בבית המשפט
העליון
|
בש"פ
4919/18
|
לפני:
|
כבוד השופט נ' סולברג
|
העורר:
|
יהודה ברוקס
|
|
|
נ ג ד
|
המשיבה:
|
מדינת ישראל
|
ערר על
החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.6.2018 במ"ת 4464-11-17
שניתנה על
ידי כבוד השופטת נ' בכור
|
תאריך הישיבה:
|
ט"ו בתמוז התשע"ח
|
(28.6.2018)
|
חקיקה שאוזכרה:
חוק העונשין, תשל"ז-1977: סע' 499(א)(1)
פקודת הסמים המסוכנים [נוסח
חדש], תשל"ג-1973: סע' 7(א), 7(ג), 13, 19
1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
מרכז-לוד (השופטת נ' בכור) במ"ת 4464-11-17
מיום
13.6.2018, בגדרה הוחלט שלא לשנות מהחלטה קודמת להורות על הארכת מעצרו של העורר עד
תום ההליכים.
רקע
ועיקרי ההליכים הקודמים
2. נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה
לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); יבוא סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13, יחד עם סעיף 19 לפקודת
הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); והחזקת סם מסוכן
שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א), יחד עם סעיף 7(ג) לפקודה.
3. על-פי
המתואר בכתב האישום, העורר ונאשם נוסף בתיק, קשרו קשר עם אדם אחר לייבא ארצה סמים
מסוכנים. במסגרת הקשר, טסו העורר והנאשם הנוסף לבריסל, קיבלו שם מזוודות שבהן
הוסלקו סמים מסוכנים מסוג קוקאין, וניסו להיכנס איתן לישראל. במזוודת העורר נתפס
קוקאין במשקל של כ-7.167 ק"ג.
4. בד בבד עם
הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על מעצרו של העורר
עד תום ההליכים. ביום
8.1.2018 הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה, ובית המשפט קבע בהתאם, כי ישנן
ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. בית המשפט הורה על הארכת מעצרו של העורר, וכמו כן על
הגשת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן, לבחינת אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר. ביום
4.2.2018 הוגש תסקיר המעצר, ולפי האמור בו סובל העורר מהתמכרות לסמים; הומלץ על
הפנייתו לראיון בקהילה הטיפולית "הר-טוב" לבחינת אפשרות השתלבותו בה.
ביום 28.2.2018, הוגש תסקיר מעצר משלים; העורר נמצא מתאים להשתלבות בקהילת
"הר-טוב", והומלץ לעשות כן תחת צו פיקוח למשך 6 חודשים. נאמר בתסקיר, כי
השהות בקהילה היא בתנאים של פנימיה סגורה, אך אין מדובר בתנאי "מעצר
בית".
5. ביום 29.3.2018 הורה בית המשפט המחוזי על
מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט שקל את האפשרות לשחרורו
של העורר לחלופה שהוצעה על סמך שלושת המבחנים שנקבעו בהלכת סויסה (בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (21.3.2011)): (א) תחילתו של הליך גמילה לפני המעצר; (ב) סיכויי
הצלחה גבוהים להליך הגמילה; (ג) הפגת חשש המסוכנות באמצעות חלופת מעצר.
בית המשפט המחוזי קבע כי העורר אינו ממלא אחר התנאים האמורים. קביעתו של בית המשפט
התבססה בעיקרה על כך שלאור עברו של העורר ומאפייני אישיותו כפי שעלו מתסקיר המעצר,
"אין כל אינדיקציה לסיכויי הצלחה גבוהים" להליך הגמילה; ועל כך שתנאי השהות
בתכנית הגמילה אינם הרמטיים, ולכן אינם מאיינים את מסוכנותו. עם זאת, קבע בית
המשפט שבמידה ותוצע חלופת מעצר מתאימה, ניתן יהיה לשקול את שחרור העורר אליה.
העורר הגיש ערר על החלטה זו לבית משפט זה, וביום 3.5.2018, הורה בית המשפט, בהסכמת
הצדדים, על מחיקת הערר ועל עריכת תסקיר מעצר משלים לעורר, לבחינת אפשרות שילובו
בקהילת "רטורנו".
6. ביום 28.5.2018 הגיש שירות המבחן את תסקיר
המעצר המשלים. בתסקיר צוין כי העו"ס האחראית על אגף המעצר בו שוהה העורר,
התרשמה מהמוטיבציה של העורר לטיפול, וכי שירות המבחן עצמו התרשם שבני משפחתו של
העורר מעוניינים לסייע לו ולשמש כמפקחים מגבים בעת שהייתו בקהילה השיקומית; ובעיקר,
כי הם מסוגלים לכך. שירות המבחן עמד על כך שקהילת "רטורנו", בדומה
לקהילת "הר-טוב", אינה מהווה חלופת מעצר בתנאי "מעצר בית";
וכי הגם שהעורר התקבל עקרונית לטיפול בקהילת "רטורנו", קהילת "הר
טוב" ערוכה לתת מענה מיטבי לצרכיו, ולכן הומלץ בשנית על שילובו בה.
7. ביום 13.6.2018, קבע בית המשפט כי אין
מקום לשנות מהחלטתו להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים. זאת, מכיוון ששתי
החלופות המוצעות, קהילת "הר-טוב" ו"רטורנו", אינן בתנאי
"מעצר בית", ואינן מאיינות או מפיגות את המסוכנות הנשקפת מן העורר.
מכאן הערר
שלפנַי.
טענות
הצדדים
8. בנימוקיו לערר, הטעים ב"כ העורר כי חלקו של העורר בעבירת יבוא הסמים
מתמצה בביצועה בפועל בלבד, ואין לו ממון, קשרים או יכולת להוציא לפועל עבירה שכזאת בעצמו; מכאן,
שמסוכנותו אינה ברמה גבוהה. ב"כ העורר נסמך גם על דברי שירות המבחן כי מסוכנותו
של העורר נובעת בעיקרה מהתמכרותו לסמים, וטען שבשל כך החלופה הטיפולית
המוצעת "תעקור מהשורש את מניעיה של העבריינות [...] ובכך תאיין את
המסוכנות". ב"כ
העורר הוסיף, ששחרורו של העורר לחלופה המוצעת עומד גם בתנאים שנקבעו בהלכת סויסה.
לטענתו, מטרתו של התנאי הראשון, תחילה של הליך גמילה טרם המעצר, היא לוודא שהרצון
להשתלב בהליך אינו מונע מהרצון להשתחרר ממעצר, וכי "ברור שלא כך המצב
בענייננו". כמו
כן, טען ב"כ העורר שהמלצות שירות המבחן מצביעות על פוטנציאל ההצלחה הגבוה של
העורר בהליך הגמילה, וכי הפיקוח ההדוק המוטל על המשתתפים בהליכי גמילה, מהווה מענה
הולם לחשש מפני מסוכנותו. לשיטתו, די בכך שהעורר עומד בשני תנאים אלה, כדי להביא
לשחרורו לחלופה המוצעת, ולכן, יש לאמץ את המלצות שירות המבחן, לשחררו מהמעצר,
ולשלבו בהליך גמילה במסגרת קהילת "הר טוב". העורר הוסיף כי הוא נכון לכל
תנאי שיוטל עליו, כולל הוצאת צו לעיכוב יציאתו מהארץ והטלת ערבויות כספיות.
9. בדיון ביום 28.6.2018 טען ב"כ המשיבה כי
מסוכנותו של העורר ממשית, ומעידה על כך גם התנהלותו ושתיקתו בחקירות המשטרה.
לדבריו, העורר
אינו ממלא אחר תנאי הלכת סויסה, בשים לב לאי-השתלבותו בהליכי גמילה טרם המעצר,
ומחמת המסוכנות הנשקפת ממנו, ברמה שלא תופחת באמצעות החלופה המוצעת. מסוכנות זו
נלמדת ממעורבותו הנמשכת בעולם הסמים, ומכך שלא ביצע את העבירה מתוך תשוקה רגעית
לסם, אלא לאחר תכנון מוקדם ובאמצעות קשרים שיש לעורר עם גורמים עברייניים.
ב"כ המדינה הוסיף שבשנתיים האחרונות ניכרת תופעה של אנשים עם פרופיל דומה
לפרופיל של העורר המנסים להבריח לארץ מזוודות קוקאין מאירופה; וכי דרך הכלל היא
לעצור את השותפים להברחות סמים באופן זה עד תום ההליכים. עניינו של העורר אינו
שונה מעניינם של אחרים. בשל האמור, ולאור מדיניות הפסיקה בנושא, טען ב"כ
המדינה שאין לקבל את הערר.
דיון
והכרעה
10. נתתי דעתי
על טענותיהם של ב"כ הצדדים, אלו שמטעם העורר בכתב, ואלו שמטעם שני הצדדים
בעל-פה, התלבטתי מאד, עד אשר באתי לכלל דעה כי דין הערר להתקבל; זאת, מהטעמים שיפורטו להלן.
11. אמת נכון הדבר, העורר לא התחיל בתהליך של גמילה
טרם מעצרו. עניין זה נזקף לחובתו בהקשר דנן, בגדרי הלכת סויסה. ברם, חודשים ארוכים
נתון העורר במעצר, התקופה הארוכה הזו נתנה בו את אותותיה, וההתרשמות המקצועית נוטה
לראותו כבשל לתהליך של גמילה. פרק הזמן הארוך במעצר – 9 חודשים – וחוות הדעת
המקצועית, הריהם, בנסיבות העניין, "חלופה" לתנאי של תחילת הליך גמילה
לפני המעצר. תכליתו של התנאי הושגה ב"חלופה" הנ"ל.
12. העורר
רואיין בקהילת "הר-טוב" ובקהילת "רטורנו", ונמצא מתאים לשילוב
בזו ובזו. שירות המבחן, כמו גם העובדת הסוציאלית האחראית על האגף בו שוהה העורר
במעצר, התרשמו מכנות רצונו להשתלב בהליך הגמילה ומכך שהוא מגלה "הבנה
ראשונית של השפעת צריכת הסמים על תפקודו". אמנם, בצדק ציין
בית המשפט המחוזי, כי לעורר היסטוריה ארוכה של שימוש בסמים. יחד עם זאת, מסקנתו של
בית המשפט המחוזי כי "אין כל אינדיקציה
לסיכויי הצלחה גבוהים" בהליך של גמילה, אינה מוכרחת. "אין לשלול את האפשרות כי מתוך שלא לשמה יגיע לשמה. הניסיון מוכיח כי
גם כאשר המוטיבציה של הנאשם לטיפול גמילה מונעת מההליך הפלילי אין בכך כדי לשלול
את סיכויי הצלחת הגמילה, ואין בכך כדי לגרוע מכנות כוונתו ומרצונו להיגמל" (הלכת סויסה, בפסקה
9 וההפניות שם).
13. שירות המבחן
התייחס למסוכנות הנשקפת מן העורר, והצביע על הקשר שבין התמכרותו לסמים, לעבירת
הייבוא שאותה ביצע לכאורה. בשל קשר זה, המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר לחלופת
מעצר שיקומית טיפולית, אשר תאפשר הפחתה ממשית בסיכון הנשקף ממנו, באמצעות טיפול
בהתמכרות ממנה הוא סובל. על פי שירות המבחן, תנאי השהייה בקהילות הטיפוליות אינם
זהים לאלה הקיימים ב"מעצר בית", אך מדובר במסגרות פנימייתיות סגורות עם
נהלים ברורים, אשר הפרתם תדווח באופן מיידי לרשויות. החלופה המוצעת אינה נותנת
אפוא מענה הרמטי למסוכנות הנשקפת מהעורר בטווח הקצר, אך עם זאת, בטווח הארוך, היא
עשויה להקטין במידה משמעותית את מידת מסוכנותו לחברה (והשוו: בש"פ 1152/17
דרבה נ' מדינת ישראל, בפסקה
19 (20.2.2017)).
14. האיזון בין
האינטרסים המתרוצצים בערבוביה אינו פשוט. עוצמת הסיכון וסבירות התממשותו במידה
ויוחלט על שחרור העורר מהמעצר מזה, אל מול התוחלת של סיכויי ההצלחה, במידה והליך
הגמילה יצליח מזה. כאמור, התלבטתי, עד שלבסוף באתי לכלל מסקנה, כי המלצתו המובהקת
של שירות המבחן על שילוב העורר בהליך הטיפולי; התגייסותה של משפחתו לסייע לו באופן
ממשי ולאורך זמן; התרשמות שירות המבחן כי פרק הזמן הארוך בו הוא נתון במעצר, כ-9
חודשים, יצרו אצלו הרתעה ומוטיבציה; הקשיים החמורים שאותם חווה העורר במעצר;
והידיעה הברורה של העורר כי אם יפר את תנאי השחרור יחזור לאלתר אל מאחורי סורג
ובריח; הצטברותם של כל אלה, מטה את הכף למתן הזדמנות לעורר להשתלב בתכנית טיפולית
שיקומית.
15. אשר על כן, יוכל העורר להשתחרר מן המעצר
לטיפול בקהילת "הר-טוב", בתנאי הפנימיה הסגורה המקובלים שם, לאחר שיפקיד
סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, יחתום על ערבות עצמית, והוריו יחתמו על ערבות צד
ג', בסכום זה. העורר לא יצא מתחומי קהילת הר-טוב. ניתן בזאת צו לעיכוב יציאתו של
העורר מן הארץ. ניתן בזאת צו פיקוח על העורר למשך 6 חודשים.
אחזור על אזהרתי לעורר כי אם יפר תנאי מתנאי
השחרור, הוא צפוי לשוב ולהעצר לאלתר עד תום ההליכים.
ניתנה היום, ד' באב
התשע"ח (16.7.2018).
5129371
