התערבות בית-משפט שלערעור - ע"א 2051/16 משה איטח נ' ש.פ. חברה לנאמנות ניהול ואחזקות בע"מ (20.06.2018)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א  2051/16

ע"א  2079/16

לפני:	כבוד השופט א' שהם
	כבוד השופט ג' קרא
	כבוד השופטת י' וילנר

המערער בע"א 2051/16 והמשיב בע"א 2079/16:

משה איטח

                                          

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה בע"א 2051/16 והמערערת בע"א 2079/16:	1. ש.פ. חברה לנאמנות ניהול ואחזקות בע"מ
משיבים פורמאליים:	2. שי פניני
	3. אליהו פניני
	4. דלקום סל בע"מ

                                          

שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט ר' סוקול) בת"א 745/06  מיום 25.1.2016

                                          

תאריך הישיבה:

כ' באדר התשע"ח

(07.03.2018)

ספרות:

חמי בן-נון, טל חבקין, הערעור האזרחי (מהדורה 3, 2012)

ספרות:

חמי בן-נון, טל חבקין, הערעור האזרחי (מהדורה 3, 2012)

פסק-דין

השופטת י' וילנר:

1.        לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' סוקול) בת"א 745/06 מיום 25.1.2016, וכן על ההחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר מיום 19.3.2016, במסגרתם התקבלו באופן חלקי תביעת המשיבה 1 בע"א 2051/16  (להלן: ש.פ) ותביעתו שכנגד של המערער בע"א 2051/16 (להלן: איטח). עניינן של התביעות בשורה של מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ביחס להסכמים שערכו למכירת זכויות במבנה ובנייה משותפת בו.

רקע

2.        איטח, בעליו של מגרש באזור התעשייה בנשר (גוש 11219, חלקה 54) אשר היה מיועד לתעשייה ומלאכה זעירה, ביקש להקים עליו מבנה (להלן: המבנה), ופנה לרשויות התכנון הרלוונטיות לקבלת היתר לבנייתו.

3.        ביום 28.9.2004, בסמוך לאחר קבלת ההיתר, נערך ונחתם הסכם בין איטח לבין ש.פ למכירת הזכויות בחלק מהמבנה המתוכנן (להלן: ההסכם הראשון). בהסכם הראשון נקבע כי חלקה של ש.פ במבנה המתוכנן יעמוד על כ- 400 מ"ר, לרבות הצמדת זכויות בגג המבנה, חניות ושטח בחזית המבנה, וזאת בתמורה לתשלום בסך של 500,000$ בתוספת מע"מ. כן הוסכם כי עבודות הבנייה יסתיימו והנכס יימסר לש.פ עד ליום 31.5.2005. להסכם צורף תשריט בו סומן הנכס הנמכר.

4.        עם התקדמות עבודות הבנייה במסגרתן פעלה ש.פ לבניית "גלריה" בקומה הראשונה (כך שבפועל נוצרה קומה שנייה במבנה), הורה איטח על ביצוע עבודות במסגרתן הורחבה הקומה השנייה כך שהיא השתרעה על שטח רחב ידיים. בנסיבות אלה, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הצורך בחתימת הסכם נוסף שנועד לתקן ולשנות את ההסכם הראשון (להלן: ההסכם השני). בהתאם לכך, ביום 22.6.2005 נחתם ההסכם השני בין הצדדים, בו נקבע כי במבנה ייבנו שתי קומות במקום אחת וכי הבנייה תיעשה על-פי תשריט שיצורף להסכם זה. כן סוכם כי יבוצעו שינויים ותוספות בשתי הקומות באופן שיקנה לש.פ שטח נוסף של 140 מ"ר בקומה השניה וכי ש.פ תשלם תמורתם סך של 70,000$ בתוספת מע"מ. המועד שהוסכם להשלמת הבנייה הוא 31.10.2005.

5.        בד בבד עם ניהול המשא ומתן לחתימת ההסכם השני, החלו הצדדים לדון גם באפשרות של בנייה משותפת על גג המבנה, כלומר – הוספת קומה שלישית למבנה. התדיינות זו נבעה מכך שחלק מהזכויות בגג הוצמדו לזכויות שנמכרו לש.פ ולא היו בבעלותו הבלעדית של איטח. ההידברות בין הצדדים ביחס לבניית הקומה השלישית לא הובילה להסכם חתום בין הצדדים, ועבודות הבנייה על הגג החלו מבלי שהצדדים עיגנו בכתב את כל התנאים לבנייה זו, כשההסכמות בנדון נותרו כהסכמות בעל-פה בלבד (להלן: ההסכם השלישי). יצוין כי בשלב זה לא היה בידי איטח היתר בנייה לתוספות בנייה על הגג והקמת קומה שלישית למבנה, וכי בקשה להיתר כאמור הוגשה ואושרה רק בשנת 2007. למרות זאת, החלו עבודות בנייה בגג טרם קבלת ההיתר. 

6.        על רקע המערכת ההסכמית המתוארת לעיל, התגלעו בין הצדדים מחלוקות רבות, בין היתר בנוגע לחלקה של ש.פ בקומה השלישית, בעניין חלוקת התשלומים וההוצאות בגין עבודות הבנייה וביחס לנזקים הנובעים מהחריגה מלוחות הזמנים המוסכמים. משכך, הודיע איטח לש.פ בשנת 2006 על ביטול ההסכמים ביניהם (להלן: הודעת הביטול), ובעקבותיה נפתחו ההליכים המשפטיים שבין הצדדים. להשלמת התמונה יוער כי איטח חזר בו מהודעת הביטול תוך כדי ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי.

           בתביעתה של ש.פ נגד איטח היא עתרה לאכיפת ההסכמים ביניהם ולמתן סעד זמני שיאסור על איטח לסחור בחלקים במבנה השייכים לה. איטח מצדו הגיש תביעה שכנגד נגד ש.פ ונגד המשיבים 4-2 בע"א 2051/16  (להלן: המשיבים הנוספים) אשר לטענתו נושאים באחריות אישית כלפיו בגין הנזקים שנגרמו לו.

7.        עוד יצוין כי בחלוף השנים ניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי צווים זמניים בנוגע לחלקי המבנה שבמחלוקת, ובשלהי שנת 2009 נמסרה החזקה בקומה הראשונה והשנייה לש.פ והוסדר רישום הזכויות בהן על שמה. החזקה בקומה השלישית לא נמסרה לש.פ עד לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ניסיון להשכיר את החלק השנוי במחלוקת בקומה זו על-ידי כונס נכסים שמינה בית המשפט המחוזי לא צלח עקב התנגדויות הצדדים והצורך להשלים את עבודות הבנייה. עוד יוער כי מכיוון שהמחלוקת בין הצדדים עסקה גם בעלות עבודות הבנייה ובטיבן, מינה בית המשפט המחוזי כמומחה מטעמו את המהנדס ד' ברלינר (להלן: המומחה).

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

8.        בית המשפט המחוזי בחן את תצהירי העדות הראשית שהגישו הצדדים, את חוות דעתו ועדותו של המומחה ואת יתר הראיות שהוגשו, וקבע כי יש לקבל באופן חלקי הן את תביעת ש.פ והן את התביעה שכנגד שהגיש איטח.

           בפסק הדין תוארו טענות הצדדים בהרחבה ופורטו ההכרעות בכל אחת מהמחלוקות הרבות שביניהם. להלן יובאו בתמצית קביעותיו העיקריות של בית המשפט המחוזי.

ההכרעות בתביעתה של ש.פ

9.        (א) השטחים בקומה השלישית והוצאות הבנייה בגינה – על יסוד האמור בהסכם הראשון, ומשההסכם השני לא כלל כל הוראה מפורשת בעניין הצמדת הזכויות בגג המבנה, נקבע כי חלקה של ש.פ בקומה השלישית (שנבנתה על גג המבנה) הוא בשטח של 411 מ"ר. עוד נקבע כי השטח המשותף בגג המבנה יחושב באופן יחסי לחלקו של כל שותף בזכויות בגג. בהתאם לכך, נקבע כי על ש.פ להפריש 73 מ"ר משטחה לטובת הרכוש המשותף. כן נקבע כי כל אחד מהצדדים יישא בהוצאות הקמת הקומה השלישית כפי חלקו בזכויות בקומה זו. בהמשך לכך, ועל בסיס הערכת המומחה את עלויות הבנייה (ללא רווח קבלני), קבע בית המשפט המחוזי כי חלקה של ש.פ בהוצאות בניית הקומה השלישית עומד על סך של 923,581 ש"ח, וכי עליה להעביר סכום זה לאיטח.

           (ב) הנזקים הנטענים בגין איחור במסירת השטחים במבנה לידי ש.פ – לאחר שבחן את טענות הצדדים בעניין העיכוב בבנייה ובמסירת השטחים לידי ש.פ קבע בית המשפט המחוזי כי שני הצדדים גרמו יחדיו לכך שהעבודות עוכבו ולא הסתיימו במועד, כך שאין מקום לפצות מי מהם בגין עיכוב זה. לצד זאת, נקבע כי לא ניתן הסבר סביר לעיכוב במסירת זכות השימוש בשטחים הציבוריים בקומה השנייה לש.פ גם לאחר מועד מסירת היחידות לידיה, באופן שאיין למעשה את יכולת השימוש ביחידות הבנויות שבבעלותה.

           עוד נקבע כי עם מסירת החזקה בקומה הראשונה ובקומה השנייה היה על איטח לאפשר לש.פ לתפוס חזקה גם בקומה השלישית. בית המשפט המחוזי קבע כי העיכובים במסירת השטחים הציבוריים בקומה השנייה ובמסירת הקומה השלישית לש.פ גרמו לה נזקים, והורה לאיטח לפצותה בגינם בסך של 339,882 ש"ח. כן צוין כי סכום הפיצוי נקבע בגין הפסדי שכר דירה עד למועד הגשת התביעה, ואולם אין בכך כדי למנוע מש.פ להגיש תביעה לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לאחר מועד זה.

           (ג) השבת תשלומי ארנונה – נקבע כי כל זמן שאיטח החזיק בשטחים השונים היה מוטל עליו נטל תשלומי הארנונה, ומשכך עליו להשיב לש.פ את התשלומים בהם נשאה היא בפועל בסך של 65,187 ש"ח.

           (ד) פיצוי בגין נזקים נוספים – בית המשפט המחוזי הוסיף כי ש.פ זכאית לפיצוי גם בגין ראשי הנזק הבאים: (א) פיצוי בגין ליקויי בנייה, חוסרים ואי התאמות (חיבור המבנה לחשמל, פתחים בחזית, וריצוף) בסך של 253,050 ש"ח (ב) פיצוי בגין מסירת שטחים חסרים בקומה השנייה לש.פ (נמסרו לחזקתה 538.10 מ"ר בקומה זו, על אף שהיא הייתה זכאית ל-551 מ"ר) בסך של 52,776 ש"ח (ראו האמור בהחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר, פסקאות 19-18).

10.      סך כל הפיצויים שנפסקו לטובת ש.פ הועמד על 710,895 ש"ח (פסקה 19 להחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר).

           יוער כי בהעדר ראיות, דחה בית המשפט המחוזי את טענת ש.פ כי איטח התחייב לצפות את המבנה באבן ואת טענתה כי איטח הפר התחייבותו משלא עשה כל הדרוש להביא לשינוי הייעוד התכנוני של המבנה, שישמש כולו גם למשרדים ולמסחר.

ההכרעות בתביעתו של איטח

11.      (א) הפרשי שער ומע"מ – בית המשפט המחוזי קיבל את טענת איטח וקבע כי על ש.פ לשאת בהפרשי שער הדולר בנוגע לסכומים ששילמה, שכן בין הצדדים הוסכם ששער הדולר לא יפחת מהשער היציג במועד חתימת ההסכם הראשון. עוד נקבע כי על ש.פ לשאת בהפרשי מע"מ. משכך, ובהתאם להחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר, נפסק כי על ש.פ לשלם לאיטח סכום של 563,817 ש"ח.

           סכום זה הצטרף לסך של 923,581 ש"ח כאמור לעיל בגין הוצאות בניית הקומה השלישית. עוד נקבע כי אין להטיל אחריות אישית על המשיבים הנוספים בגין רכיבי הפיצוי לאיטח, וכי מי שתישא בתשלום היא ש.פ.

           (ב) תוספות בנייה – בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של איטח לפיה יש לחייב את ש.פ בתשלום נוסף עבור תוספות בנייה ושינויים שערך איטח במבנה לבקשת ש.פ. נקבע כי טענה זו לא הוכחה כדבעי וכי היא אינה מעוגנת במסמכים מתאימים.

           (ג) תשלום עבור זכות שימוש בשטחים הציבוריים בקומה השנייה והוצאות הבנייה עבור שטחים אלה – טענותיו של איטח לפיה על ש.פ לשלם עבור השימוש בשטחים הציבוריים בקומה השנייה ועבור הוצאות הבנייה של שטחים אלה נדחתה. נקבע כי טענות אלה אינן עולות בקנה אחד עם האמור בהסכמים שבין הצדדים.

12.      בסיכומו של דבר, ולאחר קיזוז החיובים, נקבע כי על ש.פ לשלם לאיטח סך של 776,503 ש"ח. עוד הובהר בהחלטה בבקשה לתיקון טעות הסופר כי מסירת החזקה לש.פ בקומה השלישית אינה מותנית בתשלום החוב על ידה. בית המשפט המחוזי לא הטיל הוצאות על מי מהצדדים.

           הן איטח והן ש.פ מבקשים להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הצדדים הציגו טענות רבות ביחס לקביעותיו של בית המשפט המחוזי, עד כי נדמה שלא נותרה אבן שלא הפכו.

ערעורו של איטח

13.      איטח טוען, בעיקרו של דבר, כי תוצאת פסק הדין אינה סבירה, וכי בפועל ש.פ מחזיקה בשטחים בשלוש קומות של המבנה לפי שלושה הסכמים שונים, מבלי ששילמה את מלוא התמורה המהווה תנאי לקבלת החזקה. טענותיו של איטח מופנות במיוחד כנגד הקביעה כי היה עליו למסור את החזקה בקומה השלישית לש.פ, שלגביה אף לא הושלמה התמורה שנקבעה במסגרת ההסכם הראשון. בנסיבות אלה, כך טוען איטח, ש.פ עדיין אינה בעלת הזכויות הקנייניות בקומה השלישית.

           איטח טוען עוד כי עצם חיובו בפיצוי בגין איחור במסירת החזקה בקומה השלישית לש.פ והערת בית המשפט לפיה ש.פ רשאית לתבוע את יתרת נזקיה שנגרמו לאחר מועד הגשת התביעה (אשר הובילה לפתיחת תביעה נגד איטח על סכום של יותר ממיליון ש"ח), עלולים להוביל לכך שאיטח יחוייב בסכום העולה על הסכום המגיע לו מש.פ עבור בניית הקומה השלישית. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי צריך היה להתנות את העברת שטחה של ש.פ בקומה השלישית בתשלום מלוא חובהּ כלפי איטח.

           איטח טוען גם נגד חיובו בפיצוי בגין איחור במסירת השטחים הציבוריים בקומה השנייה ונגד חיובו בתשלומי הארנונה עבור הקומה השלישית. לטענתו, חלקה של ש.פ בקומה השלישית לא הועבר לחזקתה מאחר שלא העבירה את התשלום בו היא חבה לכיסוי הוצאות הבנייה, ואין להטיל עליו את הנזקים שנגרמו לה בשל מחדלה.

           ערעורו של איטח כולל טענות נוספות נגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי, ובהן – אי פסיקת ריבית פיגורים בגין הפרשי שער הדולר ומע"מ, אי חיוב ש.פ בגין דרישתה לביצוע עבודות נוספות על-ידי איטח ועוד. איטח אף טוען כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר בדבר הוספת פיצוי עבור "השטחים החסרים" בקומה השנייה נעשו בחוסר סמכות.

14.      ש.פ סבורה כי דין הערעור להידחות וסומכת ידיה על האמור בסוגיות אלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, היא השלימה את התמורה בגין רכישת הקומה הראשונה והשנייה בהתאם למנגנון שנקבע בהחלטות בית המשפט המחוזי, וכי אי-תשלום הפרשי שער הדולר אינו מצדיק פגיעה בזכותה הקניינית.

ערעורה של ש.פ

15.        ש.פ טוענת כי הודעת ביטול ההסכמים ששלח לה איטח אשר הייתה שלא כדין, יצרה עיכוב של שנים במסירת החזקה לידיה בשתי הקומות הראשונות. משכך, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כשהטיל גם עליה את האחריות לעיכוב במסירת החזקה לידיה בשטחים שרכשה. כמו כן, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כשנמנע מלפסוק פיצוי לש.פ בגין נזקים שגרם העיכוב במסירת השטחים הציבוריים בקומה השלישית לאחר מועד הגשת התביעה, שכן הובהר על-ידה שמדובר בנזק שימשיך להצטבר.

           לטענת ש.פ. לפי ההסכם הראשון השטח לו היא זכאית בקומה השלישית צריך להיות 411 מ"ר לא כולל שטחים ציבוריים. משכך, לטענתה, שגה בית המשפט המחוזי עת הפחית 73 מ"ר משטחה זה לטובת השטחים הציבוריים.

           טענות נוספות בפי ש.פ מופנות כלפי אי הוספת מע"מ להפסד דמי השכירות; אי קיזוז עלויות החיפוי המקוריות; טעויות בהתחשבנות ובחישוב המגיע לאיטח בגין הבנייה בקומה השלישית, ולרבות טענה כי אין לאמץ את קביעת המומחה בעניין שווי העבודות; העדר התייחסות לעתירת ש.פ כי הזכויות במרחבים המוגנים הקומתיים ירשמו על שמה, ולמצער כשטח משותף; אי פסיקת הוצאות משפט, ועוד.  

16.      איטח סבור כי דין ערעורה של ש.פ להידחות ובעניין זה סומך הוא ידיו בעיקר על קביעות בית המשפט המחוזי. איטח מוסיף וטוען כי ש.פ אינה זכאית לפיצוי בגין איחור במסירת השטחים בקומה השלישית שכן נוכח התנהלותה נותרה הקומה השלישית ריקה משך שנים רבות.

דיון והכרעה

17.      לאחר שקילת טענות הצדדים דעתי היא כי אין להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

           ככלל, הליך הערעור לא נועד לפתיחתו מחדש של הסכסוך כולו על כל רבדיו ומחלוקותיו כאילו המדובר במשפט חדש או במשפט חוזר. תפקידה של ערכאת הערעור הוא לבחון אם הממצאים שנקבעו בפסק הדין "מעוגנים בחומר ראיות אמין, אם המסקנות שהוסקו עומדות במבחן ההוכחות, ההיגיון ומכלול הנסיבות, ואם התוצאה מתחייבת מבחינת הוראות הדין החלות על העניין" (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 137, 141 (1989); ע"א 8184/12 מרכז תורני לאומי ע"ר נ' קפלן,  פסקה ל"ב (28.10.2015)). בית המשפט שלערעור נדרש לאזן בין שיקולי צדק לבין שיקולי יעילות בהפעלת הביקורת הערעורית, ועליו להפעיל סמכותו באיפוק כדי שהדיון בערעור לא ייהפך לדיון מחודש בנושאים שנדונו והוכרעו בערכאה הקודמת מבלי שיש לכך הצדקה (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 473 (2012)).

18.      בענייננו הצדדים ביקשו לפתוח את סכסוכם המתמשך לדיון חדש בכל אחת ואחת מהסוגיות המצויות במחלוקת ביניהם. ואולם, לאחר שבחנתי את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כמו גם את ההחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר, אני סבורה כי יש בהם כדי להוביל לסיום הוגן של הסכסוך בין הצדדים וכי לא נפלה בהם טעות המחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור.

19.      בהקשר זה יוער עוד כי בית המשפט המחוזי ליווה את הסכסוך שבין הצדדים מיום הגשת התביעה בשנת 2006 ובמשך כעשור עד למתן פסק הדין. בתוך כך, הן בהחלטות ביניים רבות והן בפסק דינו, מילא בית המשפט המחוזי את הסדקים והבקיעים שנתגלעו במערכת ההסכמית שבין הצדדים והכריע בסכסוך בין היתר על יסוד החומר הרב שהונח לפניו וחוות דעתו של מומחה בית המשפט. סבורני כי בית המשפט המחוזי עשה מלאכתו נאמנה בניתוח ובבחינת החומר הראייתי עב הכרס ופירש את ההסכמים, מקום בו נדרשה פרשנות כזו, באופן סביר ואשר לא מצדיק התערבותנו.

20.      לצד זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף הערות אחדות לגופם של דברים.

           הנחת המוצא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועל כך נסב חלק לא מבוטל מטענות הצדדים, היא כי בניית הקומה השלישית נעשתה על-ידי הצדדים בהיותם בעלים במשותף של גג המבנה. הנחת יסוד זו מקובלת עליי, ולא מצאתי ממש בטענותיו של איטח לפיהן ש.פ טרם רכשה זכויות קנייניות בקומה השלישית. על כן, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי איטח לא היה רשאי למנוע מש.פ את החזקה בחלקים שבבעלותה. בהקשר זה יוער כי אף אם במהלך הבנייה ובעקבות המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים, נטל איטח לידיו את המושכות וניהל את בניית הקומה השלישית לבדו ואף נשא בעיקר העלויות, אין בכך כדי לשלול את זכותה הקניינית של ש.פ.

21.      עוד יוער כי החזקתו של איטח בשטח השייך לש.פ בקומה השלישית, אף שנעשתה שלא כדין, היא גם הבסיס לחיובו בדמי הארנונה עד להעברת שטח זה לידי ש.פ, וגם בעניין זה איני סבורה כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. איטח אשר נותר רשום כבעל הזכויות בקומה השלישית ואף המחזיק שלה בפועל, הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, אשר עליו יוטל חיוב הארנונה (רע"א 9813/03 מדינת ישראל משרד הבריאות נ' עיריית ראשון לציון,  פסקה 8 (להלן: עניין עיריית ראשון לציון) (4.2.2007)). איטח אומנם טוען כי נמנע ממנו השימוש בשטחים מושא המחלוקת בקומה השלישית, ואולם כבר נפסק כי יכולת השימוש בנכס וההנאה ממנו אינה תנאי לחיוב בארנונה, וחובת התשלום יכול ותחול גם על מחזיק נכס ריק (ע"א 739/89 מיכקשוילי נ' עירית תל-אביב-יפו, פ"ד מה(3) 769, 775 (1991); עניין עיריית ראשון לציון, פסקה 8).

22.      איטח מלין עוד על כי חלק מהוראות בית המשפט בבקשת תיקון טעות הסופר חורגות מגדרי המותר במסגרת זו, ולמעשה ניתנו שלא בסמכות. ואמנם, אפשרות התיקון בגדר בקשה לתיקון טעות בפסק הדין היא מצומצמת מאוד, ונועדה בעיקרה לשגגות טכניות שנפלו בהיסח דעת (רע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין, פ"ד נז(5) 462, 475 (2003); בר"ם 5720/05 גופר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה,  פסקה 6 (5.8.2007); בע"מ 8300/11 פלוני נ' פלוני,  פסקה 5 (2.8.2012)). בעניין זה דומני כי יש ממש בטענותיו של איטח, וכי היה על ש.פ לטעון את טענותיה בדבר הצורך בתיקון הטעויות שנפלו לגישתה בפסק הדין, ושאינן טכניות בעיקרן, במסגרת ערעורה. עם זאת, בשים לב למערכת היחסים בין הצדדים ולשאר נסיבות העניין, לא מצאתי פגם בהוראות ההחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר לגופן, כך שניתן לאמצן במסגרת ערעור זה.

23.      טרם סיום אציין כי לא נעלמה מעיני בקשת ש.פ להוספת ראיות בערעור, אלא שדינה להידחות ולו בשל השיהוי במועד הגשתה - לאחר שכבר הוגשו סיכומי טענות הצדדים ואף סיכומי התשובה מטעמם. זאת, שעה שהראיות אותן מבקשת ש.פ לצרף היו בידיה עוד קודם הגישה היא את הודעת הערעור המתוקנת מטעמה (ראו: ע"א 7884/15 רייטמן נ' Jiangsu Overseas Group Co Ltd,  פסקה 32 (14.8.2017)).

סוף דבר

24.      מטענות הצדדים עולה כי גם לאחר מתן פסק דין זה לא תבוא לסיומה מסכת ההתדיינות ביניהם, שכן תביעתה של ש.פ נגד איטח ותביעתו שכנגד של איטח נגד ש.פ תלויות ועומדות בבית משפט השלום בחיפה. הגם שהצדדים סירבו לקבל את הצעתנו לסיום סופי של המחלוקות ביניהם במסגרת הדיון שנערך לפנינו, אני סבורה כי בהיות הצדדים שותפים בזכויות במבנה, ובשים לב לשנים הרבות שההליכים מתנהלים בעניינם, ייטיבו הם לעשות אם יפנו לפתרון כולל של המחלוקת ולא ימשיכו לכתת רגליהם משך שנים בערכאות השונות.

25.      לסיכום: לו תישמע דעתי, דין שני הערעורים להידחות. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

השופט א' שהם:

           אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ג' קרא:

            אני מסכים.

ש ו פ ט

 ניתן היום, ‏ז' בתמוז התשע"ח (‏20.6.2018).