בבית המשפט
העליון
|
רע"א
4245/18
|
לפני:
|
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
|
המבקש:
|
פלוני
|
|
|
נ ג ד
|
המשיבה:
|
פלונית
|
בקשת רשות
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 21.5.2018 ברת"ק
31537-01-18 שניתנה על-ידי כבוד השופט העמית א' שילה
|
כתבי עת:
שרון חנס,
"עיון מחודש באישיות המשפטית", עיוני משפט, כרך כט
(תשס"ו-תשס"ז) 5
חקיקה
שאוזכרה:
חוק בתי
המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984: סע' 60, 60(א)
חוק החוזים
(חלק כללי), תשל"ג-1973: סע' 59(א)
החלטה
|
1. בקשת
רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 21.5.2018 (רת"ק
31537-01-18, השופט העמית א' שילה). בית המשפט
המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות
בכפר סבא מיום 30.12.2017 (ת"ק 52284-03-17, השופט א' נבו).
רקע והליכים קודמים
2. מקורו של
ההליך דנן בחוזה שנעשה בין המבקש, עורך דין במקצועו, למשיבה, שהיא מעצבת, ונסב על
מתן שירותים לתכנון ולעיצוב משרדו של המבקש בתמורה לסך של 11,000 שקלים שישולמו
במספר "פעימות" (להלן: החוזה). יצוין כבר עתה
כי במקור חתמה על החוזה גם מעצבת נוספת, לצדה של המשיבה (להלן: המעצבת
הנוספת). לאחר שהמשיבה הכינה את תוכניות העבודה וקיבלה חלק
מהתמורה, המבקש דרש לערוך שינויים בתוכניות, ואילו המשיבה ביקשה לסיים את
ההתקשרות. הצדדים הגיעו בהמשך להסכמה כי המשיבה תערוך תוכניות חדשות בהתאם
לשינויים שנדרשו בתמורה לתשלום בגין שעות עבודה נוספות. עם זאת, לאחר שערכה המשיבה
את השינויים הודיע לה המבקש על הפסקת ההתקשרות ושילם לה סך של 4,000 שקלים – סכום
נמוך מזה שדרשה עבור העבודה הנוספת.
3. בשלב זה, המשיבה הגישה תביעה נגד המבקש לבית
המשפט לתביעות קטנות בטענה שהוא חייב לה סכום של 13,806 שקלים. המבקש מצדו טען כי
המשיבה לא ביצעה את עבודתה נאמנה וכי השכר שדרשה עבור שעות העבודה הנוספות אינו
סביר.
4. בנוסף לכך, וזאת במישור המשפטי, טענתו
העיקרית של המבקש הייתה כי דין התביעה להידחות על הסף, מאחר שאינה נכנסת לגדר
סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, כפי שזו מוגדרת בסעיף 60(א) לחוק בתי
המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי
המשפט). המבקש עמד על כך שלפי סעיף זה, בית המשפט לתביעות קטנות
מוסמך לדון בתביעה שהגיש "יחיד" בלבד וכי מכל מקום התביעה אמורה להיות
מוגשת על-ידי האדם הנוגע בדבר ולא מכוח "זכות שהומחתה או הוסבה". לעומת
זאת, כך נטען, החוזה נעשה בינו לבין עסק מסוג שותפות, מאחר שעל החוזה חתמה כאמור
גם המעצבת הנוספת, אשר לטענתו הייתה שותפה של המשיבה.
5. בית המשפט
לתביעות קטנות (השופטת מ' בן-ארי) דחה את הבקשה לדחיית התביעה על הסף
בציינו כי "עסק", להבדיל מ"חברה", אינו אישיות משפטית ולכן
ממילא אינו יכול לתבוע ולהיתבע. לצד זאת, קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי ככל שהתביעה
היא מכוח החוזה, אזי שתי המעצבות היו צריכות להגישה. בהמשך לכך נתן בית המשפט
לתביעות קטנות למעצבת הנוספת אפשרות להצטרף להליך – שהיא לא מימשה בסופו של דבר.
להשלמת התמונה יצוין כי המשיבה הודיעה לבית המשפט לתביעות קטנות כי היא והמעצבת
הנוספת חברו יחדיו לתקופה מוגבלת כדי "לבדוק אפשרות לעבודה משותפת"
(ניסיון שלא צלח לבסוף), אך הוסיפה כי מעולם לא נוצרה ביניהן שותפות.
6. בסופו של
דבר, בית המשפט לתביעות קטנות (השופט נבו, שהתיק הועבר
לטיפולו) קיבל את התביעה בחלקה ופסק למשיבה סך של 8,636 שקלים. בית המשפט לתביעות
קטנות עמד על כך שהמבקש שכנע את המשיבה להמשיך לעבוד עמו וכי בתור עורך דין הוא
היה מודע לאמור בחוזה. בית המשפט לתביעות קטנות הוסיף כי המבקש יכול היה לבקש
לערוך חוזה חדש, להסתפק בתוכניות שהכינה המשיבה מלכתחילה, או לפנות לבעל מקצוע אחר
לצורך ביצוע השינויים. עוד ציין בית המשפט לתביעות קטנות כי המבקש כלל לא הגיש
חוות דעת מומחה לפיה נפל בתוכניות העבודה פגם מסוים העולה כדי רשלנות מצד המשיבה.
לבסוף, בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי המשיבה ערכה רישום מדויק של שעות העבודה שלה,
שאותו צירפה לכתב התביעה, ועל כן על המבקש לשלם לה את יתרת שכר העבודה על פי
החוזה.
7. המבקש הגיש
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר התמקדה בטענה כי התביעה אינה מתאימה
לבירור מהיר במסגרת של תביעות קטנות וכן כי בית המשפט לתביעות קטנות לא היה מוסמך
לדון בה לפי סעיף 60(א) לחוק בתי המשפט.
8. בית המשפט
המחוזי דחה את הבקשה בהסתמך על ממצאיו של בית המשפט לתביעות קטנות כי חישוב השעות
מצדה של המשיבה היה מדויק. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש, שהוא עורך דין, חתם על חוזה
מפורש שבו נטל על עצמו לשלם לפי שעות עבודה, ולא ביטל אותו ככל שהיה זכאי לכך.
לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את הטענות שהתבססו על סעיף 60 לחוק בתי המשפט,
והטעים כי מכל מקום המבקש לא הוכיח שמדובר בתביעה מכוח זכות שהומחתה.
בקשת רשות הערעור
9. בבקשה דנן
חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות. המבקש טוען כי
הסכסוך המשפטי בין הצדדים הוא סכסוך עסקי מורכב שלא היה מקום לבררו במסגרת של
תביעות קטנות. הוא מוסיף וטוען כי מדובר בתביעה מכוח זכות שהומחתה למבקשת (מן
השותפות) וכי אין מדובר בתביעה של "יחיד", מאחר שלמעשה החוזה נעשה עם
השותפות. לטענת המבקש, הבקשה דנן חורגת מעניינו הפרטי.
דיון והכרעה
10. לאחר שבחנתי
את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, רשות
ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה בעלת
חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין, או כאשר קיים חשש
שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ
נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הדברים נכונים
ביתר שאת בבקשה שנסבה על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה (ראו: רע"א 8190/14 רוזנברג נ' בזק בינלאומי
בע"מ, פסקה 29
(3.6.2015); רע"א 2983/17 קליין נ' ידיעות אינטרנט בע"מ, פסקה 7 (27.6.2017); רע"א
9231/17 דובקס נ' אדלמן, פסקה 6 ((14.1.2018)).
11. הבקשה דנן
אינה מקיימת את אמת המידה האמורה. אכן, סוגיית מעמדה של שותפות בלתי רשומה עשויה
לעורר שאלות בהקשרים שונים (ראו: שרון חנס "עיון מחודש באישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד בדין הישראלי" עיוני משפט כח 5 (2004); טל
חבקין ויגאל נמרודי התביעה הקטנה 109 (2017) (להלן: חבקין ונמרודי)). אולם, בנסיבות
העניין, לא הונח הבסיס העובדתי המצריך הידרשות לסוגיה. אכן, החוזה מציין כצדדים לו
את המבקש מצד אחד ואת המשיבה והמעצבת הנוספת מצד אחר. אולם, הוא אינו מתייחס
לשותפות כלל, והמבקש לא הניח בסיס עובדתי לכך שהחוזה נכרת עם שותפות בלתי רשומה,
ככל שזו הייתה קיימת.
12. כמו כן, לא
מצאתי ממש גם בטענתו של המבקש כי התביעה הוגשה על פי זכות שהומחתה. אכן, לא ניתן
להגיש תביעה כספית לבית משפט לתביעות קטנות לפי זכות שהומחתה או שהוסבה (סעיף
60 לחוק בתי המשפט. כן ראו: חבקין ונמרודי, בעמ' 120-119).
אולם, בהיעדר בסיס עובדתי לכך שהחוזה נכרת עם שותפות, ברי כי אין בסיס לקביעה כי
התביעה הוגשה על-פי זכות שהומחתה. למעלה מן הצורך אציין, כי טענתו של המבקש היא
מרחיקת לכת, משום שהיא מדמה כל מצב של ריבוי נושים, המוסדר ברישא לסעיף 59(א)
לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, למצב שבו הם אינם יכולים להגיש
תביעה קטנה.
13. סוף דבר: הבקשה
נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
5129371 ניתנה היום, ד' באב התשע"ח
(16.7.2018).
