תיקון כתבי טענות - רע"א 4287-21 א.ר.א.ב בונוס בע"מ נ' דורון זרוק (11.08.2021)

Photo by Tingey Injury Law Firm on Unsplash

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  4287/21

 

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקשים:	1. א.ר.א.ב בונוס בע"מ
	2. אריה גולדיאן

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:	1. דורון זרוק
	2. מי-עד הנדסה והשקעות בע"מ
	3. ויינברגר ברטנטל ושות' חברת עורכי דין

 

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.4.2021 בת"א 1199-11-18  שניתן על ידי כבוד השופט ג' גונטובניק

 

בשם המבקשים:

עו"ד רון טורקלטאוב

 

בשם המשיבים 2-1:

עו"ד בעז בן צור; עו"ד אברהם אבהמוף

 

בשם המשיבה 3:

עו"ד עדי קליין

 

החלטה

 

1.            בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 18.4.2021, בת"א 1199-11-18  (כב' השופט ג' גונטובניק), אשר על-פיה נדחתה בקשת המבקשים לתיקון כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד.

 

רקע

2.            המבקשת 1, חברת א.ר.א.ב בונוס בע"מ (להלן: החברה), היא חברה אשר בזמנים הרלוונטיים עסקה, בין היתר, במתן שירותים שונים לרשויות וגופים מוניציפליים, הקשורים בהליכי גיבוש שומות היטלי השבחה, על כל שלביהם. בשנת 2008 נקשרה החברה בהסכם עם המשיב 1, דורון זרוק, בחוזה לאספקת שירותים של ניהול וריכוז תיקי חיוב יזום של היטלי פיתוח וליווי הליכי הגבייה.

 

3.            בשנת 2015 באה ההתקשרות בין הצדדים אל סופה, וביום 1.11.2018 הגיש דורון תביעה נגד החברה ובעליה – המבקש 2, אריה גולדיאן – שעניינה בהתחשבנות ותשלום חובות. ביום 14.2.2019 הגישו המבקשים כתב הגנה, ובד בבד הגישה החברה גם תביעה שכנגד אשר במסגרתה הועלו טענות בדבר הפרות חוזיות שונות הנוגעות לתפקודו של דורון, כמו גם הפרת תניית אי-תחרות וגזל סודות מסחריים בקשריו של דורון עם המשיבות 2 ו-3 – מי-עד הנדסה והשקעות בע"מ, תאגיד המצוי בבעלות ובשליטת דורון, וחברת ויינברג ברטנטל ושות', חברת עורכי דין שבה מועסק דורון. כמו כן, העלו המבקשים בכתב ההגנה טענת קיזוז נגד דורון, המפנה לאמור בכתב התביעה שכנגד ולטענות המצויינות שם.

 

4.            בחלוף כשנתיים, ביום 3.2.2021, הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד. התיקונים שנתבקשו נוגעים לשני עניינים עיקריים: האחד, טענה לגבי מעורבותו של דורון במיזם הקשור בתאגיד בשם 'דניאל פרוייקטים' (להלן: המיזם הנוסף), אשר לטענת החברה עומדת בניגוד להסכם בין הצדדים; השני, טענות בדבר נזקים שנגרמו לכאורה למבקשת כתוצאה מהתנהלות רשלנית של דורון. למעשה, אין חולק כי התיקונים בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד זהים, כאשר אותן טענות מועלות בכתב ההגנה כטענות קיזוז, ובכתב התביעה שכנגד כטענות רגילות; כך ציינו זאת המבקשים בעצמם, במסגרת בקשת התיקון: "התיקון המבוקש נדרש הן בכתב ההגנה (שם מועלות הטענות על דרך של העלאת טענות 'מגן' כלומר על דרך של העלאת טענות קיזוז) והן בכתב התביעה שכנגד (שם מועלות הטענות על דרך של העלאת טענות 'חרב' כלומר על דרך של העלאת טענות לחיובים שאותם על המשיבים לשלם").

 

5.            ביום 18.4.2021, לאחר שהתקבלה תגובת המשיבים, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. כנקודת מוצא, הבחין בית המשפט המחוזי בין שני ראשי הבקשה. ביחס ל'ראש הראשון' – הטענה כי דורון נטל חלק במיזם הנוסף, בניגוד להתחייבויותיו – קבע בית המשפט המחוזי, כי מדובר בסוגיה "שבירורה חורג מהמסגרת הישירה של הנושאים הנדונים בתובענה הנוכחית. למעשה, מדובר בבקשה להגיש תביעה שכנגד חדשה, זמן רב לאחר הגשת כתב התביעה הראשית וכתב ההגנה במסגרתה [...] שעה שהתובענה הנוכחית כבר מתקרבת לשלב הגשת הראיות". לגבי ה'ראש השני' – הטענה לביצוע עבודה רשלנית – נקבע כי על אף שעניין זה "קשור בקשר הדוק יותר לסוגיות המתבררות במסגרת ההליך [...] מדובר למעשה בעילה חדשה שבירורה יצריך התייחסות פרטנית מקיפה באופן שיסרבל את בירור ההליך הנוכחי"; והקביעה המרכזית לגבי ראש זה, היא כי "המידע הרלוונטי ביחס לעילה היה ברשות המבקשים או אמור היה להיות ברשותם, ואין למצוא בבקשה פירוט מספק לגבי המועד שבו נודעו להם הפרטים". בית המשפט המחוזי עמד גם על הפער שבין סכום התביעה המקורי – 2 מיליון ₪ – לבין שווי ראש הנזק הנוסף, המבוקש במסגרת התיקון, אשר הוערך בסך של 8 מיליון ₪; על כך שחלק ניכר מסכום זה אף עשוי להיות נתון להתיישנות; על הסרבול שיגרם להליך, נוכח השלב שבו הוא מצוי; ועל עיתוי הגשת הבקשה – בחלוף שנתיים ממועד פתיחת ההליך, בשים לב לכך שמבחינה מהותית העתרות לבקשה תחזיר את ההליך לראשיתו.

 

עיקרי טענות הצדדים

6.            המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה, וכי יש לאפשר להם לתקן את כתב ההגנה ואת כתב התביעה שכנגד. ראשית נטען, כי בית המשפט המחוזי התייחס למעשה רק לתיקון כתב התביעה שכנגד, ולא נימק כלל את החלטתו לגבי תיקון כתב ההגנה. לגישתם, העדר הנמקה עשוי כשלעצמו לשמש טעם מספק לקבלת הערעור.

 

7.            לגופה של שאלת תיקון כתב ההגנה, טוענים המבקשים כי ברי שתיקון כתב ההגנה, מעצם טבעו ככתב טענות הקובע את גדרי המחלוקות בין הצדדים, יהיה כרוך בשינוי או הרחבה של טענות ההגנה המקוריות. אדרבה, זו תכלית בקשת התיקון, ומכאן שאין לקבל את נימוקי בית המשפט המחוזי, כי יש בתיקון המבוקש משום הרחבת חזית של המחלוקת בין הצדדים, אשר בגינה יש לדחות את הבקשה, למצער לגבי כתב ההגנה.

 

8.            לגבי תיקון כתב התביעה שכנגד, טוענים המבקשים כי אין מדובר בתביעה חדשה. התיקונים עוסקים באירועים הקשורים קשר אמיץ למערכת היחסים שבין הצדדים; עיקרם במחדלים של דורון, כאשר עצם קיומם של מחדלים נטען במפורש בכתב התביעה המקורי. לשיטתם, הצורך בתיקון נוצר עקב עובדות שהתגלו, ונזק שהתגבש, לאחר שהוגשה התביעה שכנגד; לכן, בקשת התיקון הריהי פירוט של הטענה המקורית, ולא העלאת טענה חדשה. בהקשר זה מדגישים המבקשים, כי ככל שתידחה בקשת התיקון, יגרום הדבר לעיוות דין, שכן מרכיב משמעותי מהיקף הסכסוך לא יתברר בבית המשפט, כך שלא תינתן הכרעה במחלוקת לאמיתה; וכמו כן, לא יוכלו המבקשים להביא את טענותיהם בתביעה אחרת, מחמת השתק שיפוטי והשתק עילה.

 

9.            בתחום שיקולי היעילות הדיונית, עומדים המבקשים על כך שמדובר בשלב מוקדם בהליך, באשר טרם הושלמו ההליכים המקדמיים. לשיטתם, מטעמי יעילות וצדק מוטב כי תיפרשׂ לפני בית המשפט מלוא התשתית הראייתית, תוך שהם מדגישים כי ככלל יש להיענות ב"רוחב לב" לבקשות לתיקון כתבי טענות, כאשר ניתן להתגבר על המכשלות הקיימות באמצעות פסיקת הוצאות או פיצוי כספי במידת הצורך.

 

10.          מאידך גיסא, סבורים המשיבים כי החלטת בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת כדבעי, וכי אין בנמצא טעם טוב להתערב בה. לגבי הטענה המקדמית בדבר העדר הנמקה, טוענים המשיבים, כי ברי שנימוקי ההחלטה נוגעים לכתב ההגנה ולכתב התביעה שכנגד כאחד, שכן התיקונים המבוקשים זהים, בבחינת "העתק הדבק", נתון אשר "הוצנע" בבקשת רשות הערעור.

 

11.          לגופו של עניין, סומכים המשיבים על החלטת בית המשפט המחוזי. לשיטתם, בקשת התיקון מקפלת בתוכה עילות חדשות, אשר בירורן חורג מהמחלוקות שפורטו בכתבי הטענות המקוריים; הדבר יחייב הבאת ראיות חדשות, יגרור סרבול והארכה של ההליך. כך, בנוגע לראש הראשון, בכתבי הטענות המקוריים לא נכתב דבר בנוגע לפעילותו של דורון במיזם הנוסף, והמבקשים אף לא העלו טענות של ממש לעניין זה בבקשת רשות הערעור; ובאשר לראש השני, מועלות טענות על פגמים בהתנהלותו של דורון, שגם כן לא נזכרו בכתבי הטענות המקוריים: התרשלות בתיקים ספציפיים; ביצוע לקוי של הבדיקות הדרושות; והמלצות על פשרות בשיעורים נמוכים.

 

12.          המשיבים מדגישים כי תנאי יסודי לקבלת בקשה לתיקון כתב טענות, הריהו שהעובדות לא היו מצויות בידיעת מבקש התיקון, עובר להגשת הבקשה. בהקשר זה, מטעימים המשיבים, כי ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה בשנת 2015. על כן, אם היה ממש בטענות בדבר הפרות או התרשלויות נוספות של דורון, הרי שהעובדות הרלבנטיות היו ידועות למבקשים, ואת טענותיהם בבקשת התיקון היה עליהם להעלות הרבה קודם לכן; גם בבקשת רשות הערעור לא מפרטים המבקשים מתי הגיע אליהם המידע הרלוונטי וכיצד. בהמשך נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, ללא הצדקה ראויה, ובחוסר תום-לב מובהק.

 

13.          עוד טוענים המשיבים, כי בקשת התיקון יש בה משום ניסיון לעקוף את מחסום ההתיישנות: התיקונים נוגעים לתקופה שבה דורון סיפק שירותים לחברה, בין השנים 2015-2008, ובקשות התיקון הוגשו בראשית שנת 2021, כך שעל מרבית ההפרות הנטענות חלה התיישנות. בעניין זה, מתבססים המשיבים על ההלכה הפסוקה שלפיה בחלוף תקופת ההתיישנות לא תתקבל בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת עילה חדשה; טוענים המשיבים, כי בנסיבות העניין אין תחולה לסעיף 4 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), לפיו ניתן להגיש תביעה שכנגד שעילתה נגועה בהתיישנות, היות שמדובר כאן בעילות חדשות – שלא עוסקות בנושא אחד, ושאינן נובעות מאותן נסיבות.

 

14.          אציין, כי בעניינה של המשיבה 3, הדגישו המבקשים בבקשה לתיקון כי התיקון אינו נוגע לה. המשיבה 3 עמדה בתגובתה על עובדה זו, תוך שהיא טוענת כי מכל מקום אין לגישתה מקום להֵעתר לבקשת רשות הערעור, שכן הדבר יוביל לסרבול, הִמשכות ההליכים, והרחבת חזית אשר תשליך גם עליה. המשיבה 3 מצטרפת אפוא לעמדת המשיבים 1 ו-2.

 

דיון והכרעה

15.          לאחר ששקלתי טענות הצדדים, מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל נקוט בידינו, כי תיקון כתב טענות הריהו עניין דיוני מובהק, הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תתערב בכגון דא במקרים חריגים בלבד (ראו, בין רבים: רע"א רונדופלטס  בע"מ נ' בירמן,  פסקה 6 (5.10.2012); רע"א 4655/14 "אפיק" חברה לתעשיה ואחסנה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו,  פסקה 8 (7.9.2014); רע"א 871/14 איתן קונדה נ' חיה אברמוביץ',  פסקה 4 (3.3.2014)).

 

16.          לא שוכנעתי כי ענייננו בא בקרב אותם מקרים, המצדיקים התערבות. אמנם, צודקים המבקשים, כי הכלל הוא שבקשות לתיקון כתבי טענות צריכות להיבחן באופן ליברלי, על מנת לאפשר ולקדם בירור ממצה ויעיל של הסכסוך; וכי ככל שניתן, מוטב לרפא את הפגיעה שיסב התיקון להליך או לבעל הדין שכנגד, ככל שכזו מתרחשת, באמצעות חיוב בתשלום הוצאות (עע"מ 5674/04 עיריית תל-אביב-יפו נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ,  פסקה 8 (4.6.2008); רע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר,  פסקה 5 (25.10.2012); רע"א 7466/17 אסיסקוביץ נ' מועצה אזורית הר חברון,  פסקה 9 (20.12.2017).

 

           אולם, גם לגישה זו ישנן גבולות, ולא בכל מצב יעתר בית המשפט לבקשה לתיקון כתב טענות. בבואו לבחון בקשה כאמור, על בית המשפט לשקול מגוון שיקולים, ובכללם: האם התיקון דרוש לצורך בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת; התנהגות המבקש ומועד הגשת הבקשה; האם התיקון עלול לפגוע באינטרס של בעל הדין שכנגד, כאשר דוגמה מובהקת לכך היא מקרה שבו התיקון ימנע ממנו להעלות טענת התיישנות; האם העתרות לבקשה תגרום להכבדה רבה, להארכת הדיון וסרבולו, על חשבון אינטרס בעל הדין שכנגד והאינטרס הציבורי שבייעול הליכים וחיסכון בזמן שיפוטי; ועוד (בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר,  פסקה 8 (22.11.2012) (להלן: עניין אינסלר); 6113/13 פלוני נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק,  פסקה 6 (19.12.2013) (להלן: עניין כפר ביאליק); ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל,  פסקה 15 (4.4.2021) (להלן: עניין רמתיים); כמו כן השוו לנוסח תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אשר בה עוגנו במידה רבה המבחנים שנקבעו בפסיקה (ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים, 270 (2021)).

 

17.          השיקולים הללו – הם שעמדו בבסיס החלטתו של בית המשפט המחוזי בענייננו, ופגם של ממש בשיקול דעתו – לא מצאתי. ראשית, בקשות התיקון הוגשו בשיהוי כבד, למעלה משנתיים לאחר הגשת כתבי הטענות המקוריים. הגם שמבחינה פורמלית, ההליך בבית המשפט המחוזי מצוי בשלב מקדמי, בטרם שמיעת הראיות (השוו למשל: רע"א 2203/07‏ ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ,  פסקה 8 (13.08.2007), במשך הזמן שחלף התקיימו הליכים מקדמיים שונים בין הצדדים, הושקעו משאבים – מצד המשיבים, ומצד בית המשפט. לעומת זאת, המבקשים לא העמידו הסבר מספק לאיחור בהגשת בקשותיהם; ונוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המידע הרלבנטי לגבי עילת הרשלנות היה בידם עוד קודם לכן, או לכל הפחות אמור היה להיות ברשותם – הדברים אומרים דרשני. המבקשים אמנם טענו כי היקף הנזק נתגלה עם חלוף הזמן, אך לא עלה בידם להסביר מדוע ההפרות הנטענות לגופן נטענות רק עתה.

 

18.          שנית, כידוע, בית המשפט יטה שלא להעתר לבקשה לתיקון כתב טענות, כאשר מטרת התיקון היא הוספת עילה חדשה, שהראיות הדרושות להוכחתה שונות מהראיות הדרושות להוכחת העילה המקורית (ראו למשל: ע"א 5016/91 שאוליאן נ' שאוליאן, פ"ד מט(5) 387, 395 (1996); עניין כפר ביאליק, פסקה 6). אמנם, בפסיקה נהוג להגדיר 'עילה' באופן רחב (רע"א 8203/15 עובדיה נ' ולנשטין,  פסקה 7 (25.01.2016); עניין רמתיים, פסקה 19-18), אולם גם באספקלריה זו, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. לגבי שאלת מעורבות דורון במיזם הנוסף, הרי שעסקינן בסוגיה נפרדת וחדשה, אשר בירורה יחייב הבאת ראיות חדשות; מקובלת עלי אפוא הקביעה כי מדובר בעילה חדשה, וכי אין בפי המבקשים טענות של ממש לעניין זה. באשר לתיקון הטענות הנוגעות להתרשלות, הרי שבניגוד לטענת המבקשים, אין מדובר אך בטענות לגבי "היקף נזק", שלכאורה נגרם מחמת אותם מחדלים שנטענו בכתב התביעה המקורי. עסקינן בטענות להפרות נוספות, הנוגעות לאופן שבו ניהל דורון את התיקים הלכה למעשה; גם לשם הוכחתן של אלה, תידרשנה ראיות חדשות. אכן קו הגבול המגדיר מתי טענה היא "עילה חדשה" אינו תמיד קל לזיהוי (שם, פסקה 17), אך לעניין זה אף אם אין מדובר ב"עילה חדשה" במובהק, ניתן מכל מקום להסתפק בקביעות לפיהן עבר זמן רב מעת הגשת כתבי הטענות, כי המידע הרלוונטי היה נגיש למבקשים קודם לכן, וכי עתה בירורו יביא לסרבול ההליך.

 

19.          גם טענת המבקשים כי בית המשפט לא נימק החלטתו לגבי תיקון כתב ההגנה –  אינה מקובלת עלי. החלטת בית המשפט המחוזי אמנם ממעיטה בהתייחסות לתיקון כתב ההגנה, ויתכן שאילו היו נכתבים הדברים בפירוט, היו נחסכות טענות המבקשים במישור זה. אולם לא זו בלבד שבית המשפט המחוזי התייחס במפורש לתיקון טענות הקיזוז שהועלו בכתב ההגנה, הרי שמכל מקום, בנסיבות, הואיל ותיקון כתב ההגנה ותיקון כתב התביעה שכנגד זהים, נראה כי השיקולים לדחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד אכן יפים גם לתיקון טענות הקיזוז שבכתב ההגנה. על אף שטענת קיזוז טענת הגנה היא (ראו למשל: ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' Warner Home Video (Ltd) U.K, פ"מ מו(2) 273, 244 (1992)), שני התיקונים, באותה מידה, יחייבו בירור מסכת עובדתית נפרדת, אשר יש בה כדי לסרבל את ההליך.

 

20.          אינני נדרש לטענות במישור ההתיישנות, לגבי תחולת סעיף 4 לחוק ההתיישנות לעניין תיקון כתב התביעה שכנגד, כמו גם לתיקון טענות הקיזוז בכתב ההגנה (להרחבה, ראו: טל חבקין התיישנות 121-111 (2014)). מדובר בסוגיה מורכבת; בית המשפט המחוזי לא דן בעניין בהרחבה; המבקשים לא העלו טענות של ממש במישור זה – ועל כן לא ראיתי לנכון לבוא בעובי הקורה של סוגיה זו. ממילא, אפילו אניח לטובת המבקשים כי לא היה מקום להתחשב בשיקולים מתחום ההתיישנות לגבי בקשות התיקון, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי, כי אין הצדקה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

 

21.          אשר על כן, הבקשה נדחית.

 

           המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים 2-1 בסך של 7,000 ₪.

 

 ניתנה היום, ‏ג' באלול התשפ"א (‏11.8.2021).

5129371