בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים
בעניינים מינהליים
|
עע"מ 3897/18
|
המערער:
|
פלוני
|
נ ג ד
|
המשיבות:
|
1. לשכת עורכי הדין
בישראל
|
2.
ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין בישראל
|
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק עת"מ
30673-02-18 שניתן ביום 4.5.2018 על ידי כב' השופט אלי אברבנאל
|
תאריך הישיבה:
|
כ"ג בסיון
התשע"ח (6.6.18)
|
חקיקה שאוזכרה:
חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961
תקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל,
באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים ובבחינת ההסמכה לעריכת דין),
תשכ"ג-1962: סע' 18ד
פסק-דין
|
ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א'
אברבנאל) מיום
4.5.2018, בעת"מ 30673-02-18. עניינו של פסק הדין בהתאמות הנדרשות
לעותר לביצוע בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין.
רקע
1. בחודש דצמבר
2017 נערכה לראשונה בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין (להלן: בחינת ההסמכה או הבחינה) במתכונת חדשה,
בהתאם לתיקון חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 ותקנות לשכת
עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל, באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין
זרים ובבחינת ההסמכה לעריכת דין), התשכ"ג-1962 (להלן: התקנות). הבחינה החדשה
נחלקת לשלושה חלקים: מטלת כתיבה שמשקלה 15 נקודות מתוך 100; שאלון רב-ברירה בתחום
הדין הדיוני שמשקלו 45 נקודות; ושאלון רב-ברירה בתחום הדין המהותי שמשקלו 40
נקודות. על מנת לעבור את הבחינה יש לקבל 65 נקודות במצטבר, ובלבד שבכל אחד משלושת
החלקים יקבל הנבחן לפחות שליש מהניקוד המרבי המוענק בעבור אותו החלק (להרחבה בנושא
ראו פסקאות 4-2 לפסק דינו של השופט י' עמית בעע"מ
3717/18 פרץ נ' הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין בישראל (10.6.2018) (להלן: עע"מ
3717/18)).
2. המערער נבחן
בבחינת ההסמכה במתכונתה החדשה. עובר למועד הבחינה, פנה המערער לוועדה הבוחנת של
לשכת עורכי הדין (להלן: הוועדה) באמצעות לשכת עורכי הדין (להלן יחד: המשיבות), בבקשה לקבל
תנאי בחינה מותאמים. המערער איבד את
ידו הימנית (הדומיננטית) מעל למרפק לאחר שנפצע בתאונת דרכים. בשל היותו קטוע יד,
עתר המערער בבקשתו להתאמות מסוג "הקלה משמעותית ותוספת זמן בצורה ניכרת"
"ואפשרות לכתוב את החלק של הכתיבה המשפטית ע"ג מחשב", כשלבקשה אף
צורפה חוות דעת רפואית. בקשתו התקבלה באופן חלקי כך שניתנה למשיב תוספת זמן
מסוימת, אך נדחתה הבקשה לעשות שימוש במחשב. כן צויין כי יינתן למבקש סיוע בהשחרת
טופס התשובות של המבחן.
3. המערער לא
צלח את הבחינה. ביום 14.2.2018 עתר המערער לבית המשפט קמא בטענה כי ההתאמות עליהן
החליטה הוועדה לא גילו התחשבות מספקת במוגבלותו הרפואית. נטען, בין היתר, כי תוספת
הזמן שניתנה ודחיית הבקשה לבצע את מטלת הכתיבה באמצעות מחשב אינן סבירות בנסיבות
העניין; כי בזמן אמת, לא ניתן לו סיוע בסימון התשובות כפי שהובטח; וכי ההחלטה
ניתנה בחוסר סמכות, מכיוון שלא נמנים על חברי הוועדה אנשי מקצוע בתחום
הרפואי-שיקומי או בתחום הרפואי תעסוקתי. בשל כל אלה, המערער עתר לזכותו בתוספת
ניקוד ("פקטור"), באופן שיביא להצלחתו במבחן והסמכתו כעורך דין מן
המניין. לחלופין, ביקש המערער לאפשר לו לגשת לבחינה חוזרת בתוך 21 יום לכל המאוחר,
תוך מתן ההתאמות הנדרשות.
4. במסגרת
ההליך שהתנהל בפני בית המשפט קמא התבקשו המשיבות לשוב ולבחון את עמדתן, והודיעו כי
הוועדה החליטה שבמועד הבחינה שיערך בחודש יוני
2018 יינתנו למערער התאמות נוספות, לרבות שימוש במחשב, תוספת זמן מוגדלת
מזו שניתנה לו בבחינה האחרונה. לאחר שמיעת טענות הצדדים, דחה בית המשפט קמא את
העתירה.
בית המשפט
קבע כי החלטת המשיבות ניתנה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 18ד לתקנות, כשתוספת
הזמן המשמעותית, שאין חולק שהמערער זכאי לה, ניתנה כמעט כפי שביקש. הפער בין תוספת
הזמן שניתנה לבין זו שהתבקשה עומד על 13 דקות בלבד, וככזה אינו מקים עילה להתערבות
שיפוטית. ביחס לבקשה לאפשר למערער לעשות שימוש במחשב, צויין כי אף שהסירוב לבקשה
אינו מובן, בחלק של מטלת הכתיבה זכה המערער ל-11 נקודות מתוך 15. על כן, גם אם היה
ניתן לו הניקוד המרבי בחלק זה, לא היה עובר את הבחינה בהצלחה. התאמות אחרות לא
התבקשו על ידו עובר למועד הבחינה, ומשהודיעו המשיבות על התאמות נוספות להן יזכה
המערער בבחינה הבאה, אין מקום להתערב בהחלטתן. הוער כי סעד מסוג פקטור מעורר קושי
של ממש כשעסקינן בבחינת הסמכה למקצוע, ואילו הסעד החלופי לו עתר המערער – בחינה
חוזרת תוך מתן ההתאמות שנדרשו – אינו מעשי בהינתן שבחינת ההסמכה הבאה עתידה
להתקיים במועד קרוב. על כן, נדחתה העתירה.
למען שלמות
התמונה יצויין כי בעתירתו בפני בית המשפט קמא העלה המערער טענות נוספות וכלליות
נגד הבחינה ומתכונתה החדשה ואלו נדונו במסגרת עתירות אחרות, והכרעה בהן ניתנה
במאוחד (עת"מ 29810-01-18) . ערעור על פסק הדין הנ"ל נדון בפני
מותב זה והוכרע בנפרד במסגרת עע"מ 3717/18 . במסגרת ההליך שלפנינו אין
אנו נדרשים לטענות כלליות בנוגע לבחינת ההסמכה, ונתמקד בעניינו הייחודי של המערער.
הערעור
5. במסגרת הערעור
שב וחזר המערער על טענותיו, ובכלל זה לפגיעה בזכותו לשוויון; לחוסר סמכות הוועדה
לקבוע התאמות לנבחן עם מוגבלויות; ולחוסר סבירות קיצונית וחוסר תום לב בהחלטה שלא
לאפשר לו להשתמש במחשב בכל חלקי הבחינה ובחלק של מטלת הכתיבה בפרט. לשיטתו, בית
המשפט שגה כשאימץ את פרשנות המשיבות לגבי אורך תוספת הזמן שהתבקשה, שכן הפער בין
התוספת שהייתה צריכה להינתן לפי חוות הדעת הרפואית לבין זו שניתנה בפועל עומד על
42.5 דקות ולא על 13 דקות כפי שקבע בית המשפט קמא. המערער סבור כי לא היה מקום
לאמץ את הצעת המשיבות לפיה המערער ייגש לבחינה הבאה בתנאים משופרים, וביקש כי
בנסיבות המקרה יינתן לו ניקוד נוסף כפיצוי על הכשלים שבהתנהלות המשיבות.
6. המשיבות
טענו, בתמצית, כי ההחלטה בעניינו של המערער התקבלה על ידי הגוף המוסמך בדין, והמערער
זכה להתאמות אשר ביקש כמעט במלואן. נטען כי בקשות וטענות שונות שהציג המערער
מועלות לראשונה במסגרת הערעור דכאן, בעוד שאם היה סבור המערער כי ההתאמות שניתנו
לא תואמות את מגבלותיו ופוגעות בזכויותיו, היה עליו להשיג על ההחלטה עובר למועד
הבחינה. בהעדר בסיס משפטי למתן פקטור, סבורות המשיבות כי יש לדחות את הערעור.
דיון והכרעה
7. שבנו ובחנו
את כלל טענותיו של המערער, אשר ייצג את עצמו בכלל ההליכים המשפטיים באופן הראוי
לציון, ואף שמענו בקשב רב את טיעוניו בעל-פה בדיון שנערך לפנינו. עם כל ההבנה
והאמפתיה למצבו, אין בידינו לתת את הסעד המבוקש, כך שדין הערעור להידחות.
8. על אף טענותיו
של המערער, לא ניתן אלא לראות בסעד שביקש כמתן "פקטור". בית משפט זה
נדרש בעבר לבקשות לתוספת ניקוד, בין אם בשל טענות נקודתיות כגון רעש בלתי סביר
בשעת ביצוע הבחינה, ובין אם בשל טענות כלליות נגד הבחינה או פרק הזמן שניתן
לפתירתה (ראו בג"ץ 5407/05 נהרי נ' לשכת עורכי הדין בישראל (16.6.2005) (להלן: עניין נהרי); בג"ץ
9053/15 מכנס נ' שר המשפטים (16.4.2016) (להלן: עניין מכנס); בג"ץ
926/17 מכנס נ' שרת המשפטים, בפסקה 24 (30.3.2017)). הטענות נדחו, תוך
שנפסק כי אין מקור בדין למתן פקטור וכי מדובר בסעד גורף ומרחיק לכת (עניין מכנס, בפסקה ז'; עע"מ
6674/17 אסד נ' לשכת עורכי הדין בישראל, בפסקה 8 (3.12.2017) (להלן: עניין אסד) וראו גם בעע"מ
3717/18, בפסקה 9).
בעניין אסד, דן בית משפט זה
בנושא קרוב לענייננו. המערערות שם הוכרו על ידי לשכת עורכי הדין כנבחנות בעלות מוגבלות ואושרה
להן תוספת זמן לביצוע הבחינה. המערערות טענו כי בכיתה בה נבחנו
אירעו תקלות שונות בעטיין סבלו הנבחנים מהפרעות של חום ורעש, ואלו הביאו לכשלונן
בבחינה. המערערות עתרו למתן פקטור, בין היתר היות שלשכת עורכי הדין לא פעלה באופן אקטיבי
להתאים את סביבת הבחינה לצרכיהם של נבחנים בעלי מוגבלויות. על אף השוני העובדתי
המתחייב מנסיבותיו של המערער שלפנינו, הדברים שאמר חברי להרכב השופט נ' הנדל בעניין אסד יפים לענייננו, ואביא אותם כלשונם:
" יודגש, ויודגש שוב, כי מתן הקלות לנבחנים הסובלים ממוגבלות מעוגן בדין,
ולכן מדובר בזכות ולא בחסד. חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998
ויישומו בבחינות הלשכה מהווים התפתחות משפטית מבורכת. על פי תקנה 18ד לתקנות רשאית
הוועדה הבוחנת לקבוע בעבור נבחן עם מוגבלות התאמות הנדרשות מחמת המוגבלות ואשר יש
בהן כדי להבטיח שייבחן בתנאים שווים ככל האפשר לשאר הנבחנים, אפילו בקביעת מתכונת
בחינה שלא על פי האמור בתקנה 18 לתקנות...".
ובהמשך:
"נכון לעבור לשאלת הסעד. המערערות
בערעור זה מבקשות כי התוצאה שתתקבל היא כי יעברו את המבחן. זוהי סוגיה משפטית
נפרדת. עסקינן בסעד נקודתי. נראה, כי המרחק בין עמידה על זכויות בעלי מוגבלויות
לבין דרישה למתן סעד של הענקת "פקטור" הוא רב. קיים שוני בין החלטה על
אתר בזמן אמת להעניק זמן נוסף לנבחן בשל תקלה זו או
אחרת לבין הוספת נקודות עת בדיקת המבחן. מדובר בסעד גורף ומרחיק לכת שקשה לעגן
אותו בדין..." (שם, בפסקה 8).
אין חולק
כי למערער, שאיבד את ידו הדומיננטית, קושי חריג בביצוע הבחינה. זאת, בפרט במתכונתה
החדשה, בגדרה נוספה מטלת כתיבה והנבחנים נדרשים לעלעל, בנוסף לדפי השאלון, בקובץ
חקיקה בין עשרות עמודים או יותר, כשהכל בסד זמנים דחוק ממילא. ואכן, המשיבות נעתרו
לבקשת המערער ואישרו לו תוספת זמן, אשר לשיטתן, ענתה כמעט באופן מלא על בקשתו. יש
לציין כי חוות הדעת הרפואית העדכנית שצורפה לערעור, המבהירה כי הפער בין תוספת
הזמן שמבקש המערער לבין זו שניתנה בפועל גדול משקבע בית המשפט קמא, לא עמדה בפני
הוועדה עת ניתנה החלטתה. מכל מקום, ייתכן כי כמו בעניין אסד ניתן לומר כי "במבחן המעשה,
יש בסיס למסקנה כי שלא במכוון תנאי הבחינה היו קשים יותר עבור אלו שהיה
מקום להקל עימם..." (שם, בפסקה 8), שכן היה מקום ליתן למערער
תוספת זמן מוגדלת, לאפשר לו להשתמש במחשב ולקבל התאמות נוספות כפי שאושרו לו כעת
לפנים משורת הדין. עם זאת, ציונו של המערער רחוק ב-16 נקודות מהציון העובר במבחן, וגם אם היה ניתן
לו הניקוד המקסימלי בגין מטלת הכתיבה, לא היה המערער צולח את הבחינה. כזכור,
עסקינן בבחינה למתן רישיון מקצועי, שתנאי לקבלתו הוא צליחת הרף שנקבע. יש קושי
מעשי בכימות הנקודות שייתכן והיה המערער מקבל במטלות של שאלות הדין המהותי והדין
הדיוני אם היו ניתנות לו התאמות אחרות, ואין דרך אריתמטית להעניק נקודות שלא
הושגו בפועל (עניין אסד, בפסקה 8). עם כל
הצער שבדבר, בהעדר מקור חוקי לתת תוספת ציון שמשמעותה ציון "עובר"
בבחינה מסיבה שאינה נובעת משאלות המבחן עצמן (השוו לעניין נהרי, בפסקה 6), לא
ניתן להורות על הסעד אותו ביקש המערער.
9. קושי נוסף העומד בפני מתן סעד למערער נובע מאי מיצוי הליכים על ידו בזמן
אמת. החלטת הוועדה בעניינו ניתנה למעלה מחודשיים עובר למועד
הבחינה. המערער לא השיג בזמן אמת על ההחלטה ולא מיצה את ההליכים שעמדו לרשותו על
מנת לממש את זכויותיו.
10. אף לא מצאתי
ממש בטענתו של המערער באשר לחוסר סמכותה של הוועדה להחליט בהתאמות המתבקשות
ממוגבלותו. מדובר בוועדה המסתייעת במרכז הארצי לבחינות ולהערכה, שבידיו הכלים
הנדרשים לבחינת מוגבלות וקביעת ההתאמות הנדרשות, כאשר הסמכות הסופית והבלעדית
מצויה בידי הוועדה.
11. רשמנו
לפנינו כי לקראת הבחינה שתערך ביום 24.6.2018 המשיבות אישרו למערער התאמות נוספות,
כשבמכלול, המערער יערוך את הבחינה בבית לשכת עורכי הדין בחדר נפרד וללא נבחנים
נוספים; יינתנו לו האפשרות לבצע את הבחינה על שולחן רחב ו/או חיבור של שתי
שולחנות; האפשרות לערוך את מטלת הכתיבה על
גבי מחשב; סיוע בסימון התשובות על גבי טופס התשובות, והוא יזכה לתוספת זמן מוגדלת
בחלק השלישי של הבחינה (הדין המהותי), שתעמוד על 60 דקות. ביתר חלקי הבחינה יקבל
המערער את תוספת הזמן שניתנה במועד הבחינה מושא הערעור (20 דקות בחלקה הראשון של
הבחינה, מטלת הכתיבה, ו-25 דקות לחלק השני, הדין הדיוני).
12. חזקה על
המשיבות כי זו הפעם תינתנה למערער כל ההתאמות המפורטות לעיל, ובכלל זה מתן ההודעות
המתחייבות כגון מיקום הבחינה מבעוד מועד. יש לקוות כי יופקו הלקחים הנדרשים וכי
השינויים במבנה הבחינה ובמאפיינה יבואו לידי ביטוי בהתאמות הנדרשות לאוכלוסייה
עליה נמנה המערער, על מנת שבכל הנוגע לתחום ה"טכני" של הבחינה, יוכלו
בעלי מוגבלויות להתגבר על מוגבלותם ולהיבחן בתנאים שווים לשאר הנבחנים.
13. אי לכך,
הערעור נדחה.
בנסיבות העניין, אין צו
להוצאות.
ניתן היום,
כ"ז בסיון התשע"ח (10.6.2018).
