|
לפני:
|
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
|
|
|
נ ג ד
|
|
המשיב:
|
פלוני
|
|
בקשת רשות
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.5.2018 בעמ"ש
23981-03-18 שניתן על-ידי כבוד השופטת העמיתה ש' שטמר
|
חקיקה שאוזכרה:
חוק למניעת אלימות במשפחה,
תשנ"א-1991: סע'
3
1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.5.2018 (עמ"ש 23981-03-18, השופטת העמיתה ש' שטמר). בית
המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום
27.2.2018 (ה"ט 38859-02-18, השופטת הבכירה ש'
ברגר).
העובדות הרלוונטיות וההליכים
הקודמים
2. המבקשים הם בניו הבגירים של המשיב, והם
מתגוררים עמו בבית שבו הוא גר מאז נולד, לפי הסכם שכירות שנחתם עם הכנסייה הקתולית
בשנת 1953 (להלן: הבית).
3. לפני מספר שנים המשיב ואמם של המבקשים
התגרשו. בהתאם להסכם הגירושין בין המשיב לאם, המשיב בנה עבורה בית מגורים וכן נתן
לה סכום כסף שישמש לבניית בית או דירה עבור המבקשים. בינתיים, עברה האם להתגורר
בביתה החדש, אולם המבקשים נשארו לגור בבית. המשיב עצמו עזב את הבית, ככל הנראה
בעקבות המשבר עם האם, לפני כ-6-5 שנים, ולאחרונה חזר להתגורר בו – התפתחות שהולידה
את הסכסוך הנוכחי בינו לבין המבקשים.
4. ביום 18.2.2018 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט
לענייני משפחה למתן צו הגנה לפי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה,
התשנ"א-1991 (להלן: החוק למניעת
אלימות במשפחה) שימנע
מן המבקשים לעשות שימוש בבית וכן ימנע מהם להטרידו. המשיב טען כי המבקשים לא
מאפשרים לו לקיים חיים סדירים, כי הם מונעים מבת זוגו החדשה, שלה הוא רוצה להינשא,
להתגורר בבית, וכי הוא אף חושש שהם יסכנו את חייה. מנגד, המבקשים טענו כי אין להם
פתרון דיור אחר מאחר שבית אמם קטן וכי לפי מנהגיהם הם אינם יכולים לשכור דירה לפני
שנישאו. בהמשך להגשת הבקשה, הורה בית המשפט לענייני משפחה על הגשת תסקיר מטעם
עו"ס ליחידת הסיוע בעניינה של המשפחה.
5. לאחר הגשת התסקיר האמור ולאחר שהתקיים
דיון שבו נשמעו טענות הצדדים, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את בקשתו של המשיב
והורה למבקשים לעזוב את הבית עד ליום 15.4.2018. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי
הוא מורה כן בהתחשב בטענות המשיב בעניין התנהלותם של המבקשים כלפיו, בכך שהמסגרת
הדיונית הוגבלה לבקשה לצו הגנה, בעובדה ששני המבקשים הם בגירים בני 32 ו-34 אשר
עובדים ומשתכרים למחייתם, וכן בכך שהמשיב אינו חייב לספק למבקשים מדור.
6. המבקשים
ערערו על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של
המבקשים וקבע כי המשיב אכן חש מאוים מנוכחותם ומהתנהלותם של המבקשים בבית. בית
המשפט המחוזי ציין כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהמבקשים עמדו לצדה של האם בעת
שהוריהם היו שרויים בסכסוך, שמדובר בבית קטן יחסית וששוררת בבית אווירה של מתח
ורוגז. בית המשפט המחוזי קבע כי עצם הימצאותם של המבקשים בבית אינה מאפשרת למשיב
"ניהול סביר של חייו", כי למשיב יש זכות להביא לביתו בת זוג וכי לא
מוטלת עליו כל חובה לספק למבקשים מדור. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את טענת
המבקשים לפיה היה על בית המשפט לענייני משפחה להפנות את המשיב להגשת תביעת פינוי
או תביעה לקביעת הזכויות הקנייניות, תוך שהבהיר כי בית המשפט לענייני משפחה לא
הכריע בדבר הזכויות הקנייניות של הצדדים. בנוסף לכך, בית המשפט המחוזי הדגיש כי
תוקפו של הצו שהוציא בית המשפט לענייני משפחה הוא שישה חודשים, עם אפשרות להארכה.
בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי הורה למבקשים לעזוב את הבית עד ליום 12.5.2018
(בהתחשב בתקופה הארוכה שניתנה למבקשים לצורך התארגנות על-ידי בית המשפט לענייני
משפחה).
בקשת רשות הערעור
7. הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי. המבקשים טוענים כי בקשתם מעוררת שאלה משפטית כללית החורגות מעניינם בכל
הנוגע לשימוש הראוי בצו הגנה הניתן לפי החוק למניעת אלימות במשפחה. לטענתם,
טעו הערכאות הקודמות שצידדו במתן צו הגנה גורף שאינו מוגבל בזמן. עוד טוענים
המבקשים כי הערכאות הקודמות טעו בכך שהסתמכו – בהליך שנסב על הוצאת צו הגנה – על
הטיעון לפיו המשיב אינו חייב לספק למבקשים מדור. המבקשים מדגישים כי המשיב לא טען לאלימות
מצדם, ובהמשך לכך טוענים כי הערכאות הקודמות החמירו עמם החמרת יתר, והיו צריכות
להזהירם בטרם הוצאת הצו נגדם. המבקשים מוסיפים כי הערכאות הקודמות טעו בכך שלא
הפעילו את שיקולי מאזן הנוחות אשר לטענתם נוטים לטובתם מאחר שבשנים האחרונות הם
גרו בבית והמשיב לא.
8. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, המבקשים
הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בהחלטתי מיום 14.5.2018
הוריתי על מתן צו ארעי לפיו המועד שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לכניסתו
לתוקף של צו ההגנה בעניינם של המבקשים יעוכב עד למתן החלטה אחרת וכן על הגשת תשובה
לבקשה.
9. ביום 3.6.2018 הגיש המשיב את תשובתו.
המשיב טוען כי הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה לקבלת בקשת רשות ערעור
"בגלגול שלישי" וסומך את ידיו על החלטותיהן של הערכאות הקודמות, אשר
לשיטתו לא נפל בהן כל פגם. לגוף הדברים, המשיב שב וטוען כי עצם הימצאותם של
המבקשים בבית יוצרת הטרדה ואינה מאפשרת לו התנהלות סבירה.
דיון והכרעה
10. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובהחלטותיהן
של הערכאות הקודמות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי תתקבל רק
במקרים שבהם עולה ממנה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר קיים חשש
שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ'
מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי הבקשה
דנן עומדת באמות המידה האמורות. על אף ניסיונם של המבקשים לשוות לבקשתם נופך
עקרוני כללי, הבקשה נוגעת לקביעה קונקרטית בשאלה האם מגוריהם של המבקשים בבית
מונעים מהמשיב "ניהול סביר ותקין של חייו" בהתאם לאמור בסעיף 3 לחוק
למניעת אלימות במשפחה. החלטה זו נמצאת במתחם שיקול הדעת של הערכאה הדיונית,
ואיני סבורה שיש מקום להתערב בה בגדרה של בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.
11. אדגיש כי גם אם נפלו פגמים בהחלטתו של בית
המשפט לענייני משפחה – ומבלי להכריע בכך – הרי שפגמים אלו רופאו בפסק דינו של בית
המשפט המחוזי, אשר הבהיר כי צו ההגנה מוגבל בזמן וכי הוצאתו לא התבססה על ההנחה כי
המשיב אינו חייב לספק למבקשים מדור, אלא על הקביעה לפיה המשיב אינו יכול לנהל חיים
סבירים כאשר המבקשים גרים עמו בבית. לא למותר להזכיר כי טעות שנפלה לכאורה בפסיקתה
של הערכאה הדיונית אינה מקימה, כשלעצמה, עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי (ראו
למשל: רע"א 4533/14 חמדאן נ' בדר, פסקה 17 (29.6.2014)).
12. סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא
נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. לצורך מתן שהות למבקשים להתארגנות, אני מורה כי הצו
שניתן בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה יכנס לתוקפו בתוך 14 ימים מיום מתן
החלטה זו. המבקשים יישאו בהוצאותיו של המשיב בסך של 5,000 שקלים.
5129371 ניתנה היום, כ"ט בסיון התשע"ח
(12.6.2018).
