|
לפני:
|
כבוד הנשיאה א' חיות
|
|
|
נ ג ד
|
|
המשיב:
|
בנימין איגר
|
|
ערעור על
פסק דינו של בית המשפט השלום בנתניה מיום 19.3.2018 בת.א 28688-07-12 אשר ניתן
על ידי כבוד השופטת הבכירה ס' קולנדר-אברמוביץ
|
||
|
פסק-דין
|
||
ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה
(השופטת הבכירה ס' קולנדר-אברמוביץ), מיום
19.3.2018 בת"א 28688-07-12 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.
1.
המשיב הגיש נגד
המערער תביעה לסילוק יד ממקרקעין ותביעה לתשלום דמי שימוש ראויים ושתי התביעות
נותבו לשמיעה בפני השופטת הבכירה ס' קולנדר-אברמוביץ. בית
המשפט קבע כי קודם תוכרע התביעה לסילוק יד ולאחריה יינתן פסק דין בתביעה לדמי
שימוש ראויים. ביום 5.6.2016 ניתן פסק דין חלקי בתביעה לסילוק יד בו נקבע כי על
המערער לפנות את השטח שבמחלוקת וביום 14.11.2016 ניתן פסק דין משלים בשאלה האם יש
להתנות את הפינוי בתשלום פיצויים בגין ההשקעות שהשקיע המערער במקרקעין (להלן: פסק הדין המשלים).
במסגרת פסק דינו המשלים קבע בית המשפט קמא קביעות עובדתיות שהכריעו, הלכה למעשה,
גם בתביעה לדמי שימוש ראויים. בעקבות זאת טען המערער כי על בית המשפט קמא לפסול
עצמו מלדון בתביעה זו. במקביל הגיש המערער ערעור על פסק הדין בתביעה לסילוק יד
לבית המשפט המחוזי.
2.
בית המשפט קמא דחה
את בקשת הפסלות שהגיש המשיב וערעור שהגיש המערער על החלטה זו נדחה על ידי הנשיאה מ' נאור. בפסק דינה קבעה הנשיאה נאור כי "עם מתן פסק הדין
הראשון, סיים בית המשפט את הטיפול בתביעה לדמי שימוש ראויים. משכך, אין סיבה שבית משפט
זה יקדיש מזמנו לסוגית הפסלות, שהפכה תיאורטית. דרך המלך במקרים כמו זה, היא לטעון
את טענת הפסלות במסגרת הערעור על פסק הדין עצמו" (ע"א
9806/16 ארביב נ' איגר, פסקה 6 (31.1.2017)). בהמשך לכך, ביום
19.4.2017, ביטל בית המשפט המחוזי (השופטים מ' נד"ב, ב' טולקובסקי וא' פורג),
בהסכמת הצדדים, את הקביעות בפסק הדין המשלים שהכריעו בתביעה לתשלום דמי שימוש (ע"א
1340-01-17) . בעקבות זאת חודש הדיון בתביעה לתשלום דמי שימוש ראויים וביום
12.2.2018 הורה בית המשפט קמא לצדדים להגיש סיכומים מטעמם בהליך. המערער הגיש בקשת
רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (רע"א 3624-03-18) וביום
3.8.2018 המליץ בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ו' פלאוט) לצדדים להסכים לביטול ההחלטה ולשמיעת הוכחות בתביעה לדמי
שימוש. במקביל, ביקש המערער מבית המשפט קמא פעם נוספת לפסול עצמו מלדון בתביעה.
3.
ביום 19.3.2018 דחה
בית המשפט קמא את בקשת הפסילה השנייה שהגיש המערער. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי
החלטתו "נסובה על ההליכים בתיק זה וכן על
ההליכים בהליך הראשון שהתנהל בית הצדדים – הליך הפינוי ולא ניתן ללמוד ממנה על
משוא פנים ועל כך שבית המשפט גיבש דעתו, מעבר למה שנפסק ונקבע בתביעה הראשונה".
עוד קבע בית המשפט קמא כי די בראיות שהוגשו ובהליכי ההוכחות שהתנהלו בתביעה לסילוק
יד כדי להכריע בתביעה לתשלום דמי שימוש ואין מקום להגיש ראיות נוספות בהליך זה.
לכך הוסיף בית המשפט כי אם המערער סבור שנפלה טעות בהחלטה בעניין זה, הרי שקיימות
דרכים לערער על ההחלטה, אך אין כל מקום לפסילת המותב.
4.
המערער הגיש ערעור
על החלטת בית המשפט קמא שלא לפסול עצמו מלדון בתביעה לתשלום דמי שימוש בטענה כי
תביעה זו כבר הוכרעה על ידי בית המשפט קמא בפסק הדין שניתן בתביעה לסילוק יד וכי
אין סיכוי שבית המשפט קמא ישנה את דעתו. לראיה, כך טוען המערער, החליט בית המשפט
קמא שלא לקיים דיוני הוכחות בתביעה לתשלום דמי שימוש והוא מתכוון להכריע בה על
יסוד פסק הדין שניתן בתביעה לסילוק יד והראיות שהוגשו במסגרת תביעה זו. המערער
סבור כי בנסיבות אלו הוא אינו יכול לקבל משפט הוגן כל עוד התיק נמצא בטיפולו של
בית המשפט קמא ולפיכך היה על בית המשפט קמא לפסול את עצמו מלדון בתביעה. המשיב
טוען מצדו כי המערער אינו רשאי להעלות טענות שנדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין שניתן
בערעור הפסלות הקודם שהגיש. לגופו של עניין, טוען המשיב כי לא קמה במקרה דנן עילת
פסלות ואפילו קמה עילה כזו על המשיב להעלות אותה במסגרת הערעור שיגיש על פסק דינו
של בית המשפט קמא. כמו כן טוען המשיב כי המערער מבקש לפסול את המותב הנוכחי שדן
בתיק ממניעים במטרה לעכב את הדיון בתביעת דמי השימוש.
5.
לאחר שעיינתי בטענות
הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
בבג"ץ 4057/00 ישקר בע"מ נ' בית-הדין הארצי
לעבודה, פ''ד נה(3) 734 (23.4.2001) נפסק כי:
כאשר
שופט כבר גיבש את החלטתו במסגרת פסק-דין מקיף ומנומק בתיק שהובא לפניו, הכולל התייחסות
לעובדות ולמהימנות עדים, מתעורר ספק ניכר ביכולתו להיכנס, בגלגול נוסף של אותו תיק
עצמו, להליך הליבון וההתייעצות ההדדית באותה פתיחות מחשבתית הנדרשת לצורך העניין. כיצד
יהיה הוא פתוח לשכנוע ולשינוי כאשר הוא כבר החליט בעניין באופן סופי? במקרה כזה מתהפכים
יוצרותיו של התהליך השיפוטי, שכן קבלת החלטה סופית (בגלגול הקודם) קדמה להליך ההתייעצות
המשותף אשר רק לאחריו אמורה להתגבש החלטה סופית. בכך מתרוקן למעשה תהליך קבלת החלטות
במותב ממשמעותו האמיתית. (שם, בעמ' 749)
בע"א
1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (1.6.1997)
(להלן: פסק הנשיא א' ברק כי:
אין
דין התבטאות מסוייגת בהליך ביניים המבוססת על הנחות עובדתיות כדין התבטאות נחרצת בסיום
הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ומשפטיים. במקרה שבפנינו קבע בית המשפט קביעות ברורות,
חדות ומנומקות בהחלטתו בבקשה לביטול הפסק הראשון. אותן טענות ממש שעמדו ביסוד בקשה
זו עומדות גם ביסוד הבקשה הנוכחית. מהלכיהם הדיונים של הצדדים הובילו, למעשה, לכך שבית
המשפט נדרש לשוב ולהתייחס לטענות אלו, ובנסיבות אלו מוטב יהיה אם השופט שכבר דן והכריע
בטענות יימנע מלשוב ולדון בהן.
דברים אלו
יפים גם לענייננו. במקרה שבנדון בית המשפט קמא כבר הכריע בתביעת המשיב לתשלום דמי
שימוש במסגרת פסק הדין המשלים שניתן בתביעה לסילוק יד. במסגרת הכרעה זו בחן בית
המשפט קמא ראיות שהגישו לו הצדדים בנוגע לסוגיית תשלום דמי השימוש בקרקע וקבע
בסוגיה זו ממצאי עובדה. לאחר שקביעות אלו בוטלו בערעור קבע בית המשפט קמא כי די
בראיות שכבר נבחנו על ידו במסגרת פסק דינו המשלים על מנת להכריע בתביעה לתשלום דמי
שימוש וכי הוא אינו רואה צורך לבחון ראיות נוספות על מנת להכריע בתביעה זו. בנסיבות
אלו, מוטב יהיה אם התביעה לתשלום דמי שימוש תנותב לשמיעה בפני מותב אחר (ראו
והשוו: ע"פ 1800/06 בנק המזרחי טפחות
בע"מ נ' שאולי (05.04.2006); ע"פ 4320/07 פלוני
נ' פלוני (8.7.2007); ע"א
9509/07 כהן נ' גולן (17.4.2008)).
אין צו
להוצאות בערעור.
ניתן היום, כ"ז בסיון התשע"ח
(10.6.2018).
