רשות ערעור על הסדרי ראיה - בע"מ 4490/18 פלונית נ' פלוני (11.06.18)

בבית המשפט העליון

בע"ם 4490/18

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקשת:

פלונית

                                          

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיב:

פלוני

                                          

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 31.5.2018 בעמ"ש 63850-05-18 שניתנה על-ידי כבוד השופט י' אטדגי

                                          

החלטה

1.        בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 31.5.2018 (עמ"ש 63850-05-18, השופט י' אטדגי). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו ביום 29.4.2018 (תלה"ם 63902-11-17, השופטת א' ארבל-אסל).

2.        מקורה של הבקשה בסכסוך שניטש בין המבקשת למשיב, בני זוג לשעבר, בעניין המשמורת על שני ילדיהם הקטינים. ההליכים המשפטיים הסבוכים בעניין זה מתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה עוד מראשית שנת 2014, ובמסגרתם הוגשו חוות דעת מקצועיות רבות וניתנו החלטות שונות. בתמצית יאמר כי המשיב מאובחן כסובל מהפרעה דו-קוטבית ונוטל בשל כך טיפול תרופתי מונע. על רקע זה, המבקשת טענה לאורך ההליכים כי המשיב מהווה סכנה לקטינים.

3.        ביום 2.11.2015 קבע בית המשפט לענייני משפחה, בהתבסס על חוות דעת מקצועיות, כי המשיב הוא דמות הורית מיטיבה, ועל כן טובת הקטינים עולה בקנה אחד עם הסדרי שהייה של הקטינים, לרבות לינה, אצל המשיב. זאת, בכפוף לכך שהמשיב ימשיך בטיפול תרופתי קבוע וכן במעקב פסיכיאטרי. בהתאם לכך, נקבע כי יתקיימו הסדרי שהייה של הקטינים אצל המשיב על-פי מתווה של לינה אחת באמצע שבוע ושהות נוספת ללא לינה ביום ה', ובנוסף לכך שהות של הקטינים אצל המשיב בסופי שבוע, לסירוגין, החל מתום יום הלימודים במסגרות החינוכיות שלהם ביום ו' ועד למוצאי שבת. בהמשך, ניתנו החלטות המרחיבות את הסדרי הראייה המתוארים לעיל, תוך הוספת לינה של הקטינים בבית המשיב גם בלילה נוסף באמצע השבוע.

4.        בחודש נובמבר 2017 הגיש המשיב תביעה למשמורת משותפת וחלוקה שוויונית של זמני שהייה, אשר במסגרתה עתר להרחבת הסדרי השהייה שלו עם הקטינים. המבקשת התנגדה לכך, ובהמשך אף הגישה תביעה עצמאית שבמסגרתה עתרה לצמצום של הסדרי השהייה של המשיב עם הקטינים.

5.        ביום 29.4.2018, לאחר שקיבל לעיונו תסקירי סעד מעודכנים ביחס למשפחה, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעתו של המשיב באופן חלקי, ודחה את תביעתה של המבקשת.

6.        בית המשפט לענייני משפחה נדרש תחילה לתביעתה של המבקשת. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא הוצגה בפניו כל אינדיקציה לצורך בצמצום של הסדרי השהייה של הקטינים עם המשיב. כן צוין כי תסקיר הסעד שלל את טענות המבקשת לפיהן הקטינים מפגינים סימני מצוקה בעקבות הרחבתם של הסדרי השהייה אצל המשיב. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי על אף שהמבקשת טוענת כי הבחינה בסימני מצוקה אצל הקטינים בסמוך להרחבתם של הסדרי השהייה בחודש דצמבר 2016, היא עתרה לצמצומם רק בחודש ינואר 2018, יותר משנה לאחר מכן, וכחודש לאחר שהמשיב הגיש את התביעה מטעמו.

7.        באשר לתביעתו של המשיב, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי יש מקום להרחיב את זמני השהייה עמו על דרך של הוספת לינה של הקטינים אצלו במוצאי שבת בסופי השבוע שבהם הקטינים שוהים עמו. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הקטינים זקוקים יותר מכל ליציבות ולשגרה, וכי השבת הקטינים לבית המבקשת במוצאי שבת יוצרת מעבר מיותר בין הבתים. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וציין כי "האב הינו הורה טוב וכשיר, ואין כל סיבה שהקטינים ייאלצו לבצע מעבר נוסף לבית האם במוצ"ש" (פסקה 54 לפסק הדין). עוד צוין כי הוספת לינה של הקטינים אצל המשיב כאמור תמנע מפגש נוסף בין ההורים, ולכך נודע יתרון לנוכח המתחים הרבים במערכת המשפחתית. בצד זאת, בית המשפט לענייני משפחה דחה את יתר בקשותיו של המשיב, ובכללן את בקשתו לקבוע מנגנון שיאפשר לו לצאת עם הקטינים לחו"ל.

8.         המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ובצדו בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

9.        ביום 31.5.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב הביצוע. בית המשפט המחוזי קבע כי לא ברור מהו הנזק שעלול להיגרם לקטינים כתוצאה משהותם אצל המשיב לילה נוסף בשבוע (אחת לשבועיים), בהתחשב בכך שגם לפני מתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה הם לנו אצלו שני לילות באמצע השבוע וכן לילה נוסף בסופי השבוע שבהם שהו עמו, אחת לשבועיים.

10.      בבקשה דנן, המשתרעת על גבי 30 עמודים ואשר צורפו לה עשרות רבות של עמודי נספחים, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא עיכב את הרחבתם של הסדרי השהייה כל עוד תלוי ועומד הערעור בעניין זה. המבקשת מעלה טענות רבות כנגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ובהקשר זה טוענת כי סיכויי הערעור שהגישה גבוהים. בעיקרו של דבר, המבקשת חוזרת על טענתה כי כשירותו ההורית של המשיב מוטלת בספק רב, וכי בית המשפט לענייני משפחה לא ייחס לכך משקל מספק. בין היתר, המבקשת מדגישה את העובדה שכנגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום בגין אירוע אלים שהתרחש בינו לבין אביה אגב הדיונים המשפטיים בין הצדדים, לפני למעלה משנה וחצי. במישור של מאזן הנוחות, המבקשת טוענת כי "הקפאת" המצב לא תגרום כל נזק למשיב, בעוד הרחבתם של הסדרי השהייה עלולה לגרום נזק לקטינים, לנוכח טענותיה של המבקשת בנוגע לאי-כשירותו של המשיב כהורה ואף להיותו מסוכן ביחס לקטינים.

11.         לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים הרבים שצורפו לה, אני סבורה שיש לדחותה אף מבלי להידרש לתשובה. המדובר בבקשה הנסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה. הגם שהשאלה מהן אמות המידה שצריכות לחול על בקשות מסוג זה טרם הוכרעה באופן מחייב בפסיקתו של בית משפט זה, נקבע כי יש לגלות ריסון בקבלתן, כך שהדבר ייעשה רק לשם מניעת עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין (ראו למשל: רע"א 2479/16 דדון נ' קקאו קפה הרצליה בע"מ,  פסקה 7 (8.5.2016); בע"ם 5738/16 פלונית נ' פלונית,  פסקה 6 (21.7.2016)). איני סבורה כי הבקשה דנן עומדת באמות המידה האמורות.

12.      המבקשת העלתה טענות רבות בכל הנוגע לכשירותו ההורית של המשיב. אולם, המקום המתאים להכריע בהן הוא הדיון בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. בעת הזו הבקשה לעיכוב ביצוע מתמקדת ביריעה צרה – האם הקטינים ישהו אצל המשיב לילה נוסף בשבוע עד להכרעה בערעור, אם לאו. טענותיה של המבקשת מתאימות, מבחינת הגיון הדברים, לדיון בהתנגדותה לשהייתם של הקטינים אצל אביהם, ולא לדיון בשאלה של הלילה הנוסף. על רקע זה קבע בית המשפט המחוזי כי בהתחשב בכך שממילא הקטינים לנים אצל המשיב מספר לילות בשבוע, וזאת על פי החלטות שיפוטיות רבות שניתנו בעניין ובהתבסס על עמדות הגורמים המקצועיים, המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי יגרם להם נזק בלתי הפיך אם ילונו אצלו לילה אחד נוסף בסופי השבוע שהם שוהים אצלו ממילא. לא מצאתי להתערב בהחלטה זו, בהתחשב באמת המידה האמורה לעיל.

13.      יודגש, כי אין בכך כדי לנקוט כל עמדה ביחס לטענות שהועלו לגוף הדברים, אשר יתבררו כאמור בערעור בפני בית המשפט המחוזי. אסתפק בכך שאציין כי מכתבי בית הדין ומההחלטות השיפוטיות השונות שניתנו בתיק ניתן להבין כי בין המבקשת למשיב שוררת מתיחות רבה אשר אין ספק שאינה מיטיבה עם הקטינים. כל שנותר הוא להזכיר להם כי שמירה על מינימום של כבוד הדדי ביניהם יתרום לניהול ההליכים, ובסופו של דבר והחשוב מכל יתרום לטובת הקטינים, ילדיהם המשותפים.

14.      סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

5129371 ניתנה היום, ‏כ"ח בסיון התשע"ח (‏11.6.2018).