ערעור על עצם הרשעה בדין, ולחילופין, על חומרת העונש שנגזר - רע"פ 6466/17 פלוני נ' מדינת ישראל (‏18.9.2017)

בבית המשפט העליון

רע"פ  6466/17

לפני:

כבוד השופט א' שהם

המבקש:

פלוני

                                           

נ  ג  ד

                                                                                                     

המשיבה:

מדינת ישראל

החלטה


1.            לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ז' בוסתן; ו-נ' בכור), בע"פ 63441-03-17, מיום 16.7.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת א' פינק), בת"פ 15793-05-14, מיום 2.1.2017, ועל גזר דינו, מיום 1.3.2017.

רקע והליכים קודמים

2.            נגד המבקש הוגש כתב אישום, המונה שלושה אישומים, שעניינם תקיפה סתם – בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (3 עבירות); איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; וכליאת שווא, לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין.

          על פי עובדות האישום הראשון, ביום 7.5.2014 שעה 17:30, התפתחה מריבה בין המבקש לבין המתלוננת, על רקע רצונם להתגרש. בנסיבות אלה, המתלוננת ביקשה לצאת מהבית עם ילדיה, והמבקש תקף אותה בכך שמשך אותה בתיקה חזרה לתוך הבית, לקח מידיה את בתם הפעוטה, ונעל את דלת הבית. בתגובה לכך, כך נטען בכתב האישום, נכנסה המתלוננת עם הבת לחדר השירותים ונעלה את עצמה מבפנים, תוך שהמבקש דופק על הדלת ובועט בה בניסיון לפתוח אותה.

          בגדרו של האישום השני נטען, כי ביום 22.4.2014, בשעה 18:00 לערך, במהלך נסיעת המבקש והמתלוננת ברכב יחד עם ילדיהם, התפתח ויכוח בין המבקש למתלוננת. נטען בכתב האישום, כי המבקש תקף את המתלוננת בכך שסטר לה בחוזקה בפניה. במהלך עצירתם בתחנת דלק, כאשר המתלוננת ירדה מהרכב כדי לנקות את שמשותיו, המבקש סרב לאפשר לה לחזור אל הרכב, ומשניסתה להיכנס לרכב, המשיך המבקש בנסיעתו. על פי עובדות האישום השני, בהמשך הנסיעה איים המבקש על המתלוננת כי יתנגש עם רכבם בכיכר או באי תנועה ויהרוג את עצמו, את המתלוננת ואת ילדיהם, תוך שהוא מגביר את מהירות נסיעתו. משהאט המבקש את נסיעתו, הוציאה המתלוננת את מתפתחות הרכב ממנגנון ההתנעה וניסתה למלט את עצמה ואת ילדיה מהרכב. בנסיבות אלו, המבקש אחז בילדם ומנע מהמתלוננת לעזוב. בהמשך הנסיעה, שב המבקש ואיים על המתלוננת בפגיעה בחייה ובחיי הילדים, בכך שיתנגש עם הרכב בכיכר הסמוכה לביתם.

          מעובדות האישום השלישי עולה, כי ביום 29.1.2014, כלא המבקש את המתלוננת בכך שמנע את יציאתה מביתם, נעל את דלת הבית וחסם אותה בגופו. בגדרי האישום השלישי נטען, כי בנסיבות אלה המבקש תקף את המתלוננת בכך שהדף אותה בידיו וגופו, ומנע ממנה לצאת מהבית, עד שלבסוף התרצה ואפשר לה לצאת.

3.            ביום 2.1.2017, הרשיע בית משפט השלום ברחובות את המבקש בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בהכרעת דינו, נתן בית משפט השלום אמון בגרסתה של המתלוננת, אשר נמצאה מהימנה, מפורטת, "ונטועה בזמן ובמקום ביחס לכל אחד מהאישומים". בית משפט השלום התרשם, כי המתלוננת מסרה תיאורים מינוריים בדבר ההתרחשויות ולא טענה לאלימות קשה שהופעלה כלפיה. בית משפט השלום מצא חיזוקים לגרסתה של המתלוננת בהקשר לאישומים הראשון והשני, בעדויות של אימה ושל אחותה, כמו גם בגרסת הסייר, אשר הגיע לבית המתלוננת בעקבות האירוע הראשון. אשר לאישום השלישי, מצא בית משפט השלום חיזוק לנטען בכתב האישום בהתכתבות בין המתלוננת לאימו של המבקש, מיום האירוע. מנגד, דחה בית משפט השלום את גרסתו של המבקש, לפיה מדובר בעלילת שווא, שנועדה לבודד אותו ולהשתלט על כספו, ומצא את גרסתו כבלתי מהימנה. בית משפט השלום דחה בנוסף את טענתו של המבקש, בדבר קיומם של מחדלי חקירה. אשר על כן, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

          לאחר זאת, ביום 1.3.2017, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש. ראשית, ציין בית משפט השלום, כי העבירות דנן בוצעו בשלוש הזדמנויות נפרדות ובמועדים שונים, שאף אינם סמוכים זה לזה, וכי לא קיים "קשר נושאי בין האירועים". לפיכך, נקבע כי מדובר בשלושה אירועים נפרדים, שיש לקבוע לגבי כל אחד מהם מתחם עונש הולם. בהמשך, ולצורך קביעת מתחם הענישה ההולם, עמד בית משפט השלום על הפגיעה שהסבו מעשיו של המבקש בערכים החברתיים של הגנה על שלומן, גופן, שלוות נפשן, וביטחונן של נשים. זאת, בציינו כי נקבעה בחוק ענישה מחמירה, באשר לעבירות של תקיפת בת זוג. בנוסף, התייחס בית משפט השלום לנסיבות ביצוע העבירות, וביניהן, לעובדה כי המבקש הורשע בביצוע מספר עבירות תקיפה, לצד עבירה של איומים ועבירה של כליאת שווא, ולכך שהעבירות בוצעו לאורך תקופה, כאשר היה בהן כדי "להלך אימים על המתלוננת". לאחר שסקר את מדיניות הענישה המקובלת בעבירות שיוחסו למבקש בכל אחד מהאירועים, קבע בית משפט השלום, כי מתחם הענישה ההולם עבור האישום הראשון ינוע בין מאסר על תנאי, לצד ענישה נלווית, לבין מאסר לתקופה של מספר חודשים, שיכול שיבוצע בדרך של עבודות שירות; מתחם העונש בגין האישום השני ינוע בין מאסר לתקופה של 6 חודשים, שיכול שיבוצע בדרך של עבודות שירות, לבין מאסר של 12 חודשים; ומתחם העונש ההולם לאישום השלישי ינוע בין מאסר על תנאי לבין מאסר לתקופה של מספר חודשים.

          לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך מתחמי הענישה, התייחס בית משפט השלום לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, ובכלל זה: לעברו הפלילי של המבקש, הכולל ארבע עבירות של תקיפת בת זוג, לרבות גרימת חבלה ועבירה של איומים; ומנגד, לעדויות האופי החיוביות בעניינו של המבקש; לתעסוקתו הקבועה של המבקש; ולנכותו של המבקש, המוכרת במוסד לביטוח לאומי. בהמשך, קבע בית משפט השלום, כי לנוכח מכלול הנסיבות בעניינו של המבקש, והגם שהוא הופנה לקבלת חוות דעת מהממונה על עבודות השירות, אין מקום להסתפק בעונש של מאסר בדרך של עבודות שירות. בהתאם לכך, נקבע, כי מעשיו של המבקש מצדיקים הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח, לתקופת מאסר קצרה יחסית, לצד מאסר על תנאי ופיצויים לזכותה של המתלוננת. לאחר זאת, השית בית משפט השלום על המבקש עונש כולל, כמפורט להלן: מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים, לבל יעבור המבקש כל עבירת אלימות לפי חוק העונשין או כליאת שווא, במשך 3 שנים; ופיצוי למתלוננת, בסך 5,000 ₪.

4.            המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 6.7.2017, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, על שני חלקיו. אשר להכרעת הדין, נקבע כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, אשר התרשם מהעדים באופן בלתי אמצעי, או במסקנותיו, שנתמכו בחיזוקים לעדותה של המתלוננת. בית המשפט המחוזי הוסיף, בהקשר זה, כי הכרעת דינו של בית משפט השלום מפורטת, וכוללת התמודדות עם הקשיים שעלו ביחס לעדויות שנשמעו בפניו. בכל הנוגע לחומרת עונשו של המבקש, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא נפלה שגגה בגזר הדין. זאת, משמדובר במסכת אירועים אלימה, בה נקט המבקש כלפי המתלוננת, במשך תקופה לא מבוטלת של חודש ומחצה, כאשר חלק מהעבירות בוצעו לנגד עיני ילדיו. בית המשפט המחוזי נתן את דעתו לכך שהמבקש לא נטל אחריות על מעשיו, ולא הודה במיוחס לו, וכן התייחס להרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות של תקיפה כלפי בת זוג, אשר נעברו לפני כ-10 שנים. על יסוד האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בעונש שהושת על המבקש.  

הבקשה לרשות ערעור

5.            בבקשה לרשות ערעור שלפניי, משיג המבקש על עצם הרשעתו בדין, ולחילופין, על חומרת העונש שנגזר עליו. בכל הנוגע להכרעת הדין, טען המבקש, כי הגם שבקשתו אינה מעלה שאלה משפטית מובהקת, יש להיעתר לה לאור "נסיבות מיוחדות ואישיות יוצאות דופן". לטענת המבקש, נפלו בעדותה של המתלוננת "פגמי מהימנות מרובים וקשים", שאופן שאין ליתן בה אמון, וכן "נפלו טעויות מהותיות בהערכת המהימנות" של עדי התביעה. לפיכך נטען, כי יש לזכות את המבקש מכל אשם. עוד טען המבקש, כי קיימים בעניינו מחדלי חקירה, אשר יש בהם כדי להשליך על התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. נטען, בהקשר זה, כי המבקש לא נחקר על אודות מלוא פרטי כתב האישום שהוגש נגדו, כאשר חלק מההאשמות הוטחו בו במסגרת עימות מול המתלוננת בלבד. נטען בנוסף, כי למתלוננת "סיבה ורקע להעליל על המבקש ולהרחיקו מהבית". לחילופין, טען המבקש, כי בעניין העונש שנגזר עליו עולות שאלות עקרוניות, החורגות מעניינו הפרטי. כך, לטענתו של המבקש, קיים פגם מהותי בעובדה שבית משפט השלום הפנה אותו לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות, אך בסופו של יום השית עליו עונש מאסר, לריצוי בפועל. בנוסף, לשיטתו של המבקש, יש לסווג את העבירות דנן כאירוע אחד, כאשר הקביעה כי מדובר בשלושה אירועים שונים, הובילה לכך שהושת עליו עונש "בלתי סביר בעליל", ביחס לעבירות בהן הוא הורשע. לטענת המבקש, לוּ נקבע בעניינו מתחם ענישה הולם אחד בלבד, לא היה מושת עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. נטען בנוסף, כי יש מקום להקל בעונשו של המבקש, גם בהתחשב בשיקולים נוספים, ובכללם: העובדה שעסקינן ברף אלימות "נמוך ביותר" שנקט המבקש כלפי המתלוננת; הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות דנן ועד למועד מתן גזר הדין; העובדה כי בין המבקש למתלוננת קיים נתק מוחלט מאז ביצוע העבירות; והעובדה כי המבקש לא ריצה בעבר עונש מאסר בפועל; ולבסוף, נסיבותיו האישיות של המבקש, המוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ואשר משלם מזונות לשני ילדיו. לאור אמור, התבקש בית משפט זה להקל בעונשו של המבקש.  

דיון והכרעה

6.                לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" שמורה אך למקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית נכבדה, או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה; או למקרים בהם מתעורר חשש מפני אי-צדק ממשי או עיוות דין, שנגרם למבקש (רע"פ 10059/16 בדיר נ' מדינת ישראל (14.3.2017); רע"פ 226/17 מסיקה נ' מדינת ישראל (6.3.2017); רע"פ 9171/16 כלבונה נ' מדינת ישראל (5.1.2017); רע"פ 9632  מקוריה נ' מדינת ישראל (15.12.2016) (להלן: עניין מקוריה). בענייננו, נסובה הבקשה על עניינו הפרטי של המבקש, הא ותו לא. נוסף לכך, טענות המבקש, רובן ככולן, כבר הועלו בפני בית המשפט המחוזי, אשר התייחס אליהן ודחה אותן בפסק דינו, ומשכך, נראה כי הבקשה מהווה ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" לתוצאת הערעור, ניסיון שאין להיעתר לו (רע"פ 7665/16 א. סביח למסחר כללי בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התמ"ת (14.11.2016) (להלן: עניין א. סביח); עניין מקוריה)).  די בטעמים אלו, על מנת לדחות את הבקשה.

7.                למעלה מן הדרוש, אתייחס לטענותיו של המבקש גם לגופו של עניין. בכל הנוגע להכרעת הדין שניתנה בעניינו, טענותיו של המבקש משיגות, הלכה למעשה, על ממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית משפט השלום. זאת, שעה שידוע, כי התערבות ערכאת ערעור בממצאים מעין אלו, אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, תיעשה במקרים חריגים ומצומצמים בלבד, לא כל שכן עת עסקינן ברשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"פ 372/17 ח'ורי נ' מדינת ישראל (18.1.2017); עניין מקוריה; עניין א. סביח). במקרה דנן, קבע בית משפט השלום, לאחר שמיעת העדים ובחינת התשתית הראייתית שהונחה בפניו, כי יש להעדיף את עדותה של המתלוננת על פני גרסתו של המבקש. עוד נקבע, כי אין במחדלי החקירה הנטענים כדי לפגוע בהגנתו של המבקש. בקביעות אלה, לא מצאתי טעם מבורר להתערב. יתרה מכך, מקובלת עליי, בהקשר זה, עמדתו של בית המשפט המחוזי, לפיה בית משפט השלום התמודד כראוי עם טענות המבקש, בנוגע לסתירות הנטענות ולקשיים שעלו מעדותה של המתלוננת ומעדויותיהם של יתר עדי התביעה, וביחס למחדלי החקירה, להם טוען המבקש.

8.            אשר לטענותיו של המבקש בעניין גזר הדין, בית משפט זה פסק, לא אחת, כי בקשת רשות ערעור הנסבה על חומרת העונש לא תתקבל, ככלל, אלא אם מדובר במקרים בהם ניכרת סטייה קיצונית מרף הענישה הנוהג והמקובל בעבירות דומות (רע"פ 10116/16 דסוקי נ' מדינת ישראל (24.1.2017); רע"פ 4512/15 הרוש נ' מדינת ישראל (6.7.2015); רע"פ 4265/15 דדון נ' מדינת ישראל (22.6.2015)). סבורני, כי עונשו של המבקש אינו סוטה כהוא זה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. נחה דעתי, כי נסיבותיו האישיות של המבקש, ויתר הנסיבות המקלות שפורטו על ידו, לא נעלמו מעיני הערכאות הקודמות, אשר התחשבו כראוי בכלל השיקולים האפשריים לקולה, תוך איזונם אל מול חומרת העבירות שביצע המבקש, ויתר השיקולים לחומרה בעניינו. כמו כן, נקבע, לא אחת, כי ציפייה שנצמחת בליבו של נאשם, בהקשר להפנייתו אל הממונה על עבודות השירות, לצורך קבלת חוות דעת, אינה נתפסת, ככלל, כציפייה לגיטימית. קבלת חוות הדעת מטעם הממונה על עבודות השירות, עובר למתן גזר הדין, נועדה לאפשר לבית המשפט לבחור בדרך הראויה ביותר לענישה, שעה שכלל החלופות העונשיות האפשריות עומדות לנגד עיניו (רע"פ 5464/16 לייזרוביץ נ' מדינת ישראל  (‏12.7.2016); רע"פ 3026/14 רימן נ' מדינת ישראל (31.12.2014); ע"פ 4894/13 סלע נ' מדינת ישראל (23.1.2014)). על יסוד האמור, נראה בעיני, כי העונש שהושת על המבקש הינו ראוי ומאוזן.

9.            אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.10.2017 עד השעה 10:00, בימ"ר "הדרים", או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

ניתנה היום, ‏כ"ז באלול התשע"ז (‏18.9.2017).

רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל - רע"פ 6869/17 יבגני פילברג נ' מדינת ישראל (11.09.2017)

בבית המשפט העליון

רע"פ  6869/17

לפני:

כבוד השופט א' שהם

המבקש:

יבגני פילברג

                                           

נ  ג  ד

                                                                                                     

המשיבה:

מדינת ישראל

החלטה

1.            לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ז' בוסתן; נ' בכור), בעפ"ג 1559-02-17, מיום 28.05.2017. בגדרו של פסק הדין, התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט מ' מזרחי), בת"פ 25603-08-15, מיום 21.12.2016.

רקע והליכים קודמים

2.            נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן לבית משפט השלום ברחובות, אשר ייחס לו ביצוע העבירות הבאות: ייצור, הכנה והפקה של סמים מסוכנים לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); החזקת כלים המשמשים להכנת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים; והחזקת חצרים לשם הכנת סם מסוכן, שימוש בו, מכירתו או עשיית עסקה אחרת בו, לפי סעיף 9(א) לפקודת הסמים המסוכנים.

3.            מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 9.08.2015, ערכו השוטרים אליאור שלמה, אברהם שאטו, בר ורטהיים וצחי אלבז, חיפוש בדירת המבקש ברחובות, על פי צו חיפוש. מן החיפוש עלה, כי המבקש גידל בכל אחד משלושת חדרי הדירה מעל ל-229 שתילי קנאביס בשיטת "הידרו", במשקל כולל של 19 ק"ג נטו. לצורך גידול הסם המסוכן, החזיק המבקש בכלים הבאים: 6 מנורות; מיכל גז; 6 מד לחות; 3 מתאמים לחשמל; טסטר; מד לחץ למזגנים; 9 גופי תאורה; 2 מאווררים; 12 שרשראות; ו-4 מיכלי דשן.
       
          המבקש הופנה על ידי בית משפט השלום אל שירות המבחן לשם הכנת תסקיר בעניינו. בתסקיר נאמר, כי המבקש מיחס את הפרת החוק למצבו הכלכלי הדל, זאת בניגוד להתרשמותו של שירות המבחן, לפיה מדובר בבעייתיות עמוקה יותר "סביב היעדר תפקוד תקין הקשור גם לתלות שפיתח המבקש בחומרים, באופן המחייב השתלבות בגמילה". עוד נאמר בתסקיר, כי המבקש מציג "דפוסי התמכרות לסמים, בחירות בעייתיות וחוסר יציבות לאורך השנים בתפקודיו". בהתייחס לגורמי הסיכוי לשיקום, צוין בתסקיר, כי המבקש מסוגל לבצע שינוי משמעותי בחייו, כאשר ברקע הדברים לקיחת אחריות על ביצוע העבירה והתנהלותו עובר למעצרו. בהמשך לכך, נאמר בתסקיר, כי המבקש נרתם באופן מחייב לתהליך הטיפולי. על יסוד האמור, ובכדי לאפשר את המשך תהליך השיקום, המליץ שירות המבחן ליתן בעניינו של המבקש צו מבחן ו"עונש מאסר מותנה ומציב גבול". לבקשת בית משפט השלום, טרם גזירת העונש, הוכנו שני תסקירי מבחן משלימים בעניינו של המבקש. התסקירים תיארו את השתלבותו של המבקש במרכז יום, ואת התמדתו בהליך הטיפולי ושמירה על ניקיון מסמים. שירות המבחן, חזר על המלצתו לענישה שיקומית בדמות צו מבחן לשנה ומאסר מותנה, בכדי לאפשר למבקש המשך ליווי וטיפול "לצורך חיזוק המצב הנוכחי וביסוס הישגיו בהליך הטיפולי".

4.            ביום 21.12.2016, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם, התייחס בית משפט השלום לחומרה הכרוכה בביצוע עבירות הסמים, ולאינטרסים הציבוריים שעניינם, המלחמה בעבירות הסמים והגנה על בריאות הציבור. בית משפט השלום הוסיף עוד, כי בהינתן מכלול נסיבות התיק, ובהם: כמות שתילי הקנאביס, במשקל של 19 ק"ג; תכנון המעשים; ובניית מעבדה שאינה משוכללת, מתחם הענישה נע "בין 12 חודשי מאסר ל-36 חודשי מאסר".

          לצורך קביעת עונשו של המבקש, התייחס בית משפט השלום לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. בית משפט השלום נתן דעתו, בין היתר, לכך כי המבקש הוא אדם צעיר הנעדר כל עבר פלילי; לתקופה בה המבקש נתון במעצר; להודאת המבקש בעבירות שיוחסו לו; לתסקירי המבחן החיוביים והמלצות שירות המבחן; ולהסכמת הצדדים לתוספת של ענישה כלכלית בדמות חילוט כספים על סך של 25,000 ₪. בהמשך לכך, קבע בית משפט השלום, כי "אין כל עניין ענישתי אמיתי לצוות על השמתו [של המבקש] מאחורי סורג ובריח ממש". לפיכך, הטעים בית משפט השלום, כי "כאשר מדובר בנאשם, אשר ביצע עבירות, במעידה חד פעמית, שינה את דרכיו, יחזיר את חובו לחברה בדרך יומיומית של עבודות שירות, ובד בבד ניתן יהא להשלים את ההליך השיקומי בעניינו".

          לאחר זאת, הכריז בית משפט השלום על המבקש כ"סוחר סמים" והשית עליו את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות בבית ספר "ניר", ברמלה; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש כל עבירת סמים מסוג פשע, במשך 3 שנים; 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי, לבל יעבור המבקש עבירת סמים מסוג פשע, למשך 3 שנים; חילוט סכומים של 25,000 ₪, ו-700 ₪, לטובת אוצר המדינה; וקנס בסך 10,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו.

5.            המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר כוון כלפי קולת העונש. במסגרת הערעור נטען, כי שגה בית משפט השלום משהטיל על המבקש עונש מקל, החורג באופן קיצוני לקולה מרמת הענישה המקובלת בעבירות בגינן הורשע. לטענת המשיבה, המבקש ביצע את העבירות בצורה מתוכננת, מתוך מניע כלכלי גרידא, ללא כל התחשבות בציבור הנפגע ממעשיו. עוד טענה המשיבה, כי יש ליתן את הדעת לכך שהמבקש הקים מעבדת סמים בדירה, והחזיק בכמות גדולה ביותר של סם מסוג קנאביס. לשיטת המשיבה, המבקש לא עבר תהליך שיקומי יוצא דופן, המצדיק סטייה לקולה ממתחם הענישה, ובוודאי שהדבר אינו מצדיק סטייה עד כדי ענישה על דרך עבודות שירות. ביום 18.07.2017, התקבל ערעורה של המשיבה, ובית המשפט המחוזי החליט להחמיר בעונשו של המבקש. בית משפט המחוזי קבע, כי מתחם הענישה עליו החליט בית משפט קמא בעניינו של המבקש הינו סביר, אך השיקולים שמנה בית משפט השלום אינם מצדיקים סטייה כה ניכרת לקולה ממתחם ענישה זה, כפי שנעשה הלכה למעשה. בית המשפט המחוזי עמד על השיקולים העומדים לזכותו של המבקש, ובהם: תסקירי שירות המבחן המתארים את התהליך הטיפולי אותו עובר המבקש; והעדר עבר פלילי. עם זאת, סבר בית המשפט המחוזי, כי נסיבות לקולה אלה, יש בהן כדי להצדיק הקלה מסוימת בעונשו של המבקש, לעניין משך המאסר, אך אין כל הצדקה, בנסיבות העניין, להפחית מחומרת העבירות ומהאינטרס הציבורי הדורש את מיגורן, ולפיכך, "אין מנוס מהטלת מאסר בפועל". בסופו של דבר, קיבל בית משפט המחוזי את ערעור המשיבה, והעמיד את עונש המאסר בעניינו של המבקש, על 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר, חלף עבודות השירות. יתר חלקי גזר דינו של בית משפט השלום, נותרו על כנם.

הבקשה לרשות ערעור

6.            בבקשה לרשות ערעור המונחת לפניי, משיג המבקש על חומרת העונש שהושת עליו. בראש ובראשונה, טוען המבקש לקיומם של שיקולי צדק המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. בהמשך לכך, מפנה המבקש לעפ"ג 34383-10-16 מדינת ישראל נ' יעקב קדר (להלן: עניין קדר), לגביו נטען כי, בנסיבות חמורות יותר מהנסיבות המתקיימות בעניינו של המבקש, גזר בית המשפט המחוזי על הנאשם 8 חודשי מאסר בלבד, לריצוי בפועל. הנסיבות המחמירות בעניין קדר כוללות, בין היתר, כמות סם גדולה יותר; מעבדה משוכללת יותר; הרשעה גם בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית; ועבר פלילי משמעותי. לטענת המבקש, פער זה בענישה, יוצר חוסר היגיון, וחרף התייחסותו של בית המשפט המחוזי לסוגיה זו, עדיין "שני פסקי הדין אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, במיוחד לאור מטרת תיקון 113". עוד מסר המבקש, כי ביום 9.08.2017, התגלה חשד להימצאות גרורות סרטניות אצל אימו. לטענת המבקש, מדובר בנסיבה חדשה, שיש בה כדי להוסיף לנסיבותיו האישיות, הקשות ממילא. לאור האמור גורס המבקש, כי יש ליתן לו רשות ערעור, לקבל את ערעורו לגופו, ולקבוע כי העונש שנגזר על המבקש על ידי בית משפט השלום יחזור על כנו.

דיון והכרעה     

7.            הלכה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או כאשר מתעורר חשש ממשי מפני עיוות דין מהותי או אי צדק שנגרם למבקש (רע"פ 9171/16 כלבונה נ' מדינת ישראל (5.1.2017); רע"פ 10059/16 בדיר נ' מדינת ישראל (14.3.2017); רע"פ 5995/17 כהן נ' מדינת ישראל (5.9.2017)). לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, נחה דעתי כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות, וכי מדובר בעניינו הפרטי של המבקש, הא ותו לא. זאת ועוד, החמרה בעונש על ידי ערכאת הערעור, אינה מהווה, כשלעצמה, עילה ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ועל המבקש להצביע על סטייה קיצונית, החלה בעניינו, ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים (רע"פ 501/16 ראובן-פישמן נ' מדינת ישראל (24.1.2016); רע"פ 5423/14 קופרמן נ' מדינת ישראל (29.9.2014)). במקרה דנן, ניכר כי העונש שהושת על המבקש אינו סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה. די בטעמים אלו בלבד, כדי לדחות את הבקשה.

8.            למעלה מן הצורך, אציין כי לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. לטעמי, העונש שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי הינו ראוי ומאוזן, ומבטא התחשבות בכלל השיקולים לקולה שהועלו על ידי המבקש, לרבות אינטרס השיקום שעמד במרכזה של הבקשה. לא נעלמו מעיני מאמציו של המבקש לשקם את עצמו ולתקן את דרכיו, כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן. אך עם זאת, לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות שביצע המבקש, שעה שייצר, הכין והפיק סמים מסוכנים בכמויות בלתי מבוטלות ובאופן מתוכנן, גם אם אין מדובר בנסיבות העומדות ברף חומרה גבוה במיוחד. כפי שנקבע, לא אחת, האינטרס הנוגע לשיקומו של הנאשם עשוי לשרת את החברה בכללותה, ואולם מדובר בשיקול אחד מבין מכלול שיקולים העומדים בפני בית המשפט (רע"פ 3250/16 שימחייאב נ' מדינת ישראל (20.4.2016); רע"פ 4218/15 אמסלם נ' מדינת ישראל (18.6.2015); רע"פ 1787/15 עמר נ' מדינת ישראל (24.3.2015)). במקרה דנן, אף אני סבור כי אין בנסיבותיו האישיות של המבקש ובהליך השיקומי בו הוא מצוי כדי להצדיק סטייה לקולה ממתחם הענישה, עד כדי הימנעות מהטלת מאסר לריצוי בפועל. עבירות הסמים הפכו זה מכבר לנגע הפוגע בציבור המשתמשים ובחברה בכללותה, ויש לעשות הכל על מנת למגרן ולעקרן מן השורש, גם בדרך של ענישה קשה ומחמירה. כאמור, נחה דעתי כי העונש שהושת על המבקש הינו ראוי ומאוזן, ולא מצאתי כי יש בסיס להתערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

9.            סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו, ביום 17.10.2017, עד השעה 10:00, בימ"ר הדרים, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

                    ניתנה היום, ‏כ' באלול התשע"ז (‏11.9.2017).