמ' 5483 שו' 18).

הנאשם 1 מוסיף כי הופס מייצרת "40, 50, 60 מוצרים".

ביחס לנטען לגבי התעניינותו הוא אומר את הדברים הבאים:

"בחיים אני לא התעניינתי לא בהצעות מחיר ולא בשום דבר, זה לא עניין אותי, מבחינתי קליר קנו את החומר שימכרו באיזה מחיר שהום רוצים, הדבר היחידי שאני התעניינתי, וזה היה אחרי שהתפוצצה הפרשה, רק אחרי שהתפוצצה הפרשה בעקבות כל הפרסומים, והכתבה בערוץ 2, שאני הפרתי נהלים, ואני עזרתי לקליר לקבל העדפה למכור חומר, הדבר היחידי שהתעניינתי  זה איזה מחירים קליר קיבלה ואיזה מחירים זוהר דליה שזה החומר המקביל קיבל, כדי לראות על מה מדברים..." (פרו' עמ' 5484 שו' 10-16).

ביחס לבדיקה שנערכה לאחר הפרסום הראשון, והאישור להמשיך לפעול כאמור, הוא מעיד כדלקמן:

"ביולי 2012 הדירקטוריון הודיע לי, הודיע לפני כן  לי בשיחה בארבע עיניים עם היו"ר שהוא אמר לי, אלון אני שמח להגיד לך שבדקנו הכל, אין ניגוד עניינים, יש דיווח על  דירקטוריון שהוגש או שנגיש, אני לא יודע, שהכל בסדר אין מניעה, יודעים שקליר קונה את החומרים מהופס, יודעים הכל אף אחד לא אמר לי שום דבר, אם היה מה להגיד אז הם היו צריכים לבוא להגיד לי.." (פרו' עמ' 5484 שו' 23 – 28). והוא חוזר על הדברים בהמשך "...וקיבלתי בשורה לקראת הדיווח שהיה ביוני 2012 אם אני לא טועה, מגדעון סוטרמן שקרא לי אליו ללשכה, ואמר לי אלון אני שמח לבשר לך עשינו בדיקות, הכל בסדר אנחנו לא רואים שום בעיה" (פרו' עמ' 5486 שו' 25-27).

הנאשם 1 נשאל אם במשך השנה שלאחר שהסתיימה הבדיקה ונמצא העדר ניגוד עניינים, בא אליו מישהו בטענה והוא משיב בשלילה.

את הטענה בכתב האישום, על כי היתה מתכונת קבועה של הפרש 10% בין המחיר בו קליר קונה את החומרים מהופס ובין המחיר של המכירה מקליר לנמל, מכחיש הנאשם 1 מכל וכל (פרו' עמ' 5490 שו' 22 ועמ' 5491 שו' 1-4), גם תוך הפניה לדבריו של העד רונן ברוך.

בהמשך אומר הוא: "התעניינתי, זה שני הדברים שביקשתי, זה מחיר כמה כל אחד ואתה יודע אני ראיתי שזוהר דליה קיבלה  פי שתיים כסף יותר מקליר, פי שתיים" (פרו' עמ' 5485 שו' 1-2). הנאשם 1 נשאל בהמשך מתי ראה זאת, ומשיב - אחרי שהתפרסמו הכתבות.

בהמשך מעיד הוא כי לאחר פרסום הכתבה ביוני 2016, התקבלה ההחלטה להפסיק את העבודה עם חברת קליר, ומאז חברת קליר לא מכרה עוד לנמל (פרו' 5485 שו' 10 -12 ושו' 24).

ביחס לגב' מיכל לוגסי ולפנייתה אל ענת ברק, מעיד הנאשם 1 כי הוא והגב' לוגסי היו קרובים, וגם משפחותיהם בחברות, וחוזר על כך שהוא התעניין בשני דברים, האחד מהו הנוהל, והשני כמה כספים חברת זוהר דליה, אשר לה היה חומר ניקוי אחר, אשר כאמור סופק על ידה כספק יחיד, וקליר קיבלו: 

"מיכל לוגאסי הייתה חברה שלי, היא הייתה פה העידה, היא אמרה אני גם אומר את זה היינו קרובים היא הייתה יו"ר ועד המנהל, אני ציוד מכני גם המשפחות חברים, ומיכל אמרה מה שאמרה אני יכול להגיד לאדוני אני התעניינתי בשני דברים כמו שאמרתי קודם, אחרי שהתפרסמה הכתבה והעלילו עלי עלילות מפה עד להודעה חדשה, כדי לטהר את השם רציתי לדעת שני דברים, את הנוהל וכמה כספים זוהר דליה וקליר קיבלה בגלל הטענות שטענו בכתבות, שהיו והיו המון המון כתבות על זה  ורציתי גם לבדוק מה זה הדבר הזה איך ככה מפסיקים עבודה לבן עידן הובלות ואיך קליר צריכה לסבול מכל הסיפור הזה שמפסיקים לקנות ממנה, שרק לפני שנה בדקו את כל הטענות ואני הייתי מאד מאד מתוסכל מהסיפור הזה, גם לקחתי על עצמי, להיות מושעה מהוועד השעיתי את עצמי מהתפקיד בגלל הבום התקשורתי  שזה  יצר, יצאתי.. השעיתי את עצמי, תיכף אחרי הכתבה, הכתבה הייתה ביום שישי, ביום ראשון הודעתי ליו"ר ההסתדרות שאני משעה את עצמי, חזרתי בתחילת אוקטובר 2013 משהו כמו ארבעה חודשים הייתי מושעה והתעסקתי רק בזה, כי רציתי לדעת מה מה מה קרה פה מעלילים עלי, הייתי מאד מאד מתוסכל התעניינתי גם עם מיכל התעניינתי  עם אנשים, אני רוצה לראות נוהל אני חושב גם עם המנכ"ל דיברתי כמה פעמים, תראה לי את הנוהל על מה מדברים איזה נוהל אני הופתעתי זו הפעם היחידה שאני התעניינתי בנושא הזה, אחרי שכבר קליר כבר לא בנמל, ובן עידן לא בנמל מיכל שמעה אותי היא ראתה שאני מתעניין ורוצה לדעת מה קורה, היא הלכה ביוזמתה לא שזה  סוד צבאי או שזה  נתונים סודיים שחס וחלילה אסור להוציא אותם, אני בעצמי יכולתי והתכוונתי דרך עורכי הדין שלי להגיש בקשה, גם כדי לתבוע את ערוץ 2 על הוצאת דיבה על מה שהם עשו לי, וגם לדעת איפה הדברים עומדים, מיכל הלכה שמעה שאני רוצה את הנתונים" (פרו' עמ' 5492 שו' 3-27).

אשר לשאלה האם ביקש נאשם 1 מפורשות מהגב' לוגסי לעשות את הבדיקה האמורה, או שמא היא עשתה זאת מיוזמתה, בהינתן כי מדובר במעשה שהוא כבר לאחר המועדים הרלבנטיים לכתב האישום, ועניינו רק בדיקה בדיעבד של נתונים, אינני רואה לכך כל חשיבות. יצויין כי הנאשם 1 מאשר שהוא התעניין ורצה לדעת, והגב' לוגסי אומרת כמפורט לעיל, שהיא הלכה לבצע את הבירור עבורו, ייתכן שהבקשה נאמרה מפורשות, וייתכן שכך הבינה הגב' לוגסי והחליטה לעשות, כך או כך, אין זה משנה את העובדה כי בדיקה זו שבוצעה ע"י הגב' לוגסי, בוצעה כבר לאחר שחברת קליר כבר איננה עובדת עם הנמל כלל וכלל. 

ביחס לטענה המועלית כנגדו, על כי הוא גרם לכך שאנשים בנמל יידעו שחברת קליר קשורה אליו, משיב הנאשם 1 בשלילה מוחלטת ואומר את הדברים הבאים:

"אדוני, אני ראיתי את חומרי החקירה, אדוני לא ראה, אין מנהל שלא שאלו אותו מה הקשר אלי אם פניתי אליו, או ביקשתי ממנו, לא היה מנהל אחד שבא ואמר כן אלון פנה אלי, אלון דיבר איתי. הם יודעים שזה לא נכון. אנחנו היינו פה במשפט לא ראיתי מנהל אחד שאמר אלון דיבר איתי, אלון ביקש ממני אני לא יודע מה הטענה הזו, אני לא שלחתי זה לא עניין אותי, ענין אותי דבר אחד טובת העובדים זה מה שעניין אותי, לא חומרים, מדובר על חומר אחד מתוך 50 חומרים, אם היה לי יד בזה  או אם הייתי יכול להשפיע, הייתי מוכר את כל החמישים, אז חצי הייתי מוכר, לא הייתי שם, אני לא שם, חד משמעית, אני גם לא יודע, אני לא ראיתי פה אף מנהל שבא וטוען שאמרתי לו משהו, אני כופר בזה לחלוטין" (פרו' עמ' 5494 שו' 13-22).

אני מוצא את עדותו של הנאשם 1 מהימנה, מדויקת, ומתיישבת עם שאר הראיות שבאו בפני.

הנאשם 1 השיב לשאלות שנשאל, השיב באופן ברור, לא התחמק, לא צמצם, ולא נמנע מלהתייחס גם להיבטים שהועלו לגביהם טענות קשות כנגדו, קשרי משפחה וחברות עם גורמים כאלה ואחרים.

ההתרשמות הישירה של בית המשפט מהנאשם 1, הינה כי הוא הקפיד לומר את הדברים כהווייתם, ועדותו היתה מהימנה ואמינה, לכל אורכה.

יש להוסיף כי הנאשם 1 נחקר חקירה נגדית ארוכה, על פני מספר ישיבות, ע"י ב"כ המאשימה. למרות החקירה הארוכה, אין למצוא בעדותו סתירות או אמירה הגורעת מגרסתו ומהימנותה.

התמונה העולה מדברי הנאשם 1 לעיל, ברורה. מבחינתו, הוא בעלים של כמה חברות, ויש לו עסקים, גם מחוץ לתפקידו במסגרת חברת הנמל, אחת החברות שבבעלותו מכרה חומרי ניקוי מסוגים רבים לגורמים רבים, אחד מהם חברת קליר, מכירה שהיא איננה תיווך, ואיננה למראית עין. מכירה אשר בעקבותיה אין זה מעניינו מה חברת קליר עושה עם המוצר שנמכר לה, ואין זה מעניינו מה המחיר שהיא גובה. אין כל דרך אחרת לפרש את דבריו, את המסכת הראייתית העומדת בפני, ואת כלל הנסיבות וכלל העדויות.

35.        אשר לנאשם 2 – בהינתן המסקנות העובדתיות דלעיל ביחס לנאשם 1, הרי שמצטמצם הצורך בדיון במיוחס לנאשם 2, שכן המיוחס לו קשור ונגזר משורת הטענות שנטענו ביחס לנאשם 1, ואולם, אתייחס לטענות שהועלו כנגדו.

אין ממש בטענות המבקשות ליצור את הזיקה בין הנאשם 2 לבין המכירה של החומר כאמור. לא במעשה ולא במחדל, וגם לא בהימנעות כלשהי שלו מביצוע מעשה שנטען כי היה מחויב לעשות.

נטען כנגד הנאשם 2 – כי למרות ידיעתו לאחר הפרסומים, כי חומר המיוצר ע"י חברה של נאשם 1, נמכר לחברה אחרת, וממנה לנמל, הוא נמנע מלנקוט פעולה להפסקת המכירה.

נטען כי מעשיו ומחדליו של נאשם 2 מהווים סטייה קשה מן השורה – לא מצאתי ממש בטענות אלו. הראיות שבאו בפני מביאות למסקנה ברורה כי הנאשם 2 פעל באופן עקבי לטובת הנמל, התערב כשהיה צריך להתערב באופן ביצוע רכישות,  גם במקרים שאינם קשורים לחומר הנטען, וגם ההתערבות שלו אשר ממנה מבקשת המאשימה ללמוד מסקנות נסיבתיות, היתה התערבות שקשורה לחומר אחר, שלא היה חומר מתחרה הלכה למעשה.

ב"כ המאשימה טוענים כי כבר בשנת 2011 לאחר שרשות החברות הממשלתיות פנתה אל הנאשם 2, בעקבות פרסומים, והוא הנחה את הנאשם 1 לערוך תצהיר ושלח אותו לרשם החברות, מבלי להביא את הדברים לבחינת הייעוץ המשפטי של הנמל כמתחייב, כי בכך עשה הנאשם 2 מעשה פסול ולמעשה הסתיר את הדברים מהייעוץ המשפטי, ונטען אף למידור הייעוץ המשפטי.

הנאשם 2 העיד כי הוא איננו מוסמך לקבוע אם קיים או לא קיים ניגוד עניינים, ולכשנעשה אותו דו"ח הביקורת הראשון, מיום 26.6.12 "זה הדו"ח כשהוא דווח בדירקטוריון שבוצע הדו"ח שאין ניגוד עניינים", הוא המשיך להתנהל כרגיל – "כמנהל ממשיכים לעבוד כרגיל. לא קרה שום דבר". ובהמשך מעיד "למעשה בדו"ח הזה הוא אישר את כל הנושאים גם של קליר נבדק והופס נבדק המשאיות שלו, נבדק דנה, כל העניין הזה נבדק". (פרו' עמ' 6535 שו' 15-32).

ביחס לפעולות שביצע, או שלא ביצע לאחר הכתבה מאוקטובר 2011, מעיד הוא כי פנה לממלא המקום וסמנכ"ל הלוגיסטיקה מר יוסי בסן, ולגב' ענת ברק, וביקש מהם לבדוק את הקשר של הנאשם 1 לקליר. (פרו' עמ' 6536 שו' 16-22), ומציין בהמשך כי ביקש לבדוק גם את העניין עם המדבקות הגזורות.

על פי עדותו, הללו חזרו אליו ואמרו "הם חזרו ואמרו ענת אני זוכר שהיא אמרה, אין קשר בין אלון לחסן לקליר, והמדבקות הגזורות הם בדקו עם הבחור הזה רונן אם אני זוכר את השם נכון קליר, היתה טעות שלהם או משהו כזה ואין בעיה, התקלה היתה חד פעמית ונגמר הסיפור" (פרו' עמ' 6536 שו' 25- 28).

הנאשם 2 ממשיך ומתאר את הפעולות שעשה לאחר הפרסום האמור, כי דיווח ליועצת המשפטית, וליו"ר וועדת הביקורת של הדירקטוריון, ומוסיף כי התקשרו אליו מרשות החברות, ומתאר את המשך השתלשלות העניינים, ומוסיף כי "רשות החברות אמרו כי אין מענה בנוהל של הנמל".

וכך מעיד הנאשם 2:

"אני מידע  אחרי הפרסום, אני  קודם כל דיווחתי לשני אנשים. אחד זה יועצת משפטית, עדכנתי אותה מה קורה ובדיקה מה צריך לעשות בעקבות זה, וליו"ר ועדת ביקורת של הדירקטוריון דאז, קראו לו מיקי בראל, תת אלוף במילואם, היה מפקד משטרה צבאית אני חושב. דיווחתי לשניהם, באותו יום זה היה יום שישי, הכתבה אפילו אני זוכר באותו יום, יום ראשון כבר, התקשרו מראשות חברות. דרך אגב, היה גם טלפון שלי אחד אליהם בנושא מה בודקים בדבר כזה. אני לא מבין, לא ידעתי, לא מבין מה לעשות עם דברים כאלה. הוא אומר צריך לראות אם זה חברות על שמו, לא על שמו. לא הבנתי כל כך מה הוא רצה, היה בחור בשם צחי נחום, אבל היועצת המשפטית שלהם, מיד פנתה ליועצת המשפטית שלנו, וביקשו את הנוהל עיסוקים נוספים בנמל. אוקי, העברנו את הנוהל, ואז התחילה התכתבות בין היועצים המשפטיים שם, כשאנחנו מכותבים דרך אגב, מיקי בר אל גם מכותב לכל המכתבים האלה, אפשר לראות את זה. הם ביקשו, אמרו תחמירו עם הנוהל ותלכו לכיוון של, הנוהל של נציבות שירות ה מדינה, שצריך להבין שהוא הכי מחמיר שיש בישראל...

...

... כי אמר היועצת המשפטית הנוהל לא מכסה,... הוא לא מראה שום דבר שיכול להראות בכלל איזשהו ניגוד עניינים והוא יש לו, הוא מופשט מידי, הוא לא מכסה שום דבר שאפשר להיאחז בו ולבדוק כמו שצריך אפילו. זאת אומרת הנוהל מבחינתם לא היה טוב. אני לא מבין בזה, אני לא משפטן, הנוהל היה צריך להרחיב בו... מבחינת רשות החברות הם אמרו הנוהל שלכם לא עונה, אין מענה בנוהל בכלל בכל מה שכתוב בכתבות האלה על אלון חסן" (פרו' עמ' 6537 שו' 1 – 25).

הנאשם 2 מעיד גם כי ביקש בעקבות האמור לצאת למכרז (פרו' עמ' 6538 שו' 24).

ביחס ליחסי קרבה של עובדים בנמל באופן כללי, העיד הנאשם 2 כי על פי דו"ח מבקר המדינה האחרון, בשנת 2008, היו 44% קרובי משפחה בנמל, ומציין כי זה ירד, ובהמשך ירד ל- 38- 39 אחוזים (פרו' עמ' 6539 שו' 15-31).

הנאשם 2 נחקר ביחס לתצהיר שנערך ועליו חתם הנאשם 1 (ת/450), תצהיר המתייחס לחברה אחרת של הנאשם 1, בן עידן הובלות בע"מ, חברה אשר ביחס אליה אין כל אישום, והטענה כלפיו בהקשר זה הינה כי הוא "דילג" (כלשון ב"כ המאשימה), על הייעוץ המשפטי, ולמעשה נטען כלפיו שהוא הסתיר מהייעוץ המשפטי התנהלות זו ותשובתו של נאשם 2 בעניין זה היתה ברורה – היתה פניה אליו מרשות החברות, ובדיון עם מבקר הפנים הנאשם 2 הנחה לעשות תצהיר, ומי שביצע את הפעולות ביחס לתצהיר זה סמנכ"ל משאבי אנוש, כאשר ההנחיה של הנאשם 2 הינה שיעשה תצהיר, ואז סמנכ"ל משאבי אנוש העביר את התצהיר לרשות החברות, ולכשנשאל מדוע לא העביר זאת ליעוץ המשפטי שלו, השיב "תשאל את סמנכ"ל משאבי אנוש מה הוא עשה, הוא העביר את זה לרשות החברות... רשות חברות זה דרג משפטי יותר גבוה... ועובדה שהם לא חזרו אלי עם זה ולא חזרו לנמל עם זה בכלל" (פרו' עמ' 7068 שו' 17 - עמ' 7069 שו' 12).

הנאשם 2 נשאל ומסביר כי ביחס לאותה חברה, בן עידן, הועלתה טענה כי הנאשם 1 הינו בעלים יחיד ודירקטור בחברה, והיתה המלצה של המבקר שייערך תצהיר, והכחיש בתוקף את הטענה בדבר "דילוג" על הייעוץ המשפטי. (פרו' עמ' 7069 שו' 20 – עמ' 7070 שו' 7).

מהאמור עולה כי הטרוניה המועלית כלפי נאשם 2, נעדרת בסיס. מנכ"ל הנמל, בעת תהליך אל מול רשות החברות, ותוך כדי דיונים עם מבקר הפנים, כאשר בין לבין הגורמים המשפטיים בין רשות החברות לבין הנמל בקשר זה עם זה, מנחה, בהתאם לדיון שהיה עם מבקר הפנים, סמנכ"ל, לדאוג לכך שיוכן תצהיר ע"י נאשם 1, תצהיר שיפרט את עניין הבעלות והניהול שלו באותה חברה שלגביה הועלתה שאלה, והסמנכ"ל מבצע זאת, נאשם 1 חותם על תצהיר, ואותו סמנכ"ל מעביר את התצהיר לרשות החברות.

לא ניתן לומר על מי שפועל באופן הזה, כי הוא "מסתיר" דבר כלשהו מהייעוץ המשפטי או "מדלג" על הייעוץ המשפטי. הפעולה שביצע אינה מעידה מאומה על ניסיון הסתרה כלשהו. ההיפך הוא הנכון. הנאשם 2 פועל בשקיפות מלאה ומפנה את התצהיר לגורם המרכזי שאמון על אותה בדיקה, רשות החברות, הטענה בדבר ניסיון "לדלג" על הייעוץ המשפטי, חסרת בסיס.

הנאשם 2 מאשר כי לכשהפרשה עלתה בעקבות הפרסום האמור, הוא ביקש מהנאשם 1 לא למכור בנמל מוצרים של הופס, וזאת "בשביל הנראות..." (פרו' עמ' 6546 שו' 2-4). כמפורט לעיל, המכירה ע"י קליר, אושרה על ידי הגורמים, וכאמור לא היתה כל מכירה ע"י הופס לנמל.

ביחס לטענות על ישיבה בפגישות אישיות ללא תיעוד עם הנאשם 1, מעיד הנאשם 2 כי לא כל פגישה, גם עם וועדים ועם מנהלים, הינה בתיעוד, ופעמים רבות הוא אינו רושם פרוטוקול עם כל מי שהוא מדבר איתו, כך בשוטף בנמל ובכל חברה אחרת (פרו' עמ' 6546 שו' 15-17), ובהמשך מוסיף כי כך היה יושב גם עם אחרים, וועדים, מנהלים, סמנכ"לים ולקוחות.

בהקשר של מעורבות המחלקה המשפטית בקשור בעניין העולה מפניית רשות החברות הממשלתיות בנובמבר 2011, דהיינו לאחר הכתבה שעסקה בעסקיו של הנאשם 1, מפנה הנאשם 2 לפרוטוקול דירקטוריון מיום 26.6.12 אשר הוגש, נ/28, ולדבריה של ענבר טור שלום, שהיתה היועצת המשפטית של הנמל, וזאת ביחס לכל ההתנהלות שהוא מתאר על פניית רשות החברות, ועניין הנוהל, ובקשת היועמ"ש של רשות החברות לתקן את הנוהל, ועיון בפרוטוקול זה מאשר את דבריו של נאשם 2, ומצביע באופן ברור כי הייעוץ המשפטי היה בתמונת ההתנהלות אל מול רשות החברות הממשלתיות, ללא כל סייג.

גם ביחס לעדותו של הנאשם 2 ההתרשמות של בית המשפט הינה מעדות מהימנה ביותר, ישירה ומדויקת, ויש לומר כי עלה ממנה גם כאבו בדבר תחושה שעוול נעשה עימו.

עדות נאשם 2 מהימנה, מדויקת, אין בה כל התחמקות, ואין בה כל ניסיון להמעיט או לשנות מהעובדות כהווייתן.

אני  נותן אמון מלא בעדותו של נאשם 2, על כל חלקיה. החקירות הנגדיות הארוכות שנחקר, לא היה בהן כדי לשנות מאומה ממהימנות עדותו.

זאת ועוד, עדותו מתיישבת היטב עם המסמכים, הפרוטוקולים, והראיות האחרות.

התמונה העולה ממכלול הראיות, ביחס לנאשם 2, הינה כי המיוחס לו באישום הראשון - חסר בסיס.

הטענות בדבר קשר פסול כזה או אחר, או סטייה מן השורה, לא רק שנעדרות הן כל בסיס ראייתי, אלא שהמסכת הראייתית שבאה בפני מביאה למסקנה הפוכה. ההתרשמות הינה כי הנאשם 2 פעל לטובת הנמל, ללא כל קשר פסול, ללא כל קנוניה נטענת, וללא כל הטבה מיוחדת עם נאשם 1.

לא רק שלא היתה פה כל סטייה מן השורה, כנטען, אלא  שהנאשם 2 פעל בתפקידו כמנכ"ל, כשורה, כדין, וכמתחייב מתפקידו. לכשנודע אשר נודע בעקבות הכתבות, פעל הוא כמתבקש, בוצעו בדיקות, חלקן בהנחייתו, חלקן בהנחיית גורמים אחרים, ופעל הוא ליישום כל הנדרש. הניסיון להסיק מפעולותיו מסקנות בדבר קשר פסול עם הנאשם 1 או מעין יחסי אמון פסולים בינו לבין הנאשם 1, חסר בסיס.

מטבע הדברים, לא רק מכוח עדותו של נאשם 2, אלא מהגיון התנהלות חברה, אין זה סביר כי מנכ"ל מתעד כל פגישה, כל אמירה וכל היוועדות עם מי מעובדיו או מי מיושבי ראש הוועדים שלו, ואין בכך כל פסול.

זאת ועוד, לא מצאתי כל ראיה שיהיה בה כדי לתמוך באותן טענות על "נסיעות לחו"ל" (בלשון רבים), על כל המשתמע מטענה זו.

36.        לסיכום, המסקנות העובדתיות מהתשתית הראייתית שבאה בפני באישום הראשון הינן כדלקמן:

אין בפני כל ראיה, או תחילת ראיה, למרמה, להתערבות פסולה, או להתערבות כלשהי, של הנאשם 1 או מי מטעמו בתהליך מכירת חומר הניקוי מחברת קליר לנמל. הטענה בכתב האישום על כי מדובר במעין "תיווך" של חברת קליר במכירה מהופס לנמל, לצורך הסתרה, הינה בבחינת השערה. אין כל ראיה לאותה טענה בדבר 10% מהמחיר כ"דמי תיווך". הראיות, ובכללן, תדפיסים מהנהלת החשבונות, מביאות למסקנה כי היתה מכירה ע"י חברת הופס, וקניה ע"י חברת קליר. בנקודה זו תמה הזיקה של הנאשם 1 והחברה בבעלותו לחומר, שנמכר לבסוף ע"י חברה אחרת, לנמל.

מסקנתי הינה כמסקנה שבאה בדו"ח הביקורת הראשון, מיום 29.7.12 (ת/224), בעניין מכירת חומר הניקוי, על כי לא היתה לחברה הופס, אשר בבעלות הנאשם 1, פעילות ישירה מול הנמל.

מהראיות שבאו בפני אני למד כי לא רק שאין ראיות להעדר התערבות ישירה או עקיפה של הנאשם 1, או מי מטעמו, בעניין כלשהו הקשור למכירות של קליר את החומר לנמל, אלא שהראיות מוכיחות, באופן פוזיטיבי, את ההיפך, והוא כי הנאשם 1 לא פנה, לא השפיע, ואיש לא הושפע, בעניין כלשהו הקשור למכירה של החומר מקליר לנמל.

שתי עסקאות עצמאיות ונפרדות זו מזו היו עסקת מכירת חומר הניקוי מהחברה הופס השייכת לנאשם 1 אל חברת קליר, ומחברת קליר, שאינה שייכת לנאשם 1, אל הנמל.

המכירות בוצעו תוך שהיו הצעות נוספות מתחרות, ולבסוף נבחרו ההצעות הזולות ביותר. לא מצאתי מאומה בהתנהלות הקשורה למכירות, חריגה כלשהו לאשר היה קיים בנמל, כנוהל, בכל המישורים.

זאת ועוד, לכשנודע, בסוף שנת 2011, ברבים, ובוודאי לכל גורמי הנמל, דבר היות חומר הניקוי הנמכר ע"י קליר מיוצר בחברה אחרת השייכת לנאשם 1, נערכו בדיקות מקיפות ע"י כל הגורמים האפשריים, החל מרשות החברות הממשלתיות, המשך במבקר הפנים, ולבסוף המחלקה המשפטית, הדירקטוריון, וכל גורם רלבנטי הוכנס לתמונה, נשאלו שאלות, וניתנו תשובות, והמסקנה היתה אחת, על כי אין פעילות ישירה מול הנמל, ואף אחד מהגורמים האמורים לא מצא כל פסול. הלכה למעשה המשיכו המכירות כסדרן, כפי שהיו קודם לכן, גם לאחר שהדבר התגלה ברבים, וגם לאחר שנעשו כל הבדיקות. לא הייעוץ המשפטי, לא רשות החברות הממשלתיות, לא הדירקטוריון ולא יו"ר הדירקטוריון, לא אמרו, לא הנחו, ולא דרשו שלא תימשך המכירה של החומר האמור.

הנאשם 2, בהינתן האמור, הן לפני הבדיקה והן לאחריה, פעל כדין וכמתחייב. כאשר נערך בירור פעל הוא בהתאם למסקנות של הבירור, שלא מצאו כל דופי. לכשהיה צורך בחתימת נאשם 1 על תצהיר, בקשר לחברה אחרת שלו, דאג נאשם 2, כי דרישה זו של רשות החברות הממשלתיות, תבוצע באמצעות הסמנכ"ל הרלבנטי, והוא עשה כן.

להשלמת התמונה יש להוסיף כי לחברת הופס לחברת קליר, פעילויות אחרות, עם גורמים אחרים, ואין כל ראיה לכך שפעילותן מתמקדת אך באותה מכירה, או שמי מהן באה לעולם לצורך אותה מכירה.

מהאמור נשללת שורת הטענות שמועלות בכתב האישום כנגד הנאשם 1 וכנגד הנאשם 2.

37.        גם לאחר שנדחות הטענות, כמפורט לעיל, נותרת השאלה האם מכירת חומר מחברה השייכת ליו"ר וועד עובדים, אל חברה אחרת שבבעלות קרובת משפחה, וממנה לחברה בה הוא עובד, הינה מעשה מרמה או מעשה הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, גם כאשר החברה האחרת מוכרת את החומר, בהליך תקין, ללא התערבות כלשהי של יו"ר וועד העובדים, אל מקום העבודה.

תשובתי לשאלה זו הינה כי לא מתקיימת מירמה, ולא מתקיימת הפרת אמונים. למעשה מתבקשת כאן ע"י המאשימה הרחבה של המונח "ניגוד עניינים", והרחבה של עבירת הפרת אמונים, מעבר לכל ההלכות הקיימות, ובפרט מעבר להלכת שבס בדיון הנוסף.

תחילה, לחלק ביסוד העובדתי בעבירה בדבר - מעשה במסגרת התפקיד – לא הוכח ביצוע מעשה במסגרת התפקיד. התפקיד, לעניין סעיף 284 לחוק העונשין, הוגדר בפסיקה באופן רחב, ככזה שיחשב כפעולה במסגרת התפקיד, גם אם הוא אך בזיקה לו.

הגדרת "במילוי תפקידו" פורשה בפסיקה בהרחבה כך שדי שהתפקיד הרשמי של עובד הציבור איפשר לו את ביצוע העבירה, ולא התבקש כי המעשה יהיה באופן מדויק ומצומצם במסגרת התפקיד. ר' לעניין זה דנ' 3/82 גרוסמן נ' מ"י פ"ד לו(1) 771, בעמ' 774: "די בכך שתפקידו הרשמי של עובד הציבור איפשר לו את ביצוע העבירה. לעניין זה נראה לי ההיקש, שנציג המדינה מבקש להקיש מן העבירה של קבלת שוחד בעד "פעולה הקשורה בתפקידו" של עובד הציבור, לפי סעיף 290 של חוק העונשין".

ובהקשר זה להפניה למונח במסגרת עבירת השוחד, ר' ע"פ 288/81 שמואל קישליס נ' מ"י, פד"י ל"ז(2), 617 בו נפסק ביחס לעבירה לפי סעיף 290, כי את המונח פעולה הקשורה בתפקיד יש לפרש פירוש מרחיב.  

גם כאשר נבחן את המעשה במסגרת הפרשנית הרחבה, עדיין לא ניתן לומר כי הוא מעשה שבמסגרת התפקיד. יודגש כי אין מדובר במכירה ישירות לנמל, ואין מדובר בהשפעה כלשהי שהשפיע, או ניסה להשפיע, הנאשם 1 על מי מעובדי הנמל, או על מי ממקבלי ההחלטות בנמל, על הרכישה של החומר.

הרכישה של החומר ע"י הנמל בוצעה אך ורק אל מול חברת קליר, במנותק מכל זיקה שהיא, ישירה או עקיפה, לנאשם 1.

האם יש לומר כי במחדל ביצע הנאשם 1 הפרת אמונים, כך שהמחדל הינו אי אמירתו, בזמן אמת, לנמל, ולגורמים הרלוונטיים במסגרתו, כי החומרים שמוכרת חברת קליר הינם חומרים המיוצרים ע"י חברה בבעלותו? גם התשובה לשאלה זו היא בשלילה.

תחילה, למשמעות של אי הגילוי, או ההסתרה, כטענת המאשימה – מדובר בפעולה של מכירה, מחברת הופס לחברת קליר, אשר מרגע שבוצעה, איבד החומר את זיקתו לחברת הופס. הבעלות בחומר עברה לחברת קליר, אין בפני כל ראייה לכך שמדובר היה בתיווך, ההפך הוא הנכון, הראיות מעידות על מכירה של ממש. זאת ועוד, אין בפני כל ראייה לכך שמדובר היה בהפרש קבוע של המחיר לנמל אל מול המחיר של הרכישה של קליר מהופס. ההפך הוא הנכון.

מכל האמור, אין מדובר במעשה או במחדל במסגרת התפקיד. גם אם תאמר כי עסקינן במעשה במסגרת התפקיד, במסגרתו "הסתיר" נאשם 1 את עובדת היותו הבעלים של החברה המייצרת את החומר הנמכר ע"י חברה אחרת, הרי שעולה השאלה האם הדבר עולה כדי העמדתו בניגוד עניינים, המהווה פגיעה מהותית באחד מהערכים המוגנים שפורטו לעיל, כפי הלכת שבס. התשובה לכך שלילית בשני מישורים – האחד, במישור הנובע מהראיות והוא על כי המעשה או המחדל הנטען, לא היה בו, באופן כלשהו כדי להשפיע על אותה משמעות של ניגוד עניינים, בשלב הראשון, ועד לפרסומים, בהעדר כל מעורבות שהיא, והשפעה שהיא, ומכאן העדר פגיעה מהותית במי מהערכים המוגנים. בשלב השני, לאחר הפרסומים, לאחר שהדבר נודע ברבים, ולאחר שבוצעו בדיקות ששללו כל בעייתיות ולא אסרו את המשך ההתקשרות, הרי שמנקודת זמן זו ואילך, המעשה או המחדל בדבר הסתרה חדל להתקיים שכן הידיעה היא מרגע זה נחלת הכלל.

גם אם נראה באמור כדי פגיעה במי מהערכים המוגנים, עולה השאלה האם קיימת אותה תוספת נדרשת, של פגיעה מהותית, והתשובה היא שלילית. בתהליך יישום תשתית עובדתית על המסגרת הנורמטיבית של עבירת הפרת אמונים בכלל, ובמקום של ניגוד עניינים בפרט, כאמור, נדרשים אנו לזהירות הקשורה בעיקרון החוקיות, ובצורך להימנע מפגיעה בעיקרון בסיסי זה בדין הפלילי. הנסיבות האמורות אינן מעמידות את המעשה, במסגרת אותו מבחן של פגיעה מהותית המתחייב מהלכת שבס.

38.        כפי שפורט לעיל, הנמל עצמו לא ראה כל פסול במכירה האמורה, והיא המשיכה גם לאחר התגלות כל הנתונים וגם לאחר כל הבדיקות המשפטיות של כל הגורמים הרלוונטיים. הגם שדו"ח הביקורת, כמו גם הקביעות של אותם גורמים אינם בבחינת ראיה או בסיס לשאלה אם מתקיימת עבירה אם לאו, ועניין זה הינו לבית המשפט, הרי שמדובר בנסיבה אשר צריכה לבוא במסגרת השיקולים, כשמכריעים אנו בשאלה אם מתקיים ניגוד עניינים, אם לאו.

כך, במצב בו הגוף אשר ביחס לאינטרסים שלו נטען לניגוד עניינים, שולל זאת מכל וכל, ולא רק גוף זה אלא גם כל הגורמים במסגרתו, ללא יוצא מן הכלל, לרבות ייעוץ משפטי, דירקטוריון ודירקטור, וכן הרגולטור המפקח על אותו גוף, דהיינו רשות החברות הממשלתיות, כולם בלי יוצא מן הכלל, נחה דעתם שלא מתקיים ניגוד עניינים, הרי שקביעה, בדיעבד, למרות כל האמור, צריכה למצב דברים של ניגוד עניינים חריג ביותר, ולא כך הוא.

זאת ועוד, אותה עת לא היה, וככל הנראה גם עתה, אין, בנמל, נוהל האוסר את ההתנהלות האמורה.

הוגש נוהל עיסוק נוסף של חברת נמל אשדוד, במסגרת ת/96א', ואין הוא אוסר בעלות בחברה חיצונית, כמו גם לא מצב בו אותה חברה חיצונית אף מוכרת ישירות לנמל מוצר כלשהו, אף שבענייננו, לא מדובר במכירה ישירה מחברה של נאשם 1 אל הנמל.

נוהל זה הוא הנוהל אשר היה באותה עת הנוהל הנוהג בחברה. מהראיות שבפני עולה כי לא היתה כל טענה מצד גורם כלשהו על כי מה שנעשה הינו בניגוד לנוהל כלשהו. לא הרגולטור, לא הדירקטוריון, לא יו"ר הדירקטוריון, לא וועדת הביקורת ולא המחלקה המשפטית, מי מהם לא טען כי מדובר בפעולה בניגוד לנוהל.

הגורמים הללו, גם כשהדבר נודע נבדק והוגש לגביו דו"ח והיו התכתבויות רבות, לא אסרו את הפעילות ולא הפסיקו אותה, והיא המשיכה בידיעתם המלאה והגמורה. בשלבים אלו, החלה התדיינות לגבי שינוי הנוהל, כך שנוהל עיסוק נוסף יורחב גם על עניין בחברה נוספת, והיה דין ודברים בשאלה אם להחיל את הוראות התקשיר בעניין זה, אם לאו, ומעדות הנאשם 2, עולה כי הוא עצמו פעל להכנסת הוראות מחמירות במסגרת הצעה לנוהל מתוקן, כשביקש להחיל הוראות של התקשיר, והצעתו לא התקבלה (ר' עדותו של נאשם 2 פרו' עמ' 7072, 7073).

ר' לעניין זה גם עדותה של עו"ד ענבר טור שלום, שהיתה היועצת המשפטית של הנמל במועד הרלבנטי, היא מעידה כי: "רשות החברות ביקשה להרחיב את הנוהל כך שיחול גם על, לא רק על עבודה נוספת בחברה מסוימת. אלא גם ככל שלעובד יש, הוא בעל עניין בחברה. ז"א, הוא בעל מניות מהותי. גם אם הוא לא עובד פיזית בחברה הזאת" (פרו' עמ' 2394 שו' 16-22).

עו"ד ענבר טור שלום מעידה כי עמדתו של הנאשם 2 היתה שלא צריך לתקן את הנוהל כך שיחול גם על מניה (דהיינו החזקת מניות) (פרו' עמ' 2396 שו' 6-7).

השאלה מה היתה עמדת גורם זה או אחר לתיקון הנוהל, לאחר שכל הפרשה עלתה, הינה פחות רלבנטית, אולם ייאמר כי בעניין זה מעדיף אני את גרסת הנאשם 2, אשר מתיישבת גם עם פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 26.6.12 (נ/28), אשר עיון בו מראה כי היה זה יו"ר הדירקטוריון, מר גדעון סיטרמן, אשר העלה קושי בהחלת הוראות התקשיר על חברה ממשלתית. מובן, כי הקושי הזה הועלה לאור תיקון מוצע, ומי שהציע את התיקון הינו נאשם 2. מכאן, המסקנה היא שהנאשם 2 ביקש לתקן את הנוהל, כך שיחיל הוראות של התקשיר, והגורם אשר התנגד לכך הוא יו"ר הדירקטוריון, ולא כדברי עו"ד ענבר טור שלום.

להלן הדברים שנאמרו ע"י יו"ר הדירקטוריון במסגרת ישיבת הדירקטוריון מיום 26.6.1 אשר עסקה בין היתר בנושא הנוהל: "כרגע אנחנו לא בשלים לקבל החלטה בנוגע לנוהל, וצריך לעשות בחינה מדוקדקת לגבי השפעות רוחב, מאיפה זה נובע ולאן זה יכול להוביל... לכן ההצעה שלי, ואני לא רוצה להיכנס לנוהל, היא לבקש באמצעות יועץ משפטי חיצוני חוו"ד שמתייחס להשלכה של אימוץ התקשיר, שכשלעצמו מהווה תקדים כי אנו לא עובדי מדינה והעובדים פה אינם עובדי מדינה. התקשיר קשור לעובדי משרדי ממשלה. חלק מהפילוסופיה שלה קמת רשות החברות היתה להוציא פעילויות כלכלית מתוך הגדר של משרד ממשלתי. פעם החברות פעלו כיחידות סמך של משרדים. אני לא חושב שצריך ללכת אחורה בזמן". (עמ' 5 לנ/28). מעמדה ברורה זו של יו"ר הדירקטוריון אנו רואים כי הוא מתנגד "ללכת אחורה", דהיינו להחיל את התקשיר. במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי היה זה הנאשם 2 אשר התנגד להחלת הוראות התקשיר. אמנם, מדובר בעניין שאיננו מרכזי, הואיל ומדובר בתיקון בדיעבד של הנוהל, אולם, בחרתי להתעכב עליו, שכן כתב האישום ומסכת הראיות, כוללים שורה של עניינים שמתבקשת מהם מסקנה, אף שאין הם מהווים ראיה ישירה.

39.        מתבקש מבית המשפט להסיק מסקנה על סמך ראיות נסיבתיות, תוך הבאת עניין כזה ועניין אחר שאיננו מצביע באופן ישיר על ניגוד עניינים, או על שיתוף פעולה מצד נאשם 2 לניגוד עניינים, ומתבקש שבית המשפט יסיק מהמכלול את אותו שיתוף פעולה נטען. כך, בטענה היה זה הנאשם 2 שמבקש שלא לתקן את הנוהל, מקופלת טענה לפיה נאשם 2 פעל לטובת הנאשם 1, וכך ביקש הוא שלא יהיה נוהל שלא יאפשר לנאשם 1 להמשיך בפעילות, ומכאן מבקשים לגזור מסקנה בדבר שיתוף פעולה. מעבר לכך, שגם אם היו הדברים נכונים הרי שמדובר ב"השערה נסיבתית", אך כשאנו בודקים את הראיות עצמם, גם אותו עניין צדדי שמבקשים ללמוד ממנו ראיה נסיבתית שתוביל למסקנה, איננו נכון כלל וכלל.

הראיות מביאות למסקנה כי נאשם 2 הוא שביקש להחיל את הוראות התקש"יר, ויו"ר הדירקטוריון הוא שהתנגד להחלת התקש"יר. מכאן, שהבסיס העובדתי ל"השערה נסיבתית", שמבקשים ב"כ המאשימה שתהיה הבסיס למסקנה, נשמט.

כפי שנאמר לעיל - על עמדת הגורמים השונים בנמל לא תכריע בשאלה אם היה ניגוד עניינים אם לאו, אלא מדובר בהכרעה שיפוטית, אך העמדה האמורה הינה חלק מהנסיבות הנשקלות.

כך, גם קיומו או העדרו של נוהל איננו המבחן לשאלה אם התקיים ניגוד עניינים, אם לאו. יחד עם זאת, קיומו או העדרו של נוהל, יש בהם כדי להוות אחת הנסיבות בבחינת שאלה זו, וודאי שיש לה השלכה על שאלת אותה דרגה של ניגוד עניינים, או הפרה של ניגוד עניינים, והאם נכנסים אנו לגדר פגיעה מהותית, אם לאו.

הנסיבות לפיהן הגוף עצמו, על כל גורמיו, נהליו, לרבות פיקוח של גורמים חיצונים וייעוץ משפטי, אינו רואה כל פסול בפעילות מסוימת שנעשית אל מולו, יכול ויהיה בכך כדי להביא למסקנה כי גם אם בדיעבד נסבור שמדובר בניגוד עניינים, הרי שאין מדובר בניגוד עניינים אשר יעלה כדי העבירה הפלילית, שכן, גם אם יש כאן פגיעה במי מהערכים המוגנים, קיים קושי לקבוע שהיא פגיעה מהותית, כאשר בזמן אמת לא ראו בכך פגיעה מהותית, ואף לא ראו בכך כל פגיעה שהיא, אלא דבר מותר ואפשרי, ואף לא אסרו את המשכו.

נדגיש, כי אין באמור כדי להוציא מכלל אפשרות מצב בו למרות כל הנסיבות הללו יוכל בית המשפט להכריע ביחס לביצוע מעשים מסוימים, שעולים הם כדי אותו ניגוד עניינים המהווה הפרת אמונים, אולם בהינתן הנסיבות הללו, נדרשות נסיבות אשר במובהק יביאו למסקנה זו, ולא כך הוא בענייננו.

40.        גם אם תאמר, כי קיימת מראית עין שלילית כתוצאה מההתנהלות האמורה, וגם אם תאמר כי התנהלות זו מעלה "ריח" של חשד להתערבות שלא כדין במכירה, או לפלילים, הרי שכאמור גם בפסיקה שהרחיבה את יסודותיה של עבירת המרמה והפרת האמונים, לאור העדר גבולותיה של העבירה, וכפועל יוצא מכך משמעות הדבר אל מול עקרון החוקיות, כדי להכריע בדבר כניסת מעשה או מחדל ליסודות העבירה, צריך הוא להיות נטוע עמוק, במרכז הפגיעה בשלושת הערכים המוגנים ע"י העבירה, ונדרשת אותה חומרה מיוחדת.

אותו "ריח רע", איננו, ואינו יכול להיות הבסיס לקביעה בדבר החומרה המיוחדת הנדרשת, אלא הדרישה היא לפגיעה מהותית באותם ערכים מוגנים.

חוש הריח של המשפטן, יהא הוא אנין ומדויק ככל שיהא, אין הוא בבחינת יסוד מיסודות עבירה, ואין הוא הבסיס לקביעה אם נעברה עבירה, אם לאו.

מכל האמור, לא הוכח קיומו של ניגוד עניינים, לא הוכחה הפרת אמונים, ולא הוכחה מרמה.

כתב האישום מייחס גם עבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425, וכל האמור לעיל ישים גם ביחס לעבירה זו.

אין בכל האמור לעיל כל תשתית ליסודותיה של עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, וכך גם לא לעבירות שיוחסו לפי חוק איסור הלבנת הון.

יש להוסיף כי המסקנות העובדתיות המפורטות לעיל, אינן אך מחמת הספק, אלא השלילה של המיוחס באישום הראשון, הוכח בראיות פוזיטיביות.

לפיכך, יש לזכות את הנאשמים 1 ו-2 מכל העבירות המיוחסות להם באישום הראשון, וזיכוי זה איננו אך מחמת הספק, אלא בבחינת זיכוי פוזיטיבי, בדבר אי ביצוע המיוחס להם באישום זה.

האישום השני – הקמת חברת דנה כפלטפורמה לפעילות עבריינית כלפי נמל אשדוד, ייצואני המתכות, והחברות נשר, כי"ל ושמן

41.        באישום זה שישה פרקים: א. קשירת קשר לפשע בהפעלת חברת דנה כחברה למתן שירותים בנמל וניסיון לקבלת דבר במרמה. ב. פרשת יצואני גרוטאות המתכת. ג. פרשת נשר. ד. פרשת כי"ל דשנים. ה. פרשת שמן. ו. העברת כספי שוחד לנאשם 1, הלבנת הון, תצהירי שקר וקבלת דבר במרמה.

במסגרת האישום השני מיוחסות לנאשמים העבירות הבאות:

לשלושת הנאשמים - מרמה והפרת אמונים של עובד הציבור – עבירות רבות לפי סעיף 284 לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירות רבות לפי סעיף 425 לחוק העונשין.

לנאשם 1, בנוסף - קשירת קשר לביצוע פשע (הלבנת הון +שוחד) – עבירה לפי  סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, קשירת קשר לביצוע עוון (מרמה והפרת אמונים  + מרמה והפרת אמונים בתאגיד + קבלת דבר במרמה) – עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, לקיחת שוחד – 2 עבירות לפי סעיף 290 לחוק העונשין, בקשת שוחד – עבירה לפי סעיף 290 +294(א) לחוק העונשין.

לנאשם 3, בנוסף - קשירת קשר לביצוע פשע (הלבנת הון +שוחד) – עבירה לפי  סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, קשירת קשר לביצוע עוון (מרמה והפרת אמונים  + מרמה והפרת אמונים בתאגיד + קבלת דבר במרמה) – עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין.

פרק א' באישום השני – קשירת קשר לפשע  בהפעלת חברת דנה כחברה למתן שירותים בנמל וניסיון לקבלת דבר במרמה.

42.        על פי פרק זה בכתב האישום המתוקן - בסמוך לפני 8.7.10, פעלו הנאשם 3 ויניב בלטר להקמת חברת דנה, כחברה למתן שירותים בתחומי הנמל, אורי בלטר הצטרף לפעילות הניהול בחברת דנה לאחר הקמתה לכל המאוחר ביום 1.2.11. נאשם 1 תפקידיו בנמל ובמעמדו, ועקב הזיקות עם נאשם 3 ויניב בלטר, נמצא במצב של ניגוד עניינים בנוגע אליהם ולחברת דנה, והיה אמור להיות מנוע מלפעול כל פעולה בעניינה של חברת דנה, הקשורה לנמל ולעובדי הנמל.

על מנת להסתיר מפני הנמל והרשויות את זיקתה של חברת דנה לנאשם 1 ואת הימצאותו של נאשם 1 בניגוד עניינים, פעלו נאשמים 1, 3 ויניב בלטר כך שחברת דנה, תירשם ביום 8.7.10 ברשם החברות בבעלותו הבלעדית של יניב בלטר, בעוד שעובדת היותו של נאשם 3 – שותפו של יניב בלטר ברווחי חברת דנה, מנהל התפעולי בפועל ובן דודו הקרוב של נאשם 1 – הוצנעה עד כדי אי רישומו של נאשם 3 כבעלים או כנושא משרה רשמי בחברת דנה, ואי הכללתו של נאשם 3 כמורשה חתימה או מורשה מידע בחשבון הבנק של חברת דנה.

אורי בלטר לא שימש כאורגן או כנושא משרה בחברת דנה, אולם לבקשת יניב בלטר, הוצג כמנכ"ל חברת דנה מול הנהלת הנמל ובכלל, ושימש מורשה החתימה בחשבונותיה לצד יניב בלטר.

משהוקמה חברת דנה הצטרפו לשורותיה, כעובדים מן המניין, גיסו של הנאשם 1, משה אסרף, אשר קודם לכן עבד בשירות נאשם 1 במשך 3.5 שנים בחברת הופס וכן נקלטו לשורותיה מקורבים אחרים של נאשם 1.

החל ממועד שאינו  ידוע במדויק למאשימה, וכל המאוחר החל מחודש אוגוסט 2011, קשרו נאשמים 1, 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה קשר להפקת רווחים כספיים באמצעות חברת דנה, ע"י ביצוע עבירות כדלקמן: א. נאשם 1 יבצע פעולות הקשורות במילוי תפקידו בנמל על מנת לקדם את ענייניה של חברת דנה בתחומי נמל אשדוד ומול לקוחות הנמל, באופן שיסייע לחברת דנה להפיק רווחים כספיים, ומתוך רווחים אלו ישולמו כספים לנאשם 3, ליניב בלטר ולאורי בלטר וכן לנאשם 1 עצמו. ב. הנאשם 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה יפעלו כך שחברת דנה תשיג התקשרויות עסקיות מול לקוחות הנמל, כשהם מודעים לפעילותו האסורה של נאשם 1 המכשירה את הקרקע לפעילותם זו. ג. הכספים שיתקבלו בחברת דנה כפועל יוצא מהפעילות העבריינית המתוארת לעיל ירשמו בספרי חברת דנה כהכנסות לגיטימיות ותוך ניפוק חשבוניות מס וקבלות על שם חברת דנה למעבירי התשלומים.

בתוך כך, קשרו נאשמים 1, 3, יניב בלטר, אורי בלטר וחברת דנה, בין היתר, קשר לנצל אכיפתם ההולכת וגוברת של דיני איכות הסביבה בנמל, כמנוף להשגת התקשרויות למתן "שירותי פיקוח איכות סביבה" כביכול עם יצואנים ויבואנים מובילים שפעלו בתחומי הנמל וזאת, בין היתר, תוך הפעלת לחצים לא הוגנים כלפי אותם יצואנים ויבואנים, ותוך שימוש לרעה במעמדו של נאשם 1, בתפקידו, ובסמכויותיו כיו"ר וועד העובדים בנמל.