בית הדין הארצי לעבודה
|
|
ע"ע 59133-09-16
|
|
ניתן ביום 03 יוני 2018
אביגדור יצחק בוימגולד המערער
1.
מדינת ישראל
2.
משה דיין נציב שירות המדינה המשיבים
לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת חני אופק-גנדלר,
השופט מיכאל שפיצר
נציג ציבור (עובדים) מר מאיר נתן, נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי טבצ'ניק
חקיקה שאוזכרה:
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991: סע' 108(ב)
פסק דין
השופט מיכאל שפיצר
1. לפנינו ערעורו של מר אביגדור
יצחק בוימגולד (להלן -"המערער"),על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט
יוחנן כהן- סע"ש 49929-03-14,
21539-02-14 ((7.8.2016) אשר דחה את תביעתו נגד מדינת ישראל
– משרד הביטחון (להלן -"המשרד"
או "משרד הביטחון") ונגד נציב שירות המדינה (להלן –
"הנציב") להורות על בטלות פיטוריו ולהציבו חזרה בתפקידו כמנהל אזור פיקוח.
כך גם נדחתה תביעתו לפיצוי כספי בשיעור 200,000 ₪
בגין ההתנהלות כלפיו.
רקע עובדתי
2. המערער החל בעבודתו באגף
הבינוי במשרד הביטחון בחודש ינואר 2008 וזאת לאחר כמחצית השנה בה עבד באמצעות קבלן
כח אדם.
בתחילה, עבד התובע בתפקיד
מפקח עבודה בחיל הים ובחודש ינואר 2010 הועבר לתפקיד מנהל אזור פיקוח במחוז אילת, וזאת,
עם פינוי תקן של תפקיד זה באילת.
3. בשנות עבודתו הראשונות
היה המערער בתקופת ניסיון. במהלך תקופה זו, נערכו לו מספר הערכות עובד ושיחות משוב.
כמו כן, נשלח התובע לאבחון במכון "פילת".
על רקע בעיות חוזרות ונשנות
בהתנהלותו של המערער, ביום 22/9/11, התקיימה פגישת מעקב קליטה נוספת בעניינו בראשותו
של מנהל מחוז בינוי דרום במשרד הביטחון ואחרים.
במהלך ישיבה זו הוצגו קשיים שונים בתפקודו
של המערער, ובהם מערכת יחסים לא תקינה עם חיל האוויר, חוסר יכולת להבחין בין עיקר וטפל,
חוסר גמישות מקצועית ועוד.
סיכום הישיבה היה כי לאור
חוות דעתם של מנהלי המערער, לא מומלץ להשאירו בתפקיד. חרף זאת, ניתנה בידיו האפשרות
לתקן ולשפר את התנהלותו.
4. יצויין, כי המערער הגיש
בשנת 2010 תלונה למלמ"ב (מחלקת הביטחון במשרד), כנגד עובד אחר. התלונה, שעניינה
בתחום טוהר המידות של אותו עובד, נחקרה בחקירה גלויה בחודש נובמבר אותה שנה. העובד
הועמד לדין משמעתי שהסתיים ביום 19/7/11 בהרשעה, בהרחקת העובד לצמיתות מעבודה במשרד
הביטחון ועונשים נוספים.
המערער תולה את הסיבה לפיטוריו,
בתלונה שהגיש נגד אותו עובד ואשר הביאה את גב' תמי עדרבי – ראש היחידה לשירותי מינהל
ובינוי במשרד הביטחון, להתנכל לו.
ביום 30/7/2012 זומן המערער
להתייצב בפני וועדת בוחנים שדנה בקליטתו כעובד קבוע. בדבריו בפניה הביע המערער חוסר
שביעות רצון ונחישות להמשיך לעבוד בתפקידו, והוועדה המליצה שלא להעניק לו קביעות בעבודה,
אלא להמשיך בתקופת הניסיון ל- 6 חודשים נוספים.
ביום 6/9/12 זומן התובע
לפגישה נוספת במשרד הביטחון בה התבקש להסביר את התנהלותו בפני ועדת הבוחנים. התובע
טען כי ועדת הבוחנים הייתה "מוזמנת" ושהוא חש בהתנכלות כלפיו מציד הממונים
עליו באגף הבינוי וזאת על רקע הרשעתו של העובד עליו התלונן.
יצויין, כי ועדת הבוחנים
מזומנת על ידי אגף משאבי אנוש במשרד, לבחינת שאלת קליטת עובד כעובד קבוע וקבלת כתב
מינוי כעובד מדינה, כמתחייב מהוראות התקשי"ר.
ביום 11/10/12 התקיימה
ביחידה למינהל ומשאבי אנוש במשרד הביטחון, ישיבה בהשתתפות הממונים על המערער, ובסופה
הוחלט כי לאור הקשיים בתפקודו, במישור הבינאישי, הגורמים לעיכובים בעבודה, וזאת חרף
כל תקופות הניסיון שניתנו לו, שיש להפסיק את העסקתו של המערער במשרד.
בהמשך לכך, זומן המערער
לישיבת שימוע טרם פיטורים ליום 5/12/12. מספר ימים לאחר השימוע ביקש המערער להגיש טיעונים
נוספים בכתב, בקשתו נעתרה בחיוב, וביום 13/1/13 הגיש המערער את טיעוניו.
5. לאחר שבחן את כל החומר
שהיה בפניו, המליץ סמנכ"ל משרד הביטחון דאז בפני מנכ"ל המשרד על הפסקת עבודתו
של התובע בשל אי התאמתו למשרה.
במקביל, העביר הסמנכ"ל
את כל החומר בעניינו של המערער ליו"ר נציגות העובדים, אשר החליט לחתום על זכרון
דברים התומך בהמלצת סמנכ"ל המשרד להביא
לסיום העסקתו של המערער, בכפוף להחלטת מנכ"ל משרד הביטחון.
מנכ"ל המשרד, קיבל
את ההמלצה שלא לאשר את קליטתו של המערער כעובד קבוע.
6. המערער השיג בפני הנציב
על החלטת המנכ"ל, וביום 2/2/14 החליט הנציב לדחות את הערר. ביום 4/2/14 הודע למערער
על פיטוריו בתוקף מיום 9/2/14.
7. מיד לאחר פיטוריו, הגיש
המערער בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על פיטוריו ובהסכמת הצדדים אוחד הדיון
בסעד הזמני עם הדיון בהליך העיקרי.
בסופו של יום ולאחר שמיעת עדי הצדדים וסיכומיהם, נדחתה התביעה על שתי חלופותיה.
8. בית הדין האזורי קבע כי
הצדק עם המשיבים בדבר אי התאמת המערער למשרה בה הועסק.
בפסק דינו המקיף בחן בית
הדין קמא את הראיות שהיו בפניו וקבע כי פטורי המערער נעשו משיקולים ענייניים וכדין
וזאת, תוך שהוא דוחה את טענת המערער בדבר ה"קנוניה"
שנרקחה נגדו.
בית הדין הוסיף כי העובדות
שהיו בפניו מחזקות את עמדת משרד הביטחון ומעידות על חוסר האמון בין הצדדים, תוך שהוא
מתייחס בשלילה לעובדה שהמערער הקליט שיחות שקיים
עם הממונים עליו ועם יו"ר נציגות העובדים שלא בידיעתם.
9. כך גם נדחתה טענת המערער
ולפיה ביום 30/12/2009 מלאו שנתיים לעבודתו ועל כן הסתיימה תקופה הניסיון ויש לראותו
כעובד קבוע.
10.
טענת המערער כי פיטוריו נעשו ממניעים זרים,
נדחתה כאמור על ידי בית הדין האזורי מכל וכל. בית הדין סקר את התלונות והטענות שעלו
כלפי המערער מתחילת עבודתו, תוך שהוא מתעלם מהתנהלותו שלו, וטוען כי פיטוריו נעשו כנקמה
על התלונה שהגיש נגד העובד האחר. בית הדין קובע שיש לדחות את טענותיו של המערער כלפי
ועדת הבוחנים, הפועלת מכח הוראות התקשי"ר ושהתנהלותו בפניה, היא זו שהביאה את
הוועדה שלא להמליץ על מתן קביעות, וזאת חרף העובדה שהמערער היה מועמד יחיד לתפקיד.
11.
בית
הדין קמא קבע שהשימוע שנערך למערער נעשה כראוי ומבלי שנפל בו פגם ושהמערער קבל את יומו להציג את טענותיו בעל פה ובכתב
ושכל טיעוניו בשימוע – נשקלו. בהקשר זה דחה בית הדין האזורי את טענת המערער שעלתה רק
בשלב מאוחר בדיון, ולפיה לא הומצאו לו מסמכים רלוונטיים.
כך גם נדחתה טענתו של המערער
לפגם בוועדת השימוע בשל השתתפותה של גב' עדרבי
בוועדת השימוע משלא ביקש לפסלה במועד השימוע.
12.
בית הדין מסיים את פסק דינו בהתייחסות להחלטת
הנציב שדחה את עררו של המערער על ההחלטה לפטרו.
בית הדין קובע שהחלטת הנציב
"מבוססת היטב, תוך שהנציב נתן דעתו למכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובין השאר
הנסיבות שהובילו להחלטת המשרד בדבר אי התאמתו של התובע לתפקיד; טענותיו של התובע בשימוע
בע"פ ובכתב, לרבות מכתבי ההערכה שצורפו לטיעוני התובע" (סעיף 121 לפסק הדין).
13.
לאחר שבחנו את טענות הצדדים, אנו סבורים שיש
לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, כמצוות תקנה 108(ב) לתקנות
בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991. נוסיף להלן מספר הערות.
14.
פסק הדין של בית הדין האזורי מבוסס
על תשתית עובדתית ועל עדויות המשיבים, אותן העדיף על גרסתו של המערער. ככלל, אין ערכאת
הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים
וקיצוניים ועניינו של המערער אינו בא בגדר אלה.
15.
כעולה מחומר הראיות, התלונות על יחסי העבודה
ובעיות תפקודיות של המערער בעבודה, החלו סמוך לתחילת עבודתו וכבר ביום 3/12/2008 נערכה
עמו שיחת משוב עם מנהל המחוז דאז, מר משה תלמי שהצביע בפני המערער על בעיות של חוסר
ביטחון בעבודה מול קבלנים, בעיות בטיפול בחשבונות, התפרצויות וחוסר לויאליות.
טענות על יחסי עבודה עכורים
ליוו את המערער לאורך כל תקופת עבודתו, ונערכו עימו שיחות משוב והערכות עובד, חלקן
טובות יותר וחלקן פחות. תמימי דעים אנו עם קביעתו של בית הדין קמא שהממונים עליו רצו
לתת לו הזדמנויות לשיפור תיפקודו, אולם בסופו של יום, ב"רגע האמת" ערב קבלת
ההחלטה אם לקבלו כעובד קבוע הייתה הופעתו של המערער, שהיה מועמד יחיד לתפקיד, בפני
ועדת הבוחנים, הופעה עגומה שעה שהביע
"חוסר רצון ומוטיבציה לעבוד בתפקיד, וזאת ללא כל קשר לטענת ההתנכלות" (סעיף
74 לפסק הדין).
16.
נבהיר שגם שאלת קידומו של המערער הובהרה היטב במהלך הדיונים בתיק,
וגב' עדרבי בעדותה התייחסה למיוחדות של מחוז אילת על רקע ריחוקו ממרכז הארץ והקושי
בגיוס כח אדם מקצועי בעיר, דבר שגורם לנכונות להתפשר על הדרישות הכוללות של
המועמד לתפקיד (עמ' 44 לפרוטוקול).
17.
טענותיו של המערער לקנוניה והתנכלות כלפיו נדחתה
מכל וכל על ידי בית הדין האזורי. ריבוי התלונות נגדו, מצד גורמים שונים, בצה"ל,
במשרד הביטחון ומקבלנים עמם היה בקשר, שוללים את האפשרות שאנשים כה רבים, במגוון מקומות,
עשו יד אחת נגדו. גם העובדה, שפעם אחר פעם ניתנו למערער הזדמנויות לשפר את תפקודו מפריכה
את טענתו זו.
18.
אין איפוא תימה שלאור דבריו של המערער בפני
ועדת הבוחנים, דברים המצטרפים לרושם הכללי שהותירה עבודתו כי בשעה שצריכה להתקבל ההחלטה
בדבר מתן קביעות בעבודה, הכריע משרד הביטחון נגד קבלתו.
19.
בית הדין קמא גם דחה את טענותיו של המערער ביחס
לשימוע וקבע שלא נפל פגם כלשהו בהליך הפיטורים. לתובע ניתנה הזדמנות מלאה להעלות את
טענותיו בעל פה ובכתב. בית הדין דחה גם את הטענה שהשימוע היה למראית עין בלבד ושההחלטה
על פיטוריו התקבלה עוד קודם לשימוע וקביעה זו מעוגנת בחומר הראיות שהיה בפניו.
20.
הצדק עם בית הדין האזורי שקבע כי
" ...הערך המוסף של מקום העבודה איננו נמדד בתרומתו של כל עובד ועובד בנפרד, אלא
בעשייה המשותפת ובהפריה הדדית בין העובדים השותפים במקום העבודה" (סעיף 57 לפסק
הדין). לפיכך, רשאי המשרד להגיע למסקנה לפיה על אף היותו של התובע מקצועי בעבודתו,
מטעמים של קשיים במישור הבינאישי – אין מקום להמשך העסקתו בשירות המשרד.
למרבה הצער, למערער תרומה
משמעותית להחלטה לסיים את העסקתו חרף כל ההזדמנויות שניתנו לו, ומכאן – שדין הערעור
להידחות.
21.
המערער יישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין,
שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלומם בפועל.
ניתן היום, כ' סיוון תשע"ח (03 יוני 2018), בהעדר הצדדים
וישלח אליהם.
אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד
|
חני אופק גנדלר, שופטת
|
מיכאל שפיצר,
שופט
|
מר נתן מאיר,
נציג ציבור (עובדים)
|
מר צבי טבצ'ניק,
נציג ציבור (מעסיקים)
|
5129371
54678313
