הגדרת אסיר ביטחוני - רעב 1130/18 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (06.06.2018)

בבית המשפט העליון
	רע"ב  1130/18

לפני:

כבוד השופטת ע' ברון

המבקש:

פלוני

               

נ  ג  ד

                                                    

המשיב:

שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 1.2.2018 (כבוד השופטת עמיתה ק' רג'יניאנו) ב- עת"א 31082-09-17

           

בשם המבקש:                       עו"ד עזריאל פרידנברג

בשם המשיב:                        עו"ד סיגל אבנון

חקיקה שאוזכרה:

פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971: סע'  80א

החלטה

1.       לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 1.2.2018 (כבוד השופטת עמיתה ק' רג'יניאנו, עת"א 31082-09-17)  (להלן גם: הבקשה ו-פסק הדין, בהתאמה). במסגרת פסק הדין נדחתה עתירת אסיר שביקשה להורות על תיקון פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.05.00 "תהליך הגדרת אסיר ביטחוני" (להלן: פקודת הגדרת אסיר ביטחוני או הפקודה), כך שסיווגו של אסיר כאסיר ביטחוני ייעשה לפי קריטריון אחד ויחיד –"השתייכות ו/או זיקה לארגון טרור".

          המבקש הוא אסיר יליד שנת 1997 שהורשע, יחד עם שני נאשמים נוספים, בביצוע רצח וחטיפה לשם רצח של הנער מחמד אבו חדיר, כחלק מפעולת נקם בערבים. בגין מעשים אלה הושת על המבקש עונש של 21 שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי, ותשלום פיצוי למשפחת הקורבן בסכום של 30,000 ש"ח (תפ"ח 34700-07-14) ; ערעור שהוגש על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה לאחרונה (ע"פ 2277/16 פלוני נ' מדינת ישראל  (8.2.2018) (להלן: עניין פלוני)). המבקש החל לרצות את מאסרו ביום 6.7.2014 ומסווג כאסיר ביטחוני.

רקע נורמטיבי

2.       טרם שאפנה להצגת בקשת רשות הערעור, יש לעמוד בקצרה על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון. פקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) התשל"ב–1971 מסדירה את פעילותם של בתי הסוהר בישראל, והיא מקנה לנציב(ת) שירות בתי הסוהר סמכות להתקין פקודות כלליות (נהלים) בעניין ארגון השירות, סדרי המינהל, המשטר והמשמעת בבתי הסוהר והבטחת פעילותו התקינה (סעיף 80א לפקודת בתי הסוהר). בהתאם לסמכות זו, הותקנו שתי פקודות נציבות שרלוונטיות לענייננו – האחת, פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: פקודת האסירים הביטחוניים); והשנייה – פקודת הגדרת אסיר ביטחוני שצוינה לעיל. פקודת האסירים הביטחוניים קובעת מגבלות ייחודיות החלות על אסירים ביטחוניים בעת ריצוי תקופת המאסר שהושתה עליהם, לנוכח הסכנה שנשקפת מאסירים אלה לבטחון המדינה ולסיכון הסדר והמשמעת בבתי הסוהר. כך פקודת האסירים הביטחוניים מורה על כליאתם של אסירים ביטחוניים בנפרד מאסירים פליליים; וכן על הטלת מגבלות מיוחדות בכל הנוגע לקשר עם החוץ ובכלל זה חופשות, ביקורים, שיחות טלפון ומפגשי התייחדות. עם זאת, הפקודה מאפשרת "לאשר באופן חריג ובהחלטה מנומקת" כליאתו של אסיר או עצור ביטחוני שלא בנפרד מאסירים פליליים, וכן להסיר את המגבלות שמוטלות על אסיר ביטחוני, ככל שמתקיימים התנאים המנויים בסעיף 4ב לפקודת האסירים הביטחוניים. ויצוין בהקשר זה כי לפי סעיף 4ב ניתן משקל להשתייכותו של האסיר לארגון עוין (ראו: רע"ב 5754/15 חטיב נ' שירות בתי הסוהר,  פסקה 7 (2.7.2017) (להלן: עניין חטיב)).

           החלטה אם לסווג אסיר כאסיר ביטחוני נעשית על סמך קריטריונים קבועים המוסדרים בפקודת הגדרת אסיר ביטחוני ונבחנת בין היתר בהתאם לטיבה ומהותה של העבירה, המניע לה ונסיבות ביצועה. כך, סעיף 3ב לפקודה קובע כי אסיר ביטחוני הוא מי שעונה על אחד או יותר מן התנאים המפורטים: מי שנחשד, הואשם או הורשע בביצוע עבירה שעל פי טיבה או נסיבותיה היא עבירה ביטחונית או הוגדרה כעבירה ביטחונית מובהקת (כמפורט בנספח א' לפקודה) או הוגדרה כעבירה ביטחונית שהמניע לה הוא לאומני (לפי נספח ב' לפקודה); אסיר שניתנה לגביו חוות דעת של שירות הביטחון הכללי המעידה על מסוכנות ביטחונית שנשקפת ממעשיו; וכן מי שהורשע או נאשם במעשה שיש בו או שהייתה אפשרות ממשית שיהיה בו משום מתן שירות לארגון טרור או רצון לפגוע בביטחון המדינה, כשהמעשה נעשה מתוך מודעות או עצימת עיניים או אדישות לסיכון לבטחון המדינה שיצר או עלול היה ליצור. לפי סעיף 3ד לפקודה מניע לאומני ייקבע, בין היתר, על פי המניע או הנסיבות כפי שבאו לידי ביטוי בפסק הדין שניתן בעניינו של האסיר; ונספח ב' לפקודה מונה מספר עבירות שייחשבו כעבירה ביטחונית שהמניע להן הוא לאומני, ובהן עבירות הרצח והחטיפה לשם רצח שבהן הורשע המבקש. עוד יצוין כי ההחלטה הראשונה בדבר סיווגו של אסיר כאסיר ביטחוני איננה סוף פסוק וניתן לשנות את הסיווג (הן של אסיר פלילי, הן של אסיר ביטחוני) בהתקיים התנאים המתאימים לכך, לבקשתו של האסיר או ביוזמת שירות בתי הסוהר (סעיף 6א לפקודת הגדרת אסיר ביטחוני).

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.       בענייננו, בחלוף כשלוש שנים מתחילת ריצוי מאסרו פנה המבקש בבקשה לשינוי סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי, וזאת כאמור בהתאם לסעיף 6א לפקודה (להלן: הבקשה לשינוי סיווג). בקשה זו נדחתה ביום 3.9.2017 על ידי רע"ן רישום וניהול במחלקת האסיר, שקבע כי מאחר שהמבקש הורשע בעבירות ביטחוניות מובהקות שהמניע להן הוא לאומני, יש להותיר את סיווגו כאסיר ביטחוני; וזאת אף בהתחשב בעמדות גורמי הביטחון ביחס למבקש.

משלא קיבל את מבוקשו בדרך זו, הגיש המבקש ביום 13.9.2017 את עתירת האסיר נושא בקשת רשות הערעור. במסגרת העתירה המבקש לא תקף את ההחלטה שהתקבלה בבקשה לשינוי סיווג, ועיקר טענותיו הופנו כלפי הצורך בעריכת תיקון בפקודת הגדרת אסיר ביטחוני, כך שאסיר ביטחוני יוגדר רק לפי קריטריון אחד והוא - "השתייכות ו/או זיקה לארגון טרור". המבקש טען כי ההגדרה שבסעיף 3ב לפקודה רחבה מדי ואינה מבחינה בין מי שהורשע ברף התחתון של עבירה על רקע לאומני, לבין מי שהורשע בעבירה חמורה – עובדה המפלה לרעה אסירים ביטחוניים לעומת אסירים פליליים. בפסק דין מיום 1.2.2018 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה וקבע כי המבקש לא הצביע על פגם או חוסר מידתיות בהגדרה של "אסיר ביטחוני" בפקודה; ובתוך כך הפנה בית המשפט להוראת סעיף 4ב לפקודת האסירים הביטחוניים המאפשרת להחריג אסירים ביטחוניים מהמגבלות המוטלות עליהם. בית המשפט הוסיף וקבע כי הסעד המבוקש בעתירה – הגדרת אסיר ביטחוני רק על סמך שיוך או זיקה לארגון טרור – איננו סביר ומעורר קשיים רבים, כך למשל: "כיצד יסווג אסיר שהורשע בעבירת ריגול ואין לו זיקה לארגון טרור? כיצד יסווג אסיר שביצע לבדו עבירת רצח או כל עבירה אחרת, ממניע לאומני, ואין לו זיקה לארגון טרור?". עוד העיר בית המשפט כי ככל שמטרת העתירה הייתה להשפיע על שינוי סיווגו של המבקש, אזי פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה מתאימה בעניין זה.

הבקשה למתן רשות ערעור

4.       ככל שניתן להבין מהבקשה, המבקש טוען כי ההגדרה של "אסיר ביטחוני" לוקה בכך שאינה מתחשבת בנסיבות הפרטניות של כל אסיר ואינה עורכת את ההבחנה הנדרשת בין סוגים שונים של אסירים ביטחוניים ובפרט בין חומרת העבירות שביצעו. לדברי המבקש, העובדה שההגדרה של "אסיר ביטחוני" היא גורפת וכוללנית יש בה משום פגיעה בלתי סבירה ולא מידתית בזכויות יסוד, וזאת בשל המגבלות הקשות שמוטלות על אסירים ביטחוניים. בהמשך לכך, נטען כי המסוכנות של אסיר ביטחוני נובעת אך ורק מהשתייכותו לארגון טרור ומשכך ההגדרה של "אסיר ביטחוני" צריכה להיגזר מקריטריון אחד ויחיד והוא השתייכות לארגון טרור. המבקש אף מפנה למסמכים ולנתונים שלכאורה תומכים בעמדה שלפיה מסוכנות האסיר הביטחוני נובעת מהשתייכותו לארגון עוין. בהתאם לאמור, טוען המבקש כי יש לשנות את סיווגו ולקבוע שהוא אינו "אסיר ביטחוני". עוד נטען כי שירות בתי הסוהר אינו עושה שימוש בסעיף 4ב לפקודת האסירים הביטחוניים המאפשר צמצום או הסרת המגבלות החלות על אסירים ביטחוניים, ועל כן עסקינן בחריג שהוא בגדר אות מתה. יצוין כי מאמירות המבקש משתמע כי לגישתו יש להבחין בין תנאי המאסר והמגבלות שחלות על אסירים ביטחוניים יהודים לתנאים שחלים על אסירים ביטחוניים שאינם יהודים – גם אם הדבר לא נאמר במפורש. עוד יוער כי עניינו של המבקש והמעשים שבגינם הורשע אינם מוזכרים כלל בבקשה.

          לעמדת המשיב הבקשה אינה מניחה כל תשתית עובדתית או משפטית שיש בה משום עילה להתערבות בהגדרה של אסיר ביטחוני בפקודה, ועל כן דינה להידחות על הסף. בהקשר זה נטען כי כל מטרתו של המבקש היא שינוי הוראות הפקודה כך שהוא לא ייכנס לגדרה, מבלי שהוא ביסס הצדקה עניינית כלשהי לשינוי המבוקש. עוד טוען המשיב כי ככל שהבקשה מבקשת לתקוף את פקודת הגדרת אסיר ביטחוני, הרי היא לוקה בשיהוי כבד – הפקודה נכנסה לתוקפה ביום 1.5.2001, והמבקש החל בריצוי עונשו כבר ביום 6.7.2014; ואילו עתירת האסיר שבמוקד הבקשה הוגשה אך ביום 13.9.2017. המשיב טוען כי בכל מקרה דין הבקשה להידחות לגופה מאחר שההגדרה של "אסיר ביטחוני" משקפת את הסיכון הייחודי שנשקף מאסירים ביטחוניים ומבוססת על בחינת הנסיבות הפרטניות של אסיר פלוני (נסיבות העבירות שביצע, זיקתן של העבירות ליצירת סיכון לבטחון המדינה, עמדת גורמי הביטחון ועוד). כן מציין המשיב את הוראות הפקודה המאפשרות לגורמים המוסמכים לשנות את סיווגו של אסיר ביטחוני, ומוסיף ומפנה להוראת סעיף 4ב לפקודת האסירים הביטחוניים המאפשרת בהתקיים התנאים הקבועים בה להחריג אסיר ביטחוני מהמגבלות שמוטלות עליו. משכך, נטען שאין כל בסיס לטענותיו של המבקש כי הפקודה נכתבה באופן גורף ולא מידתי; ובתוך כך מפנה המשיב לכך שבית משפט זה הכיר זה מכבר בסבירותה ובחשיבותה של הפקודה הקובעת מיהו אסיר ביטחוני, וגם הכיר באפשרות קיומו של אסיר ביטחוני שאינו משויך לארגון טרור; ובכך שמניע לאומני לביצוע עבירה יכול וצריך להוביל לסיווגו של אסיר כאסיר ביטחוני. עוד מציין המשיב כי לא זו בלבד שהמבקש לא הראה כל עילה להתערבות בפקודה הקיימת, אלא שקבלת הסעד המבוקש על ידו תוביל לתוצאה בלתי סבירה ואף מסוכנת.

דיון והכרעה

5.       לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או כזו שהיא בעלת חשיבות ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר המבקש (רע"ב 1041/18 בן יאיר נ' שירות בתי הסוהר,  פסקה 4 (19.2.2018); רע"ב 8966/16 פלוני נ' מדינת ישראל,  פסקה 16 (17.1.2017)). חרף ניסיונו של המבקש להעניק נופך כללי ועקרוני לבקשה, לא כך הוא והבקשה איננה מצדיקה מתן רשות ערעור; וזאת אף בהתחשב בגישה שלפיה יש להחיל אמת מידה מקילה במקרים מעין אלה שבהם עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שני" על החלטה מנהלית, בשונה מ"גלגול שלישי" שנסוב על החלטה של גוף מעין שיפוטי, למשל ועדת שחרורים (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה,  פסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 6868/17 ישייב נ' שירות בתי הסוהר,  פסקה 12 (7.11.2017)). ואבאר.

6.       בקשת רשות הערעור אין לה על מה שתסמוך. המבקש מפריח לחלל האוויר טענות כוללניות והוא אינו מניח תשתית עובדתית או משפטית כלשהי התומכת בטענה כי פקודת הגדרת אסיר ביטחוני נוסחה באופן גורף ולא מידתי; וכך גם בנוגע לטענה שהוראת סעיף 4ב לפקודת האסירים הביטחוניים, המאפשרת לאשר באופן חריג כליאתו של אסיר ביטחוני "בנפרד מאסירים ביטחוניים" ולהימנע מהטלת מגבלות עליו, אינה מיושמת בידי שירות בתי הסוהר. ונזדמן לי לומר דברים דומים לאחרונה, אם כי בהקשר אחר: "הלכה היא כי רשות ערעור על עתירת אסיר יכול שתינתן כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או כזו שהיא בעלת חשיבות כללית [...] אולם אין בכך כדי לשנות או 'לדלג' על הכלל הבסיסי שלפיו טענות משפטיות צריך שיישענו על מצע עובדתי מסוים וקונקרטי" (רע"ב 7966/17 מג'אדבה נ' שירות בתי הסוהר,  פסקה 8 (9.1.2018)). יתרה מכך, המבקש אף אינו מצביע על כל טעם סביר לשינוי הפקודה דווקא באופן המוצע על ידו – כך שההגדרה של אסיר ביטחוני תעמוד אך ורק על שיוכו של אסיר לארגון טרור – שינוי גורף בפני עצמו, שעל פניו עשוי לפגוע בתכליתה של הפקודה בהגנה על ביטחון הציבור ובשמירה על הסדר והביטחון בין כתלי בית הסוהר, ומכאן שהוא בעל השלכות מרחיקות לכת; זאת בפרט מקום ששיקול זה (שיוך לארגון עוין) נבחן במסגרת בחינת בקשה להחרגת אסיר ביטחוני מן המגבלות שמוטלות עליו (סעיף 4ב לפקודת האסירים הביטחוניים).

להשלמת התמונה יצוין כי חלק נכבד מן הסוגיות שהעלה המבקש בבקשה נדונו זה מכבר לפני בית משפט זה, ובהן ההגבלות המוטלות על אסירים ביטחוניים והפגיעה המתלווה לכך; אופן הסיווג של אסיר כאסיר ביטחוני, לרבות האפשרות להראות כי חל שינוי משמעותי בדרכיו על מנת שיאושרו לו הקלות מסוימות (ראו למשל: עניין חטיב; דנג"ץ 204/13 צלאח נ' שרות בתי הסוהר  (14.4.2015); רע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר  (7.10.2019); רע"ב 6797/03 מדינת ישראל נ' אלראזק  (2.11.2003)); וכן נדונו טענות של אסיר ביטחוני יהודי בדבר אפלייתו לרעה לעומת אסירים פליליים ואסירים ביטחוניים שאינם יהודים (רע"ב 6317/17 ‏אודס נ' שירות בתי הסוהר,  פסקה 8 (2.11.2017)).

7.       נראה אם כן כי הבקשה מתמצית למעשה בחפצו של המבקש להסרת סיווגו כאסיר ביטחוני ומשכך היא נוגעת אך ורק לנסיבותיו הפרטניות – ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. כך במיוחד מקום שההחלטה בבקשה לשינוי הסיווג כלל לא נתקפה בעתירה, גם לא בבקשה שלפניי. ויצוין בהקשר זה כי לפי הוראות הפקודה ניתן להשיג על החלטה שדוחה בקשה לשינוי סיווג, לפני ראש חטיבת הכליאה בשירות בתי הסוהר (סעיף 8(א) לפקודה) – ומן המסכת העובדתית שפרש המבקש, דומה כי הוא לא נקט בצעד כזה. נוסף על כך, ככל שהמבקש סבור כי נסיבותיו מצדיקות מתן הקלות בגדרי החריג שבהוראת סעיף 4ב לפקודת אסירים ביטחוניים שלפיו ניתן להסיר מגבלות המוטלות על אסיר ביטחוני – וכאמור המבקש לא טען טענה ממין זה בשום שלב – הרי שעליו לעשות כן בדרכים שמתווה פקודת האסירים הביטחוניים. ניסיון לביטול המגבלות שמוטלות על המבקש באמצעות תיקון ההגדרה של "אסיר ביטחוני" ותוך העלאת טענות בעלמא בהקשר זה, לא יסכון; ופתוחה הדרך בפני המבקש להגיש בקשה מתאימה לרשויות המוסמכות, בלא שאביע עמדה לעניין סיכוייה.

           טרם חתימה, יוער כי לא ניתן להתעלם מהקושי הבלתי מבוטל שטמון בטענתו של המבקש כי הוראות הפקודה אינן מתחשבות בנסיבותיו הפרטניות של כל אסיר, לרבות לא בחומרת העבירה שבוצעה על ידו; בעוד המבקש הוא אסיר שהורשע באחת מפרשות הרצח המזעזעות שפקדה את מדינתנו, מעשה שהוגדר בעניין פלוני כ"פיגוע אסטרטגי" בשל גלי ההדף והתבערה שנוצרו בעקבותיו. כפי שציין שם השופט י' עמית: "קשה למצוא מילים לתיאור המעשה – קיצוני, נתעב, אכזרי, מזעזע, ברוטלי, מרושע, מעורר שאט נפש, נוגד מוסר אנושי בסיסי ועוד. זדונו ורשעותו המופלגת של המעשה מציבים אותו בשורה אחת לצד המקרים בהם נגזרו עונשי מאסר עולם על קטינים" (פסקה 53); והדברים מדברים בעד עצמם.

8.       בהינתן כל האמור, הבקשה נדחית.

 ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשע"ח (‏6.6.2018).