|
בפני:
|
כבוד המשנה לנשיאה א'
ריבלין
|
|
המבקשות:
|
1. דן חברה לתחבורה ציבורית
בע"מ
|
|
|
2. איילון חברה לביטוח בע"מ
|
|
|
נ ג ד
|
|
המשיב:
|
אמנון חביב
|
בקשת רשות
ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.10.07 בבר"ע 1338/07 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' לבהר שרון
חקיקה
שאוזכרה:
תקנות
פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986:
סע' 8, 8(א), 9, 9(ב)
תקנות
סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: סע' 410
1.
בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ר'
לבהר-שרון). בית-המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות כנגד החלטתו של
בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' הראל) שלא לפסול את מינויו של פרופ'
שטרסברג כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט (להלן: המומחה). טרונייתן של המבקשות מופנית כנגד כך שבניגוד
להוראות הדין ולהנחיות של בית-המשפט, מסר המשיב למומחה, עובר למתן-חוות הדעת, את
חוות-הדעת הרפואיות שחיברו בעניינו פרופ' קפלינסקי (לצרכי מגעיו של המשיב עם המוסד
לביטוח לאומי) ופרופ' כספי (בקשר עם תביעתו של המשיב בבית-הדין לעבודה). לטענת
המבקשות, משהוצגו למומחה מטעם בית-המשפט מסמכים שיצאו תחת ידם של מומחים מקצועיים
אחרים, לא ניתן להימלט מהחשש שלדברים הייתה השפעה על עמדתו המקצועית, ולפיכך – יש
לפסול אותו ולמנות תחתיו מומחה רפואי אחר.
2.
בית-משפט השלום דחה את בקשתן של המבקשות בקובעו שלא הוכח כי במקרה זה נפל פגם
בשיקול דעתו של המומחה המעלה חשש לחוסר תום לב, לפגיעה באובייקטיביות או למשוא
פנים מצידו. עוד הובהר בהחלטה כי המומחה עצמו הדגיש כי אף שחוות הדעת עמדו בפניו,
לא היה בהן כדי להשפיע על מסקנותיו. לבסוף, ציין בית-המשפט את העובדה שהמשיב פעל
בתום לב. על החלטתו של בית-משפט השלום הוגשה, כאמור, בקשת רשות ערעור לבית-המשפט
המחוזי. בהחלטתו, סקר בית-המשפט המחוזי את השתלשלות העניינים על-פני ציר הזמן. מן
הסקירה עולה כי כשנודע לבא-כוח המשיב שחוות-הדעת של פרופ' קפלינסקי עמדה בפני
המומחה, הוא פנה אליו מיידית וביקש שיתעלם ממנה (בשלב זה לא היה מודע בא-הכוח לכך
שגם חוות-הדעת של פרופ' כספי עמדה בפני המומחה). בהמשך הדברים, עמד בית-המשפט
המחוזי על כך שאמנם המבקשות הגישו את בקשת הפסילה עוד בטרם נודע להן תוכנה של
חוות-הדעת, אך הן השתהו בהגשת בקשת הפסילה במשך למעלה מחודש ימים.
בית-המשפט המחוזי השתכנע כי במקרה זה לא קיימת אפשרות ממשית שעצמאות שיקול הדעת של
המומחה נפגמה. בית-המשפט הביא בחשבון גם את העובדה שבפני המומחה עמדו חוות-דעת
סותרות (זו של פרופ' כספי וזו של פרופ' קפלינסקי), את תום ליבו של המשיב ואת
השיהוי בו לקו המבקשות בהגשת בקשת הפסילה. בהתחשב בכל אלה, ובשים לב לעיקרון לפיו
חזקה על מומחה שמונה על-ידי בית-המשפט שייעשה מלאכתו נאמנה, ושאף אם עמד בפניו
חומר פסול, יתעלם ממנו – קבע בית-המשפט המחוזי כי אין למהר לפסול את חוות הדעת,
ודחה את הבקשה.
3.
בבקשת רשות ערעור שהגישו לבית-משפט זה, חוזרות המבקשות על הטענות שהעלו גם בערכאות
הקודמות, ולהן מוסיפות הן טענה חדשה: כי ניתן ללמוד מהחשיבות שהעניק המומחה לחוות
הדעת האחרות שעמדו בפניו, גם מהעובדה שהמומחה פנה לבא-כוחו של המשיב על מנת לקבל
ממנו את כל המסמכים שעמדו בפני פרופ' קפלינסקי. המבקשות שבות ומצטטות את הפסיקה
הענפה בעניין הבטחת עצמאות שיקול הדעת של המומחה מטעם בית-המשפט בהקשר של תקנה
8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986
(להלן: תקנות המומחים).
המשיב, בתשובה שהגיש, מתנגד למתן רשות ערעור, מהטעם שאין הבקשה מעוררת שאלה משפטית
עקרונית או סוגיה ציבורית חשובה. לגופו של עניין, סומך המשיב ידיו על החלטותיהן של
הערכאות הקודמות, מנימוקיהן, והוא חוזר על הטענות שהעלה בערכאות הקודמות. עוד מבקש
המשיב להדגיש כי עם היוודע לו הדבר, שלח הוא למומחה מכתב המבקש ממנו להתעלם מכל
חומר אסור שהגיע לידיו.
4.
על אף התנגדותו של המשיב, ובהתאם להוראות תקנה 410 לתקנות סדר הדין
האזרחי, התשמ"ד-1984, מצאתי לנכון לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער
והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. בנסיבות העניין ובהתחשב במידת הפירוט של
פסקי-הדין של הערכאות הקודמות ושל טענות הצדדים, לא מצאתי לנכון להורות, על אף
בקשת המשיב, על הגשת סיכומים נוספים בכתב.
לאחר שעיינתי בחומר שהוגש ושקלתי בדבר, איני רואה מנוס מלהתערב בפסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי שקבע כי אין לפסול את חוות הדעת של המומחה. נימוקיהן הסדורים של
הערכאות הקודמות לעניין השיקולים התומכים באי-פסילת חוות-דעת של מומחה מטעם
בית-המשפט, בנסיבות מתאימות, על אף שנפל פגם בהתנהלות המומחה בקשר עם כתיבת
חוות-הדעת – הם נכונים וראויים. ברם, במקרה זה משקלם של שיקולים אלה פחות הוא, הן
ממשקלו של הפגם המהותי שנפל בהתנהלות המומחה בנסיבות העניין, והן ממשקלן של מראית
פני הצדק ושל תכלית עקרונות הדין המסדירים את פעילותו של המומחה מטעם בית-המשפט.
תקנות 8(א) ו-9(ב) לתקנות המומחים קובעות את האיסור על הגשת
חוות-דעת רפואית למומחה מטעם בית-המשפט, ומבהירות את חובותיו וסמכויותיו בהקשר זה:
8.
המצאת מסמכים למומחה
(א) תוך חמישה עשר
ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין
האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו
טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית.
...
9.
סמכותו של מומחה וחובותיו
...
(ב) המומחה יעיין
בכל המסמכים שהוגשו לו ורשאי הוא לדרוש מבעלי הדין מסמכים קיימים שלא הומצאו לו
והדרושים לצורך מילוי תפקידו על פי ההחלטה שלפיה התמנה, ובלבד שלא ידרוש ולא יקבל
מהם חוות דעת רפואית.
לשון
התקנות היא ברורה: לצדדים אסור להמציא למומחה חוות-דעת רפואיות, אך גם על המומחה עצמו חל איסור
לדרוש או לקבל מהצדדים חוות-דעת רפואיות. המומחה מטעם בית-המשפט נדרש לעמוד על המשמר למען ימלא את
תפקידו בנאמנות בהתאם להוראות החוק והתקנות, ואל לו להיתלות במעשה או במחדל שביצע
בעל-דין, ואשר חותר תחת המסגרת הברורה של הדין. בנסיבות המתוארות, אין ספק כי עמדו
בפני המומחה חוות-דעת שלא היו אמורות לעמוד בפניו, וכי בעקבות כך הוא פעל להשגת
המידע שסייע בעד פרופ' קפלינסקי להפיק את חוות-דעתו. יש ליתן משקל גם לעובדה
שעתירתה של המבקשת לפסול את חוות-הדעת נעשתה בטרם נודע לה תוכנה של חוות הדעת של
המומחה, וזאת חרף הביקורת על הגשתה של הבקשה בשיהויי שיש בו כדי להכביד על ניהול
ההליך.
5.
רבות כבר נכתב על החובה להבטיח את עצמאות שיקול הדעת של המומחה מטעם בית-המשפט,
ועל חשיבות מילוי הוראות הדין על-ידו, בהיותו בבחינת "זרוע ארוכה" של
בית-המשפט. יודגש כי יש להימנע מפתיחת פתח ל"קיצורי דרך" ול"עיגול
פינות" ביחס לעקרונות העבודה שנועדו למנוע משוא פנים ולשמר את האובייקטיביות
של המומחה. אלו עומדים ביסודה של מידת המהימנות הגבוהה שמייחסים בתי-המשפט
לחוות-הדעת של מומחים שמונו מטעמם (ראו גם: רע"א 2726/04 אזולאי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (, ניתן ביום 7.6.2004); רע"א 11147/03 ביטון נ' אלעזרה (, ניתן ביום 14.3.2004); והשוו: רע"א
6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח נ' סאלח, פ"ד נה(3) 97, 100-99 (2001)
וההפניות המופיעות שם).
6.
בנסיבות המקרה הזה, נמצא לי כי לא מולאו הוראות תקנות 8 ו-9 לתקנות
המומחים. יש בפרטי המקרה כדי להקים חשש ממשי לפגיעה בעצמאות שיקול הדעת של המומחה
מטעם בית-המשפט ולא ראיתי טעמים אחרים המצדיקים את אי-פסילתה של חוות-הדעת.
משהגעתי למסקנה זו, אני מורה על ביטול ההחלטה של בית-משפט השלום ופסק-הדין של
בית-המשפט המחוזי נשואי הערעור, ועל קבלת הבקשה לפסול את מינויו של פרופ' שטרסברג,
וממילא, גם את הגשת חוות-הדעת שחיבר.
הערעור, אפוא, מתקבל. המשיב יישא בשכר טרחת עורך-הדין של המבקשות בסכום של 5,000
ש"ח.
ניתנה היום, כ"ח בשבט התשס"ח (4.2.2008).
