|
לפני:
|
כבוד השופט נ' הנדל
|
|
|
נ ג ד
|
|
המשיבים:
|
1. פלוני
|
|
|
2. פלונית
|
|
|
3. פלונית
|
|
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום
03.10.2017 בעמ"ש 60265-11-16
|
א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי
1.
מונחת לפניי בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 60265-11-16,
כבוד
השופטים ס' ג'יוסי, ח' שרעבי וא' אלון),
בגדרו בוטל פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 40649-06-13,
כבוד השופטת ש' היימן). נקבע כי הזכויות
במשק שייכות למשיבה 3, ועל כן המבקש אינו יכול לדרוש את פינויים של המשיבים 1 ו-2.
בכך בוטל פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שהורה על הפינוי.
2.
במוקד הבקשה ניצבת
תביעה לפינוי מקרקעין בנוגע למשק במושב. מבקשת 2 (להלן: האחות) הינה אחותו של משיב 1 (להלן: האח). מבקש 1 הוא בן זוגה של מבקשת 2. משיבה 2 היא בת זוגו של משיב 1. משיבה 3
הינה אמם של המבקשת והמשיב (להלן: האם).
המשק
שבמחלוקת נרכש לפי הסכם שנערך בשנת 1995 בין האחות ובן זוגה (להלן: המבקשים), לבין המוכרת שאינה צד להליך זה, תמורת 100,000 דולר.
מחודש ספטמבר 2011 מתגוררים במשק האח ובת זוגו (להלן: המשיבים).
בחודש יוני 2013 הגישו המבקשים תביעה לפינוי המשיבים מהמשק, יחד עם תשלום דמי
שימוש. תביעה זו היא הנמצאת במוקד הבקשה שלפניי.
המשיבים
טענו כי הזכויות במשק נרשמו על שם המבקשים בנאמנות בלבד, וכי בעלת הזכויות על פי
דין היא האם אשר שילמה את התמורה עבור המשק, וטיפלה בו במשך השנים. נטען כי בשנת
1995, בה נרכש המשק, נחתם הסכם שכותרתו "אישור והתחייבות בלתי חוזרת",
לפיו מצהירים המבקשים כי אין להם כל זכות בנכס וכי התמורה שולמה במלואה על ידי האם
(להלן: הסכם הנאמנות). לגישת המשיבים,
מאחר שלפי הוראות מנהל מקרקעי ישראל לא ניתן להירשם כבעלים של שתי נחלות במקביל,
מימנה האם את רכישת הזכויות, אשר נרכשו בפועל באמצעות המבקשים כנאמנים. ברם,
המבקשים הכחישו את קיומו של הסכם נאמנות כאמור, וטענו כי חתימתם המופיעה על ההסכם
הינה מזויפת, וכי המסמך נעדר תוקף.
3.
בית המשפט לענייני
משפחה קבע כי המשיבים לא עמדו בנטל להוכיח שהחתימה על הסכם הנאמנות הינה מקורית
ולא זויפה. ברם, נקבע כי אכן האם ובן זוגה הם אלו שמימנו את רכישת המשק ושילמו את
התמורה למוכרת בשנת 1995. נבחנו היחסים בין המבקשים לבין האם ובן זוגה, ונקבע כי
מדובר ביחסי קרבה משפחתיים המקימים את חזקת המתנה שנקבעה בפסיקה. קביעה זו התבססה
על כך שבתקופה הרלוונטית, המבקשים היו סמוכים על שולחנם של האם ובן זוגה, כאשר
האחרונים מימנו חלקים ניכרים מהוצאותיהם של המבקשים ואפשרו להם לגור בביתם. נפסק כי
לא הורם הנטל על ידי המשיבים והאם, ועל כן נדחתה הטענה לפיה המשק הוחזק בנאמנות על
ידי המבקשים לטובת האם.
פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה גם
נתמך על ידי דוקטרינת ההשתק השיפוטי. הזכויות נרשמו על שם המבקשים מאחר שהאם כבר
החזיקה בנחלה, ולא הייתה יכולה לרכוש אחת נוספת לפי הנחיות מנהל מקרקעי ישראל.
הרישום על שם המבקשים נעשה על מנת לעקוף דרישה זו של מנהל מקרקעי ישראל, תוך הצגת
מצג לפיו המבקשים הם בעלי הזכויות, ועל כן נקבע שהאם מושתקת כעת מלטעון שהיא בעלת
הזכויות במשק.
4.
בית המשפט המחוזי
קיבל את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בייחס לתוקף הסכם הנאמנות, אולם קבע
כי חזקת המתנה נסתרה במקרה זה על ידי המשיבים והאם. לגישתו, העובדות שנקבעו על ידי
בית המשפט לענייני משפחה – לפיהן האם ובן זוגה נהגו בנכס מנהג בעלים, מימנו את
ההליך המשפטי בעניינו מול המוכרת, מימנו את שיפוצו, וקבעו מי יגור בו בכל נקודת
זמן – מצביעות על כך שלא הייתה כוונה למסור את הנכס כמתנה למבקשים, ובכך נסתרה
חזקת המתנה. ביחס למצג השווא כלפי מנהל מקרקעי ישראל וההשתק השיפוטי, קבע בית
המשפט המחוזי כי גם המבקשים היו שותפים למצג זה, והיו שותפים לפעולות האם על מנת
לקבל זכויות והטבות שאינן מגיעות להם. על כן, נקבע כי אין להחיל השתק שיפוטי במקרה
זה, על מנת שלא לאפשר למבקשים ליהנות מפירות ההתנהלות המשותפת הפסולה.
5.
המבקשים טוענים כי
בית המשפט המחוזי התערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה באופן
שגוי, וכי המשיבים לא עמדו בנטל לסתור את חזקת המתנה. כמו כן טוענים המבקשים
לתחולתו של ההשתק השיפוטי. לגישתם שאלת חזקת המתנה וההשתק, יחד עם ההתערבות
בממצאים העובדתיים – מצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
דיון והכרעה
6.
ככלל, טענת המתנה נטענת כמגן, כאשר אין מחלוקת כי נכס
הועבר על ידי פלוני לאלמוני. לשון אחר, הנתבע מודה כי קיבל את הנכס, אך טוען
שמדובר במתנה. במצב זה, הנטל להוכחת קיומה של מתנה הוא על המקבל. מצב דברים זה
שונה כאשר עצם מסירת הנכס מוטלת בספק – אז הנטל בעניין זה הוא על התובע לפי כלל
"המוציא מחברו עליו הראיה". בפסיקה הוכר חריג המכונה "חזקת
מתנה" לפיו כאשר בין הנותן למקבל מתקיימים יחסי קרבה מיוחדים של דאגה ואחריות
לרווחתו של המקבל, כגון הורה ובנו – הנטל יהיה על הנותן להוכיח שלא התכוון להעניק
מתנה, אלא שמדובר במעין הלוואה שיש להשיב (להרחבה והפניות ראו: רע"א
8068/16 קטן נ' כהן (25.1.2018)).
במאמר
מוסגר יצוין כי לגישתי ככלל הנטל לסתור את חזקת המתנה אינו כבד שבכבדים, שכן חזקה
זו כשלעצמה הינה בגדר חריג מיוחד. כלומר, אף אם מדובר בהורה, נדרשת בדיקה פרטנית
של המקרה. בהקשר זה ייתכן שיש משמעות להעברת נכס מקרקעין מאב לבת למשל, ורישום
הנכס על שמה של הבת, ללא כל תמורה, וללא כל מסמך – לכיוון המסקנה שמדובר במתנה.
7.
בענייננו קבע בית
המשפט המחוזי כי המשיבים עמדו בנטל להוכיח שלא הייתה כוונה להעניק את הנכס במתנה
למבקשים. מסקנה זו עלתה מכך שהאם ובן זוגה קבעו בכל רגע נתון מי יגור בבית, מימנו
את רכישתו ושיפוצו, נטלו את מכסת הביצים, ומימנו את ההליך המשפטי מול המוכרת.
המבקשים העלו מספר טענות בנוגע לקביעה זו, אך לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת בית
המשפט המחוזי שלא לקבלן. התערבותו של בית המשפט המחוזי איננה בנושא התרשמות
מובהקת, אלא עסקינן במסקנה משפטית ביחס להוכחת המתנה. בית המשפט המחוזי בחן אפוא
את המקרה על פי נסיבותיו, תוך התייחסות לקשר בין מעביר הרכוש למקבל. בהתאם אני סבור
כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לגבי סתירת חזקת המתנה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.
8.
מוסד ההשתק השיפוטי הוכר במקרים מסוימים כמונע מבעל
דין לטעון טענה בפני בית המשפט, כאשר בהליך קודם טען טענה הפוכה, אף אם ההליך
הקודם התנהל מול בעל דין אחר. ביסודו של ההשתק השיפוטי ניצבות תכליות של תום הלב
ושמירה על טוהר ההליך השיפוטי, ומניעת הכרעות סותרות בין הערכאות (ראו: בע"א
5315/12 בדיחי נ' מיוסט, פס' 35
לפסק דינו של השופט א' שהם (17.2.2015)
(להלן: בדיחי); אורי גורן סוגיות
בסדר דין אזרחי 204 (מהד' שניה, 2015)).
ההלכה
בנוגע לאופיו ותנאי תחולתו של ההשתק השיפוטי עדיין לא גובשה עד תומה. האמת תאמר
שהדוקטרינה בשלבי התפתחות ודיון. כך למשל ישנן גישות שונות באשר לשאלה האם נדרש
שבעל הדין הצליח בהליך הראשון, או שמא מספיק שטענתו התקבלה, ואף ייתכן שההשתק יחול
אף אם נדחתה (רע"א
6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' פרידמן, פ"ד נ(5) 418 (1997); רע"א
4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625
(2005); רע"א 8297/12 הפניקס
הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פס' 13 לפסק דינו של השופט צ'
זילברטל (16.7.2013)).
גם השאלה
האם השתק שיפוטי יחול כאשר ההליך הראשון לא היה בפני ערכאה שיפוטית – לא הוכרעה
עדיין באופן סופי בפסיקתו של בית משפט זה (ראו פסק דינה המחוזי של השופטת י' וילנר בת"א (חי') 1072/04 זייד
נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (10.1.2010)).
9.
לגישתי השימוש בהשתק
השיפוטי צריך להיעשות במשורה, ורק במקרים בהם הדבר הכרחי לצורך שמירה על טוהר
ההליך השיפוטי ומניעת הכרעות סותרות. השתקת בעל דין מלטעון טענותיו מהווה פגיעה
קשה בזכותו לקבל את יומו בבית המשפט. מבלי להביע עמדה נחרצת לגבי השימוש בהשתק
שיפוטי כאשר המצג הראשון הוצג בהליך שאינו שיפוטי – יצוין כי שימוש כזה אף מחריף
את הפגיעה בזכות של בעל הדין המושתק, כאשר התכליות האמורות באות לידי ביטוי בצורה
חלשה יותר. הזהירות בשימוש בהשתק שיפוטי כבר מצאה ביטוי בפסיקת בית משפט זה במספר
מקרים, בהם הוחלט שלא להשתיק את בעל הדין מלטעון טענתו, אף אם ייתכן שהמקרה עומד
בתנאים לכך (ראו למשל: ע"א 6283/12 צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פס' 9
לפסק דינה של הנשיאה א' חיות (26.3.2014);
עניין בדיחי, פס' 35 לפסק דינו
של השופט א' שהם).
יתרה מכך,
בענייננו מדובר במצב בו השימוש שמבקשים המבקשים-התובעים לעשות בהשתק השיפוטי הוא
שימוש של "חרב" להשתקת טענות המשיבים-הנתבעים, ולא שימוש של מגן להשתקת
טענות התובע. שימוש זה מוסיף קושי על הקשיים הרגילים שבהשתק שיפוטי:
"ההנחה
כי הכלל בדבר השתק שיפוטי יכול לפעול לא רק כ"מגן" להשתקת טענותיו של
תובע אלא גם כ'חרב', דהיינו להשתיק הגנה של נתבע ולזכות את התובע בסעד - אינה
נקייה מספקות. בבריטניה למשל לא נתקבלה גישה זו והכלל המכונה שם 'כלל הבחירה',
מיושם אך ורק כ"מגן" ולא כ'חרב'" (ע"א 4170/14 כהן נ' כהן, פס' 10 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות (14.1.2016).
10.
בענייננו אני סבור
כי אין הצדקה לעשות שימוש בדוקטרינת ההשתק השיפוטי, זאת עקב נסיבות המקרה, ועקב
הקושי הנוסף שמערימה העובדה שהמצג הראשון היה שלא במסגרת הליך שיפוטי. אבהיר כי
איני מביע עמדה באשר לאפשרות לעשות שימוש בהשתק שיפוטי באופן כללי במקרה כזה.
יצוין גם כי התכלית של מניעת הכרעות סותרות אינה באה לידי ביטוי בענייננו, אלא רק
תום הלב והשמירה על טוהר ההליך השיפוטי.
אינני מוצא אפוא להתערב בתיק זה בקביעתו
של בית המשפט המחוזי, לפיה המבקשים היו מעורבים גם הם במצג השווא, ועל כן אין
לאפשר להם ליהנות ממנו. אומנם כעת, משנקבע כי הנכס לא עבר לחזקתם המלאה של
המבקשים, ייתכן שהם אינם נהנים ממצג השווא שהוצג למנהל מקרקעי ישראל. אולם כאשר
הוצג המצג, אשר אפשר את רכישת הנכס, במימון האם ובן זוגה לטובת רווחת המשפחה –
המבקשים היו שותפים לפעולה.
הנה כי כן,
אף לפי גישות המכירות יותר בדוקטרינה של השתק שיפוטי, מהדינים שפורטו אין זה המקרה
להישען עליו. התוצאה מהדיון בחזקת המתנה ובהשתק השיפוטי היא כי אין הצדקה להתערב
בגלגול שלישי בהחלטת בית המשפט המחוזי.
11.
על רקע כל אלה יוזכר
ששעריה של רשות הערעור בגלגול שלישי צרים הם. הכלל הוא כי בהם יעברו רק מקרים
המעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מגדר עניינם של הצדדים, או מקרים בהם
נגרם עיוות דין ממשי וברור, וההכרעה בשאלה האמורה חיונית לבחינת המקרה. מקרה זה
אינו מאותם מקרים. דהיינו די במסקנות העובדתיות של בית המשפט המחוזי מהממצאים
העובדתיים שעלו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.
12.
הבקשה נדחית. בהיעדר
תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, א'
בתמוז התשע"ח (14.6.2018).
5129371
