|
לפני:
|
כבוד
הרשמת ליאת בנמלך
|
|
|
נ ג ד
|
|
המשיבים:
|
1. אקו אלפא בע"מ
|
|
|
2. אביבה חרסונסקי
|
|
|
3. אהוד חרסונסקי
|
|
|
4. תפוז טרי בע"מ
|
|
|
5. ערן חרסונסקי
|
|
|
6. יחיא גבריאל
|
|
בקשה
למחיקת הערעור כנגד המשיבים 2 ו-4-6 על הסף
|
זהו בקצרה הרקע העובדתי הרלבנטי לעניין:
המערערת הגישה נגד המשיבים תביעה בבית המשפט
המחוזי מרכז-לוד, בה טענה כי המשיבים עשו שימוש בקניינה הרוחני והפרו את זכויותיה
בשם המסחרי "סחוט טרי" כאשר ייצרו, שיווקו, הפיצו ומכרו מיץ טבעי תחת
מותג זה, וזאת לאחר שמכרו את זכויותיהם בו לצד שלישי - חברה אשר נרכשה על ידי
המערערת במסגרת הליכי פירוק. בכתב התביעה עתרה המערערת לצווי עשה ואל תעשה, לסעד
של מתן חשבונות ולסעדים כספיים.
בהחלטה מיום 15.6.2015 (להלן: ההחלטה הראשונה) קבע בית המשפט המחוזי כי דין התביעה להתקבל נגד המשיבים 1 ו-3. בהחלטה נקבע כי המשיבה 1 הפרה את זכויותיה של
המערערת במותג "סחוט טרי" וכי יש להעניק לה סעד בגין התעשרותה שלא כדין
והתעשרותו של המשיב 3 (אשר פעל באופן אישי לייצור המוצרים המפרים) מכוח חוק
עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, ביחס לתקופה שנקבעה באותה החלטה. על
מנת לקבוע את היקף התעשרותם של המשיבים 1 ו-3 ניתן למערערת באותה החלטה סעד של מתן
חשבונות, ונקבע כי לאחר שאלו יימסרו ייקבע הסעד הכספי.
לעומת זאת קבע בית המשפט באותה החלטה כי התביעה
נגד המשיבים 2 ו- 4-6 נדחית, שכן לא הוכחה
מעורבות אישית של המשיבים 2 ו-5-6 בביצוע העוולה, וביחס למשיבה 4 כיוון שלא הוכח
כי מדובר ב"אשכול חברות". לבסוף קבע בית המשפט כי הוצאות ההליך ייקבעו
במסגרת פסק הדין הסופי.
לאחר שהמשיבים 1 ו-3 הגישו חשבונות והצדדים
הגישו טיעונים ביחס לסעד הכספי, ניתן ביום 29.3.2016 פסק דין בו נקבע סכום החיוב
אותו על המשיבים 1 ו-3 לשלם למערערת (להלן: פסק הדין הסופי). כן נקבע
כי על המשיבים 1 ו-3 לשלם למערערת שכר טרחה בסך של 25,000 ש"ח ולהשיב לה את
מחצית סכום האגרה, תוך שהודגש כי אלו נפסקו על הצד הנמוך, בין היתר כיוון שהמערערת
צירפה ארבעה נתבעים שלא לצורך. בנסיבות אלו והיות וכל הנתבעים יוצגו בצוותא חדא לא
חויבה המערערת בהוצאות לטובת המשיבים 2 ו-4-6.
הערעור שבכותרת מופנה כלפי פסק הדין הסופי,
ובגדרו משיגה המערערת גם על ההחלטה הראשונה, ובכלל זאת על דחיית התביעה נגד
המשיבים 4-6 (סעיפים 35-44 להודעת הערעור).
2. בבקשה שלפניי טוענים המשיבים 2 ו-4-6 כי יש
למחוק את הערעור כנגדם. לטענתם בכל הנוגע אליהם ההחלטה הראשונה, אשר ניתנה עוד
ביום 15.6.2015, היא "פסק דין חלקי" בו נדחתה התביעה כנגדם במלואה.
לפיכך, כך נטען, משהמערערת לא השיגה על פסק הדין החלקי סמוך לאחר הינתנו, פסק הדין
החלקי חלוט ואין באפשרות המערערת להשיג עליו כעת.
במענה לכך טוענת המערערת כי ההחלטה הראשונה היא
"החלטה אחרת". לטענתה כך הוא גם בהתייחס למשיבים 2 ו-4-6 כיוון שגם
בעניינם שאלת ההוצאות לא הוכרעה בהחלטה הראשונה, אלא רק בפסק הדין הסופי, בו נפסק
למערערת שכר טרחה והוצאות בשיעור נמוך בהתחשב בדחיית התביעה כנגדם. בין היתר מציינת
המערערת כי בהליך קמא הופקדה על ידה ערבות בנקאית להבטחת הוצאות המשיבים, ולאחר
ההחלטה הראשונה ונוכח הקביעה כי דין התביעה נגד המשיבים 1 ו-3 להתקבל הגישה בקשה
להשבתה. המשיבים התנגדו לבקשה בשל דחיית התביעה נגד המשיבים 2 ו-4-6, ובנסיבות
העניין הורה בית המשפט על הקטנת סכום הערבות הבנקאית (מ-100,000 ש"ח ל-40,000
ש"ח). בקביעה זו, כך נטען, גילה בית המשפט דעתו כי פסק הדין נגד המשיבים 2
ו-4-6 לא הושלם, וכי זה יושלם בתום פסיקת הסעד הכספי. המערערת מוסיפה כי הוצאות
המשפט הן חלק אינטגרלי מהציווי האופרטיבי בפסק הדין, וכי בפועל בית המשפט למעשה
פסק למשיבים 2 ו-4-6 הוצאות וזאת בדרך של קיזוז מסכום ההוצאות בו היה מקום לחייב
את המשיבים 1 ו-3. בנסיבות אלו, כך נטען, "פסק הדין החלקי התגבש במלואו אך
ורק עם מתן פסק הדין הכספי". עוד טוענת המערערת כי מקום בו נתונה לבעל דין
זכות לערער על חלק מהחלטה רשאי הוא לערער על כל רכיביה, ולבסוף היא טוענת כי
שיקולי מדיניות תומכים בדחיית עמדת המשיבים שכן זו תוביל לריבוי ערעורים, וכי מקום
בו יש ספק ביחס לסיווג החלטה ראוי לקבוע כי נתונה עליה זכות ערעור.
3. לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ושקלתי בדבר
הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
לצורך הכרעה בבקשה יש לבחון בענייננו את סיווגה
של ההחלטה הראשונה. החלטה זו כוללת שני רכיבים: האחד עוסק במשיבים 1 ו-3 - ביחס
לאלו קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל ואף ניתן סעד של מתן חשבונות; והשני עוסק
במשיבים 2, ו-4-6 - ביחס למשיבים אלו דחה בית המשפט את התביעה. את שאלת החיוב
בהוצאות (בגין שני הרכיבים) הותיר בית המשפט לתום ההליך.
מנקודת מבטם של המשיבים 1 ו-3 ההחלטה היא
"החלטה אחרת". זאת שכן חבותם נקבעה אך סכום החיוב לא נקבע, ובהתאם לפסיקה
הנוהגת מקום בו בית המשפט מפצל את הדיון לשני שלבים - שלב קביעת החבות ושלב קביעת
שיעור הפיצוי או התוצאה הכספית - ההחלטה בעניין החבות היא "החלטה אחרת"
שהערעור עליה טעון רשות (ראו ע"א 6495/14 קסלמן וקסלמן נ' מסלם, פסקה 4 (27.11.2014) (להלן: עניין קסלמן)). כן ניתן סעד של מתן חשבונות, אולם במתן סעד זה אין כדי להפוך את
ההחלטה לפסק דין שכן אין מדובר בענייננו בסעד עצמאי-אופרטיבי העומד על רגליו אלא
בסעד שנועד לשמש בסיס לקביעת הסעד הסופי-כספי (למבחן החל בעניין זה ראו ע"א
5670/16 לונדון נ' ניר, פסקה 3 (והאסמכתאות המובאות שם) (22.12.2016)). דומה כי על כך אין
מחלוקת בין הצדדים.
המחלוקת נוגעת לאופן סיווגו של הרכיב השני של
ההחלטה הראשונה, כלומר החלק אשר עניינו דחיית התביעה נגד המשיבים 2 ו-4-6. במחלוקת
זו סבורה אני כי הדין עם המשיבים.
הלכה היא כי כאשר בית המשפט מעניק או שולל אחד
מן הסעדים שהתבקשו, וזאת גם ביחס לבעל דין מסוים, עניין לנו ב"פסק דין
חלקי". עמדה על כך כבוד השופטת ד' דורנר בע"א 6058/93 מנדלבליט נ'
מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354 (1997) בקובעה כך:
"בפסיקתנו,
וכן במשפט המשווה, נקבעת סופיות ההחלטה במהלך הדיון על-פי השאלה אם בקטע כלשהו של
ההתדיינות קיבל התובע את הסעד הסופי שביקש או חלק ממנו או שהוא נשלל ממנו. זאת,
משום שבית-המשפט הכריע בשלב הראשון באחת או יותר מן העילות שנתבעו באותה תובענה
ופסק לתובע אחד או יותר מן הסעדים שתבע בגין אותה עילה או דחה את מתן הסעד המבוקש.
כך גם כאשר בית-המשפט מכריע בתביעתו של אחד או יותר מן התובעים, ופוסק להם את הסעד
המבוקש על-ידיהם, או דוחה את מתן הסעד המבוקש. הוא הדין כאשר ניתנה החלטה הדוחה חלק מן התביעה או התביעה
כנגד אחד או יותר מן הנתבעים.
כך
נבדל פסק-הדין החלקי מהחלטה בפלוגתאות שבין הצדדים, אשר ההכרעה בהן אינה מהווה
יותר מאשר בסיס לבירור הסעד" [ההדגשה הוספה] (שם, בעמ' 363. כן ראו: בש"א 1313/13 פלוני נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (15.4.2013);
ע"א 6585/14 חזן נ' עבדי (11.1.2015); ע"א 3496/13 פלדום פיינגולד מתכות עו"ד ארנון גיצלטר, פסקה 3 (11.11.2013); רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל
(17.8.2006); יואל זוסמן סדרי הדין
האזרחי 758 (1995)).
הנה כי כן, בהתאם למבחנים הנוהגים עימנו דחיית
התביעה ביחס למשיבים 2 ו-4-6 היא "פסק דין חלקי" ביחסים שבין המערערת
לבינם. כך עולה גם מן ההחלטה אותה ביקשו המשיבים לצרף לטיעוניהם (ע"א
57039-20-16 (מחוזי תל-אביב-יפו) עו"ד יעקב בן-מלך נ' מנסור
(4.12.2016), ויוער כי בנסיבות העניין מצאתי לאפשר את הגשת האסמכתא חרף התנגדות
המערערת).
4. טענתה המרכזית של המערערת היא כי יש לסטות ממבחן
זה בענייננו כיוון שבית המשפט לא הכריע בהחלטה הראשונה בשאלת החיוב בהוצאות אלא
הותיר אותה להמשך הדרך, ובפרט אמורים הדברים כיוון שבית המשפט גילה דעתו שבכוונתו
לפסוק הוצאות לטובת המשיבים 2 ו-4-6 בכך שהורה כי הערבות שהפקידה תיוותר בקופת בית
המשפט. איני מוצאת לקבל טענה זו. הסעד שהתבקש כנגד המשיבים 2 ו-4-6 נשלל בהחלטה
הראשונה. העובדה שבית המשפט לא מצא להכריע באותו מועד בשאלת ההוצאות - הן חיוב
המערערת בהוצאות בגין דחיית התביעה כנגד המשיבים 2 ו-4-6, והן חיוב המשיבים 1 ו-3
בהוצאות בגין הקביעה בדבר חבותם ומתן הסעד של מתן חשבונות - אינה משנה מאופיה של
ההחלטה כהחלטה שסיימה את הדיון בסעד שהתבקש נגד המשיבים 2 ו-4-6. ככזו מהווה
ההחלטה הראשונה "פסק דין חלקי" ביחסים שבין המערערת למשיבים 2 ו-4-6
וההחלטה לעניין החיוב בהוצאות היא "פסק דין משלים" (או "פסק דין
חלקי נוסף" כלשון כב' הרשמת ש' ליבוביץ בבש"א 1653/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' כתר פלסטיק
בע"מ (20.4.2006)). בהתייחס
לטענתה של המערערת כי משמעות הותרת סוגיית ההוצאות תלויה ועומדת היא שהמשיבים 2
ו-4-6 לא יצאו מהתמונה עד לסיום ההליך, הרי שאין בכך כדי לשנות את סיווגה של
ההחלטה הראשונה כ"פסק דין חלקי". באופן דומה כאשר בית המשפט שולל סעד
אחד מתוך שורת סעדים שנתבעו מאותו נתבע - וממילא אותו נתבע לא יוצא מהתמונה וההליך
נגדו מוסיף להתנהל - ההחלטה בה נשלל הסעד הקונקרטי היא "פסק דין חלקי"
(ראו והשוו: רע"א 1763/13 עו"ד משה ימין נ' עו"ד צבי קן-תור, פסקה 6 (25.7.2013); רע"א 2323/13 גל אור נ' עיריית הרצליה (25.4.2013); ע"א 609/78 קן-תור נ' גלבוע, פ"ד לד(1)
239, 249 (1979)).
עוד איני מוצאת לקבל את טענת המשיבים 2 ו-4-6
לפיה באפשרותם להיבנות מן הכלל הנקוט עימנו לפיו מקום בו נתונה לבעל דין זכות
ערעור על חלק מהחלטה נתונה לו זכות ערעור על כל חלקיה (ראו רע"א 4746/11
גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 8 (26.10.2011)). על פי כלל זה מקום בו החלטה כוללת פסק דין
ו"החלטה אחרת" ובעל דין מעוניין להשיג על ה"החלטה האחרת", קמה
לו זכות ערעור גם עליה. אולם בענייננו המערערת בחרה שלא להשיג על איזה מחלקי
ההחלטה הראשונה סמוך לאחר הינתנה. בכך ויתרה היא על זכותה להשיג על "פסק הדין
החלקי" שניתן בעניינם של המשיבים 2 ו-4-6, ובערעור שהגישה כעת אין כדי
"להקים לתחיה" את זכות הערעור עליו.
לבסוף, המערערת טוענת כי ראוי לנקוט בענייננו
בגישה ליבראלית ביחס לסיווג ההחלטה וכי שיקולי מדיניות תומכים אף הם בגישתה. ואולם
שיקולים אלו כוחם יפה רק מקום בו עניין לנו במקרים "אפורים" או גבוליים
בהם קיימים פנים לכאן לכאן בשאלת סיווגה של החלטה (ראו: ע"א 4751/16 אקרשטיין צבי בע"מ נ' חברת מבני תעשיה
בע"מ (23.3.2017); עניין קסלמן,
פסקה 10. והשוו בהקשר דומה: בש"א 4057/17 א.ג.י. השרון אחזקות והשקעות בע"מ נ' בן
הפנדי בע"מ, פסקה 8 (29.5.2017)). לא כך
הוא בענייננו כאשר ההחלטה הראשונה היא פסק דין חלקי "קלאסי" ביחסים שבין
המערערת למשיבים 2 ו-4-6.
5. סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל הבקשה מתקבלת.
המערערת תגיש הודעת ערעור מתוקנת אשר אינה כוללת
השגות המופנות כלפי דחיית התביעה נגד המשיבים 2 ו-4-6, וזאת עד ליום 3.8.2017.
המערערת תישא בהוצאות המשיבים 2 ו-4-6 בסך של
3,000 ש"ח.
היומן יקבע את הדיון בערעור ובערעור הנגדי
שהגישו המשיבים 1 ו-3 עד לסוף שנת 2017.
ניתנה היום, י' בתמוז התשע"ז
(4.7.2017).
5129371
|
54678313
|
|
ליאת בנמלך
|
|
|
|
ר ש מ ת
|
