בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים
בעניינים מינהליים
|
||||
לפני:
|
כבוד
השופט י' עמית
|
|||
כבוד
השופט נ' סולברג
|
||||
|
|
כבוד
השופט ג' קרא
|
|||
רות מכנס
|
נ ג ד
|
המשיבות
1-2:
|
1. הועדה הבוחנת של
לשכת עורכי הדין בישראל
|
2.
לשכת עורכי הדין
|
|
המשיבים
3-15 פורמליים:
|
3.
דניאל קרייזלבורד ואח'
|
4.
אור ירושלמי ואח'
|
|
5.
אייל ניסים
|
|
6.
קונסטנטין חזנוב ואח'
|
|
7.
אוהד אברהמי
|
|
8.
שרון לוי ואח'
|
|
9.
ישראל שמיר ואח'
|
|
10.
משה ואקנין ואח'
|
|
11.
ד"ר עופר פרץ ואח'
|
|
12.
גיל נמיר ואח'
|
|
13.
שלמה כהן
|
|
14.
שגיא קרמן
|
|
15.
שמואל רפאל
|
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו
כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 3.5.2018 בעת"מ 2123-03-18 שניתן
על ידי כבוד השופט א' אברבנאל
|
תאריך הישיבה:
|
כ"ג בסיון
התשע"ח
|
(6.6.2018)
|
1. בחודש דצמבר 2017 התקיימו בחינות ההסמכה
של לשכת עורכי הדין. בעניינן של בחינות אלו הוגשו כמה עתירות מנהליות לבית המשפט
לעניינים מינהליים בירושלים, הדיון בהן אוחד, וביום 3.5.2018 ניתן בהן פסק דין (עת"מ
29810-01-18; השופט א' אברבנאל). על פסק הדין של בית המשפט לעניינים
מינהליים הוגשו כמה ערעורים; רובם נשמעו לפנינו במאוחד.
2. הערעור שלפנינו נדון בנפרד ממרבית
הערעורים, שכן הוא אינו עוסק בשאלות הספציפיות שנשאלו בבחינה, גם לא במתכונת
הבחינה החדשה; הוא עוסק באופן הפרטני שבו נבדקה מטלת הכתיבה שכתבה המערערת.
3. את מטלת הכתיבה שנדרשה לכתוב, כתבה
המערערת בשגגה גם על דף שהוגדר כ'דף טיוטה'; בהוראות הבחינה צוין כי תוכנו של דף
הטיוטה לא ייבדק – וכך היה. משכך, עבור מטלת הכתיבה הוענקו למערערת 6 נקודות מתוך
15 אפשריות. בעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי תקפה המערערת את אופן הבדיקה
הנ"ל, ועתרה לקבלת 9 הנקודות שהופחתו לה. המשיבות 1-2 (להלן: המשיבות) מצדן טענו כי אין בכך פגם שהמטלה נבדקה באופן שבו נבדקה,
וכי בנסיבות העניין – אף אילו הייתה המערערת מקבלת את מלוא הניקוד בגין מטלת
הכתיבה, לא היה בכך כדי לזכותה בציון 'עובר'.
4. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את טענות
המערערת. נקבע כי בגיליון הבחינה הוגדר באופן בולט המקום לכתיבת התשובה; בגב העמוד
מופיעה הכותרת 'טיוטה בלבד', ומשכך עמוד זה אינו נלקח בחשבון. בית המשפט לעניינים
מינהליים אמנם תמה קמעא על מידת ההקפדה שבה נהגה הוועדה הבוחנת בעניינה של
המערערת, שכן היא לא חרגה מהיקף התשובה הנדרש ולא הפיקה יתרון מכתיבת המטלה על גבי
עמוד הטיוטה. יחד עם זאת, שיקול הדעת בעניין זה מסור לוועדה, כך נקבע, ואין לומר
כי החלטתה לוקה בחוסר סבירות קיצוני.
הערעור
5. על כך הוגש הערעור דנן. בערעור נטען, כי
לנוכח העובדה שמדובר בבחינה במתכונת חדשה; לנוכח העובדה שהמערערת לא חרגה מהיקף
התשובה הנדרש; ולנוכח תמיהת בית המשפט המחוזי ממידת ההקפדה שנהגה הוועדה במערערת –
יש להתערב בהחלטה זו. ההחלטה מובילה לפגיעה בעקרון השוויון, שכן אחרים שכתבו את
תשובתם בדפים המיועדים לכך – נוקדו עבור כל התשובה, בעוד שהמערערת קיבלה ניקוד על
מקצת התשובה בלבד. הפליה זו, כך נטען, מחייבת התערבות שיפוטית.
6. בעיקרי הטיעון שהגישו המשיבות נטען כי
בניגוד לטענת המערערת, תשובתה חרגה מן ההיקף הנדרש: במקום לכתוב את המטלה על גבי
שני עמודים, המערערת הגישה שלושה עמודים, אשר אחד מהם הוא עמוד הטיוטה. המערערת
הודתה בעובדה זו בכתב העתירה שהגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים, ובית המשפט
כנראה לא היה ער לכך כאשר קבע שהמערערת לא ביקשה להשיג יתרון כלשהו בכתיבה על גבי
עמוד הטיוטה. בשים לב לכך, אין הצדקה להתחשב במערערת; דווקא התחשבות שכזו היא
שתפגע בעקרון השוויון בין הנבחנים.
7. עוד טענו המשיבות, כי מטלת כתיבה מצויה
במתכונת הבחינה כבר משנת 2015 (אף שבעבר לא נוקדה), ומכיוון שאין זו הפעם הראשונה
שהמערערת ניגשת לבחינה, אין יסוד לטענה כי יש להתחשב בה משום שמדובר בבחינה
במתכונת חדשה; כי גם מתן ניקוד מלא עבור השאלה לא יזכה את המערערת בציון 'עובר',
ולכן אין תוחלת להעתר לערעור; וכי בהתאם להליך בדיקת הבחינה, עמוד הטיוטה כלל לא
נסרק לבדיקת הבוחנים וממילא הללו לא קיבלו עמוד זה לרשותם ולא היו יכולים, גם אם
רצו, לבדוק את תוכנו.
8. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 6.6.2018,
הסתבר כי המערערת אכן כתבה שלושה עמודים, אלא שהצדדים נחלקו בשאלה עד כמה נוצל
העמוד הראשון: אם רק לכותרת, או גם לתחילת המטלה גופה. עוד נחלקו הצדדים בשאלה אם
אכן אין תוחלת בערעור; ב"כ המערערת טען כי לנוכח העובדה שבית המשפט לעניינים
מינהליים פסל שאלות מסוימות במבחן, הרי שהעתרות לערעור תוביל לכך שהמערערת תעבור
את המבחן. מאידך ציין ב"כ המשיבות, כי הנתונים שבפניו אינם עולים בקנה אחד עם
טענה זו. לגופו של עניין שבו הצדדים על טענותיהם, כאשר ב"כ המערערת טען
שהתחשבות בה לא תפגע ביתר הנבחנים, שכן יש להניח שאינם מתנגדים לכך שתעבור את
הבחינה; אדרבה. כמו כן הדגיש שזו הבחינה הראשונה שבגדרה מוענק ניקוד עבור מטלת
הכתיבה, וכי ההוראות בקשר לאופן הכתיבה לא היו ברורות דיין. מאידך, ב"כ
המשיבות טען כי משום שהמערערת ניצלה את שלושת העמודים שעמדו לרשותה, אין הצדקה
להתחשב בה, ובוודאי שאין הצדקה לומר שאי-התחשבות שכזו אינה סבירה באורח קיצוני.
דיון והכרעה
9. לאחר העיון בטענות הצדדים שבכתב ושבעל-פה,
הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחברַי כי נורה.
10. כטענת המשיבות, אין מדובר במצב שבו המערערת
לא הפיקה תועלת עודפת, אף אם בשגגה, באמצעות השימוש בעמוד הטיוטה. עיינתי במטלה
שהגישה המערערת, והיא אכן ניצלה כהבנתה את העמוד הראשון מתוך שלושת העמודים שכתבה.
במצב דברים שכזה, היה זה בלתי שוויוני אם הייתה הוועדה מחליטה לבדוק את המטלה
כולה, ביחס לנבחנים אחרים שמילאו אחר ההוראות וצמצמו עצמם לכתיבת שני עמודים. אכן,
מטרת מטלת הכתיבה היא גם לראות כיצד הכותב מצמצם וממקד את טיעוניו, ולא 'מתפזר'
בכתיבתו; מגבלת מקום במסגרת מטלה שכזו היא לפיכך נוהג רווח ומקובל במבחנים מסוגים
שונים, וכך גם בענייננו. לא היתה אפוא הצדקה להעניק למערערת יתרון על פני הנבחנים
האחרים, ולאפשר לה להנות מחריגה ממגבלת העמודים. העניין אינו מתמצה רק בשוויון מול
יתר הנבחנים, אלא גם בחובתה של הוועדה הבוחנת לוודא שהנבחנים עומדים בסטנדרטים
המצופים מהם. בהקשר זה אין לקבל את טענת המערערת, לפיה הנבחנים האחרים בוודאי לא
יתנגדו לכך שתעבור את המבחן, גם מפני שטענה זו נטענה בעלמא והיא בהגדרתה אינה
בת-הוכחה, וגם מפני שלא בכך תליא מילתא.
11. לעניין זה חשוב להוסיף, כי לא הוכח לפנינו
שיש תוחלת בהעתרות לערעור. כזכור, המשיבות טענו כי אף אם תקבל המערערת את מלוא
הניקוד, לא יהא די בכך על מנת שתעבור את המבחן. המערערת לא הגישה סיכומי תשובה,
והסתפקה בהודעת הערעור שהגישה, וממילא לא הגיבה בכתב לטענה זו. בדיון בעל-פה נטען
אמנם בחצי-פה כי לנוכח פסק הדין מושא הערעור, הרי שהמערערת מצויה על סִפּו של ציון
המעבר, וקבלת הערעור תוביל לחציית הקו; אולם המערערת לא הציגה ראיה לדבר, ולא
ביקשה לתקן את ערעורה בהקשר זה. יש להדגיש כי עמדת המשיבות בהקשר זה צוינה גם בפסק
הדין מושא הערעור, ואילו בהודעת הערעור מילאה המערערת פיה מים ולא טענה דבר וחצי
דבר בקשר לכך. זאת ועוד: גם אם יש לקבל את טענתה העקרונית של המערערת שלפיה יש
לבדוק את עמוד הטיוטה, אין להסיק מכך שהיא תקבל את מלוא הניקוד עבור עמוד זה. עולה
אפוא שהערעור שלפנינו הוא תאורטי, וגם מטעם זה אין הצדקה לקבלו.
12. המכלול מלמד אפוא שלא נפל פגם בכך שעמוד
הטיוטה שכתבה המערערת לא נבדק. בשולי הדברים אוסיף כי מכיוון שהרף הדרוש לשם
התערבות שיפוטית בהחלטת הוועדה הבוחנת בכגון דא הוא רף מחמיר, דומני שלא נפל פגם
בהכרעת בית המשפט המחוזי אף לפי התרשמותו-שלו, שלפיה המערערת לא השיגה יתרון
מכתיבה על גבי עמוד הטיוטה, ושלפיכך החלטת הוועדה בעניינה הייתה קפדנית קמעא. מכל
מקום, עיקר הוא, שלא נוכל בפסיקתנו להעניק למערערת יתרון על פני שאר הנבחנים, מה
גם שערעורה, כאמור, תיאורטי.
13. סוף דבר, אציע לחברי לדחות את הערעור.
בהתחשב
במכלול, גם בסכום ההוצאות שחויבה בו המערערת בבית משפט קמא, גם בדברים האמורים
בפסק הדין שניתן היום במקביל (עע"מ 3717/18, 3720/18, 3749/18,
3851/18, 3865/18, 3953/18, 3959/18, 3966/18, ו-4032/18 ד"ר עופר פרץ ואח'נ' הועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין בישראל ואח') ב-9
ערעורים נוספים על הבחינה הנדונה, לא נעשה צו להוצאות.
ש ו פ
ט
|
השופט י' עמית:
אני מסכים.
ש ו פ
ט
|
השופט ג' קרא:
אני מסכים.
ש ו פ
ט
|
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט נ' סולברג.
ניתן היום,
כ"ז בסיון התשע"ח (10.6.2018).
