|
לפני:
|
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
|
|
|
נ ג ד
|
|
המשיבים:
|
1. שירותי בריאות כללית
|
|
|
2. בי"ח ביקור חולים (בפירוק)
|
|
|
3. הסתדרות מדיצינית הדסה
|
|
|
4. ביה"ח אלמאקאסד
|
|
|
|
|
|
|
|
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך
|
חקיקה
שאוזכרה:
תקנות סדר
הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: סע' 528
1. לפניי בקשה
להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בגדרו נעתר
בית המשפט לבקשת המשיבה 1 והורה על דחיית תובענתה הכספית של המבקשת 1 - המבוססת על
עילה של "חיים בעוולה" - על הסף (ת"א 16729-01-14). ביסודה
של בקשת הארכה עומדת הטענה כי לאחר מתן פסק הדין שונתה
ההלכה בעניין הוראות המעבר שנקבעו בעקבות הלכת המר (ע"א
1326/07 המר
נ' עמית (28.5.2012)), כך שלאחר השינוי פסק הדין אינו
יכול עוד לעמוד על כנו.
2. על מנת להקל
על הבנת הדברים אתייחס בקצרה להלכת המר ולאותן
הוראות מעבר אשר נקבעו בעקבותיה
והרלוונטיות
לענייננו (לפירוט מלא ראו, רע"א 398/18 מדינת
ישראל - משרד הבריאות נ' פלוני, פיסקאות 9-3 (15.3.2018) (להלן: עניין משרד הבריאות)).
כידוע,
הלכת המר ביטלה את עילת ה"חיים בעוולה" של
היילוד, אשר הוכרה בפסיקה כמחצית היובל קודם לכן, וקבעה כי רק להורי היילוד עומדת
עילת תביעה של "הולדה בעוולה". לנוכח ההבדל המשמעותי בין מועד התיישנותה
של תביעת קטין לבין מועד התיישנותה של תביעת בגיר, ביטול עילת היילוד יצר מצב שבו
מועד ההתיישנות של ה"יחידה המשפחתית" התקצר באופן משמעותי. משכך, במסגרת
פסק דין המר ושורה של פסקי דין שבאו בעקבותיו, נקבעו הוראות מעבר
שנועדו להבטיח כי לא תיסגר הדלת בפני תובעים בשל הקיצור האמור.
לענייננו
רלוונטית ביותר ההלכה שנפסקה ברע"א 7490/14 שירותי
בריאות כללית נ' פלונית (28.12.2014)
(להלן: עניין שירותי בריאות כללית). בפסק
דין זה נדונה קבוצת מקרים שבהם בעת מתן פסק הדין בעניין המר טרם
הוגשה כל תביעה (בין מטעם היילוד ובין מטעם ההורים), ובנוסף תביעת ההורים טרם
התיישנה, כך שניתן היה להגישה בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעניין המר. לאחר בחינה מקיפה של העניין קבע בית משפט זה כי במקרים בהם תביעת ההורים
התיישנה בתוך פרק זמן של פחות משנה מיום מתן הלכת המר (28.8.2012), יוכל היילוד להגיש תביעה בעילה של "חיים בעוולה"
(חרף ביטולה של עילה זו) עד ליום 28.8.2015. ובמילים אחרות: ככל שתביעת ההורים
התיישנה עד ליום 28.8.2013, ניתן יהיה להגיש את תביעת היילוד עד ליום
28.8.2015.
הלכת שירותי בריאות כללית ניתנה ביום 28.12.2014. ביום 28.8.2016 ניתן
פסק דין נוסף בסוגיית הוראות המעבר ביחס להלכת המר, הוא
פסק הדין בעניין מכבי (רע"א
4288/15 מכבי
שירותי בריאות נ' לוי (28.8.2016)). בפסק דין זה נדונה קבוצת מקרים
שגם בהם, בעת מתן פסק הדין בעניין המר טרם הוגשה
תביעה כלשהי; אלא שבשונה מהמקרים שנדונו בעניין שירותי
בריאות כללית, מועד התיישנותה של תביעת ההורים חל יותר
משנה לאחר הלכת המר, היינו לאחר יום 28.5.2013. בפסק הדין נקבע,
בין היתר, כי תביעות שהוגשו על ידי היילוד עד ליום 28.8.2015 תמשכנה להתברר, וזאת חרף
העובדה שתביעת ההורים התיישנה לאחר חלוף יותר משנה ממועד מתן פסק הדין בעניין המר. למען שלמות התמונה אציין כי בפסק הדין נכללה קביעה אופרטיבית נוספת אשר
התקבלה בדעת רוב (בעניין ה"קבוצה הנסתרת"), אך זו אינה דרושה לענייננו.
3. ומכאן -
לרקע העובדתי של המקרה דנן: המבקשת 1 נולדה ביום 29.6.2006 כשהיא סובלת ממומים
רבים. ביום 8.1.2014 הגישו המבקשת 1 והוריה, המבקשים 2 ו-3 (שלושתם יחד להלן: המבקשים) תובענה נזיקית כנגד המשיבה 1 (להלן: הנתבעת) בעילות של "חיים בעוולה" ושל "הולדה
בעוולה". בהמשך הדרך תוקנה התובענה כך שתביעת ההורים נמחקה, ונותרה רק תביעת
המבקשת 1 בעילה של "חיים בעוולה". הנתבעת מצדה הגישה הודעת צד שלישי
כנגד המשיבים 4-2 וכנגד הורי המבקשת 1.
4. הנתבעת
הגישה בקשה לסילוק התובענה המתוקנת על הסף מחמת היעדר עילה. ביום 15.12.2015 קיבל
בית המשפט המחוזי את בקשת הסילוק והורה על דחיית התובענה על הסף (להלן: פסק הדין). בפסק הדין נקבע כי עילת התביעה של ההורים - "הולדה
בעוולה" - נוצרה ביום הלידה (29.6.2006), ועל כן התיישנה שבע שנים לאחר מכן,
ביום 29.6.2013. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי תביעת המבקשת 1 אינה חוסה תחת
איזו מהוראות המעבר שנקבעו עד לאותה עת והמאפשרות ניהולה של תביעת היילוד בעילה של
"חיים בעוולה". יודגש, כי פסק הדין ניתן עובר למועד נתינתו של פסק הדין
בעניין מכבי.
5. המבקשת 1
נמנעה מלערער על פסק הדין. ביום 28.8.2016, כשמונה חודשים וחצי לאחר מתן פסק הדין,
ניתן פסק הדין בעניין מכבי. בקשת הארכה שלפניי
הוגשה ביום 5.9.2016, ימים בודדים לאחר מכן, וצורפה לה הודעת הערעור גופה. בגדר
בקשת הארכה אין המבקשים חולקים על כך שתוצאת פסק הדין הייתה נכונה לשעתה. אולם
לטענתם, פסק הדין בעניין מכבי שינה את מצב הדברים כך שכיום התוצאה אליה הגיע
בית המשפט המחוזי אינה נכונה עוד. לפיכך, יש מקום לבטל את פסק הדין ולהורות על
החזרת הדיון לערכאה הדיונית לשם בירור התובענה לגופה.
6. הנתבעת
ביקשה לעכב את הגשת תשובתה לבקשת הארכה עד לאחר הכרעה סופית בעתירה לדיון נוסף
בפסק הדין בעניין מכבי. זמן מה לאחר
שנדחתה העתירה לדיון נוסף (דנ"א 7107/16 שירותי
בריאות כללית נ' פלונים (11.1.2017)), הודיעה הנתבעת כי היא מתנגדת
לבקשת הארכה. לטענתה, הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור ניכר ואינה מגלה "טעם מיוחד"
למתן ארכה. עוד נטען, כי ככל שהמבקשים היו מעוניינים להביא לשינוי ההלכה בנוגע
להוראות המעבר ביחס להלכת המר, היה
עליהם להגיש ערעור במועד ולא "לשבת על הגדר" ולהמתין לשינויים אפשריים
בפסיקה.
בהמשך
הוריתי למבקשים לתקן את בקשת הארכה ולהוסיף כמשיבים את כל הצדדים השלישיים בבית
המשפט המחוזי (משיבים 4-2), ואף אפשרתי לאותם משיבים נוספים להתייחס לבקשת הארכה. משיבים
אלה הודיעו כי הם מתנגדים למתן הארכה המבוקשת.
7. לאחר שבחנתי
את טענות הצדדים ושקלתי את האינטרסים המונחים על הכף, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום
להיעתר לבקשת הארכה.
8. כידוע, תנאי למתן ארכה להגשת הליכים
ערעוריים אזרחיים הוא קיומו של "טעם מיוחד" לכך (תקנה 528 לתקנות
סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). שאלת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת על רקע מכלול נסיבותיו הפרטניות
של המקרה והאיזון הראוי בין השיקולים השונים. לעניין זה יש להביא בחשבון, בין
היתר, את משך האיחור, את הטעם העומד בבסיסו ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך
הערעורי שמתבקשת ארכה להגשתו (ראו למשל, בר"מ 6094/13 מדהנה נ'
המשרד לקליטת עליה (10.12.2013)).
9. לא אחת נפסק כי שינוי במצב המשפטי הנוהג ובפסיקתו
של בית המשפט העליון עשוי להקים, בנסיבות המתאימות, "טעם מיוחד" למתן
ארכה להגשת הליך ערעורי. התנאים למתן ארכה שצוינו בהקשר זה הם שניים: האחד, סמיכות זמנים בין מועד
מתן ההחלטה שעליה מבקשים להשיג לבין מועד קביעת ההלכה החדשה; והשני, פניית בעל הדין
לבית המשפט בסמוך לאחר מתן פסק הדין המחדש. "[...] קיומם של שני תנאים אלה
חיוני", כך נקבע, "לשם שמירה על היציבות ההלכתית ועל הביטחון המשפטי.
אין זה מתקבל על הדעת, ששינוי בהלכה יפתח פתח לשינוי פסקי-דין או החלטות, שניתנו
על יסוד ההלכה הקודמת, ושהדיון בהם הסתיים זה מכבר" (ב"ש 1069/86
הסנה - חברה ישראלית לבטוח בע"מ נ' שטרית, פ"ד מא(1) 533, 535
(1987); ערעור על החלטה זו נדחה ביום 8.4.1987 במסגרת ב"ש 231/87. עוד ראו
למשל: בש"א
257/88 ניר נ' אסרף, פ"ד מב(4) 481 (1989); בש"א
3223/97 גאנם נ' איילון חברה לבטוח
בע"מ (24.7.1997) - ערעור על החלטה זו נדחה ביום
14.10.1997 בגדר בש"א 5505/97; בש"א 6048/07 עזבון המנוח בלינדר יורם ז"ל נ' אליהו חברה לביטוח
בע"מ (19.7.2007); בש"מ
4320/13 פלוני נ' משרד הפנים, פיסקה 4
(12.1.2014)).
מובן, כי בנוסף לתנאים האמורים יש לבדוק האם ההלכה החדשה עשויה להיות
רלוונטית להליך הערעורי אשר מתבקשת ארכה להגשתו, והאם היא עשויה להשליך על תוצאת
הערעור. ברי, כי ככל שהתשובה לכך בשלילה - אין כל טעם למתן ארכה.
10. בענייננו,
תובענת המבקשת 1 הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 8.1.2014. פסק הדין אשר דחה את
התובענה ניתן ביום 15.12.2015, טרם קביעתה של הלכת מכבי. באותה
עת עמדה בתוקף הוראת המעבר שנקבעה בפסק הדין בעניין שירותי
בריאות כללית, ואשר הוגבלה למקרים בהם תביעת ההורים התיישנה עד ליום 28.5.2013. מאחר שבענייננו נקבע כי תביעת ההורים התיישנה לאחר המועד
האמור (ביום 29.6.2013), הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה שהמקרה אינו בא בגדר הוראת
המעבר ועל כן יש להורות על סילוק התובענה על הסף. בהתחשב במצב המשפטי הנוהג בעת
מתן פסק הדין, סברו המבקשים כי אין באמתחתם טענה ערעורית ראויה ונמנעו מלערער על
פסק הדין.
11. ביום
28.8.2016, כשמונה חודשים וחצי לאחר מתן פסק הדין, ניתן פסק הדין בעניין
מכבי. הלכת מכבי עוסקת
בקבוצת המקרים שבהם תביעת היילוד הוגשה עד ליום 28.8.2015 (כבענייננו), ובנוסף
תביעת ההורים התיישנה לאחר יום 28.5.2013 (כבענייננו). כלומר - על פני הדברים נראה
כי הלכת מכבי רלוונטית למקרה שלפנינו (ואציין כי איני קובע
מסמרות ביחס לטענת הנתבעת ממנה משתמע היפוכו של דבר).
12. ודוק: בפסק
הדין בעניין מכבי הובעו גישות שונות
ביחס לשאלה האם ההלכה שנקבעה בגדרו משנה את התוצאה האופרטיבית שנקבעה בפסק דין שירותי בריאות כללית; או שמא מדובר בחוליה נוספת בשרשרת הוראות
המעבר להלכת המר, אשר מתווספת
להוראת המעבר בפסק דין שירותי בריאת כללית ואינה
סותרת אותה (ראו לעניין זה פיסקאות 3 ו-7 לחוות דעתו של כב' השופט י' דנציגר; וכן
פיסקה 11 להחלטה הדוחה את העתירה לדיון נוסף בפסק דין מכבי. עוד
ראו והשוו, עניין משרד הבריאות).
ואולם בין
כך ובין כך, דומני כי לא יכול להיות חולק שהלכת מכבי הביאה
עמה חידוש ממשי במצב המשפטי הנוהג וכי חידוש זה הוא מסוג החידושים העשויים להקים
"טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי (השוו, עניין הסנה, עמ' 536).
13. פרק הזמן אשר
חלף בין מועד מתן פסק הדין לבין מועד הגשתה של בקשת הארכה הוא כשמונה חודשים וחצי
(והלכה למעשה מדובר באיחור של כשבעה חודשים ביחס למועד האחרון להגשת הערעור). אכן,
פרק זמן זה אינו קצר כלל ועיקר, ונוכח עקרון הסופיות של הליכים משפטיים ואינטרס
ההסתמכות שנוצר למשיבים בהקשר זה, הוא מהווה שיקול ה"מושך" לעבר דחיית
הבקשה. ואולם חרף האמור, דומני כי בענייננו קיימים מספר שיקולים אשר בהצטברם יחד
מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה.
14. ראשית, המבקשים פעלו בשקידה ראויה, ואף בזריזות, במובן זה שהגישו
את הבקשה להארכת מועד שמונה ימים בלבד לאחר מתן פסק הדין בעניין מכבי.
שנית, עיון בפסק דין מכבי מעלה כי הנתבעת
הייתה צד להליכים דשם. הנתבעת הייתה מודעת אפוא לכך שסוגית הוראות המעבר ביחס
לקבוצת המקרים דוגמת המקרה שלפנינו, תלויה ועומדת לפני בית משפט זה וטרם הוכרעה
סופית. בכך יש כדי להחליש, ולוּ במידת מסוימת, את אינטרס ההסתמכות של הנתבעת על
סופיותו של פסק הדין.
שלישית, בנסיבותיו הייחודיות של העניין דומה כי קשה לבוא בטרוניה
למבקשים על כך שנמנעו מהגשת ערעור על פסק הדין, וזאת נוכח המצב המשפטי ששרר אותה
עת. נראה כי טרם מתן פסק הדין בעניין מכבי, ניתן
היה לפרש באופן סביר את הלכת שירותי
בריאות כללית כשוללת את זכות התביעה בעילה של "חיים בעוולה"
במקרה כגון זה שלפנינו. ואכן, בפסק הדין בעניין מכבי התייחס
כב' השופט נ' הנדל למצב דברים דומה, וכך ציין:
"טול
לדוגמא קטין שתביעת הוריו התיישנה יותר משנה לאחר מתן פסק דין המר. ואולם, בניגוד לתובעים בענייננו - הוא לא הגיש
את תביעתו כלל. הוא יכול לטעון, על רקע הלכת שירותי בריאות כללית, שלא ידע כי בית המשפט היה מקבל את תביעתו אם היה מגישה עד
לתאריך 28.8.2015, כפי שהצעתי בחוות דעתי. על פי קו זה, הוא יטען שהבין את הלכת שירותי בריאות כללית באופן סביר, ומפני שלא הגיש את תביעתו -הדלת
לבירורה לגופה נסגרה. זאת בניגוד לתובע שהבין הלכה זו באופן אחר, כמו התובעים
שלפנינו. כך או כך, הוא יטען, המצב לא היה ברור, ואין זה הוגן שזכויותיו תיפגענה
בשל כך.
תיאמר
האמת, יש טעם רב בטענה זו" (פיסקה 18 לחוות דעתו של כב' השופט נ' הנדל).
הדוגמה הנזכרת מתייחסת אמנם למקרה של אי הגשת תובענה, ואולם
הרציונל העומד בבסיסה חל גם על מקרה כגון זה שלפנינו, שעניינו אי הגשת ערעור.
רביעית, הוראות המעבר בעקבות הלכת המר פותחו
עקב בצד אגודל, באמצעות רצף פסיקתי שהחל עוד בפסק דין המר עצמו
ונפרש על פני מספר שנים (לסיכום ממצה של ההתפתחות הפסיקתית ראו עניין משרד הבריאות, ובפרט פיסקה 19 לחוות דעתה של כב' השופטת י' וילנר).
תכליתן המרכזית של הוראות המעבר הייתה להסיר מחסומים דיוניים בפני תובעים
פוטנציאליים המתדפקים על דלתו של בית המשפט ומבקשים לקבל סעד בגין העוול שנגרם
להם. ובלשונו של כב' השופט נ' הנדל:
"השאיפה
היא שלא לסגור דלת בפני תובעים בתחום נזיקי מיוחד זה. התכלית היא להשאיר ולו תביעה
אחת תלויה ועומדת - תהא זו של ההורה או של הקטין. הדינמיות של הדין המהותי לא
נועדה לחסום מסלולים בפני התובע, בהיבט הדיוני. זהו, בעיקרו, שיקול של צדק"
(פיסקה 15 לחוות דעתו של כב' השופט נ' הנדל בפסק דין מכבי).
התכלית העומדת בבסיסן של הוראות המעבר והפסיקה שניתנה
בעניין זה - הסרת מכשולים דיוניים מתוך מטרה לאפשר לנפגעים למצות את זכויותיהם - רלוונטית
אף לענייננו, ומצדיקה גישה גמישה בעת בחינתה של בקשת הארכה. אכן, קביעת הוראות
המעבר הייתה כרוכה בצליחת משוכה גבוהה בהרבה מן המשוכה הניצבת כעת במסגרת הבקשה
להארכת מועד. משהמשוכה העיקרית הוסרה מן הדרך, יהיה זה אך הגיוני להסיר אף את
המשוכה המשנית ולהיעתר לבקשת הארכה.
בכל הנוגע
להסרת מחסומים דיוניים בנסיבות דומות לאלה שלפנינו, יפים דבריה של כב' הרשמת
(כתוארה אז) א' אפעל-גבאי:
"אני
סבורה, כי בעובדות המיוחדות של הבקשה שבפני, כפי שנפרשו לעיל, יש להעדיף את
האינטרס של המבקשים על-פני זה של המשיבים. אבאר עמדתי. מצבו של התובע בכי רע. כפי
שנאמר בחוות הדעת של המומחה לרפואה שיקומית שהתמנה על ידי בית המשפט, המדובר במי
שנשאר תלוי בזולת כל חייו, עם צורך לסיעוד קבוע במשך כל שעות היממה. הסיעוד אמור
לספק לו את צרכיו האלמנטריים ולהגן עליו מפני עצמו ואחרים. על פי המצב המשפטי
דהיום קיים סיכון, שהתובע יוותר ללא כל פיצוי במקרה שיתקבל הערעור שהגישה המשיבה
הראשונה. סיכון זה לא היה צפוי בעת שניתן פסק הדין החלקי, ומשום כך אין לבוא
בטרוניה אל בא-כוח המבקשים אשר לא ראה להגיש ערעור באותה עת. ניתן להסיר סיכון זה
על ידי הארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי והשבתם למערכה של הנתבעים
האחרים אשר סיימו את תפקידם עם ירידת המסך על השלב הדיוני הראשון ומתן פסק הדין
החלקי. אני ערה לפגיעה שיש לכך בעקרון סופיות ההליך המשפטי - עקרון המונח בבסיס
החובה להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור. ואולם, סברתי כי הוכחו בפני
נסיבות מיוחדות העולות כדי "טעם מיוחד". זאת, בעיקר מבחינת מצבו של
התובע אשר במצבו הקשה עלול להיוותר ללא כל פיצוי,
וגם בשל כך שניתן לומר במקרה זה שהמדובר בנסיבות שלא היתה למבקשים שליטה
עליהן ולא היו יכולים לצפותן" (עניין גאנם לעיל, פיסקה 6).
15. על רקע מכלול
השיקולים אשר פורטו לעיל, ובשים לב לנסיבותיו הייחודיות של המקרה, החלטתי להיעתר
לבקשת הארכה ולהאריך את המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל. המזכירות תפתח
אפוא תיק מתאים ותתייק בו את הודעת הערעור ואת החלטתי זו. נוכח חלוף הזמן (ועם
הצדדים הסליחה על העיכוב שחל), תינתן לערעור זה עדיפות בעת קביעת מועד הדיון.
בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח בסיון התשע"ח
(11.6.2018).
|
54678313
|
|
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
|
|
|
|
ר ש ם
|
